×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַהוּ שֶׁתֵּעָשֶׂה יָד לַחֲבֶרְתָּהּ תֵּיקוּ.
According to Rabbi Shimon, an item that is forbidden due to idol worship is not susceptible to impurity as food (see 129a). What is the halakha if the forbidden part of the gourd comes into contact with a source of impurity? Does the forbidden part constitute a handle for its permitted counterpart and transmit impurity to it? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מהו שתעשה יד לחברתה – לענין טומאה דאורייתא לקבל טומאה מן השרץ כדי להביאה לחברתה להיות חברתה ראשונה כאילו נגע עצמה בטומאה. שניה לטומאה פשיטא לן דלא הויא ההיא חברתה שהרי זו לא קבלה טומאה לעצמה. לישנא אחרינא לענין טומאת עבודה זרה קמיבעיא ליה דזו שנעשית עבודה זרה הרי היא כשרץ וחציה השני מי הוה לה יד והנוגע בה כנוגע בעבודה זרה או דילמא לא הוי לה יד וטהור הנוגע בה כגון אם לא הוכשרה דאין עליה תורת אוכל לקבל טומאה מחברתה אי נמי הוכשרה הויא לה איהי ראשון והנוגע בה הוי שני נעשה האוכל יד לאוכל אחר או לא.
כבר ידעת על אבן המנוגעת שהיא מטמאה באהל אבן שבזוית שבינו ובין חברו בזמן שהוא חולץ חולץ את כלה וכשהוא נותץ חולק את האבן ונותן את שלו ומניח של חברו שנאמר ונתץ את הבית ולא שני בתים ויש בדבר ספק אם חלק אחד נעשה בית יד לחברו להביא טומאה לבית חברו אם לאו יש מי שאומר שלא נסתפק הדבר אלא בשל שני שותפין אבל אם היה הכל לאחד טמא ועל כגון זה הם מפרשים מה שאמרו בפרק מצות חליצה בית מוחלט מטמא מאחוריו ולא יראה כן שאף טומאת אחוריו יש לומר בה שאינה דומה לזוית אחרת:
פרש״י בד״ה החותך כזית כו׳ ל״ג כזית כו׳ וכגון דאיכא כביצה עכ״ל נראה מזה שהסכים לפרש כאן כפי׳ ר״ת ור״ש שכתבו התוס׳ בריש פרקין דלקבל טומאה נמי בעי בטומאת אוכלין כביצה וק״ל:
לדעת ר׳ שמעון שאין איסורי הנאה מטמאים טומאת אוכלים (כמובא להלן קכט,א), מהו הדין לענין שתעשה אותה חצי דלעת שנאסרה בהנאה ״יד״ לחברתה (חציה השני של הדלעת, שלא נאסרה בהנאה), שאם נגעה טומאה בחצי האסור בהנאה, תעבור הטומאה אל החצי המותר בהנאה. אף שאלה זו לא נפתרה, ותיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
According to Rabbi Shimon, an item that is forbidden due to idol worship is not susceptible to impurity as food (see 129a). What is the halakha if the forbidden part of the gourd comes into contact with a source of impurity? Does the forbidden part constitute a handle for its permitted counterpart and transmit impurity to it? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב פָּפָּא הֲרֵי אָמְרוּ יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעוֹרֶה בִּקְלִיפָּתֹה ר׳רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאִם יָכוֹל לִחְיוֹת טָהוֹר וְאִם לָאו טָמֵא.

The Gemara discusses a similar dilemma. Rav Pappa says: The Sages said in a mishna (Okatzin 3:8): In the case of a branch of a fig tree that was mainly detached from the tree and which remains attached only to the bark of the tree, Rabbi Yehuda holds that the figs on the branch are considered as if they are still attached to the tree. Therefore, he deems them not susceptible to impurity. And the Rabbis say: If one is able to reattach the branch to the tree such that the branch can continue to live and produce fruit, then it is considered as if it is attached to the tree and the fruit on it is not susceptible to impurity. But if not, then the fruit is susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יחור – נוף.
רבי יהודה מטהר – דאכתי מחובר הוא.
אם יכול לחיות – הוי מחובר וטהור.
ואם לאו – הרי הוא כתלוש וטמא.
רבי יהודה מטהר – הא דאמר לעיל (דף קכז:) תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין אתיא דלא כרבי יהודה א״נ צמקו לא הוי אפילו כמעורה.
תוס׳ בד״ה ר׳ יהודה מטהר כו׳ א״נ צמקו לא הוי אפי׳ כמעורה עכ״ל ק״ק דלקמן מדמה מעורה דמתניתין למעורה דיתור של תאנה כו׳ וא״כ כיון דמעורה הוי טפי מחובר מצמק ומאי מייתי לעיל ראיה ממעורה דמתניתין לצמקו דתולש מהן בשבת דחייב חטאת כפירוש התוס׳ שם ודו״ק:
א ומביאים עוד בעיה דומה. אמר רב פפא, הרי אמרו חכמים במשנה כי יחור (ענף) של עץ התאנה שיש עליו תאנים, שנפשח (נחתך מן העץ) ואולם הוא עדיין מעורה (מחובר) בקליפתה של התאנה — ר׳ יהודה מטהר את פירות התאנים שעל הענף, שאינן מקבלות טומאה, כיון שהריהן נחשבות כמחוברות לעץ. ואילו חכמים אומרים שאם כשיקשרו את הענף לעץ יכול הוא לחיות ולהוציא פירות — הריהו נחשב כמחובר לעץ, וכל הנמצא עתה עליו טהור, ואם לאו [לא] שאין הוא מוציא פירות לאחר שיקשרוהו לעץ — הריהו טמא.
The Gemara discusses a similar dilemma. Rav Pappa says: The Sages said in a mishna (Okatzin 3:8): In the case of a branch of a fig tree that was mainly detached from the tree and which remains attached only to the bark of the tree, Rabbi Yehuda holds that the figs on the branch are considered as if they are still attached to the tree. Therefore, he deems them not susceptible to impurity. And the Rabbis say: If one is able to reattach the branch to the tree such that the branch can continue to live and produce fruit, then it is considered as if it is attached to the tree and the fruit on it is not susceptible to impurity. But if not, then the fruit is susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בָּעֵי רַב פָּפָּא במַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה יָד לַחֲבֵירוֹ תֵּיקוּ.

With regard to this mishna, Rav Pappa raises a dilemma: According to the Rabbis, who distinguish between a branch that can be reattached and one that cannot, what is the halakha in the case of a branch that is mainly detached from a tree but can be reattached, and a second branch grows out from that branch, and is mainly detached from it and cannot be reattached? In such a case, the branch that can be reattached to the tree is not susceptible to contracting impurity, but the branch attached to it is. If the branch that is not susceptible to contract impurity comes into contact with a source of impurity, does it constitute a handle for the other branch and transmit impurity to it? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו שיעשה יד לחבירו – אם נפשח מיחור זה יחור אחר ומעורה בו בקליפתו ואינו יכול לחיות והוי תלוש והראשון יכול לחיות מהו שיעשה זה שיכול לחיות ואינו מקבל טומאה בית יד לזה התלוש ומביא לו טומאה. א״נ אם יחור זה אינו יכול לחיות מהו שיעשה לו האילן יד להביא טומאה על פירות שביחור.
בעי [שאל] רב פפא: לדעת חכמים המבחינים בין ענף שיכול לחיות לבין ענף שאין יכול לחיות, מהו הדין במקרה של ענף שנחתך מן העץ והריהו יכול לחיות, ומן הענף הזה נחתך ענף אחר שאיננו יכול לחיות ומחובר בקליפתו של הענף הראשון (ולכך הוא נחשב כתלוש, המקבל טומאה). אם נגעה טומאה בענף הראשון האם יש מקום לומר שיעשה ענף זה ״יד״ לחבירו, לענף התלוש, וייטמא? אף שאלה זו לא נפתרה, ותיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.
With regard to this mishna, Rav Pappa raises a dilemma: According to the Rabbis, who distinguish between a branch that can be reattached and one that cannot, what is the halakha in the case of a branch that is mainly detached from a tree but can be reattached, and a second branch grows out from that branch, and is mainly detached from it and cannot be reattached? In such a case, the branch that can be reattached to the tree is not susceptible to contracting impurity, but the branch attached to it is. If the branch that is not susceptible to contract impurity comes into contact with a source of impurity, does it constitute a handle for the other branch and transmit impurity to it? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַבִּי זֵירָא הֲרֵי אָמְרוּ גאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ אֶת כּוּלָּהּ וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵץ נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ.

The Gemara discusses another similar dilemma. Rabbi Zeira says: The Sages said in a mishna (Nega’im 13:2): In the case of a large stone that is situated in the corner of a wall shared by two houses, where the stone is visible from inside both houses, if a leprous mark appears in one of the houses on the stone, when one extracts the stone he must extract the entire stone, even the part of the stone that is part of the neighbor’s wall. But when one destroys his house, after a reappearance of the leprous mark, he must destroy only the part of a stone that is in his house, and leaves the part of a stone that belongs to his neighbor.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבן – המנוגעת.
שבזוית – שנראה בבית זה ובבית זה שכן דרך הזויות לתת שם אבנים גדולות המחזיקים את כל עובי הכותל ונראה משני צדדים.
כשהוא חולץ – לסוף שבוע של הסגר כדכתיב (ויקרא יד) וחלצו את האבנים.
חולץ את כולו – דהא אבן כתיב כמות שהיא או גדולה או קטנה.
וכשהוא נותץ – אם הוחלט הבית ובא לנותצו.
נותץ את שלו – חולץ את האבן ונותץ את צד שלו.
ומניח את חלק חבירו – דהא כתיב (שם) ונתץ את הבית ולא שתי בתים.
ב ועוד בעיה דומה. אמר ר׳ זירא: הרי אמרו חכמים במשנה כי אבן גדולה שנתונה בזוית הכותל שבין בית זה לבית שכנו, והריהי נראית בשני הבתים. ונמצא נגע בית באבן זו, כשהוא חולץ את האבן ממקומה — הריהו חולץ את האבן כולה, ואף את חלק האבן הנתון בבית שכנו. ואולם כשהוא נותץ את כל הבית — הריהו נותץ רק את הבית שלו, ובכלל זה את חלק האבן שבביתו (שהריהי ״אבן המנוגעת״), ומניח מלנתוץ את הבית של חבירו, ואף לא את חלק האבן שבבית השכן (שאין היא בכלל ״אבן המנוגעת״).
The Gemara discusses another similar dilemma. Rabbi Zeira says: The Sages said in a mishna (Nega’im 13:2): In the case of a large stone that is situated in the corner of a wall shared by two houses, where the stone is visible from inside both houses, if a leprous mark appears in one of the houses on the stone, when one extracts the stone he must extract the entire stone, even the part of the stone that is part of the neighbor’s wall. But when one destroys his house, after a reappearance of the leprous mark, he must destroy only the part of a stone that is in his house, and leaves the part of a stone that belongs to his neighbor.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בָּעֵי רַבִּי זֵירָא מַהוּ דשֶׁתֵּעָשֶׂה יָד לַחֲבֶרְתָּהּ תֵּיקוּ.:

With regard to this mishna Rabbi Zeira raises a dilemma: What is the halakha in such a case with regard to the transmission of impurity from the leprous house to the adjacent house? Does half of the stone in the adjacent house constitute a handle for the other half and impart impurity such that one who enters the neighbor’s house becomes impure just as one who enters the leprous house? Or perhaps there is no halakha of a handle with regard to the impurity of a leprous house. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו שיעשה – חלק הטהור בית יד לזה להכניס טומאה לבית חבירו דהא אבן המנוגעת מטמאה באהל כדכתיב (שם) והבא אל הבית.
ומעתה בעי [שאל] ר׳ זירא: מהו הדין לענין שתעשה חלק האבן הנתונה בבית שכנו ״יד״ לחברתה (חלק האבן שבבית המנוגע), ולענין שתוציא ה״יד״ את הטומאה אל הנוגע ב״יד״. ויהא הבא אל בית השכן נטמא, כדרך שנטמא הבא אל הבית המנוגע. או שאין אנו אומרים דין ״יד״ בטומאת נגעי בתים. ומסכמים כי אף שאלה זו לא נפתרה ותיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.
With regard to this mishna Rabbi Zeira raises a dilemma: What is the halakha in such a case with regard to the transmission of impurity from the leprous house to the adjacent house? Does half of the stone in the adjacent house constitute a handle for the other half and impart impurity such that one who enters the neighbor’s house becomes impure just as one who enters the leprous house? Or perhaps there is no halakha of a handle with regard to the impurity of a leprous house. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵתָה הַבְּהֵמָה.: מַאי אִיכָּא בֵּין אֵבֶר מִן הַחַי לְאֵבֶר שֶׁל הַנְּבֵלָה.

§The mishna teaches: If the animal died, the hanging flesh needs to be rendered susceptible to impurity via contact with a liquid in order to become impure, as its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. The hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal but does not impart impurity as the limb of an unslaughtered carcass. The Gemara asks: What difference is there between the impurity of a limb from a living animal and the impurity of a limb from a carcass?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג שנינו במשנתנו כי אם מתה הבהמה, הבשר המדולדל צריך הכשר כדי לקבל טומאת אוכלים, ואילו האבר המדולדל אמנם מטמא משום אבר מן החי (שהריהו ככל אבר שפרש מן החי), ואולם הוא אינו מטמא משום אבר הנבילה. ושואלים: מאי איכא [מה, איזה הבדל הלכתי יש] בין טומאת אבר מן החי לטומאת אבר של הנבלה, והרי זו וזו טומאה חמורה היא?
§The mishna teaches: If the animal died, the hanging flesh needs to be rendered susceptible to impurity via contact with a liquid in order to become impure, as its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. The hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal but does not impart impurity as the limb of an unslaughtered carcass. The Gemara asks: What difference is there between the impurity of a limb from a living animal and the impurity of a limb from a carcass?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ הבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מֵאֵבֶר בְּהֵמָה דְּאִילּוּ בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי לֹא מְטַמֵּא מֵאֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא.

The Gemara answers: The difference between them is with regard to flesh that separates from the limb of an animal, as flesh that separates from a limb severed from the living does not impart impurity, just like flesh that separates directly from a living animal. By contrast, an olive-bulk of flesh that separates from the limb of a carcass imparts impurity like the flesh of a carcass.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא בינייהו בשר הפורש מן האבר – לאחר זמן. בשר הפורש מן החי לא מטמא אא״כ הוי אבר עם הגידים והעצמות כדיליף לקמן וכ״ש בשר הפורש מן אבר מן החי.
מאבר מן הנבלה מטמא – דהא איכא כזית נבלה.
ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לגבי בשר הפורש ממנו, מאבר הבהמה. שאילו בשר הפורש מאבר מן החילא מטמא. שהרי אף אם פרש הבשר מן הבהמה עצמה, אין הוא מטמא. בעוד שהבשר הפורש מאבר מן הנבלה — הריהו מטמא אם יש בו שיעור כזית, שהרי בשר נבילה הוא.
The Gemara answers: The difference between them is with regard to flesh that separates from the limb of an animal, as flesh that separates from a limb severed from the living does not impart impurity, just like flesh that separates directly from a living animal. By contrast, an olive-bulk of flesh that separates from the limb of a carcass imparts impurity like the flesh of a carcass.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֵבֶר מִן הַחַי דִּמְטַמֵּא מַאי קְרָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב {ויקרא י״א:ל״ט} וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה.

The Gemara asks: What is the verse from which it is derived that a limb severed from the living imparts impurity? Rav Yehuda says that Rav says: With regard to the impurity of a carcass it is written: “And if some animal [min habehema] of which you may eat dies, he who touches its carcass shall be impure until evening” (Leviticus 11:39). The phrase “some animal [min habehema],” which also means: From an animal, is interpreted as indicating that a limb torn from an animal is included in the impurity discussed in the verse.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושבים לדון בעיקרה של טומאת אבר מן החי שאמרנו בו שהוא מטמא, מאי קרא [מהו המקרא] המלמד על כך? אמר רב יהודה, אמר רב: נאמר בתורה בפרשת טומאת הנבילה ״וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאוכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב״ (ויקרא יא, לט). וממה שנאמר ״וכי ימות מן הבהמה״ ולא ״וכי תמות בהמה״ למדים שבכלל טומאה זו גם אבר מן הבהמה שמת (שנתלש ממנה, ובכך חדל להיות חלק מבעל חיים חי).
The Gemara asks: What is the verse from which it is derived that a limb severed from the living imparts impurity? Rav Yehuda says that Rav says: With regard to the impurity of a carcass it is written: “And if some animal [min habehema] of which you may eat dies, he who touches its carcass shall be impure until evening” (Leviticus 11:39). The phrase “some animal [min habehema],” which also means: From an animal, is interpreted as indicating that a limb torn from an animal is included in the impurity discussed in the verse.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לִכְאִידַּךְ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה מִקְצָת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה וּמִקְצָת בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה וְאֵיזוֹ זוֹ זוֹ טְרֵפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ.

The Gemara asks: How can Rav interpret this verse in such a manner? This verse is necessary for another halakha that Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said, and some say it was taught in a baraita: In the verse: “And if some animal [min habehema] of which you may eat dies, he who touches its carcass shall be impure until evening,” the phrase “some animal [min habehema]” indicates that some dead animals impart impurity as a carcass, and some dead animals do not impart impurity as a carcass. And which is that animal that does not impart impurity as a carcass? That is an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] that one slaughtered. Even though slaughter does not render the animal permitted to be eaten, it removes the animal from the category of a carcass with regard to impurity.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מן הבהמה ממקצת בהמה – כגון אבר ממנה מדכתיב וכי ימות מן דמשמע כעין מיתה שאינה עושה חליפין והיינו אבר וסיפיה דקרא הנוגע בנבלתה יטמא.
ומקצת בהמה אינה מטמאה – ואף על פי שהיא כמתה כגון טרפה ששחטה.
וכי ימות – מיניה נפקא לן אבר כדאמרינן וקרייה מתה אלמא כעין מיתה בעינן שאינה חוזרת.
טרפה שנשחטה אע״פ שאסורה באכילה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה כמו שהתבאר:
ומקשים: כיצד דורש כן רב יהודה בשם רב מן הכתוב הזה, והרי האי [זה] הפסוק מיבעי ליה לכאידך [נצרך לו הפסוק לדין אחר] של רב יהודה שאמר בשם רב, שכן אמר רב יהודה שכך אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא [ויש אומרים שבברייתא היא שנויה]: ״וכי ימות מן הבהמה... הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב״ — מן הבהמה, ולא כל הבהמה, יש מקצת (חלק) ממיני הבהמה שמטמאה במותה בטומאת נבילה, ויש מקצת (חלק) ממיני הבהמה שאינה מטמאה במותה בטומאת נבילה. ואיזו זו הבהמה שאינה מטמאה? זו בהמה טרפה ששחטה. שאף שאין השחיטה מתירה את הבהמה לאכילה (שהרי טריפה היא), מכל מקום היא מועילה להוציאה מכלל טומאת נבילה.
The Gemara asks: How can Rav interpret this verse in such a manner? This verse is necessary for another halakha that Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said, and some say it was taught in a baraita: In the verse: “And if some animal [min habehema] of which you may eat dies, he who touches its carcass shall be impure until evening,” the phrase “some animal [min habehema]” indicates that some dead animals impart impurity as a carcass, and some dead animals do not impart impurity as a carcass. And which is that animal that does not impart impurity as a carcass? That is an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] that one slaughtered. Even though slaughter does not render the animal permitted to be eaten, it removes the animal from the category of a carcass with regard to impurity.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִם כֵּן לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא מִבְּהֵמָה מַאי מִן הַבְּהֵמָה ש״משְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

The Gemara answers: If so, if the verse teaches only one of the two halakhot, let the Merciful One write mibehema, in one Hebrew word. What is the verse teaching when it states: Min habehema,” with two Hebrew words? It is teaching that one should conclude two conclusions from it.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אם כן, שרק לדרשה זו בא הכתוב, לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] ״וכי ימות מבהמה״, מאי [מה] מלמדנו הכתוב ״וכי ימות מן הבהמה״ שהוא לשון יתר? שמע מינה [למד מכאן] כי תרתי [שתי] דרשות יש בו, והדרשה השנית היא לענין טומאת אבר מן החי.
The Gemara answers: If so, if the verse teaches only one of the two halakhot, let the Merciful One write mibehema, in one Hebrew word. What is the verse teaching when it states: Min habehema,” with two Hebrew words? It is teaching that one should conclude two conclusions from it.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי אֲפִילּוּ בָּשָׂר נָמֵי לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא ויָכוֹל יְהֵא בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי טָמֵא ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה מָה מִיתָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה חֲלִיפִין אַף כֹּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֲלִיפִין דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי.

The Gemara challenges: If so, if this verse teaches that a limb from a living animal imparts impurity, one can also derive from it that even flesh from a living animal imparts impurity. The Gemara responds: It should not enter your mind to derive this, as it is taught in a baraita: One might have thought that flesh that separates from a living animal is impure like a carcass. Therefore, the verse states: “And if some animal of which you may eat dies.” Just as death does not generate a replacement, i.e., life is not regenerated from the dead, so too any element of an animal that dies and does not generate a replacement assumes the impurity of a carcass. An animal does not replace a severed limb but it does replace severed flesh; this is the statement of Rabbi Yosei.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עושה חליפין – חוזרת לקדמותה ובשר עושה חליפין אם יתלוש בשר מן הבהמה אחר עולה תחתיו.
אי הכי אפילו בשר נמי לא ס״ד וכו׳. הכא משמע דבשר עושה חליפין, ואיכאא דרמי עלה מההיא דגרסינן בפרק דם הנדהב מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף וכו׳, ואקשינן והרי בשר דגזעו מחליף ומפרקינן מקומו נעשה צלקת. ופריק הכא מעניניה דקרא והכא מעניניה דקרא, הכא דומיא דמיתה שאינה עושה חליפין כלל, והתם מעניניה דקרא דומיא דעצם שפעמים שמתרפא אלא שאינו חוזר לכשהיה, וכן הבשר נעשה צלקת.
א. כן הקשו ותירצו תוד״ה כוליא, תוספות הרא״ש ד״ה יכול, ותוס׳ ותוספות הרא״ש נדה נה, א ד״ה בשר בשם רשב״ם, עיי״ש.. וכ״כ הרשב״א והר״ן.
ב. שם.
אי הכי אפילו בשר נמי לא ס״ד וכו׳. הקשו בתוס׳ דהכא משמע דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב שפים, ואילו בנדה (נדה נה.) אמרינן מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף וכו׳, ופריך והרי בשר דגזעו מחליף ומשני מקומו נעשה צלקת, ותירצו דהכא מעניניה דקרא, והתם מעניניה דקרא, הכא דומיא דמיתה מה מיתה שאינה עושה חליפין כלל אף כל שאינה עושה חליפין כלל, אבל בשר אע״ג שמקומו עושה צלקת ואינו חוזר לכמות שהיה ממש קצת עושה חליפין, והתם מעניניה דקרא דומיא דעצם נמי פעמים [מתרפא] קצת ואין המכה נראה אלא משהו אבל אינו מתרפא כתחילה שהרי נעשה מקומות צלקת.
אבר מן החי הפורש מן הבהמה טמא כנבלה אבל בשר מן החי אפי׳ פירש מן הטומאה טהור איזהו אבר המטמא כל שהוא אבר כבריתו בשר גידים ועצמות אבל הכוליא והלשון והשפה וכיוצא באלו אע״פ שהם איברים ידועים ואין עושין חליפין הואיל ואין בהם עצם הרי הם כבשר רכבה הנמכרת עם הראש הואיל ואין בה בשר יראה שאין מטמאה משום אבר מן החי בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור אבר הפורש טמא ומטמא אף בפחות מכעדשה שהאיברים אין להם שיעור לא באדם ולא בנבלות ולא בשרצים איזהו אגר המטמא כשהוא כבריתו בשר גידים ועצמות:
הכוליא והכבד והלשון הרי הן בשר כמו שביארנו בשר מן החי הפורש מן האדם טהור אבר הפורש ממנו טמא במה דברים אמורים כשהוא כברייתו בשר גידים ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהם הרי הן כבשר:
חסר מעצמו של אבר כל שהוא טהור חסר מבשרו אם נשאר עליו בכדי שבחי מעלה ארוכה ומתרפא טמא ואם לאו טהור וכן בכלם:
ומקשים: אי הכי [אם כך] הוא שלמדים אנו מן הכתוב ״מן הבהמה״ שאף אבר מן החי מטמא בטומאת נבילה, מעתה נאמר כי אפילו בשר שפרש מן החי נמי [גם כן] יטמא בטומאת נבילה, שיילמד אף הוא מכתוב זה! ודוחים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כך, דתניא כן שנויה ברייתא]: יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא בטומאת נבילה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״וכי ימות מן הבהמה״מה מיתה הריהי דבר שאינה עושה חליפין, שהרי אין שבים ונוצרים חיים חדשים בדבר שמת. אף כל המטמא בטומאת נבילה הוא זה שבמותו אינו עושה חליפין, כאבר שפרש מן החי, שאין אותו אבר חוזר ונוצר בגוף הבהמה והוא זה שמטמא בטומאת הנבילה. מה שאין כן הבשר, שלאחר ופרש מן הבהמה, נוצר בשר אחר תחתיו. אלו הם דברי ר׳ יוסי.
The Gemara challenges: If so, if this verse teaches that a limb from a living animal imparts impurity, one can also derive from it that even flesh from a living animal imparts impurity. The Gemara responds: It should not enter your mind to derive this, as it is taught in a baraita: One might have thought that flesh that separates from a living animal is impure like a carcass. Therefore, the verse states: “And if some animal of which you may eat dies.” Just as death does not generate a replacement, i.e., life is not regenerated from the dead, so too any element of an animal that dies and does not generate a replacement assumes the impurity of a carcass. An animal does not replace a severed limb but it does replace severed flesh; this is the statement of Rabbi Yosei.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּהֵמָה מָה בְּהֵמָה גִּידִים וַעֲצָמוֹת אַף כֹּל גִּידִים וַעֲצָמוֹת רַבִּי אוֹמֵר בְּהֵמָה מָה בְּהֵמָה בָּשָׂר גִּידִים וַעֲצָמוֹת אַף כֹּל בָּשָׂר גִּידִים וַעֲצָמוֹת.

Rabbi Akiva says: One can derive this halakha from the word “animal” in the verse. Just as an animal contains sinews and bones, so too, any element of an animal that contains sinews and bones imparts impurity. Therefore, a limb, which contains sinews and bones, imparts impurity, but flesh, which does not contain sinews and bones, does not impart impurity. Rabbi Yehuda HaNasi says: One can derive this halakha from the word “animal” in the verse. Just as an animal contains flesh, sinews, and bones, so too, any element of an animal that contains flesh, sinews, and bones imparts impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה בהמה גידין ועצמות – לקמיה מפרש מאי בינייהו.
ה״ג: רבי אומר בהמה מה בהמה בשר גידים ועצמות כו׳.
ר׳ עקיבא אומר כי יש ללמוד מן הכתוב ״בהמה״: מה בהמה הריהי דבר שיש בו גידים ועצמות, אף כל דבר שיש בו גידים ועצמות הוא המטמא. ולכך אבר (שיש בו גידים ועצמות) שפרש מן החי מטמא, ואילו בשר שפרש מן החי אינו מטמא. רבי אומר כי יש ללמוד כן מן הכתוב ״בהמה״, מה בהמה הריהי דבר שיש בו בשר גידים ועצמות, אף כל דבר שיש בו בשר גידים ועצמות הוא המטמא. ולכך אבר (שיש בו בשר גידים ועצמות) שפרש מן החי מטמא, ואילו בשר שפרש אינו מטמא. ומבררים
Rabbi Akiva says: One can derive this halakha from the word “animal” in the verse. Just as an animal contains sinews and bones, so too, any element of an animal that contains sinews and bones imparts impurity. Therefore, a limb, which contains sinews and bones, imparts impurity, but flesh, which does not contain sinews and bones, does not impart impurity. Rabbi Yehuda HaNasi says: One can derive this halakha from the word “animal” in the verse. Just as an animal contains flesh, sinews, and bones, so too, any element of an animal that contains flesh, sinews, and bones imparts impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַרְכוּבָּה.

The Gemara asks: What difference is there between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Akiva? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to the leg joint, which contains sinews and bones but no flesh. According to Rabbi Yehuda HaNasi it does not impart impurity when it separates from a living animal, but according to Rabbi Akiva it does.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין רבי לר״ע א״ב רכובה – רכובה הנמכרת עם הראש אין בה בשר כלל אלא גידים ועצמות לר״ע אבר הוא וכ״ש לרבי יוסי הגלילי דהא אינו עושה חליפין ולרבי לאו אבר מן החי הוא דהא אין בו בשר.
עוף בין טהור בין טמא אבר מן החי הפורש ממנו טהור:
: מאי איכא [מה, איזה הבדל יש] בין דרשתו של רבי לבין דרשתו של ר׳ עקיבא, שהרי לדעת שניהם אין מטמא הדבר שאין בו גידים ועצמות? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל בדינה של הארכובה (העצם התחתונה שברגל), שיש בה גידים ועצמות ואולם אין בה בשר, שלדעת ר׳ עקיבא הריהי מטמאה כשפירשה מן החי, ולדעת רבי אינה מטמאה, כיון שאין בה בשר. ומבררים עוד:
The Gemara asks: What difference is there between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Akiva? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to the leg joint, which contains sinews and bones but no flesh. According to Rabbi Yehuda HaNasi it does not impart impurity when it separates from a living animal, but according to Rabbi Akiva it does.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בֵּין ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַאי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב פָּפָּא כּוּלְיָא וְנִיב שְׂפָתַיִם אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara asks: What practical difference is there between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Yosei HaGelili? Rav Pappa said: The practical difference between them is with regard to the kidney and the upper lip that separate from a living animal. According to Rabbi Yosei these parts of the animal impart impurity because the animal does not generate a replacement for them; according to Rabbi Akiva they do not impart impurity, because they do not contain bones.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נב
נבא(חולין קכח:) כוליא וניב שפתים איכא בינייהו פי׳ אין עושין חליפין אע״פ שחין הבהמה מתה ממנו אם חתך הכליות וגמם פי הבהמה כדגרסינן מצא בהמה שגמום פיה וכן ניטלו הכליות כשירה:
א. [רינדער מויל.]
בין ר״ע לרבי יוסי הגלילי איכא בינייהו כוליא וניב שפתים – דאין עושין חליפין ואין בהן עצם לרבי יוסי הוו אבר לר״ע לאו אבר נינהו.
כוליא וניב שפתים איכא בינייהו – פירוש כוליא שלמה וניב שפתים שלם אבל חצי כוליא וחצי ניב שפתים אע״פ שאין עושה חליפין אינו מטמא דגמרינן מבהמה מתה שהיא דבר חשוב אף אבר שהוא חשוב ואע״ג דרבי יוסי הגלילי לא יליף מבהמה לענין דבעי חשיבות קצת יליף אבל אין לומר שאפילו חצי כוליא וחצי ניב שפתים הואיל ואין עושין חליפין מטמו דהא עצם אין עושה חליפין ואם נשבר ונפל מבהמה בחייה מסתמא לא מטמא דלא עדיף עצם מן החי מעצם דנבלה דאמר בנבלתה ולא בעצמות ועצם כשעורה מן המת מטמא אבל פחות לא אע״ג דאין עושה חליפין וא״ת דהכא אמר דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב שפתים ובפרק דם הנדה (נדה נה.) אמר מה עצם שאין גזעו מחליף ופריך והרי בשר כו׳ ומשני דמקומו נעשה צלקת וי״ל דהכא מעניניה דקרא והתם מעניניה התם דומיא דעצם שמתרפא קצת אבל אין מתרפא כבתחלה ובשר נמי נעשה צלקת והכא דומיא דמיתה שאינה עושה חליפין כלל ולכך נקט הכא לשון חליפין והתם נקט גזעו מחליף.
בין ר׳ עקיבא לר׳ יוסי הגלילי, מאי איכא בינייהו [מה איזה הבדל יש ביניהם]? אמר רב פפא: למשל כוליא [כליה] וניב שפתים של הבהמה שפרשו מן החי איכא בינייהו [יש ביניהם]. שלדעת ר׳ יוסי הגלילי, כיון שהאברים הללו אינם מתחלפים — הריהם מטמאים. ואילו לדעת ר׳ עקיבא, כיון שאין באברים הללו עצם — אין הם מטמאים.
The Gemara asks: What practical difference is there between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Yosei HaGelili? Rav Pappa said: The practical difference between them is with regard to the kidney and the upper lip that separate from a living animal. According to Rabbi Yosei these parts of the animal impart impurity because the animal does not generate a replacement for them; according to Rabbi Akiva they do not impart impurity, because they do not contain bones.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי שְׁרָצִים כְּהַאי גַּוְונָא זיָכוֹל בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשְּׁרָצִים יְהֵא טָמֵא ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:ל״ב} בְּמוֹתָם מָה מִיתָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה חֲלִיפִין אַף כֹּל שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה חֲלִיפִין דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

The Gemara states a different halakha where these three tanna’im express the same opinions. So too, it is taught in a baraita with regard to creeping animals like this case: One might have thought that flesh that separates from a creeping animal during its lifetime should be impure like a creeping animal carcass. Therefore, the verse states with regard to creeping animal carcasses: “And upon whatever any of them falls when they are dead shall be impure” (Leviticus 11:32). The word “dead” teaches that just as death does not generate a replacement, so too any element of a creeping animal that dies and does not generate a replacement imparts the impurity of a creeping animal carcass, excluding flesh; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשר הפורש מן השרצים – מן החי דאבר מן החי נוהג בהן.
ד למעלה הובאה ברייתא בעניינה של טומאת בשר הפורש מן החי, והובאו בה דעות ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא ורבי, ודנו חכמים בהבדלים שבין שיטות התנאים הללו. וכיוצא בדבר תניא נמי [שנויה ברייתא גם כן] גבי [אצל] טומאת שרצים כהאי גוונא [כגון זו]. שכך שנינו: יכול שבשר הפורש מן השרצים יהא טמא כשרצים עצמם? תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) בפרשת טומאת השרצים ״וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא״ (ויקרא יא, לב), ובאה המלה ״במותם״ להורות: מה מיתה הריהי דבר שאינה עושה חליפין, שאין חיים חדשים נוצרים במקומה, והיא זו המטמאת בטומאת השרצים, אף כל שבא מן השרץ הריהו מטמא אם אינה עושה חליפין, יצא מכלל זה הבשר שפרש מן השרץ בחייו, שבשר חדש עולה במקומו. אלה הם
The Gemara states a different halakha where these three tanna’im express the same opinions. So too, it is taught in a baraita with regard to creeping animals like this case: One might have thought that flesh that separates from a creeping animal during its lifetime should be impure like a creeping animal carcass. Therefore, the verse states with regard to creeping animal carcasses: “And upon whatever any of them falls when they are dead shall be impure” (Leviticus 11:32). The word “dead” teaches that just as death does not generate a replacement, so too any element of a creeping animal that dies and does not generate a replacement imparts the impurity of a creeping animal carcass, excluding flesh; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שֶׁרֶץ מָה שֶׁרֶץ גִּידִים וַעֲצָמוֹת אַף כֹּל גִּידִים וַעֲצָמוֹת רַבִּי אוֹמֵר שֶׁרֶץ מָה שֶׁרֶץ בָּשָׂר גִּידִים וַעֲצָמוֹת אַף כֹּל בָּשָׂר גִּידִים וַעֲצָמוֹת.

Rabbi Akiva says: One can derive this halakha from the term “creeping animal.” Just as a creeping animal contains sinews and bones, so too any element of a creeping animal that contains sinews and bones imparts impurity. Rabbi Yehuda HaNasi says: One can derive this halakha from the term “creeping animal.” Just as a creeping animal contains flesh, sinews, and bones, so too, any element of a creeping animal that contains flesh, sinews, and bones imparts impurity.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברי ר׳ יוסי הגלילי. ר׳ עקיבא אומר: למדים אנו שאין הבשר שפרש מן השרץ בחייו מטמא, מתוך המלה ״שרץ״, שהרי זה בא ללמד: מה שרץ הריהו דבר שיש בו גידים ועצמות, אף כל דבר שפרש מן השרץ דווקא אם יש בו גידים ועצמות הריהו מטמא, יצא מכלל זה הבשר, שאין בו גידים ועצמות. ואילו רבי אומר שלמדים אנו מן הכתוב ״שרץ״: מה שרץ הריהו דבר שיש בו בשר גידים ועצמות, אף כל דבר הפורש מן השרץ בחייו מטמא רק אם יש בו בשר גידים ועצמות. יצא מכלל זה הבשר שפרש מן השרץ בחייו, שאין בו בשר גידים ועצמות. ומבררים:
Rabbi Akiva says: One can derive this halakha from the term “creeping animal.” Just as a creeping animal contains sinews and bones, so too any element of a creeping animal that contains sinews and bones imparts impurity. Rabbi Yehuda HaNasi says: One can derive this halakha from the term “creeping animal.” Just as a creeping animal contains flesh, sinews, and bones, so too, any element of a creeping animal that contains flesh, sinews, and bones imparts impurity.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בֵּין רַבִּי לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַרְכוּבָּה בֵּין ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַאי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב פָּפָּא כּוּלְיָא וְנִיב שְׂפָתַיִם אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara comments: The practical difference between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Akiva is with regard to the leg joint, which contains sinews and bones but no flesh. What difference is there between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Yosei HaGelili? Rav Pappa said: The practical difference between them is with regard to the kidney and the upper lip, which contain no bones and which are not regenerated by the creeping animal.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין רבי לר״ע איכא בינייהו בשר – אית׳ ספרים דגרסי רכובה וכן נראה דמשום הכי לא בעי ר״ע בשר דאיכא אבר בבהמה דהיינו רכובה שאין עליו בשר ורבי לא אזיל אלא בתר רוב אברים ולא מטמא אפילו ברכובה גופה אבל אי לאו רכובה לא הוה ידעינן טעמא דר״ע מ״ט לא דריש נמי מבהמה דנבעי בשר דטעמא דר׳ יוסי הגלילי ניחא דלא דריש מידי מבהמה וריב״א פי׳ דברכובה כ״ע לא פליגי כיון שנבראת כך בלא בשר לא גרעה משאר איברים ולא פליגי אלא דוקא באבר שהיה עליו בשר והוסר.
בין רבי לר׳ עקיבא איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל בדינה של ארכובה שפרשה מן השרץ בחייו, שלדעת ר׳ עקיבא הריהי מטמאה, כיון שיש בה גידים ועצמות, ולכך נחשבת היא כ״שרץ״. ואילו לדעת רבי אין היא מטמאת, כיון שאין בה בשר. ואולם בין ר׳ עקיבא לר׳ יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו [מה, איזה הבדל יש ביניהם]? אמר רב פפא: בדינם של כוליא [כליה] וניב שפתים איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל, שלדעת ר׳ יוסי הגלילי מטמאים הם, שכן הם אינם עושים חליפים, שאין אחרים עולים תחתם. ואילו לדעת ר׳ עקיבא הם אינם מטמאים, כיון שאין בהם עצם.
The Gemara comments: The practical difference between the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Akiva is with regard to the leg joint, which contains sinews and bones but no flesh. What difference is there between the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Yosei HaGelili? Rav Pappa said: The practical difference between them is with regard to the kidney and the upper lip, which contain no bones and which are not regenerated by the creeping animal.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהֵמָה הַיְינוּ טַעְמָא דְּלֹא מְטַמֵּא מֵחַיִּים מִשּׁוּם דְּלֹא מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֲבָל שֶׁרֶץ דִּמְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֵימָא לְטַמֵּא מֵחַיִּים.

And it is necessary to teach this halakha both with regard to flesh that separates from a living animal and with regard to flesh that separates from a creeping animal. As if the baraita had taught us this halakha only with regard to an animal, one might have said that this is the reason that flesh that separates from a living animal does not impart impurity: It is because an animal carcass does not impart impurity in the measure of a lentil-bulk, but rather only in the measure of an olive-bulk. But with regard to a creeping animal, which imparts impurity even in the measure of a lentil-bulk, say that flesh that separates from it while it is living should impart impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי אשמועינן בהמה היינו טעמא דלא מטמא – בשר מן החי דידה משום דלא מטמא בכעדשה.
שרץ לא כתיב ביה משא בהמה כתיב בה משא.
ומסבירים מדוע נצרכו שתי ברייתות אלה להיאמר: צריכא [צריך] דין בשר שפרש להישנות הן לענין טומאת בשר שפרש מן הבהמה בחייה והן לענין טומאת בשר שפרש מן השרץ. דאי אשמעינן כן אם היה משמיע לנו] דין זה רק בבהמה — היינו אומרים כי היינו טעמא [זהו הטעם] שהבשר שפרש לא מטמא מחיים, משום שאין טומאת נבילה חמורה כל כך, שהרי לא מטמא בשיעור קטן כעדשה, אלא בשיעור כזית. אבל שרץ שטומאתו חמורה, שמטמא אפילו בשיעור כעדשה, אימא [אמור] שהבשר שפרש ממנו יהא דינו לטמא מחיים! ומצד שני,
And it is necessary to teach this halakha both with regard to flesh that separates from a living animal and with regard to flesh that separates from a creeping animal. As if the baraita had taught us this halakha only with regard to an animal, one might have said that this is the reason that flesh that separates from a living animal does not impart impurity: It is because an animal carcass does not impart impurity in the measure of a lentil-bulk, but rather only in the measure of an olive-bulk. But with regard to a creeping animal, which imparts impurity even in the measure of a lentil-bulk, say that flesh that separates from it while it is living should impart impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאִי אַשְׁמְועִינַן שֶׁרֶץ מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא לֹא מְטַמֵּא מֵחַיִּים אֲבָל בְּהֵמָה דִּמְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אֵימָא תְּטַמֵּא מֵחַיִּים צְרִיכָא.

And if the baraita had taught us this halakha only with regard to a creeping animal, one might have said that flesh that separates from a creeping animal does not impart impurity because a creeping animal does not impart impurity via carrying, and therefore flesh that separates from it while it is living does not impart impurity. But with regard to an animal, which imparts impurity via carrying, say that flesh that separates from it while it is living should impart impurity. Therefore, it is necessary to teach this halakha in both cases.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אשמועינן [ואם היה משמיע לנו] את הדין רק בטומאת שרץ — היינו אומרים כי טעם הדבר הוא משום שקלה היא טומאה זו, שהרי השרץ לא מטמא במשא, לכן בשרו שפרש ממנו לא מטמא מחיים, אבל בהמה שטומאתה חמורה, שכזית מן הנבילה מטמא במשא, אימא [אמור] שתטמא גם בבשר שפרש ממנה מחיים, על כן צריכא [צריך] הדין להיאמר בשתי הברייתות.
And if the baraita had taught us this halakha only with regard to a creeping animal, one might have said that flesh that separates from a creeping animal does not impart impurity because a creeping animal does not impart impurity via carrying, and therefore flesh that separates from it while it is living does not impart impurity. But with regard to an animal, which imparts impurity via carrying, say that flesh that separates from it while it is living should impart impurity. Therefore, it is necessary to teach this halakha in both cases.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַחוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר מֵאֵבֶר מִן הַחַי חֲתָכוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ חִישֵּׁב עָלָיו טָהוֹר.

