גמרא
פירוש
וַהֲווֹ מִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא וּמִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא.
(ל״א אַדַּעְתָּא דְּהָכִי אִין כַּמָּה זִימְנִין וַהֲווֹ מִצְטַעֲרִי רַבָּנַן מִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא וּמִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא).
אֲמַר לֵיהּ בָּטְנִית בְּרֵיהּ דְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית מִי נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דמצערי רַבָּנַן מִטּוּלָּא לְשִׁימְשָׁא וּמִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָּא אֲמַר לָא וְשַׁרְיוּהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ושרייה רב הונא – ע״י פתח חרטה זה בלבד והיינו נמי דתניא ר׳ יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירים אותו דקסבר פותחין אף בחרטה.
ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי משום אביו אומר אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת – פירוש דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי סבר אין פותחין בחרטה ובעינן פתח אחר ואומרים לו אילו פייסוך באותה שעה כולן אלו בנ״א שפייסוך אחרי כן כלום נדרת ואילו אמר הן נמצא שעל דעת כן נדר שאפילו יפייסוהו אחר נדרו לא יתפייס להם ואיו כאן פתח אבל אם אמר לאו נמצא שלא נדר על דעת כן והוי פתח שהרי יש כאן דבר שנתחדש לגמרי שיפייסוהו בנ״א אלו אחר נדרו ואפילו היה דעתו בשעת נדרו שיפייסוהו מקצתם ועכשיו פייסוהו כלם אפילו בזה אחר זה א״נ שהיה דעתו שיפייסוהו כלם כאחד הוי פתח שהרי לא עלה על דעתו בשעת נדרו ודבר מחודש הוא וי״מ בענין אחר וזהו הנכון.
א״ר אסי אין נזקקין לאלהי ישראל – פי׳ אין נזקקין להתיר ע״י שום פתח שבועה אפי׳ בלא הזכרת השם או נדר בהזכרת השם (שיש בהם הזכרת השם) שהוא דבר חמור. דשבועה אפי׳ בלא הזכרת השם היא חמורה דאית בה לא ינקה וכן נדר שיש בו הזכרת השם הוא חמור.
חוץ מן קונם אשתי שגנבה את כיסי – וקא סבר רבי אסי כרב אסי דלעיל (דף כא:) בד׳ נדרים צריכי שאלה אי נמי דשאני הכא דאית בה הזכרת השם ומש״ה בעי שאלה ומשום דהוה בטעות אית לה התרה מיהת אע״ג דאית בה הזכרת השם והכי מוכח בהדיא בגמ׳ דר״א בשבועה לא בעי הזכרת השם ובכל שבועה הוא מחמיר שלא להתירה אף על פי שאין בה הזכרת השם דאמרינן התם ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי א״ל במאי נדרת א״ל באלהי ישראל פי׳ שהזכיר השם בנדרים ולאו דאדכריה בהאי לישנא שזה לשון שבועה הוא ואין לשון נדר אלא בלמ״ד א״ל אי נדרת במומי לא מזדקיקנא לך פירוש בתמיה בשבועה אפילו אין בה הזכרת השם לא מזדקיקנא לך. לאלהי ישראל מזדקיקנא לך כלומר גבי נדר משמע מהא דבכל שבועה אין נזקקין לר׳ אסי וכן בנדר שיש בו הזכרת השם חוץ מנדרי טעות שנזקקין להתירם אפילו יש בהן הזכרת השם וצריכין היתר מחמת כן הא בנדרי טעות דעלמא מודה הוא דלא בעו שאלה כנ״ל.
אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה – פי׳ אף בפתח חרטה לחוד.
ונזקקין לאלהי ישראל – פי׳ בין בנדר בין בשבועה כדכתב רבינו ז״ל לקמן חוץ מנשבע או נודר על דעת רבים שאין לו התרה אלא אם כן לדבר מצוה כדבעינן למימר קמן.
ההוא דאתא לקמיה דר׳ אסי א״ל וכדו תהית – פי׳ גאון ז״ל עכשיו אתה תוהה ומתחרט אבל כשנדרת מתחלה על דעת כן נדרת. א״ל לא – פי׳ בתמיה וכי איני מתחרט מעיקרי כלומר הא ודאי אילו ידענא דמצטערנא כולי האי לא נדרתי והו״ל חרטא מעלייתא.
ושרא יתיה – דקסבר ר׳ אסי פותחין בחרטה ופליג אדרב אסי דלעיל דרבי אסי לחוד ורב אסי לחוד וכן עיקר וכתב רבינו ז״ל תהית כדאמרינן (קדושין דף מ:) בתוהה על הראשונות.
ההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר א״ל בעית נדור – כלומר מרצונך נדרת וידעת בצער של עכשיו אלא שאתה חזרת בך עכשיו א״ל ואילו לא מרגיזין לי לא בעיא כלום נדור פי׳ ע״י כעס נדרתי ואילו ידעתי שאצטער בלבי לא נדרתי.
א״ל תהא כבעית – כלומר א״כ חרטה גמורה היא ויהא הנדר מותר כרצונך. כתב רבינו ז״ל במה שנדרת וכו׳ עוד כתב זה לשונו הדין הוא דינא דגמ׳ ומנהגא דרבנן אבל האידנא אמר רבינו הגאון ז״ל אנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים פי׳ שיש לו פתח ברור נראה לעולם עד שדומה לנדרי טעות או נדרי שגגות וחבריהם ועוד אמר דלא מזדקקי רבנן לשבועות כלומר להתירם אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיי׳ שלום בין איש לאשתו או שלמא בצבורא דכנישתא וכדומין לזו מזדקקים במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי. אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה דרב וכדר״ש בר׳ וכר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכדביתהו דאביי וכההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר וכיוצא בהן לא עבדינן. פי׳ הני עובדי איתנהו בגמ׳ דרב שרייה לההוא גברא בפתחא דאיזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והא רתח ר׳ נחמן ואילו הייתי יודע דרתח ר״נ לא נדרתי. ור״ש ברבי שהתירו לו נדרו משום דהוו מצטערי רבנן דלא הוו משכחי פתחא לנדריה דהוה אמר דאדעתא דכולהו נדר וא״ל אדעתא דמצטערי רבנן מי נדרת אמר להו לא ושריוה דהני הוו פתחים קלים שאינם ניכרין לעולם. ודר׳ ישמעאל בר׳ יוסי דלא הוו משכחי רבנן פתחא לנדריה והוו מצטערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא והוה תמן ההוא קצרא ומחייה ואמר ליה אדעתא דמחי לך קצרא מי נדרת אמר להו לא ושרייה פי׳ והאי נמי פתח קל ואינו נראה ברור לבני אדם שהרי אחר שבא לישאל על נדרו נתחדש לו וגם לא היה אלא חדוש דבר קל ואפ״ה משום דאמר דאילו ידע הכי בשעת נדריה לא נדר שריוה.
ודביתהו דאביי הויא לה ברתא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבאי ואמר לה תתסר הנאת תשמישך עלי אי עבדת הכי – ומזה נראה דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו. אתא לקמיה דרב יוסף א״ל אילו ידעת בשעת נדרא דעברת אדעתך מי נדרת א״ל לא ושרייה. פי׳ אע״ג דהוה פתחא מגופיה דנדרא דנדר עליה.
וההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר – היינו עובדא דכתיבנא לעיל דאיתא במכילתין.
כתב רבינו ז״ל היתר נדרים בשלשה הדיוטות ואם היה מומחה אפילו ביחיד. פי׳ מורי נר״ו ג׳ הדיוטות לאו הדיוטות ממש אלא דגמרי הלכות נדרים באיזה פתח ראוי להתיר ובאיזה פתח אין מתירין לו אלא דלא סברי ולא פקיחי בתלמודא מיהו כי מסברי להו סברי דהא כולהו ישראל דהוו בימי משה גמרי הלכות נדרים ממשה ומסברי להו וסברי ומהתם גמרינן דהיתר נדרים בג׳ הדיוטות כדאיתא בפ׳ יש נוחלין (דף קכ:) וכן יחיד מומחה דקאמרינן לאו היינו מומחה ממש דלהוי סמוך כדאמרינן האי לישנא בשאר דוכתין אלא מומחה דהכא היינו מומחה בתלמוד ובקי בהלכות נדרים דגמיר וסביר בכל דוכתא כגון ר״נ וחביריו דהא גבי דינין וכל דוכתא דבעינן סמוך אלי״ם כתוב בפרשה וכאן לא כתיב אלא ראשי המטות ומראשי המטות ילפינן יחיד מומחה ומבני ישראל ילפינן הדיוטות וראשי המטות לא הוו סמוכין והיינו דגרסי׳ במסכת בכורות פרק כל פסולי המוקדשים אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם ג׳ מתירין את הבכור במרום שאין מומחה. ג׳ מפירין את הנדר במקום שאין חכם. ר׳ יהודה אומר אחד מהן חכם ואמרינן במקום שאין חכם כגון מאן א״ר נחמן כגון אנא פי׳ דגמיר וסביר בכל דוכתא בתלמוד מיהו לא הוה סמוך כדמוכח בפ״ק דסנהדרין (דף ה.) וכן אמר בירושלמי (ירושלמי חגיגה א׳:ח׳) רב הונא ראש לראשי המטות כלומר דחזי להתיר נדרים ביחיד כיון דגמיר וסביר אע״ג דלא סמיך ור׳ יהודה דקאמר ואחד מהם חכם לאו חכם דגמיר וסביר בכל דוכתא דא״כ הוא לבדו יתיר אלא חכם בהלכות נדרים ואידך דמסברי להו וסברי ורבנן פליגי וסברי דאפילו כלם הדיוטות שאינם בקיאין בתלמוד נדרים כולי האי אלא שיודעים בקבלה קצת ראויים להתיר וכי מסברי להו וסברי בהכי סגי וקי״ל כרבנן מפי מורי נר״ו וכן נראה ממה שכתב רבינו ז״ל בהלכות אלא שלא בירר דין יחיד מומחה כל הצורך.
כתב רבינו ז״ל ומיהו במקום מומחה נמי. פי׳ דלית להו להדיוטות למשרי נדרא כי שרו הדיוטות אשתרי ליה נדרא שלא אמר אלא לכתחלה משום כבודו של חכם ע״כ ואמרינן במכילתין בפ״ק (נדרים ח:) דלא יאי למשרי תלמידא נדרא באתרא דרביה ושמתא אפי׳ באתרא דרביה שרי ויחיד מומחה שרי ולישנא מוכח דתרתי קאמר דשמתא שרי ליה תלמידא באתרא דרביה בהדי אחריני כגון להצטרף בג׳ הדיוטות דג׳ הדיוטות מתירין את הנדוי כמו שמתירין את הנדר ואת השבועה ויחיד מומחה שרי כלומר וגם אם התלמיד הזה הוא יחיד מומחה בחכמה דגמיר וסביר שרי שמתא ביחיד אפי׳ באתרא דרביה דומיא דנדרים דמשתרו ביחיד חכם ולא כן פי׳ מורי נר״ו אלא דכולה חדא מילתא היא דתלמיד שרי נדרא לחודיה באתרא דרביה והוא דהוי יחיד מומחה וכלשון הראשון פירשתי לפניו לישב הלשון והודה לדברי.
כתב רבינו ז״ל בהלכות דכאן. תניא בש״א אין שאלה בשבועה פי׳ מפני שהיא חמורה שיש בה לא ינקה.
ובה״א יש שאלה – פי׳ ואפילו יש בה הזכרת השם ובהא פליגי דב״ש סברי דכי כתב קרא לא יחל דברו דדרשינן מיניה אבל אחרים מוחלין לו אנדרים דקילי קאי ולא אשבועה דחמירא וב״ה סברי דאתרווייהו קאי והלכתא כב״ה.
וגרסינן נמי בשבועות אמימר אמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה. פי׳ פליגי אדרבא דאמר שאם היה נשבע מן הככר ועבר ואכלה כולה שוב אינו נשאל עליה אבל שייר ממנה כזית מגו דמיתשיל אההוא כזית מיתשיל נמי אכולה ואמימר אמר דאפילו אכלה כולה נשאל עליה ומתירין לו ע״י פתח של חרטה או פתח אחר הראוי להתיר דקא יהיב טעמא למלתיה דאי בשוגג אכלה אכתי מחוסר קרבן הוא ואם במזיד אכלה אכתי מחוסר מלקות הוא ודייק מינה רבינו ז״ל דאפילו בשבועה שיש בה הזכרת השם נמי מתירין לו דהא ליכא מלקות אלא בשבועה שיש בה הזכרת השם דבכל מקום שהזהירה תורה על השבועה כתב בה הזכרת השם כדכתיב לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא וכתיב ולא תשבעו בשמי לשקר וכדכתיבנא בפ׳ קמא משמא דמרן הראב״ד ז״ל.
ואשכחן נמי בצדקיהו דאשבעי נ״נ בשם – פי׳ כד אשכחיה דאכל ארנבת ואשבעיה דלא לגליא בהזכרת השם דכתיב אשר השביעו באלהים ושרו ליה סנהדרין כדאיתא לקמן בפרק ר״א.
כתב רבינו ז״ל וה״ה להיכא דנקיט חפצא ונשבע לנפשיה. פירוש לאפוקי לנשבע לאחרים שאין מתירין לו אלא בפניו ומדעתו כדבעינן לברורי תמן במכילתין. דשרי ליה בפתח ואפילו בחרטה דלא חמיר אנקוטי חפצא אלא לענין שבועת הדיינין לאיומי עליה אבל עיקר שבועה בשם המיוחד או בכינוי הוא וקרא כתיב או השבע שבועה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו ומחילה דקרא בכולהו אנפי דשבועה כתיבא ואע״ג דאשכחן להגאון ז״ל דאמר מאן דאשתבע בספר תורה או בעשרת הדברים אין לו הפרה עולמית ליכא למיחש למילתא כלל ע״כ.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי משום אביו אומר אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת – פירוש דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי סבר אין פותחין בחרטה ובעינן פתח אחר ואומרים לו אילו פייסוך באותה שעה כולן אלו בנ״א שפייסוך אחרי כן כלום נדרת ואילו אמר הן נמצא שעל דעת כן נדר שאפילו יפייסוהו אחר נדרו לא יתפייס להם ואיו כאן פתח אבל אם אמר לאו נמצא שלא נדר על דעת כן והוי פתח שהרי יש כאן דבר שנתחדש לגמרי שיפייסוהו בנ״א אלו אחר נדרו ואפילו היה דעתו בשעת נדרו שיפייסוהו מקצתם ועכשיו פייסוהו כלם אפילו בזה אחר זה א״נ שהיה דעתו שיפייסוהו כלם כאחד הוי פתח שהרי לא עלה על דעתו בשעת נדרו ודבר מחודש הוא וי״מ בענין אחר וזהו הנכון.
א״ר אסי אין נזקקין לאלהי ישראל – פי׳ אין נזקקין להתיר ע״י שום פתח שבועה אפי׳ בלא הזכרת השם או נדר בהזכרת השם (שיש בהם הזכרת השם) שהוא דבר חמור. דשבועה אפי׳ בלא הזכרת השם היא חמורה דאית בה לא ינקה וכן נדר שיש בו הזכרת השם הוא חמור.
חוץ מן קונם אשתי שגנבה את כיסי – וקא סבר רבי אסי כרב אסי דלעיל (דף כא:) בד׳ נדרים צריכי שאלה אי נמי דשאני הכא דאית בה הזכרת השם ומש״ה בעי שאלה ומשום דהוה בטעות אית לה התרה מיהת אע״ג דאית בה הזכרת השם והכי מוכח בהדיא בגמ׳ דר״א בשבועה לא בעי הזכרת השם ובכל שבועה הוא מחמיר שלא להתירה אף על פי שאין בה הזכרת השם דאמרינן התם ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי א״ל במאי נדרת א״ל באלהי ישראל פי׳ שהזכיר השם בנדרים ולאו דאדכריה בהאי לישנא שזה לשון שבועה הוא ואין לשון נדר אלא בלמ״ד א״ל אי נדרת במומי לא מזדקיקנא לך פירוש בתמיה בשבועה אפילו אין בה הזכרת השם לא מזדקיקנא לך. לאלהי ישראל מזדקיקנא לך כלומר גבי נדר משמע מהא דבכל שבועה אין נזקקין לר׳ אסי וכן בנדר שיש בו הזכרת השם חוץ מנדרי טעות שנזקקין להתירם אפילו יש בהן הזכרת השם וצריכין היתר מחמת כן הא בנדרי טעות דעלמא מודה הוא דלא בעו שאלה כנ״ל.
אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה – פי׳ אף בפתח חרטה לחוד.
ונזקקין לאלהי ישראל – פי׳ בין בנדר בין בשבועה כדכתב רבינו ז״ל לקמן חוץ מנשבע או נודר על דעת רבים שאין לו התרה אלא אם כן לדבר מצוה כדבעינן למימר קמן.
ההוא דאתא לקמיה דר׳ אסי א״ל וכדו תהית – פי׳ גאון ז״ל עכשיו אתה תוהה ומתחרט אבל כשנדרת מתחלה על דעת כן נדרת. א״ל לא – פי׳ בתמיה וכי איני מתחרט מעיקרי כלומר הא ודאי אילו ידענא דמצטערנא כולי האי לא נדרתי והו״ל חרטא מעלייתא.
ושרא יתיה – דקסבר ר׳ אסי פותחין בחרטה ופליג אדרב אסי דלעיל דרבי אסי לחוד ורב אסי לחוד וכן עיקר וכתב רבינו ז״ל תהית כדאמרינן (קדושין דף מ:) בתוהה על הראשונות.
ההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר א״ל בעית נדור – כלומר מרצונך נדרת וידעת בצער של עכשיו אלא שאתה חזרת בך עכשיו א״ל ואילו לא מרגיזין לי לא בעיא כלום נדור פי׳ ע״י כעס נדרתי ואילו ידעתי שאצטער בלבי לא נדרתי.
א״ל תהא כבעית – כלומר א״כ חרטה גמורה היא ויהא הנדר מותר כרצונך. כתב רבינו ז״ל במה שנדרת וכו׳ עוד כתב זה לשונו הדין הוא דינא דגמ׳ ומנהגא דרבנן אבל האידנא אמר רבינו הגאון ז״ל אנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים פי׳ שיש לו פתח ברור נראה לעולם עד שדומה לנדרי טעות או נדרי שגגות וחבריהם ועוד אמר דלא מזדקקי רבנן לשבועות כלומר להתירם אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיי׳ שלום בין איש לאשתו או שלמא בצבורא דכנישתא וכדומין לזו מזדקקים במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי. אבל פתחי כי ההוא דאתא לקמיה דרב וכדר״ש בר׳ וכר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכדביתהו דאביי וכההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר וכיוצא בהן לא עבדינן. פי׳ הני עובדי איתנהו בגמ׳ דרב שרייה לההוא גברא בפתחא דאיזו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והא רתח ר׳ נחמן ואילו הייתי יודע דרתח ר״נ לא נדרתי. ור״ש ברבי שהתירו לו נדרו משום דהוו מצטערי רבנן דלא הוו משכחי פתחא לנדריה דהוה אמר דאדעתא דכולהו נדר וא״ל אדעתא דמצטערי רבנן מי נדרת אמר להו לא ושריוה דהני הוו פתחים קלים שאינם ניכרין לעולם. ודר׳ ישמעאל בר׳ יוסי דלא הוו משכחי רבנן פתחא לנדריה והוו מצטערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא והוה תמן ההוא קצרא ומחייה ואמר ליה אדעתא דמחי לך קצרא מי נדרת אמר להו לא ושרייה פי׳ והאי נמי פתח קל ואינו נראה ברור לבני אדם שהרי אחר שבא לישאל על נדרו נתחדש לו וגם לא היה אלא חדוש דבר קל ואפ״ה משום דאמר דאילו ידע הכי בשעת נדריה לא נדר שריוה.
ודביתהו דאביי הויא לה ברתא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבאי ואמר לה תתסר הנאת תשמישך עלי אי עבדת הכי – ומזה נראה דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו. אתא לקמיה דרב יוסף א״ל אילו ידעת בשעת נדרא דעברת אדעתך מי נדרת א״ל לא ושרייה. פי׳ אע״ג דהוה פתחא מגופיה דנדרא דנדר עליה.
וההוא דאתא לקמיה דר׳ אלעזר – היינו עובדא דכתיבנא לעיל דאיתא במכילתין.
כתב רבינו ז״ל היתר נדרים בשלשה הדיוטות ואם היה מומחה אפילו ביחיד. פי׳ מורי נר״ו ג׳ הדיוטות לאו הדיוטות ממש אלא דגמרי הלכות נדרים באיזה פתח ראוי להתיר ובאיזה פתח אין מתירין לו אלא דלא סברי ולא פקיחי בתלמודא מיהו כי מסברי להו סברי דהא כולהו ישראל דהוו בימי משה גמרי הלכות נדרים ממשה ומסברי להו וסברי ומהתם גמרינן דהיתר נדרים בג׳ הדיוטות כדאיתא בפ׳ יש נוחלין (דף קכ:) וכן יחיד מומחה דקאמרינן לאו היינו מומחה ממש דלהוי סמוך כדאמרינן האי לישנא בשאר דוכתין אלא מומחה דהכא היינו מומחה בתלמוד ובקי בהלכות נדרים דגמיר וסביר בכל דוכתא כגון ר״נ וחביריו דהא גבי דינין וכל דוכתא דבעינן סמוך אלי״ם כתוב בפרשה וכאן לא כתיב אלא ראשי המטות ומראשי המטות ילפינן יחיד מומחה ומבני ישראל ילפינן הדיוטות וראשי המטות לא הוו סמוכין והיינו דגרסי׳ במסכת בכורות פרק כל פסולי המוקדשים אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם ג׳ מתירין את הבכור במרום שאין מומחה. ג׳ מפירין את הנדר במקום שאין חכם. ר׳ יהודה אומר אחד מהן חכם ואמרינן במקום שאין חכם כגון מאן א״ר נחמן כגון אנא פי׳ דגמיר וסביר בכל דוכתא בתלמוד מיהו לא הוה סמוך כדמוכח בפ״ק דסנהדרין (דף ה.) וכן אמר בירושלמי (ירושלמי חגיגה א׳:ח׳) רב הונא ראש לראשי המטות כלומר דחזי להתיר נדרים ביחיד כיון דגמיר וסביר אע״ג דלא סמיך ור׳ יהודה דקאמר ואחד מהם חכם לאו חכם דגמיר וסביר בכל דוכתא דא״כ הוא לבדו יתיר אלא חכם בהלכות נדרים ואידך דמסברי להו וסברי ורבנן פליגי וסברי דאפילו כלם הדיוטות שאינם בקיאין בתלמוד נדרים כולי האי אלא שיודעים בקבלה קצת ראויים להתיר וכי מסברי להו וסברי בהכי סגי וקי״ל כרבנן מפי מורי נר״ו וכן נראה ממה שכתב רבינו ז״ל בהלכות אלא שלא בירר דין יחיד מומחה כל הצורך.
כתב רבינו ז״ל ומיהו במקום מומחה נמי. פי׳ דלית להו להדיוטות למשרי נדרא כי שרו הדיוטות אשתרי ליה נדרא שלא אמר אלא לכתחלה משום כבודו של חכם ע״כ ואמרינן במכילתין בפ״ק (נדרים ח:) דלא יאי למשרי תלמידא נדרא באתרא דרביה ושמתא אפי׳ באתרא דרביה שרי ויחיד מומחה שרי ולישנא מוכח דתרתי קאמר דשמתא שרי ליה תלמידא באתרא דרביה בהדי אחריני כגון להצטרף בג׳ הדיוטות דג׳ הדיוטות מתירין את הנדוי כמו שמתירין את הנדר ואת השבועה ויחיד מומחה שרי כלומר וגם אם התלמיד הזה הוא יחיד מומחה בחכמה דגמיר וסביר שרי שמתא ביחיד אפי׳ באתרא דרביה דומיא דנדרים דמשתרו ביחיד חכם ולא כן פי׳ מורי נר״ו אלא דכולה חדא מילתא היא דתלמיד שרי נדרא לחודיה באתרא דרביה והוא דהוי יחיד מומחה וכלשון הראשון פירשתי לפניו לישב הלשון והודה לדברי.
כתב רבינו ז״ל בהלכות דכאן. תניא בש״א אין שאלה בשבועה פי׳ מפני שהיא חמורה שיש בה לא ינקה.
ובה״א יש שאלה – פי׳ ואפילו יש בה הזכרת השם ובהא פליגי דב״ש סברי דכי כתב קרא לא יחל דברו דדרשינן מיניה אבל אחרים מוחלין לו אנדרים דקילי קאי ולא אשבועה דחמירא וב״ה סברי דאתרווייהו קאי והלכתא כב״ה.
וגרסינן נמי בשבועות אמימר אמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה. פי׳ פליגי אדרבא דאמר שאם היה נשבע מן הככר ועבר ואכלה כולה שוב אינו נשאל עליה אבל שייר ממנה כזית מגו דמיתשיל אההוא כזית מיתשיל נמי אכולה ואמימר אמר דאפילו אכלה כולה נשאל עליה ומתירין לו ע״י פתח של חרטה או פתח אחר הראוי להתיר דקא יהיב טעמא למלתיה דאי בשוגג אכלה אכתי מחוסר קרבן הוא ואם במזיד אכלה אכתי מחוסר מלקות הוא ודייק מינה רבינו ז״ל דאפילו בשבועה שיש בה הזכרת השם נמי מתירין לו דהא ליכא מלקות אלא בשבועה שיש בה הזכרת השם דבכל מקום שהזהירה תורה על השבועה כתב בה הזכרת השם כדכתיב לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא וכתיב ולא תשבעו בשמי לשקר וכדכתיבנא בפ׳ קמא משמא דמרן הראב״ד ז״ל.
ואשכחן נמי בצדקיהו דאשבעי נ״נ בשם – פי׳ כד אשכחיה דאכל ארנבת ואשבעיה דלא לגליא בהזכרת השם דכתיב אשר השביעו באלהים ושרו ליה סנהדרין כדאיתא לקמן בפרק ר״א.
כתב רבינו ז״ל וה״ה להיכא דנקיט חפצא ונשבע לנפשיה. פירוש לאפוקי לנשבע לאחרים שאין מתירין לו אלא בפניו ומדעתו כדבעינן לברורי תמן במכילתין. דשרי ליה בפתח ואפילו בחרטה דלא חמיר אנקוטי חפצא אלא לענין שבועת הדיינין לאיומי עליה אבל עיקר שבועה בשם המיוחד או בכינוי הוא וקרא כתיב או השבע שבועה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו ומחילה דקרא בכולהו אנפי דשבועה כתיבא ואע״ג דאשכחן להגאון ז״ל דאמר מאן דאשתבע בספר תורה או בעשרת הדברים אין לו הפרה עולמית ליכא למיחש למילתא כלל ע״כ.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush