×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {בראשית י״ד:כ״ג} אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין.
“That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours” (Genesis 14:23), distancing himself from anything not rightfully his, his children merited two mitzvot: The thread of sky-blue wool worn on ritual fringes and the strap of phylacteries.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין פט ע״א} אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו {בראשית יח:כז} ואנכי עפר ואפר זכו בניו1 לשתי מצות אפר פרה [ועפר סוטה]⁠2:
אמר רבי אלעא אין העולם מתקיים אלא במי3 שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר {איוב כו:ז} תולה ארץ על בלימה. אמר ר׳ אבהו אין העולם מתקיים אלא בזכות מי4 שמשים את5 עצמו כמי שאינו6 שנאמר תולה ארץ על בלימה ואמר ר׳ אבהו אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כקרקע שנא׳ {דברים לג:כז} ומתחת זרועות עולם.
1. בניו: וכן גו. גקמה: ״בניהן״. חסר בכ״י פריס.
2. ועפר סוטה: גלז, כ״י פריס גקמה, דפוסים. וכן בסוטה יז, ובגמ׳ כאן. כ״י א: ״ואפר שחיטה״ (שהוא כהוה אמינא בגמרא כאן). האגדה מובאת בשאילתות (וזאת הברכה), אבל לא בשאילתא בנידון דינן (אחרי מות).
3. במי: וכן גו, כ״י פריס. כבמאמר ר׳ אבהו בהמשך. גלז, גקמה, דפוסים: ״בשביל מי״.
4. בזכות מי: וכן גקמה, דפוסים. גו, כ״י פריס: ״במי״, כבמאמר הבא.
5. את: חסר בכ״י פריס.
6. כמי שאינו: גו: ״כאילו אינו״.
אם מחוט ועד שרוך – שלא רצה ליהנות מן הגזל.
שרוך – רצועה.
חוט של תכלת – לציצית.
רצועה של תפילין – לקשור.
מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים וכו׳ הא דאוריך כולי האי לומר שהתכלת דומה לים והים דומה לרקיע הוה ליה לומר שהתכלת דומה לרקיע נראה הטעם לפי שאין תכלת דומה לרקיע ממש אלא שעל ידי שהתכלת דומה לים קצת והים דומה לרקיע קצת נראה שהתכלת דומה לרקיע ויש שפרשו בדרך מדרש כי זה לרמוז ע״י התכלת שדומה לים לזכור נסים שעשה לנו הקב״ה על הים וע״י מה שדומה לרקיע לזכור מה שהרכין ז׳ רקיעים כשירד לסיני לתת לנו התורה.
זכו לב׳ מצות לחוט כו׳ דעיקר תפילין וציצית טעם מבואר בתורה אבל מצות הנוספות בכ״א דהיינו בציצית חוט אחד של תכלת כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל וגו׳ וכן הקשירה בתפילין דוקא ע״י רצועות קמיירי הכא ומהא דקאמר הכא בשלמא רצועה דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו׳. יש להביא ראיה לפרש״י בפ׳ התכלת שפירש אלו תפילין שבראש כו׳ מפני שיש על של ראש שי״ן ודלי״ת שהוא רוב השם כו׳ ודו״ק ועיין בתוס׳ פ״ק דברכות דף ו׳:
גמ׳ מחוט. עיין רש״י בחומש פ׳ תולדות ט׳ כג וברא״ם שם:
״אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״ (בראשית יד, כג), שלא רצה ליהנות ממה שאינו שלו, וקידש שם שמים — זכו בניו לשתי מצות, לחוט של תכלת בציצית, שנאמר ״ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת״ (במדבר טו, לח), ורצועה של תפילין, שהיא עשויה עור, כמו שרגיל היה להיות שרוך של נעל.
“That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours” (Genesis 14:23), distancing himself from anything not rightfully his, his children merited two mitzvot: The thread of sky-blue wool worn on ritual fringes and the strap of phylacteries.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין כְּתִיב {דברים כ״ח:י׳} וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְתַנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא.

The Gemara asks: Granted, the strap of the phylacteries imparts benefit, as it is written: “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you; and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written. Phylacteries therefore impart the splendor and grandeur of God and are a fit reward. But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool?
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא רצועה של תפילין – איכא הנאה דכתיב ויראו ממך.
אלו תפילין שבראש – אות הן לכל כי שם ה׳ נקרא עליך.
מאי היא – מאי הנאה איכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח, מובן הדבר] מה זכות מיוחדת ברצועה של תפילין, שהרי כתיב [נאמר]: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״ (דברים כח, ו), ותניא [ושנויה ברייתא], ר׳ אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש, שניכר בהם ששם השם נקרא על ישראל. אלא חוט של תכלת מאי [מה] היא הזכות המיוחדת שיש בו?
The Gemara asks: Granted, the strap of the phylacteries imparts benefit, as it is written: “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you; and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written. Phylacteries therefore impart the splendor and grandeur of God and are a fit reward. But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool?
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּתַנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל הַצִּבְעוֹנִין מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְאֶבֶן סַפִּיר וְאֶבֶן סַפִּיר דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד דִּכְתִיב {שמות כ״ד:י׳} וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו וְגוֹ׳ וּכְתִיב {יחזקאל א׳:כ״ו} כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא.

The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes? It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה נשתנה תכלת – שהזקיקתה תורה לציצית.
שהתכלת דומה לים – שהחלזון מן הים הוא עולה אחת לשבעים שנה ומראית דמו דומה לים וים אנו רואין שדומה לרקיע ורקיע לספיר וספיר לכסא הכבוד דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר והוא כעצם השמים אלמא שמים דומין לספיר וספיר הוא כסא הכבוד דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא וכשהקב״ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר במצוה זו שהיא כנגד כל המצות.
מפני שתכלת דומה לים כו׳. יראה שרמז בזה קישור שלש עולמות זה בזה מלמטה למעלה ברצון הש״י והוא שאמר הים שהוא כלל עולם התחתון כפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים עד מאמר יקוו המים והנה הוא מתדמה ומתקשר ברקיע שהוא עולם האמצעי ורקיע שהוא כלל עולם האמצעי הוא מתדמה ומתקשר בעולם המלאכים הדומים לאבן הספיר כי המה ספיריים בזכותם ובצורתם ואבן הספיר שהוא עולם המלאכים הוא מתדמה ומתקשר בכסא כבודו יתעלה והוא שאמר במצות תכלת וראיתם אותו וזכרתם וגו׳ ולא תתורו אחרי לבבכם וגו׳ לעשות ח״ו פירוד בקישור הג׳ עולמות שזכרנו ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: דתניא [ששנויה ברייתא], רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני הצבעונין, שנותנים אותו על ציצית הכנף? מפני שתכלת דומה בצבעה לים, וים דומה בצבעו לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד, וזכות מיוחדת היא לישראל שזכר כסא הכבוד נמצא על בגדיהם. ומנין שרקיע דומה לאבן ספיר, ואבן הספיר דומה לכסא הכבוד? דכתיב [שנאמר]: ״ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר״ (שמות כד, י), הרי שמראה אבן הספיר הוא כעצם השמים, כלומר כמראה הרקיע. וכתיב [ונאמר] בחזון יחזקאל: ״כמראה אבן ספיר דמות כסא״ (יחזקאל א, כו), הרי שכסא הכבוד הוא כמראה אבן ספיר.
The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes? It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא קָשֶׁה גָּזֵל הַנֶּאֱכָל שֶׁאֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָן יְכוֹלִין לְהַחְזִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ד:כ״ד} בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים.

The Gemara above mentioned that Abraham refused to accept property that did not belong to him. With regard to this, Rabbi Abba says: Difficult is the return of theft that has been consumed, as even the perfectly righteous are unable to return it, as it is stated: “That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours…except only that which the young men have eaten with me” (Genesis 14:23–24). Even the righteous Abraham was unable to return that which the young men had already consumed.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנאכל – הגוזל ואוכל קשה הוא לעשות תשובה.
קשה גזל הנאכל שאפי׳ צדיקים כו׳. יראה דודאי הכא לאו גזל מקרי דאל״כ איך אמר אברהם על מה שהיה בעין וחלק האנשים אשר הלכו אתי יקחו חלקם וגו׳ ועוד דכבר מחל מלך סדום על הכל שנא׳ והרכוש קח לך וגו׳ ועוד כנראה מעניינו שמלך סדום לא היה יכול להציל ואמרינן בהגוזל בתרא דאפי׳ לא אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו אלא שאברהם ממדת חסידות לא רצה ליהנות כמ״ש שלא תאמר אני העשרתי וגו׳ והכא ה״ק קשה גזל הנאכל בגזלן דעלמא שקשה לו לעשות תשובה ולשלם לכ״א מה שכבר גזל כההיא איתתא שאמרה ריקה אפי׳ אבנט כו׳ והביא ראיה מאברהם שהרי לא היה רוצה ליהנות והיה בעיניו כגזל ואעפ״כ אמר רק אשר אכלו הנערים שקשה היה בעיניו לשלם מה שכבר נאכל ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב שנזכרו דברי אברהם למלך סדום, מביאים מה שאמר ר׳ אבא: קשה השבת גזל של הדבר שכבר נאכל יותר מגזל רגיל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו, שנאמר: ״ואם אקח מכל אשר לך בלעדי רק אשר אכלו הנערים״ (בראשית יד, כד), הרי שחוט ושרוך נעל החזיר, ולא יכול היה להחזיר מה שאכלו הנערים.
The Gemara above mentioned that Abraham refused to accept property that did not belong to him. With regard to this, Rabbi Abba says: Difficult is the return of theft that has been consumed, as even the perfectly righteous are unable to return it, as it is stated: “That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours…except only that which the young men have eaten with me” (Genesis 14:23–24). Even the righteous Abraham was unable to return that which the young men had already consumed.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת {דברים ז׳:ז׳} לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל חוֹשְׁקַנִי בָּכֶם שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָּה אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי.

§ Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Any place where you find the statements of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, in reference to aggada, make your ears like a funnel [ka’afarkeset], i.e., be receptive to his words. As Rabbi Eliezer interpreted the verse: “Not because you are more in number than any people did the Lord desire you and choose you, for you were the fewest of all peoples” (Deuteronomy 7:7), as follows: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: I desire you, since even at a time that I bestow greatness upon you, you diminish, i.e., humble, yourselves before Me.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאפרכסת זו היא קופה מנוקבת שעל גבי הרחיים שמקבלת כל החטים שמביאין לטחון. וכתיב תולה ארץ על בלימה כלומר דבר שהוא כאין. שבולה עצמו כלומר ששותק. ת״ל מישרים תשפטו בני אדם כלומר לענין תורה שהיא מישרים תשפטו צריכה שלא תגיסו דעתכם עליה. אלא לעפר עפרה כו׳ קרקע שנשרפה עיר הנדחת עליה יצא זה שמחוסר תלישה כלומר שאינו חשוב עיר הנדחת:
ערך ארפכס
ארפכסא(בפרק י״ד דכלי׳) כלי מתכו׳ ארפכס של מתכת טמאה. ובסוף כלים ואפרכס של זכוכית טהורה. (חגיגה ג:) אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנה לך לב לשמוע (חולין פט.) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר׳ שמעון כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כארפכסת שהיה דורש לא מרובכם וכו׳. יהי רקיע הבא לי ארפכס נתן עליו טס של זהב ולא עמדו המים טס של כסף ולא עמדו המים כיון שנתן אצבעו עמדו המים. ס״א אפרקס: ס״א אפרכס ופירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא ופי׳ ארפכס בבראשית רבה הוא ארק (ומפורש בדיופו) (א״ב: פירוש בלשון יוני כלי גננים אשר אם ישים אדם אצבעו על פיו אחר לא יורקו המים מצד אחר):
א. [איין ליקי אובן ברייט אונ הינטן שמאל.]
כאפרכסת – טרמויי״א.
לא מרבכם – לפי שאין אתם מרבין עצמכם אלא ממעטין לפיכך חשק בכם כי אתם המעט ממעיטין עצמכם בענוה.
כבר ידעת ששופר של ע״ז אם תקע בו יצא וכן לולב של ע״ז אם נטלו יצא מפני שמצות לאו ליהנות ניתנו אבל אם היו מע״ז של ישראל כגון של עיר הנדחת וכיוצא בזה שאין לה בטילה הרי הם כמי שנכתת שיעורם הואיל ולשריפה הם עומדים ולא יצא ומ״מ עפר עיר הנדחת אפי׳ תיחוח שבה שאינה מחוסרת תלישה והיא בכלל שללה תקבוץ וגו׳ מכסין בה שהרי כל שנכתת שיעורה הרי היא ראויה יותר לכסוי כמו שביארנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א מתוך שהוזכרו דברי אברהם ״ואנכי עפר ואפר״, מביאים מה שאמר בענין זה ר׳ יוחנן משום ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: כל מקום שאתה מוצא דבריו של ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי בהגדהעשה אזניך כאפרכסת, כמשפך, לקלוט את דבריו. שכך אמר על הפסוק ״לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים״ (דברים ז, ז)אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני (חושק אני) בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולהאתם ממעטין עצמכם לפני;
§ Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Any place where you find the statements of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, in reference to aggada, make your ears like a funnel [ka’afarkeset], i.e., be receptive to his words. As Rabbi Eliezer interpreted the verse: “Not because you are more in number than any people did the Lord desire you and choose you, for you were the fewest of all peoples” (Deuteronomy 7:7), as follows: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: I desire you, since even at a time that I bestow greatness upon you, you diminish, i.e., humble, yourselves before Me.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְאַבְרָהָם אָמַר לְפָנַי {בראשית י״ח:כ״ז} וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אָמַר {שמות ט״ז:ז׳,ח׳} וְנַחְנוּ מָה לְדָוִד אָמַר {תהלים כ״ב:ז׳} וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ.

I granted greatness to Abraham, yet he said before Me: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). I granted greatness to Moses and Aaron, yet Moses said of the two of them: “And what are we” (Exodus 16:7). I granted greatness to David, yet he said: “But I am a worm, and no man” (Psalms 22:7).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתתי גדולה לאברהם כו׳. מבואר ברוב גדולה האדם יזכור שפלות בריאתו ולזה אברהם הזכיר שפלות תחלת היצירה שנברא אדם הראשון מן האדמה וז״ש ואנכי עפר מתחלת היצירה ואפר בסוף ע״ש ואל עפר תשוב ואהרן ומשה הוסיפו בשפלות יצירת שאר כל אדם אף שיצירת האדם היה מדבר שיש לומר עליו מה שהיא האדמה אבל אנחנו מה היתה יצירתנו מטפה סרוחה של כלום מה היא וזה״ש אין העולם מתקיים אלא בשביל משה כו׳ ר״ל כי בזה השפלות היצירה שאמרו מה מתקיים מאדם הראשון ואילך שאין כאן יצירה אלא מטפה סרוחה ודוד אמר אנכי תולעת וגו׳ הזכיר שפלות היצירה פרטית שהיה בו לפי מה שאחז״ל שהיה ראוי להיות נפל ביצירתו אלא שניתן לו ע׳ שנים שהיו חסרים לאדם בשביל חטאו עד אלף שנים יומו של הקב״ה וע״ז אמר ואנכי בתחלת יצירתי ראוי להיות נפל לבא מיד לרמה ותולעה אבל מהחסד אלהים היה שניתן לי שבעים שנה ולחרפת אדם שנחסרו משנותיו בשביל חטאו שהיא חרפתו וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתתי גדולה לאברהםאמר לפני: ״ואנכי עפר ואפר״ (בראשית יח, כז), נתתי גדולה למשה ואהרןאמר משה: ״ונחנו מה״ (שמות טז, ז), נתתי גדולה לדודאמר: ״ואנכי תולעת ולא איש״ (תהלים כב, ז).
I granted greatness to Abraham, yet he said before Me: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). I granted greatness to Moses and Aaron, yet Moses said of the two of them: “And what are we” (Exodus 16:7). I granted greatness to David, yet he said: “But I am a worm, and no man” (Psalms 22:7).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲבָל אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 אֵינָן כֵּן נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְנִמְרוֹד אָמַר {בראשית י״א:ד׳} הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר לְפַרְעֹה אָמַר {שמות ה׳:ב׳} מִי ה׳ לְסַנְחֵרִיב אָמַר {מלכים ב י״ח:ל״ה} מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וְגוֹ׳ לִנְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר {ישעיהו י״ד:י״ד} אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר אָמַר {יחזקאל כ״ח:ב׳} מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים.

But the gentile nations of the world are not so. I granted greatness to Nimrod, yet he said: “Come, let us build a city and a tower, with its top in heaven, and let us make for ourselves a name” (Genesis 11:4). I granted greatness to Pharaoh, yet he said: “Who is the Lord” (Exodus 5:2). I granted greatness to Sennacherib, yet he said: “Who are they among all the gods of the countries that have delivered their country out of my hand, that the Lord should deliver Jerusalem out of my hand” (II Kings 18:35). I granted greatness to Nebuchadnezzar, yet he said: “I will ascend above the heights of the clouds” (Isaiah 14:14). I granted greatness to Ḥiram, king of Tyre, yet he said: “I sit in the seat of God, in the heart of the seas” (Ezekiel 28:2).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמרוד – מלך בדור הפלגה היה ולכך נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם במלכותו על הקב״ה.
מושב אלהים ישבתי – שבנה לו שבעה רקיעים של נחשת ועלה וישב עליהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל אומות העולם אינן כן, נתתי גדולה לנמרודאמר: ״הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם״ (בראשית יא, ד), נתתי גדולה לפרעהאמר: ״מי ה׳ ״(שמות ה, כ), נתתי גדולה לסנחריבאמר: ״מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל ה׳ את ירושלים מידי״ (מלכים ב יח, לה), נתתי גדולה לנבוכדנצראמר: ״אעלה על במתי עב״ (ישעיהו יד, ד), נתתי גדולה לחירם מלך צוראמר: ״מושב אלהים ישבתי בלב ימים״ (יחזקאל כח, ב).
But the gentile nations of the world are not so. I granted greatness to Nimrod, yet he said: “Come, let us build a city and a tower, with its top in heaven, and let us make for ourselves a name” (Genesis 11:4). I granted greatness to Pharaoh, yet he said: “Who is the Lord” (Exodus 5:2). I granted greatness to Sennacherib, yet he said: “Who are they among all the gods of the countries that have delivered their country out of my hand, that the Lord should deliver Jerusalem out of my hand” (II Kings 18:35). I granted greatness to Nebuchadnezzar, yet he said: “I will ascend above the heights of the clouds” (Isaiah 14:14). I granted greatness to Ḥiram, king of Tyre, yet he said: “I sit in the seat of God, in the heart of the seas” (Ezekiel 28:2).
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר וְאִילּוּ בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב וְנַחְנוּ מָה וְאָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב הָכָא וְנַחְנוּ מָה וּכְתִיב הָתָם {איוב כ״ו:ז׳} תּוֹלֶה אָרֶץ עַל בְּלִימָה.

The Gemara relates: Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: Greater is that which is stated with regard to Moses and Aaron than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham it is written: “And I am but dust and ashes,” while with regard to Moses and Aaron it is written: “And what are we,” i.e., we are not even dust and ashes. And Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: The world endures only in the merit of Moses and Aaron. It is written here: “And what are we,” and it written elsewhere: “He hangs the earth upon nothing” (Job 26:7). That is, the earth endures in the merit of those who said of themselves that they are nothing, i.e., Moses and Aaron.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תולה ארץ – על זכות אותן שנחשבו לבלימה.
איזהו חול הדק שביארנו עליו שהוא כשר לכסוי כל שאין היוצר צריך לכתשו היה צריך כתישה אלא שמ״מ נפרך הוא ביד אין מכסין בו לכתחלה ואם כסה יראה לי שיצא:
אע״פ שידענו במדות שהתורה נדרשת בהם שכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אם היה הכלל צריך לביאור הפרט אינו כן כיצד הרי שנאמר כאן וכסהו כלל והרי מלה זו משמעה על שני מיני כסוי שאין זה דומה לזה כגון כסוי בדבר שלם ככלי וכיוצא בו וכסוי בדבר הנכתת כעפר וכיוצא בו והייתי מרבה ממנו שני מינין אלו וכשבא הפרט והוא ענין מלת עפר דיו שיפקיע מין האחד והוא הכלי וכיוצא בו ויעמידנו על המין השני והוא כל שהוא כעין עפר ואין דנין אותו בכלל ופרט כדי למעט הכל חוץ מן העפר וכן בכל כיוצא בזה ויש מפרשים כלל שצריך לפרט שאין מקום לפרט בלא הכלל כגון בכאן שאילולי תיבת וכסוהו היה נאמר ושפך את דמו בעפר ולא היתה הוראה לכסוי כלל וכל שכיוצא בזה אין דנין אותו בכלל ופרט:
לעולם ישפיל אדם את עצמו ולא ינהיג עצמו בשררה יתרה וברבנות וכל עוד שמעלתו מיתוספת תהא גאותו מתמעטת דרך צחות אמרו ז״ל חושק אני בכם שאפי׳ בשעה שאני פוסק לכם גדולה אתם ממעיטים עצמכם לפני נתתי גדלה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמרו ונחנו מה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש אבל אומות העולם אינן כן נתתי גדלה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר מי י״י אשר אשמע בקולו לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו׳ לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב וגו׳ לחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי:
לעולם אל יהא אדם מזמין עצמו למחלקת אלא יהא בורח הימנו וישים חלקו בעלובין ואינם עולבין דרך צחות אמרו אין העולם מתקיים אלא במי שבולם עצמו בשעת מריבה שנ׳ תולה ארץ על בלימה וכן דרשו האמנם אלם צדק תדברון מה יהא אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה כן תלמוד לומר צדק תדברון יכול יגיס דעתו עליה ת״ל מישרים תשפטו בני אדם:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב כך מביאים מה שאמר רבא, ואיתימא [ויש אומרים] ר׳ יוחנן: גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, שאילו באברהם כתיב [נאמר]: ״ואנכי עפר ואפר״, ואילו במשה ואהרן כתיב [נאמר]: ״ונחנו מה״, כלומר, איננו כלום, אפילו לא עפר ואפר. ואמר רבא ואיתימא [ויש אומרים] ר׳ יוחנן: אין העולם מתקיים אלא בשביל (בגלל, בזכות) משה ואהרן, כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ונחנו מה״, וכתיב התם [ונאמר שם]: ״תולה ארץ על בלימה״ (איוב כו, ז), כלומר, הארץ תלויה על מי שאמר ״ונחנו מה״, שאינו כלום.
The Gemara relates: Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: Greater is that which is stated with regard to Moses and Aaron than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham it is written: “And I am but dust and ashes,” while with regard to Moses and Aaron it is written: “And what are we,” i.e., we are not even dust and ashes. And Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: The world endures only in the merit of Moses and Aaron. It is written here: “And what are we,” and it written elsewhere: “He hangs the earth upon nothing” (Job 26:7). That is, the earth endures in the merit of those who said of themselves that they are nothing, i.e., Moses and Aaron.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי אִילְעָא אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ג:כ״ז} וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם.

With regard to that verse, Rabbi Ile’a says: The world endures only in the merit of one who restrains [shebolem] himself during a quarrel, as it is stated: “He hangs the earth upon nothing [belima]. Rabbi Abbahu says: The world endures only in the merit of one who renders himself as if he were non-existent, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), i.e., one who considers himself to be underneath everything else is the everlasting arm that upholds the world.
רי״ףרש״יר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבולם עצמו – סוגר את פיו ודומה לו בבכורות (דף מ:) פיו בלום ורגליו מבולמות.
ומתחת – מי שנדרס תחת הכל הוא זרועות עולם.
מי שבולם עצמו בשעת מריבה. ששומע חרפתו ואינו משיב.
הדרן עלך כסוי הדם
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודרשה אחרת בענין ״בלימה״ אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר ״תולה ארץ על בלימה״. רבי אבהו אמר: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר ״ומתחת זרועות עולם״ (דברים ל, כז), כלומר, מי שמשים עצמו מתחת — הריהו כזרועות המחזיקות את העולם.
With regard to that verse, Rabbi Ile’a says: The world endures only in the merit of one who restrains [shebolem] himself during a quarrel, as it is stated: “He hangs the earth upon nothing [belima]. Rabbi Abbahu says: The world endures only in the merit of one who renders himself as if he were non-existent, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), i.e., one who considers himself to be underneath everything else is the everlasting arm that upholds the world.
רי״ףרש״יר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {תהלים נ״ח:ב׳} הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם מָה אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה תַּלְמוּד לוֹמַר צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן יָכוֹל יָגִיס דַּעְתּוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם.

Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “Do you indeed [ha’umnam] speak as a righteous company [elem]? Do you judge with equity [meisharim] the sons of men” (Psalms 58:2)? The verse is interpreted as follows: What should be a person’s occupation [umanut] in this world? He should render himself silent as a mute [ilem]. If so, one might have thought that he should render himself as a mute even with regard to words of Torah. Therefore, the verse states: “Speak as a righteous company,” indicating that one should speak the righteous words of Torah. If so, he might have thought that one who speaks words of Torah has the right to become arrogant. Therefore, the verse states: “Judge with equity [meisharim] the sons of men.” Even a learned judge must take extra care to judge with equity, and not assume that he will immediately arrive at the correct understanding.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אלם
אלםאלמנצח על יונת אלם לדוד מכתם (סוטה י׳:) א״ר יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת (חולין פט.) אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק מה אומנתו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו׳ פי׳ תולה ארץ על בלימה ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ואנכי עפר ואפר ואנכי תולעת ולא איש. יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה ענינים מפורש בבראשית רבה איספרכן איתחרשן אישתקן. בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא א״ר שמואל ב״ר אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו רבי אליעזר בן יעקב מטהר משום שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל:
א. [פרשטומן.]
האמנם אלם – אומנות יפה היא האילום אבל צדק דהיינו דברי תורה אותו תדברון.
מישרים – כמישור ארץ חלקה שנוחה לידרס.
יכול יגיס דעתו כו׳. עיין פרש״י והוא דחוק ועוד נ״ל לפרש ע״פ מה שאמרו במס׳ תענית בעובדא דראב״ש שהיה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם א׳ א״ל ראב״ש כמה מכוער אותו האיש והשיב לו לך אצל האומן שעשאני וע״ז הזהיר כאן שלא יגיס דעתו לומר כן אלא מישרים תשפוט בשכלך את בריאת בני אדם כענין שנא׳ והאלהים עשה את האדם ישר וגו׳ וק״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבי יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם״ (תהלים נח, ב)? מה אומנותו (״האמנם״) של אדם בעולם הזהישים עצמו כאלם, ישתוק. יכול אף לדברי תורה ישים עצמו כאלם? תלמוד לומר: ״צדק תדברון״, שמצוה לדבר בדברי תורה. ושמא תעלה על דעתך: הואיל ומותר ואף מצוה להרבות בדברי תורה, יכול יגיס דעתו, שהעוסק יתגאה? תלמוד לומר: ״מישרים תשפטו בני אדם״, שצריך לנהוג במישור, בדרך ענוה.
Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “Do you indeed [ha’umnam] speak as a righteous company [elem]? Do you judge with equity [meisharim] the sons of men” (Psalms 58:2)? The verse is interpreted as follows: What should be a person’s occupation [umanut] in this world? He should render himself silent as a mute [ilem]. If so, one might have thought that he should render himself as a mute even with regard to words of Torah. Therefore, the verse states: “Speak as a righteous company,” indicating that one should speak the righteous words of Torah. If so, he might have thought that one who speaks words of Torah has the right to become arrogant. Therefore, the verse states: “Judge with equity [meisharim] the sons of men.” Even a learned judge must take extra care to judge with equity, and not assume that he will immediately arrive at the correct understanding.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי זְעֵירָא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר יִרְמְיָה מְכַסִּין בַּעֲפַר עִיר הַנִּדַּחַת וְאַמַּאי אִיסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא.

§ The Gemara returns to discuss the mitzva of covering the blood: Rabbi Zeira says, and some say Rabba bar Yirmeya says: One may cover the blood of an undomesticated animal or a bird with the dust of an idolatrous city. The Torah states that the city and anything contained therein must be burned (see Deuteronomy 13:17). The Gemara, assuming the statement of Rabbi Zeira refers to the ashes of a burned idolatrous city, asks: But why may one use these ashes to cover the blood? These ashes are items from which deriving benefit is prohibited, as the verse states: “And there shall cleave none of the banned property to your hand” (Deuteronomy 13:18).
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעפר עיר הנדחת – קס״ד אפר שריפתה.
והא איסורי הנאה נינהו – דכתיב לא ידבק וגו׳ ובעיר הנדחת כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ושבים לדין כיסוי הדם. אמר רבי זעירא, ואיתימא [ויש אומרים] רבה בר ירמיה: מכסין דם חיה או עוף בעפר עיר הנדחת, שהדיחו אנשיה את יושבי עירם לעבוד עבודה זרה, ודין העיר וכל אשר בה לשריפה (דברים יד, יז). ומתחילה הבינו כי הכוונה היא לאפר השריפה, ושאלו: ואמאי [ומדוע] מכסים? והרי אפר זה איסורי הנאה הוא, שנאמר שם: ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״ (דברים יג, יח), ממה שהוחרם ונשרף!
§ The Gemara returns to discuss the mitzva of covering the blood: Rabbi Zeira says, and some say Rabba bar Yirmeya says: One may cover the blood of an undomesticated animal or a bird with the dust of an idolatrous city. The Torah states that the city and anything contained therein must be burned (see Deuteronomy 13:17). The Gemara, assuming the statement of Rabbi Zeira refers to the ashes of a burned idolatrous city, asks: But why may one use these ashes to cover the blood? These ashes are items from which deriving benefit is prohibited, as the verse states: “And there shall cleave none of the banned property to your hand” (Deuteronomy 13:18).
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר זְעֵירִי לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַעֲפַר עֲפָרָהּ דִּכְתִיב {דברים י״ג:י״ז} וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא קְבִיצָה וּשְׂרֵפָה יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר תְּלִישָׁה קְבִיצָה וּשְׂרֵפָה.

Ze’eiri said: Rabbi Zeira is not referring to the ashes of the burned city, which may not be used. Rather, his statement is necessary only concerning the dust of its dust, i.e., the dust of the ground of the idolatrous city, from which deriving benefit is not prohibited, as it is written: “And you shall gather all its spoil into the midst of the broad place thereof, and shall burn with fire the city” (Deuteronomy 13:17). Accordingly, items lacking only the acts of gathering and burning must be burned. This serves to exclude this dust of the ground, which lacks the acts of removal from the ground, gathering, and burning. The dust must also be removed from the ground before it can be gathered and burned.
רי״ףרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עפר עפרה – עפר קרקעה.
יצא זה שמחוסר תלישה כו׳ – מכאן נראה לפסול גט שנכתב על הקלף ואח״כ חתכו דהתם נמי דריש וכתב ונתן מי שמחוסר כתיבה ונתינה יצא כו׳ דטפי נראה חבור גט המחובר לקלף גדול מחבור עפר לעיר הנדחת דחשיב הכא מחוסר תלישה ושם בפ״ב דגיטין (דף כא:) כתוב באורך כל הצורך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר זעירי: לא נצרכה הלכה זו אלא לעפר עפרה, כלומר, לעפר הקרקע של עיר הנידחת, שהוא איננו אסור בהנאה, דכתיב [שנאמר]: ״ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת״ (שם יז)מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה נאמר בו דין זה, יצא זה, עפר עפרה — שמחוסר גם תלישה מן הקרקע, וגם קביצה ושרפה.
Ze’eiri said: Rabbi Zeira is not referring to the ashes of the burned city, which may not be used. Rather, his statement is necessary only concerning the dust of its dust, i.e., the dust of the ground of the idolatrous city, from which deriving benefit is not prohibited, as it is written: “And you shall gather all its spoil into the midst of the broad place thereof, and shall burn with fire the city” (Deuteronomy 13:17). Accordingly, items lacking only the acts of gathering and burning must be burned. This serves to exclude this dust of the ground, which lacks the acts of removal from the ground, gathering, and burning. The dust must also be removed from the ground before it can be gathered and burned.
רי״ףרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְרָבָא אָמַר מִצְוֹת לָאו לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ.

And Rava says: One can even use the ashes from the idolatrous city to cover the blood, despite the fact that it is prohibited to derive any benefit from them. This is because mitzvot were not given for benefit, that is, the fulfillment of a mitzva is not considered deriving benefit, but the fulfillment of a divine decree.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר מצות לא ליהנות ניתנו – כלומר לא תימא דמעפר עפרה מכסין אלא מעפרה ממש מכסין דמצוה אין חשוב הנאה. יתיב רבינא וקאמר לה להא שמעת׳. כלומר הא שמעת׳ דרבא. לולב ושופר שיעורא בעינן כלומר לולב בעינן ד׳ טפחים ושופר כדי שיאחזנו ויראה טפח לכאן וטפח לכאן הכא אדרבה כל מה דמיכתת שיעורא כו׳ כלומר ואע״ג דלענין שופר ולולב לא יצא לענין כסוי עפר עיר הנדחת כל מה שמכתת שיעוריה עלויי מעלי לכסוי:
סליק פירקא
ורבא אמר – אפילו בעפר עפרה נמי מותר שכסוי הדם מצוה ולא הנאה שהמצות שנתנו לישראל לא ליהנות נתנו להם לא לשם הנאה נתנו להם אלא גזירת מלך היא עליהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבא אמר: גם באפר השריפה שאסור בהנאה ניתן לקיים כיסוי הדם, מפני שמצות לאו [לא] ליהנות ניתנו, שאין מתייחסים לקיום מצוה כאל הנאה, אלא כקיום גזירת ה׳.
And Rava says: One can even use the ashes from the idolatrous city to cover the blood, despite the fact that it is prohibited to derive any benefit from them. This is because mitzvot were not given for benefit, that is, the fulfillment of a mitzva is not considered deriving benefit, but the fulfillment of a divine decree.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֵיתִיבֵיהּ רַב רְחוּמִי לְרָבִינָא אשׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה1 לֹא יִתְקַע בּוֹ מַאי לָאו אִם תָּקַע לֹא יָצָא לָא אִם תָּקַע יָצָא.

The Gemara relates that Ravina was sitting and saying this halakha, that one may use the ashes of an idolatrous city to cover the blood. Rav Reḥumi raised an objection to Ravina from a baraita: With regard to a shofar of idol worship, from which it is prohibited to derive benefit, one may not blow with it. What, is it not that the baraita means to say that if one blew with it he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a shofar ab initio, but if one blew with it he has fulfilled his obligation.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אם תקע יצא – דלאו הנאה היא ולכתחלה מיהא לא יתקע משום דמאיס.
{שמעתא דשופר ולולב של עבודה זרה}
והא דתניא בשופר של עבודה זרה ולולב של עבודה זרה, אם תקע ואם נטל לא יצא – מוקמינן לה בעבודה זרה דמשה דכתותי מכתת שיעורה (עיין סוכה לא:), כגון עבודה זרה של ישראל, שאין לה בטילה עולמית. וההיא דאמרי׳ בראש השנה (דף כח.) ובסוכה (שם), אם תקע ואם נטל יצא, מוקמינן לה בעבודה זרה דגוי, דאית לה בטילה.
מאי לאו אם תקע לא יצא – כלומר מאי לא יתקע אינו בתורת תקיעה ואפשר דאמתני׳ דלקמן סמיך דקתני הכי בהדיא וכדפריך בסוף ופריק אם לא תקע יצא וא״ת מ״מ תקשי דלכתחלה לא יתקע ור׳ זירא אמר שמכס׳ בו לכתחילה י״ל דשאני התם דמאיס לרצות בו לגבוה וכן פירש רש״י ז״ל.
אמר רב אשי הכי השתא שיעוריה בעינן ועבוד׳ כוכבים מיכת׳ שיעורא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי אבל אשרה דא״י דאית לי׳ ביטול לא חשיבא דקיימא לשריפה ולא מיכתת שיעור׳ ואם נטל יצא בדיעבד והכי איתא בהדיא בפרק לולב הגזול והשתא לא הדר רב אשי ממאי דשנינן לעיל אם תקע ואם נטל יצא דאתי׳ באשירה דא״י ולומר משום איסורי הנאה ליכא דמצות לאו ליהנות ניתנו וכדרבא והיינו דנקט רב אשי לשון הכי השתא כלומר דהא לא דמיא לדרבא דהכא טעמא אחרינא הוא ומשום דמיכתת, סליק פרק כיסוי הדם.
פרק גיד הנשה
מתני ואין הטבחים נאמנים עליו – פי׳ דקסבר דבעי חטיטה והם אינן מחטטין אותו וחכמים אומרים נאמנים עליו דסברי דלא בעי חטיטה כרבי יהודה.
גמ׳ מוקדשין פשיטא וכ״ת קסבר תנא דמתני׳ יש בגידים בנותן טעם ואתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד – פי׳ דאי ס״ל אין בגידים בנותן טעם נהי דחייבה עליו תורה באיסור גיד הנשה מ״מ לא חייל עליה איסור מוקדשין דעץ בעלמא הוה אבל השתא דיש בגידין בנותן טעם חשיב כבשר למיחל עלי׳ איסור מוקדשין ואע״ג דאין איסור חל על איסור הכא חייל או ע״י איסור כולל דמיגו דחייל אבשר חייל אגיד או ע״י איסור מוסיף דמיגו דאיתסר בהנאה חייל עליה איסור אכילה דס״ל דגיד הנשה מותר בהנאה.
האי מוקדשין נוהגין בגיד מבעיא ליה פי׳ לאשמעינן האי דינא.
במוקדשין איסור מוקדשין ליכא – פי׳ וה״ק גיד הנשה נוהג לבדו במוקדשין ודומיא דחולין דלית ביה אלא איסור גיד.
והתנן ירך שנתבשלה בה גיד הנשה אם יש בה בנ״ט הרי זו אסורה ודילמא התם משום שמנו של גיד שיש בו בנ״ט וכר״מ דאמר שמנו אסור יש מתרצים דכיון דאין איסור שמנו של גיד אלא מדרבנן גזירה משום גיד עצמו הא ודאי לא חמיר מיניה ואם איתא דאין גיד אוסר תערובתו לפי שאין בו בנ״ט אף שמנו לא יאסור תערובתו שלא יהי׳ טפל חמר מן העיקר ואין זה נכון דהא אנן קיי״ל דאין בגידין בנ״ט כדאית׳ לקמן בפרקי׳. וק״ל נמי דג״ה בששים והיינו משום שמנו כדאיתא לקמן בפרקי׳ וכן בדין דכיון דהוא אסור טעמי נמי אסור ככל האסורים כיון שיש בו בנ״ט דשאני גיד דלא יהיב טעמא אבל הנכון בעיקר קושיין דאם אית׳ דגיד הנשה בעצמו אינו אוסר בנ״ט לא הוי פסיק ותני גיד הנשה סתם משום שמנו ולקרוא את האיסור בלשון מותר ואע״ג דמתני׳ דלקמן דקתני העצמות והגידים ישרפו בששה עשר אוקמינא בחדא אוקימתא משו׳ שמנו של גיד התת תני לה אגב עצמות ותו דהתם ליכא למטעי אבל הכא איכא למיטעי דיש בגידים בנ״ט.
איסור גיד ואיסור מוקדשי׳ בהדי הדדי קאתו – פי׳ דהשתא שפיר דמי למתני נוהג במוקדשין שנוהג עמה ביחד והאי אוקימתא דלא כר׳ אושעי׳ דאמר לקמן מחלוקת בבן ט׳ חי והלך ר״מ לשיטתו ור״מ לשיטתו אבל בבן חיובן ט׳ מת לדברי הכל חלבו וגידו מותרין וא״כ לא חייל איסור גיד עד שיהא בן ט׳ ואיסור מוקדשין חייל לאלתר ובדין הוא דמצינו למיפרך אהא אוקמיתא מדר׳ אושעי׳ אלא דעדיפא מינה פרכי׳ עלה ממתני׳ עד דעבידנא אוקימתא אחריתי.
ומי מצי׳ מוקמת לה בשליל פי׳ ומי מצית לאוקמי טעמא דמחני׳ משום שליל.
לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין – פי׳ דגידי׳ שלו לא חשיבי אלא כבשר בעלמא ומסתמא אין כזית בשר בכולן ואפ״ה מטמ׳ משום כולו והתם בדוכתי׳ פרכי׳ על האבר מגלח על כולו לא כ״ש ואמר ר׳ יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין פי׳ דמשום אבר ליכא שאין אבר עד דאיכא גידים בשר ועצמות כדאיתא בפירקין ומטמ׳ משום כולו והכא נקטי׳ לישנא לולא דמתרץ כולה מתני׳ והכא איתא בירושלמי חד סב שאל את ר׳ על כזית מגלח על כולו לא כ״ש אמר לו להביא את הנפל שאין בו כזית חזר ושאל על אבר מגלח על כולו לא כ״ש אמר לו להביא את הנפל שלא נתקשרו איבריו בגידי׳ ע״כ מ״מ שמעינן מיניה דאיסור מוקדשין קדים דהא אין חשוב גיד עד שמתקשה ומתקשרי׳ איבריו בגידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, יתיב [יושב היה] רבינא וקאמר לה להא שמעתא [ואומר שמועה זו] של רבא, שניתן לקיים מצות כיסוי הדם באיסורי הנאה. איתיביה [הקשה לו] רב רחומי לרבינא ממה ששנינו בברייתא: שופר של עבודה זרה, שאסור בהנאה — לא יתקע בו; מאי לאו [האם אין] הכוונה שאם תקעלא יצא? השיב לו: לא, לכתחילה לא יתקע, אבל אם תקעיצא.
The Gemara relates that Ravina was sitting and saying this halakha, that one may use the ashes of an idolatrous city to cover the blood. Rav Reḥumi raised an objection to Ravina from a baraita: With regard to a shofar of idol worship, from which it is prohibited to derive benefit, one may not blow with it. What, is it not that the baraita means to say that if one blew with it he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a shofar ab initio, but if one blew with it he has fulfilled his obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בלוּלָב שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה1 לֹא יִטּוֹל מַאי לָאו אִם נָטַל לֹא יָצָא לָא אִם נָטַל יָצָא וְהָתַנְיָא תָּקַע לֹא יָצָא נָטַל לֹא יָצָא.

Rav Reḥumi persists: It is taught in another baraita that with regard to a lulav of idol worship, one may not take it to perform the mitzva. What, is it not that the baraita means to say that if one took such a lulav he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a lulav ab initio, but if one took it he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one blew a shofar of idolatry he has not fulfilled his obligation? And isn’t it taught in another baraita that if one took a lulav of idolatry to perform the mitzva he has not fulfilled his obligation?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבעל המאורההשלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא – ה״ל לאתויי מתני׳ דלולב הגזול (סוכה דף כט:) של אשרה ושל עיר הנדחת פסול אלא ניחא ליה להביא הך ברייתא דקתני בה שופר ולולב וא״ת דבפרק ראוהו ב״ד (ר״ה דף כח.) אמר רב שופר של עבודת כוכבים לא יתקע בו ואם תקע בו יצא וכן בפ׳ מצות חליצה (יבמות דף קג:) אמר רבא החולצת בסנדל של עבודת כוכבים חליצתה כשרה ולא אמרינן דמכתת שעוריה וי״ל דהכא בעבודת כוכבים של ישראל דאין לה ביטול אבל דעובד כוכבים דיש לה ביטול לא מכתת שיעוריה וכי האי גוונא משני פרק לולב הגזול (סוכה דף לא:) אהא דאמר רבא לולב של עבודת כוכבים אם נטל יצא ופריך ממתניתין דלולב של אשרה פסול ומשני באשרה דמשה וא״ת עבודת כוכבים דעובד כוכבים מכי אגבהה הויא דישראל כדאמר בפרק כל הצלמים (ע״ז דף מב.) גזירה דלמא מגביה לה והדר מבטל לה וי״ל כגון שהגביה השופר והסנדל על מנת שלא לקנותו דהא תנן במנעל שאין שלו חליצתה כשרה ולולב איירי בי״ט שני ובסוכה הוה מצי לשנויי דמתניתין בי״ט ראשון ולא הוה צריך לאוקמה באשרה דמשה אלא משום דקתני אשרה דומיא דעיר הנדחת דאפי׳ בי״ט השני ור״ת מפרש דכולהו בעבודת כוכבים דעובד כוכבים וכאן קודם ביטול והתם לאחר ביטול ולאחר ביטול נמי לכתחלה לא יטול ולא יתקע ולא יחלוץ דמאיס לענין מצוה לפי שהיה עליה שם עבודת כוכבים אפי׳ את״ל דשרי לכסות בעפר עבודת כוכבים לכתחלה כמו בשל עיר הנדחת לא דמי כיסוי לחליצה דלענין כסוי לא חיישינן ממאי דמאיס והא דמשני בסוכה באשרה דמשה ולא משני בדעובד כוכבים וקודם ביטול משום דמכי נקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ובפרק מצות חליצה (יבמות קג:) דמפליג בין סנדל של עבודת כוכבים לסנדל של תקרובת עבודת כוכבים דאין לו ביטול ולא מפליג בנטל עבודת כוכבים גופיה בין אחר ביטול לקודם ביטול ויש לומר מילתא אגב אורחיה קא משמע לן דתקרובת עבודת כוכבים אינה בטלה עולמית וההוא דראוהו ב״ד קשה טפי דמפליג התם רבא בין שופר של עבודת כוכבים לשל עיר הנדחת דבשל עבודת כוכבים גופיה היה יכול לחלק לפירוש רבינו תם בין אחר ביטול לקודם ביטול ומיהו על כרחך צריך לאוקמה לאחר ביטול כדברי ר״ת לספרים דגרסי רב יהודה דאי קודם ביטול הא רב יהודה אית ליה התם דבשופר של שלמים לא יצא משום דמצות ליהנות ניתנו אך נראה דרבא גרסינן ולא רב יהודה דהא מפרש התם טעמא דבשופר של עיר הנדחת לא יצא משום דכתותי מכתת שיעוריה ולרב יהודה הוה ליה למימר משום דמצות ליהנות ניתנו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 14]

הא דתניא לולב של ע״ז לא יטול ואם נטל לא יצא, דוקא בע״ז דישראל דלית ליה תקנה בביטול, (אלא) [אבל] בע״ז דגוי דאית ליה תקנה בביטול, אפילו קודם ביטול יצא. והכי איתא בפרק לולב הגזול. ובפרק מצות חליצה נמי אמרינו סנדל של ע״ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה, של תקרובת עבודה זרה אם חלצה חליצתה פסולה. וטעמא דמילתא דע״ז אית לה תקנה בביטול, ובתקרובת לית לה תקנה בביטול. וכגון שקצעו מתחילה לכך דהוה ליה כזביחה, וכעין פנים. ואי לא לא מתסר, דבעינן כעין פנים, כדאיתא בע״ז פרק ר׳ ישמעאל.
תד״ה והתניא תקע כו׳ והא דמשני בסוכה באשרה דמשה ולא משני בדעובד כוכבים וקודם ביטול משום דמכי נקצץ כו׳ עכ״ל והא דלא ניחא להו למימר לפר״ת כמו שפי׳ לעיל דאשרה דומיא דעיר הנדחת קתני דמיירי דישראל עיין בחידושינו בפ׳ לולב הגזול והתם בסוכה דוקא דקתני אשרה אי הוה דעובד כוכבים מכי נקצץ הלולב מן האשרה נתבטל הלולב אפי׳ בלא כוונת ביטול כמ״ש בחידושינו בפ׳ מצות חליצה אבל לולב דקתני בשמעתין דהיינו שהלולב גופיה הוא של ע״ז מיירי שפיר בדעובד כוכבים וקודם ביטול ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד הקשה לו ממה ששנינו: לולב של עבודה זרה לא יטול בסוכות, מאי לאו [האם אין] הכוונה שאם נטללא יצא? השיב לו: לא, אם נטליצא. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] מפורשת: תקע בשופר — לא יצא, נטל לולב — לא יצא!
Rav Reḥumi persists: It is taught in another baraita that with regard to a lulav of idol worship, one may not take it to perform the mitzva. What, is it not that the baraita means to say that if one took such a lulav he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a lulav ab initio, but if one took it he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one blew a shofar of idolatry he has not fulfilled his obligation? And isn’t it taught in another baraita that if one took a lulav of idolatry to perform the mitzva he has not fulfilled his obligation?
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבעל המאורההשלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב אָשֵׁי הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם

Rav Ashi said in response: How can these cases be compared to the case of covering the blood? There, with regard to a shofar and lulav of idol worship, although the use of such items for a mitzva does not constitute benefit, one cannot fulfill his obligation with them, because
רי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אשי: הכי השתא [כך אתה משווה]? מתחילה אין להקשות מדין שופר ולולב של עבודה זרה על מצוות כיסוי הדם, שכן התם [שם] בשופר ולולב של עבודה זרה, טעם הדבר שלא יצא אינו משום שהוא אסור בהנאה, שהרי מצוות לא ליהנות ניתנו, אלא
Rav Ashi said in response: How can these cases be compared to the case of covering the blood? There, with regard to a shofar and lulav of idol worship, although the use of such items for a mitzva does not constitute benefit, one cannot fulfill his obligation with them, because
רי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין פט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין פט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין פט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין פט., הערוך על סדר הש"ס חולין פט., רש"י חולין פט., תוספות חולין פט., בעל המאור חולין פט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין פט. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין פט. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי חולין פט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין פט., מהרש"א חידושי הלכות חולין פט., מהרש"א חידושי אגדות חולין פט., גליון הש"ס לרע"א חולין פט., פירוש הרב שטיינזלץ חולין פט., אסופת מאמרים חולין פט.

Chulin 89a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 89a, Rif by Bavli Chulin 89a, Attributed to R. Gershom Chulin 89a, Collected from HeArukh Chulin 89a, Rashi Chulin 89a, Tosafot Chulin 89a, Baal HaMaor Chulin 89a, Ri MiLunel Chulin 89a, HaHashlamah Chulin 89a, Meiri Chulin 89a, Ritva Chulin 89a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 89a, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 89a, Gilyon HaShas Chulin 89a, Steinsaltz Commentary Chulin 89a, Collected Articles Chulin 89a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144