Keritot 28a – כריתות כח.‏ – Shas HaMeforash

(1)

לְכִבְשָׂתוֹ וְהֶעֱנִי הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה.

instead of a female lamb, and he then became poorer, a bird pair is now the appropriate offering for him. Nevertheless, since his offering was disqualified at the outset because at that time he was obligated to bring a female lamb, it is permanently disqualified.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך קן

קן – ^א(נדרים לה:) מקריב עליו קיני זבים וקיני זבות וקירי יולדת פי׳ זב בעל שלש ראיות חייב להקריב ב׳ תורין או ב׳ בני יונה ועל כן נקראו קינים שנוהגין לעשות ב׳ ב׳ בבריכה דכתיב כי יקרא קן צפור. (משנה אבות פרק ג) קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות פי׳ מסכת קינים (נדה לט:) נדה ופתחה מכ״ז מנינן כלומר אלו הדברים הן גופי הלכות וקשין תקיפות וגימטריא׳ פרפראות לחכמה כלומר עדי הן לחכמה כמו פורפורא לאדם (יומא מא. כריתות כח) אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן.

א. [נעסט.]

לכבשתו – כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני.

והעני הואיל ונדחה – שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו דר׳ אושעיא לטעמיה דאמר לקמן מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא.

ידחה – לעולם.

לכבשתו כלומר, במקום כבשתו, שאף שהיה עשיר רצה להביא קרבן עני, ואינו רשאי לעשות כן, ולבסוף העני. למרות שעכשיו ראוי לו קרבן זה, מכל מקום הואיל ונדחה בשעתו, שלא היה ראוי להביא אותו — ידחה לעולם.

instead of a female lamb, and he then became poorer, a bird pair is now the appropriate offering for him. Nevertheless, since his offering was disqualified at the outset because at that time he was obligated to bring a female lamb, it is permanently disqualified.

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ שְׁמַע מִינָה תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים וּקְדוּשַּׁת דָּמִים נִדְחָה.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: One can conclude from this ruling three halakhot. Conclude from it that consecrated living animals can be permanently disqualified even if the animal is unblemished, as is the case with regard to this pair of birds. And conclude from it that when there is sanctity that inheres in an animal’s value, where the consecrated item will not be sacrificed as an offering, it can be disqualified. When he was wealthy and designated the bird pair as his offering, the two birds were consecrated only with sanctity that inheres in their value because they were unfit for sacrifice, and yet the birds were permanently disqualified.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ש״מ בעלי חיים נדחין – קן זה שאין בו פסול בגופו:

וש״מ קדושת דמים מדחה – כשהקדישו כשהוא עשיר לא קדש אלא לדמיו ומדחה מהקרבה:

קדושת דמים מדחה – משהוקדש בתחלה לדמים כמו זה שתחלתו לא קדש אלא לדמיו דהא עשיר הוה מדחתו קדושת דמים לעולם מקדושת מזבח. וא״ת הלא אין פדיון דמים לעוף ה״מ היכא דנראה להקריב בשעת הפרשה כגון אם הפרישו בעניות ונסתאב אבל זה לא חלה עליו קדושת מזבח מעולם.

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, שמע מינה תלת [למד ממנה מהלכה זו שלושה דברים]: שמע מינה [למד ממנה] שבעלי חיים נדחים לגמרי מהקרבה, למרות שאין פסול בגופם, וכגון קן זה. ולמד מכאן שמה שנתקדש בקדושת דמים גם כן נדחה, שהרי כשהיה עשיר והפריש קן זה — לא היה ראוי להקרבה, ולא נתקדש אלא לדמיו, ומכל מקום נדחה.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: One can conclude from this ruling three halakhot. Conclude from it that consecrated living animals can be permanently disqualified even if the animal is unblemished, as is the case with regard to this pair of birds. And conclude from it that when there is sanctity that inheres in an animal’s value, where the consecrated item will not be sacrificed as an offering, it can be disqualified. When he was wealthy and designated the bird pair as his offering, the two birds were consecrated only with sanctity that inheres in their value because they were unfit for sacrifice, and yet the birds were permanently disqualified.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְדָחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי.

And finally, conclude from this that a disqualification at the outset, when the animal is initially consecrated, is considered a permanent disqualification. Not only is an animal that was initially fit to be sacrificed and was later disqualified permanently disqualified, but even in a case such as this, where the birds were unfit for sacrifice from the beginning, the disqualification is permanent.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ודחוי מעיקרא הוי דחוי לעולם אע״ג דהדר איחזי:

וש״מ דיחוי מעיקרא – דלא נראה מעולם דלא חל עליו קדושת מזבח מעולם ונדחה הוי דיחוי לעולם וכ״ש נראה ונדחה פשיטא לן בכל דוכתא דשוב אינו חוזר ונראה.

ועוד למד מכאן שדבר שהוא דחוי מעיקרא [מתחילתו] הוי [הריהו] דחוי, כגון קן זה שמתחילתו לא היה ראוי להקרבה, ולא רק מה שהיה ראוי מתחילתו ואחר כך נדחה.

And finally, conclude from this that a disqualification at the outset, when the animal is initially consecrated, is considered a permanent disqualification. Not only is an animal that was initially fit to be sacrificed and was later disqualified permanently disqualified, but even in a case such as this, where the birds were unfit for sacrifice from the beginning, the disqualification is permanent.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא ^אהַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ קוֹדֶם הַפֶּסַח תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ פֶּסַח יָלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו פֶּסַח.

Rav Ukva bar Ḥama raises an objection from a baraita (Tosefta, Temura 2:3): With regard to one who designates a female animal for his Paschal offering before Passover, since the Paschal offering must be a male it is left to graze until it becomes blemished, at which point it is sold and one brings a Paschal offering with the money received from its sale. Similarly, if this animal gave birth to a male animal, the offspring is left to graze until it becomes blemished, at which point it is sold and one brings a Paschal offering with the money received from its sale.

א. רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ז׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ז׳

קודם לפסח – כדי נסבא.

ילדה – אפילו זכר ירעה דמכח קדושה דחויה בא.

מתיב [מקשה] על כך רב עוקבא בר חמא ממה ששנינו: המפריש נקבה לפסחו קודם הפסח, ואין קרבן פסח אלא מן הזכרים — תרעה בהמה זו עד שתסתאב (שיפול בה מום), ותמכר ויביא בדמיה קרבן פסח. וכן אם ילדה בהמה זו זכר — ירעה הזכר עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח.

Rav Ukva bar Ḥama raises an objection from a baraita (Tosefta, Temura 2:3): With regard to one who designates a female animal for his Paschal offering before Passover, since the Paschal offering must be a male it is left to graze until it becomes blemished, at which point it is sold and one brings a Paschal offering with the money received from its sale. Similarly, if this animal gave birth to a male animal, the offspring is left to graze until it becomes blemished, at which point it is sold and one brings a Paschal offering with the money received from its sale.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב פֶּסַח ש״משְׁמַע מִינַּהּ ^בבַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָם נִדְחִים.

Rabbi Shimon says: It is not necessary to sell the offspring in such a case, as the offspring itself is sacrificed as a Paschal offering. Conclude from this statement of Rabbi Shimon that consecrated living animals are not permanently disqualified, as the mother was unfit to be a Paschal offering and yet the offspring, which is an extension of the mother’s sanctity, is fit for sacrifice.

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ד׳
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ג׳:כ״ג
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ד׳:כ״ד
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ו׳:א׳
רמב״ם הלכות שגגות ג׳:ח׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ד׳
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ג׳:כ״ג
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ד׳:כ״ד
רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ו׳:א׳
רמב״ם הלכות שגגות ג׳:ח׳

רבי שמעון אומר הוא עצמו – הולד זכר יקריב פסח אלמא דבעלי חיים אינן נדחין אע״ג דנקבה אפריש דלא הוה ראויה לפסח אמרי׳ [דהוולד קרב] כי אמר ר׳ אושעיא דבעלי חיים נדחין לרבנן דר׳ שמעון ולא לר׳ שמעון דר׳ שמעון אשכחן נמי בדוכתא אחריתי דאית ליה בעלי חיים אינן נדחין דקאמר יביא חברו שלא בהגרלה ומזווג לזה דהאי דלא מת לא אידחי והגרלה אינה מעכבת:

שמע מינה – מדר״ש.

ר׳ שמעון אומר: במקרה זה אינו צריך למוכרו, אלא הוא עצמו, הוולד, יקרב פסח. שמע מינה [למד מכאן] מדברי ר׳ שמעון, שבעלי חיים אינם נדחים, שהרי הנקבה שהפריש לא היתה ראויה לפסח, וולדה הבא מכוחה קרב!

Rabbi Shimon says: It is not necessary to sell the offspring in such a case, as the offspring itself is sacrificed as a Paschal offering. Conclude from this statement of Rabbi Shimon that consecrated living animals are not permanently disqualified, as the mother was unfit to be a Paschal offering and yet the offspring, which is an extension of the mother’s sanctity, is fit for sacrifice.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כִּי אָמְרִינַן לְרַבָּנַן דר״ש ס״לסְבִירָא לֵיהּ בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין.

The school of Rabbi Oshaya say: When we say that consecrated living animals can be permanently disqualified, this applies according to the opinion of the Rabbis, who maintain that the offspring is not sacrificed. Nevertheless, it is correct that Rabbi Shimon holds that consecrated living animals are not permanently disqualified.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו] של ר׳ אושעיא: כי אמרינן [כאשר אמרנו] שבעלי חיים נדחים הרי זה לרבנן [לדעת חכמים], הסבורים כי ולד זה אינו קרב, ואילו ר׳ שמעון סבירא ליה [סבור] שבעלי חיים אינן נדחין,

The school of Rabbi Oshaya say: When we say that consecrated living animals can be permanently disqualified, this applies according to the opinion of the Rabbis, who maintain that the offspring is not sacrificed. Nevertheless, it is correct that Rabbi Shimon holds that consecrated living animals are not permanently disqualified.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וְהַגְרָלָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת דְּתַנְיָא מֵת אֶחָד מֵהֶן מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּהַגְרָלָה דִּבְרֵי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן.

And Rabbi Shimon likewise maintains that the drawing of the lots for the two goats on Yom Kippur to decide which goat is designated as a sacrifice and which is designated as the scapegoat, is not indispensable. As it is taught in a baraita: If one of the goats died following their designation, one brings another goat instead of it, and it is designated without drawing lots. The surviving goat is still used for the purpose for which it was designated by the lot; this is the statement of Rabbi Shimon.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מת אחד מהן – משעירי יוה״כ מביא חבירו מן השוק שלא בהגרלה ויקרב זה הנותר אם של שם הוא דאין בעלי חיים נדחין אע״ג דאבד בן גילו ונדחה זה חוזר ונראה ואין דיחוי אצל בעלי חיים.

וכן הוא סבור שהגרלה של שני שעירי יום הכיפורים אינה מעכבת. דתניא [ששנויה ברייתא]: הביאו שני שעירים והגריל עליהם הכהן הגדול, ואמר על אחד ״לה׳⁠ ⁠⁠״ ועל אחד ״לעזאזל״, ומת אחד מהן, כגון השעיר לעזאזל — מביא במקומו חבירו, שעיר אחר, שלא בהגרלה, והשעיר לה׳ יקרב, אלו דברי ר׳ שמעון.

And Rabbi Shimon likewise maintains that the drawing of the lots for the two goats on Yom Kippur to decide which goat is designated as a sacrifice and which is designated as the scapegoat, is not indispensable. As it is taught in a baraita: If one of the goats died following their designation, one brings another goat instead of it, and it is designated without drawing lots. The surviving goat is still used for the purpose for which it was designated by the lot; this is the statement of Rabbi Shimon.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אַלְמָא קָסָבַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין וְהַגְרָלָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת.

Evidently, Rabbi Shimon holds: Consecrated living animals are not permanently disqualified. Although the surviving goat was disqualified when the other goat died, it is once again fit when a new goat is designated as its partner. And Rabbi Shimon also holds that the drawing of the lots is not indispensable, as the new goat was designated without drawing lots.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור] שבעלי חיים אינן נידחין, שהשעיר לה׳, למרות שנדחה מהקרבה עד שהביא שעיר אחר — כשר להקרבה, והגרלה אינה מעכבת, שהרי בשעיר החדש לעזאזל לא היתה הגרלה, ונקבע רק בהקצאתו לצורך זה.

Evidently, Rabbi Shimon holds: Consecrated living animals are not permanently disqualified. Although the surviving goat was disqualified when the other goat died, it is once again fit when a new goat is designated as its partner. And Rabbi Shimon also holds that the drawing of the lots is not indispensable, as the new goat was designated without drawing lots.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אָמַר רַב חִסְדָּא ^גאֵין הַקִּינִּין מִתְפָּרְשׁוֹת אֶלָּא אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן.

§ Rav Ḥisda says: Nests, i.e., pairs of birds, are designated, one as a burnt offering and one as a sin offering, only in the following manner: Either by the owner at the time of purchase or, if the owner did not designate the birds at that stage, by the priest at the time of sacrifice.

ג. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ה׳:י״א

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ה׳:י״א

אין הקינין מתפרשות – שלא [יוכלו] לקרות להם שם זה לעולה וזה לחטאת אלא או בשעת לקיחת בעלים [דהיינו] בשעה שקונה אותם יקרא להם שם או בעשיית כהן כשהכהן יקריב אותם יקרא להם שם דכתיב ולקחה שתי תורים א׳ לעולה ואחד לחטאת וכתיב ועשה אותם הכהן א׳ חטאת ואחד עולה:

אין הקינין מתפרשות – אי זה לעולה ואי זה לחטאת.

אלא או בלקיחת בעלים – אם לקח זה לשם עולה וזה לשם חטאת אין הכהן יכול לשנותה בשעת עשיית קרבן דקבעתה השם.

או בעשיית כהן – שאם לא הפרישוה הבעלים בשעת לקיחה יכול הכהן לעשות איזה שירצה עולה וחטאת ואף על גב דהפרישוה בין לקיחה לעשייה לא קבעו השם ויכול כהן לשנותן ולעשות את החטאת עולה.

א אמר רב חסדא: אין הקינין, זוג ציפורים שמביאים לקרבנות העוף, אחד חטאת ואחד עולה, מתפרשות נקבעות איזו לחטאת ואיזו לעולה, אלא אי [או] בלקיחת בעלים כאשר הבעלים קונים אותן ומפרשים מה לחטאת ומה לעולה, אי [או] אם לא פירשו הבעלים — בעשיית כהן, כאשר הוא מקריב אותן.

§ Rav Ḥisda says: Nests, i.e., pairs of birds, are designated, one as a burnt offering and one as a sin offering, only in the following manner: Either by the owner at the time of purchase or, if the owner did not designate the birds at that stage, by the priest at the time of sacrifice.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא דִּכְתִיב {ויקרא י״ב:ח׳} וְלָקְחָה שְׁתֵּי תוֹרִים וְגוֹ׳ {ויקרא ט״ו:ל׳} וְעָשָׂה הַכֹּהֵן וְגוֹ׳ אוֹ בִּלְקִיחַת בְּעָלִים אוֹ בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן.

Rav Shimi bar Ashi said: What is the reason of Rav Ḥisda? As it is written with regard to the offering of a woman after childbirth: “And she shall purchase two doves or two pigeons, one for a burnt offering and the other for a sin offering” (Leviticus 12:8). And with regard to the offering of a leper it is written: “And the priest shall sacrifice the one for a sin offering, and the other for a burnt offering” (Leviticus 15:30). Together, these verses indicate that one bird is designated as a burnt offering and the other as a sin offering either by the owner at the time of purchase or by the priest at the time of sacrifice.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ולקחה שתי תורים וגו׳ – אחד לעולה ואחד לחטאת וגבי עשייה נמי כתיב ועשה הכהן את האחד וגו׳.

אמר רב שימי בר אשי: מאי טעמא [מה טעמו] של רב חסדא? דכתיב [שנאמר] בקרבן יולדת: ״ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת״ (ויקרא יב, ח), ובקרבן מצורע נאמר: ״ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה״ (שם טו, ל), לומר כי החטאת והעולה נקבעות אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן.

Rav Shimi bar Ashi said: What is the reason of Rav Ḥisda? As it is written with regard to the offering of a woman after childbirth: “And she shall purchase two doves or two pigeons, one for a burnt offering and the other for a sin offering” (Leviticus 12:8). And with regard to the offering of a leper it is written: “And the priest shall sacrifice the one for a sin offering, and the other for a burnt offering” (Leviticus 15:30). Together, these verses indicate that one bird is designated as a burnt offering and the other as a sin offering either by the owner at the time of purchase or by the priest at the time of sacrifice.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) מֵיתִיבִי {ויקרא ט״ז:ט׳} וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת וְאֵין כֹּהֵן עוֹשֶׂה חַטָּאת.

The Gemara raises an objection from a baraita in the Sifra that discusses the drawing of lots for the two goats of Yom Kippur. The verse states: “Aaron shall bring forward the goat upon which the lot came up for the Lord, and he shall sacrifice it for a sin offering” (Leviticus 16:9). This teaches that the drawing of the lot renders it a sin offering, but verbally designating the name of the goat does not render it a sin offering, and likewise the act of the priest, placing the lot on the goat, does not render it a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הגורל עושהו חטאת –¹ שעולה הגורל עליו:

ואין השם עושהו חטאת – כלומר ולא קריאת שם עושהו חטאת:

1. אולי צ״ל או לעזאזל כפי מה שעולה הגורל עליו.

ואין השם עושהו חטאת – שאם לא הגריל אלא אמר זה לשם וזה לעזאזל לא קבע עליהן השם ויכול להחליף.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא לגבי שעירי יום הכיפורים: נאמר ״והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו חטאת״ (שם טז, ט) — הגורל עושהו חטאת, עצם עליית הגורל לשמו מתוך הקלפי — ואין קריאת השם עושהו חטאת, ואין כהן בעשייתו (שמניח עליו את הגורל לה׳) עושה חטאת.

The Gemara raises an objection from a baraita in the Sifra that discusses the drawing of lots for the two goats of Yom Kippur. The verse states: “Aaron shall bring forward the goat upon which the lot came up for the Lord, and he shall sacrifice it for a sin offering” (Leviticus 16:9). This teaches that the drawing of the lot renders it a sin offering, but verbally designating the name of the goat does not render it a sin offering, and likewise the act of the priest, placing the lot on the goat, does not render it a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל קִידֵּשׁ הַשֵּׁם מְקוֹם שֶׁיקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַשֵּׁם.

A verse is required to teach this halakha, as one might have come to the opposite conclusion: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: And if in a case where the drawing of a lot does not sanctify an animal with a specific designation, e.g., a woman after childbirth, who cannot determine by lot the status of the two birds she must bring, one as a sin offering and one as a burnt offering, nevertheless, in such a case a verbal designation of the name does sanctify with a specific designation; is it not logical in a case where the drawing of a lot sanctifies an animal with a specific designation, i.e., the two goats of Yom Kippur, that verbally designating the name should sanctify it with a specific designation?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שיכול והלא דין הוא – שיהא השם עושהו חטאת:

ומה במקום שלא קידש הגורל – בכל שאר הקרבנות:

קידש השם – דבקריאת שם קובעו:

במקום שלא קדש הגורל – בכל הקרבנות.

והוצרך הכתוב להדגיש דבר זה, שיכול היית לומר: והלא דין קל וחומר הוא, ומה במקום שלא קידש הגורל בשאר קרבנות, שאין מקדישים אותם על ידי גורל — קידש השם, כאשר אדם אומר ״הרי זה חטאת״, מקום שיקדש הגורל בשעיר של יום הכיפורים — אינו דין שיקדש השם?

A verse is required to teach this halakha, as one might have come to the opposite conclusion: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: And if in a case where the drawing of a lot does not sanctify an animal with a specific designation, e.g., a woman after childbirth, who cannot determine by lot the status of the two birds she must bring, one as a sin offering and one as a burnt offering, nevertheless, in such a case a verbal designation of the name does sanctify with a specific designation; is it not logical in a case where the drawing of a lot sanctifies an animal with a specific designation, i.e., the two goats of Yom Kippur, that verbally designating the name should sanctify it with a specific designation?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת.

The baraita concludes: Therefore the verse states, with regard to one of the two goats of Yom Kippur: “He shall sacrifice it for a sin offering,” to teach that the drawing of the lot renders it a sin offering, but verbally designating the name of the goat does not render it a sin offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תלמוד לומר: ״אשר עלה עליו הגורל לה׳ ועשהו חטאת״, לומר: הגורל עושהו חטאת, ואין השם עושהו חטאת.

The baraita concludes: Therefore the verse states, with regard to one of the two goats of Yom Kippur: “He shall sacrifice it for a sin offering,” to teach that the drawing of the lot renders it a sin offering, but verbally designating the name of the goat does not render it a sin offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) קָתָנֵי שֵׁם דּוּמְיָא דְּגוֹרָל מָה גּוֹרָל לָאו בִּלְקִיחָה וְלָאו בַּעֲשִׂיָּיה אַף הַשֵּׁם נָמֵי לָאו בִּלְקִיחָה וְלָאו בַּעֲשִׂיָּיה.

The Gemara explains the objection: The baraita teaches that verbally designating the name of an offering is similar to drawing a lot. If so, one can reason as follows: Just as the drawing of a lot is not performed at the time of purchase nor at the time of sacrifice, so too verbal designation of the name also does not have to be performed at the time of purchase nor at the time of sacrifice. This contradicts the opinion of Rav Ḥisda.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

קתני שם דומיא דגורל – דקאמר ומה במקום גורל דלא הוי לא בשעת לקיחה ולא בשעת עשייה וקובעו חטאת אף שם נמי יכול לקבוע בקינין אפילו שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה וקשיא לרב חסדא:

אף השם נמי – שקדש השם בשאר הקרבנות אף על גב דלאו שעת לקיחה ועשייה היא וקתני קדש השם סתמא ואפי׳ קינין שקדש השם.

והרי קתני [הוא שונה] בברייתא זו קידוש על ידי קריאת שם דומיא [בדומה] לגורל, ומשם נלמד: מה גורל לאו [אינו] בזמן לקיחה ולאו [ולא] בזמן עשייה, אף השם שקובעים עליו נמי [גם כן] אינו נקבע לאו [לא] בשעת לקיחה ולאו [ולא] בשעת עשייה של הכהן, אלא אפילו באמצע, שלא כדברי רב חסדא!

The Gemara explains the objection: The baraita teaches that verbally designating the name of an offering is similar to drawing a lot. If so, one can reason as follows: Just as the drawing of a lot is not performed at the time of purchase nor at the time of sacrifice, so too verbal designation of the name also does not have to be performed at the time of purchase nor at the time of sacrifice. This contradicts the opinion of Rav Ḥisda.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אָמַר רַב ה״קהָכִי קָאָמַר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל בִּלְקִיחַת בְּעָלִים וּבַעֲשִׂיַּית הַכֹּהֵן קִידֵּשׁ הַשֵּׁם אִי בִּלְקִיחַת בְּעָלִים אִי בַּעֲשִׂיַּית כֹּהֵן כָּאן שֶׁיקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל שֶׁלֹּא בִּלְקִיחָה וְשֶׁלֹּא בַּעֲשִׂיָּיה אֵינוֹ דִּין שֶׁיקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם אִי בִּלְקִיחָה אִי בַּעֲשִׂיָּיה.

Rav said that this is what the baraita is saying: And if in a place where the drawing of a lot, either by the owner at the time of purchase or by the priest at the time of sacrifice, does not sanctify an animal with a specific designation, and nevertheless a verbal designation of the name, either by the owner at the time of purchase or by the priest at the time of sacrifice, does sanctify it with a specific designation; here, with regard to the two goats, where the drawing of a lot that does not take place at the time of purchase nor at the time of sacrifice sanctifies the animal with a specific designation, is it not logical that verbally designating the name, either at the time of purchase or at the time of sacrifice, should sanctify it with a specific designation?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רבא [לא קשיא] הכי קאמר ומה במקום שלא קידש הגורל. בקינין לא בלקיחת בעלים ולא בעשיית כהן השם חמור שמקדש אי בלקיחת בעלים או בעשיית כהן:

כאן – בשעירים שקידש הגורל שלא בלקיחה ושלא בעשייה אינו דין שקידש בהו השם אי בלקיחה אי בעשייה ת״ל ועשהו חטאת כו׳ [אבל] דלא קתני שם דומיא דגורל:

אי בלקיחה אי בעשייה – כגון גבי קינין.

אמר רב, הכי קאמר [כך הוא אומר] התנא: ומה במקום שלא קידש הגורל, והוא בלקיחת בעלים ובעשיית הכהן — קידש השם, אי [או] בלקיחת בעלים אי [או] בעשיית כהן, כאן בשעיר יום הכיפורים שיקדש הגורל שלא בלקיחה ושלא בעשייה — אינו דין שיקדש השם אי [או] בלקיחה אי [או] בעשייה?

Rav said that this is what the baraita is saying: And if in a place where the drawing of a lot, either by the owner at the time of purchase or by the priest at the time of sacrifice, does not sanctify an animal with a specific designation, and nevertheless a verbal designation of the name, either by the owner at the time of purchase or by the priest at the time of sacrifice, does sanctify it with a specific designation; here, with regard to the two goats, where the drawing of a lot that does not take place at the time of purchase nor at the time of sacrifice sanctifies the animal with a specific designation, is it not logical that verbally designating the name, either at the time of purchase or at the time of sacrifice, should sanctify it with a specific designation?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת.

Therefore, the verse states: “He shall sacrifice it for a sin offering,” to teach that drawing the lot renders it a sin offering, but verbally designating the name of the goat does not render it a sin offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תלמוד לומר: ״ועשהו חטאת״, לומר שהגורל עושהו חטאת, ואין קריאת השם עושהו חטאת.

Therefore, the verse states: “He shall sacrifice it for a sin offering,” to teach that drawing the lot renders it a sin offering, but verbally designating the name of the goat does not render it a sin offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) מֵיתִיבִי מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָנִי שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְקִינּוֹ וְהֶעֱשִׁיר.

The Gemara raises another objection to the opinion of Rav Ḥisda from a baraita: In the case of a poor person who defiles the Temple, i.e., he entered the Temple while ritually impure, who designated money for his nest, as he is required to bring one bird as a sin offering and another bird as a burnt offering, and he then became wealthier, he is now obligated to bring a female lamb or goat as a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מטמא מקדש – עני שהפריש מעות לקינו והעשיר דצריך לאייתויי ליה כשבה ואמר מאותן מעות שהפריש אלו לחטאת ואלו לעולה כשהוא רוצה עכשיו להביא כשבה שהיא חובתו מוסיף על אותן מעות שאמר אלו לחטאת מוסיף עליהן ומביא חובתו הכשבה מדמי חטאתו שמין אחד הוא שהרי הכשבה חטאת ואלו מעות חטאת ואין מוסיף על מעות שהפריש לעולת העוף ולהביא מהן כבשתו לפי שהמעות שהפריש לעולתו יש להן קדושה חמורה כעולה שכולה כליל וכשבה היא חטאת שקדושתה קלה מעולה ולפיכך אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה והא הכא דלא איכא לא לקיחה ולא עשייה אלא הפרשה דאמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי וקתני מביא חובתו מדמי חטאתו אלמא דאיקבע להו שם שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה וקשיא לרב חסדא:

עסקינן כגון שהפריש מעות לקינו לשתי פרידין ולא לקח אלא פרידה אחת לחובתו והעשיר והכי קתני אי ההיא פרידה לצורך עולת העוף היא קרבה נדבה דלחובה לא חזיא דעשיר הוא והני מעות דפיישין דהוו לצורך חטאת העוף מוסיף עליהון מן בייתיה ומייתי חטאת בהמה והיינו דקתני מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואי ההיא פרידה דזבן חטאת היא ההיא חטאת העוף אזלא למיתה דאין פדיון לעוף ודמי עולה דפיישי אזלן לנדבה דאין יכול להוסיף על דמי עולה להביא ממנה חטאת דאין משנין מקדושה חמורה לקדושה שהיא קלה ממנה אלא מייתי חטאת מן בהמה מן בייתיה ולא מדמי עולה:

ועוד מיתיבי [מקשים] לרב חסדא ממה ששנינו: מטמא מקדש עני שנכנס טמא למקדש בשוגג, ודינו בקרבן עולה ויורד, שהפריש מעות לקינו (לקרבן מן העוף), שיש בו שני עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה, והעשיר, והוא צריך להוסיף מעות ולהביא כבשה או שעירה לחטאת.

The Gemara raises another objection to the opinion of Rav Ḥisda from a baraita: In the case of a poor person who defiles the Temple, i.e., he entered the Temple while ritually impure, who designated money for his nest, as he is required to bring one bird as a sin offering and another bird as a burnt offering, and he then became wealthier, he is now obligated to bring a female lamb or goat as a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) [ואח״כ] אָמַר אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וְאֵלּוּ לְעוֹלָתִי מוֹסִיף וּמֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ וְאֵין מוֹסִיף וּמֵבִיא [חובתו] מִדְּמֵי עוֹלָתוֹ.

If he was unaware that he is no longer obligated to bring a pair of birds, and he says: This money is for my sin offering and this money is for my burnt offering, which is an error, as he is not obligated to bring a burnt offering, he adds more money and brings his obligation of a lamb or goat for his sin offering from the money designated for his sin offering. But he may not add more money and bring his obligation of a sin offering from the money designated for his burnt offering, as one may not use money that is designated for a burnt offering for the purchase of a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

¹ קתני מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו. היכי מוסיף מביא חובתו מדמי חטאתו והלא כבר לקח מן הדמים חטאת העוף כגון דאמר תיחול קדושת דחטאת העוף זה עלוי מעות של חולין וחטאת נפקא לחולין והמעות נכנסו תחתיהן בקדושה ומוסיף עליהו מביתו וזבין חטאת בהמה וחטאת העוף מי אית ליה פדיון מי מצי מחיל ליה על מעות אמר רב פפא הכא במאי

1. כל זה עד אחר אמר רב פפא הכא במאי עסקינן וכו׳ ליתא כאן בסוגיא רק כן הוא ביומא ד׳ מ״א ע״ש.

ואמר – אחר שהעשיר אלו לחטאת ואלו לעולה וטעה שהואיל והעשיר חייב להביא חטאת בדמיו מוסיף מעות מביתו על דמי חטאת ומביא חובתו בהמה ודמי עולה ילכו לנדבה ואינו מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו דקבע שם עולה על המעות ואינו יכול לשנותן לחטאת. והא הכא כשהפריש המעות לא לקיחה ולא עשייה היה וקתני דקבע עליהן השם.

אם אמר ״מעות אלו לחטאתי ומעות אלו לעולתי״, וטעה, שהרי אין בקרבנו עולה — מוסיף מעות ומביא את חובתו מדמי חטאתו (מן המעות שאמר עליהן ״אלו לחטאת״), ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו, שאינו יכול לשנות את מעות העולה לחטאת.

If he was unaware that he is no longer obligated to bring a pair of birds, and he says: This money is for my sin offering and this money is for my burnt offering, which is an error, as he is not obligated to bring a burnt offering, he adds more money and brings his obligation of a lamb or goat for his sin offering from the money designated for his sin offering. But he may not add more money and bring his obligation of a sin offering from the money designated for his burnt offering, as one may not use money that is designated for a burnt offering for the purchase of a sin offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) וְהָא הָכָא דְּלֵיכָּא לָא לְקִיחָה וְלָא עֲשִׂיָּיה וְקָתָנֵי מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ וְלָא מִדְּמֵי עוֹלָתוֹ.

The Gemara explains the objection: But here, the baraita is dealing with a case where he said: This money is for my sin offering and that money is for my burnt offering, which means that he designated the money at a stage that was not the time of purchase nor the time of sacrifice; and yet the baraita teaches that the designation is established and therefore he brings his obligation of a sin offering from the money designated for a sin offering but not from the money designated for a burnt offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא הכא [והרי כאן] בשעה שאמר ״אלו לחטאתי ואלו לעולתי״ דליכא [שאין זה] לא שעת לקיחה, שהרי כבר הפריש את המעות, ולא שעת עשייה על ידי הכהן, וקתני [והוא שונה]: מביא חובתו מדמי חטאתו, ולא מדמי עולתו, ומכאן שנקבעו המעות לכך בשעה שאמר כן!

The Gemara explains the objection: But here, the baraita is dealing with a case where he said: This money is for my sin offering and that money is for my burnt offering, which means that he designated the money at a stage that was not the time of purchase nor the time of sacrifice; and yet the baraita teaches that the designation is established and therefore he brings his obligation of a sin offering from the money designated for a sin offering but not from the money designated for a burnt offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(20) א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְתִסְבְּרַאּ מַתְנִיתָא מְתַקַּנְתָּא הִיא דְּקָתָנֵי וְהֶעֱשִׁיר [ואח״כ אמר] והא״ר אֶלְעָזָר א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא ^דמְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא.

Rav Sheshet said: And can you understand that this baraita is properly explained, i.e., the baraita as it stands is difficult, as it teaches: He became wealthier and said: This money is for my sin offering and this money is for my burnt offering. But this is difficult, as doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Oshaya says: A wealthy person who defiles the Temple, i.e., he entered the Temple while ritually impure,who brought the offering of a poor person to atone for his transgression has not fulfilled his obligation. Since he cannot fulfill his obligation with that offering, how can his designation permanently establish the status of the money?

ד. רמב״ם הלכות שגגות י׳:י״ג

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות שגגות י׳:י״ג

אמר רבא ותסברא מתניתין מתקנתא היא דקתני העשיר – והדר אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי אי העשיר מי מצי מייתי קרבן עני:

והאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא כו׳ לא יצא אלא מאי אית לך למימר תריץ מתניתא ואימא מטמא מקדש שהפריש מעות לקינו והעשיר וכבר אמר משעת עניותו אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבתר דהעשיר לא הוה מצי אמר משום דר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא הואיל ותרצת לה תריץ לה נמי הכי וכבר¹ אמר משעת עניותו ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבשעת לקיחה פירש:

1. נראה דצ״ל וכבר אמר משעת הפרשתו דבשעת הפרשה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי.

לא יצא – וכיון דלא יצא היכי מצי קבע והא העשיר ולא היה ראוי לקרבן עני.

אמר רב ששת: ותסברא מתניתא מתקנתא [וכי סבור אתה שברייתא זו מתוקנת] היא, במה דקתני [שהוא שונה] בה: והעשיר ואחר כך אמר ״אלו לחטאתי ואלו לעולתי״? והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא: מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני — לא יצא כלל, ואיך היה יכול לקבוע מה חטאת ומה עולה בקרבן שאינו יכול להקריבו!

Rav Sheshet said: And can you understand that this baraita is properly explained, i.e., the baraita as it stands is difficult, as it teaches: He became wealthier and said: This money is for my sin offering and this money is for my burnt offering. But this is difficult, as doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Oshaya says: A wealthy person who defiles the Temple, i.e., he entered the Temple while ritually impure,who brought the offering of a poor person to atone for his transgression has not fulfilled his obligation. Since he cannot fulfill his obligation with that offering, how can his designation permanently establish the status of the money?

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(21) אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר שֶׁכְּבָר אָמַר מִשְּׁעַת ענייתו ה״נהָכִי נָמֵי שֶׁכְּבָר אָמַר מִשְּׁעַת הַפְרָשָׁתוֹ.

Rather, what have you to say? You must say that the baraita is referring to a case where he already said: This money is for my sin offering and this money is for my burnt offering, at the time when he was poor. So too, it is referring to a case where he already said it even earlier, at the time when he designated the money, and therefore there is no difficulty for Rav Ḥisda.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא מאי אית לך למימר שכבר אמר – אלו לחטאת ואלו לעולה קודם שהפריש והך מתניתא משבשתא היא דתני העני והעשיר ואמר אלו לחטאת.

הכא נמי וכבר אמר משעת הפרשה – שבשעת הפרשה אמר אלו לחטאת ואלו לעולה דה״ל בשעת לקיחה אבל הקדישן סתם שוב אין השם קובעו עד שעת לקיחה או עד שעת עשייה.

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר]? שמדובר שכבר אמר ״אלו לחטאתי ואלו לעולתי״ משעת ענייתו, בשעה שהיה עני, ולא לאחר שהעשיר, הכי נמי [כך גם כן] אפשר לומר שכבר אמר כן משעת הפרשתו, כשהפריש את המעות, ואין מכאן קושיה לרב חסדא.

Rather, what have you to say? You must say that the baraita is referring to a case where he already said: This money is for my sin offering and this money is for my burnt offering, at the time when he was poor. So too, it is referring to a case where he already said it even earlier, at the time when he designated the money, and therefore there is no difficulty for Rav Ḥisda.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(22) ולר׳וּלְרַבִּי חַגָּא א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר יָצָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר תְּנִי ואח״כוְאַחַר כָּךְ לָקַח וְאָמַר.

The Gemara asks: But according to Rabbi Ḥagga, who says that Rabbi Oshaya says that a wealthy person who brings the offering of a poor person has fulfilled his obligation, what can be said? According to this opinion, there is no inherent difficulty in the baraita that necessitates Rav Sheshet’s interpretation, and therefore that baraita apparently contradicts Rav Ḥisda’s ruling. The Gemara answers that one should teach the baraita as follows: And after he became wealthier, he purchased animals and said at the time of purchase: This is designated as my sin offering and this as my burnt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ולר׳ חגא אמר ר׳ יאשיה דאמר מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא לטעמיה לא מצית אמרת וכבר אמר וקשיא לרב חסדא אמר לך רב חסדא תני לטעמיה דר׳ חגא מטמא מקדש שהפריש מעות לקינו והעשיר ואח״כ לקח ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבלקיחה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דקבע להם שם בלקיחה כדאמינא:

ולר׳ חגא דאמר יצא – מטמא מקדש עשיר בקרבן עני והך מתניתא מתרצתא היא ושפיר קבע לאחר שהעשיר וליכא לתרוצי וכבר אמר.

מאי איכא למימר – הדרא קושיין לדוכתיה דלאו שעת לקיחה ועשייה הוא וקבע.

ושואלים: ולדעת ר׳ חגא שאמר בשם ר׳ אושעיא שאמר: עשיר שהביא קרבן עני יצא, וברייתא זו מתוקנת היא כפשוטה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? מדוע אינו יכול לשנות את דמי העולה? הרי אמר ״אלו לחטאתי ואלו לעולתי״ שלא בשעת לקיחה! ומשיבים, לשיטתו תני [שנה] כך: ואחר כך, לאחר שהעשיר לקח ואמר באותה שעה ״אלו לחטאתי ואלו לעולתי״.

The Gemara asks: But according to Rabbi Ḥagga, who says that Rabbi Oshaya says that a wealthy person who brings the offering of a poor person has fulfilled his obligation, what can be said? According to this opinion, there is no inherent difficulty in the baraita that necessitates Rav Sheshet’s interpretation, and therefore that baraita apparently contradicts Rav Ḥisda’s ruling. The Gemara answers that one should teach the baraita as follows: And after he became wealthier, he purchased animals and said at the time of purchase: This is designated as my sin offering and this as my burnt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(23) מֵיתִיבִי מְצוֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר יָצָא עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא תְּיוּבְתָּא דר׳דְּרַבִּי חַגָּא א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא.

With regard to the dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Ḥagga in the case of a wealthy person who brings the offering of a poor person, the Gemara raises an objection from a baraita: A poor leper who brought the offering of a wealthy person has fulfilled his obligation. By contrast, a wealthy leper who brought the offering of a poor person has not fulfilled his obligation. This is apparently a conclusive refutation of the opinion that Rabbi Ḥagga says that Rabbi Oshaya says.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ולגופה של מחלוקת ר׳ אלעזר ור׳ חגא בשם ר׳ אושעיא, האם עשיר שהביא קרבן עני יצא, מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בענין מצורע, שגם בו יש דין עשירות ועניות: מצורע עני שהביא קרבן עשיר — יצא בו ידי חובה, מצורע עשיר שהביא קרבן עני — לא יצא, הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על ר׳ חגא אמר ר׳ אושעיא!

With regard to the dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Ḥagga in the case of a wealthy person who brings the offering of a poor person, the Gemara raises an objection from a baraita: A poor leper who brought the offering of a wealthy person has fulfilled his obligation. By contrast, a wealthy leper who brought the offering of a poor person has not fulfilled his obligation. This is apparently a conclusive refutation of the opinion that Rabbi Ḥagga says that Rabbi Oshaya says.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(24) אָמַר לָךְ שָׁאנֵי גַּבֵּי מְצוֹרָע דְּמַיעֵט רַחֲמָנָא {ויקרא י״ד:ב׳} זֹאת.

The Gemara explains that Rabbi Ḥagga could have said to you: The halakha is different with regard to a wealthy leper, as the Merciful One excluded the possibility of a wealthy person bringing the offering of a poor person in the verse: “This shall be the law of the leper” (Leviticus 14:2). The emphasis of “this” teaches that a leper fulfills his obligation only with the appropriate offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שאני גבי מצורע דמיעט קרא זאת תהיה – כלומר דעשיר יבא קרבן עשיר ולא קרבן עני:

אמר לך רב חגא אמר קרא במצורע ואם דל הוא:

זאת – תהיה תורת המצורע.

ומשיבים, אמר [יכול היה לומר] לך ר׳ חגא: שאני [שונה] הדין לגבי [אצל] מצורע עשיר, דמיעט רחמנא [שמיעט הכתוב] ״זאת תהיה תורת המצורע״ (ויקרא יד, ב), לומר — כך ולא באופן אחר, ואם היה עשיר אינו יוצא בקרבן עני.

The Gemara explains that Rabbi Ḥagga could have said to you: The halakha is different with regard to a wealthy leper, as the Merciful One excluded the possibility of a wealthy person bringing the offering of a poor person in the verse: “This shall be the law of the leper” (Leviticus 14:2). The emphasis of “this” teaches that a leper fulfills his obligation only with the appropriate offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(25) אִי הָכִי אֲפִילּוּ מְצוֹרָע עָנִי נָמֵי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר לֹא יָצָא לָאיֵי הָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא תּוֹרַת וְהָתַנְיָא תּוֹרַת לְרַבּוֹת מְצוֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר יָצָא יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי שֶׁיָּצָא תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת.

The Gemara objects: If so, that this halakha is derived from a verse, then even in the case of a poor leper who brings the offering of a wealthy person as well, he should not fulfill his obligation. The Gemara rejects that suggestion: This is not so, as the verse returned to state: “This shall be the law of the leper,” which includes a leper who brings an inappropriate offering. As it is taught in a baraita that the phrase “the law of the leper” serves to include a poor leper who brought the offering of a wealthy person, that he has fulfilled his obligation. One might have thought that even in the case of a wealthy leper who brought the offering of a poor person, he has fulfilled his obligation. Therefore, the verse states: “This shall be the law.”

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תורת – משמע תורה אחת לכולן ומאחר שאחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקודש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין.

והתניא – בניחותא.

ומקשים: אי הכי [אם כך], משום גזירת הכתוב, אפילו מצורע עני נמי [גם כן] שהביא קרבן עשיר — לא יצא! ודוחים: לאיי [אינו כן], הא אהדריה קרא [הרי החזירו הכתוב] ואמר ״תורת המצורע״, שהיא לשון ריבוי. ומעירים, והתניא [וכן שנויה בברייתא]: מה שנאמר ״תורת המצורע״ — בא לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא. יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא? תלמוד לומר: ״זאת״.

The Gemara objects: If so, that this halakha is derived from a verse, then even in the case of a poor leper who brings the offering of a wealthy person as well, he should not fulfill his obligation. The Gemara rejects that suggestion: This is not so, as the verse returned to state: “This shall be the law of the leper,” which includes a leper who brings an inappropriate offering. As it is taught in a baraita that the phrase “the law of the leper” serves to include a poor leper who brought the offering of a wealthy person, that he has fulfilled his obligation. One might have thought that even in the case of a wealthy leper who brought the offering of a poor person, he has fulfilled his obligation. Therefore, the verse states: “This shall be the law.”

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(26) וְלֵילַף מִינֵּיהּ אֲמַר קְרָא {ויקרא י״ד:כ״א} וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מְצוֹרָע הוּא דְּעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי הוּא דְּלֹא יָצָא אֲבָל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי יָצָא.:

The Gemara raises a difficulty: But why not derive a principle from that verse that with regard to any sliding-scale offering, a wealthy person who brings a poor person’s offering has not fulfilled his obligation? The Gemara answers: With regard to a leper the verse states: “And if he is poor and cannot afford” (Leviticus 14:21). The emphasis of “he” teaches that it is only with regard to a leper that a wealthy person who brought a poor person’s offering has not fulfilled his obligation. But in the case of one who defiles the Temple, i.e., he entered the Temple while ritually impure, a wealthy person who brought a poor person’s offering has fulfilled his obligation.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וליליף מיניה – למטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני דלא יצא כמו מצורע:

ולילף מיניה – דמה מצורע עשיר אינו יוצא בקרבן עני אף מטמא מקדש עשיר נמי לא יצא בקרבן עני.

הוא – משמע הוא ולא אחר.

ושואלים: ולילף מיניה [ושנלמד מכאן] הלכה כללית לשאר חייבי קרבן עולה ויורד, שכל עשיר שהביא קרבן עני לא יצא! ומשיבים, אמר קרא [המקרא] לגבי מצורע: ״ואם דל הוא ואין ידו משגת״ (שם כא), והמלה ״הוא״ באה להדגיש: מצורע הוא דינו כן, שעשיר שהביא קרבן עני הוא שלא יצא, אבל מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני — יצא בכל זאת.

The Gemara raises a difficulty: But why not derive a principle from that verse that with regard to any sliding-scale offering, a wealthy person who brings a poor person’s offering has not fulfilled his obligation? The Gemara answers: With regard to a leper the verse states: “And if he is poor and cannot afford” (Leviticus 14:21). The emphasis of “he” teaches that it is only with regard to a leper that a wealthy person who brought a poor person’s offering has not fulfilled his obligation. But in the case of one who defiles the Temple, i.e., he entered the Temple while ritually impure, a wealthy person who brought a poor person’s offering has fulfilled his obligation.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(27) מתני׳מַתְנִיתִין: ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּבָשִׂים קוֹדְמִין אֶת הָעִזִּים בְּכׇל מָקוֹם יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:ל״ב} וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קׇרְבָּנוֹ לְחַטָּאת מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין.

MISHNA: Rabbi Shimon says: Lambs precede goats almost everywhere in the Torah that they are both mentioned, as in the verse: “You shall take it from the lambs or from the goats” (Exodus 12:5). One might have thought that it is due to the fact that sheep are more select than goats. Therefore, the verse states: “And he shall bring for his offering a goat” (Leviticus 4:28), after which it is written: “And if he bring a lamb as his offering for a sin offering” (Leviticus 4:32), which teaches that both of them are equal.

קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה כריתות ו׳:ט׳

ת״ל אם כבש אם עז מלמד ששניהן שקולין – תורין (קודם) כתובין בתורה קודם לבני יונה בכל מקום:

מתני׳ כבשים קודמין לעזים – דבכל דוכתא כתיב מן הכבשים והדר מן העזים תקחו וכן או לשה בכבשים או בעזים.

יכול – האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש.

ה״ג: ת״ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת ולא גרסינן אם עז.

ת״ל ואם כבש יביא וגו׳ – ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים כאן הקדים עז לכבש ובחטאת יחיד כתיב. אלמא איזה שירצה יקריב.

ב משנה בענין ששנינו במשנה הקודמת, שמביאים מהקדש כשבה שעירה ולהיפך, מביאים מה שר׳ שמעון אומר: כבשים קודמין את העזים בכל מקום, שבכל מקום בתורה נאמרו כבשים לפני עיזים, וכגון ״מן הכבשים ומן העזים תקחו״ (שמות יב, ה), יכול מפני שהן מובחרים מהם, שאם יש אפשרות מוטב להביא כבש? תלמוד לומר בענין קרבן החטאת: ״והביא קרבנו שעיר עזים״, (ויקרא ד, כח), ואחר כך: ״ואם כבש יביא קרבנו לחטאת״ (שם לב) — מלמד ששניהם שקולין.

MISHNA: Rabbi Shimon says: Lambs precede goats almost everywhere in the Torah that they are both mentioned, as in the verse: “You shall take it from the lambs or from the goats” (Exodus 12:5). One might have thought that it is due to the fact that sheep are more select than goats. Therefore, the verse states: “And he shall bring for his offering a goat” (Leviticus 4:28), after which it is written: “And if he bring a lamb as his offering for a sin offering” (Leviticus 4:32), which teaches that both of them are equal.

קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(28) תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ב:ו׳} (תּוֹר וּבְנֵי) [וּבֵן] יוֹנָה אוֹ תוֹר לְחַטָּאת מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין.

Similarly, doves precede pigeons almost everywhere in the Torah, as in the verse: “And he shall bring his guilt offering…two doves, or two pigeons” (Leviticus 5:7). One might have thought that it is due to the fact that doves are more select than pigeons. Therefore, the verse states: “And a pigeon or a dove for a sin offering” (Leviticus 12:6), with the usual order reversed, which teaches that both of them are equal.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

יכול מפני שמובחרים ת״ל ובן יונה או תור – לכך הקדים כאן ובן יונה מלמד ששניהן שקולין:

תורין קודמין לבני יונה – דברוב מקומות כתיב ברישא תורין והדר בני יונה.

וכן תורין קודמין לבני יונה בכל מקום בתורה (ראה ויקרא ה, ז ועוד), יכול מפני שהן מובחרים מהן? תלמוד לומר בקרבן היולדת: ״(תור ובני) [ובן] יונה או תור לחטאת״ (שם יב, ו), בן יונה ואחר כך תור — מלמד ששניהם שקולין.

Similarly, doves precede pigeons almost everywhere in the Torah, as in the verse: “And he shall bring his guilt offering…two doves, or two pigeons” (Leviticus 5:7). One might have thought that it is due to the fact that doves are more select than pigeons. Therefore, the verse states: “And a pigeon or a dove for a sin offering” (Leviticus 12:6), with the usual order reversed, which teaches that both of them are equal.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(29) הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁכִּיבּוּד הָאָב קוֹדֵם עַל כִּיבּוּד הָאֵם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:ג׳} אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים ^ההָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכׇל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּיבִין בִּכְבוֹד אָבִיו.

Likewise, mention of the father precedes that of the mother almost everywhere in the Torah, as in the verse: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). One might have thought that it is due to the fact that the honor of the father takes precedence over the honor of the mother. Therefore, the verse states: “Every man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), with the order reversed, which teaches that both of them are equal. But the Sages said: Honor of the father takes precedence over honor of the mother everywhere, due to the fact that both the son and his mother are obligated in the honor of his father.

ה. רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״ד
טור יורה דעה ר״מ:י״ד
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:י״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״ד
טור יורה דעה ר״מ:י״ד
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:י״ד

וכן האב קודם כתוב בתורה לאם בכל מקום אבל אמרו חכמים כאן גבי כיבוד אב ואם דאע״ג דאמרינן דשניהן שקולין הני מילי לקיבול שכר שמקבל שכר על כיבוד אם כעל כיבוד אב אבל מכל מקום אמרו חכמים כיבוד האב קודם לכיבוד האם שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו:

יכול מפני שכבוד אב עדיף כו׳. ר״ל יכול דמקרא מוכיח לה דעדיף כבוד אב מדכתיב כבד את אביך ואת אמך שהקדים כבוד אב לכבוד אם ובנתגרשה נמי אב קודם לאם ת״ל איש אמו ואביו תיראו שהקדים אם לאב גבי מורא מלמד ששקולים אבל חכמים אמרו כן מסברא דכיבוד אב קודם בלא נתגרשה מפני שהוא ואמו כו׳ והכי אמרינן בפ״ק דקדושין בנתגרשה דאזל האי טעמא ואביו ואמו שוין הן וק״ל:

וכן האב קודם לאם בכל מקום בתורה, וכגון ״כבד את אביך ואת אמך״ (שמות כ, יא), יכול מפני שכיבוד האב קודם ועדיף על כיבוד האם? תלמוד לומר: ״איש אמו ואביו תיראו״ (ויקרא יט, ג), תחילה האם ואחר כך האב — מלמד ששניהם שקולין, אבל אמרו חכמים: מכל מקום כבוד האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא (הבן) וגם אמו חייבין בכבוד אביו.

Likewise, mention of the father precedes that of the mother almost everywhere in the Torah, as in the verse: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). One might have thought that it is due to the fact that the honor of the father takes precedence over the honor of the mother. Therefore, the verse states: “Every man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), with the order reversed, which teaches that both of them are equal. But the Sages said: Honor of the father takes precedence over honor of the mother everywhere, due to the fact that both the son and his mother are obligated in the honor of his father.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(30) וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה ^ואִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב הָרַב קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכׇל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּיבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ.:

And likewise with regard to Torah study, if the son was privileged to acquire most of his Torah knowledge from studying before the teacher, honor of the teacher takes precedence over honor of the father, due to the fact that both the son and his father are obligated in the honor of his teacher, as everyone is obligated in the honor of Torah scholars.

ו. רמב״ם הלכות תלמוד תורה ה׳:א׳
טור יורה דעה רמ״ב:ל״ד
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ב:ל״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות תלמוד תורה ה׳:א׳
טור יורה דעה רמ״ב:ל״ד
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ב:ל״ד

וכן בתלמוד תורה אם זכה הבן לפני רבו – הרב שלומד ממנו חכמה וזכה שעולה בידו תלמודו כיבוד רבו קודם לכיבוד אביו שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו:

שם אם זכה הבן לפני הרב כו׳. עי׳ ברמב״ם בפי׳ המשנה:

וכן הדין בתלמוד תורה, אם זכה הבן לפני הרב, שרוב חכמתו ממנו — הרב קודם את האב בכל מקום, והטעם: מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו, שכל אדם חייב בכבודם של חכמים.

And likewise with regard to Torah study, if the son was privileged to acquire most of his Torah knowledge from studying before the teacher, honor of the teacher takes precedence over honor of the father, due to the fact that both the son and his father are obligated in the honor of his teacher, as everyone is obligated in the honor of Torah scholars.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(31) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ד׳אַרְבַּע צְוָוחוֹת צָוְוחָה עֲזָרָה צְוָוחָה אחת הוֹצִיאוּ מִיכָּן בְנֵי עֵלִי חׇפְנִי וּפִנְחָס שֶׁטִּימְּאוּ אֶת הַהֵיכָל.

GEMARA: With regard to the mishna’s discussion of lambs and goats, the Sages taught in a baraita: The Temple courtyard cried four cries. The first cry was: Remove Ḥofni and Pineḥas the sons of Eli the priest from here, as they have rendered the Sanctuary in Shiloh impure (see I Samuel 4:13–22).

מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שטימאו את היכל ה׳ כדכתיב כי נאצו האנשים האלה את מנחת ה׳ – וכתיב ואשר ישכבון הנשים הצובאות:

שם ת״ר ד׳ צווחות כו׳. כל הסוגיא מפורש בפ׳ מקום שנהגו:

הדרן עלך מסכת כריתות

ג גמרא אגב ענין זה של כבשים ועיזים מביאים מעשה, תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבע צווחות צווחה העזרה צווחה אחת: הוציאו מיכן את בני עלי הכהן, חפני ופנחס שטימאו את ההיכל את המשכן שבשילה במעשיהם (ראה שמואל א ב, יג—כב).

GEMARA: With regard to the mishna’s discussion of lambs and goats, the Sages taught in a baraita: The Temple courtyard cried four cries. The first cry was: Remove Ḥofni and Pineḥas the sons of Eli the priest from here, as they have rendered the Sanctuary in Shiloh impure (see I Samuel 4:13–22).

מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(32) צְוָוחָה שְׁנִיָּה פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נִדְבַּאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקַאי וִימַלֵּא כְּרֵסוֹ מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם אָמְרוּ עַל בֶּן נִדְבַּאי שֶׁהָיָה אוֹכֵל ארבע סְאָה גּוֹזָלוֹת

The second cry was: Open the gates, and let Yoḥanan ben Nedavai, the student of Pinkai, enter and fill his belly with meat of offerings consecrated to Heaven, as he is worthy to eat offerings. They said about ben Nedavai that he would eat four se’a of doves

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

צווחה שניה: פתחו שערים ויכנס יוחנן בן נדבאי תלמידו של פינקאי וימלא כרסו מקדשי שמים, שראוי הוא לכך. אמרו על בן נדבאי, שהיה אוכל ארבע סאה גוזלות

The second cry was: Open the gates, and let Yoḥanan ben Nedavai, the student of Pinkai, enter and fill his belly with meat of offerings consecrated to Heaven, as he is worthy to eat offerings. They said about ben Nedavai that he would eat four se’a of doves

פירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות כח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כריתות כח., עין משפט נר מצוה כריתות כח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות כח., הערוך על סדר הש"ס כריתות כח., רש"י כריתות כח., מהרש"א חידושי אגדות כריתות כח., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות כח.

Keritot 28a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Keritot 28a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 28a, Attributed to R. Gershom Keritot 28a, Collected from HeArukh Keritot 28a, Rashi Keritot 28a, Maharsha Chidushei Aggadot Keritot 28a, Steinsaltz Commentary Keritot 28a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון