(1) 
מוֹעֲדֵי ה׳ אצְרִיכִין קִידּוּשׁ ב״ד בֵּית דִּין שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית באֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ ב״ד בֵּית דִּין .
מוֹעֲדֵי ה׳ אצְרִיכִין קִידּוּשׁ The Festivals of the Lord require sanctification by the court, as the Festival dates are established by the court’s determination of the New Moon, whereas Shabbat, which commemorates Creation, does not require sanctification by the court. Shabbat is sanctified every week independent of any court decision.
צריכין קידוש – דכתיב (ויקרא כג) אשר תקראו אותם במועדם.
שבת בראשית אין צריכה קידוש – דחיילא וקדשה מאליה.
מועדי ה׳ צריכי׳ קידוש ב״ד – שצריכי׳ לקדש ניסן לעשות בו פסח בט״ו בו.
ואין שבת בראשית צריכה קידוש – שאין צריך לקדש יום ראשון לקדש בשביעי בו לשבת.
המועדות כולן תלויין בקדוש בית דין ובראיית הלבנה ומכל מקום שבת בראשית אין בית דין מקדשין אותו אלא מקודש ועומד הוא מעולם כמו שביארנו בסדר מועד:
מי שנדרה אשתו ושתק לה כל יומו ולא על דעת הקמה אלא כדי למקט ר״ל לצערה ולהוכיחה שלא תהא פרוצה בנדרים ומכל מקום בדעתו ביום שמעו להפר לה למחר או לזמן אחר אין זה כלום והרי שתיקתו קיימה את הנדר הואיל ומכל מקום שתק כל יומו אע״פ שלא שתק אלא על מנת למקט ולצער:
נדרה ונשתתק הבעל כל יומו ואחר היום חזר לדבורו יראה מתלמוד המערב שמיפר אותו יום שחזר לדבורו שהרי במה שחלקו בסוגיא זו בהפר נדרים שלדעת חכמים כל היום ולדעת ר׳ יוסי בר׳ יהודה מעת לעת אמרו שם נשתתק וחזר לדבורו על דעתיה דר׳ יוסי בר׳ יהודה נותנין לה עשרים וארבעה שעות ר״ל אחר חזרת הדבור ועל דעתיהו דרבנין אין לו אלא אותו היום בלבד וכבר פסקנו כחכמים ונמצא שאין נותנין לו אלא היום שחזר לדבורו וכן יראה משם שאם ביום שחזר לדבורו חזר ונשתתק קודם שיפר שכל שאינו יכול להפר בסוף היום נותנין לו יום אחר וכן לעולם עד שיגמור את יומו באפשרות הפרה ולא יפר וזהו שאמרו עוד שם נשתתק ר״ל אחר שחזר לדבורו על דעתיה דר׳ יוסי בר׳ יהודה מצרפין לו עשרים וארבעה שעות כלומר שאם אחר שחזר לדבורו עמד שתי שעות בלא שתוק והיה יכול להפר ולא הפר מפני שהיה סומך להפר בתוך העשרים וארבעה שעות וחזר ונשתתק לכשיחזור לדבורו אין נותנין לו אלא כ״ב שעות מפני שמצרפין אותם השתים שהיה יכול להפר כאן ולדעת רבנן לעולם מיפר והולך עד שיחזור לדבורו שעה אחת לפני שקיעת החמה ולא הפר שאין יכול עוד להפר והלכה כחכמים כמו שכתבנו:
מועדי ה׳ צריכים קידוש ב״ד. שמקדשין ב״ד ר״ח ניסן לעשות פסח בחמשה עשר בו:
שבת בראשית. לפי שגם המועדים קרויין שבת להכי קרי ליה שבת בראשית:
אין צריכה קדוש ב״ד. שיקדשו ב״ד יום ראשון לעשות שבת ביום השביעי וכתיב מועדי ה׳ יתירא למעוטי שבת מקידוש ב״ד:
ומשמע מהכא דיחיד מומחה דשרי נדרים דוקא סמוך כמומחה של מועדי ה׳ דהיינו משה ואהרן דאין הפרש בין זה לזה אלא שמועדי ה׳ צריכין שלשה מומחין ונדרים סגי ביחיד אבל הרמב״ם ז״ל כתב בפ״ו מהל׳ שבועות (הלכה ה) דכל שהוא רב מובהק מתיר יחידי ולפ״ז אמרו דהא דפרכינן הכא והא בפרשת נדרים ראשי המטות כתיב לא פריך אמאי דאמר דפרשת נדרים אינה צריכה מומחה דראשי המטות לאו סמוכין משמע דבכל דוכתי דבעי מומחין אלהים קרי להו והכא כיון דלא כתיב בהו אלא ראשי המטות פשיטא דלאו מומחה סמוך קאמר אלא למאי דאמרינן דאפילו ג׳ הדיוטות פריך דהא ראשי המטות דלא משמע מומחין אפ״ה לאו הדיוטות נינהו ואמר רב חסדא ביחיד מומחה כלומר דגמיר וסביר ולדידי קשיא לי אי הכי ג׳ הדיוטות מנלן ממעוטא דאלה נימא מומחין הוא דלא בעי כמועדי ה׳ אבל תלתא דגמירי וסבירי בעינן וכדכתיב ראשי המטות וכי תימא אי הכי מעוטא דאלה למה לי דהא מראשי המטות נמי משמע דלא בעיא מומחין וכדכתיבנא ליתא דאי מיעוטא דאלה דכתיב במועדי ה׳ לא מצית מוקמת ליה למילתא אחריתי שפיר קאמר אבל כיון דמצית מוקמת ליה למעוטי שבת שאין צריך קידוש ב״ד תו לא מייתר לך מעוטא דאלה ומעוטא נמי שפיר מקיים לשבת בראשית ולפרשת נדרים דכתיב גבי מועדי ה׳ שאין אחד מהן שוה למועדות לקידוש ב״ד ולמומחין ואכתי נבעי בנדרים תלתא דגמירי וסבירי וניחא לי דאי הכי סמיכותא דנדרים למועדי ה׳ למה לי אלא ודאי כיון דאסמכינהו רחמנא גלי לן דמעוטא דאלה אנדרים נמי קאי ולמאי אי דלא בעי׳ מומחין מראשי המטות נפקא אלא ודאי דמשום סמיכותא משמע דלמעוט דנדרים נמי אתא והכי מדריש אלה דהיינו מועדות אפי׳ כשהן ג׳ צריכין מומחין דידהו דהיינו סמוכין אבל נדרים כל שהן ג׳ אינן צריכין מומחין דידהו דהיינו ראשי המטות דגמירי וסבירי אלא בחד מיניהו סגי כן נ״ל ומייתו ראיה להך סברא דלא בעיא סמוך מדאזדקיק ליה רב לרב חננאל יחידי והא רב לאו סמוך היה ואי מהא לא איריא דבירושלמי משמע שנטל רשות מן הנשיא דגרסי׳ התם מהו למנות הזקנים לדברים יחידים נשמעינה מן הדא רב מתני להתיר נדרים ולראות כתמים מן דדמך בעו גבי בריה מומי בכורות אמר איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא א״ר יוסי בר בון כולא יהב ליה לדון יחידי ולראות כתמים ולהתיר נדרים ולראות מומין שבגלוי מן דדמך בעו גבי בריה מומין שבסתר א״ל איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ע״כ אלמא רב רשותא שקל ומש״ה איכא למימר דהוה מזדקיק יחידי ומיהו לא תימא דאדרבה האי ירושלמי דאייתי איפכא מוכח דסמוך בעינן דאי לא למה ליה לרב למנקט רשותא דלא קשי׳ דמש״ה נקטיה כי היכי דליהוי שרי נדרי בדוכתא דאיכא חשיבי מיניה ואי לאו רשותא לא יאי לתלמידא למשרא נדרא באתרא דרביה ומיהו עובדא אחרינא איכא בירושלמי דמשמע מינייהו דלא בעיא סמוך דגרס התם אמר קמיה דרבי יוסי רב הונא שרי נדרין ר׳ זירא בעא קמיה דר׳ יוסי רב הונא ראשי המטות בתמיה א״ל ואין לית רב הונא מאן אינון ראשי המטות ורב הונא ראש לראשי המטות אלמא רב הונא אע״פ שלא היה סמוך הוה שרי נדרין ביחיד וכי תימא רשותא נקט מריש גלותא אי הכי מאי קמתמה ר׳ זעירא רב הונא ראשי המטות בתמיה ור׳ יוסי נמי למה ליה לאהדוריה רב הונא ראש לראשי המטות תיפוק ליה דנקיט רשותא אלמא משמע דנהי דלא נקטיה משום דרב מובהק הוה הוה שרי ביחיד ורבינו שמואל ז״ל כתב בפרק י״נ כלשון הזה הכא נמי ביחיד מומחה בקי בגמ׳ כלומר רב מובהק וכבר כתבתי מזה בפ״ק דמכילתין ובפרק ד׳ נדרים בס״ד וקשה לי אי לא בעי מומחה אלא גמיר וסביר היכי הוה סבירא לר׳ זעירא דרב הונא לא מצי שרא נדרא ביחיד ונ״ל דכיון דראשי המטות כתיב משמע דהפרת נדרים נמסרה ליותר מובהקין שבדור והוה ס״ל לר׳ זעירא דרב הונא בדריה לאו בר הכי הוה ולפיכך אני אומר דלמאן דס״ל דלא בעינן סמוך כל שהוא רב מובהק בדורו מתיר יחידי והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי מי שכתב דאפילו למאן דס״ל דלא בעי סמוך בזמן הזה ליכא מומחה דחזי להכי והביא ראיה מן הירושלמי דהוה מתמה מעיקרא אפי׳ ברב הונא ולא נ״ל כן אלא אי לא בעי סמוך כל היכא דגמיר וסביר והוי מראשי המטות לפום דריה סגי.
מועדי ה׳ צריכין קדוש בית דין. קדוש החדש שלו מונין למועדות קרי קדוש מועדות והוא צריך בית דין כדמפקי מקרא בפרק ראוהו בית דין. ואין שבת בראשית צריכה קדוש בית דין שהרי לאו מראש חדש מנינן לה. וביש נוחלין מסיימינן עלה מהו דתימא הואיל ובפרשת מועדות כתיבא תבעי קדוש בית דין כמועדות קא משמע לן. הכי פירושו התם קא משמע לן רבי יוסי הגלילי אבל קא משמע לן קרא לא קאמר דמהאי קרא לא נפקא לן דשבת אין צריך קדוש אלא ממושבות האמורין בשבת נפקא לן בפרק קמא דקדושין דמהאי קרא (לא) דמוידבר משה לא מצינן למעוטי שבת מקדוש בית דין דבהאי קרא לא כתיב קדוש מועדות אלא לסימנא בעלמא נקטיה רבי יוסי לקרא דאלו קרא מיבעי לן כדדרשינן ליה בשילהי מקרא מגלה. ובן עזאי ורבי יוסי לא פליגי שרבי יוסי במועדות אמור דבר ובן עזאי במועדות שבפרשת פנחס דבר מועדי ה׳ קדוש החדש צריכין מומחה דכתיב בקדוש החדש ויאמר י״י אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש ואינהו מומחין הוו. הרא״ם ז״ל.
רש״י לי הס״ד:
ברא״ש להפר הס״ד לקיים הס״ד קיום הס״ד:
בד״ה קיים בלבו כו׳ הוא דקיים כצ״ל מקוים ואין כצ״ל מופר הס״ד ליכי הס״ד יחריש הס״ד קיים הס״ד להפר הס״ד:
בד״ה אבל כו׳ דידע שאין כו׳ דידע שיש כצ״ל נ״ל:
בא״ד שמעו ורבנן כו׳ נמחק מורבנן עד ביום שמעו:
ר״ן מראשי המטות נפקא אלא ודאי דמשום כצ״ל:
בא״ד מזדקק יחידי כצ״ל מקיימת הס״ד:
מועדי ה׳ צריכין קידוש בית דין, שזמני המועדים נקבעים רק על פי בית דין המקדשים את החודש, שבת בראשית אין צריכה קידוש בית דין, שקדושתה חלה מעצמה, ואין צורך בהחלטת בית הדין לשם כך, וזו כוונת מה שאמרו שלא נאמרה שבת עם שאר המועדים.
The Festivals of the Lord require sanctification by the court, as the Festival dates are established by the court’s determination of the New Moon, whereas Shabbat, which commemorates Creation, does not require sanctification by the court. Shabbat is sanctified every week independent of any court decision.
הכל
(2) מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה אפי׳ אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.
מועדי ה׳ צריכים מומחי׳ – כדכתי׳ (דקרא כג) אלה מקראי קדש אשר תקראו אותם קרי ביה אתם משה ואהרן דמומחי׳ נינהו.
ואין נדרים צריכי׳ מומחין – ולהכי סמך פ׳ נדר׳ למועדי׳ לדרוש כן וע״כ תלתא הדיוטו׳ בעי׳ כדפי׳ (ע״א ד״ה להכשיר) מדאצטרי׳ ראשי המטו׳ ליחיד מומחה.
מועד ה׳ צריכין מומחה – כלומר סמוך כמשה ואהרן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם ככם, ואין הפרת נדרים צריכין מומחה, אפילו בית דין של הדיוטות.
וכך יש להבין גם את דברי בן עזאי: מועדי ה׳ צריכין מומחה, שאין קביעת המועדים אלא על פי בית דין מומחים, ואין פרשת נדרים צריכין מומחה אלא אפילו בית דין של הדיוטות יכולים להתיר נדרים.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.
הכל
(3) וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת כְּתִיב אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.
והא ראשי המטת כתיב – כלומר דאלמא אף נדרים צריכין מומחה כמועדים.
אמר רב חסדא ביחיד מומחה, כלומר אין, ודאי, ודוקא בשאינו אלא יחיד, ומינה דבהדיוטות בעינן שלשה, דכיון דאפקינהו מדכתיב ראשי המטות, לומר דאי יחיד הוא להוי מומחה, הלכך אוקמינן אתלתא כעין בית דין. ומסתברא לי דמהא שמעיניען דיחיד מומחה דמפר את הנדר, היינו מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה׳, וזה שלא כדברי הרמב״ם [הפלאה הלכות נדרים פרק ד׳ הלכה ה׳], שהוא ז״ל סבור דכל מומחה שהוא בקי מיר יחיד, ומכאן נראה לי תשובתו. וכן היא בירושלמי מפורשת דגרסינן התם בפרקין [כאן פרק עשירי הלכה ח׳] דהכא, מהו למנות זקנים לדברים יחידים, נשמעינה מן הדא רב ממתניתין רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא קומי בריה מומחי בכורות, איניט מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בר בון כוליה יהיב לדון יחידי להתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעיא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא עד כאן, והיינו דאמריניען לעיל דרב התיר יחידי.
ומקשים: והא [והרי] בפרשת נדרים ״ראשי המטות״ כתיב [נאמר] (במדבר ל, ב), ואיך אפשר לומר שיעשו זאת הדיוטות? אמר רב חסדא ואיתימא [ויש אומרים] ר׳ יוחנן: מה שנאמר ״ראשי המטות״ בא ללמדנו שגם ביחיד מומחה אפשר להתיר נדר.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.
הכל
(4) א״ר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד י׳ עֲשָׂרָה יָמִים מֵתִיב רָבָא אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [lemeikat] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [lemeikat] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.
השותק על מנת למיקט – שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו.
אפי׳ מכאן עד י׳ ימים – יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים.
השותק ע״מ למקט – שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן.
אימתי [אמרו] מת הבעל כו׳ – היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין (נדרים סח.).
א״ר חנינא השותק על מנת למיקט מיפר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ולית הלכתא כר׳ חנינא דאותבינן עליה מכמה מתני׳ ואסקינן בכלהו תיובתא דרבי יוחנן תיובתא.
סליק פירקא
בעל מיגז גייז מכאן ולהבא – פי׳ ומה שהיה קודם הנדר נשאר קיים וההתפסה שהיתה באותה שעה הרי היא קיימת והיכא דאתפיס בעל גופיה בנדרא דאתתיה דענוי נפש תו לא מצי מפר לה דכמאן דקיימיה לגמרי דמי. פי׳ דגלויי דעתא וגמר הלב סגי בהקמה כדלעיל וכיון דאתפיס לה הא גלי דעתיה דניחא ליה בנדרה.
א״ר חנינא השותק ע״מ למקנט – כלומר כדי להכעיסה שתק ולא הפר לה כל היום מפר ואפילו מכאן ועד עשרה ימים ולית הלכתא כוותיה דאותביה עליה מכמה מתנייתא ואסקינן בכולהון תיובתא דרבי חנינא תיובתא.
א״ר יוחנן השותק על מנת למיקט – כדי להקניט אשתו שתהא סבורה שדעתו לקיים נדריה והוא אינו מתכוין לכך אלא שיפר לה לאחר מיכן.
אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב – פירשתיה למעלה (דף סח.).
ואפילו מכאן ועד עשרה ימים. דכיון דעל מנת למקט שתק הוי כאלו בטל הנדר בלבו ומן הדין אפילו הפרה לא בעי דמדאוריתא ביטול בלבו הוי בטול מיהו מדרבנן צריך הפרה וכיון דאינה צריכה אלא מדרבנן הילכך אפילו מכאן ועד עשרה ימים. הרא״ם ז״ל.
א אמר ר׳ חנינא: בעל השותק לאחר ששמע את אשתו נודרת על מנת למיקט (לצער) את אשתו, כדי שתצטרך לסבול בקיום נדרה, אך בליבו הפר לה, הרי זה מפר לה בפיו אפילו מכאן ועד עשרה ימים. מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: אימתי אמרו שאם מת הבעל (הארוס) נתרוקנה רשות לאב — בזמן שלא שמע הבעל, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום. אבל אם שמע וקיים, או ששמע ושתק ומת ביום של אחריו — אין יכול להפר.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [lemeikat] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.
הכל
(5) מַאי לָאו בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט לֹא בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים אִי הָכִי הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים אֶלָּא בְּשׁוֹתֵק סְתָם.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita. Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita. Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.
מאי לאו בשותק על מגת למיקט – וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא.
לא בשותק על מגת לקיים – ולכך אינו יכול להפר.
היינו או שמע וקיים – ותרי זימני למה לי.
בשותק סתם – ולחומרא אזלינן.
מאי לאו – הא דתנן שמע ושתק ע״מ למיקט וקתני דהוי שתיקה מעליא ומהשתא הוא לסמיך אדבסמוך דאי בע״מ לקיים היינו שמע וקיים.
שותק לקיים – כמו לקיים בהדיא ואין יכול להפר.
מאי לאו. הא דקתני שמע ושתק משמע בכל ענין אפי׳ שתק ע״מ למיקט:
ומשני לא. דוקא בשותק ע״מ לקיים:
אי הכי היינו שמע וקיים. דמשמע בכל מיני קיומין בין שאמר קיים ליכי בין ששתק ע״מ לקיים:
אלא בשותק סתם. ולא גמר בלבו אם לקיים אם להפר אבל אם גמר בלבו ושתק כדי למיקט לא הוי קיום:
מאי לאו בשותק על מנת למיקט – דכיון דפסק ותני שמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין יכול להפר כל שתיקה במשמע אפילו ע״מ למיקט אלמא הך שתיקה נמי מקיימת.
לא בשותק ע״מ לקיים – שיהא הנדר מקויים בכך כלומר שקיימו בלבו והיינו דפרכינן אי הכי היינו שמע וקיים ולא דמי האי שותק ע״מ לקיים דאמר הכא לשותק ע״מ לקיים דאמרינן לקמן (נדרים דף עט.) כדנפרש עלה דההיא ודכוותה אשכחן בהש״ס טובא תרי גווני בחד לישנא.
אלא בשותק סתם – שלא גמר בלבו שיהא מקויים מעתה ולא שתק גם כן על מנת למיקט אלא שתק סתם.
מאי לאו בשותק על מנת למקט לא בשותק על מנת לקיים. ולאו בשותק על מנת לקיים לאחר זמן קאמר דאם כן אין זה (לא) אלא כמחריש שיכול להפר כל היום ואף על פי ששתק תחלה על מנת לקיים. וכדאמרינן לקמן כשהוא אומר כי החריש לה הרי שותק על מנת לקיים אמור. ואלו הכא אמרינן אילימא בשותק על מנת לקיים היינו קיים בלב5. אלא ודאי האי שותק על מנת לקיים דקאמרינן הכא היינו בשותק מחמת קיום כלומר שותק מפני שהוא מקיים בלבו. וכי דחינן ואמרינן לא בשותק סתם הוא הדין דהוה מצי למימר לא בשותק על מנת לקיים לאחר זמן. אלא משום דקיום של לב קא נסיב ליה השתא בהאי לישנא דשותק על מנת לקיים לא בעי למימר הפכו בההוא לישנא ממש אלא ניחא ליה למימר בשותק סתם. הרשב״א ז״ל.
מאי לאו [האם לא] מה שאמרו ״שמע ושתק״ הוא אפילו בשותק על מנת למיקט (לצער) אותה? ודוחים: לא, מדובר שם דווקא בשותק על מנת לקיים. ומקשים: אי הכי [אם כך] היינו [הרי זה בדיוק] מה ששנינו או שמע וקיים! אלא יש לתרץ בדרך אחרת, ששם מדובר בשותק סתם, שלא נתכוון לכלום.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita. Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.
הכל
(6) מֵתִיב רַב חִסְדָּא חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם חוֹמֶר בְּהָקֵם
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita: In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita: In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is
מתיב [מקשה] רב חסדא ממקום אחר: שנינו: חומר (חומרה) בהקם, בקיום נדרים, מבהפר, מבהפרת נדרים, וחומר בהפר מבהקם; כיצד? חומר בהקם —
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita: In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים עח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים עח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים עח:, תוספות נדרים עח:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים עח:, רשב"א נדרים עח: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים עח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים עח:, ריטב"א נדרים עח:, ר"ן נדרים עח: – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים עח:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים עח:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים עח:
Nedarim 78b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 78b, Attributed to Rashi Nedarim 78b, Tosafot Nedarim 78b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 78b, Rashba Nedarim 78b, Meiri Nedarim 78b, Peirush HaRosh Nedarim 78b, Ritva Nedarim 78b, Ran Nedarim 78b, Shitah Mekubetzet Nedarim 78b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 78b, Steinsaltz Commentary Nedarim 78b