×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְכֵן בַּגַּת.
And the same applies in a winepress. This winepress cannot be a private domain, as the first clause of the mishna already dealt with a private domain. The winepress must therefore be a karmelit, which proves that it is prohibited to drink from a karmelit while standing in a public domain.
רי״ףספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי עירובין צט ע״ב} גמ׳ קולט אין [אבל]⁠1 מצרף לא {ר״ח} פירוש קולט תופס כלומר מקבל מן המים היורדין באויר ושותה אבל לצרף ידו עם2 המזחילה לא3 מאי טעמא אמר רב נחמן4 הכא במאי עסיקינן במזחילה של שלשה עשר טפח5 דכל6 פחות משלשה סמוך לגג כגג דאמי. תניא נמי הכי עומד אדם ברשות היחיד ומגביה ידו למעלה מעשרה פחות משלשה סמוך לגג וקולט אבל לא יצרף. תניא7 אידך לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויגביה ידו למעלה מעשרה טפחים פחות משלשה סמוך לגג ויצרף8 אבל קולט הוא מן הצנור ומכל מקום9 ושותה ואם10 יש בצינור ארבעה על ארבעה אסור מפני שמוציא11 מרשות לרשות:
{משנה עירובין י:ז} מתני׳ בור ברשות הרבים וחוליתה12 גבוהה עשרה טפחין חלון שעל גבה ממלין ממנה בשבת13 וכן אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה [טפחים]⁠14 חלון שעל גבה זורקין לה15 בשבת:
16פירוש כגון17 דחולייתה גבוהה עשרה טפחין וקימא לן18 דאין רשות הרבים עולה למעלה מעשרה טפחין אלא מקום פטור הוא לפיכך ממלין ממנה19 מחלון שעל גבה [בשבת]⁠20:
{בבלי עירובין צט ע״ב} וכן באשפה: {כפירוש ר״ח} אוקימנה באשפה של-רבים21 שאינה עשויה ליפנות אבל אשפה של יחיד שעשויה22 ליפנות לא דחישינן23 דילמא מפני לה והויא לה רשות הרבים:
{משנה עירובין י:ח} מתני׳ אילן המיסך24 על הארץ25 אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו שרשיו אם26 גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהן: הדלת שבמוקצה [וחדקין]⁠27 שבפרצה והמחצלת אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהין28 [מן הארץ]⁠29:
גמ׳ אם אין נופו גבוה מן הארץ30 [שלשה טפחים]: {כפירוש ר״ח} פיר׳ כיון שאין בינו ובין הארץ שלשה טפחים הוו להו כלבודין לארץ ונמצאו כמחיצות לפיכך מותר לטלטל תחתיו של-אילן.
{בבלי עירובין צט ע״ב-ק ע״א} אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים משום דהויא דירה שתשמישה לאויר31 שכל32 דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין33 בה אלא בבית סאתים שהוא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים34:
פיס׳ שרשיו אם35 גבוהין מן הארץ שלשה טפחין לא ישב עליהן: {כפירוש ר״ח} מפני [שאסור]⁠36 להשתמש באילן בשבת אבל אם אינן37 גבוהין מן הארץ38 שלושה טפחין הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן:
1. אבל: גכה גכח, כ״י מ, עיתים. ר״ח. חסר בכ״י א.
2. עם: כ״י א לפני הגהה: ״על״, כברמב״ם היל׳ שבת (טו:ג). דפוסים: מן.
3. אבל...לא: שונה מהפירוש שבר״ח. השווה רמב״ם היל׳ שבת שם.
4. נחמן: חסר בדפוס קושטא.
5. הכא במאי עסיקינן... שלש עשר טפח: גכב גכה: ״הכא במזחילה שלש עשר טפח עסיקינן״. גכח, הגהת גכה, כשניהם: ״הכא במאי עסיקינן...טפח עסיקינן״. כ״י מ: ״במזחילה של ששה עשר טפח עסיקי״. דפוס קושטא: במזחילה של שלש עשרה טפחים פחות משלשה סמוך לגג עסקינן. דפוסים: במזחילה פחות מג׳ סמוך לגג עסקינן. עיתים: ״הכא במזחילה ג׳ טפחי׳⁠ ⁠״. ר״ח: ״הכא במזחילה פחות מג׳ טפחים סמוך לגג עסיקינן״.
6. דכל: כ״י מ: ״אבל״. חסר בדפוס קושטא.
7. תניא: דפוסים: ותניא, ללא סימן להפסקה לפניו, נקראת ברצף עם הברייתא הקודמת.
8. ויצרף: דפוסים בלשון הווה כבהמשך המשפט: ומצרף.
9. מן הצנור ומכל מקום: חסר בדפוס קושטא. דפוסים: ושותה אבל מן הצינור קולט הוא מ״מ. עיתים: ״ושותה מן הצנור ומכל מקום״.
10. ואם: בדפוסים, לאחר סימן הפסקה, דפוסים אף פותח ברייתא חדשה: תנא ואם, כבגמרא.
11. שמוציא: דפוסים: שמוציאו.
12. וחוליתה: כ״י מ, דפוסים, ר״ח: ״וחולייתו״, וכן רמב״ם פיהמ״ש: ״וחָלְיָתו״ (ניקוד שלו).
13. כ״י מ מוסיף: ״פירו׳ כגון שיש על גבה בית חלון״.
14. טפחים: גכב גכה גכח, כ״י מ, עיתים (סי׳ קכ״א), רמב״ם פיהמ״ש, דפוסים. חסר בכ״י א.
15. זורקין לה: כנוסח המשנה כפי שמצוטט בבבלי (פרק א לעיל ח ע״א, ראה ר״ח שם מציין שההפניה שם למשנתנו כאן). שלא בנוסח המצוי במשניות (כי״י ודפוס) ״שופכים בתוכה\ לתוכה מים״. וכן ברמב״ם (הלכות שבת טו:א) ובמשנה שבפירוש הרמב״ם. ראה תוספתא ז:ו.
16. ב-גכב גכח, נוסף כאן ע״פ הגמרא (צט ע״ב): ״אוקמה רב הונא במופלגת מן הכותל בארבעה וטעמא דיש בחוליתה עשרה (טפחים) דאי אין בחוליתה עשרה טפחים קא מטלטל⁠[ין] מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים״. וכן ב-גכה בהגהה, ובגיג בשם ״ובנס׳ אח׳⁠ ⁠״ מובא לפני המשפט הבא ״וכן באשפה״. האוקימתא של רב הונא מובאת גם בר״ח, בר׳ יונתן, וברמב״ם היל׳ שבת (טו:ט), אך בפיהמ״ש כתב במפורש שהמרחק לכותל אינו משנה. וגם הרא״ש לא הביא, אך הביא את סוף התוספת, מ-״וטעמא״ ואילך, במקום לשון הפירוש שהביא הרי״ף בסמוך.
17. כגון: גכה גכח, עיתים: ״כיון״.
18. וקימא לן: גכה: ״קימא לן״. דפוסים: דקיימא לן.
19. ממנה: חסר ב-גכה, כ״י מ, עיתים.
20. בשבת: גכב גכה גכח, כ״י מ, עיתים, דפוסים. חסר בכ״י א.
21. של-רבים: חסר בדפוס קושטא.
22. שעשויה: כבר״ח: ״דעבידא״. גכה, כ״י מ, עיתים: ״שהיא עשויה״.
23. דחישינן: דפוסים: חיישינן.
24. המיסך: וכן בר״ח, גו גיג, כ״י מ. גכב: ״המסיך״. גכח, עיתים (סי׳ קל״ב): ״המסך״. גכה״מיסך״, מוגהה: ״שהוא מיסך״ כברמב״ם היל׳ שבת (טז:כד), ובפיהמ״ש: ״שהוא מסך״.
25. על הארץ: דפוסים: לארץ.
26. שרשיו אם: וכן ב-גו גיג גכב גכה גכח, עיתים. כ״י מ, רמב״ם פיהמ״ש רק: ״שרשיו״. דפוסים: ואם שרשיו.רא״ש: היו שרשיו.
27. וחדקין: גו גיג גכב, וכן גכד גכח (בגמ׳), עיתים, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש, ובהיל׳ שבת (כו:ח), דפוסים, וכן גכה: ״וחדיקין״. וכן כ״י א להלן בגמרא. כ״י א כאן בלשון יחיד: ״וחדק״.
28. אם כן גבוהין: כ״י מ, הגהה גכה, רמב״ם פיהמ״ש: ״אם כן היו גבוהין״. ר״ח וכ״י א לפני הגהה: ״אם גבוהין״
29. מן הארץ: גו גכב גכה, עיתים, ר״ח, רמב״ם פיהמ״ש (ובהיל׳ שבת שם), דפוסים. חסר בכ״י א. כל הסיפא: הדלת... הארץ: נמצאת בדפוסים לקמן סמוך לפני הגמרא שעליה.
30. אם... הארץ: חסר בכ״י מ.
31. משום...לאויר: היינו הטעם המובאת בגמרא, נוסף רק בדפוסים (ומוזכר בפיהמ״ש לרמב״ם). וכן חסר בר״ח, וגם ר׳ יונתן והרמב״ם היל׳ שבת (טז:כד) הביאו טעם אחר. בגכה גכח במקומו נוסף: ״כלומ׳ אם יש בו יתר מבית סאתים אין מטלטלין בו״.
32. שכל: דפוסים, כהמשך לסמוך לפניו: וכל.
33. מטלטלין: חסר בכ״י מ.
34. על שבעים אמה ושירים: חסר ב-גו, כ״י מ, דפוסים, עיתים, וכן חסר בגכה לפני הגהה.
35. שרשיו אם: דפוסים: ואם שרשיו כבמשנה שם. כ״י מ, ר״ח: ״שרשיו״.
36. שאסור: גו גיג גכב גכה גכח, כ״י מ, עיתים, דפוסים, רא״ש. כ״י א: ״שהוא אסור״.
37. אם אינן: כ״י מ, רא״ש: ״אין״.
38. מן הארץ: חסר בדפוסים.
[צט, ב, רי״ף שם]
רמז״ל פיר׳ וכן בגת1, הוא (לפנינו: ׳הו׳) מעני עכר יעני לעניין מעשרות, יע׳ אנה (לפנינו:׳לאנה אנמה׳) יגוז לה אל שרב קבל אכ׳ראג אל מעשר עראי יעני עראי (לפנינו ליתא: ׳יעני עראי׳ ונוסף, ׳פלה׳) אן ישרב דאכל אל מעצרה אמא כ׳ארגה ענהא פלא יגוז לה ישרב (לפנינו ליתא תי׳ ׳יגוז לה ישרב׳) חתי יכ׳רג אל מעשר.
1. תרגום של הרב י׳ קאפח: וכן בגת, הוא עניין אחר, כלומר לענין מעשרות. לפי שלא הותר לו לשתות קודם הפרשת המעשר אלא עראי, לפיכך שותה הוא בתוך הגת, אבל חוץ לגת לא ישתה עד שיעשר.
מתני׳ קולט אדם מן המזחילה למטה מי׳ טפחים ואף לגרסא זו ה״ה למעלה מעשרה דהא מן האויר שהוא מקום פטור הוא קולע והא דקתני למטה מעשרה משום דוקיא דאמרו בש״ס קולט אין מצרף לא כלומר שאסור לחבר הכלי שמחבר בו המים בפי המזחילא מטעמא דמפרש בש״ס דאע״ג דסתם מזחילה אינה רחבה ד׳ ומקום פטור הוא מ״מ דרכה להעמידה על פני כל הגג תוך ג׳ והא טפלה לגג והויא לה כגג שהוא רשות היחיד ונמצא שמביא מרשות היחיד לרשות הרבים שהוא עומד בו והגאוני׳ ז״ל גורסין קולט אדם מן המזחילה למעלה מי׳ טפחים ואף לפי גרסא זו כי אמרי׳ בש״ס קולט אין מצטרף לא ה״ק קולט אין ואפילו למעלה מעשרה אבל מצרף לא ואפילו למטה מעשרה דהא טעמא דאמרי׳ בש״ס לאסור הצריף דמשום דמזחילה כגג חשיבא אף במזחילה שאינה גובה עשרה איתיה דאנן בתר גג אזלינן שהוא גבוה עשרה אלא דתנא נקט למעלה לאשמעי׳ רבותא דקליטה ואף על פי שאין בזה רבותא כ״כ דהא פשיטא דלגבי קליטה שעורא כך הוא למעלה כלמטה ולפיכך גרש״י ז״ל יותר נכונה. יש גורסין ומן הצנור ומ״מ שותה כלומר כשם שקולט מן המזחילה כך קולט מן הצנו׳ ומ״מ המקלח מקלח ובלבד שלא יצרף ולא נהי׳ דא״כ מאי קמ״ל פשיטא ועוד דבהא פיסקא קתני בהדיא כי מן הצנו׳ מותר לצרף לפי׳ הגרס׳ הנכונה כמו שהכריע רש״י ז״ל דה״ג ומן הצנור ומ״מ ושותה כלה חדא וה״ק כי מן הצנור מותר ליטול מים כמו שירצה ואפי׳ לצרף כל זמן שאין הצנור רחב ד׳ טפחים שהוא מקום פטור והטעם כי המזחיל׳ שהיא נתונה כנגד כל הגג נעשית טפלה לגג כיון שהיא סמוכה לו בתוך ג׳ אבל הצנור שהוא נתון מן הצד האחד של הגג כעומד לעצמו ולא עוד אלא שמרחיקין פיו מן הגג יותר מג׳ כדי שיקלח כלפי תוך הרבה ולא יפסוד את הכתלים אבל כשהוא רחב ד׳ על ד׳ אז אסור לצרף דהא מרשות היחיד או מכרמלית קא שקיל כדאיתא בברייתא.
וכן בגת. וגת זו אינה רשות היחיד, שהרי כבר הוזכרה רשות היחיד, אלא ודאי הגת היא כרמלית, הרי שאסור לשתות מכרמלית בעודו עומד ברשות הרבים.
And the same applies in a winepress. This winepress cannot be a private domain, as the first clause of the mishna already dealt with a private domain. The winepress must therefore be a karmelit, which proves that it is prohibited to drink from a karmelit while standing in a public domain.
רי״ףספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרָבָא אָמַר לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְכֵן בַּגַּת לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר.

And Rava said: This proof is not conclusive, as the words: The same applies in a winepress, do not refer to Shabbat but to the matter of the halakhot of tithes, as explained below. And similarly, Rav Sheshet said that the statement that the same applies in a winepress refers to the matter of tithes.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר היא גופא מרשות הרבים לרשות היחיד גזירה היא שמא יוצא מרשות לרשות והיא איסורא דאורייתא ניקו ונגזור נמי כרמלית אטו רשות הרבים גזירה לגזירה לא גזרינן ודייק אביי מדתנן וכן בגת והגת ככרמלית היא. ודחי רבא ואמר וכן בגת לא קתני לענין שבת דלענין שבת מן הגת שרי ואף על גב דלא מעייל רישיה ורובו התם. כי קתני וכן בגת לענין מעשר דפטור כר׳ מאיר דתנן שותין על הגת בין בחמין ובין בצונן ופטור דברי ר׳ מאיר ר׳ אלעזר בר צדוק מחייב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן בגת – והאי גת מאי היא אי רה״י וקאמר דלא יעמוד ברה״ר ויושיט צוארו בגת ויטול כלי וישתה הא תנא ליה רישא אלא לאו בגת כרמלית כגון שאינה גבוהה י׳.
ורבא אמר: אין זו הוכחה כי ״וכן בגת״ לא לענין שבת הוא אלא לענין מעשר. וכן אמר רב ששת: ״וכן בגת״ הריהו לענין מעשר.
And Rava said: This proof is not conclusive, as the words: The same applies in a winepress, do not refer to Shabbat but to the matter of the halakhot of tithes, as explained below. And similarly, Rav Sheshet said that the statement that the same applies in a winepress refers to the matter of tithes.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דִּתְנַן שׁוֹתִין עַל הַגַּת בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן וּפָטוּר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְחַיֵּיב.

The Gemara clarifies this statement. As we learned in a mishna: One may drink grape juice directly on the winepress ab initio without tithing, whether the juice was diluted with hot water, even though he will then be unable to return the leftover wine to the press, as it would ruin all the wine in the press, or whether the juice was diluted with cold water, in which case he could return the leftover wine without ruining the rest, and he is exempt. Drinking that way is considered incidental drinking, and anything that is not a fixed meal is exempt from tithing. That is the statement of Rabbi Meir. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer bar Tzadok deems one obligated to tithe in both cases.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שותין על הגת – עומד על הגת ושותה דכל זמן שלא הוציאו לחוץ לאו שתיית קבע היא ופטור מן המעשר בין שמזגו בחמין בין שמזגו בצונן.
מחייב – במזיגה שמוזגו במים משויא ליה קבע.
שותין על הגת בין בחמין בין בצונין1 ופטור דברי ר׳ מאיר – פירש המורה: ומתני׳ דקתני וכן בגת ר׳ מאיר היא וקאמר לא יעמוד על גבי קרקע וישתה בגת אלא אם כן הכניס ראשו ורובו בגת. ונראה לי דמתני׳ כולי עלמא היא דאפילו ר׳ אלעזר בר׳ צדוק דמחייב לא מחייב אלא משום דמזיגא משויא ליה קבע אבל בלא מזיגה פטר2 על הגת וחוץ לגת מחייב.
1. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״בצונן״.
2. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״פטור״.
בא״ד הא לאו הכי מצרפין ואין דרך התלמוד לומר תנא אתירוץ אמוראים כו׳ עכ״ל ר״ל אתירוצא דרב נחמן דמחלק ואסר צירוף פחות מג׳ סמוך לגג ובין ג׳ סמוך לגג מיהו לפי נוסחאות הישנות בסיפא דברייתא דקתני ומגביה ידו למטה מג׳ סמוך לגג ויצרף דהשתא שפיר קאי תנא אהך סיפא דברייתא ואפשר דמשום זה מחקו אותו מן הספר וא״כ ע״כ דלא הוה קאי תנא אלא אדיוקא דרב נחמן ומ״מ קשה דאכתי נימא דקאי תנא אדיוקא דברייתא כמו אדיוקא דרב נחמן ודו״ק:
וביאור הדבר: דתנן [ששנינו במשנה] שותין על הגת, כלומר מותר לשתות את היין כשעומדים בתוך הגת, בין שמוזגים אותו בחמין ובין שמוזגים אותו בצונן. ופטור מלהפריש עליו מעשר, אלו דברי ר׳ מאיר. כי אין חייבים להפריש מעשר אלא על אכילת קבע, אבל המשקה שלוקחים מהגת ושותים בתוך הגת עצמה אינו אלא שתיה באקראי, ופטור. ר׳ אליעזר בר צדוק מחייב בכל מקרה, כי לדעתו עצם מזיגת היין במים הריהי דרך שתיית קבע.
The Gemara clarifies this statement. As we learned in a mishna: One may drink grape juice directly on the winepress ab initio without tithing, whether the juice was diluted with hot water, even though he will then be unable to return the leftover wine to the press, as it would ruin all the wine in the press, or whether the juice was diluted with cold water, in which case he could return the leftover wine without ruining the rest, and he is exempt. Drinking that way is considered incidental drinking, and anything that is not a fixed meal is exempt from tithing. That is the statement of Rabbi Meir. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer bar Tzadok deems one obligated to tithe in both cases.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אעַל הַחַמִּין חַיָּיב וְעַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.:

And the Rabbis say: There is a distinction between these two cases. When the juice is diluted with hot water, since one cannot return what is left of the juice to the press, he is obligated to tithe it, as this drinking is like fixed drinking for which one is obligated to tithe. However, when the juice is diluted with cold water, he is exempt from tithing it, because he can return the leftover juice to the press. Therefore, it is considered incidental drinking, which is exempt from tithing. The teaching of the mishna: The same applies to a winepress, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it teaches that that the leniency to drink without separating tithes applies only if the drinker’s head and most of his body are in the winepress.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכמים אומרים על החמין חייב לעשר שאינו זה עראי אלא קבוע על הצונן פטור כי עראי הוא מפני שמחזיר המותר לו בכוס. משא״כ בחמין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על החמין חייב – דאין ראוי לחזור המותר שמקלקל היין הלכך כי מזג ליה בחמין אדעתא למשתייה כוליה מזג ליה ומשוייא ליה מזיגת קבע אבל מזיגת צונן לא משויי׳ ליה קבע דילמא שתי פורתא ומהדר הלכך כל כמה דשתי הוי עראי ומתני׳ דקתני וכן בגת ר״מ היא וקתני לא יעמוד ע״ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אא״כ הכניס ראשו ורובו לגת.
רש״י בד״ה על החמין כו׳ קבע אבל כו׳ הד״א:
וחכמים אומרים: על היין שנמזג בחמין — חייב, ועל הצונן — פטור. וטעם הדבר, מפני שמחזיר את המותר. כי היין שנמזג במים צוננים, שופכים את מותרו לגת, ונמצאת שתייתו שתיית ארעי גמורה. ואולם יין שנמזג במים חמים, אין מחזירים אותו לגת, שמא יביא להחמצת המשקה שבגת, ושתייתו היא שתיית קבע. ומה שנאמר במשנתנו ״וכן בגת״ הריהו לדעת ר׳ מאיר, ובא ללמדנו שההיתר לשתות בלא להפריש הוא רק כשראשו ורובו של השותה בגת.
And the Rabbis say: There is a distinction between these two cases. When the juice is diluted with hot water, since one cannot return what is left of the juice to the press, he is obligated to tithe it, as this drinking is like fixed drinking for which one is obligated to tithe. However, when the juice is diluted with cold water, he is exempt from tithing it, because he can return the leftover juice to the press. Therefore, it is considered incidental drinking, which is exempt from tithing. The teaching of the mishna: The same applies to a winepress, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it teaches that that the leniency to drink without separating tithes applies only if the drinker’s head and most of his body are in the winepress.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144