דאמר מר – במס׳ נזיר בפ׳ ג׳ מינין.
חטאת – [של נזיר טהור].
ואשם – דנזיר [טמא] מנין שאם נתן שיער גלוחו תחת [האש] שהחטאת ואשם מתבשלין בו מנין שיצא [שנאמר] ונתן על האש [אשר] תחת [זבח] מדלא כתיב תחת שלמים אלמא חטאת [ואשם] בכלל זבח הם.
(1) 
דְּאָמַר מָר חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח.
דְּאָמַר מָר חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח.This would be just as the Master said in a baraita concerning a nazirite: A nazirite who completes his term of naziriteship is required to shave his hair and bring various offerings. With regard to the shaved hair, the verse states: “And he shall take the hair of his nazirite head, and put it on the fire which is under the sacrifice of peace offerings” (Numbers 6:18). The baraita asks: From where is it derived that if, instead of putting his hair on the fire under the peace offering, he puts it on the fire under his sin offering or under his guilt offering, he still fulfills the obligation? The verse states: “The sacrifice,” which serves to include these two offerings. Evidently, the term “sacrifice” refers both to a sin offering and to a guilt offering. Why does the baraita concerning a leper derive a guilt offering only from the word “or”?
דאמר מר – גבי נזיר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת הדוד של חטאת ואשם מנין ת״ל זבח.
דאמר מר חטאת ואשם מנין ת״ל זבח – בפ׳ כל הפסולין (זבחים לו, א) גבי נאכל ליום ולילה ובקונטרס פירש בנזיר בפ׳ ג׳ מינין (נזיר מה:) גבי חטאת נזיר ואשמו.
וראיה לדבר שיכולים שני אלה להידרש מהמלה ״זבח״ כשלעצמה, שכן אמר מר [החכם] בברייתא: חטאת ואשם מנין? תלמוד לומר: ״זבח״!
This would be just as the Master said in a baraita concerning a nazirite: A nazirite who completes his term of naziriteship is required to shave his hair and bring various offerings. With regard to the shaved hair, the verse states: “And he shall take the hair of his nazirite head, and put it on the fire which is under the sacrifice of peace offerings” (Numbers 6:18). The baraita asks: From where is it derived that if, instead of putting his hair on the fire under the peace offering, he puts it on the fire under his sin offering or under his guilt offering, he still fulfills the obligation? The verse states: “The sacrifice,” which serves to include these two offerings. Evidently, the term “sacrifice” refers both to a sin offering and to a guilt offering. Why does the baraita concerning a leper derive a guilt offering only from the word “or”?
הכל
(2) הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּאָשָׁם לְהַכְשִׁיר וְחַטָּאת לְכַפֵּר בָּעֵינַן תְּרֵי קְרָאֵי.
The Gemara explains: This matter, that both a sin offering and a guilt offering can be derived from the same term, applies only where they are both brought together, for the same purpose, as in the case of a nazirite. Both offerings serve to render him fit, in the case of a pure nazirite to partake of wine and cut his hair, and in the case of an impure nazirite to begin counting his term of naziriteship again. But in the case of a leper, where his guilt offering serves to render him fit to return to the camp and his sin offering serves to atone for the sin that was the cause of his leprosy, since they come for different purposes, we need two verses, i.e., sources, to teach about the two of them.
The Gemara explains: This matter, that both a sin offering and a guilt offering can be derived from the same term, applies only where they are both brought together, for the same purpose, as in the case of a nazirite. Both offerings serve to render him fit, in the case of a pure nazirite to partake of wine and cut his hair, and in the case of an impure nazirite to begin counting his term of naziriteship again. But in the case of a leper, where his guilt offering serves to render him fit to return to the camp and his sin offering serves to atone for the sin that was the cause of his leprosy, since they come for different purposes, we need two verses, i.e., sources, to teach about the two of them.
[הני מילי] – דנפקא מחד קרא היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו כגון דנזיר דשניהם באים להכשיר אשם נזיר טמא להכשירו [למנות] נזירות שניה של טהרה וחטאת בנזיר טהור להכשירו ביין ותגלחת אבל מצורע דשניהם באים כאחת אשם להכשירו לבא אל המחנה שהרי דמיו נותנין לבהונות וחטאת לכפר על שבעה דברים שהנגעים באים עליהם כדאמרי׳ בערכין.
ה״מ – דנפקי תרוייהו חטאת ואשם של נזיר דכי הדדי נינהו דתרוייהו (חטאת דנזיר טהור ואשם דנזיר טמא) להכשירו ביין וליטמא במתים אתו אבל הכא במצורע דאשם להכשירו לבא במחנה אתי וחטאת לכפר דעל ז׳ דברים נגעים באין.
אבל היכא דחטאת לכפר ואשם להכשיר בעי תרי קראי – והא דלא מבעיא לן תרי קראי לחטאת ואשם של מצורע בפרק כל הפסולין (זבחים דף לו.) אלא נפקא לן מחד קרא כולהו חטאות ואשמות דנאכלים ליום ולילה היינו היכא דלא משנינן להו מדין שאר חטאות ואשמות אבל הכא משנינן להו דשאר חטאות ואשמות לא בעו נסכים והני בעו נסכים.
ומשיבים: נזקקים אנו ללימודים הללו לענין נסכי יין בחטאת המצורע ובאשמו, ואין למדים מהאמור בו ״זבח״, שכן הני מילי [דברים אלה] שחיוב נסכים בחטאת ואשם נלמדים מהמלה ״זבח״ אמורים רק היכא [היכן, במקרה] שבו ת רוייהו [שניהם, החטאת והאשם] — כי הדדי נינהו [זה כמו זה הם], ששניהם באים למטרה אחת, לאפשר (״להכשיר״) למביא הקרבנות הללו לעשות את מה שהיה אסור עליו קודם לכן. אבל היכא [היכן, במקרה] כמו זה שלפנינו, במצורע, ששני הקרבנות הללו באים למטרות שונות, שקרבן האשם בא להכשיר את המצורע לשוב אל המחנה, שמקודם היה אסור בו. ואילו קרבן החטאת בא לכפר על המצורע מהחטא שהביא עליו את צרעתו — אין הם נלמדים מהכתוב ״זבח״, ולכך בעינן תרי קראי [צריכים אנו שני מקראות] אלה שהובאו למעלה, כדי ללמדנו בדין חטאת המצורע ואשמו.
The Gemara explains: This matter, that both a sin offering and a guilt offering can be derived from the same term, applies only where they are both brought together, for the same purpose, as in the case of a nazirite. Both offerings serve to render him fit, in the case of a pure nazirite to partake of wine and cut his hair, and in the case of an impure nazirite to begin counting his term of naziriteship again. But in the case of a leper, where his guilt offering serves to render him fit to return to the camp and his sin offering serves to atone for the sin that was the cause of his leprosy, since they come for different purposes, we need two verses, i.e., sources, to teach about the two of them.
הכל
(3) זָבַח זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע וְאֵימָא זוֹ חַטָּאת וְאָשָׁם דְּנָזִיר.
The Gemara once again questions the derivations in the baraita: “The sacrifice”; this is referring to the sin offering of a leper. The Gemara asks: And how does the baraita know this? I could say instead that this is referring the sin offering and guilt offering of a nazirite. The sin offering is brought by a nazirite who completes his term of naziriteship, and the guilt offering is brought by a nazirite who became ritually impure. Accordingly, only those offerings of a nazirite would require libations, but not the burnt offering of a leper.
The Gemara once again questions the derivations in the baraita: “The sacrifice”; this is referring to the sin offering of a leper. The Gemara asks: And how does the baraita know this? I could say instead that this is referring the sin offering and guilt offering of a nazirite. The sin offering is brought by a nazirite who completes his term of naziriteship, and the guilt offering is brought by a nazirite who became ritually impure. Accordingly, only those offerings of a nazirite would require libations, but not the burnt offering of a leper.
אימא חטאת ואשם דנזיר – אחטאת ואשם דעלמא לא פריך אלא מהני משום דאית בהו מנחה וגם דמו לנדבה דנזירות נדבה היא.
א עוד שנינו בברייתא כי ״זבח״ שנאמר באותו כתוב זו חטאת המצורע, וללמד שאף היא טעונה נסכי יין. ושואלים: ואימא [ואמור] כי זו חטאת המובאת על ידי הנזיר הטהור המסיים את ימי נזירותו, ואשם המובא על ידי הנזיר שנטמא בתוך ימי נזירותו, וללמד ששני קרבנות אלה טעונים נסכים!
The Gemara once again questions the derivations in the baraita: “The sacrifice”; this is referring to the sin offering of a leper. The Gemara asks: And how does the baraita know this? I could say instead that this is referring the sin offering and guilt offering of a nazirite. The sin offering is brought by a nazirite who completes his term of naziriteship, and the guilt offering is brought by a nazirite who became ritually impure. Accordingly, only those offerings of a nazirite would require libations, but not the burnt offering of a leper.
הכל
(4) לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא {במדבר ו׳:ט״ו} וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
The Gemara rejects this possibility. This should not enter your mind, as it is taught in a baraita: In describing the offerings a nazirite brings upon the completion of his term of naziriteship, the verse states: “And he shall sacrifice his offering to the Lord, one unblemished male lamb in its year as a burnt offering, and one unblemished female lamb in its year as a sin offering, and one unblemished ram as peace offerings…and their meal offering, and their libations” (Numbers 6:14–15). The baraita explains that it is with regard to his burnt offering and his peace offering, mentioned earlier in that passage, that the verse speaks, and so it is only those nazirite offerings that require libations.
The Gemara rejects this possibility. This should not enter your mind, as it is taught in a baraita: In describing the offerings a nazirite brings upon the completion of his term of naziriteship, the verse states: “And he shall sacrifice his offering to the Lord, one unblemished male lamb in its year as a burnt offering, and one unblemished female lamb in its year as a sin offering, and one unblemished ram as peace offerings…and their meal offering, and their libations” (Numbers 6:14–15). The baraita explains that it is with regard to his burnt offering and his peace offering, mentioned earlier in that passage, that the verse speaks, and so it is only those nazirite offerings that require libations.
לא ס״ד – דמנחתם ונסכיהם דכתיב בנזיר טהור בעולתו ושלמיו הכתוב מדבר דטעונים נסכים ולא חטאתו של טהור ואשמו של נזיר טמא.
ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דתניא [שכן שנויה ברייתא] על הנאמר בפרשת הנזיר ״וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו... והקריב את קרבנו לה׳ כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים. וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן ומנחתם ונסכיהם״ (במדבר ה, יג— טו), ופירשו חכמים את הנאמר ״ומנחתם ונסכיהם״ — במנחות ונסכים של עולתו של הנזיר, ובמנחות ונסכים של שלמיו של הנזיר הכתוב מדבר.
The Gemara rejects this possibility. This should not enter your mind, as it is taught in a baraita: In describing the offerings a nazirite brings upon the completion of his term of naziriteship, the verse states: “And he shall sacrifice his offering to the Lord, one unblemished male lamb in its year as a burnt offering, and one unblemished female lamb in its year as a sin offering, and one unblemished ram as peace offerings…and their meal offering, and their libations” (Numbers 6:14–15). The baraita explains that it is with regard to his burnt offering and his peace offering, mentioned earlier in that passage, that the verse speaks, and so it is only those nazirite offerings that require libations.
הכל
(5) אַתָּה אוֹמֵר בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ חַטָּאת ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ו׳:י״ז} וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ.
Do you say that the verse speaks with regard to his burnt offering and his peace offering? Or perhaps the verse speaks even with regard to the sin offering that a nazirite brings if he becomes ritually impure? To preclude the possibility of explaining the verse in that way, the verse states in the subsequent verses: “And he shall make the ram a sacrifice of a peace offering to the Lord, with the basket of unleavened bread; and the priest shall offer its meal offering and its libations” (Numbers 6:16–17).
Do you say that the verse speaks with regard to his burnt offering and his peace offering? Or perhaps the verse speaks even with regard to the sin offering that a nazirite brings if he becomes ritually impure? To preclude the possibility of explaining the verse in that way, the verse states in the subsequent verses: “And he shall make the ram a sacrifice of a peace offering to the Lord, with the basket of unleavened bread; and the priest shall offer its meal offering and its libations” (Numbers 6:16–17).
ודנים: אתה אומר שכוונת הדברים היא במנחות ונסכים של עולתו של הנזיר, ובמנחות ונסכים של שלמיו של נזיר. או אינו אלא שכוונת הדברים היא לומר שאפילו חטאת הנזיר הטהור צריכה מנחה ונסכים? לכך תלמוד לומר לאחר מכן ״והקריב הכהן לפני ה׳ ועשה את חטאתו ואת עולתו. ואת האיל יעשה זבח שלמים לה׳ על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו״ (שם טז— יז),
Do you say that the verse speaks with regard to his burnt offering and his peace offering? Or perhaps the verse speaks even with regard to the sin offering that a nazirite brings if he becomes ritually impure? To preclude the possibility of explaining the verse in that way, the verse states in the subsequent verses: “And he shall make the ram a sacrifice of a peace offering to the Lord, with the basket of unleavened bread; and the priest shall offer its meal offering and its libations” (Numbers 6:16–17).
הכל
(6) אַיִל בַּכְּלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָא לְהַקִּישׁ אֵלָיו מָה אַיִל מְיוּחָד בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אַף כֹּל בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה.
Now, this ram offering was already included with all other peace offerings, which all require libations. Why, then, was it singled out in this verse with an independent statement teaching that it requires libations? It was in order to equate all other offerings to it, teaching that the requirement of libations applies only to offerings similar to it. Just as a ram is distinct in that it can come in fulfillment of a vow or as a gift offering, so too, any offering that can come in fulfillment of a vow or as a gift offering requires libations. This excludes the sin offering and guilt offering of a nazirite, as they cannot be brought as vow offerings or gift offerings.
Now, this ram offering was already included with all other peace offerings, which all require libations. Why, then, was it singled out in this verse with an independent statement teaching that it requires libations? It was in order to equate all other offerings to it, teaching that the requirement of libations applies only to offerings similar to it. Just as a ram is distinct in that it can come in fulfillment of a vow or as a gift offering, so too, any offering that can come in fulfillment of a vow or as a gift offering requires libations. This excludes the sin offering and guilt offering of a nazirite, as they cannot be brought as vow offerings or gift offerings.
איל – שלמי נזיר.
בכלל – שאר אילים.
היה – דטעונין נסכים כדכתיב בפרשת נסכים או לאיל תעשה מנחה וגו׳.
ולמה יצא – דהדר כתיב באיל [נזיר] את מנחתו ואת נסכו.
להקיש אליו – כל שאר הקרבנות.
מה איל מיוחד – שהוא שלמים ודרך שלמים לבא בנדר ונדבה.
אף כל בא בנדר ונדבה – יצאת חטאת ואשם.
איל בכלל היה – דהא כתיב ברישא ואיל אחד תמים לשלמים.
מה איל – שהוא שלמים מיוחד שבא בנדר ונדבה.
אף כל בא בנדר ונדבה – אוציא חטאת ואשם שאין באין בנדר ובנדבה שאין טעונין נסכים הילכך ליכא לרבות לנסכים מזבח אלא חטאת מצורע.
ויש לדון: שהרי האיל בכלל כל קרבנות השלמים היה (כנאמר ״ואיל אחד תמים לשלמים״), ולמה איפוא יצא להזכירו לעצמו? — על מנת להקיש (להשוות) אליו את שאר קרבנות הנזיר לחיוב נסכים. מה איל מיוחד בכך שהריהו בא בנדר ונדבה (כקרבן שלמים) וטעון נסכים — אף כל קרבן הנזיר הבא בנדר ונדבה טעון נסכים, יצאו מכלל זה חטאת הנזיר הטהור ואשם הנזיר הטמא שאין הם טעונים נסכים, שהרי אינם באים בנדר ונדבה.
Now, this ram offering was already included with all other peace offerings, which all require libations. Why, then, was it singled out in this verse with an independent statement teaching that it requires libations? It was in order to equate all other offerings to it, teaching that the requirement of libations applies only to offerings similar to it. Just as a ram is distinct in that it can come in fulfillment of a vow or as a gift offering, so too, any offering that can come in fulfillment of a vow or as a gift offering requires libations. This excludes the sin offering and guilt offering of a nazirite, as they cannot be brought as vow offerings or gift offerings.
הכל
(7) עוֹלָה זוֹ עוֹלַת מְצוֹרָע וְאֵימָא זוֹ עוֹלַת יוֹלֶדֶת.
The Gemara questions another of the derivations in the baraita: “The burnt offering”; this is referring to the burnt offering of a leper. The Gemara asks: And how does the baraita know this? I could say instead that this is referring the burnt offering of a woman who gave birth (see Leviticus 12:6), and if so, there would be no source to require libations for the burnt offering of a leper.
The Gemara questions another of the derivations in the baraita: “The burnt offering”; this is referring to the burnt offering of a leper. The Gemara asks: And how does the baraita know this? I could say instead that this is referring the burnt offering of a woman who gave birth (see Leviticus 12:6), and if so, there would be no source to require libations for the burnt offering of a leper.
ב עוד שנינו בברייתא כי ״עלה״ שנאמר בכתוב — זו עולת המצורע, שאף היא טעונה נסכים. ושואלים: ואימא [ואמור] כי זו עולת היולדת הטעונה נסכים!
The Gemara questions another of the derivations in the baraita: “The burnt offering”; this is referring to the burnt offering of a leper. The Gemara asks: And how does the baraita know this? I could say instead that this is referring the burnt offering of a woman who gave birth (see Leviticus 12:6), and if so, there would be no source to require libations for the burnt offering of a leper.
הכל
(8) אָמַר אַבָּיֵי עוֹלַת יוֹלֶדֶת מִסֵּיפָא דִּקְרָא נָפְקָא.
Abaye said: The requirement to bring libations with the burnt offering of a woman who gave birth is derived from the end of that verse, so the term “the burnt offering,” mentioned just before it, remains available to include the burnt offering of a leper in the requirement for libations.
Abaye said: The requirement to bring libations with the burnt offering of a woman who gave birth is derived from the end of that verse, so the term “the burnt offering,” mentioned just before it, remains available to include the burnt offering of a leper in the requirement for libations.
אמר אביי בדחיית השאלה: אין כתוב זה בא לענין נסכי עולת יולדת, שכן חובת הבאת הנסכים בעולת יולדת מסיפא דקרא נפקא [מסופו של המקרא הנאמר בפרשת הנסכים היא יוצאת, נלמדת].
Abaye said: The requirement to bring libations with the burnt offering of a woman who gave birth is derived from the end of that verse, so the term “the burnt offering,” mentioned just before it, remains available to include the burnt offering of a leper in the requirement for libations.
הכל
(9) דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר לַכֶּבֶשׂ זוֹ עוֹלַת יוֹלֶדֶת אהָאֶחָד זֶה אַחַד עָשָׂר שֶׁל מַעֲשֵׂר [שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים].
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And wine for pouring libations, a quarter-hin, you shall prepare with the burnt offering or for the sacrifice, for the one lamb” (Numbers 15:5). Rabbi Natan says: “For the one lamb”; this is referring to the burnt offering of a woman who gave birth and includes that offering in the requirement for libations. “The one”; this is referring to the eleventh animal of the animal tithe, which is sacrificed as a peace offering. In order to tithe his animals, the owner counts them one by one, and every tenth animal is consecrated as an animal tithe offering. If, when counting, he accidently counts the tenth animal as the ninth and the eleventh as the tenth, both are consecrated, the former as the animal tithe and the latter as a peace offering.
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And wine for pouring libations, a quarter-hin, you shall prepare with the burnt offering or for the sacrifice, for the one lamb” (Numbers 15:5). Rabbi Natan says: “For the one lamb”; this is referring to the burnt offering of a woman who gave birth and includes that offering in the requirement for libations. “The one”; this is referring to the eleventh animal of the animal tithe, which is sacrificed as a peace offering. In order to tithe his animals, the owner counts them one by one, and every tenth animal is consecrated as an animal tithe offering. If, when counting, he accidently counts the tenth animal as the ninth and the eleventh as the tenth, both are consecrated, the former as the animal tithe and the latter as a peace offering.
זה אחד עשר של מעשר – שטעון נסכים כדתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי התשיעי נאכל במומו והאחד עשר קרב שלמים וטעון נסכים:
זה אחד עשר של מעשר – דאמרינן בפ׳ בתרא דבכורות קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשות ואמרי׳ התם תשיעי נאכל במומו ועשירי מעשר והאחד עשר יקרב שלמים וקא מרבי ליה קרא לנסכים.
זה אחד עשר של מעשר – דטעון נסכים כדתנן (בכורות דף ס.) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי״א עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והאחד עשר קרב שלמים וטעון נסכים.
דתניא [שכן שנויה ברייתא], על הנאמר בפרשת הנסכים ״ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד״ (שם טו, ה), ר׳ נתן אומר: מקרא יתר זה (״לכבש האחד״) הנאמר בסוף הפסוק יש לדורשו כך: ״לכבש״ — זו עולת יולדת, שאף היא טעונה נסכים. ״האחד״ — זה הבהמה שבזמן ספירת הבהמות היוצאות מן הדיר, לצורך הפרשת העשירי למעשר בהמה, היתה היא האחד עשר של הבהמות הנמנות למעשר בהמה, ובטעות הכריז עליה ״עשירי״, שדינו של זה שהוא קרב כקרבן שלמים, ולימדנו כתוב זה שהריהו אף טעון נסכים (הגם שמעשר בהמה עצמו אינו טעון נסכים). ויש צורך בכתוב להשמיענו כן, ש
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And wine for pouring libations, a quarter-hin, you shall prepare with the burnt offering or for the sacrifice, for the one lamb” (Numbers 15:5). Rabbi Natan says: “For the one lamb”; this is referring to the burnt offering of a woman who gave birth and includes that offering in the requirement for libations. “The one”; this is referring to the eleventh animal of the animal tithe, which is sacrificed as a peace offering. In order to tithe his animals, the owner counts them one by one, and every tenth animal is consecrated as an animal tithe offering. If, when counting, he accidently counts the tenth animal as the ninth and the eleventh as the tenth, both are consecrated, the former as the animal tithe and the latter as a peace offering.
הכל
(10) שֶׁלֹּא מָצִינוּ לָהּ בְּכׇל הַתּוֹרָה שֶׁיְּהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר.
The baraita comments: It is necessary to have an independent derivation to teach that the eleventh animal requires libations, because we do not find another halakha like this in the entire Torah, in which the ancillary case is more stringent than the principal case. In this case, the animal tithe offering itself does not require libations.
The baraita comments: It is necessary to have an independent derivation to teach that the eleventh animal requires libations, because we do not find another halakha like this in the entire Torah, in which the ancillary case is more stringent than the principal case. In this case, the animal tithe offering itself does not require libations.
טפל חמור מן העיקר – כגון הכא דמעשר גופיה לא בעי נסכים כדאמרי׳ לעיל טפל דידיה כגון האחד עשר טעון נסכים.
הרי זה חידוש, שכן לא מצינו (מצאנו) לה בכל התורה הלכה כגון זו, שיהא דינו של הדבר הטפל (הנספח) לדבר עיקר, חמור מן הדין של העיקר, שמעשר הבהמה עצמו אינו טעון נסכים, ואילו האחד עשר, הנטפל לו, טעון נסכים.
The baraita comments: It is necessary to have an independent derivation to teach that the eleventh animal requires libations, because we do not find another halakha like this in the entire Torah, in which the ancillary case is more stringent than the principal case. In this case, the animal tithe offering itself does not require libations.
הכל
(11) רָבָא אָמַר אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁלֹשָׁה רִבּוּיִין הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ מְצוֹרָע.
The Gemara presents another answer. Rava says: The verse is expounded to be referring to three different offerings and includes them in the requirement to bring libations. It is reasonable that these three offerings all share an association with each other. What is the only matter in which three offerings are brought that would necessitate three inclusions to teach that each of them require libations? You must say that this is the offerings of a leper, who brings three different offerings.
The Gemara presents another answer. Rava says: The verse is expounded to be referring to three different offerings and includes them in the requirement to bring libations. It is reasonable that these three offerings all share an association with each other. What is the only matter in which three offerings are brought that would necessitate three inclusions to teach that each of them require libations? You must say that this is the offerings of a leper, who brings three different offerings.
רבא אמר – לא מצית אמרת לא חטאת ואשם נזיר ולא עולת יולדת. דג׳ רבויין יש בפסוק ומצורע צריך ג׳ רבויין דאית ביה חטאת ואשם ועולה:
רבא אמר – דקפרכת לעיל ואימא זו עולת יולדת לאו פירכא היא דאיזהו דבר שצריך שלשה ריבויין שטעון שלשה קרבנות שיהא צריך שלשה קראי כגון הכא דכתיב בפרשת נסכים העולה או לזבח דכל חד מרבי חד קרבן הוי אומר זה מצורע (כו׳).
רבא אמר – לא מצית למימר לא חטאת ואשם דנזיר ולא עולה דיולדת דג׳ ריבויין יש בפסוק העולה ואו לזבח.
ואיזהו דבר שצריך שלשה רבויין הוי אומר זה מצורע – דאית ביה שלשה קרבנות חטאת ועולה ואשם דאי בנזיר ארבע ריבויין מיבעיא ליה דהא אית ביה חטאת ועולה ואשם ושלמים.
רבא אמר הסבר אחר מדוע הכתוב ״עולה״ בא ללמד לענין עולת מצורע, ולא לענין עולת יולדת, שהרי לפנינו בכתוב שלוש דרשות ריבוי (״עולה״ ״או״ ״לזבח״), ומעתה יש לשאול: איזהו דבר הוא זה שמובאים בו שלושה קרבנות, ולכך הריהו צריך שלשה רבויין לענין הבאת נסכים? הוי אומר: זו המצורע (המביא עולה וחטאת ואשם). ולכן נדרשים שלושת הריבויים הללו דווקא בקרבנותיו של המצורע.
The Gemara presents another answer. Rava says: The verse is expounded to be referring to three different offerings and includes them in the requirement to bring libations. It is reasonable that these three offerings all share an association with each other. What is the only matter in which three offerings are brought that would necessitate three inclusions to teach that each of them require libations? You must say that this is the offerings of a leper, who brings three different offerings.
הכל
(12) לָאַיִל לְמָה לִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְרַבּוֹת אֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.
§ It is further stated in the passage concerning libations: “Or for a ram, you shall prepare a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour, mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6–7). The details of the meal offering brought with a ram are also mentioned elsewhere: “And two-tenths of fine flour for a meal offering, mixed with oil, for the one ram” (Numbers 28:12); therefore, the Gemara asks: Why do I need the verse here to state this? Rav Sheshet says: This verse serves to include in the requirement for libations the ram of Aaron, i.e., the ram of the High Priest that he sacrifices as a burnt offering on Yom Kippur.
§ It is further stated in the passage concerning libations: “Or for a ram, you shall prepare a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour, mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6–7). The details of the meal offering brought with a ram are also mentioned elsewhere: “And two-tenths of fine flour for a meal offering, mixed with oil, for the one ram” (Numbers 28:12); therefore, the Gemara asks: Why do I need the verse here to state this? Rav Sheshet says: This verse serves to include in the requirement for libations the ram of Aaron, i.e., the ram of the High Priest that he sacrifices as a burnt offering on Yom Kippur.
לאיל – דכתיב בנסכים:
למה לי – דכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי. ליכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים ואנא ידענא דהיינו איל דצריך ב׳ עשרונים:
אלא לרבות אילו של אהרן אתא:
לאיל – דכתיב או לאיל תעשה מנחה (כו׳) למה הרי כבר נאמר בפנחס ושני עשרונים סולת מנחה בלול בשמן לאיל וגו׳.
לאיל – דכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי ליכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ואנא ידענא דהיינו איל דצריך שני עשרונים אלא לרבות אילו של אהרן.
ג עוד נאמר בפרשת הנסכים: ״או לאיל תעשה מנחה סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין. ויין לנסך שלישית ההין תקריב ריח ניחוח לה׳ ״ (שם ו— ז). ושואלים: זה שנאמר ״לאיל תעשה מנחה״ למה לי? שהרי בפרשת פינחס, בדיני המוספים (שם פרק כח) נאמר כי מנחתו של האיל היא שני עשרונים סולת הבלולה בשלישית ההין שמן, ומעתה כיון שנאמר בפסוק שלפנינו שכך היא מנחתו, שוב אין צורך לציין כי מדובר באיל! אמר רב ששת בהסבר הדברים: כתוב יתר זה בא לרבות לענין חיוב הנסכים אף את אילו של אהרן (איל כהן גדול, הקרב לעולה, בסדר העבודה ביום הכיפורים).
§ It is further stated in the passage concerning libations: “Or for a ram, you shall prepare a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour, mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6–7). The details of the meal offering brought with a ram are also mentioned elsewhere: “And two-tenths of fine flour for a meal offering, mixed with oil, for the one ram” (Numbers 28:12); therefore, the Gemara asks: Why do I need the verse here to state this? Rav Sheshet says: This verse serves to include in the requirement for libations the ram of Aaron, i.e., the ram of the High Priest that he sacrifices as a burnt offering on Yom Kippur.
הכל
(13) אֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן מִבְּמוֹעֲדֵיכֶם נָפְקָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי דְּצִבּוּר אֲבָל דְּיָחִיד לָא.
The Gemara challenges: But the requirement to bring libations with the ram of Aaron should be derived from the term: “On your Festivals” (Numbers 15:3), as the baraita derived from that term that all obligatory offerings of Festivals require libations. The Gemara resolves this challenge: It is necessary to have an independent derivation for the ram of Aaron, as it might enter your mind to say that this matter, that obligatory offerings of Festivals require libations, applies only to communal offerings, but not to offerings of an individual, such as the ram of Aaron.
The Gemara challenges: But the requirement to bring libations with the ram of Aaron should be derived from the term: “On your Festivals” (Numbers 15:3), as the baraita derived from that term that all obligatory offerings of Festivals require libations. The Gemara resolves this challenge: It is necessary to have an independent derivation for the ram of Aaron, as it might enter your mind to say that this matter, that obligatory offerings of Festivals require libations, applies only to communal offerings, but not to offerings of an individual, such as the ram of Aaron.
מבמועדיכם נפקא – כל הבא במועדיכם ואילו של אהרן הוא בא במועד ביום הכפורים.
ה״מ – דדבר הבא במועד טעון נסכים דציבור אבל ביחיד באילו של אהרן אימא לא.
ותוהים: ללמד על חובת נסכים באילו של אהרן אין צורך בכתוב זה, שהרי הלכה זו מהכתוב ״במועדיכם״ האמור בפרשת הנסכים נפקא [היא יוצאת, נלמדת]. שכן למדנו בדף הקודם (צ,ב) כי מכתוב זה נלמד שכל קרבנות חובות הרגלים טעונים נסכים, ואף אילו של כהן גדול בכלל זה! ומשיבים: עדיין נזקקים אנו לדרשה זו שאילו של כהן גדול טעון נסכים, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי מה שאמרנו שקרבנות חובות הרגלים טעונים נסכים, הני מילי [דברים אלה] אמורים בקרבנות חובה של צבור, אבל חובות הרגל של יחיד, כאילו של הכהן הגדול ביום הכיפורים — לא טעונים נסכים, ולכך משמיע לנו הכתוב ״לאיל״ שאף אילו של אהרן טעון נסכים.
The Gemara challenges: But the requirement to bring libations with the ram of Aaron should be derived from the term: “On your Festivals” (Numbers 15:3), as the baraita derived from that term that all obligatory offerings of Festivals require libations. The Gemara resolves this challenge: It is necessary to have an independent derivation for the ram of Aaron, as it might enter your mind to say that this matter, that obligatory offerings of Festivals require libations, applies only to communal offerings, but not to offerings of an individual, such as the ram of Aaron.
הכל
(14) וּמַאי שְׁנָא מֵעוֹלַת יוֹלֶדֶת.
The Gemara questions this: But why would one think that because the ram of Aaron is an offering of an individual it would not require libations? In what way is it different from the burnt offering of a woman who gave birth, which is also brought by an individual and yet it requires libations?
The Gemara questions this: But why would one think that because the ram of Aaron is an offering of an individual it would not require libations? In what way is it different from the burnt offering of a woman who gave birth, which is also brought by an individual and yet it requires libations?
ומאי שנא איל [של אהרן] דיחיד מעולת יולדת דהוי דיחידאה וטעונה נסכים אף איל של אהרן נמי ולא איבעי איל לרבות:
ומאי שנא – אילו של אהרן דמשום דהוי דיחיד הוה אמינא דלא יטעון נסכים.
מעולת יולדת – דמרבינן לעיל אף ע״ג דשל יחיד היא טעונה נסכים אף של אהרן נמי לא ליבעי איל לרבוייה.
ושואלים על כך: ומאי שנא [ומה שונה] אילו של הכהן הגדול מעולת יולדת, שאף הוא קרבן חובה של יחיד, והריהי טעונה נסכים, ומדוע נזקק הוא לדרשה מיוחדת להטעינו נסכים?
The Gemara questions this: But why would one think that because the ram of Aaron is an offering of an individual it would not require libations? In what way is it different from the burnt offering of a woman who gave birth, which is also brought by an individual and yet it requires libations?
הכל
(15) סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי דָּבָר שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן אֲבָל דָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן אֵימָא לָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara explains: It might enter your mind to say that this matter, i.e., the conclusion drawn from the halakha of the burnt offering of a woman who gave birth that even offerings of an individual require libations, applies only to an offering that does not have a fixed time when it must be sacrificed; but with regard to an offering that has a fixed time when it must be sacrificed, I might say that it does not require libations. Accordingly, it is necessary to have an independent derivation that teaches us that the ram of Aaron requires libations.
The Gemara explains: It might enter your mind to say that this matter, i.e., the conclusion drawn from the halakha of the burnt offering of a woman who gave birth that even offerings of an individual require libations, applies only to an offering that does not have a fixed time when it must be sacrificed; but with regard to an offering that has a fixed time when it must be sacrificed, I might say that it does not require libations. Accordingly, it is necessary to have an independent derivation that teaches us that the ram of Aaron requires libations.
ומשיבים: נצרך הדבר, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי זה שאמרנו שאף קרבן חובתו של יחיד, כעולת יולדת, טעון נסכים, הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בדבר שאין קבוע לו זמן להבאתו, וכעולת יולדת. אבל דבר שקבוע לו זמן להבאתו, כאילו של כהן גדול, הבא ביום הכיפורים דווקא, אימא [אמור] שלא יהיה טעון נסכים. לכך קא משמע לן [הוא משמיע לנו] בדרשה זו ״לאיל״, שאף אילו של אהרן טעון נסכים.
The Gemara explains: It might enter your mind to say that this matter, i.e., the conclusion drawn from the halakha of the burnt offering of a woman who gave birth that even offerings of an individual require libations, applies only to an offering that does not have a fixed time when it must be sacrificed; but with regard to an offering that has a fixed time when it must be sacrificed, I might say that it does not require libations. Accordingly, it is necessary to have an independent derivation that teaches us that the ram of Aaron requires libations.
הכל
(16) אוֹ לָאַיִל לְמָה לִי לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.
The Gemara continues to expound the verse cited: Why do I need the word “or” in the phrase “or for a ram”? The Gemara explains: It serves to include the sacrifice of a palges in the requirement to bring libations. When referring to sheep, the Torah speaks only of lambs and rams. A sheep during its first twelve months is called a lamb, and one older than thirteen months is called a ram. A palges is a sheep in its thirteenth month and is never explicitly mentioned by the Torah. It is therefore necessary to have an independent derivation to teach that if one is sacrificed, libations must be brought with it.
The Gemara continues to expound the verse cited: Why do I need the word “or” in the phrase “or for a ram”? The Gemara explains: It serves to include the sacrifice of a palges in the requirement to bring libations. When referring to sheep, the Torah speaks only of lambs and rams. A sheep during its first twelve months is called a lamb, and one older than thirteen months is called a ram. A palges is a sheep in its thirteenth month and is never explicitly mentioned by the Torah. It is therefore necessary to have an independent derivation to teach that if one is sacrificed, libations must be brought with it.
לרבות את הפלגס – שאם הביא פלגס מביא עליו נסכים דאילים כאילו הוא איל.
פלגס – כבש בן י״ג חדשים יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא דכבש בן שנה ואיל בן שתי שנים כשהוא בן י״ג חדשים ויום אחד שנכנס חדש בשנה שניה קרי ליה איל אבל בתוך חדש י״ג קרי ליה פלגס.
ד וממשיכים בביאור הכתובים בפרשת הנסכים. לאחר שהוסבר כי הכתוב ״לאיל״ מלמד שאילו של כהן גדול טעון נסכים, שואלים: די שיהא כתוב ״לאיל״, והלשון היתירה ״או לאיל״ למה לי, מה הריבוי הנלמד מהמלה ״או״? ומסבירים: הרי זה בא לרבות לענין חיוב הנסכים אף את הפלגס (כבש בן שלושה עשר חודשים, המצוי בשלב ביניים: שיצא כבר מכלל כבש בן שנתו, ועדיין לא הגיע לכלל איל בשנתו השנית, כיון שטרם עברו שלושים יום בשנתו השנית), שאף הוא טעון נסכים, כנסכי האיל.
The Gemara continues to expound the verse cited: Why do I need the word “or” in the phrase “or for a ram”? The Gemara explains: It serves to include the sacrifice of a palges in the requirement to bring libations. When referring to sheep, the Torah speaks only of lambs and rams. A sheep during its first twelve months is called a lamb, and one older than thirteen months is called a ram. A palges is a sheep in its thirteenth month and is never explicitly mentioned by the Torah. It is therefore necessary to have an independent derivation to teach that if one is sacrificed, libations must be brought with it.
הכל
(17) הָנִיחָא לר׳ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר בְּרֵיהּ הוּא דִּתְנַן בהִקְרִיבוּ מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵי אַיִל וְאֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִזִּבְחוֹ וא״ר וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹ לָאַיִל לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.
The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that a palges is considered an independent entity, i.e., it is not regarded as a lamb or a ram, as we learned in a mishna (Para 1:3): One who is obligated to sacrifice a lamb or a ram and sacrificed a palges should bring with it the libations that are required when bringing a ram, but nevertheless its sacrifice is not considered a fulfillment of his obligation to bring an offering of a ram or a lamb. And, commenting on this mishna, Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring libations in this case is derived from the phrase “or for a ram,” which serves to include the sacrifice of a palges.
The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that a palges is considered an independent entity, i.e., it is not regarded as a lamb or a ram, as we learned in a mishna (Para 1:3): One who is obligated to sacrifice a lamb or a ram and sacrificed a palges should bring with it the libations that are required when bringing a ram, but nevertheless its sacrifice is not considered a fulfillment of his obligation to bring an offering of a ram or a lamb. And, commenting on this mishna, Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring libations in this case is derived from the phrase “or for a ram,” which serves to include the sacrifice of a palges.
הניחא לר׳ יוחנן דאמר בריה בפני עצמה היא וטעונה נסכים דתנן הקריבו לפלגס היכא דנדר איל או כבש והקריבו לפלגס מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו לשם חובת נדרו וצריך להביא איל ודאי או כבש ודאי:
הקריבו – לפלגס יביא עליו נסכי איל.
ואמר ר״י מאי טעמא – מביא עליו נסכי איל דכתיב בנסכים או לאיל לרבות את הפלגס ומשום דבריה בפני עצמו הוא איצטריך קרא לרבויי.
הניחא לרבי יוחנן – דאמר בריה בפני עצמו הוא וטעון נסכים.
דתנן הקריבו – לפלגס היכא דנדר איל או כבש והקריב פלגס מביא עליו נסכי איל ואין עולות לו מזבחו לשם חובת נדרו וצריך להביא איל ודאי או כבש ודאי דאף על גב דבריה בפני עצמו הוא קמרבי ליה קרא.
ומקשים: הניחא [זה נוח, מובן], לשיטת ר׳ יוחנן שאמר כי הפלגס כבריה בפני עצמה הוא נחשב, שאין הוא כבש ואין הוא איל, ולכך נזקקים אנו ללימוד מיוחד ביחס לפלגס שאף הוא טעון נסכים כאיל. דתנן [שכן שנינו במשנה]: אם עמד אדם והקריבו את הפלגס — הריהו מביא עליו נסכי איל (שני עשרונים סולת ושלישית ההין שמן ושלישית ההין יין) ואולם קרבן זה אינו עולה (נחשב) לו מכלל זבחו, שכיון שנדר להביא איל או שנדר להביא כבש — אין הפלגס נחשב כפרעון נדרו. ובפירושם של דברי המשנה הללו אמר ר׳ יוחנן שטעם הדבר שמביא עליו נסכי איל, הרי זה מדרשת הכתוב ״או לאיל״ — לרבות את הפלגס.
The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that a palges is considered an independent entity, i.e., it is not regarded as a lamb or a ram, as we learned in a mishna (Para 1:3): One who is obligated to sacrifice a lamb or a ram and sacrificed a palges should bring with it the libations that are required when bringing a ram, but nevertheless its sacrifice is not considered a fulfillment of his obligation to bring an offering of a ram or a lamb. And, commenting on this mishna, Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring libations in this case is derived from the phrase “or for a ram,” which serves to include the sacrifice of a palges.
הכל
(18) אֶלָּא לְבַר פְּדָא דְּאָמַר מַיְיתֵי וּמַתְנֵי דִּסְפֵיקָא הוּא אִצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי סְפֵיקָא.
But the need for an independent derivation is difficult according to the opinion of bar Padda; as he said that in the mishna’s case, the individual brings the libations of a ram but stipulates concerning them that if a palges is a ram, then all of the libations should be regarded as its libations, and if a palges is a lamb, then the quantity of those libations required for a lamb should be regarded as its libations and the rest should be regarded as a gift offering, because he holds that a palges is either a lamb or a ram but that it is uncertain to us which it is. According to bar Padda, one can ask: Is it necessary to have a verse to include an uncertain case? Although it is not known how to categorize a palges, it is included either in the category of a sheep or a ram, and its libations are therefore detailed in the verse.
But the need for an independent derivation is difficult according to the opinion of bar Padda; as he said that in the mishna’s case, the individual brings the libations of a ram but stipulates concerning them that if a palges is a ram, then all of the libations should be regarded as its libations, and if a palges is a lamb, then the quantity of those libations required for a lamb should be regarded as its libations and the rest should be regarded as a gift offering, because he holds that a palges is either a lamb or a ram but that it is uncertain to us which it is. According to bar Padda, one can ask: Is it necessary to have a verse to include an uncertain case? Although it is not known how to categorize a palges, it is included either in the category of a sheep or a ram, and its libations are therefore detailed in the verse.
אלא לבר פדא דאמר מייתי נסכי איל ומתני אם כבש הוא ליקדש נסכיו מה שראוי לו והמותר יהיה נסכי נדבה ואם איל הוא הרי נסכיו דקסבר לאו בריה הוא אלא ספיקא:
וכי איצטריך למכתב או לרבויי ספיקא והלא לפני המקום הכל גלוי ואין לפניו ספיקא:
אלא לבר פדא דאמר – מביא נסכי איל ומתני משום דספק איל ספק כבש הוא ואומר אם איל הרי נסכיו עמו ואם כבש הוא הרי נסכים כשיעור כבש באים חובה לו והשאר יהא נסכי נדבה שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח מאי איכא למימר כיון דספק איל הוא איצטריך קרא למימר דמביא עליו נסכי איל בתמיה.
אלא לבר פדא דאמר מייתי נסכי איל ומתני – אם כבש הוא יקדישו נסכים הראויין לו והמותר יהו נדבה ואם (לאו) איל הוא הרי נסכיו דקסבר לאו בריה הוא אלא ספיקא מי איצטריך קרא למיכתב או לרבויי ספיקא והלא לפני המקום הכל גלוי ואין ספיקא לפניו ולא אשכחן קרא דכתיב משום ספיקא.
דמייתי ומתני – [פירש] בקונט׳ מביא נסכי איל ואומר אם איל הוא הרי נסכיו עמו ואם כבש הוא יהו נסכים כשיעור כבש באין חובה לו והשאר יהו נסכי נדבה שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח ובפ״ק דחולין (דף כג.) הוסיף בקונטרס אע״ג דתנן בפרק המנחות והנסכים (לקמן דף קד.) אין מתנדב לוג שנים וחמשה אלא שלשה שיהו קרויין נסכי כבש או ארבעה שקרויין נסכי איל או ששה הראויין לפר הכא כי האי גוונא בהדי אחריני קרבי והא דאמרינן לקמן בגמרא (דף קד.) דהיכא דאייתי חמשה אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ארבעה מינייהו דחזו לאיל ומקריב ואידך הוו נדבה ופי׳ שם בקונטרס נדבת צבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם שני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהני נמי לצבור משמע דאותו לוג חמישי אינו קרב עם הארבעה לא דמי להכא דאע״ג דאם כבש הוא השלשה באין חובה לו והרביעי ניתוסף עליהם שאני הכא דהא ארבעה חזו לאיל בעלמא וא״ת והא תניא בסוף כל התדיר (זבחים דף צא:) יין כדברי רבי עקיבא לספלים כדברי רבי טרפון לאשים והשתא לרבי עקיבא ניחא אלא לר׳ טרפון דאמר לאשים הא לא ידע הי מינייהו נדבה דעביד לאשים וי״ל דכי קאמר רבי טרפון בסתם אבל במפרש לספלים מודה דלספלים ולענין המנחה מייתי שתי מנחות בשני כלים אחת של שני עשרונים לאיל וד׳ לוגין שמן ואחת של עשרון אחד לכבש ושלשה לוגין שמן והויא חדא לחובתו ואידך נדבה ושתיהן אינן נקמצות דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ואי אפשר לערב כדתנן במתניתין אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.
אלא לשיטת בר פדא שאמר בהסבר דברי המשנה הללו, כי הריהו מייתי [מביא] נסכי יין, ומתני [ומתנה] שאם איל הוא פלגס זה — הרי אלה נסכיו כראוי לקרבן האיל. ואם כבש הוא פלגס זה — עשרון סולת מכלל שני העשרונים המובאים, ורביעית ההין שמן ורביעית ההין יין, מכלל שליש ההין שמן ושליש ההין יין המובאים יהיו לנסכי הכבש, והשאר יהיו לנדבה. שכן לדעת בר פדא, הפלגס ספיקא [ספק] הוא אם זה כבש או איל, ולשיטת בר פדא יש לשאול: וכי אצטריך קרא לרבויי ספיקא [הוצרך הכתוב לרבות את הספק]? שיש דרכים קבועות לדון בכל מיני הספיקות!
But the need for an independent derivation is difficult according to the opinion of bar Padda; as he said that in the mishna’s case, the individual brings the libations of a ram but stipulates concerning them that if a palges is a ram, then all of the libations should be regarded as its libations, and if a palges is a lamb, then the quantity of those libations required for a lamb should be regarded as its libations and the rest should be regarded as a gift offering, because he holds that a palges is either a lamb or a ram but that it is uncertain to us which it is. According to bar Padda, one can ask: Is it necessary to have a verse to include an uncertain case? Although it is not known how to categorize a palges, it is included either in the category of a sheep or a ram, and its libations are therefore detailed in the verse.
הכל
(19) [וַדַּאי] לְבַר פְּדָא קַשְׁיָא.
The Gemara concludes: Certainly, according to the opinion of bar Padda, this matter is difficult.
The Gemara concludes: Certainly, according to the opinion of bar Padda, this matter is difficult.
הכל
(20) {במדבר ט״ו:י״א} כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים לְשׁוֹר הָאֶחָד מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי אַיִל לְנִסְכֵי כֶבֶשׂ יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי פַר לְנִסְכֵי עֵגֶל גת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לַשּׁוֹר הָאֶחָד.
§ The Gemara discusses another verse in the passage about libations: “So it shall be done for the one bull, or for the one ram, or for the kid of the lambs or of the goats” (Numbers 15:11). Ostensibly, this verse states nothing beyond that which has already been explained in the beginning of that passage, which delineates the requirement of libations for each type of animal offering. The Gemara asks: Why must the verse state: “For the one bull”? The Gemara answers: Since we have found the verse differentiates between the libations of a ram and the libations of a lamb, even though they are both sheep, one might have thought that we should likewise differentiate between the libations of a bull, which is in its second year, and the libations of a calf, which is still in its first year. Therefore, the verse states: “For the one bull,” teaching that there is one halakha for all bulls, including calves, i.e., the same requirement applies to them.
§ The Gemara discusses another verse in the passage about libations: “So it shall be done for the one bull, or for the one ram, or for the kid of the lambs or of the goats” (Numbers 15:11). Ostensibly, this verse states nothing beyond that which has already been explained in the beginning of that passage, which delineates the requirement of libations for each type of animal offering. The Gemara asks: Why must the verse state: “For the one bull”? The Gemara answers: Since we have found the verse differentiates between the libations of a ram and the libations of a lamb, even though they are both sheep, one might have thought that we should likewise differentiate between the libations of a bull, which is in its second year, and the libations of a calf, which is still in its first year. Therefore, the verse states: “For the one bull,” teaching that there is one halakha for all bulls, including calves, i.e., the same requirement applies to them.
ככה יעשה לשור אחד מה ת״ל – והלא כבר נאמר והקריב על בן הבקר מנחה. לפי שמצינו שחלק הכתוב וכו׳:
או לאיל האחד מה ת״ל – כיון דכתיב או לאיל תעשה מנחה:
או לשה בכבשים או בעזים – כיון דכתיב לכבש האחד:
לשור האחד מה ת״ל – והאי אחד אתא לחלק לשור אחד.
בין נסכי איל – שהוא בן שתי שנים.
לנסכי כבש – שהוא בן שנה.
לנסכי עגל – שהוא בן שנה.
ת״ל לשור האחד – דסתם שור דין אחד להם בין עגל ובין פר דהיינו בן שתי שנים.
לשור האחד מה תלמוד לומר – והא כבר נאמר (במדבר טז) והקריב על בן הבקר מנחה וגו׳.
תלמוד לומר לשור האחד – דבין גדול בין קטן נסכיו שוין.
ה וממשיכים בדרשת הנאמר בפרשת הנסכים. נאמר ״ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים״ (במדבר טו, יא). ולכאורה הלשון ״אחד״ שנאמרה בכתוב ביחס לשור מיותרת, ואם כן ״לשור האחד״ — מה תלמוד לומר? — לפי שמצינו (שמצאנו) שחלק הכתוב בין דין נסכי האיל לבין דין נסכי הכבש. מעתה יכול שאף נחלק כיוצא בזה בין דין נסכי הפר (שהוא הפר המגודל, בשנתו השלישית) לנסכי העגל — לכך תלמוד לומר ״לשור האחד״, שדין נסכים אחד הוא לכל אלה, לפר ולעגל, שאף העגל הוא בכלל ״שור״.
§ The Gemara discusses another verse in the passage about libations: “So it shall be done for the one bull, or for the one ram, or for the kid of the lambs or of the goats” (Numbers 15:11). Ostensibly, this verse states nothing beyond that which has already been explained in the beginning of that passage, which delineates the requirement of libations for each type of animal offering. The Gemara asks: Why must the verse state: “For the one bull”? The Gemara answers: Since we have found the verse differentiates between the libations of a ram and the libations of a lamb, even though they are both sheep, one might have thought that we should likewise differentiate between the libations of a bull, which is in its second year, and the libations of a calf, which is still in its first year. Therefore, the verse states: “For the one bull,” teaching that there is one halakha for all bulls, including calves, i.e., the same requirement applies to them.
הכל
(21) אוֹ לָאַיִל מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי בֶּן שָׁנָה לְנִסְכֵי בֶּן שְׁתַּיִם יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי בֶּן שְׁתַּיִם לְנִסְכֵי בֶּן שָׁלֹשׁ דת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד.
The Gemara asks: Why must the verse state: “For the one ram”? The Gemara answers: Since we have found the verse differentiates with regard to sheep between the libations of a lamb in its first year and the libations of a ram in its second year, one might have thought that we should further differentiate with regard to rams themselves between the libations of a ram in its second year and the libations of a ram in its third year. Therefore, the verse states: “For the one ram,” teaching that there is one halakha for all rams.
The Gemara asks: Why must the verse state: “For the one ram”? The Gemara answers: Since we have found the verse differentiates with regard to sheep between the libations of a lamb in its first year and the libations of a ram in its second year, one might have thought that we should further differentiate with regard to rams themselves between the libations of a ram in its second year and the libations of a ram in its third year. Therefore, the verse states: “For the one ram,” teaching that there is one halakha for all rams.
או לאיל מה ת״ל – דמה אתא לחלק דהא אשמועינן כבר רצה אחד יביא רצה יביא שנים.
ת״ל [או] לאיל האחד (לאחד) – [כל] דשמו איל אפי׳ בן שלש שנים דין איל יש לו.
הכתוב ״או לאיל האחד״ — מה תלמוד לומר מהו הריבוי מהמילה ״או״? — לפי שמצינו שחלק הכתוב בדין הנסכים בין נסכי בן שנה (הכבש) לבין נסכי בן שתים (האיל). מעתה יכול שאף נחלק בין דין נסכי בן שתים לדין נסכי בן שלש — לכך תלמוד לומר ״או לאיל האחד״, שדין הנסכים אחד הוא לכל אלה, שהכל קרויים ״איל״.
The Gemara asks: Why must the verse state: “For the one ram”? The Gemara answers: Since we have found the verse differentiates with regard to sheep between the libations of a lamb in its first year and the libations of a ram in its second year, one might have thought that we should further differentiate with regard to rams themselves between the libations of a ram in its second year and the libations of a ram in its third year. Therefore, the verse states: “For the one ram,” teaching that there is one halakha for all rams.
הכל
(22) אוֹ לַשֶּׂה בַּכְּבָשִׂים מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי כֶבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי כִבְשָׂה לְנִסְכֵי רְחֵלָה הת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ לַשֶּׂה בַּכְּבָשִׂים.
The Gemara asks: Why must the verse state: “For the kid of the lambs”? The Gemara answers: Since we have found that the verse differentiates with regard to male sheep between the libations of a male lamb and the libations of a ram, one might have thought that we should further differentiate between the libations of a female lamb and the libations of a ewe. Therefore, the verse states: “For the kid of the lambs.”
The Gemara asks: Why must the verse state: “For the kid of the lambs”? The Gemara answers: Since we have found that the verse differentiates with regard to male sheep between the libations of a male lamb and the libations of a ram, one might have thought that we should further differentiate between the libations of a female lamb and the libations of a ewe. Therefore, the verse states: “For the kid of the lambs.”
הכתוב ״או לשה בכבשים״ — מה תלמוד לומר? — לפי שמצינו שחלק הכתוב בדין הנסכים בין נסכי הכבש (הזכר) לנסכי האיל (הכבש הזכר הבוגר), יכול שנחלק אף בין דין נסכי הכבשה (הנקיבה) לנסכי הרחלה (הכבשה הבוגרת, בשנתה השניה) — לכך תלמוד לומר ״או לשה בכבשים״, שדין אחד הוא לכל נקבות הכבשים.
The Gemara asks: Why must the verse state: “For the kid of the lambs”? The Gemara answers: Since we have found that the verse differentiates with regard to male sheep between the libations of a male lamb and the libations of a ram, one might have thought that we should further differentiate between the libations of a female lamb and the libations of a ewe. Therefore, the verse states: “For the kid of the lambs.”
הכל
(23) אוֹ בָעִזִּים מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין נִסְכֵי כֶבֶשׂ לְנִסְכֵי אַיִל יָכוֹל נְחַלֵּק בֵּין נִסְכֵי גְדִי לְנִסְכֵי שָׂעִיר תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ בָעִזִּים.
The Gemara asks: Why must the verse state: “Or of the goats”? The Gemara answers: Since we have found that the verse differentiates with regard to sheep between the libations of a male lamb and the libations of a ram, one might have thought that we should further differentiate between the libations of a kid and the libations of an older goat. Therefore, the verse states: “Or of the goats.”
The Gemara asks: Why must the verse state: “Or of the goats”? The Gemara answers: Since we have found that the verse differentiates with regard to sheep between the libations of a male lamb and the libations of a ram, one might have thought that we should further differentiate between the libations of a kid and the libations of an older goat. Therefore, the verse states: “Or of the goats.”
הכתוב ״או בעזים״ — מה תלמוד לומר? — לפי שמצינו שחלק הכתוב בדין הנסכים בין נסכי הכבש לנסכי האיל, מעתה יכול היה אדם לומר שכיוצא בדבר אף נחלק בין נסכי גדי (העז הצעיר) לבין נסכי השעיר (העז הבוגר) — לכך תלמוד לומר ״או בעזים״, שכל שהוא בעיזים דינו אחד.
The Gemara asks: Why must the verse state: “Or of the goats”? The Gemara answers: Since we have found that the verse differentiates with regard to sheep between the libations of a male lamb and the libations of a ram, one might have thought that we should further differentiate between the libations of a kid and the libations of an older goat. Therefore, the verse states: “Or of the goats.”
הכל
(24) אָמַר רַב פָּפָּא בָּדֵיק לַן רָבָא
§ Having mentioned the libations of a ewe, the Gemara relates that Rav Pappa said: Rava tested us by asking the following question:
§ Having mentioned the libations of a ewe, the Gemara relates that Rav Pappa said: Rava tested us by asking the following question:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות צא: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות צא: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צא:, רש"י מנחות צא: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות צא: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות צא:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צא:
Menachot 91b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 91b, Attributed to R. Gershom Menachot 91b, Rashi Menachot 91b, Attributed to Rashi Menachot 91b, Tosafot Menachot 91b, Steinsaltz Commentary Menachot 91b