(1) 
אכֹּל תְּלָתִין יוֹמִין בֵּין א״ל אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא וּבֵין לָא א״ל אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא אָסוּר מִכָּאן וְאֵילָךְ אִי א״ל אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא אָסוּר וְאִי לָא אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא שְׁרֵי.
אכֹּל תְּלָתִין יוֹמִין בֵּין during all the thirty days that follow the wedding celebration, if the gentile invites a Jew to a feast, whether he said to the Jew that the feast is due to the wedding celebration or whether he did not say to him that the feast is due to the wedding celebration, it is prohibited to attend, as it is assumed the festivity is part of the wedding celebration. From this point forward, if he said to him that the feast is due to the wedding celebration, it is prohibited to participate, but if he did not say to him that the feast is due to the wedding celebration, it is permitted to do so.
בהילולא דגוי כל ל׳ יום בין אדכר ליה הילולא בין לא אדכר ליה הילולא אסור. לאחר ל׳ אמר מחמת הילולא אסור לא אדכר הילולא שרי. וכי מדכר הילולא עד אימת אסור אמר [רב פפא] משמיה דרב׳ עד י״ב ירחי שתא ומקשי׳ ובתר י״ב ירחי שתא שרי והא דרב יצחק בריה דרב משרשיא דזמניה ההוא גוי בתר י״ב ירחי שתא ושמעיה דאודי ולא אכל פי׳ אמר עבודה זרה דידיה סייעיה למיתא האי בביתי.
1. אם, אסור ואם: כ״י אוקספורד , דפוסים: אי, אסיר ואי . כ״י גינצבורג , אשכול: ״אי, אסור ואי״.
2. אסיר: כ״י אוקספורד , דפוסים. כ״י סוטרו : ״אוסר״. כ״י גינצבורג , רא״ש: ״אסור״. חסר באשכול.
3. פפא: כ״י גינצבורג : ״פיפי משמיה דרבא״
4. עד תריסר: כ״י אוקספורד , כ״י גינצבורג , דפוסים, אשכול, רא״ש. כ״י סוטרו : ״תלי סרי״.
5. שערי: כ״י אוקספורד , דפוסים, ר״ח. ראה רי״ף כתובות פרק א (דף ב ע״ב). כ״י סוטרו : ״סערי״. כ״י גינצבורג : ״שעריה״.
6. באסינתי: וכן כ״י אוקספורד , ר״ח. השוה רי״ף כתובות שם. כ״י גינצבורג , דפוסים: ״באסנתיה״.
כל תלתין יומין – דבתר הלולא.
בין אמר – עובד כוכבים זה לישראל מחמת הלולא אני עושה סעודה זו.
ובין לא אמר לו – מסתמא להלולא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים.
וכל תלתין יומין. הסמוכין לאותו יום שעושה משתה לבנו, לא מיבעיא אם אמר לו בפירוש מחמת הילולא, דהיינו יום החופה, דאסיר למיכל ולמשתה עימיה, אלא אפיל׳ מסתמא נמי אסיר. ואף על גב דלא אסרי במתני׳ אלא יום אחד, הני מילי לעניין משא ומתן, אבל לענין אכילה ושתייה אסיר, משום דקלון הוא לו. ומעיקרא מאימת. כלו׳, קודם יום החופה, כמה ימים אסרי׳ ליה לאכול על שולחנו. מכי רמי שערי באסינתא. כלו׳, שעושין עריבה מליאה וזורעין בה שעורים לפי שהן ממהרין לצמוח, וביום החופה מוליכין לפניהם ואומרין להם פרו ורבו במהרה כשעורים הללו.
כל תלתין יומין, בין שאמר משום הלולא וכו׳. ודוקא לאכול עמו, משום דקא אזיל ומודה ממשתיו ומפת בג סעודתו, אבל לשאת ולתת עמו אינו אסור אלא ביום המשתה לבד, כדקתני במתניתין וגוי שעשה משתה לבנו [אינו] אסור אלא אותו יום בלבד.
שמנים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים מפני שהיא מלאה זמה ונשים שבה מצויות לקבור נפליהם בכל מקום או שמא החמירו בה כדי שלא יצאו מארץ ישראל וכיצד היא טומאתה הנוגע בגושה ועפרה טמא טומאת שבעה ושורפין עליה תרומה וקדשים והמיטמא באוירא כגון שהכניס בה ראשו ורבו תולין לא אוכלין ולא שורפין וכן אינו טמא טומאת שבעה כדי להטעינו הזאת שלישי ושביעי אלא דיו בטבילה והערב השמש וכבר ביארנוה במסכת חגיגה:
כלי זכוכית אין מקבלין טומאה מן התורה שאין טומאה בכלים מן התורה אלא לשבעה והם של בגד ושק ועור ושל עצם ועץ ומתכת וחרש וזה אינו מהם ובזמן שהזכרנו גזרו עליהם שיהיו מקבלין טומאה הואיל ותחלת ברייתן מן החול ומ״מ לא גזרו עליהם שיטמאו מאוירן הואיל ותוכן נראה כברן אלא עד שתגע הטומאה בהן בין מתוכן בין מגבן וכן לא גזרו על פשוטיהן אלא על מקבליהן וכן אין שורפין עליהן אלא תולין ואין להן טהרה במקוה כמו שיתבאר במקומו:
אין דנין דיני קנסות אלא בבית דין מומחין וסמוכין מפי נשיא או מפי אחד מן הנסמכים כמו שיתבאר במקומו ואין סומכין אלא בארץ ואם נסמכו בארץ ויצאו להם חוצה לארץ דנין שם דיני קנסות וכן כל זמן שדנין דיני נפשות בארץ דנין בחוצה לארץ הואיל והסנהדרין הדנין סמוכין בארץ שהסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ הא כל שאין סנהדרין במקומה לדון אין דנין דיני נפשות בשום מקום ואף בית דין של עשרים ושלשה שבכל עיר ועיר שבארץ ישראל אין דנין דיני נפשות אלא בזמן שסנהדרי גדולה בישיבתה במקום המיוחד לה והוא לשכת הגזית:
בד״ה קרטסים אומר כו׳ דר״ל תפיסה שניה וניחא הא כו׳ עכ״ל אבל אי הוה פירושו כמשמעו תפיסות שתים הרי נכלל בו תפיסה ראשונה ושניה ומאי קאמר שוב ויום שתפסה כו׳ וק״ל:
אמר תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכילו להו עד דשתפינהו לישראל וכו׳. ביאור ענין זה דמלכות רומי אין לה ממשלה כ״א לפי זכות וחובת ישראל כמ״ש והיה כאשר תריד וגו׳ ולאום מלאום יאמץ וגו׳ אמלאה החרבה וגו׳ ולזה שתפו עם ישראל ואתנו בהדייהו אי מינן מלכי מינייכו אפרכי ואי מינייכו מלכי כו׳ לפי זכות וחובת ישראל ששתיהן שוין במעלה אחת א״א ולזה כשבא זמן ממשלת חיה הרביעית שראה דניאל ולא היו יכולין הרומיים לנצח היונים במלחמה כי לא היה להם ממשלה אלא לפי זכות וחובת ישראל ולזה דימו ג׳ מלכיות הקודמים לפי מעלתם למרגלית ואבן טוב ואינך שכ״א נעשה בסיס וכפוף לחברו ואמרו שהאינך שהוא הג׳ יהיה כפוף להם ע״י הס״ת דאית בהדייהו שיהו מינייהו מלכי ומינייהו אפרכי לפי הזכות והחובה וע״פ שאמרו כי מעשה אבות סימן לבנים וז״ש עשו ואלכה לנגדך דהיינו בשוה לך ולא להשתעבד בך וכמו שהתנו הרומיים בתחלה אך יעקב ראה שאפילו שוים קצת א״א שיהו אלא דלפי מעשים של ישראל ישתעבד אחד בחברו שיעבוד גמור כדכתיב ורב יעבוד צעיר שהכתוב אין לו הכרע כמ״ש מכאן ואילך נשתעבדו בהו וע״כ אמר לעשו יעבר נא אדני לפני עבדו וגו׳ לשון לפני הוא קודם בזמן כמו לפני בוא יום ה׳ וגו׳ שעשו יהיה האדון קודם וישראל העבד ואח״כ יהיה ישראל האדון ועשו העבד וכ״ה בב״ר מי תופס מלכות אחרינו א״ל ואחר כן יצא אחיו ע״ש ודו״ק:
כל תלתין יומין [שלושים יום] לאחר אותו משתה נישואין שעשה הגוי לבנו, בין אמר ליה [לו] הנכרי לישראל שמחמת הלולא (שמחת הנישואין) הוא עושה סעודה זו, ובין לא אמר ליה [לו] שמחמת הלולא — בכל מקרה אסור, שמן הסתם באותם שלושים ימים משום ההילולא הוא עושה את החגיגה. מכאן ואילך, אי [אם] אמר ליה [לו] שמחמת הלולא הוא עושה — אסור הוא, ואי [ואם] לא אמר ליה [לו], שמחמת הלולא הוא עושה — שרי [מותר].
during all the thirty days that follow the wedding celebration, if the gentile invites a Jew to a feast, whether he said to the Jew that the feast is due to the wedding celebration or whether he did not say to him that the feast is due to the wedding celebration, it is prohibited to attend, as it is assumed the festivity is part of the wedding celebration. From this point forward, if he said to him that the feast is due to the wedding celebration, it is prohibited to participate, but if he did not say to him that the feast is due to the wedding celebration, it is permitted to do so.
הכל
(2) וְכִי א״ל אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא עַד אֵימַת אָמַר רַב פָּפָּא בעַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וּמֵעִיקָּרָא מֵאֵימַת אָסוּר אָמַר רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא גמִכִּי רָמוּ שְׂעָרֵי בַּאֲסִינְתֵּי.
The Gemara asks: And in a case where he said to him that the feast is due to the wedding celebration, until when is the feast assumed to be connected to idol worship? Rav Pappa said: Until twelve months of the year have passed since the wedding. The Gemara asks: And initially, before the wedding, from when is it prohibited? Rav Pappa said in the name of Rava: From the time when they cast barley into the mortars [ba’asintei] to prepare beer for the wedding.
The Gemara asks: And in a case where he said to him that the feast is due to the wedding celebration, until when is the feast assumed to be connected to idol worship? Rav Pappa said: Until twelve months of the year have passed since the wedding. The Gemara asks: And initially, before the wedding, from when is it prohibited? Rav Pappa said in the name of Rava: From the time when they cast barley into the mortars [ba’asintei] to prepare beer for the wedding.
ומעיקרא – קודם שיכניס את אשתו מאימת חיישינן להלולא אם הזמין אנשים לסעוד אצלו.
מכי רמו שערי באסינתי – לעשות שכר ליום המשתה.
אסינתי – עריבות ששורין בהן שעורין לעשות שכר. ל״א נותנין עפר בעריבות וזורעין שם שעורין קודם ימי החופה ומביאין לפני החתן והכלה כשהן צמוחים ואומרים להם פרו ורבו כשעורין הללו שממהרין לצאת מכל התבואה.
עד תריסר ירחי שתא – כי קעביד זבחים לאכול לשם הלולא ודאי לשם ע״ז קעביד ומשום הכי כי קא״ל גוי לישראל משום הלולא אסור לישראל לילך ולאכול עמו, אבל סתמא שרי דסתמא לאו לשם הלולא קעביד ולא לשם ע״ז, אבל מתריס׳ ירחי ואילך אפי׳ א״ל משום הלולא אין דעתו לע״ז מזמן ארוך כזה, שכבר עברה שנה שעשה חופה(!) בנו ואע״ג דשמעי׳ ליה דמשום שמחה שהוא שמח עדיין על חופה(!) בנו להאי מפר׳ משתה אפי׳ הכי אינו מודי לע״ז ולאו לשם ע״ז קעביד.
מכי רמו שערי באסינתי – פירש רש״י לשון ראשון להטיל שכר וקשה דבכל התלמוד לא מצינו שהיו עושין שכר משעורין אלא מתמרים או מכשות לכך נראה לשון שני שפירש רש״י וב׳ הלשונות האלו פי׳ רש״י אף בכתובות פ״ק (דף ח.).
ושואלים: וכי [וכאשר] אמר ליה [לו] שהוא עושה את הסעודה מחמת הלולא, עד אימת [אימתי] נחשב הדבר כנספח וקשור לעבודה זרה? אמר רב פפא: עד תריסר ירחי שתא [שנים עשר חודשי שנה]. ושואלים עוד: ומעיקרא מאימת [ומתחילה, מלפני יום השמחה שלו, מאימתי] אסור? אמר רב פפא משמיה [משמו] של רבא: מכי רמו שערי באסינתי [מכאשר מטילים את השעורים במכתשת] כדי לעשות מהם שיכר, שעושים זאת זמן מסויים לפני השמחה.
The Gemara asks: And in a case where he said to him that the feast is due to the wedding celebration, until when is the feast assumed to be connected to idol worship? Rav Pappa said: Until twelve months of the year have passed since the wedding. The Gemara asks: And initially, before the wedding, from when is it prohibited? Rav Pappa said in the name of Rava: From the time when they cast barley into the mortars [ba’asintei] to prepare beer for the wedding.
הכל
(3) וּלְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שְׁרֵי וְהָא רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא אִיקְּלַע לְבֵי הָהוּא גּוֹי1 לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְשַׁמְעֵיהּ דְּאוֹדִי וּפֵירַשׁ וְלָא אֲכַל שָׁאנֵי רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא דדְּאָדָם חָשׁוּב הוּא.:
The Gemara asks: And after the twelve months of the year have passed since the wedding, is it always permitted to participate in a feast? But Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, happened to come to the house of a certain gentile after twelve months of the year had passed since his son’s wedding, and he heard the gentile giving thanks to his idol for the marriage of his son, and he withdrew from the feast and did not eat there. The Gemara answers: Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, is different, as he is an important person and therefore his presence caused the gentile to rejoice.
The Gemara asks: And after the twelve months of the year have passed since the wedding, is it always permitted to participate in a feast? But Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, happened to come to the house of a certain gentile after twelve months of the year had passed since his son’s wedding, and he heard the gentile giving thanks to his idol for the marriage of his son, and he withdrew from the feast and did not eat there. The Gemara answers: Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, is different, as he is an important person and therefore his presence caused the gentile to rejoice.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
ופרקי׳ שאני ר׳ יצחק בריה דרב משרשיא דאדם חשוב הוה אבל כולי עלמא בתר י״ב ירחי שתא שרי. ובהילולא מעיקרא כמה.
ושואלים: ולבתר תריסר ירחי שתא שרי [ולאחר שנים עשר חודשי שנה מנישואי בנו מותר] בכל אופן? והא [והרי] רב יצחק בריה [בנו] של רב משרשיא איקלע לבי ההוא גוי לבתר תריסר ירחי שתא [הזדמן לבית גוי אחד לאחר שנים עשר חודשי שנה] מנישואי בנו, ושמעיה דאודי [ושמע אותו שהוא מודה] לעבודה זרה בגלל השמחה שהיתה לו, ופירש (ופרש) מהסעודה הזו ולא אכל ממנה! ומשיבים: מכאן אין ראיה, כי להלכה מותר הדבר, אלא שאני [שונה] רב יצחק בריה [בנו] של רב משרשיא, שאדם חשוב הוא, ושמח בו הגוי.
The Gemara asks: And after the twelve months of the year have passed since the wedding, is it always permitted to participate in a feast? But Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, happened to come to the house of a certain gentile after twelve months of the year had passed since his son’s wedding, and he heard the gentile giving thanks to his idol for the marriage of his son, and he withdrew from the feast and did not eat there. The Gemara answers: Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, is different, as he is an important person and therefore his presence caused the gentile to rejoice.
הכל
(4) וּקְרָטֵסִים וְכוּ׳.: מַאי קְרָטֵסִים אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל יוֹם שֶׁתָּפְסָה בּוֹ רוֹמִי מַלְכוּת וְהָתַנְיָא קְרָטֵסִים וְיוֹם שֶׁתָּפְסָה בּוֹ רוֹמִי מַלְכוּת אָמַר רַב יוֹסֵף שְׁתֵּי תְּפִיסוֹת תָּפְסָה רוֹמִי אַחַת בִּימֵי קְלֵפַּטְרָא מַלְכְּתָא וְאַחַת שֶׁתָּפְסָה בִּימֵי יְוָנִים.
§ The mishna teaches: And Kratesis, and the day of the festival of their kings. The Gemara asks: What is the festival of Kratesis? Rav Yehuda said that Shmuel said: It commemorates the day when Rome seized control of an empire. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two festivals are Kratesis and the day when Rome seized control of an empire? This indi-cates that Kratesis and the day when Rome seized control of an empire are two separate festivals. Rav Yosef said: On two separate occasions Rome seized control of an empire. One occurred in the days of Queen Cleopatra, when they conquered Egypt, and one happened much earlier, when Rome seized control in the days of the Greeks.
§ The mishna teaches: And Kratesis, and the day of the festival of their kings. The Gemara asks: What is the festival of Kratesis? Rav Yehuda said that Shmuel said: It commemorates the day when Rome seized control of an empire. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two festivals are Kratesis and the day when Rome seized control of an empire? This indi-cates that Kratesis and the day when Rome seized control of an empire are two separate festivals. Rav Yosef said: On two separate occasions Rome seized control of an empire. One occurred in the days of Queen Cleopatra, when they conquered Egypt, and one happened much earlier, when Rome seized control in the days of the Greeks.
אמר רב פפא מכי רמו שערי באסינתי אסור. וקראטיס פי׳ בלשון יון תפיסה ואסיק׳ שתי תפיסות הוו אחת בימי קליפטרא מלכתא ואחת בימי יונים.
יום שתפסה בו רומי מלכות – שנלחמו עם יונים ונצחום ומלכו בכל העולם.
בימי קלפטרא מלכתא – של אלכסנדריא כדאמר בהמפלת במסכת נדה (דף ל:) ונלחמו רומיים עמה ונצחוה ותפסו הם המלוכה.
קרטסים – אומר הר״ר שמעיה בלשון יון הוא תפוס תפיסת שתים קרט לשון תפיסה וסים לשון שתים ופי׳ דר״ל תפיסה שניה וניחא הא דקא אמרינן לקמן קרטסים ויום שתפסו רומי מלכות וה״פ קרטסים תפיסה שניה ויום שתפסה מלכות בראשונה.
א שנינו במשנה: וקרטסים וכו׳. ושואלים: מאי [מה] עניינו של קרטסים? אמר רב יהודה אמר שמואל: זהו יום שתפסה בו רומי מלכות, ומשום כך עושים הם אותו יום שמחה לדורות. ומקשים, והתניא [והרי שנויה ברייתא]: קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות, משמע שהם שני חגים נבדלים! אמר רב יוסף: שתי תפיסות תפסה רומי את המלכות, אחת בימי קלפטרא מלכתא [קליאופטרה המלכה] שכבשו בה את מצרים, ואחת שתפסה בימי יונים שנים רבות קודם לכן.
§ The mishna teaches: And Kratesis, and the day of the festival of their kings. The Gemara asks: What is the festival of Kratesis? Rav Yehuda said that Shmuel said: It commemorates the day when Rome seized control of an empire. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two festivals are Kratesis and the day when Rome seized control of an empire? This indi-cates that Kratesis and the day when Rome seized control of an empire are two separate festivals. Rav Yosef said: On two separate occasions Rome seized control of an empire. One occurred in the days of Queen Cleopatra, when they conquered Egypt, and one happened much earlier, when Rome seized control in the days of the Greeks.
הכל
(5) דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר תְּלָתִין וּתְרֵין קְרָבֵי עֲבַדוּ רוֹמָאֵי בַּהֲדֵי יַוְנָאֵי וְלָא יְכַלוּ לְהוּ עַד דְּשַׁתְּפִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַיְיהוּ וְהָכִי אַתְנוֹ בַּהֲדַיְיהוּ אִי מִינַּן מַלְכֵי מִנַּיְיכוּ הִפַּרְכֵי אִי מִנַּיְיכוּ מַלְכֵי מִינַּן הִפַּרְכֵי.
The Gemara elaborates: As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said: The Romans waged thirty-two battles with the Greeks but were unable to defeat them, until they formed a partnership with the Jewish people and finally vanquished the Greeks. And this is the condition that they stipulated with the Jewish people: If the kings come from among us, the governors [hiparkhei] will come from among you; and if the kings come from among you, the governors will come from among us.
The Gemara elaborates: As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said: The Romans waged thirty-two battles with the Greeks but were unable to defeat them, until they formed a partnership with the Jewish people and finally vanquished the Greeks. And this is the condition that they stipulated with the Jewish people: If the kings come from among us, the governors [hiparkhei] will come from among you; and if the kings come from among you, the governors will come from among us.
דתלתין ותרתין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו עד דשתפינהו רומאי לישראל בהדייהו ואתנו בהדייהו. אי מינן מלכי מינייכו איפרכי אי מינייכו מלכי מינן איפרכי וכו׳ כ״ו [שנין] קמו בהימנותיהו בהדי ישראל מיכן ואילך אישתעבידו בהו ומנא לן דכ״ו [שנין] קמו בהימנותיהו דא״ר ישמעאל משם ר׳ יוסי אביו ק״פ שנה עד שלא נחרב הבית פשטה מלכות [הרשעה של רומי] על ישראל כלומר ק״פ שנה בימי הבית נשתעבדו בהן.
תלתין ותרתי קרבי עבדו רומאי בהדי יונים ולא יכילו להו עד דשתפינהו לישראל בהדיהו כול׳ – קשיא לי דמהכא מוכח דרומי נטלה מלכות מיונים ובמגלת אנטיוכוס מוכח דישראל עם בית חשמונאי נלחמו עם היונים והכניעום. תשובה: בית חשמונאי סילקום שלא ימלכו על ישראל אבל לא מלכו עליהם אבל רומיים מלכו עליהם.
ומפרטים: דכי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר: תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי [שלושים ושנים קרבות עשו הרומאים עם היוונים] ולא יכלו להו [להם] לנצחם, עד דשתפינהו לישראל בהדייהו [ששיתפו הרומאים את ישראל עימם] ואז ניצחו אותם, והכי אתנו בהדייהו [וכך התנו הרומאים איתם, עם הישראלים]: אי מינן מלכי, מנייכו הפרכי [אם מאתנו יהיו המלכים, מאיתכם יהיו המושלים], אי מנייכו מלכי, מינן הפרכי [אם מאיתכם יהיו המלכים, מאיתנו יהיו המושלים].
The Gemara elaborates: As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said: The Romans waged thirty-two battles with the Greeks but were unable to defeat them, until they formed a partnership with the Jewish people and finally vanquished the Greeks. And this is the condition that they stipulated with the Jewish people: If the kings come from among us, the governors [hiparkhei] will come from among you; and if the kings come from among you, the governors will come from among us.
הכל
(6) וּשְׁלַחוּ לְהוּ רוֹמָאֵי לְיַוְנָאֵי עַד הָאִידָּנָא עָבֵידְנָא בִּקְרָבָא הַשְׁתָּא נַעֲבֵיד בְּדִינָא מַרְגָּלִית וְאֶבֶן טוֹבָה אֵיזוֹ מֵהֶן יֵעָשֶׂה בָּסִיס לַחֲבֵירוֹ שְׁלַחוּ לְהוּ מַרְגָּלִית לְאֶבֶן טוֹבָה.
And the Romans sent the following message to the Greeks: Until now, we attempted to resolve our conflict through fighting battles; now, let us settle the matter by means of judgment. In the case of a pearl and a precious stone, which one of them should serve as a base for the other? The Greeks sent them in response: The pearl should serve as the base for the precious stone, which has a greater value.
And the Romans sent the following message to the Greeks: Until now, we attempted to resolve our conflict through fighting battles; now, let us settle the matter by means of judgment. In the case of a pearl and a precious stone, which one of them should serve as a base for the other? The Greeks sent them in response: The pearl should serve as the base for the precious stone, which has a greater value.
ושלחו להו רומאי ליונאי [להם הרומאים ליוונים]: עד האידנא עבידנא בקרבא [עכשיו עשינו הכרעה בשלטון ובעולם על ידי קרבות], השתא נעביד בדינא [עכשיו נעשה בדין], ומה הדין? אם יש מרגלית ואבן טובה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? שלחו להו [להם] בתשובה: מרגלית תיעשה בסיס לאבן טובה, שהיא יקרה ממנה.
And the Romans sent the following message to the Greeks: Until now, we attempted to resolve our conflict through fighting battles; now, let us settle the matter by means of judgment. In the case of a pearl and a precious stone, which one of them should serve as a base for the other? The Greeks sent them in response: The pearl should serve as the base for the precious stone, which has a greater value.
הכל
(7) אֶבֶן טוֹבָה (וְאִינָךְ) אֵיזוֹ מֵהֶן יֵעָשֶׂה בָּסִיס לַחֲבֵירוֹ אֶבֶן טוֹבָה לְאִינָךְ אִינָךְ וְסֵפֶר תּוֹרָה אֵיזוֹ מֵהֶן יֵעָשֶׂה בָּסִיס לַחֲבֵירוֹ אִינָךְ לְסֵפֶר תּוֹרָה.
The Romans further inquired: If there was a precious stone and an onyx [innakh], a particularly valuable precious stone, which one of them should serve as a base for the other? The Greeks answered: The precious stone should serve as the base for the onyx. Once again, the Romans asked: In the case of an onyx and a Torah scroll, which one of them should be serve as a base for the other? The Greeks responded: The onyx should serve as the base for the Torah scroll.
The Romans further inquired: If there was a precious stone and an onyx [innakh], a particularly valuable precious stone, which one of them should serve as a base for the other? The Greeks answered: The precious stone should serve as the base for the onyx. Once again, the Romans asked: In the case of an onyx and a Torah scroll, which one of them should be serve as a base for the other? The Greeks responded: The onyx should serve as the base for the Torah scroll.
ערך אנך
אנך – אוספר תורה אי זה מהן יעשה בסיס לחבירו בגמרא דקרטיסים בלפני אידיהן (עבודה זרה ח:) פירוש בלעז כמשמעו אוניכא והוא שוהם בלשון מקרא (א״ב: פירוש בלשון יוני ורומי אבן טובה מבהקת כצפורן).
א. [איין איידל שטיין ער הייסט אניקס.]
חזרו ושאלו: אם היתה אבן טובה רגילה ואינך (שהוא אבן יקרה ביותר), איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? אמרו להם היוונים: אבן טובה לאינך. ושוב שאלו הרומאים: אם היו אינך וספר תורה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? והשיבו: אינך לספר תורה.
The Romans further inquired: If there was a precious stone and an onyx [innakh], a particularly valuable precious stone, which one of them should serve as a base for the other? The Greeks answered: The precious stone should serve as the base for the onyx. Once again, the Romans asked: In the case of an onyx and a Torah scroll, which one of them should be serve as a base for the other? The Greeks responded: The onyx should serve as the base for the Torah scroll.
הכל
(8) שְׁלַחוּ לְהוּ [א״כ אִם כֵּן ] אֲנַן סֵפֶר תּוֹרָה גַּבַּן וְיִשְׂרָאֵל בַּהֲדַן כְּפוֹ לְהוּ עֶשְׂרִין וְשֵׁית שְׁנִין קָמוּ לְהוּ בְּהֵימָנוּתַיְיהוּ בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וְאֵילָךְ אִישְׁתַּעְבַּדוּ בְּהוּ.