§The Gemara continues to discuss flesh that separates from a living animal. The Sages taught in a baraita: In the case of one who severs an olive-bulk of flesh from a limb severed from the living, the flesh does not impart the impurity of a carcass but it does impart impurity as food if one designated it as food before it came into contact with a source of impurity. Therefore, if one severed the flesh from the limb and afterward intended it to be used for the consumption of a gentile, the flesh remains pure because at the time he designated the flesh as food it was not in contact with a source of impurity.
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
החותך כזית בשר מאבר מן החי – בתוספתא לא גרסינן כזית אלא החותך בשר מאבר מן החי וכגון דאיכא כביצה.
חתכו ואח״כ חישב עליו – להאכילו לעובד כוכבים.
טהור – דהא בשר הפורש מאבר מן החי טהור הלכך טומאת עצמו אין בו ומשחישב עליו לא נגע בטומאה שיקבלנה אבל חישב עליו והורידו באביו באבר לתורת אוכל ואחר כך חתכו קבל טומאה מאביו קודם לכן מטומאה חמורה שהיתה עליו בעודו אבר שלם כשחתכו והלכה לה טומאה חמורה נשארה עליו הקלה שלא היה לו עד עתה.
החותך כזית בשר מאבר מן החי טהור. כתב רש״י ז״ל דבתוספתאא לא גרסינן כזית אלא החותך בשר מאבר מן החי, אלא כגון דאיכא כביצה, וכן הוא. ולפי דעתו של רבנו שלמה ז״ל אפילו כל שהוא מקבל טומאה כמו שכתבנו כברב.
והא דקתני חישב עליו טמא. דלא כר׳ שמעון, דלדידיה אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל, ובשר מן החי נאסר אפילו לבני נח כדאיתא לקמןג. ופי׳ חשב עליו לאכלו, הוא עצמו, שהרי כך הוא אסור לבני נח כמו שאסור לו. ולא ידעתי מי דחקו לרש״י ז״ל לפרש להאכילו לנכרי, שהרי הוא ונכרי באבר ובשר מן החי שוין הםד.
א. עוקצין פ״ג ה״ב.
ב. לעיל לד, א ד״ה דאילו. וראה מהרש״א שמוכח מכאן שרש״י חזר בו (כמפורש בתוספות שבת צא, א ד״ה אי ופסחים לג, ב ד״ה לאימת, ועי׳ תוספות הרא״ש והערות שם). וראה מל״מ כלים פכ״ג ה״ט.
ג. קכט, ב.
ד. ובתוספות יו״ט (מ״ז) כתב שרש״י פירש להאכילו לנכרי, דעכו״ם רשיעי איכא דאכלי, אבל ישראל לא שכיחי רשעים.
החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואחר שחתכה חישב עליה לאכילה צריכה הכשר ליטמא אבל אם חישב לאכילה קודם שיחתכנה ואחר כך חתכה אינה צריכה הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ומקבל טומאה מאביו בשעת החתך ואין זה מגע בית הסתרים כמו שביארנו בפרק בהמה המקשה:
ה ומביאים עוד בדין בשר שפרש מן החי. תנו רבנן [שנו חכמים]: החותך כזית בשר מאבר מן החי, שאמנם אין הבשר הפורש מן האבר מטמא בטומאת נבילה, ואולם מטמא טומאת אוכלים (אם החשיבו כאוכל, ונגע בו שרץ). אם חתכו מן האיבר ואחר כך חישב עליו להאכיל אותו לגוי — הרי הוא טהור, שכן בשעה שהחשיב את הבשר לאוכל עדיין לא היה דבר המטמא את הבשר.
§The Gemara continues to discuss flesh that separates from a living animal. The Sages taught in a baraita: In the case of one who severs an olive-bulk of flesh from a limb severed from the living, the flesh does not impart the impurity of a carcass but it does impart impurity as food if one designated it as food before it came into contact with a source of impurity. Therefore, if one severed the flesh from the limb and afterward intended it to be used for the consumption of a gentile, the flesh remains pure because at the time he designated the flesh as food it was not in contact with a source of impurity.
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) חִישֵּׁב עָלָיו ואח״כוְאַחַר כָּךְ חֲתָכוֹ טָמֵא.

But if he intended it to be used for the consumption of a gentile and afterward severed the flesh, the flesh is impure, because it came into contact with a source of impurity, i.e., the limb, after it was designated as food.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואולם אם חישב עליו להאכילו לגוי לפני שחתך את הבשר מן האבר, ורק אחר כך חתכו — הריהו טמא, שכן בעת שכבר הוגדר הבשר כ״אוכל״ נגע בדבר המטמא, הוא האבר מן החי, ונטמא בו הבשר בטומאת אוכלים.
But if he intended it to be used for the consumption of a gentile and afterward severed the flesh, the flesh is impure, because it came into contact with a source of impurity, i.e., the limb, after it was designated as food.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַבִּי אַסִּי לָא עָל לְבֵי מִדְרְשָׁא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי אֲמוּר בְּבֵי מִדְרְשָׁא א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי קַשְׁיָא לָךְ אֲמַר לֵיהּ דְּקָתָנֵי חִישֵּׁב ואח״כוְאַחַר כָּךְ חֲתָכוֹ טָמֵא

One day Rabbi Asi did not go to the study hall. He found Rabbi Zeira, and said to him: What was said today in the study hall? Rabbi Zeira said to him: What matter is difficult for you that you think may have been discussed in the study hall? Rabbi Asi said to him: I find difficult that which is taught in a baraita: If one intended flesh from a limb that was severed from a living animal to be used for the consumption of a gentile, and afterward he severed the flesh from the limb, the flesh is impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(מאי קשיא לך) א״ל – הכי קשיא לי דקתני בההיא ברייתא חישב כו׳ ואמאי היא טמאה כו׳.
ובענין זה מסופר כי פעם אחת ר׳ אסי לא על לבי מדרשא [לא נכנס לבית המדרש], אשכחיה [מצא אותו] ר׳ זירא, אמר ליה [לו] ר׳ אסי לר׳ זירא: מאי אמור בבי מדרשא [מה אמרו היום בבית המדרש]? אמר ליה [לו] ר׳ זירא לר׳ אסי: מאי קשיא [מה הדבר שקשה] לך, שסבור אתה שדנו בו בבית המדרש? אמר ליה [לו] ר׳ אסי לר׳ זירא: מה שקשה לי הוא זה דקתני [ששנינו] חישב על הבשר שנחתך מאבר מן החי להאכילו לגוי, ואחר כך חתכו, שהריהו טמא.
One day Rabbi Asi did not go to the study hall. He found Rabbi Zeira, and said to him: What was said today in the study hall? Rabbi Zeira said to him: What matter is difficult for you that you think may have been discussed in the study hall? Rabbi Asi said to him: I find difficult that which is taught in a baraita: If one intended flesh from a limb that was severed from a living animal to be used for the consumption of a gentile, and afterward he severed the flesh from the limb, the flesh is impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קכח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קכח: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס חולין קכח:, רש"י חולין קכח:, תוספות חולין קכח:, רמב"ן חולין קכח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קכח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קכח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין קכח:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קכח:, אסופת מאמרים חולין קכח:

Chulin 128b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 128b, Collected from HeArukh Chulin 128b, Rashi Chulin 128b, Tosafot Chulin 128b, Ramban Chulin 128b, Rashba Chulin 128b, Meiri Chulin 128b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 128b, Steinsaltz Commentary Chulin 128b, Collected Articles Chulin 128b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144