(1) 
תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ה׳:ד׳} לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב מָה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת איָצָא נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּיטֵּל שֶׁאֵין הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ה׳:ד׳} לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב מָה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת איָצָא נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּיטֵּל שֶׁאֵין הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.However, the verse states: “Or if anyone swears clearly with his lips to do evil, or to do good” (Leviticus 5:4). From the juxtaposition of evil and good it is derived that just as the doing of good, which is interpreted as obligating himself to take a positive action, is referring to a permitted activity, e.g., to eat, so too, the doing of evil, which is interpreted as prohibiting himself from something, refers only to that which is permitted, e.g., not to eat. This excludes one who takes an oath to nullify a mitzva and does not nullify it; he is not liable for violating the oath, as the permission to nullify it is not in his power.
תלמוד לומר להרע או להיטיב מה הטבה רשות – דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חייב בקרבן על השבועה אף הרעה דמחייב עלה קרבן הרעה דרשות ולא נשבע לבטל את המצוה דהיא שבועה דהרעה לאו הרשות בידו.
(טז:) מה הטבה רשות. כלומר בדבר שמותר לו אבל אם נשבע שיאכל בשר נבלה הטבה זאת הרעה היא אם כן אין בהטבה איסור. אף כשנשבע להרע אינו בהרעה שלא לשמור את המצוה דאם כן לא דמיא להטבה ואם לא דמיא השבועה אינו חייב קרבן. אמנם לוקה משום שבועת שוא כמו ההיא דשבועות שלא אוכל ככר ושבועה (שאכלה) שאוכלנה שחייב על השבועה משום שבועת שוא בשבועות פרק ג׳. וחד למיפטריה מלאו דשבועות בטוי. ואי תיקשי למה לא יליף בנזיר דיכול לאסור עצמו ביין מצוה כיין הרשות מנדרים דחיילי על דבר מצוה שהרי הם הוקשו זה לזה בריש מכילתין. ובפרק קמא דנזיר מייתי לה בקל וחומר משבועה ומה שבועה חמורה לא חיילא איין מצוה נזירות הקל לא כל שכן ומייתי קרא דחייל איין מצוה כיין הרשות. תריץ דודאי מנדרים יליף וקרא דהתם מיין ושכר יזיר איצטריך לההוא דאמר רבא התם שבועה שאשתה וחזר ואמר וכו׳. אי נמי להכי איצטריך קרא בנזיר שדומה קצת לשבועה שאוסר החפץ עליו שמיד שאמר הריני נזיר אסר את עצמו על היין של מצוה כברשות והייתי אומר לולי קרא דיין ושכר יזיר דלית ביה בל יחל. עד כאן.
וזה לשון הריטב״א ז״ל: תימה דבמסכת נזיר דרשינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ותרי קראי למה לי הא איתקוש נדרים לנזירות להדדי בריש מכילתין. וי״ל דצריכי דנדרים מנזירות לא ילפי דשאני נזירות שאוסר כל יין על עצמו בסתם ומגו דחייל איסורא על יין דרשות חייל נמי על דמצוה. אבל בנדרים לא אסר נפשיה אלא המצוה בעצמה כגון לולב שופר תפילין אימא לא. ונזירות מנדרים לא יליף דשאני נדרים שאוסר המצוה עליו ומשום הכי חייל אבל נזיר שאוסר עצמו על המצוה אימא לא חייל מידי דהוה אשבועה. עד כאן.
וזה לשון שיטה: מקשים דבריש מסכת נזיר מפיק מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ואי לאו קרא הוה ילפינן משבועה דלא חייל נזירותו על יין מצוה מקל וחומר ומה שבועה חמורה לא חיילא נזירות קלה לא כל שכן וכדמוקי לה רבא התם באומר שבועה שאשתה כו׳. והשתא תימה אדרבה הוה לן למילף נזירות מנדרים דהא איתקוש להדדי כדאיתא ריש מכילתין ובנדרים נפקא לן מלה׳ דחלין ואם כן קרא דנזירות למה לי. ויש רוצים לתרץ דמכל מקום אצטריך קרא לנזירות לכדאוקמה רבא באמר שבועה שאשתה וכו׳ דבענין זה לא חאיל בנדרים דלא איקרי לה׳ אלא דבר מצוה ממש שלא אוסר על ידי פיו כגון סוכה ולולב אבל אם נאסר בנדר או בשבועה לא חייל נדר עליה. ולא נהיר זה התירוץ שבנאסר על פיו הוה ליה דבר מצוה שמצוה לקיים את דברו כדכתיב ככל היוצא מפיו יעשה ותו כתב קרא מוצא שפתיך תשמור וכשנדר הוה ליה כנודר על דבר מצוה ויחול הנדר כמו שהוא חל על דבר מצוה והדרא קושיא לדוכתה. לכך יש לומר דלהכי איצטריך קרא לנזיר דלא דמי לנדרים דאוקימנא באומר ישיבת סוכה עלי שאינו נראה כמבטל מצוה אבל אמר הריני נזיר משמע כאילו אמר שלא אשתה שתולה האיסור בעצמו ודמי ללא אשב דחשיבנא ליה כאילו מבטל את המצוה והוה ליה למימר דלא חייל איין מצוה הילכך איצטריך קרא לאסור יין מצוה. עד כאן.
*) מכאן וער דף י״ז ע״א הוא מפירוש הרנב״י על הלכות הרמב״ן וגם כאן נחלקו לפיסקאות מחמת אריכותן. ובפיסקא השניה והשלישית שבהן העתיק דברי הרמב״ן וביאר אותן כסדר דברי הרמב״ן מודגשים (לעומת דברי הרנב״י הבלתי מודגשים) למען ירוץ בהם הקורא.
וזה לשון הרנב״י ז״ל בפירושיו להלכות הרמב״ן ז״ל וזה לשונו: וכי תימא בנדר נמי כשאמר קונם ישיבת סוכה עלי מפני מה אסור לישב בסוכה מטעמא דאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו והרי מצוות לאו ליהנות ניתנו וכוונת זה האוסר ודאי לא היתה אלא לאסור לעצמו אותו חפץ שלא יהנה בו והרי לא נהנה בו כשנוטלו לקיים בו את המצוה. וכי תימא שאין אוסרין לו ליכנס בה מצד קיום המצוה אלא מצד הנאת הישיבה וכן כשאוסרין לו ליטול את הלולב אין אוסרין אותו מצד קיום המצוה אלא מצד שלא יהנה באותו לולב מצד שאר הנאות הא ליתא דהגע עצמך שאינו רוצה ליכנס באותה סוכה לשם ישיבה בעלמא ואינו חפץ באותו נטילת לולב אלא מצד המצוה לבדה היה לנו להתירה במצותה דהא מצוות לאו ליהנות ניתנו. וי״ל דכיון שאסר לעצמו אותה סוכה ואותה לולב אסור לו להשתמש בו אפילו בענין שאינו נהנה ממנו. ואם כן למדנו שהאומר קונם צרור זה עלי אסור לזרקו לים אף על פי שאין לו בזריקה זו שום הנאה אלא אם כן פירש ואמר קונם צרור זה עלי להנאתו דכי האי גוונא מותר לו לזרקו בים אם אינו נהנה באותה זריקה. ולפיכך כשהוא אוסר על עצמו סוכה לישיבתה ולולב לנטילתו אסור לו לישב בה וליטול אותו אפילו לשם מצוה אף על פי שאין בהם הנאה דלאו ליהנות ניתנו. הא ודאי אם פירש ואמר הנאת ישיבת סוכה עלי מותר לו לישב בה ישיבה של מצוה כדאיתא לגמרא דאוקימנא להא מילתא מעיקרא באומר הנאת ישיבת סוכה עלי ואתקיף לה רבא וכי מצות ליהנות נתנו. והאי דקאסר עילויה סוכה או לולב אי דקאמר הך סוכה או האי לולב דוקא בההיא סוכה וההוא לולב הוא דמתסרי עליה אבל מותר הוא לישב בסוכה אחרת וליטול לולב אחר דלא אסריה עילויה. אבל אי אסר עילויה סוכה סתם כגון דאמר ישיבת סוכה עלי איתסר ליה בכל סוכה דמצוה. אלא מיהו דלא פקעא מיניה מצות סוכה דאכתי רמיא עליה מצותה ונפקא מינה דאי עבר וישב בה אף על גב דעבר בלא יחל דברו מכל מקום יצא. ובהא דאמרינן דכי אמר ישיבת סוכה עלי אסור קשיא לן עלה הא דבר שאין בו ממש הוא והוה ליה למימר קונם סוכה זו עלי לישיבתה דקא אסר חפצא. יש לומר אין הכי נמי דהכי קאמר ותלמודא הוא דלא דק בלישנא דהשתא לאו לההוא דינא נחתינן אלא לומר דלא דמי נדרים לשבועות דנדרים איסור חפצא שאוסר עליו הסוכה והשבועה דקא אסר נפשיה מן חפצא אבל כשאמר לשון מכוון עסקינן. וחכמי התוספות אומרים דאפילו תימא כי האי לישנא קונם ישיבת סוכה עלי ואף על גב דלא קאמר קונם סוכה זו חאיל נדרא דכל זמן שמזכיר שם החפץ אף על פי שאינו מזכיר הקונם על החפץ אלא על הישיבה שהוא דבר שאין בו ממש חאיל נדרא. וכי תימא והא איהו לא מדכר קונם אלא דקאמר ישיבת סוכה עלי והוה ליה למימר קונם ישיבת סוכה עלי. וי״ל דבשמזכיר קונם קאמרינן אלא דלא חש תלמודא לאדכורי כולי לישנא דלאו להכי נחתינן השתא. אי נמי אף על גב דלא מדכר קונם מיתפיס איסורא דלא גרע מידות נדרים כדתנן מודרני ממך שאני אוכל לך אסור אף על גב דלא אמר קונם.
ברם צריך את למילף נדר שאמרו בלשון זה. כלומר שאמרו בלשון שבועה כגון דאמר שלא אוכל ככר זה. ושבועה שאמרה בלשון עלי. פירוש כגון דאמר ככר זה עלי בשבועה. מי חיילי כלל או לא. מיפליג פליגי בה בירושלמי דגרסינן התם איסר שבועה מבטא שבועה וכו׳. ר׳ יוסי פתר לה כולה לאסור איסר הרי עלי אסור הרי עלי איסר אסור. כלומר פשיטא דאיסור לשון נדרים הוא זה. שבועה הרי זה עלי אסור הרי היא עלי שבועה אסור. פירוש דאפילו אמר שבועה בלשון עלי אסור. אמר ר׳ יודן בנדרים אסור ובשבועות מותר. איסר הרי הוא עלי אסור הרי הוא עלי איסר אסור. שבועה הרי הוא עלי מותר הרי הוא עלי שבועה מותר. פירוש ר׳ יודן פליג ואמר דלשון הרי הוא עלי בנדרים הוא דאסור דאינון איסור חפצא אבל בלשון שבועה מותר דלשון שבועה אינו בעָלַי אלא באעשה או בלא אעשה דהוא איסור גברא מן חפצא. אמר ר׳ מונה איסר הרי הוא מותר. פירוש מדלא קאמר עלי דלאו יד מוכיח הוא דלמיסר קא אתי. הרי הוא עלי איסר אסור שבועה הרי הוא אסור. פירוש דבשבועה לא צריך לשון עלי. הרי עלי שבועה מותר פירוש דסבר ליה ר׳ מונא כר׳ יודן דבלשון שבועה שהזכיר בו עלי לאו שבועה היא.
ואף על גב דר׳ יוסי דמחמיר חד הוא ור׳ יודן ור׳ מונא סברי אין נדר אלא בלשון נדר. פירוש דקאמר הרי הוא עלי לאפוקי הרי עלי שלא לאכול בשר או הרי עלי שלא לאכול ככר זה דלאו איסר הוא. ואין שבועה אלא בלשון שבועה דאמר שאוכל או שלא אוכל לאפוקי דאמר ככר זה עלי שבועה דלא כלום היא. וקיימא לן דאין דבריו של אחד במקום שנים. אפילו הכי כיון דבגמרין לא פרישו הכי נקיטינן לחומרא כר׳ יוסי דסוגיין בעלמא כותיה ולא מימנעי בגמרא דילן מלאדכורי נדר בלשון זה ושבועה בלשון עלי. פירוש נדר בלשון זה כלומר בלשון שבועה כגון הרי עלי שלא לאכול בשר דלא קאמר באיסור חפצא. ושבועה בלשון עלי כדאתמר בפרק שבועות שתים תניין אכילה משתיהן עלי שבועה. פירוש הרי דלשון שבועה תפס לו התלמוד בלשון נדר דהיינו עלי. והא מילתא איתמרא התם גבי שתי קונמות מצטרפות שתי שבועות אין מצטרפות ואוקימנא התם בקונמות כגון דאמר אכילה משתיהן עלי קונם כלומר שאסרו לאכול משתיהן וכיון שהזכיר לשון אכילה אינו חייב עד שיאכל כזית וקאמר דאם בין שתיהן אכל כזית מצטרפת אכילתו. ובשבועות נמי נשבע שלא לאכל משתיהן יחד ואינו חייב אלא עד שיאכל כזית וקאמר דלא מצטרפות. וקא מסיק התם דלענין קרבן הוא דלא מצטרפי אבל לענין מלקות ודאי מצטרפי שבועות כקונמות. והתם נמי אמרינן יאסרו פירות עולם עלי בשבועה. פירוש דתפיס ליה שבועה בלשון נדר דהיינו עלי מכלל דנדר שאמרו בלשון שבועה כגון קונם שלא אוכל ככר זה ושבועה שאמרה בלשון נדר כגון ככר זה עלי בשבועה אסור כר׳ יוסי דירושלמי וכסברא דגמרא דילן. ולא דחקינן לאפוקי לישנא דגמרין מדיוקא משום פלוגתא דמערבאי. פירוש דהיינו ר׳ יודן ור׳ מונא דאמרי דשבועה שהוא בלשון עלי לא כלום היא. ולהוציא מדברי קצת המפרשים שהן אומרים דלעולם נדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה שהיא בלשון נדר לא כלום הוא והא דתניא איזהו איסר הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו אבא לא בדוקא נקט תנא האי לישנא אבל בדקאמר לישנא תריצא עסקינן כגון דקאמר הרי עלי יום זה כיום שמת בו אבא דמתפיס איסורא על אותו יום והוא אומר כן שלא לאכול בשר ותנא הוא דלא דק בלישניה דלאו לאגמורי לישנא דאיסר קא אתינן עלה. וכן הא דאמרינן אכילה משתיהן עלי שבועה לאו דקאמר גברא בהאי לישנא אלא דאמר שבועה שלא אוכל משתיהן אלא כלפי שאמר גבי קונמות אכילה משתיהן עלי קונם נקט נמי האי לישנא גבי שבועה משום דלאו לאוריי לישנא דשבועות קא אתינן התם. וכן יאסרו פירות עולם עלי בשבועה נמי לאו בדוקא דלישנא הכי הוא אלא שאמר יאסרו פירות עלי בקונם. ואם כוונתו לשבועה דקאמר שבועה שלא אוכל פירות עולם. ולא חזינן להו לרבנן קשישי דכתבי הכי. פירוש אלא נקטי לישנא דגמרא כפשטה. הילכך כולן צריכין שאלה לחכם דחאיל בהו נדר ושבועה ולא גרעי מידות. אלא מיהו כל שאומר נדר בין דאמר זה בין דאמר עלי איסור חפצא הוא וכל דיני נדר עליו. פירוש כגון שהזכיר קונם שלא לאכל בשר אף על פי שסוף דבריו לשון שבועה דהיינו שלא לאכל בשר זה כיון שהזכיר קונם כוונתו לנדר ואיסור חפצא עליה הוא. וכל שאמר שבועה איסור נפשיה הוא. פירוש כגון דאמר ככר זה עלי בשבועה דנין ענין זה לשבועה וכל דיני שבועות עליו. ונפקא מינה לענין מצוה דאם הזכיר לשון נדר הרי הוא חל לבטל את המצוה ולענין שאינו חל על דבר שאין בו ממש. ואם הזכיר לשון שבועה אינה חלה לבטל את המצוה והיא חלה על דבר שאין בו ממש ככל דיני שבועה.
והא דקיימא לן שהנדרים חלין על המצות היינו דוקא בבטול מצות עשה כדאמרן שאם אסר על עצמו שופר או לולב לא יטלנו ולא יתקע בו וכן כל כיוצא בזה. ואם נדר בקיום מצות לא תעשה כגון דאמר קונם נבלה עלי קונם בשר חזיר עלי וכיוצא בו שאסר על עצמו אחד מאיסורי תורה דעת הרב ר׳ זרחיא הלוי ז״ל בזה דלא חיילי עלייהו איסור נדר מכיון שאסורין הן עליו באיסור תורה. הילכך אם אכל נבלה זו שאסר עליו אינו לוקה בבל יחל דכי היכי דאמרי נמי דאין שבועה חלה על שבועה הכי נמי אין איסור נדר חל על מה שכבר נאסר עליו דבר תורה בשבועה. ודעת רבינו ז״ל שהנדרים חלין על איסור לאוין שבתורה ולוקה עליהן בבל יחל וכל דכן הוא אם לבטל המצות הן חלין כל שכן לקיים איסורי תורה. וטעמא רבה איכא מן הכלל שבידנו דנדרים איסור חפצא הוא ואיסורין שאסרה תורה כגון נבלה וחזיר וכיוצא בהן לאו איסור חפצא הוא אלא איסור גברא אינון הילכך כשבא זה ואסרו עליו הרי נתן בהם איסור שלא היה בהן מתחילה דהיינו איסור חפצא. מה שאין כן בשבועות שאם נשבע שלא יאכל נבלה או חזיר ואכלו אינו לוקה שתים משום שבועת בטוי לפי שאין שבועה חלה על שבועה שכבר מושבע ועומד הוא מהר סיני בכך. וכן אם נשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ונשבע עליו שלא יאכלנו ואכלו אינו לוקה משום שבועה בתרייתא דהיא שבועת בטוי ואם אסרו עליו בקונם ואכלו נמי לוקה בבל יחל. וכן מצינו בירושלמי דגרסינן התם אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועות על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין כלומר אין שבועה חלה על שבועה. אמר ר׳ יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה. אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרים חלין על האיסורין. פירוש שאם אסר עליו הככר ואחר כך נשבע עליו שלא יאכלנו אין השבועה חלה עליו שאף על פי שמתחלה לא היה אסור עליו בתורת שבועה אלא בתורת איסר אין איסור השבועה נתפס במה (שככר) שכבר נאסר עליו. אבל אם הזכיר שבועה שלא יאכלנו ואחר כך הזכיר נדר חל הנדר על הככר לפי שלא היה תחלה איסור בככר זה.
וגרסינן נמי התם ר׳ יוסי בשם ר׳ חנינא הריני נזיר מיין של ערלה לא אמר כלום חברייא אמרי מחלוקת כר׳ שמעון. כלומר הא מני ר׳ שמעון היא דלית ליה איסור חל על איסור אבל לרבנן דפליגי עלה אסור. אמר ר׳ יודן כאן בנדרים כאן בשבועות נדרים חלין על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין. פירוש זה שאמר הריני נזיר מיין של ערלה אפילו לר׳ שמעון אסור דדוקא בשבועה סבירא ליה לר׳ שמעון דאינן חלות על מה שכבר נאסר לו בקונם או בשבועה אבל הנדרים דהיינו איסור חפצא חלין על האיסורין. ויין של ערלה נמי אף על פי שכבר נאסר עליו משום ערלה חל עליו איסור נזירות כדאמר הריני נזיר מיין של ערלה. נמצא דדבר שנאסר עליו בשבועה וכן האיסורין הכתובין בתורה איסור חפצא חל עליהן אם אסרן עליו משום דאיסור קמא איסור גברא והשתא הוי איסור חפצא. ואי מעיקרא אתסר ליה באיסור חפצא והדר אישתבע מיניה לא חיילא שבועה על איסור חפצא. ובמתני׳ דיש נדר בתוך נדר יתבאר אם איסור נדרים חלין על איסור נדרים כגון שאסר על עצמו ככר זה וחזר ואסרו עליו פעם אחרת.
והוי יודע דהאי דקאמרינן דאין שבועה חלה על שבועה ולא לקי על בתרייתא דוקא משום שבועת בטוי הוא דלא לקי אבל משום שבועת שוא לקי משום לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא. דגרסינן בירושלמי שבועה שלא אשב בסוכה לוקה ויושב בסוכה שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בלילי הפסח. והאי לוקה משום שבועת שוא הוא משום דכתיב לא תשא שהיא התראה למוציא שם שמים לבטלה. ומאי שבועת בטוי ומאי שבועת שוא. שבועת בטוי האומר שבועה שאוכל (ואכל) ואינו אוכל וכן שבועה שלא אוכל ואוכל. שבועה שאלך (ושלא אלך) ואינו הולך שבועה שלא אלך (ואלך) והולך וכיוצא בזה שבידו לעשות או שלא לעשות. והוא הדין בנשבע על מה שעבר כגון שאכלתי (ושלא אכלתי) ולא אכל שבועה שלא אכלתי ואכל לוקה משום שבועת בטוי. זה הכלל כל שבידו לעשותו עכשו או שלא לעשותו או שהיה בידו כבר לעשותו או שלא לעשותו ונשבע עליו לשקר הויא שבועת בטוי. ושבועת שוא היא שנשבע על דבר שאין בידו לעשותו. בין שאין בידו לעשותו מפני שהוא דבר הנמנע כגון שנשבע על עמוד של שיש שהוא של זהב וכיוצא בו ובכלל זה שנשבע שלא יישן שלשה ימים או שלא יטעום כלום שבעה ימים דקיימא לן דלוקה משום שבועת שוא. וכן כל שאין בידו לעשותו מפני שכבר נשבע עליו שיעשהו כגון זה שנשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח או שלא ליטול את הלולב ושלא לישב בסוכה שכבר נשבע עליהן בהר סיני לעשותן בכי האי גוונא נמי נקראת שבועת שוא. וכן הנשבע על דבר פשוט שהוא כן כגון על עמוד של אבן שהוא של אבן גם זה לוקה משום שבועת שוא.
גרסינן בירושלמי אהין דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא. בשם ריש לקיש אמרו אהין דחמי מיטרא נחית ואמר קירי פירי בדיכסון לוקה משום שבועת שוא. פירוש קירי אדנ״י. פירי בדיכסון פירות בזול. והא דאמרינן דאי אשתבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה וכן הנשבע שלא ישב בסוכה לוקה ויושב בסוכה מפני שאין שבועה חלה על שבועה דוקא כי האי גוונא שנשבע בפירוש לבטל את המצוה שכבר נשבע עליה לקיימה. אבל באיסור כולל חיילא שבועתיה. והיכי דמי כגון האומר שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה דצל סתמא אפילו צל דרשות משמע ומגו דחיילא שבועתא אצל דרשות חיילא נמי אצל דמצוה. וכן בשבועה שלא אוכל מצה סתם מצה אפילו דרשות משמע ומגו דחיילא שבועתא אמצה דרשות חיילא נמי אמצה דמצוה. מיהו דוקא בביטול מצות עשה הוא דאמרינן דבאיסור כולל חיילא שבועה אפילו על המצוה דמגו דחיילא אדרשות חיילא אדחובה. אבל בבטול לא תעשה אפילו באיסור כולל לא חיילא שבועה על שבועה כגון דאמר שבועה שאוכל נבלות ושחוטות אף על גב דחיילא שבועתיה אשחוטות לא חיילא אנבלות דאין שבועה חלה על שבועה כי האי גוונא. וכי תימא מאי שנא דשבועה חלה על שבועה בבטול עשה באיסור כולל ולא חיילא בבטול לא תעשה אפילו באיסור כולל. איכא למימר בביטול עשה חיילא משום דאי לא עביד לה לההיא מצוה דסוכה ומצה לא עביד איסורא בידים דמאן דלא עביד מצוה שב ואל תעשה הוא ואם יקיים המצוה הרי יעבור על שבועתו ומוטב שיעבור על שב ואל תעשה דהיינו שלא יאכל המצה ושלא ישב בסוכה משאם יעבור על שבועתו. אבל זה שנשבע שיאכל בשר נבלה ושחוטה אי אמרת דמפני איסור כולל תחול שבועתו ויאכל נבלה הרי יעשה איסור בידים ואם לא יאכלנה אף על פי שיעבור על שבועתו בכך אינו אלא שב ולא תעשה. עד כאן.
ברש״י מן לאו דשבועה הס״ד לא שנו דיש נדר כו׳ [בנדרים] וניתני יש נדר בתוך נדר כו׳ הד״א כצ״ל:
ברא״ש נמי גבי נזירות הס״ד יום אחד ובהאי מגו כו׳ נזירות שלימה הס״ד לפלוגי הס״ד עלי הענבים הס״ד קרבן דעתיה חלקיה כו׳ כצ״ל:
תלמוד לומר: ״או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב״ (ויקרא ה, ד), ומהשוואת ״להרע או להיטיב״ נלמד: מה הטבה שנאמרה בכתוב שנשבע להיטיב כגון לאכול או להיטיב לאדם אחר היא רשות, אף הרעה שהוא נשבע עליה — היא דווקא בדבר של רשות, כגון שלא יאכל, וכדומה. יצא הנשבע לבטל את המצוה ולא ביטל — שאינו מתחייב משום שבועת ביטוי — משום שאין הרשות בידו לבטלה!
However, the verse states: “Or if anyone swears clearly with his lips to do evil, or to do good” (Leviticus 5:4). From the juxtaposition of evil and good it is derived that just as the doing of good, which is interpreted as obligating himself to take a positive action, is referring to a permitted activity, e.g., to eat, so too, the doing of evil, which is interpreted as prohibiting himself from something, refers only to that which is permitted, e.g., not to eat. This excludes one who takes an oath to nullify a mitzva and does not nullify it; he is not liable for violating the oath, as the permission to nullify it is not in his power.
הכל
(2) חַד קְרָא לְמִיפְטְרֵיהּ מִקׇּרְבַּן שְׁבוּעָה וְחַד לְמִיפְטְרֵיהּ מִן לָאו דִּשְׁבוּעָה.:
The Gemara answers that both verses are necessary. One verse: “To do evil or to do good,” which is stated in the context of the halakhot of offerings, is necessary to exempt him from bringing an offering for violating an oath, and one verse: “He shall not profane,” is necessary to exempt him from the prohibition for violating an oath.
The Gemara answers that both verses are necessary. One verse: “To do evil or to do good,” which is stated in the context of the halakhot of offerings, is necessary to exempt him from bringing an offering for violating an oath, and one verse: “He shall not profane,” is necessary to exempt him from the prohibition for violating an oath.
חד קרא – קא אתי למיפטריה מקרבן שבועה דהאי קרא דלהרע או להיטיב בקרבן מיירי ואידך לא יחל דברו דבלאו מיירי אתי למיפטריה מן לאו דשבועה.
חד למפטריה מקרבן שבועה וחד למפטרי׳ מלאו דשבועה – מלא יחל כלומר אם מיחל דברו ומקיים המצוה אבל מ״מ אינו פטור משבועה דנשבע לבטל המצוה אלא לוקה עליו משום שוא כדתנן פ״ג דשבועות (דף כט.).
חד קרא למפטריה מקרבן – היינו קרא דלהרע או להיטיב דכתיב גבי קרבן שבועת בטוי.
וחד קרא למפטריה מלאו דשבועה – היינו קרא דלא יחל דברו.
ומשיבים: שני המקראות נצרכים, חד קרא [פסוק אחד] ״להרע או להיטיב״ האמור בדיני הקרבנות הוא למיפטריה [לפטור אותו] מקרבן שבועה, וחד למיפטריה [ופסוק אחד לפטור אותו] מן איסור הלאו של שבועה, והוא הכתוב בענין ״לא יחל דברו״.
The Gemara answers that both verses are necessary. One verse: “To do evil or to do good,” which is stated in the context of the halakhot of offerings, is necessary to exempt him from bringing an offering for violating an oath, and one verse: “He shall not profane,” is necessary to exempt him from the prohibition for violating an oath.
הכל
(3) מתני׳ מַתְנִיתִין : ביֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה כֵּיצַד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל וְאָכַל חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת גשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.:
MISHNA: There is a vow within a vow. It is possible to impose an additional prohibition, by means of a vow, on an item that is already forbidden by means of a vow. But there is no oath within an oath. If one takes an oath twice with regard to the same action, the second oath does not take effect. How so? If one said: I am hereby a nazirite if I eat, and then repeated: I am hereby a nazirite if I eat, and then he ate, he is obligated to observe naziriteship for thirty days for each and every one of the vows, as both vows took effect. However, if he said: I hereby take an oath that I will not eat, and repeated: I hereby take an oath that I will not eat, and then he ate, he is liable to bring an offering for only one violation of an oath.
MISHNA: There is a vow within a vow. It is possible to impose an additional prohibition, by means of a vow, on an item that is already forbidden by means of a vow. But there is no oath within an oath. If one takes an oath twice with regard to the same action, the second oath does not take effect. How so? If one said: I am hereby a nazirite if I eat, and then repeated: I am hereby a nazirite if I eat, and then he ate, he is obligated to observe naziriteship for thirty days for each and every one of the vows, as both vows took effect. However, if he said: I hereby take an oath that I will not eat, and repeated: I hereby take an oath that I will not eat, and then he ate, he is liable to bring an offering for only one violation of an oath.
מתני׳ יש נדר בתוך נדר – דנדר חל אחר נדר.
כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל – וחזר ואמר כו׳ חייב על כל פעם ופעם נזירות אחת.
אין שבועה בתוך שבועה – ואם אמר שבועה שלא אוכל כו׳.
אינו חייב אלא על אכילה אחת – קרבן שבועה אחת.
יש נדר בתוך נדר – כדמפרש ואזיל בתר הכי דאמר הריני נזיר הריני נזיר וא״ת פתח בנדר דמשמע קונם וסיים בנזירות וי״ל דנזירות נמי איקרי נדר דכתיב (במדבר ו) לנדור נדר נזיר אבל מ״מ אמאי שבק סתם נדר ופתח בזה וי״ל משום דבנדרים לא משכחת נדר בתוך נדר דאי אמר ככר זה עלי קונם ככר זה עלי קונם לא חייל דאין איסור חל על האיסור ואף בנזירות דקאמר דנזירות חל על נזירות לאו לחיובי תרתי בחד ל׳ יום אלא לענין שיעשה שתי נזירות זו אחר זו דבשלמא התם בנזירות שייך למימר כשאמר ב״פ הריני נזיר היום הריני נזיר היום שיכול להוסיף בדבור שני ל׳ יום משמע ל׳ יום חדשים כפעם ראשונה שאמר הריני נזיר היום שרוצה לומר ל׳ יום דהויא השתא כאילו [אמר] ל׳ יום ב׳ פעמים ואפילו את״ל דאפילו אם אמר הריני נזיר ל׳ יום והדר אמר הריני נזיר אלו ל׳ יום דהוי לשמואל כמו כהיום היום מכ״מ י״ל דשאני נזירות הואיל ואית ליה קיצותא ל׳ יום יש לנו לומר שבא להוסיף שלשים יום חדשים ולכך שייך שפיר למימר דחייל נזירות על נזירות מעשה זו אחר זו כדפרישית אבל גבי נדר דקונם דלית ליה אלא לפי מה שמפרש האדם נמי אפי׳ כי אמר ככר זו עלי קונם היום אינו אסור אלא אותו היום וכי הדר אמר זימנא אחריתי קונם ככר זה היום אין לנו לתלות דאתא לאסור ולאוסופי למחר כיון דמהיום משמע הלכך לא שייך למימר נדר חל על נדר ולהוסיף נדר אחר כמו בנזירות כדפרישית ולאותו יום גופיה נמי אין לנו שיחול נדר על נדר ולחיובי תרתי קאמר דאין איסור חל על איסור ואפילו בנזירות אין איסור חל על איסור.
הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר – ה״ה דהוי מצי למתני הריני נזיר בלא שום תנאי אלא אורחא דמילתא קאמר שכן דרך לומר מחמת שום דבר כיוצא בזה שמסרבין בו לאכול והוא אינו רוצה ונודר אם יאכל ועי״ל דאגב דבעי לאדכורי אכילה גבי שבועה נקטי׳ נמי גבי נזירות וכן פר״י: ולפלוג וליתני בדידה.
פיסקא: יש נדר בתוך נדר כול׳ – פירוש: משום הכי קתני יש נדר בתוך נדר ולא קתני הנדרים חלים נדר על נדר מפני שאין כל הנדרים כן שהרי אם אמר קונם ככר זו עלי וחזר ואמר קונם ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת ולא יימצא זה אלא בנזירות שמקבל עליו שתי נזירות ולא הועיל לו הנדר השיני להוסיף עליו לאוין אלא להוסיף עליו ימים שהוא נזיר ששים יום. כתב רמב״ם זצוק״ל בפרק ג׳ של הלכות נדרים שחיבר אין שבועה חלה על שבועה ובנדרים יחול נדר על נדר כיצד יחול נדר על נדר האומר הרי עלי קרבן אם אוכלנה הרי עלי קרבן אם אוכלנה ואכלה חייב על כל אחת ואחת וכן כל כיוצא בזה. ואינם נראים לי דבריו כלל שהתנא פירש דבריו בנזירות והוא מפרש בקורבנות ואילו אמר בעינין זה נראה לי שאינו מביא אלא קרבן אחת אחר שכיון שאמר פעם אחת הרי עלי קרבן ועוד חוזר ושונה ומשלש על אותו קרבן ראשון קאמר וכדי לזרז את עצמו נתכוון ולא בקרבן אחר ואפילו אם תימצי לומר שבכל פעם הוא נודר בקרבן אחר למה לא תחול בעינין זה שבועה על שבועה אילו אמר שבועה שאתן דינר לפלוני ועוד אמר שבועה שאתן דינר לפלוני ועוד שילש למה לא יתחייב ליתן שלשה דינרים דומיא דקורבנות ולמה יש בזה חילוק בין נדר לשבועה אנה מצא הדברים הללו. ועוד מה לו לומר אם אוכל ככר זו וכי באומרו הרי עלי קרבן בלבד לא נדר בקרבן ובמתניתין דתני ליה גבי נזיר אמרינן דהוא לישנא יתירא והכא אמאי צריך למימר אם אוכל ואפילו אם תימצי לומר שחייב על כל נדר ונדר ועל כל שבועה ושבועה לא ייקרא זה נדר בתוך נדר ושבועה בתוך שבועה שכל נדר ונדר הוא בפני עצמו אלא זה ייקרא בתוך נדר ובתוך שבועה כשאמר שבועה שלא אוכל ככר זו שכבר מושבע הוא עליה ועוד חזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו שאין שבועה חלה בתוך שבועה אבל בנזירות אף על פי שכשאמר הריני נזיר נאסר ביין עד למ״ד יום ועוד כשאור נזיר ואוסר עצמו ביין הוה ליה נדר בתוך נדר ואפילו הכי חייל משום דלא מיתוסף איסורא יתירא אלא נזירות יתירא של ל׳ יום אחרים איתוסף עילויה.
יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת.
[מתני׳:] יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת – פירוש ואכל אותו ככר שתלה נזירותיו באכילתו, חייב למנות נזירות על כל אחד ואחד מן הפעמים שאמר הריני נזיר, דבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות, אף על פי שתלו קבלותיו על אכילת ככר זה, אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל, דהוא הדין לאומר הריני נזיר הריני נזיר, או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים, אינו חייב על אכילתו אלא אחת כמו בשבועה, שאף בנדר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים, וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור שני יוסיף על הענבים שכבר נאסרו עליו, ואין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות, אלא באוסר עצמו במה שנצטוה לעשותו, כגון קונם ישיבת סוכה, והנחת תפילין עלי, אבל באומר קונם בשר חזיר עלי אינו חל, לפי שאין איסור חל על איסור. והיינו נמי דכי אקשינן בגמרא לרב הונא ממתניתין דהכא, ואמרינן יש נדר בתוך נדר היכי דמי, אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה, כו׳ ולא פרקינן יש נדר בתוך נדר, שאם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואכל ענבים חייב שתים, ודכותה גבי שבועה אינו חייב אלא אחת. ומיהו הא לאו ראיה כל כך, דאפשר דמשום דמתניתין לא איירי הכי אלא בחיוב מנין נזירות ומנין נזירות לא משכחת ליה לרב הונא אלא בדכותה גבי שבועה חייב שתים, לפום כך פריך ליה ממתניתין, ומיהו ודאי על כרחך הכין הוא, דאינו חייב על אכילה אחת אלא אחת. ותדע לך באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לשמואל, מונה נזירות אחר נזירות, וכן באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר לרב הונא, ומנין אחד אינו פוטר לא למר ולא למר. וכיון שאין שניהם חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה, כי אוכל ענבים האיך ילקה שתים, ועדיין אינו מונה נזירות השנית, והרי הוא לגבי נזירות שניה כאומר הריני בנזיר אחר שישלים נזירות זו ראשונה. וזו נראה לי מוכרע ממקומו, והוא הדין דכי פליג ותני במתניתין יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה חלה על שבועה, הוא הדין דהוה מצי למיפלג ולמיתני בדידה, יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר, שאם אמר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת. וכן מצאתי כתוב בתוספות, אלא דקשיא לי, דאם איתא דמצי פליג בכי הא בדידיה, מאי קא מקשה ליה שמואל לרב הונא ממתניתין, הא דתני אין שבועה חלה על שבועה, ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, יש נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר היום, אין נדר בתוך נדר. ומאי קושיא ולשמואל מי ניחא, דלכולי עלמא הוי מצי למיתני בדידה אין נדר בתוך נדר, קונם ככר זה עלי ואכל אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי נראה לי דחלוק זה אינו צריך לשנותו, דמכלל מתניתין שמעינן ליה בהדיא, דכיון דאמרינן דהאומר הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות, שמע מינה דאינו חייב על אכילת ענבים בהעלם אחד אלא אחת. דאם איתא מנא לן דמונה שתי נזירות, דלמא אינו מונה אלא אחת ועולה לו לשתים, ולחייב על אכילה אחת של ענבים שתים, דומיא דקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה, ואכלו שחייב שתים. אלא ודאי משמע כדאמרן, אבל לרב הונא הוא הדין דהוה מצי למיתני אין נדר בתוך נדר, אמר הריני נזיר היום הריני היום, שאין נזירות שניה חלה עליו למנות מנין שני, ובסוף המסכת כתבתי יותר מזה.
מתני׳: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה – הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת – פירוש חייב למנות נזירות על כל אחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר, שבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות, אף על פי שתלה נזירותיו על אכילת ככר זה, אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד ובכדי נקט אם אוכל, דהוא הדין לאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, למר כדאית ליה, ולמר כדאית ליה, כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים, אינו חייב על אכילה אחת אלא אחת, כדרך שהוא חייב בשבועה, שאף בנודר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים, וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות, אלא במצות עשה באומר סוכה שאני יושב תפילין [שאני מניח לולב] שאני נוטל, אבל באומר נבלה שאני אוכל יין נסך שאני שותה (לא ברא. א״ה צ״ל) [לא חל הנדר], לפי שאין איסור חל על איסור. אלא על כרחין חייב למנות שתי נזירות קאמר. ואם נפשך לומר דחייב שתי מלקיות על אכילה אחת של ענבים קאמר, דומיא ממש דאין שבועה חלה על שבועה, משום דנדרים חלין על דבר מצוה, ואפילו באיסור ובאיסור הבא מעצמו. מיהא כזה דאיסור נזירותו גרם לו, ומשום דאדרא קרא נזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות, והוא הדין לנדרים באומר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה, דגלי כאן קרא דאפילו על איסור חלין, ובאיסור הכא מעצמו. ולעולם באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, או הריני נזיר למחר אינו מונה שתי נזירות מוחלקות, לפי ששתיהן חלין כאחת. ומאן דאמר אין נזירות חלה על נזירות, סבר דאין נדרים חלין על דבר מצוה, אלא על מצות עשה, וכדדרשינן מכי ידור נדר ליי׳ לא יחל דברו, דיבורו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים, אבל על איסור כלל כלל לא, הא ליתה, דאם כן כיון דבנדרים קיימי, אמאי שבק תנא נדרים ונסיב ליה נזירות, ליתני יש נדר בתוך נדר כיצד, אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי, ואכל חייב שתים. אלא משום דלא משכחת ליה בנדרים, להכי נסיב ליה נזירות ומשום דהוקש נזירות לנדרים קא חשיב הכא ותני כולהו אנפי דחמירי נדרים משבועה, קתני חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה, מה שאין כן בשבועות. ולא על חדא אנפא ממש אלא שבנזירות האומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, דהוה ליה כשלא אוכל ככר זה שלא אוכל ככר זה. אי נמי הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר, דהוה ליה כשלא אוכל ענבים ותאנים, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, בנזירות נזירות חלה על נזירות כדיניה, דהיינו למנות שתי נזירות מוחלקות. ואילו בשבועות לא חיילי שתיהן בשום צד, והיינו נמי דקתני חייב על כל אחת ואחת, ולא קתני חייב שתים. ותדע לך עוד מדאקשינן בגמרא לרב הונא, מדתניא מי שנזר שתי נזירות, מנה ראשונה והביא קרבנותיו, ואחר כך נשאל לחכם והותר לו יצתה לו שנייה בראשונה, מנה שתיהם והביא קרבנות שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת, הפריש זו בעצמה וזו בעצמה, והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו הרי זה לא יצא. ועוד מצאתי בירושלמי [הלכה ט׳] כמחלוקת שמואל ורב הונא דגרסינן (בפ״ק) [בפרק שני] דנזיר אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן, רבי יוסי בעי אמר הריני נזיר שלשים יום אלו ושלשים יום אלו, אמר רבי (עזרא) [זעירא]1 קומי רבי מונא, ולא מתניתין היא מניח את שלו ומונה את של בנו. (ל״א) [אלא]2 אפילו אשתו יושבת על המשבר. אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא, אלא באומר הריני נזיר מכבר, ונזיר לאחר עשרין יום, עד כאן. ופירושו בירושלמי, האומר הריני נזיר שלשים יום אלו, הריני נזיר שלשים יום אלו בעצמן, ופשטיה ר׳ (עזרא) [זעירא]3 ממתניתא, דקתני הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר, התחיל מונה את שלו, ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו, ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו, דאלמא חלו שתי נזיריות עליו ומונה שתים. ואע״ג דהוה ליה כאומר שלשים אלו שלשים אלו, דמי לא עסקינן שהיתה אשתו יושבת על המשבר ויולדת מיד, וזו כסברת שמואל דאמר דאפילו באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, ודחה ר׳ מונא בנזירותו לנזירות בנו, כיון שהם עניינים מוחלקים אינן אלא באומר הריני נזיר מכבר, כלומר עכשו, והריני נזיר לאחר עשרים יום דאז מונה שתי נזיריות, דכיון דחייל אעשרים יום חייל נמי אשארא, וזו כסברת רב הונא וכו׳. וטעמא דשמואל דגמרא ור׳ (עזרא) [זעירא]4, דירושלמי, משום דכיון דהאומר הריני נזיר יום אחד, ואפילו שעה אחת, ואף על פי שפירש יום או שעה אחת ולא יותר הרי זה נזיר שלשים יום, קסברי (ר׳) שמואל ור׳ (עזרא) [זעירא]5 דהכא נמי כיון שהוציא נזירות מפיו צריך הוא לנהוג נזירות. ורב הונא ור׳ מונא סברי, דהתם שאני דהא חיילא עליה שעה אחת, מיהא אבל היכא דאי אפשר לחול שהרי כבר נזיר באותה יום, אינו מונה נזירות שנייה, אבל באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, הרי חל נזירות עליו יום אחד מיהא, וכיון שכן מונה נזירות שלימה. והא דאקשינן לרב הונא ליפלוג וליתני בדידה, ולא אקשינן לשמואל ליפלוג וליתני בדידה, יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה, יש לומר משום דבצד נזירות ליכא לאיפלוגי כלל, וככר זה עלי וככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים, כמו שאינו בשבועות, דמנא תיתי לאיסורא. ולא מנה כאן אלא כל צדדי הנדרים, והיינו נדרים ונזירות שהן חמורין מן השבועות, אלא לרב הונא דבנזירות עצמה באותו צד עצמו שהחמרת עליו הקלת עליו, בהא ליכא [איכא] לאקשויי ליפלוג וליתני בדידה. כן נראה לי. ואלא מיהו בירושלמי מצאתי בפרקין קמא, לכאורה דנדרים יחין אפילו על דברים האסורים, ואילו אמר ככר זה עלי ככר זה עלי חייב שתים, דגרסינן התם איסר זה שבועה, וכו׳ אמרו בלשון נדר את תופוסו משום נדר, אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה וכו׳, אם אומר את איסר מין שבועה, חייב על כל איסר ואיסר, ועל כל שבועה [ושבועה. א״ר יוסי לא אתיא אלא בחמשה ככרים, אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה, מכאן ואילך כמיחל שבועה על האיסורין, ואין שבועות חלין על האיסורין. עד א״ר יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה, אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרים חלים על האיסורין, ואין שבועות חלין על האיסורין, עד כאן בירושלמי. ואפילו הכי נראה לי דהכי קאמר נדרים חלין על האיסורים כאלו, והכא היינו טיעמא אף על גב דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה, לא אסר הככר עליו, אלא נפשיה הוא דאסר על הככר. ולגבי שבועה אחת הוא, דהוה ליה כנבילה, דכיון דאסר נפשיה מיניה, תו לא חאיל על נפשיה איסור אחר על ככר זה, אבל נדר חל דהא מוסיף בנדרו, דעד השתא לא אסר הככר עליה, והשתא אסר ליה עליה, והלכתא חאיל אבל נדר אחר נדר, אי נמי שבועה אחר נדר לא חייל, דהא משעה ראשונה הוה ליה גופו של ככר עליה כנבלה, ואין איסור חל על איסור. כן נראה לי פירוש הירושלמי.
1. כן בירושלמי.
2. כן בירושלמי.
3. כן בירושלמי.
4. כן בירושלמי.
5. כן בירושלמי.
המשנה הרביעית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הרי אני נזיר אם אוכל הרי אני נזיר אם אוכל הרי אני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת אמר הר״ם חייב על כל אחת ואחת הוא שיהיה נזיר שלשים יום שאמר נזיר סתם כמו שיתבאר או הזמן אשר נדר ויביא קרבן נזיר עוד יחוייב השנית ויצא בקרבן וכן הג׳ וכן הד׳ ואמר בשבועה אינו חייב אלא אחת שהוא יתחייב מלקות לבד אבל אם נשאל לחכם והותרה לו שבועה שלישית הלא תראה אמרו אינו חייב אלא אחת ולא אמר הרי זו שבועה אחת:
אמר המאירי יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה ר״ל יש נדר שהוא חל על נדר אע״פ שאינו כן ברוב נדרים ואין שבועה חלה על שבועה בשום פנים ולא מצא נדר חל על נדר אלא בנזירות והוא שאמר כיצד נדר חל על נדר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת ר״ל שהיה ככר לפניו ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו הריני נזיר אם אוכל ככר זו ואכל חייב על כל אחת ואחת ר״ל למנות שתי נזירות זה אחר זה כל אחת משלשים יום ובגמרא שאלו מאי איצטריך למיתני אם אוכל מדאמר הריני נזיר הרי הוא נזיר וכי אכיל מידי דמיתסר לנזיר כמה זמני ומתרו ביה מחוייב על כל אכילה ואכילה אף בנזירות אחת ואחר שכן אם אוכל דקאמר לישנא יתירא הוא ולא היה צריך לומר אלא כיון דאמר הריני נזיר הרי הוא נזיר כלומר לכל דיני נזירות וכי הדר אמר הריני נתחייב נזירות אחרת ואף בלאו אם אוכל משכחת לה ותירץ דודאי הכי הוא אלא דאיצטריך למיתני בשבועה שבועה שלא אוכל תנא בנזירות אם אוכל ומ״מ בתוספות כתבו דלישנא דייקא הוא ורבותא אשמעינן כלומר לא סוף דבר באומר הריני נזיר והדר אמר בתוך נזירותו הריני נזיר שנתחייב נזירות אחרת שהרי כבר חל הראשון אלא אף בתולה את הנזירות באכילת הככר שנמצאו שתי הנזירות חלין כאחת בשעת אכילת הככר נתחייב שתים ובשבועה אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה ואכלה אינו חייב אלא אחת שמיד שנשבע השבועה נאסר הככר וכשחזר ונשבע עליו נשבע לקיים את המצוה ולא חיילא ודכותה בנדרים אם אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכלו שאינו חייב אלא אחת ואע״פ שגדולי המחברים חולקים בזה ושגדולי המגיהים מחלו להם בה אי אפשר להעמיד את דבריהם שאין הנדר השני חל עליו ואע״פ שהנדרים חלים על דבר מצוה כבר ביארנו שאינם חלים על קיום מצוה וזו היא שאמרנו בתחלת דברינו שלא מצא נדר בתוך נדר אלא בנזירות שאין איסורו אלא לשלשים וראויים לחול בזה אחר זה אבל הככר כשנאסר נאסר לעולם ואין איסור שני חל עליו ואע״פ שאפשר לפרש משנתנו בקנם ובנודר לזמן ובתוך הזמן חוזר ונודר סתם בזו אף בשבועה כן שאם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה היום וחזר ונשבע שבועה שלא אוכלנו נאסר מהיום ואילך מכח שבועה שניה אבל כל שאמר בשתיהן היום או בשתיהן סתם אינו חייב אלא אחת ואף בנזירות אם אמר שני פעמים הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת שאין הנזירות חל בתוך איסור הראשון אלא אחריו שמאחר שנאסרו הענבים בראשון אין איסור שני חל עליו שאין איסור חל על איסור ואם לא כן היה לו לתנא שבמשנתנו לפרשו בלשון קונם ר״ל שאם אמר קנם עלי ככר זה וחזר ואמר קנם עלי ככר זה ואכלו יהא חייב שתים וכן לא היה לו לומר חייב על כל אחת ואחת אלא שחייב שתים ר״ל באכילתו אלא ודאי כמו שכתבנו וראיה גמורה לזה שבגמרא נחלקו שלדעת רב הונא דוקא כשאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ולשמואל אפילו אמר בשתיהן הריני נזיר היום ומכל מקום כלם מודים ששתי נזירות הוא מונה ומאחר שכן היאך ילקה שתים באכילה זו והרי עדיין לא חלה הנזירות השניה ואין לומר שיתחייב שתים באכילה אחת אלא אם כן אתה מפרש ששני הנזירות חלין כאחד ושיהא מנין אחד פוטר וזה אינו שהרי בגמרא אמרו נזר שתי נזירות מנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה אלמא שתי נזירות הוא מונה ולא נאמר בו שנדר חל על נדר בתוך זמן הנזירות אלא אחריו ואינו דומה מכל וכל ממה שאין שבועה חלה על שבועה שיהא זה הפך זה לגמרי אלא זה במינו וזה במינו ואם אתה בא לפרשן על דרך אחת אתה מפרש שבנזירות אמר הריני נזיר הריני נזיר נתחייב בשתי נזירות זה אחר זה וכיוצא בה בשבועה אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה כל שלשים וחזר ונשבע לאלתר פעם אחרת לא נאסר לו אלא אותם השלשים כלל:
מתני׳ יש נדר בתוך נדר. ומפרש דבנזירות איירי כגון דאמר הריני נזיר אם אוכל חייב נזירות על כל דבור ודבור והוה מצי למתני כגון דאמר הריני נזיר הריני נזיר בלא אכילה אלא אגב דבעי למתני גבי שבועה אכילה נקטיה נמי גבי נזירות:
אינו חייב אלא אחת. דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיים המצוה דליתא בלאו והן:
מתני׳ יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה – פי׳ דנדר חל על נדר ואין שבועה חלה על שבועה כדמפרש ואזיל.
כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת – איכא מרבנן ז״ל דס״ל דכיון דנקיט תנא רישא דיש נדר בתוך נדר בנדר של נזירות ולא נקיט ליה בנדרים דעלמא למתני קונם עלי ככר זה אם אוכלנו ואכל (אינו) חייב על כל אחת ואחת דדוקא בנדרי נזירות הוא שהנזירות חלה על הנזירות כדילפינן בפ״ק (נדרים דף ג.) מנזיר להזיר אבל בנדרים דעלמא אפי׳ מנדרי איסור אין נדר חל על נדר כשם שאין שבועה חלה על שבועה דשני נדרים חד מינא נינהו דומיא דשבועות ואע״ג דנזירות איסור חפצא הוא כנדרי איסר דעלמא ולפיכך חלה על דבר מצוה ועל שבועה כדאיתא במסכת נזיר (דף ג:) וכדכתיבנא [בסוף] פ״ק לא גמרינן מינה לנדרים דעלמא דהוו נמי איסור חפצא דהא דגלי קרא בנזירות שתהא חלה על נזירות אע״ג דתרוייהו חד מינא הוא חדוש הוא ולא גמרינן מינה לנדרים דעלמא אלא דינא דנדרים כדינא דשבועות והאי פירושא ליתיה דכיון דנדרים דעלמא דמו לנדרי נזירות דהוו איסור חפצא ולא דמו לשבועות דאינון איסור גברא היכי שבקינן למילף נדרים מנזירות וילפינן ליה משבועות ותו דהא מהיקשא דאיש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר גמרינן בפ״ק (דף ג.) ידות נדרים כידות נזירות וה״ה דמקשינן להו להא דנדר על נדר דאין היקש למחצה וגזירת הכתוב הוא באיסור חפצא לחול זה על זה אע״ג דהוו חד מינא משא״כ בשבועות ואשכחן נזירות דדמי לנדר לחול על שבועה ועל דבר מצוה משא״כ בשבועה אלמא כי הדדי נינהו והא דנקט תנא הכא נדר של נזירות משום דלא מיתני ליה שפיר לישנא דאם אוכל לנדרים דעלמא א״נ והוא הנכון דעיקר דינא בנזירות כתיב ומינה ילפינן לנדרים דעלמא ומשום הכי נקט נזירות שהוא אב ומיהו מודינא בנדרי הקדש דאיסור גברא נינהו ודינייהו כשבועה ואין נדר חל [על] נדר כשם שאינו חל על שבועה כדמוכח מההיא דרב גידל דפרק קמא (דף ח.) כדפרישנא התם וכן עיקר וליכא למינדע מינה וכן דעת מורי נר״ו ופרישנא בגמ׳ דבדין הוא דמצי למיתני רישא הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים או שתה יין חייב על כל אחת ואחת אלא דאיידי דבעי למתני סיפא אם אוכל תני נמי רישא אם אוכל וכבר פירשנו למעלה דגבי שבועה דלא חיילא בתרייתא לוקה עליה משום שבועת שוא אם התרו בו בכך.
מתני׳ יש נדר בתוך נדר וכו׳ אמר הריני נזיר אם אוכל וכו׳ – מפרש בגמ׳ דאם אוכל לאו דוקא דה״ה נמי אם אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב על כל אחת ואחת אלא איידי דתנא גבי שבועה שלא אוכל תנא נמי גבי נזיר אם אוכל וחייב על כל אחת ואחת דאמרינן לומר דחייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלשים יום ומביא קרבן ונפקא לן בגמרא מנזיר להזיר וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימנא אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא ומש״ה קתני יש נדר בתוך נדר.
שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת – כלומר בשבועות לא משכחת תרי חיובי לא ללקות שתים באכילה אחת דמכיון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוה ליה מושבע ועומד ותו לא חיילא עליה שבועה שניה ולא למנות שתים גם כן דלא משכחת לה מה שאין כן בנזירות דנהי דאינו לוקה שתים על אכילה אחת מ״מ משכחת בה תרי חיובי בשכפל נדרו ב׳ פעמים דהיינו למנות שתים מה שאין כן בשבועות.
מתני׳ יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. יש מפרשים שכוונת משנתינו ללמד שאף על פי שאין שבועה חלה על שבועה כדקתני סיפא בנדרים אינו כן שהנדרים חלים על הנדרים שאם אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל ממנו הרי זה לוקה שתים משום בל יחל דכי היכי דקונמות חלין על השבועות כמו שביארנו למעלה מן הירושלמי כך הם חלין נדרים על נדרים אף על גב דתרוייהו איסור חפצא. ושנו הענין בנדר של נזירות והוא הדין בשאר נדרים. והא דקתני הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל הוא הדין באומר הריני נזיר הריני נזיר. אלא איידי דנקט גבי שבועה אם אוכל נקט נמי גבי נדר אם אוכל. ולפירוש זה יש תימה למה שנו החומר הזה בנדר הנזירות ולא שנו הענין באוסר עליו הנדר שני פעמים וליתני הכי יש נדר בתוך נדר כיצד אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכלו חייב על כל אחת ואחת. והפירוש הנכון דודאי כי היכי דאין שבועה חלה על שבועה הני נמי אין נדרים חלים על נדרים משום דתרוייהו חד מינא נינהו. ובנדר של נזירות בלבד הוא שאמרו שהנדר חל על נדר. והכי קתני מתניתין יש במיני הנדרים שהנדר חל על. (בתוך) נדר אף על פי שבשאר נדרים אינו כן והיינו בנדרי נזירות. כיצד הריני נזיר וכו׳ חייב על כל אחת ואחת כלומר שאם שתה יין או אכל ענבים חייב שתים. וכשתשאל ותאמר מאי שנא דבנדרים דעלמא אין נדר חל על איסור נדר ובנדרי נזירות חאיל יש לומר דשאר נדרים איסור חפצא אינון ואיסור חפצא על איסור חפצא לא חאיל ונדרי נזירות לאו איסור חפצא אינון אלא איסור גברא אינון שהרי הנזיר לא אסר על עצמו לא את הענבים ולא את היין אלא מחוקי הנזירות הוא שמיד שקבל אדם בעצמו להיות נזיר נאסר בדברים הללו דומה למי שנתגייר שמיד נאסר בכל איסורי תורה מבלתי שיאסרם עליו אלא מחוקי הדין שכל מי שהוא ישראל נאסר באיסורי תורה ומצווה במצותיה וכך הנזיר מצווה על היוצא מן הגפן. תדע דלאו איסור חפצא אינון שהרי הוא מוזהר על הטומאה ומצווה על הגילוח. והנהו ודאי לאו איסור חפצא אינון דלא שייך בהו למימר הכי. וכי תימא והרי שבועה דאיסור גברא היא ואין שבועה חלה על שבועה נדרי נזירות נמי אף על גב דאיסור גברא לא ליחיילי. יש לומר שאני נזירות דרבינהו קרא דכתיב נזיר להזיר כדתניא בברייתא דגמרא נזיר להזיר לרבות שהנזירות חלה על הנזירות. ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות קלה לא כל שכן תלמוד לומר נזיר להזיר לרבות שהנזירות חלה על הנזירות הכין מסתברא פירושא דהאיך מתניתין.
ואיכא דמפרשי לה באנפי אחריני דלמנות שתי נזירות הוא שנשנית משנתינו שאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה הריני נזיר אם אוכל מונה שתי נזירות זה אחר זה. ולא שילקה על נזירות אחת שתים אף על פי שיאמר הריני נזיר הריני נזיר כדאמרן לעיל בשאר נדרים דאין נדר חל על נדר ללקות שתים על דבר אחד שאסרו עליו שתי פעמים. הרנב״י ז״ל.
וזה לשון הרשב״א ז״ל: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש ואכל אותו ככר שתלה נזירותיו באכילתו חייב למנות נזירות על כל אחת ואחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר דבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות אף על פי שתלה קבלתו על אכילת ככר זה אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל דהוא הדין לאומר הריני נזיר הריני נזיר או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב על אכילתו אלא אחת כמו בשבועה שאף בנדר כיון שאמר הריני נזיר ואסר בענבים וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור שני נוסף על הענבים שכבר נאסרו עליו ואין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות אלא באוסר עצמו במה שנצטווה לעשותו כגון קונם ישיבת סוכה והנחת תפילין עלי. אבל באומר קונם בשר חזיר עלי אינו חל לפי שאין איסור חל על איסור. והיינו נמי דכי אקשינן בגמרא לרב הונא ממתניתין דהכא דאמרינן יש נדר בתוך נדר היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה וכו׳ ולא פרקינן יש נדר בתוך נדר שאם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואכל ענבים חייב שתים ודכוותה גבי שבועה אינו חייב אלא אחת. ומיהו הא לאו ראיה כל כך דאיפשר דמשום דמתניתין לא איירי בהכי אלא בחיוב מנין נזירות ומנין נזירות לא משכחת להו לרב הונא אלא בדכותה גבי שבועה חייב שתים לפום כך פריך ליה ממתניתין. ומיהו ודאי על כרחין הכין הוא דאינו חייב על אכילה אחת אלא אחת. ותדע לך דהא באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לשמואל מונה נזירות אחר נזירות וכן באומר הריני נזיר היום הריני למחר לרב הונא ומנין אחד אינו פוטר לא למר ולא למר. וכיון שאין שניהם חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה כי אוכל ענבים היאך ילקה שתים ועדיין אינו מונה הנזירות השנית והרי הוא לגבי נזירות שנייה כאומר הריני נזיר אחר שישלם זו נזירות ראשונה. וזה נראה לי מוכרע ממקומו. והוא הדין דכי פליג ותני במתניתין יש נדר בתוך נדר ואין שבועה חלה על שבועה הוא הדין דהוה מצי למיפלג ולמיתני בדידה יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום וכו׳ יש נדר בתוך נדר וצריך למנות שתי נזירות בזה אחר זה ואין נדר בתוך נדר שאם אמר הריני נזיר הריני בזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת. וכן מצאתי זה כתוב בתוספות. אלא דקשיא לי דאם איתא דמצי פליג בכי הא בדידה מאי קא מקשה ליה שמואל לרב הונא ממתניתין אדתני אין שבועה חלה על שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נדר בתוך נדר. ומאי קושיא ולשמואל מי ניחא דלכולי עלמא הוה מצי למיתני בדידה אין נדר בתוך נדר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי נראה לי דחלוק זה אינו צריך לשנות דמכלל מתניתין שמעינן לה בהדיא דכיון דאמרינן דאאומר הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות שמע מינה דאינו חייב על אכילת ענבים בהעלם אחד אלא אחת דאם איתא מנא לן דמונה שתי נזירות דילמא אינו מונה אלא אחת ועולה לו לשתים ולחייב על אכילה אחת של ענבים שתים דומיא דקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה ואכלו שחייב שתים אלא ודאי משמע כדאמרן. אבל לרב הונא הוא דהוה מצי למיתני אין נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום שאין נזירות שניה חלה עליו למנות מנין שני. ובסוף המסכתא כתבתי יותר מזה *).
*) אמר הכותב הנה בסוף חידושי הרשב״א דפוס בערלין שלפנינו נשמטו דבריו אבל המה בכתובים בסוף השיטה מקובצת הזה. ולמען לא יצטרך המעיין לדרוש מה לפנים ומה לאחור אציע אותם כאן וזה לשונו שם:
מתני׳ יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש חייב למנות נזירות על כל אחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר שבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות אף על פי שתלה נזירותיו על אכילת ככר זה אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל דהוא הדין לאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב על אכילה אחת אלא אחת כדרך שהוא חייב בשבועה. שאף בנודר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות אלא במצות עשה באומר סוכה שאני יושב תפילין שאני מניח לולב שאני נוטל. אבל באומר נבלה שאני אוכל יין נסך שאני שותה לא בדא פירוש בכגון זו לא חל הנדר לפי שאין איסור חל על איסור. אלא על כרחין חייב למנות שתי נזירות קאמר. ואם נפשך לומר דחייב שתי מלקיות על אכילה אחת של ענבים קאמר דומיא ממש דאין שבועה חלה על שבועה משום דנדרים חלין על דבר מצוה ואפילו באיסור ובאיסור הבא מעצמו מיהא כזה דאיסור נזירותו גרם לו. ומשום דחדית קרא נזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות והוא הדין לנדרים באומר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה דגלי כאן קרא דאפילו על איסור חלין ובאיסור הבא מעצמו. ולעולם באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר למחר אינו מונה שתי נזירות מוחלקות לפי ששתיהן חלין כאחת. ומאן דאמר אין נזירות חלה על נזירות סבר דאין נדרים חלין על דבר מצוה אלא על מצות עשה וכדדרשינן מכי ידור נדר לה׳ לא יחל דברו דיבורו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים אבל על איסור כלל כלל לא. הא ליתא דאם כן כיון דבנדרים קיימי אמאי שבק תנא נדרים ונסיב ליה נזירות ליתני יש נדר בתוך נדר כיצד אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל חייב שתים. אלא משום דלא משכח ליה בנדרים להכי נסיב ליה נזירות ומשום דהוקש נזירות לנדרים קא חשיב הכא ותני כולהו אנפי דחמירי נדרים משבועה קתני חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות. ולא על חדא אנפא ממש אלא שבנזירות האומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום דהוה ליה כשלא אוכל ככר זה שלא אוכל ככר זה אי נמי הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר דהוה ליה כשלא אוכל ענבים ותאנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בנזירות נזירות חלה על נזירות כדיניה דהיינו למנות שתי נזירות מוחלקות ואילו בשבועות לא חיילי שתיהן בשום צד. והיינו נמי דקתני חייב על כל אחד ואחד ולא קתני חייב שתים. ותדע לך עוד מדאקשינן בגמרא לרב הונא מדתניא מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה והביא קרבנותיו ואחר כך נשאל לחכם והותר לו יצתה לו שנייה בראשונה מנה שתיהם והביא קרבנות שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת הפריש זו בעצמה וזו בעצמה והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו הרי זה לא יצא. ועוד מצאתי בירושלמי כמחלוקת שמואל ורב הונא דגרסינן בפרק קמא דנזיר אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן ר׳ יוסי בעי אמר הריני נזיר שלושים יום אלו ושלושים יום אלו. אמר ר׳ עזרא קומי ר׳ מונא ולא מתניתין היא מניח את שלו ומונה את של בנו. לישנא אחרינא אפילו אשתו יושבת על המשבר. אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא אלא באומר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרין יום עד כאן. ופירושו בירושלמי האומר הריני נזיר שלשים יום אלו הריני נזיר שלשים יום אלו בעצמן ופשטה ר׳ עזרא ממתניתין דקתני הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו דאלמא חלו שתי נזיריות עליו ומונה שתים. ואף על גב דהוה ליה כאומר שלושים אלו שלושים אלו דמי לא עסקינן שהיתה אשתו יושבת על המשבר ויולדת מיד. וזו כסברת שמואל דאמר דאפילו באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. ודחה ר׳ מונא בנזירותו לנזירות בנו כיון שהם עניינים מוחלקים אינן אלא באומר הריני נזיר מכבר כלומר עכשו והריני נזיר לאחר עשרים יום דאז מונה שתי נזיריות דכיון דחייל אעשרים יום חייל נמי אשארא וזו כסברת רב הונא וכו׳. וטעמא דשמואל דגמרא ור׳ עזרא דירושלמי משום דכיון דהאומר הריני נזיר יום אחד ואפילו שעה אחת ואף על פי שפירש יום או שעה אחת ולא יותר הרי זה נזיר שלשים יום קסברי (ר׳) שמואל ור׳ עזרא דהכא נמי כיון שהוציא נזירות מפיו צריך הוא לנהוג נזירות. ורב הונא ור׳ מונא סברי דהתם שאני דהא חיילא עליה שעה אחת מיהא אבל היכא דאי אפשר לחול שהרי כבר נזיר באותה יום אינו מונה נזירות שנייה: אבל באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הרי חל נזירות עליו יום אחד מיהא וכיון שכן מונה נזירות שלימה. והא דאקשינן לרב הונא ליפלוג וליתני בדידה ולא אקשינן לשמואל ליפלוג וליתני בדידה יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה. יש לומר משום דבצד נזירות ליכא לאיפלוגי כלל וככר זה עלי וככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים כמו שאינו בשבועות דמנא תיתי לאיסורא. ולא מנה כאן אלא כל צדדי הנדרים והיינו נדרים ונזירות שהן חמורין מן השבועות. אלא לרב הונא דבנזירות עצמה באותו צד עצמו שהחמרת עליו הקלת עליו בהא (ליכא) איכא לאקשויי ליפלוג וליתני בדידה. כן נראה לי. ואלא מיהו בירושלמי מצאתי בפירקיה קמא לכאורה דנדרים חלין אפילו על דברים האיסורים ואילו אמר ככר זה עלי ככר זה עלי חייב שתים. דגרסינן התם איסר זה שבועה וכו׳ אמרו בלשון נדר את תופסו משום נדר אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה וכו׳. אם אומר את איסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר ר׳ יוסי לא אתיא אלא בחמישה ככרים אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועה על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין וכו׳ עד אמר ר׳ יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה. אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרים חלין על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין. עד כאן בירושלמי. ואפילו הכי נראה לי דהכי קאמר נדרים חלין על האיסורין כאלו והכא היינו טעמא אף על גב דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה לא אסר הככר עליו אלא נפשיה הוא דאסר על הככר ולגבי שבועה אחרת הוא דהוה ליה כנבלה דכיון דאסר נפשיה מיניה תו לא חאיל על נפשיה איסור אחר על ככר זה. אבל נדר חל דהא מוסיף בנדרו דעד השתא לא אסר הככר עליה והשתא אסר ליה עליה והלכך חאיל. אבל נדר אחר נדר ואי נמי שבועה אחר נדר לא חאיל דהא משעה ראשונה הוה ליה גופו של ככר עליה כנבלה ואין איסור חל על איסור. כן נראה לי פירוש הירושלמי. עד כאן הרשב״א ז״ל.
וכתב הרי״ץ ז״ל: יש נדר בתוך נדר. כלומי נדר חל על נדר. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה ואכל חייב שתי נזיריות נזירות על כל קבלה וקבלה ויהיה נזיר ששים יום דסתם נזירות שלשים יום. אבל אין שבועה חלה על שבועה. אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה אינו חייב אלא מפני שבועה ראשונה דכיון דנשבע עליה (תנינא) תו לא חיילא עליה שבועה שנייה. ויש מפרשים מתניתין דלא על ככר נשבע אלא על אכילת היום כגון שאמר הריני נזיר אם אוכל היום לחם ואמר כן פעם אחרת ואכל אכילה אחת חייב נזירות אחת חזר ואכל באותו היום פעם אחרת חייב נזירות אחרת. למה לי למימר הריני נזיר שני פעמים אפילו לא אמר אלא פעם אחת הוה מצי לאשכוחי שתי נזירות כגון שהתרו בו על כל אכילה ואכילה. ותירץ דאיידי שהוצרך לאמרו גבי שבועה שני פעמים אמרו גבי נדר אף על גב דלא צריך. ויש אומרים דחייב דמתניתין אלאוי קאמר שהוא חייב בשני לאוין אם יעבור על נדרו. והקשה בלא כפל נמי משכחת לה שיהא חייב לאוין הרבה אם התרו בו על כל אכילה ואכילה. עד כאן.
משנה. נדר בתוך נדר. כתב הר״ן (דף יח. ד״ה הכא במאי עסקינן וכו׳) וז״ל וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה וכו׳ שאף בענין זה חמור נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה חייב ב׳ ומי שנשבע ב׳ פעמים שלא יאכל ככר אחד ואכלו אינו חייב אלא אחת וכו׳ עכ״ל. אליבא ד״קצת מפרשים״ נדר חל על נדר בכל נדרי איסור. ויש לחקור בשיטתם – האם חייבים פעמיים משום מעילה או״ד רק ב׳ פעמים בל יחל. מסתבר שהנודר עובר על בל יחל פעמיים אולם מועל רק פעם אחת שהרי בפעם השנית שנדר לא הוסיף קדושה בחפצא. אמנם יש מקום לבעל דין לבוא ולומר שהמעילה בקונמות אינה תלוי׳ בחלות ההקדש אלא באיסורי הנדר, ומאחר שהנדר השני מוסיף איסורי נדר אף דין מעילה חל פעם שנית. לפי״ז שונים נדרי איסור מהקדש דעלמא שכן המעילה בנדרי איסור תלויה בחלות האיסורים אבל המעילה בהקדש דעלמא תלויה בחלות הקדש בחפצא. לכן מי שהקדיש חפצא כמה פעמים אינו מועל אלא אחת ואילו מי שאסר דבר בנדר כמה פעמים מועל על כל א׳ וא׳.
והשיג עליהם הר״ן וז״ל והשמועה עולה לפירוש זה בקושי ודוחק דא״כ למה ליה לתנא דמתניתין למתנייה האי דינא בנזירות לתנייה בנדרים ועוד דהיכי הוה ס״ד לאוקמי הא דמי שנזר שתי נזירות וכו׳ באמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דא״כ מאי מנה את הראשונה והלא כשמנה את הראשונה מנה גם את השניה דשניהם מנין אחד להם אלא שהוא חייב כשעובר על נזירותו שתים ועוד מאי עלתה לו שניה בראשונה והרי אין השניה חלה אלא לענין שאם אכל ענבים בתוך ימי נזירותו חייב שתים ולמה הוא צריך שתעלה לו וכו׳ עכ״ל.א ויתכן שדינם של ״קצת מפרשים״ שלוקה ב׳ על אכילה אחת נאמר בנדרי איסור ולא בנזירות. שונה נזירות מנדרי איסור דעלמא שכן עיקר חלות הנזירות היא להחיל שם נזיר בגברא ולא להטיל איסורים על חפצא. בהתאם לכך ההתפסה בנזיר מועלת דוקא בהתפסת גברא בגברא כשהמתפיס נודר הריני כזה ומתפיס בנזיר שעובר לפניו. ואילו כשמישהו מתפיס יינו ביין נזיר אין התפסתו חלה לפי שאין איסורי הנזירות חלים בחפצא של היין.ב לכן מסתבר שא״א להוסיף קדושת נזיר בגברא ומאחר שנזר פעם אחת קבלת הנזירות השניה אינה מטילה עליו קדושת נזיר נוספת על קדושת הנזיר הראשונה. ולפיכך אינו לוקה פעמיים על היין.
אמנם ניתן לחלק בין האיסור דבל ישתה לבין האיסור דבל יחל. האיסור דבל ישתה יין חל משום חילול קדושת הגברא דנזיר ובכן בנזר שתי פעמים מכיון שחלה רק קדושת נזיר אחת, לוקה משום בל ישתה פעם אחת בלבד. באשר לאיסור דבל יחל אפשר לומר שהוא תלוי במעשה הנדר (וכשיטת הרמב״ם במדיר ומודר, עיין לעיל בר״ן דף טו. ד״ה הלכה וכו׳ ובשיעורים שם), והואיל ונדר פעמיים להיות נזיר חל איסור בל יחל פעמיים ולוקה על כל א׳ וא׳.
הר״ן דוחה שיטת ״קצת המפרשים״ והוא מבאר משנתנו שאין איסורי נדר ונזירות חלים ע״ג איסורי נדר ונזירות אך דין נזירות חל בנוגע לחיוב למנות ב׳ פעמים המלאת דימי דנזירות. (ועיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ בענין נזירות חלה על נזירות דף קכ״ו-קכ״ח).
אמנם תתכן דרך שלישית בסוגייתנו דהיינו שאין נדר איסור חל ע״ג נדר איסור משום הדין הכללי שאין איסור חל על איסור. לעומת זאת, נזירות חלה על נזירות בין לענין קיום מלאת הימים בין לענין איסורי הנזירות. שני דיני הנזירות תלויים זה בזה. ומאחר שנזירות חלה על נזירות בנוגע לקיום ספירת המלאת של ימי הנזירות ה״ה שחלין ביחד בנוגע לאיסורי הנזירות. ע״פ דרך זו מוסבר למה נקטה המשנה את דינה דוקא בנזירות ולא בשאר נדרי איסור שכן דוקא איסורי נזיר חלים על איסורי נזיר ולא איסורי נדר דעלמא.
ובהתאם לדרך זו עלינו להבין את המחלוקת בין רב הונא לבין שמואל. שמואל סובר שאף הריני נזיר היום והריני נזיר היום חל ורב הונא סובר שצריך לנזור הריני נזיר היום הריני נזיר למחר. וי״ל שרב הונא סובר שנזירות חלה על נזירות רק בתוספת איסורים, ולכן צריך להוסיף יום א׳. הואיל והנזירות השניה חלה להוסיף איסורי נזיר לעוד יום הוא חלה גם לענין מלאת ימים נוספת. מאידך לדעת שמואל חלה הנזירות השניה בנוגע לספירת המלאת בלי תוספת איסורי נזיר. ובכך אף מוסבר. מה שמודה רב הונא בשקבל עליו שתי נזירויות בבת אחת ששתיהן חלות שכן בקבלת שתיהן בבת אחת חלות שתי הנזירויות לאסור אותו באיסורי נזיר – כי א״א להפריש ביניהן.
א. עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ דף צו - צן ודף קכו - קכח.
ב. עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ דף י״ח וקכ״ט.
א משנה יש נדר בתוך נדר, שיכול להחיל איסור נוסף ונדר נוסף על דבר שכבר החיל עליו נדר. ואין שבועה בתוך שבועה, שאם חוזר ונשבע על אותו דבר עצמו אין השבועה השניה חלה. ומפרטים, כיצד? אמר ״הריני נזיר אם אוכל״ וחזר ואמר ״הריני נזיר אם אוכל״, ואכל — חייב בנזירות שלושים יום על כל אחת ואחת מן הפעמים שנדר, שחלו עליו שני הנדרים. אבל אם אמר ״שבועה שלא אוכל״ וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל״ ואכל — אינו חייב קרבן שבועה אלא משום חילול שבועה אחת.
MISHNA: There is a vow within a vow. It is possible to impose an additional prohibition, by means of a vow, on an item that is already forbidden by means of a vow. But there is no oath within an oath. If one takes an oath twice with regard to the same action, the second oath does not take effect. How so? If one said: I am hereby a nazirite if I eat, and then repeated: I am hereby a nazirite if I eat, and then he ate, he is obligated to observe naziriteship for thirty days for each and every one of the vows, as both vows took effect. However, if he said: I hereby take an oath that I will not eat, and repeated: I hereby take an oath that I will not eat, and then he ate, he is liable to bring an offering for only one violation of an oath.
הכל
(4) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב הוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר דְּמִיגּוֹ דְּקָא מִיתּוֹסַף יוֹמָא יַתִּירָא חָיְילָא נְזִירוּת עַל נְזִירוּת אֲבָל אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם אֵין חָלָה נְזִירוּת עַל נְזִירוּת וּשְׁמוּאֵל אָמַר דאֲפִילּוּ אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם חָלָה נְזִירוּת עֲלֵיהּ.
GEMARA: Rav Huna said: They taught that there is a vow within a vow only where he said: I am hereby a nazirite today, and then he said: I am hereby a nazirite tomorrow. As since an additional day of naziriteship is added by the second vow, an additional thirty-day obligation of naziriteship takes effect upon the first term of naziriteship. However, if he said: I am hereby a nazirite today, and then repeated: I am hereby a nazirite today, a vow of naziriteship does not take effect upon a previous vow of naziriteship, and he must observe only one term of naziriteship. And Shmuel said that even if he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite today, a second vow of naziriteship takes effect with regard to him, as one can apply two obligations of naziriteship to himself one after the other.
GEMARA: Rav Huna said: They taught that there is a vow within a vow only where he said: I am hereby a nazirite today, and then he said: I am hereby a nazirite tomorrow. As since an additional day of naziriteship is added by the second vow, an additional thirty-day obligation of naziriteship takes effect upon the first term of naziriteship. However, if he said: I am hereby a nazirite today, and then repeated: I am hereby a nazirite today, a vow of naziriteship does not take effect upon a previous vow of naziriteship, and he must observe only one term of naziriteship. And Shmuel said that even if he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite today, a second vow of naziriteship takes effect with regard to him, as one can apply two obligations of naziriteship to himself one after the other.
גמ׳ לא שנו – דיש נדר בתוך נדר.
אלא דאמר כו׳ – דמיגו דאיתוסף יומא יתירא בנזירות ראשונה דכי אמר הריני נזיר היום קבל עליו נזירות שלשים וכי הדר ואמר הריני נזיר למחר משמע הריני נזיר שלשים יום ואחד ואין נזירות ליום אחד הלכך חל נזירות על נזירות והוי נזיר שלשים אחרים.
אבל – אם אמר וכו׳.
וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכי אכיל טובא זימני ומתרין ביה מיחייב אכולהו – כך מצאתי גירסא זו כתובה בכל הספרים ויש ליישבה על ידי הדחק כך דקא סלקא דעתך השתא דהאי דתני ואכל חייב על כל אחת ואחת לאו על אכילת ככר קאמר ולהתחייב בהרבה נזירות דחיובי נזירות בלא אכילת ככר נמי מצי חיילי אי אמר הריני נזיר הריני נזיר ולמה ליה לתנא למיתני חיובי נזירות באכילת הככר אלא להכי תנייה למימר דאילו אכל ענבים מיחייב תרתי בעבור שתי נזיריות שקיבל עליו מה שאין כן באכילת הככר של שבועות ומשום הכי מקשה ליה כיון דאמר הריני נזיר פעם אחת הוה ליה נזיר ואי אכיל ענבים טובא זימני ומתרן ביה מיחייב על כל אכילה ואכילה כדתנן היה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו: אל תשתה, אל תשתה, והוא שותה חייב על כל אחת ואחת משום אי לא אתרו ביה על כל זימנא וזימנא אף על פי שאמר הריני נזיר הריני נזיר טובא זימני לא מיחייב אלא חדא והיכי תני חייב על כל אחת ואחת משום דאמר הריני נזיר הריני נזיר ומשני: איידי דקתני גבי שבועה כול׳ – פירוש: האי דקתני ואכל אאכילת ככר קאי ולאו אאכילת ענבים כדקאסברת ודקא קשיא לך דבחיובי נזירות לא צריך למיתנייה אין הכי נמי אלא איידי דתנייה גבי שבועה תנייה נמי גבי נזיר.
[גמרא:] הכי גרסינן ברוב הספרים: כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר, וכי אכיל טובא זמני, דמתרי ליה מחייב על כל אכילה ואכילה, איידי דקתני שבועה שלא אוכל, תנא נמי הריני נזיר אם אוכל, ולעולם גבי נזיר לא צריך למיתני אם אוכל – ויש ספרים דלא גרסי ליה כלל. ולספרים דגרסי ליה, יש לפרש דתרתי קא קשיא ליה, חדא למה ליה למתני כלל אם אוכל, דהא מכיון דאמר הריני נזיר, בלא תליית אכילה הוה ליה נזיר. ועוד דאפילו בתליית אכילה נמי למה ליה למימר תרי זמני אם אוכל ואם אוכל, דאי להתחייב בנזירות הרבה אפילו בתנאי אחד של אכילה משכחת לה. דאי אתני ואמר הריני נזיר אם אוכל מככר זה ואכל ולא אתרו ביה, אפילו אכל כל היום כולו אינו חייב אלא נזירות אחת, דכולה אכילה אינה אלא אחת. אבל אם יש לו התראה בנתים התראות מוחלקות באכילות, כשם שהם מוחלקות למלקיות, וכי אמר הריני נזיר אם אוכל ואכל הרי הוא נזיר, כי הודיעוהו הרי זה כשחזר ואכל כאוכל אכילה אחרת, והרי הוא נזיר, דמעיקרא לא נזירות אחד קבל על עצמו, אלא בכל אכילה שיאכל יהא נזיר, ואם כן כשמתרין בו זמני טובא הוה ליה נזיר, על כל התראה והתרא. ופריק שדין הוא דלא ליתני כלל אם אוכל, ואפילו תנא ליה הוה סגי ליה למיתני חדא זימנא, הריני נזיר אם אוכל, אלא איידי דבעי למיתני בשבועה שלא אוכל, תנא בנדרים נמי אם אוכל, ואיידי נמי דבעי למיתני בשבועה שלא אוכל שלא אוכל, תנא נמי אם אוכל אם אוכל.
לענין מחלקת שהזכרנו לרב הונא ושמואל הלכה כשמואל ולא סוף דבר באומר הריני נזיר היום וחזר ואמר הריני נזיר למחר שמאחר שמוסיף בדבריו יום אחר שאינו צריך לו לנזירות אחרת הוא מכוין אלא אף כשאמר בשתיהן ביום אחד הריני נזיר היום או הריני נזיר סתם מונה שתי נזירות ובתלמוד המערב אמרו שאף בשבועה אם קבלן בבת אחת כגון שאמר שבועה שבועה שלא אוכל ככר זו ואכלה חייב שתים ואין הלכה כן:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אע״פ שכבר ביארנו במשנתנו במחלקתם של שמואל ורב הונא שהלכה כשמואל מ״מ רואה אני להעירך בביאור הסוגיא מעט ולהודיעך פרטי פסקים שבה מתוך ביאורה והוא שאמרו אמר רב הונא לא שאנו ר״ל שנזירות חל על נזירות אלא דאמר הריני נזיר היום שנמצא נזירותו שלשים והדר אמר הריני נזיר למחר ועל כל פנים אתה צריך לפרש במחר זה שלא על מחר דוקא הוא נאמר שהרי כבר הוא נזיר לשלשים יום אלא על כל פנים ליום שאחר שלשים הוא מכוין כלומר ממחר עד יום שלשים ונמצא מכוין להאריך נזירותו יום אחד ומאחר שיש לנזירות שניה מקום לאחר שלשים חל עליו נזירות שלם וכמו שאמרו במסכת נזיר הריני נזיר ויום אחד שמונה שתי נזירות ומעתה הרי זה משלים ומונה שתי נזירות אבל אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום הריני נזיר היום הואיל ואין מקום לנזירות שניה לחול אלא בגבול הראשונה אין נזירות חל על נזירות כך פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום יש מפרשים לדעת רב הונא הריני נזיר היום הריני נזיר למחר שמכיון שאמר הריני נזיר היום חל עליו נזירות שלשים וכשאמר הריני נזיר למחר מתחיל נזירותו מלמחר ולא הוסיף בנזירותו אלא יום אחד וממה שאמר מיגו דמיתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות פירושו להבאת שתי קרבנות אלא שאינו מונה ימי נזירות שלמים אלא שמונה שלשים מיום הנזירות השניה שבתוך הראשונה ולדעת זה אם שתה בימים הראויים לשתי הנזירות כגון כל כ״ט יום אם היתה הנזירות השניה במחרתה של ראשונה חייב שתים וראשון עיקר ושמואל אמר אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות והקשו לרב הונא אם כן ליתני במתניתין יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר ר״ל יש נדר בתוך נדר באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ואין נדר בתוך נדר בהריני נזיר היום הריני נזיר היום וסלקא בקשיא אלא שמכל מקום אינה קושיא חזקה דמכל מקום חומרי דאיכא לנדר יתר על השבועה קתני:
גמ׳ הריני נזיר היום. דמיד חלה נזירות עליו ל׳ יום וכי אמר תו הריני למחר נתוסף עליו יום א׳ ובהא מגו נתוספה עליו נזירות שלימה:
גמ׳ כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכי אכיל טובא ומתרין ביה מחייב על כל אכילה ואכילה איידי דקתני שבועה שלא אוכל תנא נמי הריני נזיר אם אוכל ולעולם גבי נזיר לא צריך למימר אם אוכל זו הגרסא כתובה במקצת נוסחאות - והכי פירושא כיון דאמר הריני נזיר וכו׳ חדא דאית בה תרתי קשיא ליה חדא למה ליה למתלייה לנזירות באכילה דהא מכיון דאמר הריני נזיר הריני נזיר הוה ליה נזיר וחייב למנות שתים וקשיא ליה תו דאיתלי לנזירות באכילה בהריני נזיר אם אוכל חדא זימנא סגי דהא קי״ל בפ׳ שבועות שתים בתרא (שבועות כז:) דמי שנשבע שלא אוכל ככר זה על כל זית וזית שבו נשבע הלכך מי שתלה נזירותו באם אוכל על כל זית וזית שבו תלה נזירותו וכי אכיל טובא כלומר זיתים הרבה ומתרין ביה בין כל זית וזית לומר שאם יאכלנו יתחייב עליו נזירות אחת חייב על כל אכילה ואכילה ונראה בעיני דלהכי בעינן דליתרו ביה בין כל זית וזית משום דלא עדיפי אכילות הללו להתחייב עליהם נזירות כשתלאו בהן מלהתחייב עליהן קרבן ומלקות כשנשבע שלא יאכל ככר זו וכשם שלהתחייב קרבן ומלקות בעינן חלוק בין כל זית וזית אי למלקות בהתראה אי לקרבן בשתי העלמות ה״נ כשתלה נזירות בהם בעינן שיהו התראות מחלקות דודאי נהי דאמרינן דמי שנשבע שלא יאכל ככר זו על כל זית וזית נשבע אפי׳ הכי אם לא התרו בו אלא התראה אחת אינו לוקה אלא אחת דבכל איסורין שבתורה על כל זית וזית שבהן הוא חייב ואפ״ה אינו לוקה שתים אלא בהתראות חלוקות ולקרבן נמי אינו חייב אלא אחת אלא בשתי העלמות ה״נ כי תלה נזירות באכילת ככר צריך שיהו התראות מחלקות בין כל זית וזית שבו דאי לא לא מקריא אלא אכילה אחת ולא מחייב עלה אלא חד נזירות כנ״ל וראיתי למפרשים אחרים בזה מה שלא נראה בעיני ומתרצה איידי דקתני שבועה שלא אוכל וכו׳ דאין ה״נ דבהריני נזיר הריני נזיר סגי ליה ואי נמי תלה נזירותו באם אוכל בחד הריני נזיר אם אוכל סגי ליה אלא דאיידי דאיצטריך למתלי לשבועה באכילה למכפל בה נמי שלא אוכל שלא אוכל דאי לא פשיטא שאינו חייב אלא אחת תלה ליה נמי לנזירות באכילה וכפליה.
דמגו דמתוסף יומא יתירא – כלומר דכשאמר הריני נזיר למחר יש במשמעות דבריו שימנה מיום מחרת ואילך ל׳ יום נמצא שנתחייב מחמת נדר שני יום א׳ מוסף על נזירות ראשונה וכיון דקי״ל במסכת נזיר דהאומר הריני נזיר יום זה בלבד מונה שלשים אף זה כיון שנתחייב מחמת נדרו שני למנות יום אחד מוסף על נזירות ראשונה על כרחו מונה ל׳ ושמואל אמר אפי׳ הריני נזיר היום הריני נזיר היום נזירות חלה על נזירות דמשמע ליה דמנזיר להזיר נפקא לן דבכי האי גוונא מונה שתי נזירות.
גמרא כתוב בספרים כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכו׳. והפירוש וכו׳ ככתוב בהר״ן ז״ל. ואמר לן המורה בשם רבו דליתה עיקר דהא רב הונא דאמר בסמוך דלא חיילא נזירות על נזירות היכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. פירוש.
אין נזירות חל על נזירות הואיל ואין מקום לנזירות השני לחול עליו אלא במקומו של נזירות ראשונה. והני מילי בדלא קבלינהו בבת אחת אבל אי קבלינהו בבת אחת מפקינן מנזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות. ושמואל לא שני ליה בין קבלינהו בבת אחת (לאו היינו) לאומר הריני נזיר היום הריני כו׳. שיטה.
ב גמרא אמר רב הונא: לא שנו שיש נדר בתוך נדר, אלא שאמר תחילה ״הריני נזיר היום״ ואחר כך אמר ״הריני נזיר למחר״ ומדוע? דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירא [שמתוך שנוסף יום יתר] של נזירות על ידי הנדר השני חיילא [חלה] נזירות של שלושים יום נוספים על נזירות הראשונה. אבל אמר ״הריני נזיר היום״ וחזר ואמר ״הריני נזיר היום״ — אין חלה נזירות על נזירות, ואין כאן אלא נזירות אחת. ושמואל אמר: אפילו אמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר היום״ חלה הנזירות השניה עליה [עליו], כי ניתן להוסיף נדר נזירות נוסף גם על נזירות שנדר כבר.
GEMARA: Rav Huna said: They taught that there is a vow within a vow only where he said: I am hereby a nazirite today, and then he said: I am hereby a nazirite tomorrow. As since an additional day of naziriteship is added by the second vow, an additional thirty-day obligation of naziriteship takes effect upon the first term of naziriteship. However, if he said: I am hereby a nazirite today, and then repeated: I am hereby a nazirite today, a vow of naziriteship does not take effect upon a previous vow of naziriteship, and he must observe only one term of naziriteship. And Shmuel said that even if he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite today, a second vow of naziriteship takes effect with regard to him, as one can apply two obligations of naziriteship to himself one after the other.
הכל
(5) וּלְרַב הוּנָא אַדִּתְנָא אֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה לִיתְנֵי יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם
The Gemara asks: And according to Rav Huna, instead of teaching that there is no oath within an oath, drawing a distinction between a vow and an oath, let the mishna teach a narrower distinction between different vows, stating that there is a case of a vow within a vow, and there is a case in which there is not a vow within a vow. How so? If one says: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow, in this case there is a vow within a vow. However, if one says: I am hereby a nazirite today, and then again says: I am hereby a nazirite today,
The Gemara asks: And according to Rav Huna, instead of teaching that there is no oath within an oath, drawing a distinction between a vow and an oath, let the mishna teach a narrower distinction between different vows, stating that there is a case of a vow within a vow, and there is a case in which there is not a vow within a vow. How so? If one says: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow, in this case there is a vow within a vow. However, if one says: I am hereby a nazirite today, and then again says: I am hereby a nazirite today,
ולרב הונא – דקאמר דכי אמר הריני נזיר היום לא חיילי עליה שתי נזירות אם כן ליפלוג בדידה בנדרים וניתני נמי יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר כיצד הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר וכו׳.
ונשוב לדברינו והוא שמכל מקום יש חוככין לומר שיהא חייב שתים באכילה אחת והוא שמקשין לדברינו מה שהקשה בגמרא שמואל לרב הונא אדתני ואין שבועה חלה על שבועה לפלוג ולתני בדידה ר״ל בנדר גופיה כלומר פעמים שיש נדר בתוך נדר ופעמים שאין נדר בתוך נדר כיצד הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום אין נדר בתוך נדר לותיב ליה ולדידך נמי קשיא לתני יש נדר בתוך נדר בנזירות ואין נדר בתוך נדר בקונם ואינה קושיא שהתנא פשוט היה לו שאין נדר בתוך נדר בקונם ולא מצאה אלא בנזירות ושמואל מנזירות גופיה הוה ליה לאקשויי ומ״מ הם באים עלינו ממה שאמרו בתלמוד המערב שבפרק ראשון אם אתה אומר איסור שבועה חייב על כל שבועה ושבועה לרבי יוסי לא אתיא אלא בחמשה ככרים אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועות על האסורין ואין שבועות חלות על האסורין ואמר ר׳ יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך נדר נדרים חלין על האיסורין ואם כן אף בנדר על נדר כן ואין זו קושיא שבשבועה לא עשה זה הככר איסור אלא שאסר עצמו עליו ולענין שבועה הוא שנעשה איסור דהואיל וכבר אסר עצמו עליו אינו חל עוד עליו אבל נדר ודאי חל שמוסיף הוא שעד עכשו לא אסר הככר עליו ועכשו הוא אוסרו אבל נדר אחר נדר או שבועה אחר נדר אינן חלין כלל שמשעה ראשונה נאסר גופו של ככר כנבלה ואין איסור חל על איסור:
לרב הונא אדתני אין שבועה בתוך שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר – וא״ת ולשמואל נמי מי ניחא הא לדידיה נמי הוה ליה לפלוג ולמיתני אין נדר בתוך נדר ומשכחת לה באומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה שאינו חייב אלא אחת דהא במתני׳ לא תנן יש נדר בתוך נדר אלא למנות שתים כדפרי׳ וכיון שכן לשמואל גופיה מצי לפלוגי בנדר גופיה וי״ל דכי מקשי לרב הונא ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר לא מקשי לומר אדמפליג בין נדר לשבועה לפלוג בנדר גופיה כדרך כל לפלוג וליתני בדידיה שבש״ס דאי הכי מקשינן לשמואל נמי תקשי כדפרישית אלא כי האי גוונא לא מקשינן דלא קשיא כלל דתנא אחומר בנדרים מבשבועות קאי ומש״ה בעי למתני חומרא דאיכא בנדר מבשבועות לענין נדר בתוך נדר הלכך לא שייך לאקשויי לפלוג וליתני בדידה אלא הכי מקשינן לרב הונא היכי פסק תנא ותנא יש נדר בתוך נדר דמשמע בכל ענין הוה ליה לפרושי מילתיה כי היכי דלא ניטעי ביה ובתר הכי ליתני מאי דחמיר כהאי גוונא נדר משבועה והא מילתא קשיא לרב הונא אבל לשמואל לא קשיא כלל דהא לדידיה בנזירות בכל ענין יש נדר בתוך נדר מאי אמרת מ״מ בקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה אין נדר בתוך נדר והא כי האי גוונא ליכא למטעי במאי דתנא תנא דנזירות קתני ולא קונמות ואדרבה מדנקיט מילתיה בנזירות ולא בקונם אשמעי׳ דבקונמות אין נדר בתוך נדר.
ושואלים: ולדעת רב הונא, אדתנא [עד שהוא שונה] במשנה אין שבועה בתוך שבועה ומבדיל בין נדר לשבועה, ליתני [שישנה] התנא במשנה ויעשה חלוקה קרובה יותר בתוך דין הנדר עצמו, ויפרש: יש נדר בתוך נדר, ואין נדר בתוך נדר, כיצד? אם אמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר״ — זהו המקרה שיש נדר בתוך נדר, אבל אם אמר ״הריני נזיר היום״ וחזר ואמר ״הריני נזיר היום״ —
The Gemara asks: And according to Rav Huna, instead of teaching that there is no oath within an oath, drawing a distinction between a vow and an oath, let the mishna teach a narrower distinction between different vows, stating that there is a case of a vow within a vow, and there is a case in which there is not a vow within a vow. How so? If one says: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow, in this case there is a vow within a vow. However, if one says: I am hereby a nazirite today, and then again says: I am hereby a nazirite today,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים יז. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים יז., עין משפט נר מצוה נדרים יז. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים יז., תוספות נדרים יז., תוספות רי"ד נדרים יז., הלכות נדרים לרמב"ן נדרים יז., רשב"א נדרים יז. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים יז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים יז., ריטב"א נדרים יז., ר"ן נדרים יז. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים יז., מהרש"א חידושי הלכות נדרים יז., רשימות שיעורים לגרי"ד נדרים יז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ נדרים יז., אסופת מאמרים נדרים יז.
Nedarim 17a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 17a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 17a, Attributed to Rashi Nedarim 17a, Tosafot Nedarim 17a, Tosefot Rid Nedarim 17a, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 17a, Rashba Nedarim 17a, Meiri Nedarim 17a, Peirush HaRosh Nedarim 17a, Ritva Nedarim 17a, Ran Nedarim 17a, Shitah Mekubetzet Nedarim 17a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 17a, Reshimot Shiurim Nedarim 17a, Steinsaltz Commentary Nedarim 17a, Collected Articles Nedarim 17a