Eiruvin 49a – ערובין מט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

אַף זוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת.

This teaching, that carrying objects from either of the outer courtyards into the middle courtyard is permitted, is also the statement of, i.e., in accordance with, the opinion of Rabbi Shimon. But the Rabbis say: All three courtyards are prohibited, that is to say, carrying is prohibited from any of the courtyards to any of the others.

רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

{רי״ף עירובין כ״ה.}

{בבלי עירובין מט ע״א} אמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אין עירובו עירוב כמאן כבית

{רי״ף עירובין כ״ה:}

שמאי דתניא חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים בית שמאי אומ׳ אין עירובן עירוב ובית הלל אומ׳ עירובן עירוב אימתי בזמן ששניהן בבית אחד אבל אין שניהם בבית אחד¹ אינו עירוב אפילו תימא בית הלל עד כאן לא קאמרי² בית הלל התם³ אלא דמלייה למנא ויתר⁴ אבל פלגיה⁵ מפלג לא:

אמר שמואל בית שמניחין בו את העירוב⁶ אינו⁷ צריך ליתן את הפת:

1. אין שניהם בבית אחד: דפוסים: אבל בשני בתים.

2. קאמרי: דפוסים: פליגי.

3. התם: חסר בעיתים (סי׳ ק״ד) ודפוסים כבר״ח.

4. ויתר: ריב״ח: ״ואיתר״. עיתים: ״ואותיר״ כבר״ח, דפוסים: ״ואייתה״.

5. פלגיה: דפוסים: פלגי.

6. את העירוב: וכן בעיתים. ריב״ח, רחב״ש רק: ״העירוב״, ג^כד ג^כה, כ״י פריס 756, כ״י נ, דפוסים, ר״ח, ה״ג, רמב״ם הל׳ עירובין (א:טז): ״עירוב״.

7. אינו: וכן בה״ג. דפוסים, עיתים, ר״ח: ״אין״.

אף זו דברי ר׳ שמעון – אפילו להשתמש שתיהן עמה ר׳ שמעון הוא דשרי דהא אפילו אמצעית בשתיהן נמי שרי אבל לרבנן פליגי בכולה ואמרו שלשתן אסורין זו עם זו ל״א אף זו דברי ר״ש ר׳ שמעון גופיה לא שרי אלא חיצונות באמצעית וקשיא לי הא תנן במתניתין היא מותרת עמהן ועוד מאי אף הכי איבעי ליה למימר זו דברי ר״ש אף משמע דבתרוייהו שרי ולשון אחרון זה שמעתי וכן עיקר והיא מותרת עמהן דמתניתין מתרץ לך שמואל דבהיתר שימוש שבאמצעית קאמר דומיא דהוא מותר עמהן דרישא ואיידי דתנא רישא הוא מותר עמהן תני נמי סיפא ואף זו הכי משמע אף ר׳ שמעון המיקל אוסר בזו דאין אמצעית מותרת בחיצונות אף איסור זה ר״ש נמי אמרו כרבנן ואלישנא קמא קשיא מאי ואזדא שמואל לטעמיה אי נמי הוה אמר כרב הוה מצי נמי למימר לרבנן עירבה עם שתיהן אסורה עם שתיהן דאין ב׳ רשויות משתמשות לרשות אחת.

כי אמרית׳ קמי׳ דשמואל אמר לי אף זו דברי ר״ש – פרש״י ז״ל בלשון א׳ אף היתר זה שמותרו׳ חיצונו׳ באמצעי׳ דברי ר״ש היא מפני שהוא מתיר את האמצעית ג״כ בחיצונות וכדאית׳ במתני׳ אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות והא דאמרי׳ תניא כוותיה דשמואל לאו מדר׳ שמעון קא אמרי׳ דהא בדר׳ שמעון לא פליגי רב ושמואל כלל אלא מדרבנן קא מייתי׳ דקתני שלשתן אסורות כדקאמר שמואל והא דאמרי׳ אזדא שמואל לטעמיה היינו מדקתני עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם לאו אליבא דר״ש דהא לדידיה הן מותרות עמה והוא מותרות עמהם אלא אליבא דרבנן דסברי שלשתן אסורות והכא נמי ה״ק שהיא אסורה עם שניהם לגמרי כי גם הן אסורות עמה: והקשה רש״י ז״ל על פי׳ זה דא״כ מאי ואזדא שמואל לטעמיה דהא אלו ס״ל לשמואל כרבנן דאמר שהוא אסורה עמהם והן מותרות עמה כ״ש דאזדא טפי לטעמיה דאמר הכא אסורים עם שניהם דמשמע טפי שהיא אסורה והן מותרות. ומפני קושיא זו פרש״י ז״ל לשון אחר דשמואל פליג על דברי רב אפי׳ בדברי ר״ש וה״ק אף זה דברי ר״ש שהוא סובר שהן מותרות עמה בלבד אבל היא אינה מותרת עמהם אבל חכמים אומרי׳ שלשתן אסורות וכי אמרי׳ תניא כוותיה דשמואל היינו בין בדר״ש בין בדרבנן דאפילו ר״ש לא קתני אלא שהחיצונות מביאות מן האמצעי לתוך ביתם ואוכלות ומחזירות מותרין לאמצעית אבל האמצעית אינה מותרת עמהם כלל ואמרי׳ דאזדא שמואל לטעמי׳ דקאמר עירבה עם שתיהם אסורה עם שניהם דמשמע היא אסורה עמהן אבל הן אינן אסורה עמה ואליבא דר״ש קאמר לה והיינו דאזדא לטעמיה וקאמר לעיל כי לר׳ שמעון היא אסורה עמהם אבל הם אינן אסורות עמה שאלו היה סובר כרב דאמר דלר״ש אף היא מותרת עמהן לא היה אוסר שמואל בזו המימר׳ דיליה משום דרבנן אסרי דהא קאמר שמואל הלכה כדברי המקיל בעירוב כך פי׳ רבי׳ ז״ל והקשה הוא ז״ל לעצמו דא״כ היכי קאמר שמואל אף זו לדברי ר״ש זו דברי ר״ש מבעי׳ ליה דאף משמע דשרי בתרווייהו כלומר אף בזו מתיר כמו בזו. ותירץ הוא ז״ל דאף זו לאו אהתירא קאי דהא לא שרי אלא בחדא אלא אאיסור׳ קאי וה״ק אף אסור זו של אמצעית בחיצונה שאתה אומר שלא אמרו אלא לרבנן ר״ש אמרו ע״כ פי׳ ר״ש אאיסורא קאי כאלו אמר אף ר״ש אוסר בזו דהא לישנא דאף זו דברי ר״ש לא משמע שאינו מוקף לדירה והרי הוא כאלו אין כאן מחיצות ואין קונה שביתה שם אלא בד׳ אמות וצריך שם לסיים שם מקום.

גמ׳ וזה שאינה רגילה בו לא עירבה. נ״ב הא דנקט שאינה רגילה לרבותא וכ״ש אם היא נמי רגילה ודו״ק:

בפרש״י בד״ה אף זו כו׳ ואלישנא קמא קשיא מאי ואזדא שמואל לטעמיה א״נ הוה אמר כרב כו׳ עכ״ל דללישנא קמא ע״כ ואזדא שמואל לטעמיה כרבנן אמר למילתיה וא״כ א״נ הוה אמר כרב המ״ל נמי כרבנן כו׳ וק״ל:

אף זו החלוקה בין שימוש החצרות זו בזו דברי ר׳ שמעון, אבל חכמים אומרים: שלשתן כל החצירות כולן אסורות.

This teaching, that carrying objects from either of the outer courtyards into the middle courtyard is permitted, is also the statement of, i.e., in accordance with, the opinion of Rabbi Shimon. But the Rabbis say: All three courtyards are prohibited, that is to say, carrying is prohibited from any of the courtyards to any of the others.

רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אַלִּיבָּא דִּשְׁמוּאֵל א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים עֵירְבוּ שְׁתַּיִם עִם הָאֶמְצָעִית זוֹ מְבִיאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וְאוֹכֶלֶת וְזוֹ מְבִיאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וְאוֹכֶלֶת זוֹ מַחְזֶרֶת מוֹתָרָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ וְזוֹ מַחְזֶרֶת מוֹתָרָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ.

It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda, in accordance with the opinion of Shmuel. Rabbi Shimon said: To what is this comparable? It is comparable to three courtyards that open into one another, and that also open into a public domain. If the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, a resident of one of the outer courtyards may bring food from a house in that courtyard and eat it in the middle courtyard, and likewise a resident of the other courtyard may bring food from a house in that courtyard and eat it in the middle courtyard. And similarly, this resident may bring leftovers from the house where he ate back into the house in that courtyard, and that resident may bring leftovers from the house where he ate back into the house in this courtyard.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב יהודה אמר רב דברי ר׳ שמעון כי שתים החיצונות אסורות אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמש עם ב׳ רשויות אין ב׳ רשויות משתמשות עם רשות אחת ושמואל אמר לדברי חכמים שלשתן אסורות תניא כשמואל אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לג׳ חצרות הפתוחות זו לזו כו׳ עד חכמים אומרים שלשתן אסורות ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל חצר שבין ב׳ מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם כחכמים דאמרי שלשתן אסורות זו עם זו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה דשמואל – דאפילו ר״ש לא התיר אמצעית בחיצונות כדקתני זו מביאה מתוך ביתה כו׳ ואילו אמצעית בחיצונות לא קאמר.

למה הדבר דומה – אשלשה ששבתו בדרך קאי.

זו מביאה – באמצעית ואוכלת וזו מביאה באמצעית ואוכלת.

זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת לפ״ה דווקא נקט אבל אמצעית – בחיצונות לא ולר״ת איכא למימר דלרבותא נקט דכ״ש אמצעית בחיצונות דליכא למגזר כולי האי ולפי׳ מהר״י נקט הא משום דמהא פריך לרבנן מאי שנא התם דפליגיתו וגזריתו והכא לא גזריתו מכדי למה הדבר דומה כו׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עתוס׳ בד״ה זו מביאה כו׳ למגזר כולי האי ולפירוש מהר״י נקט הא כו׳ עכ״ל כצ״ל:

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב יהודה אליבא [לפי שיטתו] של שמואל, אמר ר׳ שמעון: למה הדבר דומה — לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, אם עירבו שתים החיצונות עם האמצעית — זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת, וזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת. וכן להיפך: זו מחזרת מותרה שנותר ממה שהביאה, לתוך ביתה, וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה.

It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda, in accordance with the opinion of Shmuel. Rabbi Shimon said: To what is this comparable? It is comparable to three courtyards that open into one another, and that also open into a public domain. If the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, a resident of one of the outer courtyards may bring food from a house in that courtyard and eat it in the middle courtyard, and likewise a resident of the other courtyard may bring food from a house in that courtyard and eat it in the middle courtyard. And similarly, this resident may bring leftovers from the house where he ate back into the house in that courtyard, and that resident may bring leftovers from the house where he ate back into the house in this courtyard.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת.

However, the Rabbis say: All three courtyards are prohibited. Since the residents of the outer courtyards are prohibited to carry from one outer courtyard to the other, this results in a place where carrying is prohibited, and such a place prohibits carrying in all three courtyards.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל חכמים אומרים: שלשתן אסורות שכיון שאסור לבני החצרות לטלטל מחצר חיצונה אחת לחברתה, נמצא שיש מקום האסור בטלטול, ומקום אסור — אוסר את כל החצירות כולן.

However, the Rabbis say: All three courtyards are prohibited. Since the residents of the outer courtyards are prohibited to carry from one outer courtyard to the other, this results in a place where carrying is prohibited, and such a place prohibits carrying in all three courtyards.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל חָצֵר שֶׁבֵּין שְׁנֵי מְבוֹאוֹת עֵירְבָה עִם שְׁנֵיהֶם אֲסוּרָה עִם שְׁנֵיהֶם.

The Gemara notes that Shmuel follows his line of reasoning that he used elsewhere, as Shmuel said: With regard to a courtyard that is between two alleyways, if that courtyard established an eiruv with both alleyways, it is prohibited with both of them. Since the residents of the two alleyways are prohibited to carry from one to the other and the eiruv enables the residents of the two alleyways to carry in the courtyard, it is prohibited to carry from the courtyard into the alleyways, so that the residents of the alleyways do not transfer objects from one alleyway to the other via the courtyard.

רי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואזדא שמואל לטעמיה – דאמר אף לר״ש אין שתי רשויות משתמשות לרשות אחת.

חצר שבין שני מבואות – פתוחה לשניהן.

ה״ג: עירבה עם שניהן אסורה עם שניהן – אפילו לרבי שמעון והיינו שמואל לטעמיה דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואי הוה שרי ר״ש בהא לא הוה אמר שמואל אסורה עם שניהן.

{רי״ף עירובין יג:}

{שמעתא דחצר שבין שני מבואות}

והא דאמר שמואל − חצר שבין שני מבואות: עירבה עם שניהם, אסורה עם שניהם. לא עירבה עם שניהם, אוסרת על שניהם − מ״מ שלשתן אסורין. אלא כשעירבה, הן אוסרין עליה מפני שלא עירבו זה עם זה, וכשלא עירבה היא אוסרת עליהן.

וכיון דקי״ל כר״ש, ליתא להא דשמואל, דכרבנן אזלא. אלא: עירבה עם שניהם, היא מותרת עמהם והם מותרין עמה והם אסורין זה עם זה. לא עירבה עם שניהם, אוסרת על שניהם. היתה באחד רגילה ובאחד אינה רגילה, זו שרגילה בו אסור וזו שאינה רגילה בו מותר. ואם עירבה אצל מי שאינה רגילה, הותר רגיל לעצמו. ואם עירב רגיל לעצמו וזו שאינה רגילה בו לא עירב והיא עצמה נמי לא עירבה, דוחין אותה אצל מי שאינה רגילה.

[במאור דף יג: ד״ה והא דאמר. לרי״ף סי׳ תרך (עירובין דף מט.)]

[כתוב שם:] והא דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות, ערבה עם שניהם אסורה עם שניהם [לא ערבה עם שניהם אוסרת על שניהם ו]⁠מ״מ¹ שלשתן אסרום, והלא כשעירבה הן אוסרין עליה וכו׳.

אמר אברהם: טעות הוא זה, שאינן אוסרין עליה שהיא מותרת בעצמה אלא שהן אסורין עמה. ומה שכתב לא ערבה אוסרת על שניהם, החשיך דבריו, שאינו אלא כשלא ערבה כלל עם חברותיה ולא בעצמה, ובחצר שאין לה דרך אחרת אלא על שניהם.

[במאור דף יג: ד״ה והאי דאמר. לרי״ף סי׳ תרז]

1. המוסגר נוסף מהנדפס.

ערבה עם שתיהן אסורה עם שתיהן. אבל הן עצמן מותרות לעצמן שאין עירובן אוסרן, דעד כאן לא אסרי להו אלא משום גזירה דילמא אתי לאשתמושי חיצונות אהדדי, ודי לגזירה זו לאסור תשמישן זו עם זו אבל כל חדא וחדא משתמשת לעצמה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ואזדא [והלך] שמואל לטעמיה [לשיטתו] בענין זה, שאמר שמואל: חצר שבין שני מבואות, אם עירבה אותה חצר עם שניהם — אסורה עם שניהם, שהרי בני מבואות אסורים לטלטל מזה לזה, ואותה חצר כיון שמותר (על ידי העירוב) לבני שני המבואות לטלטל בה נאסרת משום כך לטלטל בהם, שלא יבואו בני המבואות האסורים זה עם זה להשתמש באותה חצר ולהעביר חפצים מזה לזה.

The Gemara notes that Shmuel follows his line of reasoning that he used elsewhere, as Shmuel said: With regard to a courtyard that is between two alleyways, if that courtyard established an eiruv with both alleyways, it is prohibited with both of them. Since the residents of the two alleyways are prohibited to carry from one to the other and the eiruv enables the residents of the two alleyways to carry in the courtyard, it is prohibited to carry from the courtyard into the alleyways, so that the residents of the alleyways do not transfer objects from one alleyway to the other via the courtyard.

רי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) ^אלֹא עֵירְבָה עִם שְׁנֵיהֶם אוֹסֶרֶת עַל שְׁנֵיהֶן.

If the courtyard did not establish an eiruv with either alleyway, it prohibits one to carry in both of them. Since the residents of the courtyard were accustomed to utilizing both alleyways and did not establish an eiruv with either alleyway, the result is that each alleyway has a courtyard that did not establish an eiruv, which prohibits carrying from the courtyard into either alleyway.

א. רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ז׳-ט׳
טור אורח חיים שפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ט׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ז׳-ט׳
טור אורח חיים שפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ט׳

לא עירבה עם שניהן אוסרת על שניהן.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא עירבה עם שניהן – לא עירבה לא עם זו ולא עם זו.

אוסרת על שניהן – מלהוציא מחצרותיהן למבוי וכגון שרגילה כל ימות החול לצאת ולבא בשניהן דרך פתחים דריסת הרגל שיש לה אוסרתן כדמפרש דאי לא הויא רגילה אלא בחד לא אסרה אאידך ואע״ג דרגילה עם שניהן זו היא תקנתה מערבת עם האחד וגליא דעתה שנסתלקה מן האחר ומותר האחד לעצמו.

לא עירבה עם שתיהן אוסרת על שתיהן. ודוקא כשלא עירבה היא לעצמה, אבל עירבה היא לעצמה אינה אוסרת על אחת מהן, דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וכדקיימא לן בפרק הדר (עירובין עה.).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אוסרת על שניהן כו׳ ואע״ג דרגילה עם שניהן זו היא תקנתה כו׳ עכ״ל לא הוה איצטריך להאי פיסקא ברגילה בשניהן דאפי׳ עירבה עם שאינה רגילה קאמרינן בסמוך דסלקה נפשה מרגילה ומותרת לעצמה וק״ל:

אם לא עירבה עם שניהם — אוסרת על שניהן, כיון שיכולים בני אותה חצר להשתמש ולהוציא לכל מבוי ובכל מבוי הרי לא עירבה, אם כן נמצא שבכל אחד מן המבואות יש חצר אחת שלא עירבה, והיא אוסרת על כל בני המבוי.

If the courtyard did not establish an eiruv with either alleyway, it prohibits one to carry in both of them. Since the residents of the courtyard were accustomed to utilizing both alleyways and did not establish an eiruv with either alleyway, the result is that each alleyway has a courtyard that did not establish an eiruv, which prohibits carrying from the courtyard into either alleyway.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) הָיְתָה בְּאֶחָד רְגִילָה וּבְאֶחָד אֵינָהּ רְגִילָה זֶה שֶׁרְגִילָה בּוֹ אָסוּר וְזֶה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ מוּתָּר.

If, however, the residents of the courtyard were accustomed to utilizing only one alleyway, while they are not accustomed to utilizing one alleyway, then with regard to the alleyway which they are accustomed to utilizing, it is prohibited to carry there, as the residents of the courtyard did not establish an eiruv with it. But with regard to the alleyway, which they are not accustomed to utilizing, it is permitted to carry there, as the residents of the courtyard are not considered residents of that alleyway.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

במבוי אחד רגילה לערב עמו ובא׳ אין רגילה. המבוי שהיא רגילה לערב עמו אסור והאחד שאינה רגילה עמו מותר ואם חזרה חצר זו וערבה עם מי שלא היתה רגילה לערב עמו הותר המבוי שהיתה רגילה בו שכבר סילקה עצמה מן המבוי הזה וחזרה על האחר. ואם עירבו בני המבוי שהיתה רגילה חצר זו לערב עמהן וזו החצר לא עירבה עמהן ולא עם בני מבוי האחר. וגם בני אותו מבוי אפילו לעצמם לא עירבו. דוחין זו החצר שלא עירבה עמהם אצל המבוי שלא עירב וא׳ מכלל אותו מבוי הוא שבני אותו מבוי אין מפסידין כלום [כי] בלא זו נמי אסורין הן דהא לא עירבו כי מצטרפא בהדייהו למשרא בני המבוי שהיתה רגילה בו שפיר דמי דכגון זה כופין על מדת סדום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היתה באחד רגילה – לצאת ולבא כל שעה ובאחד אינה רגילה ולא עירבה לא עם זו ולא עם זו זה שרגילה בו אסור שחצר זו אוסרת עליו דמיניה הוא והרי לא עירבה והאחר מותר שאינה הימנו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם אם היתה באחד מהמבואות רגילה להשתמש, ובאחד אינה רגילה, זה (אותו מבוי) שרגילה בו — אסור, משום שלא עירבה עמו, וזה שאינה רגילה בו — מותר, שהרי אין שייכות ברורה של בני החצר לאותו מבוי.

If, however, the residents of the courtyard were accustomed to utilizing only one alleyway, while they are not accustomed to utilizing one alleyway, then with regard to the alleyway which they are accustomed to utilizing, it is prohibited to carry there, as the residents of the courtyard did not establish an eiruv with it. But with regard to the alleyway, which they are not accustomed to utilizing, it is permitted to carry there, as the residents of the courtyard are not considered residents of that alleyway.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא ^בעֵירְבָה עִם שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ הוּתַּר רְגִילָה לְעַצְמוֹ.

Rabba bar Rav Huna said: With regard to residents of a courtyard who established an eiruv with the alleyway, which they were not accustomed to utilizing, the alleyway which they were accustomed to utilizing is permitted to establish an eiruv on its own without the courtyard. The residents of the courtyard have demonstrated their intention to use the other alleyway, despite their not being accustomed to doing so.

ב. רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ז׳-ט׳
טור אורח חיים שפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ט׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ז׳-ט׳
טור אורח חיים שפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ט׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הותר רגילה לעצמו – דהא סלקא נפשה מיניה.

אם עירבה אצל שאינה רגילה הותר רגילה לעצמו. וא״ת ומאי שנא כי עירבה עם שאינה רגילה ומשום דחזרה רגילה כשאינה רגילה, אפילו לא עירבה נמי בהדי שאינה רגילה אלא שעירבה היא לעצמה אינה אוסרת על שתיהן כלל, משום דהו״ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה. כבר תירץ הראב״ד ז״ל דהכא בשנשתתפה עם שאינה רגילה שיתופי מבואות ולא עירבה עמה ואפילו בעצמה לא עירבה, וס״ל כר״מ דס״ל לקמן (עירובין עג:) דבעינן שיתוף ובעינן עירוב, וכיון שאינו מונח בבית שבחצר אינו עולה לא לשיתוף ולא לעירוב, ואינה מותרת לא עם המבוי ולא לעצמה. וקמ״ל השתא דאע״ג דאינה מותרת אפילו במקומה ורגל שאינה מותרת במקומה לכ״ע אוסרת שלא במקומה, אפילו הכי כיון שגלתה דעתה דבהאי ניחא ליה ובהאי לא ניחא ליה, חזר שאינו רגיל כרגיל ואסור מחמתה והרגיל כאינו רגיל ומותר לעצמו.

ולענין פסק הלכה משום דירה והוא שאמרו בפרק הדר מה מערב בפחות משוה פרוטה את שוכר וכו׳:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה בר רב הונא: אם עירבה החצר עם מבוי שאינה רגילה בו — הותר מבוי שרגילה בו לעצמו, שגילו בני החצר דעתם שכוונתם להשתמש במבוי האחר אף שאינם רגילים בשימושו.

Rabba bar Rav Huna said: With regard to residents of a courtyard who established an eiruv with the alleyway, which they were not accustomed to utilizing, the alleyway which they were accustomed to utilizing is permitted to establish an eiruv on its own without the courtyard. The residents of the courtyard have demonstrated their intention to use the other alleyway, despite their not being accustomed to doing so.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל ^גאִם עֵירְבָה רְגִילָה לְעַצְמוֹ וְזֶה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ לֹא עֵירַב וְהִיא עַצְמָהּ לֹא עֵירְבָה דּוֹחִין אוֹתָהּ אֵצֶל שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ.

And Rabba bar Rav Huna said that Shmuel said: If the alleyway which the residents of the courtyard were accustomed to utilizing established an eiruv on its own without the courtyard, while the alleyway which they were not accustomed to utilizing did not establish an eiruv, and also the courtyard itself did not establish an eiruv with either alleyway, we divert the residents of the courtyard to use the alleyway, which they are not accustomed to utilizing. This is because there is one alleyway in which it is prohibited to carry due to the lack of an eiruv, and a second alleyway in which it is permitted to carry; while it is prohibited for the residents of the courtyard to carry. As explained above, were they to utilize the alleyway which they are accustomed to utilizing, the other residents of the alleyway would also be prohibited to carry from their courtyards into the alleyway, despite having established an eiruv for their own alleyway. However, if they use the other alleyway, the residents of that alleyway will not lose anything; since they did not establish an eiruv, it is prohibited for them to carry in that alleyway regardless.

ג. רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ז׳-ט׳
טור אורח חיים שפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ט׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ז׳-ט׳
טור אורח חיים שפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ט׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וזה שאינה רגילה בו לא עירב – אפילו בפני עצמו.

והיא נמי לא עירבה – לא עם זה ולא עם זה.

דוחין אותה אצל שאינה רגילה – שלא לאסור על זה שעירב הואיל והאי לא מפסדא מידי דהא לא עירב.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: אם עירבה אותו מבוי שרגילה בו לעצמו וזה אותו מבוי שאינה רגילה בו לא עירב, והיא, אותה חצר עצמה לא עירבה עם אף אחת מהמבואות. ונמצא שיש מבוי אחד שאסור לטלטל בו כלל בשל חוסר עירוב ומבוי אחד מותר בטלטול לדרים בו, ובני החצר בין כה וכה אסורים בטלטול בשניהם, לכן דוחין אותה את החצר שתשתמש אצל המבוי שאינה רגילה בו. שכן אם תשתמש במבוי שהיא רגילה בו יאסרו בטלטול גם שאר בני המבוי כמבואר אף שעירבו את המבוי שלהם, ואם תשתמש במבוי האחר לא יפסידו בני המבוי כלום — שהרי מכיון שלא עירבו כלל הרי הם אסורים בטלטול.

And Rabba bar Rav Huna said that Shmuel said: If the alleyway which the residents of the courtyard were accustomed to utilizing established an eiruv on its own without the courtyard, while the alleyway which they were not accustomed to utilizing did not establish an eiruv, and also the courtyard itself did not establish an eiruv with either alleyway, we divert the residents of the courtyard to use the alleyway, which they are not accustomed to utilizing. This is because there is one alleyway in which it is prohibited to carry due to the lack of an eiruv, and a second alleyway in which it is permitted to carry; while it is prohibited for the residents of the courtyard to carry. As explained above, were they to utilize the alleyway which they are accustomed to utilizing, the other residents of the alleyway would also be prohibited to carry from their courtyards into the alleyway, despite having established an eiruv for their own alleyway. However, if they use the other alleyway, the residents of that alleyway will not lose anything; since they did not establish an eiruv, it is prohibited for them to carry in that alleyway regardless.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וּכְגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם.

In a case such as this, one compels another to refrain from behavior characteristic of Sodom. We force a person to waive his legal rights in order to prevent him from acting in a manner characteristic of the wicked city of Sodom. If one denies another use of his possessions, even though he would incur no loss or damage by granting use of his property, his conduct is considered to be characteristic of Sodom. The courts may sometimes compel such a person to waive his legal rights.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדת סדום – דאפילו מידי דלא חסר ביה לא מהני לחבריה והכא על כרחיה דחינן ליה גביה.

מדת סדום – שלי שלי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכגון זה כופין על מדת סדום שאם אדם עושה (או נמנע מלעשות) מעשה מבלי שיביא בכך תועלת לעצמו וגורם בזה נזק לאחרים, מידה מגונה היא הקרויה מידת סדום. ובית דין יכולים להכריח אדם שלא יעשה כך, אף שאין דין מיוחד המונע אותו.

In a case such as this, one compels another to refrain from behavior characteristic of Sodom. We force a person to waive his legal rights in order to prevent him from acting in a manner characteristic of the wicked city of Sodom. If one denies another use of his possessions, even though he would incur no loss or damage by granting use of his property, his conduct is considered to be characteristic of Sodom. The courts may sometimes compel such a person to waive his legal rights.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ^דהַמַּקְפִּיד עַל עֵירוּבוֹ אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב מָה שְׁמוֹ עֵירוּב שְׁמוֹ.

Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to one who is particular about his eiruv, i.e., that the other people should not eat of the food he contributed, his eiruv is not a valid eiruv. After all, what is its name? Joining [eiruv] is its name, indicating that it must be jointly owned [me’urav] by all the participants in the eiruv. If one person does not allow the other participants to eat of it, it does not belong to all of them and cannot be called an eiruv.

ד. רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ב׳
טור אורח חיים שס״ו:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ה׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות עירובין ה׳:ב׳
טור אורח חיים שס״ו:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ה׳

אמר שמואל המקפיד על עירובו פי׳ המדקדק שלא יתערב לו עם אחרים כדי שלא יקח פחות משלו אינו עירוב לפי שלא נקרא עירוב אלא שמתערב ר׳ חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי וורדינא פירוש אנשי וורדאן היו ידועין בציקנות ובצרות עין.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המקפיד על עירובו – אם יאכל אחד מבני חבורה את הפת שנתן הוא.

עירוב שמו – שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחברו אלא שותפות נוחה ועריבה.

{שמעתא דהלכות גדולות בענין עירוב שהשמיטן הרי״ף ז״ל}

והמקפיד על עירובו – שאינו רוצה שיאכל ממנו אלא הוא, עירובו עירוב, אלא שנקרא מאנשי ורדניא.

[כתוב שם:] כל אלה הלכות קבועות¹ הן, והשמיטן הריא״ף ז״ל.

אמר אברהם: כבר כתב בפרק חלון [רי״ף דף כה סי׳ תרנ] דברי רב יהודה אמר [שמואל]⁠² בחולק עירובו שאינו עירוב ושבקיה לאידך שמעת׳ דמקפיד, אלמא לית הלכתא כותיה באידך³. וכן כתב [רי״ף דף כו. סי׳ תרנג] דברי רבי יהודה⁴ שאין מערבין בחצרות אלא בפת ובשלמה, ולא שמענו שיעור לעירובי⁠(ן)⁠⁵ חצרות, הילכך בעינן כגרוגרת לכל אחד [כמו]⁠⁶ לענין שתוף [דף פ:]. ובפרק הדר כתב [רי״ף דף כב: סי׳ תרמב] חמשה שגבו את עירובן כשהן מוליכין עירובן למקום אחר, אחד מוליך ע״י כולן.

1. בנדפס: גדולות.

2. נוסף ע״פ הרי״ף.

3. עיין ברשב״א עירובין דף מט: ד״ה וצריכה, בשם הראב״ד.

4. גירסתנו במשנה (עירובין פ״ז מ״ח), ובגמרא (שם דף פ:): ר׳ יהושע.

5. כנדצ״ל.

6. כנדצ״ל, עיין בהשגתו על הרמב״ם הל׳ עירובין פ״א הט״ז, ע״ש במ״מ, ובבית הבחירה דף פ: ד״ה וכמה הוא שיעורו.

המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב מה שמו עירוב שמו ר״ל שיהו כלם מתערבים אף בדעותיהם ומתרצים זה לזה ומקפיד על עירובו י״מ בו שאינו רוצה שיאכל אחר את הפת שנתן הוא אלא הוא לבדו והרי הוא כחולק את עירובו שאף החולק מראה שרוצה הוא שיהא פתו מיוחד לבדו וגדולי המפרשי׳ פוסקי׳ במקפיד שעירובו עירוב כר׳ (יוסי) [חנינא] מפני שהחולק עשה מעשה אבל המקפיד לא נשאר לו אלא צייקנותו וצרות עינו שהרי מ״מ מתערב הוא עם האחרים אלא שאמרה כן שאם יקבלו יקבלו ואם לאו יקבל הוא את דעתם וכן כתבוה רוב פוסקי׳ ולמדת מ״מ שאם הוא מתעקש בהקפדתו אינו עירוב וי״מ מקפיד על עירובו שמראה עצמו כמוכרח בו ועליו אמרו שבדיעבד מיהא עירובו עירוב:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר רב יהודה אמר שמואל: המקפיד על עירובו שנתן שלא יאכלוהו אחרים שנמנו עליו — אין עירובו עירוב. כי מה שמו — עירוב שמו, שמשמעות הדבר — שצריך להיות מעורב ושייך לכולם. ואם אינו נותן לשאר הנמנים לאוכלו הרי שאינו שייך לכולם ושוב אינו קרוי עירוב.

Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to one who is particular about his eiruv, i.e., that the other people should not eat of the food he contributed, his eiruv is not a valid eiruv. After all, what is its name? Joining [eiruv] is its name, indicating that it must be jointly owned [me’urav] by all the participants in the eiruv. If one person does not allow the other participants to eat of it, it does not belong to all of them and cannot be called an eiruv.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) ר׳רַבִּי חֲנִינָא אָמַר עֵירוּבוֹ עֵירוּב אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא מֵאַנְשֵׁי וַרְדִּינָא.

Rabbi Ḥanina said: Even in that case, his eiruv is a valid eiruv, however, that person is called one of the men of Vardina. The men of Vardina were renowned misers, meaning that he is considered to be like them.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ורדינא

ורדינא – ^א(סוטה י.) דאתי מהאי גיסא עלייה ודאתי מהאי גיס׳ ירידה וכגון ורדינ׳ וביבארי ושוקא דנרש (עירובין מט.) אלא שנקראין מאנשי ורדינא פי׳ מקום ואנשיה ציקנים וצרי עין ומקפידין זה על זה בין ככר גדול לככר קטן.

א. [ארטס נאמען.]

אנשי וורדינא – ציקנין היו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ חנינא אמר: אף כאן עירובו עירוב, אלא שנקרא אדם כזה מאנשי היישוב הנקרא ורדינא, שהיו מפורסמים בקמצנותם, ואף הוא קמצן כמותם.

Rabbi Ḥanina said: Even in that case, his eiruv is a valid eiruv, however, that person is called one of the men of Vardina. The men of Vardina were renowned misers, meaning that he is considered to be like them.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ^ההַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב.

Rav Yehuda also said that Shmuel said: With regard to one who divides his eiruv into two parts, his eiruv is not a valid eiruv. This is for the aforementioned reason that, by definition, an eiruv needs to be indicative of joining, and this eiruv is separated into different parts.

ה. רמב״ם הלכות עירובין א׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ד׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות עירובין א׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ד׳

אמר רב יהודה אמר שמואל החולק עירובו בב׳ כלים אפילו לבית הלל אין עירובו עירוב ע״כ לא קאמר בית הלל דעירובו עירוב אלא היכא דמליא למנא ואותיר אבל (פלגיא הוא) [היכא דפלגיה] מיפלג אין עירובו עירוב.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

החולק – בשני כלים אינו עירוב משום האי טעמא גופיה דמה שמו עירוב שמו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה אמר שמואל: החולק את עירובו לשני חלקים — אינו עירוב מהטעם האמור שהרי שמו ״עירוב״ ומורה שצריך להיות מעורב ולא נפרד.

Rav Yehuda also said that Shmuel said: With regard to one who divides his eiruv into two parts, his eiruv is not a valid eiruv. This is for the aforementioned reason that, by definition, an eiruv needs to be indicative of joining, and this eiruv is separated into different parts.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) כְּמַאן כְּבֵית שַׁמַּאי דְּתַנְיָא חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן וּנְתָנוּהוּ בִּשְׁנֵי כֵלִים ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין זֶה עֵירוּב וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הֲרֵי זֶה עֵירוּב.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Shmuel state this teaching? Could it be in accordance with the opinion of Beit Shammai, as it was taught in a baraita: With regard to five people who collected their eiruv and placed it in two separate utensils, Beit Shammai say: This is not a valid eiruv, whereas Beit Hillel say: This is an eiruv. It does not stand to reason that Shmuel would follow Beit Shammai, whose opinion is not accepted as normative law.

רי״ףבעל המאורריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקי״ל כרבא, דאמר, עירוב משום דירה, משום דבתרא הוא. הלכך, אין מערבין בכלי, אבל מערבין בפת אפילו פחות משוה פרוטה, וקטן גובה את העירוב.

וחמשה שגבו את עירובן – כשהן מוליכין את עירובן למקום אחר, כלומר, לחצר אחרת לערב עמהן, אחד מוליך ע״י כולן. שליחותא דכולהו קא עביד.

כל אלו הלכות גדולות הן והשמיטן הרי״ף ז״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: כמאן [כשיטת מי]? האם כשיטת בית שמאי, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים, בית שמאי אומרים: אין זה עירוב, ובית הלל אומרים: הרי זה עירוב, וקשה להניח שדברי שמואל הם כשיטת בית שמאי הדחויה מן ההלכה!

The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Shmuel state this teaching? Could it be in accordance with the opinion of Beit Shammai, as it was taught in a baraita: With regard to five people who collected their eiruv and placed it in two separate utensils, Beit Shammai say: This is not a valid eiruv, whereas Beit Hillel say: This is an eiruv. It does not stand to reason that Shmuel would follow Beit Shammai, whose opinion is not accepted as normative law.

רי״ףבעל המאורריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אֲפִילּוּ תֵּימָא ב״הבֵּית הִלֵּל ^ועַד כָּאן לָא קָאָמְרִי ב״הבֵּית הִלֵּל הָתָם אֶלָּא דְּמָלְיָין לְמָנָא וְאִיַּיתַּר אֲבָל הֵיכָא דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג לָא.

The Gemara answers: Even if you say that Shmuel stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Hillel, Beit Hillel stated their opinion only there, where the first utensil was filled and there was still some food left over, and therefore, some of the leftover food had to be placed in a second utensil. But where they divided it from the outset, even Beit Hillel agree that the eiruv is not valid.

ו. רמב״ם הלכות עירובין א׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ד׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות עירובין א׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ד׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמלא למנא ואייתר – שלא יכול הכלי להחזיק כל העירוב ולא חילקו מדעת וכי קאמר שמואל כגון שחילקו מדעת.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתרצים: אפילו תימא [תאמר] שהדבר אף כשיטת בית הלל, וכך יש להבין: עד כאן לא קאמרי [אמרו] בית הלל התם [שם] להתיר אלא דמליין למנא ואייתר [כשמילאו את הכלי והותיר], ולכן היו צריכים להכניס מקצת העירוב שנותר בכלי אחר, אבל היכא דפלגיה מיפלג [מקום שחלקו] מתחילה ומרצונו — לא, ואינו עירוב אפילו לשיטת בית הלל.

The Gemara answers: Even if you say that Shmuel stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Hillel, Beit Hillel stated their opinion only there, where the first utensil was filled and there was still some food left over, and therefore, some of the leftover food had to be placed in a second utensil. But where they divided it from the outset, even Beit Hillel agree that the eiruv is not valid.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) וְתַרְתֵּי לְמָה לִי צְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָתָם מִשּׁוּם דְּקָפֵיד אֲבָל הָכָא אֵימָא לָא.

The Gemara asks: Why do I need two rulings that are based on the same principle, i.e., that an eiruv must demonstrate joining? The Gemara answers: Both rulings were necessary. As, had the Gemara taught us the ruling only there, with regard to one who is particular about his eiruv, one might have said that the eiruv is not valid because the person is particular and expressly does not desire that his eiruv be eaten by others. However here, with regard to one who divides the eiruv into different parts, one might say that his portion should not be considered as separated from the rest.

רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותרתי למה לי – לשמואל הואיל ותרוייהו חד טעמא דקפיד וחולק.

וצריכא דאי אשמעינן התם משום דקא קפיד וכו׳. כתב הראב״ד ז״ל: דהלכה כר׳ חנינא במקפיד, משום דר׳ חנינא קשיש משמואל, ועוד דמיקל והלכה כדברי המיקל בעירוב. אבל בחולק את עירובו בדלא מלי מנא הלכה כשמואל, דהא לא אשכחן (אנן) [מאן] דפליג עליה. וכן נראה דעת הרב אלפאסי ז״ל שהזכיר בפרק חלון (עירובין עט:) דברי שמואל בחולק את עירובו ולא הזכיר דברי שמואל במקפיד על עירובו, דאלמא ס״ל דבחולק הלכה כמותו ובמקפיד אין הלכה כמותו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותרתי [ושתיים], שתי הלכות מאותו עקרון עצמו, למה לי? ועונים: צריכי [צריך] לומר את שתיהן, דאי אשמעינן התם [שאם היה משמיע לנו רק שם בענין המקפיד בעירוב], היינו אומרים — משום דקפיד [שמקפיד] ומגלה דעתו במפורש שאינו רוצה שיאכלו עירובו. אבל הכא [כאן במחלק עירוב] — אימא [אמור] שלא יחשב כנפרד מן הכלל.

The Gemara asks: Why do I need two rulings that are based on the same principle, i.e., that an eiruv must demonstrate joining? The Gemara answers: Both rulings were necessary. As, had the Gemara taught us the ruling only there, with regard to one who is particular about his eiruv, one might have said that the eiruv is not valid because the person is particular and expressly does not desire that his eiruv be eaten by others. However here, with regard to one who divides the eiruv into different parts, one might say that his portion should not be considered as separated from the rest.

רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא מִשּׁוּם דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג אֲבָל הָתָם אֵימָא לָא צְרִיכָא.

And had the Gemara taught us the ruling only here, with regard to one who divides his eiruv, one might have said that the eiruv is not valid because he divided it up, thereby physically separating himself from the others. However there, with regard to one who is particular about his eiruv, one might say that his portion should not be considered as separated from the rest, since no act of separation was performed. Consequently, both rulings were necessary.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמיפלג פלגיה – ובטל שמיה דעירוב משמע מעורב.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי אשמעינן הכא [ואם היה משמיע לנו רק כאן] — משום דפלגיה מיפלג [שחלקו], ועל ידי חלוקה זו הפריד עצמו במעשה מן השאר, אבל התם [שם] — אימא [אמור] שלא, שהרי לא עשה מעשה של פירוד, ועל כן צריכא [נצרכה לומר שניהם].

And had the Gemara taught us the ruling only here, with regard to one who divides his eiruv, one might have said that the eiruv is not valid because he divided it up, thereby physically separating himself from the others. However there, with regard to one who is particular about his eiruv, one might say that his portion should not be considered as separated from the rest, since no act of separation was performed. Consequently, both rulings were necessary.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בְּבֵי מַעְצַרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי מִי אָמַר שְׁמוּאֵל הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל ^זבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת מ״טמַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמַר דְּכֵיוָן דְּמַנַּח בְּסַלָּא כְּמַאן דְּמַנַּח הָכָא דָּמֵי ה״נהָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּמַנַּח בְּסַלָּא כְּמַאן דְּמַנַּח הָכָא דָּמֵי.

Rabbi Abba said to Rav Yehuda in the olive press in Rav Zakkai’s house: Did Shmuel actually say that in the case of one who divides his eiruv, it is not a valid eiruv? Didn’t Shmuel say elsewhere: The house in which the eiruv is placed need not contribute bread for the eiruv. The Gemara asks: What is the reason for this ruling? Is it not because Shmuel maintains that since there is bread lying in a basket somewhere in the house, it is regarded as if it were placed here with the rest of the eiruv? Here too, one should say that since the bread is placed in a basket, i.e., in one of the two utensils containing the eiruv, it is regarded as if it were placed here with the rest of the eiruv.

ז. רמב״ם הלכות עירובין א׳:ט״ז
טור אורח חיים שס״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ג׳

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות עירובין א׳:ט״ז
טור אורח חיים שס״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ג׳

ומי אמר שמואל הכי שהחולק לעירוב אינו עירוב והא אמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת עמהן מאי טעמא לאו משום דאמרינן פת דמנחא בסלא כמאן דמנחא בהדי עירוב דמי ושנינן לא הכי קאמר שמואל אין צריך להיות לו פת בבית מאי טעמא כולהו אחת דיירי כלומר (עירובין) [כל העירובין] קיבצם אצלו בזה הבית לפיכך הוא א״צ כלום.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמניחין בו עירוב – ארבעה שגבו עירובן ונתנוהו בבית חמישי אין צריך להניח שם פיתו.

לאו משום דכיון דמנח ליה – לבעל הבית ריפתא בסלא דידיה שהוא אוכל ממנו כמאן דמנח בכלי עם העירוב דמי.

בית שמניחין בו את העירוב כגון שהיו ארבעה או חמשה שגבו עירובן ונתנוהו בבית של חמישי או של ששי אותו בעל הבית שהניחו את הפת בתוכו אינו צריך ליתן פת ולא סוף דבר בשיש לו פת בסלו באותו בית עצמו שלא נקראהו חולק עירובו אלא אף אם אין לו פת כלל הואיל ועירוב משום דירה כמו שיתבאר בסמוך הרי ענין העירוב הוא שיראה שכלם דרים בבית זה והרי בעל אותו הבית אינו צריך להיכר זה ואלו היה צריך ליתן לו פת לא היה פת שבסלו מועילו שהרי חולק עירובו היה למדת שהחולק עירובו ר״ל שנתן כל אחד או מקצתם חלקו או חלקם בכלי מיוחד אע״פ שהוא בבית אחד אינו עירוב ואע״פ שאמרו חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים הרי זה עירוב פי׳ כשלא היה בתורת חלוקה אלא שנתמלא הכלי הראשון ונשאר ממנו והניחו את הנשאר בכלי אחר וכל שלא היה דרך חלוקה מותר:

נחלקו בסוגיא זו בעירוב מתורת מה הוא קונה אם משום קנין אם משום דירה וביאור הסוגיא הוא ששמואל אמר משום קנין כלומר שהעירוב קונה לכלם עד שכל החצר והבתים קנוי לכלם ומשותף לכולם ואע״פ שאם כן היה לנו לומר שיקנה במעה שאע״פ שאין מטבע נעשה חליפין הרי אף פירות כן ואעפ״כ בעירוב מיהא קונה לא אמרו אין קונין במעה אלא לפי שאינה מצויה בערבי שבתות וא״ת בדיעבד מיהא יהא קנין מעה מועיל גזרה גזרו בו שמא יאמרו מעה עיקר וכשלא תזדמן להם לא יערבו בפת ונמצא עירוב משתכח ורבה אמר שהעירוב אינו אלא משום דירה כלומר שהדבר מוכיח שכלם דרים בבית אחד ושהם בני חבורה אחת ושאלו בה מאי בינייהו וגורסין בה גדולי הרבנים איכא בינייהו כלי ושאין בו שוה פרוטה כלומר פת שאין בו שוה פרוטה וקטן כלומר שאם עירבו בכלי שנתנו כלם כליהם במקום אחד אם משום קנין הועילו שהרי קונין בכלי ואע״פ שאין בו שוה פרוטה ואי משום דירה אינו מועיל שאין דירה אלא במקום שהכינו בו את הפת ושאין בו שוה פרוטה כלומר פת שיש בו שיעור עירוב שהוא מזון שתי סעודות ואין בו שוה פרוטה שאם משום קנין אינו כלום שאין קונין בפחות משוה פרוטה אא״כ הוא כלי ואם משום דירה הועיל שהרי מ״מ דירה במקום סעודה היא וקטן כגון שיש לקטן בית באותה חצר ונתנו עירובן בתוכה שאם משום קנין הרי קטן אינו בר הקנאה ואי משום דירה הרי מ״מ דירתם במקום אחד וגדולי הרבני׳ פירשו בקטן שאם משום קנין אין יכולין לעשות הקטן שליח לגבות עירובם ולערב עליהם שאינו בר הקנאה ואי משום דירה רשאין שאין הקטן עושה כלום אלא שהפת עושה אותם דירה אחת ואין הדברים נראין שהרי רב הונא אמר בפי׳ קטן גובה את העירוב ואם נחלקו בה היה לו לבעל התלמוד להזכיר את המחלוקת על דבריו ועוד אמרו במסכת גיטין קטן זוכה לאחרים בעירוב דרבנן אלא שהעיקר כמו שכתבנו ויש גורסין בסוגיא זו איכא בינייהו כלי שאין בו שוה פרוטה וקטן ואינו נראה שהכלי אין לנו בו אם שוה פרוטה אם לאו וכמו שאמרו בענין מודה מקצת יצאו כלים למה שהן וכן אמרו בתוספתא קונין בכלי אע״פ שאין בו שוה פרוטה וכתבו בה גדולי המפרשי׳ בכאן שמטלטלין אחרים כגון בגדים והדומים להם צריכים שוה פרוטה:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אבא לרב יהודה בבי מעצרתא דבי [בבית הבד שבבית] רב זכאי: מי [האם] אמר שמואל ״החולק את עירובו — אינו עירוב״, והאמר [והרי אמר] שמואל: בית שמניחין בו עירוב ארבעה אנשים שהניחו עירוביהם בבית חמישי — בעל הבית אינו צריך ליתן את הפת לעירוב זה, ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] — לאו [האם לא] משום דאמר [שאמר התכוון] שמואל: שכיון דמנח בסלא [שמונח בסל] — כמאן דמנח הכא דמי [כמי שמונח כאן נחשב]! הכא נמי [כאן גם כן] כיון דמנח בסלא [שמונח בסל] — כמאן דמנח הכא דמי [כמי שמונח כאן בבית נחשב]

Rabbi Abba said to Rav Yehuda in the olive press in Rav Zakkai’s house: Did Shmuel actually say that in the case of one who divides his eiruv, it is not a valid eiruv? Didn’t Shmuel say elsewhere: The house in which the eiruv is placed need not contribute bread for the eiruv. The Gemara asks: What is the reason for this ruling? Is it not because Shmuel maintains that since there is bread lying in a basket somewhere in the house, it is regarded as if it were placed here with the rest of the eiruv? Here too, one should say that since the bread is placed in a basket, i.e., in one of the two utensils containing the eiruv, it is regarded as if it were placed here with the rest of the eiruv.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין פַּת מ״טמַאי טַעְמָא דְּכוּלְּהוּ הָכָא דָּיְירִי.

Rav Yehuda said to him: There Shmuel validates the eiruv although there is no bread in the house in which the eiruv is deposited. And what is the reason for his ruling? It is because by placing food in a particular house, all the residents of the courtyard are regarded as living here. Therefore, those living in that house need not contribute bread for the eiruv, as they are certainly residents of the house.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכולהו הכא דיירי – משום פיתן הויא להו דירתן וכ״ש בעל הבית שהוא דר שם ממש בתוכו ואפילו אין לו פת בכל הבית שפיר דמי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: התם [שם] התיר שמואל — אף על פי שאין בעל הבית מניח פת כלל, מאי טעמא [מה הטעם] — דכולהו הכא דיירי [שכולם דרים כאן], שהרי משמעות הנחת העירוב בבית היא לעשות כאילו היו גרים כולם באותו בית עצמו, ובני הבית עצמם אינם זקוקים לעירוב נוסף, שהרי הם ודאי דרים בבית זה.

Rav Yehuda said to him: There Shmuel validates the eiruv although there is no bread in the house in which the eiruv is deposited. And what is the reason for his ruling? It is because by placing food in a particular house, all the residents of the courtyard are regarded as living here. Therefore, those living in that house need not contribute bread for the eiruv, as they are certainly residents of the house.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) אָמַר שְׁמוּאֵל עֵירוּב מִשּׁוּם קִנְיָן.

Shmuel said: An eiruv that is deposited in a house is effective due to the principle of acquisition, as each person who contributes a portion of food acquires the right to a certain use of the residence and is considered one of its residents.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר שמואל עירוב משום קנין מקום. (וא״ת מה אמר) [מפני מה] אין קונין במעות לפי שאין מצויין בערב שבת ואקשינן אי הכי אי עירב במעות ליהוי עירוב. אלמ׳ הנותן מעה לנחתום כדי שיזכה בעירוב כו׳ ודחינן דלמא אתי למימר מע׳ עיקר וזימנין דליכא מע׳ ולא מיערב בפת.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עירוב – שהוא מצרפן טעמא משום קנין שמקנה להו בעל הבית רשותו ונמצאו כולם בעלים בבית זה שהעירוב מונח בו וכל חצר משועבדת לרשותם זו ואחת היא.

עירוב משום קנין – פירוש דבהאי פת מיקני רשות להדדי אע״ג דפירי לא עבדי חליפין מ״מ קנו בתורת דמים וא״ת והתנן לקמן בהדר (דף עא.) בעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה בשמן אין צריך לערב ואמר בהדר (דף עג:) נמי בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום סומכין על הפת שעל השולחן משום עירוב ולמ״ד משום דירה אתי שפיר וי״ל דכיון שיש קירוב דעת ביניהן עשאוה חכמים כאילו הקנו זה לזה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר שמואל: עירוב שהניחו בבית עיקרו משום קנין, שכל אחד נותן משהו בעירוב, ועל ידי כך קונה זכות לשימוש מסוים באותה דירה ונעשה כדייר בה.

Shmuel said: An eiruv that is deposited in a house is effective due to the principle of acquisition, as each person who contributes a portion of food acquires the right to a certain use of the residence and is considered one of its residents.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(20) וא״תוָאֵם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹנִין בְּמָעָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת.

And if you say: Why then can one not acquire this right through payment of a coin such as a ma’a, but rather only through bread? It is because a ma’a is not always available on Shabbat eve, as many people spend all of their available money for the necessities of Shabbat, and it is difficult to find money available at that hour.

רי״ףרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפני מה אין מערבין במעה – ליתן כל אחד ואחד מעה ומעותיו יקנו לו רשות חבירו.

מפני שאינה מצויה – ובשאר דברים נמי אין מערבין עירובי חצירות אלא בפת דשכיח טפי וגבי שיתוף הקילו שלא להצריך פת ושרי בשאר דברים דשכיחי קצת אבל במעה דלא שכיח כלל לא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם תאמר: מפני מה אין קונין זכות זו במעה אלא בפת — מפני שהמעה אינה מצויה בערבי שבתות; שרבים הוציאו כל הכסף שבידם לצורכי שבת, וקשה למצוא ממון מזומן בשעה זו.

And if you say: Why then can one not acquire this right through payment of a coin such as a ma’a, but rather only through bread? It is because a ma’a is not always available on Shabbat eve, as many people spend all of their available money for the necessities of Shabbat, and it is difficult to find money available at that hour.

רי״ףרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(21) הֵיכָא דְּעֵירַב מִיהוּ לִקְנֵי.

The Gemara asks: If so, according to Shmuel’s opinion, in a case where he established an eiruv with money, it should nonetheless acquire, i.e., be valid. According to his opinion, there is no fundamental reason to invalidate the acquisition of rights in the residence through the payment of money, yet there is no indication that this position is valid.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם כן, לשיטת שמואל, היכא [במקום] שעירב בכסף, מיהו לקני [בכל אופן שיקנה]! שהרי לשיטתו אין סיבה עקרונית לפסול קנין עירוב בכסף, ואין אנו מוצאים דבר כעין זה בהלכה!

The Gemara asks: If so, according to Shmuel’s opinion, in a case where he established an eiruv with money, it should nonetheless acquire, i.e., be valid. According to his opinion, there is no fundamental reason to invalidate the acquisition of rights in the residence through the payment of money, yet there is no indication that this position is valid.

רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(22) גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מָעָה עִיקָּר וְזִמְנִין דְּלָא שְׁכִיחַ מָעָה וְלָא אָתֵי לְאִיעָרוֹבֵי בְּפַת דְּאָתֵי עֵירוּב לְאִיקַלְקוֹלֵי.

The Gemara answers: Even Shmuel did not permit one to establish an eiruv with money, due to a decree lest people say that a ma’a is essential, and sometimes a ma’a will not be available, and they will not come to prepare an eiruv with bread, and the halakhic category of eiruv will be forgotten.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאיקלקולי – להשתכח תורת עירוב.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים שגם שמואל לא התיר למעשה לערב בכסף, גזירה שמא יאמרו מעה עיקר, וזימנין דלא שכיח [ופעמים שאין מצויה] מעה, ולא אתי לאיערובי [ולא יבוא לערב] בפת, דאתי [ויבוא על ידי כך] העירוב לאיקלקולי [להתקלקל] שיחשבו שעיקר העירוב במעה ובאין מעה לא יערבו בכלל — ותשתכח תורת עירוב.

The Gemara answers: Even Shmuel did not permit one to establish an eiruv with money, due to a decree lest people say that a ma’a is essential, and sometimes a ma’a will not be available, and they will not come to prepare an eiruv with bread, and the halakhic category of eiruv will be forgotten.

רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(23) רַבָּה אָמַר ^חעֵירוּב מִשּׁוּם דִּירָה.

Rabba disagreed with Shmuel and said: An eiruv is effective due to the principle of residence. Each person who contributes a portion of food is considered as if he resides, for that Shabbat, in the residence in which the food is deposited.

ח. רמב״ם הלכות עירובין א׳:ט״ז
טור אורח חיים שס״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ג׳

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ח רמב״ם הלכות עירובין א׳:ט״ז
טור אורח חיים שס״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:ג׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דירה – שדעתו של אדם על פיתו והוו להו כאילו דיירי בההוא ביתא ואין בחצר זו אלא דירה אחת והרי כל רשות החצר מיוחדת לבית זה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבה אמר: עירוב משום דירה שכל אחד שם מקצת מאכלו באותה דירה, והרי זה לגביו כאילו היה דר בדירה זו באותה שבת.

Rabba disagreed with Shmuel and said: An eiruv is effective due to the principle of residence. Each person who contributes a portion of food is considered as if he resides, for that Shabbat, in the residence in which the food is deposited.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(24) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּלִי.

The Gemara asks: What is the practical, halakhic difference between these two understandings? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to the question of whether an eiruv may be established with a utensil. If an eiruv is effective based on the principle of acquisition, in accordance with the opinion of Shmuel, then one should be able to establish an eiruv with a utensil; whereas, this would not constitute a valid eiruv, according to the opinion of Rabba.

רי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדי גרסינן איכא בינייהו כלי ושאין בו שוה פרוטה וקטן – למאן דאמר משום קנין יכולין ליקנות בסודר כדרך שאר קנין ואין יכולין לקנות בפת שאין בו שוה פרוטה ואפילו הויא מזון ב׳ סעודות ואין יכול לעשות הקטן שליח לערב עליו עירובי חצירות דלאו בר מקנה ואקנויי הוא ולמ״ד משום דירה לא מהני קנין סודר ומערבין באוכל שאין בו שוה פרוטה וקטן גובה את העירוב דפת משויא להו חדא דירה וקטן לאו מידי עביד.

איכא בינייהו כלים ופחות משוה פרוטה – דלמ״ד משום קנין אין מערבין בפחות משוה פרוטה אע״ג דאיכא מזון ב׳ סעודות וא״ת וכי איכא שוה פרוטה להוי עירוב אע״ג דליכא מזון ב׳ סעודות דהא אפילו בכלי הוי עירוב למ״ד משום קנין אם כן מה צריך ב׳ סעודות וי״ל כשמפרש ועושה דרך קנין לא בעי חזי לאכילה וקונה אפילו בכלי אבל בסתם כמו שרגילין לערב שאין מפרשין ומדקדקין לעשות דרך קנין בעי נמי שיהא בו חשיבות אוכל.

(24-25) ה״ג: איכא בינייהו כלי ושאין בו שוה פרוטה וקטן. וזו היא גירסתו של רש״י ז״ל. פירוש: כלי. למ״ד משום קנין מערבין בכלי, דהא קונין בכלי בין שיש בו שוה פרוטה ובין שאין בו שוה פרוטה וכדקיימא לן (שבועות מ:) דיצאו כלים למה שהן. ולמ״ד משום דירה אין דירה אלא במקום שפיתו מצויה שם. ושאין בו שוה פרוטה. כלומר: פת שיש בו מזון שתי סעודות ואין בו שוה פרוטה, דלמ״ד משום דירה איכא, למ״ד משום קנין ליכא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה איכא בינייהו כו׳ דלית ביה מזון שתי סעודות כו׳:

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] הלכה למעשה? ועונים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה לענין עירוב בכלי, שאם עיקר עירוב הוא משום קנין הרי לדעת שמואל אפשר לקנות בכלי (קנין חליפין) ולאו דוקא בכסף, ולדעת רבה אין זה עירוב.

The Gemara asks: What is the practical, halakhic difference between these two understandings? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to the question of whether an eiruv may be established with a utensil. If an eiruv is effective based on the principle of acquisition, in accordance with the opinion of Shmuel, then one should be able to establish an eiruv with a utensil; whereas, this would not constitute a valid eiruv, according to the opinion of Rabba.

רי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(25) וּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה

And another practical difference between them is with regard to whether an eiruv may be established with food that is less than the value of a peruta. According to Shmuel’s opinion, this would not be a valid eiruv, as there is no acquisition with something less than the value of a peruta; whereas according to Rabba’s opinion, since an eiruv is effective by establishing a person’s residence, this can be done even with an amount of food worth less than a peruta.

רי״ףרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 24]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן יש הבדל ביניהם אם עירבו בפחות משוה פרוטה שלדעת שמואל אינו עירוב שאין קנין בפחות מפרוטה, ולדעת רבה כיון שהעירוב מתיר מפני שעל ידו קובע מקום דירתו שם הרי אף בפחות משווה פרוטה יכול לקבוע שם דירתו.

And another practical difference between them is with regard to whether an eiruv may be established with food that is less than the value of a peruta. According to Shmuel’s opinion, this would not be a valid eiruv, as there is no acquisition with something less than the value of a peruta; whereas according to Rabba’s opinion, since an eiruv is effective by establishing a person’s residence, this can be done even with an amount of food worth less than a peruta.

רי״ףרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין מט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין מט., ר׳ חננאל ערובין מט., רי"ף ערובין מט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין מט., רש"י ערובין מט., תוספות ערובין מט., בעל המאור ערובין מט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ערובין מט. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), רשב"א ערובין מט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין מט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין מט., מהרש"ל חכמת שלמה ערובין מט., מהרש"א חידושי הלכות ערובין מט., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין מט.

Eiruvin 49a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 49a, R. Chananel Eiruvin 49a, Rif by Bavli Eiruvin 49a, Collected from HeArukh Eiruvin 49a, Rashi Eiruvin 49a, Tosafot Eiruvin 49a, Baal HaMaor Eiruvin 49a, Raavad Katuv Sham Eiruvin 49a, Rashba Eiruvin 49a, Meiri Eiruvin 49a, Ritva Eiruvin 49a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 49a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 49a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 49a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון