גמרא
פירוש
מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא א׳:ה׳} וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳ עַד אשֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר.
הדרן עלך בית שמאי
פרק ה – איזהו מקומן
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
למתעסק בקדשים – שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים.
בידינו הוא – ראיה זאת כבר ידענו אותה ומיהו מצוה הוא דנפקא לן ולא עיכוב.
שמעתי שהבעלים מפגלין – בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול.
והקריב המקריב – קרבנו בפרשת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לה׳ (במדבר טו) אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב. ורבי אליעזר פוסל – התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואע״ג דלא איהו שחיט לה פסול. שאין כשר להצניע – במסכת שבת כגון דם נדה או איסור (או) הנאה.
ואין מצניעין כמוהו – שכשר הוא להצניעו אם היה שיעורו אבל שיעורו של זה מועט הוא ואין אדם חושבו להצניעו.
ובא אחר והוציאו – בשבת לרה״ר חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו. ותרוייהו – רבי אליעזר ור״ש בן אלעזר.
השתא בחוץ – בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה.
בפנים – בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא. בפנים הוא דאמר – משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא.
אבל בחוץ – כגון עבודת כוכבים ושבת לא. בעבודת כוכבים מיבעיא – דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים חייב בה רחמנא כדאמרי׳ בארבע מיתות (סנהדרין ס:) זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ עבודות הראויות למקום חייב בהו בעבודת כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי איכא למיגמרה מבפנים. מלאכת מחשבת אסרה תורה – שנסמכה שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת. וזה שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה. מתני׳ קדשי קדשים – כולן בכלל חטאות ואשמות ועולה ושלמי ציבור ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש הלכותיהן.
שחיטתן בצפון – ובגמ׳ מפרש מ״ט לא תנא וקבול דמן ומ״ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא. פר ושעיר של יום הכפורים כו׳ – בגמ׳ יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון.
בכלי שרת – דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי.
הזיה על בין הבדים – עומד בין שני בדי ארון ומזה א׳ למעלה וז׳ למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה.
ועל הפרכת – כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז).
ועל מזבח הזהב – כדכתיב ויצא אל המזבח וגו׳ באחרי מות.
מתנה אחת מהן מעכבת – כדאמרי׳ בפ׳ בית שמאי (לעיל דף לו:).
שירי הדם היה שופך על יסוד כו׳ – יליף בגמ׳.
ואם לא נתן – שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה ובגמ׳ יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו׳. פרים הנשרפים – פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד) וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים.
ושעירים הנשרפים – שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי (שם).
הזיה על הפרוכת – כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו׳ (ויקרא טז).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
והקריב המקריב – קרבנו בפרשת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לה׳ (במדבר טו) אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב. ורבי אליעזר פוסל – התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואע״ג דלא איהו שחיט לה פסול. שאין כשר להצניע – במסכת שבת כגון דם נדה או איסור (או) הנאה.
ואין מצניעין כמוהו – שכשר הוא להצניעו אם היה שיעורו אבל שיעורו של זה מועט הוא ואין אדם חושבו להצניעו.
ובא אחר והוציאו – בשבת לרה״ר חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו. ותרוייהו – רבי אליעזר ור״ש בן אלעזר.
השתא בחוץ – בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה.
בפנים – בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא. בפנים הוא דאמר – משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא.
אבל בחוץ – כגון עבודת כוכבים ושבת לא. בעבודת כוכבים מיבעיא – דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים חייב בה רחמנא כדאמרי׳ בארבע מיתות (סנהדרין ס:) זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ עבודות הראויות למקום חייב בהו בעבודת כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי איכא למיגמרה מבפנים. מלאכת מחשבת אסרה תורה – שנסמכה שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת. וזה שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה. מתני׳ קדשי קדשים – כולן בכלל חטאות ואשמות ועולה ושלמי ציבור ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש הלכותיהן.
שחיטתן בצפון – ובגמ׳ מפרש מ״ט לא תנא וקבול דמן ומ״ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא. פר ושעיר של יום הכפורים כו׳ – בגמ׳ יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון.
בכלי שרת – דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי.
הזיה על בין הבדים – עומד בין שני בדי ארון ומזה א׳ למעלה וז׳ למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה.
ועל הפרכת – כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז).
ועל מזבח הזהב – כדכתיב ויצא אל המזבח וגו׳ באחרי מות.
מתנה אחת מהן מעכבת – כדאמרי׳ בפ׳ בית שמאי (לעיל דף לו:).
שירי הדם היה שופך על יסוד כו׳ – יליף בגמ׳.
ואם לא נתן – שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה ובגמ׳ יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו׳. פרים הנשרפים – פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד) וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים.
ושעירים הנשרפים – שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי (שם).
הזיה על הפרוכת – כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו׳ (ויקרא טז).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush