Keritot 15b – כריתות טו:‏ – Shas HaMeforash

(1)

מוּכֵּי שְׁחִין עוֹשִׂין בִּירוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ לוֹ עֶרֶב פֶּסַח אֵצֶל הָרוֹפֵא וְחוֹתְכוֹ עַד שֶׁמַּנִּיחַ בּוֹ כְּשַׂעֲרָה וְתוֹחֲבוֹ בְּסִירָא וְנִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ.

the people afflicted with boils, whose limbs were dangling due to their affliction, act in Jerusalem: Each of them would go on Passover eve to the doctor, who would cut the affected limb almost completely until he would leave it connected by a hairbreadth of flesh, so that neither the doctor nor the afflicted would be rendered ritually impure by a severed limb. Then, the doctor would impale the limb on a thorn attached to the floor or the wall, and the afflicted would pull away from the thorn, thereby completely severing the limb.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

(כח) הולך לו ערב פסחים אצל הרופא וחותכו הרופא לאותו אבר המדולדל עד שמניח בו כחוט השערה דבוק בגוף ותוחבו לאותו אבר המדולדל ונועצו בארץ עם האבר המדולדל ונמשך הימנו בעל האבר והיה נתלש החוט ונשתייר שם האבר והלה שהיה בעל האבר עושה פסחו בטהרה שכבר נפסק ממנו אבר המדולדל. ואפילו קודם שנפסק היה טהור לעשות פסח כדאמר שאבר המדולדל באדם טהור אלא רבותא קמ״ל דאפי׳ כי חתכו ופסקו בזה הענין טהור הרופא ובעל האבר דלא טמייה אבר לאבר בשעת פרישתו ממנו דמוקמינן בגמרא דבניתזין בכל כחו שעקרו לאותו חוט בכח במהרה דלא שהה כלל שיטמאנו:

(א) ורואין אנו שהדברים ק״ו – מפרש בגמרא מאי ק״ו:

ערך מחק

מחק – ^א(שבת עג) המעבדו המוחקו פי׳ משיר השיער (מגילה יט.) נייר מחקא הוא חיפה. (כלים פרק י״ג) מכתב שניטל הכותב טמא מפרי המחק. פי׳ קולמוס נחשת ראשו האחד דק עשוי לכתיבה ואחד עב עשוי למחיקה ואין כותבין בו אלא על הדונג או על האבק. (כלים פרק י״ז) קנה מאזנים והמחוק (בבא בתרא קסג.) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. (יומא מח) מלא חפניו שאמר מחוקות או גדושות. (בבא בתרא פח) למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. (גמרא) ת״ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ת״ר אין עושין את המחק לא של דלעת וכו׳. (בבא מציעא ע) תרגום אביי במחוקתא פי׳ להביא לתך חטים שהן ט״ו סאה והביא י״ו סאה שעורים פטור ומשני י״ו שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך (כריתות טו:) תנן התם בריש מכשירין הממחק את הכרישה פי׳ מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל (שבת קנג) תניא ר״א אומר בו ביום גדשו סאה פי׳ בו ביום שהושיבו את ר״א בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מידת הם אהו׳ קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאיסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה ור׳ יהושע אומר בו ביום מחקו סאה פי׳ העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התירה שאלו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותי ובאו לגדור ונמצחו פורצין (ירושלמי בריש שבת) ר״א אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פי׳ הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן.

ערך תהב

תהב – ^ב(פסחים עד.) כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון ותוהבו מתוך פיו (כריתות טו: ובספרי בפ׳ כהן משיח) וחותכו עד שהוא מניח כשעורה ותוהבו בסירה (פסחים סו) מי שפסחו טלה תוהב לו בצמרו. (חגיגה כד) ונמצא מת תהוב בקרקעיתה של ספינה פי׳ דעוץ (בריש כלאים) אין תהבין זמורה של גפן לתוך האבטיח (א״ב תחב כתוב בנוסחאות בכולהו).

א. [אבמעקען.]

ב. [איין שטעקען.]

מוכי שחין – אבריהן נופלין.

וחותכו – לא משום טהרה שקודם לכן נמי טהור אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל.

שמניח כשערה – ולא חותכו לגמרי שלא יטמא אותו החותכו שנוגע בו בשעת פרישה.

ותוחבו – לאבר בסירא בקוץ המחובר לקרקע או לכותל והוא החולה נמשך ונתלש האבר מאליו.

מוכי שחין עושין בירושלים, שאם בגלל מחלתו היה לו איבר מדולדל הולך לו ערב פסח אצל הרופא, והרופא חותכו את האיבר מגופו, עד שמניח בו חיבור דק כשערה, ותוחבו את האיבר בסירא (קוץ) המחובר לקרקע או לכותל, וכשהחולה הולך נמשך האיבר ממנו וניתק,

the people afflicted with boils, whose limbs were dangling due to their affliction, act in Jerusalem: Each of them would go on Passover eve to the doctor, who would cut the affected limb almost completely until he would leave it connected by a hairbreadth of flesh, so that neither the doctor nor the afflicted would be rendered ritually impure by a severed limb. Then, the doctor would impale the limb on a thorn attached to the floor or the wall, and the afflicted would pull away from the thorn, thereby completely severing the limb.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) וְהַלָּה עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ וְהָרוֹפֵא עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ (וְרוֹאֶה אֲנִי) שֶׁהַדְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר.:

And that person afflicted with boils would perform the rite of his Paschal offering, and the doctor would perform the rite of his Paschal offering, as neither had come into contact with the limb once it was severed. In any case, as long as it was dangling, the limb did not impart impurity. And I consider that these matters can be derived from an a fortiori inference. If a person’s limb, the impurity of which when amputated is severe, does not impart impurity when it is dangling, it is all the more so logical that an animal’s limb, the impurity of which when amputated is lenient, does not impart impurity when it is dangling.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומה אדם שמטמא מחיים זב ובטמא מת:

ק״ו – מפרש בגמ׳ אדם שמטמא מחיים שמקבל טומאה מחיים [ואפילו הכי לא מטמא אבר המדולדל ק״ו בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים].

וכך הלה, מוכה השחין עושה פסחו בטהרה, שלא נטמא מחמת האיבר משנתלש, כדין הנוגע באיבר מן החי, וגם הרופא עושה פסחו, שלא נגע באיבר משנתלש. ומכל מקום בעודו מחובר ומדולדל — לא טימא האיבר את הנוגעים בו. ורואה אני שהדברים קל וחומר, שאם איבר המדולדל באדם, שטומאתו חמורה, אינו מטמא — קל וחומר איבר המדולדל בבהמה.

And that person afflicted with boils would perform the rite of his Paschal offering, and the doctor would perform the rite of his Paschal offering, as neither had come into contact with the limb once it was severed. In any case, as long as it was dangling, the limb did not impart impurity. And I consider that these matters can be derived from an a fortiori inference. If a person’s limb, the impurity of which when amputated is severe, does not impart impurity when it is dangling, it is all the more so logical that an animal’s limb, the impurity of which when amputated is lenient, does not impart impurity when it is dangling.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) גמ׳גְּמָרָא: תְּנַן הָתָם הַמּוֹחֵק ^אאֶת הַכְּרֵישָׁה וְהַסּוֹחֵט בִּשְׂעָרוֹ וּבִכְסוּתוֹ משקה שֶׁבְּתוֹכוֹ אֵינָם בְּכִי יוּתַּן וְהַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ הֲרֵי הֵן בְּכִי יוּתַּן.

GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Makhshirin 1:5): With regard to one who forcefully wipes rainwater from the surface of a leek or squeezes out water absorbed in his hair or in his clothing, the liquid that remains within it is not included under the rubric of the verse: “If water be put upon the seed, and some of their carcass fall on it, it is impure for you” (Leviticus 11:38). Therefore, it cannot render food susceptible to contracting ritual impurity. But the liquid that is released from it, in this process of wiping or squeezing, is included under the rubric of the verse: “If water be put,” and therefore it renders any food it touches susceptible to ritual impurity, as the person has accorded it significance.

א. א רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י״ג:י״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י״ג:י״ד

המשקין שבתוכו כלומר כל זמן שהמים עליהם המים אינן חשובין משקין להכשיר אם נגעה בהן הטומאה ואינן בכי יותן:

היוצא ממנו מן הכרישה או מן השיער או מן הכסות מאחר שיצאו חשובין משקין להכשיר והרי הן בכי יותן:

וכרישה עצמה – שנגעה בה הטומאה בעוד שהמים עליה אע״פ שלא הוכשרה בשעת נגיעה הוכשרה בשעה שפרשו ממנה המים דהא אמרינן היוצא ממנו הרי הן בכי יותן:

גמ׳ המוחק את הכרישה – כותש את הקפלוט שקורין פור״ש.

הסוחט מים שבשערו – כגון יוצא מבית המרחץ ומסתפג באלונטית.

משקין שבתוכו – שבתוך הכרישה אינן בכי יותן דלא חשיבי מידי הואיל ובלועין הן.

והיוצאין הימנו הרי הן בכי יותן – אם נפלו על הזרעים.

המוחק את הכרישה – פי׳ בקונטרס כותש הקפלוט וקשה דא״כ פירות נינהו ומי פירות אינן מכשירין ועוד קשה דקאמר הסוחט בשערו אינו בכי יותן והיוצאין ממנו הרי הוא בכי יותן ופי׳ הקונטרס סחט בשערו אחר שיצא מבית המרחץ וא״כ שבשערו אמאי אינו בכי יותן והלא תחלתו לרצון היה ואמרינן (מכשירין פ״א מ״א) כל משקה שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון לכך פר״י דמיירי שירדו הגשמים עליהם ולא היה לרצון עד שיצאו מהם.

והיוצאין ממנו לאחר שיצאו הרי זה בכי יותן – אף על גב דשלא ילקה הכותל אינו בכי יותן התם משום דלא ניחא ליה דאתו והכא נמי אף על גב דלא ניחא ליה מעיקרא מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקן להוציא מהם המים אחשבינהו.

המוחק הכרישה – פי׳ רש״י כותש משמע דבעי למימר דבמי שתית הכרישה מיירי ולא נהירא דהא קי״ל דמי פירות אין מכשירין דלא מיקרי משקין ופירש ריב״א מוחק שהחליקו באצבעו או בצפרניו להעביר מי גשמים שעליה דומיא דסוחט בשערו ובכסותו.

א גמרא תנן התם [שנינו שם]: המוחק (מקנח בכח) את הכרישה ממי הגשמים שנפלו עליה, והסוחט משקים שנספגו בשערו ובכסותו — משקה (משקים) שנשארו בתוכו אינם ב״כי יותן״, כלומר, אינם נחשבים כמשקה להכשיר אוכל לקבלת טומאה (ראה ויקרא יא, לח), והמשקים היוצאין ממנו הרי הן ב״כי יותן״, שאם נפלו על אוכל — הוכשר לקבלת טומאה, שהרי החשיבם.

GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Makhshirin 1:5): With regard to one who forcefully wipes rainwater from the surface of a leek or squeezes out water absorbed in his hair or in his clothing, the liquid that remains within it is not included under the rubric of the verse: “If water be put upon the seed, and some of their carcass fall on it, it is impure for you” (Leviticus 11:38). Therefore, it cannot render food susceptible to contracting ritual impurity. But the liquid that is released from it, in this process of wiping or squeezing, is included under the rubric of the verse: “If water be put,” and therefore it renders any food it touches susceptible to ritual impurity, as the person has accorded it significance.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר שְׁמוּאֵל וּכְרֵישָׁה עַצְמָהּ הוּכְשְׁרָה מַאי טַעְמָא בִּשְׁעַת פְּרִישָׁה מִמֶּנּוּ הוּכְשְׁרָה.

Shmuel says: And the leek itself is rendered susceptible to ritual impurity. What is the reason for this? The reason is that at the moment of the water’s separation from the leek, the leek is rendered susceptible to ritual impurity by the very water which is released from it.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והתנן הולך לו כו׳:

וכרישה עצמה – לאחר שיצאו ממנו המשקין הוכשרה אף על פי שלא נגעה בהן אחר יציאתן.

אמר שמואל: וכרישה עצמה הוכשרה לקבל טומאה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? בשעת פרישה של המים ממנו הוכשרה על ידם. ומקשים: והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: ערב פסח הולך לו מוכה השחין

Shmuel says: And the leek itself is rendered susceptible to ritual impurity. What is the reason for this? The reason is that at the moment of the water’s separation from the leek, the leek is rendered susceptible to ritual impurity by the very water which is released from it.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְהָתְנַן עֶרֶב פֶּסַח הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל כּוּ׳ וְאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָן הוּכְשַׁר הָא אִיכָּא נָמֵי הָהוּא אֵבֶר הַמְדוּלְדָּל בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתוֹ מֵאָדָם נְטַמְּיֵיהּ לְאָדָם.

The Gemara raises an objection: But we learned in the mishna: A person afflicted with boils would go on Passover eve to the doctor to sever his dangling limb, and the doctor and the afflicted individual would remain pure. And if you say that at the moment of the water’s separation from the leek, the leek is rendered susceptible to ritual impurity, there is also a parallel situation in that case of the dangling limb; at the moment of its separation from the person with boils it should render that person ritually impure.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אע״פ שסחטו בגדיהן ויש בהן מים הרבה כל כך שהמים יורדין מצד העליון של בגד לצד התחתון של בגד אעפ״כ טהורין הן המים ולא נטמאו מחמת הזב וטמא מת לפי שאין חשובין משקין לא להכשיר ולא לקבל טומאה אלא לאחר שיצאו מכולן מכל הבגד:

(מ״ט כו׳) ניטמייה לאדם – למוכי שחין.

גמ׳ ואי אמרת בשעת פרישתן. ע׳ חולין עב ע״ב תד״ה בשעת:

אצל הרופא, ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי בשעת פרישתן הוכשר הכרישה, הא איכא נמי ההוא [הרי יש גם כן אותו] אבר המדולדל, בשעת פרישתו מאדם, כאשר הוא נעשה איבר מן החי — נטמייה [יטמאנו] לאדם במגעו!

The Gemara raises an objection: But we learned in the mishna: A person afflicted with boils would go on Passover eve to the doctor to sever his dangling limb, and the doctor and the afflicted individual would remain pure. And if you say that at the moment of the water’s separation from the leek, the leek is rendered susceptible to ritual impurity, there is also a parallel situation in that case of the dangling limb; at the moment of its separation from the person with boils it should render that person ritually impure.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) כִּדְקָאָמַר רַב יוֹסֵף בְּנִיתָּזִין בְּכׇל כֹּחָן הָכָא נָמֵי בְּנִיתָּזִין בְּכׇל כֹּחָן.

The Gemara answers: The explanation is as Rav Yosef says in a different context, that it is referring to a situation where the liquids are removed with great force. Here too, in the case of the dangling limb, it can be explained as referring to a situation where the limbs are removed with great force. Since the limb is pulled off in one powerful motion it is not considered to have touched the person after it was detached. By contrast, the water wiped off the leek is not discharged all at once, and therefore as the drops of water separate from the leek they render it susceptible to ritual impurity.

רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בניתזין בכל כוחן – שמשך עצמו בכח ונתלש בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה אבל מי כרישה יוצאין בנחת ולאחר שיצאו ממנה חשובין הן מיד וקודם שיפלו לארץ נוגעין בה בשעת פרישה.

בניתזין בכל כחן – בפרק העור והרוטב לא משני הכי כי פריך טומאת בית הסתרים היא וצ״ל דפלוגתא דאמוראי היא בפרק בהמה המקשה דעולא ורבינא והכא אליבא דרבינא.

ומשיבים: כדקאמר [כמו שאמר] רב יוסף לענין אחר, שמדובר בניתזין בכל כחן, הכא נמי [כאן גם כן], באיבר המדולדל, יש להסביר כי מדובר בניתזין בכל כחן, שהאיבר נמשך בבת אחת, ואין האדם נחשב כנוגע בו. אבל כשמוחק את הכרישה — אין המים ניתזים ממנה בבת אחת, ולכן תוך כדי פרישה הריהם מכשירים אותה.

The Gemara answers: The explanation is as Rav Yosef says in a different context, that it is referring to a situation where the liquids are removed with great force. Here too, in the case of the dangling limb, it can be explained as referring to a situation where the limbs are removed with great force. Since the limb is pulled off in one powerful motion it is not considered to have touched the person after it was detached. By contrast, the water wiped off the leek is not discharged all at once, and therefore as the drops of water separate from the leek they render it susceptible to ritual impurity.

רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב יוֹסֵף אַהָא זָב וּטְמֵא מֵת ^בשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים אע״פאַף עַל פִּי שֶׁסּוֹחֲטִין (זֶה אֶת זֶה מַשְׁקִין הַיּוֹרְדִין) מִצַּד הָעֶלְיוֹן לְצַד הַתַּחְתּוֹן טְהוֹרִים שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין אֶלָּא שֶׁיָּצְאוּ מִכּוּלָּן.

And where, i.e., in connection to which case, was this explanation of Rav Yosef stated? It was stated with regard to this baraita: If a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav] and one who is ritually impure through contact with a corpse were walking along and rain fell on them, although they squeeze the garments of one another in order to remove the water, those liquids that flow down from the upper section of a garment to the lower section remain pure. They do not become impure from contact with the impure person or his garments, as these liquids are not considered liquids that can become ritually impure unless they have emerged from those garments entirely.

ב. ב רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י״ב:ו׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י״ב:ו׳

המוחק את הכרישה – חציר כגון שהיתה כרישה מליאה מי גשמים ומוחק באצבעו הגשמים שעל הכרישה שיפלו ממנו וכן הסוחט מי גשמים שבשערו ושבכסותו שיצאו חוץ:

יצאו מכולן הרי אלו מכשירין – וטהורין אלו המים שלא טימאום הבגדים לפי שאין נחשבין משקין אלא לאחר יציאתן:

זב או טמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים – על בגדיהן אף על פי שסחטן הזב בעצמו החליק כסותו כלפי מטה שיפלו המים אותן המשקין היורדין בבגד מלמעלה למטה טהורים ואין מטמאין אדם הנוגע בהן לפי שאינן חשובין הואיל ועומדין ליבלע בשפה התחתונה של בגד.

מצד העליון לצד התחתון טהורין – פירש בקונטרס משום שסופה ליבלע בבגד וקשה שהרי במסכת נדה פרק האשה (דף סב: ושם) קאמר חרסין שבלעו משקים טמאים ונפלו לאויר התנור כי הוסק התנור טמא מפני שהמשקין יוצאין ואע״פ שלאחר היסק יחזרו ויבלעו החרסין אלא יש לפרש משום דהוי שלא לרצון כ״ז שהם על בגדיו כמו במשקין שבכרישה.

והיכא איתמר [והיכן, על מה נאמר] הסברו של רב יוסף? אהא [על זו] ששנינו: זב וטמא מת שהיו מהלכים וירדו עליהם גשמים, אף על פי שסוחטין זה את זה את בגדיהם, שמחליקים את המים מעליהם — משקין היורדין מצד העליון של הבגד לצד התחתון — טהורים, שאינם טמאים מחמת מגע הטמא או בגדיו, לפי שאין הם מחשבין (נחשבים) משקה אלא לאחר שיצאו מכולן, מן הבגד כולו.

And where, i.e., in connection to which case, was this explanation of Rav Yosef stated? It was stated with regard to this baraita: If a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav] and one who is ritually impure through contact with a corpse were walking along and rain fell on them, although they squeeze the garments of one another in order to remove the water, those liquids that flow down from the upper section of a garment to the lower section remain pure. They do not become impure from contact with the impure person or his garments, as these liquids are not considered liquids that can become ritually impure unless they have emerged from those garments entirely.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) יָצְאוּ מִכּוּלָּן הֲרֵי מַכְשִׁירִין (שֶׁאֵין נֶחְשָׁבִין אֶלָּא לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִגּוּפוֹ) אָמַר רַב יוֹסֵף בְּנִיתָּזִין בְּכׇל כֹּחָן.:

Once the liquids have emerged from those garments entirely they render food susceptible to ritual impurity, as the people have accorded it significance by squeezing it out of their garments. But the water itself is still not impure, as it is considered liquid that is susceptible to ritual impurity only after it has completely emerged from the body of those garments. Rav Yosef said: The reason the water does not become impure when it separates from the garment is that the baraita is referring to a case where it is removed with great force.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואמר רב יוסף – אמאי טהורים המים ליטמו מחמת הבגדים בשעת פרישה. לפי שבשעת פרישתן מהן התיזם מהן בכל כחן ולא נשתרו כלל בבגדים ולא טימאום:

ורואים אנו שהדברים ק״ו – מפרש בגמ׳ ומה מזבח אחד שאין גופין מוחלקין כו׳:

יצאו מכולן הרי אלו מכשירין – אם נפלו על הזרעים וטהורין שאינן מטמאין את הזרעים אלא אם כן הזב נוגע בהן לאחר שיצאו מכולו. והא דכתיב בסיפא אלא לאחר שיצאו מגופו ל״ג לה.

יצאו מכולן, מכל הבגד — הרי הם מכשירין אוכלים לקבל טומאה, שהרי החשיבם, אבל לא נטמאו, לפי שאין הם נחשבין כמשקים לקבל טומאה אלא לאחר שכבר יצאו מגופו של הבגד. אמר רב יוסף: טעם הדבר שאינם נטמאים מן הבגד בשעה שהם פורשים ממנו — מפני שמדובר בניתזין בכל כחן.

Once the liquids have emerged from those garments entirely they render food susceptible to ritual impurity, as the people have accorded it significance by squeezing it out of their garments. But the water itself is still not impure, as it is considered liquid that is susceptible to ritual impurity only after it has completely emerged from the body of those garments. Rav Yosef said: The reason the water does not become impure when it separates from the garment is that the baraita is referring to a case where it is removed with great force.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מתני׳מַתְנִיתִין: וְעוֹד שָׁאֲלוּ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא הַשּׁוֹחֵט ה׳חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אַחַת מַהוּ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת אוֹ ^גאַחַת עַל כּוּלָּן אָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ.

MISHNA: And furthermore, Rabbi Akiva asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua: With regard to one who unwittingly slaughters five offerings outside the Temple during one lapse of awareness, what is the halakha? Is he liable to bring five sin offerings, one for each and every act of slaughter, or is he liable to bring one sin offering for all the acts of slaughter? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

ג. ג רמב״ם הלכות שגגות ו׳:ב׳

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה כריתות ג׳:ט׳

ג רמב״ם הלכות שגגות ו׳:ב׳

ב משנה ועוד שאלו ר׳ עקיבא את רבן גמליאל ור׳ יהושע: השוחט חמשה זבחים בחוץ (מחוץ למקדש) בשוגג, ושחט כולם בהעלם אחת, שלא נודע לו האיסור בין שחיטה לשחיטה, מהו? האם חייב חטאת על כל אחת ואחת או אחת על כולן? אמרו לו: לא שמענו מרבותינו.

MISHNA: And furthermore, Rabbi Akiva asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua: With regard to one who unwittingly slaughters five offerings outside the Temple during one lapse of awareness, what is the halakha? Is he liable to bring five sin offerings, one for each and every act of slaughter, or is he liable to bring one sin offering for all the acts of slaughter? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי בְּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד מה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר.

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering from five different pots in which they were prepared, during one lapse of awareness, that he is liable to bring five guilt offerings, which are for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters can be derived from an a fortiori inference: If one is liable to bring five guilt offerings for one offering prepared in five pots, all the more so is he liable to bring five sin offerings for slaughtering five offerings outside the Temple.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ל ר׳ עקיבא אם הלכה למשה מסיני היא שחייב על כל אחת ואחת נקבל:

ערך תמחוי

תמחוי – ^א(כלים פי״ז) כל כלי עץ שנחלק לשנים טהור חוץ משלחן הכפול ותמחוי המזמן פי׳ קערה גדולה שהיא לאכילת מזון יש לבני אדם חשובין קערה גדולה ויש בגופה של קערה מגורות מגורות ודומין לקערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון מינין מינין והוא זני כדכתיב וכל זר זמרא וכתיב בשמים וזנים ותרגום למינהו לזנוכי מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי תמחוי נגבת בג׳ ומתחלקת בג׳ כבר פי׳ בערך קפה (כלים פי״ד) הסומך והמחגר והתמחייות פי׳ תמחיות כמין קערות קטנות יש לעול והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים (שבת עא. כריתות ד:) כגון שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין (כריתות טו: ובספרי בפ׳ כהן משיח) א״ר יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה׳ תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת (נדרים מא:) ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר (גמ׳) א״ר יוסי ברבי חנינא מתמחוי החוזר לבעל הבית פירוש קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין ואם שמו אותן לפניהן אין אוכלין בה ביחד שבשביל שניהן מרבים בה מאכל ונמצא נהנה זה מזה וזה מזה אבל מן התמחוי החוזר לבעל הבית מותר שכך היה מנהגם שאחר שסדרו לפני האורחין מביאין תמחוי אחרת לצורך בעה״ב ובני ביתו ומחזירין אותו בשביל כבוד לפני כל אחד ואחד אם רוצה לאכול יותר ואח״כ מחזירין אותו לפני בעל הבית ואם רוצין לאכול ביחד המודר והמדיר מאותו תמחוי יכולין לאכול שלא הושם בו בתחילה המאכל לצורכם (ביצה יב) ואפילו בקנין ואפילו בתמחוי.

ערך סרה

סרה – ^ב(כריתות טו) ותוחבו בסירה פירשו המפרשים בקוץ מל׳ מקרא ולי נראה שפירושו מגרה ומסר הנקרא בל׳ רומי סירא אשר בו הרופא חותך האבר.

ערך רשע

רשע – ^ג(כתובות צה: בבא בתרא קלז. שם קעד ערכין כג.) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסיו כרשב״ג ביש נוחלין העיקר ושם מפורש דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב״ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון (סנהדרין עז) אין לך עני בישראל אלא רשע ערום וכו׳ עד איזהו עני ורשע ערום זה המשהא בתו בוגרת עני דאין לו ממה לשכור שפחה ורשע שמעכבה מי השיאה שמא תלך ותזנה וערום שמתפרנסת ממלאכת ידיה (סנהדרין נב) א״ר אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי׳ לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא דאמר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שזה יצא מחלציו (כריתות טו) אר״ע משכחת לה ברשע בן רשע וכו׳.

א. [עם וואזע.]

ב. [זעג.]

ג. [בעזיוויכט.]

מתני׳ חייב – משום מעילה על כל תמחוי אם אכלן קודם זריקת דמים.

ק״ו – מפרש בגמרא.

אמר ר׳ יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מחמשה תמחויין (כלים) שונים בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת קרבן אשם משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר.

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering from five different pots in which they were prepared, during one lapse of awareness, that he is liable to bring five guilt offerings, which are for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters can be derived from an a fortiori inference: If one is liable to bring five guilt offerings for one offering prepared in five pots, all the more so is he liable to bring five sin offerings for slaughtering five offerings outside the Temple.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא כָּךְ שאלו ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אַחַת מַהוּ חַיָּיב ^דאַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת אָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ.

Rabbi Shimon said: It was not that question that Rabbi Akiva asked them. Rather, it was with regard to one who eats notar from five offerings during one lapse of awareness. What is the halakha? Is he liable to bring one sin offering for all the offerings from which he ate notar, or is he liable to bring five sin offerings, one for each and every one of the offerings from which he ate notar? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

ד. ד רמב״ם הלכות שגגות ו׳:ב׳

עין משפט נר מצוהתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות שגגות ו׳:ב׳

האוכל נותר מה׳ זבחים כו׳ – לא דמי לבא על ה׳ נשיו בהעלם אחת דחייב על כל אחת ואחת לדברי הכל דהנהו יש בהו ב׳ אזהרות שהוא מוזהר עליה והיא עליו כדלקמן.

אמר ר׳ שמעון: לא כך שאלו ר׳ עקיבא, על השוחט חמישה זבחים בחוץ, אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו, האם חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו.

Rabbi Shimon said: It was not that question that Rabbi Akiva asked them. Rather, it was with regard to one who eats notar from five offerings during one lapse of awareness. What is the halakha? Is he liable to bring one sin offering for all the offerings from which he ate notar, or is he liable to bring five sin offerings, one for each and every one of the offerings from which he ate notar? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

עין משפט נר מצוהתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי בְּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בה׳בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר.

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering that was prepared in five different pots, during one lapse of awareness, that he is liable to bring separate guilt offerings for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters can be derived from an a fortiori inference: If one is liable to bring five guilt offerings for one offering prepared in five pots, all the more so is he liable to bring five sin offerings for eating the notar of five separate offerings.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר ר׳ יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר.

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering that was prepared in five different pots, during one lapse of awareness, that he is liable to bring separate guilt offerings for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters can be derived from an a fortiori inference: If one is liable to bring five guilt offerings for one offering prepared in five pots, all the more so is he liable to bring five sin offerings for eating the notar of five separate offerings.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל אִם לָדִין יֵשׁ תְּשׁוּבָה אָמַר לוֹ הָשֵׁב.

Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: If you are reporting a halakha that you received from your teachers with regard to one who eats notar from five offerings, we will accept it, but if it is based merely on the a fortiori inference from misuse of consecrated property, there is a response that refutes the inference. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Akiva: Respond.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואם לדין – כלומר אבל אם אינה הלכה אלא מק״ו אתה רוצה לדון יש תשובה על אותו דין דלא:

אם אמרת במעילה – דין הוא שיהא חייב בה על כל אחת ואחת הואיל והחמיר במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל המהנה כנהנה היינו כדאמר במעילה השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל אע״פ דבעה״ב לא אכלו ולא נהנה חייב הוא מעילה כמו שלוחו שאכל ונהנה:

אם הלכה – שקבלת מרבך שחייב על כל אחד מן הזבחים נקבלנה ממך.

ואם לדין – שאתה למד אותה מק״ו ממעילה יש תשובה.

אמר לו ר׳ עקיבא: אם הלכה מקובלת היא, בענין האוכל נותר מחמישה זבחים — נקבל, אבל אם לדין, שאתה סבור כן מתוך הקל וחומר ממעילה — יש על כך תשובה. אמר לו: השב.

Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: If you are reporting a halakha that you received from your teachers with regard to one who eats notar from five offerings, we will accept it, but if it is based merely on the a fortiori inference from misuse of consecrated property, there is a response that refutes the inference. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Akiva: Respond.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אָמַר וְלֹא אִם אָמַרְתָּ בִּמְעִילָה שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל וְאֶת הַמְהַנֶּה כַּנֶּהֱנֶה.

Rabbi Akiva said: And no; one cannot derive the halakha of notar through an a fortiori inference from misuse of consecrated property: If you said with regard to misuse of consecrated property that one is liable to bring five guilt offerings, perhaps that is because there are additional stringent elements unique to misuse. As, with regard to misuse, the Torah established that the status of one who feeds another person sacrificial meat is like that of one who eats sacrificial meat, and the status of one who gives benefit to another from consecrated property that is not food is like that of one who derives benefit himself, in that each is liable to bring a guilt offering for misuse.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

צירף את המעילה לזמן מרובה – אכל קודש שוה פרוטה אחת אפי׳ בין עשרה ימים מצטרף לפרוטה וחייב מעילה:

המאכיל כאוכל – שאם נתן אוכל הקדש לחבירו חייב כאילו אכלה הוא עצמו דקיי״ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו.

והמהנה כנהנה – במידי דלאו בר אכילה.

ואת המהנה כנהנה – והוא הדין דמצי למימר הנהנה כאוכל מה שאין כן בנותר אלא אגב דנקט מאכיל כאוכל קאמר מהנה כנהנה.

אמר: ולא, אין זה קל וחומר, אם אמרת כן במעילה, שיש בה צדדים של חומרה — שעשה בה את המאכיל כאוכל, שהנותן לחבירו בשר קודש לאכול חייב קרבן מעילה כאילו אכלו בעצמו, ואת המהנה את חבירו משל הקדש (בדבר שאינו בר אכילה) כאילו נהנה בעצמו, וכן

Rabbi Akiva said: And no; one cannot derive the halakha of notar through an a fortiori inference from misuse of consecrated property: If you said with regard to misuse of consecrated property that one is liable to bring five guilt offerings, perhaps that is because there are additional stringent elements unique to misuse. As, with regard to misuse, the Torah established that the status of one who feeds another person sacrificial meat is like that of one who eats sacrificial meat, and the status of one who gives benefit to another from consecrated property that is not food is like that of one who derives benefit himself, in that each is liable to bring a guilt offering for misuse.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) צֵירֵף אֶת הַמְּעִילָה לִזְמַן מְרוּבֶּה תֹּאמַר בְּנוֹתָר שֶׁאֵין בּוֹ אַחַת מֵאֵלּוּ.:

In addition, the Torah joined the misuse of consecrated property that was performed over an extended period, i.e., if one derived benefit worth half a peruta one day and half a peruta the next, he is liable to bring a guilt offering for misuse. Would you say the same with regard to notar, which has none of these halakhot?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תאמר בנותר – שאין בו אחד מכל אלו דאין חייב על נותר אלא בכזית בכדי אכילת פרס הילכך אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת כבמעילה:

מאי קא קשיא ליה לר׳ שמעון – דאמר לא כך שאלן:

צירף את המעילה לזמן מרובה – שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג׳ שנים חצי פרוטה מצטרפות לקרבן ולקמן בפרק ספק אכל חלב (דף יח:) מפיק לה מתמעול מעל ריבה.

צירף את המעילה כו׳ – ה״נ המ״ל מאי קא מיבעיא ליה כו׳ מאחר דר״ע פריך אמילתיה פשיטא דקבלה:

צירף את המעילה לזמן מרובה, שאפילו נהנה היום בכחצי פרוטה ולמחר בכחצי פרוטה — חייב על כך קרבן מעילה, תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו?

In addition, the Torah joined the misuse of consecrated property that was performed over an extended period, i.e., if one derived benefit worth half a peruta one day and half a peruta the next, he is liable to bring a guilt offering for misuse. Would you say the same with regard to notar, which has none of these halakhot?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) גמ׳גְּמָרָא: מַאי קַשְׁיָא לֵיהּ לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ מָה רְאָיָה לְשׁוֹחֵט מֵאוֹכֵל מָה לְאוֹכֵל שֶׁכֵּן נֶהֱנֶה.

GEMARA: The Gemara asks: What is difficult for Rabbi Shimon with the first version of Rabbi Akiva’s question, that he insists that Rabbi Akiva had asked about one who eats notar from five offerings? The Gemara answers that this is what is difficult for him: If Rabbi Akiva asked about one who unwittingly sins by slaughtering, why is the answer derived from an unwitting sin involving eating? After all, what proof can be cited for a case of one who slaughters from a case of one who eats? What is notable about one who eats? It is notable in that he derives benefit from the act of eating, whereas one who slaughters does not derive physical benefit.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הכי קא קשיא ליה – איהו קא בעי למילף שוחט בחוץ מאוכל דחייב מעילה על כל אחת ואח׳. וקא קשיא ליה מה לאוכל דין שהוא חייב על כל אחת ואחת שכן נהנה אבל שוחט אינו נהנה:

אלא האוכל שאלו האוכל נותר מה׳ זבחים כו׳:

גמ׳ מאי קשיא ליה לר׳ שמעון – מה ראייה לשוחט בחוץ מאוכל זבח לפני זריקה.

ג גמרא ושואלים: מאי קשיא ליה [מה היה קשה לו] לר׳ שמעון, שלדעתו לא שאל ר׳ עקיבא על השוחט חמישה זבחים בחוץ, אלא על האוכל נותר מחמישה זבחים? ומשיבים: הכי קא קשיא ליה [כך קשה לו]: והרי ר׳ יהושע הביא לו ראיה מן האוכל, ואם בשוחט שאל ר׳ עקיבא מה ראיה לשוחט מאוכל? מה לאוכל שכן נהנה!

GEMARA: The Gemara asks: What is difficult for Rabbi Shimon with the first version of Rabbi Akiva’s question, that he insists that Rabbi Akiva had asked about one who eats notar from five offerings? The Gemara answers that this is what is difficult for him: If Rabbi Akiva asked about one who unwittingly sins by slaughtering, why is the answer derived from an unwitting sin involving eating? After all, what proof can be cited for a case of one who slaughters from a case of one who eats? What is notable about one who eats? It is notable in that he derives benefit from the act of eating, whereas one who slaughters does not derive physical benefit.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) אֶלָּא כָּךְ שָׁאֲלוּ הָאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אַחַת מַהוּ חַיָּיב בְּכׇל אַחַת וְאַחַת אוֹ אַחַת עַל כּוּלָּן אָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ.

Rather, he must have asked him this: In the case of one who eats notar from five offerings during one lapse of awareness, what is the halakha? Is he liable to bring a separate sin offering for each and every one of the offerings, or only one sin offering for all of them? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ועל לא הודע שלהן – היינו אם ספק לו אם אכל חמש חתיכות נותר בה׳ תמחוין בה׳ העלמות צריך להביא חטאת על כל אחת ואחת משום דלדברי הכל ידיעות מחלקות וכן נמי [אם ספק לו אם אכל] אשם תלוי על כל אחת ואחת:

אלא כך שאלו: האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו? חייב בכל אחת ואחת או אחת על כולן? אמרו לו: לא שמענו.

Rather, he must have asked him this: In the case of one who eats notar from five offerings during one lapse of awareness, what is the halakha? Is he liable to bring a separate sin offering for each and every one of the offerings, or only one sin offering for all of them? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי בְּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר מָה מִזֶּבַח אֶחָד שֶׁאֵין גּוּפִין מוּחְלָקִין חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם תַּמְחוּיִין מוּחְלָקִין חֲמִשָּׁה זְבָחִים דְּגוּפִין מוּחְלָקִין לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering from five different pots, during one lapse of awareness, that he is liable to bring a separate guilt offering for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters may be derived from an a fortiori inference: Just as one who eats from one offering prepared in five pots, in which case the different parts of the offering do not come from differentiated physical entities, is liable to bring a separate guilt offering for the food prepared in each and every pot because he ate from differentiated pots, with regard to one who eats notar from five separate offerings, which are differentiated physical entities, is it not all the more so logical that he is liable to bring a separate sin offering for each and every offering?

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ועל כך אמר ר׳ יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מחמשה תמחויין בהעלם אחת, שחייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר: מה האוכל מזבח אחד למרות שאין שם גופין מוחלקין — חייב על כל אחת ואחת משום שאכל בתמחויין מוחלקין, השוחט חמשה זבחים שגופין מוחלקין הם — לא כל שכן שיהא חייב על כל אחד ואחד?

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering from five different pots, during one lapse of awareness, that he is liable to bring a separate guilt offering for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters may be derived from an a fortiori inference: Just as one who eats from one offering prepared in five pots, in which case the different parts of the offering do not come from differentiated physical entities, is liable to bring a separate guilt offering for the food prepared in each and every pot because he ate from differentiated pots, with regard to one who eats notar from five separate offerings, which are differentiated physical entities, is it not all the more so logical that he is liable to bring a separate sin offering for each and every offering?

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא כָּךְ שאלו אֶלָּא בְּאוֹכֵל (מזבח אחד) נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אַחַת מַהוּ חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת אָמְרוּ לוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ.

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon said: It was not that question that Rabbi Akiva asked them. Rather, it was with regard to one who eats notar from five offerings during one lapse of awareness. What is the halakha? Is he liable to bring one sin offering for all the offerings from which he ate notar, or is he liable to bring five sin offerings, one for each and every one of the offerings from which he ate notar? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד שנינו במשנה: אמר ר׳ שמעון: לא כך שאלו, אלא באוכל מזבח אחד נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו;

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon said: It was not that question that Rabbi Akiva asked them. Rather, it was with regard to one who eats notar from five offerings during one lapse of awareness. What is the halakha? Is he liable to bring one sin offering for all the offerings from which he ate notar, or is he liable to bring five sin offerings, one for each and every one of the offerings from which he ate notar? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(20) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שָׁמַעְתִּי בְּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר.: אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל כּוּ׳.:

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering from five different pots in which it was prepared, that he is liable to bring a separate guilt offering for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters may be derived from an a fortiori inference. Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: If you are reporting a halakha that you received from your teachers with regard to one who eats notar from five offerings we will accept it, but if it is based on the a fortiori logical inference from misuse of consecrated property there is a response that refutes the inference.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ר׳ יהושע אומר: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר לו ר׳ עקיבא: אם הלכה נקבל אם לדין יש תשובה

Rabbi Yehoshua said: I have heard with regard to one who eats meat from one offering from five different pots in which it was prepared, that he is liable to bring a separate guilt offering for the meat prepared in each and every pot, due to misuse of consecrated property. And I consider that these matters may be derived from an a fortiori inference. Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: If you are reporting a halakha that you received from your teachers with regard to one who eats notar from five offerings we will accept it, but if it is based on the a fortiori logical inference from misuse of consecrated property there is a response that refutes the inference.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(21) קַיבְּלַהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהָא תְּשׁוּבָה מר׳מֵרַבִּי עֲקִיבָא אוֹ לָא ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא ^האָכַל ה׳חָמֵשׁ חֲתִיכוֹת נוֹתָר מִזֶּבַח אֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אחת.

The Gemara asks: Did Rabbi Yehoshua accept that refutation from Rabbi Akiva or not? The Gemara answers: Come and hear a proof in this regard, as it is taught in a baraita: If one ate five pieces of notar from one offering during one lapse of awareness, and the pieces were cooked in five different pots, he brings only one sin offering. And in a situation where it is not known to him with certainty whether he unwittingly ate from them, he brings only one provisional guilt offering, which is sacrificed by one who is uncertain whether he committed a sin that renders him liable to bring a sin offering.

ה. ה רמב״ם הלכות שגגות ט׳:ט׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות שגגות ט׳:ט׳

מה׳ זבחים אפי׳ בהעלם אחד מביא חטאת על כל אחת ואחת ועל לא הודע כו׳:

כללו של דבר כו׳ אבל אכל כו׳ – האי אבל אכל ה׳ חתיכות מזבח אחד בחמשה תמחוין לפני זריקת דמים חייב על כל אחת ואחת משום מעילה דברי הכל היא. והא דקאמר לפני זריקת דמים משום דלאחר זריקה אין בו מעילה שכבר יש בו שעת היתר לכהנים:

לא הודע – שהיו ה׳ חתיכות נותר וה׳ חתיכות כשרות לפניו ואין ידוע איזו אכל אם הה׳ של נותר אם הה׳ כשרות.

כו׳. ושואלים: האם קיבלה ר׳ יהושע להא תשובה [לתשובה זו] מר׳ עקיבא או לא? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה דתניא [ששנויה ברייתא]: אכל חמש חתיכות נותר מזבח אחד בהעלם אחת בחמשה תמחויין — אינו מביא אלא חטאת אחת, ועל לא הודע שלהן, כלומר, אם היה לו ספק אם היה זה נותר — אינו מביא אלא אשם תלוי אחת.

The Gemara asks: Did Rabbi Yehoshua accept that refutation from Rabbi Akiva or not? The Gemara answers: Come and hear a proof in this regard, as it is taught in a baraita: If one ate five pieces of notar from one offering during one lapse of awareness, and the pieces were cooked in five different pots, he brings only one sin offering. And in a situation where it is not known to him with certainty whether he unwittingly ate from them, he brings only one provisional guilt offering, which is sacrificed by one who is uncertain whether he committed a sin that renders him liable to bring a sin offering.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(22) מֵחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בחמש הֶעְלֵמוֹת מֵבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מה׳מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב.

By contrast, if one ate notar from a single offering from five different pots during five separate lapses of awareness he brings a sin offering for each and every one, and in a situation where it is not known to him with certainty whether he unwittingly ate from them he brings a provisional guilt offering for each and every one. If he ate notar from five separate offerings during one lapse of awareness he is liable to bring a separate sin offering for each one, as he ate from differentiated physical entities.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בה׳ העלמות – ומזבח אחד אכל נותר חייב ה׳ משום נותר דהעלמות מחלקין.

מה׳ זבחים – אכל נותר בהעלם א׳ חייב ה׳ הואיל וגופים מוחלקין. ר׳ יוסי ור׳ אליעזר סבירא להו כר׳ עקיבא דמתני׳ דר׳ שמעון.

אכל נותר מזבח אחד מחמשה תמחויין, אבל לא בהעלם אחד, אלא בחמש העלמות, שאכל מתמחוי אחד ונודע לו חטאו, ושוב שכח ואכל מתמחוי אחר — מביא חטאת על כל אחת ואחת, ועל לא הודע שלהן — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. אכל חמש חתיכות נותר מחמשה זבחים שונים בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת, שאכל מגופים חלוקים.

By contrast, if one ate notar from a single offering from five different pots during five separate lapses of awareness he brings a sin offering for each and every one, and in a situation where it is not known to him with certainty whether he unwittingly ate from them he brings a provisional guilt offering for each and every one. If he ate notar from five separate offerings during one lapse of awareness he is liable to bring a separate sin offering for each one, as he ate from differentiated physical entities.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(23) [עַל כׇּל אחת ואחת] ר׳ יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל ה׳חָמֵשׁ חֲתִיכוֹת מה׳מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת וְעַל סְפֵיקָן אֵין מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אחת כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר ^וכֹּל שֶׁחֲלוּקִין בְּחַטָּאוֹת חֲלוּקִין בַּאֲשָׁמוֹת.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he ate five pieces of notar from five separate offerings during one lapse of awareness he brings only one sin offering, as he transgressed one prohibition repeatedly during a single lapse of awareness. And if he is uncertain whether he unwittingly ate from them he brings only a single provisional guilt offering. The principle of the matter is that in any situation where one’s transgressions are differentiated with regard to sin offerings, i.e., when he is liable to bring multiple sin offerings if he knows that he unwittingly transgressed, they are differentiated with regard to provisional guilt offerings if he is unsure whether he unwittingly transgressed.

ו. ו רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ו׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ו׳

אבל אכל ה׳ חתיכות כו׳ – אתאן לת״ק דאיירי רישא בה׳ חתיכות נותר מזבח אחד והכי קאמר לגבי מעילה מודינא דתמחויין מחלקין.

ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אפילו אכל חמש חתיכות נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת — אינו מביא אלא חטאת אחת, שאין גופים מחלקים באיסור אחד בהעלם אחד, ועל ספיקן — אין מביא אלא אשם תלוי אחת. כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות — חלוקין באשמות. עד כאן בדין האוכל נותר.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he ate five pieces of notar from five separate offerings during one lapse of awareness he brings only one sin offering, as he transgressed one prohibition repeatedly during a single lapse of awareness. And if he is uncertain whether he unwittingly ate from them he brings only a single provisional guilt offering. The principle of the matter is that in any situation where one’s transgressions are differentiated with regard to sin offerings, i.e., when he is liable to bring multiple sin offerings if he knows that he unwittingly transgressed, they are differentiated with regard to provisional guilt offerings if he is unsure whether he unwittingly transgressed.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(24) אָכַל ה׳חָמֵשׁ חֲתִיכוֹת בה׳בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין מִזֶּבַח אֶחָד לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים אפי׳אֲפִילּוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה

If one ate five pieces of meat prepared in five separate pots from a single offering before the meat became permitted for consumption through the sprinkling of the blood on the altar, even if this occurred during a single lapse of awareness, he is liable to bring a separate guilt offering for the meat from each and every pot, due to misuse of consecrated property.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לפני זריקת דמים – שייכא מעילה אבל נזרק הדם דהיתה לה שעת היתר לכהנים שוב אין בו מעילה וכן מפורש במנחות בפרק התכלת (דף מז:).

אבל אכל חמש חתיכות בחמשה תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים על המזבח, קודם שהותר הבשר באכילה, אפילו אכלן בהעלם אחת — חייב על כל אחת ואחת משום מעילה.

If one ate five pieces of meat prepared in five separate pots from a single offering before the meat became permitted for consumption through the sprinkling of the blood on the altar, even if this occurred during a single lapse of awareness, he is liable to bring a separate guilt offering for the meat from each and every pot, due to misuse of consecrated property.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון