×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תַּנָּא דִידַן סָבַר כֵּיוָן דְּאִיזְדְּרִיק עֲלַהּ דָּם לְאַלְתַּר שַׁרְיָא בְּחַמְרָא וְהָא לֵית לַהּ נִיוּוּל ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אפי׳אֲפִילּוּ אִישְׁתְּחִיטַת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר מִשּׁוּם הֶפְסֵד קָדָשִׁים.
The tanna of our mishna holds: Once the blood has been sprinkled on her behalf she is immediately permitted to drink wine, and therefore she is not downcast. Consequently, the husband has no right to nullify her naziriteship vow at that point, as her vow does not affect him. And Rabbi Akiva holds: Even if the blood has yet to be sprinkled and wine remains forbidden to her, as soon as an animal is slaughtered for one of her offerings the husband can no longer nullify the vow, due to the loss of consecrated property. If he were to nullify her vow she would have no further need of the offerings, and it is prohibited to waste Sanctuary property.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולתנא דידן – כיון דאיזדריק עלה אחד מן הדמים לאלתר אשתריא בחמרא ולית לה ניוול וכיון דלית לה ניוול אינו יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת.
אינו יכול להפר משום בזיון קדשים – דהואיל ואין הבעלים מתכפרים בו אין הבשר נאכל.
משום הפסד קדשים – שאם יפר לה קודם זריקה ושוב אינה צריכה לקרבנות הללו ואסור לזרוק דם ופריך אמאי איכא הפסד יפר לה ולזרוק דמו שלא לשמו ויותר הבשר באכילה מן הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכיון דהיפר לה ואינה עוד נזירה שוב אין עומדין לשמן ואפילו יזרוק דמן סתם כשרין דסתמא [שלא] לשמן קיימי וה״ק יזרק דמו דסתמא שלא לשמן קיימי אלא לשם שלמי נדבה כיון דאינה עוד נזירה.
שלמי צבור והם כבשי עצרת אם שחטן שלא לשמן כגון לשם עולה או לשם שלמי נדבה או לפני זמנן כגון ערב עצרת או לאחר זמנן כגון מחרת עצרת שעל כל פנים שלא לשמן נשחטו הדם יזרק שלא לשמן והבשר יאכל כדין הזבחים שנזבחו שלא לשמן שכשרים ומ״מ התבאר במסכת מנחות פרק התכלת ששתי הלחם הבאים עמהם לא קדשו שאין הלחם קדוש עד שתהא זביחתו לשם שלמים ואם היתה שבת לא יזרוק שהרי אין ראוי לבשל הבשר היום ואין כאן צורך אכילת היום ואם עבר וזרק הורצה שהרי הועילה הזריקה להקטיר אמורין לערב וביום טוב אף במקום שאין שם היתר אכילת היום הותרה הזריקה לכתחלה שלא החמירו כל כך ביום טוב כבשבת:
ותנא דידן כיון דאיזרק עלה דם כו׳. לא הוה צריך מלתא דתנא קמא דהא על תנא קמא קאמר דלא כר׳ אליעזר. אלא משום דצריך לפרש מלתא דר׳ עקיבא ולמיפרך עלה הדר מפרש מלתא דתנא קמא. הר׳ עזריאל ז״ל:
תנא דידן סבר [שלנו סבור]: כיון דאיזדריק עלה [שנזרק עליה] דם, לאלתר שריא בחמרא [מיד היא מותרת ביין] והא לית [והרי אין] לה ניוול, ולפיכך מאותה שעה שוב אין הבעל יכול להפר, שהרי אין לו טענה להפרתו זו. ור׳ עקיבא סבר: אפילו לא נזרק הדם, ואינה מותרת עדיין ביין, אם רק אישתחיטת [נשחטה] בהמה לקרבנה שוב הבעל אינו יכול להפר — משום הפסד קדשים, שהרי אם יפר לה, אינה צריכה עוד קרבנות אלו, ואין נוהגים בהם עוד כבקרבנות כשרים, ואסור להפסיד קדשים.
The tanna of our mishna holds: Once the blood has been sprinkled on her behalf she is immediately permitted to drink wine, and therefore she is not downcast. Consequently, the husband has no right to nullify her naziriteship vow at that point, as her vow does not affect him. And Rabbi Akiva holds: Even if the blood has yet to be sprinkled and wine remains forbidden to her, as soon as an animal is slaughtered for one of her offerings the husband can no longer nullify the vow, due to the loss of consecrated property. If he were to nullify her vow she would have no further need of the offerings, and it is prohibited to waste Sanctuary property.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא וְאַמַּאי לִזְרוֹק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְיַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה מִי לָא תַּנְיָא אכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן לִפְנֵי זְמַנָּן אוֹ לְאַחַר זְמַנָּן הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל.א

Rabbi Zeira objects to this: And why should the result be a loss to the Sanctuary? He can avoid this by sprinkling their blood not for the sake of the offerings of a nazirite, and he will thereby permit the meat of the offering to be eaten, and the consecrated animal will not go to waste. Isn’t it taught in a baraita: With regard to the communal peace-offering of two sheep that accompanies the two loaves on Shavuot, if one slaughtered them not for the sake of that offering, or slaughtered them before their time, on the eve of the Festival, or after their time, after the Festival, the blood shall be sprinkled, although not for the sake of that offering, as it is no longer fit for that purpose, and the meat is eaten.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה ר׳ זירא אמאי – הוי בזיון קדשים לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה בזריקת דם שלא לשמן.
מי לא תנן הדם יזרק – שלא לשמן.
כבשי עצרת ששחטן – שלא לשם עצרת או ששחטן לפני עצרת בערב עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק ביו״ט עצמו וקאי ארישא שלא לשמן (או) לשם שלמי נדבה וע״י כן הותר הבשר באכילה דאי לית ליה נדרים ונדבות קרבין ביו״ט א״כ לא יקטיר אימורים עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב [דכל כמה] דלא מיקטרי אימורין בשר לא מישתרי באכילה ומ״מ כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביו״ט מותר לזרוק הדם ואם היתה שבת לא יזרוק דהוי כמו תיקונו מדרבנן ואסור אלמא [מותר] לזרוק הדם שלא לשמן וא״ת אמאי לא מייתי מתני׳ (לעיל דף כד.) עולה תקרב עולה ושלמים יקרבו לשלמים וי״ל דלא דמי דהתם בשעת שחיטה היפר לה ובין בזריקה ובין בשחיטה עומד שלא לשמן אבל הכא דבשעת שחיטה היה עומד לשמן ועתה בשעת זריקה עומד שלא לשמן לא מיתכשר שלא לשמן וצ״ל דלהך כבשי עצרת נמי לא דמי דהתם לא נשחטו לשמן אבל הכא כיון דנשחטו לשמן [שמא] כיון דנשחטו לשמן דלא מכשרי שלא לשמן דבפ׳ התכלת (מנחות דף מז:) מיבעיא להש״ס הא כבשים ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שנזרוק דמן של כבשים שלא לשמן כו׳ וא״כ הא דקאמר יזרוק מיירי שנשחטו שלא לשמן וצ״ל דלא דמי דהתם כבשים מעיקרא בשחיטת זבח ועיקר הזבח בלחם מתכשר הילכך כי אבד לחם נמצא הזבח מיפסיל והוי כמו אבד אבל הכא כיון דסתמא כשר כמו לשמן כדאמר בריש זבחים (דף ב:) השתא נמי דשחטן לשמן ומשום תקנה נעשה כאילו נעשה סתמא לענין להתיר לזרוק דמן: [אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי לר״ע דליכא הפסד] אלא [הב״ע] דשחט חטאת [ברישא] דאין לו תקנה לזרוק שלא לשמן דחטאת מיפסל שלא לשמן לשום שלמי נדבה דחטאת אינו בא נדבה.
ואמאי ולזרוק דם שלא לשמן ויתיר בשר באכילה – דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה ולאו דוקא שלא לשמן ה״ה אפי׳ בסתמא (מידי) [נמי] דאין סתמן עומדים לשמן אחר שהפר לה בעלה:
כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן – שלא לשם שלמי עצרת:
או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן – לפני עצרת או לאחר עצרת אפי׳ שחטן לשמן הדם יזרוק והבשר יאכל. אפי׳ בו ביום למ״ד נדרים ונדבות קרבים ביו״ט מקטיר האימורי׳ ביום ואח״כ יאכל בשר. ולמאן דלית ליה דנדרים ונדבות קרבים ביו״ט. יקטיר האימורים בלילה ואח״כ יאכל (האמורים) [הבשר] ומי׳ הדם צריך לזרוק ביום שלא יפסול בשקיעת החמה:
מתקיף לה ר׳ זירא ואמאי איכא הפסד קדשים יזרוק הדם שלא לשמן ויתיר בשר באכילה. דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין. והאי שלא לשמן לאו דוקא אלא משום דכיון שהפר לה אינה עוד נזירה (מי לא תנן כבשי עצרת). והכי קאמר יזרוק דמה ואף על גב דסתמה שלא לשמה קאי אלא לשם שלמי נדבה דאינה עוד נזירה.
מי לא תנן כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן. פירוש שלא לשם כבשי עצרת או ששחטן לשם שלמי עצרת.
אבל שחטן לפני זמנן או לאחר זמנן כלומר לפני עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק והבשר יאכל. פירוש ביום טוב עצמו יזרוק הדם אף על פי ששחטן שלא לשמן. ועל ידי כך מותר הבשר באכילה היום לאחר הקטרת האימורין. ויש אומרים הדם יזרק שלא לשמו דאי לשמו מיפסלי. ואי אית להאי תנא נדרים ונדבות קרבים אם כן יקטיר האמורין בו ביום ויאכל הבשר בו ביום. ואי סבירא ליה אין קרבין ביום טוב לא יקטיר האמורין עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב דכל כמה דלא מיקטרי אימורין בשר לא מצי אכיל. ומכל מקום כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביום טוב מותר לזרוק הדם דאינו אלא שבות. אבל אם לא היה זורק הדם היום יהיה הדם נפסל בשקיעת החמה ויפסל הקרבן.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ זירא: ואמאי [ומדוע] אומר אתה שיש בכך הפסד קדשים? יש פתרון לדבר: לזרוק [יזרוק] דמן שלא לשמן של קרבנות נזיר, ויתיר בכך את הבשר באכילה ולא ייפסלו הקדשים! מי [האם] לא תניא [שנינו בברייתא]: כבשי עצרת (שלמי ציבור שמביאים בחג השבועות) ששחטן שלא לשמן, לשם עצרת, או ששחטן לפני זמנן (בערב החג) או לאחר זמנן (לאחר החג) — הדם יזרק שלא לשמם (שהרי לשמם אינם ראויים) והבשר יאכל.
Rabbi Zeira objects to this: And why should the result be a loss to the Sanctuary? He can avoid this by sprinkling their blood not for the sake of the offerings of a nazirite, and he will thereby permit the meat of the offering to be eaten, and the consecrated animal will not go to waste. Isn’t it taught in a baraita: With regard to the communal peace-offering of two sheep that accompanies the two loaves on Shavuot, if one slaughtered them not for the sake of that offering, or slaughtered them before their time, on the eve of the Festival, or after their time, after the Festival, the blood shall be sprinkled, although not for the sake of that offering, as it is no longer fit for that purpose, and the meat is eaten.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת לֹא יִזָּרֵק וְאִם זָרַק הוּרְצָה לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב.

And if it was a Shabbat, the blood may not be sprinkled. Since the meat cannot be eaten on that day, sprinkling the blood is considered a form of unnecessary labor on Shabbat. And if he sprinkled the blood on Shabbat anyway, the offering is accepted, and he must wait to burn its sacrificial parts on the altar in the evening, after the conclusion of Shabbat. In any case, this shows that it is permitted to sprinkle the blood of an offering not for its own sake ab initio so that its flesh can be eaten.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם היתה שבת לא יזרק – לפי שאין הבשר נאכל בשבת שאין צליית קדשים דוחה את השבת.
ואם זרק הורצה – ובלבד שאימורין מקטיר לערב.
ואם היתה שבת לא יזרוק ואע״ג דזריקת הדם אינה אסורה אלא מדרבנן כדאיתא פ׳ אלו דברים ואפ״ה החמירו חכמים משום דתקוני זיבחה הוא שמתקן האימורים להקטרה והבשר לאכילה ודמי לאין מגביהין תרומות ומעשרות [בשבת ויו״ט]. ואם זרק הורצה להקטיר אימורים לערב דהיום אינו יכול להקטיר. אלמא דזורקין דם כבשי עצרת בשביל דבר שלא היו עומדים לכן קודם שחיטה:
ואם היתה שבת לא יזרוק. פירוש ואף על פי שאין בזריקת דם אלא איסור דרבנן מכל מקום החמירו בה חכמים משום דתקוני זביחה שאני שמתקן הבשר לאכילה והאמורין להקטרה. ודמי לשאין מקטירין תרומה ומעשרות כיון שאינן חובת היום.
ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב. פירוש אבל היום לא יקטיר. שיטה:
ואם היתה זו שבת — לא יזרק הדם, לפי שאין הבשר נאכל בשבת, ונמצא עושה כעין מלאכה שלא לצורך שבת. ואם זרק בכל זאת את הדם בשבת — הורצה נתקבל קרבן זה, וצריך להמתין ולהקטיר אימורין שלו לערב, לשרוף את איבריו הפנימיים על גבי המזבח רק במוצאי שבת. ומכל מקום למדנו מכאן שזורקים לכתחילה דם קרבנות שונים שלא לשמם כדי להתיר את בשרם לאחר שחיטתם!
And if it was a Shabbat, the blood may not be sprinkled. Since the meat cannot be eaten on that day, sprinkling the blood is considered a form of unnecessary labor on Shabbat. And if he sprinkled the blood on Shabbat anyway, the offering is accepted, and he must wait to burn its sacrificial parts on the altar in the evening, after the conclusion of Shabbat. In any case, this shows that it is permitted to sprinkle the blood of an offering not for its own sake ab initio so that its flesh can be eaten.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמְרִי אִי דִּשְׁחַט עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים ה״נהָכִי נָמֵי אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט חַטָּאת בְּרֵישָׁא.

The Sages say in response: If he had slaughtered only the woman’s naziriteship offerings of the burnt-offering or the peace-offering, so too, he may certainly proceed to sprinkle the blood not for the sake of that offering, to avoid the loss of a consecrated animal. In that case Rabbi Akiva would agree that the husband can still nullify her vow. However, with what are we dealing here? It is with a case where he slaughtered the sin-offering first. Since a sin-offering whose blood was sprinkled not for its sake is invalid, if the husband were to nullify her vow this would cause a loss of consecrated property.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי דשחט עולה ושלמים – ברישא ה״נ דאפשר למיהוי להו תקנתא בזריקה אלא הכי קאמינא לך כגון דשחט חטאת ברישא דאי מיפר לה בעל תו לא הוי ליה תקנתא דה״ל כחטאת שנתכפרו בעליה.
הכא במאי עסקינן כגון דשחט חטאת שפסולה שלא לשמה – דתנן אם גילח על אחד משלשתן יצא אלמא על איזה מהן שגלח בטל נזירותו. ומיירי שהביא חטאת תחלה וטפי הו״ל לאתויי רישא דקתני היה מביא חטאת עולה ושלמים אלמא דחטאת באה תחלה. אלא דניחא ליה לאתויי הך מתני׳ שדברי חכמים מתפרשי׳ ממנה דבזריקה א׳ מן הדמים הותרה ביין:
הכא במאי עסקינן דשחיט חטאת ברישא. ועל חטאת מצי מגלח כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. ואם כן אף קודם זריקה לא מצי מיפר דהא בחטאת אין לו תקנה כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת. ולהכי לא מצי למיפר אף על פי דאיכא עינוי נפש כיון דאיכא הפסד קדשים. אבל קודם שחיטה מפר אף על גב דאי הוי מופרש הוי אזיל למיתה לא מיקרי הפסד קדשים אלא כשנשחט ונפסל אחרי כן. הרב עזריאל ז״ל:
אמרי [אומרים]: אי [אם] ששחט עבור האשה בקרבנות נזירותה עולה או שלמים בלבד — הכי נמי [כך גם כן] ודאי יכול לעשות כן, לזרוק את דמם שלא לשמם, ולא יהיה בכך הפסד קדשים, ובמקרה כזה אכן סבור ר׳ עקיבא שעדיין יכול הבעל להפר. אלא הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] כגון ששחט חטאת ברישא [בראש, בתחילה] וחטאת שנזרק דמה שלא לשמה — פסולה. ואם כן יש כאן הפסד קדשים אם יפר לה בעלה.
The Sages say in response: If he had slaughtered only the woman’s naziriteship offerings of the burnt-offering or the peace-offering, so too, he may certainly proceed to sprinkle the blood not for the sake of that offering, to avoid the loss of a consecrated animal. In that case Rabbi Akiva would agree that the husband can still nullify her vow. However, with what are we dealing here? It is with a case where he slaughtered the sin-offering first. Since a sin-offering whose blood was sprinkled not for its sake is invalid, if the husband were to nullify her vow this would cause a loss of consecrated property.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּדִתְנַן אִם גִּילַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן יָצָא.:

The Gemara cites the source that the order of a nazirite’s offerings may be changed and the sin-offering may be sacrificed first. As we learned in a mishna (45a): If he shaved after the sacrifice of one of the three nazirite offerings, either the burnt-offering, the peace-offering, or the sin-offering, he has fulfilled his obligation.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנא תימרא דכל מאי דבעי שחיט ברישא כדתנן – אם גילח על אחת משלשתן יצא.
דתנן אם גילח על אחת מהם יצא – כלומר ולכך אמר ת״ק דכי נזרק אחד מן הדמים אפילו חטאת דאיירי ביה ר״ע דאינו מיפר דמותר מיד לשתות יין שהרי מגלח על אחת מהן או חטאת או עולה או שלמים וליכא ניוול ולכך הוצרך לאיתויי ראיה לכך [דלא תימא] דוקא גלח על השלמים הוא דתנן במתניתין נזרק אחד מן הדמים דדוקא מן השלמים יצא דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד וקאמר דבעל יצא על אחד משלשתן ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נה.) מפרש לה דמקיש חטאת עולה ושלמים.
דתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. לכאורה לא הוה ליה לאיתויי רישא דהך דקתני היה מביא חטאת עולה ושלמים דמשמע מינה דחטאת ברישא. ויש ליישב דמשום דתנא קמא הוא דאיצטריך לתלמודא למימר הכי דלא תיקשי לך למתניתין דאמר לא יפר אמאי והלא בשביל חטאת אינה מותרת לשתות ביין. ואהא מהדר אם גילח על אחת משלשתן יצא. תוספי הרא״ש ז״ל וככתוב בתוס׳.
וזה לשון הרב עזריאל ז״ל: ולר׳ עקיבא לא הוה צריך לאתויי הך מתניתין דאם גלח על אחת משלשתן דהא אפילו לא היתה יכולה לגלח לא מפר משום עינוי נפש כיון דאיכא הפסד קדשים. וניוול נמי ליכא שאינה מתכחשת בזמן מועט כזה. אלא לרבנן מייתי לה למימר דמותרת ביין מיד לאחר זריקת אחד מן הדמים ולכך לא מצי מיפר. ומסתמא מיירי בחטאת דומיא דר׳ עקיבא. הרב עזריאל ז״ל.
ורבי סבר. דמזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה פאה נכרית:
ומניין שאין סדר מחייב לשחיטת קרבנות הנזיר, ואפשר גם להקריב את קרבן החטאת תחילה — כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: אם גילח על (לאחר שהקריב) אחת משלשתן, שלושת הקרבנות שנזיר חייב בהם: עולה, שלמים וחטאת — יצא.
The Gemara cites the source that the order of a nazirite’s offerings may be changed and the sin-offering may be sacrificed first. As we learned in a mishna (45a): If he shaved after the sacrifice of one of the three nazirite offerings, either the burnt-offering, the peace-offering, or the sin-offering, he has fulfilled his obligation.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת טׇהֳרָה אֲבָל בְּתִגְלַחַת טוּמְאָה יָפֵר (מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת) ור״מוְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ בְּתִגְלַחַת טׇהֳרָה יָפֵר מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת.:

§ The mishna taught: In what case is this statement, that a husband cannot nullify his wife’s vow, said? It is with regard to a shaving of ritual purity; however, with regard to a shaving of impurity the husband can nullify it if he wishes. And Rabbi Meir says: He may even nullify the vow at her shaving of purity because he can say: I do not want a shaven wife.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״א – כיון דנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר בתגלחת טהרה הואיל ושותה יין בו ביום וכדאמרן.
אבל בתגלחת טומאה – אע״פ שנזרק עליה אחד מן הדמים יפר ר״מ אומר אפי׳ בתגלחת טהרה כו׳.
(כח.) במה דברים אמורים בתגלחת טהרה. שאז מותרת ביין מיד לאחר זריקה הלכך לא מצי מיפר. אבל תגלחת טומאה יפר אף לאחר זריקת דמים לפי שיכול לומר אי אפשי באשה מנוולת. דכיון שאסורה לשתות ביין עד זמן ימי נזירות שלם מצטערת ומתכחשת ומתגנה בעיניו וישנאה ולכך מיפר דהוי דברים שבינו לבינה. ולהכי לא נקט לישנא דעינוי נפש להודיע דאף ר׳ עקיבא דאמר לאחר שחיטה דאיכא עינוי נפש לא מצי מיפר משום הפסד קדשים בתגלחת טומאה מודה דיפר כיון דאיכא ניוול שיש זמן ארוך כל כך. הר׳ עזריאל ז״ל.
ורבי אומר דאף בתגלחת הטהרה יפר משום דגלוח לאשה ניוול ויפר כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח. ונראה לי דאפילו נזרקו כל הדמים מפר כל זמן שלא גלחה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
גמ׳ מתניתין דלא כרבי אליעזר דאי כר׳ אליעזר האמר תגלחת מעכבת וכיון דלא גלחה אסורה ביין וכיון דאית לה נוול מצי מפר. ואף על גב דנזרק הדם ויכולה לגלח עצמה ותהא מותרת ביין. מכל מקום כיון דאכתי לא גלחה ואיכא עלה מידי דשייך עינוי נפש מצי מיפר. וניוול דנקט לישנא דמתניתין נקט.
א שנינו במשנה: במה דברים אמורים שאינו יכול להפר — בתגלחת טהרה, אבל בתגלחת טומאה — יפר הבעל אם ירצה, מפני שיכול לומר: אי אפשי (אין רצוני) באשה מנוולת, אשה שאינה יכולה לשתות יין. ור׳ מאיר אומר: אפילו בתגלחת טהרה יפר, מפני שיכול לומר: אי אפשי באשה מגלחת.
§ The mishna taught: In what case is this statement, that a husband cannot nullify his wife’s vow, said? It is with regard to a shaving of ritual purity; however, with regard to a shaving of impurity the husband can nullify it if he wishes. And Rabbi Meir says: He may even nullify the vow at her shaving of purity because he can say: I do not want a shaven wife.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ות״קוְתַנָּא קַמָּא אָמַר לָךְ אֶפְשָׁר בבְּפֵאָה נׇכְרִית ור״מוְרַבִּי מֵאִיר סָבַר בְּפֵאָה נׇכְרִית אַיְּידֵי דְּזוּהֲמָא לָא נִיחָא לֵיהּ.:

The Gemara analyzes these opinions: And the first tanna could have said to you in response to Rabbi Meir’s argument: It is possible for her to compensate by wearing a wig, and therefore she would not appear shaven, and her husband would have no cause for complaint. And Rabbi Meir holds: As for compensating by wearing a wig, since it is dirty he is not amenable to this solution, and he may therefore nullify her vow.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פאה
פאה(שבת סד:) בכבול ובפאה נכרית לחצר (נזיר כח:) ת״ק סבר אפשר בפאה נכרית ורבי סבר פאה נכרית איידי דזהמא לי׳ (ערכין ז:) אמר רבא בפיאה נכרית טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו גופא הוא ומתסר והא מיבעיא בעי ליה ר׳ יוסי בר׳ חנינא (סנהדרין קיב) שיער נשים צדקניות מהו וכו׳ עד לא צריכא דתלו בסיכתא פי׳ אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימ׳ על ראשה שנראה כמו שהוא שער:
ערך נגסטר
נגסטרא(נדה יז.) ולא אמרן אלא דלא שקל בנגוסטרי. (מועד קטן י״ח.) אמר רב ובנגוסטרי אסור פי׳ גאון מלקט ורהיטני מספרים זוג ונגוסטר מלקט ידוע הוא וצורתו חתיכת ברזל אורכה כארבע או חמש אצבעות ורחבה כחצי אצבע וראשה חד הרבה מניחין אותה על נימת השיער והגודל מצד אחד ומורטין רהיטני צוציפתא בלשון ארמי ובל׳ ישמעאל מאנקיש שני שוקים יש לה פעמים שעשויה כלי אחד מחובר מעיקרו ופעמים נעשית של פרקים שמפרקין ומחברין אותה זוג שעשוי לכסימת שער ונקרא בל׳ ישמעאל אל גלם והוא שני שוקים של פרחים באחד נקבות באחד זכרות מכניסין זה בזה ונוטלין את השיער נגוסטר שקול טופרי בל׳ ארמי ופי׳ נוטל ציפורנים כן שמו בל׳ ארמי ובלשון ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ וגם לחייטים יש נגוסטר אבל תער ומספרים משונים מעט זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ובין לשון חכמים כי תער של תורה בל׳ חכמים מספרים וכן מתרגמינן אותו והוא אלמוס שעשוי לגלוח ולהשחתה ואשר אינו משחית לגמרי נקרא בלשון חכמים תער וקשיא לן על פירוש הגאון הא דגרסינן (נזיר כח) אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי הרי זה לוקה הא בתער הא במספרים הא רב נמי בתער קאמר כעין תער (א״ב גנוסטר כתוב בנוסחאות וכן נהירא פי׳ קניסטיר בלשון יוני מין תער):
ערך צנף
צנףבכנפיבגדיהם תרגום ירושלמי צנפת גוליהון על ארבע כנפות כסותך על ארבע כנפת גוליכון (נזיר כח) הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיש איניש בעיקרא מתפיש או דילמא בצנפא מתפיש פי׳ בעיקרא בשורש והיינו קדם שנזרק הדם בצנפא בענף בראש אמיר תרגום בריש צנפא והיינו לאחר שנזרק הדם. ס״א בצננא פי׳ בעיקר׳ קודם שנזרק הדם שאסור באכילה ובהנאה וכן נמי האי בשר חולין בצננא כמו שהן בסוף לאחר זריקה דמותר באכילה אף האי נמי מותר באכילה וצננא לשון צונן הוא בדבר שהוא חם לכתחלה כלומר חם ואסור ומצטני ומותר:
א. [בריטווע.]
ב. [ציפפל.]
ות״ק אמר לך – משום תגלחת לא אפשר להפר דלא הויא עליה מנוולת משום תגלחת דאפשר לה בפאה נכרית ומיחזיא כאינה מגלחת.
ור׳ מאיר סבר בפאה נכרית איידי דזוהמא – דאית לה לא ניחא ליה ולכך יכול להפר לה לפי שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת.
ה״ג איידי דזוהמא – בהם זוהמא ואינו מגופה מגני לבעל ולא ניחא ליה.
ות״ק אמר לך – אפשר לה בפאה נכרית הלכך לא הוי תגלחת נוול:
ור׳ [מאיר] סבר דמזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה שער אשה נכרית:
ומבררים את טענותיהם: ותנא קמא [הראשון] אמר [יכול היה לומר] לך כנגד טענתו של ר׳ מאיר: אפשר בפאה נכרית וכיון שלובשת האשה פאה נכרית אינה נראית מגולחת, ואין כאן ניוול בעיני הבעל, ואינו יכול להפר. ור׳ מאיר סבר [סבור]: בפאה נכרית, איידי דזוהמא [מתוך שהיא מזוהמת] לא ניחא ליה [נוח לו] ולכן רשאי להפר את נדרה.
The Gemara analyzes these opinions: And the first tanna could have said to you in response to Rabbi Meir’s argument: It is possible for her to compensate by wearing a wig, and therefore she would not appear shaven, and her husband would have no cause for complaint. And Rabbi Meir holds: As for compensating by wearing a wig, since it is dirty he is not amenable to this solution, and he may therefore nullify her vow.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: אהָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר כֵּיצַד גגִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבָיו מִיחָה אוֹ שֶׁמִּיחוּ קְרוֹבָיו.

MISHNA: A man can vow that his minor son should be a nazirite, i.e., a father can declare his son a nazirite, but a woman cannot vow that her son should be a nazirite. How so; what are the details of this naziriteship? If the son shaved his hair, thereby demonstrating his rejection of the vow imposed by his father; or if his relatives shaved him; or if the son objected by saying that he has no desire for this naziriteship; or if his relatives objected on his behalf, the naziriteship is canceled.
א. שו״ת באר שבע י״ח
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שו״ת באר שבע י״ח
מתני׳ גילח – בתוך ימי נזירותו או שגילחוהו קרוביו בתוך ימי נזירותו או שמיחה הבן תוך ימי נזירותו ואפילו ביום אחרון.
או שמיחוהו קרוביו – הרי זה בטלה נזירותו ודמי חטאת ילכו לים המלח.
מתני׳ האיש מדיר בנו בנזיר – שיאמר יהא בני נזיר ויתחילו מנין הימים מיד אפי׳ אין הבן יודע שאביו הדירו בנזיר א״נ דמדיר בנו בנזיר שיצוה לבנו שיאמר הריני נזיר.
ואין האשה מדרת בנה בנזיר – כדמפרש בגמרא: כיצד ל״ג.
גילח או שגלחוהו – דאין לך מחאה גדולה מזאת ולא מיבעיא גילח או שגלחוהו אלא אפי׳ מיחה או שמיחו בדברים שאין רצונו שיעשה נזיר מתבטל הנזירות ובגמרא מפרש הטעמים ודוקא כשמיחו מיד כששמעו [אבל] אם לא מיחו ושוב לימים מיחו אין בכך כלום אחרי שהתחיל הנזירות ובתוספתא (פ״ג) קתני בהדי הני או שהביא ב׳ שערות והא דלא תני במתני׳ משום דשתי שערות מבטלות הנזירות אף אחר שהתחיל כבר למנות כמה ימים מנזיר אבל הני דהכא דגילח ומיחה היינו בתחילת שמיעת הנזירות ואפי׳ אם נאמר תגלחת ומחאה מבטלין [לאחר] שמיעה אפי׳ [הכי] ניחא דלא תנא דבפלוגתא לא קמיירי דבגמ׳ פליגי בה רבי ור׳ יוסי בר׳ יהודה א״נ דלא קתני אלא מידי דביד אדם לבטל הנזירות.
המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גלח או שגלחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים והיתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם דמי שלמים יביא שלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם אמר הר״ם פי׳ זה אשר אמרנו האיש מדיר את בנו בנזיר והוא שיאמר לו הרי אתה נזיר או יאמר הרי בני פלני נזיר וישתוק הבן וקרוביו והתחייב הנזירות וכן הוא ענין מקובל אין לו רמז בתורה והוא אמרם הלכה היא בנזיר וכבר נתנו בו קצת חכמים טעם כדי לחנכן במצות ולא יתקיים זה המאמר והזמן אשר יהיה בו פעלת האב לחייב הבן הנזירות הוא עד שיביא שתי שערות ואפי׳ עבר עונת נדרים ר״ל י״ג שנה ויום אחד והוא לא הביא שתי שערות ידירו בנזיר לפי שהוא קטן כמו שהתבאר ביבמות ואמר כיצד ירצה בו איך יעשה בקרבנות אשר הפריש לנזירות בנו כאשר יתקיים הנזירות אם כשיהיה הבן עצמו כמו וגלח את ראשו או גלחוהו קרובים או התקוטטו על אביו מה שחייבוהו או מחחוהו הקרובים ואמרו לו למה תחייבהו אלו החיובים איך יעשה באלו הקרובים ויאמר היתה לו בהמה מופרשת פי׳ זה כלו מבואר ממה שקדם פירושו בזה הפרק וזה כלו ענין מקובל ר״ל היות הנזירות ולא התחייב זה כי כאשר עשה מעשה ידין שהוא לא ירצה בפעל אביו או ביאר במאמר שלו שהוא לא יקבל הנזירות יהיה שוה בזה הוא וקרוביו ואמנם תחייבהו הנזירות בשתיקתו כאשר לא יפול מחוי ואם חייבהו ויהיה בו לא ישער הוא ולא הקרובים על מיחויו במה שאסר זה הוא הנראה אצלי:
אמר המאירי האיש מדיר את בנו בנזיר ר״ל שאם אמר הרי בני פלוני נזיר או שאמר לבנו הרי אתה נזיר הרי הוא נזיר להיות כל דקדוקי נזירות עליו הן קרבנות טומאה הן קרבנות טהרה הן כל שאר דקדוקי נזירות אם שתק הבן או קבל ואפי׳ בזמן שאלו נדר הוא בעצמו לא היה נזיר כגון שלא הגיע לעונת נדרים וכל שכן משיגיע לעונת נדרים שאף הוא יכול לידור נזירות בעצמו ולהיות חייב בהבאת הקרבנות שדין הנזירות כשאר נדרים לענין עונת נדרים ומ״מ אין האב מדירו אלא עד שיגדיל שמשהגדיל לגמרי אינו יכול להדירו ואף בקטנותו אינה מן הדין אלא הלכה היא בנזיר ואינו נוהג בשאר נדרים וכן כשהוא יכול להדירו בקטנותו דוקא שלא ימחה הקטן או אחד מקרוביו הא כל שהוא מוחה או שאחד מקרוביו מוחים קודם שינהג בנזירות אינו כלום והוא הדין אם הוא עושה אי זה דבר שהוא מוכיח שאינו חפץ בכך כגון שהוא מגלח או שאחד מקרוביו עושה כן הא משהתחיל למנות או משקבל אין ממאה שבהם כלום ופירשו בתוספתא שאפי׳ התחיל לנהוג נזירות כל שהביא שתי שערות נתבטלה נזירות מאליו:
האיש מדיר את בנו בנזיר אע״פ שהוא קטן וכל דין נזיר עליו ומביא אביו קרבנותיו ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והאי מדירו כגון שאו׳ תהא נזיר אי נמי שאומר לבנו שיקבל עליו נזירות. ה״נ גלח או שגלחוהו קרוביו. ול״ג כיצד דכיון שגלח אין לך מחאה גדולה מזו. וכל היכא שמוחה או מיחוהו קרוביו בטל הנזי׳ ובגמ׳ מפר שטעמא ומספקא לי אם שתה יין או שנטמא למתים אי מחאתו מחאה דמסתברא למימר הכא כיון שעשה דבר שהנזיר אסור בהם אין לך מחאה גדולה מזו. ומי׳ מדנקט גלח משמע דוקא שעשה מעשה בגופו. ונראה דוקא כשמיחו מיד כששמעו. ובתוס׳ קתני או שהביא ב׳ שערות והא דלא נקט ליה במתני׳ משום דהבאת [ב׳ שערות] מבטלת אף לאחר ששמע ונתרצה אבל הנך לא מהני אח״כ שכבר נתרצה וקבל עליו נזי׳:
מתני׳ האיש מדיר את בנו בנזיר. אף על פי שהוא קטן וכל דין נזירות עליו ומביא אביו קרבנותיו. ואם נטמא מביא קרבן טומאה. ומספקא לי אם שתה יין או שנטמא למתים אי מיקרי מחאה. דמסתבר למימר הכי כיון שעשה דבר שהנזיר אסור בו אין לך מחאה גדולה מזו. ומיהו מדנקט גלח משמע דוקא שעשה מעשה בגופו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
מתני׳ ואין האשה מדרת. עיין ברד״ק ריש שמואל א׳ בפסוק ותדור נדר:
ב משנה האיש מדיר את בנו הקטן בנזיר, שיכול האב לגזור על בנו, אם עדיין לא הגיע לבגרות — שיהא נזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. ופרטי הדינים של נזירות זו, כיצד? גילח הבן את שערו וגילה דעתו בכך שאינו חפץ בנזירות זו שהדירו אביו, או שגילחוהו קרוביו, וכן אם מיחה הבן ואמר שאינו רוצה בנזירות, או שמיחו קרוביו — בטלה נזירותו.
MISHNA: A man can vow that his minor son should be a nazirite, i.e., a father can declare his son a nazirite, but a woman cannot vow that her son should be a nazirite. How so; what are the details of this naziriteship? If the son shaved his hair, thereby demonstrating his rejection of the vow imposed by his father; or if his relatives shaved him; or if the son objected by saying that he has no desire for this naziriteship; or if his relatives objected on his behalf, the naziriteship is canceled.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דהָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת הַחַטָּאת תָּמוּת וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה וּשְׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

If this son who canceled the naziriteship had animals separated for his offerings, the one set aside for the sin-offering must die, and the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. And the peace-offering is eaten for one day, like the peace-offering of a nazirite, rather than the two days of a regular peace-offering, and it does not require bread, i.e., the loaves that accompany a nazirite’s peace-offering.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היתה לו בהמה מופרשת – כדלעיל.
ואין אשה מדרת בנה בנזיר שלא נאמרה הלכה אלא באב וכן האב אינו מדיר את בתו שלא נאמרה הלכה אלא לבן ואמר אח״כ שכל שהאב הדיר את בנו בנזיר והפריש לו קרבנותיו ומיחה הבן או אחד מקרוביו החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לתם הפריש לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם על הדרך שהתבאר:
זה ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
היתה לו בהמה מופרשת וכו׳ כדפרי׳ לעיל – מאי טעמא דאיש מדיר את בנו בנזי׳ וגם מ״ט דאשה לא:
הלכה היא בנזי׳ כך נאמר הלכה למשה מסיני:
כדי לחנכו במצות דנזי׳ סייג לפרישות – אמטול הכי בנו אין בתו לא דכך נתקבלה הלכה:
ואם היתה לו בהמה מופרשת לצורך קרבן נזירותו, הבהמה שהיתה מופרשת עבור החטאת — תמות, והעולהתקרב עולה. ושלמיםיקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד כשלמי נזיר, ולא לשני ימים כשלמים רגילים, ואינן טעונין לחם, חלות שבאות עם שלמי הנזיר.
If this son who canceled the naziriteship had animals separated for his offerings, the one set aside for the sin-offering must die, and the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. And the peace-offering is eaten for one day, like the peace-offering of a nazirite, rather than the two days of a regular peace-offering, and it does not require bread, i.e., the loaves that accompany a nazirite’s peace-offering.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה מָעוֹת מְפוֹרָשִׁים דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח הלֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין ודְּמֵי עוֹלָה יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.:

If he had unallocated funds, they will be allocated for communal gift offerings. If he had allocated funds for his offerings, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, as one may not benefit from it ab initio, but if he benefits from it, he is not liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the burnt-offering they bring a burnt-offering; it is prohibited to derive benefit from those coins and if he benefits from it, he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נהנין ולא מועלין – כדאמר מר חטאות המתות ודמי חטאת ההולכין לים המלח בכולן לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין משום דלאו בני הקרבה נינהו.
היו לו מעות סתומין — יפלו כל המעות לצורך נדבה להקריב עולות ציבור על גבי המזבח. ואם היו מעות מופרשים לצורך קרבנותיו, דמי חטאת — ילכו לים המלח, לא נהנין בהם לכתחילה ואולם לא מועלין בהם, שאם נהנה מהם אינו מביא קרבן מעילה. דמי עולה — יביאו מהם עולה ואין נהנים מהם, ואם נהנה מהם — מועלין בהן, דמי שלמים — יביאו מהם שלמים ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם כבשלמי נזיר.
If he had unallocated funds, they will be allocated for communal gift offerings. If he had allocated funds for his offerings, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, as one may not benefit from it ab initio, but if he benefits from it, he is not liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the burnt-offering they bring a burnt-offering; it is prohibited to derive benefit from those coins and if he benefits from it, he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: אִישׁ אִין אֲבָל אִשָּׁה לָא מַאי טַעְמָא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חהֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָאא

GEMARA: The mishna taught that a man can vow that his son should be a nazirite, but a woman cannot do so. The Gemara asks: What is the reason for this? Rabbi Yoḥanan said: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ הלכה היא בנזיר – שהאיש מזיר ולא האשה.
גמ׳. אשה לא – דקתני אין האשה מדרת בנה בנזיר.
הלכה – למשה מסיני בנזיר.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״כדי לחנכו״, ״בנו אין״, ״בנדרים״, ״קסבר״, ״ועביד הקפה״, ״הקפת כל הראש״, ״והא מייתי״. ד״ה אלו מופיעים במהדורתנו בדף כ״ט.
גמרא יש ספרים דגרסי איש אין אשה לא. והיינו מתניתין דאין אשה מדרת ונקט לה משום דבעי למיפרך בתר הכי לריש לקיש אי הכי אפילו אשה נמי. הרב עזריאל ז״ל:
וזה לשון הרא״ש ז״ל בפירושיו. מאי טעמא. דאיש מדיר את בנו בנזיר וגם מאי טעמא דאשה לא. הלכה היא בנזיר. כך נאמרה הלכה למשה מסיני כדי לחנכו במצות דנזירות סייג לפרישות. עד כאן:
ג גמרא שנינו במשנה שהאיש מדיר את בנו בנזיר, ועוד שנינו כי איש — אין [כן] מדיר, אבל אשה — לא. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ר׳ יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר, כלומר, כך קיבלנו במסורת הלכה למשה מסיני. ור׳ יוסי בר׳ חנינא
GEMARA: The mishna taught that a man can vow that his son should be a nazirite, but a woman cannot do so. The Gemara asks: What is the reason for this? Rabbi Yoḥanan said: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to a nazirite. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina,
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר כח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר כח:, עין משפט נר מצוה נזיר כח:, הערוך על סדר הש"ס נזיר כח:, מיוחס לרש"י נזיר כח:, תוספות נזיר כח:, בית הבחירה למאירי נזיר כח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר כח:, שיטה מקובצת נזיר כח:, גליון הש"ס לרע"א נזיר כח:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר כח:

Nazir 28b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 28b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 28b, Collected from HeArukh Nazir 28b, Attributed to Rashi Nazir 28b, Tosafot Nazir 28b, Meiri Nazir 28b, Peirush HaRosh Nazir 28b, Shitah Mekubetzet Nazir 28b, Gilyon HaShas Nazir 28b, Steinsaltz Commentary Nazir 28b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144