(1) 
מתני׳ מַתְנִיתִין : אהַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וָמֵת לֹא יְבִיאֶנּוּ בְּנוֹ תַּחְתָּיו לֹא יְבִיאֶנּוּ מֵחֵטְא אֶל חֵטְא אפי׳ אֲפִילּוּ הִפְרִישׁ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח,ל״ב} קׇרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשֵׁם חַטָּאתוֹ.:
MISHNA: In the case of one who designates a sin offering for his performance of an unwitting sin and dies, his son shall not bring it in his stead, neither on behalf of his father nor for his own unwitting sin, even if it was the same transgression. Likewise, one may not bring a sin offering by reassigning it from the sin for which it is designated to atone and sacrificing it for atonement of another sin. Even if he designated a sin offering as atonement for forbidden fat that he unwittingly ate yesterday, he may not bring it as atonement for forbidden fat that he unwittingly ate today, as it is stated: “And he shall bring his sin offering, an unblemished female goat, for his sin that he has sinned” (Leviticus 4:28), indicating that he does not satisfy his obligation until his offering is brought for the sake of the sin for which he designated it.
1 המפריש חטאתו על חטאו ומת [לא יביאנו בנו תחתיו]. אע״פ שעשה בנו אותו חטא עצמו כגון שזה אכל חלב ומת ובנו אכל חלב לא יביאנו בנו אחריו משום דחטאת שמתו בעליה היא:
ולא יביא הוא עצמו מחטא על חטא – כגון אם הפרישה על חלב שאכל ואח״כ אכל דם לא יביאה לשם דם:
שנאמר קרבנו על חטאתו – דכתיב והביא את קרבנו שעירת עזים נקבה תמימה על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו שהפרישו תחילה:
1. עד כאן שייך לעמוד הקודם
א משנה המפריש חטאתו על שגגתו ומת — לא יביאנו בנו תחתיו לא על חיוב של אביו ולא על שגגת עצמו, אפילו היה זה אותו חטא. וכן המפריש חטאתו לא יביאנו הוא עצמו מחטא אל חטא כלומר, על חטא אחר. ויותר מכך, אפילו הפריש על שגגת חלב שאכל אמש — לא יביאנה את החטאת הזו על חלב שאכל היום, שנאמר: ״והביא קרבנו על חטאתו״ (ויקרא ד, כח) — עד שיהא קרבנו לשם חטאתו שעבורה הפריש.
MISHNA: In the case of one who designates a sin offering for his performance of an unwitting sin and dies, his son shall not bring it in his stead, neither on behalf of his father nor for his own unwitting sin, even if it was the same transgression. Likewise, one may not bring a sin offering by reassigning it from the sin for which it is designated to atone and sacrificing it for atonement of another sin. Even if he designated a sin offering as atonement for forbidden fat that he unwittingly ate yesterday, he may not bring it as atonement for forbidden fat that he unwittingly ate today, as it is stated: “And he shall bring his sin offering, an unblemished female goat, for his sin that he has sinned” (Leviticus 4:28), indicating that he does not satisfy his obligation until his offering is brought for the sake of the sin for which he designated it.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : מְנָא ה״מ הָנֵי מִילֵּי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן קׇרְבָּנוֹ בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, i.e., that a son may not bring his father’s sin offering, derived? The Gemara answers that it is derived as the Sages taught in a baraita: The Torah states with regard to a sin offering: “And he shall bring for his offering” (Leviticus 4:23). This indicates that one fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with his father’s offering, if his father was obligated to bring a sin offering and died after he designated an animal for this purpose.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, i.e., that a son may not bring his father’s sin offering, derived? The Gemara answers that it is derived as the Sages taught in a baraita: The Torah states with regard to a sin offering: “And he shall bring for his offering” (Leviticus 4:23). This indicates that one fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with his father’s offering, if his father was obligated to bring a sin offering and died after he designated an animal for this purpose.
ב גמרא ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בקרבן חטאת ״והביא את קרבנו״ (ויקרא ד, כג), להדגיש — בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן שהפריש אביו לחטאתו, ומת.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, i.e., that a son may not bring his father’s sin offering, derived? The Gemara answers that it is derived as the Sages taught in a baraita: The Torah states with regard to a sin offering: “And he shall bring for his offering” (Leviticus 4:23). This indicates that one fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with his father’s offering, if his father was obligated to bring a sin offering and died after he designated an animal for this purpose.
הכל
(3) יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבָּנוֹ שֶׁל אָבִיו.
One might have thought that one does not fulfill his obligation with his father’s offering by means of an animal that his father designated, only in a case where the son’s transgression is not equal in severity to his father’s sin, e.g., from a lenient transgression committed by the father for a severe sin of the son, or from a severe transgression of the father for a lenient one of the son. But perhaps he does fulfill his obligation with the offering that his father designated, from a lenient sin for a lenient sin of the son, or from a severe transgression committed by the father for a severe one of the son. Therefore, the verse states a second time: “His offering” (Leviticus 4:28), to emphasize that he fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with his father’s offering, even for similar transgressions.
One might have thought that one does not fulfill his obligation with his father’s offering by means of an animal that his father designated, only in a case where the son’s transgression is not equal in severity to his father’s sin, e.g., from a lenient transgression committed by the father for a severe sin of the son, or from a severe transgression of the father for a lenient one of the son. But perhaps he does fulfill his obligation with the offering that his father designated, from a lenient sin for a lenient sin of the son, or from a severe transgression committed by the father for a severe one of the son. Therefore, the verse states a second time: “His offering” (Leviticus 4:28), to emphasize that he fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with his father’s offering, even for similar transgressions.
שהפריש אביו מן הקלה – שהפריש קרבן אביו על חלב שאכל דהיינו קלה דחייב כרת ולא מיתת ב״ד:
על החמורה – על שבת שחילל בנו דהיינו חמורה דחייבין על אותה עבירה מיתת ב״ד דהואיל דשל בנו חמורה משל אביו אינו יוצא בקרבן שהפריש אביו או אם היה של אביו חמורה חיוב מיתת ב״ד ושלו קלה חיוב כרת הואיל דאין חיובו דומה לשל אביו אינו יוצא בקרבן אביו אבל יצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה כלומר אם של אביו היתה קלה ושלו נמי קלה ת״ל קרבנו כו׳:
גמ׳ מן הקלה על החמורה – לא יצא זה מידי עבירה קלה כגון נדה וחלב שאין בהן מיתת בית דין.
בבהמה שהפריש אביו – על עבירה חמורה כגון חלול שבת.
תלתא זימני כתיב גבי חטאת קרבנו חד בנשיא ותרין ביחיד.
ודנים בדבר: יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אביו דווקא בסוג שונה של עבירות, מן הקלה שלשמה הפריש אביו חטאתו על החמורה יותר שעבר הוא, או מן החמורה שלשמה הפריש אביו חטאתו על הקלה שעבר הוא, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, ששתיהן באותה חומרה? על כן תלמוד לומר שוב: ״קרבנו״ (שם כח) להשמיענו — בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבנו של אביו.
One might have thought that one does not fulfill his obligation with his father’s offering by means of an animal that his father designated, only in a case where the son’s transgression is not equal in severity to his father’s sin, e.g., from a lenient transgression committed by the father for a severe sin of the son, or from a severe transgression of the father for a lenient one of the son. But perhaps he does fulfill his obligation with the offering that his father designated, from a lenient sin for a lenient sin of the son, or from a severe transgression committed by the father for a severe one of the son. Therefore, the verse states a second time: “His offering” (Leviticus 4:28), to emphasize that he fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation with his father’s offering, even for similar transgressions.
הכל
(4) יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה בשֶׁהֲרֵי אֵין מְגַלֵּחַ נְזִירוּתוֹ עַל בְּהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו.
The baraita continues: One might have thought that one does not fulfill his obligation with his father’s offering by means of an animal that the father designated, even from a lenient sin for a lenient one, or from a severe transgression for a severe one, as stated above, as a person cannot shave, i.e., bring the offerings sacrificed, at the end of his term of naziriteship with an animal that his father designated. If the father died, the son cannot bring an animal that the father designated as an offering for the conclusion of his naziriteship.
The baraita continues: One might have thought that one does not fulfill his obligation with his father’s offering by means of an animal that the father designated, even from a lenient sin for a lenient one, or from a severe transgression for a severe one, as stated above, as a person cannot shave, i.e., bring the offerings sacrificed, at the end of his term of naziriteship with an animal that his father designated. If the father died, the son cannot bring an animal that the father designated as an offering for the conclusion of his naziriteship.
ועוד, יכול לא יצא בקרבן של אביו דווקא בבהמה שהפריש אביו, אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שהרי אף אין מגלח נזירותו על בהמה שהפריש אביו ומת, שאינו יכול להביא בסוף נזירותו קרבנות שהפריש אביו לשם כך,
The baraita continues: One might have thought that one does not fulfill his obligation with his father’s offering by means of an animal that the father designated, even from a lenient sin for a lenient one, or from a severe transgression for a severe one, as stated above, as a person cannot shave, i.e., bring the offerings sacrificed, at the end of his term of naziriteship with an animal that his father designated. If the father died, the son cannot bring an animal that the father designated as an offering for the conclusion of his naziriteship.
הכל
(5) אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה שֶׁהֲרֵי אָדָם מְגַלֵּחַ נְזִירוֹתָיו עַל מָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִים וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא וְאֵין יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו.
But one might think that a son can fulfill his obligation with money that his father designated for his offering, even from a lenient sin for a severe one, or from a severe transgression for a lenient one, as a person can shave i.e., bring the offerings sacrificed, at the end of his term of naziriteship with the money his father designated for naziriteship when the money is unallocated but not when it is allocated for a specific nazirite offering. Therefore, the verse states again: “His offering” (Leviticus 4:32), indicating that he fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation even with money that was designated for his father’s offering.
But one might think that a son can fulfill his obligation with money that his father designated for his offering, even from a lenient sin for a severe one, or from a severe transgression for a lenient one, as a person can shave i.e., bring the offerings sacrificed, at the end of his term of naziriteship with the money his father designated for naziriteship when the money is unallocated but not when it is allocated for a specific nazirite offering. Therefore, the verse states again: “His offering” (Leviticus 4:32), indicating that he fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation even with money that was designated for his father’s offering.
אבל יוצא במעות שהפריש אביו לחטאתו אפילו מן הקלה על החמורה – שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו בזמן שהן סתומין שלא פירש אלו לחטאתו ואלו לעולתו ואלו לשלמים דהואיל דלא פירש דמי חטאת לא דמי כחטאת שמתו בעליה:
ת״ל קרבנו – דבקרבנו במעות שהפריש הוא עצמו יוצא ולא במעות שהפריש אביו אפילו סתומין דסתומין דאביו הוו כמפורשין שהרי חטאת בלבד הוא מביא ולצורך חטאת הפרישן ודמי כחטאת שמתו בעליה:
בזמן שהן סתומין – שלא פירש אלו לקנות חטאת ואלו לקנות עולה והכי מפרש בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו (נזיר כז:).
אבל שמא יוצא במעות שהפריש אביו לשם חטאתו, אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו לצורך זה, בזמן שהן סתומים כשלא פירש לאיזה קרבן מקרבנות הנזירות מיועד כל חלק מן המעות, ולא בזמן שהן מפורשין? תלמוד לומר שוב: ״קרבנו״ (שם לב), להשמיענו: בקרבנו הוא יוצא, ואין יוצא בקרבן אביו, ואפילו במעות שהפריש אביו.
But one might think that a son can fulfill his obligation with money that his father designated for his offering, even from a lenient sin for a severe one, or from a severe transgression for a lenient one, as a person can shave i.e., bring the offerings sacrificed, at the end of his term of naziriteship with the money his father designated for naziriteship when the money is unallocated but not when it is allocated for a specific nazirite offering. Therefore, the verse states again: “His offering” (Leviticus 4:32), indicating that he fulfills his obligation with his own offering, but he does not fulfill his obligation even with money that was designated for his father’s offering.
הכל
(6) יָכוֹל לֹא יֵצֵא אפי׳ אֲפִילּוּ בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ אֲפִילּוּ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ עַד שֶׁיְּהֵא לְשֵׁם חַטָּאת.
The baraita further states: One might have thought that one does not fulfill his obligation even with the money that his father designated, even when father and son committed transgressions of the same severity, i.e., from a lenient sin for a lenient one or from a severe transgression for a severe one; but one may fulfill his obligation with the offering that he designated for himself, even from a severe transgression for a lenient one, or from a lenient one for a severe one. Therefore, the verse states: “His offering for his sin” (Leviticus 4:28), indicating that he does not fulfill his obligation until his offering is sacrificed for the sake of the specific sin for which it was designated.
The baraita further states: One might have thought that one does not fulfill his obligation even with the money that his father designated, even when father and son committed transgressions of the same severity, i.e., from a lenient sin for a lenient one or from a severe transgression for a severe one; but one may fulfill his obligation with the offering that he designated for himself, even from a severe transgression for a lenient one, or from a lenient one for a severe one. Therefore, the verse states: “His offering for his sin” (Leviticus 4:28), indicating that he does not fulfill his obligation until his offering is sacrificed for the sake of the specific sin for which it was designated.
יכול לא יצא על מעות שהפריש אביו אפילו סתומין משום ההוא טעמא דאמרן:
אבל יוצא בקרבן – שהפריש לעצמו אפילו מן קלה על החמורה או מן כו׳:
ת״ל קרבנו על חטאתו – צריך שיפריש קרבנו לשום חטאו:
יכול לא יצא אפילו במעות שהפריש אביו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אבל יוצא בקרבן שהפריש הוא לעצמו, אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה? תלמוד לומר: ״קרבנו על חטאתו״, ומן המלה ״חטאתו״ יש לדייק — עד שיהא לשם חטאת זו שחטא בה.
The baraita further states: One might have thought that one does not fulfill his obligation even with the money that his father designated, even when father and son committed transgressions of the same severity, i.e., from a lenient sin for a lenient one or from a severe transgression for a severe one; but one may fulfill his obligation with the offering that he designated for himself, even from a severe transgression for a lenient one, or from a lenient one for a severe one. Therefore, the verse states: “His offering for his sin” (Leviticus 4:28), indicating that he does not fulfill his obligation until his offering is sacrificed for the sake of the specific sin for which it was designated.
הכל
(7) יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּקׇרְבָּן עַצְמוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ בְּהֵמָה עַל הַחֵלֶב וֶהֱבִיאָהּ עַל הַדָּם עַל הַדָּם וֶהֱבִיאָהּ עַל הַחֵלֶב גשֶׁהֲרֵי לֹא מָעַל וְלֹא כִּיפֵּר.
Furthermore, one might have thought that one has not fulfilled his obligation to bring an offering for himself with an animal that he designated for himself, even with an animal designated for a lenient sin that is then used for a different lenient sin or from a severe one for a different severe one. This is because if he designated an animal as a sin offering for unintentionally eating forbidden fat and he brought that sin offering for unintentionally consuming blood, or if he designated a sin offering for consuming blood and brought it for the transgression of consuming forbidden fat, it is invalid, as in this case he is not considered to have misused consecrated property and this animal does not atone for him. This statement will be explained below.
Furthermore, one might have thought that one has not fulfilled his obligation to bring an offering for himself with an animal that he designated for himself, even with an animal designated for a lenient sin that is then used for a different lenient sin or from a severe one for a different severe one. This is because if he designated an animal as a sin offering for unintentionally eating forbidden fat and he brought that sin offering for unintentionally consuming blood, or if he designated a sin offering for consuming blood and brought it for the transgression of consuming forbidden fat, it is invalid, as in this case he is not considered to have misused consecrated property and this animal does not atone for him. This statement will be explained below.
מאי שהרי לא מעל ולא כיפר דקאמר תרגמא רב שיזבי הכי קאמר כיון דלא מצי מעיל הכי אפילו במתכוין כי הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם שהרי זה לא הוציאה לחולין ולא מעל וכיון דלא חשיב שינוי לענין למעול בה הכי נמי כששינה לשם דם אפי׳ במתכוין לא חשיב שינוי ולא כיפר לשם דם אבל מעות שהפרישן על החלב כיון דמשני להו מעיל שכיון שנתנן בשביל חטאת אחרת הוציאן לחולין שלא כדין שלא [הוציאן] לשום חטאת שהופרשו משום הכי מעל ומייתי קרבן מעילה וכיון דמהני שינוי דידהו למעילה אימא בתחילה נמי מהני דמצי לכתחילה לשנות מעות של חלב לשם דם קמ״ל קרבנו על חטאתו דלא הא דיעבד כיפר:
יכול לא יצא בקרבן של עצמו בבהמה שהפריש לעצמו, אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שכן אם הפריש בהמה על אכילת החלב בשגגה והביאה על אכילת הדם, או הפריש על הדם והביאה על החלב — שהרי במקרה זה לא מעל בהקדש ולכן לא כיפר,
Furthermore, one might have thought that one has not fulfilled his obligation to bring an offering for himself with an animal that he designated for himself, even with an animal designated for a lenient sin that is then used for a different lenient sin or from a severe one for a different severe one. This is because if he designated an animal as a sin offering for unintentionally eating forbidden fat and he brought that sin offering for unintentionally consuming blood, or if he designated a sin offering for consuming blood and brought it for the transgression of consuming forbidden fat, it is invalid, as in this case he is not considered to have misused consecrated property and this animal does not atone for him. This statement will be explained below.
הכל
(8) אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת דשֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה וּמִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה וּמִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה.
The baraita continues: But it might have been thought that one fulfills his obligation with money that he designated for himself, with money designated for a lenient sin for a different lenient sin, or with money designated for a severe sin for another severe sin, or from a severe one for a lenient one, or from a lenient one for a severe one.
The baraita continues: But it might have been thought that one fulfills his obligation with money that he designated for himself, with money designated for a lenient sin for a different lenient sin, or with money designated for a severe sin for another severe sin, or from a severe one for a lenient one, or from a lenient one for a severe one.
אבל יוצא הוא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה, או מן החמורה על הקלה ומן הקלה על החמורה,
The baraita continues: But it might have been thought that one fulfills his obligation with money that he designated for himself, with money designated for a lenient sin for a different lenient sin, or with money designated for a severe sin for another severe sin, or from a severe one for a lenient one, or from a lenient one for a severe one.
הכל
(9) שֶׁכֵּן האִם הִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מָעוֹת עַל הַחֵלֶב וֶהֱבִיאָן עַל הַדָּם עַל הַדָּם וֶהֱבִיאָן עַל הַחֵלֶב שֶׁהֲרֵי מָעַל וְכִיפֵּר ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ.
The reason is that if he designated money for himself for purchasing a sin offering for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought a sin offering with that money for consuming blood; or if he designated money for purchasing a sin offering for the transgression of consuming blood and brought the sin offering for the transgression of consuming forbidden fat, in that case he has misused Temple property, and the money atones for him. Therefore, the verse states: “His offering for his sin,” which indicates that he does not fulfill his obligation until his offering, and even the money designated for an offering, is designated for the sake of his particular sin.
The reason is that if he designated money for himself for purchasing a sin offering for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought a sin offering with that money for consuming blood; or if he designated money for purchasing a sin offering for the transgression of consuming blood and brought the sin offering for the transgression of consuming forbidden fat, in that case he has misused Temple property, and the money atones for him. Therefore, the verse states: “His offering for his sin,” which indicates that he does not fulfill his obligation until his offering, and even the money designated for an offering, is designated for the sake of his particular sin.
שכן אם הפריש לעצמו מעות על החלב והביאן על הדם, על הדם והביאן על החלב — שהרי מעל בהקדש, ולכן כיפר? תלמוד לומר: ״קרבנו על חטאתו״ — עד שיהא קרבנו לשם חטאו, ואפילו המעות.
The reason is that if he designated money for himself for purchasing a sin offering for unintentionally eating forbidden fat and he instead brought a sin offering with that money for consuming blood; or if he designated money for purchasing a sin offering for the transgression of consuming blood and brought the sin offering for the transgression of consuming forbidden fat, in that case he has misused Temple property, and the money atones for him. Therefore, the verse states: “His offering for his sin,” which indicates that he does not fulfill his obligation until his offering, and even the money designated for an offering, is designated for the sake of his particular sin.
הכל
(10) מַאי לֹא מָעַל וְלֹא כִּיפֵּר תַּרְגְּמַא רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁימִי קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא ה״ק הָכִי קָאָמַר כֵּיוָן דְּלָא מָצֵי מָעֵיל כַּפּוֹרֵי נָמֵי לָא מְכַפַּר הוֹאִיל וְכָךְ לָא מָצֵי מְשַׁנֵּי.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in the baraita: He is not considered to have misused consecrated property and this animal does not atone for him? Rav Shmuel bar Shimi interpreted this before Rav Pappa: This is what the baraita is saying: Since one cannot misuse this animal, i.e., an animal consecrated for sacrifice upon the altar cannot be desacralized, so too, one cannot achieve atonement for another sin with that animal. Since it is so, it is clear that one is unable to convert the animal for use as an offering for a different sin.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in the baraita: He is not considered to have misused consecrated property and this animal does not atone for him? Rav Shmuel bar Shimi interpreted this before Rav Pappa: This is what the baraita is saying: Since one cannot misuse this animal, i.e., an animal consecrated for sacrifice upon the altar cannot be desacralized, so too, one cannot achieve atonement for another sin with that animal. Since it is so, it is clear that one is unable to convert the animal for use as an offering for a different sin.
כיון דלא מצי מעיל – דאינו יכול להוציא לחולין ולא לשנותה אף דמשני לה בקדושתה קיימא דהקדש שאינו בעל מום לא יצא לעולם לחולין.
ושואלים: מאי [מה פירוש] ״שהרי לא מעל ולא כיפר״? תרגמא [תרגם, הסביר אותה] רב שמואל בר שימי קמיה [לפני] רב פפא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בבהמה, כיון דלא מצי מעיל [שאינו יכול למעול] בה, שאינו יכול להוציא אותה לחולין על ידי כך, לכן כפורי נמי לא מכפר [לכפר על חטא אחר גם כן אינו מכפר], הואיל וכך מובן מדוע לא מצי משני [אינו יכול, רשאי לשנות] אותה לשם חטא אחר.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in the baraita: He is not considered to have misused consecrated property and this animal does not atone for him? Rav Shmuel bar Shimi interpreted this before Rav Pappa: This is what the baraita is saying: Since one cannot misuse this animal, i.e., an animal consecrated for sacrifice upon the altar cannot be desacralized, so too, one cannot achieve atonement for another sin with that animal. Since it is so, it is clear that one is unable to convert the animal for use as an offering for a different sin.
הכל
(11) אֲבָל מָעוֹת כֵּיוָן דְּאִי מְשַׁנֵּי מָעֵיל וּמַיְיתֵי קׇרְבַּן מְעִילָה אֵימָא בַּתְּחִלָּה נָמֵי מַיְיתֵי קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
But with regard to money, since if one unwittingly converted the money for a different use he has misused consecrated property, the money is consequently desacralized, and he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property, therefore one might say that from the outset too, he may use the money to bring an offering for a different sin. Consequently, the baraita teaches us that one may not do so.
But with regard to money, since if one unwittingly converted the money for a different use he has misused consecrated property, the money is consequently desacralized, and he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property, therefore one might say that from the outset too, he may use the money to bring an offering for a different sin. Consequently, the baraita teaches us that one may not do so.
אבל מעות, כיון דאי משני [שאם משנה] אותם בשוגג מעיל [מועל בכך] ומייתי [ומביא] קרבן מעילה, ואם כן יש בכוחו לשנות את ייעודם — אימא בתחלה נמי מייתי [אמור שלכתחילה גם כן מביא] בהם קרבן לחטא אחר, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאינו רשאי לעשות כן.
But with regard to money, since if one unwittingly converted the money for a different use he has misused consecrated property, the money is consequently desacralized, and he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property, therefore one might say that from the outset too, he may use the money to bring an offering for a different sin. Consequently, the baraita teaches us that one may not do so.
הכל
(12) מתני׳ מַתְנִיתִין : ומְבִיאִין מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה שְׂעִירָה מֵהֶקְדֵּשׁ שְׂעִירָה כִּשְׂבָּה וּמֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה וּמֵהֶקְדֵּשׁ תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
MISHNA: One may bring a female goat from money consecrated for a sin offering of a female lamb, and a female lamb from money consecrated for a sin offering of a female goat. And likewise, one may bring doves and pigeons from money consecrated for a sin offering of a female lamb and a female goat; and one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of doves and pigeons.
MISHNA: One may bring a female goat from money consecrated for a sin offering of a female lamb, and a female lamb from money consecrated for a sin offering of a female goat. And likewise, one may bring doves and pigeons from money consecrated for a sin offering of a female lamb and a female goat; and one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of doves and pigeons.
ג משנה מביאין מהקדש כשבה שעירה אם הפריש כסף לקנות בו כשבה לחטאתו, יכול לשנות ולקנות בו שעירה לשם אותו חטא, וכן מביאים מהקדש שעירה — כשבה. וכן מהקדש כשבה ושעירה יכול להביא תורין ובני יונה, ומהקדש תורין ובני יונה יכול להביא קרבן מנחה של עשירית האיפה סולת.
MISHNA: One may bring a female goat from money consecrated for a sin offering of a female lamb, and a female lamb from money consecrated for a sin offering of a female goat. And likewise, one may bring doves and pigeons from money consecrated for a sin offering of a female lamb and a female goat; and one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of doves and pigeons.
הכל
(13) זכֵּיצַד הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה הֶעֱנִי יָבִיא עוֹף הֶעֱנִי יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה חהִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה הֶעֱשִׁיר יָבִיא עוֹף הֶעֱשִׁיר יָבִיא כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.:
How so? If one unwittingly performed a sin for which he is liable to bring a sliding-scale sin offering, which varies based on economic status (see Leviticus 5:1–13; see also 9a), and he designated money to purchase a female lamb or for a female goat and then became poorer, he may bring a bird, and the remaining money is non-sacred. If he became yet poorer, he may bring one-tenth of an ephah of fine flour. Likewise, if he designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, he shall bring a bird. If he became yet wealthier, he shall bring a female lamb or a female goat.
How so? If one unwittingly performed a sin for which he is liable to bring a sliding-scale sin offering, which varies based on economic status (see Leviticus 5:1–13; see also 9a), and he designated money to purchase a female lamb or for a female goat and then became poorer, he may bring a bird, and the remaining money is non-sacred. If he became yet poorer, he may bring one-tenth of an ephah of fine flour. Likewise, if he designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, he shall bring a bird. If he became yet wealthier, he shall bring a female lamb or a female goat.
הפריש כשבה או שעירה – כלומר מעות לכשבה או לשעירה העני יביא בהן עוף והשאר חולין.
העשיר יביא כשבה – ויוסיף עוד מביתו על דמי עשירית האיפה.
כיצד? אדם שחטא באחד מן החטאים שמביא עליהם קרבן ״עולה ויורד״, שמשתנה לפי מצבו הכלכלי (ראה ויקרא ה, א—יג), אם הפריש מעות לכשבה או לשעירה ואחר כך העני, ואין ידו משגת לקרבן מן הצאן — יביא עוף במעות אלו, העני עוד יותר — יביא עשירית האיפה. וכן להיפך, אם הפריש מעות לעשירית האיפה ואחר כך העשיר — יביא עוף, העשיר יותר — יביא כשבה ושעירה.
How so? If one unwittingly performed a sin for which he is liable to bring a sliding-scale sin offering, which varies based on economic status (see Leviticus 5:1–13; see also 9a), and he designated money to purchase a female lamb or for a female goat and then became poorer, he may bring a bird, and the remaining money is non-sacred. If he became yet poorer, he may bring one-tenth of an ephah of fine flour. Likewise, if he designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, he shall bring a bird. If he became yet wealthier, he shall bring a female lamb or a female goat.
הכל
(14) גמ׳ גְּמָרָא : מנה״מ דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ה׳:ו׳,י׳} מֵחַטָּאתוֹ מֵחַטָּאתוֹ עַל חַטָּאתוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters that are mentioned in the mishna derived? The Gemara answers that they are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita that discusses the sliding-scale offering: It is written with regard to one who brings a lamb for his obligation: “And the priest shall make atonement for him from his sin” (Leviticus 5:6); and it is written with regard to one who brings a bird: “And the priest shall make atonement for him from his sin” (Leviticus 5:10); and it is written with regard to one who brings one-tenth of an ephah of fine flour: “Over his sin” (Leviticus 5:13). What is the meaning of these phrases that the verse states?
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters that are mentioned in the mishna derived? The Gemara answers that they are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita that discusses the sliding-scale offering: It is written with regard to one who brings a lamb for his obligation: “And the priest shall make atonement for him from his sin” (Leviticus 5:6); and it is written with regard to one who brings a bird: “And the priest shall make atonement for him from his sin” (Leviticus 5:10); and it is written with regard to one who brings one-tenth of an ephah of fine flour: “Over his sin” (Leviticus 5:13). What is the meaning of these phrases that the verse states?
ד גמרא ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים] בענין קרבן עולה ויורד: מה שנאמר בקרבן מן הצאן ״וכפר עליו הכהן מחטאתו״ (ויקרא ה, ו), ובקרבן מן העוף ״וכפר עליו הכהן מחטאתו״ (שם י), ובעשירית האיפה ״על חטאתו״ (שם יג), מה תלמוד לומר?
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters that are mentioned in the mishna derived? The Gemara answers that they are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita that discusses the sliding-scale offering: It is written with regard to one who brings a lamb for his obligation: “And the priest shall make atonement for him from his sin” (Leviticus 5:6); and it is written with regard to one who brings a bird: “And the priest shall make atonement for him from his sin” (Leviticus 5:10); and it is written with regard to one who brings one-tenth of an ephah of fine flour: “Over his sin” (Leviticus 5:13). What is the meaning of these phrases that the verse states?
הכל
(15) מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁמְּבִיאִין מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה שְׂעִירָה וּמֵהֶקְדֵּשׁ שְׂעִירָה כִּשְׂבָּה וּמֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה וּמֵהֶקְדֵּשׁ תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
The baraita explains: From where is it derived that you say that one may bring a female goat from money consecrated for a sin offering of a female lamb, and a female lamb from money consecrated for a sin offering of a female goat? And likewise, from where is it derived that one may bring doves and pigeons from money consecrated for a sin offering of a female lamb and a female goat, and one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of doves and pigeons?
The baraita explains: From where is it derived that you say that one may bring a female goat from money consecrated for a sin offering of a female lamb, and a female lamb from money consecrated for a sin offering of a female goat? And likewise, from where is it derived that one may bring doves and pigeons from money consecrated for a sin offering of a female lamb and a female goat, and one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of doves and pigeons?
ומהקדש כשבה או שעירה תורים ובני יונה – ומפרש כיצד הפריש לכשבה או שעירה מקצת מעות וקודם שהספיק להוסיף העני יביא באותן מקצת דמים תורין ואם לא היו באותן מקצת מעות שיעור תורין והעני ואינו משיג להוסיף עליהן לדמי תורין יביא באותן מקצת עשירית האיפה או היה עני והפריש תחילה לעשירית האיפה ולא הספיק לקנות עד שהעשיר יביא עוף כו׳:
ומשיבים: מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה — שעירה, ומהקדש שעירה — כשבה, ומהקדש כשבה ושעירה — תורים ובני יונה, ומהקדש תורין ובני יונה — עשירית האיפה,
The baraita explains: From where is it derived that you say that one may bring a female goat from money consecrated for a sin offering of a female lamb, and a female lamb from money consecrated for a sin offering of a female goat? And likewise, from where is it derived that one may bring doves and pigeons from money consecrated for a sin offering of a female lamb and a female goat, and one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of doves and pigeons?
הכל
(16) כֵּיצַד הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה וְלִשְׂעִירָה וְהֶעֱנִי יָבִיא עוֹף הֶעֱנִי יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הִפְרִישׁ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יָבִיא עוֹף הֶעֱשִׁיר יָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה.
How so? If a person designated money to purchase a female lamb or to purchase a female goat and then became poorer, he shall bring a bird, and the remaining money is non-sacred. If he became yet poorer, he shall bring one-tenth of an ephah of fine flour. Likewise, if he designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, he shall bring a bird. If he became yet wealthier, he shall bring a female lamb or a female goat.
How so? If a person designated money to purchase a female lamb or to purchase a female goat and then became poorer, he shall bring a bird, and the remaining money is non-sacred. If he became yet poorer, he shall bring one-tenth of an ephah of fine flour. Likewise, if he designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, he shall bring a bird. If he became yet wealthier, he shall bring a female lamb or a female goat.
כיצד? אם הפריש מעות לכשבה ולשעירה והעני — יביא עוף, העני יותר — יביא עשירית האיפה, וכן אם הפריש עשירית האיפה והעשיר — יביא עוף, העשיר יותר — יביא כשבה או שעירה.
How so? If a person designated money to purchase a female lamb or to purchase a female goat and then became poorer, he shall bring a bird, and the remaining money is non-sacred. If he became yet poorer, he shall bring one-tenth of an ephah of fine flour. Likewise, if he designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, he shall bring a bird. If he became yet wealthier, he shall bring a female lamb or a female goat.
הכל
(17) טהִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנִסְתָּאֲבוּ [אם רצה] יביא בִּדְמֵיהֶן עוֹף הִפְרִישׁ עוֹף וְנִסְתָּאֵב לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן.
If one designated a female lamb or goat as an offering and it developed a blemish, he must redeem the animal and bring another offering with the money. If he became poorer, he may bring a bird with its money. But if one designated a bird as an offering and it developed a blemish, he may not bring one-tenth of an ephah of fine flour with its money, as there is no possibility of redemption for birds.
If one designated a female lamb or goat as an offering and it developed a blemish, he must redeem the animal and bring another offering with the money. If he became poorer, he may bring a bird with its money. But if one designated a bird as an offering and it developed a blemish, he may not bring one-tenth of an ephah of fine flour with its money, as there is no possibility of redemption for birds.
הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה – שנפל בה מום והעני אם רצה ימכרנה ויביא בדמיה עוף והמותר לנדבה ואם לא רצה יפריש ממותר עוף אבל אם היה עני והפריש עוף ונסתאב שנעשה מחוסר אבר דהאי דאמרינן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות הני מילי בדוקין שבעין אבל במחוסר אבר פסול וחזר והעני לא יביא בדמיו של עוף עשירית האיפה דאין פדיון לעוף דמאחר שהקדיש הקדש גמור אין להן פדיון אע״ג דנסתאב אלא למיתה אזיל ויביא עשירית האיפה מביתו. דהכי גרסינן במנחות המנחות והנסכין והעופות אין להן פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה:
מנהני מילי – דמביא מן הקדש כשבה כו׳:
ערך פד
פד – א(יומא מא: כריתות כז: ובספרא פ׳ שמיעת הקול) אין פדיון לעוף (בסוף ספרא) ומעמיד את הבהמה לפני הכהן הבהמה נפדת ואין העופות והלבונה וכלי שרת נפדין אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים מפורש (תמורה לא) ת״ר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלבך בשר ולא חלב מכאן שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבין אית דאמרי תזבח ואכלת ואין לך בהן היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך דקסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים פי׳ בשר ולא חלב דאסור לחלוב הקדשים דהיינו עבודה.
ערך כשר
כשר – ב(יבמות ו.) מה ללאו דמחמר שכן הכשר מצוה פירוש לפיכך לא דחי דאין מצות כיבוד אלא אכילה וכיוצא בה אבל שאמר לו אביו הבא לי פי׳ על החמור בשבת לאו מצוה גמורה הוא אלא הכשר מצוה. (קידושין נד כריתות כז חולין קח) תנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפני׳ ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו׳ פי׳ מכשיר ומכפר בפנים אשם מצורע וחטאתו האשם מכשירו שנאמר ולקח הכהן מדם האשם כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה החטאת מכפר עליו שנאמר ועשה הכהן את החטאת וכפר עליו מכשיר בחוץ צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה מכפר עגלה ערופה שנאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים דכתיב כחטאת כאשם הוא לכהן אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר. (סנהדרין מב:) מפרים הנשרפין הוה ליה למילף שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר פי׳ נסקלין הוי הכשר מצוה ודין הוא שמקיים בו מצות ובערת הרע מקרבך ומכפר דמיתתו מכפרת לו כדכתיב ולארץ לא יכופר וגו׳ ופרים הוי הכשר מצוה ודין הוא שיהיו נשרפין ומכפר דאתו לכפרה אבל שוחט בחוץ אינו מכשיר ומכפר אלא עובר עבירה הוא. פ״א פר כהן משיח הוא הנשרף וכשחטא כהן משיח אסור לו להקריב קרבן על אחרים עד שיקרב קרבנו קודם ויוכשר. הלא תראה ביום הכיפורים מקריב חטאתו ואח״כ חטאת העם הלכך פר כהן משיח מכשיר ומכפר עליו ומקלל מיתתו מכפרת עליו ומכשירו וי״א סמיכה ומכשירי מצוה ובמקלל כתיב וסמכו כל השומעים ובפר העדה סמיכה (ברכות מג) האי כשרתא מברכין עלה בורא עצי בשמים פי׳ עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים משחא כבישא פירשו רבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנין אותו ויש בו ריח של בשמים פי׳ משחא טחינא קרוב לטחינתן נתן עליהם עצי בשם מהו דתימא כיון דקרוב לטחינתן נתנן בהן לא לקטן קמ״ל דבין כשרתא בין משחא כבישא בין משחא טחינא כלהו מברכין עלייהו בורא עצי בשמים.
א. [אויס קויכען.]
ב. [רעכט זיין.]
וכן אם הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו (ונפל בהם מום), וצריך לפדותם ולהביא בדמיהם קרבן אחר, והעני — יביא בדמיהן עוף, אבל אם הפריש עוף ונסתאב — לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.
If one designated a female lamb or goat as an offering and it developed a blemish, he must redeem the animal and bring another offering with the money. If he became poorer, he may bring a bird with its money. But if one designated a bird as an offering and it developed a blemish, he may not bring one-tenth of an ephah of fine flour with its money, as there is no possibility of redemption for birds.
הכל
(18) לָכֵן נֶאֱמַר מֵחַטָּאתוֹ עַל חַטָּאתוֹ.
The baraita provides the source for this entire halakha: Therefore, with regard to an offering of a female goat or lamb and a bird offering it is stated: “From his sin,” which indicates that one fulfills his obligation with even part of the money that was designated for his offering. By contrast, with regard to an offering of one-tenth of an ephah of fine flour it is written: “Over his sin,” indicating that if one becomes wealthier he must add to the value of his offering.
The baraita provides the source for this entire halakha: Therefore, with regard to an offering of a female goat or lamb and a bird offering it is stated: “From his sin,” which indicates that one fulfills his obligation with even part of the money that was designated for his offering. By contrast, with regard to an offering of one-tenth of an ephah of fine flour it is written: “Over his sin,” indicating that if one becomes wealthier he must add to the value of his offering.
דת״ר מחטאתו מחטאתו – כתיב בנשיא מחטאתו וביחיד בשמיעת קול מחטאתו ובעשירית האיפה על חטאתו מלמד שכשהפריש מקצת מעות לחטאתו לכשבה או שעירה והעני מביא עוף כו׳. לכך נאמר מחטאתו מחטאתו על חטאתו. ואיצטריך למיכתב קרא מחטאתו גבי עוף מ״ט דמאי דאמר קרא מחטאתו גבי כשבה או שעירה כלומר דמהקדש כשבה או שעירה כי מעני דהנך מקצת מעות נחלינון על עוף ומייתי קרבן מנייהו היינו טעמא משום דכשבה ועוף תרוויהו מיני דמים נינהו אבל עשירית האיפה וכו׳:
ומ״ט כתיב על חטאתו – גבי עשירית האיפה הכי קאמר דיכול להוסיף עליו כי העשיר:
מחטאתו על חטאתו – בקרבן עולה ויורד כתיב גבי כשבה ושעירה (ויקרא ה) מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב (שם) מחטאתו דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה וגבי עשירית האיפה כתיב (שם) על חטאתו דמשמע דאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה.
ושבים לעיקר הענין, לכן נאמר בקרבן מן הצאן ובקרבן מן העוף ״מחטאתו״, במ׳, לומר: יוצא אפילו במקצת דמי חטאתו, ובעשירית האיפה נאמר ״על חטאתו״ ללמד שאם העשיר מוסיף על דמי חטאתו.
The baraita provides the source for this entire halakha: Therefore, with regard to an offering of a female goat or lamb and a bird offering it is stated: “From his sin,” which indicates that one fulfills his obligation with even part of the money that was designated for his offering. By contrast, with regard to an offering of one-tenth of an ephah of fine flour it is written: “Over his sin,” indicating that if one becomes wealthier he must add to the value of his offering.
הכל
(19) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב מֵחַטָּאתוֹ גַּבֵּי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב גַּבֵּי עוֹף דְּאִי כְּתִיב קְרָא גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה ה״א הֲוָה אָמֵינָא הִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה כִּי מִיעֲנֵי מֵהָלֵין מָעוֹת נַחֲלִינּוּן עַל עוֹף דְּנַיְיתֵי עוֹף דְּכִשְׂבָּה וָעוֹף תַּרְוַיְיהוּ מִינֵי דָּמִים נִינְהוּ.
And it was necessary for the Torah to write: “From his sin,” with regard to a female lamb or a female goat, and it was necessary to write the same phrase with regard to a bird. The Gemara explains: As, if the verse had written this phrase only with regard to a consecrated female lamb or a female goat, I would say that if one designated money to purchase a female lamb, then when he became poorer he may redeem that money on a bird and bring a bird offering, as a female lamb and a bird are both types of blood offerings.
And it was necessary for the Torah to write: “From his sin,” with regard to a female lamb or a female goat, and it was necessary to write the same phrase with regard to a bird. The Gemara explains: As, if the verse had written this phrase only with regard to a consecrated female lamb or a female goat, I would say that if one designated money to purchase a female lamb, then when he became poorer he may redeem that money on a bird and bring a bird offering, as a female lamb and a bird are both types of blood offerings.
ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] ״מחטאתו״ גבי [אצל] כשבה או שעירה, ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] גם גבי [אצל] עוף. דאי כתיב קרא [שאם היה נאמר המקרא] לגבי הקדש כשבה או שעירה, הוה אמינא [הייתי אומר] כך: אם הפריש מעות לכשבה, כי מיעני [כאשר הוא נעשה עני] מהלין מעות נחלינון [מאותן מעות יחלל אותם] על עוף, דנייתי [שיביא] עוף במקום הכשבה, שכן כשבה ועוף תרוייהו [שניהם] מיני קרבנות של דמים נינהו [הם].
And it was necessary for the Torah to write: “From his sin,” with regard to a female lamb or a female goat, and it was necessary to write the same phrase with regard to a bird. The Gemara explains: As, if the verse had written this phrase only with regard to a consecrated female lamb or a female goat, I would say that if one designated money to purchase a female lamb, then when he became poorer he may redeem that money on a bird and bring a bird offering, as a female lamb and a bird are both types of blood offerings.
הכל
(20) אֲבָל עֲשִׂירִית הָאֵיפָה דְּלָאו מִינֵי דְּדָמִים נִינְהוּ אִי לָא כְּתִיב קְרָא מֵחַטָּאתוֹ גַּבֵּי עוֹף ה״א הֲוָה אָמֵינָא כִּי מַפְרֵישׁ מָעוֹת לְקִינּוֹ וּמִיעֲנֵי לָא מַיְיתֵי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה דְּלָאו מִינֵי דְּדָמִים הוּא אֶלָּא מַיְיתֵי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מִן בֵּיתֵיהּ וְהָלֵין מָעוֹת דְּאַפְרֵישׁ יִפְּלוּ לִנְדָבָה אַהָכִי הֲדַר כְּתִיב קְרָא מֵחַטָּאתוֹ גַּבֵּי עוֹף לְמֵימְרָא דְּמֵהֶקְדֵּשׁ דְּעוֹף נָמֵי מַיְיתֵי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
But with regard to one-tenth of an ephah of fine flour, which is not a type of blood offering but a meal offering, if the verse had not written: “From his sin,” with regard to a bird, I would say that if one designates money for his nest, i.e., pair of birds, and then becomes poorer, he may not bring one-tenth of an ephah of fine flour with that money, as it is not a type of blood offering. Rather, he brings one-tenth of an ephah of fine flour from his house, i.e., with other money, and that money that he designated for his bird pair is allocated for communal gift offerings. Therefore, the verse repeats and writes: “From his sin,” with regard to a bird, to say that one may also bring one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of birds.
But with regard to one-tenth of an ephah of fine flour, which is not a type of blood offering but a meal offering, if the verse had not written: “From his sin,” with regard to a bird, I would say that if one designates money for his nest, i.e., pair of birds, and then becomes poorer, he may not bring one-tenth of an ephah of fine flour with that money, as it is not a type of blood offering. Rather, he brings one-tenth of an ephah of fine flour from his house, i.e., with other money, and that money that he designated for his bird pair is allocated for communal gift offerings. Therefore, the verse repeats and writes: “From his sin,” with regard to a bird, to say that one may also bring one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of birds.
אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר – הלין מעות דאפריש אי לא העשיר טובא ניתי עוף מן ביתו ולא מן הלין מעות דאיפריש דלאו תרוויהו מיני דמים נינהו. ואי העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה והלין מעות דאפריש לעשירי׳ האיפה יפלו לנדבה ומשו״ה כתיב גבי עשירי׳ האיפה דהיינו דלי דלות על חטאתו למידרש כדאמרן דאי העשיר מצי מוסיף עלייהו ומייתי עוף אע״ג דלאו תרוויהו מיני דמים נינהו ואי חזר והעשיר מוסיף ומייתי כשבה או שעירה:
אבל עשירית האיפה דלאו מיני דדמים נינהו [שלא מין של דמים הם], אלא מנחה, אי לא כתיב קרא [אם לא היה נאמר המקרא] ״מחטאתו״ גבי [אצל] עוף, שיכול להשתמש במקצת הדמים, הוה אמינא [הייתי אומר]: כי [כאשר] מפריש מעות לקינו ומיעני [ונעשה עני] — לא מייתי [מביא] עשירית האיפה, דלאו [שאין זה] מיני [ממין] של דמים הוא, אלא מייתי [מביא] עשירית האיפה מן ביתיה [מביתו], והלין [ואותם] מעות דאפריש [שהפריש] יפלו לנדבה, להקריב מהם קרבנות ציבור — אהכי הדר כתיב קרא [משום כך חזר ונכתב המקרא] ״מחטאתו״ גבי [אצל] עוף, למימרא [לומר] שמהקדש של עוף נמי מייתי [גם כן מביא] עשירית האיפה,
But with regard to one-tenth of an ephah of fine flour, which is not a type of blood offering but a meal offering, if the verse had not written: “From his sin,” with regard to a bird, I would say that if one designates money for his nest, i.e., pair of birds, and then becomes poorer, he may not bring one-tenth of an ephah of fine flour with that money, as it is not a type of blood offering. Rather, he brings one-tenth of an ephah of fine flour from his house, i.e., with other money, and that money that he designated for his bird pair is allocated for communal gift offerings. Therefore, the verse repeats and writes: “From his sin,” with regard to a bird, to say that one may also bring one-tenth of an ephah of fine flour from money consecrated for a sin offering of birds.
הכל
(21) וה״ק וְהָכִי קָאָמַר כִּי מַפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְאַדְּמַיְיתֵי הֶעֱשִׁיר נוֹסֵיף עֲלֵיהוֹן וְנַיְיתֵי עוֹף הֶעֱשִׁיר נוֹסֵיף עֲלֵיהוֹן וְנַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה.
And with regard to the phrase: “Over his sin,” which is written in connection to the one-tenth of an ephah of fine flour, this is what the verse is saying: When one designates money for an offering of one-tenth of an ephah of fine flour, and before he brought the money to the Temple to purchase the offering he grew wealthier, he must add money to those coins and bring a bird. If he grew even wealthier, he must add money to them and bring a female lamb or a female goat.
And with regard to the phrase: “Over his sin,” which is written in connection to the one-tenth of an ephah of fine flour, this is what the verse is saying: When one designates money for an offering of one-tenth of an ephah of fine flour, and before he brought the money to the Temple to purchase the offering he grew wealthier, he must add money to those coins and bring a bird. If he grew even wealthier, he must add money to them and bring a female lamb or a female goat.
והכי קאמר [וכך הוא אומר]: כי [כאשר] מפריש מעות לעשירית האיפה, ואדמייתי [ועד שהוא מביא] אותם למקדש כדי לקנות בהם קרבן העשיר — נוסיף עליהון ונייתי [יוסיף עליהם מעות ויביא] עוף, העשיר עוד — נוסיף עליהון ונייתי [יוסיף עליהם ויביא] כשבה או שעירה.
And with regard to the phrase: “Over his sin,” which is written in connection to the one-tenth of an ephah of fine flour, this is what the verse is saying: When one designates money for an offering of one-tenth of an ephah of fine flour, and before he brought the money to the Temple to purchase the offering he grew wealthier, he must add money to those coins and bring a bird. If he grew even wealthier, he must add money to them and bring a female lamb or a female goat.
הכל
(22) ומ״ט וּמַאי טַעְמָא כְּתִיב עַל חַטָּאתוֹ גַּבֵּי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה דְּאִי כְּתַיב עַל חַטָּאתוֹ גַּבֵּי עוֹף ה״א הֲוָה אָמֵינָא כִּי מַפְרֵישׁ מָעוֹת לְקִינּוֹ וְהֶעֱשִׁיר הוּא דְּמוֹסֵיף עֲלֵיהוֹן וּמַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה דְּתַרְוַיְיהוּ מִינֵי דָמִים נִינְהוּ.
And what is the reason that the phrase: “Over his sin,” is written specifically with regard to the one-tenth of an ephah of fine flour? The reason is that if the verse had stated: Over his sin, with regard to a bird, I would say that it is only when one designates money for his nest and then becomes wealthier that one must add money and bring a female lamb or a female goat, as they are both types of blood offerings.
And what is the reason that the phrase: “Over his sin,” is written specifically with regard to the one-tenth of an ephah of fine flour? The reason is that if the verse had stated: Over his sin, with regard to a bird, I would say that it is only when one designates money for his nest and then becomes wealthier that one must add money and bring a female lamb or a female goat, as they are both types of blood offerings.
ומאי טעמא כתיב על חטאתו גבי עשירית האיפה – ולא כתביה גבי עוף.
דאי כתיב על חטאתו גבי עוף – ולא כתביה גבי עשירית האיפה.
הוה אמינא כו׳ אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר אימא אילו העשיר (טובא) – יביא עוף כמשפטו מביתו ואם העשיר טובא יביא כשבה או שעירה מביתו והנך מעות דעשירית האיפה יפלו לנדבת ציבור אהכי כתיב בעשירות כשבה או שעירה.
ומוסיפים: ומאי טעמא כתיב [ומה טעם נאמר] ״על חטאתו״ גבי [אצל] עשירית האיפה? דאי כתיב [שאילו היה נאמר] ״על חטאתו״ גבי [אצל] עוף, הוה אמינא [הייתי אומר]: דווקא כי [כאשר] מפריש מעות לקינו והעשיר — הוא דמוסיף עליהון ומייתי [שמוסיף עליהם ומביא] כשבה או שעירה, מפני דתרוייהו [ששניהם] מיני דמים נינהו [הם],
And what is the reason that the phrase: “Over his sin,” is written specifically with regard to the one-tenth of an ephah of fine flour? The reason is that if the verse had stated: Over his sin, with regard to a bird, I would say that it is only when one designates money for his nest and then becomes wealthier that one must add money and bring a female lamb or a female goat, as they are both types of blood offerings.
הכל
(23) אֲבָל הִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר (הָלֵין דְּמַפְרֵישׁ) אִי לָא הֶעֱשִׁיר טוּבָא נַיְיתֵי עוֹף וְאִם הֶעֱשִׁיר טוּבָא נַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהָלֵין מָעוֹת דְּאַפְרֵישׁ יִפְּלוּ לִנְדָבָה אַהָכִי כְּתִיב קְרָא בְּהָדֵין חַטָּאת בַּעֲשִׁירוּת וְדַלּוּת מֵחַטָּאתוֹ וְגַבֵּי דַּלֵּי דַלּוּת עַל חַטָּאתוֹ לְמִדְרַשׁ כִּדְאָמְרִינַן.
But in a case where one designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, perhaps he may not add to the money that he designated earlier. And if he did not become much wealthier he now brings a bird, and if he became much wealthier he now brings a female lamb or a female goat, without using the money he had designated for the one-tenth of the ephah of flour. And that money which he initially designated for one-tenth of an ephah of fine flour is allocated for communal gift offerings. It is for this reason that the verse states: “From his sin,” with regard to that sin offering which one brings when rich and when poor, i.e., a lamb and a bird, and: “Over his sin,” with regard to that which he brings when he is exceedingly poor, i.e., one-tenth of an ephah of fine flour, so that one should interpret the verses as we said, that in either case he adds to the money he had designated to bring the more expensive offering.
But in a case where one designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, perhaps he may not add to the money that he designated earlier. And if he did not become much wealthier he now brings a bird, and if he became much wealthier he now brings a female lamb or a female goat, without using the money he had designated for the one-tenth of the ephah of flour. And that money which he initially designated for one-tenth of an ephah of fine flour is allocated for communal gift offerings. It is for this reason that the verse states: “From his sin,” with regard to that sin offering which one brings when rich and when poor, i.e., a lamb and a bird, and: “Over his sin,” with regard to that which he brings when he is exceedingly poor, i.e., one-tenth of an ephah of fine flour, so that one should interpret the verses as we said, that in either case he adds to the money he had designated to bring the more expensive offering.
ובדלות – העוף מחטאתו לאשמועינן דאם העני עוד יביא עשירית האיפה במקצת הדמים.
גבי דלי דלות – עשירית האיפה על חטאתו למידרש דמוסיף עלייהו וליתי עוף אע״ג דמין דמים הוא ולא דמי לעשירית האיפה אפי׳ הכי יביא עוף ואם עוד העשיר יביא כשבה.
אבל אם הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר, הלין [אותם] שמפריש עכשיו, אי [אם] לא העשיר טובא [הרבה], אלא מעט — נייתי [שיביא] בהם עוף, ואם העשיר טובא [הרבה] — נייתי [שיביא] כשבה או שעירה, והלין מעות דאפריש [ואותם המעות שהפריש] מתחילה לעשירית האיפה יפלו לנדבה, אהכי כתיב קרא בהדין [משום כך נכתב במקרא באותה] חטאת שמביא בעשירות ודלות (בצאן ובעוף) ״מחטאתו״, וגבי [ואצל] דלי דלות (עשירית האיפה) ״על חטאתו״ — למדרש כדאמרינן [לדרוש את המקראות כמו שאמרנו].
But in a case where one designated money to purchase one-tenth of an ephah of fine flour and became wealthier, perhaps he may not add to the money that he designated earlier. And if he did not become much wealthier he now brings a bird, and if he became much wealthier he now brings a female lamb or a female goat, without using the money he had designated for the one-tenth of the ephah of flour. And that money which he initially designated for one-tenth of an ephah of fine flour is allocated for communal gift offerings. It is for this reason that the verse states: “From his sin,” with regard to that sin offering which one brings when rich and when poor, i.e., a lamb and a bird, and: “Over his sin,” with regard to that which he brings when he is exceedingly poor, i.e., one-tenth of an ephah of fine flour, so that one should interpret the verses as we said, that in either case he adds to the money he had designated to bring the more expensive offering.
הכל
(24) אָמַר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהִפְרִישׁ קֵן
Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: A wealthy person who defiles the Temple, i.e., he enters the Temple while ritually impure, is obligated to bring a female lamb or goat as his offering in accordance with his wealth. If he designated a nest, i.e., a pair of birds,
Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: A wealthy person who defiles the Temple, i.e., he enters the Temple while ritually impure, is obligated to bring a female lamb or goat as his offering in accordance with his wealth. If he designated a nest, i.e., a pair of birds,
מטמא מקדש – שהיה עשיר והפריש קן תחת כבשתו שהיה חייב להביא כשהוא עשיר והעני ועכשיו הוא ראוי להן הואיל ונדחה זה הקן כשהביא כשהוא עשיר שלא יצא כדאמר לקמן עשיר שהביא קרבן עני לא יצא עכשיו כשהוא עני נדחה שלא יצא (ע״כ שייך לדף הקודם):
Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: A wealthy person who defiles the Temple, i.e., he enters the Temple while ritually impure, is obligated to bring a female lamb or goat as his offering in accordance with his wealth. If he designated a nest, i.e., a pair of birds,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כריתות כז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כריתות כז:, עין משפט נר מצוה כריתות כז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות כז:, הערוך על סדר הש"ס כריתות כז:, רש"י כריתות כז:, פירוש הרב שטיינזלץ כריתות כז:
Keritot 27b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Keritot 27b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 27b, Attributed to R. Gershom Keritot 27b, Collected from HeArukh Keritot 27b, Rashi Keritot 27b, Steinsaltz Commentary Keritot 27b