גמרא
פירוש
אֶלָּא אֵיפוֹךְ אֲפִילּוּ בְּאִיסּוּרָא לֵית לֵיהּ.
מַתְקֵיף לֵיהּ רָבִינָא וּבְאִיסּוּרָא לֵית לֵיהּ אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁתוּיֵי יַיִן וּפְרוּעֵי רֹאשׁ דִּבְמִיתָה הָכִי נָמֵי דְּלֵית לֵיהּ הדרן עלך שבועת העדות
פרק ה – שבועת הפקדון
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ה״ג לעולם איפוך כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה, ודקא קשיא לך סוטה ועדיםא איסורא דאית ביה ממונא שאניב – וכן גריס רש״י ז״ל.ג ולשון מר רב יהודהד גאון ז״ל מוגה בספרים לא אתמר בלא איפוך, משום שתויי יין לרבנן וכן פירש״י ז״ל.ה ויש עוד טעם אחר דכיון דבסוטה לית ליה כדרבי תנחום, וטעמא משום דאית ביה ממונא, אף בעדים נמי משמע לן דלית ליה, (ראיה) דאית בהו ממונא שעל עסקי ממון הם באים. ויש נוסחאות שכתוב בהן לעולם לא תיפוך, וכי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה, ודקא קשיא לך סוטה איסורא דאית ביה ממונא שאני, וכן [נראה] גירסת ר״ח ז״ל,ו ופירוש׳ דעדים כיון דלדידהו איסורא אית בה ולא מיחייבי ממונא, איסורא מיקרי.ז ואי קשיא לך שתויי יין לרבנן.ח הא דפטרי רבנן הכא לאו משום דלית להו מכלל לאו אתה שומע הן, אלא דהכי משמע להו אם תעיד יברכך ואם לאו איני אומר שיברך ולא שיקלל,ט וכן וייטיב לך אם תעיד ואם לא תעיד איני מתפלל שייטיב ולא שירע, וכדאמרינן במסכת קידושיןי אם תטיב אגרא ואם לא תטיב לא אגרא ולא דינא, ולהאי פירושא באל יכך לא פליגי רבנן, והשתא לא קשיא מאי דקא מקשינן לעילכ דרבנן אדרבנן. ואי קשיא לך הא דאמרינן אלא איפוך ואפילו באיסורא לית ליה ואקשינן משתויי יין, דילמא לעולם אימא לך איפוך וחכמים מחייבין ורבי מאיר פוטר, וכי פטר איברכך וייטיב לך וטעמא כדפרישנא לרבנן. לא קשיא, משום הכי אמרי׳ איפוך משום דקס״ד דבאיסור׳ לית ליה וכדר׳ תנחום ועלה דייקינן משתויי יין. ומיהו בתוספתאל תני רבי יהודה פוטר [אפי׳] אאל יכך.מ ואיכא לפרושי דבהכי פליגי, רבי מאיר סבר עדים איסור׳ גרידא הוא לדידהו ואית לן מכלל לאו אתה שומע הן, ורבנן סברי כיון דאית בה צד ממון מתנאי בני גד ובני ראובן גמרינן, ולית לן מכלל לאו אתה שומע הן, ודלא כרבי חנינא בן גמליאלנ כדפירש הרב אב ב״ד ז״ל. ולי נראה דטעמא דרבנן [אי] פטרי לא קשיא לן בכולא שמעתין, דודאי לאו משום דלית להו מכלל לאו אתה שומע הן, אלא משום דבעו קרא כדכתיב ושמעה קול אלהס ולא ששמעה קול ברכה ולמדה אלא מן הכלל.ע ואסיקנא דבאיסורא אית ליה לרבי מאיר – ואי קשיאפ לך הא אמר לא חולין לא אוכל לך מותר במס׳ נדרים.צ לא קשיא ההיא נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא דקא אסר חפצא עליה, וכן בגיטין ובקידושין דבעינן תנאי כפול, כדאמרינןק אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אי לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט, ואם לא מתי לא יהא גט משום תנאי כפול אלמא בעינן תנאי כפול בגיטין וקידושין, משום דאיסורא דאית ביה ממונא הוא דהיינו כתובה ותנאיה. ורבינו הגדול ר׳ יצחק ז״ל כתב בתשובותיור דכי בעינן תנאי כפול הני מילי בגיטין וקידושין, אבל בדיני ממונות לא בעינן תנאי כפול. והשיבו עליו מזו השמועה דאסיקנא דכי אית ליה באיסורא, אבל בממונא תנאי כפול בעינן, וגיטין וקידושין משום ממונא דאית בהו הוא דבעינן תנאי כפול. ואני משיב על המשיבים שהיה להם להשיב מעיק׳ הכתוב, דכי כתיבש תנאי בני גד ובני ראובן בממונא הוא דכתיב. אבל צריכין הן למודעי בדברי רבינו הגדול ז״ל וכך הוא, דאנן לא קיי״ל כרבי מאיר דבעי תנאי כפול משום דיחידאה הוא ולא סבירא לן כותיה,ת אלא מיהו בגיטין וקידושין חיישינן לדרבי מאיר לחומראא מתקנת שמואל בגיטין, ומיהו ודאי רבי מאיר כי אמרה למילתיה בממונא או באיסורא דאית ביה ממונא קאמר, אבל אנן לא קיי״ל כותיה אלא דחיישינן למילתא באיסורא דאית ביה ממונא ולחומרא, וכדאמרינן התםב אתקין רבג בגיטין מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי, דאיהו גופיה פסק כוותיה בבבא בתראד וכבר כתבה רבינו ז״ל בהלכותיו,ה כנ״ל.ו ומצאתי לרב רבי שמואל רומרוגי ז״ל בפירושיו בפרק יש נוחליןז בלשון הזה, ואע״ג דלגבי גיטין קי״ל כרבי מאיר דבעי תנאי כפול, כדאמרינן בפרק מי שאחזוח אתקין שמואל כו׳, הני מילי לענין גיטין וקידושין הוא דבעינן תנאי כפול לכתחילה לרוחא דמילתא, דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן, ומיהו [לגבי] דיני ממונות לא בעי׳ תנאי כפול, אלא גלויי דעתא בעלמא דתנאי הויט אפילו היכא דלא פריש כלום ואיכא למיתלא באומדן דעתאי בפירקא דלעיל גבי דינין הרבה, כגון הכותב נכסיו לאשתו,כ ולקמן בפרק מי שמתל גבי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, וגבי מי ששמע שמת בנו כו׳.מ ואתה יכול ללמוד שאף דעת רבינו הגדול ז״ל כן, דכי תקין שמואל בגיטא דשכיב מרע תנאי כפול לרוחא דמילתא הוא דחש לדר״מ ולחומרא, ולאו משום דקי״ל כותיה, [ויפה כיון]. סליק פירקא בס״ד פרק חמישי: שבועת הפקדון [שבועת הפקדון כו׳] ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף סלעיםנ – גמר לה בסיפראס בגזירה שוה דערכך ערכך, מה ערכך האמור בפרשת מעילות אשם בכסף שקלים, דכתיבע בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם, אף זה כן,פ ואשם תלוי נמי גמר התםצ מגזירה שוה דערכך ערכך,ק והכי נמי איתא בפרק דם שחיטה.ר ואיכא התם מאן דלית ליה ג״ש, וגבי אשם תלוי גמר לה מדכתיבש ואם נפש, וילמד תחתון מעליון, וגבי אשם גזלות נפקא ליה מוזאת תורת האשםת תורה אחת לכל האשמות, מה אשם מעילות בכסף שקלים אף אשם גזילות בכסף שקלים, אבל גבי אשם תלוי ליכאא למיגמרה מהכא, דהוה אמינא שלא תהא ספיקו חמור מודאו דאלו ודאו אשםב בת דנקא, וספיקו היאך אפשר דצריך אשם בכסף שקלים, לפיכך צריך יתורא דקראי למגמרה, והכי איתא בהדיא בפרק דם שחיטה.גמהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א לפנינו לא כתוב עדים, אך כ״ה גם ברשב״א ובריטב״א בשם רש״י והגאונים, ובחי׳ הר״ן ובר״ן נדרים יא, א. ובגליון הש״ס שם כתב: דצ״ל דבסוטה לית ליה. ולפי המבואר כאן צריך להגיה גם ״ועדים״.
ב לפנינו במקום שאני, כתוב: הוא.
ג בד״ה ה״ג.
ד בכי״ל ובכי״נ: יהודאי, במקום רב יהודה.
ה בד״ה ושאני, שמצא כן בלשון בבלי בספרים ישנים, ובראב״ן מבואר דלא גריס לעולם איפוך, אך פירש דכן ס״ל השתא, דמפכינן.
ו ממה שפי׳ דעדים איסורא הוא, והרשב״א כתב דכ״ה גירסת ר״ח, וראה תוס׳ ד״ה ה״ג, וצ״ע. וראה תוס׳ הרא״ש. (וכ״ה גירסת כ״י פלורנץ מובא בדק״ס אות צ).
ז וכן פי׳ בתוספת חביבי הלוי הביאו הראב״ן, ועיי״ש שדחה פי׳ זה וז״ל: ולא היא דאי לית ביה ממונא לגבי עדים, אית ביה ממונא לגבי תובע עיי״ש.
ח בתוספת חביבי הלוי תירבו דחכמים פוטרין, דאפי׳ באיסורא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן, ומתני׳ דשתויי יין ר׳ [מאיר] היא ולא רבנן, ועיי״ש בראב״ן שדחה תירוץ זה.
ט עי׳ ר״ן על המשנה דף טז, א, בדפי הרי״ף, ועי׳ שער המלך פ״ו מאישות.
י סא, ב.
כ בעמוד א בד״ה השתא.
ל בתוספתא שלפנינו במסכתין פ״ב, ז. הגירסא ר״י אומר ייטיב פטורין, ועיין מנחת בכורים.
מ בכי״ל ובכי״נ הגירסא: ר״י פוטר אאל יברכך, וט״ס הוא, ראה רשב״א הערה 23.
נ בקדושין סא, א.
ס ויקרא ה, א.
ע וכ״ה ברשב״א בשם רבנו וכתב שיפה פירש. ועי׳ ריטב״א ד״ה והא לית ליה שהקשה על פי׳ זה.
פ וכן הקשה ר״ת בתוס׳ ד״ה ה״ג, וכ״ה ברשב״א בריטב״א ובחי׳ הר״ן, ובר״ן ובתוס׳ נדרים יא, א, וכן הקשה הראב״ן, ותירץ דנדרים נמי אית ביה ממונא דאוסר ממון חברו על עצמו או על חברו וכו׳.
צ יא, א; יג, ב.
ק גיטין עה, ב.
ר תשובות הרי״ף סי׳ לא, ועי׳ רמב״ם פ״ג מזכיה ומתנה ה״ח, ובהשגות הראב״ד שם.
ש במדבר לב, כ. ולהלן.
ת והראב״ן כתב דקיי״ל כר״מ, הבאנוהו בהערה 213.
א ראה רשב״א.
ב גיטין פה, ב.
ג לפנינו: רבא, ועיי״ש במסורת הש״ס.
ד קלו, א. ועי׳ רשב״ם שם ד״ה מוכיח.
ה שם סב, ב. בדפי הרי״ף עיי״ש.
ו = כך נראה לי, (בכי״ל ובכי״נ כתוב: כך נראה) וכ״כ הרשב״א הריטב״א וחידושי הר״ן.
ז בבא בתרא קלז, ב, ד״ה אם לאו. וכ״כ רבנו בחי׳ שם לפרש את דברי הרי״ף, וכן בחי׳ לגיטין עה, ב, עיי״ש.
ח גיטין עה, ב.
ט ברשב״ם שם יש תוספת דברים הנוגעים לסוגיא שם.
י אזלינן בתר אומדן דעתא.
כ בבא בתרא קלא, ב.
ל שם קמח, ב.
מ שם קמו, ב.
נ לפנינו: שקלים.
ס ויקרא ה, פרק כב, יד.
ע ויקרא ה, טו.
פ ובפקדון כתוב בערכך, שם כה.
צ שם פרק כ, יד.
ק באשם תלוי כתוב ערכך שם יח.
ר כריתות כב, ב.
ש ויקרא ה, יז.
ת ויקרא ז, א.
א בנ. כתוב: ליכא, במקום יש, וט״ס הוא.
ב צ״ל חטאת.
ג כריתות כב, ב.
הערות
Gemara
Peirush