בן עמי – בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה.
אמר אל תצורם ואל תתגר בם – ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש״מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית יט) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו.
(1) 
הוּא דְּלָא הָא צַעוֹרֵי צַעֲרִינְהוּ וְאִילּוּ צְעִירָה דקרייה בֶּן עַמִּי א״ל אֲמַר לֵיהּ {דברים ב׳:י״ט} אַל תְּצוּרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כְּלָל אֲפִילּוּ צַעוֹרֵי לָא.
הוּא דְּלָא הָא צַעוֹרֵי צַעֲרִינְהוּ וְאִילּוּ צְעִירָה דקרייה בֶּן עַמִּי that one may not contend with them, but it is permitted to harass them. While concerning the offspring of the younger daughter, who called her son ben Ami, son of my people, avoiding any direct mention of the baby’s father, God said to Moses: “Neither harass them, nor contend with them” (Deuteronomy 2:19), at all. Even to harass them is not permitted.
הוא שלא עושים איתם, הא צעורי צערינהו [הרי לצער מותר לצער אותם]. ואילו צעירה דקרייה [שקראה אותו] ״בן עמי״ אלא שאמרה בלשון נקיה שהוא מן המשפחה, אמר ליה [לו] הקב״ה למשה: ״אל תצרם ואל תתגר בם״ (דברים ב, יט), כלומר אסור להתגרות בהם כלל, אפילו צעורי [לצער] לא.
that one may not contend with them, but it is permitted to harass them. While concerning the offspring of the younger daughter, who called her son ben Ami, son of my people, avoiding any direct mention of the baby’s father, God said to Moses: “Neither harass them, nor contend with them” (Deuteronomy 2:19), at all. Even to harass them is not permitted.
הכל
(2) א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין א״ר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה שֶׁבִּשְׂכַר לַיְלָה אַחַת שֶׁקָּדְמָה בְּכִירָה לַצְּעִירָה זָכְתָה וּקְדָמַתָּה אַרְבַּע דּוֹרוֹת לַמַּלְכוּת.
Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person should always be first to perform a matter of a mitzva, as in reward for one night that the elder daughter preceded the younger daughter, she merited and preceded her to royalty by four generations. Ruth the Moabite, ancestor of King David, descended from her son Moab, and she preceded Naamah the Ammonite, who was married to King Solomon, by four generations.
Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person should always be first to perform a matter of a mitzva, as in reward for one night that the elder daughter preceded the younger daughter, she merited and preceded her to royalty by four generations. Ruth the Moabite, ancestor of King David, descended from her son Moab, and she preceded Naamah the Ammonite, who was married to King Solomon, by four generations.
וקדמתה ארבע דורות – בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית.
אמר ר׳ חייא בר אבין אמר ר׳ יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות, לפי שממואב יצאה רות המואביה שקדמה בכמה דורות לנעמה העמונית שנכנסה גם כן לתוך מלכות ישראל.
Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person should always be first to perform a matter of a mitzva, as in reward for one night that the elder daughter preceded the younger daughter, she merited and preceded her to royalty by four generations. Ruth the Moabite, ancestor of King David, descended from her son Moab, and she preceded Naamah the Ammonite, who was married to King Solomon, by four generations.
הכל
(3) תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ד׳:כ״ז} מֵעַם הָאָרֶץ פְּרָט לְמָשִׁיחַ מֵעַם הָאָרֶץ פְּרָט לְנָשִׂיא.
§ The Sages taught in a baraita: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). The phrase “from among the common people” serves to exclude the anointed priest; the phrase “from among the common people” also serves to exclude the king.
§ The Sages taught in a baraita: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). The phrase “from among the common people” serves to exclude the anointed priest; the phrase “from among the common people” also serves to exclude the king.
ת״ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ – ולא כל ע״ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד.
למה לי מעם הארץ – למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: ״ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ״ (ויקרא ד, כז) — הרי זה לשון מיעוט — פרט למשיח, ״מעם הארץ״ — פרט לנשיא, ויש לשאול:
§ The Sages taught in a baraita: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). The phrase “from among the common people” serves to exclude the anointed priest; the phrase “from among the common people” also serves to exclude the king.
הכל
(4) וַהֲלֹא כְּבָר יָצְאוּ מָשִׁיחַ לִידּוֹן בְּפַר נָשִׂיא לִידּוֹן בְּשָׂעִיר שֶׁיָּכוֹל מָשִׁיחַ עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה לְחוֹדֵיהּ מֵבִיא כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר מֵעַם הָאָרֶץ פְּרָט לְמָשִׁיחַ מֵעַם הָאָרֶץ פְּרָט לְנָשִׂיא.
The baraita continues: But weren’t these individuals already excluded from bringing a ewe or a female goat as a sin-offering, as an anointed priest is subject to atonement with a bull, and a king is subject to atonement with a male goat? Why then is an additional exclusionary derivation necessary? The baraita answers: The derivation is necessary, as one might have thought that an anointed priest brings a bull for absence of awareness of the matter together with the unwitting performance of an action, but that he brings a ewe or a female goat, as does a non-priest, for the unwitting performance of an action alone. Therefore, the verse states: “From among the common people,” which serves to exclude the anointed priest, who is completely exempt from bringing a sin-offering for an unwitting transgression unless it was committed on the basis of his own erroneous ruling. The baraita concludes: The phrase “from among the common people” serves to exclude the king.
The baraita continues: But weren’t these individuals already excluded from bringing a ewe or a female goat as a sin-offering, as an anointed priest is subject to atonement with a bull, and a king is subject to atonement with a male goat? Why then is an additional exclusionary derivation necessary? The baraita answers: The derivation is necessary, as one might have thought that an anointed priest brings a bull for absence of awareness of the matter together with the unwitting performance of an action, but that he brings a ewe or a female goat, as does a non-priest, for the unwitting performance of an action alone. Therefore, the verse states: “From among the common people,” which serves to exclude the anointed priest, who is completely exempt from bringing a sin-offering for an unwitting transgression unless it was committed on the basis of his own erroneous ruling. The baraita concludes: The phrase “from among the common people” serves to exclude the king.
שיכול – כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט.
ת״ל מעם הארץ פרט למשיח – דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה.
כבר ביארנו בכהן משיח שעל העלם דבר ושגגת מעשה מביא פר ובשגגת מעשה לבד פטור מכלום אבל הנשיא בשגגת עצמו מביא שעיר כמו שהתבאר וכן ביארנו שאם חטא עד שלא נתמנה מביא קרבן הדיוט:
תפשוט ליה כו׳ אכל חלב והפריש קרבן נתממר כו׳ ק״ק דהיאך ס״ד למיפשט מהא דאפילו באכל כזית חלב וגם הפריש קרבן ונתממר נדחה והכא פשיטא לן באכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואפילו לא עבר שהוא חייב ולא נדחה מקרבן וא״כ ע״כ היינו טעמא כדמסיק דנתממר לאו בר אתויי קרבן כו׳ ודו״ק:
הלא כבר יצאו במפורש בפסוקים הקודמים משיח לידון ולהביא פר, נשיא לידון בשעיר, ואם כן, לשם מה צריך מיעוט נוסף! ומשיבים: שיכול, הייתי לומר כך: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה [בלבד] מביא כשבה ושעירה כשאר אדם? תלמוד לומר: ״מעם הארץ״ — לומר פרט למשיח, שפטור לגמרי מקרבן. וכן ״מעם הארץ״ — פרט לנשיא.
The baraita continues: But weren’t these individuals already excluded from bringing a ewe or a female goat as a sin-offering, as an anointed priest is subject to atonement with a bull, and a king is subject to atonement with a male goat? Why then is an additional exclusionary derivation necessary? The baraita answers: The derivation is necessary, as one might have thought that an anointed priest brings a bull for absence of awareness of the matter together with the unwitting performance of an action, but that he brings a ewe or a female goat, as does a non-priest, for the unwitting performance of an action alone. Therefore, the verse states: “From among the common people,” which serves to exclude the anointed priest, who is completely exempt from bringing a sin-offering for an unwitting transgression unless it was committed on the basis of his own erroneous ruling. The baraita concludes: The phrase “from among the common people” serves to exclude the king.
הכל
(5) תִּינַח מָשִׁיחַ אֶלָּא נָשִׂיא בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה הוּא דְּמַיְיתֵי.
The Gemara challenges: Granted, in the case of an anointed priest it is clear why an additional exclusionary derivation is necessary. But in the case of a king, it is for the unwitting performance of an action that he brings a goat as his offering. Why then is the additional derivation necessary?
The Gemara challenges: Granted, in the case of an anointed priest it is clear why an additional exclusionary derivation is necessary. But in the case of a king, it is for the unwitting performance of an action that he brings a goat as his offering. Why then is the additional derivation necessary?
ומקשים: תינח [נניח] משיח, שהסברנו מדוע נצרך הכתוב אלא נשיא הלוא בשגגת מעשה הוא דמייתי [שמביא]! ואם כן, מה בא למעט?
The Gemara challenges: Granted, in the case of an anointed priest it is clear why an additional exclusionary derivation is necessary. But in the case of a king, it is for the unwitting performance of an action that he brings a goat as his offering. Why then is the additional derivation necessary?
הכל
(6) אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה קמ״ל הָנִיחָא לר״ש לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָזֵל בָּתַר יְדִיעָה אֶלָּא לְרַבָּנַן דְּאָזְלוּ בָּתַר חֲטָאָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and thereafter his transgression became known to him. It could enter your mind to say: Let him bring a ewe or a female goat because he performed the transgression before he became king. Therefore, the verse teaches us that he brings a male goat as he is now a king. The Gemara challenges: This works out well according to Rabbi Shimon, who follows the time of knowledge, and holds that one brings the offering on the basis of his status at the time when his transgression became known to him. But according to the Rabbis, who follow the time of the performance of the sin, what can be said?
Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and thereafter his transgression became known to him. It could enter your mind to say: Let him bring a ewe or a female goat because he performed the transgression before he became king. Therefore, the verse teaches us that he brings a male goat as he is now a king. The Gemara challenges: This works out well according to Rabbi Shimon, who follows the time of knowledge, and holds that one brings the offering on the basis of his status at the time when his transgression became known to him. But according to the Rabbis, who follow the time of the performance of the sin, what can be said?
ס״ד אמינא – הואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט.
קמ״ל – מעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה.
אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה – ומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח״כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות.
מאי איכא למימר – דממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא.
הכא ב״ע כגון שאכל חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואח״כ נודע לו מהו דתימא נייתי כשבה או שעירה קמ״ל תינח לר״ש דאזיל בתר ידיעה הלכך פטור אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה גרידא אמאי פטור. הב״ע שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו בכדי אכילת פרס מהו דתימא נייתי כשבה או שעירה דצרף אכילה בתרייתא בהדי אכילה קמייתא קמ״ל. ואיכא גירסא אחרת בספרים הב״ע כגון שאכל כזית חלב כשהוא נשיא ועבר ואח״כ נודע לו מהו דתימא נייתי כשבה או שעירה קמ״ל. תינח לר״ש דאזיל בתר ידיעה הלכך לא יכול למפרך והלא כבר יצא נשיא לידון בשעיר דנשיא בכה״ג לאו בכלל חיובא דשעיר הוה ואצטריך ליה למעוטי מדין הדיוט דסד״א לייתי כשעת ידיעה. ואע״ג דחטא עד שלא נתמנה ונתמנה ונודע לו לא אזיל ר״ש בתר ידיעה להביא שעיר אע״ג דליכא קרא למעוטי אלא מסברא הוא דאית ליה [הכי] הכא (ה״נ) צריך קרא דהיכא דהוה חטאה וידיעה בתרי גווני מסתבר טפי לילך אחר ידיעה הגורמת הבאת קרבן להשוות קרבן זה לרוב צבור כגון אכל כשהוא נשיא ועבר ונודע לו דסד״א ניזל בתר ידיעה להביא כשבה או שעירה כרוב צבור להכי אצטריך קרא למעוטי. אבל אכל כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו מסברא לא אזלי׳ בתר ידיעה להביא קרבן נשיא. אלא לרבנן דאזלי בתר חטא דתנן כהן המשיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחתו וכן נשיא שחטא ואח״כ עבר מנשיאתו משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר מאי איכא למימר כיון דנשיא בכלל חיובא דשעיר ל״ל למעוטי לנשיא ממעוטא דעם הארץ והלא כבר יצא נשיא לידון בשעיר. הב״ע שאכל חצי זית חלב כשהוא נשיא ועבר והשלימה בכדי אכילת פרס ונודע לו מהו דתימא כיון דלא השלים השעור כשהוא נשיא לא קרינן ביה אשר נשיא יחטא לצטרף חצי זית קמא בהדי חצי זית בתרא וליתי כשבה או שעירה כרוב צבור (דאיכא) [דליכא] למפרך והלא כבר יצא נשיא לידון בשעיר דבכה״ג לא יצא לידון בשעיר קמ״ל דפטור אף מכשבה או שעירה. וגירסא זו נראה עיקר דאמר נשיא יחטא משמע דאתי למעוטי כשאכל כשהוא נשיא וללישנא קמא במאי דבעי למימר מעיקרא אכל כשהוא הדיוט. ועוד דמסתברא דהא דאזיל ר״ש בתר ידיעה מסברא ידע ליה ולאו מקרא מדלא מייתי האי קרא למדרש טעמיה דר״ש:
אמר רב זביד משמיה [משמו] של רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שאכל בשגגה כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה למלכות ואחר כך נודע לו שחטא, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] נייתי [שיביא] כשבה או שעירה שהרי חטא כהדיוט, קמשמע לן [משמיע לנו] שיביא שעיר כנשיא. ושואלים: הניחא [זה נוח] לשיטת ר׳ שמעון דאזל בתר [שהולך אחר] הידיעה, ולפי הזמן שנודע לו כך מביא את הקרבן, אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה מאי איכא למימר [לדעת חכמים שהולכים אחר זמן החטא מה יש לומר]?
Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and thereafter his transgression became known to him. It could enter your mind to say: Let him bring a ewe or a female goat because he performed the transgression before he became king. Therefore, the verse teaches us that he brings a male goat as he is now a king. The Gemara challenges: This works out well according to Rabbi Shimon, who follows the time of knowledge, and holds that one brings the offering on the basis of his status at the time when his transgression became known to him. But according to the Rabbis, who follow the time of the performance of the sin, what can be said?
הכל
(7) אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן אכְּגוֹן שֶׁאָכַל חֲצִי כְּזַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה וְהִשְׁלִימוֹ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נִצְטְרֵף וְנַיְיתֵי כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
Rather, Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and he then finished eating the olive-bulk of forbidden fat, and thereafter it became known to him that he had eaten forbidden fat. It could enter your mind to say: Let the two halves combine and let him bring a ewe or a female goat. Therefore, the verse teaches us that the status of a king is not like that of a commoner. Since a king brings a special offering, the half olive-bulk that he ate before becoming king does not combine with the half olive-bulk that he ate as a king.
Rather, Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and he then finished eating the olive-bulk of forbidden fat, and thereafter it became known to him that he had eaten forbidden fat. It could enter your mind to say: Let the two halves combine and let him bring a ewe or a female goat. Therefore, the verse teaches us that the status of a king is not like that of a commoner. Since a king brings a special offering, the half olive-bulk that he ate before becoming king does not combine with the half olive-bulk that he ate as a king.
ס״ד אמינא נצטרף – חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה.
קמ״ל – מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה.
אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית אחר שנתמנה נשיא ושתיהן בהעלם אחד אינו מצטרף ופטור מכלום וכן אם אכל חצי זית כשהוא נשיא ועבר נשיאותו ואכל חצי זית אחר כל שחציו בהדיוטות וחציו בנשיאות אינו מצטרף אבל אם אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה נשיא והעבירוהו ואחר שעבר אכל חצי זית אחר הואיל ושניהם בהדיוטות אכל ובהעלם אחד יראה שמצטרף ואין הנשיאות מפסקת ביניהם לעכבן שלא להצטרף וגדולי המחברים דנין אותה בספק ואין לשון הגמרא מוכיח כן ובכהן משיח אין מצטרף שהרי אחר שנתמנה אין לו בשגגת מעשה שום חיוב אא״כ בהעלם הוראה מה שאין כן קודם שנתמנה:
אלא אמר רב זביד משמיה [משמו] של רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שאכל בשגגה חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה לנשיאות והשלימו לכזית שלם שחזר ואכל עוד חצי זית מזה, ואחר כך נודע לו שהיה זה חלב, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] נצטרף שיצטרפו שני חצאי הזיתים, ונייתי [ויביא] כשבה או שעירה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו]. הכתוב שאין הנשיא ככל אדם, וכיון שיש לו קרבן מיוחד אין חטאו מצטרף כהדיוט.
Rather, Rav Zevid said in the name of Rava: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and he then finished eating the olive-bulk of forbidden fat, and thereafter it became known to him that he had eaten forbidden fat. It could enter your mind to say: Let the two halves combine and let him bring a ewe or a female goat. Therefore, the verse teaches us that the status of a king is not like that of a commoner. Since a king brings a special offering, the half olive-bulk that he ate before becoming king does not combine with the half olive-bulk that he ate as a king.
הכל
(8) בבְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן נְשִׂיאוּת מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֲצִי כְּזַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה וְעָבַר וְהִשְׁלִימוֹ הָתָם הוּא דְּלָא מִצְטְרֵף דְּאַכְלֵיהּ פַּלְגָא כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וּפַלְגָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא אֲבָל הָכָא דְּאִידֵּי וְאִידֵּי כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט אַכְלֵיהּ מִצְטְרֵף אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא מַאי.
Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to kingship, what is the halakha? Does it interpose between two parts of a transgression and prevent them from combining? What are the circumstances? It is a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and then was removed from his position, and then finished eating the olive-bulk of forbidden fat. Perhaps it is there, in the previous case, that the two actions do not combine, as he ate half when he was a commoner and half when he was king. But here, where he ate both this half and that half when he was a commoner, they combine. Or perhaps it is no different, and once he was appointed king and his status changed, the two actions do not combine. What is the halakha?
Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to kingship, what is the halakha? Does it interpose between two parts of a transgression and prevent them from combining? What are the circumstances? It is a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and then was removed from his position, and then finished eating the olive-bulk of forbidden fat. Perhaps it is there, in the previous case, that the two actions do not combine, as he ate half when he was a commoner and half when he was king. But here, where he ate both this half and that half when he was a commoner, they combine. Or perhaps it is no different, and once he was appointed king and his status changed, the two actions do not combine. What is the halakha?
בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק שלא יצטרפו שני חלקים של עבירה, היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה לנשיאות ואחר כך ועבר ממינויו, והשלימו אכל עוד מחצית כזית באותו העלם, וצדדי השאלה: האם נאמר, התם [שם] הוא במקרה הקודם שלא מצטרף, דאכליה פלגא [שאכל אותו חצי] כשהוא הדיוט ופלגא [וחצי] כשהוא נשיא, אבל הכא [כאן] דאידי ואידי [שזה וזה] כשהוא הדיוט אכליה [אכלו] — מצטרף והרי זה כאוכל שיעור שלם באותו מצב, או דלמא לא שנא [שמא אינו שונה], שכיון שנתמנה לנשיאות נשתנה דינו בינתים. מאי [מה הדין]?
Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to kingship, what is the halakha? Does it interpose between two parts of a transgression and prevent them from combining? What are the circumstances? It is a case where one unwittingly ate half an olive-bulk of forbidden fat when he was a commoner, and he was then appointed king, and then was removed from his position, and then finished eating the olive-bulk of forbidden fat. Perhaps it is there, in the previous case, that the two actions do not combine, as he ate half when he was a commoner and half when he was king. But here, where he ate both this half and that half when he was a commoner, they combine. Or perhaps it is no different, and once he was appointed king and his status changed, the two actions do not combine. What is the halakha?
הכל
(9) תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא דְּאָמַר עוּלָּא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גאָכַל חֵלֶב וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְנִשְׁתַּמֵּד1 וְחָזַר בּוֹ הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה הָכִי הַשְׁתָּא מְשׁוּמָּד2 דלָאו בַּר אֵתוֹיֵי קׇרְבָּן הוּא הַאי בַּר אֵתוֹיֵי קׇרְבָּן הוּא.
The Gemara suggests: Resolve the dilemma from that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate forbidden fat and designated an offering for his unwitting sin, and he became an apostate, and then retracted his apostasy, since he was disqualified from bringing the offering as an apostate he shall remain disqualified from bringing an offering for that sin. The Gemara rejects this: How can these cases be compared? An apostate is ineligible as far as bringing an offering of any kind is concerned; this king is eligible with regard to bringing an offering, albeit of a different type.
The Gemara suggests: Resolve the dilemma from that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate forbidden fat and designated an offering for his unwitting sin, and he became an apostate, and then retracted his apostasy, since he was disqualified from bringing the offering as an apostate he shall remain disqualified from bringing an offering for that sin. The Gemara rejects this: How can these cases be compared? An apostate is ineligible as far as bringing an offering of any kind is concerned; this king is eligible with regard to bringing an offering, albeit of a different type.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״והמיר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
ומציעים: תפשוט ליה מהא [תפתור את הבעיה הזו מזו] שאמר עולא אמר ר׳ יוחנן: מי שאכל חלב והפריש קרבן על שגגתו והמיר דתו, ואחר כך חזר בו מהמרתו, אף על פי כן הואיל ונדחה מהקרבן הזה בהיותו מומר — ידחה לגמרי. ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]? מומר לאו בר אתויי [לא בן הבאת] קרבן הוא מכל סוג, האי [זה] הנשיא בר אתויי [בן הבאת] קרבן הוא אלא שהוא מביא קרבן אחר.
The Gemara suggests: Resolve the dilemma from that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate forbidden fat and designated an offering for his unwitting sin, and he became an apostate, and then retracted his apostasy, since he was disqualified from bringing the offering as an apostate he shall remain disqualified from bringing an offering for that sin. The Gemara rejects this: How can these cases be compared? An apostate is ineligible as far as bringing an offering of any kind is concerned; this king is eligible with regard to bringing an offering, albeit of a different type.
הכל
(10) בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי זֵירָא מֵרַב שֵׁשֶׁת אָכַל סָפֵק חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה וְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ מַהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָזְלִי בָּתַר חֲטָאָה לָא תִּבְּעֵי לָךְ הדְּמַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
Rabbi Zeira raised a dilemma before Rav Sheshet: If one ate meat when he was a commoner, and there was uncertainty as to whether or not it was forbidden fat, and subsequently he was appointed king and his uncertainty became known to him, what is the halakha? According to the opinion of the Rabbis, who follow the time of the actual transgression, do not raise the dilemma, as in their opinion, he is liable to bring a provisional guilt-offering. Rather, when you raise the dilemma it is according to the opinion of Rabbi Shimon, who follows the time of awareness of the transgression.
Rabbi Zeira raised a dilemma before Rav Sheshet: If one ate meat when he was a commoner, and there was uncertainty as to whether or not it was forbidden fat, and subsequently he was appointed king and his uncertainty became known to him, what is the halakha? According to the opinion of the Rabbis, who follow the time of the actual transgression, do not raise the dilemma, as in their opinion, he is liable to bring a provisional guilt-offering. Rather, when you raise the dilemma it is according to the opinion of Rabbi Shimon, who follows the time of awareness of the transgression.
אכל ספק חלב כשהוא הדיוט – דקא סבור דשומן הוא.
ונתמנה ונודע לו על ספקו – שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל.
מהו – מי מייתי אשם תלוי או לא.
בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? ומעתה, אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה [לדעת חכמים שהולכים אחר זמן החטא] לא תבעי [תישאל] לך השאלה, שבוודאי מייתי [מביא] אשם תלוי, אלא כי תבעי [כאשר תישאל] לך השאלה היא אליבא [לפי שיטתו] של ר׳ שמעון,
Rabbi Zeira raised a dilemma before Rav Sheshet: If one ate meat when he was a commoner, and there was uncertainty as to whether or not it was forbidden fat, and subsequently he was appointed king and his uncertainty became known to him, what is the halakha? According to the opinion of the Rabbis, who follow the time of the actual transgression, do not raise the dilemma, as in their opinion, he is liable to bring a provisional guilt-offering. Rather, when you raise the dilemma it is according to the opinion of Rabbi Shimon, who follows the time of awareness of the transgression.
הכל
(11) מִדְּאִשְׁתַּנִּי לְוַדַּאי אִשְׁתַּנִּי לְסָפֵק אוֹ דִלְמָא כִּי אִשְׁתַּנִּי לְוַדַּאי דְּאִשְׁתַּנִּי קׇרְבָּן דִּידֵיהּ אֲבָל הָכָא דְּלָא אִשְׁתַּנִּי קׇרְבָּן דִּידֵיהּ אֵימָא לַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי תֵּיקוּ.
Is the halakha that from the fact that his status changed with regard to a definite transgression, as, if he was liable to bring a sin-offering and his sin became known to him after his coronation, he is completely exempt, it may be derived that his status changed with regard to an uncertain transgression as well, and he is exempt from bringing a provisional guilt-offering? Or perhaps when his status changed, it was with regard to a definite transgression only, as in that case his offering changed, since a king brings a goat as a sin-offering instead of a ewe or a female goat. But here, in the case of an uncertain transgression, as his offering does not change, say: Let him bring a provisional guilt-offering. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Is the halakha that from the fact that his status changed with regard to a definite transgression, as, if he was liable to bring a sin-offering and his sin became known to him after his coronation, he is completely exempt, it may be derived that his status changed with regard to an uncertain transgression as well, and he is exempt from bringing a provisional guilt-offering? Or perhaps when his status changed, it was with regard to a definite transgression only, as in that case his offering changed, since a king brings a goat as a sin-offering instead of a ewe or a female goat. But here, in the case of an uncertain transgression, as his offering does not change, say: Let him bring a provisional guilt-offering. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
מדאישתני לודאי – דקאמר ר׳ שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי.
או דלמא כי אישתני לודאי – היינו טעמא דר׳ שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר.
אבל הכא – כי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל.
דלא אישתני קרבן דידיה – דעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו.
האם נאמר מדאשתני [מכיון שהשתנה דינו] לגבי ודאי שאם היה חייב ודאי חטאת ונודע לו אחר שהתמנה לנשיא משתנה דינו ופטור לגמרי, גם אשתני [השתנה דינו] גם לענין ספק, ויהיה פטור מאשם תלוי, או דלמא [שמא] כי אשתני [כאשר השתנה דינו] לגבי ודאי, דאשתני [שהשתנה] קרבן דידיה [שלו], שהרי כנשיא חייב בשעיר אבל הכא דלא אשתני [כאן שלא השתנה] קרבן דידיה [שלו] אימא לייתי [אמור שיביא] אשם תלוי? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
Is the halakha that from the fact that his status changed with regard to a definite transgression, as, if he was liable to bring a sin-offering and his sin became known to him after his coronation, he is completely exempt, it may be derived that his status changed with regard to an uncertain transgression as well, and he is exempt from bringing a provisional guilt-offering? Or perhaps when his status changed, it was with regard to a definite transgression only, as in that case his offering changed, since a king brings a goat as a sin-offering instead of a ewe or a female goat. But here, in the case of an uncertain transgression, as his offering does not change, say: Let him bring a provisional guilt-offering. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
הכל
(12) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן מֵעַם הָאָרֶץ ופְּרָט לִמְשׁוּמָּד1.
§ The Sages taught: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). This serves to exclude an apostate. When an apostate sins unwittingly, he is exempt from liability to bring a sin-offering even if he repents for that sin, as even his unwitting action is considered intentional.
§ The Sages taught: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). This serves to exclude an apostate. When an apostate sins unwittingly, he is exempt from liability to bring a sin-offering even if he repents for that sin, as even his unwitting action is considered intentional.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למומר״.
§ The Sages taught: The verse states: “And if one soul from among the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty” (Leviticus 4:27). This serves to exclude an apostate. When an apostate sins unwittingly, he is exempt from liability to bring a sin-offering even if he repents for that sin, as even his unwitting action is considered intentional.
הכל
(13) ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן {ויקרא ד׳:כ״ב} אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם הַשָּׁב בִּידִיעָתוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ לֹא שָׁב בִּידִיעָתוֹ אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ.
The baraita continues: Rabbi Shimon bar Yosei says in the name of Rabbi Shimon: It is unnecessary to derive this halakha from that phrase, as it says in the same verse: “If any one of the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty; or if his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:27–28). From the words “be known to him” it is inferred that only one who repents due to his awareness, i.e., who would not have sinned had he known that the act was forbidden, brings an offering for his unwitting transgression and achieves atonement in this way. But one who does not repent due to his awareness that he sinned, e.g., an apostate, who would sin even after becoming aware that the act is forbidden, does not bring an offering for his unwitting action.
The baraita continues: Rabbi Shimon bar Yosei says in the name of Rabbi Shimon: It is unnecessary to derive this halakha from that phrase, as it says in the same verse: “If any one of the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty; or if his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:27–28). From the words “be known to him” it is inferred that only one who repents due to his awareness, i.e., who would not have sinned had he known that the act was forbidden, brings an offering for his unwitting transgression and achieves atonement in this way. But one who does not repent due to his awareness that he sinned, e.g., an apostate, who would sin even after becoming aware that the act is forbidden, does not bring an offering for his unwitting action.
ר׳ שמעון בר יוסי אומר משום (בשם) ר׳ שמעון: ראיה אחרת יש לכך, שנאמר בסוף הפסוק ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״ (ויקרא ד, כז), לומר: השב בידיעתו כלומר, כאשר נודע לו שחטא — חוזר מיד בתשובה, הוא האיש שמביא קרבן על שגגתו, אבל מי שלא שב בידיעתו שהוא משומד ואינו עושה תשובה על חטאיו, אינו מביא כלל קרבן על שגגתו.
The baraita continues: Rabbi Shimon bar Yosei says in the name of Rabbi Shimon: It is unnecessary to derive this halakha from that phrase, as it says in the same verse: “If any one of the common people sins unwittingly in performing one of the mitzvot of God that may not be done and he is guilty; or if his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:27–28). From the words “be known to him” it is inferred that only one who repents due to his awareness, i.e., who would not have sinned had he known that the act was forbidden, brings an offering for his unwitting transgression and achieves atonement in this way. But one who does not repent due to his awareness that he sinned, e.g., an apostate, who would sin even after becoming aware that the act is forbidden, does not bring an offering for his unwitting action.
הכל
(14) מַאי בֵּינַיְיהוּ א״ר אָמַר רַבִּי הַמְנוּנָא מְשׁוּמָּד1 לֶאֱכוֹל חֵלֶב וּמֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַדָּם אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מ״ס מָר סָבַר כֵּיוָן דִּמְשׁוּמָּד2 לֶאֱכוֹל חֵלֶב לְדָם נָמֵי מְשׁוּמָּד3 הָוֵי ומ״ס וּמָר סָבַר זלְדָם מִיהָא שָׁב בִּידִיעָתוֹ הוּא.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of the Rabbis and Rabbi Shimon concerning whether the halakha is derived from the earlier or later verse? Rav Hamnuna said: The difference between them is in the case of an apostate with regard to eating forbidden fat; they disagree as to whether or not he brings an offering for unwittingly consuming blood. One Sage, the Rabbis, holds: Since he is an apostate with regard to eating forbidden fat, he is also considered an apostate with regard to consuming blood. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: With regard to consuming blood, in any event, he is one who repents due to his awareness, as he is not considered an apostate with regard to blood.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of the Rabbis and Rabbi Shimon concerning whether the halakha is derived from the earlier or later verse? Rav Hamnuna said: The difference between them is in the case of an apostate with regard to eating forbidden fat; they disagree as to whether or not he brings an offering for unwittingly consuming blood. One Sage, the Rabbis, holds: Since he is an apostate with regard to eating forbidden fat, he is also considered an apostate with regard to consuming blood. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: With regard to consuming blood, in any event, he is one who repents due to his awareness, as he is not considered an apostate with regard to blood.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דמומר״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין חכמים ור׳ שמעון למעשה אם זו או זו הראיה? אמר רב המנונא: ההבדל הוא לגבי מי שהיה משומד לאכול חלב, שהוא אוכל חלב מתוך זדון, ומביא קרבן על הדם שחטא בו בשגגה, בזה איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: כיון שמשומד לאכול חלב — לגבי דם נמי [גם כן] משומד הוי [הוא], ומר סבר [וחכם זה ר׳ שמעון, סבור]: לדם מיהא [על כל פנים] שב בידיעתו הוא, שהרי אינו אוכל דם, ומשנודע לו הוא חוזר בתשובה.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of the Rabbis and Rabbi Shimon concerning whether the halakha is derived from the earlier or later verse? Rav Hamnuna said: The difference between them is in the case of an apostate with regard to eating forbidden fat; they disagree as to whether or not he brings an offering for unwittingly consuming blood. One Sage, the Rabbis, holds: Since he is an apostate with regard to eating forbidden fat, he is also considered an apostate with regard to consuming blood. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: With regard to consuming blood, in any event, he is one who repents due to his awareness, as he is not considered an apostate with regard to blood.
הכל
(15) וְהָא רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא מְשׁוּמָּד1 לֶאֱכוֹל חֵלֶב לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד2 לְדָם אֶלָּא הָכָא בְּאוֹכֵל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן וְנִתְחַלֵּף לוֹ בְּשׁוּמָּן וַאֲכָלוֹ קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר חכֵּיוָן דִּלְתֵאָבוֹן אָכֵיל בְּמֵזִיד מְשׁוּמָּד3 הוּא ומ״ס וּמָר סָבַר כֵּיוָן דְּאִילּוּ אַשְׁכַּח דְּהֶיתֵּרָא לָא אֲכַל דְּאִיסּוּרָא לָאו מְשׁוּמָּד4 הוּא.
The Gemara asks: But didn’t Rava say that everyone agrees that an apostate with regard to eating forbidden fat is not considered an apostate with regard to consuming blood? The Gemara answers: Rather, here it is with regard to a person who eats forbidden fat and an animal carcass due to appetite, e.g., only when he does not have access to kosher meat. And forbidden fat became confused for that person with permitted fat and he ate the forbidden fat. It is in that case that the Rabbis and Rabbi Shimon disagree. One Sage, the Rabbis, holds: Since he intentionally eats forbidden fat due to appetite, he is an apostate. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: Since if he finds food that is permitted he does not eat food that is prohibited, as he merely seeks to satiate his appetite, he is not an apostate.
The Gemara asks: But didn’t Rava say that everyone agrees that an apostate with regard to eating forbidden fat is not considered an apostate with regard to consuming blood? The Gemara answers: Rather, here it is with regard to a person who eats forbidden fat and an animal carcass due to appetite, e.g., only when he does not have access to kosher meat. And forbidden fat became confused for that person with permitted fat and he ate the forbidden fat. It is in that case that the Rabbis and Rabbi Shimon disagree. One Sage, the Rabbis, holds: Since he intentionally eats forbidden fat due to appetite, he is an apostate. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: Since if he finds food that is permitted he does not eat food that is prohibited, as he merely seeks to satiate his appetite, he is not an apostate.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
4. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
אלא הכא באוכל נבילה לתאבון – דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת״ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור״ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו.
מי ששגג בדבר ששגגתו מביאתו לידי קרבן כגון שאכל חלב בשוגג והפריש חטאתו ונשתמד קודם הקרבה וחזר בתשובה אע״פ שנדחה בנתים חוזר ומקריבו שאין בעלי חיים נדחים וכל שכן בנשתטה בינתים וחזר ונשתפה ומכאן יראה לי מה שכתבנו שאין הנשיאות מפסקת שאף זה שנדחה בנתים מכל עניני קרבן חזר ונראה:
ומקשים: והא [והרי] רבא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] משומד לאכול חלב לא הוי [אינו נחשב] משומד לדם! אלא, הכא [כאן] באוכל נבלה לתאבון כלומר, הוא שאוכל נבילה אוכל דבר איסור מרצון, לשם נוחיותו, ונתחלף לו במקרה חלב בשומן ואכלו, בזה קמיפלגי [חלוקים הם], מר סבר [חכם זה חכמים סבור]: כיון שלתאבון אכיל [הוא אוכל] במזיד — משומד הוא, ומר סבר [וחכם זה ר׳ שמעון, סבור]: כיון שאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא [היה מוצא היתר לא היה אוכל של איסור] שאינו אוכל בכוונה כדי לעבור אלא משום תאוותו, אם כן איש זה לאו [לא] משומד הוא.
The Gemara asks: But didn’t Rava say that everyone agrees that an apostate with regard to eating forbidden fat is not considered an apostate with regard to consuming blood? The Gemara answers: Rather, here it is with regard to a person who eats forbidden fat and an animal carcass due to appetite, e.g., only when he does not have access to kosher meat. And forbidden fat became confused for that person with permitted fat and he ate the forbidden fat. It is in that case that the Rabbis and Rabbi Shimon disagree. One Sage, the Rabbis, holds: Since he intentionally eats forbidden fat due to appetite, he is an apostate. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: Since if he finds food that is permitted he does not eat food that is prohibited, as he merely seeks to satiate his appetite, he is not an apostate.
הכל
(16) תָּנוּ רַבָּנַן אָכַל חֵלֶב זֶהוּ מְשׁוּמָּד1 וְאֵיזֶהוּ מְשׁוּמָּד2 אָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְשָׁתָה יֵין נֶסֶךְ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם אָמַר מָר אָכַל חֵלֶב זֶהוּ מְשׁוּמָּד3 וְאֵיזֶהוּ מְשׁוּמָּד4 אוֹכֵל נְבֵילוֹת כּוּ׳ מַאי קָאָמַר.
The Sages taught: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses or animals with wounds that will cause them to die within twelve months [tereifot], repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Rabbi Yehuda says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen. The Gemara analyzes this baraita. The Master said: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses, etc. The Gemara asks: What is he saying? Why, after answering the question, does the tanna ask who is an apostate and then provide a different answer?
The Sages taught: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses or animals with wounds that will cause them to die within twelve months [tereifot], repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Rabbi Yehuda says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen. The Gemara analyzes this baraita. The Master said: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses, etc. The Gemara asks: What is he saying? Why, after answering the question, does the tanna ask who is an apostate and then provide a different answer?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
4. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
ערך שב
שב – א(שבת פז.) וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם פי׳ ששוברין לבו של אדם ונפיק. מכי שבבים יהיה (שבת סז.) ושבעה שיבי משבעה כשורי. (סנהדרין ה׳: הוריות יא.) רב הונא בדינא מכניף רבנן ורב אשי בטריפתא מכניף לכולהו טבחי אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא פי׳ חתיכה קטנה מן הקורה (יומא ס) ואף על גב דקא מתבר ליה בשיבי (בבא בתרא לו:) מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא ליעול בה פי׳ שורה של מחרישה יכנס בה (פסחים עד) וניתי דקל כיון דאית ביה שיבי מפיק מיא פי׳ חריות כמו שורות שבעץ.
א. [צערברעכען. שטיק.]
ואיזה מומר דבסתמא הוה מין אוכל נבלות כו׳. פרש״י ז״ל כיון דאוכל דברים שאין הגוף נהנה בו וקשה תינח נבלות דאיכא למוקי בנבלות מוסרחות אבל טרפות מאי איכא למימר [ובפרש״י ז״ל לא הזכיר טרפות משמע דל״ג ליה (ברש״י שלנו כתוב טרפות). אלא יי״נ מאי איכא למימר. ומיהו יי״נ איכא לאוקמי ביין שנתנסך לעבודת כוכבים ולאו משום דאין הגוף תאב לו אלא כיון דפקר כולי האי לשתות יין שנתנסך לעבודת כוכבים. ומיהו קשה אפילו בנבלות סרוחות שקצים ורמשים אמאי הוי מין הא קתני לקמן אכל פרעוש אחד כו׳ אע״ג דאין הגוף מתאוה לו. וי״ל דלא אכל אלא פ״א כדקתני אכל פרעוש אחד דנפשו חומדת לטעום כל דבר ואפי׳ דבר איסור. אבל הכא דאתפקר כולי האי לאכול נבלות וטרפות תדיר בדבר שאין הגוף נהנה ודאי מין הוא. הרמ״ה ז״ל]:
רבי יהודה אומר אף (על הכלאים) [הלובש כלאים] פרש״י ז״ל דארישא קאי ואמר אף הלובש כלאים כמו אוכל חלב. והרמ״ה ז״ל פירש דאסיפא קאי [דהלובש כלאים בסתמא הוי מין כיון דלית ביה הנאה טפי מבשאר בגדים. ומסתברא כפרש״י ז״ל]:
כלאים דרבנן כגון לבדים שהן שוע ואינו טווי וארוג דמדאורייתא לא הוה כלאים עד שיהא שוע כל אחד לבד וטווי כל אחד לבד ונוז דהיינו שזור כל אחד לבד ואח״כ אורגו יחד. כפר״ת ועיקר:
תנו רבנן [שנו חכמים]: אכל חלב — זהו משומד, ואיזהו משומד? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. ר׳ יהודה אומר: אף הלובש כלאים. ומבררים את ענין הברייתא: אמר מר [החכם]: אכל חלב זהו משומד, ואיזהו משומד? אוכל נבילות כו׳. ותוהים: מאי קאמר [מה אמר]? הרי יש פה שינוי דברים לא מובן!
The Sages taught: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses or animals with wounds that will cause them to die within twelve months [tereifot], repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Rabbi Yehuda says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen. The Gemara analyzes this baraita. The Master said: One who ate forbidden fat is an apostate. And who is an apostate? It is one who ate animal carcasses, etc. The Gemara asks: What is he saying? Why, after answering the question, does the tanna ask who is an apostate and then provide a different answer?
הכל
(17) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ה״ק הָכִי קָאָמַר טאָכַל חֵלֶב לְתֵאָבוֹן הֲרֵי זֶה מְשׁוּמָּד1 ילְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה מִין2 וְאֵיזֶהוּ מְשׁוּמָּד3 דְּבִסְתָמוֹ מִין4 הֱוֵי אוֹמֵר אוֹכֵל נְבֵילָה וּטְרֵיפָה שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְשָׁתָה יֵין נֶסֶךְ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כאַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is what he is saying: If one ate forbidden fat due to appetite, he is an apostate. If he ate it to express insolence, this person is a heretic. And which is the apostate who is a presumptive heretic merely on the basis of his actions? You must say that it is one who eats an animal carcass or a tereifa, repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Based on the fact that he violates serious transgressions for which one has no appetite such as repugnant creatures or creeping animals, it is clear that he is a heretic who denies the Torah in its entirety. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is what he is saying: If one ate forbidden fat due to appetite, he is an apostate. If he ate it to express insolence, this person is a heretic. And which is the apostate who is a presumptive heretic merely on the basis of his actions? You must say that it is one who eats an animal carcass or a tereifa, repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Based on the fact that he violates serious transgressions for which one has no appetite such as repugnant creatures or creeping animals, it is clear that he is a heretic who denies the Torah in its entirety. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen.
ט. רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ד׳:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
4. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
ט רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ד׳:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ג
טור חושן משפט תכ״ה:ה׳
טור יורה דעה קנ״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תכ״ה:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קנ״ח:ב׳
להכעיס – דאית ליה היתרא ואכיל איסורא.
הרי זה צדוקי – ושחיטתו לעבודת כוכבים.
אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך – הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא.
ר׳ יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים – הרי זה מומר.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן, הכי קאמר [כך אמר]: אכל חלב לתאבון — הרי זה משומד, אם אכל להכעיס — הרי זה מין (כופר), ואיזהו משומד שבסתמו מין שלפי מעשיו מסתבר שהוא מין? הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך שרואים שעובר גם על איסורים חמורים, ועל דברים שאין בהם תאוה, ובודאי מוכיח שהוא כופר בכל התורה כולה. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אף הלובש כלאים.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is what he is saying: If one ate forbidden fat due to appetite, he is an apostate. If he ate it to express insolence, this person is a heretic. And which is the apostate who is a presumptive heretic merely on the basis of his actions? You must say that it is one who eats an animal carcass or a tereifa, repugnant creatures or creeping animals, and one who drank wine used for a libation in idol worship. Based on the fact that he violates serious transgressions for which one has no appetite such as repugnant creatures or creeping animals, it is clear that he is a heretic who denies the Torah in its entirety. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: This applies even to one who wears garments fashioned of diverse kinds, containing wool and linen.
הכל
(18) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כִּלְאַיִם דְּרַבָּנַן מָר סָבַר מִדְּאוֹרָיְיתָא הָוֵי מְשׁוּמָּד1 דְּרַבָּנַן לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד2 וּמָר סָבַר כִּלְאַיִם כֵּיוָן דִּמְפַרְסַם אִסּוּרֵיהּ אפי׳ אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן הָוֵי מְשׁוּמָּד3.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the Rabbis and that of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: The difference between them is in the case of one who wears a garment of diverse kinds, containing wool and linen prohibited by rabbinic law. One Sage, the Rabbis, holds: One who violates a prohibition by Torah law is an apostate; one who violates a prohibition by rabbinic law is not an apostate. And one Sage, Rabbi Yosei, holds: With regard to diverse kinds, since his violation of the prohibition is well known, as people see that he is wearing that garment, even though he violates a prohibition by rabbinic law, he is an apostate.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the Rabbis and that of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: The difference between them is in the case of one who wears a garment of diverse kinds, containing wool and linen prohibited by rabbinic law. One Sage, the Rabbis, holds: One who violates a prohibition by Torah law is an apostate; one who violates a prohibition by rabbinic law is not an apostate. And one Sage, Rabbi Yosei, holds: With regard to diverse kinds, since his violation of the prohibition is well known, as people see that he is wearing that garment, even though he violates a prohibition by rabbinic law, he is an apostate.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
מאי איכא – בין ת״ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת״ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור.
ת״ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו.
ור׳ יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי׳ חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן.
מאחר שבארנו שהמשיח שחטא קודם שנתמנה ונתמנה מביא קרבן הדיוט אף אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט אפילו לא נודע לו אלא לאחר שנתמנה הרי זה מביא אשם תלוי ואינך צריך בזו לומר שכן בנשיא:
כבר ביארנו שהגוים מקבלין מהם קצת קרבנות והוא עולת נדבה אבל לא עולת חובה כגון של יולדת ולא שלמים ולא מנחות וחטאות ואשמות ואם נדר שלמים מקריבין אותם עולות ואם נדר שלמים ונתנם לישראל ועל מנת שיתכפר בו ישראל מקריבין אותם בשלמים כשלמי אותו ישראל ואותו ישראל אוכלן כמו שיתבאר במקומו וכן ביארנו שהמשומד לע״ז או לחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין מהם שום קרבן אבל משומד לעברה אחת אם שגג באותה עברה שהוא משומד בה אין מקבלין ממנו קרבן עליה שאינו שב מידיעתו אבל אם שגג בעברה אחרת מקבלין ממנו הואיל ובעברה זו מיהא שב מידיעתו הוא מעתה משומד לאכול חלב מביא קרבן על שגגת הדם וכן כל כיוצא בזה:
זה שאמרנו במשמד לעברה אחת שאין מקבלין ממנו קרבן על שגגת אותה עברה לא סוף דבר כשהוא משומד בה להכעיס אלא אף לתאבון מעתה משומד לאכול חלב אפילו לתאבון ונתחלף לו עכשו חלב בשומן ואכלו בחזקת שומן אעפ״י שידענו בו שאלו היה לו שומן לא היה מניח את השומן ואוכל את החלב אין מקבלין ממנו קרבן כלל:
כל שהוא ישראל ואוכל אסורין לתאבון בין חייבי כריתות כגון חלב ודם בין חייבי לאוין כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ויין נסך בין דברים הראויים לאכילה כגון אלו שהזכרנו בין שאין ראויים לאכילה כגון יתושים ופרעושים ודומיהם הואיל ומ״מ אינו אוכלן אלא על צד תאבון כדי לטעום טעם איסורין וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו הרי זה משומד מ״מ אלא שאין דינו חמור כמשומד להכעיס ולענין חזרת אבדה ורבית הוא כישראל גמור ובתוספות כתבו שאף משתדלין בהצלתו כשאר ישראל אלא שיש חולקין לומר בו שאין מעלין ולא מורידין ויראה כדעת ראשון ר״ל שמעלין וגדולי הדורות הביאוה כן ממה שאמרו בגיטין פרק השולח (גיטין מ״ו:) ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דלמא לתאבון אמרו ליה חזי דשביק התרא ואכל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי ליה דאפרוקינך אלמא שאלו היה אוכל לתאבון היו חייבים בפדיונו ואף במסכת ע״ז (כ״ו.) יראה כן ששנו שם הגויים ר״ל שאינן גדורים בדרכי הדתות כמו שביארנו שם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ואלו היה משומד לתאבון בדין זה היה מזכירו עמהם ושמא תאמר ומה אתה מזקיק עצמך לכל זה ואם על השבת ממונו אתה חייב על השבת גופו לא כל שכן מסור יוכיח שמותר להרגו ואסור לאבד ממונו ואם מפני שנקרא אחיך וכמו שאמרנו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד הרי אף ישראל גמור הוצרכנו להשבת גופו מצד אחר וכמו שאמרו אין לי אלא אבדת ממונו אבדת גופו מנין תלמוד לומר והשבותו לו:
כל שהוא ישראל והוא משומד לאכול איסורין להכעיס עד שמניח את ההיתר ואוכל את האיסור או שמשומד לעברה אחרת להכעיס יראה שהוא משומד ולא מין שהרי נחלקו בה רב אחא ורבינא חד אמר משומד הוי וחד אמר מין הוי והלכה כדברי המיקל ומעתה לענין ספר תורה שכתבה הוא יגנז ואין אומרים ישרף כספר תורה שכתבה מין וכן אין שחיטתו אסורה בהנאה כשחיטת המין אבל לענין הורדה לבור חכמי הצרפתים כתבו שמאחר שמשומד הוא ולא מין אין מורידין ולא יראה כן אלא שאע״פ שמשומד הוא ולא מין גורמין לו כל היזק אחר שהוא להכעיס וגדולי הדורות כתבוה כן ממה שאמרו במסכת ע״ז שם תני ר׳ אבהו קמי דר׳ יוחנן הגוים ורועי בהמה דקה בארץ ישראל לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין סמי מכאן משומד והקשו שם ולישני ליה כאן לתיאבון כאן להכעיס כלומר שזה שהוא שונה לכל אבדת אחיך ודאי בלתאבון הוא וזה שאמר הוא מורידין בלהכעיס ותירץ קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא והרי הוא בכלל המינין אלמא שאם היה דעתו שהוא משומד היה מניחו לשנות כן שאע״פ שהוא משומד מ״מ הוא בכלל מורידין אחר שהוא להכעיס ומעתה מותר ליטול רבית ממנו ואין חייבין בהחזרת אבדתו:
המינין והאפיקורסים מותר להזיקם בידים והמסורות גופם מותר וממונם אסור והמשומד לע״ז בכלל המינים הוא ודברים אלו כלם כשעדיין שם ישראל עליהם שכל ששם ישראל עליו והוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור עד הרבה מפני שנעשה מין וכמי שאין לו דת הא כל מי שיצא מן הכלל לגמרי ונעשה לו בן דת אחרת הרי הוא אצלינו כבני אותה הדת שהוא נכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין וזיקתם כמו שיתבאר במקומו וכן הורו רבותי:
כבר ביארנו שהמשומד להכעיס אין בו חילוק בין אכילת נבלות לשאר עברות וכל שהוא להכעיס במצוה מדברי סופרים יראה מכאן שאינו בכלל משומד להכעיס ומ״מ בכלאים דרבנן הואיל ועבירה זו מפורסמת ונעשית לעיני השמש דינו בה כמשומד להכעיס בדבר שהוא מן התורה וכן כל כיוצא בזה וכבר ביארנו ענין כלאים דאוריתא וכלאים דרבנן במסכת יום טוב סוף פרק ראשון:
המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והשלישי והוא שאמר איזהו נשיא ר״ל שהוא משתנה בקרבן שלו מדין הדיוט זה המלך שנאמר מכל מצות י״י אלהיו נשיא שאין עליו אלא י״י אלהיו ר״ל שאין לשום אדם שולטנות עליו ואין במלכות למעלה הימנו אבל נשיא שבט כגון נחשון בן עמינדב וכיוצא בזה אינו קרוי נשיא לענין זה הא כל שהוא מלך נקרא נשיא לענין זה ואין בו חלוק בין שהוא מבית דוד בין שיהיה משאר שבטי ישראל וכן יתבאר בגמ׳ שאם היו הרבה מלכים בישראל הואיל ואין האחד כפוף לחברו כלם מביאין שעיר וכן יראה שאפילו היה כפוף תחת האמות לא נפקע קרבנו שהרי הזכירו בגמ׳ שרבינו הקדוש שהיה נשיא בארץ ישראל שאל כגון אנא אלו הייתי בזמן שבית המקדש קיים מה אני בשעיר והשיבוהו הרי צרתך בבבל ר״ל על ראש גולה שבבבל וכן השיבוהו מצד אחר התם שבט והכא מחוקק ר״ל חכם שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין ישראל במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ורבינו הקדוש היה מהם ולא השיבוהו שהיה כפוף תחת האמות ויראה שאין לו דין נשיא אלא בעוד שהוא מחזיק במלכותו והוא שאמרו בתלמוד המערב כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר לו כהדיוט:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם]? בין נבילה וכלאים! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לגבי הלובש בגד שהוא כלאים רק מדרבנן [מדברי סופרים], מר סבר [חכם זה סבור]: מי שעובר על עבירה מדאורייתא [מן התורה] הוי [הרי הוא] משומד, מי שעובר על איסורים דרבנן [של סופרים] לא הוי [איננו] משומד. ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יוסי, סבור]: כלאים כיון דמפרסם אסוריה [שמפורסם האיסור שלו] והכל רואים שהוא עובר, אפילו בדרבנן [בדבר האסור מדברי חכמים] הוי [הרי הוא] משומד.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinion of the Rabbis and that of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: The difference between them is in the case of one who wears a garment of diverse kinds, containing wool and linen prohibited by rabbinic law. One Sage, the Rabbis, holds: One who violates a prohibition by Torah law is an apostate; one who violates a prohibition by rabbinic law is not an apostate. And one Sage, Rabbi Yosei, holds: With regard to diverse kinds, since his violation of the prohibition is well known, as people see that he is wearing that garment, even though he violates a prohibition by rabbinic law, he is an apostate.
הכל
(19) פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָמַר לְתֵאָבוֹן מְשׁוּמָּד1 לְהַכְעִיס מִין2 וְחַד אָמַר לְהַכְעִיס נָמֵי מְשׁוּמָּד3 אֶלָּא אֵיזֶהוּ מִין4 לכָּל הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה5 מֵיתִיבִי אָכַל פַּרְעוֹשׁ אֶחָד אוֹ יַתּוּשׁ אֶחָד ה״ז הֲרֵי זֶה מְשׁוּמָּד6 וְהָא הָכָא דִּלְהַכְעִיס הוּא וְקָא קָרֵי לֵיהּ מְשׁוּמָּד7 הָתָם דְּאָמַר אֶטְעוֹם טַעַם דְּאִיסּוּרָא.:
Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said: If one violated a prohibition due to appetite or convenience he is an apostate, while one who eats to express insolence is a heretic. And one said: One who violates a prohibition to express insolence is also an apostate. Rather, who is a heretic? It is anyone who engages in idol worship. The Gemara raises an objection to the first opinion from a baraita: If a person ate one flea or one mosquito, this person is an apostate. But here, isn’t it a case where it is a violation performed to express insolence, as one has no desire to eat these insects, and yet the tanna calls him an apostate? The Gemara answers: The reference there, in that baraita, is to the case of one who eats the flea due to appetite, as he says: I shall taste the flavor of prohibition. He seeks to eat a food that he has never eaten before.
Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said: If one violated a prohibition due to appetite or convenience he is an apostate, while one who eats to express insolence is a heretic. And one said: One who violates a prohibition to express insolence is also an apostate. Rather, who is a heretic? It is anyone who engages in idol worship. The Gemara raises an objection to the first opinion from a baraita: If a person ate one flea or one mosquito, this person is an apostate. But here, isn’t it a case where it is a violation performed to express insolence, as one has no desire to eat these insects, and yet the tanna calls him an apostate? The Gemara answers: The reference there, in that baraita, is to the case of one who eats the flea due to appetite, as he says: I shall taste the flavor of prohibition. He seeks to eat a food that he has never eaten before.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
4. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
5. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
6. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
7. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.
חד אמר – האוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר.
להכעיס – דאית ליה היתרא ואפי׳ הכי אכיל איסורא צדוקי הוא.
אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומר – דהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא.
לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד.
גמ׳ וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא איזהו כו׳ קשה אליביה היאך מפרש לה להברייתא דלעיל אכל חלב זהו מומר ואיזהו כו׳ דמפרש לה ר״י לעיל דמומר להכעיס הוא מין ועיין בתוספות פרק אין מעמידין שכתבו שם ליישב זה:
פליגי בה [נחלקו בכך] רב אחא ורבינא, חד [אחד מהם] אמר כך: מי שאוכל איסור לתאבון מפני תאוות ליבו או מפני שזה נוח לו — הריהו משומד, מי שאוכל להכעיס — הריהו מין. וחד [ואחד מהם] אמר: להכעיס נמי [גם כן] משומד, אלא איזהו מין? כל העובד עבודה זרה. מיתיבי [מקשים על כך]: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד — הרי זה משומד. והא הכא [והרי כאן] שלהכעיס הוא, שוודאי אינו אוכל אותם לתיאבון, וקא קרי ליה [והוא קורא לו] משומד! ומשיבים: כאן מדובר במי שאוכל פרעוש לתיאבון, ומה התיאבון שבדבר? התם דאמר [שם שהוא אומר]: אטעום טעם דאיסורא [של האיסור] שהוא רוצה לטעום טעמו של דבר האסור, ולא משום כפירה, אלא משום תאוה לטעום טעם של דבר שאף פעם לא אכלו.
Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said: If one violated a prohibition due to appetite or convenience he is an apostate, while one who eats to express insolence is a heretic. And one said: One who violates a prohibition to express insolence is also an apostate. Rather, who is a heretic? It is anyone who engages in idol worship. The Gemara raises an objection to the first opinion from a baraita: If a person ate one flea or one mosquito, this person is an apostate. But here, isn’t it a case where it is a violation performed to express insolence, as one has no desire to eat these insects, and yet the tanna calls him an apostate? The Gemara answers: The reference there, in that baraita, is to the case of one who eats the flea due to appetite, as he says: I shall taste the flavor of prohibition. He seeks to eat a food that he has never eaten before.
הכל
(20) וְאֵיזֶהוּ נָשִׂיא זֶה מֶלֶךְ כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן נָשִׂיא יָכוֹל נְשִׂיא שֵׁבֶט כְּנַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ב} מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {דברים י״ז:י״ט} לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹהָיו
§ The mishna teaches: Who is the nasi? This is a king, as it is stated: “When a nasi sins, and performs any one of all the mitzvot of the Lord his God that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one who has only the Lord his God over him and no other authority. The Sages taught: The verse states: “nasi.” One might have thought that the reference is to the prince of a tribe, like Naḥshon, son of Amminadab. Therefore, the verse states: “And performed any one of all the mitzvot of the Lord his God.” Later, in the passage with regard to the king, the verse states: “That he may learn to fear the Lord his God” (Deuteronomy 17:19).
§ The mishna teaches: Who is the nasi? This is a king, as it is stated: “When a nasi sins, and performs any one of all the mitzvot of the Lord his God that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one who has only the Lord his God over him and no other authority. The Sages taught: The verse states: “nasi.” One might have thought that the reference is to the prince of a tribe, like Naḥshon, son of Amminadab. Therefore, the verse states: “And performed any one of all the mitzvot of the Lord his God.” Later, in the passage with regard to the king, the verse states: “That he may learn to fear the Lord his God” (Deuteronomy 17:19).
ת״ר יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת״ל מכל מצות ה׳ אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו. הך ברייתא מפרשה למתניתין דקתני איזהו נשיא זה מלך שנאמר מכל מצות ה׳ [אלהיו] שאין גביו אלא ה׳ אלהיו. דלא תימא ממשמעות קרא דריש קמ״ל דלא דטובא קראי כתיבי ה׳ אלהיו ה׳ אלהיך אלהיכם ואחד מלך ואחד הדיוט במשמע. אלא מגזירה שוה דפרשת מלך קדריש:
ג שנינו במשנה: ואיזהו נשיא? זה מלך כו׳. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״נשיא״ — יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? תלמוד לומר בהמשך הפסוק: ״מכל מצות ה׳ אלהיו״ (ויקרא ד, כב), ולהלן בדין מלך: הוא אומר ״למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו״ (דברים יז, יט),
§ The mishna teaches: Who is the nasi? This is a king, as it is stated: “When a nasi sins, and performs any one of all the mitzvot of the Lord his God that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one who has only the Lord his God over him and no other authority. The Sages taught: The verse states: “nasi.” One might have thought that the reference is to the prince of a tribe, like Naḥshon, son of Amminadab. Therefore, the verse states: “And performed any one of all the mitzvot of the Lord his God.” Later, in the passage with regard to the king, the verse states: “That he may learn to fear the Lord his God” (Deuteronomy 17:19).
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הוריות יא. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה הוריות יא., הערוך על סדר הש"ס הוריות יא., מיוחס לרש"י הוריות יא., בית הבחירה למאירי הוריות יא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש הוריות יא., מהרש"א חידושי הלכות הוריות יא., פירוש הרב שטיינזלץ הוריות יא., אסופת מאמרים הוריות יא.
Horayot 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Horayot 11a, Collected from HeArukh Horayot 11a, Attributed to Rashi Horayot 11a, Meiri Horayot 11a, Tosefot Rosh Horayot 11a, Maharsha Chidushei Halakhot Horayot 11a, Steinsaltz Commentary Horayot 11a, Collected Articles Horayot 11a