ביוצא דופן סבר לה כר׳ שמעון דאמר במס׳ נדה ולד מעליא הוא דכתיב אם נקבה תלד לרבות יוצא דופן:
ודלא כר׳ יוחנן – דפליג עליה התם דאמר מודי ר׳ שמעון לענין קדשים שאינו קדוש דלא הוי ולד:
(1) 
סָבַר לַהּ כר״ש כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר יוֹצֵא דּוֹפֶן וָלָד מְעַלְּיָא הוּא וּדְלָא כר׳ כְּרַבִּי יוֹחָנָן.
סָבַר לַהּ he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that a human child born by caesarean section is a full-fledged offspring and renders its mother ritually impure with the impurity of childbirth. Likewise, with regard to an animal born by caesarean section, he holds the birth was a proper birth and the animal may be brought as an offering, and therefore it also enters the pen to be tithed. And this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who holds that Rabbi Shimon concedes that an animal born by caesarean section is disqualified from being brought as an offering (see Nidda 40a).
ולד מעליא הוא – במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ.) קא״ר שמעון דהרי זה כילוד ואמו טמאה לידה וריש לקיש מפרש טעמא בגמרא תלד לרבות יוצא דופן והכי נמי אמרינן כי יולד לרבות יוצא דופן.
ודלא כר׳ יוחנן – דאמר התם בההוא פירקא דמודה ר״ש לעניין קדשים שאינו קדוש דגמר לידה לידה מבכור דבעי רחם.
בפרש״י בד״ה את המתה כשמקשה כו׳ שעושין לו הס״ד ובד״ה ועוד העיד כו׳ שעברו עליו ט״ז קרונות כו׳ בד״ה פרוס כו׳ תנאי מפרש בגמ׳ הס״ד ואח״כ מ״ה והן גורנות כו׳ מדרבנן הס״ד ואח״כ מ״ה וא״א לעשר כו׳ שצובע הס״ד כצ״ל:
בד״ה למה נאמר למאי הלכתא הס״ד:
תוס׳ בד״ה בפרוס כו׳ ט״ו יום דפרוס לשון כו׳ דאמר באדר א״ר עקיבא לא כו׳ וקביעא ליה זמנו לעולם כו׳ ולא מקודם גבי הן העידו שמעברין כו׳ מיום הכפורים קודם הפסח ל׳ יום דע״פ בכלל הל׳ יום וכן ר״א ור״ש כו׳ הד״א והלא מן הדין הוא בשנים באלול דיום כו׳ שני שבתות כמו ע״פ כו׳ ועיקר דרשא דהלכות פסח כו׳ ועיקר דרשא דשני שבתות דר״ג מפיק כו׳ שלא היה שם בפסח קרבנות אחרים ובפרק בתרא דמגילה כו׳ כותיה מתניתין דמקדימין וקרינן ושלשים יום דנפקא לן כו׳ די״ז דניסן וי״ד דאייר שהן ל״א יום ומההיא שמעתין כו׳ הד״א עצמה יקשה למצוא י״ד בלא כו׳ פסח שבי״ד מ״מ לדורות שיש להזהיר על כו׳ קבעו חכמים זמן בר״ח אדר ולא כו׳ דבמתניתין הכא כו׳ זמן השמעת שקלים לעולם כו׳ ובד״ה ניחא ליה כו׳ הכל יחד הס״ד ואח״כ מ״ה וא״א לעשר כו׳ דהיינו גזרה לגזרה דהיא גופה כו׳ יחתוך זמורה ועוד מצי למימר כו׳ הד״א יוצאים בנדרים כו׳ ולא קרא עשירי ולא שייך לאיסור הקדש כזה בי״ט עכ״ל כצ״ל:
סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר׳ שמעון, שאמר: יוצא דופן ולד מעליא [מעולה, גמור] הוא באדם, לטמא את אמו טומאת לידה, וכן בבהמה — לענין קדשים, וממילא חייב במעשר בגזירה שווה מקדשים. ושלא כדעת ר׳ יוחנן, שאמר שר׳ שמעון מודה ביוצא דופן שאינו ראוי לקדשים, וממילא גם אינו מתעשר.
he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that a human child born by caesarean section is a full-fledged offspring and renders its mother ritually impure with the impurity of childbirth. Likewise, with regard to an animal born by caesarean section, he holds the birth was a proper birth and the animal may be brought as an offering, and therefore it also enters the pen to be tithed. And this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who holds that Rabbi Shimon concedes that an animal born by caesarean section is disqualified from being brought as an offering (see Nidda 40a).
הכל
(2) בִּמְחוּסַּר זְמַן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה יָתוֹם כְּגוֹן שֶׁהַשֶּׁלַח קַיָּים ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר אֲפִילּוּ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּים אֵין זֶה יָתוֹם.
And with regard to an animal whose time has not yet arrived, this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, who maintains that the obligation of animal tithe applies to such an animal. As for an orphan animal, he is referring to a case where the mother’s hide exists at birth, i.e., the mother’s hide is present after the birth, and therefore the animal is not considered an orphan. And Rabbi Yehoshua, whose opinion this tanna follows, conforms to his standard line of reasoning, as he says: Even if its mother was slaughtered but its hide exists at birth, i.e., if the mother’s hide is present after the birth, this is not an orphan.
And with regard to an animal whose time has not yet arrived, this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, who maintains that the obligation of animal tithe applies to such an animal. As for an orphan animal, he is referring to a case where the mother’s hide exists at birth, i.e., the mother’s hide is present after the birth, and therefore the animal is not considered an orphan. And Rabbi Yehoshua, whose opinion this tanna follows, conforms to his standard line of reasoning, as he says: Even if its mother was slaughtered but its hide exists at birth, i.e., if the mother’s hide is present after the birth, this is not an orphan.
ערך קץ
קץ – א(בכורות נז:) דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן הדמין כגון נבלות וטריפות שקצים ורמשים דברים שהנפש אין קצה בהן בשר בכור וכו׳ (א״ב לשון מקרא זה ויקצו מפני בני ישראל).
א. [עקעלהאפט.]
כר׳ שמעון – דאמר דנכנס לדיר להתעשר וכדפרשינן למילתיה לעיל בפרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (דף כא:).
והשלח – והעור קיים כשיצא הולד לחוץ.
במחוסר זמן סבר לה [סבור הוא] התנא הראשון בברייתא, כדעת ר׳ שמעון בן יהודה, שמחייבו במעשר. ומה שאינו פוסל יתום — הרי זה כגון שהשלח, עור אמו, קיים. ור׳ יהושע לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר במשנתנו: אפילו שחט את אמו והשלח קיים בשעה שנולד — אין זה יתום.
And with regard to an animal whose time has not yet arrived, this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, who maintains that the obligation of animal tithe applies to such an animal. As for an orphan animal, he is referring to a case where the mother’s hide exists at birth, i.e., the mother’s hide is present after the birth, and therefore the animal is not considered an orphan. And Rabbi Yehoshua, whose opinion this tanna follows, conforms to his standard line of reasoning, as he says: Even if its mother was slaughtered but its hide exists at birth, i.e., if the mother’s hide is present after the birth, this is not an orphan.
הכל
(3) הֵעִיד רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן סַתְרִיאֵל מֵעַרְקַת לבינה לִפְנֵי רַבִּי בִּמְקוֹמֵנוּ מַפְשִׁיטִין אֶת הַמֵּתָה וּמַלְבִּישִׁין אֶת הַחַי אָמַר רַבִּי נִתְגַּלָּה טַעְמָא שֶׁל מִשְׁנָתֵינוּ.
Rabbi Yishmael ben Satriel, from a place called Arkat Leveina, testified before Rabbi Yehuda HaNasi: In our locale, if an animal dies while giving birth they flay the dead mother’s skin and clothe the living newborn animal with it for protection. Rabbi Yehuda HaNasi said: This testimony of yours reveals the reason for the ruling of the mishna that if the hide of the mother still exists the offspring is not considered to be an orphan; the hide serves as a substitute for the mother.
Rabbi Yishmael ben Satriel, from a place called Arkat Leveina, testified before Rabbi Yehuda HaNasi: In our locale, if an animal dies while giving birth they flay the dead mother’s skin and clothe the living newborn animal with it for protection. Rabbi Yehuda HaNasi said: This testimony of yours reveals the reason for the ruling of the mishna that if the hide of the mother still exists the offspring is not considered to be an orphan; the hide serves as a substitute for the mother.
מערקת לבנה מפשיטין את המתה השלח שלה ומלבישין את החיה היתום:
נתגלה טעמא של משנתינו – של ר׳ יהושע1 וכי עבדי ליה הכי חיי:
1. נראה דצ״ל דוודאי משום דכיון דעבדי ליה הכי משו״ה ס״ל לר״י כן.
בן סתריאל מערקת לבינה – מקום.
1במקומינו – כשהבהמה מתה מחמת לידה מפשיטין אותה ומלבישין אותה בעורה.
את החיה – הולד כדי שיתחמם ומעלה כאילו היתה אמו חיה.
נתגלה טעמא של חזירים שבמקומינו – לייטונא״ש המו חזרת מהפך מאכל.
קליפי עלים – קליפה של עלים.
1. מכאן עד סוף המסכת הוא פירוש רש״י שהיה בפני ר׳ בצלאל אשכנזי, בעל השטמ״ק.
1את המתה – כשמקשה מחמת הוולד מפשיטים עור האם שהיא מתה ומלבישין אותו לולד שהוא חי ומתקיים מפני דבר זה שעושין לו.
את החיה – זהו הולד.
נתגלתה טעמא של משנתינו – דודאי משום הכי קאמר רבי יהושע אם נולד כל זמן שהעור שהשלח קיים אינו יתום דכיון דהעור מהנה לולד דומה כמי שאמו קיימת.
1. פירוש זה עד סוף המסכת נדפס בדפוס וילנא כפירושו של רש״י.
ובענין זה מסופר, העיד ר׳ ישמעאל בן סתריאל מהמקום ערקת לבינה לפני רבי: במקומנו מפשיטין את הבהמה שמתה בלידתה ומלבישין בעורה את הולד החי כדי לשמור עליו. אמר רבי: נתגלה טעמא [הטעם] של משנתינו, השלח שהוזכר במשנה, שאותו שלח מהווה תחליף לאמו. ועוד העיד ר׳ ישמעאל בן סתריאל:
Rabbi Yishmael ben Satriel, from a place called Arkat Leveina, testified before Rabbi Yehuda HaNasi: In our locale, if an animal dies while giving birth they flay the dead mother’s skin and clothe the living newborn animal with it for protection. Rabbi Yehuda HaNasi said: This testimony of yours reveals the reason for the ruling of the mishna that if the hide of the mother still exists the offspring is not considered to be an orphan; the hide serves as a substitute for the mother.
הכל
(4) חֲזֵירִין שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קְלָפִים בְּבֵית הֶמְסֵס שֶׁלּוֹ פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז אֶחָד שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ וְעָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קְרוֹנוֹת עַל חוּדּוֹ אַחַת.
Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: The lettuce in our locale has 600,000 leaves in its omasum, i.e., in its core. Rabbi Yishmael ben Satriel further testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once one cedar tree fell in our locale, and it was so wide that sixteen wagons passed over its back, meaning the width of its trunk, as one, i.e., side by side.
Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: The lettuce in our locale has 600,000 leaves in its omasum, i.e., in its core. Rabbi Yishmael ben Satriel further testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once one cedar tree fell in our locale, and it was so wide that sixteen wagons passed over its back, meaning the width of its trunk, as one, i.e., side by side.
בית המסס – צנפי״ץ בלע״ז שכולו עשוי קליפות קליפות.
על חודו – זו אצל זו עברו על עביו כעין שנפל שהיה עביו חד ועגול וכ״ש אם היה משופה בנסורת כגון נסר היה עדיין רחב יותר.
ועוד העיד דבר זה חזירין שבמקומנו – לשון חזרת ירק שלועזים לטוג״א.
בבית המסס – היינו אותן עלין קטנים כמו הבשר עצמו שיש באותו המסס של בהמה שקורין צינטול״א.
ועוד העיד דבר זה פעם אחת כו׳ על חודו – על צידו ברוחבו שהוא עב כל כך שעברו עליו י״ו קרנות זו בצד זו על חודו כלומר ברוחבו של אילן.
ושאמרו פעם א׳ נפל ארז כו׳ ועברו כו׳. כלפי מ״ש בנדרים דפלפול וחידוד של התורה לא ניתנה רק למשה אבל הוא בעין טוב נתן לישראל ולתלמידיו גם פלפול התורה וע״כ לא יבא שום תלמיד לעומק ושורש ענין בלי רב המלמדו כמו משה ליהושע ויהושע כו׳ וע״ז אמר כשמת משה שהוא הארז האחד שנפל אז אח״כ עברו עליו מדור לדור עד ט״ז קרנות שהוא משל לט״ז דורות דמקבלין זה מזה על חידושו ופלפולו שניתן כבר למשה.
חזירין מיני חזרת (חסה) שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים (עלים) בבית המסס (בקיבה) שלו. ועוד העיד: פעם אחת נפל ארז אחד שבמקומנו, ועברו שש עשרה קרונות על חודו של גבו כאחת, זה בצד זה.
Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: The lettuce in our locale has 600,000 leaves in its omasum, i.e., in its core. Rabbi Yishmael ben Satriel further testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once one cedar tree fell in our locale, and it was so wide that sixteen wagons passed over its back, meaning the width of its trunk, as one, i.e., side by side.
הכל
(5) פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים וְשִׁבְּרָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים וּמִי שָׁדְיָא לֵיהּ וְהָא כְּתִיב {איוב ל״ט:י״ג} כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אָמַר רַב אָשֵׁי הָהוּא מוּזַרְתָּא הֲוַאי.:
Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once an egg of the bird called bar yokhani fell, and the contents of the egg drowned sixty cities and broke three hundred cedar trees. The Gemara asks: And does the bar yokhani bird throw its eggs to the ground? But isn’t it written: “The kenaf renanim bird rejoices, but are her wings and feathers those of the stork? For she leaves her eggs on the earth, and warms them in dust” (Job 39:13–14)? The Sages understood that kenaf renanim is another name for the bar yokhani bird. If so, how could its egg fall if it lays its eggs on the ground? Rav Ashi said in explanation: That egg was unfertilized, and since it would never hatch the bird threw it to the ground.
Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once an egg of the bird called bar yokhani fell, and the contents of the egg drowned sixty cities and broke three hundred cedar trees. The Gemara asks: And does the bar yokhani bird throw its eggs to the ground? But isn’t it written: “The kenaf renanim bird rejoices, but are her wings and feathers those of the stork? For she leaves her eggs on the earth, and warms them in dust” (Job 39:13–14)? The Sages understood that kenaf renanim is another name for the bar yokhani bird. If so, how could its egg fall if it lays its eggs on the ground? Rav Ashi said in explanation: That egg was unfertilized, and since it would never hatch the bird threw it to the ground.
נעלסה – וגרסי׳ במנחות נושא עולה ונתחטא כלומר נושאה ומעלה לביצתה ונתחטא ומניחה בתוך קן שלה וכשהיא רוצה להטיל ביצתה יורדת לארץ ומטילה בנחת שנאמר כי תעזוב לארץ ביציה אלמא דלא שדיא לה שתשתבר:
ההיא דנפלה מוזרתא הואי דלא חששא לזה:
ערך בר יוכני
בר יוכני – א(יומא עח) ונימא ביעתא דבר יוכני. (סוכה ה:) ואימא אפילו דבר יוכני. (בכורות נז:) פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ס׳ כרכים ושיברה שלש מאות ארזים (א״ב: עוף גדול מאוד אולי משל הוא כי איננו בישוב).
ערך עלס
א. [אין ארט היישערעק.]
ב. [פריילך.]
בר יוכני – עוף גדול.
נטבעו ס׳ כרכים – בחלבון וחלמון שלה.
ומי שדייא ליה – לביצתו לאיבוד.
והא כתיב כנף רננים נעלסה – ודרשי׳ נעלסה נוטריקון במסכת מנחות בפ׳ ר׳ ישמעאל [סו:] נושא עולה ומתחטא. מתחטא לשון ירידה.
ההיא – הביצה שנפלה מוזרת הואי שאין אפרוח גדל בה והשליכתו מדעתה.
בר יוכני – עוף הוא כדאמרינן בכמה דוכתי ואימא כביעא דבר יוכני.
טבעה – ממה שבתוכה.
והכתיב כנף רננים נעלסה – ומתפרש הכי בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא שכך אמר הקב״ה וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושאה ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה. נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת תענית (דף יט.) בן המתחטא לפני אביו.
מוזרתא הואי – בלעז טורני״ך שלא היתה ראויה לאפרוח לכך השליכה.
חזירין שבמקומנו כו׳ פעם אחד נפל ארז כו׳ פעם אחד נפלה ביצת כו׳. הגם כי יש להאמין כל אלו הדברים כפשטן מ״מ ודאי דלא נכתב בתלמוד רק להורות על המכוון בעניינו כמ״ש באגדת דפרק הספינה ודסבי דבי אתונא ונראה בזה ע״פ מ״ש דיש בישראל שינוי ריבוי דעות כמספר ס׳ ריבוא שהיו עם ישראל במדבר ולפי שיש בצדדי כל דעה לימין ולשמאל שהם לטהרה ולטומאה דימה אותם לחזרת שהוא חסא כדאמרינן פרק כל שעה שתחלתו רך וסופו קשה רמז כי מתחלה דעותם לצד טומאה ולסופו לצד טהרה כי בקושי באו אליה וזה שאמר כי יש לכלל ישראל ס׳ ריבוא קליפות הטומאה בתחלה והיינו בבית המסס שלו מקום המאוס מלאה שיקוצים במצרים שהיה שם תולדותם שע״ז נאמר פרו ורבו וישרצו וגו׳ כשרצים הללו מר אבל סופן כשבאו למדבר לצד התורה שהיא צד ימין כמ״ש מימינו אשדת וגו׳.
ושאמרו פעם אחד נפלה ביצת בר יוכני כו׳. כלפי מ״ש פרק שתי הלחם שהתורה נמשלת לצפור דרור וכמ״ש בהך דפרק הספינה דחזינן ההיא צפרתא כו׳ ומדמה להתורה בכללה לצפור הזה בר יוכני שהוא גדול הערך כמ״ש בתורה ארוכה מארץ מדה וגו׳ והביצה ממנו היא דמיון הלוחות י׳ דברות שהם כלל התורה וכמ״ש בשם רב סעדיה שכל התורה נכללת בעשרת הדברות וקאמר דפעם אחד נפלה כו׳ דהיינו שבירת הלוחות בעון העגל וטבעה ס׳ כרכים כו׳ גוזמא קאמר כמ״ש התוספות בכמה דוכתי דמנין ס׳ בכל מקום לאו דוקא והוא משל לעונש כמה דורות כמ״ש שאין לך פקידה שאין בה מעון העגל וכן ושברה ג׳ מאות ארזים לאו דוקא אלא דכמה גדולים שנמשלו לארזים שנענשו בעון העגל וכמ״ש בבני אהרן דמתו מחצה בעון העגל ודמסיק ההיא מוזרתא היא ביצה שאינה טובה ואינה עושה פרי רמז על הלוחות הראשונות שלא עשו פרי שלכך נשתברו לפי׳ לא נאמר בהן טוב כמ״ש סוף פרק הכונס מפני מה לא נאמר ט׳ בלוחות ראשונות כו׳ ע״ש ודו״ק:
פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, שהוא עוף ענק, וטבעה ששים כרכים במה שנשפך ממנה, ושברה שלש מאות ארזים. ושואלים: ומי שדיא ליה [והאם היא זורקת אותה] את ביצתה? והא כתיב [והרי נאמר]: ״כנף רננים נעלסה כי תעזוב לארץ ביציה״ (איוב לט, יג—יד), ולפי חכמים מדובר על בר יוכני, המניח בנחת את ביצתו על הארץ! אמר רב אשי: ההוא מוזרתא הואי [אותה ביצה, ביצה מוזרת, לא מופרית היתה], ומכיוון שלא יצא ממנה אפרוח השליכה אותה.
Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once an egg of the bird called bar yokhani fell, and the contents of the egg drowned sixty cities and broke three hundred cedar trees. The Gemara asks: And does the bar yokhani bird throw its eggs to the ground? But isn’t it written: “The kenaf renanim bird rejoices, but are her wings and feathers those of the stork? For she leaves her eggs on the earth, and warms them in dust” (Job 39:13–14)? The Sages understood that kenaf renanim is another name for the bar yokhani bird. If so, how could its egg fall if it lays its eggs on the ground? Rav Ashi said in explanation: That egg was unfertilized, and since it would never hatch the bird threw it to the ground.
הכל
(6) מתני׳ מַתְנִיתִין : אשָׁלֹשׁ גֳּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה בִּפְרַס הַפֶּסַח וּבִפְרַס הָעֲצֶרֶת וּבִפְרַס הֶחָג (וְהֵן גֳּרָנוֹת שֶׁל מַעְשַׂר בְּהֵמָה) דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא.
MISHNA: There are three times during the year designated for gathering the animals that were born since the last date for animal tithe: Adjacent to Passover, and adjacent to Shavuot, and adjacent to Sukkot. And those are the gathering times for animal tithe; this is the statement of Rabbi Akiva.
MISHNA: There are three times during the year designated for gathering the animals that were born since the last date for animal tithe: Adjacent to Passover, and adjacent to Shavuot, and adjacent to Sukkot. And those are the gathering times for animal tithe; this is the statement of Rabbi Akiva.
מתני׳ ג׳ גרנות למעשר – בג׳ פעמים בשנה הבהמות מתעשרות. ובגמ׳ מפ׳ טעמא.
פרוס הפסח – בגמ׳ [נח.] מפרש ט״ו יום קודם הפסח דהיינו יום אחרון של אדר וכן פרוס עצרת ט״ו יום קודם וכן פרוס החג דהיינו יום אחרון של אלול.
מתני׳ שלש גרנות למעשר בהמה – כלומר בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק צריך לו לעשר כשיגיע הפרק דמשיגיע הפרק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא מעשר אבל קודם לכן מותר דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קודש מאחר שקרא עליו שם אבל הרשות בידו לאוכלו בלא מעשר אבל בהני שלשה זמנים הצריכוהו חכמים שלא יאכל לכתחלה בלא מעשר. ובגמרא מפרש מאי שנא בהני זמנים ומאי טעמא נקט לשון גרנות.
פרוס – מפרש בגמרא כמה הוא. וטעמא דכל הני תנאי מפרש בגמרא.
והן גרנות של מעשר בהמה – דטבולין הבהמות מדרבנן.
בפרוס הפסח – מפרש בגמרא ט״ו יום דפרוס לשון פרוסה פלגא דל׳ יום שדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח ובן עזאי דאמר [בכ״ט] באדר אר׳ עקיבא לא פליג אלא באדר הסמוך לניסן דלבן עזאי לעולם חסר וקביעא ליה זמנו לעולם בכ״ט באדר משמע דערב פסח הוי בכלל הני ט״ו יום דפרוס ובפרק קמא דר״ה (ראש השנה ז.) נמי משמע כן שמיום הפורים מתחילין לדרוש ולא מקודם גבי הם העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים משום דדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ואתי לזלזולי בחמץ מיום הפורים קודם הפסח שלשים יום שמע מינה דערב הפסח בכלל השלשים יום וכן ר״א ור״ש דאמרי בסמוך באחד בניסן מפרש בגמרא דסברי כמאן דאמר שתי שבתות שמע מינה ערב פסח מן המנין ותימה דקתני במילתא דר׳ אלעזר ור״ש ולמה [לא] אמרו באחד בתשרי מפני שהוא י״ט ואי אפשר לעשר בי״ט לפיכך הקדימוהו בכ״ט באלול והלא מן הדין הוא בשנים (באלול) דיום ראשון של סוכות ממנין שתי שבתות כמו ערב פסח דעיקר מה שדורשין בהלכות הרגל קודם לרגל אינו אלא מפני קרבנות כדמשמע פ״ק דע״ז (דף ה:) דפריך לפני חגיהן ג׳ ימים ותו לא והתניא דורשין בהלכות הפסח כו׳ [ומשני] לדידן אפי׳ דוק שבעין פסלינן להקרבה מיבעי ל׳ יום ועיקר דרשא דהלכות פסח משום פסח גופיה הנשחט ע״פ ולא משום ימות הפסח דהא נפקא פ״ק דפסחים (דף ו:) משום דנביא עומד בפסח ראשון ומזהיר בפסח שני ועיקר שני לשחיטת פסח שני נאמר ועיקר דרשא דשתי שבתות דרשב״ג מפיק להו מנביא עומד בראש חדש ומזהיר על פסח ועיקר הלכות פסח מצרים לא הוצרכו אלא ליום שחיטת פסח שלא היה שם (בפסח) קרבנות אחרים ובפרק בתרא דמגילה (מגילה כט:) משמע התם דשתי שבתות דרשב״ג אין יום המעשה בכלל דמוקי התם כוותיה מתני׳ דמקדימין וקרינן ול׳ יום דנפקא לן מנביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני נמי הם בלא יום המעשה דהא איכא התם י״ז דניסן וי״ד דאייר שהן ל״א יום ומההיא שמעתין דמגילה עצמה יקשה למצוא י״ד יום בלא יום המעשה וי״ל דלעולם אין יום המעשה בכלל ולא חלקו חכמים בין פסח לסוכות והלכו אחר עיקר י״ט להתחיל בשתי שבתות מבאחד בניסן ומבאחד בתשרי שבי״ט קרבנות מרובין ראייה חגיגה ושמחה ואע״ג דנביא עומד בר״ח ומזהיר על פסח היינו על שחיטת פסח שבי״ד מ״מ לדורות ממה שיש להזהיר על כל פסח לא חשו חכמים למהר יום אחד בפסח יותר מבחג וגבי שקלים קבעו חכמים זמן בר״ח אדר ולא חשו להקדים יום אחד לפני ר״ח כדי שיהו ל׳ יום שלימים כיון שדבר מסור לב״ד של הבאת תמידין מתרומה חדשה אע״ג דבמתניתין דהכא דייקינן לכוין החשבון זמן השמעת שקלים לעולם באחד באדר משמיעים על השקלים.
א משנה שלש גרנות למעשר בהמה, כלומר, שלוש פעמים בשנה צריך לאסוף את הבהמות שנולדו בין פעם לפעם כדי לעשרן: בפרס הפסח (סמוך לפסח), ובפרס העצרת, ובפרס החג (חג הסוכות), אלו דברי ר׳ עקיבא.
MISHNA: There are three times during the year designated for gathering the animals that were born since the last date for animal tithe: Adjacent to Passover, and adjacent to Shavuot, and adjacent to Sukkot. And those are the gathering times for animal tithe; this is the statement of Rabbi Akiva.
הכל
(7) בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר בְּאֶחָד בְּסִיוָן בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים בְּאֶחָד בְּנִיסָן בְּאֶחָד בְּסִיוָן בכ״ט בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וְלָמָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב בוְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.
Ben Azzai says the dates are: On the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the dates are: On the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul, and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana, and one cannot tithe on a Festival. Consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul.
Ben Azzai says the dates are: On the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the dates are: On the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul, and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana, and one cannot tithe on a Festival. Consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul.
(ט״ו) [כ״ט] באדר – מפ׳ בגמ׳ [שם] במאי פליגי ומאי טעמייהו.
בא׳ בניסן – י״ד קודם לפסח.
ולמה אמרו בכ״ט באלול – דהוי ט״ו ימים ולא אמרו בא׳ בתשרי י״ט הוא ואי אפשר לעשר כדמפרש בגמרא [שם] לטעמא דכולא מתני׳.
בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול. ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא יום טוב של ראש השנה, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.
Ben Azzai says the dates are: On the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the dates are: On the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul, and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana, and one cannot tithe on a Festival. Consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul.
הכל
(8) ר׳ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר הָאֱלוּלִים מִתְעַשְּׂרִים בִּפְנֵי עַצְמָן.
Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, i.e., that the new year begins on the first of Elul, or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, which would mean that the new year begins on the first of Tishrei.
Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, i.e., that the new year begins on the first of Elul, or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, which would mean that the new year begins on the first of Tishrei.
ראש השנה – דאותן שנולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עם אותן שיוולדו מכאן ואילך משום דהוי חדש וישן.
האלולים – אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב. וטעמא מפרש בגמרא דמספקא ליה אי הלכה כרבי מאיר או כרבי שמעון באחד בתשרי הלכך מתעשרין בפני עצמן.
ר׳ מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. בן עזאי אומר: האלולים, כלומר, אלו שנולדו באלול מתעשרים בפני עצמן, מפני שספק אם הלכה כר׳ מאיר, שבאחד באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה, או כר׳ אלעזר ור׳ שמעון, הסבורים שאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר בהמה.
Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, i.e., that the new year begins on the first of Elul, or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, which would mean that the new year begins on the first of Tishrei.
הכל
(9) גכׇּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרִי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר ר״ה רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינָן מִצְטָרְפִין חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין אִם כֵּן לָמָּה נֶאֶמְרוּ שָׁלֹשׁ גֳּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן לֹא יִשְׁחוֹט וְאִם שָׁחַט פָּטוּר.:
According to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, with regard to all animals that are born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul, those animals join to be tithed together. If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not join to be tithed together. If five were born before a time designated for gathering and five after that time designated for gathering, those animals join to be tithed together. If so, why were three times stated for gathering the animals for animal tithe? The reason is that until the time designated for gathering arrives it is permitted to sell and slaughter the animals. Once the time designated for gathering arrives one may not slaughter those animals before tithing them; but if he slaughtered an animal without tithing it he is exempt.
According to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, with regard to all animals that are born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul, those animals join to be tithed together. If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not join to be tithed together. If five were born before a time designated for gathering and five after that time designated for gathering, those animals join to be tithed together. If so, why were three times stated for gathering the animals for animal tithe? The reason is that until the time designated for gathering arrives it is permitted to sell and slaughter the animals. Once the time designated for gathering arrives one may not slaughter those animals before tithing them; but if he slaughtered an animal without tithing it he is exempt.
כל הנולדים וכו׳ – הך סתמא כר״א בר׳ שמעון.
חמש לפני ר״ה וכו׳ – אגב דבעי למתני ה׳ לפני הגורן וה׳ לאחר הגורן מצטרפין תנא נמי הא.
לא ישחוט – דטבל׳ בגורן מדרבנן ואם שחט פטור דלא אשכחן בטבל מעשר בהמה לא לאו ולא מיתה.
כל הנולדין כו׳ – אתאן לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה.
מצטרפין – לכונסן לדיר אחד.
לפני הגורן – מאלו שלש גרנות שאין הגורן מפסיק.
למה נאמר – למאי הלכתא.
למכור ולשחוט – לכתחלה בלא מעשר.
כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול באותה שנה — הרי אלו מצטרפין לעשר מהם (כדעת ר׳ אלעזר ור׳ שמעון). חמשה שנולדו לפני ראש השנה וחמשה שנולדו לאחר ראש השנה — אינן מצטרפין, מפני שאין מעשרים משל שנה אחת על של שנה אחרת. חמשה שנולדו לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן — הרי אלו מצטרפין. אם כן, למה נאמרו שלש גרנות למעשר בהמה? לומר שעד שלא הגיע הגורן — מותר למכור ולשחוט מהן בלא לעשרן, הגיע הגורן — לא ישחוט מהן בלא לעשרן, ואם שחט — פטור.
According to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, with regard to all animals that are born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul, those animals join to be tithed together. If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not join to be tithed together. If five were born before a time designated for gathering and five after that time designated for gathering, those animals join to be tithed together. If so, why were three times stated for gathering the animals for animal tithe? The reason is that until the time designated for gathering arrives it is permitted to sell and slaughter the animals. Once the time designated for gathering arrives one may not slaughter those animals before tithing them; but if he slaughtered an animal without tithing it he is exempt.
הכל
(10) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי שְׁנָא תְּלָת אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא לָקֳבֵל חוּרְפֵי וְאַפְלֵי וְקַיְיטֵי.
GEMARA: The mishna teaches that there are three times during the year designated for gathering the animals born since the last date for animal tithe. The Gemara asks: What is different about these dates, i.e., why are there specifically three times designated in the year? Rabba bar Sheila said: There are three times in order to collect the animals born early in winter, and the animals born later in spring, and the animals born in the summer.
GEMARA: The mishna teaches that there are three times during the year designated for gathering the animals born since the last date for animal tithe. The Gemara asks: What is different about these dates, i.e., why are there specifically three times designated in the year? Rabba bar Sheila said: There are three times in order to collect the animals born early in winter, and the animals born later in spring, and the animals born in the summer.
כל קבל חרפי אפלי וקייטי – המבכירות מתעברות בתשרי ויולדות בניסן ומתעשרין סמוך ללידתן והמאוחרות יולדות בתשרי והיינו פרוס החג וקייטי יולדות בקיץ בפרוס עצרת:
[גמ׳] לקבל חרפי ואפלי וקייטי – כנגד שלשה זמנים שהבהמות יולדות אותן הממהרות לילד קרוי חרפי ויולדות בתחלת החורף ומתעשרות בניסן ואפלי בעצרת ואותן היולדות בקיץ ולדותיהן מתעשרות בפרוס החג.
גמ׳ לקבל חורפי ואפלי וקייטי – שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו. חרפי בפרוס הפסח אפלי בפרוס עצרת קייטי בפרוס החג. ואית דגרסי קייטי בפרוס עצרת ואפלי בפרוס החג.
ב גמרא שנינו במשנתנו: שלוש גרנות למעשר בהמה. ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דוקא] תלת [שלוש גרנות]? אמר רבה בר שילא: לקבל [כנגד] חורפי ואפלי וקייטי [המקדימות, היולדות בחורף, והמאחרות היולדות באביב, והקיציות היולדות בקיץ].
GEMARA: The mishna teaches that there are three times during the year designated for gathering the animals born since the last date for animal tithe. The Gemara asks: What is different about these dates, i.e., why are there specifically three times designated in the year? Rabba bar Sheila said: There are three times in order to collect the animals born early in winter, and the animals born later in spring, and the animals born in the summer.
הכל
(11) וּמַאי שְׁנָא בְּהָנֵי זִימְנֵי אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ
The Gemara asks: And what is different about these three times, i.e., before Passover, Shavuot, and Sukkot, that they are chosen? Rabbi Tanḥum, son of Rav Ḥiyya, of the village of Akko, says:
The Gemara asks: And what is different about these three times, i.e., before Passover, Shavuot, and Sukkot, that they are chosen? Rabbi Tanḥum, son of Rav Ḥiyya, of the village of Akko, says:
ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה, מדוע דוקא] בהני זימני [בזמנים אלה], בפרס הפסח, בפרס עצרת ובפרס החג? אמר ר׳ תנחום בריה [בנו] של ר׳ חייא איש כפר עכו
The Gemara asks: And what is different about these three times, i.e., before Passover, Shavuot, and Sukkot, that they are chosen? Rabbi Tanḥum, son of Rav Ḥiyya, of the village of Akko, says:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות נז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות נז:, עין משפט נר מצוה בכורות נז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות נז:, הערוך על סדר הש"ס בכורות נז:, רש"י בכורות נז:, מיוחס לרש"י בכורות נז:, תוספות בכורות נז:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות נז:, מהרש"א חידושי אגדות בכורות נז:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות נז:
Bekhorot 57b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 57b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 57b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 57b, Collected from HeArukh Bekhorot 57b, Rashi Bekhorot 57b, Attributed to Rashi Bekhorot 57b, Tosafot Bekhorot 57b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 57b, Maharsha Chidushei Aggadot Bekhorot 57b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 57b