גמרא
פירוש
דְּאָמַר מָר חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח.
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּאָשָׁם לְהַכְשִׁיר וְחַטָּאת לְכַפֵּר בָּעֵינַן תְּרֵי קְרָאֵי.
זָבַח זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע וְאֵימָא זוֹ חַטָּאת וְאָשָׁם דְּנָזִיר.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא {במדבר ו׳:ט״ו} וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אַתָּה אוֹמֵר בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ חַטָּאת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דאמר מר חטאת ואשם מנין ת״ל זבח – בפ׳ כל הפסולין (זבחים לו, א) גבי נאכל ליום ולילה ובקונטרס פירש בנזיר בפ׳ ג׳ מינין (נזיר מה:) גבי חטאת נזיר ואשמו.
אבל היכא דחטאת לכפר ואשם להכשיר בעי תרי קראי – והא דלא מבעיא לן תרי קראי לחטאת ואשם של מצורע בפרק כל הפסולין (זבחים דף לו.) אלא נפקא לן מחד קרא כולהו חטאות ואשמות דנאכלים ליום ולילה היינו היכא דלא משנינן להו מדין שאר חטאות ואשמות אבל הכא משנינן להו דשאר חטאות ואשמות לא בעו נסכים והני בעו נסכים.
אימא חטאת ואשם דנזיר – אחטאת ואשם דעלמא לא פריך אלא מהני משום דאית בהו מנחה וגם דמו לנדבה דנזירות נדבה היא.
איל בכלל היה ולמה יצא – דכתיב ביה מנחתו ונסכו וא״ת והא דרשינן ליה בפ״ק דזבחים (דף ח.) וי״ל דהתם וי״ו קדריש ולעיל פירשתי בפ׳ התכלת (מנחות מד:).
חמור מן העיקר – דמעשר גופיה לא בעי נסכים.
דמייתי ומתני – [פירש] בקונט׳ מביא נסכי איל ואומר אם איל הוא הרי נסכיו עמו ואם כבש הוא יהו נסכים כשיעור כבש באין חובה לו והשאר יהו נסכי נדבה שהרי מתנדב אדם נסכים בלא זבח ובפ״ק דחולין (דף כג.) הוסיף בקונטרס אע״ג דתנן בפרק המנחות והנסכים (לקמן דף קד.) אין מתנדב לוג שנים וחמשה אלא שלשה שיהו קרויין נסכי כבש או ארבעה שקרויין נסכי איל או ששה הראויין לפר הכא כי האי גוונא בהדי אחריני קרבי והא דאמרינן לקמן בגמרא (דף קד.) דהיכא דאייתי חמשה אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ארבעה מינייהו דחזו לאיל ומקריב ואידך הוו נדבה ופי׳ שם בקונטרס נדבת צבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם שני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהני נמי לצבור משמע דאותו לוג חמישי אינו קרב עם הארבעה לא דמי להכא דאע״ג דאם כבש הוא השלשה באין חובה לו והרביעי ניתוסף עליהם שאני הכא דהא ארבעה חזו לאיל בעלמא וא״ת והא תניא בסוף כל התדיר (זבחים דף צא:) יין כדברי רבי עקיבא לספלים כדברי רבי טרפון לאשים והשתא לרבי עקיבא ניחא אלא לר׳ טרפון דאמר לאשים הא לא ידע הי מינייהו נדבה דעביד לאשים וי״ל דכי קאמר רבי טרפון בסתם אבל במפרש לספלים מודה דלספלים ולענין המנחה מייתי שתי מנחות בשני כלים אחת של שני עשרונים לאיל וד׳ לוגין שמן ואחת של עשרון אחד לכבש ושלשה לוגין שמן והויא חדא לחובתו ואידך נדבה ושתיהן אינן נקמצות דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום ואי אפשר לערב כדתנן במתניתין אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.
תלמוד לומר לשור האחד – ושור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא יז) שור או כשב או עז כי יולד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush