×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל לְהַפְסִיקוֹ מְחַיֵּיךְ עֲלֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא.
an iron partition to divide it into two separate areas, so that the residents of both places may draw water from it. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, would laugh at this teaching, as he deemed it unnecessary.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני ר׳ חייא. חרס פי׳ כמו חריץ שבין שני תחומי שבת מלא מים צריך מחיצה של ברזל להתיר המים חציין לתחום זה וחציין לתחום זה.
{בבלי עירובין מח ע״א} וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות בלבד. הני ארבע אמות היכא כתִיבִי1 כדתניא {שמות טז:כט} שבו איש תחתיו (ותחתיו)⁠2 כתחתיו [וכמה]⁠3 תחתיו ארבע אמות4 שלוש אמות שלו5 ואמה6 כדי פישוט7 ידיו ורגליו דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר שלוש אמות שלו8 ואמה כדי ליטול חפץ מתחת9 מראשותיו ומניח תחת מרגלותיו [ומתחת מרגלותיו10] ומניח תחת מראשותיו מאי ביניהו איכא ביניהו ארבע אמות מצומצמות דר׳ מאיר סבר ארבע אמות11 מצומצמות ור׳ יהודה סבר ארבע אמות12 מרווחות
והני ארבע אמות באמה דידיה יהבינן ליה ואי קשיא לך אמאי לא תאני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם משום דלא פסיקא13 ליה דאיכא ננס באיבריו {כפירוש ר״ח} ולא הוו14 ארבע אמות דידיה כתחתיו דבעינן15 למתן ליה ארבע אמות באמות16 דעלמא:
1. היכא כתִיבִי: כ״י נ, רחב״ש, ריב״ח: ״היכא כתיבן״. דפוסים, עיתים (סי׳ נ): ״היכן כתיבן״.
2. ותחתיו: כך רק בכ״י א.
3. וכמה: כך בכ״י נ, דפוסים, עיתים, ר״ח, רא״ש, ריב״ח בה״ג. כ״י א: ״כמה״.
4. ארבע אמות: וכן בה״ג דפוס ויניציאה. חסר בכ״י נ, דפוסים, ר״ח, עיתים, ריב״ח, רא״ש.
5. שלוש אמות שלו: וכן בכי״י ה״ג בתחילת עירובין (ואף בדפוס ויניציאה שם: ״שלש אמות דידיה״). כ״י נ, עיתים (כאן), ריב״ח, דפוסים, ר״ח, ה״ג, רא״ש, שאילתות (נא). ״גופו שלש אמות״, וכן בהמשך, בדברי ר׳ יהודה, ראה עיתים שם.
6. ואמה: דפוס קושטא: אמה.
7. פישוט: דפוסים: לפשט.
8. שלוש אמות שלו: כ״י נ, דפוסים, ריב״ח, רא״ש: ״גופו שלש אמות״. עיתים: ״שלש אמות גופו״.
9. מתחת: כ״י נ: ״כנגד״.
10. ומתחת מרגליותיו: כ״י נ, עיתים, ריב״ח, דפוסים. חסר בכ״י א (כנראה מחמת הדומות, ראה ר״ח).
11. ארבע אמות: וכן בריב״ח. חסר בכ״י נ, דפוסים, עיתים.
12. ארבע אמות: חסר בדפוסים.
13. פסיקא: דפוס קושטא: אפסיקא. דפוסים: אפסיק.
14. ולא הוו: עיתים: ״לא הוי״. דפוסים: דלא הוי.
15. דבעינן: דפוסים, רא״ש: ובעינן.
16. באמות: כ״י נ: ״כארבע אמות״. דפוסים: כארבע.
[מח, א, רי״ף שם]
מחיך1 עליה וכו׳. פיר׳,2 משום הכי מחיך עליה, דקל הוא שהקילו חכמ׳ במים3 במחיצה4 כל דהוא, [ו]⁠בלבד שיהא בה עשרה, מהניא בה, ואע״ג דעיילי בה מיא מעילאי ומיתתאי. כדבעא5 רב6 טבלא וכו׳. עד אמ׳ ליה מחיצה תלויה7 אינה מותרת אלא במים. פיר׳8, וכי היכי דמחצה תלויה מהניא, מחיצת הקנים נמי מהניא. דמה לי יעברו במים מתתאי מה לי יעברו בין קנה לחבירו.
[גמ׳ שם, רי״ף סי׳ תרכ]
פיס׳9, וחכמ׳ אומ׳ עד באמה דידיה יהבינן ליה. פיר׳10 כל איש ואיש באמה שלו. (ואו) ואי11 קשיא לך, אמאי לא תאני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם12. פיר׳13 גבי שאמרו, משנה היא במס׳ כלים14, יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם, מלא קמצו מנחה, מלא חפניו קטרת, מלא לוגמיו ביום הכפורים וכמזון15 שתי סעודות לעירוב. וליתני נמי ד׳ אמות ליוצא חוץ לתחום. מש⁠[ו]⁠ם16 דלא איפסיקא17 ליה, דאיכא ננס באיבריו וכו׳. פיר18 שגופו בינוני ואמתו קצרה, לא סאגי ליה באמה דידיה [ו]⁠בעי19 למיתב ליה באמה של קדש [נ״א], בעינן20 למיהב ליה אמות, באמה דעלמא.
1. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳מחייך׳.
2. רש״י ד״ה אלא.
3. רש״י ד״ה דקל הוא.
4. כגי׳ בדפוס וונציה. ולפנינו: דמחיצה (וראה דק״ס, פ).
5. כלשון הרי״ף. ובגמרא: ׳דבעא מיניה׳.
6. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ׳רבי טבלא׳. וכגי׳ שלפנינו בספר העתים (סי׳ מט), רא״ש לקמן (פ״ח ס״ז) ובמהרש״א לקמן (פו, ב). וראה גם בגמ׳ ב״מ צד ב, תמורה כה, א (ובדק״ס פ, מצטט ׳רב טבלא׳ מהגמ׳ שלנו).
7. כ״ה לשון המרדכי (שבת רמז שעו), ספר הרוקח (הל׳ עירובין סי׳ קס) והראבי״ה (ח״א הל׳ עירובין סי׳ תיא). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳אין מחיצה תלויה מתרת׳.
8. רש״י ד״ה כדבעא מיניה רבי טבלא.
9. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳ ׳פיס׳⁠ ⁠׳ (שמציין ציטוט מן המשנה, ראה מבוא).
10. כעי״ז ל׳ רחב״ש. וברש״י (ד״ה באמה דידיה) הל׳ שונה.
11. כל׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳ודקא קשיא לך מאי טעמא לא קתני וכו׳⁠ ⁠׳.
12. כל׳ הרי״ף והגמ׳ כ״י מינכן (ראה דק״ס ד). ולפנינו בגמ׳ ליתא ׳הכל לפי מה שהוא אדם׳.
13. רש״י ד״ה גבי יש שאמרו.
14. י״ז, י״א.
15. כ״ה במשנה כלים שם. וברש״י: ׳ובמזון׳, כל׳ הגמ׳ לעיל כט, א (ועי״ש ברי״ף וברא״ש).
16. כ״ה ברי״ף (ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳משום׳).
17. כגי׳ ברי״ף ד״ק. וברי״ף לפנינו: ׳אפסיק׳. ובגמ׳ וברי״ף (כ״י נ״י): ׳פסיקא׳.
18. רש״י ד״ה משום דאיכא ננס באיבריו.
19. כ״ה ברש״י.
20. בגמ׳ ליתא. ולפנינו ברי״ף: ׳ובעינן למיתן ליה ארבע אמות כארבע דעלמא׳.
ארבע אמות שאמרו אינם מצומצמות אלא מרווחות מעט שנ׳ שבו איש תחתיו וכמה תחתיו גופו שלש אמות ונתנו לו עוד אמה לפשוט ידים ורגלים ומתוך כך צריך שלא יהיו מצומצמות כל כך ואמה זו אין משערין אותה באמה של קדש שהיא בת ששה טפחים שאם כן עוג מלך הבשן וכיוצא בו אין ארבע אמות מספיקות לו אלא לכל אחד משערין לו באמה שלו על הדרך שאמרו הכל לפי מה [שהוא] אדם מלא קמצו למנחות מלא חפניו קטורת מלא לוגמיו ביום הכפורים ואם יש שם ננס באבריו שגופו בינוני הולכין אחר גופו ונותנין לו אמה בינונית בת ששה טפחים הא אם הוא ננס אף בגופו נותנין לו לפי אמתו על הצד הראוי לו:
כבר ביארנו במשנה בשלש חצרות זו אצל זו ופתוחות לרה״ר ומזו לזו שעירבו השתים עם האמצעית ולא עירבו החיצונות זו עם זו שהאמצעית מותרת עמהן והן עמה אבל החיצונות אסורות זו עם זו וכלים ששבתו בזו אסור להכניסן בזו אפי׳ דרך אמצעית עד שיעשו שלשתן עירוב אחד וכן ביארנו שיש בדין זה קצת תנאים וצריך להעירך בזה מעט בביאור הסוגיא והוא ששאלו אמאי כלומר מפני מה נאסרו החיצונות להשתמש זו עם זו כיון שעירבו חיצונות בהדי אמצעיות הוו לה חדא וזו היא גירסת גדולי הרבנים והיא הנכונה אלא שיש גורסי׳ כיון דעירבה אמצעית בהדי חיצונה הויא לה חדא וכי הדרה עירבה בהדי אידך שליחותא קא עבדא ואינה נכונה אלא כמו שכתבנוה תחלה ופירושה שהחצרות יש בשלשתן בתים וצריכים הבתים לערב יחד מפני שהבתים מיוחדים לכל אחד ואחד והחצר משותפת לכלם וכשעירבו מניחין אותו באחד מן הבתים וכשהחצר פתוחה לחצר אחרת ורוצין לעשות רשות אחת נוטלי׳ העירוב שגבו מן הבתים ונותנין אותו באחד מבתי החצרות ואם כן כשעירבו שתיהן עם האמצעית ור״ל שנתנוהו באמצעית הכל רשות אחת ואף החיצונות יותרו זו בזו ופירשה רב יהודה שלא נתנו החיצונות את עירובן באמצעית אלא האמצעית היא שנתנה את עירובה בזו בייחוד ואת עירובה בזו בייחוד שנמצאו דיורי אמצעית בחיצונות ולפיכך הותרה עם שתיהן ושתיהן עמה אבל אין דיורי חיצונות באמצעית עד שנתירם מזו לזו באמצעות האמצעית ורב ששת אמר אפי׳ תימא שנתנו שתים באמצעית יש צדדין ליאסר וכגון שלא נתנוהו שתיהן בבית אחד אלא זו בבית אחד וזו בבית אחר אע״פ ששני הבתים בחצר אמצעית והילכך אמצעית מ״מ הרי עירבה עם שניהם אבל חיצונות זו עם זו הואיל ונחלק העירוב אינו עירוב להתירם ואף לבית הלל שהתירו בחלוקת עירוב דוקא בנתנוהו בשני כלים אבל בשני בתים אף הם מודים שאינו עירוב ואף בחלוקת כלים דוקא בשנתמלא האחד ונשאר ממנו ונתנוהו בכלי אחר אבל אם היה האחד מחזיק את הכל ונתנוהו בשני כלים אף בבית אחד אינו עירוב וכן הלכה:
אלימא משום דסבר דהלכה כר׳ יוחנן בן נורי בנכסי הפקר שהם שבית׳ ואשתכח דהלכ׳ כר׳ יוחנן בן נורי בכלים דהוי לחומרא ואלו ר׳ יוסי בר חנינא ס״ל דלקולא בלחוד הלכה כר׳ יוחנן בין נורי ואלא משו׳ דתניא נהרות המשוכין וכו׳ דכיון דניידי לא קנו שבית׳ כלל ואפי׳ הם של יחיד והרי הם כרגלי הממלא: ודילמא במכונסין פי׳ במכונסין מיירי דקנו שביתה לר׳ יוחנן בן נורי והא דנקט דילמא לא דק דודאי בהכי מיירי ויש כיוצא בו בריש מכלתין כדכתיבנא התם בס״ד.
מחיצה של ברזל להפסיקו, להפריד בין תחום לתחום, כדי להתיר לבני שני המקומות לשאוב משם מים. היה מחייך (צוחק) עליה [על כך] ר׳ יוסי בר חנינא שסבר שאין צורך בתקנה זו.
an iron partition to divide it into two separate areas, so that the residents of both places may draw water from it. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, would laugh at this teaching, as he deemed it unnecessary.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַאי טַעְמָא קָא מְחַיֵּיךְ אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּתָנֵי לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְחוּמְרָא וְאִיהוּ סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבָּנַן לְקוּלָּא ומִשּׁוּם דְּסָבַר לְקוּלָּא מַאן דְּתָנֵי לְחוּמְרָא מְחַיֵּיךְ עֲלֵהּ.

The Gemara asks: Why did Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, laugh? If you say that it is because Rabbi Ḥiyya taught the baraita stringently, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, saying that ownerless objects acquire a place of residence, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina holds leniently, in accordance with the opinion of the Rabbis and says that those objects do not acquire residence, this is difficult. Just because he holds leniently, does he laugh at one who teaches stringently?
ר׳ חננאלרי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחיך עלה ר׳ יוסי בר׳ חנינא ואמרינן אמאי מחיך אי נימא משום דר׳ חייא סבר לה כריב״נ דאמר חפצי הפקר קונה שביתה. והני מיא קנו שביתה. ור׳ יוסי ס״ל לקולא. כל דמתנא להו לחומרא (מתיר) [מחייך] עליה. אלא אמאי מחיך משום הא דתניא בהדיא נהרות המושכין ומעיינו׳ הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם. ודלמא מיא דבחרס שבין ב׳ תחומי שבת מכונסין הוו ומשום הכי תני דקנו שביתה אלא למה הוה מחיך משום דא׳ צריך מחיצה של ברזל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיהו סבירא ליה כרבנן ולקולא – פירוש: לא קיימא הך סברא וסברא בעלמא הוא דקאמר דהא אמרן לעיל שהסמוכין לעיר לב אנשי העיר עליהן ושביתתן כאנשי העיר ולא מיקרו הפקר אלא בור של שבטים אבל בור של עיר הרי הוא כאנשי העיר והכי קאמר ליה אפילו איבעית למימר דאף על גב דסמיכי לעיר הפקר נינהו וסבירא לך כרבנן לקולא מאן דתני לחומרא כר׳ יוחנן בן ברוקה אמאי מחייבת עליה.
אילימא משום דתני לה כר׳ יוחנן בן נורי לחומרא. והכי קאמר: אם הוא בין שני תחומי שבת לא יקח אחד מבני התחומין ויוליכם ברגליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמא קא [מדוע היה] מחייך? אילימא [אם תאמר] משום דתני לה [ששנה אותה] ר׳ חייא כר׳ יוחנן בן נורי לחומרא [להחמיר] שחפצי הפקר קונים שביתה במקומם ואיהו ר׳ יוסי בר חנינא סבירא ליה כרבנן לקולא [והוא עצמו סבור היה כשיטת חכמים להקל] שאינם קונים שביתה במקומם ומשום דסבר לקולא, מאן דתני לחומרא מחייך עלה [שהוא סבר להקל, מי ששנה להחמיר היה צוחק עליו]?
The Gemara asks: Why did Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, laugh? If you say that it is because Rabbi Ḥiyya taught the baraita stringently, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, saying that ownerless objects acquire a place of residence, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina holds leniently, in accordance with the opinion of the Rabbis and says that those objects do not acquire residence, this is difficult. Just because he holds leniently, does he laugh at one who teaches stringently?
ר׳ חננאלרי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא מִשּׁוּם דְּתַנְיָא נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין וּמַעְיָינוֹת הַנּוֹבְעִין הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כׇּל אָדָם.

Rather, he must have laughed for a different reason, as it was taught in a baraita: Flowing rivers and streaming springs are like the feet of all people, as the water did not acquire residence in any particular spot. Consequently, one who draws water from rivers and springs may carry it wherever he is permitted to walk, even if it had previously been located outside his Shabbat limit. According to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, the same halakha should apply to the water in the ditch.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מטעם אחר, משום דתניא כן שנינו בברייתא]: נהרות המושכין ומעיינות הנובעין — הרי הן כרגלי כל אדם, ואם כן מותרים לשואב אותם לטלטלם כפי שהוא עצמו מותר, אפילו אם היו קודם לכן מחוץ לתחומו.
Rather, he must have laughed for a different reason, as it was taught in a baraita: Flowing rivers and streaming springs are like the feet of all people, as the water did not acquire residence in any particular spot. Consequently, one who draws water from rivers and springs may carry it wherever he is permitted to walk, even if it had previously been located outside his Shabbat limit. According to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, the same halakha should apply to the water in the ditch.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְדִלְמָא בִּמְכוּנָּסִין.

The Gemara rejects this argument: No proof can be brought from this ruling concerning rivers and springs, as perhaps we are dealing here with a ditch of still, collected water that belongs exclusively to the residents of that particular place.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים שהרי משם אין להוכיח כי דילמא [שמא] מדובר כאן בחריץ של מים מכונסין ועומדים, שמים כאלה שייכים רק לבני מקומם.
The Gemara rejects this argument: No proof can be brought from this ruling concerning rivers and springs, as perhaps we are dealing here with a ditch of still, collected water that belongs exclusively to the residents of that particular place.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי צָרִיךְ מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל לְהַפְסִיקוֹ וּמַאי שְׁנָא קָנִים דְּלָא דְּעָיְילִי בְּהוּ מַיָּא שֶׁל בַּרְזֶל נָמֵי עָיְילִי בְּהוּ מַיָּא.

Rather, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, must have laughed for a different reason, because Rabbi Ḥiyya taught in his baraita that the ditch requires an iron partition to divide it into two separate sections. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, argued: Why is a partition of reeds different, that we should say it is not effective in that case? Apparently, it is because water enters it and passes from one limit to the other. But this is difficult, as even in the case of a partition of iron, water enters it and passes from one limit to another, as it cannot be hermetically sealed. If so, what does the iron accomplish that the reeds do not accomplish?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחיצה של ברזל נמי עיילי בה מיא – מתתאי דהם סתם מחיצה י׳ טפחים היא ולא מטיא עד קרקעית המים ואפילו מגעת לקרקעית המים אי אפשר שלא יכנסו המים מתחתיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מטעם אחר היה מחייך, משום דקתני [ששנה] ר׳ חייא: ״צריך מחיצה של ברזל להפסיקו״. וכך טען ר׳ יוסי: ומאי שנא [ומה שונה] מחיצת קנים שלא — דעיילי בהו מיא כן נכנסים בהם דרכה המים מתחום לתחום], אולם במחיצה של ברזל נמי [גם כן] — עיילי בהו מיא [נכנסים בהם מתחתיה מים] ואי אפשר לעשותה שתהיה אטומה לגמרי, ומה הועיל אם כן בתקנתו.
Rather, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, must have laughed for a different reason, because Rabbi Ḥiyya taught in his baraita that the ditch requires an iron partition to divide it into two separate sections. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, argued: Why is a partition of reeds different, that we should say it is not effective in that case? Apparently, it is because water enters it and passes from one limit to the other. But this is difficult, as even in the case of a partition of iron, water enters it and passes from one limit to another, as it cannot be hermetically sealed. If so, what does the iron accomplish that the reeds do not accomplish?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְדִילְמָא צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קָאָמַר.

The Gemara raises a difficulty: Perhaps the baraita is saying as follows: A water-filled ditch that lies between two Shabbat limits requires an iron partition to divide it into two separate sections. But there is no remedy, because it is impossible to hermetically seal a partition of that kind, and therefore its water may not be used.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: ודילמא [ושמא] ״צריך ואין לו תקנה״ קאמר [הוא שאמר] שצריך היה לעשות מחיצה של ברזל שתפסיק לחלוטין. וכיון שאי אפשר לעשות מחיצה אטומה כזו — אין לו תקנה לחרם זה ואין להשתמש במים.
The Gemara raises a difficulty: Perhaps the baraita is saying as follows: A water-filled ditch that lies between two Shabbat limits requires an iron partition to divide it into two separate sections. But there is no remedy, because it is impossible to hermetically seal a partition of that kind, and therefore its water may not be used.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אלא מִשּׁוּם דְּקַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם.

Rather, you must say that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, laughed at Rabbi Ḥiyya’s teaching for a different reason, because the Sages were lenient with regard to water. The Rabbis said that a minimal partition suffices in the case of water. Consequently, there should be no need for an iron partition.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא – משום הכי מחייך עליה.
דקל הוא שהקילו חכמים במים – במחיצה כל דהו ובלבד שיהא בה י׳ מהניא בה ואע״ג דעיילי בה מיא מעילאי ומתתאי.
משום דקל הוא שהקילו חכמים במים. פירש הראב״ד ז״ל: משום שהם עמוקים יותר מעשר ולא קנו שביתה למעלה מעשרה דעומדין באויר נינהו. ולא אמרו (שבת ה:) מים על גבי מים היינו הנחתן אלא לענין עקירה והנחה, אבל לתחומין לא. ואינו מחוור, חדא דמאן לימא לן דהא בחרם עמוק עשרה. ועוד דאי משום הא זימנין דמשקיע כליו. ועוד דבהדיא אמרינן (עירובין מה:) ליקנו שביתה באוקיינוס. אלא הקילו במים מפני הצורך, דפעמים שיש בור בין שתי חצרות או גזוזטרא על המים ולא הצריכום חכמים לעשות בהם מחיצה גמורה, מפני שהוא דבר מצוי תדיר, ולפיכך הקלו בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא משום דקל הוא שהקלו חכמים במים – פי׳ דלהכי מוכח עלה משום דרבנן הקלו במים להפסיקם אפי׳ במחיצה תלויי׳ שאין בה אלא עשרה טפחים והמים מתערבין למטה וא״כ היאך נצריך שתהא המחיצה ההיא של ברזל הא ודאי חומרא. ובודאי דר׳ חייא שפיר ידע דמחיצה תלויי׳ מתרת במים גבי גזוזטרא דהא מתני׳ היא לקמן בפ׳ כיצד משתתפין בור שבין שתי חצרות וכו׳ אלא דר׳ חייא סבר שלא הקלו אלא בההיא בלחוד. ותלמודא מוכח מההיא דר׳ טבלא דבחרבה הוא דלא הקלו אבל בכל מים הקלו והיינו דמיית׳ הא דר׳ טבלא ולא מייתי׳ דבפרק בכל מערבין כנ״ל: ומה שקלו שהקלו חכמי׳ במים. פי׳ הרא״בד ז״ל משום דסתם חריץ עמוק עשרה והמים של מעלה אינם בני שביתה שלא אמרו מים ע״ג מים זו היא הנחתן אלא לענין עקירה והנחה אבל לא לגבי תחומין ולפי׳ הקלו לשאוב אפילו בשוקע דלא למטה מעשרה. וליתא דא״כ תפשוט מהכא לעיל שאין תחומין למעלה מעשרה וה״ל לאתוייה לעיל גבי ההיא בעיא והכא נמי הוה לן למימר הכי: והנכון שהקלו במים מפני הצורך שא״א לתקנו ופעמים שיש בור בין שתי חצרות וגזוזטרא על המים והוא טורח גדול לעשות מחיצה למט׳ וכיון שהוא מצוי תדיר הקלו ועשו מחיצה תלויה כאלו היא מחיצה גמורה של ברזל יורדת עד התהו׳ דהא מדרבנן הוא והם אמרו הילכך ליתא לדר׳ חייא ואף לדברי ר׳ יוחנן בן נורי וכ״ש לדידן דקי״ל שאין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי לחומרא כדאיתא לעיל. גרש״י ז״ל ר׳ יהודה היינו ת״ק והקשו בתוספות מאי קושיא דאין הכי נמי דר׳ יהודה היינו ת״ק דדילמא ר׳ אליעזר ור׳ יהודה לפ׳ דברי ת״ק באו ותירצו דעל כרחין ר׳ אליעזר לאו מפרש הוא דמסתמא הא דקתני וחכמים אומרי׳ אין לו אלא ד׳ אמות לאו באמצען קאמרי דהא דומי׳ דאלפי׳ אמה דריש׳ מיירי והנהו לאו בעומד באמצען וכיון דר׳ אליעז׳ אינו מפרש דברי ת״ק אף ר׳ יהודה ג״כ חולק הוא ולא בא לפרש ור״ת ז״ל גריס חכמי׳ היינו ת״ק ופריש דהיינו ת״ק דריש פרקין דאמרי מי שהוציאוהו עכו״מז או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות ותימא דהא חכמי׳ לאו אהא קיימי כלל שאפי׳ ר׳ יוחנן בן נורי לאו מפקא מההיא כלל דהתם יצא מתחומו ונתנוהו במקו׳ אחד. ואלו הכא עומד בתחומו וי״ל דכיון דמצי למתני וחכמי׳ אומרי׳ לא קנה שביתה וקתני אין לו אלא ד׳ אמות משמע לן דה״ק אין לו אלא ד׳ אמות כדין היוצא מתחומו ופרש״י ז״ל וגרסתו יותר נכון. איכא בינייהו: פי׳ דלת״ק נותנין לו ד׳ אמות לכל רוח ולר׳ יהודה אין לו אלא ד׳ אמות רוח אחת איזה שירצה. ואם תאמר ודקארי לה מאי קא מקשי דהא מסתמא ארבע אמות דאמרי רבנן לכל רוח ורוח הם דומיא דאלפים אמה דר׳ יוחנן בן נורי וי״ל דאיהו קסבר דמסתמא אין נותנין לו אלא ד׳ אמות בלבד הראויין לטלטל ברשות הרבים והיינו דקאמ׳ אין לו אלא ד׳ אמות הידועות ברשות הרבים. והשתא משנינן דלכל רוח קאמרי דומיא דאלפים אמה דר׳ יוחנן בן נורי.
אלא מטעם אחר לא קיבל את דברי ר׳ חייא, משום שקל (הקלה) הוא שהקילו חכמים במים במחיצה כל שהיא ואין צריך במחיצת ברזל ובלבד שתהא בת עשרה טפחים.
Rather, you must say that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, laughed at Rabbi Ḥiyya’s teaching for a different reason, because the Sages were lenient with regard to water. The Rabbis said that a minimal partition suffices in the case of water. Consequently, there should be no need for an iron partition.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּדְרַבִּי טַבְלָא דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַבִּי טַבְלָא מֵרַב מְחִיצָה תְּלוּיָה מַהוּ שֶׁתַּתִּיר בְּחוּרְבָּה.

This is similar to the case involving Rabbi Tavla, as Rabbi Tavla asked of Rav: Does a suspended partition, i.e., a partition that is suspended and does not reach the ground, permit carrying in a ruin? Do we say that the remnants of the walls that are suspended in the air are considered as though they descend to the ground and close off the area, so that it is regarded as a private domain?
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדבעא מיניה רבי טבלא כו׳ – וכי היכי דמחיצה תלויה מהניא מחיצת הקנים נמי מהניא דמה לי מיערבי מיא מתתאי מה לי מיערבי בין קנה לחברו.
כדבעי מיניה ר׳ טבלה וכו׳. תמיה לי אמאי שבקינן למתניתין ואייתי הא דרב, מתניתין היא לקמן בפרק (בכל) [כיצד] משתתפין (עירובין פו.) בור שבין שתי חצרות עושין לו מחיצה גבוהה י׳ טפחים בין מלמעלה בין מלמטה וכן גזוזטרא שעל המים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכמו שהיה בענין ר׳ טבלא, דבעא מיניה [ששאל ממנו] ר׳ טבלא מרב: מחיצה תלויה המפסיקה מלמעלה אבל אינה מגיעה עד למטה, מהו שתתיר בחורבה? והאם אפשר לומר שחלקי גגות וקירות בבית שנהרס ישמשו מחיצה אף בדרך זו.
This is similar to the case involving Rabbi Tavla, as Rabbi Tavla asked of Rav: Does a suspended partition, i.e., a partition that is suspended and does not reach the ground, permit carrying in a ruin? Do we say that the remnants of the walls that are suspended in the air are considered as though they descend to the ground and close off the area, so that it is regarded as a private domain?
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ אֵין מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת אֶלָּא בְּמַיִם קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם.:

Rav said to him: A suspended partition of this kind permits carrying only in the case of water, as the Sages were lenient with regard to water. Just as the Sages were lenient about water with respect to a suspended partition, so too they should be lenient here and not require an iron partition; rather, a minimal partition should suffice, even one made of reeds.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואנן קיימא לן שהקילו חכמים על המים דאפילו תלויה מחיצה מתרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ליה [לו] רב: אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים ומדבריו למדנו שכשם שהקלו במים לומר שאם תלויה מעל למים — דייה, כך אין צורך במחיצה של ברזל, אלא די במחיצה כל שהיא, ואפילו היא של קנים.
Rav said to him: A suspended partition of this kind permits carrying only in the case of water, as the Sages were lenient with regard to water. Just as the Sages were lenient about water with respect to a suspended partition, so too they should be lenient here and not require an iron partition; rather, a minimal partition should suffice, even one made of reeds.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע וְכוּ׳.: רַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא.

The mishna taught: And the Rabbis say that if a person is sleeping at the onset of Shabbat and has no intention of acquiring residence in his location, he has only four cubits, whereas Rabbi Yehuda says he can walk four cubits in any direction he chooses. The Gemara asks: What is the dispute? The opinion of Rabbi Yehuda is the same as that of the first tanna, i.e., the Rabbis.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ וחכמים אומרים אין לו אלא ד׳ אמות ואקשינן היינו תנא קמא דתנן מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ד׳ אמות. שמע מינה דכל השבת שלא לדעת אין לו אלא ד׳ אמות ופריק רבא ח׳ על ח׳ איכא בינייהו והכין הוא (בונכא) [כוונת] דמתני׳ וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות לכל רוח. שהן ח׳ על ח׳ ופריש בתלמוד ארץ ישראל [מי] שבירר לו מבעו״י וקדיש עליו היום. ושמעיניה מן הדא דלא יכנס דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אמר [יכנס] לא על הדא אתאמרת אלא ארישא דפירקא. מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה איתאמרת עליה. א״ר בון מודה ר׳ יודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו תנ״ה יש לו ח׳ על ח׳ דברי ר׳ מאיר כלומר ד׳ אמות לכל רוח ישנן ח׳ על ח׳ אמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היינו תנא קמא – ר׳ יהודה דאמר לאיזה רוח שירצה יש לו ד׳ אמות היינו תנא קמא רבנן דפליגי עליה דר׳ יוחנן בן נורי.
רבי יהודה היינו תנא קמא – וא״ת דילמא ר׳ אליעזר ור׳ יהודה לא פליגי אתנא קמא אלא לפרושי מלתיה קאתו וכן מצינו פרק כ״ג (סנהדרין דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ובריש מתני׳ בריש חזקת הבתים (ב״ב דף כח.) ואומר ר״י דע״כ ר׳ אליעזר לא מפרש מילתיה דתנא קמא אלא פליג עליה דהא ת״ק קאי אר׳ יוחנן בן נורי דאמר יש לו אלפים אמה לכל רוח ולא הוי באמצעיתו הכי נמי ד׳ אמות לת״ק וא״ת א״כ מאי פריך היינו ת״ק כיון דתנא קמא ארבי יוחנן בן נורי קאי ויש לו ד׳ אמות לכל רוח וי״ל דסבר המקשה אע״ג דאלפים דרבי יוחנן הוי לכל רוח דהוו ד׳ אלפים על ד׳ אלפים ד׳ אמות דת״ק הוו ד׳ אמות בין הכל דומיא דטלטול ארבע אמות ברשות הרבים דהוי פי׳ ד׳ אמות לכל רוח שירצה כמו שאמר ר׳ יהודה לכך פריך היינו ת״ק ור״ח גריס חכמים היינו ת״ק פי׳ ת״ק דריש פרקין דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ד׳ אמות ואע״ג דאינם מענין אחד מ״מ פריך דחכמים דפליגי ארבי יוחנן בן נורי לא היה להם להזכיר ד׳ אמות אלא אין לו אלפים ומסתמא דיש לו ד׳ אמות לכל רוח.
{שמעתא דד׳ אמות של שביתה}
הא דתנן (בבלי עירובין מ״ה.): וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות − דייקינן עלה בגמרא (בבלי עירובין מ״ח.): רבי יהודה היינו תנא קמא. ואמר רבא: שמונה על שמונה איכא בינייהו – לרבנן אית להו לר׳ יהודה לית ליה. ואף על גב דקי״ל במי שישן בדרך כר׳ יוחנן בן נורי, לענין ד׳ אמות של שביתה נקיטינן כרבנן ומשחינן להו ח׳ על ח׳.
ונראה בעיני, ה״ה לכל ד׳ אמות שקונות לו לאדם בכל מקום, כולן ח׳ על ח׳ הן והוא באמצען.
{שמעתא דעירבו שתי חצירות עם חצר באמצע}
הא דתנן (בבלי עירובין מ״ה:): ושתים החיצונות אסורות זו עם זו, אפליגו בה רב יהודה ורב ששת. וכרב יהודה נקטינן לקולא1, כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו.
1. תיבה זו חסר בדפ״ר
[במאור דף יג. ד״ה הא דתנן. לרי״ף סי׳ תרך (עירובין דף מח.)]
[כתוב שם:] ומשחינן ליה שמונה על שמונה.
אמר אברהם: טעה זה, שאין הלכה כרבי מאיר בח׳ על ח׳ של שביתה, שהרי אמרו [דף מט:] בענין מי שבא בדרך והיה מכיר אילן ואמר שביתתי תחתיו לא אמר ולא כלום, ואמר אביי1 [דף נ:] לא שנו אלא באילן שתחתיו שמונה וכו׳ ואם דשביתתו שמונה הרי כל תחתיו של אילן צריך לשביתת….⁠2
1. גירסתנו בגמרא: ר׳ הונא בריה דרב יהושע, וכן הוא ברי״ף.
2. חסר סיום ההשגה, ועיין ברשב״א עירובין דף מט. ד״ה מחלוקת.
פיסקא: אין לו אלא ד׳ אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו – פירוש: כשהאדם עומד זקוף מכביד הגוף על הרגלים ואינו יכול לפשט פירקי רגליו אבל כששוכב פושט הפרקים ורגליו מאריכות.
ה״ג רש״י ז״ל: ר׳ יהודה היינו ת״ק. וא״ת דילמא ר׳ יהודה ור׳ אליעזר פירושי קא מפרשי [ל]⁠ת״ק. תירצו בתוס׳ דאי אפשר, משום דע״כ הא דת״ק דאמר אין לו אלא ד״א דומיא דאלפים אמה דר׳ יוחנן בן נורי קאמר, מה התם לא אמרינן והוא באמצען אף ד׳ אמות דרבנן לאו והוא באמצען קאמר, הלכך הא דר׳ אליעזר על כרחך לאו פירושא הוא לדברי ת״ק, והלכך הא דר׳ יהודה נמי לאו פירושא הוא לת״ק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ר׳ יהודה כו׳ דאלפים דר״י הוו לכל רוח דהיינו כו׳ כצ״ל:
בתוספות בד״ה ר׳ יהודה כו׳ ומסתמא דיש להם ד׳ אמות לכל רוח עכ״ל יש לדקדק בדבריהם מי הכריחם לומר לפר״ח דהמקשה סבר מסתמא ד׳ אמות לכל רוח אימא דלא ידע אלא ד׳ אמות בין הכל כמו לפרש״י ויש ליישב משום דהך קושיא שהקשו לפרש״י דאימא ר״י ור״א לפרש קאתו תקשי גם לפר״ח דאימא לפרש מלתיה דת״ק קאתו ולכך הוצרך להזכיר במלתיה דת״ק בהדיא ד׳ אמות וע״כ הוצרכנו לפרש לפר״ח כדלעיל דע״כ ר״א לא מפרש מלתיה דת״ק כו׳ דהא ת״ק אריב״נ קאי כו׳ ותקשי דא״כ מאי פריך דלא ה״ל להזכיר ד׳ אמות הא איצטריך ליה להזכיר ד׳ אמות דלהוי ד׳ אמות לכל רוח דומיא דאלפים דריב״נ ואהא קאמרי דא״כ לא ה״ל להזכיר ד׳ אמות אלא אין לו ב׳ אלפים מסתמא יש להם ד׳ אמות לכל רוח משמע והמתרץ השיב לו דלאו כן הוא אלא דת״ק דריש מי שהוציאוהו ד׳ אמות לאו לכל רוח קאמר ואי לא הזכיר האי תנא ד׳ אמות הכא בדבריו והוה סמך עצמו אד׳ אמות דר״פ מי שהוציאוהו סד״א דפירושן דהכא כי התם ולכך נקט בהדיא הכא בדבריהם ארבע אמות דלהויין לכל רוח דומיא דריב״נ וק״ל:
בד״ה גופו שלש כו׳ דהא דאמר הכא גופו ג״א היינו בלא ראשו כו׳ עכ״ל ומיהו הראש לחוד אינו מחזיק אמה דאל״כ לא איצטריך למימר ואמה כדי לפשוט ידיו כו׳ ואמה כדי שיטול חפץ כו׳ וכן מוכח שכתבו לקמן דהראש עם עובי דפי הארון מחזיק אמה אלא דהשתא ההיא דהשותפין ניחא להו טפי שבקל יוכל להגביה הראש עד ד׳ אמות וק״ל:
א במשנה מובא כי חכמים אומרים שמי שבשעת קניית השביתה ישן ולא נתכוון לשבות במקום אין לו אלא ארבע אמות. ור׳ יהודה אומר שיכול לבחור ארבע אמות לכל צד שירצה, ושואלים: ר׳ יהודה היינו [זהו הרי אלה] דברי תנא קמא [התנא הראשון, חכמים]!
The mishna taught: And the Rabbis say that if a person is sleeping at the onset of Shabbat and has no intention of acquiring residence in his location, he has only four cubits, whereas Rabbi Yehuda says he can walk four cubits in any direction he chooses. The Gemara asks: What is the dispute? The opinion of Rabbi Yehuda is the same as that of the first tanna, i.e., the Rabbis.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבָא שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תנ״התַּנְיָא נָמֵי הָכִי יֵשׁ לוֹ שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר.

Rava said: There is a practical difference between them, as the Rabbis permit him to carry in an area of eight by eight cubits. Rabbi Yehuda maintains that he has only four cubits, in the direction of his choosing, whereas according to the Rabbis he has four cubits in every direction, which totals an area of eight by eight cubits. That was also taught explicitly in a baraita: He has eight by eight cubits; this is the statement of Rabbi Meir, which is the opinion of the Rabbis of the mishna.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמונה על שמונה איכא בינייהו – דרבנן סברי ד׳ לכל צדדין היינו שמונה על שמונה ור׳ יהודה סבר לחד רוח ותו לא כדקתני ומודה ר׳ יהודה לר׳ אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול לחזור בו וכן אם בירר ארבעתן לרוח אחת.
ופרקינן: שמונה על שמונה איכא בינייהו. כלומר: דארבע אמות דת״ק הרי הן ממש כאלפים אמה דר׳ יוחנן, מה התם אלפים אמה לכל רוח הכא נמי ד׳ אמות לכל רוח. ור״ח ז״ל גריס: חכמים היינו ת״ק, ופירש ת״ק דריש פרקין (עירובין מא:) דאמרי מי שהוציאוהו עכו״ם או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. ואינו מחוור, דר׳ יוחנן בן נורי נמי לא מפיק מההיא, דהתם יצא מתחומו ונתנוהו בתחום אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: שמונה על שמונה אמות איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל להלכה] שלדעת ר׳ יהודה יש לו ארבע אמות רק לצד אחד לפי בחירתו, ואילו לדברי התנא הראשון יש ארבע אמות לכל צד שירצה ובסך הכל יש לו שמונה על שמונה אמות. ואכן תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך במפורש]: יש לו שמונה על שמונה, דברי ר׳ מאיר. והוא כדברי התנא הראשון במשנתנו.
Rava said: There is a practical difference between them, as the Rabbis permit him to carry in an area of eight by eight cubits. Rabbi Yehuda maintains that he has only four cubits, in the direction of his choosing, whereas according to the Rabbis he has four cubits in every direction, which totals an area of eight by eight cubits. That was also taught explicitly in a baraita: He has eight by eight cubits; this is the statement of Rabbi Meir, which is the opinion of the Rabbis of the mishna.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאָמַר רָבָא אמַחֲלוֹקֶת לְהַלֵּךְ אֲבָל לְטַלְטֵל דִּבְרֵי הַכֹּל אַרְבַּע אַמּוֹת אִין טְפֵי לָא.

And Rava further stated: This dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda relates only to walking, but as for carrying objects, all agree that to carry them four cubits is indeed permitted; but to carry them more than that is not.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה מחלוקת להלך פי׳ אפילו רבי יוחנן בן נורי לא התיר לו (להלך אלא) [אלא להלך] אלפים אמה. אבל לטלטל דברי הכל ד׳ אמות אין טפי לא. והני ד׳ אמות היכא כתיבי כדתניא שבו איש תחתיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחלוקת – דר׳ מאיר דשרי שמונה על שמונה להילוך: לרבי יהודה מצומצמות ולרבי מאיר גדולות דפישוט ידים ורגלים יותר מאמה הוא.
מחלוקת להלך אבל לטלטל ארבע אמות ותו לא. ולטלטל בבת אחת קאמר שאסור לעקור מתחילת שמונה ולהניח בסוף שמונה, אבל ודאי כיון ששמונה אמות אלו מקומו הן מותר לו לטלטל בכל השמונה, ובלבד שלא יטלטל בבת אחת יתר מארבע אמות. וכן כתב הראב״ד ז״ל. כתב הר״ז ז״ל דהוא הדין לכל ארבע אמות שקונות לו לאדם בכל מקום כולן שמונה על שמונה הן והוא באמצען. ולענין משנתינו כתב הוא ז״ל אע״ג דקיי״ל כר׳ יוחנן בן נורי במי שישן בדרך (עירובין מה.), לענין ארבע אמות של שביתה נקטינן כרבנן ומשחינן ליה שמונה על שמונה. ונראה שהזקיקו לומר כן משום דמקילין טפי מדר׳ יהודה, ואמר ר׳ יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירובין. ואע״ג דאמר שמואל (עירובין פא:) כ״מ ששנה ר׳ יהודה בעירובין הלכה כמותו, הוה להו הני כללי דר׳ יהושע בן לוי ושמואל כפלוגתא דר׳ יהושע בן לוי ושמואל, ופסק כר׳ יהושע בן לוי בהא הואיל וקאי כרבים. כך נראית לי דעת הרב ז״ל בזה.
אבל הראב״ד ז״ל פסק כר׳ יהודה, משום דהלכה כמותו בעירובין. ולא ידעתי למה הניח דברי חכמים הואיל ואיכא ר׳ יהושע בן לוי דפסיק כוותייהו ונקיט יחידאה כשמואל. ואולי משום דאתפרש בברייתא דחכמים היינו ר״מ ור״מ ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה. (עירובין מו:). ואין זה דרכו של רבנו אלפסי ז״ל בכל מקום (עי׳ רי״ף שבת קכ״ד: ומו״ק ט.), דאע״ג דסתמא ר״מ כל שהוא סתם מתני׳ הלכה כמותו ואפילו במקום ר׳ יהודה ור׳ יוסי. ואע״ג דבמקצת מקומות דחו בגמרא סתם מתני׳ בטענה זו כדאמרינן מכלל דיחידאה פליג עליה, אלא אנו אין לנו כן אלא במקומות שאמרו כן בגמרא ולא בכל המקומות, דאדרבא רוב סתומות שבמשנתנו ר״מ, ואפ״ה קא כייל ר׳ יוחנן בכל מקום (שבת מו.) הלכה כסתם משנה ואע״ג דאיהו כייל ר׳ (יוחנן) [מאיר] ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה וכל שכן כר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל לטלטל דברי הכל ד׳ אמות אין טפי לא – פי׳ הראב״ד ז״ל שאין מטלטל בבת אחת אלא בתוך ד׳ אמות בלבד אבל כל שאינו מטלטל בפעם אחת ד׳ אמות יכול הוא לטלטל בכל השמונה שהרי מקומותן. וק״ל דא״כ מאי קמ״ל פרש״י דהא רשות הרבים היא או כרמלית. ונ״ל דבכרמלית דרבנן אצטריך סד״א כיון דלמקומו הוא שרו ליה רבנן לגמרי כאלו הוא מקום מיותר לו קמ״ל.
ועוד אמר רבא: מחלוקת זו היא לענין ההיתר להלך, אבל לטלטל — דברי הכל: ארבע אמות — אין [כן, מותר], טפי [יותר] — לא.
And Rava further stated: This dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda relates only to walking, but as for carrying objects, all agree that to carry them four cubits is indeed permitted; but to carry them more than that is not.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָנֵי ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת הֵיכָא כְּתִיבָא.

The Gemara inquires about the basis of this law: These four cubits within which a person is always permitted to walk on Shabbat, where are they written in the Torah?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים לעיקר ההלכה: והני [ואלה] ארבע אמות היכא כתיבא [היכן כתובות]?
The Gemara inquires about the basis of this law: These four cubits within which a person is always permitted to walk on Shabbat, where are they written in the Torah?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּדְתַנְיָא {שמות ט״ז:כ״ט} שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו כְּתַחְתָּיו [וְכַמָּה תַּחְתָּיו] גּוּפוֹ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וְאַמָּה כְּדֵי לִפְשׁוֹט יָדָיו וְרַגְלָיו דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גּוּפוֹ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וְאַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל חֵפֶץ מִתַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו וּמַנִּיחַ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו.

The Gemara answers: As it was taught in a baraita: The verse “Remain every man in his place; let no man go out of his place on the seventh day” (Exodus 16:29), means one must restrict his movement to an area equal to his place. And how much is the area of his place? A person’s body typically measures three cubits, and an additional cubit is needed in order to allow him to spread out his hands and feet, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: A person’s body measures three cubits, and an additional cubit is needed in order to allow him to pick up an object from under his feet and place it under his head, meaning, to give him room to maneuver.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתחתיו. וכמה תחתיו. גופו ג׳ אמות ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו והני ד׳ מצומצמו׳ דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אמה אחת כדי שיהא נוטל חפץ ממראשותיו ויניח מרגלותיו. והני ד׳ מרווחות ולא מצומצמות ובעו לה הני ד׳ אמות דיהבי ליה באמה דידיה או באמה של קודש. ואי אמרת באמה דידיה אמאי לא תני לה במסכת כלים פרק ט״ז יש שאמרו הכל מה שהוא אדם קומץ מנחה וחופני הקטורת והשותה מלא לוגמיו ביום הכיפורים כו׳ ליתני בהדייהו ד׳ אמות באמה שלו ואי משום דאיכא ננס באבריו. פי׳ יש אדם ארוך ואמתו קצרה שאינו ד׳ אמות באמתו כתחתיו ניתני במשנה חוץ מן ננס באבריו שאין נותנין לו באמתו ואסיקנ׳ א״ל רב פפא לבריה דרב משרשיא אי אתינא לדקדק כולי האי לא תנינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גופו ג׳ אמות – וא״ת אמאי בעינן גבי היזק ראייה מחיצה ד׳ אמות בהשותפין (ב״ב דף ב:) וי״ל דפעמים שיש גבשושית סמוך לכותל ופעמים נמי שמגביה עקיבו ועומד על אצבעות רגליו ועוד הא דאמר הכא גופו ג׳ אמות היינו בלא ראשו וכן משמע בהמצניע (שבת דף צב.) דאמר המוציא משוי למעלה מיו״ד חייב שכן משא בני קהת דאמר מר ארון תשעה וכפרת טפח וגמירי כל טונא דמידלי במוטה תילתא מלעיל ותרתי תילתי מלתתא אישתכח דלמעלה מי׳ הוה קאי ובכתף היו נושאים אותו ודל מי״ח טפחים ב׳ תילתי דארון וכפרת היינו ששה וב׳ שלישי טפח ונשתיירו עד הקרקע י״א טפחים ושליש אבל אם אדם עם ראשו רק י״ח טפחים יגיע הארון עד למטה מיו״ד דראש וצואר מחזיק יותר מטפח ושליש וגבי כוכין בעינן נמי ד׳ אמות בפרק המוכר פירות (ב״ב דף ק:) היינו עם ראשו ועובי דפי הארון ושיעור מקוה דהוי אמה על אמה ברום שלש אמות לאו משום שלא יהא גובה האדם יותר מג׳ אמות אלא משנכנס במים המים עולין וגם קצת ירכין ראשו והא דכתיב בתרגום מגילת אסתר פרשנדתא איצטליב על תלת אמין וכן כולם התם קטועי ראש הוו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומביאים כדתניא [כמו ששנויה בברייתא]: ״שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי״ (שמות טז, כט), הכוונה: שביום השבת אל יצא אדם ממקומו אלא יהיה מוגבל לשטח שהוא כתחתיו. וכמה הוא תחתיו של אדם — גופו שיעורו כרגיל שלש אמות, ואמה נוספת כדי לפשוט ידיו ורגליו, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר באופן אחר: גופו שלש אמות, ואמה נוספת כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו כלומר, שישאר לו רווח מסויים.
The Gemara answers: As it was taught in a baraita: The verse “Remain every man in his place; let no man go out of his place on the seventh day” (Exodus 16:29), means one must restrict his movement to an area equal to his place. And how much is the area of his place? A person’s body typically measures three cubits, and an additional cubit is needed in order to allow him to spread out his hands and feet, this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: A person’s body measures three cubits, and an additional cubit is needed in order to allow him to pick up an object from under his feet and place it under his head, meaning, to give him room to maneuver.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מְצוּמְצָמוֹת.

The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in that Rabbi Yehuda provides him with exactly four cubits but no more; whereas Rabbi Meir maintains that we do not restrict him in this manner, but rather he is provided with expansive cubits, i.e., enough room to spread out his hands and feet, which measures slightly more than four cubits.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא בינייהו ד׳ אמות מצומצמות – פרש״י ז״ל דפשוט ידים ורגלים טפי מאמה אחת היא וכן עיקר. או באמה של קדש יהבי׳ לה פי׳ באמה של בנין שהיא ששה טפחים דהא מדת קרקע היא. דאיכא ננוס באיבריו פי׳ שהוא גדול בגופו וננס באיבריו דבאמות דידיה לא מצי יתיב הילכך משערין לו באמה של קדש. ודוקא כנוס שאינו גדול באיבריו הוא ננוס בגופו וגדול באיבריו וכן שאר כל אדם כאמות דידיה משערין ליה וכן הלכתא.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל הלכה למעשה ביניהם], ועונים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה לענין ארבע אמות מצומצמות (בדיוק), שלדעת ר׳ יהודה יש רק ארבע אמות בדיוק, ולדעת ר׳ מאיר אין מצמצמים בכך.
The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in that Rabbi Yehuda provides him with exactly four cubits but no more; whereas Rabbi Meir maintains that we do not restrict him in this manner, but rather he is provided with expansive cubits, i.e., enough room to spread out his hands and feet, which measures slightly more than four cubits.
רי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לִבְרֵיהּ כִּי עָיְילַתְּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בְּעִי מִינֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ בְּאַמָּה דִּידֵיהּ יָהֲבִינַן לֵיהּ אוֹ בְּאַמָּה שֶׁל קֹדֶשׁ יָהֲבִינַן לֵיהּ.

Rav Mesharshiya said to his son: When you come before Rav Pappa, inquire of him as follows: The four cubits [ammot] mentioned here, do we grant them to each person measured according to his own forearm [amma], i.e., the distance from his elbow to the tip of his index finger, or do we grant them measured according to the cubit [amma] used for consecrated property, i.e., a standard cubit of six medium handbreadths for everyone?
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באמה דידיה יהבינן ליה או באמה של קודש יהבינן ליה. ואסיקנא דבאמה דידיה יהבינן ליה, דאי באמה של קודש עוג מלך הבשן היכי יתיב. ואע״ג דלא תני לה גבי יש שאמרו (כלים פי״ז, מי״א) משום דאיכא ננס באיבריו דיהבינן ליה באמה בינונית הראויה לדכוותה יהבינן ליה, דאי לא היכי יתיב. ולא דמיא למלא חפניו קטורת דאפילו עוג וננס באיבריו במלא חפניו (כלים שם) משום דהתם אפשר ולא נתנה תורה קצבה אחרת בקטורת ולא בקומץ המנחה אלא כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב משרשיא לבריה [לבנו]: כי עיילת לקמיה [כאשר תבוא לפני] רב פפא, בעי מיניה [שאל ממנו] ארבע אמות שאמרו כאן, באמה דידיה יהבינן ליה [שלו אנו נותנים לו], כלומר לפי גודל אמת יד שלו או באמה של קדש, האמות הרגילות הקבועות לעניני הקודש שהם של ששה טפחים בינוניים, יהבינן ליה [נותנים אנו לו].
Rav Mesharshiya said to his son: When you come before Rav Pappa, inquire of him as follows: The four cubits [ammot] mentioned here, do we grant them to each person measured according to his own forearm [amma], i.e., the distance from his elbow to the tip of his index finger, or do we grant them measured according to the cubit [amma] used for consecrated property, i.e., a standard cubit of six medium handbreadths for everyone?
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִם אָמַר לָךְ אַמּוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ יָהֲבִינַן לֵיהּ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מַה תְּהֵא עָלָיו וְאִם אָמַר לָךְ בְּאַמָּה דִּידֵיהּ יָהֲבִינַן לֵיהּ אֵימָא לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי לַהּ גַּבֵּי יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם.

If he said to you that we provide him four cubits measured according to the standard cubit used for consecrated property, what will be with regard to Og, king of the Bashan, who is much larger than this? And if he said to you that we provide him four cubits measured according to his own forearm, say to him: Why was this halakha not taught together with the other matters whose measures are determined by the specific measure of the person involved, in the mishna that teaches: These are matters with regard to which they stated measures all in accordance with the specific measure of the person involved. This means that the measures are not fixed, but rather change in accordance with the person in question. If the four cubits are measured according to each person’s forearm, this law should have been included in the mishna.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באמה דידה – איש לפי מה שגופו ארוך יש לו ד׳ אמות באמתו הארוכה.
של קדש – לכל אדם אמות שוה של ו׳ טפחים בינונים למידת שתי אמות שהיו בשושן הבירה שנעשו למידת אמתו של משה.
גבי יש שאמרו – משנה היא במס׳ כלים (פ׳ י״ז משנה יא) יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה מלא חפניו קטרת מלא לוגמיו ביום הכפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב וליתני נמי ד׳ אמות ליוצא חוץ לתחום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה של קדש כו׳ שנעשו למדת אמתו של משה. נ״ב פי׳ לענין זה שהיו כולן בת ו׳ טפחים אבל לא שוין ממש לשל משה עיין לעיל בריש פרק קמא (עירובין דף ד׳:)
אם אמר לך אמות של קדש יהבינן ליה [נותנים אנו לו]עוג מלך הבשן מה תהא עליו? שגדול הוא בהרבה מתחום זה. ואם אמר לך באמה דידיה יהבינן ליה [שלו אנו נותנים לו] אימא ליה [אמור לו]: מאי טעמא לא קתני לה גבי [מה הטעם לא שנה אף אותה הלכה אצל] אותן הלכות שצרפו יחד שיעורים שונים בהלכה ״יש שיעורים שאמרו בהם הכל לפי מה שהוא אדם״, שהמידה אינה קבועה ומשתנה לפי האדם העושה, ולא מנו בין ההלכות הללו גם את ארבע האמות הללו?
If he said to you that we provide him four cubits measured according to the standard cubit used for consecrated property, what will be with regard to Og, king of the Bashan, who is much larger than this? And if he said to you that we provide him four cubits measured according to his own forearm, say to him: Why was this halakha not taught together with the other matters whose measures are determined by the specific measure of the person involved, in the mishna that teaches: These are matters with regard to which they stated measures all in accordance with the specific measure of the person involved. This means that the measures are not fixed, but rather change in accordance with the person in question. If the four cubits are measured according to each person’s forearm, this law should have been included in the mishna.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא א״לאֲמַר לֵיהּ אִי דָּיְיקִינַן כּוּלֵּא הַאי לָא הֲוֵי תָּנֵינַן.

When Rav Mesharshiya’s son came before Rav Pappa, the latter said to him: Were we to be so precise, we would not be able to learn anything at all, as we would be too busy answering such questions.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הוה דייקינן כולי האי – בכולי הש״ס לא הוי מצינו לתרוצי כל דיוקי ולא הוה תנינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אתא [כאשר בא] בנו של רב משרשיא לקמיה [לפני] רב פפא, אמר ליה [לו] רב פפא: אי דייקינן כולא האי, לא הוי תנינן [אילו היינו מדייקים כל כך, לא היינו יכולים ללמוד כלל] ואין לדייק עד כדי כך במשנתינו.
When Rav Mesharshiya’s son came before Rav Pappa, the latter said to him: Were we to be so precise, we would not be able to learn anything at all, as we would be too busy answering such questions.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בלְעוֹלָם בְּאַמָּה דִּידֵיהּ יָהֲבִינַן לֵיהּ וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי גַּבֵּי יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא נַנָּס בְּאֵבָרָיו.:

In fact, we grant him four cubits measured according to his own forearm. And as for that which was difficult for you, why was this law not taught in the mishna that teaches: These are matters with regard to which they stated measures all in accordance with the specific measure of the person involved? It is because this law is not absolutely clear-cut. It occasionally must be adjusted, since there may be a person whose limbs are small in relation to his body. With regard to such a person, we do not measure four cubits according to the size of his own forearm, but rather by the standard cubits used for consecrated property.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דאיכא ננס באיבריו – שגופו בינוני ואמתו קצרה ולא סגי ליה באמה דידיה ובעי למיתב ליה באמה של קדש.
לעולם באמה דידיה – נראה לי דוקא להלך אבל לטלטל באמה של קודש שהמעביר ד׳ אמות ברשות הרבים דהילכתא גמירי לה שיעור שוה יש לכל אדם בין לננס בין לענק שממקום החפץ הוא מודד ד׳ אמות לכל צד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם באמה דידיה יהבינן ליה [שלו אנו נותנים לו] ודקא קשיא [ואשר היה קשה] לך מאי טעמא לא קתני גבי [מה הטעם לא נשנה דבר זה אצל] אותן ההלכות שמתחילות ב״יש שאמרו״? טעמו של דבר — שלא פסיקא ליה [פסוקה וגמורה לו] הלכה זו, שפעמים צריך לשנות בה, משום דאיכא [שיש] אדם שהוא ננס באבריו שגופו גדול וידיו קטנות, ולאדם כגון זה אין מודדים לפי גודל אמת ידו שלו אלא באמות של קודש.
In fact, we grant him four cubits measured according to his own forearm. And as for that which was difficult for you, why was this law not taught in the mishna that teaches: These are matters with regard to which they stated measures all in accordance with the specific measure of the person involved? It is because this law is not absolutely clear-cut. It occasionally must be adjusted, since there may be a person whose limbs are small in relation to his body. With regard to such a person, we do not measure four cubits according to the size of his own forearm, but rather by the standard cubits used for consecrated property.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָיוּ שְׁנַיִם מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה וְכוּ׳.: לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה.

The mishna taught: If there were two people positioned in a way that part of the four cubits of the one were subsumed within the four cubits of the other, they each may bring food and eat together in the shared area in the middle. Rabbi Shimon likened this case to that of three courtyards that open one into another, where the two outer courtyards established an eiruv with the middle one. The Gemara asks: Why does Rabbi Shimon need to offer an analogy and say: To what may this be likened, and thus connect our case to a different issue?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין באמצע שלא יוציא כו׳ עד ושתים החיצונות אסורות זו עם זו. פי׳ כגון שיש ביניהן ג׳ אמות וכל אחד מהן יושב בב׳ אמות שלו ונשאר לו ב׳ אמות בזה הצד שביניהם וכל אחד ואחד מותר לו לטלטל בב׳ אמות הקרובות לו נמצא באחת האמצעית שביניהן מותרין לטלטל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היו שנים כו׳ – מתניתין פרישנא לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ היו שנים מקצת אמותיו של זה לתוך אמותיו של זה – פי׳ כגון שעומדים בשש אמות זה בתחלתן וזה בסופן ונמצאין משותפין בשתי אמות אמצעיות מביאין ואוכלין באותן שתי אמות שבאמצע ובלבד שלא יוציא אחד מהם כלום לשתי אמות המיוחדות לחבירו היו שלשה והאמצעי מובלע בנתי׳ פי׳ כגון שהיו שלשתן בשמנה אמות זה בתחלה וזה בסוף והאמצעי בתחלת אמה שלישית של הרוח האחת והשנים החיצונים בררו אמותיהן כ״א כלפי חבירו ואפ״ה אינ׳ משותפין כלל והאמצעי פונה לגבי אותו שרחוק ממנו שש אמות נמצא משותף בשתי אמות עם זה ובשתי אמות עם זה לפי׳ הוא מותר עמהם והם מותרין עמו כלומר להשתמש עם כל אח׳ מהן באותן שתי אמות שהוא משותף עמהם ושנים החיצונים אסורים זה עם זה ואפילו הכי לא גזרי׳ באמצעי אטו חיצוני זה עם זה וזהו שאמר להם ר״ש משל לה״ד וכו׳ פי׳ ור׳ שמעון מודה להם בעיקר הדין ואומר שזה ודאי דומ׳ לג׳ חצרות דלא גזרי׳ טלטול אמצעיות אטו חצונות אבל שמעי׳ להו לרבנן דפליגי גבי חצרות וסבי׳ להו דשלשתן אסורו׳ משום גזירה וז״ש להם כיון שזה דומה בצורתו לג׳ חצרות מפני מה אתם מתירין בזה ואסורין בג׳ חצרות והכי מפרש בש״ס ובהדיא תניא לקמן עלה זו דברי ר״ש אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות.
גמרא למה ליה למימר למה הדבר דומה כלומר מה ענין זה לומר ר״ש המשל הזה. הכי קאמר להו כבר פירשתים במשנתינו. גרש״י ז״ל התם אושי דיורין הכא לא אושי דיורין ופי׳ הוא ז״ל דיורי חצרות רבים ולא יוכלו להזהר ואתו לטלטולי כלים ששבתו בחיצונה אחת לחיצונה האחרת אבל הא גבי שלשה אנשים יכולין להזהר במועטין נינסו וא״ת א״כ ליתא לההיא דתנו רבנן בחצרות אלא כשהן של רבים אבל כשהם של יחידים מודו וא״כ הוה להו לאפלוגי בין דיחידים לשל רבים כמו שחלקו בפ׳ הדר במשנת שכח אחת מן החיצונה וי״ל דבהא דהכא סבי׳ להו לרבנן דאיכא למגזר טפי וגזרו אפי׳ בשל יחידים כיון דרובה שכיחי בה דיורין הרבה. והראב״ד ז״ל פי׳ התם בחצרות אנשי דיורין באמצעיות דכל האמצעות מותרת לזה ולזה וכיון שכן לא יהיה להם היכר ויבאו לטלטל מזו לזו אבל הכא שאין כל חלק האמצעי מותר לשני החיצונים ובמקום שזה משתמש וגם האמצעי אין חבירו משתמש יש להם היכר ולא יצאו ויש גורסין והיא גר״ח ז״ל התם לא אושי דיורין הכא אוושי דיורין ופי׳ הוא ז״ל בחצרות אפשר שישכחו בעלי החצרו׳ ויטלטלו מזו לזו ולא ירגישו אבל הכא בשלשה אנשים שהם יושבים ביחד אם יבואו החיצונים לטלטל מזה לזה מרגיש ומזכירין והם נתנעין ופי׳ רבינו ז״ל אושי מלשון ריאה דאושא כלומר שהיא משמעת קול: וגרש״י ז״ל היא הנכונה יותר והיא ברוב הספרים הישנים: (ותו לא מידי).
ב במשנה שנינו: היו שנים מקצת אמותיו של זה כו׳. שר׳ שמעון הביא דוגמא לדבריו לגבי שלשה שהיו בתחומים חופפים משלש חצרות. ושואלים: למה ליה למימר [לומר] ״למה הדבר דומה״ ולצרף לכאן ענין אחר?
The mishna taught: If there were two people positioned in a way that part of the four cubits of the one were subsumed within the four cubits of the other, they each may bring food and eat together in the shared area in the middle. Rabbi Shimon likened this case to that of three courtyards that open one into another, where the two outer courtyards established an eiruv with the middle one. The Gemara asks: Why does Rabbi Shimon need to offer an analogy and say: To what may this be likened, and thus connect our case to a different issue?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הָכִי קָאֲמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנַן מִכְּדִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לר״הלִרְשׁוּת הָרַבִּים מַאי שְׁנָא הָתָם דִּפְלִיגִיתוּ ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּלָא פְּלִיגִיתוּ.

The Gemara explains: This is what Rabbi Shimon said to the Rabbis: After all, to what is this similar? To three courtyards that open into one another, and that also open into a public domain. What is different there that you disagree with me and say that it is prohibited to carry from any one courtyard to any other, and what is different here that you do not disagree with me?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ק להו ר׳ שמעון לרבנן מכדי למה״ד לשלש [חצירות כו׳] מאי שנא הכא דלא פלגיתו ומאי שנא התם בעלמא פלגיתו עלי ורבנן התם בחצרות לא אוושי דיורין כלומר יתכן שישכחו בעלי חצרות ויטלטלו החיצונות מזו לזו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא התם דפליגיתו – דאמרו רבנן לקמן בשמעתין שלשתן אסורין לטלטל זו עם זו.
ופתוחות לרה״ר – דאי לאו הכי אותם שיש להם דריסת הרגל על חבירתה אוסרת עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: הכי קאמר להו [כך אמר להם] ר׳ שמעון לרבנן [לחכמים]: מכדי [הרי] למה הדבר דומה — לשלש חצירות הפתוחות זו לזו, ופתוחות לרשות הרבים, מאי שנא התם דפליגיתו, ומאי שנא הכא דלא פליגיתו [מה שונה שם שאתם חולקים עלי (להלן דף מט,א) ואומרים שכל החצירות אסורות, ומה שונה כאן שאין אתם חולקים עלי]?
The Gemara explains: This is what Rabbi Shimon said to the Rabbis: After all, to what is this similar? To three courtyards that open into one another, and that also open into a public domain. What is different there that you disagree with me and say that it is prohibited to carry from any one courtyard to any other, and what is different here that you do not disagree with me?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְרַבָּנַן הָתָם אָוְושִׁי דָּיוֹרִין הָכָא לָא אָוְושִׁי דָּיוֹרִין.:

And how do the Rabbis reply? There the residents of the courtyards are numerous, and some might come to carry objects in a place where it is prohibited to do so; whereas here the residents are not numerous, and a mere three people can warn each other against Shabbat desecration.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא אוושי דיורין כי אלו ג׳ האנשים הנה הם יושבים שלשתן ביחד ואם יבואו החיצונים לטלטל זה מזה לזה האמצעי מזכירין כי אסורין לו ונמנעים משום דאוושי דיורין. אבל בחצרות חיישינן דלמא מטלטל ולאו אדעתייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוושי דיורין – דיורי החצרות רבים ולא ידעי כולן להזהר ואתו לטלטולי כלים ששבתו בחיצונה לתוך חיצונה אחרת דרך אמצעית.
הכא – גבי ג׳ אנשים יכולין החיצונים ליזהר דהא מועטין נינהו ולא אוושי.
יש מי שגורסים: התם אוושי דיורין הכא לאו אוושי דיורין. וכן נראית גירסתו של רש״י ז״ל. ופירש הוא ז״ל: דיורי חצרות רבים ולא ידעו להזהר ואתו לטלטולי כלים ששבתו בחיצונה להנך חיצונה אחרת דרך האמצעית, הכא גבי שלשה אנשים יכולים ליזהר דמועטים נינהו. ואם כדבריו שלש חצרות של יחידים מודו בהו רבנן, ואם כן הוה להו לאיפלוגי בין של יחידים לשל רבים כמו שחלקו בפרק הדר (עירובין עה.) במשנת שכח אחד מן החיצונה ולא עירב.
ור״ח גרס איפכא: התם לא אוושי דיורין הכא אוושי דיורין. ופירש התם בחצרות אפשר שישכחו בעלי החצרות ויטלטלו מזו לזו, הכא אוושי דיורין כי אלו שלשה האנשים הנה הם יושבין ביחד, ואם יבואו החיצונים לטלטל מזה לזה האמצעי מזכירן ונמנעין. ונראה שפירש אוושי מלשון ריאה דאושא, כלומר: קולן נשמע מזה לזה בבואן לטלטל וימנענו חבירו.
והראב״ד ז״ל גורס כגירסת רש״י ז״ל, אלא שפירש התם בחצרות אוושי דיורין באמצעית, דכל האמצעית מותרת לזה ולזה, וכיון שכן לא יהא להם היכר ויבואו לטלטל גם כן זה בחיצונה של זה וזה בחיצונה של זה, אבל בשלשה (אלא) [אלו] שאין כל חלק האמצעי מותר לשני החיצונים אלא במקום שזה משתמש אין חבירו החיצון משתמש יש להם היכר ולא יבואו לטעות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן [וחכמים] מה הם משיבים: התם אוושי [שם מרובים] הדיורין שבחצירות ויתכן שיבואו אחדים מהם לטלטל במקום האסור להם. ואילו הכא לא אוושי [כאן אין מרובים הדיורים] הדיורין, שיש רק שלשה אנשים ויזהירו זה את זה מחילול שבת.
And how do the Rabbis reply? There the residents of the courtyards are numerous, and some might come to carry objects in a place where it is prohibited to do so; whereas here the residents are not numerous, and a mere three people can warn each other against Shabbat desecration.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) גוּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת כּוּ׳.: וְאַמַּאי כֵּיוָן דְּעָרְבִי לְהוּ חִיצוֹנוֹת בַּהֲדֵי אֶמְצָעִית הָוְיָא לְהוּ חֲדָא.

The mishna taught: If the residents of the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, it is permitted to carry from the middle one to the two outer ones, and it is permitted to carry from the middle one to the two outer ones. And it is prohibited to carry from one of the two outer courtyards to the other, as they did not establish a joint eiruv. The Gemara asks: Why is it prohibited? Since the residents of the outer courtyards established an eiruv with the middle one, they are as one, and consequently, they should all be permitted with one another.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושתים החיצונות אסורות זו עם זו. אקשינן עלה אמאי כיון דערביה לה חדא מן החיצונות בהדי אמצעית הויא לה כאלו הכא דרא לשתריא בהדי אמצעית ופריק רב יהודה כגון שנתנה האמצעית עירוב בזו ובזו דלא מכרעא היכא היא דיירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתים החיצונות אסורות זו עם זו – כלים ששבתו בזו אסור להכניס לזו דרך אמצעית שנמצא שיצאו מרשותן לרשות האסור להן.
ה״ג: אמאי כיון דערבי חיצונות בהדי אמצעית הוו להו חדא – (ולישתרו כולם דדמי כמאן דדיירי התם דומיא דבני חצר שעירבו ויהבי כולהו עירובן בבית אחד דדמו כאילו דרו כולהו באותו בית וחצר דההוא בית הויא ומשתרי בה הכא נמי דמו כמאן דדיירי כולהו בחצר אמצעית וכו׳) וקס״ד כגון שנתנו שתיהן עירובן באמצעית שזהו משפט עירובי חצירות סתם חצר יש בה בתים הרבה וצריכות בני הבתים לערב יחד לפי שהבית מיוחד לכל אחד והחצר רשות כולן ואסור להוציא מרשות לרשות דהיינו מן הבתים לחצר בלא עירוב ומניחים אותו באחד מן הבתים וכשהחצר פתוחה לחצר אחרת ורוצין לעשותן רשות אחת נוטלין העירוב שגבו מן הבתים ונותנין אותו באחד מבתי חצר אחרת: וכי הדרה אמצעית ועירבה בהדי אידך שליחותה דחיצונה עבדה לא גרסינן הכא עד לקמן.
ואמאי כיון דעריבא לה אמצעית וכו׳. בכאן רבו הגירסאות, והגירסא המיושבת שבכולן גירסתו של רש״י ז״ל וה״ג: אמאי כיון דעירבו חיצונות בהדי אמצעית הוו להו חדא ולישתרי אמר רב יהודה כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו. רב ששת אמר אפילו תימא שנתנו שתים החיצונות עירובן באמצעית. מסתברא דמדקאמר אפילו תימא משמע דרב ששת אית ליה דרב יהודה, אלא שהוא מוסיף ומחדש אפילו כשנתנו באמצעית. וכן נראה ג״כ מלשון זה דרב יהודה לית ליה הא דרב ששת ולא משכח לה לעולם בשנתנו לה באמצעית, דאם איתא דמר אמר חדא ומר אמר חדא לא הו״ל למימר אפילו תימא, אלא רב ששת אמר בשנתנו שתיהם באמצעית וכגון שנתנו בשני בתים, אבל השתא דאמר אפילו תימא משמע דרב יהודה לא מודה בה. ועוד דאם איתא דרב יהודה נמי מודה בהא, מ״ט מפיק מפשטא דמתני׳ דמשמע לן דכשנתנו שתיהן באמצעית הויא ואוקמא במשמעותא חדתא, אלא ודאי כדאמרן.
וא״ת א״כ מאי טעמא דרב יהודה, דהא אי אפשר לומר דס״ל דהחולק את עירובו בשני בתים עירובו עירוב, דאדרבא איהו ניהו דקאמר לקמן (עירובין מט.) משמיה דשמואל דאפילו בשני כלים בדלא מלאין אין עירובו עירוב, וכל שכן בשני בתים. ואמרו בתוס׳ (להלן בע״ב ד״ה אבל) דס״ל לרב יהודה דכי היכי דאמרו עירוב להקל אמרו אפילו להחמיר, ואם נתנו עירובן באמצעית כולן אסורות, דהוו להו כחמשה דיורין בחצר ושכח אחד מהן ולא עירב, כקושיין בסמוך לרב ששת. (ועוד) [ונראה] דקיימא לן כרב ששת לקולא. וראיתי להר״ז שכתב: וכרב יהודה נקטינן לקולא. ונראה מדבריו שהוא סובר דרב ששת לית ליה דרב יהודה ורב יהודה אית ליה דרב ששת, ואיפכא מסתברא וכמו שכתבתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמאי כיון שעירבו חצונות עם האמצעות וכו׳ – יש בכאן נוסחאות משונות זו מזו אבל הנוסחא הנכונה שבכאן היא גרש״י ז״ל וכן גורסין בתוספות. וה״ג אמאי כיון דערבו חצונות עם האמצעית הווין לה חדא ול״ג וכי הדרא עירבה בהדי אידך שליחותא ולקמן הוא דגרסי׳ לה אמר רב יהוד׳ אי נתנו עירובן באמצעי׳ הכי נמי הכא במאי עסקי׳ כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו רב ששת אמר אפי׳ תימא שנתנו עירובין באמצעית וכגון שנתנוהו בשני בתים והכי פירושו דאנן אקשי׳ אמאי תנן דשתים החיצונות אסורות זו עם זו דהא מסתמא כיון שעירבו כלם עם האמצעית באמצעית הניחו עירובן שכן דרך מערבי חצרות דעלמא כשבאין לערב שנותנין עירוב כלם באחד מן הבתים וכיון שנתנו עירובן באחד מבתי החצרות חשובות כל הבתים כאלו כל דיורם הוא באותו בית וכאלו אין כאן דיורין חלוקין כלל אלא שסמוכין על שולחן אחד וס״ס גבי חצרות כיון שנתנן כלן עירובן באמצעית נעשו כלן כאלו כל דיוריהן באמצעית ותשובות כבית אחד ודיור אחד ופריק רב יהודה דאלו שתים החיצונה החיצונות עירובה בזו ועירובה בזו דהשתא דיורי אמצעית בכל אחת מן החיצונות ולפיכך מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה אבל חצונות עצמן אין להם דיור זו עם זו ולפיכך אסורות זו בזו.
בד״ה ה״ג כו׳ הוו להו חדא וקס״ד כגון שנתנו כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:
ג המשך דברי ר׳ שמעון במשנה הוא: ״ושתים החיצונות שלא עירבו זו עם זו אסורות, ומותרות עם האמצעית ״. ושואלים: ואמאי [ומדוע]? כיון שערבו להו [להם] החיצונות בהדי [עם] האמצעית, הויא להו חדא [נעשו להן כאחת], שנעשו כולם כאילו דרים באמצעית ומן הדין שיהיו כולן מותרות זו עם זו!
The mishna taught: If the residents of the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, it is permitted to carry from the middle one to the two outer ones, and it is permitted to carry from the middle one to the two outer ones. And it is prohibited to carry from one of the two outer courtyards to the other, as they did not establish a joint eiruv. The Gemara asks: Why is it prohibited? Since the residents of the outer courtyards established an eiruv with the middle one, they are as one, and consequently, they should all be permitted with one another.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אָמַר רַב יְהוּדָה דכְּגוֹן שֶׁנָּתְנָה אֶמְצָעִית עֵירוּבָהּ בָּזוֹ וְעֵירוּבָהּ בָּזוֹ.

Rav Yehuda said: The mishna is referring to a case where the two outer courtyards did not place their eiruv in the middle courtyard; rather, to a case where the residents of the middle courtyard placed its first eiruv in this courtyard and its second eiruv in that courtyard, so that the eiruv of each of the other courtyards is not in the middle courtyard.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנתנה אמצעית עירובה בזו ובזו – דדמיא אמצעית כאילו דרה בהן ואין דיורי חיצונות באמצעית למימרא דכי הדדי נינהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה: כגון שלא הניחו שתי החיצוניות עירובם באמצעית אלא להיפך שנתנה אמצעית עירובה בזו עם אחת, ועירובה בזו עם אחת, נמצא שהאמצעית לא נעשתה מקום עירוב של כל החצירות.
Rav Yehuda said: The mishna is referring to a case where the two outer courtyards did not place their eiruv in the middle courtyard; rather, to a case where the residents of the middle courtyard placed its first eiruv in this courtyard and its second eiruv in that courtyard, so that the eiruv of each of the other courtyards is not in the middle courtyard.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁנָּתְנוּ עֵירוּבָן בָּאֶמְצָעִית הכְּגוֹן שֶׁנְּתָנוּהוּ

And Rav Sheshet said: Even if you say that the residents of each of the outer courtyards placed their eiruv in the middle courtyard, they are still not considered a single courtyard, as we are dealing with a case where they placed each eiruv
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורב ששת אמר דאפילו תימ׳ שנתנו החיצונות עירובן באמצעית משכחת לה שפיר דשתי החיצונו׳ אסורו׳ זו עם זו כגון שנתנוהו בשני בתים דהשתא אין לשתי החיצונות דיור אחר ופרכי׳ אדרב ששת כמאן כב״ש דתנן חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים – פי׳ חמשה בתים שבחצר שגבו עירובן מכל א׳ וא׳ ונתנוהו בשני כלים ב״ש אומר אינו עירוב וב״ה אמר הרי זה עירוב וקס״ד דסתמא קתני דכל ב׳ כלים א״נ דבשני כלים היינו בשני בתים דמסתמ׳ אלו הניחוהו בבית אחד לא היו מניחין אותו בשני כלים ולהכי פרכי׳ דא״כ לפוסאהא דרב ששת אתיא מתני׳ כב״ש ודלא כב״ה והא לא אפשר. ופרקי׳ דאפילו תימא ב״ה עד כאן לא שרו ב״ה אלא בבית אחד אבל בשני בתים מודו דלא הוי עירוב ומסתברא ודאי דרב ששת אית ליה דרב יהודה ולית ליה מאי דהקשו לקמן עלה דרב יהוד׳ כי הוא לא בא אלא לחדש ולהוסיף דמשכחת לה למתני׳ בשנתנו עירובן באמצעית והכי מוכח בהדיא לישנא דקאמר אפילו תימא שנתנו עירובן. אבל רב יהודה לית ליה דרב ששת דא״כ לא הוה מוקים לה מתני׳ בשלא נתנו באמצעית דהא פשטא דמתני׳ ואורחא דמילתא הכין הוא ליתן באמצעית וכדמוכח ממאי דפריך תלמוד׳ בהדיא ואמאי כיון דעירובן חיצונו׳ עם האמצעית הויין לה חדא דקושיין הוי משום דקס״ד דבאמצעית הניחו עירובן אלמא סתמא דמילתא הכין וכיון דנאיד רב יהודה מהכי ואוקמא באוקמתא אחריתי הא ודאי לית ליה דרב ששת. ומיהו לאו משום דס״ל דבשני בתים דינם כבית אחד דהא רב יהודה גופיה אמר לקמן בשמעתין דאפילו בשני כלים לא שרו ב״ה אלא בדמלייה לחד מנא ואייתר וכ״ש דאית ליה דבשני בתים אין עירובו עירוב אלא היינו טעמ׳ דרב יהודה לית ליה כרב ששת משום דסבר לה כדפריך תלמודא לקמן עלה דרב ששת דכל כה״ג כלן אסורות דה״ל כחמשה ששרויין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב ואע״ג דרב ששת תריץ דאם אמרן דיורין להקל לא יאמרו דיורין להחמיר רב יהודה לית ליה ההוא אלא קסבר דאמרו דיורין להקל לא יאמרו דיורין ולהחמיר כן פירשו בתוס׳ והוא הנכון: וכרב ששת קי״ל דקיימא לן הלכה כדברי המקיל בעירוב: ועוד דרב יהודה ורב ששת הלכה כרב ששת לפי מה שכתוב בסדר הגאונים ז״ל. ודברי הר״ז הלוי בזה אינם מכוונים שהוא סובר דרב ששת לית ליה דרב יהודה ורב יהודה אית ליה דרב ששת והלכה כרב יהודה לקולא: ואלו דברים של תימא גדול.
ורב ששת אמר: אפילו תימא [תאמר] שנתנו החיצוניות עירובן באמצעית ובכל זאת לא נעשו כולן כאחת, כגון שנתנוהו לעירוב
And Rav Sheshet said: Even if you say that the residents of each of the outer courtyards placed their eiruv in the middle courtyard, they are still not considered a single courtyard, as we are dealing with a case where they placed each eiruv
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין מח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין מח., ר׳ חננאל ערובין מח., רי"ף ערובין מח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י ערובין מח., תוספות ערובין מח., בעל המאור ערובין מח. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ערובין מח. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ספר הנר ערובין מח. – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין מח., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין מח., רשב"א ערובין מח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין מח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין מח., מהרש"ל חכמת שלמה ערובין מח., מהרש"א חידושי הלכות ערובין מח., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין מח.

Eiruvin 48a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 48a, R. Chananel Eiruvin 48a, Rif by Bavli Eiruvin 48a, Rashi Eiruvin 48a, Tosafot Eiruvin 48a, Baal HaMaor Eiruvin 48a, Raavad Katuv Sham Eiruvin 48a, Sefer HaNer Eiruvin 48a, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 48a, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 48a, Rashba Eiruvin 48a, Meiri Eiruvin 48a, Ritva Eiruvin 48a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 48a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 48a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 48a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144