ואמר רב נחמן כו׳ – פי׳ שאין ברחב ד׳ ממעטו פרש״י ז״ל הרי זה מיעוט לגבי הכתל ומתירו ולא אמרן אלא דאותביה עילויה כלומר שסמוך ראש הסולם על הזיז ואין חווקי׳ הסולם מרוחקין זה מזה שלשה טפחים אבל אותביה בהדיה כלו׳ שסמוך ראש הסולם מן הצד אורוחי ארוח לזיז ולא מיעט לאויר שתחתיו ומיעוט באויר מינו מיעוט וזה עולה לפי פירושו שלמעלה ולפי פירושינו יש לפ׳ כמו שפירשו אחרי׳ זיז היוצא מן הכתל רחב ד׳ על ד׳ והניח עליו סולם כל שהו׳ מיעט את הזיז וגרע כחו שהסולם אינו ממעט כיון שהוא צר וכן הזיז אינו ממעט כיון שהסולם מונח עליו דהא ממעט תשמישתיה שהניחוהו בצד הזיז ולא עליו ממש לא גרע כחו של זיז בכך דאדרבה כל שהוא נתנו בצדו הרחיב לזיז להשתמש בו: כתל י״ט צריך זיז אחר להתירו לפי פירושינו אפי׳ בשאין בו סולם כלל וכשהם שני זיזין בעי׳ זה שלא כנגד זה דבהכי נח לעלות מזה לזה אבל רש״י ז״ל פי׳ כי צריך ליתן סולם תחת הזיז ומזיז לזיז למעט אוירו על ידי החווקים שהם קרובים זה לזה בפחות מג׳ טפחים ולהכי בעי׳ שלא יהו הזיזין זה כנגד זה כדי שיוכל להעמיד סולם מזה לזה והא דאמרי׳ דכתל עשרים צריך שני זיזין מיירי בכתל עשרים שוחקות כי כשתניח הזיז האחד בנתים לא סגיא שלא ישארו עוד שלשה טפחים וגובה עשרה למעלה הא אלו היו מצומצמים בזיז כל שהוא בנתים הוה סגי וזה ברור.

לא שמיעא לך – פי׳ שיכול ליתן דף ע״פ הבור ומשתמש עליו וק״ל למה אנו צריכין לטעם זה תיפוק לי דבור וחולייתיה מצטרפין לעשרה הרי בור עצמו חשוב רשות היחיד גמורה ויכול להשתמש בתוכו כענין חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד׳ שהוא רשו׳ היחיד גמורה כדאי׳ בפ״ק דשבת והנכון בזה מה שפרש״י ז״ל דאנן לא מפשטא דמימרא דר׳ יוחנן מייתי לה הכא אלא מן הדומה לדברי ר׳ יוחנן והתם בפ׳ הזורק קיימי׳ דתנן חוליי׳ הבור והסלע בזמן שגבוהין עשרה ורחבין ד׳ הנוטל מהן והנותן על גבן והוינן בה למה לי למתני חוליית הבור והסלע לתני הבור והסלע וא״ר יוחנן הא קמ״ל בור וחוליית׳ מצטרפין לעשרה וה״ה ודאי דמצטרפין להשלי׳ לרחב ד׳ וכן מפו׳ בירוש׳ ולא עוד אלא דכיון דתנן בזמן שגבוהין ורחבין ד׳ (חייב) ותרוייהו קתני חוליי׳ הבור והסלע שהחולי׳ משלמת בין לגובה ובין לרחב ועלה אמרי׳ דכי משלים לרחב מאי הוי דהא כיון שיש חלל בנתים לא מצי משתמש באותן ד׳ טפחים ולא חשיב רה״י אלא ודאי דמנח מידי ומשתמש וכן פי׳ בתוס׳ וזה מוכרח הוא לפום שמעתין אלא דתלמודא נקיט לישנא קלילא: א״ת עוד למה לי בפ׳ הזורק לאחרים עושה מחיצה לעצמו כ״ש. י״ל שאין זה קשה כלל דהכא בשאין הבור רחב ד׳ איירי׳ דבור עצמו לא חשיב רשות היחיד דהא בעינן חוליית הבור להשלים לרחב ארבע טפחים וכי אמרינן דחוליית הבור מצטרף לרחב ד׳ שיהא הנוטל מתוכן והנותן על גבן חייב מיירי בשהחוליא גבוה מן הקרקע עשרה טפחים שיש בו גובה שיעור רשות היחיד ברחוב ד׳ וכן פי׳ בתוספות ומיהו כל שיש בחלל הבור ד׳ חוליית הבור מצטרפת לעשרה והנוטל מתוך החוליא והנותן על גבה חייב כדקתני בהדיא ואפשר דמיירי בשחוליא גבוה ג׳ טפחים שיצאת מתורת לבוד דאי לא אויר רשות הרבים שולטת בה כלל וזה יותר נכון מדפסיק ותני ולא יהב שיעורא ואי ק״ל הא דאמרי׳ התם על ההיא מתני׳ בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ד׳ אין ממלאין ממנה בשבת אלא א״כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים ואין שותין ממנה בשבת אלא א״כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא ואמאי צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה על שפת הבור והא אמרת דחוליית הבור אף על פי שאינה גבוה ג׳ טפחים מן הקרקע דין רשות היחיד יש לה וסתם בור יש עליו חוליא וא״כ למה לא ימלא ויתן על החוליא וישתה עליה דהא מרשות היחיד לרשות היחיד מפיק אלא לאו ש״מ דלא חשיב רשות היחיד עד שיהא גבוה עשרה טפחי׳ וזו אינה קושיא שאף על פי שהחוליא לא חשיבא רשות היחיד גמורה ואפי׳ אינה גבוה ג׳ טפחים כיון שעושה מחיצה לבור מ״מ לא שרינן למלאתו לתת על החולי׳ דילמא לא משתמיש התם שפיר ומנח לה מחוץ לחוליא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים ולפי׳ צריך לעשות מחיצה עשרה מחוץ לבור סביבותיו שיהא מה שבנתים רשות היחיד ג״כ וזו מחיצה עשרה דקאמר ולא שיגביה החוליא עשרה טפחים וזה ברור ופשוט כנ״ל.

אמר רב יהודה אמר שמואל – פי׳ כדי שיהא ראש הסולם מגיעו לראשו של כותל ולא יהא עומד זקוף דסולם זקוף אין תשמישו נח ופרש״י ז״ל דצריך שימשוך ראש הסולם מן הכותל ד׳ טפחים ולהכי בעי׳ י״ד טפחים לגבה כתל וד׳ למשיכה ולא דק דכל שיש בו י״ד יכול למשכו עשרה טפחי׳ מן הכתל ויגיע ראשו לראש הכותל דהא הוו להו עשר על עשר וכל אמתא בריבועו אמתא ותרי חומשי באלכסונה וה״ל באלכסון י״ד טפחים ורב יוסף אמר אפי׳ י״ג פי׳ דס״ל דיכול להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג׳ טפחים פחות משהו ואביי אמר דסגי ליה באחד עשר כי יכול הוא להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג׳ טפחים שהוא כלבוד והוה כאלו מגיע לראשו ולפי הפיר׳ הנכון שפרשנו לשמואל רגלי הסולם מן הכותל בשיעור גובה הכותל הא דנקט י״ג (לרב יוסף) י״א לאביי לסימנא בעלמא שויו ולאו דוקא אלא שיזהר שלא ישייר למעלה לרב יוסף טפח שלם ולרב יוסף י״ג טפחי׳ שלמים וירחיק רגלי הסולם מן הכותל למטה כשיעור מה שנוטל מגובה הכתל ובהכי לא הוי זקוף והוא בשטת שמואל. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו ז׳ ומשהו. פרש״י ז״ל דס״ל דסולם זקוף ממש ואף לפירושנו ז״ל כן שהרי אי אתה מעמידו באלכסון תעמידנו לה׳ טפחים של גבה הכותל ותרחיקנו מן הכתל חמשה וה״ל אלכסונו ז׳ לחשבון כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה וישאר מן הכותל למעלה מראש הסולם ה׳ פחו׳ משהו וזה לא יתיר רב הוא דהא לא נפק ליה מתורת לבוד ולמה יתיר השיעור הזה בצמצום אלא ודאי כדאמרן דזקוף מנח ליה וכל פחות מג׳ כלבוד דמי וה״ל כאלו מגיע לראש הכותל.

אמר רב סולם זקוף ממעט ולא ידענא מ״ט כלומר דינא גמירנא ולא ידענא מ״ט אמר שמואל כו׳ – יש שפירשו דשמואל מפרש טעמא דמ״ד אבל איהו לא סבר לה דהא בעי סולם י״ד אלמא לדידיה סולם זקוף אינו ממעט וכן פירש בתוספות ואחרים פי׳ דמודה שמואל בסולם זקוף ממעט בעיקר הדין אלא דקאמר כי לעשות שיהא נח תשמישתו צריך סולם י״ד ולא נהיר: ולי נראה דלא קשיין דההיא דלעיל להיתר הכתל שיהו מערבין אחד ובהא בעי׳ שיהא נח תשמישתו והכ׳ מיירי לענין מיעוט הכתל כדי להשתמש בו וכעין מה שפירש לעיל הר״ם ז״ל. אמר רבה אמר ר׳ חייא דקלים שבבבל אין צריכין קבע פרש״י ז״ל פסקי דקלים של בבל ודברי הניטל בשבת הוא דתורת כלי עליהם דראויין למושב אם הניחן סמוך לכתל. כדי למעטו אין צריך לקבען בקרקע דכבדן קבען ורב יוסף כו׳ פר״י ז״ל ואף על פי שאין בהם ד׳ חווקים דאי ביש בהם ד׳ חווקים היינו חלון המצרי שממעט בכל מקום וא״כ מאי אריא סולמות שבבבל ולא עוד הלא דבסולם המצרי ליכא מאן דפליג שדרון לבני בבל לקבוע להם מקום מחמת כבדן ובסולמות אלו פליג וכדאמרי׳ בסמוך דמ״ד דקלים אבל סולמות לא. והילכתא כר׳ אושעיא לקולא.

בעא מיניה רב יוסף – פרש״י ז״ל אם העמיד בכתל סולם כל דהו מכאן כלפי צפון וסולם כל דהו מכאן כלפי דרום ואין בא׳ מהם ג׳ טפחים וקבע ביניהן קשיין של תבואה כעין חווקים מזה לזה להשלימן לד׳ מהו א״ל אין כף סרגל עולה להם כלומר שסתם עליית סולם הוא שאדם נותן רגלו באמצע הסולם וזו אינה ראיה לכך קשיין מכאן פי׳ שהסולם אין בו ד׳ טפחים רחב והשלימו לד׳ ע״י קשיין שנתן בו מכאן ומכאן מהו א״ל הרי כף עולה הרגל בהן כי ראויין הקשין לאחוז בהן מיד ולעלות הסולם ע״כ. והגאונים והרמב״ם ז״ל פירש סולם מכאן וקשיין באמצע כי המחיצה החוצצת בין החצרות היתה של קשיין וסולם מכאן בחצר ראובן סמוך עליה וסולם מכאן בחצר שמעון סמוך עליה מאי מי אזלינן בתר סולמות והרי הן ראויין לעלות בהן או דילמא אין הולכין אחר המחיצה והיא אינה ראויה לעלות בה שאם יבא לעלות עליה תפול מחיצה ופשיטא ליה שאין הולכין אחר המחיצה כי מה הנייה יש בסולם מאחר שאין כף הרגל עליה הדר בעי קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצען כלו׳ שהמחיצה כלו של קשין זולת מקום קביעות ראשי הסולמות שהוא עשוי שראוי לעלות בהן ויעמדו מהו ופשיט ליה דמחיצ׳ קשין מחיצה היא והסולם ג״כ ראוי לעלות ולא יפול וכן פי׳ הראב״ד ז״ל פי׳ רבותי.