סבר לה כר׳ יוסי – ואכתי לרבא לא ידעינן דתנא קמא סבר אי אפשר לצמצם והויין שתיהן רחוקות כדאמרן בתנור:
(1) 
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם.
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם.holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: It is possible for two matters that are in the hands of Heaven to coincide precisely, and all the more so matters that are in human hands. Consequently, one cannot cite Rabbi Eliezer’s opinion in order to determine the opinion of the Rabbis.
בפרש״י בד״ה סבר לה כו׳ לן לרבנן הס״ד ואח״כ מ״ה אי אפשר כו׳ אינה קרובה הס״ד ואח״כ מ״ה אפשר כו׳ אפילו קרובות הס״ד ואח״כ מ״ה ויתנו כו׳ ובד״ה דאפשר כו׳ ליתן תרתי כו׳ ובד״ה תרגמיה כו׳ לה מסיפא הס״ד ובד״ה שומן יהא כו׳ ויטעון ישראל לכהן כו׳ כצ״ל:
סבר לה [סבור הוא] כדעת רבי יוסי הגלילי, שאמר: אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם, ואין להוכיח מכאן מהי דעת חכמים במשנתנו.
holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: It is possible for two matters that are in the hands of Heaven to coincide precisely, and all the more so matters that are in human hands. Consequently, one cannot cite Rabbi Eliezer’s opinion in order to determine the opinion of the Rabbis.
הכל
(2) נֵימָא כְּתַנָּאֵי נִמְצָא מְכוּוָן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת לֹא הָיוּ עוֹרְפִין ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם.
The Gemara suggests: Let us say that this is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If the corpse of a slain person was found precisely between two towns, they would not break the heifer’s neck at all. Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them. What, is it not correct to say that they disagree with regard to this matter, in that the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely and Rabbi Eliezer holds that it is possible for two matters to coincide precisely?
The Gemara suggests: Let us say that this is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If the corpse of a slain person was found precisely between two towns, they would not break the heifer’s neck at all. Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them. What, is it not correct to say that they disagree with regard to this matter, in that the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely and Rabbi Eliezer holds that it is possible for two matters to coincide precisely?
ומציעים: נימא כתנאי [האם נאמר שהשאלה אם אפשר לצמצם בידי אדם, שנויה כמחלוקת תנאים], שכן שנינו בברייתא: נמצא ההרוג מכוון בין שתי עיירות — לא היו עורפין עגלה. ר׳ אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות, כל עיר — עגלה אחת. מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה הם חלוקים], דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון סבור]: אי אפשר לצמצם ולדייק במדידה, ומספק איזו עיר קרובה יותר — אין אף אחת מהן מביאה עגלה, ור׳ אליעזר סבר [סבור] כי אפשר לצמצם? ותוהים: ותיסברא [וכי יכול אתה לסבור כן]? אי קסבר תנא
The Gemara suggests: Let us say that this is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If the corpse of a slain person was found precisely between two towns, they would not break the heifer’s neck at all. Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them. What, is it not correct to say that they disagree with regard to this matter, in that the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely and Rabbi Eliezer holds that it is possible for two matters to coincide precisely?
הכל
(3) וְתִיסְבְּרַאּ אִי קָסָבַר תַּנָּא קַמָּא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אַמַּאי לֹא הָיוּ עוֹרְפִים יָבִיאוּ עֶגְלָה אַחַת בְּשׁוּתָּפוּת וְיִתְּנוּ.
The Gemara rejects this suggestion: And how can you understand that to be the dispute? If the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely, why does he claim that they would not break the heifer’s neck? Let them bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is actually nearest.
The Gemara rejects this suggestion: And how can you understand that to be the dispute? If the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely, why does he claim that they would not break the heifer’s neck? Let them bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is actually nearest.
ותיסברא – לתנא קמא אי אי אפשר לצמצם אם כן לא סגיא דלא הווייא חדא קרובה:
יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו – אם אני הקרובה תבא העגלה עלי ואם חברתי הקרובה תבא עליה:
קמא [אם סבור התנא הראשון] כי אי אפשר לצמצם, אמאי [מדוע] לא היו עורפים כלל? יביאו בני שתי העיירות עגלה אחת בשותפות, ויתנו ביניהם: אם עירכם הקרובה — הריהי שלכם ונערפת עבורכם, ואם עירנו הקרובה — הריהי שלנו ונערפת עבורנו!
The Gemara rejects this suggestion: And how can you understand that to be the dispute? If the first tanna holds that it is impossible for two matters to coincide precisely, why does he claim that they would not break the heifer’s neck? Let them bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is actually nearest.
הכל
(4) אֶלָּא לְהָנֵי תַּנָּאֵי דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְהָכָא בִּקְרוֹבָה וְלֹא קְרוֹבוֹת קָמִיפַּלְגִי דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר קְרוֹבָה וְלֹא קְרוֹבוֹת וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר קְרוֹבָה ואפי׳ וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת.
Rather, with regard to these tanna’im, everyone agrees that it is possible for two matters to coincide precisely. And here they disagree over whether the singular form kerova in the phrase “the town which is nearest [kerova]” indicates that only the nearest town brings a heifer, and not the many nearest [kerovot] towns; as the first tanna holds that it is derived from the term “kerova” that only the nearest town brings a heifer, and not multiple kerovot; and Rabbi Eliezer holds that although the verse states “kerova,” nevertheless this includes even multiple towns that are kerovot.
Rather, with regard to these tanna’im, everyone agrees that it is possible for two matters to coincide precisely. And here they disagree over whether the singular form kerova in the phrase “the town which is nearest [kerova]” indicates that only the nearest town brings a heifer, and not the many nearest [kerovot] towns; as the first tanna holds that it is derived from the term “kerova” that only the nearest town brings a heifer, and not multiple kerovot; and Rabbi Eliezer holds that although the verse states “kerova,” nevertheless this includes even multiple towns that are kerovot.
אלא, ביחס להני תנאי [למחלוקת של תנאים אלה] יש לומר כי דכולי עלמא [לדעת הכל] אפשר לצמצם, וכדעת ר׳ יוסי הגלילי. והכא [וכאן] בשאלה האם מה שנאמר ״העיר הקרובה״ (דברים כא, ג) בא ללמד: קרובה ולא קרובות, קמיפלגי [חלוקים הם], דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון סבור]: דוקא כאשר עיר אחת קרובה לחלל יש להביא עגלה, ולא אם שתים קרובות באותה מידה, ור׳ אליעזר סבר [סבור]: ״קרובה״ — ואפילו קרובות. ונמצא שאין פתרון לשאלה האם בידי אדם אפשר לצמצם, לדעת חכמים שבמשנתנו.
Rather, with regard to these tanna’im, everyone agrees that it is possible for two matters to coincide precisely. And here they disagree over whether the singular form kerova in the phrase “the town which is nearest [kerova]” indicates that only the nearest town brings a heifer, and not the many nearest [kerovot] towns; as the first tanna holds that it is derived from the term “kerova” that only the nearest town brings a heifer, and not multiple kerovot; and Rabbi Eliezer holds that although the verse states “kerova,” nevertheless this includes even multiple towns that are kerovot.
הכל
(5) מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב עַמְרָם תָּנָא נִמְצָא מְכוּוָן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים איָבִיאוּ עֶגְלָה אַחַת בְּשׁוּתָּפוּת וְיַתְנוּ.
The Gemara asks: What conclusion was reached about the Rabbis’ opinion with regard to whether matters in human hands can coincide precisely? Rav Ḥiyya bar Avin says that Rav Amram says: The Sages taught in a baraita: If the slain person was found precisely between two towns, Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them; and the Rabbis say: They bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is nearest.
The Gemara asks: What conclusion was reached about the Rabbis’ opinion with regard to whether matters in human hands can coincide precisely? Rav Ḥiyya bar Avin says that Rav Amram says: The Sages taught in a baraita: If the slain person was found precisely between two towns, Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them; and the Rabbis say: They bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is nearest.
מאי הוי עלה – לרבנן אפשר או אי אפשר:
אלא ש״מ אי אפשר לצמצם קסבר ומשום הכי יביאו אחת ויתנו כדאמרן:
אמר ר׳ חייא משמיה דר׳ יוחנן משמנין דאמר ר׳ עקיבא היינו שישמו איזה הוא הכחוש מן האחד ויטול הכהן הכחוש בלבד:
ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על שאלה זו? כיצד פתרו אותה? אמר רב חייא בר אבין אמר רב עמרם, תנא [שנה החכם] ברייתא נוספת בענין עגלה ערופה: נמצא ההרוג מכוון בין שתי עיירות, ר׳ אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות, וחכמים אומרים: יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו: אם אתם הקרובים — הריהי שלכם, ואם אנו קרובים — הריהו שלנו.
The Gemara asks: What conclusion was reached about the Rabbis’ opinion with regard to whether matters in human hands can coincide precisely? Rav Ḥiyya bar Avin says that Rav Amram says: The Sages taught in a baraita: If the slain person was found precisely between two towns, Rabbi Eliezer says: The two towns bring two heifers between them; and the Rabbis say: They bring one heifer in partnership and stipulate that it is brought for the town that is nearest.
הכל
(6) מַאי קָסָבְרִי רַבָּנַן אִי קָסָבְרִי רַבָּנַן דְּאֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּקְרוֹבָה ואפי׳ וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת לַיְיתֵי תַּרְתֵּי וְאִי קְרוֹבָה וְלֹא קְרוֹבוֹת אפי׳ אֲפִילּוּ חֲדָא לָא לַיְיתֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבְרִי רַבָּנַן אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וַאֲפִילּוּ בִּידֵי אָדָם שְׁמַע מִינַּהּ.:
What do the Rabbis hold in this regard? If the Rabbis hold that is possible for two matters that are in human hands to coincide precisely, and the singular “kerova” includes even multiple towns, kerovot, then they should bring two heifers. And if they hold that “kerova” indicates: But not kerovot, then they should not bring even one heifer. Rather, must one not conclude from it that the Rabbis hold: It is impossible for two matters to coincide precisely, and this is true even with regard to matters that are in human hands? Indeed, conclude from it that this is so.
What do the Rabbis hold in this regard? If the Rabbis hold that is possible for two matters that are in human hands to coincide precisely, and the singular “kerova” includes even multiple towns, kerovot, then they should bring two heifers. And if they hold that “kerova” indicates: But not kerovot, then they should not bring even one heifer. Rather, must one not conclude from it that the Rabbis hold: It is impossible for two matters to coincide precisely, and this is true even with regard to matters that are in human hands? Indeed, conclude from it that this is so.
ונברר: מאי קסברי רבנן [מה סבורים חכמים אלה]? אי קסברי רבנן [אם סבורים חכמים] שאפשר לצמצם, ומה שנאמר ״העיר הקרובה״ כוונתו — ואפילו קרובות, אם כן לייתי תרתי [שיביאו שתיים, שתי עגלות]! ואי [ואם] לדעתם ״קרובה״ דוקא, ולא קרובות — אפילו חדא לא לייתי [אחת לא יביאו]! אלא לאו שמע מינה קסברי רבנן [האם לא תלמד מכאן שסבורים חכמים]: אי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם, ולא ייתכן ששתיהן קרובות באותה מידה, ולכן מביאים עגלה אחת בשותפות ומתנים עליה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
What do the Rabbis hold in this regard? If the Rabbis hold that is possible for two matters that are in human hands to coincide precisely, and the singular “kerova” includes even multiple towns, kerovot, then they should bring two heifers. And if they hold that “kerova” indicates: But not kerovot, then they should not bring even one heifer. Rather, must one not conclude from it that the Rabbis hold: It is impossible for two matters to coincide precisely, and this is true even with regard to matters that are in human hands? Indeed, conclude from it that this is so.
הכל
(7) ר׳ רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר [הכהן] בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה.: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן קָא סָבַר הָהוּא דְּבָרִיא נָפֵק בְּרֵישָׁא.:
§ The mishna teaches that in the case of a ewe that gave birth for the first time to two male offspring whose heads emerged as one, Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Tarfon? He holds that it is presumed that the healthier and better of the two emerged first, and therefore it belongs to the priest.
§ The mishna teaches that in the case of a ewe that gave birth for the first time to two male offspring whose heads emerged as one, Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Tarfon? He holds that it is presumed that the healthier and better of the two emerged first, and therefore it belongs to the priest.
א שנינו במשנה: רחל שילדה שני זכרים, ויש ספק איזה מהם יצא ראשון, ר׳ טרפון אומר: הכהן בורר לו את היפה. ומבררים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי טרפון? ועונים: קא סבר [סבור הוא]: ההוא דבריא נפק ברישא [אותו ולד שהוא בריא וחזק יותר ודאי יצא בתחילה], והוא הבכור.
§ The mishna teaches that in the case of a ewe that gave birth for the first time to two male offspring whose heads emerged as one, Rabbi Tarfon says: The priest chooses the better of the two. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Tarfon? He holds that it is presumed that the healthier and better of the two emerged first, and therefore it belongs to the priest.
הכל
(8) ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מְשַׁמְּנִין כּוּ׳.: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּהֵן בנוֹטֵל כְּחוּשָׁה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן וְהָא אֲנַן מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן תְּנַן אֲמַר לֵיהּ עַד דַּאֲכַלְתְּ כַּפְנְיָיתָא בְּבָבֶל תַּרְגֵּימְנָא מִסֵּיפָא.
The mishna further teaches that Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: According to Rabbi Akiva, the priest takes the leaner of the two. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: But didn’t we learn that they assess the value of the offspring between them, which indicates that the priest and owner divide their value? Rabbi Yoḥanan said to him: While you were eating dates in Babylonia, we in Eretz Yisrael explained it based on the latter clause in the mishna.
The mishna further teaches that Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: According to Rabbi Akiva, the priest takes the leaner of the two. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: But didn’t we learn that they assess the value of the offspring between them, which indicates that the priest and owner divide their value? Rabbi Yoḥanan said to him: While you were eating dates in Babylonia, we in Eretz Yisrael explained it based on the latter clause in the mishna.
א״ל ר׳ חייא לר׳ יוחנן – בשעה שלמד זה הלכה ממנו:
והא אנן משמנין תנן – דמשמע שיחלקו העלוי בשוה:
כפנייתא – תמרים רעים:
מסיפא – מדוקיא דסיפא המוציא מחבירו ע״ה דאי ס״ד משמנין ביניהן לחלוק הכל בשוה בסיפא נמי ליפלגו בשוה:
ערך כפנת
כפנת – א(ערלה פרק א) בכפניות של ערלה (בבא בתרא קו בכורות יח.) אדאכלת כפנייתא בבבל. (עירובין כח: בריש תוספתא מעשר שני) כפניות נלקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין. (פסחים נב) כיוצא בו כפנייתא דשביעית (ברכות נז) שלשה דברים נכנסין בגוף וכפניות ופגי תמרא פי׳ פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם ועוד מפורש בערך נסן.
א. [טייטלען.]
הכהן נוטל כחוש – לרבי עקיבא.
והא משמנים תנן – דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו.
אדאכלת כפניאתא בבבל – בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך.
תרגימנא – להאי מילתא דר׳ עקיבא ודייקנא לה מסיפא.
אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא – פירש בקונטרס בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן את עצמך טרחנו ליישבה וכן פירש רבינו שמואל בפ׳ בית כור (ב״ב דף קז:) וקשה דהוה ליה למנקט תמרים דכפנייתא הוא לשון גריעותא כדאמר בריש בכל מערבין (עירובין דף כח:) דכפניות אין ניקחות בכסף מעשר אלא אומר דה״פ מוטב שיהיה לך להיות אצלי ולטרוח בהלכה ולפרשה משהייתה אוכל כפניות בבבל.
ב ועוד שנינו: ר׳ עקיבא אומר משמנין ביניהן. ובפירוש הדברים, אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: הכהן נוטל את הכחושה שביניהם. אמר ליה [לו] ר׳ חייא בר אבא לר׳ יוחנן: והא אנן [והרי אנו] ״משמנין ביניהן״ תנן [שנינו], ומשמעות הדבר — שמחלקים ביניהם את שוויים של שני הולדות! אמר ליה [לו]: עד דאכלת כפנייתא [עד שאתה אכלת תמרים] בבבל, תרגימנא מסיפא [אנו כבר תרגמנו, הסברנו, את הענין הזה מסוף המשנה],
The mishna further teaches that Rabbi Akiva says: They assess the value of the lambs between them. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: According to Rabbi Akiva, the priest takes the leaner of the two. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: But didn’t we learn that they assess the value of the offspring between them, which indicates that the priest and owner divide their value? Rabbi Yoḥanan said to him: While you were eating dates in Babylonia, we in Eretz Yisrael explained it based on the latter clause in the mishna.
הכל
(9) דְּקָתָנֵי סֵיפָא מֵת אֶחָד מֵהֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן דְּכִי הֲדָדֵי פְּלִיגִי הָכִי נָמֵי לִיפַּלְגִי גַּבֵּי הֲדָדֵי אֶלָּא מַאי מְשַׁמְּנִין שׁוֹמֶן יְהֵא בֵּינֵיהֶן דְּאָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן אַיְיתִי רְאָיָה דִּבְכוֹר הוּא וּשְׁקֹיל.:
As the latter clause teaches: If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb, and Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. And if it enters your mind that when Rabbi Akiva said that they assess the value between them he meant that they divide the value between them, then in the latter clause too, let them divide the value of the remaining offspring between them instead of leaving it with the owner. Rather, what does: They assess [meshammenin] the value between them, mean? It means that the additional fat [shumman] of the better twin will be the subject of dispute between them, as the owner says to the priest: Bring a proof that the better one is the firstborn, and take it.
As the latter clause teaches: If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb, and Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. And if it enters your mind that when Rabbi Akiva said that they assess the value between them he meant that they divide the value between them, then in the latter clause too, let them divide the value of the remaining offspring between them instead of leaving it with the owner. Rather, what does: They assess [meshammenin] the value between them, mean? It means that the additional fat [shumman] of the better twin will be the subject of dispute between them, as the owner says to the priest: Bring a proof that the better one is the firstborn, and take it.
אלא מאי משמנין – שמן יהא ביניהן. כלומר דסבירא ליה לר׳ עקיבא דיד כהן על התחתונה דשמין כחוש והשומן שחברו מוטב מזה הוא ביניהן ואמר לו ישראל אייתי ראיה דהאי בכור ושקול ואי לא לית לך תו מידי:
מ״ט דר׳ מאיר – דמחייב במתנות.1 לר׳ עקיבא לא צריך למיבעי מ״ט מחייב משום דכיון דמצריך ליה רעייה ומסתאב ודאי דינו שיהא חייב במתנות הואיל ואסתאב ליה אלא לר׳ מאיר דלא מצריך ליה ליסתאב אמאי מחייב במתנות הא אכתי יש לו דין בכור עליו:
אמר ר׳ יוחנן הואיל וכהן בא עליו מב׳ צדדין כו׳ – ומשום הכי אפי׳ לא נסתאב חייב במתנות:
ואית ספרים דכתיב בהו מ״ט דר׳ עקיבא ומתרצי נמי לטעמיה הואיל ובא עליו כהן כו׳:
1. דברי רבינו אינו מובן דהלא לכאורה סתם מתני׳ דהוא ר״מ ור״י שניהם אלבא דר״ע ור״ט נחלקו ולד״ה השני ירעה עד שיסתאב וצ״ע.
דכי הדדי פליגי – דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה״נ יחלוקו את החי.
שומן יהא ביניהן – מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו׳ כי היכי דסבר ר׳ עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה.
דקתני סיפא [ששנינו בסוף]: מת אחד מהן מהשנים שיצאו כאחד — ר׳ טרפון אומר: יחלוקו, ר׳ עקיבא אומר: הכהן, שהוא המוציא מחבירו — עליו מוטלת הראיה שזה שנותר בחיים הוא הבכור. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] ש״משמנין ביניהן״ שאמר רבי עקיבא בתחילה, כוונתו דכי הדדי פליגי [שחולקים זה עם זה] — הכי נמי לפלגי גבי הדדי [כך גם כן, כשמת אחד מהם, שיחלקו זה עם זה]! אלא מאי [מה] פירוש ״משמנין ביניהן״ — שומן, מה שהאחד שמן מחבירו, יהא ביניהן, כלומר, ידונו עליו, דאמר ליה [שאומר לו] בעל הבית לכהן: אייתי [הבא] ראיה שהשמן בכור הוא, ושקיל [וקח אותו]. והואיל ואין לו ראיה — יטול את הכחוש.
As the latter clause teaches: If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb, and Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. And if it enters your mind that when Rabbi Akiva said that they assess the value between them he meant that they divide the value between them, then in the latter clause too, let them divide the value of the remaining offspring between them instead of leaving it with the owner. Rather, what does: They assess [meshammenin] the value between them, mean? It means that the additional fat [shumman] of the better twin will be the subject of dispute between them, as the owner says to the priest: Bring a proof that the better one is the firstborn, and take it.
הכל
(10) וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְחַיָּיב בְּמַתָּנוֹת וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן הוֹאִיל וְכֹהֵן בָּא עָלָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִין דְּאָמַר לֵיהּ אִי בְּכוֹר הוּא כּוּלֵּיהּ דִּידִי הוּא אִי לָא בְּכוֹר הוּא הַב לִי מַתָּנוֹת מִינֵּיהּ.
§ The mishna teaches: And the second lamb that remains in the possession of the owner must graze until it becomes blemished, at which point he may slaughter and eat it, and he is obligated to have the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, taken from it; and Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, whose opinion is the ruling cited first in the mishna? Rabbi Yoḥanan says: The owner is obligated since the priest comes upon him from two sides, i.e., by force of two complementary claims, as the priest says to him: If the second lamb is in fact the firstborn, it is mine in its entirety, and if it is not the firstborn, at least give me the priestly gifts from it.
§ The mishna teaches: And the second lamb that remains in the possession of the owner must graze until it becomes blemished, at which point he may slaughter and eat it, and he is obligated to have the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, taken from it; and Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, whose opinion is the ruling cited first in the mishna? Rabbi Yoḥanan says: The owner is obligated since the priest comes upon him from two sides, i.e., by force of two complementary claims, as the priest says to him: If the second lamb is in fact the firstborn, it is mine in its entirety, and if it is not the firstborn, at least give me the priestly gifts from it.
מאי טעמא דר״מ – דקתני סתמא דמתני׳ חייב במתנות.
אי בכור הוא כוליה דידי – והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה.
ג עוד שנינו במשנה: והשני, שנשאר ביד הבעלים, ירעה עד שיסתאב (שיפול בו מום), ויישחט כדי לאוכלו. וחייב במתנות, שצריך הבעלים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה, כדין השוחט בהמת חולין. ור׳ יוסי פוטר. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר, המחייב במתנות? אמר ר׳ יוחנן: הואיל וכהן בא עליו בטענה משני צדדין, דאמר ליה [שאומר לו]: אי [אם] בכור הוא — כוליה דידי [כולו שלי] הוא, אי [אם] לא בכור הוא — הב [תן] לי מתנות מיניה [ממנו].
§ The mishna teaches: And the second lamb that remains in the possession of the owner must graze until it becomes blemished, at which point he may slaughter and eat it, and he is obligated to have the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, taken from it; and Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, whose opinion is the ruling cited first in the mishna? Rabbi Yoḥanan says: The owner is obligated since the priest comes upon him from two sides, i.e., by force of two complementary claims, as the priest says to him: If the second lamb is in fact the firstborn, it is mine in its entirety, and if it is not the firstborn, at least give me the priestly gifts from it.
הכל
(11) ור׳ וְרַבִּי יוֹסֵי מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא עָשׂוּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה ואע״ג וְאַף עַל גַּב דְּלָא מְטָא לִידֵיהּ כְּמַאן דִּמְטָא לִידֵיהּ וְזַבְּנֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמֵיהּ.
And what is the reasoning of Rabbi Yosei, who deems the owner exempt from giving the priestly gifts from the second animal? Rava says: In this particular case, the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. And therefore, even though the second lamb of the Israelite did not actually enter the priest’s possession, it is considered as though it entered the priest’s possession and he then sold it to the Israelite in its blemished state, in exchange for the lamb he received. The owner can then claim that perhaps it is the firstborn, and he already fulfilled his obligation of giving it to the priest.
And what is the reasoning of Rabbi Yosei, who deems the owner exempt from giving the priestly gifts from the second animal? Rava says: In this particular case, the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. And therefore, even though the second lamb of the Israelite did not actually enter the priest’s possession, it is considered as though it entered the priest’s possession and he then sold it to the Israelite in its blemished state, in exchange for the lamb he received. The owner can then claim that perhaps it is the firstborn, and he already fulfilled his obligation of giving it to the priest.
עשו את שאינו זוכה בו כהן שהוא ביד ישראל שפטור מן המתנות כזוכה באותו שהוא ביד כהן שפטור ואע״ג דלא זכה ביה באידך שויוה רבנן כמאן דזכה ביה וחשוב כמו שמכרו לישראל בכור במומו בשביל זה שזכה בו כהן לעצמו נמצא שחליפיו דאותו של ישראל הוא ביד כהן ומכר לו הכל הגוף והמתנות הילכך פוטר ר׳ יוסי:
עשו שאינו זוכה כזוכה – אע״פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה.
וזבין ליה לישראל במומיה – והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל דף יב.).
עשו את שאינו זוכה כזוכה – הא דאמר בסוף כל הגט (גיטין דף ל.) גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם מחלקם הא מני ר״י דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ארבי יוסי דהכא קאי דכולה חד טעמא הוא דהתם נמי חליפיו ביד כהן שהרי נתן לו המעות ולא קאי אדרבי יוסי בפ׳ שנים אוחזין (ב״מ דף יב.) גבי השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דמפרש התם טעמא דר׳ יוסי משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דהתם טעמא אחרינא משום תקנת עניים כדמפר׳ התם עניים גופייהו ניחא להו וכו׳ והשתא למאי דפריך לא קשה מידי בהא דפסיק שמואל כר׳ יוסי בההיא דשנים אוחזין ובגיטין לא בעי לאוקמי מתני׳ דהתם כר׳ יוסי אלא אמרי׳ לא מוקמינן לה כיחידאה שמא דלא סבר לה כר׳ יוסי בגיטין.
תוס׳ בד״ה עשו את כו׳ מפריש עליהן מחלקן כו׳ למאי דפרישית כו׳ לא מוקמינן לה כיחידאה. שמא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ושואלים: ור׳ יוסי מאי טעמא [מה טעם] הוא פוטרו מן המתנות? אמר רבא: במקרה זה עשו חכמים את שאינו זוכה כזוכה, וזכה הכהן מתחילה בבכור, ואף על גב דלא מטא לידיה [ואף על פי שלא הגיע לידו] של הכהן, נחשב הדבר כמאן דמטא לידיה [כמי שהגיע לידו], ולאחר מכן זבניה [מכר אותו] לישראל במומיה [במומו] תחת זה שקיבל מידו. ונמצא שיש ביד הבעלים בכור שקנה מיד הכהן, שהוא פטור מן המתנות.
And what is the reasoning of Rabbi Yosei, who deems the owner exempt from giving the priestly gifts from the second animal? Rava says: In this particular case, the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. And therefore, even though the second lamb of the Israelite did not actually enter the priest’s possession, it is considered as though it entered the priest’s possession and he then sold it to the Israelite in its blemished state, in exchange for the lamb he received. The owner can then claim that perhaps it is the firstborn, and he already fulfilled his obligation of giving it to the priest.
הכל
(12) א״ר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל מוֹדִים בִּסְפֵק בְּכוֹר שֶׁאֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן שֶׁחַיָּיב בְּמַתָּנוֹת.
§ Rabbi Elazar says: Everyone concedes in the case of an animal with uncertain firstborn status, the replacement for which is not in the possession of the priest, that it is obligated to have gifts of the priesthood taken from it. In other words, in a case where the priest receives neither offspring, e.g., when a male and female are born together, all agree that the owner must give the gifts to the priest.
§ Rabbi Elazar says: Everyone concedes in the case of an animal with uncertain firstborn status, the replacement for which is not in the possession of the priest, that it is obligated to have gifts of the priesthood taken from it. In other words, in a case where the priest receives neither offspring, e.g., when a male and female are born together, all agree that the owner must give the gifts to the priest.
הכל מודים בספק בכור שאין חליפיו ביד כהן – כגון ספק זכר ונקבה דאין כאן לכהן כלום אותו ודאי חייב במתנות:
בספק בכור שאין חליפין ביד כהן – שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני׳ זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים.
שחייב במתנות – דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום.
אמר ר׳ אלעזר: הכל מודים בספק בכור המצוי ביד ישראל, במקרה שאין חליפין שלו מצויים ביד כהן, שלא קיבל הכהן ולד אחר תמורתו — שחייב במתנות.
§ Rabbi Elazar says: Everyone concedes in the case of an animal with uncertain firstborn status, the replacement for which is not in the possession of the priest, that it is obligated to have gifts of the priesthood taken from it. In other words, in a case where the priest receives neither offspring, e.g., when a male and female are born together, all agree that the owner must give the gifts to the priest.
הכל
(13) הַכֹּל מוֹדִים מַאן ר׳ רַבִּי יוֹסֵי פְּשִׁיטָא עַד כָּאן לָא קָא פָטַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הָתָם אֶלָּא דַּחֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן דְּעָשׂוּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה אֲבָל אֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן לָא.
The Gemara asks: When Rabbi Elazar said that everyone concedes, to whom was he referring? Was he referring to Rabbi Yosei? That seems obvious. After all, Rabbi Yosei deemed the owner exempt from giving the gifts only there, where the replacement is in the possession of the priest, as the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. But if the replacement is not in the possession of the priest, evidently Rabbi Yosei does not rule that one is exempt, as his reasoning does not apply. Why, then, is the statement of Rabbi Elazar necessary?
The Gemara asks: When Rabbi Elazar said that everyone concedes, to whom was he referring? Was he referring to Rabbi Yosei? That seems obvious. After all, Rabbi Yosei deemed the owner exempt from giving the gifts only there, where the replacement is in the possession of the priest, as the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. But if the replacement is not in the possession of the priest, evidently Rabbi Yosei does not rule that one is exempt, as his reasoning does not apply. Why, then, is the statement of Rabbi Elazar necessary?
ושואלים: הכל מודים מאן [מיהו], ר׳ יוסי? פשיטא [פשוט] שכך הוא! הרי עד כאן לא קא פטר [לא שמענו שפוטר] ר׳ יוסי התם [שם] במשנתנו את הספק מן המתנות אלא במקרה שחליפין שלו ביד כהן, משום שאז ניתן לומר: עשו שאינו זוכה כזוכה, אבל אם אין חליפין ביד כהן — לא!
The Gemara asks: When Rabbi Elazar said that everyone concedes, to whom was he referring? Was he referring to Rabbi Yosei? That seems obvious. After all, Rabbi Yosei deemed the owner exempt from giving the gifts only there, where the replacement is in the possession of the priest, as the Sages rendered one who did not acquire the animal like one who acquired the animal. But if the replacement is not in the possession of the priest, evidently Rabbi Yosei does not rule that one is exempt, as his reasoning does not apply. Why, then, is the statement of Rabbi Elazar necessary?
הכל
(14) מַהוּ דְּתֵימָא טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּקָסָבַר דְּאִי מְחַיְּיבַתְּ לֵיהּ בְּמַתָּנוֹת אָתֵי לֵיהּ לִידֵי גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה אע״ג אַף עַל גַּב דְּאֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara answers that Rabbi Elazar’s statement is in fact necessary, lest you say that the reason Rabbi Yosei deems him exempt from giving the gifts is that he holds that if you deem him obligated in the gifts, he will assume that the animal is completely non-sacred and come to use it for shearing and labor. Consequently, even though there is no replacement in the hands of the priest, the Sages ruled that one is exempt from giving the gifts, in order to ensure that he does not violate the prohibition against shearing the animal or using it for labor. Rabbi Elazar therefore teaches us that this is not the halakha, as Rabbi Yosei agrees that one is obligated to give the priestly gifts in such circumstances.
The Gemara answers that Rabbi Elazar’s statement is in fact necessary, lest you say that the reason Rabbi Yosei deems him exempt from giving the gifts is that he holds that if you deem him obligated in the gifts, he will assume that the animal is completely non-sacred and come to use it for shearing and labor. Consequently, even though there is no replacement in the hands of the priest, the Sages ruled that one is exempt from giving the gifts, in order to ensure that he does not violate the prohibition against shearing the animal or using it for labor. Rabbi Elazar therefore teaches us that this is not the halakha, as Rabbi Yosei agrees that one is obligated to give the priestly gifts in such circumstances.
מהו דתימא טעמא דר׳ יוסי – לאו משום חליפין אלא משום דאי מחייבת ליה במתנות סבר חולין הוא ואתי לידי גיזה. הילכך דאע״ג דאין חליפין ליפטר:
קמ״ל – ר׳ אלעזר דמשום חליפין הוא והיכא דאין חליפין חייב:
ומשיבים: עדיין צריך הדבר להיאמר, שכן מהו דתימא [שתאמר]: טעמא [הטעם] של רבי יוסי אינו משום שעשו את הכהן כאילו זכה מתחילה בולד שביד הבעלים, אלא משום דקסבר [שהוא סבור] דאי מחייבת ליה [שאם אתה מחייב אותו] במתנות, ככל בהמת חולין — אתי ליה [יבואו בו] לידי גיזה ועבודה, ולא ינהגו בו דין ספק בכור, שאסור בגיזה ובעבודה. ונימוק זה שייך בכל ספק בכור, אף על גב [אף על פי] שאין חליפין שלו ביד כהן. לכן קא משמע לן [משמיע לנו] ר׳ אלעזר שרק במקום שקיבל הכהן את חליפיו, פטור הספק שביד ישראל ממתנות.
The Gemara answers that Rabbi Elazar’s statement is in fact necessary, lest you say that the reason Rabbi Yosei deems him exempt from giving the gifts is that he holds that if you deem him obligated in the gifts, he will assume that the animal is completely non-sacred and come to use it for shearing and labor. Consequently, even though there is no replacement in the hands of the priest, the Sages ruled that one is exempt from giving the gifts, in order to ensure that he does not violate the prohibition against shearing the animal or using it for labor. Rabbi Elazar therefore teaches us that this is not the halakha, as Rabbi Yosei agrees that one is obligated to give the priestly gifts in such circumstances.
הכל
(15) וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי וְהָתָנֵי סֵיפָא שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר
The Gemara objects: And how can you say this? But doesn’t the latter clause of the mishna (18b) teach: As Rabbi Yosei says:
The Gemara objects: And how can you say this? But doesn’t the latter clause of the mishna (18b) teach: As Rabbi Yosei says:
ומי מצית אמרת הכי – דנסיק אדעתין דר׳ יוסי משום דאי מחייבת ליה אמר:
והתני סיפא – בפירוש ר׳ יוסי אמר כל שחליפיו כו׳. אלמא דטעמיה משום חליפין:
ומי מצית אמרת – דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא.1
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן שני ד״ה שמופיעים במהדורתנו בתחילת דף י״ח:
ושואלים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול היית לומר, לפרש כך], שזהו טעמו של ר׳ יוסי? והתני סיפא [והרי הוא שונה בסוף, במשנה להלן], שהיה ר׳ יוסי אומר:
The Gemara objects: And how can you say this? But doesn’t the latter clause of the mishna (18b) teach: As Rabbi Yosei says:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות יח. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות יח. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות יח., הערוך על סדר הש"ס בכורות יח., רש"י בכורות יח., תוספות בכורות יח., מהרש"א חידושי הלכות בכורות יח., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות יח., אסופת מאמרים בכורות יח.
Bekhorot 18a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 18a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 18a, Collected from HeArukh Bekhorot 18a, Rashi Bekhorot 18a, Tosafot Bekhorot 18a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 18a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 18a, Collected Articles Bekhorot 18a