גמרא
פירוש
אֶלָּא, אֲתוֹ אאִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף, וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם. וַאֲתוֹ רַבָּנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אתו אינהו גזור אגושא לשרוף כו׳ – וקשה דמכלי זכוכית לא תירץ כלום אפי׳ לפי המסקנא דהא ליכא למימר דמעיקרא גזור אזכוכית לתלות ולבסוף גזור לשרוף כדמסקינן אגושא דאכלי זכוכית לא שורפים כדאמרינן לקמן דעבוד רבנן היכרא דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים וי״ל דדוקא בטומאת גבן אמר לקמן דאין שורפין תרומה וקדשים דאינו טמא אלא משום דמדמי להו לכלי מתכות אבל שאר טומאות המטמאין מתורת כלי חרס שפיר שורפים תרומה וקדשים דהא דמו לגמרי לכלי חרס וכן בלאו הכי צריך לפרש כן לקמן ולספרים דגרסי הכא אלא מעיקרא גזור ולא קבלו מינייהו ואתו רבנן דשמונים שנה וגזרו וקבלו מינייהו למימרא דחדא גזרה הואי לשרוף והאמר אילפא כו׳ אתי שפיר דכלי זכוכית נמי בשינויא קמא תירץ. ואאוירא לתלות – תימה דתנן במסכת אהלות (כ״ב מ״ג) אלו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל עצם כשעורה וארץ העמים וי״ל דהתם מיירי כגון שהביא עפר מארץ העמים לארץ ישראל אי נמי כר׳ שמעון דאמר קברי עכו״ם אין מטמאין באהל דלא החמירו בארץ העמים יותר מקבריהם ועוד תירץ דההיא משנה נשנית קודם גזירה שגזרו על אוירה אלא על גושא בלבד וכן משמע מדקאמר על גושא לתלות ועל אוירה ולא כלום ואמאי קאמר ועל אוירה ולא כלום לימא דמעיקרא גזרו על תרוייהו לתלות ולבסוף גזרו על גושא לשרוף ועל אוירה כדקאי קאי אלא משום דמוכח ממתניתין דאהלות דמתחלה כשגזרו על גושא לא גזרו על אוירה והא דבעי בנזיר בפרק כהן גדול (דף נד: ושם) ארץ העמים משום אוירה גזרו עליה או משום גושא גזרו עליה הא פשיטא דאאוירה נמי גזרו כדקאמר הכא אלא התם ה״פ משום אוירה גזרו עליה שלא יכנס באויר ארץ העמים בשום ענין אפי׳ ע״י שידה תיבה ומגדל או משום גושא שהוא מאהיל על הגוש אבל כשאינו מאהיל על הגוש כגון ע״י שידה תיבה ומגדל טהור. על ששה ספקות שורפין – אומר ר״י דאפי׳ איכא ספקות יותר ששורפין את התרומה עליהן כגון סככות ופרעות וכיוצא באלו הכא לא חשיב אלא הנהו דתקינו באושא. על ספק בית הפרס – נראה לר״י דמיירי בשדה שנחרש בה קבר דטהור מדאורייתא ולא חיישינן לעצם כשעורה ולא הוי אלא מדרבנן אבל שדה שאבד בה קבר הוי ספיקא דאורייתא כדמוכח במ״ק (דף ה:) וא״כ לחכמים אמאי קאמרי אף ספק מגע ברשות היחיד תולין והתנן בפ׳ ו׳ דטהרות דכל ספקות ברשות היחיד טמא. ועל בגדי עם הארץ – דגזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם ואפילו רוק שלו טמא דאמר בפ׳ בתרא דחגיגה (חגיגה כג.) גזירה משום צינורא דעם הארץ ואפילו טמא מת רוק שלו אינו טמא אלא שעשאוהו כזב לבד מהיסט ומדרס שלא גזרו עליו כדתנן במסכת טהרות (משנה טהרות ז׳:ו׳) דקתני התם בגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים ומה הן מטמאין אוכלים ומשקין אבל כלי חרס המוקף צמיד פתיל ומשכבות ומושבות טהור ואם יש עמהן נכרי או אשה הכל טמא ובהניזקין (גמין דף סא. ושש) משמע נמי הכי דפריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה משמע דהוא אינו מטמא בהיסט ועל ספק רוקין נמי דקאמר דחיישינן שמא של עם הארץ הן שרוקו טמא היינו כדפרישית ולא כפ״ה דפירש דבגד ע״ה טמא דחיישינן שמא ישבה עליו אשתו נדה. ועל ספק מי רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה – פ״ה דספק ספיקא הוא וקשה דבפרק בנות כותים (נדה דן לג: ושם) תנן דאין שורפין עליהן תרומה מפני שטומאתן בספק ורמינהו על ו׳ ספקות שורפין כו׳ ומשני דמתני׳ דהתם מיירי דאיכא ספק ספיקא ומש״ה אין שורפין ולפירוש הקונטרס הא על ספק מי רגלי אדם שורפין אע״ג דהוי ספק ספיקא ונראה לר״י דנקט מי רגלי בהמה משום דכשהן זה אצל זה הן ניכרות טפי שהן של אדם וליכא אלא ספק אחד. אלמה תנן אלו חוצצין בכלים – וליכא למימר דההיא טבילה בכלים חדשים מיירי כשקונים מן הנכרים כדאמר בסוף מסכת ע״ז (דף עה:) דצריכי טבילה דהא קתני סיפא בפ״ט דמסכת מקוואות (משנה ה) על השלחן ועל הטבלא ועל הדרגש (ועל הדולבקי) חוצצין. ורבי מאיר היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד – ובפרק במה אשה (לקמן דף נט:) דקתני שהיה רבי נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה בעול הלך אחר סמלוניו בסולם הלך אחר שליבותיו כו׳ וחכמים אומרים הכל הולך אחר המעמיד לא מייתי הכא דהכא קרי מעמיד זה מה שנותנין לתוכם והתם קרי מעמיד דבר המעמיד כלי עצמו כגון עמודי סולם שמחברים את השליבות. וחכמים מטהרין – ואם תאמר והיכי מוכח מהכא דרבי מאיר סבר הכל הולך כו׳ דילמא הא דמטמא ר׳ מאיר משום דחשיב סתימה מעלייתא ומטמא מדין כלי זכוכית ולא מדין כלי מתכות וחכמים לא חשבו ליה סתימה מעלייתא ולכך מטהרים לגמרי ויש לומר דמסתבר ליה דלכולי עלמא הוי סתימה מעלייתא ופליגי דר׳ מאיר מטמא טומאה דאורייתא מדין כלי מתכות דסבר הכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא טמא לפי שגזרו על כלי זכוכית דסתימה מעלייתא היא אבל אין לפרש דרבנן מטהרין לגמרי משום דחשיבי להו ככלי חרס דאמרי׳ בתוספתא כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם דא״כ מנלן דרבי מאיר אזיל בתר מעמיד דילמא לאו מדין כלי מתכות מטמא ליה אלא משום דאזיל לטעמיה דאית ליה בתוספתא דכלים דכלי חרס שטיהר שוב יש לו טומאה דתניא התם שולי המחצין ושולי הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן כו׳ שיפן ועשאן כלים ממלאין בהן כו׳ ומקבלים טומאה מכאן ולהבא דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים כל כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב כו׳ ורבינו שמואל גריס ור״מ היא דחשיב סתימה מעלייתא ולא גריס דאמר הכל הולך אחר המעמיד ומפרש דפליגי ר״מ ורבנן בהכי דר״מ חשיב ליה סתימה מעלייתא ורבנן לא חשיבי להו סתימה מעלייתא הלכך מטהרים לגמרי ודכ״ע אי הוה סתימה מעלייתא הוה אזלינן בתר מעמיד הלכך לר״מ יש לו טהרה במקוה. אלא מעתה לא ליטמאו מגבן – וה״ה דה״מ למימר וליטמאו מאוירן וכי משני דהא דמיטמאו מגבן מפני שנראה תוכן כברן לא מצי למיפרך אכתי ליטמאו מאוירן דאיכא למימר אה״נ והא דלא תני בהדי נתר וכלי חרס משום דכלי זכוכית מיטמי מגבן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush