×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵין נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר קשי׳קַשְׁיָא.
in this case there is no vow within a vow. The Gemara concludes: This question is difficult, although it is not a conclusive refutation.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קשיא. אבל תיובתא לא הויא משום דלא תני לה בהדיא. פירוש.
(18a:7) נשאל על הראשונה. כדמפרש התם דאף על גב שהפריש קרבן וגילח יכול לישאל עליה אבל הקריב אינו כשר. הרא״ם ז״ל:
(18a:9) ומנה את הראשונה. שלשים יום דהיינו סתם נזירות. התלמוד הולך ומפרש היכי נדר. והפריש קרבן. עולה ושלמים וחטאת שהנזיר מביא ביום תגלחתו כדכתיב בפרשת נזיר בסדר נשא. ונשאל עליה לחכם. על הנזירות ראשונה שיתירנה לו כדי שלא יצטרך להביא קרבן שני על נזירות שניה. ובשבועות פרק ג׳ מפרש דאפילו הקריב קרבן וגילח שערו יכול לישאל. והוא הדין דמצי להישאל נמי על השנייה והכא בשקדם ונשאל על הראשונה עסקינן אי נמי כשמצאו לו פתח לעקור נזירות שנייה וקסבר אין פותחין בחרטה. כן הדעת נוטה.
עלתה לו שניה בראשונה דחכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי הוא כמי שאינה. נזירות שניה. והקרבן נמי עולה לו לנזירות שנייה דכיון דפקעה נזירות ראשונה פקעה נמי קדושה שהיה בבהמות הללו אטו דידה וחיילה עליה אטו שנייה.
אמאי קתני עלתה לו שנייה בראשונה ומיפטר (האי אמ׳) הא איכא יומא יתירא דכי אמר הריני נזיר הוי נזיר שלושים יום וכי הדר אמר הריני נזיר למחר הוי נזיר ממחרת עד שלשים יום דהיינו יום אחד יותר על הראשונה. וכי עלתה לו שניה בשלשים יום שמנה מראשונה עדיין נשאר אותו היום (שמנה) שלא מנה.
אלא פשיטא דאמר היום היום דליכא יומא יתירא ומדקתני עלתה לו שנייה בראשונה אלמא יש נדר בתוך נדר ותיובתא דרב הונא.
אין נדר בתוך נדר! ומעירים: אכן, קשיא [קשה] הדבר, אף שאין בכך פירכה גמורה. ומעתה מנסים להביא ראיות שונות נגד דברי רב הונא.
in this case there is no vow within a vow. The Gemara concludes: This question is difficult, although it is not a conclusive refutation.
שיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תְּנַן יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר דכוות׳דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עֲנָבִים אַמַּאי לָא חָלָה שְׁבוּעָה עַל שְׁבוּעָה.
The Gemara raises several problems with the opinion of Rav Huna. We learned in the mishna: There is a vow within a vow, but there is no oath within an oath. What are the circumstances? If we say that the case of a vow within a vow is where one said: I am hereby a nazirite today, I am a hereby a nazirite tomorrow, that in the corresponding situation with regard to an oath within an oath, which will not take effect, is where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and he then said: I hereby take an oath that I will not eat grapes, i.e., he took two separate oaths; if so, why does an additional oath not take effect where an oath was already made? It ought to take effect, as the second oath is not connected to the first one.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכוותה גבי שבועה – דאמר בדיבור שני מה שלא אמר בדבור ראשון מי איכא למ״ד שלא תחול שבועה על שבועה כהאי גוונא אלא היכי דמי וכו׳.
אילימא [דאמר הריני נזיר היום] ולמחר דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים האי ודאי חיילא שבועה כיון שהזכיר ענבים לבדם אלא היכי דמי כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וכו׳.
תנן יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל ענבים אמאי לא חילא. אלא היכי דמי דלא חילא שבועה כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים דכוותה נמי נזירות היכי דמי דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום וקתני יש נדר בתוך נדר. וקשיא לרב הונא, אמר לך רב הונא מתניתין דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר דכוותה גבי שבועה לא חיילא כי האי גונא והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא שבועה על ענבים חיילא נמי על תאנים רב הונא לא סבירא ליה כרבא – זו הגירסא מצאתי כתובה בכל הספרים וקשיא לי בגוה טובא דכי אמרינן ברישא היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל ענבים אמאי לא חילא ומה דומה זה לזה בודאי בשבועות דחילא משום דהיא שבועה אחרת ואינה שבועה בתוך שבועה אבל גבי נזיר אף על גב דהוסיף מחר מכל מקום בתוך נזירות הראשונה עומד ומאי פירכא הוא לרב הונא ותו כי מהדרינן למימר מתניתין דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר וחילא ואילו בשבועות כי האי גונא לא חילא אי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים לא חילא משום דלית ליה לרב הונא מיגו דרבא ונהי דלית ליה מיגו להתחייב גם על התאנים כמו שהיה אומר רבא אבל על הענבים מיהא מי לא חיילא אם כן נמצא שדין השבועות כדין הנזירות שכמו ששם כשחזר ואמר היום ומחר חל על מחר הם הכי נמי הכא כשחזר ואמר תאנים וענבים חלה על הענבים ואם תרצה לחלק ביניהן אתה זקוק לומר שגם על הענבים לא חלה דמיגו דלא חלה על התאנים מפני שכבר מושבע הוא עליהן לא חלה נמי על הענבים משום דמיחזי דהוו להו ענבים חצי שיעור והא היכא כתיבא פליגי ריש לקיש ור׳ יוחנן בפרק שבועות בתרא בה׳ אכל נבלות וטרפות דמר סבר אי כייל1 דברים המותרים עם דברים האסורים מיגו דחיילא שבועה אמותרים חייל נמי אאסורים2 ומר סבר לא אמרינן מיגו ואמותרים חיילא אבל אאיסורים לא חיילא אבל למימר מיגו דלא חיילא אאסורים דלא תיחול נמי אמותרים ליכא למאן דאמר. הילכך נראה לי דלא גרסינן לכל הך גירסא אלא הכי גרסינן היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה בכי האי גונא מי לא חילא והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים. והכין פירושא בודאי אם תפרשך מתניתין בלי שום תוספת אלא כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום כדשמואל משכחת לה ואין שבועה בתוך שבועה כדתני מתניתין שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל ככר זו אינו חייב אלא אחת אלא אי אמרת דבנזירות נמי אם לא הוסיף בנזירות שנייה לא חיילא אלא אם כן אמר מחר דכותה בשבועות נמי אם הוסיף בשבועה שנייה חיילא אף אקמייתא כדרבא על ידי מיגו ונמצא שגם בשבועות בכי האי גונא דבריו קיימין כמו בנזירות ובשבועות על ידי התוספות מיתוסף עליה לאו אחרינא ובנזירות מיתוסף עליה נזירות יתירא דהאי כי דיניה והאי כי דיניה והיכי תנן ואין שבועה בתוך שבועה אלא בעל כרחין מדתני ואין שבועה בתוך שבועה שמע מינה דבנזירות היום היום קאמר וקשיא לרב הונא. ומתרץ: רב הונא לא סבירא ליה כרבא ומוקי׳ מתניתין דאמר היום והדר אמר מחר ובשבועות כי האי גונא לא חילא אקיימתא דלית ליה דרבא.
1. כן בכ״י ששון 557.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״אסור״.
תנן יש נדר בתוך נדר וכו׳ – היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ודכוותה גבי שבועה אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים אמאי לא חיילא שבועה על שבועה יש לומר דהאי דמדמה לה מקשה לאומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים וכי מפרקינן מדמינן לה לשבועה שלא אוכל תאנים וענבים בהא נחתינן וסלקינן דמקשה אזיל בתר דינא ומתרץ בתר לישנא והכי מקשי ודאי כי אמרת בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר דנזירות חלה על נזירות היינו משום דכי אמר הריני נזיר היום קבל עליו שלשים יום הראשונים וכי אמר הריני נזיר למחר קבל עליו שלשים ואחד ולפי שאין נזירות פחותה משלשים יום צריך למנות שלשים אחרים נמצא שאין נדרו שני משותף עם נדר ראשון כלל אלא כל חד וחד קאי באפי נפשיה וכיון שכן דכוותה גבי שבועה נמי לא משכחת לה אלא באומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים וכי האי גוונא אפי׳ בשבועות נמי חלה שבועה על שבועה אלא ודאי מדתנן בשבועות דאין שבועה בתוך שבועה ועל כרחך בששתי שבועות חלות על דבר אחד מתוקמה דכוותה בנדרים קתני יש נדר בתוך נדר וקשיא לרב הונא ומפרקינן אמר לך רב הונא מתני׳ דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר כלומר לא תיזיל בתר דינא אלא זיל בתר לישנא דכי אמר הריני נזיר למחר ממחר ועד שלשים יום קאמר והוה ליה כאילו אמר הריני נזיר היום ומחר שאף כאן כ״ט יום מנדר השני מעורבין בזמן הנדר ראשון ואע״פ שאותן כ״ט ימים אינן חלין כלל מחמת נדרו שני מ״מ בהאי לישנא חייל נדריה לענין שיהא יום שלשים וא׳ סוף שלשים יום של נזירות שניה שהרי הוא כך נדר נמצא שעל כ״ט ימים מנזירות ראשונה חלה נזירות שניה לענין שתהא יום שלשים ואחד לנזירותו אלא לפי שאין נזירות פחותה משלשים יום צריך למנות עוד לתשלום שלשים בשביל נדר שני ודכוותה גבי שבועות כי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים לא חיילא שבועה בתרייתא על תאנים כלל דלית ליה לרב הונא שתחול שבועה על שבועה אפילו בכולל ועדיין אין דעתי נוחה בזה דמ״מ כי היכי דבשבועה שניה אינה חלה על תאנים מפני שכבר נשבע עליהם כך נזירות שניה אינה חלה בעשרים ותשעה יום ראשונים מפני שכבר נזר בהם לפיכך אני אומר דכי אמרינן וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים הכי קאמר שלא אוכל אותם כאחת ובכי האי גוונא נמי מתפרש האי לישנא בס״פ שבועות שתים בתרא ואמר רבה דמגו דחיילא שבועה על ענבים חיילא נמי אתאנים ונפקא מינה שאם אכל תאנים וענבים בהעלם שבועה ראשונה והתרו בו משום שניה לוקה ואמרינן דרב הונא לא סבירא ליה דרבה דבכי האי גוונא סבירא ליה לרב הונא דלא חיילא שבועה שניה כלל דכיון דאתאנים לא חיילא אין לה מקום כלל שהוא על שניהם יחד נשבע ולא על ענבים בלבד ובנדרים נמי אילו היה דינן כשבועות היה לנו לומר דכיון דאכ״ט יום לא חיילא נזירות שניה ביום שלשים נמי לא חיילא שהרי כשאמר הריני נזיר למחר לשלשים יום כאחד נתכוון ולא ליום שלשים בפני עצמו והוו להו כ״ט יום כתאנים ויום שלשים כענבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בר״ן וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים כו׳ כ״ט יום מנדר השני כו׳ בתרא ואמר רבא דמגו כו׳ כצ״ל:
תנן [שנינו במשנתנו]: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] היה הדבר? אילימא [אם תאמר] שהוא במקרה שאמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר״ דכוותה [שכיוצא בה] גבי שבועה, כגון שאמר ״שבועה שלא אוכל תאנים״ וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל ענבים״, שנשבע שתי שבועות שונות — אולם במקרה כזה אמאי [מדוע] לא חלה שבועה על שבועה? בודאי שתחול, שהרי השבועה השניה אין לה קשר לראשונה!
The Gemara raises several problems with the opinion of Rav Huna. We learned in the mishna: There is a vow within a vow, but there is no oath within an oath. What are the circumstances? If we say that the case of a vow within a vow is where one said: I am hereby a nazirite today, I am a hereby a nazirite tomorrow, that in the corresponding situation with regard to an oath within an oath, which will not take effect, is where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and he then said: I hereby take an oath that I will not eat grapes, i.e., he took two separate oaths; if so, why does an additional oath not take effect where an oath was already made? It ought to take effect, as the second oath is not connected to the first one.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי דְּלָא חָלָה שְׁבוּעָה עַל שְׁבוּעָה כְּגוֹן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי נְזִירוּת הֵיכִי דָּמֵי דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם וְקָתָנֵי יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר קַשְׁיָא לְרַב הוּנָא.
Rather, what are the circumstances in which a second oath does not take effect after an oath was already made? For example, where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and he again said: I hereby take an oath that I will not eat figs. In the corresponding situation with regard to naziriteship, what are the circumstances? It must be a case where one said: I am hereby a nazirite today, I am a hereby a nazirite today; and the mishna teaches that in this case there is a vow within a vow. This poses a difficulty to the opinion of Rav Huna, who holds that in this case the second vow does not take effect.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לך רב הונא מתני׳ כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר – כדאמינא אנא והיינו יש נדר בתוך נדר ודכוותה איירי בשבועה כגון דאמר שבועה וכו׳ וקסבר רב הונא דכהאי גוונא לא חיילא שבועה על שבועה הא דאמר בשבועה שניה תאנים שמושבע מהן ומ״מ דומיא דנדר הוא שהוסיף בשניה ענבים.
ומי לא חיילא שבועה על שבועה – בכה״ג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שלא חלה שבועה על שבועה — כגון שאמר ״שבועה שלא אוכל תאנים״ וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל תאנים״ ובמקרה כזה אין השבועה השניה חלה כשבועה לעצמה, דכוותה [שכיוצא בה] לגבי נזירות היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] — שאמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר היום״ וקתני [ושנה] שיש נדר בתוך נדר. ואם כן קשיא [קשה] לרב הונא, שאמר שבמקרה כזה אין נדר חל על נדר!
Rather, what are the circumstances in which a second oath does not take effect after an oath was already made? For example, where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and he again said: I hereby take an oath that I will not eat figs. In the corresponding situation with regard to naziriteship, what are the circumstances? It must be a case where one said: I am hereby a nazirite today, I am a hereby a nazirite today; and the mishna teaches that in this case there is a vow within a vow. This poses a difficulty to the opinion of Rav Huna, who holds that in this case the second vow does not take effect.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר לְךָ רַב הוּנָא מתני׳מַתְנִיתִין דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי שְׁבוּעָה דְּאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים דְּלָא חָיְילָא.
The Gemara answers that Rav Huna could have said to you that the mishna is referring to a case where one said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow; that in the corresponding situation with regard to an oath is where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and then said: I hereby take an oath that I will not eat figs and grapes, the second oath does not take effect, as he had already taken an oath with regard to part of its content.
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לך רב הונא מתני׳ דאמר היום ולמחר דכוותה גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים – והוי שפיר דכוותה סיפא דגרסי׳ כדפרישי׳ ול״נ דהיכי קאמר מעיקרא אילימא דאמר היום דכוותה גבי שבועה דאמר תאנים וחזר ואמר ענבים האי לאו דכוותה הוא דגבי נזיר למחר שייך כהיום דהא לא מוסיף אלא איסור יתירה אבל ענבים לא שייכי כלל בתאנים שאמר תחלה לכ״נ לר״ת לעיל הכי גרסינן אילימא דקאמר היום דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים ותאנים אמאי לא חיילא פי׳ הא ודאי חיילא כמו שאמר רבה בסמוך דהשתא סבירא ליה כוותיה דרבה אלא דאמר תאנים וכו׳ כמו לאידך גירסא אמר לך רב הונא לעולם דאמר היום ומחר דכוותה גבי שבועות דלא חיילא כה״ג כלומר כה״ג דאמר כבר דהיינו כי אמר תאנים וענבים דכיון שהוא צריך לצירוף תאנים שכבר והשתא ניחא ולפי שהזכיר כבר למעלה לא הוצרך לחזור ולשנותו כאן.
א״ל ר״ה מתני׳ דקאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ודכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר פעם אחרת שלא אוכל תאנים וענבים. ולא אמרינן מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים דבנזירות נמי אין איסור חל על איסור להתחייב ב׳ אלא שיחולו זה אחר זה וזה לא שייך בשבועה דאם היתה חלה שבועה שניה היה מתחייב על אכילת תאנים וענבים ב׳ הלכך הואיל ואי אפשר שתחול שבועה שניה אלא א״כ עבר על הראשונה וכבר מושבע ועומד הוא על תאנים משבועה ראשונה לא חיילא כלל אפי׳ על הענבים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברש״י אמר לך רב הונא מתניתין כו׳ חצי שבועה ואין מביא כו׳ הד״א חצי שיעור הס״ד שיעור דשבועה חייב כו׳ דהריני נזיר למחר דקאמר כו׳ כצ״ל:
ברא״ש הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל דעתה חלו כו׳ כאחת הס״ד שלשים יום הס״ד חדא נזירות היא הס״ד:
ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב הונא: מתניתין [משנתנו] מדברת במקרה שאמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר״, דכוותה [שכיוצא בה] לגבי שבועה צריך לומר שהיתה השבועה השניה כוללת את הראשונה ומוסיפה עליה, שאמר ״שלא אוכל תאנים״ וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל תאנים וענבים״, שלא חיילא [חלה] השבועה השניה, שהרי על חלק ממנה כבר היה מושבע ועומד.
The Gemara answers that Rav Huna could have said to you that the mishna is referring to a case where one said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow; that in the corresponding situation with regard to an oath is where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and then said: I hereby take an oath that I will not eat figs and grapes, the second oath does not take effect, as he had already taken an oath with regard to part of its content.
תוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָאָמַר רַבָּה אשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְאָכַל תְּאֵנִים וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְחָזַר וְאָכַל עֲנָבִים הָוְיָא לְהוּ עֲנָבִים חֲצִי שִׁיעוּר וְאֵין מְבִיאִים קׇרְבָּן עַל חֲצִי שִׁיעוּר.
The Gemara asks: But didn’t Rabba say that if one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and then said: I hereby take an oath that I will not eat figs and grapes, and he subsequently ate figs, violating the oath, and he then set aside an offering for the violation of an oath on a statement, and he then ate grapes, in this case the grapes that he ate are only a half-measure of the second oath. The inclusion of both figs and grapes in the oath indicates that his intention was to prohibit himself from eating both. Since he already set aside an offering for eating the figs, he is now considered as having eaten only grapes and as having violated only half of the oath. And therefore he is not liable to bring an offering for violating the second oath, as one does not bring an offering for a half-measure.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאמר רבה וכו׳ – ואכל תאנים והפריש קרבן על שבועה ראשונה שעבר ואכל תאנים.
וחזר ואכל ענבים – ולא תאנים.
הויא להו ענבים – שאכל חצי שיעור על שבועה שניה לפי שהוא נשבע בשבוע׳ שניה על תאנים וענבים ועכשיו שלא אכל אלא ענבים לא ביטל אלא חצי שיעור והיינו חצי שבועה ואין מביא קרבן על חצי שיעור.
והאמר רבה האומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ועבר ואכל תאנים והפריש קרבן וחזר ואכל ענבים הוו להו ענבים חצי שיעורא – אור״י דמיירי שאמר שלא אוכל תאנים וענבים ביחד כזית מכל חד וחד והשתא שבועה שניה אינה מחייבת לו על כזית תאנים לבד ולא על כזית ענבים לבד אלא על כזית מכל חד וחד להכי קרי ענבים חצי שיעורא והא דקאמר בסמוך מכ״מ חיילא וכו׳ ה״פ אע״פ שכבר מושבע הוא על תאנים בשבועה ראשונה מ״מ חיילא שפיר שבועה שניה על תאנים לענין דמצטרפו בהדי ענבים לחייב משום שבועה שניה דשבועה שניה לא הויא כ״א משתיהם יחד כדפירשתי ולא מיבעיא אם אכל תאנים וחזר ואכל תאנים וענבים דחייב משבועה שניה כדפירשתי אלא אפילו לא אכל כ״א ענבים אחר תאנים שאכל בראשונה ולא אכל תאנים באכילה שניה אפ״ה חייב שתים דמצטרפי הנך תאנים דאכל בראשונה עם אותם ענבים לחייב קרבן שני משום שבועה שניה אע״ג דכבר מחויב הוא על אותם תאנים קרבן בפני עצמו אפי׳ הכי מצטרפי שפיר עם ענבים כיון דלא הפריש עליה קרבן ותדע דמדקאמר הפריש קרבן וכו׳ משמע הא לא הפריש קרבן מחויב קרבן שני אף על גב דלא חזר ואכל תאנים עם ענבים בשניה שכך משמע אבל השתא במפריש קרבן משמע דלא מחייב קרבן שני משום אכילה שניה משום דלא מצטרפין אכילה ראשונה תאנים עם ענבים דבשניה להתחייב שבועה שניה דתאנים וענבים ביחד כיון דהפריש קרבן בין שתי אכילות והפרשה מחלקת ומיהו קרבן חד מחייב אתאנים משום שבועה ראשונה אבל אין לפרש וחזר ואכל תאנים וענבים דאמר לא כזית תאנים לבד ולא כזית ענבים לבד והא דקאמר בסמוך דחיילא אענבים וכו׳ מטעם איסור כולל קאמר וכי ההיא דרבה בפרק שלישי דשבועות (שבועות כח:) אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר [ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים] ואכל תאנים וענבים מגו דחיילא וכו׳ דמיירי נמי באיסור כולל כדפרישית מדמייתי לה גבי כולל דברים המותרים עם דברים האסורים אין לפרש כן דאם כן הוו להו ענבים שיעור שלם וחייב נמי על כזית ענבים לבד והיכי קרי ליה חצי שיעור ואין לפרש נמי דחזר ואכל תאנים וענבים אפילו כזית משניהם דהיינו חצי זית מכל אחד דאם כן לא היינו צריכין לטעמא דבסמוך מגו דחיילא אענבים וכו׳ דתיפוק ליה משום דגבי תאנים נמי מוסיף הוא בשבועה אחרונה דמשבועה ראשונה לא מחייב אתאנים כ״א אכזית משום דסתם אכילה משמע כזית והשתא בשבועה שניה מחייב אפילו אחצי כזית דעם חצי זית ענבים לכן נראה דמיירי כדפירשתי ויש להקשות לעיל דקאמר היום ומחר דכוותיה הכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מה מדמה זה לזה בשבועה דין הוא שלא יהא חייב על אחת דהא אפי׳ בשבועה שניה אינו חייב כי אם ע״י צירוף דתאנים ומתאנים הוא כבר מושבע אבל בנזיר [אם אמר] היום ומחר אם יהיה שותה יין ביום ל׳ ואחד היה חייב וי״ל נהי נמי דאם היה שותה חייב מ״מ לענין חיילות אינו חל לבדו דנזירות אינו מיום אחד ואם כן הוא לצירוף האחרים דמהשלשים יום ראשונים כבר הוא מושבע ועומד.
והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים. כך כתובה הגי׳ במקצת ספרים וגי׳ פשוטה היא ואית ספרי׳ דגרסי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים הפריש קרבן וחזר ואכל ענבים הויא להו ענבים חצי שיעור ואחצי שיעור לא מחייב וגי׳ זו ישנה בפ״ג דשבועות ושפיר דייק מינה טעמא דהפריש קרבן דעתה חלקיה ההפרשה בין אכילת תאנים לאכילת ענבים ולא מצטרפי יחד לעבור על שבועה השניה הא לא הפריש קרבן מיחייב שנים אחת על שבועה ראשונה ואחת על שבועה שניה ומיהו גי׳ ראשונה נמי ישנה בההוא פרקא אמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא אענבים חיילא נמי אתאנים:
והפריש קרבן. וקודם שהוקרב נשאל עליה. פירוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והאמר [והרי אמר] רבה: האומר ״שבועה שלא אוכל תאנים״ וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל תאנים וענבים״ ועבר ואכל תאנים, והפריש קרבן מפני שעבר על שבועת ביטוי, וחזר ואכל ענבים — במקרה זה הויא להו [הרי הם] הענבים שאכל רק חצי שיעור משבועתו השניה, שהרי כלל בשבועתו תאנים וענבים, משמע שכוונתו שאוסר על עצמו אכילת שניהם יחד. וכיון שהפריש כבר קרבן על התאנים, נחשב כאילו אכל ענבים בלבד ועבר רק על חלק מן השבועה, ונמצא שהוא כחצי שיעור, ואין מביאים קרבן על חצי שיעור.
The Gemara asks: But didn’t Rabba say that if one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and then said: I hereby take an oath that I will not eat figs and grapes, and he subsequently ate figs, violating the oath, and he then set aside an offering for the violation of an oath on a statement, and he then ate grapes, in this case the grapes that he ate are only a half-measure of the second oath. The inclusion of both figs and grapes in the oath indicates that his intention was to prohibit himself from eating both. Since he already set aside an offering for eating the figs, he is now considered as having eaten only grapes and as having violated only half of the oath. And therefore he is not liable to bring an offering for violating the second oath, as one does not bring an offering for a half-measure.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַלְמָא הֵיכָא דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים במִיגּוֹ דְּחָל שְׁבוּעָה עַל עֲנָבִים חָיְילָא נָמֵי עַל תְּאֵנִים רַב הוּנָא לָא סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבָּה.
The fact that he is exempt from bringing an offering merely because he ate a half-measure indicates that the second oath took effect. Apparently, where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and then said: I hereby take an oath that I will not eat figs and grapes, since the second oath can take effect with regard to grapes, as grapes were not included in the first oath, it takes effect with regard to figs as well. This poses a problem according to the opinion of Rav Huna, who would explain the mishna as teaching that the second oath in this case does not take effect at all. The Gemara answers: This is not a problem. Rav Huna does not hold in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba was an amora and Rav Huna’s student.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא – טעמא משום דלא אכל אלא חצי שיעור משום הכי פטור מקרבן הא אי אכל תאנים וענבים דאכל כוליה שיעור דשבועה חייב קרבן דמיגו דחלה שבועה על ענבים דהוי חידוש שלא נשבע עליהן עדיין חיילא נמי אתאנים אע״פ שכבר מושבע מהן וקשה לרב הונא.
לא סבירא ליה – לרב הונא הא דרבה וליכא למירמא ליה מיניה.
ומתוך כך חזרו והקשו ממה שאמר במשנתנו על מה שאמר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה על שבועה אלמא דבההיא גונא דיש נדר על נדר אמרינן דאין שבועה על שבועה ואי אמרת הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הרי נזירות חלוקים הם לא זה בשל זה כלל והויא לה כיוצא בה בשבועה חלוק שבועות שלא תהא שבועה זו כזו כגון אחת על התאנים ואחת על הענבים וודאי חיילא אלא ודאי מתניתין בהריני נזיר היום הריני נזיר היום שכיוצא בשבועה שבועה שלא אוכל תאנים שבועה שלא אוכל תאנים דלא חיילא ותירץ רב הונא דמתניתין באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר ואע״פ שהזכיר בה היום הואיל והזכיר בה גם כן מחר חלה עליו חיוב נזירות שניה ואלו כיוצא בה בשבועה ר״ל שבועה שלא אוכל תאנים ואמר אחר כן שבועה שלא אוכל תאנים וענבים לא חיילא אפילו לענבים שמאחר שהשבועה בתאנים וענבים ביחד ואין שבועה זו חלה על התאנים אינה חלה אף על הענבים ומכל מקום אין הלכה כן אלא חיילא אענבים בצירוף התאנים ומגו דחיילא אענבים חיילא אתאנים המצטרפים עמהם לשבועה שנייה להתחייב עליהן בשתים כמו שביארנו בשבועות:
וחזרו והקשו לו ממה שאמרו מי שנזר שתי נזירות ומנה את הראשונה והפריש עליה קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה ואינו צריך למנות עוד אע״פ שהפריש קרבנות הראשונה שהיה לנו לומר שכבר נשלמה הראשונה ושאלו בה היכי דמי אי דאמר הריני נזיר היום ואח״כ אמר הריני נזיר היום ומחר אמאי עלתה לו שניה הא איכא יומא יתירא שלא נמנה בנזירותו של ראשון אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואלמלא שנשאל על הראשונה היה נזירות על נזירות:
דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים. דהשתא הוסיף דבר בשבועתו השנייה דומיא דנדר. ואי כהאי גוונא היא אמאי לא חיילא שבועה אתאנים הואיל וחיילא אענבים והא ודאי דבר ברור הוא דכי האי גוונא חייל כדמשמע לקמן. וקא סלקא דעתך דכולי עלמא אית להו הא דרבה דלקמן. אלא על כרחך כהאי גוונא לא נאמר לא חיילא שבועה על שבועה אלא כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים ודכוותה גבי נזירות שלא הוסיף כלום ואמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. וקתני יש נדר בתוך נדר וקשיא לרב הונא דאמר דבכהאי גוונא לא חייל נדר על נדר. ואף על פי שנשאר בקושיא למעלה לימא תיקשי ליה נמי מהא ונפקא מינה דאפילו יתרץ הראשונה יקשה לו מזאת. ותירץ התלמיד אמר לך רב הונא מתניתין דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר. ובא לאשמעינן דאף על גב דהזכיר באחרונה היום (עם למחר בשיתוף) אפילו הכי הואיל והזכיר עתה היום עם למחר בשיתוף. ולא כמו בראשונה לפי שדומה יותר לתאנים וענבים על כן אמר דכותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים שבועה שלא אוכל תאנים וענבים. והקשה וכי לא חיילא הכין גוונא והא אמר רבה דמגו דחיילא שבועה אענבים חיילא שבועה אתאנים אף על פי (שכל) אמר הכותב אפשר דצריך לומר: שכבר מושבע מהן וכן הוא ברש״י. ותירץ דרב הונא לא סבירא ליה כרבה שיתחייב כהאי גוונא דגבי נזירות ודאי סבירא ליה דחיילא נזירות על נזירות מפני שאוסר עצמו בימים שלא נאסרו עליו קודם לכן אבל גבי שבועה אסור ועומד על התאנים ואיך יחול שבועה על שבועה. ויש גרסאות דגרסי גברא אגברא קא רמית והיא היא. הרי״ץ ז״ל.
ולא והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן (אבל הקריב לא) וחזר ואכל ענבים. הוה ליה ענבים חצי שיעור שהרי עם הענבים כלל התאנים ותאנים הראשונים לא יצטרפו עם הענבים שהרי הפריש קרבן בנתים. אבל אם לא הפריש קרבן היה מחייב שני קרבנות אחת על שבועה ראשונה של תאנים ואחת על הענבים ואף על גב דענבים חצי שיעור של שבועה שניה כיון שאכלם אחר התאנים בשגגה אחת לא מיקרי חצי שיעור. אלמא דחיילא שניה אף על התאנים דאי לא חיילא אפילו לא הפריש קרבן היו ענבים חצי שיעור והוה ליה להיות פטור אענבים שהרי לא נתכוון הנשבע אלא על שניהם ביחד כיון שהזכירם בשבועתו יחד ולא היה בדעתו אלא אם כן יחולו שניהם כדאמר לקמן. לא סבירא ליה דרבא. דלית ליה לרב הונא איסור כולל אלא דוקא באיסור הבא מאליו כגון נבלה ויום הכפורים. הרא״ם ז״ל.
אבל בפירוש כתב וז״ל: וכי האי גוונא לא חיילא שבועה והאמר רבא וכו׳. ותאנים והפריש קרבן כיון שהפריש קרבן אזלא לה שבועה קמייתא. וחזר ואכל ענבים הויין ליה ענבים חצי שיעור. כלומר נשבע על ענבים שלא לאכל תאנים וענבים ביחד קאמר וכיון דלא אכל אלא ענבים לא מיחייב קרבן לפי שאין מביאין קרבן על חצי שיעור. אלמא היכא דאמר שבועה וכו׳ מגו דחיילא שבועה אענבים שעדין לא היה מושבע עליהם חיילא נמי אתאנים דאי אמרת דלא חיילא שבועה אתאנים דאין שבועה חלה על שבועה אם כן הוו ענבים שיעור שלם וכי אכל ענבים לחודיהו אמאי לא מיחייב קרבן. אלא לאו שמע מינה דלהכי פטור מקרבן דחיילא נמי אתאנים וקשיא לרב הונא. עד כאן.
וכתוב בשיטה על דרך שיטת רש״י ז״ל וזה לשונה: אמר לך רב הונא הא לא תקשי דמתניתין בהא עסקינן כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דבכהאי גוונא מודינא דחייל הנדר. דכוותה גבי שבועה דקתני ואין שבועה בתוך שבועה כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דלא דמי לנזירות שהרי שתי נזירות הוא מונה זה אחר זה ולא חייל איסור על איסור אבל בשבועה חייל איסור על איסור. ופריך ואמאי לא חיילא עלה שבועה והא רבא וכו׳. אכל תאנים והפריש קרבן דהעובר על שבועתו בשוגג מביא קרבן כדכתיב בויקרא והפסיקה הפרשת קרבן בין אכילת תאנים ראשונים לאכילת ענבים. הוו להו ענבים חצי שיעור שאין כאן שיעור שלם כדי להתחייב עליו קרבן שבועה משום דכי אמר שלא אוכל תאנים וענבים חיילא שבועה אתרוייהו והרי לא אכל אלא ענבים ואכילה קמייתא דתאנים לא מצטרפא בהדה לאיחיוביה עליה משום שתי שבועות הואיל והיתה לו ידיעה בנתים. אלמא מדקאמר ואין מביאין קרבן על חצי שיעור דהיכא דאכיל מידי הוא דחייב קרבן שבועה כשאכל תאנים וענבים בפעם האחרון אלמא חיילא שבועה בתרייתא אתאנים דאי לא חיילא אתאנים גבי ענבים לא מיחייב הואיל דאפקינהו לתרוייהו בחד לישנא ובטלה מקצתה בטלה כולה כדקמייתי ליה לקמן גבי נדר שלא נתכוין זה לישבע אלא אם כן יחולו שתיהם. וקמהדר תלמודא ומאי קושיא גברא אגברא קא רמית איכא לשנויי לך דרב הונא לא סבירא ליה כרבא וגבי נזיר הוא דאמרי דנזירות חלה על נזירות מפני שאוסר עצמו מלשתות יין במים שלא נאסרו עליו קודם לכן אבל גבי שבועה היאך אנו יכולין לומר דליחול שבועה שניה זו אתאנים הרי אסור ועומד על ידי שבועה ראשונה הילכך לא איפשר. מדעת עד כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמא [מכאן] אם נדקדק בדבריו נמצא כי היכא [במקום] שאמר ״שבועה שלא אוכל תאנים״ וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל תאנים וענבים״ ולא הפריש קרבן בינתיים, מיגו [מתוך] שחל כוח השבועה על ענבים שהוסיף בשבועתו — חיילא נמי [חלה גם כן] על תאנים, שהרי לא נפטר מקרבן אלא משום שהיה זה חצי שיעור, ובניגוד לדברי הונא! ומתרצים: זו אינה קושיה, שהרי רבה היה אמורא (וכתלמיד לרב הונא) ואילו רב הונא לא סבירא ליה [אינו סבור] כרבה בענין זה, ולדעתו השבועה השניה לא חלה כלל.
The fact that he is exempt from bringing an offering merely because he ate a half-measure indicates that the second oath took effect. Apparently, where one said: I hereby take an oath that I will not eat figs, and then said: I hereby take an oath that I will not eat figs and grapes, since the second oath can take effect with regard to grapes, as grapes were not included in the first oath, it takes effect with regard to figs as well. This poses a problem according to the opinion of Rav Huna, who would explain the mishna as teaching that the second oath in this case does not take effect at all. The Gemara answers: This is not a problem. Rav Huna does not hold in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba was an amora and Rav Huna’s student.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מֵיתִיבִי מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוֹת מָנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ געָלְתָה לוֹ שְׁנִיָּה בָּרִאשׁוֹנָה.
The Gemara raises an objection from a baraita: In the case of one who took two vows of naziriteship, counted the thirty days of the first term of naziriteship and set aside an offering at the end of its term, and then requested from a halakhic authority for dissolution of the vow before the offering was sacrificed, thereby rendering the offering unnecessary, the second term of naziriteship is counted for him instead of the first. He is considered as having fulfilled the second term of naziriteship during the period in which he observed the first one. Therefore, the offering that he set aside counts for the second term of naziriteship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והפריש קרבן – וקודם שהפרישו נשאל על נזירות ראשונה שכבר נדר ואמרו ליה שבטעות נדר ושלא לצורך היה נדר אותם שלשים.
מיתיבי מי שנזר שתי נזירות – בבת אחת.
והפריש עליה קרבן ונשאל עליה – פירוש: אף על פי שהשלים כל ימי נזירות ראשונה כיון שעדין לא הקריב הקרבן אכתי שייכא עילויה ויכול הוא להישאל עליה אבל אחר שהקריב הקרבן כבר נגמרה כל נזירות ראשונה ושוב אינו יכול להישאל עליה דמאי דהוה הוה.
והפריש קרבן ונשאל עליה. דמסקינן בפ״ג דשבועות ואפי׳ גלח והפריש קרבן מצי לאיתשולי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: מי שנזר שתי נזירות, מנה את ימי הנזירות הראשונה והפריש קרבן בסוף שלושים ימי הנזירות, ונשאל עליה, שלפני שהקריב את הקרבן הזה הלך לחכם, והחכם התיר לו את נדר הנזירות הראשון, ונמצא שלא היתה כאן נזירות כלל, אבל כיון שנדר שני נדרי נזירות, היה עליו גם נדר נזירות אחר, ואז עלתה (נחשבה) לו נזירות שניה בראשונה, שנחשב לו כאילו קיים את הנזירות השניה באותו זמן שבפועל נהג נזירות הראשונה, והקרבן שהפריש נחשב לו בשביל הנזירות השניה.
The Gemara raises an objection from a baraita: In the case of one who took two vows of naziriteship, counted the thirty days of the first term of naziriteship and set aside an offering at the end of its term, and then requested from a halakhic authority for dissolution of the vow before the offering was sacrificed, thereby rendering the offering unnecessary, the second term of naziriteship is counted for him instead of the first. He is considered as having fulfilled the second term of naziriteship during the period in which he observed the first one. Therefore, the offering that he set aside counts for the second term of naziriteship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֵיכִי דָּמֵי אִילֵימָא דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר אַמַּאי עָלְתָה לוֹ שְׁנִיָּה בָּרִאשׁוֹנָה הָא אִיכָּא יוֹמָא יַתִּירָא אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם
What are the circumstances? If we say that it is a case where he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow, why is the second term of naziriteship counted for him instead of the first? Isn’t there an additional day in the second term of naziriteship that he has not yet observed, as the second thirty day term commences the day after the first thirty day period had commenced? How, then, is it possible that the second obligation was fulfilled through his observance of the first one? Rather, it is obvious that it is a case where he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite today,
מיוחס לרש״יתוספות רי״דרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עלתה לו – אותה נזירות שכבר נדר בשניה שעדיין חייב ומקריב הקרבן על נזירות השניה ביום שהשלים נזירות ראשונה.
הא איכא יומא יתירא – דהריני נזיר למחר דקאמר אותו יום דנזירות שניה אינו חל אלא לאחר שלשים דהיינו לאחר נזירות ראשונה ואמאי עלתה לו שניה בראשונה ויהא נפטר מנזירות שניה קודם שיבא יום שלשים ואחד והא נדר להיות נזיר ביום שלשים וא׳ דהיינו למחר אלא כגון וכו׳.
הא איכא יומא יתירא – פירוש: דוקא כשאמר הריני נזיר היום ועוד אמר הריני נזיר היום. אי נמי שקיבל עליו שתי נזיריות כאחת שחייב לעשות שלשה ושלשה אילולי שלשה הראשונים היו ראויין לחול שלשה האחרונים מיד הילכך אילו מנה שלשה בעבור הראשונה ונשאל עליה עלו לו אותן הל׳ שמנה בעבור הלמ״ד השניים אבל אילו אמר הריני נזיר שתי נזיריות בניסן ובאייר ועשה ניסן ונשאל עליה כלום עולה לו ניסן באייר אינו עולה לו מפני שאף אם לא היתה נזירות של ניסן לפניו אינה ראויה לחול עליו נזירות של אייר והכא נמי כי אמר הריני נזיר היום וחזר ואמר הריני נזיר למחר מאי משמע למחר שימנה ממחר ואי הוה קאי בחד בניסן צריך למשוך עוד נזירות עד חד באייר ומשום דאיתסר ליה חד באייר איתסר בכל חדש אייר ואפילו אם לא היתה נזירות ראשונה אינה יכולה נזירות שנייה לחול באחד בניסן שהרי פירש שימנה ממחר הילכך הכ״ט ימים של ניסן שאילולי נזירות הראשונה היו ראויין לחול משום שנייה אף על פי שעשאן בעבור הראשונה כיון שחזר ונשאל עליה עלו לו משום שנייה אבל יום אחר של אייר לא עלה לו וצריך עדיין לעשותו כדי להשלים יום ל׳ של נזירות שנייה.
הא איכא יומא יתירא – פירוש כגון שהיה באחד בניסן, ואמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דעד שלשים יום מיום ב׳ מניסן, ימי נזירות לא ישלמו, ואינו יכול להביא קרבנותיו לסוף שלשים יום מאחד מניסן שנדר בו נזירותו ראשונה. והיכי אמרינן דעלתה לה שניה בראשונה דמשמע דמבטילו לגמרי בהשלמות הראשונה, והשניה עדיין משוכה היא יום אחד, אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, ותיובתא דרב הונא. איכא למידק לישני ליה דלעולם לא חיילא, אלא כי משכחת רווחא חייל, וכדבעינן לאוקמה לקמן בסמוך, דמייתינא מינה סייעתא לרבא, דאמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת, ואמר רבא נשאל על הראשונה שנייה חלה עליו. ויש לומר דאכתי לא הוה מסיק אדעתיה הא דרבא כלל, ולא ידעינן להאי דינא, ולבתר דשמעיה להא דרבא וסברוה, הוו מוקמי לה בהכין.
הא איכא יומא יתירא. ולישנא דעלתה לו שניה משמע דנפטר לגמרי מנזירות שניה:
עלתה לו שניה בראשונה. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו הלכך אזל ליה נדרא קמא וחיילא נזירות שניה ובמנין ראשון עלתה לו נזירות שניה:
אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ותיובתיה דרב הונא – כלומר חיילי שתי נזירות כי האי גוונא דאי לא מה עלתה לו שניה בראשונה הרי לא חלה שניה כלל ואם תאמר ומאי קושיא נהי דאילו לא נשאל על הראשונה לא חיילא שניה וכדרב הונא כי מתשיל עלה משכחת רווחא וחיילא וכדאמר רבא לקמן דאף על גב דאין שבועה חל על שבועה אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ולקמן נמי מסייעינן ליה לרבא מהא מתניתא י״ל משום דאכתי לא קים לן בהא דרבא וסבירא לן דאי לא חייל השתא לא חיילא נמי בתר זמנא מש״ה לא מפרש להו כדרבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שאמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר״ — במקרה זה אמאי [מדוע] עלתה לו שניה בראשונה? הא איכא יומא יתירא [הרי יש יום יתר] של הנזירות השניה שעדיין לא קיים אותו, וכיצד אפשר לומר שכבר יצא ידי חובתו בראשונה? אלא פשיטא [פשוט] שמדובר פה שאמר ״הריני נזיר היום, הריני נזיר היום״
What are the circumstances? If we say that it is a case where he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite tomorrow, why is the second term of naziriteship counted for him instead of the first? Isn’t there an additional day in the second term of naziriteship that he has not yet observed, as the second thirty day term commences the day after the first thirty day period had commenced? How, then, is it possible that the second obligation was fulfilled through his observance of the first one? Rather, it is obvious that it is a case where he said: I am hereby a nazirite today, I am hereby a nazirite today,
מיוחס לרש״יתוספות רי״דרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144