The Romans sent this response to them: If that is so, then you should submit to us, as we have the Torah scroll with us, and the Jewish people are with us. The Romans are akin to the precious stone, and they are allied with the Jewish people who are akin to the onyx, and they possess the Torah scroll. The Romans therefore forced the Greeks to surrender and took over their world dominance. For twenty-six years the Romans stood faithfully with the Jewish people; from that point forward, they subjugated them.
The Romans sent this response to them: If that is so, then you should submit to us, as we have the Torah scroll with us, and the Jewish people are with us. The Romans are akin to the precious stone, and they are allied with the Jewish people who are akin to the onyx, and they possess the Torah scroll. The Romans therefore forced the Greeks to surrender and took over their world dominance. For twenty-six years the Romans stood faithfully with the Jewish people; from that point forward, they subjugated them.
שלחו להו [להם] הרומאים: [אם כן,] הרי אנן [אנו] ספר תורה גבן [אצלנו] וישראל בהדן [איתנו], ולכן ראויים אתם להיכנע תחתינו, משום שאנו גם יותר חשובים מכם (אבן טובה), ועמנו ישראל (״אינך״) שעמם ספר התורה. כפו להו [אותם] הרומאים ולקחו מהם את השלטון בעולם. עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי [עשרים ושש שנים עמדו להם הרומאים בנאמנותם עם] ישראל וקיימו את ההסכם ביניהם, מכאן ואילך אישתעבדו בהו [השתעבדו בהם] הרומאים בישראל.
The Romans sent this response to them: If that is so, then you should submit to us, as we have the Torah scroll with us, and the Jewish people are with us. The Romans are akin to the precious stone, and they are allied with the Jewish people who are akin to the onyx, and they possess the Torah scroll. The Romans therefore forced the Greeks to surrender and took over their world dominance. For twenty-six years the Romans stood faithfully with the Jewish people; from that point forward, they subjugated them.
הכל
(9) מֵעִיקָּרָא מַאי דְּרוּשׁ וּלְבַסּוֹף מַאי דְּרוּשׁ מֵעִיקָּרָא דְּרוּשׁ {בראשית ל״ג:י״ב} נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ וּלְבַסּוֹף דְּרוּשׁ {בראשית ל״ג:י״ד} יַעֲבׇר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ.
The Gemara asks: Initially, when the Romans acted faithfully, what verse did they interpret, and ultimately, when they subjugated the Jews, what verse did they interpret? Initially, they interpreted the verse where Esau said to Jacob upon their meeting: “Let us take our journey, and let us go, and I will go before you” (Genesis 33:12). In this verse, Esau equates himself to Jacob, prefiguring the initial Roman treatment of the Jews. And ultimately, they interpreted the verse that recites Jacob’s response to Esau: “Let my lord, I pray you, pass over before his servant” (Genesis 33:14), demonstrating Jacob’s subjugation to Esau, and by extension that of the Jews to Rome.
The Gemara asks: Initially, when the Romans acted faithfully, what verse did they interpret, and ultimately, when they subjugated the Jews, what verse did they interpret? Initially, they interpreted the verse where Esau said to Jacob upon their meeting: “Let us take our journey, and let us go, and I will go before you” (Genesis 33:12). In this verse, Esau equates himself to Jacob, prefiguring the initial Roman treatment of the Jews. And ultimately, they interpreted the verse that recites Jacob’s response to Esau: “Let my lord, I pray you, pass over before his servant” (Genesis 33:14), demonstrating Jacob’s subjugation to Esau, and by extension that of the Jews to Rome.
מעיקרא – כי קמו רומאי בהימנותייהו.
מאי דרוש – רומיים.
ואלכה לנגדך – יעקב ועשו שוין בגדולה.
לפני עבדו – דרך השר להלך לפנים.
ומסבירים: מעיקרא מאי דרוש [מתחילה מה דרשו] בכתובים, ולבסוף מאי דרוש [מה דרשו]? מעיקרא דרוש [מתחילה דרשו] את הפסוק שאמר עשו ליעקב בעת שנפגשו: ״נסעה ונלכה ואלכה לנגדך״ (בראשית לג, יב), שעשו משווה עצמו ליעקב, ולבסוף דרוש [ודרשו] את הנאמר בדברי יעקב לעשו: ״יעבר נא אדני לפני עבדו״ (בראשית לג, יד) שמשמע שיעקב, ישראל, משועבד לעשו ההולך לפניו.
The Gemara asks: Initially, when the Romans acted faithfully, what verse did they interpret, and ultimately, when they subjugated the Jews, what verse did they interpret? Initially, they interpreted the verse where Esau said to Jacob upon their meeting: “Let us take our journey, and let us go, and I will go before you” (Genesis 33:12). In this verse, Esau equates himself to Jacob, prefiguring the initial Roman treatment of the Jews. And ultimately, they interpreted the verse that recites Jacob’s response to Esau: “Let my lord, I pray you, pass over before his servant” (Genesis 33:14), demonstrating Jacob’s subjugation to Esau, and by extension that of the Jews to Rome.
הכל
(10) עֶשְׂרִין וְשֵׁית שְׁנִין דְּקָמוּ בְּהֵימָנוּתַיְיהוּ בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל מְנָא לַן דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי שְׁלַחוּ לֵיהּ רַבִּי אֱמוֹר לָנוּ שְׁנַיִם וג׳ וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךָ.
The Gemara asks: With regard to the twenty-six years during which the Romans stood faithfully with the Jewish people, from where do we know that this was the case? The Gemara cites a proof. As Rav Kahana says: When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, fell ill, the Sages sent the following message to him: Our teacher, tell us two or three statements that you once told us in the name of your father, Rabbi Yosei ben Ḥalafta, as we do not remember the statements precisely.
The Gemara asks: With regard to the twenty-six years during which the Romans stood faithfully with the Jewish people, from where do we know that this was the case? The Gemara cites a proof. As Rav Kahana says: When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, fell ill, the Sages sent the following message to him: Our teacher, tell us two or three statements that you once told us in the name of your father, Rabbi Yosei ben Ḥalafta, as we do not remember the statements precisely.
1אמור לנו שנים ושלשה דברים משם אביך – הכי גרסינן, ולא: שאמרתה לנו. ואי גרסי׳ לֵה, לא על אילו2 שאמר עכשיו עונה אלא כלומר כמו שהיתה רגיל לומר לנו הלכות וחידושים משמו אמור לנו גם עתה. וניטפי חדא שתא כול׳ לפי פתרון המורה תבוא שנת תשעים לפרט שנה ראשונה לשמטה.
1. בסיום המסכת בכ״י ששון 557 מודיע המעתיק איך ששילב מהדורא תליתאה (הטקסט העיקרי בכתב היד) ומהדורא רביעאה (הקטעים שנוספו בגיליון). במהדורתנו זו, חזרנו והפרדנו בין מהדורא תליתאה ומהדורא רביעאה.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557 נוסף כאן: ״מה״.
ושואלים: עשרין ושית שנין דקמו בהימנותייהו בהדי ישראל מנא לן [עשרים ושש שנה שעמדו בנאמנותם עם ישראל מנין לנו]? ומביאים ראיה לדבר, שאמר רב כהנא: כשחלה ר׳ ישמעאל בר יוסי, שלחו ליה [לו] חכמים: רבי, אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו במסורת משום אביך, ר׳ יוסי בן חלפתא, ואין אנו זוכרים אותם בדיוק.
The Gemara asks: With regard to the twenty-six years during which the Romans stood faithfully with the Jewish people, from where do we know that this was the case? The Gemara cites a proof. As Rav Kahana says: When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, fell ill, the Sages sent the following message to him: Our teacher, tell us two or three statements that you once told us in the name of your father, Rabbi Yosei ben Ḥalafta, as we do not remember the statements precisely.
הכל
(11) אֲמַר לְהוּ מֵאָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת פָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל פ׳ שְׁמוֹנִים שָׁנָה עַד לֹא חָרַב הַבַּיִת גָּזְרוּ טוּמְאָה עַל אֶרֶץ הָעַמִּים וְעַל כְּלֵי זְכוּכִית המ׳ אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד לֹא חָרַב הַבַּיִת גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין וְיָשְׁבָה לָהּ בַּחֲנוּת.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to them the following statements that were passed down to him by his father: One hundred and eighty years before the Second Temple was destroyed, the evil Roman Empire stretched forth over Israel and ruled over them. Eighty years before the Temple was destroyed, the Sages decreed impurity on the land of the nations and on glass vessels. Forty years before the Temple was destroyed, the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stone and sat in the store near the Temple Mount.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to them the following statements that were passed down to him by his father: One hundred and eighty years before the Second Temple was destroyed, the evil Roman Empire stretched forth over Israel and ruled over them. Eighty years before the Temple was destroyed, the Sages decreed impurity on the land of the nations and on glass vessels. Forty years before the Temple was destroyed, the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stone and sat in the store near the Temple Mount.
פיסקא: וקרטיסים. שמונים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים – לא גרסינן ועל כלי זכוכית וברוב ספרים אינו כתוב דאי גרסינן ליה קשיא מאי דאמרינן בהלכות י״ח דבר יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית וטומאת ארץ העמים מתרץ התם וטומאת כלי זכוכית לא מתרץ. אלא ודאי לא גרסינן ליה.
אמר להו [להם]: מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית השני — פשטה מלכות הרשעה (מלכות רומי) על ישראל ומשלה בהם, שמונים שנה עד שלא חרב הבית — גזרו חכמים טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, ארבעים שנה עד שלא חרב הבית — גלתה סנהדרין ממקומה בלשכת הגזית, וישבה לה בחנות (מקום שהיה סמוך להר הבית).
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to them the following statements that were passed down to him by his father: One hundred and eighty years before the Second Temple was destroyed, the evil Roman Empire stretched forth over Israel and ruled over them. Eighty years before the Temple was destroyed, the Sages decreed impurity on the land of the nations and on glass vessels. Forty years before the Temple was destroyed, the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stone and sat in the store near the Temple Mount.
הכל
(12) לְמַאי הִלְכְתָא א״ר אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי לוֹמַר שֶׁלֹּא דָּנוּ דִּינֵי קְנָסוֹת דִּינֵי קְנָסוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכְּחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל נִשְׁתַּכְּחוּ לִגְרְסִינְהוּ.
The Gemara asks: With regard to what halakha is it necessary to know where the Sanhedrin would convene? Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: It is necessary in order to say that they no longer judged cases of fines. The Gemara asks: Does it enter your mind that at this point the Sanhedrin no longer judged cases of fines? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Indeed [beram], that man will be remembered favorably, and Rabbi Yehuda ben Bava is his name, as had it not been for him the laws of fines would have been forgotten from among the Jewish people. The Gemara challenges that assertion: Would the laws of fines actually have been forgotten? Let the scholars study them, so they will not be forgotten.
The Gemara asks: With regard to what halakha is it necessary to know where the Sanhedrin would convene? Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: It is necessary in order to say that they no longer judged cases of fines. The Gemara asks: Does it enter your mind that at this point the Sanhedrin no longer judged cases of fines? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Indeed [beram], that man will be remembered favorably, and Rabbi Yehuda ben Bava is his name, as had it not been for him the laws of fines would have been forgotten from among the Jewish people. The Gemara challenges that assertion: Would the laws of fines actually have been forgotten? Let the scholars study them, so they will not be forgotten.
דיני קנסות – אונס ומפתה ושלשים של עבד שנתנה תורה קצבה אחת ליקר ולזולל. ומאחר שלא ישבו בלשכת הגזית לא דנו ובטלו דיני קנסות דכתיב בתשלומי כפל שהוא קנס אשר ירשיעון אלהים דהיינו מומחין וסמוכין בשם רבי כדאמרינן בסנהדרין ומי שאינו סמוך אינו דן דיני קנסות.
ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] מה משנה הדבר היכן ישבה הסנהדרין? אמר ר׳ יצחק בר אבדימי: לומר, שלא דנו דיני קנסות. ותוהים: דיני קנסות סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר שלא דנו מאותו זמן? והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב: ברם (אולם) זכור אותו האיש לטוב ור׳ יהודה בן בבא שמו, שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל. ותוהים על הלשון: ״נשתכחו״ — לגרסינהו [שילמדו אותם] ולא ישתכחו!
The Gemara asks: With regard to what halakha is it necessary to know where the Sanhedrin would convene? Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: It is necessary in order to say that they no longer judged cases of fines. The Gemara asks: Does it enter your mind that at this point the Sanhedrin no longer judged cases of fines? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Indeed [beram], that man will be remembered favorably, and Rabbi Yehuda ben Bava is his name, as had it not been for him the laws of fines would have been forgotten from among the Jewish people. The Gemara challenges that assertion: Would the laws of fines actually have been forgotten? Let the scholars study them, so they will not be forgotten.
הכל
(13) אֶלָּא בָּטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת הַרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל1 כָּל הַסּוֹמֵךְ יֵהָרֵג וְכׇל הַנִּסְמָךְ יֵהָרֵג וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ תֵּחָרֵב וּתְחוּם שֶׁסּוֹמְכִין בּוֹ יֵעָקֵר.
Rather, his intention was to say that the laws of fines would have ceased to be implemented from among the Jewish people, as they would not have been able to adjudicate cases involving these halakhot due to a lack of ordained judges. This is because at one time the wicked kingdom of Rome issued decrees of religious persecution against the Jewish people with the aim of abolishing the chain of ordination and the authority of the Sages. They said that anyone who ordains judges will be killed, and anyone who is ordained will be killed, and the city in which they ordain the judges will be destroyed, and the areas around the boundary of the city in which they ordain judges will be uprooted. These measures were intended to discourage the Sages from performing or receiving ordination due to fear for the welfare of the local population.
Rather, his intention was to say that the laws of fines would have ceased to be implemented from among the Jewish people, as they would not have been able to adjudicate cases involving these halakhot due to a lack of ordained judges. This is because at one time the wicked kingdom of Rome issued decrees of religious persecution against the Jewish people with the aim of abolishing the chain of ordination and the authority of the Sages. They said that anyone who ordains judges will be killed, and anyone who is ordained will be killed, and the city in which they ordain the judges will be destroyed, and the areas around the boundary of the city in which they ordain judges will be uprooted. These measures were intended to discourage the Sages from performing or receiving ordination due to fear for the welfare of the local population.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל״) מופיע הטקסט המצונזר: ״גזרה״.
אלא הכוונה היא שבטלו דיני קנסות מישראל, שלא היו דיינים סמוכים שיוכלו לדון בהם, כיצד? שגזרה מלכות הרשעה, רומי, שמד על ישראל: כל חכם הסומך חכמים לדון יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה חכם תחרב, ואם לא היה זה בתוך העיר, תחום (תחום העיר) שסומכין בו כולו יעקר.
Rather, his intention was to say that the laws of fines would have ceased to be implemented from among the Jewish people, as they would not have been able to adjudicate cases involving these halakhot due to a lack of ordained judges. This is because at one time the wicked kingdom of Rome issued decrees of religious persecution against the Jewish people with the aim of abolishing the chain of ordination and the authority of the Sages. They said that anyone who ordains judges will be killed, and anyone who is ordained will be killed, and the city in which they ordain the judges will be destroyed, and the areas around the boundary of the city in which they ordain judges will be uprooted. These measures were intended to discourage the Sages from performing or receiving ordination due to fear for the welfare of the local population.
הכל
(14) מָה עָשָׂה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּין ב׳ שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים ר״מ רַבִּי מֵאִיר ור׳ וְרַבִּי יְהוּדָה ור׳ וְרַבִּי יוֹסֵי ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַב אַוְיָא מוֹסִיף אַף רַבִּי נְחֶמְיָה.
What did Rabbi Yehuda ben Bava do? He went and sat between two large mountains, and between two large cities, and between two Shabbat boundaries: Between Usha and Shefaram, i.e., in a desolate place that was not associated with any particular city so that he would not endanger anyone not directly involved, and there he ordained five Elders, namely: Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar ben Shammua. And Rav Avya adds that Rabbi Neḥemya was also among those ordained.
What did Rabbi Yehuda ben Bava do? He went and sat between two large mountains, and between two large cities, and between two Shabbat boundaries: Between Usha and Shefaram, i.e., in a desolate place that was not associated with any particular city so that he would not endanger anyone not directly involved, and there he ordained five Elders, namely: Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar ben Shammua. And Rav Avya adds that Rabbi Neḥemya was also among those ordained.
מה עשה ר׳ יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים והרים אלה היו בין שתי עיירות גדולות, בין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, כדי שמה שעושה לא יגרום נזק למקום שהוא נמצא בו, כיון שאינו נמצא בשום תחום מסויים, וסמך שם חמשה זקנים, והם: ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף את ר׳ נחמיה סמך.
What did Rabbi Yehuda ben Bava do? He went and sat between two large mountains, and between two large cities, and between two Shabbat boundaries: Between Usha and Shefaram, i.e., in a desolate place that was not associated with any particular city so that he would not endanger anyone not directly involved, and there he ordained five Elders, namely: Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Shimon, and Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar ben Shammua. And Rav Avya adds that Rabbi Neḥemya was also among those ordained.
הכל
(15) כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ בָּהֶם אוֹיְבִים אָמַר לָהֶם בָּנַי רוּצוּ אָמְרוּ לוֹ רַבִּי וְאַתָּה מָה תְּהֵא עָלֶיךָ אָמַר לָהֶם הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ לְגוּפוֹ ג׳ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּלְנִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וַעֲשָׂאוּהוּ לְגוּפוֹ כִּכְבָרָה.
When their enemies discovered them, Rabbi Yehuda ben Bava said to the newly ordained rabbis: My sons, run for your lives. They said to him: Our teacher, and what will be with you? Rabbi Yehuda ben Bava was elderly and unable to run. He said to them: In any case, I am cast before them like a stone that cannot be overturned; even if you attempt to assist me I will not be able to escape due to my frailty, but if you do not escape without me you will also be killed. People said about this incident: The Roman soldiers did not move from there until they had inserted three hundred iron spears [lulniot] into his body, making his body appear like a sieve pierced with many holes. It can be inferred from this episode that there were ordained judges who could hear cases of fines for many years after the destruction of the Temple, in contrast to Rabbi Yitzḥak bar Avdimi’s statement.
When their enemies discovered them, Rabbi Yehuda ben Bava said to the newly ordained rabbis: My sons, run for your lives. They said to him: Our teacher, and what will be with you? Rabbi Yehuda ben Bava was elderly and unable to run. He said to them: In any case, I am cast before them like a stone that cannot be overturned; even if you attempt to assist me I will not be able to escape due to my frailty, but if you do not escape without me you will also be killed. People said about this incident: The Roman soldiers did not move from there until they had inserted three hundred iron spears [lulniot] into his body, making his body appear like a sieve pierced with many holes. It can be inferred from this episode that there were ordained judges who could hear cases of fines for many years after the destruction of the Temple, in contrast to Rabbi Yitzḥak bar Avdimi’s statement.
ערך לנך
לנך – א(גיטין סט:) אמר שמואל האי מאן דמחו ליה בלונכי פרסאי. (סנהדרין יד. עבודה זרה ח:) וקרטיסי׳ אמר לא זזו משם עד שנעצו בו ש׳ לונכיו׳ של ברזל (בבא בתרא ע״ד. סנהדרין קי) שקל גבבא דעמרא ואמשיתיה במיא וכרכתיה עילוי לונכא. (ס״א עילוי רומחא פי׳ לשון לעז לנצ״ר רומח) (א״ב בנוסחאות שלנו כתוב לולניאות והוא טעות ופי׳ לונכי בלשון יוני רומח).
א. [לאנצע. שפיז.]
כיון שהכירו בהם אויבים והתקרבו למקום, אמר להם ר׳ יהודה בן בבא: בני, רוצו וברחו מכאן והצילו את עצמכם, שהרי כל הנסמך נהרג בגזירתם. אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: אני איני יכול לרוץ והריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין (שאי אפשר להזיז אותה ממקומה). אמרו חכמים: לא זזו הרומאים משם עד שנעצו לגופו שלש מאות לולניאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה כנפה זו שמלאה חורים. על כל פנים מכאן עולה שהיו דיינים סמוכים, והללו דנו בדיני קנסות שנים רבות אחרי חורבן הבית!
When their enemies discovered them, Rabbi Yehuda ben Bava said to the newly ordained rabbis: My sons, run for your lives. They said to him: Our teacher, and what will be with you? Rabbi Yehuda ben Bava was elderly and unable to run. He said to them: In any case, I am cast before them like a stone that cannot be overturned; even if you attempt to assist me I will not be able to escape due to my frailty, but if you do not escape without me you will also be killed. People said about this incident: The Roman soldiers did not move from there until they had inserted three hundred iron spears [lulniot] into his body, making his body appear like a sieve pierced with many holes. It can be inferred from this episode that there were ordained judges who could hear cases of fines for many years after the destruction of the Temple, in contrast to Rabbi Yitzḥak bar Avdimi’s statement.
הכל
(16) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא תֵּימָא דִּינֵי קְנָסוֹת אֶלָּא ושֶׁלֹּא דָּנוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: Do not say that after the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stone they no longer judged cases of fines; rather, emend the statement to say that they no longer judged cases of capital law, as a court does not have the authority to hear capital cases when the Sanhedrin is not sitting in the Chamber of Hewn Stone.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: Do not say that after the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stone they no longer judged cases of fines; rather, emend the statement to say that they no longer judged cases of capital law, as a court does not have the authority to hear capital cases when the Sanhedrin is not sitting in the Chamber of Hewn Stone.
מ׳ שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות לומר שלא דנו דיני נפשות. דכיון דחזו דזילא להו שפיכות דמים ונפישי להו רצחנין. אמרי ניקום נגלי מן המקום דכתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם.
אלא שלא דינו דיני נפשות – ואם תאמר והא אמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף ל. ושם) משחרב בית המקדש אע״פ שבטלו ד׳ מיתות דין ד׳ מיתות לא נתבטלו מי שנתחייב סקילה כו׳ ואמאי נקט משחרב בהמ״ק והא אפי׳ מ׳ שנה בפני הבית לא דנו דיני נפשות וי״ל דמ״מ כשהיו רואין צורך שעה היו חוזרין אל הלשכה ודנין שם ומורי ה״ר מנחם אמר לנו בשם רבי יהונתן דמשחרב בית המקדש קאי אהא דקאמר דין ד׳ מיתות לא בטלו וה״ק אע״פ שבטלו ארבע מיתות לגמרי לא בטלו דינם וכ״ש באותם מ׳ שנה קודם חורבן שנהגו דין ד׳ מיתות.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: לא תימא [תאמר] שלא דנו עוד דיני קנסות משגלתה סנהדרין מלשכת הגזית, אלא שלא דנו דיני נפשות עוד, כי כשאין סנהדרין במקומה אין בכוח בית דין לדון דיני נפשות.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: Do not say that after the Sanhedrin was exiled from the Chamber of Hewn Stone they no longer judged cases of fines; rather, emend the statement to say that they no longer judged cases of capital law, as a court does not have the authority to hear capital cases when the Sanhedrin is not sitting in the Chamber of Hewn Stone.
הכל
(17) מ״ט מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דִּנְפִישִׁי לְהוּ רוֹצְחִין וְלָא יָכְלִי לְמֵידַן אֲמַרוּ מוּטָב נִגְלֵי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחַיְּיבוּ.
The Gemara explains: What is the reason that the members of the Sanhedrin ceased to meet in their proper place and thereby ended the adjudication of capital cases? Once they saw that the murderers were so numerous and they were not able to judge them and punish them with death, they said: It is better that we should be exiled from the Chamber of Hewn Stone and move from place to place, so that offenders will not be deemed liable to receive the death penalty in a time period when the court does not carry out their sentences.
The Gemara explains: What is the reason that the members of the Sanhedrin ceased to meet in their proper place and thereby ended the adjudication of capital cases? Once they saw that the murderers were so numerous and they were not able to judge them and punish them with death, they said: It is better that we should be exiled from the Chamber of Hewn Stone and move from place to place, so that offenders will not be deemed liable to receive the death penalty in a time period when the court does not carry out their sentences.
כי היכי דלא ליחייבו – רוצחים קטלא דאין דנין דיני נפשות אפילו בסנהדרין קטנה שבכל עיר אלא בזמן שהיתה סנהדרין גדולה בישיבתה ובמקום המיוחד לה והוא לשכת הגזית.
ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] שעשו כך, שיצאו חברי הסנהדרין ממקומם וגרמו בכך לביטול דיני נפשות? כיון דחזו דנפישי להו [שראו שמתרבים להם] רוצחין ולא יכלי למידן [ואין הם יכולים לדון אותם למיתה], אמרו: מוטב נגלי [שנגלה] ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו [כדי שלא יתחייבו מיתה] ואנו לא נוכל לקיים בהם את המוטל עלינו. ומנין שהגלות מועילה לעניין זה?
The Gemara explains: What is the reason that the members of the Sanhedrin ceased to meet in their proper place and thereby ended the adjudication of capital cases? Once they saw that the murderers were so numerous and they were not able to judge them and punish them with death, they said: It is better that we should be exiled from the Chamber of Hewn Stone and move from place to place, so that offenders will not be deemed liable to receive the death penalty in a time period when the court does not carry out their sentences.
הכל
(18) דִּכְתִיב {דברים י״ז:י׳} וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם.:
The Gemara explains why a court may not adjudicate capital cases once the Sanhedrin has left the Chamber of Hewn Stone. As it is written: “And you shall do according to the tenor of the sentence, which they shall declare to you from that place” (Deuteronomy 17:10). This verse teaches that it is the place where the Sanhedrin resides that causes the judgment to take place. In other words, if the Sanhedrin has abandoned its proper place, the Chamber of Hewn Stone, all courts must cease judging capital cases.
The Gemara explains why a court may not adjudicate capital cases once the Sanhedrin has left the Chamber of Hewn Stone. As it is written: “And you shall do according to the tenor of the sentence, which they shall declare to you from that place” (Deuteronomy 17:10). This verse teaches that it is the place where the Sanhedrin resides that causes the judgment to take place. In other words, if the Sanhedrin has abandoned its proper place, the Chamber of Hewn Stone, all courts must cease judging capital cases.
אבל דיני קנסות דנו דאמר רב יהודה אמר רב זכור אותו [האיש] לטוב ור׳ יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא שסמך ה׳ זקנים ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ור׳ אויא מוסיף אף ר׳ נחמיה.
ערך חנות
חנות – א(גיטין סז.) ר״ש חנות מיוזנת פי׳ חנות מקושטת מכל מיני סחורה אף הוא היה מלא מכל מיני חכמה ספר אחר מזוינת ופירוש נאה (שבת סו. עבודה זרה ח:) בחניות למאי הילכתא וכו׳ עד אמרו מוטב ניקים ונגלי ממקום דכתיב ביה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום מלמר שהמקום גורם פי׳ מקום חוץ מלשכת הגזית היה בהר הבית ושמו חניות כדגרסינן (ראש השנה לא) וכנגדן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחניות ומחניות לירושלים ומירושלים ליבנה.
ערך סטריליא
סטריליא – ב(עבודה זרה ח) קלדנא וסטרנליא פירוש בירוש׳ שנאה טמונה שונא נוקם נוטר היך מה דאת אמר וישטום עשו א״ר יצחק בר״א וכו׳ (א״ב פירוש בלשון רומי יום אידם בסוף השנה היו עושים חג לאליל שבתאי ואז היו שולחים מנות איש לרעהו).
א. [גיוועלב.]
ב. [נאמען איינער פייערטאג.]
המקום גורם – לחייב הנדון ואם אינם שם לא ידונו. והאי קרא בדיני נפשות קאי כי יפלא ממך דבר בפרשת שופטים ושוטרים בזקן ממרא.
מלמד שהמקום גורם – וא״ת והא ירושלים נמי איקרי מקום לגבי אכילת קדשים ומעשר שני וכתיב במקום אשר יבחר ה׳ וי״ל דלגבי דיני נפשות לא איקרי מקום אלא לשכת הגזית שהיתה חציה בקדש וחציה בחול והיינו טעמא משום דבעי׳ סנהדרין סמוך לשכינה והכי נמי אמרינן (לקמן דף נב.) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה אצל מזבח דכתיב שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה׳ ולפיכך גלו וישבו בחנות אע״פ שחנות עצמו היה בהר הבית מ״מ לא היה סמוך לשכינה כלשכת הגזית וא״ת מנלן קפידא במקום שאר חייבי מיתות שלא בזקן ממרא דקרא לא כתיב אלא בזקן ממרא ויש לומר דדרשינן כל זמן שסנהדרין גדולה במקומה כדין אצל מזבח אז שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט דיני נפשות נסתלקו הם בטלו כל דיני נפשות [וע״ע תוס׳ שבת טו. ד״ה אלא ותוס׳ סנהדרין יד: ד״ה מלמד].
מלמד שהמקום גורם – וא״ת והא ירושלים חשיבא מקום אשר יבחר לגבי קדשים ומעשר שני, והכא מאי שנא דלא חשיב1 מקום כי אם לשכת הגזית, דלא מצינו למימר דהאי חנות חוץ לירושלים,2 דהא קתני התם בר״ה (דף לא.) גבי י׳ גלויות, מחנות לירושלים,3 כדאיתא בפ׳ איזהו מקומן (דף נד:) ולכך היו בלשכת הגזית שחצייה קודש וחצייה חולין. וההיא דמצאן אבית פאגי והמרה עליהן (סנהדרין דף יד:) לא נקטיה משום שהוא חוץ לירושלים דלישתמע הא מצאן בירושלים הויא המראתו המראה, אדרבה מצאן אבית פאגי משמע בתוך ירושלים4 כדאמרי׳ במנחות (דף צה:) לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם כשירות בעזרה וכשירות אבית פאגי דהא לא קיל חוץ לחומת בית פאגי כמו בכיצד יכולי׳, ולא נקטי׳ נמי מפני שסמוך חוץ לירושלים דהוי סמוך לחומה, דאפי׳ באמצע ירושלים מצאן ואין בהר הבית אין המראתו המראה כ״א כשמצאן בלשכת הגזית כדפי׳.5 וההיא דנקיט בית פאגי נראין הדברים שהי׳ סמוך להר הבית6 כי הוא לא היה באמצע העיר אלא בצד דרום לעיר כדכתיב7 ועליו עיר מנגב, מ״ר. ותימה לי מנ״ל שיש קפידא בשאר חייבי מיתות שיהי׳ סנהדרין דלשכת הגזית במקומן הא לא כתיב האי קרא אלא בזקן ממרא.8 ועוד דעל זקן ממרא לא כתיב אלא על שעת הוראה כדממעטינן מצאן אבית פאגי והמרה עליהן אבל על שעה שמתחייב דהיינו כשחזר לעירו ושנה ולימד9 בזה לא מצינו קפידא שיהיו סמנהדרין במקומם באותה שעה,10 ומיהו בזה י״ל דהמראה אתחלתא דעברה היא,11 ותפרש לפי׳ זה דלא דנו דיני נפשות זהו דין מאותן שעשו עברה אחר הגלות אבל אותם שחטאו קודם יכלו לדין.12 ומיהו עוד קשי׳ לי דל״ד מיעוטא דהכא, לדהתם, דהא הכא ממעטינין דווקא כשגלו הסנהדרין משם אבל אם במקומם עומדין בלא גלות אם אירע כך בשעת העברה לא היו במקום שלהם בלשכת הגזית לא ינוחו בכך מלדין13 והתם דממעט מצאן אבית פאגי פי׳ לפי שעה מצאן שם כדפי׳ ועוד פי׳ בפ׳ קמא דסנהדרין (דף יד:) גבי מצאן אבית פאגי ובפ׳ בתרא דסנהדרין (דף פט.) גבי אין ממיתין אותם אלא בב״ד שבעירו וכו׳:
1. תיבת חשיב הוגה עפ״י הגהה בשולי גליון כתה״י.
2. עי׳ רש״י ד״ה בחנות דכ׳ שהיה בהר הבית וכ״כ בר״ה לא, א. אולם בסנהדרין מא, א כתב רש״י שהיה בירושלים [וכבר העירו בזה], ובתוס׳ ד״ה מלמד כ׳ להדיא דחנות היה בהר הבית.
3. נדצ״ל וי״ל דגבי סנהדרין לא מיקרי מקום אלא בלשכת הגזית סמוך למחנה שכינה כדאיתא בפרק איזהו מקומן וכו׳, כן הוא בתוס׳ ד״ה מלמד ותוס׳ בסנהדרין יד, ב ותוס׳ הרא״ש בסוטה מה, ב. והיינו דקיי״ל דלשכת הגזית בעי׳ שיהא חציה בקדש וחציה בחול. וע״ע בעמק הנצי״ב על הספרי דברים פרשת שופטים פסיקתא י.
4. עי׳ רש״י מנחות עח, ב ד״ה חוץ דכ׳ בשם מורו דבית פאגי היה בהר הבית, אכן רש״י כת״י כ׳ דהיה בהיקף החיצון של ירושלים וכ״כ בפסחים סג, ב ובב״מ צ, א ובסנהדרין יד, ב. והעיר בגליון הש״ס בכ״מ בסתירת רש״י אהדדי, וראה בספר הפלאה שבערכין (ערך בית פאגי) מש״כ ליישב. וכ״כ תוס׳ בסנהדרין שם ובגלה״ש ציין לר״ש בכלים פ״א מ״ח דכ׳ דהיה חוץ לירושלים. וע״ע בערוך (ערך בית פאגי) וברע״ב ותויו״ט פ״ז מ״ג דמנחות ובעמק הנצי״ב על הספרי שם.
5. מדברי רבינו מבואר דדווקא לישכת הגזית חשיב מקום לענין ז״מ, (וקצת יש להעיר במש״כ שאפי׳ מצאן באמצע ירושלים אין המראתו המראה, אמאי לא נקט שאפי׳ מצאן בהרה״ב אין המראתו המראה, וי״ל). וכן נראה בדעת הרמב״ם דכ׳ בפי״ד מהלכות סנהדרין הי״א אין דנין ד״נ אלא בפני הבית והוא שיהיה ב״ד הגדול שם בלשכה שבמקדש שנאמר בזקן ממרא וכו׳ ובהי״ג כ׳ מ׳ שנה קודם חורבן בית שני בטלו ד״נ וכו׳ מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקדש ומדוייק בלשונו דדווקא בלישכת הגזית חשיב מקומם, ולהדיא מבואר כן בלשונו בפ״ג מהל׳ ממרים ה״ה ע״ש וע״ע בספרי דבי רב פ׳ שופטים משכ״ב. ודלא כהיד רמה בסנהדרין מא, ב והרא״ש בכלים פ״א מ״ח שס״ל שכל הרה״ב חשיב מקום לענין ז״מ ע״ש. שיטה נוספת ומחודשת כ׳ הר״ש בפ״א דכלים מ״ח דכל ירושלים נקרא מקומם לדין זקן ממרא ועי׳ במי נפתוח ומים טהורים שם משכ״ב, ועי׳ בעמק הנצי״ב על הספרי שם שכתב לחדש כן מדעתיה דנפשיה.
6. עי׳ בפיה״מ להרמב״ם מנחות פ״ז מ״ג דכ׳ דהיה מחוץ להר הבית וקרוב אליו והוא מקום שאופין בו מנחות, וע״ע בתוי״ט שם.
7. צ״ל ועליו כמבנה עיר מנגב, יחזקאל מ, ב.
8. וכה״ק תוס׳ בשבת טו, א ד״ה אלא ותוס׳ הרא״ש שם ונשארו בצ״ע, ועי׳ בתוס׳ בסוגיין מה שתי׳ בזה, ובספר המצוות להרמב״ם בשורשים סוף שרש יד הביא לימוד חדש מהמכילתא ע״ז ע״ש וע״ע במהר״ץ חיות שבת טו, א, שהאריך בזה. ועי׳ בפנ״י בשבת (שם) שכתב שבאמת אין המקום גורם לדון ד״נ ומה שלא דנו סנהדרין ד״נ אינו אלא לפי שרבו הרצחנים ולא היה ביכולתן לדון, והא דגלו מלשכת הגזית לחנות היינו לפי שהיה זילא מילתא אי לא היו דנים ד״נ בלשכת הגזית שהיה עיקר מקומם של סנהדרין, וכ״כ השפ״א שם. ותמהו על זה הקר״א בשבת שם ובהגה בשפ״א שם, דמבואר להדיא מהגמ׳ כאן ובכ״מ דלא דנו ד״נ אלא משום קרא דוקמת ועלית ע״ש. אמנם מצאתי ביד רמ״ה סנהדרין מא, א ד״ה ודייקינן, שכתב: דלא אשכחן דמקום גורם אלא לענין זקן ממרא בלבד, ומה שגלו לא היה כ״א לפרסומא מילתא דלא דיינו ד״נ וכו׳, והיינו דאמרי׳ בע״ז אמרי מוטב ניקום ונגלי ממקום דכתיב ביה ועשית וכו׳ כלומר דכיון דלא דנו ד״נ מוטב ניגלי ממקום שחייבים מיתה על המראתו למקום שאין חייבים מיתה על המראה וכו׳ ע״ש. אכן לפנינו הגירסא אמרי מוטב וכו׳ כי היכי דלא לחייבו דכתיב ועשית וכו׳, ולגי׳ זו משמע שהמקום גורם.
9. צע״ג דלהדיא איתא בסנהדרין פו, ב דחזר לעירו ושנה ולמד פטור, ודווקא בהורה לעשות חייב. [ואפשר דהוא ט״ס וצ״ל וחזר לעירו והורה לעשות].
10. וכה״ק תוס׳ בשבת (שם) ותוס׳ הרא״ש (שם). וכ״כ רש״י בסנהדרין פט, א ד״ה לא בבית דין, דרק על שעת ההמראה בעי׳ שיהיו סנהדרין במקומן ולא על שעת הוראתו, וכ״כ היד רמ״ה סנהדרין מא, א ע״ש.
11. עי׳ תוס׳ ותוס׳ הרא״ש בשבת (שם) שדחו תי׳ זה שהרי לא על המראתו לבד מיחייב אלא עד שיחזור לעירו ויעשה כהוראתו ע״ש. והנה בעיקר דברי רבינו ותוס׳ שההמראה תחילת העבירה צ״ב שהרי לא מוזכר שצריך לחלוק עליהם בשעת ההמראה בב״ד הגדול וכמבואר ברמב״ם בפ״ג מהל׳ ממרים ה״ח וז״ל וכיצד דנים זקן ממרא וכו׳ הרי הוא והחולקים עמו עולין לירושלים וכו׳ אם שמע וקבל מוטב ואם לאו וכו׳ כולן באין לב״ד הגדול וכו׳ וב״ד אומר להם כך הוא הדין ויוצאים כולן, חזר זה החכם לעירו וכו׳. ומבואר שבב״ד הגדול אינו חולק עליהם, וא״כ צ״ב אמאי חשיב ההמראה תחילת העבירה, וצ״ע. ואשר נראה מוכח מזה שבאמת העבירה היא בעצם הדבר שלא שמע וקיבל את דברי ב״ד הגדול, אלא דאינו נעשה זקן ממרא אלא א״כ עשה כהוראתו, אבל גוף האיסור התחיל משעה שלא קיבל דברי ב״ד הגדול. וכן נראה לדייק מלשון הרמב״ם שם בה״ד וז״ל אבל ז״מ האמור בתורה וכו׳ שבאת לו מחלוקת מן הדינים עם ב״ד הגדול, ולא חזר לדבריהם אלא חלק עליהם וכו׳, וצ״ב אריכות לשונו במש״כ ולא חזר לדבריהם [דלא הו״ל אלא לכתוב וחלק עליהם וכו׳], אכן נראה שהרמב״ם רמז בזה דמיד שלא חזר לדבריהם כבר התחיל בעבירה, ורק שאינו נעשה ז״מ אלא א״כ חלק עליהם ועשה כהוראתו.
12. ודלא כתוס׳ בסנהדרין פט, א ד״ה ולא בבי״ד, שס״ל שאין דנים אלא אם ב״ד במקומן [וכ״מ מהרמב״ם בפי״ד מהלכות סנהדרין הי״א עיי״ש].
13. כלומר דלא מצינו בשום מקום שהיו בודקין אם היו ב״ד בלשכת הגזית בשעת עבירה, לשון התוס׳ בשבת.
בד״ה מלמד כו׳ וי״ל דדרשינן כל זמן כו׳ אצל מזבח אז שופטים תתן וגו׳ עכ״ל ותלמודא דלא מייתי הך דרשא משום דאי לאו האי קרא דזקן ממרא דמפורש ביה דהמקום גורם לא הוי דרשינן הך סמיכות דשופטים תתן וגו׳ אצל המזבח להך מלתא ודו״ק:
דכתיב [שנאמר]: ״ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא״ (דברים יז, י), מלמד שהמקום גורם, ואם אין הסנהדרין במקום הראוי, שהוא לשכת הגזית שבהר הבית, שוב אינם יכולים לדון דיני נפשות.
The Gemara explains why a court may not adjudicate capital cases once the Sanhedrin has left the Chamber of Hewn Stone. As it is written: “And you shall do according to the tenor of the sentence, which they shall declare to you from that place” (Deuteronomy 17:10). This verse teaches that it is the place where the Sanhedrin resides that causes the judgment to take place. In other words, if the Sanhedrin has abandoned its proper place, the Chamber of Hewn Stone, all courts must cease judging capital cases.
הכל
(19) מֵאָה וּשְׁמֹנִים וְתוּ לָא וְהָתָנֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי
The Gemara returns to the earlier comment of Rabbi Yishmael in the name of his father Rabbi Yosei ben Ḥalafta, that the Roman Empire ruled over Israel one hundred and eighty years before the second Temple was destroyed. The Gemara asks: Did Rome rule over Israel for one hundred and eighty years before the destruction of the Temple and no more? But didn’t Rabbi Yosei the Great, i.e., Rabbi Yosei ben Ḥalafta himself, teach:
The Gemara returns to the earlier comment of Rabbi Yishmael in the name of his father Rabbi Yosei ben Ḥalafta, that the Roman Empire ruled over Israel one hundred and eighty years before the second Temple was destroyed. The Gemara asks: Did Rome rule over Israel for one hundred and eighty years before the destruction of the Temple and no more? But didn’t Rabbi Yosei the Great, i.e., Rabbi Yosei ben Ḥalafta himself, teach:
בטלו דיני קנסות משום שגזרה מלכות [הרשעה] גזירה כל הסומך יהרג והנסמך יהרג. ועיר שסומכין בה תיחרב. ותחום שסומכין בו יעקר.
וכיון שהכירו בהן אויבים הן ברחו ור׳ יהודה בן בבא נעצו בו ש׳ לונכיות של ברזל ועשו כל גופו ככברה.
כל דיון זה הובא בדרך אגב, ומעתה חוזרים לעיקר הדיון, שר׳ ישמעאל מסר בשם אביו ר׳ יוסי, שמאה ושמנים שנה לפני החורבן פשטה מלכות רומי על ישראל. ושואלים: מאה ושמונים ותו לא [ולא יותר]? והתני [והרי שנה] ר׳ יוסי ברבי (הגדול) כלומר, ר׳ יוסי בן חלפתא עצמו:
The Gemara returns to the earlier comment of Rabbi Yishmael in the name of his father Rabbi Yosei ben Ḥalafta, that the Roman Empire ruled over Israel one hundred and eighty years before the second Temple was destroyed. The Gemara asks: Did Rome rule over Israel for one hundred and eighty years before the destruction of the Temple and no more? But didn’t Rabbi Yosei the Great, i.e., Rabbi Yosei ben Ḥalafta himself, teach:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
עבודה זרה ח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה עבודה זרה ח: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל עבודה זרה ח:, רי"ף עבודה זרה ח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס עבודה זרה ח:, רש"י עבודה זרה ח:, רשב"ם עבודה זרה ח: – מהדורה ראשונית ע"פ כתב יד מנטובה, הקהילה היהודית 30, באדיבות המהדיר, הרב הלל גרשוני (כל הזכויות שמורות למהדיר), תוספות עבודה זרה ח:, ר"י מלוניל עבודה זרה ח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב בן ציון ברקוביץ, והרב טוביה כצמאן. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות ר׳ אלחנן עבודה זרה ח: – מהדורת הרב אהרן קרויזר, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר), תוספות רי"ד עבודה זרה ח:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה עבודה זרה ח:, תוספות רי"ד מהדורה רביעאה עבודה זרה ח:, רשב"א עבודה זרה ח: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי עבודה זרה ח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות עבודה זרה ח:, מהרש"א חידושי אגדות עבודה זרה ח:, פירוש הרב שטיינזלץ עבודה זרה ח:, אסופת מאמרים עבודה זרה ח:
Avodah Zarah 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Avodah Zarah 8b, R. Chananel Avodah Zarah 8b, Rif by Bavli Avodah Zarah 8b, Collected from HeArukh Avodah Zarah 8b, Rashi Avodah Zarah 8b, Rashbam Avodah Zarah 8b, Tosafot Avodah Zarah 8b, Ri MiLunel Avodah Zarah 8b, Tosefot R. Elchanan Avodah Zarah 8b, Tosefot Rid Avodah Zarah 8b, Tosefot Rid Third Recension Avodah Zarah 8b, Tosefot Rid Fourth Recension Avodah Zarah 8b, Rashba Avodah Zarah 8b, Meiri Avodah Zarah 8b, Maharsha Chidushei Halakhot Avodah Zarah 8b, Maharsha Chidushei Aggadot Avodah Zarah 8b, Steinsaltz Commentary Avodah Zarah 8b, Collected Articles Avodah Zarah 8b