×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַהֲווֹ מִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא וּמִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא.
and the Sages were troubled by the fact that they could not dissolve the vow. They spent an extended period of time attempting to do so. During this time, they moved from a location with light from the sun to one with shade, and then moved again from the shade back to the sun.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
והוו מצטערי רבנן – והיו נוסעים משמש לצל ומצל לשמש מרוב תוגה שלא היו יודעין לומר דבר פתח לחרטתו.
אלא שנבאר תחלה מה שהזכירו בר׳ שמעון ברבי דהוה ליה נדרא למישרא אתא לקמיה רבנן אמרו ליה אדעתא דהכי מי נדרת ואמר להו אין וכן מה זמנין הוו קא מצטערי רבנן ואזלי משמשא לטולא ומטולא לשמשא ר״ל שהיו מסיעין אותו ממקום למקום ואמר ליה חד מיניהו אדעת דמצטערת רבנן מי נדרת ואמר ליה לא ושריוה רבנן ולמדנו שצער רבנן לדברים אלו נולד המצוי ואחר כך הזכירו בר׳ ישמעאל בר׳ יוסי דהוה ליה נדרא למישרא אתא לקמיה רבנן ואמרו ליה כמה זמנין אדעתא דהכי מי נדרת ובכלהו אמר להו אין חזא ההוא קצרא ר״ל כובס דהוו רבנן מצטערין ומחייה באוכלא דקצרי והוא דף מנוקב שהכובס מניח בו את הבגדים כשמוציאין אותן מן המים והמים יוצאין דרך הנקבין ואמר אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרת ושריוה רבנן ואע״פ שהוא עצמו מצא הפתח לא התיר לעצמו אלא שאפשר לדעתם לפרש שמאחר שעדיין היה לפניהם חשש לכבודם שלא להתיר לעצמו ומכל מקום שאלו בה שהרי נולד שאינו מצוי הוא ותירצו דנולד מצוי הוא דשכיחי אפיקורי ר״ל פחותים ועמי הארץ לצעורי רבנן ופירשו בה גדולי הרבנים והיה לו להעלות על לב שמתוך ענשו על שציער את החכמים היה ראוי לכך ומכאן למדו רבים שכל שאי זה עונש מגיעו ומצדיק עליו את הדין פתח הוא אע״פ שאינו מצוי שדרכי העונש מצויים הם:
הוו קמצטערי רבנן. על שלא היו מוצאין לו פתח להתירו. והיו יוצאין מתוך השמש ונכנסים לצל ומתוך הצל נכנסין בתוך השמש מחמת שהיו מחשבין לחזר אחר פתח להתירו. ועיקר כוונתם היתה שהצער הזה יהיה פתח לנדר על כן אמר לו בוטנית מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן כולי האי. הרי״ץ ז״ל:
ברש״י וכל הני כו׳ רבנן לאו מלתא כו׳ כצ״ל:
ברא״ש האי עובדא הס״ד ואח״כ מ״ה ומי שרי כו׳ כצ״ל:
בר״ן דבי ר״ג הס״ד ניתר בו הס״ד דכל ה״מ הס״ד היכא דגמיר וסביר איהו כו׳ בטלו המזמן וכדין כל כצ״ל:
משימשא לטולא ומטולא כו׳. שמעתי שיש בארצות בונים להם בתים חציין מקורה וחציין אינן מקורה מלמעלה ובשחרית ובערב כשהשמש אינו חם כל כך הם יושבים במקום שאינו מקורה ובצהרים שהשמש חם יושבים במקום המקורה וכן היה בנין בהמ״ד שלהן וז״ש שהיו מצטערין כל היום בבהמ״ד דהיינו משחרית שהיו בשמש עד שהיו פונים לטולא ומצהרים שהיו פונים שוב לשימשא בערב וק״ל:
והוו מצטערי רבנן משימשא לטולא ומטולא לשימשא [והיו מצטערים חכמים ויוצאים ממקום בו יש שמש ועוברים לצל, ומצל לשמש], שנמשך הדבר זמן מרובה והיו החכמים צריכים לעבור ממקום למקום במשך זמן זה, שלא ידעו כיצד להתיר לו.
and the Sages were troubled by the fact that they could not dissolve the vow. They spent an extended period of time attempting to do so. During this time, they moved from a location with light from the sun to one with shade, and then moved again from the shade back to the sun.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) (ל״א אַדַּעְתָּא דְּהָכִי אִין כַּמָּה זִימְנִין וַהֲווֹ מִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא וּמִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא).

The Gemara cites another version of the incident: They asked him: Did you vow with knowledge of this particular fact when you vowed? He said to them: Yes. This occurred several times and the Sages were troubled with this problem for an extended period of time, during which they moved from the sun to the shade and from the shade to the sun, but they did not find a solution.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(לישנא אחרינא [לשון אחרת], שאלו אותו: אדעתא דהכי [על דעת כך] נדרת? אמר להם: אין [כן]. וכך היה כמה זימנין [פעמים] והוו מצטערי רבנן משימשא לטולא ומטולא לשימשא [והיו מצטערים חכמים משמש לצל ומצל לשמש] ולא מצאו פתרון).
The Gemara cites another version of the incident: They asked him: Did you vow with knowledge of this particular fact when you vowed? He said to them: Yes. This occurred several times and the Sages were troubled with this problem for an extended period of time, during which they moved from the sun to the shade and from the shade to the sun, but they did not find a solution.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ בָּטְנִית בְּרֵיהּ דְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית מִי נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דמצערי רַבָּנַן מִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא וּמִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא אֲמַר לָא וְשַׁרְיוּהּ.

Botnit, son of Abba Shaul ben Botnit, said to him: Would you have vowed with the knowledge that the Sages would be troubled even to the point of going from shade to sun and from sun to shade? He said: No, and they dissolved it.
ר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על דעתא דמצטערי רבנן – והאי לאו נולד הוא דשכיח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] בטנית בריה [בנו] של אבא שאול בן בטנית: מי [האם] נדרת אדעתא דמצטערי רבנן מטולא לשימשא ומשימשא לטולא [על דעת שיצטערו חכמים בגללך עד כדי הליכה מצל לשמש ומשמש לצל]? אמר: לא, ושריוה [והתירוהו].
Botnit, son of Abba Shaul ben Botnit, said to him: Would you have vowed with the knowledge that the Sages would be troubled even to the point of going from shade to sun and from sun to shade? He said: No, and they dissolved it.
ר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר ר׳רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא אֲתָא לְקַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן אָמְרוּ לֵיהּ נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי אֲמַר לְהוּ אִין נְדַרְתָּא אַדַּעְתָּא דְּהָכִי אֲמַר לְהוּ אִין כַּמָּה זִימְנִין כֵּיוָן דַּחֲזָא הָהוּא קַצָּרָא דְּמִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מַחְיֵיהּ בְּאוּכְלָא דְקַצָּרֵי אֲמַר אַדַּעְתָּא דְּמָחֵי לִי קַצָּרָא לָא נְדַרִי וְשַׁרְיֵהּ לְנַפְשֵׁיהּ.

The Gemara relates another incident: Rabbi Yishmael bar Rabbi Yosei had a vow to dissolve. He came before the Sages. They said to him: Did you vow with knowledge of this particular fact? He said to them: Yes. They asked again: Did you vow with knowledge of this other fact? He said to them: Yes. This occurred several times. When a certain launderer saw that the Sages were troubled because Rabbi Yishmael caused them difficulty in successfully dissolving his vow, he hit Rabbi Yishmael with a launderer’s tool that he had in his hand. Rabbi Yishmael said: Had I known that the launderer would hit me due to my vow I would not have vowed, and he dissolved it.
מיוחס לרש״יראב״ןפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באוכלא דקצרי – כלי שמשימין בו הכובסין בגדיהן.
א
א. ראב״ן להלן נדרים ס״ד. דן בסוגיית ״ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי״ ובסוגיות הסמוכות לה בנדרים כ״א:-כ״ג.
קצרא. מכבס בגדים ומקצרן כדאמרי׳ בהגוזל בתרא [ב״ק קיט:] קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה:
באוכלא דקצרי. כלי מנוקב יש להם לכובסים שמזלפים מתוכו מים על הבגדים. ויש אומרים שהבגדים מגהצין בתוכו כשנסחט המים מן הבגדים יוצא לחוץ דרך אותן נקבים ואחרון זה בשם רבו. קצרא על שם שמקצר את הבגדים בתכבוסת נקרא כן. פירוש. ובשיטה כתוב וז״ל: קצרא כובס. אוכלא דקצרי דף מנוקב שהכובסים מניחים עליה את הבגדים בשעה שהיו מוציאין אותם מן המים והמים נוטפין מהם דרך הנקבים. עד כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ר׳ ישמעאל בר [בן] ר׳ יוסי הוה ליה נדרא למישרא [היה לו נדר להתיר]. אתא לקמייהו דרבנן [בא לפני חכמים], אמרו ליה [לו]: נדרת אדעתא דהכי [על דעת כך וכך]? אמר להו [להם]: אין [כן]. נדרתא אדעתא דהכי [נדרת על דעת כך]? אמר להו [להם]: אין [כן]. וכך היה כמה זימנין [פעמים]. כיון דחזא ההוא קצרא [שראה כובס אחד] שגורם ר׳ ישמעאל לכך דמצטערי רבנן [שמצטערים חכמים] שאינם מוצאים פתרון לנדרו, מחייה באוכלא דקצרי [היכה אותו, את ר׳ ישמעאל, בכלי הכובסים] שבידו. אמר ר׳ ישמעאל עצמו: אדעתא דמחי לי קצרא [על דעת שיכה אותי הכובס] בגלל נדרי לא נדרי [נדרתי], ושריה לנפשיה [והתירו לעצמו], שמעתה יוכל חכם להתיר את נדרו.
The Gemara relates another incident: Rabbi Yishmael bar Rabbi Yosei had a vow to dissolve. He came before the Sages. They said to him: Did you vow with knowledge of this particular fact? He said to them: Yes. They asked again: Did you vow with knowledge of this other fact? He said to them: Yes. This occurred several times. When a certain launderer saw that the Sages were troubled because Rabbi Yishmael caused them difficulty in successfully dissolving his vow, he hit Rabbi Yishmael with a launderer’s tool that he had in his hand. Rabbi Yishmael said: Had I known that the launderer would hit me due to my vow I would not have vowed, and he dissolved it.
מיוחס לרש״יראב״ןפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא הַאי נוֹלָד הוּא דְּלָא מַסֵּיק אדעתיה דְּמָחֵי לֵיהּ קַצָּרָא וּתְנֵינָא אאֵין פּוֹתְחִין לוֹ בַּנּוֹלָד א״לאֲמַר לֵיהּ [א]הַאי לָאו נוֹלָד הוּא דִּשְׁכִיחִי אַפִּיקוֹרֵי דִּמְצַעֲרִי רַבָּנַן.

Rav Aḥa of Difti said to Ravina: This is a case of a new situation, which is not included among those matters that he could have considered at the time of the vow, because it would not enter his mind that the launderer would hit him. And we already learned: We do not broach dissolution with a person using a new situation that did not exist at the time of the vow. Ravina said to him: This is not a new situation that he could not have thought of previously, since it is common to find heretics [appikurei] who deny fundamental Torah principles and who trouble the Sages. Although he would not have considered the possibility that this launderer would attack him, he may have considered the possibility that some heretic would. Therefore, it was permitted to broach dissolution in this manner.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אפיקורוס
אפיקורוסא(סנהדרין צט:) רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים ורבי יהושע בן לוי אמר זה המבזה את חבירו בפני תלמידי חכמים, המומרין והאפיקורסין (ראש השנה ז) (נדרים כג.) שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן (עירובין סג) פי׳ אפיקורותא חציפותא (א״ב: שם פלוסוף יוני כופר בהשארות הנפש וחכמינו העתיקו מלה זו למבזה חכמים ודבריהם הנאמרים באמת).
א. [איינר וואס לייקנט אונ דער גמרא.]
אין פותחין בנולד – שאין ראוי ליארע כזה אבל הני דאמרן דמצטערי רבנן לאו מילתא דנולד הוא.
אמר ליה האי נמי שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן – כי האי ולא דמי לנולד.
אין פותחין בנולד. דמאחר שאינו מצוי דלא מסיק אדעתיה שיארע דבר זה לא הויא חרטה לעקור הנדר מעיקרו:
שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן. מצערי ת״ח אחרים כי האי עובדא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: האי [זה] הרי נולד הוא, הרי אירע מאורע חדש שלא היה כלול בדברים שחשב עליהם בשעה שנדר, שהרי לא מסיק אדעתא דמחי ליה קצרא [העלה על דעתו שיכה אותו הכובס]. ותנינא הלא שנינו] שאין פותחין לו לנודר להתיר את נדרו בנולד, שאין פותחים פתח לנדר על סמך מצב חדש שלא היה קיים בשעת הנדר! אמר ליה [לו] רבינא: האי לאו [זה לא] נולד הוא, שאינו נחשב נולד שלא יכול להעלות הדבר בדעתו מתחילה, כיון דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן [שמצויים אפיקורסים שמצערים את החכמים] ולכן אין לראות דבר זה בגדר ״נולד״.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: This is a case of a new situation, which is not included among those matters that he could have considered at the time of the vow, because it would not enter his mind that the launderer would hit him. And we already learned: We do not broach dissolution with a person using a new situation that did not exist at the time of the vow. Ravina said to him: This is not a new situation that he could not have thought of previously, since it is common to find heretics [appikurei] who deny fundamental Torah principles and who trouble the Sages. Although he would not have considered the possibility that this launderer would attack him, he may have considered the possibility that some heretic would. Therefore, it was permitted to broach dissolution in this manner.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּבֵיתְהוּ דְּאַבָּיֵי הֲוָה לַהּ הָהִיא בְּרַתָּא הוּא אָמַר לְקָרִיבַאי הִיא אָמְרָה לְקָרִיבַהּ אֲמַר לַהּ תיתסרא הֲנָאָתִי עֲלָךְ אִי עָבְרַתְּ אַדַּעְתַּאי וּמַינְסְּבַת לַהּ לְקָרִיבָךְ אֲזַלַת וַעֲבַרַת עַל דַּעְתֵּיהּ וְאִינַּסְבָא לְקָרִיבַהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דַּעֲבַרַת עַל דַּעְתָּךְ וּמַנְסְבָא לַהּ לְקָרִיבַהּ מִי אַדַּרְתַּהּ אֲמַר לָא וְשַׁרְיֵיהּ רַב יוֹסֵף.

§ The wife of Abaye had a certain daughter. Abaye said: She should get married to my relative. His wife said that she should get married to her relative. He said to his wife: Benefit from me should be forbidden to you, if you defy my will and marry her to your relative. She went and defied his will and married her to her relative. Abaye came before Rav Yosef. Rav Yosef said to him: If you had known that she would ultimately defy your will and marry her to her relative, would you have made the vow? He said: No. And Rav Yosef dissolved the vow for him because Abaye did not think that his wife would actually defy him, and he intended the vow only to serve as a threat.
רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(6-7) אמר ליה אילו הוה ידעת דעברה אדעתך מי אדרתה, אמר ליה לא ושרייה, ומי שרי הכי – כלומר מי פתחינן בנדר עצמו, שהרי כל עצמו של נדר אינו אלא כדי שלא תעבור על דעתו, ואם עברה היאך הוא מותר על ידי כך.
הוזכר עוד בסוגיא זו בדביתהו דאביי דהות לה ברתא ר״ל מבעל אחר הוא אמר לקרובי והיא אמרה לקרובי ואמר תתסר הנאתך עלי אי עברת על דעתאי כלומר שתאסר הנאתה עליו אזלא ואנסבה לקריבה וכשראה אביי שלא הועיל לו נדרו רצה להתיר את נדרו כדי שתהא הנאת שמושה מותרת לו ואתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אי הוית ידעת דעברא על דעתך מי אדרתה ואמר ליה לא ושרייה ויש גורסין תתסר הניתאי עלך שנמצאת היא אסורה בהנאתו והיתרו בא להתירה בהנאתו והכל אחד שכל שנמצא המדיר מותר בשל מודר והמודר אסור בשל מדיר כל שהמדיר נשאל הרי המודר נתר בהנאתו מאליו ואף כמעשה הנזכר בסמוך באחד שהדיר את אשתו פירושו שהדירה הנאה ממנו ומנכסיו וכן בתלמוד המערב אמרו הנאתי על בני עירי איני נשאל לזקן שבעיר כלומ׳ שהרי הזקן בעל דבר ואין אדם מתיר נדרי עצמו הנאת בני עירי עלי נשאל לזקן שבעיר שבה כל שהמדיר נשאל המודר ניתר מאליו ונשוב לענין הסוגיא והוא שתמהו בה ומי שרי הכי ר״ל לפתוח בנדר עצמו כלומר כל עצמו של נדר אינו אלא שלא תעבור על דעתי והיאך מתירין אותו על ידי מה שעברה עד שהביאו כיוצא בה באחד שהדיר את אשתו מלהעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לפני ר׳ יוסי ואמר לו אלו היית יודע שעברה על דעתך כלום הדרתה אמר לו לאו והתירה ופירשו הטעם מפני שאין זה אלא כעין נדרי זרוזין שאינו מדירה אלא כדי לזרזה שתעשה רצונו ולא שיהיו פיו ולבו שוין ושמא תאמר אם כן למה צריך שאלה טעם הדבר שאינו כנדרי זרוזין לגמרי שנדרי זרוזין אין כל אחד נשבע על גמר דעת שיהא האחר נשמע לו לגמרי לא להתקרב לרצונו הלוקח במוכר שינכה לו והמוכר בלוקח שיוסיף לו ונמצא שכל אחד מהם אין פיו ולבו שוין זה שלא להוסיף וזה שלא לנכות והמדיר את חבירו לאכול לכבוד בעלמא הוא מתכוין ואינו גומר בדעתו שיקבל על כל פנים ואף האחר מתכוין לסלקו מעליו ולא שיהא בדעתו שלא לאכול בשום פנים אבל אלו שבכאן גמר דעת של נדרם הוא להעמיד דבריהם על כל פנים ושהם סבורים שלא יהו נשותיהם עוברות על דעתם ואין זה נדרי זרוזין לגמרי אלא שדומים להם מעט שאע״פ שכונתם להעמיד דבריהם אלו היו סבורים שלא ישמעו להם לא היו נודרים ומתוך כך צריך פתח אלא שמקילין בה לפתוח לו מן הנדר עצמו ומעתה אין ללמוד מכאן שאם עבר הנדר בעצמו אם בשוגג אם במזיד שיהא מותר לפתוח לו אלו היה יודע שיעבור אם היה נודר ושיתירוהו בכך שלא התירו באלו אלא מטעם שכתבנו ואין ראוי לומר כן כשהוא בעצמו עובר על נדרו וכן הוריתי בה למעשה אע״פ שמקצת חבירי חלקי בה עלי אלא שגדולי הדור הסכימו בה עמי הא כל שהדירוהו אחרים או צבור וקבל הוא עליו כן וראו שהוא עובר יכולים הם להתיר נדרם בכך כדרך שהתרנו במעשים אלו והמודר נתר מאליו אע״ג שקבל עליו כן ומכל מקום כל שכיון במחשבתו להדיר את אשתו או חבירו אם לא יעשה כך או אם לא ימנע מכך לזירוז בעלמא ומכוין בשעת הנדר שלא לגמור בדעתו כן יראה לי שאם עברו על דעתו אין צריך שאלה והוא נאמן בעצמו:
כל מה שכתבנו בהיתר הנדרים הוא מדין (הגל׳) [הגמ׳] אבל הגאונים כתבו שבזמן הזה אין פותחין אלא בפתחים הברורים שיעשו את הנדר כעין ארבעה נדרים כרב אסי וכן שאין נזקקין אלא לצורך איזו מצוה כגון תקנת צבור או שימת שלום בין איש לאשתו וכיוצא באלו ואף אלו בפתחים ברורים כמו שכתבנו ולא בכיוצא באלו שנזכרו בסוגיה:
ושרייה רב הונא – ע״י פתח חרטה זה בלבד והיינו נמי דתניא ר׳ יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירים אותו דקסבר פותחין אף בחרטה.
ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי משום אביו אומר אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת – פירוש דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי סבר אין פותחין בחרטה ובעינן פתח אחר ואומרים לו אילו פייסוך באותה שעה כולן אלו בנ״א שפייסוך אחרי כן כלום נדרת ואילו אמר הן נמצא שעל דעת כן נדר שאפילו יפייסוהו אחר נדרו לא יתפייס להם ואיו כאן פתח אבל אם אמר לאו נמצא שלא נדר על דעת כן והוי פתח שהרי יש כאן דבר שנתחדש לגמרי שיפייסוהו בנ״א אלו אחר נדרו ואפילו היה דעתו בשעת נדרו שיפייסוהו מקצתם ועכשיו פייסוהו כלם אפילו בזה אחר זה א״נ שהיה דעתו שיפייסוהו כלם כאחד הוי פתח שהרי לא עלה על דעתו בשעת נדרו ודבר מחודש הוא וי״מ בענין אחר וזהו הנכון.
א״ר אסי אין נזקקין לאלהי ישראל – פי׳ אין נזקקין להתיר ע״י שום פתח שבועה אפי׳ בלא הזכרת השם או נדר בהזכרת השם (שיש בהם הזכרת השם) שהוא דבר חמור. דשבועה אפי׳ בלא הזכרת השם היא חמורה דאית בה לא ינקה וכן נדר שיש בו הזכרת השם הוא חמור.
חוץ מן קונם אשתי שגנבה את כיסי – וקא סבר רבי אסי כרב אסי דלעיל (דף כא:) בד׳ נדרים צריכי שאלה אי נמי דשאני הכא דאית בה הזכרת השם ומש״ה בעי שאלה ומשום דהוה בטעות אית לה התרה מיהת אע״ג דאית בה הזכרת השם והכי מוכח בהדיא בגמ׳ דר״א בשבועה לא בעי הזכרת השם ובכל שבועה הוא מחמיר שלא להתירה אף על פי שאין בה הזכרת השם דאמרינן התם ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי א״ל במאי נדרת א״ל באלהי ישראל פי׳ שהזכיר השם בנדרים ולאו דאדכריה בהאי לישנא שזה לשון שבועה הוא ואין לשון נדר אלא בלמ״ד א״ל אי נדרת במומי לא מזדקיקנא לך פירוש בתמיה בשבועה אפילו אין בה הזכרת השם לא מזדקיקנא לך. לאלהי ישראל מזדקיקנא לך כלומר גבי נדר משמע מהא דבכל שבועה אין נזקקין לר׳ אסי וכן בנדר שיש בו הזכרת השם חוץ מנדרי טעות שנזקקין להתירם אפילו יש בהן הזכרת השם וצריכין היתר מחמת כן הא בנדרי טעות דעלמא מודה הוא דלא בעו שאלה כנ״ל.
אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה – פי׳ אף בפתח חרטה לחוד.
ונזקקין לאלהי ישראל – פי׳ בין בנדר בין בשבועה כדכתב רבינו ז״ל לקמן חוץ מנשבע או נודר על דעת רבים שאין לו התרה אלא אם כן לדבר מצוה כדבעינן למימר קמן.
ההוא דאתא לקמיה דר׳ אסי א״ל וכדו תהית – פי׳ גאון ז״ל עכשיו אתה תוהה ומתחרט אבל כשנדרת מתחלה על דעת כן נדרת.
דביתהו דאביי הוה לה ברתה. מבעלה ראשון שאלמנה היתה משני אנשים כדאיתא בפרק הבא על יבמתו. (א״ל) ועלתה לרגל וכו׳. כדי (שבא) לשמוע הדרשא שהיו דורשין ברגל עלתה שהרי בימי ר׳ יוסי כבר נתחרב הבית ולא היו עולים לירושלם לרגל. שיטה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א מסופר: דביתהו [אשתו] של אביי הוה [היתה] לה ההיא ברתא [בת]. הוא, אביי, אמר: תינשא בת זו לקריבאי [לקרובי], לקרוב משפחה שלו, ואילו היא, אשתו, אמרה שתינשא לקריבה [לקרוב שלה]. אמר לה אביי: תיתסרא [תיאסר] הנאתי עלך [עליך] אי עברת אדעתאי ומינסבת לה לקריבך [אם את עוברת על דעתי ומשיאה אותה לקרובך]. אזלת ועברת [הלכה ועברה] על דעתיה [דעתו] ואינסבא לקריבה [ונישאה הבת לקרובה של אמה]. אתא לקמיה [בא אביי לפני] רב יוסף. אמר ליה [לו] רב יוסף: אילו הוה ידעת [היית יודע] דעברת על דעתך ומנסבא לה לקריבה מי אדרתה היא עוברת בסופו של דבר על דעתך ומשיאה אותה לקרובה, האם היית מדיר אותה]? אמר לו אביי: אכן באופן כזה לא הייתי מדירה. ושרייה [והתירו] רב יוסף. שרואים את הנדר בגדר איום בלבד, שלא חשב שיגיע הדבר שתיאסר אשתו עליו.
§ The wife of Abaye had a certain daughter. Abaye said: She should get married to my relative. His wife said that she should get married to her relative. He said to his wife: Benefit from me should be forbidden to you, if you defy my will and marry her to your relative. She went and defied his will and married her to her relative. Abaye came before Rav Yosef. Rav Yosef said to him: If you had known that she would ultimately defy your will and marry her to her relative, would you have made the vow? He said: No. And Rav Yosef dissolved the vow for him because Abaye did not think that his wife would actually defy him, and he intended the vow only to serve as a threat.
רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמִי שְׁרֵי כִּי הַאי גַּוְונָא באִין וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהִדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲלוֹת לָרֶגֶל וְעָבְרָה עַל דַּעְתּוֹ וְעָלְתָה לָרֶגֶל וּבָא לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי אָמַר לוֹ וְאִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁעוֹבֶרֶת עַל דַּעְתְּךָ וְעוֹלָה לָרֶגֶל כְּלוּם הִדַּרְתָּהּ אָמַר לוֹ לֹא וְהִתִּירוֹ רַבִּי יוֹסֵי.:

The Gemara asks: And is it dissolved in a case like this, where the vow was dependent on the daughter not marrying the wife’s relative? The Gemara answers: Yes, and it is taught in the Tosefta (5:1): There was an incident involving one man who vowed, prohibiting his wife from benefiting from him if she were to ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival, and she defied his will and ascended to Jerusalem for the pilgrimage Festival. And when he came before Rabbi Yosei to request dissolution, Rabbi Yosei said to him: And had you known that she would defy your will and ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival, would you have vowed at all? He said to him: No, and Rabbi Yosei dissolved it. This incident indicates that it is permitted to dissolve a vow with such an opening.
עין משפט נר מצוהרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]

אמר ליה אין והתניא כו׳ – וקשיא לי אדרבה, כיון שאמר שאילו ידע שהיתה עוברת על דעתו לא היה נודר כלל, נמצא שלא הדירה אלא לזרוז בעלמא, ונדרי זרוזין הוא ואפילו שאלה לחכם לא צריך, דמאי איכא בין נדרי זרוזין דמתניתן להני. ויש לומר דנדרי זרוזין שהיה מוכר חפץ, לא היה סבור שישמע לו חברו לגמרי כמו שהוא אומר, אלא שיתקרב לדעתו ושיפחות לו קצת מן הסלע, וכן חברו שיוסי לו על השקל קצת, ועם כל זה היה נודר שלא יתן לו אלא כך, וזה נודר כנגדו שלא יפחות לו מכך, אלו הם נדרי זרוזין, שאין דעתם בשעת נדרים לנדור בדוקא ושיעמדו דבריהם, ואם כן אין פיהן ולבן שוין ולפיכך מותר. וכן המדיר את חברו שיאכל עמו, ואינו נודר בדוקא, שאינו מתכוין אלא לכבוד בעלמא ולזרז את חברו, ויודע הוא שדרכן של קצת בני אדם לימנע מלאכול אצל אחרים, והלכך אינו נודר בדוקא ושיעמדו דבריו על כל פנים. אבל המדיר את אשתו מלעלות לרגל, או ליתן לבתו אלא למי שיתרצה הוא וכיוצא באלו, סבור שיעמדו דבריו מחמת נדרו, והלכך בדעת הוא נודר לפי שהוא סבור שתשלים היא רצונו, והלכך אף על פי שאילו היה סבור שתהא היא עוברת על דעתו היה נמנע מלידור, מכל מקום הנדר היה נדר גמור בשעתו וצריך פתח, ומיהו פותחין לו מן הנדר בעצמו. כן נראה לי.
ומי שרי. הדיין לעשות פתח מגוף הנדר ולא לפתוח ממקום אחר:
ועלתה לרגל. שהיו מתקבצים לשמוע הדרשה ואף הנשים היו נוהגות מצוה לבוא שמה ולראות בכבודה של תורה:
א״ל לא – פי׳ בתמיה וכי איני מתחרט מעיקרי כלומר הא ודאי אילו ידענא דמצטערנא כולי האי לא נדרתי והו״ל חרטא מעלייתא.
ושרא יתיה – דקסבר ר׳ אסי פותחין בחרטה ופליג אדרב אסי דלעיל דרבי אסי לחוד ורב אסי לחוד וכן עיקר וכתב רבינו ז״ל תהית כדאמרינן (קדושין דף מ:) בתוהה על הראשונות.
ההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר א״ל בעית נדור – כלומר מרצונך נדרת וידעת בצער של עכשיו אלא שאתה חזרת בך עכשיו א״ל ואילו לא מרגיזין לי לא בעיא כלום נדור פי׳ ע״י כעס נדרתי ואילו ידעתי שאצטער בלבי לא נדרתי.
א״ל תהא כבעית – כלומר א״כ חרטה גמורה היא ויהא הנדר מותר כרצונך. כתב רבינו ז״ל במה שנדרת וכו׳ עוד כתב זה לשונו הדין הוא דינא דגמ׳ ומנהגא דרבנן אבל האידנא אמר רבינו הגאון ז״ל אנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים פי׳ שיש לו פתח ברור נראה לעולם עד שדומה לנדרי טעות או נדרי שגגות וחבריהם ועוד אמר דלא מזדקקי רבנן לשבועות כלומר להתירם אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיי׳ שלום בין איש לאשתו או שלמא בצבורא דכנישתא וכדומין לזו מזדקקים במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי. אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה דרב וכדר״ש בר׳ וכר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכדביתהו דאביי וכההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר וכיוצא בהן לא עבדינן. פי׳ הני עובדי איתנהו בגמ׳ דרב שרייה לההוא גברא בפתחא דאיזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והא רתח ר׳ נחמן ואילו הייתי יודע דרתח ר״נ לא נדרתי. ור״ש ברבי שהתירו לו נדרו משום דהוו מצטערי רבנן דלא הוו משכחי פתחא לנדריה דהוה אמר דאדעתא דכולהו נדר וא״ל אדעתא דמצטערי רבנן מי נדרת אמר להו לא ושריוה דהני הוו פתחים קלים שאינם ניכרין לעולם. ודר׳ ישמעאל בר׳ יוסי דלא הוו משכחי רבנן פתחא לנדריה והוו מצטערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא והוה תמן ההוא קצרא ומחייה ואמר ליה אדעתא דמחי לך קצרא מי נדרת אמר להו לא ושרייה פי׳ והאי נמי פתח קל ואינו נראה ברור לבני אדם שהרי אחר שבא לישאל על נדרו נתחדש לו וגם לא היה אלא חדוש דבר קל ואפ״ה משום דאמר דאילו ידע הכי בשעת נדריה לא נדר שריוה.
ודביתהו דאביי הויא לה ברתא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבאי ואמר לה תתסר הנאת תשמישך עלי אי עבדת הכי – ומזה נראה דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו. אתא לקמיה דרב יוסף א״ל אילו ידעת בשעת נדרא דעברת אדעתך מי נדרת א״ל לא ושרייה. פי׳ אע״ג דהוה פתחא מגופיה דנדרא דנדר עליה.
וההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר – היינו עובדא דכתיבנא לעיל דאיתא במכילתין.
כתב רבינו ז״ל היתר נדרים בשלשה הדיוטות ואם היה מומחה אפילו ביחיד. פי׳ מורי נר״ו ג׳ הדיוטות לאו הדיוטות ממש אלא דגמרי הלכות נדרים באיזה פתח ראוי להתיר ובאיזה פתח אין מתירין לו אלא דלא סברי ולא פקיחי בתלמודא מיהו כי מסברי להו סברי דהא כולהו ישראל דהוו בימי משה גמרי הלכות נדרים ממשה ומסברי להו וסברי ומהתם גמרינן דהיתר נדרים בג׳ הדיוטות כדאיתא בפ׳ יש נוחלין (דף קכ:) וכן יחיד מומחה דקאמרינן לאו היינו מומחה ממש דלהוי סמוך כדאמרינן האי לישנא בשאר דוכתין אלא מומחה דהכא היינו מומחה בתלמוד ובקי בהלכות נדרים דגמיר וסביר בכל דוכתא כגון ר״נ וחביריו דהא גבי דינין וכל דוכתא דבעינן סמוך אלי״ם כתוב בפרשה וכאן לא כתיב אלא ראשי המטות ומראשי המטות ילפינן יחיד מומחה ומבני ישראל ילפינן הדיוטות וראשי המטות לא הוו סמוכין והיינו דגרסי׳ במסכת בכורות פרק כל פסולי המוקדשים אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם ג׳ מתירין את הבכור במרום שאין מומחה. ג׳ מפירין את הנדר במקום שאין חכם. ר׳ יהודה אומר אחד מהן חכם ואמרינן במקום שאין חכם כגון מאן א״ר נחמן כגון אנא פי׳ דגמיר וסביר בכל דוכתא בתלמוד מיהו לא הוה סמוך כדמוכח בפ״ק דסנהדרין (דף ה.) וכן אמר בירושלמי (ירושלמי חגיגה א׳:ח׳) רב הונא ראש לראשי המטות כלומר דחזי להתיר נדרים ביחיד כיון דגמיר וסביר אע״ג דלא סמיך ור׳ יהודה דקאמר ואחד מהם חכם לאו חכם דגמיר וסביר בכל דוכתא דא״כ הוא לבדו יתיר אלא חכם בהלכות נדרים ואידך דמסברי להו וסברי ורבנן פליגי וסברי דאפילו כלם הדיוטות שאינם בקיאין בתלמוד נדרים כולי האי אלא שיודעים בקבלה קצת ראויים להתיר וכי מסברי להו וסברי בהכי סגי וקי״ל כרבנן מפי מורי נר״ו וכן נראה ממה שכתב רבינו ז״ל בהלכות אלא שלא בירר דין יחיד מומחה כל הצורך.
כתב רבינו ז״ל ומיהו במקום מומחה נמי. פי׳ דלית להו להדיוטות למשרי נדרא כי שרו הדיוטות אשתרי ליה נדרא שלא אמר אלא לכתחלה משום כבודו של חכם ע״כ ואמרינן במכילתין בפ״ק (נדרים ח:) דלא יאי למשרי תלמידא נדרא באתרא דרביה ושמתא אפי׳ באתרא דרביה שרי ויחיד מומחה שרי ולישנא מוכח דתרתי קאמר דשמתא שרי ליה תלמידא באתרא דרביה בהדי אחריני כגון להצטרף בג׳ הדיוטות דג׳ הדיוטות מתירין את הנדוי כמו שמתירין את הנדר ואת השבועה ויחיד מומחה שרי כלומר וגם אם התלמיד הזה הוא יחיד מומחה בחכמה דגמיר וסביר שרי שמתא ביחיד אפי׳ באתרא דרביה דומיא דנדרים דמשתרו ביחיד חכם ולא כן פי׳ מורי נר״ו אלא דכולה חדא מילתא היא דתלמיד שרי נדרא לחודיה באתרא דרביה והוא דהוי יחיד מומחה וכלשון הראשון פירשתי לפניו לישב הלשון והודה לדברי.
כתב רבינו ז״ל בהלכות דכאן. תניא בש״א אין שאלה בשבועה פי׳ מפני שהיא חמורה שיש בה לא ינקה.
ובה״א יש שאלה – פי׳ ואפילו יש בה הזכרת השם ובהא פליגי דב״ש סברי דכי כתב קרא לא יחל דברו דדרשינן מיניה אבל אחרים מוחלין לו אנדרים דקילי קאי ולא אשבועה דחמירא וב״ה סברי דאתרווייהו קאי והלכתא כב״ה.
וגרסינן נמי בשבועות אמימר אמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה. פי׳ פליגי אדרבא דאמר שאם היה נשבע מן הככר ועבר ואכלה כולה שוב אינו נשאל עליה אבל שייר ממנה כזית מגו דמיתשיל אההוא כזית מיתשיל נמי אכולה ואמימר אמר דאפילו אכלה כולה נשאל עליה ומתירין לו ע״י פתח של חרטה או פתח אחר הראוי להתיר דקא יהיב טעמא למלתיה דאי בשוגג אכלה אכתי מחוסר קרבן הוא ואם במזיד אכלה אכתי מחוסר מלקות הוא ודייק מינה רבינו ז״ל דאפילו בשבועה שיש בה הזכרת השם נמי מתירין לו דהא ליכא מלקות אלא בשבועה שיש בה הזכרת השם דבכל מקום שהזהירה תורה על השבועה כתב בה הזכרת השם כדכתיב לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא וכתיב ולא תשבעו בשמי לשקר וכדכתיבנא בפ׳ קמא משמא דמרן הראב״ד ז״ל.
ואשכחן נמי בצדקיהו דאשבעי נ״נ בשם – פי׳ כד אשכחיה דאכל ארנבת ואשבעיה דלא לגליא בהזכרת השם דכתיב אשר השביעו באלהים ושרו ליה סנהדרין כדאיתא לקמן בפרק ר״א.
כתב רבינו ז״ל וה״ה להיכא דנקיט חפצא ונשבע לנפשיה. פירוש לאפוקי לנשבע לאחרים שאין מתירין לו אלא בפניו ומדעתו כדבעינן לברורי תמן במכילתין. דשרי ליה בפתח ואפילו בחרטה דלא חמיר אנקוטי חפצא אלא לענין שבועת הדיינין לאיומי עליה אבל עיקר שבועה בשם המיוחד או בכינוי הוא וקרא כתיב או השבע שבועה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו ומחילה דקרא בכולהו אנפי דשבועה כתיבא ואע״ג דאשכחן להגאון ז״ל דאמר מאן דאשתבע בספר תורה או בעשרת הדברים אין לו הפרה עולמית ליכא למיחש למילתא כלל ע״כ.
ומי שרי הכי – כלומר מי שרי לפתוח פתח שהנדר מוכיח הפך מאותו פתח שהרי כל עיקר הנדר לא היה אלא שאם תעבור על דעתו תאסר בהנאתו.
אין והתניא מעשה באחד – אלמא אפילו כי האי גוונא פתחינן וא״ת ומאי מתמהינן מעיקרא ומי שרי הכי ומה בין זו לנדרי זרוזין דמתני׳ אדרבה היה לו לומר שהנדר מותר מאליו כהנך דמתניתין י״ל דלא דמי דנדרי זרוזין דמתני׳ אין פיו ולבו שוין של מוכר ולא של לוקח שוין שלעולם לא היה דעתו של מוכר שלא יפחות מן הסלע ולא דעתו של לוקח שלא יוסיף על שקל ומש״ה שרו אבל זה דעתו היה להדירה אם תעבור על תנאו ודעתו וכי האי גוונא לאו נדרי זרוזין מיקרו אלא דאיכא פתח שאילו היה יודע שתעבור על דעתו לא היה מדירה ובמתניתין נמי הא כתיבנא לעיל (נדרים כא. ד״ה גרסינן) שאם היו מוכר ולוקח מעמידין דבריהם חייל נדרייהו וכדמוכח בירושל׳ אלא דאפשר שאף במעמידין פותחין פתח לומר אילו היית יודע שהלוקח לא יתן בו סלע כלום היית נודר אם אמר לאו מתירין אותו וכדפתחינן הכא וא״ת ומאי שנא מהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו דא״ר אליעזר בן יעקב דנדרי זרוזין הוו והא התם פיו ולבו שוין שרוצה שיאכל עמו חברו ואפי׳ הכי אמרינן דנדרי זרוזין הוו ושרו ממילא י״ל דלא דמי דאילו התם הענין מוכיח מתוכו שאינו אלא זרוז שאין באכילת חברו אצלו קפידא כל כך שבשביל זה ידירנו מנכסיו בדוקא אבל בהאי עובדא דדביתהו דאביי דאיכא קפידא טפי לאביי כי מנסבא לה דביתהו לקריבה ודאי איכא למימר דבדוקא הדירה ולאו לזרוז בעלמא ומש״ה פשיטא לן דצריך פתח ואין הנדר בטל מאליו אדרבה מתמהינן היכי שרינן ליה בהאי פתחא.
והיתר נדרים ביחיד מומחה או בשלשה הדיוטות במקום שאין מומחה וכדאמרינן בהדיא בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו:) אמר רבי חייא בר אבין אמר רב עמרם שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם ואמרינן התם שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם לאפוקי מדרבי יהודה דאמר היתר נדרים בשלשה והוא שיהא אחד מהם חכם במקום שאין חכם חכם כגון מאן אמר רב נחמן כגון אנא פירוש האי אחד מהן חכם דבעי ר׳ יהודה כלומר שיהא אחד משלשתן חכם כגון מאן ליהוי אמר רב נחמן כגון אנא כלומר דבעי רבי יהודה שיהא אחד מהם גמיר וסביר כגון אנא דגמירנא וסבירנא ואמרינן תו התם ר׳ יהודה אומר אחד מהן חכם מכלל דהנך כל דהו אמר רבינא דמסברי להו וסברי כלומר חד מינייהו בעינן שיהא גמיר וסביר אבל תרי אע״ג דלא גמירי כיון דכי מסברי להו סברי ומשמע ודאי דחכם דשרי יחידי לר׳ יהודה דוקא בסמוך דאי בגמיר וסביר בלחוד כרב נחמן סגי א״כ היכי בעי בתלתא שיהא חד מינייהו גמיר וסביר והא מאן דגמיר וסביר בלחודיה שרי נדרא ומה לו להצטרף עם השנים ומאי קאמר אחד מהן חכם במקום שאין חכם דאי בגמיר וסביר סגי בכל מקום שהוא הרי יש בו חכם אלא ודאי ה״ק אחד מהן חכם דהיינו גמיר וסביר במקום שאין חכם דהיינו סמוך דכי איתיה לסמוך לחודיה שרי נדרא וכיון דלר׳ יהודה בעי׳ סמוך ביחידי לרבנן נמי דמדרבי יהודה נשמע לרבנן דבהאי לא פליגי והכי נמי משמע לן בסוף פ׳ נערה המאורסה (לקמן נדרים עח:) דאמרינן מועדי ה׳ צריכין מומחה פרשת נדרים אין צריך מומחה אלא אפי׳ ב״ד הדיוטות והא פרשת נדרים ראשי המטות כתיב אמר רב חסדא ואיתימא ר׳ יוחנן ביחיד מומחה ומשמע דיחיד מומחה דהפרת נדרים דומיא דמומחין דמועדי ה׳ מה התם בעיא סמוך ה״נ בעיא סמוך זהו דעת הרמב״ן ז״ל אבל הרמב״ם ז״ל כתב בפ׳ ו׳ מהל׳ שבועות (הל׳ ה) דחכם מובהק מתיר את הנדרים דלא בעיא סמוך משמע דמפרש הרב ז״ל דהא דאמרי׳ התם במקום שאין חכם לאו סיומא דמלתא דר׳ יהודה היא אלא אדרבנן קאי דאמרי שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם דאלמא חכם לחודיה מתיר ומהדרינן כעין אמר מר במקום שאין חכם חכם כגון מאן כלומר כגון מאן מתיר ביחידי ואמר רב נחמן כגון אנא כלומר דגמיר וסביר אלמא כל היכא דגמיר וסביר איהו לחודיה שרי נדרא ואע״פ שאינו סמוך וכבר כתבתי זה בפ״ק (דף ח: ד״ה ושמתא) ועוד אכתוב בזה בפרק נערה בס״ד ושלשה הדיוטות דשרו נדרא כד מסברי להו וסברי סגי כדקיי״ל כרבנן דלא בעו שיהא אחד מהן חכם ומיהו בעינן דכי מסברי להו לסברו דג׳ לרבנן כשנים לרבי יהודה ומסתברא דהא דאמרינן שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם דמשמע הא במקום שיש חכם אין מתירין משום כבודו של חכם הוא דאיתמר ולכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד אשתרי ליה נדרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי שרי כי האי גוונא [והאם מותר באופן זה]? שהרי עיקרו של הנדר היה שלא תשיא את הבת לקרוב שלה! ומשיבים: אין [כן], והתניא אכן כן שנינו בברייתא]: מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועברה על דעתו ועלתה לרגל. ובא לפני ר׳ יוסי להתירו. אמר לו: ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה? אמר לו: לא, והתירו ר׳ יוסי. משמע שאף זה הוא פתח ראוי להתיר נדר.
The Gemara asks: And is it dissolved in a case like this, where the vow was dependent on the daughter not marrying the wife’s relative? The Gemara answers: Yes, and it is taught in the Tosefta (5:1): There was an incident involving one man who vowed, prohibiting his wife from benefiting from him if she were to ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival, and she defied his will and ascended to Jerusalem for the pilgrimage Festival. And when he came before Rabbi Yosei to request dissolution, Rabbi Yosei said to him: And had you known that she would defy your will and ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival, would you have vowed at all? He said to him: No, and Rabbi Yosei dissolved it. This incident indicates that it is permitted to dissolve a vow with such an opening.
עין משפט נר מצוהרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: גר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ יֹאמַר לוֹ כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הוּא בָּטֵל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.:

MISHNA: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Even one who wants to take a vow prohibiting another from benefiting from him, but only in order that he should eat with him, not intending to take an actual vow, should say to him at the outset: Any vow that I take in the future is void. And this statement is effective, provided that he remembers at the time of the vow that his intent at the beginning of the year was to render it void.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ר״א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל – שאומר לו קונם שאין אתה נהנה לי אם לא תאכל עמי היינו נמי נדרי זרוזין שאינו מדירו אלא כדי לזרזו שיאכל עמו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל.
מתני׳ רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו כו׳. בגמ׳ מפרש לה:
פסקא אף הרוצה להדיר את חבירו – שאוסר כל נכסיו על חבירו אם אינו אוכל עמו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור מפרש בגמרא.
מתניתין ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אף זה נדרי זירוז הן שהרוצה להדיר חברו אם לא יהא אוכל עמו יאמר תחלה כל נדר כו׳. ואחר כך ידור כל מה שירצה אם אינו אוכל עמו ובגמרא מפרש. פירוש.
אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו. בגמרא מפרש דזה נקרא נדר זירוזין והיינו דקאמר הרוצה. וכל נדר שאני עתיד לידור מילתא אחרינא היא והכי קאמר הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרי וכו׳. ורמזו התנא ולא רצה לפרסמו כדי שלא יקלו בנדרים:
גמ׳ מאי קאמר. קסלקא דעתך השתא דכולה חדא מילתא ואם רוצה שיאכל אצלו ומדירו שלא יהנה מנכסיו (ומה) אם לא יאכל אצלו יאמר בתחלת נדרו כל נדר. על כן הקשה כיון דשמע זה המודר לא יחוש על אשר (לא) הדירו מנכסיו כי הוא ידע שביטלו קודם לכן ולא יבא לאכול עמו ומהו מרויח במה שהוא מדירו. ותירץ דכולה לאו חדא מילתא היא וחסורי מחסרא והכי קתני וכו׳. וקושיא זו לא ישרה בעיני דמאן לימא לן שיאמר כן בפני המודר (או פי׳ יאמר כן בפניו) דילמא יאמר אותו בענין שלא ישמע לאזניו. ולפי שהאמת כמו שתירץ וכבר היה נודע להם דחה בקושיא כל דהו. הרי״ץ ז״ל.
וכן כתוב בשיטה וז״ל: הרוצה שידיר. קסלקא דעתך דהכי קאמר המסרב בחבירו שיאכל אצלו והרי הוא רוצה להדירו מלהנות משלו כדי שיאכל אצלו אבל אין בדעתו שיתקיימו דבריו כיצד יעשה שלא יתקיימו דבריו יאמר תחילה כל נדר שאני עתיד וכו׳. ופרכינן הא כיון דשמע היאך שזה מסרב בו מבטל את נדריו שידור תו לא שמע ליה ולא אתי למיכל בהדיה ומה הוא מרויח עכשו במה שהוא מדירו. ומשני חסורי מחסרא מתניתין והכי קתני נדרי זירוזין הויין ולא הוי נדר שלא נדר זה אלא כדי לזרזו כדי שיאכל אצלו. אי זכור וכו׳. אמתניתין קאי דקתני ובלבד שיהא וכו׳. וקפריך הא אי זכור בשעת הנדר מתנאו שהתנה בראש השנה ואף על פי כן נדר אלמא עקריה לתנאיה דאי לאו דעקריה למה ליה למנדר. שלא יהא זכור. דאי הוה זכור אמרינן דעקריה לתנאיה. שיטה אחרת: כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור תו לא שמיע ליה ומה מועיל במה שמדירו. ומתניתין לכאורה מיירי בשביטל נדרו בפני כל העולם ואם כן חברו שמע וידע. דכשביטל בצנעא לא מצינא לאוקמי מתניתין דכיון שלא ביטל נדרו בפרהסיא רק חשב בלבו לבטלו לא הוו דברים שבלבו דברים כיון דלא מוכחי. אבל כשביטל מתחלה בפרהסיא אז מועילין דברי בטולו שמחשב בלבו בשעת נדרו דהוו דברים שבלב דמוכחו כדפירש בפרק ארבעה נדרים. ואם כן שמע חברו ולא אתי למיכל בהדיה בשביל נדרו ומתרץ חסורי מחסרא כו׳. פירוש אחר ועיקר: כיון דאמר וכו׳. כיון שיכול לומר ולבטל בענין זה לא שמע ליה חבירו לסעוד אצלו ולא אתי בהדיה שסובר דאין בנדרו כלום שהרי הערים לבטלן בענין זה. כיון דאמר פירוש יכול לומר. עד כאן.
וזה לשון הרא״ם ז״ל: כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל לא שמע ליה ומה מועיל נדרו שמדירו. מכאן משמע דהמבטל נדריו צריך לבטלן בפני רבים דאם לא כן לא מקשה דלא שמיע ליה למה לא ישמע לו חבירו כיון שלא שמע ביטולו. אלא ודאי צריך לבטלן ברבים ואז מסתמא שמע והשתא מקשי שפיר. ויש אומרים דאיפשר היה לו לתרץ דאמר בחשאי וכו׳ ככתוב בהר״ן ז״ל. ותימה מאי האי דמקשי תלמודא כיון דאמר הרי הוא בטל לא שמע ליה שהרי זה כיון שזוכר תנאו בשעת הנדר ונדר סתם ולא אמר על דעת הראשונה אני נודר עקריה לתנאיה כדאיתא בסמוך. עיין בהר״ן ז״ל לקמן. הרא״ם ז״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אבל אינו רוצה לידור נדר ממש אלא כל רצונו שחבירו ייענה להזמנתו, יאמר לו מתחילה: ״כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל״, ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר שדעתו מתחילה היתה לבטלו.
MISHNA: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Even one who wants to take a vow prohibiting another from benefiting from him, but only in order that he should eat with him, not intending to take an actual vow, should say to him at the outset: Any vow that I take in the future is void. And this statement is effective, provided that he remembers at the time of the vow that his intent at the beginning of the year was to render it void.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: וְכֵיוָן דְּאָמַר כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר יְהֵא בָּטֵל לָא שָׁמַע לֵיהּ וְלָא אָתֵי בַּהֲדֵיהּ

GEMARA: With regard to Rabbi Eliezer ben Ya’akov’s proposal, the Gemara asks: And since he said: Any vow that I take in the future should be void, the one being invited will not listen to him and will not come to eat with him, since he already knows that the vow is not valid. That being the case, why would the first individual take a vow at all?
מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לא שמע ליה – האי מודר ולא אתי למיכל בהדיה הואיל והנדר בטל.
כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל לא שמע ליה – ואפשר היה לו לתרץ דאמר בחשאי, או שלא בפניו, אלא דאכתי הוה קשיא ליה מאי אף, דהא לא דמיא למתניתין דלעיל, והוה קשיא ליה נמי, מאי ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
לא שמע ליה ולא אתא בהדיה. כיון שיודע שבטל נדרו:
גמ׳ כיון דאמר כל נדר וכו׳ לא שמע ליה ולא אתי לגביה למיכל בהדיה – לפי שכבר יודע המזומן שאין נדר חל עליו שכבר בטלו המזמן ובדין הוא דהוה מצי לשנויי דאמר מדיר בחשאי כדי שלא ישמע המודר אלא דאכתי לא אתיא ליה מתניתין שפיר דכיון דקתני אף הרוצה משמע דהא נמי משום נדרי זרוזין מותר ולאו משום תנאי שהתנה וא״כ מאי אף ועוד דאי בכי האי גוונא עסקינן היכי תני ובלבד שיהא זכור פשיטא שהוא זכור שהרי בשעת הנדר הוא מתנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא על הצעתו של ר׳ אליעזר בן יעקב תוהים: והלא כיון דאמר הוא אומר] ״כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל״ לא שמע ליה [ישמע לו] ולא אתי בהדיה [יבוא אצלו]! שאם החבר יודע מראש שנדר זה אין בו ממש, מדוע ישמע בקולו?
GEMARA: With regard to Rabbi Eliezer ben Ya’akov’s proposal, the Gemara asks: And since he said: Any vow that I take in the future should be void, the one being invited will not listen to him and will not come to eat with him, since he already knows that the vow is not valid. That being the case, why would the first individual take a vow at all?
מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים כג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים כג., עין משפט נר מצוה נדרים כג. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים כג., מיוחס לרש"י נדרים כג., ראב"ן נדרים כג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, רשב"א נדרים כג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים כג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים כג., ריטב"א נדרים כג., ר"ן נדרים כג. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים כג., מהרש"א חידושי הלכות נדרים כג., מהרש"א חידושי אגדות נדרים כג., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים כג., אסופת מאמרים נדרים כג.

Nedarim 23a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 23a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 23a, Collected from HeArukh Nedarim 23a, Attributed to Rashi Nedarim 23a, Raavan Nedarim 23a, Rashba Nedarim 23a, Meiri Nedarim 23a, Peirush HaRosh Nedarim 23a, Ritva Nedarim 23a, Ran Nedarim 23a, Shitah Mekubetzet Nedarim 23a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 23a, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 23a, Steinsaltz Commentary Nedarim 23a, Collected Articles Nedarim 23a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144