×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נדרים ס״ו.גמרא
;?!
אָ
לוֹמַר שֶׁאֵין מְקָרְעִין שְׁטַר כְּתוּבָּה.: מתני׳מַתְנִיתִין: אפּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים אוֹתָן הַיָּמִים מוּתָּרִין וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים אֲסוּרִין עַד שֶׁבָּא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד בשֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ. כֵּיצַד גאָמַר קוּנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן הוּתְּרוּ כּוּלָּן. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כּוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין (הוּתַּר הָאֶמְצָעִי הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מוּתָּר הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה אָסוּר). שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָזֶה קׇרְבָּן וְלָזֶה קׇרְבָּן צְרִיכִין פֶּתַח לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. דקוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִים אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא הַמְיוּשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִים הוּתַּר בִּמְיוּשָּׁן וְלֹא בִּמְיוּשָּׁן בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכׇל הַיַּיִן קוּנָּם בָּצָל שֶׁאֵנִי טוֹעֵם שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב אָמְרוּ לוֹ הֲלֹא הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב הוּתַּר בַּכּוּפְרִי וְלֹא בַּכּוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר אֶלָּא בְּכׇל הַבְּצָלִים מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִתִּירוֹ ר״מרַבִּי מֵאִיר בְּכׇל הַבְּצָלִים.: גמ׳גְּמָרָא: הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין מַאן תַּנָּא. אָמַר רָבָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.: קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם וְכוּ׳.: וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵין רַע אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא וְעוֹד יָפֶה קָתָנֵי.: קוּנָּם בָּצָל שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שֶׁהַבָּצָל וְכוּ׳.: וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵין רַע אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא וְעוֹד יָפֶה קָתָנֵי.: מתני׳מַתְנִיתִין: הפּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו אוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ כָּךְ הִיא וִוסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יְהוּ אוֹמְרִין בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר ה״זהֲרֵי זֶה מוּתָּר.: קוּנָּם שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה וַהֲרֵי הִיא נָאָה שְׁחוֹרָה וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה קְצָרָה וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה מוּתָּר בָּהּ לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂת נָאָה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂת לְבָנָה קְצָרָה וְנַעֲשֵׂת אֲרוּכָּה ואֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָיה וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִיפּוּהָ אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי מִזּוֹ נָדַרְתָּ אָמַר לוֹ לָאו וְהִתִּירָהּ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּולְתָּן וּכְשֶׁמֵּת ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל {שמואל ב א׳:כ״ד} בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל שָׁאוּל בְּכֶינָה.: גמ׳גְּמָרָא: מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֲפִילּוּ כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂת נָאָה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂת לְבָנָה קְצָרָה וְנַעֲשֵׂת אֲרוּכָּה מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִיפּוּהָ וְכוּ׳מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
פותחין בימים טובים ובשבתות – פירוש כגון שאסר עליו מאכל ימים רבים סתם ויש בכללן שבתות וימים טובים והוא היה סבור שאין הם בכלל נדרו ואמרו לו אילו היית יודע שתהא אסור אף בשבתות וי״ט כלום היית נודר כן סתם ואמר להם לא הייתי נודר כן אלא הייתי מפרש ימי החול בלבד.
בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרים – פירוש לפי שהן כנדר טעות שלא היה סבור שיאסר בהן ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר׳ עקיבא ולמד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו. פירוש כשנדר נדר אחד דרך כלל על פרטים רבים ולא אמר משמעות נדר לכל אחד ואחד כגון זה שנדר לכל ימות השנה כשהותר מקצתו לפי שנמצא טעות או על ידי היתר חכם שעוקר הנדר מעיקרו הותר כולו בלא פתח אחר ולאפוקי נדוי או חרם בית דין שאף על פי שהותר מקצתו לא הותר כולו לפי שאין ההיתר בא על ידי פתח וחרטה ואינו עוקר מתחלתו.
כיצד אמר קונם שאני נהנה לכלכם הותר אחד מהם הותרו כלם קונם שאני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כלם הותר האחרון האחרון מותר וכלם אסורין – ואוקימנא בפרק ארבעה נדרים כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני שהרי האחרון תלוי בשלפניו ואין הראשון תלוי בשלאחריו ולפיכך כשהותר הראשון הותרו כלם וכן כשהותר הב׳ הותר השלישי אבל הותר האחרון הוא לבדו מותר ואילו לא התפיסן זה בזה אלא שאמר קונם שאני נהנה לפלוני ופלוני ופלוני למ״ד כללא הוי וחד נדרא חשיב כל שהותר אחד מהם ואפי׳ האחרון הותרו כולן. דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. ולמ״ד פרטא הוי. הוה ליה נדרא לכל חד וחד ואף על פי שהותר אחד מהן בין ראשון בין אמצעי בין אחרון לא הותרו השאר שאין זה נדר שהותר מקצת מכללו הותר כולו.
והא גופא פלוגתא דר׳ יהודה ור״ש היא דר׳ יהודה סבר דכי האי גונא בווי״ן פרטא הוי דאף על גב דאמרינן בעלמא וי״ו מוסיף על ענין ראשון הכא נמי מוסיף הוא והוי״ו הזאת מוסיף על הנדר שהזכיר מתחלה כאילו אמר קונם לזה וקונם לזה ור״ש סבר כללא הוי שהוי״ו הזאת אל זה קמא קאי שכולל כלם בנדר אחד עד שיאמר נדר לכל אחד ואחד בפירוש ומתני׳ דהכא כוותיה דקתני סיפא שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד ומשמע דדוקא שהזכיר קרבן לכל אחד ואחד הא לאו הכי אלא דאמר לזה ולזה ולזה כללא הוי וכשהותר אחד מהן יצאו כלם בפתח שלו ולהכי אוקימנא בגמ׳ כר״ש ובמסכת קידושין (דף מד. ודף מו.) נמי גבי התקדשי לי בתמרה זו איכא סתמא כר״ש מיהו התם בשבועות (דף לו: לח.) דהוי עיקר פלוגתייהו רהטא כולה סוגיין דלא כר״ש ואיכא סתמא דלא כוותיה וההיא עיקר ועלה סמכינן דהא הכא אפשר דהוי קמייתא והוה ליה סתם ואח״כ מחלוקת שאין הלכה כסתם וכיון דכן הדרינן לכללא דר׳ יהודה ור״ש הלכה כר׳ יהודה וכן דעת מורי הרב נר״ו כדכתיבנא התם וכן פסק שם רבינו מאיר הלוי ז״ל דלא כר״ש אבל רבינו הגדול ז״ל פסק בכאן בהלכותיו כר״ש משום דסתם מתני׳ כוותיה.
גמרא כתב רבינו ז״ל אוקימנא בפרק ארבעה נדרים כר״ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל א׳ ואחד. פירוש דתנן התם בפרק שבועת הפקדון (דף לו:) לענין קרבן שבועת הפקדון שהוא בכופר ונשבע והודה היו חמשה תובעין אותו ואמר שבועה שאין לך בידי כלום ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר״ש אומר אינו חייב אלא אחת עד שיאמר בפי׳ שבועה לכל אחת ואחת וכתב רבינו ז״ל ואשכחן מאן דפסק שאני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כלם הותר האחרון האחרון מותר וכלן אסורין לזה לזה לזה בלא ווי״ן צריכין פתח לכל אחד ואחד אלמא קסבר האי מרבנן ז״ל דכי אוקימנא בגמרא בשתלאן זה בזה לאו דוקא דאמר בהדיא פלוני כפלוני אלא דמסתמא נמי נעשה כמי שתלאן זה בזה וקא פסק בפלוגתא דכלל ופרט דלא כר״ש פירוש אלא כר״מ דאמר דכל היכא דאיכא ווי״ן הוי כללא וכי ליכא ווי״ן הוי פרטא כדאיתא התם ואנן לא סבירא לן הכי לא כפסקא דיליה ולא כפירושא דיליה פי׳ לא במאי דפסיק בלא לך לא לך ולא במאי דפריש הכא במתני׳ דנעשה כמי שתלאן זה בזה קאמרינן חדא דהא גמרא בהדיא קאמר כגון שתלאן זה בזה כלומר שאמר כן בפי׳ דאי לא הוה ליה למימר בהדיא נעשה כמי שתלאן ואפילו נימא בתולה אותן זה בזה הוה אפשר דנעשה כמי שתלאן זה בזה כדאמרינן התם (בגיטין עג: יבמות כה:) באומר מעת שאני בעולם דבעי למימר נעשה כאומר ואיכא דכוותה במכילתין לעיל (ריטב״א נדרים סוף פרק א׳) אבל השתא דאמר כגון שתלאן זה בזה ודאי דוקא משמע ועוד דאי האי לישנא דאיכא ווי״ן ה״ה כתולה וכולהו לבד מקמא נתפסין נינהו התם גבי שבועה לא לך ולא לך ולא לך בין לרבי יהודה דאמר חייב על כל אחת ואחת בין לר״ש דאמר אינו חייב אלא אחת לא הוה להו למימר הכי אלא לומר שאינו חייב אלא על הראשונה בלבד דשארא נתפסין נינהו ולא לך כדקאמר קאמר וכן בהיה חבירו תובעו ואמר שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה נימא דה״ק שבועה שאין לך פקדון ותשומת יד כפקדון וגזל כתשומת יד ואבדה כגזל ולא ליחייב אלא על קמא בלחוד היכא דאית ביה בלחודיה שוה פרוטה דאילו אידך נתפסין נינהו ולא מצטרפי לקמא ולא מיחייב עלייהו דנתפסין בלחוד נינהו וכן היכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ורמונים או שלא אשתה יין ושמן ודבש נימא דלא מיחייב אלא על קמא ושארא נתפסין נינהו דהא אמרת דכי איכא ווי״ן באומר זה בזה הוא דהוי כשבועה כדכתיבנא בפרק ואילו מותרין (דף יד.) ואנן לא תנן הכי התם בשבועה אלא חייב על כל אחת ואחת אלא ודאי ש״מ דלא הוי מתפיס עד דפריש בהדיא זה כזה ובודאי דוקיא דמילתא הכי הוא דכיון דאיכא ווי״ן חשיב פרטא משום דאמרינן וי״ו מוסיף על ענין ראשון הוי כאומר ושבועה לא לך וגבי קונמות נמי וי״ו מוסיף על ענין ראשון וכמאן דקאמר קונם לזה וקונם לזה הוא ולקי תרתי והיכי איפשר לענין היתר דזה כזה קאמר ונימא דהותר הראשון הותרו כלם הא ודאי ליתא וכי תימא דבנזירות (נזיר דף כ:) קתני שאם אמר אחד הריני נזיר ושמעו חביריו ואמר כל א׳ מהם זה אחר זה ואני ואני הותר הראשון הותרו כלם דאלמא כל חד וחד בדחבריה מתפיס איכא למימר דלא דמיין כלל דהתם חד מבתראי לא אדכר בפומיה נזירות כלל הילכך כי קאמר ואני אדחבריה מיתפיס למימר דליהוי כותיה הילכך כי ליתיה לקמא ליתנהו לבתראי דתלו ביה אבל הכא האי דאמר לבסוף ולזה ולזה איהו גופיה אמר בפומיה מעיקרא קונם שאני נהנה וכי אמר בתר הכי ולזה ולזה קאי אקונם דקאמר וכאילו אמר בהדיא קונם בכל חד וחד.
ואשכחן נמי בתלמוד ירושלמי בפרק שבועת הפקדון דהיכא דאמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורים וכוסמין ונמצא שאין בידו חטים אינו פטור על השאר ואפילו לר״ש היכא דאית בהו שוה פרוטה אלא במתפיס בפי׳ שאמר שעורים יהו כחטים וחטים יהיו ככוסמין והכי נמי איתא בנזירות אלמא כל היכא דאיהו אמר מעיקרא שבועה או קונם כי אמר בתר הכי כך וכך לא חשיב מיתפיס עד דפריש הכי בהדיא דלימא זה כזה ומאי דפסיק נמי דכי אמר לזה לזה לזה בלא ווי״ן הוי פרטא וצריך פתח לכל אחד ואחד ליתא דהא אזלא כר׳ מאיר דס״ל הכי כדאיתא בפ׳ שבועת הפקדון (דף לח.) ובודאי דליתא לדר׳ מאיר במקום רבי יהודה ור״ש דהא קיימא לן דר״מ ור׳ יהודה הלכה כרבי יהודה כ״ש דהכא (נמי) פליג עליה נמי ר״ש אלא עיקר פיסקא או כר׳ יהודה או כר״ש.
וכתב מרן ז״ל עיקר פסקא דוקיא כר׳ שמעון וכדכתיבנא.
גרסי׳ במסכת תענית פרק מאימתי מזכירין תניא להן כל איניש די איתא עלוי מן קדמת דנא ייסר. פי׳ גבי ימים טובים הכתובים במגילת תענית איתנייה שאותן ימים טובים שתקנו חכמים הם אסורין בהספד ובתענית וקאמר שאם יש על שום אדם קבלת תענית מן קדמת דנא יאסר באכילה ובשתייה כדמפרש ואזיל כיצד יחיד שקבל עליו תענית כל השנה כלה ופגעו בו ימים טובים הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו. פירוש שכבר היה מקובל עליו תענית יום זה קודם שגזרו עליו חכמים שיהא יו״ט והיינו מאותם שהיו בדור ההוא תדחה גזרתנו מפני נדרו שאין כח בגזרת חכמים לבטל נדר שהיה מקובל עליו מקודם לכן ואם גזרתנו קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו כלומר שאם אחר שגזרו חכמים אותן ימים טובים קבל עליו להתענות אף על פי שקבל עליו קודם שיגיע אותו היו״ט לא יאסר בתעניתיה ומסתברא דטעמא דמילתא משום דקי״ל לוה אדם תעניתו ופורע ואפי׳ כשקבל עליו יום ידוע כדמוכח בפ׳ יציאות השבת (דף יא.) מההיא עובדא דרב [יהושע] דעבדו ליה עגלא תילתא ולא אכל ואמר בתעניתא יתיבנא א״ל לוזפיה מר וליפרע דהא אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע א״ל בתענית חלום יתיבנא ואם אי׳ דבשקבל עליו יום ידוע אסור ללוותו מאי האי דאמרי ליה ולוזפיה מר וליפרע דילמא יום ידוע היה מקובל עליו אלא ודאי (אפילו במקבל) דהא דרב אפילו במקבל יום ידוע הוא וטעמא דמילתא משום דקבלת תענית אינו נדרי איסור ולא ידות נדרים לאסור עליו מאכל ומשתה באותו יום אלא צערא הוא דקביל עליה לעשות מצות תשובה באותו יום ואין במשמע שיהא זה נדרי הקדש ג״כ לעשות זה באותו יום עצמו אם יוכל או ביום אחר ואפילו לעשות הנאה לחבירו מחליפו ביום אחר כדאמר ליה ולוזפיה מר וליפרע כדי שנשמח עמך ואם לאו דהוה תענית חלום הוה עביד דליכא קפידא בהכי ודמיא קצת למאי דאמרינן (ערכין דף ו.) גבי סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה דלא קפידא באותו סלע יותר מסלע אחרת ורשאי ללוותה לפי שעה וליתן אחרת במקומה הכי נמי לא שנא. והיינו דאמרינן עלה במסכת תענית (דף יב:) בטעמא דמילתא וכי נדר הוא ובלישנא בתרא אמרינן לא יהא אלא נדר כלומר אפי׳ היה נדר מצינו לו היתר כ״ש זה שאינו נדר כלומר נדר איסור אבל ודאי נדר הקדש הוא והשתא היינו טעמא דתניא בהא ברייתא שאם גזרת חכמים קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם ואילו היו נדרי איסור ממש והא קי״ל דנדרים חלין אפילו על שבתות וי״ט כדאיתא לעיל (נדרים טז: סו.) ודין הוא דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות לבטל מצות עשה או לקיימם משום דחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה אלא ודאי כל בנדר גמור כשם שחל נדר על שבתות כ״ש שהוא חל על ימים טובים של דבריהם אלא דהכא משום דלא הוי נדר גמור דאפילו לדבר הרשות רשאי ללותו הוא שילוה אותו מפני מצות חכמים דהיינו ימים טובים של מגילה.
ר׳ חזקיה ור׳ יודן תרויהון אמרין ר׳ ירמיה בשם ר׳ אבא חד אמר מתענה ואינו משלים וחרנא אמר היה לוקה ואינו צריך היתר חכם כלומר שאוכל בו ביום בלא היתר חכם שאינו נדר אלא קבלת תענית בעלמא אלא שהיה לוקה מכת מרדות של דבריהם מפני שהוציא בפיו קבלה לשוא וכן אמר במקבל להתענות בי״ט ושבת שהיה לוקה מכת מרדות ואוכל ושותה והא דלקי בשקבל עליו דרך קפידא לאותו יום שאין לו תשלומין ואפ״ה ידחה נדרו מפניהם מיהו היינו ביחיד אבל צבור שגזרו תענית על הצרות ופגעו בהן ימים טובים של מגילת תענית אין מפסיקין שאין כח בתקנה זו לעקור תענית שגזרו צבור והרי זה נכון מפי מורי נר״ו.
כתב רבינו ז״ל איכא מאן דפריש וכו׳ ומפורש הוא בעצמו מתוך מה שכתבנו.
מתני׳ פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואומרים לו אילו היית יודע בשעה שנשבעת לגרש את אשתך שלמחר אומרים עליך כך ווסתו של פלוני שמגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרים בנות גרושה הן ומה ראתה אמן של אלו להתגרש כלומר ודאי לא היה בעלה מגרשה אלמלא מצא בה ערות דבר וזה קלון לבנותיך שיאמרו כאמה בתה ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר הרי זה מותר – פי׳ שמתירין לו בפתח זה. קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה מותר – פי׳ אפי׳ בלא פתח היתר דנדר טעות הוא וכדמפרש ואזיל לא מפני שהיתה כעורה ונעשית אחר כך נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה דא״כ הוה ליה כעין נולד ואין מותר מאליו אלא שהנדר טעות שנמצא דלא היתה כדבריו בשעה שנדר ואע״ג דהא תנא ליה נדרי טעות (דף כה:) אפשר דהא עדיפא ליה דלא מוכחא מינתא כולי האי דהוי קפידא אלא כמראה מקום ותנא לה התם לאפוקי מפלוגתא דרשב״ג דשרי אפילו בכעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה דחשיב ליה כתולה נדרו בדבר ורבנן פליגי עליה. ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר׳ ישמעאל וייפוה – פי׳ שקשטוה בבגדים ובקשוטי הנשים א״ל רבי ישמעאל בני מזו נדרת א״ל לאו והתירו ר׳ ישמעאל. פירשו בו שהתירו שלא על ידי פתח דלא הוי נולד אלא כתולה נדרו בדבר ורבנן פליגי עליה דסברי דלא חשיב תולה נדרו בדבר אלא בשתלה בדבר שהיה ונסתלק לגמרי כגון מת הכלב ונהרג הנחש או רשע ועשה תשובה גמורה משא״כ בזו ומודים חכמים שע״י פתח זה מתירין לו ולפום מאי דפרישית לעיל דלרבנן אפילו בהנהו דלעיל בעי פתח אלא שפותחין לו בדבר ההוא בהא דהכא היה מתיר ר׳ ישמעאל בלא פתח כלל דחשיב ליה כנדר טעות שהוא היה סבור שלא יסתלק כיעורה ע״י תכשיטי הנשים ותמרוקיהן ולא חשיב נולד שהרי דרך הנשים להתקשט ורבנן חשיבי ליה כתולה נדרו בדבר ואין מתירין לו אלא בהתרת חכם ע״י פתח זה כנ״ל. מעשה לסתור – פי׳ דמעיקרא אמר רב דכעורה ונעשית נאה אינו מותר והדר אמרת דמותר ופרקינן חסורי מחסרא והכי קתני והלכתא כרבנן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×