גמרא
פירוש
אַחַת לִכְלָל וְאַחַת לִפְרָט וְאַחַת לִדְבָרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דְּבָרִים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טוּמְאָה לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי אחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אחת לכלל ואחת לפרט – לדרוש דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא והנפש אשר תאכל בשר [מזבח השלמים] (ויקרא ז) והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו להקיש אליהם ולומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח (בכלל כל הקדשים אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטומאתו עליו (שם כב) כל הקדשים בכלל).
לדברים שאינן נאכלין – כגון עצים ולבונה שאינן ראויים לאכילה אם אכל מהם בטומאת הגוף חייב כרבנן דמתניתין. ולר״ש – דמתני׳. חד מהאי זוזא – אמרי חדא מילתא ואינך תרי חדא מילתא. חד אמר – חד מהאי זוזא אמר מחלוקת שנחלקו חכמים על רבי שמעון שחייב.
בטומאת בשר – אם אכלן לעצים ולבונה טמאין לוקה משום לאו דוהבשר אשר יגע בכל טמא וגו׳ (ויקרא ז) דאמר מר (חולין דף לו:) והבשר יתירא לרבות עצים ולבונה.
אבל בטומאת הגוף – והן טהורים דברי הכל אינו לוקה דלא איתרבו בה. הכי גרסינן: כיון דקרינן ביה והבשר אשר יגע וגו׳ קרינא ביה וטומאתו עליו ונכרתה – כלומר כיון דבטומאת בשר אמרי רבנן לוקה אעצים ולבונה בטומאת הגוף נמי אית להו דלוקה דהא גבי הדדי כתיבי. אסיפא – אמילתיה דר״ש והכי אמרינן מחלוקת דרבי שמעון אדרבנן דלא לקי בטומאת הגוף דלא רבי רחמנא אבל בטומאת עצמן דרבינהו קרא דברי הכל לוקה. כיון דלא קרינן בהו – בעצים ולבונה לרבי שמעון וטומאתו עליו דטומאת הגוף לא קרינן בהו והבשר אשר יגע וגו׳. לפסולא בעלמא – ומעלה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא הוא והכי אמרי׳ בפסחים (דף כד:) דאין לוקין עליו. מתני׳ לשם זבח – לאפוקי שנוי קדש כגון לשם זבח אחר.
לשם זובח – לאפוקי שנוי בעלים והא ילפינן להו מקראי בפ״ק (לעיל ד:).
לשם אשים לשם ריח – בגמרא מפרש לאפוקי מאי ויליף לה מקרא.
לשם חטא – לשם חטאו שהוא מביאו עליו. אף מי שלא היה בלבו כו׳ – ששחט סתם כשר.
שהוא תנאי בית דין – שישחט סתם כדאמרן בפ״ק (לעיל ב:) התנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו.
שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד – הלכך אי הוה שלא לשמו אע״ג דבעלים אמרי לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתיב המקריב אותו לא יחשב (ויקרא ז). גמ׳ עולה לשם עולה כו׳ – קרא קדריש עולה אשה ריח ניחוח לה׳ (ויקרא א) ואע״ג דלאו בשחיטה כתיב אשכחן ליה בשלמים גבי זביחה והקריב מזבח השלמים אשה לה׳ (שם ג) שתהא זביחה לשם שלמים לשם אשים לשם שם והאי דנקט הכא קרא דעולה משום דכתיבי כולהו גביה וגבי שלמים לא כתיב בההוא קרא לריח ניחוח.
לאפוקי כבבא – ע״מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים קרבוניא״ש בלעז ודוגמתו בעירובין (דף כט:) ונייתי הוגנא דערבתא ונכביב וניכול. אין בהם משום ריח – דכיון דצלאן תחילה חוץ למערכה תו לא מסקי ריחא. הנחת רוח – נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא שאמר ונעשה רצונו. ולא יחללו – אין דבר אחר מחלל את קדשים אלא מי מחללו קדשים מחללין קדשים כדנפקא לן (לעיל ה.) דבמחשבה שלא לשמו מתחללים מושחט אותה לחטאת. טעמא דלא היה בלבו כלל – ששחטו סתם וממילא קרב לשמו. הא לשם חולין כשר ואינו מרצה – וכי אמר רב נמי כשרה ואינה מרצה קאמר.
לשם חולין – שיודע שהיא חטאת ושחט לשם חולין כשרה כדאמרן שאין חולין מחללין קדשים. משום חולין – כסבור שהם חולין פסולה דהיינו מתעסק בדברים אחרים ואינו עסוק בקדשים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לדברים שאינן נאכלין – כגון עצים ולבונה שאינן ראויים לאכילה אם אכל מהם בטומאת הגוף חייב כרבנן דמתניתין. ולר״ש – דמתני׳. חד מהאי זוזא – אמרי חדא מילתא ואינך תרי חדא מילתא. חד אמר – חד מהאי זוזא אמר מחלוקת שנחלקו חכמים על רבי שמעון שחייב.
בטומאת בשר – אם אכלן לעצים ולבונה טמאין לוקה משום לאו דוהבשר אשר יגע בכל טמא וגו׳ (ויקרא ז) דאמר מר (חולין דף לו:) והבשר יתירא לרבות עצים ולבונה.
אבל בטומאת הגוף – והן טהורים דברי הכל אינו לוקה דלא איתרבו בה. הכי גרסינן: כיון דקרינן ביה והבשר אשר יגע וגו׳ קרינא ביה וטומאתו עליו ונכרתה – כלומר כיון דבטומאת בשר אמרי רבנן לוקה אעצים ולבונה בטומאת הגוף נמי אית להו דלוקה דהא גבי הדדי כתיבי. אסיפא – אמילתיה דר״ש והכי אמרינן מחלוקת דרבי שמעון אדרבנן דלא לקי בטומאת הגוף דלא רבי רחמנא אבל בטומאת עצמן דרבינהו קרא דברי הכל לוקה. כיון דלא קרינן בהו – בעצים ולבונה לרבי שמעון וטומאתו עליו דטומאת הגוף לא קרינן בהו והבשר אשר יגע וגו׳. לפסולא בעלמא – ומעלה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא הוא והכי אמרי׳ בפסחים (דף כד:) דאין לוקין עליו. מתני׳ לשם זבח – לאפוקי שנוי קדש כגון לשם זבח אחר.
לשם זובח – לאפוקי שנוי בעלים והא ילפינן להו מקראי בפ״ק (לעיל ד:).
לשם אשים לשם ריח – בגמרא מפרש לאפוקי מאי ויליף לה מקרא.
לשם חטא – לשם חטאו שהוא מביאו עליו. אף מי שלא היה בלבו כו׳ – ששחט סתם כשר.
שהוא תנאי בית דין – שישחט סתם כדאמרן בפ״ק (לעיל ב:) התנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו.
שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד – הלכך אי הוה שלא לשמו אע״ג דבעלים אמרי לשמו לאו מידי הוא דלאו בדידהו תליא מילתא דכתיב המקריב אותו לא יחשב (ויקרא ז). גמ׳ עולה לשם עולה כו׳ – קרא קדריש עולה אשה ריח ניחוח לה׳ (ויקרא א) ואע״ג דלאו בשחיטה כתיב אשכחן ליה בשלמים גבי זביחה והקריב מזבח השלמים אשה לה׳ (שם ג) שתהא זביחה לשם שלמים לשם אשים לשם שם והאי דנקט הכא קרא דעולה משום דכתיבי כולהו גביה וגבי שלמים לא כתיב בההוא קרא לריח ניחוח.
לאפוקי כבבא – ע״מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים קרבוניא״ש בלעז ודוגמתו בעירובין (דף כט:) ונייתי הוגנא דערבתא ונכביב וניכול. אין בהם משום ריח – דכיון דצלאן תחילה חוץ למערכה תו לא מסקי ריחא. הנחת רוח – נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא שאמר ונעשה רצונו. ולא יחללו – אין דבר אחר מחלל את קדשים אלא מי מחללו קדשים מחללין קדשים כדנפקא לן (לעיל ה.) דבמחשבה שלא לשמו מתחללים מושחט אותה לחטאת. טעמא דלא היה בלבו כלל – ששחטו סתם וממילא קרב לשמו. הא לשם חולין כשר ואינו מרצה – וכי אמר רב נמי כשרה ואינה מרצה קאמר.
לשם חולין – שיודע שהיא חטאת ושחט לשם חולין כשרה כדאמרן שאין חולין מחללין קדשים. משום חולין – כסבור שהם חולין פסולה דהיינו מתעסק בדברים אחרים ואינו עסוק בקדשים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush