×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חָזַרְנוּ עַל כׇּל צְדָדִים שֶׁל ר״מרַבִּי מֵאִיר וְלֹא מָצִינוּ הֶקְדֵּשׁ בְּשׁוֹגֵג אֵין מִתְחַלֵּל בְּמֵזִיד מִתְחַלֵּל.
We reviewed all angles of the opinion of Rabbi Meir, i.e., we have examined all of Rabbi Meir’s statements with regard to consecrated property, and we did not find that he holds that consecrated property is not desacralized if it is misused unwittingly but it is desacralized if misused intentionally.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דרמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב חזרנו על כל צדדיו של ר׳ מאיר ולא מצינו לו שאמ׳ הקדש במזיד [מתחלל בשוגג אינו] מתחלל אלא אחד שוגג ואחד מזיד מתחלל, יש מי שהוא גורס כךא וסוגיא [דשמעתא לאו] הכי סלקא אלא לא מצינו שאמ׳ ר׳ מאיר הקדש מתחלל אלא בין שוגג בין מזיד [אינו] מתחלל, ומתני׳ דקתאני ובהקדש מזיד קדש שוגג לא קדש דברי ר׳ מאיר [בכתנות כהונה שלא בלו] מאי טעמא הואיל ונתנו ללבישה נתנו ליהנות בהן ואפילו שלא בשעת עבודה [לפי שלא ני]⁠תנה תורה למלאכי השרת, כלומ׳ כי בני אדם אי איפשר שלא ליצריך ליה לנקביו לגדולים ולקטניםב.
א. וכן פירש רש״י בד״ה חזרנו דתירוץ הגמ׳ הוא דלעולם לר״מ בעלמא בין בשוגג בין במזיד מתחלל, ורק בכתנות כהונה בשוגג אין מתחלל משום דהכי התנו עליהם שלא יתחללו בכה״ג כשאין מתכוין לחללם, משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שמיד אחר גמר העבודה יפשטום ולא ישהו כהרף עין. ובדברי רבינו מבואר דכן היתה הגירסא בגוף הגמ׳ למאן דפירש כן: ולא מצינו הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל אלא אחד שוגג אחד מזיד מתחלל, וכן מבואר ברמב״ן דלרש״י כן הגירסא בגמ׳. ועיין עוד ברמב״ן שהביא דברי רבינו, וכתב דלפירוש רבינו צ״ל דמשום הכי במזיד יוצאין לחולין משום דקילא קדושתייהו, ובשוגג אין יוצאין מפני טעם זה בעצמו שניתנו ליהנות בהן, ולכן היכא דבלו מועלין בהם אף בשוגג שהרי לא ניתנו ליהנות בהן יע״ש. והוסיף שם דלפירוש רבינו יש ליישב קושית התוס׳ ד״ה בכתנות שהקשו דאמאי לר׳ יהודה בשוגג קידש וכן במזיד לר״מ, הרי לא נתחללו ולא יצאו לחולין שהרי הם כלי שרת ובכלי שרת יש מועל אחר מועל, יע״ש מה שתירצו בזה, ולדברי רבינו יש לומר שאע״פ שכתנות כהונה הם ככלי שרת, מ״מ יוצאין הן לחולין משום דקדושתם קלה מפני שנתנו ליהנות בהן, וכשם שנשתנתה קדושתם משאר הקדשות, כך נשתנו משאר קדשי הגוף. ועיין בריטב״א שדחה פירוש זה. וע״ע בפני יהושע שביאר הסוגיא כעין דברי הרמב״ן.
ב. אך רש״י כתב: שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטם בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין. וכ״ה בריטב״א. ובדברי רבינו משמע דהא דאינם מורידין מיד אי״ז נחשב הנאה כלל, וליכא להוכיח מזה שניתנו ליהנות בהן, וכל ההוכחה היא דוקא מהא שאי אפשר שלא יצטרכו לנקביהם והיינו שמסתבר לן שלא הטריחה תורה להורידן מיד, או שפעמים שאין מספיק להורידן מיד.
ערך אמר
אמרא(ראש השנה יח.) מאי כבני מרון כבני אימרנא פי׳ כבני כבשים העוברים על ידי מונה. כאימרא כדירים כעצים כמזבח כהיכל כירושלים (נדרים ט) (קידושין נד) בגמ׳ דהמקדש במזיד קידש פירוש הנודר בדבר ואמר הרי הוא עלי כאימרא ככבש של תמיד שהוא עולה כדירים כדיר של בהמות של קרבנות אי כעצים של מערכה או כאשים של עולות הרי זה נדר כקרבן כירושלים פליגי בה תרי תנאי אליבא דרבי יהודה יש תנא שאומר כירושלים מקודשת היא כמזבח וכיוצא בו ויש שאומרין אין קדושה לירושלים (א״ב: תרגום כל שה כל אימר):
ערך כשר
כשרב(יבמות ו.) מה ללאו דמחמר שכן הכשר מצוה פירוש לפיכך לא דחי דאין מצות כיבוד אלא אכילה וכיוצא בה אבל שאמר לו אביו הבא לי פי׳ על החמור בשבת לאו מצוה גמורה הוא אלא הכשר מצוה. (קידושין נד כריתות כז חולין קח) תנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפני׳ ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו׳ פי׳ מכשיר ומכפר בפנים אשם מצורע וחטאתו האשם מכשירו שנאמר ולקח הכהן מדם האשם כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה החטאת מכפר עליו שנאמר ועשה הכהן את החטאת וכפר עליו מכשיר בחוץ צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה מכפר עגלה ערופה שנאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים דכתיב כחטאת כאשם הוא לכהן אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר. (סנהדרין מב:) מפרים הנשרפין הוה ליה למילף שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר פי׳ נסקלין הוי הכשר מצוה ודין הוא שמקיים בו מצות ובערת הרע מקרבך ומכפר דמיתתו מכפרת לו כדכתיב ולארץ לא יכופר וגו׳ ופרים הוי הכשר מצוה ודין הוא שיהיו נשרפין ומכפר דאתו לכפרה אבל שוחט בחוץ אינו מכשיר ומכפר אלא עובר עבירה הוא. פ״א פר כהן משיח הוא הנשרף וכשחטא כהן משיח אסור לו להקריב קרבן על אחרים עד שיקרב קרבנו קודם ויוכשר. הלא תראה ביום הכיפורים מקריב חטאתו ואח״כ חטאת העם הלכך פר כהן משיח מכשיר ומכפר עליו ומקלל מיתתו מכפרת עליו ומכשירו וי״א סמיכה ומכשירי מצוה ובמקלל כתיב וסמכו כל השומעים ובפר העדה סמיכה (ברכות מג) האי כשרתא מברכין עלה בורא עצי בשמים פי׳ עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים משחא כבישא פירשו רבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנין אותו ויש בו ריח של בשמים פי׳ משחא טחינא קרוב לטחינתן נתן עליהם עצי בשם מהו דתימא כיון דקרוב לטחינתן נתנן בהן לא לקטן קמ״ל דבין כשרתא בין משחא כבישא בין משחא טחינא כלהו מברכין עלייהו בורא עצי בשמים:
א. [לעמלי, ציג, שעפלי.]
ב. [רעכט זיין.]
חזרנו על כל צדדין של ר״מ כו׳ – כלומר אע״פ ששנינו לר״מ בשוגג לא קידש לאו משום דס״ל הקדש בשוגג אין מתחלל שחזרנו בכ״מ ששנה ר״מ בהלכות הקדש ולא מצינו מקום שאמר בו הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג אלא בין בשוגג בין במזיד מתחלל וליתנהו להני טעמא דר׳ יוחנן דלר״מ יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין.
אמר רב חזרנו על כל צדדים כו׳ – פירוש: רב סבירא ליה כר׳ יוחנן דהקדש בשוגג מתחלל לרבי מאיר אבל לטעמא דרבי יוחנן לא סבירא ליה דאלו ר׳ יוחנן תלי טעמא דמתניתין משום קדושי טעות ואלו רב מפרש מתניתין בכתנות כהונה הא במעות הקדש מקודשת ולא חיישינן לקידושי טעות ודברי המורה מוכיחים דר׳ יוחנן סבירא ליה דאין הקדש מתחלל בשוגג כרב חסדא. ואינו נראה לי.
ה״ג וכן גריס רש״י ז״ל ולא מצינו הקדש במזיד מתחלל בשוגג אינו מתחלל אלא אחד בשוגג ואחד מזיד מתחלל ומשנתנו בכתנות כהונה הואיל וניתנו ליהנות בהן שלא ניתנה התורה למלאכי השרת – וקשה לן אי משנתנו היא בכתנות כהונה בשוגג לר׳ יהודה היכי נפקי לחולין והא תנןא אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד והאי כלי שרת הוא, וליכא למימר ההיא רבי מאיר היא ובשוגג (מודה)⁠1ב דהא נסיב לה תלמודא הואיל וניתנו ליהנות בהן דאלמא אי לאו הכי אף באלו בשוגג קדש וחלל. ונראה דאין כתנות כהונה קדשי הגוף ככלי שרת שאינן אלא מכשירי עבודה ואין משתמשים בגופןג. ור״ח ז״ל כתב כך יש מי שגורס בין בשוגג בין במזיד מתחלל וסוגיא דשמעתתא לאו הכי סלקא אלא לא מצינו שאמר ר׳ מאיר וכו׳ אלא בין בשוגג בין במזיד אינו מתחלל, ומתני׳ דקתני במזיד מתחלל בכתנות כהונה הואיל וניתנו ליהנות בהן וכו׳, פירוש משום הכי קילא קדושתייהו ויוצאין לחולין במזיד ובשוגג אין יוצאין מפני טעם זה בעצמו שניתנו ליהנות בהן, ולפיכך היכא דבלו מועלין בהם אף בשוגג שהרי לא ניתנו ליהנות בהן. ומשמע להאי פירושא דסבירא ליה לרב כבר פדא דאמר ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא דרך אכילה דאי לא תימא הכי מעילה דאמר רחמנא היכי משכחת ליה בעלמא כדאקשינן לקמן וכי מאחר שאינו מתחלל רבנן במאי מחייבד, ולפי זה י״ל שאעפ״י שכתנות כהונה ככלי שרת יוצאין הן לחולין דקילא קדושייהו מפני שנתנו ליהנות בהן וכשם שנשתנו מכל שאר הקדשות כך נשתנו משאר קדשי הגוף:
ב. בכת״י: מודה. ורא״ז הגיה: מיירי.
ג. וכ״כ הריטב״א. ובמשנה למלך הלכות כלי המקדש פ״ח ה״ה הקשה לדעתם אמאי בגדי כהן גדול נגנזים הרי יש להם פדיון. וכן הקשה בחזו״א מנחות סי׳ ל׳ סק״א. ובשער המלך מעילה פ״ח הי״ד כתב שאף שדינם כקדושת דמים גזירת הכתוב מוהניחם שם שטעונים גניזה. והרש״ש מיישב שכיון שנשתמשו בבגדים לצורך גבוה אין זה מכובד שיפדו אותם וישתמש בהם הדיוט, לכן נגנזו אף שמעיקר הדין יש להם רק קדושת דמים. אולם בחמדת ישראל כתב שרק בגדי כהן הדיוט קדושים קדושת דמים לפי שאין מצוה בלבישתם, אך בגדי כהן גדול קדושים קדושת הגוף לפי שיש מצוה בלבישתם.
ד. בשער המלך שם העיר על מה שהקשו בהמשך הגמרא מברייתא שכתנות כהונה שבלו מועלין בהן מאי לאו אפילו לא בלו, לא בלו דוקא, ואכתי קשה אמאי מועלין בכתנות כהונה שבלו לר׳ מאיר, כיון שלר׳ מאיר הקדש בין בשוגג בין במזיד אינו מתחלל ואין מעילה האמורה בתורה אלא באכילה בלבד. וכן קשה מה שהקשו מהבייתא שמועלין בעתיקין, ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות בהם כחומת העיר, ולפי הר״ח אין צורך להקשות משום שניתנו ליהנות מהם, ובלאו הכי יקשה דאמאי מועלין בעתיקין לר׳ מאיר כיון שהקדש בין בשוגג בין במזיד אינו מתחלל ואין מעילה אלא באכילה.
1. הגהת הגרא״ז: מיירי.
(1-3) אמר רב חזרנו על כל צדדיו כו׳ – פי׳ בכל מקום ששנה כלום בענין הקדש. ה״ג אלא אחד שוגג ואחד מזיד מתחלל. פי׳ בין בנהנה בגופו בין בדרך מקח וממכר בקידושין ומכר והוצאה דלית ליה לרב טעמא דרבי יוחנן דלעיל שאין אשה רוצה או שאין שניהם רוצים והיינו דאצטרך לאוקמא מתניתין בכתנות כהונה דקאמר ומשנתינו דקתני לא קידש דאלמא לא נפקו לחולין בכתנות כהונה דוקא אבל בהקדש דעלמא מקודשת ומאי שנא כתנות כהונה טפי מהקדש דעלמא הואיל וניתנו ליהנות בהן לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת. פי׳ שהרי א״א שלא לישתרי לכהנים להנות בגופן בשוגג ולא ליפקו לחולין שהרי א״א להם שיפשיטום לאחר עבודה לאלתר ואם היו מועלין בהן בשגגתן כל שעה ושעה היו מועלין בהן והיו יוצאין לחולין אלא ודאי על מנת כן הקדישום מתחלה שלא יהו כהנים מועלים ויהיו בקדושה והואיל והותרה שגגתן אצל כהנים הוא הדין אצל זרים שלא חלקה תורה בדיניה שיהיו קודש לזה וחולין לזה.
וקשיא לן לר״מ למה לי טעמא בכתנות כהונה משום הואיל וניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום דהוה להן כלי שרת דלא נפקו לחולין בשוגג כדתנן אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת שיש בהם מועל אחר מועל לפי שאינם יוצאין לחולין וכי תימא דההיא כרבי יהודה אוקימנא לקמן אכתי תיקשי לן לרבי יהודה כיון דמשנתינו בכתנות כהונה היכי קתני קודש למימרא דנפקי לחולין דהא כלי שרת אין יוצאין לחולין.
והנכון דכתנות כהונה אינם קדושת הגוף ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופן ומכשירי עבודה הם ודינם כקדושת דמים שיוצאין לחולין בשוגג ור״ת גורס אלא אחד שוגג ואחד מזיד אין מתחלל ומשנתינו דקתני במזיד מתחלל בכתנות כהונה הואיל וניתנו ליהנות בהן ומשום הכי קילא קדושתייהו ויוצאים לחולין במזיד מזה הטעם שניתנו ליהנות בהן ומעילה דאמר רחמנא היינו דרך אכילה כדקאמר בר פדא לקמן דאי לא מעילה דאמר רחמנא היכי משכחת לה לרבי מאיר שהרי אין קרבן מעילה בהקדש דמים אלא בשוגג וביוצא לחולין. ולפי פי׳ זה אית לן למימר שאף על פי שכתנות כהונה ככלי שרת יוצאים הם לחולין דקילא קדושתייהו מפני שניתנו ליהנות בהן וכשם שנשתנה דינם משאר קדושות דמים כך נשתנו משאר קדושות הגוף. ואין זה נכון ומה שכתבנו אמת ועיקר.
גמ׳ דברי רבי יהודה נמחק:
תוס׳ בד״ה מועלים כו׳ בהא פליגי התם תנא קמא סבר יחזור ויתרום פי׳ מחדתין כו׳ לניסן ולא משמע מתוך פרש״י אם מועלים כו׳ כצ״ל ונ״ב פי׳ דרש״י לא הזכיר בפי׳ אותן חדתין שבאו אחר סוכות אלא פי׳ סתם חדתין דהיינו סתם שקלים המובאין תוך שנתן ודו״ק נ״ל:
בא״ד וה״נ תנא בירושלמי במסכת שקלים כו׳ שלמה שלישית כלו׳ שכלתה כל הקופה השלישית חוזר לשניה שלמה שניה כו׳ כצ״ל ונ״ב פי׳ לפי שאינו מריק כל הקופה הראשונה בפעם אחת אלא אע״פ שיש בראשונה חוזר לשניה וכן משניה לשלישית והשלישית נוטל ממנה עד שתשלם כולה ע״ש (עיין במהרש״א):
רש״י בד״ה וחזרנו כו׳ ליתנהו להני טעמא דר׳ יוחנן כו׳ עכ״ל. פירוש דכיון דס״ל לר״מ דבשוגג מתחלל דרך מקח ע״כ ס״ל דלא הוי מקח טעות דאי הוי מקח טעות וחוזר המקח א״א לומר דנתחלל כדאמר רב חסדא לעיל אשה אין מתקדשת מעות היאך יוצאין לחולין וק״ל:
גמרא ומשנתינו בכתנות כהונה. לכאורה היה נ״ל דוחק להעמיד לשון המשנה סתם בכתנות כהונה לחוד והיה נראה בעיני דודאי מצינן לאוקמי הא דבשוגג לא קידש לר״מ ובמזיד קידש בקדשים קלים כגון שלמים מחיים ואליבא דר״י הגלילי כדדייקינן לעיל להדיא מרישא דמתני׳ גופא דמש״ה קתני המקדש בחלקו לאפוקי. וא״כ הדר מפרש בהדיא דמחיים בשוגג לא קידש דהוי קידושי טעות ובמזיד קידש דהוי ממון גמור וראוי לימכור לצורך שלמים אלא דאכתי לא הו״ל למיתני לשון וכהקדש אלא כקדשים קלים וע״ז הוי קאמר שפיר דקתני כהקדש לכלול ג״כ קדשי ב״ה כגון כתנות כהונה אלא דא״א לפרש כן דאי בשלמים לא מיתוקמא שפיר מילתא דר׳ יהודה דאמר במזיד לא קידש אלמא דלא ס״ל כר״י הגלילי א״כ בשוגג אמאי קידש הא לא שייך בהו חילול כיון דלית ביה מעילה ועוד דקדושת הגוף לר״י לא מתחלל כמו שיבואר לקמן בדף הסמוך אע״כ דרב בכתנות כהונה לחוד מוקי לה והכי קאמר ר״מ זימנין דמשכחת לה דבהקדש במזיד קידש ובשוגג לא קידש וק״ל:
חזרנו על כל צדדים של ר׳ מאיר, כלומר, ביררנו את כל שמועותיו בהלכות הקדש של ר׳ מאיר ולא מצינו (מצאנו) שהוא סבור כי הקדש בשוגג אין מתחלל, ודווקא במזיד מתחלל.
We reviewed all angles of the opinion of Rabbi Meir, i.e., we have examined all of Rabbi Meir’s statements with regard to consecrated property, and we did not find that he holds that consecrated property is not desacralized if it is misused unwittingly but it is desacralized if misused intentionally.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דרמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּמִשְׁנָתֵינוּ בְּכׇתְנוֹת כְּהוּנָּה שֶׁלֹּא בָּלוּ הוֹאִיל וְנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

And as for our mishna, which indicates that this is Rabbi Meir’s opinion, it should not be understood as Rabbi Meir’s opinion with regard to consecrated property in general, but with regard to a case where a priest betrothed a woman using priestly tunics that have not worn out and that can still be worn during the Temple service. If a priest betrothed a woman with such garments, Rabbi Meir holds that if he did so unwittingly she is not betrothed, since clothes of this kind are not desacralized, and do not become hers. This is because they were initially given on the condition that the priests may benefit from them even when not performing the Temple service, since the Torah was not given to the ministering angels. It is impossible for a priest to wear the garments only at the moment he is performing the service and at no other time. Therefore, these garments are desacralized only if he intended to desacralize them.
רש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתני׳ – דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל.
בכתנות כהונה שלא בלו – וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו מתחלה ליהנות בהן שוגגין רק שלא יתכוין לחללן שלא נתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין.
בכתנות כהונה – פ״ה משנתינו דקתני לא קידש אלמא לא מתחלל במקדש בכתנות כהונה שלא בלו וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו בתחילה ליהנות בשגגתן בכל עת שלא יתכוין לחללם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר העבודה ולא ישהום עליהם אחר עבודה כהרף עין וא״ת א״כ היכי קאמר ר׳ יהודה דבשוגג קידש וגם במזיד אליבא דר״מ הרי לא נתחללו דהא כלי שרת הן וכלי שרת אמרי׳ דיש מועל אחר מועל ואין יוצאין לחולין וי״ל דאיירי דאותן כתנות לא נתחנכו עדיין לעבודה דאז אין קדושת כלי שרת עליהם אלא קדושת בדק הבית כדאמר פ״ק דסנהדרין (דף טז:) עבודתן מחנכתן.
ומשנתינו בכתנות כהונה שבלו – פירוש: וקסבר רבי מאיר בשוגג לא קידש הואיל ונתנו ליהנות בהן בשגגה אבל במזיד קידש שלא ניתנו ליהנות מהן במזיד. ורבי יהודה סבר בשוגג קידש כדין כל הקדש שמתחלל בשוגג שאף על פי שנתנו להנות בהן בדבר אחד שאר ההנאות אסורות הן ויש בהן דין מעילה אבל במזיד לא קידש שאין הקדש מתחלל במזיד. ואתא ר׳ מאיר לאפלוגי על רבי יהודה בתרתי פליג עליה במזיד ואמר קידש ופליג עליה נמי בשוגג דיש שוגג שלא קידש כגון כתנות כהונה. וכי מקשינן לקמן לר׳ מאיר משירי הלשכה שהרי ניתנה להנות מחומת העיר ומגדלותיה הכי מקשה דאף במזיד הותרה הנאתן שהרי יושבין עליהן ולא דמי לכתנות כהונה שלא נתנו ליהנות אלא בשוגג ולא במזיד ומשום הכי מקשינן מינה לרב דאי לא ניתנה ליהנות אלא בשוגג הוה ליה לתרוצי הא דקאמר רבי מאיר מועלין בשירי הלישכה במזיד הוא וכדאמר נמי במתניתין גבי כתנות כהונה אלא משום דאמרינן דחומת העיר ומגדלותיה נתנו ליהנות אפילו במזיד. והמורה פירש: הנאת חומת ומגדלותיה בשגגה. ואינו נראה לי. ולא היא שלא הזכיר המורה שגגה אלא אצל המעילה שאין מעילה במזיד אבל הנאת החומה אפילו במזיד שריא.
כל שיש בו צד היתר אין בו מעילה אף במי שלא הותר בו הואיל והותר לקצת בני אדם כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת הדם אפילו אכל מהם זר בשוגג אין בו קרבן מעילה ומעתה כתנות כהנה שבלו מועלין בהם כשאר קדשים ויצאו לחולין שהרי מכיון שבלו אין בהם היתר לשום אדם אבל אותם שלא בלו אין מועלין בהם שהרי ניתנו ליהנות בהם אף שלא לשעת עבודה שלא נתנה תורה למלאכי השרת להפשיטם לשעתם תכף לגמר עבודה שעל כל פנים צריכים הם לשהייה מועטת ומתוך כך הותרו אף שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא כלאים ואף בזה יש חולקים להתירו כל יום העבודה ובמקדש והילכך אם נהנה בהם לא יצאו לחלין ואני תמה אף בבלו מפני מה מועלין שהרי בבשר קדשים אפילו נפסל מלאכול הואיל והיתה להם שעת היתר אין מועלין בהם ואלו כבר היה להם שעת היתר אלא שיראה לי שמאחר שאין הנאתם היתר מרווח אלא מצד שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אין זה קרוי שעת היתר לגמרי ושמא תאמר מאחר שבלו הרי נעשית מצותם וקיימא לן אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו תירצו בה שכבר יצאו מכלל זה תרומת הדשן ובגדי כהונה כמו שהתבאר בשלישי של מעילה ודבר זה לדעת האומר והניחם שם מלמד שטעונים גניזה אבל לדעת האומר והניחם שם שלא ישתמש בהם ליום הכפורים אחר אבל בכל השנה יכול להשתמש בהן כהן גדול או הדיוט אין זה נעשית מצותו אלא שהלכה שטעונין גניזה וכן כל בגדי כהן שבלו:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם בכתנות כהונה שלא בלו הואיל וניתנו ליהנות בהן כו׳ ופרש״י דאין מעילה בשגגתו רק שלא יתכוון לחללן. ונראה שבדקדוק כתב כן דבנתכווין לחללן ודאי אסור משא״כ לענין הנאת לבישה נראה דאפי׳ במזיד ניתנו ליהנות ולא הוי כהזיד במעילה כדאיתא ביומא ר״פ בא לו וע״ש בתוס׳ אלא דבשמעתין לא איירי אלא מענין החילול. ובכך נ״ל ליישב במאי פליגי ר״מ ור״י במתניתין בכתנות כהונה דלכאורה פליגי בתרתי בחילול דמזיד דלר״מ נתחלל ולר״י לא נתחלל ופליגי נמי בשוגג דר״י סבר דבכתנות כהונה נמי נתחלל אע״ג דניתנו ליהנות בהן כפרש״י בסמוך בד״ה אימא ר׳ יהודה והש״ס לא מפרש מידי ואין זה סוגיית הש״ס:
אמנם לענ״ד נראה דהא בהא תליא דלר״מ דסובר דבמזיד מתחלל מסברא כדפרישית כיון שנתנה התורה רשות לחלל על דבר אחר שיכנס תחתיו בקדושה אלא דמה״ט ליכא שום טעמא לומר דבשוגג נתחלל כיון שלא נתכווין לחלל אלא כיון דאשכחן במעילה שהחמירה תורה בשגגתו וקריא מעל סובר ר״מ דמה״ט נתחלל נמי כמו במזיד וא״כ כיון דבכתנות כהונה אשכחן דלענין הנאה לא החמירה תורה א״כ ה״ה לענין חילול נמי לא יעשה שוגג כמזיד. משא״כ לרבי יהודה דבמזיד לא נתחלל ובשוגג נתחלל וע״כ דחידוש הוא דהא מדינא לא הוי ראוי לקרותו מועל מעל דהיינו לשון שינוי דהא שינוי כי האי לא מהני אפילו במזיד כ״ש בשוגג שהיה ראוי לומר שהמקח חוזר ולא הוי שינוי אע״כ דחידוש חידשה תורה בחילול דשוגג וע״כ אוקמא רחמנא ברשות הלוקח כדי שיתחייב הלה בחומש ואשם וא״כ תו לא שני לן לחלק בין כתנות כהונה לשאר הקדש דאין לדמות חילול להנאה דהא בכל שאר הקדשים נמי לא דמי חילול להנאה דהתם נהנה ואהנו מעשיו ובחילול לא אהנו מעשיו מדינא אלא דאפ״ה חייביה רחמנא ואוקמא בע״כ ברשותיה טפי ממזיד א״כ ה״ה בכתנות כהונה כיון דאם נתכווין להוציאן לחולין ה״ל הזיד במעילה כמו בשאר הקדש מש״ה בשוגג נמי אוקמא ברשותיה כדי שיתחייב בחומש ואשם כן נראה לי נכון ודוק היטב:
תוספות בד״ה בכתנות כהונה כו׳ וא״ת א״כ היאך קאמר ר״י כו׳ דהא כלי שרת הן וכלי שרת אמרינן דיש מועל כו׳ עכ״ל. ותמיהא לי טובא אמאי פסיקא להו הא מילתא כ״כ דבכלי שרת יש מועל אחר מועל דהא התם במעילה פ׳ הנהנה פליגי בהא מילתא רבי נחמיה ורבנן דלרבנן בכלי שרת נמי אין מועל אחר מועל ונהי דלקמן בדף הסמון בעינן לאוקמי האי מתניתין דיש מועל אחר מועל בכלי שרת כר״י גופא היינו לאוקימתא דרבי אושעיא אבל למסקנא לא קיימי הכי ועוד דלא מוקי לה כר״י אלא להא מילתא לחוד דבמזיד לא נתחלל אבל לא לענין דינא דכתנות כהונה ויש ליישב דעיקר קושייתם בזה אליבא דר״מ כיון דהא דיש מועל אחר מועל בכלי שרת מתניתין היא בפרק הנהנה וסתם מתניתין ר״מ כן נ״ל. והריטב״א בחידושיו כתב דבגדי כהונה לא הוי כלי שרת ממש. ולכאורה נ״ל להביא ראיה לדבריו דהא רבי נחמיה גופא דאמר דאין מועל אחר מועל בכלי שרת יליף לה בק״ו דאם מביא אחרים לידי קדושה הן בעצמן לא כ״ש וזה לא שייך אלא בכלי שרת ממש דמביא אחרים לידי קדושה זו דקי״ל משנתקדשו בכלי אין להם פדיון משא״כ בבגדי כהונה לא שייך הא מילתא ע״ש בחידושי הריטב״א דרבינו חננאל גריס דלר״מ א׳ שוגג וא׳ מזיד לא נתחלל ומתניתין בכתנות כהונה דקילי קדושתייהו הואיל וניתנו להנות בהן ע״ש ועדיין צ״ע:
ומשנתינו שממנה למדים דברים אלה בשיטת ר׳ מאיר אין להבינה כהלכה כללית אלא כמקרה מיוחד, לא בכל מיני הקדש אלא רק בכתנות כהונה שלא בלו שראויות עוד לעבוד בהן, וקידש בהן הכהן אשה. ובאלה אמר ר׳ מאיר שבשוגג לא קידש, משום שבגדי כהונה כאלו אינם מתחללים ואין מועלים בהם כאשר משתמשים בהם בשגגה שלא לצורך העבודה, הואיל ומתחילת הקדשתן ניתנו על תנאי שמותר יהיה לכהן ליהנות בהן גם שלא בזמן עבודת המקדש, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולא ייתכן שיוכל הכהן ללבוש את הבגדים רק באותו זמן בו הוא עובד ולא ליהנות בהם כלל בזמן אחר. ורק אם מתכוון במזיד לחללם יוצאים לחולין.
And as for our mishna, which indicates that this is Rabbi Meir’s opinion, it should not be understood as Rabbi Meir’s opinion with regard to consecrated property in general, but with regard to a case where a priest betrothed a woman using priestly tunics that have not worn out and that can still be worn during the Temple service. If a priest betrothed a woman with such garments, Rabbi Meir holds that if he did so unwittingly she is not betrothed, since clothes of this kind are not desacralized, and do not become hers. This is because they were initially given on the condition that the priests may benefit from them even when not performing the Temple service, since the Torah was not given to the ministering angels. It is impossible for a priest to wear the garments only at the moment he is performing the service and at no other time. Therefore, these garments are desacralized only if he intended to desacralize them.
רש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע אכׇּתְנוֹת כְּהוּנָּה שֶׁבָּלוּ מוֹעֲלִין בָּהֶם דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר מַאי לָאו אפי׳אֲפִילּוּ לֹא בָּלוּ בלָא בָּלוּ דַּוְקָא.

The Gemara raises a difficulty with Rav’s statement. Come and hear: With regard to priestly tunics that have worn out, one misuses property consecrated to the Temple by using them; this is the statement of Rabbi Meir. What, is it not so that this halakha would apply even if they had not worn out, and the tanna wanted to teach the additional halakha that it is still a transgression even after they are no longer fit for use? The Gemara rejects this: No, this halakha applies specifically to garments that have worn out. Since these cannot be used by priests, the permission to use them for non-sacred purposes lapses, and they are like other consecrated property that is subject to the halakhot of misuse.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא שמע כותנות כהונה שבלו מועלין בהן דברי ר׳ מאיר, מכלל שמתחללין בשוגג שאין קרבן מעילה אלא בשוגג. ואוקימנא בשבלו דוקא שאינן ראויין ללבישה כלל ולא ניתנו ליהנות בהן לפיכך יש בהן מעילה.
בלו דווקא – דכיון דאין ראויין לעבודה הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן.
מאי לאו אפילו לא בלו – פירוש: והאי דנקט בלו משום רבותא דאף על גב דבלו עדיין קדושתן עליהן.
כתנות כהנה שהזכרנו יש מפרשים בה של כהן גדול שאם בכהן הדיוט הרי אמרו מבלאי מכנסי הכהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ועושין פתילות להדליק לשמחת בית השואבה ומבלאי כתנותיהם למנורה ומכל מקום רוב מפרשים כתבוה אף בכהן הדיוט ושמחת בית השואבה ומנורה כעין צורך עבודה היא או שמא הואיל וצרכי רבים הם דינם כחומות העיר שבאים משירי לשכה אף לדעת האומר בשירי לשכה שמועלים בהם אלא שהלכה אין מועלין בשירי לשכה:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי כתנות כהונה שבלו מועלים בהם דברי רבי מאיר ואין מעילה אלא בשוגג אלמא כתנות כהונה נפקו לחולין בשוגג לרבי מאיר מאי לאו אע״ג דלא בלו דקס״ד דלרבות׳ נקט בלו ואע״ג דפקעי קדושתיהו ואע״ג דלא חזו לעבודת כהונה.
(3-4) פרקינן לא דבלו דוקא דתו ליכא תקלה לכהנים שהרי אינם ראויים לעבודה ולא ניתנו ליהנות בהם בשעת הקדישן אלא לכל זמן שראויין לעבודה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא ת״ש כתנות כהונה שבלו מועלין בהם דברי ר״מ מאי לאו אפילו לא בלו לא בלו דוקא. ונראה דהמקשה סבר דאדרבא לרבותא נקיט בלו דאף על גב שנעשית מצותן מועלין בהם כדילפינן בעלמא מוהניחם שם מלמד שטעונין גניזה ואף על גב דבבגדי כהן גדול כתיב משמע דה״ה לבגדי כהונה דהדיוט כדמשמע סתמא דלישנא דתלמודא דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בהן אלא עגלה ערופה ובגדי כהונה אלא דביומא דף ס׳ מפרש רש״י דדוקא בבגדי כ״ג שייך מעילה לאחר שנעשה מצותו מועלין משא״כ בבגדי כהן הדיוט כיון דניתנו ליהנות בהן דלא ניתנה תורה למלאכי שרת לא שייך בהו מעילה כלל אפילו לאחר שנעשה מצותו דהיינו בבלו וקשיא לי טובא דהוי דלא כסוגיא דשמעתין דא״כ מעיקרא מאי מקשה מהאי ברייתא כיון דע״כ בלא״ה האי ברייתא דמועלין בבגדי כהונה כו׳ לא מיתוקמא אלא בבגדי כ״ג דכתיב והניחם שם ורב מוקי למתניתין ע״כ בכהן הדיוט ועוד הא בהדיא משנינן הכא לא בלו דוקא אלמא דאף על גב דניתנו ליהנות בהן ואין בהן מעילה בלא בלו אפ״ה אית בהו מעילה בבלו וזה להדיא דלא כפרש״י שם ובלא״ה לא ידעתי מי הכריחו לרש״י ז״ל שם לפרש כן דנהי דלא רצה לפרש דלמ״ד ראויין הן לכהן הדיוט ומפיק לוהניחם שם לדרשא אחריתא שלא ישתמש בהן יה״כ אחר ותו לית לן ילפותא דלאחר שנעשה מצותן מועלין בהן ובהא אפשר דלא רצה לפרש כן דלישנא תלמודא לא משמע ליה הכי מדלא מייתי האי דרשא אחריתא ומש״ה משמע ליה דממה שאמר ראוין הן לכהן הדיוט ממילא מוכח דלא שייך בהו מעילה והיינו כפירושו אלא דאכתי הוי מצי לפרש בפשיטות דכיון דראויין הן לכהן הדיוט תו לא מיקרי לאחר שנעשה מצותו ולא שייך נמי האי דרשא דוהניחם שם והנלע״ד לישב דודאי משמע ליה לרש״י מדלא קאמר התם אלא למ״ד דוהניחם שם שלא ישתמש בו יה״כ אחר מאי איכא למימר דהא לית לן ילפותא לענין מעילה אע״כ דמהכא לא מוכח מידי דאפילו למ״ד שלא ישתמש יוה״כ אחר נמי קרא דוהניחם שם אינו יוצא מידי פשוטו שישארו בקדושתן ולאשמעינן דלאחר שנעשה מצותו מועלין ולפ״ז אפילו במאי דקאמר ראויין הן לכהן הדיוט נמי מצינן למימר דקרא דוהניחם שם איירי שיהיו בקדושתן לענין מעילה לעולם לכך הוכרח לפרש דאפ״ה מקשה שפיר דודאי למ״ד ראויין הן לכהן הדיוט ליכא למימר דשייך בהו מעילה בשעת מצותן דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואפילו אי אמרת דגזירת הכתוב הוא דאפ״ה שייך בהו צד מעילה דמסתמא אין דרך שילבשנו הכהן הדיוט כדאיתא התם וא״כ עיקר פשטא דקרא דוהניחם שם היינו שלא יוציאן לחולין לגמרי חוץ לעזרה וא״כ תו לא הוי שני כתובים דדוקא במידי דשייך מעילה בשעת מצוותן קאמר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין כמו שאפרש לקמן גבי ציפורי מצורע דבדבר שאין בו מעילה בשעת מצותו אלא לאחר מצוותו אינו בכלל שני כתובים נמצא דכל זה הוכרח רש״י לפרש בסוגיא דהתם למאי דבעי למימר דבגדי כהונה הוי שני כתובים משא״כ סוגיא דהכא לא איירי בהכי וא״כ א״ש דהמקשה סבר דנקיט בלו לרבותא דאע״ג שנעשה מצותו מועלין וכ״ש לא בלו דלא מיסתבר למימר דלאחר שנעשה מצותו יהא חמור מבשעת מצותו ומשני הגמרא לא בלו דוקא והיינו מגזירת הכתוב דוהניחם שם כן נ״ל נכון ודוק היטב:
על דברי רב מקשים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: כתנות כהונה שבלו מועלין בהם, אלו דברי ר׳ מאיר. מאי לאו [האם לא] מועלין בהן אפילו אם לא בלו, אלא שרצה להשמיענו דבר חידוש, שגם לאחר שבלו עדיין מועלים בהן? ודוחים: לא, הכוונה היא לכתנות שבלו דוקא. שכיון שאינן ראויות עוד לכהנים בטל ההיתר להשתמש בהן גם לצורך חול, והריהן כשאר הקדש שמועלים בו.
The Gemara raises a difficulty with Rav’s statement. Come and hear: With regard to priestly tunics that have worn out, one misuses property consecrated to the Temple by using them; this is the statement of Rabbi Meir. What, is it not so that this halakha would apply even if they had not worn out, and the tanna wanted to teach the additional halakha that it is still a transgression even after they are no longer fit for use? The Gemara rejects this: No, this halakha applies specifically to garments that have worn out. Since these cannot be used by priests, the permission to use them for non-sacred purposes lapses, and they are like other consecrated property that is subject to the halakhot of misuse.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״שתָּא שְׁמַע מוֹעֲלִים בְּחַדְתִין גוְאֵין מוֹעֲלִים בְּעַתִּיקִים (דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה) ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מוֹעֲלִין אַף בְּעַתִּיקִים שֶׁהָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מוֹעֲלִין בִּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.

The Gemara raises a difficulty with the explanation of Rabbi Meir’s statement. Come and hear: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using new shekels, i.e., those given this year, which are used to purchase animals for this year’s offerings, but one is not liable for misuse of property consecrated to the Temple by using old shekels, given by those who failed to give the previous year’s half-shekel, since these old shekels are used not to purchase offerings but for Temple maintenance; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple even by using old shekels, as Rabbi Meir would say: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple not only by using money designated to purchase offerings, but even with the remainder of the chamber, i.e., the money that remained in the chamber after money was taken to purchase the animals used in communal offerings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מועלין בחדתין, פיר׳ שקלים של זו השנה, עתיקין שקלים של שנה שעברהא, ואקשינן מיהא דתנן שהיה ר׳ מאיר אומ׳ מועלין בשיירי הלשכה ואין אדם מתחייב קרבן מעילה אלא המוציא הקדש לחולין בשגגה, והא חומת העיר ומגדלותיה דמשיירי הלשכה הן באין שניתנין ליהנות בהן בואמ׳ ר׳ מאיר מועלין בהן. ופרקינן איפוך ר׳ מאיר לר׳ יהודה, וכן באבני ירושלים לא תימא דברי ר׳ מאיר אלא אימא דברי ר׳ יהודה, ור׳ יהודה הוא דאמ׳ המקדש בהקדש בשוגג קידש גבמזיד לא קידש. ומקשינן נמי אי ר׳ יהודה ירושלם מי קדשא והתנן בנדרים פרק ראשון {י, ב} הנודר בדבר ואומ׳ הרי הוא עלי כאימרא פיר׳ ככבש של תמיד שהוא עולה, כדירים כעצים כאשים, ר׳ יהודה אומ׳ האומ׳ ירושלם לא אמ׳ כלום, כלומ׳ אין קדושה לירושלם.
א. וכעי״ז בערוך ערך חדת.
ב. מכאן בקמברידג׳ TS NS 329 קטע 805.
ג. מכאן נמצא מקצתו בקטע קרוע מאד מקמברידג׳ TS NS 310.36, ונדפס בהדרום.
מועלין בחדתין כו׳ – שופרות היו במקדש ובהם נותנים שקלים באחד כתוב עליו תקלין חדתין ומי שלא שקל שקלו באדר שמביאו בתוך שנתו נותנו לתוכה והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה שבשלשה פרקים תורמין אותה ובשני כתוב תקלין עתיקין ומי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנן לתוך שופר זה והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה.
מועלין בתקלין חדתין – שהרי לקרבנות צבור הן עומדין.
ואין מועלין בתקלין עתיקין – שתורת שירי לשכה עליהם וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי תקון העיר כדלקמן וקסבר ר׳ יהודה אין מעילה בשירי לשכה שנשאר עודף על הקופות לאחר ג׳ תרומות.
ה״ג: שהיה ר״מ אומר מועלין בשירי לשכה.
מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין כו׳ – כך היה הענין של הבאת שקלים בא׳ באדר משמיעין על השקלים להביא וכל אותו חדש היו מביאין שקליהם בלשכה עד פרוס חג הפסח היינו אחד בניסן ותורמין מהן תרומה ראשונה שבג׳ פרקים בשנה תורמין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג כלומר כל השקלים הבאים מאחד באדר עד אחד בניסן נותנין אותן תוך הלשכה ותורמין מהן תרומה ראשונה בשלש קופות של שלש סאין ומהן היו לוקחין כל קרבנות צבור עד פרוס עצרת לפי הצורך ומן המותר של אותן קופות פליגי [תנאי] התם (בשקלים פ״ד מ״ד) חד אומר שעושין מהן רקועי פחין צפוי למזבח וחד אומר שעושין מהן קיץ למזבח והנשאר מן הלשכה לאחר שנתמלאו הקופות נעשו שיריים לחומת העיר ומגדלותיה ומניסן ואילך המביא שקלו נותנו בתקלין חדתין פירוש שופרות הנקראים כך רחבים למטה וקצרים למעלה ועל שם שנותנין לתוכן שקלים חדשים משנה זו נקראים תקלין חדתין ומשמגיע אחד בסיון דהיינו פרוס עצרת תורמין תרומה שניה שנותנין שקלים שהובאו בתקלין חדתין לתוך אותן שלש קופות כדי להקריב קרבנות ציבור עד פרוס החג ומפרוס עצרת המביא שקלו כמו כן נותנו עוד בתקלין חדתין עד אחד בתשרי דהיינו עד פרוס החג ואז תורמין תרומה ג׳ להקריב קרבנות צבור עד א׳ בניסן ואם לא מספקא תרומה שלישית עד ניסן בהא פליגי התם (שם ו.) ת״ק סבר יחזור ויתרום פי׳ מחדתין שבאו בין סוכות לפסח אבל מן השיריים שנשתיירו לאחר שנתמלאו הקופות אין תורמין לעולם ור״מ סבר יקח מן השיריים ומאותן שבאו אחר שכלו שלשה פרקי התרומה דהיינו בין סוכות לניסן ולא משמע מתוך פירוש רש״י אם מועלין בהן או לא אמנם ר׳ יצחק בן אברהם פירש דמועלין בחדתי לר׳ יהודה אף לאחר כל התרומה שמא יצטרכו להן לבסוף להקריב קרבנות והכי נמי תני במסכת שקלים (שם) גבי קופות דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלתה כל הקופה השלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה שלמו שלשתן יחזור ויתרום פירוש מתקלין חדתין שהובאו אחר החג ואל יתרום משירי הלשכה ר״מ אומר יחזור לשיריים שהיה ר״מ אומר מועלין בשיריים שמא יצטרכו להם לבסוף והשתא סבר כמאן דאמר יחזור ויתרום ולכך מועלין בחדתין שמא יצטרכו להם אבל לא בעתיקין פירוש דהיינו שופרות אחרים וכתוב עליהם תקלין עתיקין דמי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנו לתוך שופר זה ואין מועלין בהן לפי שתורת שירי הלשכה עליהן ועושין מהן חומות העיר ומגדלותיה ר״מ אומר מועלין אף בעתיקין שהיה ר״מ אומר מועלין בשירי הלשכה ור״מ לטעמיה דאמר התם שלמו כולם חוזר לשיריים ודומין זה לזה דכי היכי דחוזרים לשיריים ה״נ חוזרים לעתיקין אם יצטרכו וא״ת והיכי מצי לתרום מעתיקין לקרבנות ציבור הא בעינן תרומה חדשה כדדרשי׳ בר״ה (דף ז.) הבא מתרומה חדשה מעולת חדש בחדשו וי״ל דהיינו למצוה אבל היכא דלא אפשר עבדינן א״נ י״ל כיון שבאו בשנה זו כלומר שלא היה שנה תמימה מן ההבאה שפיר קרינא ביה תרומה חדשה ומתוך כך ניחא קושיא אחרת שמקשין העולם דבמסכת שקלים (דף ז.) אמר אבני מזבח ועזרות וההיכל מועלים בהם ופריך התם וכי יש מעילה בשיריים הרי משיריים נעשין וכי תימא ר״מ היא דאמר מועלין בשיריים כלום אמר ר״מ אלא בתוך שנתו ואנו חוץ לשנתו קיימינן שהרי מזבח והיכל כמה שנים יש שנעשו וקשה דהא ר״מ אמר הכא מועלין בעתיקין אע״ג דעברו שנתן וא״כ מצינו לאוקמי כוותיה ההיא דמסכת שקלים ומאי פריך התם כלום אמר ר״מ ולפי מה דמתרצינן הכא דקרינן ביה תרומה חדשה מאחר שהובא בשנה זו ניחא שפיר הא דלא מצינו לאוקמי ההיא דהתם כר״מ.
הא דאקשינן מדתנן רבי מאיר אומר אף מועלין בעתיקין שהיה רבי מאיר אומר מועלין בשירי לשכה – לא מחוורת קושיין דילמא מאי מועלין בשירי לשכה כשלקחו בהן דבר שלא ניתן ליהנות בו, אבל בחומת העיר ומגדלותיה שניתנו ליהנות לא. ואפשר דכיון דקתני מועלין בעתיקין דהיינו במעות עצמן אי ס״ד אין מועלין בחומת העיר אף בהם אין מעילה שהרי הם עומדים אףא לדבר שאין מועלין בו ואין מעילה אלא במיוחד לה, ופירוש ניתנו ליהנות בהם שמתחלה על מנת ליהנות בהן נתנו ואין לך זר בירושלם שאינו נהנה בהם, ואע״פ שכל המחובר לקרקע אין בו מעילהב בתלוש נמי נהנו שהרי על מנת להנות תקנום וחברוםג והעלום לדימוס ובעלמ׳ בכי האי גוונא מועלים כדאמרינן בסוף מעילהד גבי בנאה לתוך ביתו וכו׳. ורש״י ז״ל פירש שאין אדם זהיר מליהנות מן החומה לשכב עליה או לישב בצילהה. ואינו מחוור לי1 שאם לא נתן ליהנות בשעת מעילה כלומר בתלוש למה לא ימעל באבנים שנתלשו והא דתנן מועלין ודאי בתלוש קאמרינן דאי במחובר אין לך דבר שמועלין בוו:
א. נוסף ע״פ כת״י.
ג. ע״פ כת״י. ובנדפס: נתקנו וחברו.
ד. כ׳ ע״א.
ה. ע״פ כת״י. ובנדפס: בצידה.
ו. עיין ברא״ז מה שהעיר. וכן העיר בשער המלך מעילה פ״ה ה״ה.
1. הגהת הגרא״ז: דבריו תמוהים דהא הקדישן בתלוש מועלים במחובר ע״ש במעילה דף כ׳ וברמב״ם פ״ה מה׳ מעילה ה״ח וצ״ע.
כבר משנכנס ניסן אין מקריבין אלא מתרומה חדשה וכדכתוב החדש הזה לכם ודרשו בו חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה ושלש עשרה תיבות היו במקדש עשויות כעין שופר רחבות מלמטה וקצרות מלמעלה וכלן תשמישיהן מיוחדין כל אחד לענינה על הדרך שהתבאר בשקלים ושתים מהם באחת היו מניחים בתוכה שקלים של שנה זו הנקראים תרומה חדשה עד שתתמלא ויטלום ממנה ליתנם בלישכה וכותבין עליה חדתין ובחברתה היו מניחין שקלים של שנה שעברה מאותם שלא הביאום בשנה האחרת והביאום עכשו וכבר נתכפרו אלו בשקלי חביריהם הואיל ולא נמנעו בהבאתם דרך זדון והוא שאמרו תורמין על האבוד ועל הגבוי שעדין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות ומאחר ששקלים אלו הם תשלומי שנה שעברה אינן בכלל תרומה חדשה להיותם ראויים לקרבנות ומניחין אותה בתיבה זו וכותבין עליה עתיקין וכל השקלים החדשים כשבאו מרוב הצבור היו צוברין אותן בלשכה אחת וממלאין מהן שלש קפות גדולות כל אחת בת תשע סאין כדי לתרום מהם שלש קופות קטנות כל אחת בת שלש סאים ג׳ פעמים בשנה בפסח ובעצרת ובחג והוא הנקרא תרומת הלשכה ומשם היו לוקחין תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ומה שנשאר בקופות הקטנות בסוף השנה נקרא מותר התרומה ועושין ממנה רקועי זהב לצפוי בית קדשי הקדשים וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ומה שנשאר בלשכה או בקפות הגדולות אחר שתרמו מהם שלשה פעמים נקרא שירי לשכה והיו בונין ממנה חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ועתיקין בכלל שירי לשכה הם ומה שנשאר ממנה אחר שעשו כל אלו נקרא מותר שירי לשכה ונחלקו בה ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא באחרון של כתבות שלדעת ר׳ ישמעאל עושין בהם סחורה ולדעת ר׳ עקיבא שהלכה כמותו אין משתכרין בשל הקדש ולא ביארו בה לר׳ עקיבא מה היו עושים בה ורבותי סוברים שהיו מניחים אותם עד שיצטרכו לצרכי העיר פעם אחרת:
שקלים של שנה זו כל שמוציאם שלא לצורך עבודתם מעל אבל בעתיקין אין מועלין בהם אבל כל שבבית המקדש יש בהם מעילה והוא שאמרו בונין בחול ואחר כך מקדישין כדי שלא יהנו בישיבה על אבן או קורה או בעמידה בצל הבנין כמו שביארנו ברביעי של מציעא:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

ת״ש מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין – פי׳ חדתין ועתיקין הם שקלים שהיו מרימים לתרומת הלישכה באדר שבכל שנה להקריב מהן קרבנות ציבור כדאיתא במשניות שקלים והתם תנן אלו הן חדתין ואלו הן עתיקין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין שמי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה ודין עתיקין אלו כדין שירי לישכה וסובר ת״ק דאין מועלין בעתיקין ולא בשירי לשכה ור׳ מאיר סבר שמועלין אף בעתיקין ובשירי לישכה דאכתי איתא לקדושתייהו עלייהו והנהנה מהם בשוגג מעל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה מועלין בחדתין כו׳ דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלו כל השלש קופות חוזר לשניה כו׳ עכ״ל וכ״ה בכל נוסחות תוספות שלפנינו ור״ל ראשונה ושניה ושלישית דקאמר היינו תרומה ראשונה שהיה באחד בניסן בשלש קופות ותרומה שניה היא שהיה באחד בסיון בשלש קופות ושלישית היא שהיה באחד בתשרי בשלש קופות וכן מפרש התם ברישא דהך תרם הראשונה וחיפה לשם א״י שניה לשם כרכין כו׳ שלישית לשם בבל כו׳ ור״ל דתרומה ראשונה שבאחד בניסן לשם ארץ ישראל שהביאו שקליהן מתחילה ותרומה שניה לשם כרכין כו׳ שהביאו שקליהן בין ניסן לסיון ותרומה שלישית לשם בבל כו׳ שהיו יותר רחוקין הביאו שקליהן בין סיון לתשרי כך נראה מפי׳ הרע״ב במתניתין ואהא קאמר התם מתחילה מא׳ בניסן עד א׳ בסיון נוטל מתרומה ראשונה שנתרמה בג׳ קופות באחד בניסן לשם א״י ואח״כ משנתרמה תרומה שניה בא׳ בסיון בג׳ קופות לשם כרכין כו׳ אע״פ שיש עדיין בראשונה שלא כלו הג׳ קופות בב׳ חדשים נוטל מג׳ קופות שמתרומה שניה עד א׳ בתשרי ומשנתרמה אז תרומה שלישית בג׳ קופות לשם בבל כו׳ אע״פ שלא כלו גם ג׳ קופות של תרומה שניה בד׳ חדשים נוטל משלש קופות מתרומה שלישית ואהא כתבו התוספות דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלו כל שלש קופות שמתרומה שלישית בתוך ששה חדשים שמתשרי עד ניסן חוזר למה שנשאר בג׳ הקופות של תרומה שניה כלו גם אלו חוזר למה שנשאר מג׳ קופות של תרומה ראשונה כלו גם אלו יחזור ויתרום מאותן שקלים שהביאו מתשרי עד ניסן אבל מהרש״ל לא הבין השמועה כך אלא דראשונה ושניה ושלישית קאי על הקופות בתרומה אחת ולפי הבנתו הגיה בדברי התוספות ואין טעם לפירושו למה חוזר מתחילה מקופה ראשונה לשניה ומשניה לשלישית כיון שכולו מתרומה א׳ ועוד שאר דחוקים ואין להאריך כי הדברים ברורים כמ״ש בלי הגה״ה וכפי׳ הרע״ב שם ודו״ק:
ומקשים עוד: תא שמע [בוא ושמע]: מועלים בחדתין שקלים החדשים] שהפרישו לקרבנות שנה זו ואין מועלים בשקלים עתיקים הניתנים על ידי מי שלא נתן שקלו בשנה הקודמת. ש״שקלים עתיקים״ אלה אינם מוצאים לצורך הקרבנות, אלא דינם כדין שיירי הלשכה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר: מועלין אף בעתיקים. וטעמו של דבר — שהיה ר׳ מאיר אומר: מועלין לא רק בכסף שנועד לקרבנות, אלא אפילו בשירי הלשכה שנועדו לצרכים אחרים.
The Gemara raises a difficulty with the explanation of Rabbi Meir’s statement. Come and hear: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using new shekels, i.e., those given this year, which are used to purchase animals for this year’s offerings, but one is not liable for misuse of property consecrated to the Temple by using old shekels, given by those who failed to give the previous year’s half-shekel, since these old shekels are used not to purchase offerings but for Temple maintenance; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple even by using old shekels, as Rabbi Meir would say: One is liable for misuse of property consecrated to the Temple not only by using money designated to purchase offerings, but even with the remainder of the chamber, i.e., the money that remained in the chamber after money was taken to purchase the animals used in communal offerings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאַמַּאי נֵימָא הוֹאִיל וְנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּהָא חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה אָתוּ דִּתְנַן חוֹמַת הָעִיר דוּמִגְדְּלוֹתֶיהָ וְכׇל צׇרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה לָא תֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא אֵימָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara continues the question: But why should one be liable for using the old shekels? Let us say the same logic: One is not liable, because they were initially given on the condition that people may benefit from them, since the Torah was not given to the ministering angels and people could not help but benefit from them. This is as the money to repair the wall of the city and its towers comes from the remainder of the chamber, as we learned in a mishna (Shekalim 4:2): The wall of the city, its towers, and all of the requirements of the city of Jerusalem come from the remainder of the chamber. It is not possible for passersby to avoid benefiting from the shade provided by the walls of the city. The Gemara answers: Do not say that the opinion that one is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using money from the remainder of the chamber is that of Rabbi Meir. Rather, emend the mishna and say that it is the opinion of Rabbi Yehuda.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא חומת העיר ומגדלותיה כו׳ – ואמאי מועלין בהן נימא לא נתנו שגגות אותן מעות למעילה מאחר שעומדין לחומת העיר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לישב בצילה ועליה אלא על כרחך אע״פ שהותרה הנאת החומה לענין שאר הנאות מיהא בקדושתייהו קיימי.
אימא ר׳ יהודה אומר מועלין בעתיקים – כדאמרי במתני׳ נמי בשוגג קידש דקסבר אע״פ שניתנו כתנות כהונה ליהנות לכהנים לאחר עבודה לענין שאר הנאות בקדושתייהו קיימי ומעל זה בקידושין ויצאו לחולין אבל מזיד שאין בו מעילה לא נתחלל ולא קידש.
לא תימא רבי מאיר אלא אימא רבי יהודה אי רבי יהודה וכו׳ תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה – איכא למידק אמאי משבש לברייתא ואמר לא תימא רבי מאיר ואימא רבי יהודה ולא אמר תרי תנאי אליבא דר׳ מאיר, ואיכא למימר ההיא מתני׳ גופא דקתני רבי יהודה אומר כל האומר בירושלם וכו׳ כתנאי אוקימנא לה במסכת נדרים (י״א.), ואפילו בשתמצא לומר הא דתניא אבני ירושלים שנשרו מועלין בהן רבי מאיר, ההיא נמי תנאי היא אליבא דרבי יהודה, לפיכך לא רצו לומר תנאי היא אליבא דר׳ מאיר כיון שלא מצינו כך כן תירצו רבותינו הצרפתים ז״ל.
והא חומת העיר ומגדולתיה דמשירי לישכה אתו דתנן כו׳ – פירש״י ז״ל והא ודאי חומת העיר ומגדולתיה אין בהם מעילה שאין אדם זהיר מליהנות מן החומה מלשכב עליה או לישב עליה ובצלה שלא ניתנה תירה למלאכי השרת אלא ודאי הותרה שגגתן ואפ״ה מועלין בשירי לשכה ולא אמרינן מכיון דאישתרי בהו קצת הנאה אישתרי לגמרי ולא נהירא דמה ראיה מחומת העיר שהרי מן הדין אין בהם מעילה לפי שאין מעיל׳ במחובר משום הקדש ולא אשתרי בהא מידי טפי משאר הקדשות מה שאין כן בכתנות כהונה שהיו ראוין למעילה כשאר הקדשות כיוצא בהם והיתרה שגגתן לפי שנתנה ליהנות בהן וקשיא לן נמי אשמעתין מאי קושיא דילמא כי קתני מועלין בשירי לשכה לאו באבני בנין שניתנו בסופן ליהנות בהם דהנהו ודאי כיון דאישתרי אישתרי אלא כשלקחו בהם דבר שלא ניתן ליהנות בהם א״נ במעות עצמם והכי מוכח לישנא דקתני מועלין בעתיקין גופייהו ואיכא לפרושי דודאי בעתיקין מועילן היינו במעות עצמן והיינו קושיין דהא חזינן דמעות אלו מיוחדין לחומת העיר ומגדלותיה שהם צרכי הדיוט והקילו בקדושתן שהרי אע״ג דאין מעילה בחומת העיר אחר שנבנתה מן הדין מ״מ כיון דצרכי הדיוט הוא לא היה לנו להוציא בהן מעות שירי לשכה שהם קדושים כשם שאין לאדם להוציא מעות הקדש בבנינו לא ליקח קורה של הקדש לבנותה לכתחלה אף על פי שאחר שבנאה אין בה מעילה ומדאקילו בקדושת שירי לשכה לעשות מהם צרכי הדיוט ונהנו מהם בתלוש שעל מנת להעלותם לדימוס ותקנום וחברום מכלל דמשעת הקדישן ניתנו להנות בהם ועל מנת כן הקדישום דומיא דכתנות כהונה שהקדישום על מנת שלא ימעלו בהם הכהנים ואם איתא דכיון דאישתרי מעילה לכהנים בכתנות כהונה אשתרי לגמרי ה״נ גבי שירי לשכה טמא הואיל ואישתרו בהו שאין מועלין בהם כשעושין מהם במזיד צרכי הדיוט אשתרי לגמרי ואפילו בגופייהו לא יהא מעילה אלא ודאי ש״מ דאע״ג דאין מועלין בהם כשמוציאם אותם בצרכי הדיוט מועלין בהם בשאר דברים דלמאי דאשתרו והקדשו מתחילה לכך אשתרו ולמאי דלא אשתרו לא אשתרו אפילו באבני בנין עצמם מועלין לאחר שנשרו ונתלשו וראוין למעילה הכי נמי בכתנות כהונה לכהנים דאישתרו אשתרו לזרים לא אישתרו.
(5-7) ופרקינן דלא תימא ר״מ אלא אימא רבי יהודה דרבי יהודה דקתני במתניתין לא קדש בכתנות כהונה לית ליה הואיל ומשום הכי סבר דמועלין בשירי לשכה אבל לרבי מאיר דאית ליה הואיל אין מועלין בשירי לשכה כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות כו׳ דהא חומת העיר ומגדלות כו׳. נ״ל דלאו דוקא מחומת העיר קשיא ליה דניתנו ליהנות אלא דכל מה שהיו עושין משירי לישכה דקחשיב בשקלים כולן ניתנו ליהנות דאלת״ה מאי קשיא ליה דהואיל ומקצתן ניתנו ליהנות לא למעול כלל בשירים דא״כ בבדק הבית גופא אמאי שייך מעילה לר״מ הא ניתנו מקצתן ליהנות בבגדי כהונה גופא אע״כ כדפרישית ובזה נתיישב מה שהקשה בחידושי הריטב״א על פרש״י ע״ש ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוס׳ בד״ה תרי תנאי ודו״ק:
שם לא בלו דוקא. ויש לי מקום עיון בזה על הרמב״ם ז״ל שפסק כן בהל׳ מעילה ולא ידעתי למה דאי לאוקימתא דרב דמוקי מתניתין בכתנות כהונה א״כ פלוגתא דר״מ ורבי יהודה היא דלר״י ע״כ מועלין בכתנות כהונה אפילו לא בלו מדקאמר בשוגג קידש ואי לאינן אוקימתא דלא איירי מתניתין בכתנות כהונה כלל א״כ קשה טפי מהיכא תיתי נאמר דאין בהן מעילה הואיל וניתנו ליהנות בהן דהא מועלין בשירי הלשכה אף ע״ג דניתנו ליהנות בהו לחומות העיר ור״י נמי דאמר אין מועלין בעתיקין נראה דלאו מה״ט דניתנו ליהנות פליגי וצ״ע ליישב:
(קונטרס אחרון) דף נד גמרא ת״ש כתנות כהונה שבלו מועלין בהן דברי ר״מ מאי לאו אפי׳ לא בלו לא בלו דוקא. וכתבתי שיש בזה מקום עיון על הרמב״ם ז״ל שפסק כן בהלכות מעילה ולא ידעתי למה דהא לאוקימתא דרב פלוגתא דר״מ ור״י הוא ולר׳ יהודה אפילו בלא בלו מועלין וקי״ל ר״מ ור״י הלכה כר״י וצ״ע ליישב:
ואמאי [ומדוע] הוא אומר שמועלים בהם? נימא [נאמר] מאותו טעם: הואיל וניתנו ליהנות, מותר להנות מהם לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, דהא [שהרי] חומת העיר ירושלים ומגדלותיה, משירי הלשכה אתו [הם באים, נבנים], דתנן כן שנינו במשנה]: חומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה ובודאי אי אפשר להיזהר שלא ליהנות מהם. ודוחים: לא תימא [אל תאמר] ששיטת ר׳ מאיר היא שמועלין בשיירי הלשכה, אלא תקן את הגירסה ואימא [אמור] שזוהי שיטת ר׳ יהודה.
The Gemara continues the question: But why should one be liable for using the old shekels? Let us say the same logic: One is not liable, because they were initially given on the condition that people may benefit from them, since the Torah was not given to the ministering angels and people could not help but benefit from them. This is as the money to repair the wall of the city and its towers comes from the remainder of the chamber, as we learned in a mishna (Shekalim 4:2): The wall of the city, its towers, and all of the requirements of the city of Jerusalem come from the remainder of the chamber. It is not possible for passersby to avoid benefiting from the shade provided by the walls of the city. The Gemara answers: Do not say that the opinion that one is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using money from the remainder of the chamber is that of Rabbi Meir. Rather, emend the mishna and say that it is the opinion of Rabbi Yehuda.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אָמַר ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יִצְחָק אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנָּשְׁרוּ מוֹעֲלִים בָּהֶם דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר לָא תֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא אֵימָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

Come and hear another proof: As it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael bar Rabbi Yitzḥak said: With regard to stones of the walls and towers of Jerusalem that fell, one is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using them; this is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, the use of even such stones renders one liable, despite the fact that it is not possible for people to avoid benefiting from them. The Gemara again answers: Do not say that this baraita is recording the statement of Rabbi Meir. Rather, emend the baraita and say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
תוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא ר׳ יהודה – מכאן משמע דל׳ג לעיל גבי אין מועלין בעתיקין דברי רבי יהודה דאי גרס ליה הל״ל איפוך אלא ודאי סתמא נשנית וגם ר״ת מחק מספרו.
(6-7) לא תימא ר׳ מאיר אלא ר׳ יהודה אי ר׳ יהודה ירושלים מי מיקדשא כו׳ תנאי היא ואליבא דר׳ יהודה. ואם תאמר וכיון דעל כרחין מוקמיה לה כתנאי, אמאי משבשיה לה לברייתא ואמרינן לא תימא ר׳ מאיר, לימא לעולם ר׳ מאיר ותרי תנאי אליבא דר׳ מאיר. יש לומר דההיא מתני׳ גופא דקתני ר׳ יהודה אומר כל האומר כירושלים לא אמר כלום, על כרחין מוקמיה לה כתנאי, כדאיתא בדוכתא בנדרים (נדרים יא.) ולפיכך כיון דההיא תנאי היא ואליבא דר׳ יהודה ניחא ליה לאוקמי להא כר׳ יהודה וכתנאי דשמעינן להו בהדיא דפליגי אליבא דר׳ יהודה, מלאוקמה כר׳ מאיר ונימא דתנאי נינהו דלא שמעינן להו הכי בהדיא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אימא ר׳ יהודה כו׳ דל״ג לעיל גבי אין מועלין בעתיקין דברי ר״י דאי גרסינן ליה הל״ל כו׳ עכ״ל וק״ק לפי זה דלא גרסינן ר׳ יהודה מאי פריך מהא דקתני ר״מ אומר מועלים בשירי הלשכה ואימא דר״מ במזיד דלא אמרינן במזיד הואיל ונתנו להנות כו׳ דהא במתנית׳ ס״ל דקידש במזיד בכתנות כהונה אבל אי גרסינן במתני׳ ר״י ניחא דע״כ בשוגג איירי מתני׳ דאל״כ לא הוה אמר ר״י מועלין בחדתין ויש ליישב דאע״ג דר״מ מזיד מקרא דתמעל מעל מפיק ליה כמ״ש התוס׳ לעיל דיליף מסוטה מ״מ לישנא דמתניתין מועלין בכ״מ לא משמע אלא שוגג וכה״ג צריך לפרש לקמן לפרש״י אהא דקאמר ההיא רבי יהודה מדקתני אין מועלין כו׳ דאי מזיד ליכא מעילה והאי כו׳ ע״ש ומיהו קשה אמאי לא פריך לרבי יוחנן נמי מכל הני כיון דליכא לאוקמא במזיד ודוחק לומר כמו שתרצו התוס׳ לקמן לבר פדא דלענין אכילה מודה רבי מאיר והשתא מועלין בחדתין איירי נמי בכה״ג ששקל משקולת כנגדן שנהנה מגוף השקלים והוי כמו אכילה כו׳ עכ״ל דהא הכא לרבי יוחנן אכתי לא אסיק אדעתיה הא דמסיק לקמן לבר פדא הא דלא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה ותקשי ליה לרבי יוחנן ויש ליישב ודו״ק:
תוספות בד״ה אימא רבי יהודא מכאן משמע דל״ג לעיל כו׳ עכ״ל. מה שדקדק מהרש״א ז״ל דא״כ אמאי לא מוקי לעיל ההיא דמועלין בעתיקין במזיד כו׳ לא ידענא מאי מספקא ליה למהרש״א ז״ל דודאי לכ״ע לא שייך דין מעילה דהיינו חומש ואשם במזיד דבהדיא כתיב וחטאה בשגגה פרט למזיד ובכל דוכתא דנקיט מועלין ואין מועלין היינו דין מעילה דאורייתא אם לא היכא דאיירי ממעילה דרבנן והא ודאי פשיטא ליה לתלמודא דהכא ממעילה דאורייתא איירי דאל״כ בלא״ה לא הוי מקשה מידי בכולה שמעתין מבגדי כהונה שבלו וממועלין בעתיקין ובלא״ה לא ידעתי מאי קשיא ליה למהרש״א טפי בההיא דמועלין בעתיקין מבגדי כהונה שבלו וק״ל:
תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת: דתניא כן שנינו בברייתא], אמר ר׳ ישמעאל בר ר׳ יצחק: אבני ירושלים שנשרו מן החומות והמגדלים מועלים בהם, אלו דברי ר׳ מאיר. משמע שר׳ מאיר סבור שיש מעילה אף באלה, למרות שניתנו גם לתשמיש של חול! ודוחים שוב: לא תימא [אל תאמר, תגרוס] בברייתא זוש אלו הם דברי ר׳ מאיר, אלא אימא [אמור, תקן] שהם דברי ר׳ יהודה.
Come and hear another proof: As it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael bar Rabbi Yitzḥak said: With regard to stones of the walls and towers of Jerusalem that fell, one is liable for misuse of property consecrated to the Temple by using them; this is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, the use of even such stones renders one liable, despite the fact that it is not possible for people to avoid benefiting from them. The Gemara again answers: Do not say that this baraita is recording the statement of Rabbi Meir. Rather, emend the baraita and say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
תוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה יְרוּשָׁלַיִם מִי מִיקַּדְּשָׁא וְהָתְנַן הכְּאִימְּרָא כַּדִּירִים כָּעֵצִים כָּאִישִּׁים כַּהֵיכָל כַּמִּזְבֵּחַ כִּירוּשָׁלַיִם ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם.

The Gemara challenges this explanation: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, is Jerusalem consecrated at all? But didn’t we learn in a mishna (Nedarim 10b): If one says that an item shall be considered like the lamb of the daily offering, like the animals designated as offerings and kept in special enclosures, like the wood of the altar, like the fires on the altar, like the Sanctuary, like the altar, or like Jerusalem, it is a vow and he is prohibited to derive benefit from the item, as he has compared it to something consecrated. The essence of a vow creating a prohibition is the statement that a certain item shall be like a consecrated item. Rabbi Yehuda says: Anyone who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, indicating that Rabbi Yehuda holds that Jerusalem is not consecrated.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאימרא – הרי עלי ככר זה כאימרא כשה התמיד.
כדירים – דיר בהמות הקדש ודיר העצים.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]

כבר ביארנו במקומו שאין דין התפשה בנדר אלא כשמתפיס בדבר הנדור ר״ל שאם אמר ככר זה עלי כבשר חזיר אינו כלום שאין החזיר אסור בנדר אלא שיאמר ככר זה אסור עלי כקרבן כחטאת כאשם וזהו לשון כאמרא ר״ל כשה של תמיד וכן אם אמר כדירים פירשו בתלמוד המערב דירים של קרבנות ר״ל דיר בהמות שהופרשו לקדשים או דירים של עצים ר״ל של עצי המערכה וכן אם אמר כעצים ופירשו שם גם כן שני גזירי עצים או כאישים ופירשו שם גם כן כשלהובית של אש של מערכה וכן אם אמר כמזבח הרי זה נדר וכן כהיכל כירושלם שמשמען של אלו כדבר הקרב בהן ולא כעצים ואבנים שבה ואפילו לא אמרן באות הכ״ף אלא שאמר דירים שאוכל לך היכל שאוכל לך ירושלם שאוכל לך אסור:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

ואמרינן אי רבי יהודה ירושלים מי קדשא והתנן כאימר׳ כדירים כו׳ – פי׳ מתניתין היא בנדרים דקיימא לן שאין נדרי איסור קיימין אלא כשתולה איסורין בדבר הקדוש כקרבן וכשאר הקדשות דאיהו איסור חפצא אבל כשתולה אותו בדבר האיסור מעצמו כגון שאמר ככר זה עלי איסור כנבלה כחזיר כשקצים ורמשים כיוצא בהם לא אמר כלום ואפי׳ משום ידות נדרים ליכא וטעמא דמילתא משום דנדרים איסור חפצא ודברים האסורים איסור גברא ולא שייך למיתלי איסור חפצא באיסור גברא. מיהו אומר מורי נר״ו דהיכא דאמר ככר זה עלי איסור שלא אוכלנו כנבלה חייב משום ידות נדרים דהאי דקאמר שלא אוכלנו לאו אאיסור ככר קאי שיהא איסורו כנבלה אלא אשלא אוכלנו קאי שקבל עליו איסורו שלא יאכלנו כשם שאינו אוכל נבלה ומכיון שאמר ככר זה עלי אסור נאסר אוסר חפצא משום ידות נדרים ואין זה מקומו להאריך יותר ובמקומו יתבאר בע״ה ועל הא מילתא תנן שהאומר ככר זה עלי אסור כאימרא כדירים כעצי המערכה כאישי׳ כמזבח כהיכל כירושלים הרי זה אסור שכל אלו דברים מקודשים הם רבי יהודה אומר כירושלים לא אמר כלום עד שיאמר כדבר הקרב בירושלים דקסבר ירושלים לא קדשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אי [אם] כשיטת ר׳ יהודה, לדעתו ירושלים מי מיקדשא [האם מקודשת היא]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: האומר על דבר שיהא כאימרא (טלה של קרבן), כדירים (של הקרבנות), כעצים (של המזבח), כאישים (אש של מזבח), כהיכל, כמזבח, כירושלים — הרי זה נדר ונאסר הדבר, שכן תלה את הנדר בדבר של הקדש. וזה הוא עיקרו של נדר — שאומר על חפץ שיהא עבורו כעין הקדש. ר׳ יהודה אומר: כל האומר ״ירושלים״ לא אמר כלום.
The Gemara challenges this explanation: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, is Jerusalem consecrated at all? But didn’t we learn in a mishna (Nedarim 10b): If one says that an item shall be considered like the lamb of the daily offering, like the animals designated as offerings and kept in special enclosures, like the wood of the altar, like the fires on the altar, like the Sanctuary, like the altar, or like Jerusalem, it is a vow and he is prohibited to derive benefit from the item, as he has compared it to something consecrated. The essence of a vow creating a prohibition is the statement that a certain item shall be like a consecrated item. Rabbi Yehuda says: Anyone who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, indicating that Rabbi Yehuda holds that Jerusalem is not consecrated.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּלֹא אָמַר כִּירוּשָׁלַיִם וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בירושלי׳בִּירוּשָׁלַיִם

And if you would say that Rabbi Yehuda’s reason is not that he holds that Jerusalem is not consecrated, but because the one stating the vow did not say: Like Jerusalem, but stated only that the item shall be considered Jerusalem, which is not a clear expression of a vow, but isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Nedarim 1:6) that Rabbi Yehuda says: Anyone who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything, until he vows by comparing the item to an item that is sacrificed in Jerusalem. This indicates that he holds that Jerusalem itself is not consecrated.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא – הא דאמר ר׳ יהודה לא אמר כלום משום דלא אמר כירושלים אלא הרי זה עלי ירושלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] שטעמו של ר׳ יהודה אינו בגלל שחולק על דין הקדושה שיש בירושלים, אלא משום דלא אמר ״כירושלים״ אלא רק ״ירושלים״ ואין זה ביטוי ברור של נדר. והתניא [והרי שנויה] ברייתא אחרת, ר׳ יהודה אומר: כל האומר ״כירושלים״לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים, ומשמע איפוא שירושלים עצמה לא התקדשה!
And if you would say that Rabbi Yehuda’s reason is not that he holds that Jerusalem is not consecrated, but because the one stating the vow did not say: Like Jerusalem, but stated only that the item shall be considered Jerusalem, which is not a clear expression of a vow, but isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Nedarim 1:6) that Rabbi Yehuda says: Anyone who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything, until he vows by comparing the item to an item that is sacrificed in Jerusalem. This indicates that he holds that Jerusalem itself is not consecrated.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין נד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין נד., ר׳ חננאל קידושין נד. – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), הערוך על סדר הש"ס קידושין נד., רש"י קידושין נד., תוספות קידושין נד., תוספות רי"ד קידושין נד., רמב"ן קידושין נד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א קידושין נד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי קידושין נד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א קידושין נד., מהרש"ל חכמת שלמה קידושין נד., מהרש"א חידושי הלכות קידושין נד., פני יהושע קידושין נד., פירוש הרב שטיינזלץ קידושין נד.

Kiddushin 54a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 54a, R. Chananel Kiddushin 54a, Collected from HeArukh Kiddushin 54a, Rashi Kiddushin 54a, Tosafot Kiddushin 54a, Tosefot Rid Kiddushin 54a, Ramban Kiddushin 54a, Rashba Kiddushin 54a, Meiri Kiddushin 54a, Ritva Kiddushin 54a, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 54a, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 54a, Penei Yehoshua Kiddushin 54a, Steinsaltz Commentary Kiddushin 54a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144