פיסקא: וחוטטין אותו. חיטיטה אין חפירה לא.
(1) 
קִילְקוּלֵי הַמַּיִם שברה״ר שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכוּ׳.: חֲטִיטָה אִין חֲפִירָה לָא.
קִילְקוּלֵי הַמַּיִם damaged water cisterns in the public domain and clean them out by removing the dirt and sediment that has accumulated in them. The Gemara infers: Cleaning out the cisterns of dirt and sediment during the intermediate days of a Festival is indeed permitted, but digging a new cistern is not permitted.
ועושין כל צרכי הרבים: תנו רבנן יוצאין לקווץ את הדרכין ולתקן את [הרחובות ואת]13 האסתרטאות14 ולמוד את המקוות15 וכל16 מקוה שאין בו ארבעין סאה מרגילין לתוכו (מים17) ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ולא עשו כל אלה18 כל דמים שנשפכו19 שם מעלה עליהן הכתוב כאילו הם20 שפכום תל׳ לומ׳21 {דברים יט:י} והיה עליך דמים:
ומצינין על22 הקברות: אמר ר׳ שמעון בן פזי רמז לציון הקברות23 מן התורה מנין ת״ל 24 {יחזקאל לט:טו} וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ר׳ [אבהו]25 אמר מהכא {ויקרא יג:מה} וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו26 ואומרת לו פרוש אביי אמר מהכא {ויקרא יט:יד} ולפני עור לא תתן מכשול:
1. חפירה: כ״י נ : ״אבל חפירה״.
2. לא שאנו: חסר בכ״י נ .
3. רבים: כ״י נ : ״הרבים״.
4. בזמן שהרבים: כבר״ח: ״דכי רבים״. כ״י נ , דפוסים: ״רבים״, וכן ריצ״ג.
5. נמי: חסר בכ״י נ .
6. שיחין ומערות: כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י א .
7. את: כ״י נ , דפוסים.
8. בשהיחיד: כ״י נ : ״כשהיחיד״. דפוסים: אפילו כשהיחיד .
9. אינו: כ״י נ : ״אין״.
10. ואין: כ״י נ : ״אין״.
11. חופרין, כונסין לתוכן מים: כ״י נ : ״חופרין אותן, כונסין אותן לתוך המים״.
12. שאינו: כ״י נ : ״שאין״.
13. הרחובות ואת: וכן ר״ח, ריצ״ג. כ״י נ : ״הרחובות ולתקן את״. חסר בכ״י א , כפי שחסר בה״ג (כי״י).
14. האסתרטאות: וכן בערוך: ״אסטרט). כ״י נ : ״האסתראות״. דפוסים: האיסטרטות .
15. המקוות: כ״י נ : ״המקוואות״.
16. וכל: וכן כ״י נ . כבר״ח. דפוסים: כל .
17. מים: חסר בכ״י נ , דפוסים, בה״ג ר״ח, וריצ״ג.
18. אלה: וכן כ״י נ . דפוסים: אלו .
19. כל דמים שנשפכו: וכן כ״י נ , כבר״ח, ריצ״ג. דפוסים: שכל דמים שנשפכים .
20. הם: חסר בכ״י נ .
21. תל׳ לומ׳: וכן כ״י נ . דפוסים: שנאמר , וכן בר״ח.
22. על: כ״י נ : ״את״. כבמשנה שם.
23. הקברות: כ״י נ : ״קברות״.
24. ת״ל: דפוסים. כ״י נ : ״שנא׳ ״. חסר בכ״י א . ר״ח: ״מדכת׳ ״.
25. אבהו: כ״י נ , דפוסים, ר״ח. כ״י א : ״אבה״.
26. לו: חסר בכ״י נ .
ומתקנין קילקולי המים. בורות שיחין ומערות ששותין מהן ויש יותר טורח בתיקונן מאמת המים ולפי שהן לשתייה התירו לתקנן1.
חפירה לא. לחופרו בתחילה לא בנחות׳2.
1. וכעי״ז כתב ברש״י לרי״ף (ד״ה ומתקנין). וצ״ב דמאי נפק״מ דחמיר טפי מאמת המים דהא סוף סוף שניהם שרו. ואף לחזור ולחופרו אחר שנסתם שרי וכמש״כ התוס׳ למתני׳ דלחטוט היינו שאם נתמלא הבור מותר לחפור ולהעמיקו אבל לא לחופרו בתחילה. [ויל״ע בכונת דברי רבינו לקמן ד״ה וחוטטין שכתב וכן להעמיקו אי היינו דשרי להוסיף על מה שהיה מקודם או היינו להוציא החפץ שנפל שם כדי להעמיקו ומ״מ מדברי רש״י לרי״ף דגרס צרור או עפר מבואר דאף אם נסתם חלקו בעפר שרי לחזור ולחופרו]. אמנם לכאו׳ צ״ל דאיכא נפק״מ טפי דהנה גבי תיקון האמה אמרינן במתני׳ ומתקנין את המקולקלות במועד ולא חילק התנא בין יחיד לרבים ומשמע דשרי אף ליחיד. וכן בגמ׳ לעיל לא העמידה הגמ׳ אי איירי ביחיד או רבים ומשא״כ גבי לחטוט בורות שיחין ומערות בזה העמידה הגמ׳ תנאים מתי מותר ומתי אסור. וכן משמע מהא דחילקה המשנה בין לתקן המקולקלת במועד לשאר תיקון קלקולי המים דמותר משום צורכי הרבים ויל״ע. [ועיין נמוק״י למתני׳ שפי׳ ומתקנין את המקולקלת במועד דלא חשיבא מלאכה. ובאמת יל״ע בהאי מתקנין את האמה בתחילה דלכאו׳ היינו דוקא לצורך המועד ולא מצינו מי שכתב כן להדיא גבי אמת המים].
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה חפירה.
חפירת בורות שיחין ומערות ושיפת סדקיהן בטיחת סיד אם הם של רבים וצריכין להם עכשו מותר לכתחלה ואם לא היו צריכין להם עכשו אסור לחפור לכתחלה אבל חוטטין אותן ומתקנין אותן ואם הם של יחיד וצריך להם עכשיו חוטט ומתקן אבל לא חופר ואם אינו צריך להם עכשו אף חטיטתן אסורה לו ומ״מ הכנסת המים לתוכן הן על ידי הדרכת מי גשמים לתוכן הן על ידי מלואן בכלים והבאתם לשם מותרת ותיקון זה פירשו בו גדולי המפרשי׳ דוקא להעמידם על שיעור הראשון ולא שיוסיף בו כלל לא ברוחב ולא בעומק:
מתקנין את הדרכים במועד ומסירין כל מכשול ממקום שהיזקו מצוי ומי שמתחסד על כך ואירע שם מכשול לבני אדם עליו הכתו׳ אומר והיה עליך דמים:
וכן מתקנין את הרחובות ואת האסטרסיאות והם רחובות גדולות של סוחרים:
ומודדין המקואות החשודים בפחיתת ארבעים סאה ומרגילין מים לתוכן מן המעין או מן הנהר להשלימן וכן כל כיוצא בזה:
כהן ערל פסול לעבודה אפי׳ ערל שמתו אחיו מחמת מילה שנ׳ כל בן נכר ערל לב וכל ערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני ובן נכר ערל לב הוא ישראל שנתנכרו מעשיו ונעשה עובד עבודה זרה וערל בשר הוא שאינו ערל מחמת פירוק עול אלא מחמת שמתו אחיו מחמת מילה ועל שניהם הוא אומר לא יבאו אל מקדשי לשרתני וכבר התבאר ענין זה במסכת סנהדרין (כ״ב:):
מצורע מוחלט מצוה עליו לישב חוץ לעיר ועוטה על שפמו ופורם בגדיו ומודיע צערו לרבים העוברים עליו ר״ל שמודיעם שהוא טמא כדי שיהיו רבים מבקשים עליו רחמים וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים שיהיו רבים מבקשים עליו רחמים:
כלל גדול מסרו לנו רבותינו במדותיו של אדם להיות מכוין אורחותיו ומחזיק בדרך הממוצעת שבהם ואם עשה כן מובטח לו שהוא בן העולם הבא אמרו חכמים כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה שנאמ׳ ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם:
(1-5) חטיטה אין חפירה לא א״ר יוחנן לא שנו אלא שאין רבים צריכין להם אבל רבים צריכין להם אפי׳ חפירה נמי מותר – פרש״י ז״ל בסמוך רבים צריכין להם שאין להם מים לשתות ואינו נכון דא״כ מאי איריא דרבים אפי׳ דיחיד נמי לצורך אכילה ושתיה עושה כל מלאכה אפי׳ בטורח גדול וכשם שקוצר ודש וזורה. ובתוספת פירשו דרבים צריכין להם לשתות לאחר המועד אפי׳ הכי חופרין מעכשיו כדי שיהיו מזומנין להם לאחר המועד לאלתר אבל כשאין צריכין להם אפי׳ לאחר המועד לאלתר אין חופרין אלא חוטטין ומיהו חטיטה שרי כיון שיהיו צריכין להם לאחר זמן ואינו נכון דכל שאין בו צורך במועד ולאחר המועד לאלתר למה נתיר בו אפי׳ חטיטה. והנכון כמו שהיה מפ׳ הרמב״ן ז״ל דה״ק לא שנו אלא שאין הרבים צריכין להם אלא להרוחה בעלמא ומ״מ הרוחה יש להם אפי׳ במועד ולפי׳ חוטטין שלא יצטרכו כלם למלאת ממקום אחד אבל רבים צריכין להם במועד ואפי׳ בדוחק כלומ׳ שיהיו המים יותר קרובים להם אפי׳ חפירה מותר ודכותה גבי יחיד שצריך להם היינו שיהו קרובים לו בביתו ושאין צריך להם כי יש לו אפי׳ בקרוב עם הרבים אלא שהוא רוצה בהרוחה לעצמו לשתות משל עצמו.
קילקולי המים שברשות הרבים וחוטטים אותם. מלשון המשנה נדייק: חטיטה — אין [כן] הותרה, שמותר להוציא את האבנים והעפר שנפלו לבורות המים, אולם חפירה לכתחילה של בור — לא.
damaged water cisterns in the public domain and clean them out by removing the dirt and sediment that has accumulated in them. The Gemara infers: Cleaning out the cisterns of dirt and sediment during the intermediate days of a Festival is indeed permitted, but digging a new cistern is not permitted.
הכל
(2) אָמַר ר׳ רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם אֲבָל רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם אֲפִילּוּ חֲפִירָה מוּתָּר.
Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that it is prohibited to dig new cisterns only when the public does not need them; but if the public needs them, even digging new cisterns is permitted.
Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that it is prohibited to dig new cisterns only when the public does not need them; but if the public needs them, even digging new cisterns is permitted.
שאין רבים צריכין להם. והא דנקט בר״ה לאו משו׳ דרבים צריכין להם אלא משו׳ שהן של רבים לשתייה1 וה״ה לבורו׳ שיחין ומערו׳ של רבים ואפי׳ אינן של רבים חוטטין אותן2.
ירושל׳3 חוטטין גורפין.
1. וכעי״ז כתב בפרש״י לרי״ף ד״ה שאין רבים.
2. צ״ב קצת בדברי רבינו ושמא כונת דבריו דאפילו דאין המים לצורך המועד מ״מ כיון דהוו של רבים שרי ובהמשך דבריו כתב דה״ה בבורות שיחין ומערות כין דהן צרכי רבים לשתיה אף שלא לצורך המועד שרי ועיין ראב״ד וקר״א.
3. דפירקין ה״ב.
אמר ר׳ יעקב אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שאסור לחפור בורות חדשים אלא כשאין הרבים צריכין להם, אבל אם הרבים צריכין להם — אפילו חפירה מותר.
Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They taught that it is prohibited to dig new cisterns only when the public does not need them; but if the public needs them, even digging new cisterns is permitted.
הכל
(3) וְכִי רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם מִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא חוֹטְטִין בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל רַבִּים וְאֵין חוֹפְרִין בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל רַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל יָחִיד מַאי לָאו בְּשֶׁרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם.
The Gemara asks: And when the public needs them, is digging really permitted? But isn’t it taught in a baraita: One may clean out cisterns, ditches, and caves of an individual during the intermediate days of a Festival, and, needless to say, one may clean out those of the public. But one may not dig new cisterns, ditches, or caves of the public during the intermediate days of a Festival, and, needless to say, one may not dig those of an individual. What, is it not so that this baraita is referring to a case where the public needs them, but nevertheless digging new cisterns, ditches, and caves is prohibited?
The Gemara asks: And when the public needs them, is digging really permitted? But isn’t it taught in a baraita: One may clean out cisterns, ditches, and caves of an individual during the intermediate days of a Festival, and, needless to say, one may clean out those of the public. But one may not dig new cisterns, ditches, or caves of the public during the intermediate days of a Festival, and, needless to say, one may not dig those of an individual. What, is it not so that this baraita is referring to a case where the public needs them, but nevertheless digging new cisterns, ditches, and caves is prohibited?
וחוטטין. אם יש צרור או דבר נוטלין אותו כדי שיתמלא המקום מים וכן להעמיקו1.
1. וכ״כ בפרש״י לרי״ף אם יש שם צרור או עפר בשולי הבור יכול ליטלם ולהעמיקם כדי שיתמלא מקום חריץ המים.
ושואלים: וכי [וכאשר] רבים צריכין להם מי שרי [האם מותר]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: חוטטין בורות, שיחין (בורות מאורכים) ומערות (בורות מכוסים בתיקרה) של יחיד, ואין צריך לומר שחוטטים של רבים, ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים, ואין צריך לומר של יחיד. מאי לאו [האם לא] הכוונה, כשאסרו של רבים, בשרבים צריכין להם ואף על פי כן אסרו?!
The Gemara asks: And when the public needs them, is digging really permitted? But isn’t it taught in a baraita: One may clean out cisterns, ditches, and caves of an individual during the intermediate days of a Festival, and, needless to say, one may clean out those of the public. But one may not dig new cisterns, ditches, or caves of the public during the intermediate days of a Festival, and, needless to say, one may not dig those of an individual. What, is it not so that this baraita is referring to a case where the public needs them, but nevertheless digging new cisterns, ditches, and caves is prohibited?
הכל
(4) לָא בְּשֶׁאֵין רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם.
The Gemara rejects this opinion: No, this baraita is referring to a case where the public does not need them.
The Gemara rejects this opinion: No, this baraita is referring to a case where the public does not need them.
הכל
(5) דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי יָחִיד שֶׁאֵין יָחִיד צָרִיךְ לָהֶם חֲטִיטָה מִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד כּוֹנְסִין מַיִם לְתוֹכָן אֲבָל לֹא חוֹטְטִין וְלֹא שָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן וְשֶׁל רַבִּים חוֹטְטִין אוֹתָן וְשָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן.
The Gemara raises a difficulty: It would follow that in the corresponding situation with regard to the cisterns of an individual, the baraita is referring to a case where the individual does not need them. But in that case, is cleaning them out really permitted? Isn’t it taught in a baraita: One may gather water into the cisterns, ditches, and caves of an individual, but one may not clean them out or plaster their cracks; but for those of the public, one may indeed clean out and plaster their cracks? This indicates that on the intermediate days of a Festival, unneeded cisterns belonging to an individual may not even be cleaned out.
The Gemara raises a difficulty: It would follow that in the corresponding situation with regard to the cisterns of an individual, the baraita is referring to a case where the individual does not need them. But in that case, is cleaning them out really permitted? Isn’t it taught in a baraita: One may gather water into the cisterns, ditches, and caves of an individual, but one may not clean them out or plaster their cracks; but for those of the public, one may indeed clean out and plaster their cracks? This indicates that on the intermediate days of a Festival, unneeded cisterns belonging to an individual may not even be cleaned out.
אבל לא חוטטין אותן – אי אמרת בשלמא הא דקתני ההיא ברייתא שלמעלה של יחיד היינו בשיחיד צריך לו איכא לאוקמי האי דקתני האי ברייתא אבל לא חוטטין בשאין יחיד צריך לו אלא אי אוקמת לה הא דחוטטין בשאין יחיד צריך לו א״כ האי דקתני אבל לא חוטטין במאי מוקמת לה.
ושפין סדקיהן בסיד. כדי שיכילו המים כדאמרינן בור סיד שאינו מאבד טפה, וכתיב בורות נשברים אשר לא יכילו המים. כשהיחיד צריך להם הוא דשרינן חטיטה.
אבל כונסין לתוכן מים. כלומר לקבץ שם מימי גשמים שמקבלין בכלים כשיורדין מן הגגין, ומוליכין לתוך חריציו ונעיציו, אף על פי שיש בחריצין די הצורך אליו לכל ימות הרגל, לפי שאין זו טורח מרובה כמו שיש בחפירה.
ושפין. טחין1.
כשיחיד צריך להם. הוא דשרי חטיטה.
1. וכ״כ בשיטת ריב״ב (דף ב׳ א׳). ובנימוק״י כתב ושפין את סדקיהן בסיד כדי שיכילו המים כדאמרינן בור סוד שאינו מאבד טיפה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]
דכות׳ גבי יחיד שאין צריך להם חטיטה מי שרי והתניא בורות שיחין ומערות של יחיד כונסי׳ לתוכן מים אבל לא חוטטין אותן – פי׳ והא ודאי ליכא לאוקומה לכל הפחות אלא כשאינו צריך להם וכ״ש אלו מוקמת לה בצריך להם דתקשי לך דשרית חטיטה אפי׳ בשאינו צריך ומהדר ואלא מאי דמוקמת לה לברייתא דקא מותבת מיניה כשיחיד צריך להם א״כ דכוות׳ גבי רבים שצריכן להם חפירה מי אסור והשתא בורות שיחין ומערות של רבים חופרין אותם ולכל הפחות לא סגיא דלא לאוקומה בשרבים צריכין להם ואת אסרת אפי׳ בשרבים צריכין להם ולית לן לאוקומי פלוגתא מתני׳ בכדי וכי תימא ואמאי לא מסייעינן מיהא מתני׳ לרבי יוחנן לעיל לאלתר וי״ל דלעיל לא שמיעא לן אי נמי דלא נטרו ליה לרבי יוחנן עד השתא.
ומקשים: דכוותה [כיוצא בזה] לגבי בור של יחיד, יש איפוא לפרש שמדובר שחוטטים בורות של יחיד גם כאשר אין יחיד צריך להם, אולם במקרה כזה חטיטה מי שרי [האם מותרת]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין ולא שפין (מושחים בטיח) את סדקיהן, ושל רבים — חוטטין אותן ושפין את סדקיהן. משמע שבורות של יחיד שאין היחיד צריך להם אסור אפילו לחטוט!
The Gemara raises a difficulty: It would follow that in the corresponding situation with regard to the cisterns of an individual, the baraita is referring to a case where the individual does not need them. But in that case, is cleaning them out really permitted? Isn’t it taught in a baraita: One may gather water into the cisterns, ditches, and caves of an individual, but one may not clean them out or plaster their cracks; but for those of the public, one may indeed clean out and plaster their cracks? This indicates that on the intermediate days of a Festival, unneeded cisterns belonging to an individual may not even be cleaned out.
הכל
(6) וְאֶלָּא מַאי בְּשֶׁיָּחִיד צָרִיךְ לָהֶם דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי רַבִּים בְּשֶׁרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם חֲפִירָה מִי אֲסִיר וְהָתַנְיָא בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד כּוֹנְסִין מַיִם לְתוֹכָן וְחוֹטְטִין אוֹתָן אֲבָל לֹא שָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן וְלֹא חוֹטְטִין לְתוֹכָן וְלֹא סָדִין אוֹתָן בְּסִיד וְשֶׁל רַבִּים חוֹפְרִין אוֹתָן וְסָדִין אוֹתָן בְּסִיד.
The Gemara rejects this difficulty: Rather, to what case does the first baraita refer? Is it referring to a case where the individual needs the cisterns? If so, then in the corresponding situation with regard to cisterns of the public, the baraita would be referring to a case where the public needs them. But in that case, is digging new cisterns really prohibited? Isn’t it taught in yet another baraita: One may gather water into cisterns, ditches, and caves of an individual, and one may clean them out, but one may not plaster their cracks, clear earth into them in order to fill in the cracks, or lime them with lime so that they hold water. But with regard to those of the public, one may even dig them out and lime them with lime. Therefore, in a case where the public needs them, it is permitted to dig out public cisterns.
The Gemara rejects this difficulty: Rather, to what case does the first baraita refer? Is it referring to a case where the individual needs the cisterns? If so, then in the corresponding situation with regard to cisterns of the public, the baraita would be referring to a case where the public needs them. But in that case, is digging new cisterns really prohibited? Isn’t it taught in yet another baraita: One may gather water into cisterns, ditches, and caves of an individual, and one may clean them out, but one may not plaster their cracks, clear earth into them in order to fill in the cracks, or lime them with lime so that they hold water. But with regard to those of the public, one may even dig them out and lime them with lime. Therefore, in a case where the public needs them, it is permitted to dig out public cisterns.
תניא: בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין לתוכן מים במועד אבל לא חוטטין אותן ולא שפין את סדקיהן. ושל רבים חופרין אותן וסכין1 אותן בסיד.
1. כן בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא תיקנו ל: ״וסדין״.
אלא מאי בשיחיד צריך לו כו׳ – כלומר במאי מוקמת האי דקתני חוטטין בשרבים צריכים להן והתניא כו׳ של רבים חופרין אותן.
בפרש״י בד״ה חוטטין כו׳ במועד הס״ד ואח״כ מ״ה אבל לא חוטטין כו׳ אוקמת לה הא דחוטטין כו׳ כצ״ל:
בד״ה אלא מאי כו׳ כלומר במאי מוקמת האי כו׳ בשרבים צריכים להו עכ״ל פי׳ לפירושו ודאי המקשה נקט בשיחיד צריך לו שזו ההוכחה דמיירי בהכי מיהו עיקר הקושיא לר׳ יוחנן ארבים צריכים לו וק״ל:
תוס׳ בד״ה לאתויי כו׳ א״נ הך דמקשה הך קשיא לא היתה מתני׳ כו׳ כצ״ל:
קושיה זו דוחים: ואלא מאי [מה] כיצד תפרש את הברייתא — בשיחיד צריך להם, אם כן דכוותה [כיוצא בזה] מה שאמרו בברייתא גבי רבים, יש לפרש גם כן בשרבים צריכין להם, אולם אז חפירה מי אסיר [האם אסורה]? והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן וחוטטין אותן, אבל לא שפין את סדקיהן, ולא חוטטין לתוכן אדמה למלא אותם, ולא סדין אותן בסיד כדי שלא יספגו מים. ושל רבים — חופרין אותן, וסדין אותן בסיד!
The Gemara rejects this difficulty: Rather, to what case does the first baraita refer? Is it referring to a case where the individual needs the cisterns? If so, then in the corresponding situation with regard to cisterns of the public, the baraita would be referring to a case where the public needs them. But in that case, is digging new cisterns really prohibited? Isn’t it taught in yet another baraita: One may gather water into cisterns, ditches, and caves of an individual, and one may clean them out, but one may not plaster their cracks, clear earth into them in order to fill in the cracks, or lime them with lime so that they hold water. But with regard to those of the public, one may even dig them out and lime them with lime. Therefore, in a case where the public needs them, it is permitted to dig out public cisterns.
הכל
(7) אֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ קַמַּיְיתָא תָּרֵיץ הָכִי חוֹטְטִין בּוֹרוֹת שֶׁל יָחִיד אבְּשֶׁיָּחִיד צָרִיךְ לָהֶם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשֶׁל רַבִּים כְּשֶׁרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם בדַּאֲפִילּוּ חֲפִירָה מוּתָּר.
But if so, the first baraita, which states that one may not dig new cisterns even for the public, is difficult, as it is contradicted by this last baraita. The Gemara explains: Answer the difficulty and explain the first baraita as follows: One may clean out cisterns, ditches, and caves of an individual during the intermediate days of a Festival when the individual needs them; and needless to say, one may clean out those of the public when the public needs them, as even digging new cisterns is permitted when the public needs them.
But if so, the first baraita, which states that one may not dig new cisterns even for the public, is difficult, as it is contradicted by this last baraita. The Gemara explains: Answer the difficulty and explain the first baraita as follows: One may clean out cisterns, ditches, and caves of an individual during the intermediate days of a Festival when the individual needs them; and needless to say, one may clean out those of the public when the public needs them, as even digging new cisterns is permitted when the public needs them.
ותריצנא הכי: חוטטין בורות שיחין ומערות יחיד בשיחיד צריך להן, ואין צריך לומר של רבים דכי רבים צריכין להם אפילו חפירה נמי שרי.
אלא קשיא קמייתא – דקתני אין חופרין בורות של רבים בשרבים צריכין לו קשיא להא ברייתא דקתני הכא של רבים חופרין אותן.
אלא תריץ הכי – ואין צריך לומר בשל רבים דאפילו חפירה מותר ולא קשיא לרבי יוחנן דאמר לא שנו כו׳.
ואלא קשיא הך קמייתא – פי׳ דההיא ברייתא דיחיד דמשמע דחטיטה שלא לצורך אסור בשל יחיד והיינו לישנא דהך קמייתא דאלו לקמייתא ממש לא שייך הא ופרקי׳ דלא תקשי לא קמייתא ולא בתריית׳ דאידך דמותבינן מינה הכי קתני חוטטין בורות וכו׳ וכן הלכה.
(7-12) נמצא פסקן של דברים כי בורות שיחין ומערות של יחיד אם צריך להם חוטטין אותן ושפין את סדקיהם ואין צריך לומר שכונסין מים לתוכן אבל לא חופרין אותן ולא סדין אותן בסיד אף על פי שהיחיד צרי׳ להם ואם אין היחיד צריך להם אפי׳ לחטט ולשוף סדקיהן אסור ואינו מותר אלא לכנוס מים לתוכן זהו דינו של יחיד אבל של רבים אם צריכין להם אפי׳ תפירה מותר וכ״ש שאר הדברי׳ ואם אין צריכין להם אין חופרין ואין סדין אבל חוטטין ושפין סדקיה׳ וכ״ש שכונסין מים לתוכן ופי׳ כונסין לא ע״י כלים דא״כ טורח גדול הוא אלא שממשיכין שם ע״י חריץ או אמה כדפרש״י ז״ל. וכל שאין להם מים לשתות במועד כלל אלא משם אפי׳ לצורך יחיד חופר ועושה כל מלאכ׳ ואפי׳ בפרהסיא ככל אוכל נפש כדכתב לעיל.
והיה עליך דמים בפרש׳ רוצחים כתיב ורישיה דקר׳ ולא ישפך דם נקי וכו׳ דאם אינו עושה כן מעלה עליו הכתוב כאלו שפכן.
אומרים אם כן, אלא קשיא הך קמייתא [קשה זו הברייתא הראשונה] ששנינו בה שאין חופרים בורות של רבים! ומסבירים: תריץ הכי [תרץ, ישב, כך]: חוטטין בורות של יחיד בשיחיד צריך להם, ואין צריך לומר בשל רבים כשרבים צריכין להם, שאז אפילו חפירה מותר.
But if so, the first baraita, which states that one may not dig new cisterns even for the public, is difficult, as it is contradicted by this last baraita. The Gemara explains: Answer the difficulty and explain the first baraita as follows: One may clean out cisterns, ditches, and caves of an individual during the intermediate days of a Festival when the individual needs them; and needless to say, one may clean out those of the public when the public needs them, as even digging new cisterns is permitted when the public needs them.
הכל
(8) וְאֵין חוֹפְרִין בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל רַבִּים גבְּשֶׁאֵין רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל יָחִיד דְּכִי אֵין יָחִיד צָרִיךְ לָהֶם דאֲפִילּוּ חֲטִיטָה נָמֵי אָסוּר.
But one may not dig cisterns, ditches and caves for the public when the public does not need them. And needless to say, one may not dig them for an individual, as when an individual does not need the cisterns on the intermediate days of a Festival, even cleaning them out is prohibited. In this way all of the seemingly contradictory sources can be reconciled.
But one may not dig cisterns, ditches and caves for the public when the public does not need them. And needless to say, one may not dig them for an individual, as when an individual does not need the cisterns on the intermediate days of a Festival, even cleaning them out is prohibited. In this way all of the seemingly contradictory sources can be reconciled.
ואין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים בשאין רבים צריכין להם, ואין צריך לומר של יחיד, דכי [שכאשר] אין יחיד צריך להם במועד — אפילו חטיטה נמי [גם כן] אסור. ובאופן זה יתיישבו כל המקורות בלא סתירה.
But one may not dig cisterns, ditches and caves for the public when the public does not need them. And needless to say, one may not dig them for an individual, as when an individual does not need the cisterns on the intermediate days of a Festival, even cleaning them out is prohibited. In this way all of the seemingly contradictory sources can be reconciled.
הכל
(9) אָמַר רַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי עוֹשִׂין כׇּל צוֹרְכֵי רַבִּים כׇּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לָאו לְאֵתוֹיֵי חֲפִירָה.
Rav Ashi said: The wording of the mishna is also precise, indicating that when there is a public need for such cisterns, they may be dug even on the intermediate days of a Festival. As it teaches: One may tend to all other public needs. What does the word all come to add that was not stated explicitly? Does it not come to add the digging of cisterns, which is permitted?
Rav Ashi said: The wording of the mishna is also precise, indicating that when there is a public need for such cisterns, they may be dug even on the intermediate days of a Festival. As it teaches: One may tend to all other public needs. What does the word all come to add that was not stated explicitly? Does it not come to add the digging of cisterns, which is permitted?
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] כהסבר זה, שכשרבים צריכים לבורות, מותרת חפירתם בחול המועד, דקתני [ששנה בה]: עושין כל צורכי רבים, ״כל״ לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה] שלא נתפרט — לאו לאתויי [האם לא להביא] חפירה של בורות שמותרת?
Rav Ashi said: The wording of the mishna is also precise, indicating that when there is a public need for such cisterns, they may be dug even on the intermediate days of a Festival. As it teaches: One may tend to all other public needs. What does the word all come to add that was not stated explicitly? Does it not come to add the digging of cisterns, which is permitted?
הכל
(10) לָא לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתַנְיָא היוֹצְאִין לְקַוֵּוץ אֶת הַדְּרָכִים וּלְתַקֵּן אֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת הָאִסְטְרָטָאוֹת וְלָמוֹד אֶת הַמִּקְוָאוֹת וְכׇל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַרְגִּילִין לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה.
The Gemara rejects this opinion: No, the word all comes to add that which is taught in the following baraita: On the intermediate days of a Festival, agents of the court go out to clear thorns from the road, and to repair the city streets and highways [isterata’ot], and to measure the ritual baths to ascertain that they have the requisite quantity of water. And if any ritual bath does not contain forty se’a, the minimal measure for ritual purification, they direct [margilin] a stream of water into it, such that it flows over the ground before entering the bath, so as not to disqualify the water as drawn water until it holds forty se’a of water.
The Gemara rejects this opinion: No, the word all comes to add that which is taught in the following baraita: On the intermediate days of a Festival, agents of the court go out to clear thorns from the road, and to repair the city streets and highways [isterata’ot], and to measure the ritual baths to ascertain that they have the requisite quantity of water. And if any ritual bath does not contain forty se’a, the minimal measure for ritual purification, they direct [margilin] a stream of water into it, such that it flows over the ground before entering the bath, so as not to disqualify the water as drawn water until it holds forty se’a of water.
ודחינן לא, לאיתויי הא דתניא: יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות והאיסטראות ולמוד המקואות. וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה.
לקווץ את הדרכים – לפנות קוצים שבדרכים.
מרגילין להיות בתוכו ארבעים סאה – שמרגילין שיהא נוגע במקוה אמת המים כדי שיהא בו ארבעים סאה.
לאתויי הך דתניא – קא סלקא דעתיה דהאי דקפריך הכא דבכלל מתקנין הדרכים לא הוי קוץ דרכים דתיקון משמע שמתקן הגבשושיות והגומות הלכך פריך הכי ומתרץ כל אלו בהדיא קתני להו דהוו בכלל מתקנין כו׳ א״נ האי דמקשה הך קושיא לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא הוי ידע דגרס בה ומתקנין את הדרכים.
לקווץ. ליטול קוצים מן הדרכים, רישפצי בלע״ז. כמו ובכל תבואתי תשרש.
למוד את המקואות. אם חסרו המים משיעור אמה על אמה ברום שלש אמות, ואם המקוה ארוך וקצר מרוחב אמה, יכול לשער לפי המדה הזאת.
ואם אין בו כשיעור מרגילין לו. כלומר פותחין לו המעיין שהוא רחוק ממנו, ולא ממים שאובין, שהרי מקוה חסר נפסל בשלשת לוגין מים שאובין. ואף על פי שירדו עליו גשמים אחר כן כשיעור מקוה שלם, פסולין הכל, עד שיוציאו הכל מן המקוה שלא ישאר בו כלום מן המים הראשונים, לפי שכולן נחשבין כשאובין.
רחובות העיר שיושבין שם בני העיר.
אסטרטיאות. שווקים לסחורה.
לקווץ. ליטול הקוצים מן הדרכים1 כמו כל תבואתי תשרש פי׳ תעקור השרשים.
איסטראו׳. שווקי׳ לסחורה מתקנין אם יש בהן גומות2.
למוד. שיהא בן מ׳ סאה3.
מרגילין. מביאין ממים מחוברין ולא שאובין4.
1. עיין פרש״י לרי״ף לקווץ כמו תשרש ליטול קוצים מן הדרכים.
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה איסטרטות.
3. ובפרש״י לרי״ף כתב למוד שמודד אמה על אמה ברום ג׳ אמות ואם המקום ארוך וקצר יכול למוד לפי המדה הזאת. ועיין שיטת ריב״ב שכתב שמודדין אמה על אמה ברום שלש אמות שיעור ארבעים סאה.
4. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה מרגילין. ובפרש״י פי׳ שמרגילין שיהא נוגע במקוה אמת המים כדי שיהא בו ארבעים סאה. ועיין מאירי ריש שקלים שכתב וז״ל ואת מקוות המים ר״ל שבודקין את המקואות וכל שנמצא חסר משלימין אותו להכשירו אם במים שאובים אם לא היה חסר שלשת לוגין אם במים הכשרים לכך אם היה חסר שלשת לוגין.
ראיה זו דוחים: לא, לאתויי הא דתניא [להביא את זו ששנויה בברייתא] בענין זה, שבחול המועד יוצאין לקווץ (להוציא את הקוצים) מן הדרכים, ולתקן את הרחובות שבעיר, ואת האסטרטאות (רחובות ראשיים) ולמוד (למדוד) את המקואות אם יש בהם מים כשיעור, וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה (שהוא השיעור הראוי לטהרה) מרגילין (מושכים) לתוכו (לא על ידי שאיבה הפוסלת, אלא על ידי משיכה שאינה פוסלת) ארבעים סאה מים.
The Gemara rejects this opinion: No, the word all comes to add that which is taught in the following baraita: On the intermediate days of a Festival, agents of the court go out to clear thorns from the road, and to repair the city streets and highways [isterata’ot], and to measure the ritual baths to ascertain that they have the requisite quantity of water. And if any ritual bath does not contain forty se’a, the minimal measure for ritual purification, they direct [margilin] a stream of water into it, such that it flows over the ground before entering the bath, so as not to disqualify the water as drawn water until it holds forty se’a of water.
הכל
(11) וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא יָצְאוּ וְעָשׂוּ כׇּל אֵלּוּ שֶׁכׇּל דָּמִים שֶׁנִּשְׁפְּכוּ שָׁם מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֵם שְׁפָכוּם ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ט:י׳} וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים.
And from where is it derived that if agents of the court did not go out and do all these repairs, that with regard to any blood that is shed there on account of their negligence, the verse ascribes to them guilt as if they had shed it? The verse states with regard to the cities of refuge that offer protection to someone who committed inadvertent manslaughter: “That innocent blood be not shed in your land, which the Lord your God gives you for an inheritance, and so blood be upon you” (Deuteronomy 19:10). The Gemara maintains that the mishna uses the word all to allude to the cases mentioned in this baraita, and not to the digging of public cisterns.
And from where is it derived that if agents of the court did not go out and do all these repairs, that with regard to any blood that is shed there on account of their negligence, the verse ascribes to them guilt as if they had shed it? The verse states with regard to the cities of refuge that offer protection to someone who committed inadvertent manslaughter: “That innocent blood be not shed in your land, which the Lord your God gives you for an inheritance, and so blood be upon you” (Deuteronomy 19:10). The Gemara maintains that the mishna uses the word all to allude to the cases mentioned in this baraita, and not to the digging of public cisterns.
ומניין שאם לא יצאו ותיקנו כל אילו כל דמים שנשפכו שם מעלה אני עליהם כאילו הם שפכום שנאמר: ועשית מעקה לגגך וגו׳, וכתיב והיה עליך דמים.
והיה עליך דמים – פי׳ רבינו חננאל נקיט ליה להאי קרא מפרשת מעקה דדמי להאי דהוי מכשול ממתני׳ עם הגמרא יש ללמד שאסור להשקות קרקעות אלא אותן דהוו דבר האבד שיתקלקלו התבואה והאילנות הנטועים בה והוא הדין לשאר עבודת קרקע אסור בחולו של מועד והא דאמרינן דמותר להשקות הני מילי כגון מאמת המים העוברת בשדה עצמו דליכא טירחא יתירא ומותר לתקן בורות שיחין ומערות של יחיד ושל רבים מותר לחפור לכתחילה כיון דצריכי למים דהכי תניא לעיל כדפרישית.
כל דמים שנשפכו שם. באותם הרחובות שבאו עליהם אויבים ולא יכלו לברוח מהם ונהרגו, או שהוזקו בהם, או שנפל והוזק באותן קוצים. או שנפל לתוך אותן מימות ומת.
מעלה עליהן. על ב״ד שלאותה העיר כאילו שפכו דמו.
שנאמר והיה עליך דמים. דכתיב לעיל מיניה ולא ישפך דם נקי וגו׳ ובפרשת רוצח [ו]כתיב והיה עליך דמים.
כל דמים שנשפכו. באותן רחובות אם באו בהן אויבים ולא יכלו לברוח ונהרגו או הוזקו או שנפלו בגומות או נתקלו בקוצים1.
מעלה עליהן. על ב״ד של אותה העיר.
והיה עליך דמים. בפרש׳ רוצח כתי׳ ולעי׳ מיני׳ כתי׳ ולא ישפך דם נקי2.
1. וכ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה כל הדמים.
2. וכ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה והיה עליך. ומסיים שם שאם אינו עושה דין מעלה עליו הכתוב כאילו שפכו. וכעי״ז כתב בשיטת ריב״ב וכ״כ הריטב״א. ולפ״ז מייתי האי קרא משום דאיירי בב״ד שאם לא תקנו מה שצריכים לתקן ולהרוג הצריך הרי נקרא כאילו הם הרגו. אמנם עיין בתוס׳ שהביא בשם ר״ח דנקיט ליה להאי קרא דפרשת מקלט דדמי להאי דהוי מכשול. אמנם בגליון שם הגיה דגבי מעקה כתיב קרא אחרינא והאי קרא דוהיה עליך דמים כתיב בפרשת ערי מקלט. שו״ר בדברי המאירי ריש שקלים שכתב וז״ל ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות פי׳ הדרכים ההולכות לערי מקלט להשוותם ולישר מהלכם מכל מכשול כגון תל או בקעה כדי שתהא ההליכה בהם למכה נפש בשגגה מיושרת שלא למצוא בהם עכוב כדי להצילו מיד גואל הדם וכדכתיב תכין לך הדרך ובכלל זה תקון הגשרים אם היה שם נהר ושאר מיני תקוני הדרכים כגון הרחבת הדרכים לרוחב שלושים ושתים אמות כמו שהתבאר במקומו וכן כל מקום שיש שם פרשת דרכים שיכתבו מקלט באותה ההולכת לעיר המקלט כדי שיפנה הרוצח דרך שם ודברים אלו כלם נעשים על ידי בית דין ועליהם חובה זו מוטלת עכ״ל. ובזה א״ש דמייתי להאי קרא.
ומנין שאם לא יצאו בית דין ועשו כל אלו, שכל דמים שנשפכו שם בשל מכשולים אלה מעלה עליהם (מחשיב להם) הכתוב כאילו הם שפכום — תלמוד לומר, ממה שאמר הכתוב בענין ערי מקלט: ״ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה והיה עליך דמים״ (דברים יט, י).
And from where is it derived that if agents of the court did not go out and do all these repairs, that with regard to any blood that is shed there on account of their negligence, the verse ascribes to them guilt as if they had shed it? The verse states with regard to the cities of refuge that offer protection to someone who committed inadvertent manslaughter: “That innocent blood be not shed in your land, which the Lord your God gives you for an inheritance, and so blood be upon you” (Deuteronomy 19:10). The Gemara maintains that the mishna uses the word all to allude to the cases mentioned in this baraita, and not to the digging of public cisterns.
הכל
(12) הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת הַמִּקְוָאוֹת וְעוֹשִׂין כׇּל צוֹרְכֵי רַבִּים לְאֵתוֹיֵי מַאי לָאו לְאֵתוֹיֵי חֲפִירָה שְׁמַע מִינַּהּ.:
The Gemara questions this: But these additional cases are explicitly taught in the mishna: One may repair the roads, streets, and ritual baths, and one may tend to all other public needs. What does this last phrase come to add? Does it not come to add the digging of cisterns needed by the public? The Gemara agrees: Conclude from this that the mishna means to permit the digging of new cisterns when they are needed by the public.
The Gemara questions this: But these additional cases are explicitly taught in the mishna: One may repair the roads, streets, and ritual baths, and one may tend to all other public needs. What does this last phrase come to add? Does it not come to add the digging of cisterns needed by the public? The Gemara agrees: Conclude from this that the mishna means to permit the digging of new cisterns when they are needed by the public.
ופריק הא בהדיא קתני לה. מתקנין את הדרכים כו׳ כל צורכי רבים. לאיתויי מאי? לאיתויי חפירה – של רבים שהיא מותרת שמע מינה.
הא – דקאמרת דלאתויי הני נמי בהדיא קתני במתני׳ מתקנין כו׳ אלא ודאי הא דקתני ועושין כל צורכי רבים לאתויי חפירה קא אתו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]
כל צרכי הרבים לאיתויי מאי לאו לאיתויי חפירה ק״ל ודילמא לאתויי שדנין דיני ממונות ודיני מכות ועריפת העגלה וכל האמורין בירוש׳ וליכא למי׳ דבש״ס דילן סבי׳ להו שאין עושים כל הדברים ההם במועד וכדמוכח באידך פירק׳ וי״ל דאנן משמע לן דאע״ג דמרבי במתני׳ כל הנהו מילי דירוש׳ לא סגיא דלא מרבה שום דבר לתיקון קרקע כעין הפרטין דפריט במתני׳.
ומשיבים: הא בהדיא קתני [ענין זה בפירוש שנינו] שהרי אומרת המשנה במפורש: ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות ואת המקואות, ואם כן התוספת ״ועושין כל צורכי רבים״ לאתויי מאי [להביא את מה] — לאו לאתויי [האם לא להביא] חפירה של בורות הצריכים לרבים? ומסכמים, אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך פירוש המשנה.
The Gemara questions this: But these additional cases are explicitly taught in the mishna: One may repair the roads, streets, and ritual baths, and one may tend to all other public needs. What does this last phrase come to add? Does it not come to add the digging of cisterns needed by the public? The Gemara agrees: Conclude from this that the mishna means to permit the digging of new cisterns when they are needed by the public.
הכל
(13) ומְצַיְּינִין אֶת הַקְּבָרוֹת.: אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רֶמֶז לְצִיּוּן קְבָרוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר {יחזקאל ל״ט:ט״ו} וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן.
§ It was taught in the mishna: One may mark graves on the intermediate days of a Festival so that passersby will know to avoid them and not become ritually impure. Rabbi Shimon ben Pazi said: Where is there an allusion in the Torah to the marking of graves? The verse states: “And when they that pass through shall pass through the land, and any see a man’s bone, then shall he set up a sign by it” (Ezekiel 39:15). Ezekiel prophesies that at some future time, the Jewish people will erect signs over the strewn remains of the dead so that others will know to avoid ritual impurity.
§ It was taught in the mishna: One may mark graves on the intermediate days of a Festival so that passersby will know to avoid them and not become ritually impure. Rabbi Shimon ben Pazi said: Where is there an allusion in the Torah to the marking of graves? The verse states: “And when they that pass through shall pass through the land, and any see a man’s bone, then shall he set up a sign by it” (Ezekiel 39:15). Ezekiel prophesies that at some future time, the Jewish people will erect signs over the strewn remains of the dead so that others will know to avoid ritual impurity.
ערך ציון
ציון – א(בריש שקלים) ומציינין על הקברות (מועד קטן ה.) פי׳ מלשון ובנה אצלו ציון כרם רבעי מציינין אותו בקוזזו׳ אדמה עיין בערך חרם (ברכות ח) אוהב ה׳ שערי ציון אוהב ה׳ שערום המצוינין בהלכה מכל בתי כנסיות ומדרשות (עירובין נד:) הציבי לך ציונין עשי ציונין לתורה מאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון רבי אליעזר אמר מהכא ומודע לבינה תקרא וכו׳ (בפסקא ויהי ביום כלות משה) צב מציינות צב מטוכסות פי׳ מטוכסות מצויירות.
א. [צייכען.]
מציינין את הקברות – שעושין סימנים על הקברות בסיד כדאמר במרובה (ב״ק דף סט.) של קברות בסיד דחוור כעצמות כדי שלא ילכו אוכלי תרומה לשם.
דכתיב וראה עצם וכו׳ – יחזקאל מתנבא על העתיד לבא שיעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ורמז הוא שלא בא הכתוב אלא להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון.
וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ורמז הוא, שלא בא הכתוב להזהיר ולומר שיהא אדם עושה ציון, אלא הנביא היה מתנבא שיעשו ישראל ציונין על עצמות פגרי האומות המושלכים בארצם.
ובנה אצלו ציון. יחזקאל היה מתנב׳ על העתיד לבא שיעשו ישראל ציונין על עצמות הפגרים המושלכים בארצם ורמז הוא1 ולא בא הכתו׳ אלא להזהיר ולומ׳ שיהא עושה ציון ומשו׳ היסט ומגע אין צריך ציון דמכסיהו בקרקע ודיו.
1. צ״ב קצת בדברי רבינו מאי כוונתו. ועיין בהגהות הב״ח לפרש״י (אות ה׳) שכתב וז״ל ונ״ב ס״א שלא בא הכתוב להזהיר ואמר שיהא אדם עושה ציון דמש״ה א״צ ציון דכיון שאינו מטמא באהל מכסהו בקרקע ואין צריך לציין עכ״ל. וכוונתו דכיון דלרשב״י קברי עכו״ם אין מטמאין באהל וא״כ ליתא הכא אלא טומאת מגע ומשום זה אין מציינין וכדאמרינן לקמן בגמ׳ דאין מציינין אלא על טומאת אהל. ואפשר דזה כונת דברי רבינו דלכך נקרא רמז כיון דעצמות עכו״ם לא בעו קבורה דאין מטמאין באהל ומשום מגע והסיט לבד אין מציינין. ועיין בתוס׳ שכתב דהוי רמז משום דהאי קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא בזמן הזה. ובנמוק״י כתב פירוש רמז הוא שלא בא הכתוב לומר שיעשה ציון אלא מתנבא היה שיעשו ישראל ציונין על עצמות פגרי העכו״ם שיהו מושלכין בארצם.
א שנינו במשנה שמציינין את הקברות בחול המועד. כלומר, עושים עליהם סימן כדי שלא יטמאו בהם אנשים הנזהרים מטומאה. אמר ר׳ שמעון בן פזי: רמז לציון הקברות מן התורה (הכתוב) מנין — תלמוד לומר: ״וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון״ (יחזקאל לט, טו), שהנביא מתנבא, שלעתיד לבוא יעשו ישראל ציונים (סימנים) על עצמות המתים המושלכים, כדי שלא יטמאו בהם אנשים הנזהרים מטומאה.
§ It was taught in the mishna: One may mark graves on the intermediate days of a Festival so that passersby will know to avoid them and not become ritually impure. Rabbi Shimon ben Pazi said: Where is there an allusion in the Torah to the marking of graves? The verse states: “And when they that pass through shall pass through the land, and any see a man’s bone, then shall he set up a sign by it” (Ezekiel 39:15). Ezekiel prophesies that at some future time, the Jewish people will erect signs over the strewn remains of the dead so that others will know to avoid ritual impurity.
הכל
(14) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי הָא מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי יְחֶזְקֵאל מַאן אֲמַר וְלִיטַעְמָיךְ הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ {יחזקאל מ״ד:ט׳} כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי (לְשָׁרְתֵנִי).
Ravina said to Rav Ashi: Before the prophet Ezekiel came and alluded to this obligation, who said that graves must be marked? Even before the time of Ezekiel, people were careful with regard to ritual impurity. Rav Ashi responded: And according to your reasoning, that Ezekiel was introducing a new halakha, the same question can be raised with regard to this statement that Rav Ḥisda said. As Rav Ḥisda said with regard to the halakha that one who is uncircumcised or an apostate may not serve in the Temple: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher, but rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel ben Buzi, who said of such individuals: “No stranger, uncircumcised in heart, or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
Ravina said to Rav Ashi: Before the prophet Ezekiel came and alluded to this obligation, who said that graves must be marked? Even before the time of Ezekiel, people were careful with regard to ritual impurity. Rav Ashi responded: And according to your reasoning, that Ezekiel was introducing a new halakha, the same question can be raised with regard to this statement that Rav Ḥisda said. As Rav Ḥisda said with regard to the halakha that one who is uncircumcised or an apostate may not serve in the Temple: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher, but rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel ben Buzi, who said of such individuals: “No stranger, uncircumcised in heart, or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
כל בן נכר וערל בשר – שמתו אחיו מחמת מילה ולא רצו למולו שיראים פן ימות גם הוא כאחיו לא יבא אל מקדשי לשרתני שאסורין בעבודה.
הא מקמי דליתי יחזקאל – כלומר לדידך דאמרת דבזמן הזה הוי מדאורייתא אם כן מקמי דליתי יחזקאל הוה ליה להקדוש ברוך הוא לאשמועינן דצריך ציון ומתרץ הרבה דברים דקים לן דאסורין מן התורה דלא כתיב בקרא אלא בהלכה עד דאתא יחזקאל והאי הכי נמי.
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: הא מקמי דליתי [דבר זה לפני שבא] יחזקאל הנביא ורמז לחיוב זה, מאן [מי] אמר וכיצד ידעו שצריך לעשות כן? והלא גם לפניו היו נזהרים מטומאה? השיב לו רב אשי: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאתה חושב שיחזקאל חידש זאת, הא [זו] שאמר רב חסדא: דבר זה שערלים ומומרים אסורים לעבוד במקדש, מתורת משה רבינו לא למדנו, אלא מדברי יחזקאל בן בוזי הנביא למדנו, שנאמר בהם: ״כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לשרתני״ (יחזקאל מד, ט), וגם על זה יש לשאול:
Ravina said to Rav Ashi: Before the prophet Ezekiel came and alluded to this obligation, who said that graves must be marked? Even before the time of Ezekiel, people were careful with regard to ritual impurity. Rav Ashi responded: And according to your reasoning, that Ezekiel was introducing a new halakha, the same question can be raised with regard to this statement that Rav Ḥisda said. As Rav Ḥisda said with regard to the halakha that one who is uncircumcised or an apostate may not serve in the Temple: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher, but rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel ben Buzi, who said of such individuals: “No stranger, uncircumcised in heart, or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
הכל
(15) מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי יְחֶזְקֵאל מַאן אֲמַר אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא הָכָא נָמֵי גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא.
Here too, one can ask: Before Ezekiel came, who said that such individuals cannot serve in the Temple? Rather, you must say that originally they learned it as a tradition and it was an accepted halakha for generations, and then Ezekiel came and based it on a verse. Here too, with regard to the obligation to mark graves, they originally learned it as a tradition, and then Ezekiel came and based it on a verse.
Here too, one can ask: Before Ezekiel came, who said that such individuals cannot serve in the Temple? Rather, you must say that originally they learned it as a tradition and it was an accepted halakha for generations, and then Ezekiel came and based it on a verse. Here too, with regard to the obligation to mark graves, they originally learned it as a tradition, and then Ezekiel came and based it on a verse.
מקמי דליתי [לפני שבא] יחזקאל, מאן [מי] אמר איסור זה? אלא על כרחך יהא עליך לומר כי גמרא גמירי לה [במסורת למדו אותה] ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכה אקרא [והסמיכה על הכתוב] אף שהיא הלכה מקובלת מדורות, הכא נמי גמרא גמירי לה [כאן גם כן במסורת למדנו אותה], ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכה אקרא [והסמיכה על הכתוב].
Here too, one can ask: Before Ezekiel came, who said that such individuals cannot serve in the Temple? Rather, you must say that originally they learned it as a tradition and it was an accepted halakha for generations, and then Ezekiel came and based it on a verse. Here too, with regard to the obligation to mark graves, they originally learned it as a tradition, and then Ezekiel came and based it on a verse.
הכל
(16) רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מֵהָכָא {ויקרא י״ג:מ״ה} וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא טוּמְאָה קוֹרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ פְּרוֹשׁ וְכֵן אָמַר רַבִּי עוּזִּיאֵל בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עוּזִּיאֵל רַבָּה טוּמְאָה קוֹרְאָהּ לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ פְּרוֹשׁ.
Rabbi Abbahu said: An allusion to the marking of graves may be derived from here: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip, and shall cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). This verse teaches that impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself. The leper must inform others of his status so that they know not to come into contact with him and thereby maintain their ritual purity. So too, in our case, graves must be marked so that others will know to avoid them and prevent contracting ritual impurity. And similarly, Rabbi Uzziel, grandson of Rabbi Uzziel the Great, said: Impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself.
Rabbi Abbahu said: An allusion to the marking of graves may be derived from here: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip, and shall cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). This verse teaches that impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself. The leper must inform others of his status so that they know not to come into contact with him and thereby maintain their ritual purity. So too, in our case, graves must be marked so that others will know to avoid them and prevent contracting ritual impurity. And similarly, Rabbi Uzziel, grandson of Rabbi Uzziel the Great, said: Impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself.
טמא יקר׳. רמז שטומא׳ קורא׳ פרוש מהנה ובגמר׳ והא מיבעי לי׳ דטמא טמ׳ יקר׳ צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים ומשני א״כ ליכתוב קר׳ וטמא יקרא וטמא טמא ש״מ תרתי.
מהכא וטמא טמא יקרא טומאה כו׳. י״ל הכא ניחא ליה לאתויי קרא דכתיב באורייתא כדפריך לעיל הא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה והאי קרא דאורייתא אית ליה פירכא דמבעי ליה לכדתניא צריך להודיע צערו כו׳ אלא גבי רב פפא דמייתי ג״כ מקרא דנביאים הוצרכו התוס׳ לומר דכל חד וחד נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה כו׳ מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה עכ״ל והוא דחוק דכמה מקראי דאורייתא לא מסקי אדעתיהו ודנביאים מסקי אדעתייהו ויותר קשה מאי דדריש ליה מקרא דהרימו מכשול מדרך וגו׳ היאך לא אסיק אדעתיה רישא דההוא קרא פנו דרך ונראה לפרש דכולהו אית להו פירכא קצת ומאן דדריש מובנה אצלו ציון ההוא קרא ודאי מפורש טפי בענינו מכולהו מיהו אית ליה פירכא דההוא לעתיד במלחמת גוג כתיב ולא בזמן הזה והך דרשה דטמא טמא יקרא אית ליה פירכא כדאמרי׳ דמבעיא ליה דצריך להודיע כו׳ והאי קרא ולפני עור לא תתן מכשול אית ליה פירכא דלא משמע אלא שלא תעשה לו מכשול בידים אבל לשומרו מן המכשול לציין הקברות לא משמע מיניה וקרא דסולו סולו פנו דרך אית ליה פירכא דמקום דרך הרבים דשכיחי טהרות ודאי דצריך לתקן אבל לציין קברות דאינו במקום דשכיחי רבים לא שמעינן מיניה דצריך לציין אבל מסיפא דקרא הרימו מכשול מדרך עמי דיתורא הוא ללמד לציין גם במקום דלא שכיחי רבים דהיינו לציין הקברות ודדריש ליה מוהודעת להם את הדרך וגו׳ ניחא ליה לאתויי קרא דאורייתא ומאן דדריש ליה מקרא אחרינא והזרתם את בני ישראל וגו׳ משמע ליה דקרא דוהודעת להם את הדרך אית ליה פירכא דמבעי ליה כדדרשינן מיניה פ׳ אלו מציאות והודעת להם את הדרך זו בית חייהם כו׳ כמפורש שם וקרא דוהזרתם את בני ישראל וגו׳ אית ליה פירכא דע״כ לא איירי בטומאת מת שלא הוזהרו בני ישראל על כך רק הכהנים אלא בטומאת נדה איירי כדאמרינן פ״ק דשבועות וקרא דושמרתם את משמרתי אית ליה פירכא דמבעי ליה לאיסור שניות לעריות דגבי עריות כתיב האי קרא כדאמרינן פ״ב דיבמות והאי קרא ושם דרך אראנו וגו׳ אית ביה פירכא דאיכא למידרש ביה כדלקמן כל השם אורחותיו:
ר׳ אבהו אמר: מהכא [מכאן] יש רמז לציון קברות, שנאמר במצורע: ״וטמא טמא יקרא״ (ויקרא יג, מה), וכוונתו: טומאה קוראה לו ואומרת לו ״פרוש״. שהטמא צריך להודיע לרבים שטמא הוא ויפרשו ממנו, וכן עושים גם בקבר שצריך להודיע טומאתו. וכן אמר ר׳ עוזיאל בר בריה [בן בנו] של ר׳ עוזיאל רבה [הגדול]: טומאה קוראה לו ואומרת לו ״פרוש״.
Rabbi Abbahu said: An allusion to the marking of graves may be derived from here: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip, and shall cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). This verse teaches that impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself. The leper must inform others of his status so that they know not to come into contact with him and thereby maintain their ritual purity. So too, in our case, graves must be marked so that others will know to avoid them and prevent contracting ritual impurity. And similarly, Rabbi Uzziel, grandson of Rabbi Uzziel the Great, said: Impurity cries out to the passerby and tells him: Remove yourself.
הכל
(17) וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא זצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁין עָלָיו רַחֲמִים.
The Gemara asks: But with regard to this verse, does it come to teach this idea? That verse is needed for that which is taught in the following baraita: “And he shall cry: Impure, impure”; this teaches that the leper must inform the public of his distress, and the public will pray for mercy on his behalf.
The Gemara asks: But with regard to this verse, does it come to teach this idea? That verse is needed for that which is taught in the following baraita: “And he shall cry: Impure, impure”; this teaches that the leper must inform the public of his distress, and the public will pray for mercy on his behalf.
ושמע מינה נמי כל מי שאירע בו דבר כגון המצורע וכיוצא בו צריך להודיע לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים, שנאמר: וטמא טמא יקרא.
ושואלים: והאי להכי הוא דאתא [ופסוק זה לצורך זה הוא שבא]? הלא הפסוק ההוא מיבעי ליה לכדתניא [הוצרך לו לכפי ששנינו בברייתא] בענין אחר: ״וטמא טמא יקרא״ כוונתו: שצריך המצורע להודיע צערו לרבים, שחולה הוא ואז רבים מבקשים עליו רחמים!
The Gemara asks: But with regard to this verse, does it come to teach this idea? That verse is needed for that which is taught in the following baraita: “And he shall cry: Impure, impure”; this teaches that the leper must inform the public of his distress, and the public will pray for mercy on his behalf.
הכל
(18) א״כ אִם כֵּן לִיכְתּוֹב וְטָמֵא יִקְרָא מַאי וְטָמֵא טָמֵא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
The Gemara answers: If it is so that the verse comes to teach only one idea, let it write: And he shall cry: Impure. What is to be derived the repetition of impure, impure? Learn from this reiteration two ideas: First, that the leper must inform the public of his pain so that others will pray on his behalf, and second, that he must warn the public to stay away so that they avoid coming into contact with him and contracting ritual impurity.
The Gemara answers: If it is so that the verse comes to teach only one idea, let it write: And he shall cry: Impure. What is to be derived the repetition of impure, impure? Learn from this reiteration two ideas: First, that the leper must inform the public of his pain so that others will pray on his behalf, and second, that he must warn the public to stay away so that they avoid coming into contact with him and contracting ritual impurity.
ומשיבים: אם כן, אם בא כתוב זה ללמד רק דבר אחד ליכתוב [שיכתוב] המקרא אם כן רק ״וטמא יקרא״, מאי [מה] למדנו מן ההכפלה ״וטמא טמא״ — שמעת מינה תרתי [לומד אתה ממנה שני דברים], הן לענין הודעת צערו לרבים, והן שצריך להזהיר את הרבים מלהיטמא לו.
The Gemara answers: If it is so that the verse comes to teach only one idea, let it write: And he shall cry: Impure. What is to be derived the repetition of impure, impure? Learn from this reiteration two ideas: First, that the leper must inform the public of his pain so that others will pray on his behalf, and second, that he must warn the public to stay away so that they avoid coming into contact with him and contracting ritual impurity.
הכל
(19) אַבָּיֵי אָמַר מֵהָכָא {ויקרא י״ט:י״ד} וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל רַב פָּפָּא אָמַר {ישעיהו נ״ז:י״ד} וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ.
Abaye said: An allusion to the marking of graves may be learned from here, as it is written: “You shall not put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). Rav Pappa said the obligation is alluded to in the verse: “And He will say: Pave, pave, clear the way, take up the stumbling block out of the way of My people” (Isaiah 57:14), which indicates that roads must be cleared of all obstacles and hazards.
Abaye said: An allusion to the marking of graves may be learned from here, as it is written: “You shall not put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). Rav Pappa said the obligation is alluded to in the verse: “And He will say: Pave, pave, clear the way, take up the stumbling block out of the way of My people” (Isaiah 57:14), which indicates that roads must be cleared of all obstacles and hazards.
ורבנן אחריני נמי אמרי מהני קראי: ולפני עיור לא תתן מכשול, וכתיב הרימו מכשול מדרך עמי, והודעת להם את הדרך ילכו בה.
רב פפא אמר סלו סלו – כל חד וחד נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה ולא פליגי אלא אורחיה דמלתא דכל חד מסיק אדעתיה מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה.
מכשול. עשה בענין שלא יכשלו בני אדם באותה טומאה שישרפו עליה תרומה וקדשי׳1 וכל חד טעמ׳ דנפשי׳ קא׳ ולא פליגי2.
1. כעי״ז פרש״י ד״ה ולפני עור.
2. וכ״כ התוס׳ דכל חד וחד נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה ולא פליגא אלא אורחיה דמילתא מסיק אדעתיה מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה. וכ״כ הריטב״א. ועיין מהרש״א בח״א.
אביי אמר: רמז לציון קברות מהכא [מכאן], שנאמר: ״ולפני עור לא תתן מכשל״ (ויקרא יט, יד). רב פפא אמר, הרמז הוא ממה שנאמר: ״ואמר סלו סלו פנו דרך״ (ישעיהו נז, יד), שיש לפנות הדרך מכל מפגע,
Abaye said: An allusion to the marking of graves may be learned from here, as it is written: “You shall not put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). Rav Pappa said the obligation is alluded to in the verse: “And He will say: Pave, pave, clear the way, take up the stumbling block out of the way of My people” (Isaiah 57:14), which indicates that roads must be cleared of all obstacles and hazards.
הכל
(20) רַב חִינָּנָא אָמַר הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר {שמות י״ח:כ׳} וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ (אֲשֶׁר) יֵלְכוּ בָהּ.
Rav Ḥinnana said: This may be derived from the end of that very same verse: “Take up the stumbling block from the way of My people” (Isaiah 57:14). Rabbi Yehoshua, son of Rav Idi, said: This may be derived from the verse: “And you shall show them the way in which they must walk” (Exodus 18:20), i.e., you must properly repair the roads, which includes marking graves.
Rav Ḥinnana said: This may be derived from the end of that very same verse: “Take up the stumbling block from the way of My people” (Isaiah 57:14). Rabbi Yehoshua, son of Rav Idi, said: This may be derived from the verse: “And you shall show them the way in which they must walk” (Exodus 18:20), i.e., you must properly repair the roads, which includes marking graves.
מטכסיסי תלמיד המוכתר במדותיו שלא להטריד את רבו בשאלות ביום שהוא יודע בו שיש לו לדרוש ברבים שמא יהא הרב צריך להטריד מחשבתו באותן הדברים ותהא טרדתו מביאתו לידי מכשול במה שהוא עתיד לדרוש בו באותו היום והוא שאמרו ר׳ ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל שבתא הוא מקשי ליה בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה קרי עליה ושם דרך אראנו בישע אלהים:
רב חיננא אמר: מסופו של אותו פסוק נלמד הדבר, שנאמר ״הרימו מכשול מדרך עמי״ (ישעיהו נז, יד). ר׳ יהושע בריה [בנו] של רב אידי אמר: דבר זה נלמד ממה שנאמר: ״והודעת להם את הדרך ילכו בה״ (שמות יח, כ), לומר שיש לתקן את הדרכים כיאות ובכלל זה ציון הקברות.
Rav Ḥinnana said: This may be derived from the end of that very same verse: “Take up the stumbling block from the way of My people” (Isaiah 57:14). Rabbi Yehoshua, son of Rav Idi, said: This may be derived from the verse: “And you shall show them the way in which they must walk” (Exodus 18:20), i.e., you must properly repair the roads, which includes marking graves.
הכל
(21) מָר זוּטְרָא אָמַר {ויקרא ט״ו:ל״א} וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם רַב אָשֵׁי אָמַר {ויקרא י״ח:ל׳} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.
Mar Zutra said that an allusion to this obligation is found in the verse “Thus you shall separate the children of Israel from their impurity” (Leviticus 15:31), which indicates that people must be warned to stay away from that which could cause them to become ritually impure. Rav Ashi said it is derived from the verse: “And you shall keep My charge” (Leviticus 18:30), which means that you must establish a safeguard for My charge, i.e., protective measures must be enacted to prevent people from transgressing halakha, a task that includes distancing people from ritual impurity by marking off graves, so that they not come to convey ritual impurity to teruma or other consecrated items.
Mar Zutra said that an allusion to this obligation is found in the verse “Thus you shall separate the children of Israel from their impurity” (Leviticus 15:31), which indicates that people must be warned to stay away from that which could cause them to become ritually impure. Rav Ashi said it is derived from the verse: “And you shall keep My charge” (Leviticus 18:30), which means that you must establish a safeguard for My charge, i.e., protective measures must be enacted to prevent people from transgressing halakha, a task that includes distancing people from ritual impurity by marking off graves, so that they not come to convey ritual impurity to teruma or other consecrated items.
והזרתם – ומתרגמינן ותפרשון.
עשו משמרת למשמרתי – עשו משמרת לאוכלי תרומה דכתיב בה משמרת דכתיב (במדבר יח) ואני נתתי לך את משמרת תרומותי שלא יהו מטמאים.
מר זוטרא אמר שלמדו זאת ממה שנאמר: ״והזרתם את בני ישראל מטמאתם״ (ויקרא טו, לא), משמע שיש להרחיק את האנשים מן הטומאה. רב אשי אמר, דבר זה נלמד ממה שנאמר: ״ושמרתם את משמרתי״ (ויקרא יח, ל), שמשמעו: עשו משמרת למשמרתי, שיש לעשות סייג ומשמרת לתורה ובכלל משמרת זו גם הרחקת אוכלי תרומה (שנאמר בהם: ״ואני נתתי לך את משמרת תרומותי. במדבר יח, ח) מן הטומאה על ידי ציון הקברות.
Mar Zutra said that an allusion to this obligation is found in the verse “Thus you shall separate the children of Israel from their impurity” (Leviticus 15:31), which indicates that people must be warned to stay away from that which could cause them to become ritually impure. Rav Ashi said it is derived from the verse: “And you shall keep My charge” (Leviticus 18:30), which means that you must establish a safeguard for My charge, i.e., protective measures must be enacted to prevent people from transgressing halakha, a task that includes distancing people from ritual impurity by marking off graves, so that they not come to convey ritual impurity to teruma or other consecrated items.
הכל
(22) רָבִינָא אָמַר {תהלים נ׳:כ״ג} וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
And finally, Ravina said: This obligation is alluded to by the verse “And to him who orders his way, I will show the salvation of God” (Psalms 50:23), meaning that one must mark the pathways that are ritually pure and upon which it is appropriate to walk.
And finally, Ravina said: This obligation is alluded to by the verse “And to him who orders his way, I will show the salvation of God” (Psalms 50:23), meaning that one must mark the pathways that are ritually pure and upon which it is appropriate to walk.
רבינא אמר מן הכתוב: ״ושם דרך אראנו בישע אלהים״ (תהלים נ, כג), לומר שיש לציין את הדרכים הראויות להליכה, ובכלל זה הנקיות מן הטומאה.
And finally, Ravina said: This obligation is alluded to by the verse “And to him who orders his way, I will show the salvation of God” (Psalms 50:23), meaning that one must mark the pathways that are ritually pure and upon which it is appropriate to walk.
הכל
(23) אריב״ל כׇּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׂם דֶּרֶךְ אַל תִּקְרֵי וְשָׂם אֶלָּא וְשָׁם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
With regard to the verse from Psalms cited above, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever appraises his ways in this world and contemplates how to act in the most appropriate way possible merits seeing the salvation of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And to him who orders his way.” Do not read it as vesam, who orders; rather, read it as vesham, and appraises. With this reading, the verse indicates that one who appraises his ways, him will I show the salvation of God.
With regard to the verse from Psalms cited above, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever appraises his ways in this world and contemplates how to act in the most appropriate way possible merits seeing the salvation of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And to him who orders his way.” Do not read it as vesam, who orders; rather, read it as vesham, and appraises. With this reading, the verse indicates that one who appraises his ways, him will I show the salvation of God.
ושם דרך – שעושין סימן באיזה דרך ילכו.
אראנו בישע אלהים – זה השם אורחותיו המחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ושם כמו שמין.
אל תקרי ושם אלא ושם כו׳. בויקרא רבה ושם כו׳ בשין כתיב דשאים אורחותיו כו׳ ור״ל הכא אל תקרי ושם בסין מלשון שימה אלא ושם בשין מלשון שומא וכפרש״י ששם ומחשב הפסד מצוה כו׳ ורישא דקרא זובח תודה יכבדנני ודרשינן בפרק נ״ה זובח יצרו ומתודה יכבדנני בב׳ עולמות ועלה קאמר דזהו הזובח יצרו השם דרכיו זוכה ורואה בישועתו כו׳ דהיינו בעה״ב:
על פסוק זה אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל השם (מעריך) אורחותיו וחושב כיצד לעשות דברים בצורה הראויה והכשירה — זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״ושם דרך״, אל תקרי ״ושם״ אלא ״ושם (בשין ימנית, מלשון שומא, הערכה) דרך״, אותו אדם ״אראנו בישע אלהים״.
With regard to the verse from Psalms cited above, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever appraises his ways in this world and contemplates how to act in the most appropriate way possible merits seeing the salvation of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And to him who orders his way.” Do not read it as vesam, who orders; rather, read it as vesham, and appraises. With this reading, the verse indicates that one who appraises his ways, him will I show the salvation of God.
הכל
(24) רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא תַּלְמִידָא דְּכׇל יוֹמָא הֲוָה מַקְשֵׁי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְרִיגְלָא לָא הֲוָה מַקְשֵׁי לֵיהּ
Rabbi Yannai had a certain student who would raise difficulties with his teachings every day as they were learning. On Shabbat of a Festival, when the broader public would come to hear the lesson, the student would not raise any difficulties, lest Rabbi Yannai lack an immediate answer and suffer embarrassment.
Rabbi Yannai had a certain student who would raise difficulties with his teachings every day as they were learning. On Shabbat of a Festival, when the broader public would come to hear the lesson, the student would not raise any difficulties, lest Rabbi Yannai lack an immediate answer and suffer embarrassment.
ר׳ ינאי הוה ליה ההוא תלמידא כל שתא הוה מקשי ובשבתא דריגלא לא הוה מקשי, והוה קרי עליה ושם דרך אראנו בישע אלהים.
בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה – משום דאתו כולי עלמא לפירקא ואי מקשי ליה ולא הוה מצי לפרוקי הוה מכסיף.
כל יומא הוי מקשי ליה בשבתא דריגלא כו׳ פרש״י משום דאתו כ״ע לפירקא ואי כו׳ הוה מכסיף עכ״ל והוא דחוק דלא הוה מצי לפרוקי ומיכסף גם מה שפי׳ ושם דרך שהיה מחשב השעות איזה מהן להקשות כו׳ זה אינו במשמעות המקרא דושם דרך ונראה לפי שהקושיות בתלמוד על הרוב נחלקים לב׳ חלקים הא׳ קושיות הסותר כגון ורמינהו והא תנן הב׳ קושיות היתור כגון פשיטא ול״ל והא תנינא חדא זימנא וקאמר דבכל יומא דהוי שם תלמידים בבהמ״ד והיה לומד ודורש להם דברים שאינן פשוטים ואפשר שהיה בהן להקשות קושיות הסותר או קושיות היתור אבל בשבתא דריגלא שהיה שם קיבוץ המון עם היה דורש להן דברים הפשוטים לתלמידים אלא שלא היו פשוטים להמון עם ובודאי שלא היה בהן קושיות הסותר כיון דדברים פשוטים הן וכן לא היה בהן קושיות היתור דגם שהם פשוטים לתלמידים צריכים הם להמון עם וקאמר בזה התלמיד דהוה מקשי ליה בכל יומא והשתא לא הוה מקשי משום דהדברים פשועים הם לו א״כ למה הוא בא בשבתא דריגלא לבהמ״ד שהרי לא היה צריך לדברים הפשוטים וקאמר דמ״מ הוא בא דשם לו הדרך דהיינו שהיה שם ומחשב לו שכר הליכת הדרך מביתו לבהמ״ד וקאמר דשכרו הוא דאראנו בדבר חידוש בישע אלהים דהיינו בסייעתא דשמיא הגם שבכח שכל האנושי לא היה בדברים אלו רק דברים פשוטים אראנו בישע וגו׳ דהיינו בסייעתא דשמיא נפלאות מתורתו וע״ד זה הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים:
ר׳ ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה [היה לו תלמיד אחד שבכל יום היה מקשה לו] קושיות בזמן הלימוד, בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה [בשבת הרגל שבא ציבור רחב לשמוע את הדרשה לא היה מקשה לו] שמא לפי שעה לא ימצא תשובה ויהיה נבוך,
Rabbi Yannai had a certain student who would raise difficulties with his teachings every day as they were learning. On Shabbat of a Festival, when the broader public would come to hear the lesson, the student would not raise any difficulties, lest Rabbi Yannai lack an immediate answer and suffer embarrassment.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מועד קטן ה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מועד קטן ה., ר׳ חננאל מועד קטן ה., רי"ף מועד קטן ה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מועד קטן ה., מיוחס לרש"י מועד קטן ה., תוספות מועד קטן ה., ר"י מלוניל מועד קטן ה. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מועד קטן ה. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מועד קטן ה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מועד קטן ה., מהרש"א חידושי הלכות מועד קטן ה., מהרש"א חידושי אגדות מועד קטן ה., גליון הש"ס לרע"א מועד קטן ה., פירוש הרב שטיינזלץ מועד קטן ה., אסופת מאמרים מועד קטן ה.
Moed Katan 5a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Moed Katan 5a, R. Chananel Moed Katan 5a, Rif by Bavli Moed Katan 5a, Collected from HeArukh Moed Katan 5a, Attributed to Rashi Moed Katan 5a, Tosafot Moed Katan 5a, Ri MiLunel Moed Katan 5a, R. Yehuda Almadari Moed Katan 5a, Meiri Moed Katan 5a, Ritva Moed Katan 5a, Maharsha Chidushei Halakhot Moed Katan 5a, Maharsha Chidushei Aggadot Moed Katan 5a, Gilyon HaShas Moed Katan 5a, Steinsaltz Commentary Moed Katan 5a, Collected Articles Moed Katan 5a