×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יחקה אֶת הַמִּינִים1.:
appear to emulate [yeḥakkeh] the heretics.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הצדוקים״.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין מא ע״ב} [גמ׳] מאי שנא לתוך1 ימים2 דלא אמרי3 לשֵדא4 דמיא5 קשחיט6 לתוך [האוגן]⁠7 [של מים]⁠8 (נמי9) אמרי10 לבבואה קא שחיט אמר רבא [בעכורין]⁠11 שאנו:
[אין שוחטין בגומה]⁠12 אבל עושה [הוא]⁠13 גומה בתוך ביתו: והאמרת אין שוחטין לגומא כלל14 אמר רבא15 הכי קתאני אין שוחטין לגומא16 [כל עיקר]⁠17 והרוצה לנקר את חצרו כיצד [הוא עושה]⁠18 עושה מקום חוץ לגומה ושוחט19 והדם20 שותת ויורד לגומה ובשוק לא יעשה כן כדי שלא21 יחקה את המינין:⁠22
סליק פירקא
1. לתוך: חסר ב-גלג, גקמג.
2. ימים: כ״י פריס, דפוסים: ״הימים״.
3. אמרי: וכן גא, גלג. כ״י פריס, גקיט, גקמג: ״דאמרי״. דפוסים: אמרינן.
4. לשֵדא: וכן בכ״י פריס. גא, גלג, גקמג: ״לאיסרא״. דפוסים: לשרא.
5. דמיא: וכן גא. גקמג, כ״י פריס, דפוסים: ״דימא״.
6. קשחיט: דפוסים: הוא דקא שחיט.
7. האוגן: גקיט, דפוסים. כ״י פריס: ״אוגן״. כ״י א: ״האיגון״, כבמשנה שם. גא, גלג, גקמג: ״העוגל״ כרמב״ם במשנה.
8. של מים: גא, גלג, גקיט, גקמג, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
9. נמי: וכן דפוסים. חסר ב-גא, גלג, גקיט, גקמג, כ״י פריס.
10. אמרי: דפוס קושטא: דאמרי בדפוסים: דאמרינן.
11. בעכורין: גא, גלג, גקיט, גקמג, כ״י פריס. וכן דפוסים: בעכורים. כ״י א: ״בעוכרין״.
12. אין שוחטין בגומה: גלג, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א לפני הגהה.
13. הוא: גלג, גקמג, דפוס קושטא, כבמשנה. דפוסים: היא. כ״י א, גא, כ״י פריס: ״אדם״.
14. כלל: חסר בדפוס קושטא ונוסף בדפוסים בסוגריים מרובעים.
15. רבא: גקיט, כ״י פריס: ״רבה״.
16. לגומא: גלג: ״בגומא״.
17. כל עיקר: גא, גלג, גקיט, גקמג, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״כלל״.
18. הוא עושה: גא, גלג, גקמג, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״יעשה״.
19. ושוחט: חסר בדפוס קושטא, נוסף בדפוסים בסוגריים מרובעים.
20. והדם: וכן כ״י פריס. גא, גלג, גקמג, דפוסים: ״ודם״.
21. שלא: גלג: ״שמא״.
22. כ״י פריס משלים את יתר המשנה בפרק: ״מתני׳ השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסול׳ ור׳ שמע׳ מכשיר. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אילו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה. השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם בכור לשם לשם מעשר לשם פסח תמורה שחיטתו כשרה. זה הכלל כל שהוא נידר ונידב השוחט לשמו פסול וכל שאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר״.
יחקה את הצדוקים – יחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק.
רש״י בד״ה ורב נחמן כו׳ אוסר ה״מ כו׳ הד״א:
יחקה את המינין, כדי שלא לעשות כמעשיהם.
appear to emulate [yeḥakkeh] the heretics.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גְּמָ׳: אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ וְכוּ׳.: מַאי שְׁנָא לְתוֹךְ יַמִּים דְּלָא דְּאָמְרִי לְשָׂרָא דְּיַמָּא קָא שָׁחֵיט לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם נָמֵי אָמְרִי לְבָבוּאָה קָא שָׁחֵיט אָמַר רָבָא אבַּעֲכוּרִים שָׁנוּ.:

GEMARA: The mishna teaches: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, but one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. The Gemara asks: What is different about slaughter into seas? Is it that one may not perform it, as onlookers will say: He is slaughtering to the angel of the sea? If so, slaughter into a round excavation containing water should also be prohibited, as onlookers will say: He is slaughtering to his reflection [bavua], which is also similar to idolatry. Rava said: The tanna’im taught that halakha in the case of murky water, in which no reflection can be seen.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבבואה קא שחיט – כלומר כשאדם שוחט לתוך מים צלולין ורואה במים דמותו ואמרי לאותו דמות קא שחיט:
אמר רבא בעכורים שנו – כלומר שאינו רואה שום דמות:
ערך בבואה
בבואהא(יבמות קכב) בגמ׳ מי שהיה מושלך בבור ודלמא שד הות אמר רב יהודה אמר שמואל כשראו לו דמות אדם אינהו נמי אדמויי מדמו דחזו ליה בביאה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה וכו׳ (חולין מא:) לתוך אוגן של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט (נדרים ט:) הלכתי לשאוב מים מן הבור והסתכלתי בבבואה שלי (עבודה זרה מז) בסוף הלכה דהעכו״ם אילימא קא סגיד ואסירי אי לבבואה דידיה קא סגיד מי שרי. וב״ר (בראשית רבה ד׳) יהי רקיע הבא לי מראות גדולות והביא לו אמר לו ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה הבא לי מראות קטנות הביא לו ראה בבואה שלך ראה אותה קטנה. (ובילמדנו באחרי מות) אשר ישחט שור אין שוחטין לתוך המים ולא לתוך הנהרות למה שהוא עובד לבבואה אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין את הבבואה שבאותן מים שאותן שכרעו על ברכיהם היו עובדין לבבואה פי׳ הצל שהיו רואים במים:
ערך עכר
עכרב(מנחות צ.) אלא שהלח נעכר והיבש אינו נעכר פי׳ שהלח נעכר מלמטה ומתערב ומתבלבל ואינו צלול וממה שנתקרש בכלי יוצא לחוץ בגמ׳ כתיב נעקר בק׳ דלת נעקר ומגויה דמנא קא אתי כלומר מתוך הכלי צפין הבירוצין ועולין למעלה והיבש אינו נעקר מתוך הכלי הבירוץ ואינו צף ולא נכנס בתוך הכלי לפי חול (ברכות כה:) וי״א עוכרן ברגליו (חולין מא:) אמר רבא בעכורין שנו. (נדה יא) אימר שמש עכרן. (בבא קמא צט) אמר ליה ליעכר מוחך פי׳ קללו כלומר יתבלבל מוחו. ס״א לעכל מוחך ובגמ׳ דגזל מטבע הני מילי בצלולין דקא חזו ליה אבל בעכירין דלא קא חזו ליה לא:
ערך חק
חקג(חולין מא):
א. [שאטטענבילד ווידערשיין.]
ב. [טריב איינשרומפען.]
ג. [ארט. ווייזע. געברויך.]
גמ׳ לבבואה – פרצוף שלו הנראה במים.
עכורין – לא מינכר בהו בבואה.
סימן רכד
אין שוחטין לתוך המים, ואם הם עכורין מותר.
ואין שוחטין לתוך הכלים כללא.
א. כלומר דאפילו יש בו מים עכורין אסור. דלא כהטור סי׳ יא ושא״ר. עי׳ ב״י שם. והו״ד רבינו במרדכי רמז תרז ומשם בב״י שם (שלא קבל דבריו) ועי׳ ב״ח שם שכתב דלכתחילה נהגינן כרבינו.
גמרא. בעכורין שנו. שאין בבואה ניכרת בהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא שנינו במשנתנו: אין שוחטין לא לתוך ימים וכו׳, אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] לתוך ימים שלא ישחט — מפני דאמרי [שאומרים] אנשים: לשרא דימא קא שחיט [לשר הים הוא שוחט], והרי אם שוחט לתוך עוגה של מים נמי אמרי [גם כן אומרים]: לבבואה שלו שנראית במים קא שחיט [הוא שוחט], וגם הוא כעין עבודה זרה! אמר רבא: במים עכורים שנו, שאין נראית שם בבואה.
GEMARA: The mishna teaches: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, but one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. The Gemara asks: What is different about slaughter into seas? Is it that one may not perform it, as onlookers will say: He is slaughtering to the angel of the sea? If so, slaughter into a round excavation containing water should also be prohibited, as onlookers will say: He is slaughtering to his reflection [bavua], which is also similar to idolatry. Rava said: The tanna’im taught that halakha in the case of murky water, in which no reflection can be seen.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא וְכוּ׳.: וְהָא אָמְרַתְּ אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כְּלָל אָמַר אַבָּיֵי רֵישָׁא בְּגוּמָּא שֶׁבַּשּׁוּק.

§ The mishna states: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. The Gemara asks: How is it permitted to slaughter and have the blood flow into a hole inside his house? But didn’t you initially say that one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all? Abaye said: The first clause of the mishna, where there is a blanket prohibition against having the blood flow into a small hole, is referring to a small hole that is in the marketplace.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין שוחטין לגומא – כלומר דמיחזי כמאן דשחיט לעבודת כוכבים שאינו רוצה לשפוך הדם:
והאמרת אין שוחטין לגומא – והדר תני אבל עושה גומא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב עוד שנינו: אין שוחטין לגומא כל עיקר, אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שייכנס הדם לתוכה. ומקשים: כיצד שונה התנא שעושה גומא בתוך ביתו? והא אמרת [והרי אמרת] מתחילה: אין שוחטין לגומא כלל! אמר אביי: רישא [בתחילה], ששנינו שאין שוחטים כל עיקר, מדובר בגומא שבשוק, ששם אין שוחטים כלל.
§ The mishna states: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. The Gemara asks: How is it permitted to slaughter and have the blood flow into a hole inside his house? But didn’t you initially say that one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all? Abaye said: The first clause of the mishna, where there is a blanket prohibition against having the blood flow into a small hole, is referring to a small hole that is in the marketplace.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּשׁוּק עָסְקִינַן.

Rava said to him: But isn’t it so that from the fact that the latter clause teaches: And in the marketplace one may not do so, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with the marketplace?
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא, והא מדקתני סיפא [והרי ממה שהוא שונה בסוף]: ובשוק לא יעשה כן, מכלל הדברים אתה למד דרישא לאו בשוק עסקינן [שבתחילה לא בשוק אנו עוסקים]!
Rava said to him: But isn’t it so that from the fact that the latter clause teaches: And in the marketplace one may not do so, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with the marketplace?
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר באֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִים1.

Rather, Rava said that this is what the mishna is saying: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all. And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied in blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace one may not do so, so that he will not appear to emulate the heretics.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הצדוקים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל עיקר – ואפי׳ בבית דמיחזי כמנהג צדוקים.
גמרא. והרוצה לנקר חצרו וכו׳. מפורש בפירוש המשנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: אין שוחטין לגומא כל עיקר. והרוצה לנקר (לנקות) את חצרו, שלא תהא מלוכלכת בדם, כיצד הוא עושה? עושה מקום חריץ או מדרון חוץ לגומא ושוחט שם, ודם שותת ויורד לגומא. ובשוק לא יעשה כן, אפילו בדרך זו, כדי שלא יחקה את המינין.
Rather, Rava said that this is what the mishna is saying: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all. And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied in blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace one may not do so, so that he will not appear to emulate the heretics.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא גהָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְאֵין לוֹ מָקוֹם בַּסְּפִינָה לִשְׁחוֹט מוֹצִיא יָדוֹ חוּץ לַסְּפִינָה וְשׁוֹחֵט וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד עַל דּוֹפְנֵי הַסְּפִינָה וְאֵין שׁוֹחֵט לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: If one was traveling on a ship and he has no place on the ship to slaughter an animal, he extends his hand with a knife, holds the head of the animal outside the walls of the ship, and slaughters the animal there; and the blood flows and descends down the sides of the ship. He may not slaughter an animal and have its blood flow directly into the sea. And one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט – כלומר לא בתוך המים דלא נאמרו לבבואה קא שחיט:
על דופני הספינה – ומדופני הספינה למים.
היה מהלך בספינה ואין לו מקום לשחוט בספינה יוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותתא ויורד על דופני הספינה. והני מילי בהמה דלא בעי כיסוי, אבל עוף לאב.
ואין שוחטין לגומא כל עיקר, והרוצה לנקר חצירו כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא, ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו.
סליקו הילכות השחיטות
א. בכתה״י ׳ושותת׳ וכן להלן.
ב. וכ״כ הרוקח סי׳ שפ אות ג והובאו דברי רבינו ודבריו בשמ״ח סי׳ יא ס״ח ובתבו״ש שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: היה מהלך (שט) בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט — מחזיק את הבהמה כשראשה חוץ לספינה, ומוציא ידו חוץ לספינה ושוחט, והדם שותת ויורד על דופני הספינה, ומשם לים, אבל לא ישחוט לתוך הים. ואין שוחט לגומא כל עיקר.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: If one was traveling on a ship and he has no place on the ship to slaughter an animal, he extends his hand with a knife, holds the head of the animal outside the walls of the ship, and slaughters the animal there; and the blood flows and descends down the sides of the ship. He may not slaughter an animal and have its blood flow directly into the sea. And one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ח:ג׳} ובחוקותיהם לֹא תֵלֵכוּ דוְאִם עָשָׂה כֵּן צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו.:

And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied with blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace, one may not do so, as it is stated: “Neither shall you follow their statutes” (Leviticus 18:3). And if he did so, he requires examination after his actions to ascertain whether he is a heretic.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום שנאמר ובחקותיהם לא תלכו – כלומר שהם עושים לשום עבודת כוכבים:
מינין – הן כומרין לעבודת כוכבים:
לנקר – לנקות.
מקום – חריץ קטן.
ובשוק לא יעשה – שאין אדם חש לנקר את השוק.
בדיקה אחריו – שמא מין הוא לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והרוצה לנקר את חצרו כיצד הוא עושה? עושה מקום מדרון או חריץ חוץ לגומא ושוחט, ודם שותת ויורד לגומא. ובשוק לא יעשה כן, משום שנאמר: ״ובחוקותיהם לא תלכו״ (ויקרא יח, ג), ואם עשה כןצריך בדיקה אחריו, שמא מין הוא.
And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied with blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace, one may not do so, as it is stated: “Neither shall you follow their statutes” (Leviticus 18:3). And if he did so, he requires examination after his actions to ascertain whether he is a heretic.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְנִי׳: ההַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה לְשֵׁם זְבָחִים לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי לְשֵׁם פֶּסַח לְשֵׁם תּוֹדָה שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.

MISHNA: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, his slaughter is not valid, as it appears that he is consecrating animals and slaughtering sacrificial animals outside the Temple. And Rabbi Shimon deems his slaughter valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השוחט לשום עולה לשום שלמים כו׳ – כלומר ישראל השוחט בחוץ לשום עולה לשום שלמים שחיטתו פסולה דדבר נידר ונידב הוא שמא נידב עולת נדבה ושוחט קדשים בחוץ לפיכך שחיטתו פסולה:
מתני׳ השוחט – חולין בחוץ.
לשם עולה – דכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו׳.
אשם תלוי – בא על ספק חיוב כרת כגון ב׳ חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור שבא על אשתו ונחלף ולא ידע למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן במטה והוא לא היה יודע מביא אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע לו אם חטא ודאי מביא חטאת. ובגמ׳ פריך והא לאו נידר ונידב הוא והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין שם אשם תלוי אא״כ היה מחוייב וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ׳ פריך.
ור׳ שמעון מכשיר – לא חייש למראית העין.
ורבי שמעון מכשיר – פי׳ הקונט׳ דלא חייש למראית העין וריב״א מפרש דלא שייך כלל לר׳ שמעון מראית העין דדומה כמקדיש על מנת לשחוט בחוץ ור׳ שמעון לטעמיה דמפרש בפ׳ הרי עלי עשרון (מנחות דף קט.) הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה לבית המקדש ר״ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבים כדתנן בפ׳ המנחות והנסכים (שם דף קג.) הרי עלי מנחה להביא מן השעורין כו׳ ר׳ שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא ר׳ שמעון מכשיר שאין כיוצא בזה מתנדב אמר ר׳ שמעון ומה אם אמר הרי עלי עולה לשוחטה בעבר הירדן שמא עולה היא.
משנה. טו. השוחט לשם עולה וכו׳. השוחט חולין בחוץ לשם עולה, שחיטתו פסולה, שכיון שדבר שנדר ונדב הוא, הרואה אותו אומ׳ עכשיו הוא מקדישה ושוחטה לעולה ויאמר קדשים בחוץ מותרין, לפיכך גזרו רבנן עליה ופסלוה, אבל מן הדין היא מותרת, שהרי הוא אינו מקדישה בלבו. ואע״פ שהוא בעצמו יודע האמת שלא נתכוין להקדישה, אפי׳ הכי אסרינן ליה משום חשד הרואים אותו, ואפי׳ יאמר בפני עדים תחילה אין כונתי להקדיש בהמה זו אע״פ שאומ׳ לשם עולה לשם שלמים, אם שחטה בפני אחרים אסרינן לה לבהמה. אבל אם לא היו שם כי אם העדים לבדם, לא אסרינן לה, דהוי דומיא דבעלי מומין דלא אתי למטעי, ואפי׳ מאן דגזר בגמר׳ אפי׳ בבעלי מומין, התם הוא משום דזמנין דמכסי ליה למומיה ולא מינכר, אבל בעדים לבדן ליכא למטעי.
לשם אשם תלוי. אשם תלוי הוא הבא על ספק חיוב כרת, כגון דאיכא שתי חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ואמרו לו עדים שאחת מהן היתה של חלב, ואין ידוע איזו אכל. אי נמי, אשתו ואחותו עמו בבית, ובא על אחת מהן וכסבור לבוא על אשתו ונחלף לו ולא ידע למחר על איזה מהן בא, שהיו שתיהן במטה אחת והוא לא היה יודע שהיה שם אלא אשתו, מביא אשם תלוי, להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו אם חטא ודאי ויביא חטאת. ובגמ׳ פריך, הא לאו בר נידר ונידב הוא, והרואה עצמו יודע שאין בדבריו כלום, שאין אדם מביא אשם תלוי אלא אם כן בא מעשה ספק איסור כרת לידו, ואם היה בא לידו כבר נודע לכל, וכיון שלא נשמע לכל נמצא שאין בדבריו ממש לעיני כל הרואה. ומתרץ, הא מני ר׳ אליעזר היא דאמ׳ אדם מביא אשם תלוי בכל יום אע״פ שלא נודע לו בודאי שבא ספק לידו, לפי שבכל יום אדם עומד בספק חטא, ולפיכך יאמין לו הרואה שמתכוין הוא להקדישו לשם אשם תלוי, לכך גזרו בו רבנן.
לשום פסח. ואע״פ שפסח זמנו קבוע, שאינו ראוי להקריבו עד ארבעה עשר בניסן, אפי׳ הכי גזרו בו רבנן, שכיון שיכול אדם להפרישו כל זמן שירצה, ואם יקריבנו לפני ארבעה עשר אפילו בעזרה זבח פסול הוא, וכל שכן בחוץ, יש לחוש לחשד הרואה.
לשם תודה. שהוא דבר שנידר ונידב, שאם בא נס לידו והוא רוצה להביא תודה להודות לשם שהצילו, עושה, ומחייב להביא עליו ארבעים חלות, גזרו נמי בכך, שאיפשר שניצל מסכנה ולא נודע לכל כי אם לו לבדו, לכך יאמין בו הרואה שמתכוין לשם קדשים.
ובכלן, שחיטתו פסולה. לא שנא תמימים ולא שנא בעלי מומין, דזמנין דשדי כסותו על מקום המום ולא מינכר, ואתי למישרי קדשים בחוץ.
ודוקא שחיטתו פסולה, דאסירה באכילה, אבל בהנאה שריא, דהא מן הדין אפי׳ באכילה שריא, דהא לאו שוחט קדשים הוא, ודי לנו כשגזרנו עליו איסור אכילה.
ור׳ שמעון מכשיר. דלא גזר משום מראית העין. אבל בשוחט לשם הרים לשם גבעות וכו׳ לא פליג ר׳ שמעון אע״פ שהוא משום גזרה דדמי לתקרובת ע״ז, לפי שהשוחט לשם הרים וגבעות כוונת השוחט לגמרי למה שמוציא בפיו, ואפי׳ הכי לא מיתסר בהנאה דלא אשכחן הר שיהיה אלוה, כדאמרי׳ אלהיהם על ההרים ולא הרים אלהיהם, אבל באכילה אסור משום דדמי לתקרובת ע״ז, ובהא אפי׳ ר׳ שמעון מודה. אבל בשוחט לשם עולה וכו׳ שלא היה פי המקדיש ולבו שווין, פליג ר׳ שמעון ושרי אפי׳ באכילה.
השוחט לשום עולה לשום שלמים לשום אשם תלוי לשום פסח לשום תודה שחיטתו פסולה ור׳ שמעון מכשיר. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה. השוחט לשום חטאת לשום אשם ודאי לשום בכור לשום מעשר לשום תמורה שחיטתו כשירה. זה הכלל דבר הנידר ונידב השוחט לשמו שחיטתו פסולה, שאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר.
המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסולה ור׳ שמעון מכשיר שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה אמר הר״מ פי׳ זה שנראה מן המשנה הזאת שאשם תלוי נקרב נדבה הוא דעת ר׳ אליעזר כמו שיתבאר באחרון מכריתות גם כן הפסח בדבר הנדר והנדב הואיל והפרשתו כל השנה:
לשם תודה והוא קרבן שלמים הבא להודאה על נס והוא נדר ונדב בכל אלו שחיטתו פסולה ור׳ שמעון מכשיר ואין הלכה כר׳ שמעון אלא כחכמים שמתוך שקרבנות הללו באין בנדבה חוששין שמא יאמר הרואה עכשיו נדב אותן ונראה כשוחט קדשים בחוץ ואוכל ומ״מ בהנאה מותרין:
שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר הכשר שחיטתו פסולה אפי׳ לא היה לזה הפוסל בו שותפות שכל מה שאנו פוסלין בזו אין פוסלין אלא משום מראית העין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה השוחט בהמת חולין ואומר שהוא שוחט אותה לשם עולה, או לשם זבחים (שלמים), או לשם אשם תלוי, או לשם פסח, לשם תודה — בכל אלה שחיטתו פסולה, מפני שנראה כמקדיש ושוחט קדשים בחוץ, ור׳ שמעון מכשיר.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, his slaughter is not valid, as it appears that he is consecrating animals and slaughtering sacrificial animals outside the Temple. And Rabbi Shimon deems his slaughter valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ושְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה זהַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי לְשֵׁם בְּכוֹר לְשֵׁם מַעֲשֵׂר לְשֵׁם תְּמוּרָה שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, for the sake of a guilt offering for a definite transgression, for the sake of the offering of a firstborn, for the sake of the offering of animal tithe, or for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. All of these offerings may be brought only as obligations and not as gifts. Therefore, there is no concern that he consecrated the animals.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל השוחט לשום חטאת לשום אשם ודאי כו׳ – דבר זה אין נידר ונידב כדבעינן לפרושי בגמ׳ ושחיטתן כשרה דאינו אלא כמשחק:
אשם ודאי – אשם גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה. ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו קרי להו להני אשם ודאי.
לשם בכור לשם מעשר – מידע ידעי דשקר הוא דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו.
שנים אוחזין בסכין ושוחטין וכו׳. תנא קמא קתני לה, וקמ״ל שאע״פ שאין לאותו המחשב שותפות בזו הבהמה אפי׳ הכי גזרינן משום חשד, שסוברין שיש לו שותפות בה ויכול להקדישה.
יו. השוחט לשם חטאת וכו׳. לשם חטאת שלא היה מחוייב חטאת, שאם היה חייב חטאת נודע היה לכל, או לשם אשם ודאי, היה נודע לכל, וכיון שלא נודע, הרואה יודע שאין כוונתו למה שמוציא בשפתיו.
לשם בכור ומעשר. וזה אין תלוי בהקדש האדם, דבכור קדוש מרחם, ומעשר השבט מקדשו.
לשם תמורה. ואין לו זבח בביתו, ואיך ימיר אותו בו אם אין לו זבח. לפיכך בכל הני לא גזרו בהו רבנן שום פסול בעולם, כיון שאין הדבר תלוי בידו.
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפסקנו בה הלכה היא חוץ מאשם תלוי שהוצרכנו להעמידו כר׳ אליעזר כמו שביארנו במשנה ואין הלכה כמותו ומתוך כך שוחט לשם אשם תלוי שחיטתו כשרה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש פוסקים כסתם המשנה ומפני שאחר שבא על הספק טועים בו ומה שנכנס תחת משנה זו בגמרא כך הוא לא סוף דבר באלו ששחטן תמימים על דעת כך אלא אף בעלי מומין ואע״פ שהרואים יודעין שאין בעלי מומין קדושים ומכירין שדברי הבאי הם מ״מ אפשר לפעמים שהיא בעלת מום ואינו ניכר כגון שהוא מכוסה בצמר:
השוחט לשם עולת נזיר שחיטתו פסולה שהנזירות נדר ונדב הוא ויש לחוש בו אפי׳ אמר בפני עדים זו שאמרתי שלשם עולה אני שוחט אין כונתי להקדיש פירשו קצת גאונים שאסורה מחשד הרואים יש מי שאומר שאם שחט מין שאינו ראוי למזבח מותר הרי הכל יודעין שאין כאן קדשים ויש מי שאומר כן בשוחט תורים קטנים או יונים גדולים הואיל ואין קרבן בא מהם בזה הדרך ר״ל בשחיטה אלא במליקה ואיני מודה בזו שאין הכל מבחינין פסול גדלו של זה וקטנו של זה והואיל ומינו מ״מ בר קרבן אין זה קל מבעלי מומין ששחטן שהן אסורין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היו שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד מהם לשום (לשם) אחד מכל אלו הדברים הפוסלים, ואחד לשום דבר כשרשחיטתו פסולה. השוחט בהמת חולין לשם חטאת, או לשם אשם ודאי, או לשם בכור, או לשם מעשר בהמה, או לשם תמורה שהם קרבים חובה, ואין חשש שהקדישם סתם — שחיטתו כשרה.
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, for the sake of a guilt offering for a definite transgression, for the sake of the offering of a firstborn, for the sake of the offering of animal tithe, or for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. All of these offerings may be brought only as obligations and not as gifts. Therefore, there is no concern that he consecrated the animals.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חזֶה הַכְּלָל כׇּל דָּבָר שֶׁנִּידָּר וְנִידָּב הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר.:

This is the principle: For any item, i.e., offering, which is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is forbidden. And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or gift but is an obligation that is incumbent upon him, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה הכלל – בגמ׳ מפרש לאתויי מאי דהא חשבינהו לכולהו.
זה הכלל דבר הנידר ונידב וכו׳. תנא זה הכלל לאיתויי לשם עולת נזיר, שמא תאמר הא לא שמענו שנזר, קמ״ל שהרואה אומ׳ אימא נזר בצינעה. וזה הכלל דבר שאינו נידר ונידב וכו׳. לאיתויי לשם עולת יולדת, שמא תאמר אימא אפולי איפילא אשתו, ונגזר משום חשד קדשים בחוץ, קמ״ל שכיון שאין בידו להביא עולת יולדת אלא אם כן הפילה, ודאי לא יטעה בדיבורו הרואה, כיון שלא נודע לו שהפילה אשתו, דדבר גדול כזה יש לו קול, ומדלא שמע לא אתי למישריא קדשים בחוץ.
הדרן עלך השוחט אחד בעוף
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה הכלל: כל דבר שנידר ונידב (שאפשר להקדיש אותו על ידי נדר או בנדבה) — השוחט לשמו אסור, שנראה הדבר כמקדישו ושוחטו בחוץ, ושאינו נידר ונידב אלא הוא מוטל עליו כחובה, אם אין לו חובה כזו — הרי השוחט לשמו כשר.
This is the principle: For any item, i.e., offering, which is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is forbidden. And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or gift but is an obligation that is incumbent upon him, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גְּמָ׳: הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה אָשָׁם תָּלוּי בַּר נִידָּר וְנִידָּב הוּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הָא מַנִּי רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם.

GEMARA: The mishna teaches: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, the slaughter is not valid. This is because one who slaughters for the sake of any type of offering that is consecrated as a vow or as a gift renders the animal forbidden. The Gemara asks: Is a provisional guilt offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? A provisional guilt offering is brought only when one is obligated to do so due to uncertainty whether or not he is liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this halakha in the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says in a mishna (Karetot 25a): A person donates a provisional guilt offering every day if he chooses, due to concern that perhaps he violated a prohibition.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשם תלוי בר נידר ונידב:
השוחט לשמו פסול – כגון1 אשם תלוי:
אשם תלוי בר נידר ונידב הוא והא אין חשוב אשם תלוי אם אינו חייב אשם תלוי:
אמר ר׳ יוחנן ר׳ אליעזר היא – כלומר מה דאמרי׳ דפסול דמיחזי כקדשים בחוץ ר׳ אליעזר היא:
1. נראה דצ״ל כגון עולה וזבחים ואשם תלוי ואידך דחשיב ברישא דמתניתין.
גמ׳ בר נידר ונידב הוא – בתמיה.
בכל יום – שבכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי אנן סהדי דכל יומא בספק חטא קאי.
גמרא. אשם תלוי בר נידר ונידב הוא אמר ר׳ יוחנן ר׳ אליעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. אמר ר׳ אסי לא שנו אלא תמימים אבל בעלי מומין מידע ידיעי ור׳ יוחנן אמר אפילו בעלי מומין נמי זמנין דרמי ליה מידי אמומיה ולא ידיע. השוחט לשום חטאת אמר ר׳ יוחנן לא שנו אלא שאין מחויב חטאת אבל מחויב חטאת אימר לשום חטאת הוא עושה והא לא קא אמר באומר לשום חטאת. לשום תמורה, אמר ר׳ אלעזר לא שנו אלא שאין לו זבח בתוך ביתו אבל יש לו זבח בתוך ביתו אימר [אמורי] אמור ביה והא לא קא אמר אמר ר׳ אבהו באומר לשם תמורה זבח. זה הכלל הנידר ונידב לשמו פסול, לאתויי עולת נזיר. שאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר, לאתויי עולת יולדת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא שנינו במשנה: השוחט לשם עולה וכו׳ לשם אשם תלוי, לשם פסח — שחיטתו פסולה, מפני שהם באים בנדר או נדבה. ותוהים: אשם תלוי האם בר נידר ונידב הוא? הלא קרבן חובה הוא, במקום שיש ספק האם הוא חייב חטאת! אמר ר׳ יוחנן: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת רבי אליעזר היא, שאמר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום, מחשש שמא עבר עבירה. ועוד תוהים: וכי קרבן
GEMARA: The mishna teaches: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, the slaughter is not valid. This is because one who slaughters for the sake of any type of offering that is consecrated as a vow or as a gift renders the animal forbidden. The Gemara asks: Is a provisional guilt offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? A provisional guilt offering is brought only when one is obligated to do so due to uncertainty whether or not he is liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this halakha in the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says in a mishna (Karetot 25a): A person donates a provisional guilt offering every day if he chooses, due to concern that perhaps he violated a prohibition.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) פֶּסַח בַּר נִידָּב וְנִידָּר הוּא זִמְנָא קְבִיעָא לֵיהּ אָמַר ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא טשָׁאנֵי פֶּסַח הוֹאִיל וְהַפְרָשָׁתוֹ כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.

The Gemara asks: Is a Paschal offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? The time is fixed for its offering on Passover eve, when bringing it is an obligation, and it may not be brought on any other day. Rabbi Oshaya said: The Paschal offering is different, since although the date for bringing and slaughtering it is the fourteenth of Nisan, its designation can be performed throughout the entire year.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זימנא קביעא ליה – בערב הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח הן.
הואיל והפרשתו כל השנה – כל ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות השנה וקי״ל דשלמים הוא ואמרי קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסח בר נידב ונידר הוא? הלוא זמנא קביעא ליה [זמן קבוע לו] בערב הפסח, ואין אדם יכול להביא קרבן פסח אלא בזמנו! אמר ר׳ אושעיא: שאני [שונה] פסח, הואיל והפרשתו יכולה להיות כל השנה כולה.
The Gemara asks: Is a Paschal offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? The time is fixed for its offering on Passover eve, when bringing it is an obligation, and it may not be brought on any other day. Rabbi Oshaya said: The Paschal offering is different, since although the date for bringing and slaughtering it is the fourteenth of Nisan, its designation can be performed throughout the entire year.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּמִימִים אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין מִידָּע יְדִיעַ ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יאפי׳אֲפִילּוּ בַּעֲלֵי מוּמִין נָמֵי זִימְנִין דִּרְמֵי לֵיהּ מִידֵּי אַמּוּמָא וְלָא יְדִיעַ.:

Rabbi Yannai says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid only if the animals were unblemished. But with regard to animals with blemishes, the slaughterer knows that they are blemished and disqualified from sacrifice. Therefore, despite his declaration, there is no concern that his actual intent was to slaughter the animal for that purpose. And Rabbi Yoḥanan says: Slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid even if the animals were blemished as well, as there are times that an item is cast over the blemish and covers it, and he does not know that the animal is blemished.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו אלא תמימים – דפסולין דאמרי׳ לשום קדשים הוא:
אבל בעלי מומין מידע ידיע – כלומר מידע ידיע שאינן קדשים אלא כמשחק הוא:
ור׳ יוחנן אמר אפי׳ בעלי מומין נמי – כלומר זימנין דרמי מידי אמומין ולא ידיע אי מום עובר הוא וקדישי ופסולה משום קדשים:
מידע ידיע – דמשקר ולא נפיק חורבה מיניה.
דרמי מידי אמומא – שיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ ינאי: לא שנו שהשוחט לשם קרבן שחיטתו פסולה אלא כששוחט תמימים, אבל אם שוחט בעלי מומיןמידע ידיע [ידוע הדבר] שהוא בעל מום, ובוודאי אין חשש שלשם קרבן התכוון. ור׳ יוחנן אמר: אפילו בעלי מומין נמי [גם כן], זימנין דרמי ליה מידי אמומא ולא ידיע [פעמים שמוטל דבר מה על המום, ומכסה אותו, ואינו ידוע לכל], וסבורים שבהמה תמימה היא.
Rabbi Yannai says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid only if the animals were unblemished. But with regard to animals with blemishes, the slaughterer knows that they are blemished and disqualified from sacrifice. Therefore, despite his declaration, there is no concern that his actual intent was to slaughter the animal for that purpose. And Rabbi Yoḥanan says: Slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid even if the animals were blemished as well, as there are times that an item is cast over the blemish and covers it, and he does not know that the animal is blemished.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת.: א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב חַטָּאת כאֲבָל מְחוּיָּיב חַטָּאת אֵימָא לְשׁוּם חַטָּאתוֹ הוּא עוֹשֶׂה וְהָא לָא קָאָמַר לְשֵׁם חַטָּאתִי אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ לבְּאוֹמֵר לְשֵׁם חַטָּאתִי.:

The mishna teaches: With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, his slaughter is valid, as, since one cannot voluntarily contribute a sin offering, there is no concern that the onlookers will draw the wrong conclusion. Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of a sin offering is valid only with regard to a slaughterer who is not liable to bring a sin offering. But a slaughterer who knows that he is liable to bring a sin offering, his slaughter is not valid. Say that he is performing consecration and slaughter for the sake of his sin offering. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a sin offering, and he did not say: For the sake of my sin offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of my sin offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימור לשם חטאת הוא עושה ופסול משום קדשים – אימור אמורי אמיר ביה וחשיב תמורה ופסול משום קדשים בחוץ:
לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת – דלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו.
אבל מחוייב חטאת – מאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו.
והא לא קאמר לשם חטאתי – דמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב.
באומר לשם חטאתי – והיכא דאינו מחוייב חטאת אפי׳ [אמר] לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר.
והא לא אמר לשם חטאתי – אם לא אמר לשם חטאת ואפי׳ אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום כדאמרינן בפ״ק דנדרים (דף ו.).
אמר המאירי השוחט לשם עולה פי׳ ששחט בהמה זו בחוץ לשם עולה שחיטתו פסולה אע״פ שמן הדין אינה פסולה הואיל ואינה קרבן להדיא שהרי לא אמר בהמה זו קרבן אלא ששוחטה לשם קרבן ואין בלשון הזה לשון הקדש מכיון שקרבן עולה באה בנדר או בנדבה יש לחוש שמא הרואה יאמר עכשיו הוא נודרה וקדשים בחוץ מותרין וכן הדין בשלמים וכן לשם אשם תלוי והוא קרבן שעקרו בא על ספק חייב כרת כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ולא ידע איזו אכל והקשו בגמרא והלא קרבן זה אינו בא בנדר או בנדבה והעמידוה על דעת מי שאמר אדם מביא אשם תלוי בכל יום אע״פ שלא נודע לו שספק בא לידו שאין אדם עומד בלא ספק חטא:
לשם פסח ואע״פ שפסח אינו בא בנדר או בנדבה פרשוה בגמרא הואיל והפרשתו כל השנה ר״ל שאדם יכול להפרישו כל השנה ולהניחו עד זמנו ואם מקריבו שלא בזמנו הוא נעשה קרבן שלמים על הדרך שיתבאר במקומו ויאמרו עכשיו הפרישו והוא שוחטו בתורת שלמים:
דינין אלו יש להן מבוא אף בזמן הזה שאף בזמן הזה מי שהקדיש ושחט והעלה חוץ לעזרה חייב שהרי ראוי הוא שיקרב בפנים מפני שמותר להקריב אע״פ שאין בית ויש חולקין בזו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה לא שנו וכו׳ בשוגג אינו מחפה. עי׳ מג״א סי׳ תרז ס״ק ב:
עוד שנינו: השוחט לשם חטאת וכו׳ שחיטתו כשרה, שאין אדם יכול לנדור חטאת, ואין לחשוש למראית עין. אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שבכגון זה שחיטתו כשרה אלא במי שאינו מחוייב חטאת, אבל מי שידוע שהוא מחוייב חטאת — שחיטתו פסולה, אימא [אמור]: לשום (לשם) חטאתו הוא עושה, מקדיש ושוחט בחוץ. ותוהים: והא [והרי] במשנה לא קאמר [אינו אומר] ״לשם חטאתי״, אלא ״לשם חטאת״ סתם, ובזה אין לחשוש! אמר ר׳ אבהו: ר׳ יוחנן מדבר במי שאומר ״לשם חטאתי״.
The mishna teaches: With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, his slaughter is valid, as, since one cannot voluntarily contribute a sin offering, there is no concern that the onlookers will draw the wrong conclusion. Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of a sin offering is valid only with regard to a slaughterer who is not liable to bring a sin offering. But a slaughterer who knows that he is liable to bring a sin offering, his slaughter is not valid. Say that he is performing consecration and slaughter for the sake of his sin offering. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a sin offering, and he did not say: For the sake of my sin offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of my sin offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לְשֵׁם תְּמוּרָה.: אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מאֲבָל יֵשׁ לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵימָא אֲמוֹרֵי אֲמַיר בֵּיהּ וְהָא לָא קָאָמַר לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ נבְּאוֹמֵר לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי.:

The mishna teaches: With regard to one who slaughters for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have an animal consecrated as an offering inside his house for which it can be the substitute, but if he has an animal consecrated as an offering in his house, say that he is substituting this animal for it, and the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a substitute for a sacrificial animal, and he did not say: For the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין לו זבח – דליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה.
אימר אמורי אמיר ביה – ומאן דחזי סבר השתא מימר לה בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע״ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה (דף כז.) תחת חטאת תחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימין.
והא לא קאמר לשם תמורת זבחי – דלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה (שם) תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום.
לשם תמורת זבחי – ואשמועינן מתני׳ דהיכא דאין לו זבח כשרה ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ״ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי.
המשנה השלש עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם בכור לשם מעשר לשם תמורה שחיטתו כשרה זה הכלל דבר הנדר ונדב השוחט לשמו פסול ושאינו נדר ונדב השוחט לשמו כשר אמר הר״מ פי׳ ומה שאמר זה הכלל לאייתויי מאי לאייתויי עולת נזיר שאם שחט לשמה שחיטתו פסולה לפי שהנזירות נדר הוא ומה שאמר ושאינו נדר ונדב לאייתויי עולת חטאת כמו שישחוט אותו ויאמר הרי זו עולת יולדת של אשה פלונית ואותה אשה אינה חייבת קרבן לידה בשום צד וענין ויעלה על הדעת כי כשאמר זה אינו אלא נדבה הואיל ואין האשה הזאת מחוייבת עולה ויהיה הנשחט פסול לפיכך הודיענו שהוא כשר לפי שאנו יכולין לומר שמא הפילה שהיא חייבת קרבן ואי אפשר לאדם להתנדב חובה ולפיכך שחיטתו כשרה שהמפלת אין לה ולפיכך אין אנו יכולין לומר אם איתה דאכיל קלא אית ליה:
אמר המאירי השוחט לשם חטאת והוא קרבן הבא על שגגת דברים שזדונן כרת ואינו בא בנדבה ואף העם מכירים בו שדברי הבאי הם שאלו היה חייב חטאת כבר היה נודע להם ואפי׳ היה חייב חטאת מ״מ אינו אומר שהוא מביאה לשם חטאתו אלא שהוא אומר שהוא שוחט זה לשם חטאת כלומר בתורת נדבה ואין זה נדר ונדב ומתוך כך יודעים הכל שדברי הבאי הם ומ״מ פרשו בגמרא שאם היה מחוייב חטאת ואמר בפי׳ שהוא שוחטה לשם חטאתו פסולה וכן הדין באשם ודאי והוא קרבן הבא לסבות ידועות כגון אשם גזלות במי שנשבע לשקר על כפירת ממון ואחר כך הודה וכן אשם מעילות ואשם שפחה חרופה לשם בכור ולשם מעשר אף אלו אין נידרין ונידבין ומתוך דבריו ניכר שהוא שוחט לשם אלו בנדבה והרי אלו לא מתוך דבריו הם קדושים שהרי בכור קדושתו מרחם ומעשר השבט מקדשו:
לשם תמורה והרי הוא אין לו קרבן בתוך ביתו שנאמר עליו שזה תמורתו ואפי׳ היה לו קרבן בתוך ביתו אין זה כלום שהרי מ״מ מדבריו ניכר שהוא שוחט לשם תמורה בנדבה והרי אין בתמורה נדבה ומ״מ אם היה לו קרבן בתוך ביתו ואמר בפירוש הריני שוחט קרבן זה לשם תמורת אותו קרבן שבביתי שחיטתו פסולה שאין זה לשון נדבה זה הכלל דבר הנידר ונידב שחיטתו פסולה ובא לרבות השוחט לשם עולת נזיר כמו שביארנו למעלה ושאינו נידר ונידב כשר לרבות שוחט לשם עולת יולדת שהכל יודעין שדברי הבאי הם אחר שאין לו יולדת בביתו ואין חוששין לומר שמא הפילה דבר הראוי להבאת קרבן כמו שיתבאר במקומו שהרי מציירין מדבריו שבתורת נדבה הוא שוחט לשם אותו דבר ומ״מ היתה לו יולדת בביתו ואמר בפירוש לשם יולדת שבביתי שחיטתו פסולה:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ומ״מ פרשו קצת אחרונים שלא נאסר בזה מה שנאסר אלא בבהמה שלו אבל בבהמת חברו מותרת אף באכילה הואיל ועקר איסור זה אינו מן הדין לא גזרו בו אלא בשלו ואף בשלו בהנאה מותרת כמו שביארנו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו במשנה שהשוחט לשם תמורה שחיטתו כשרה. אמר ר׳ אלעזר: לא שנו ששחיטתו כשרה אלא באופן שאין לו כבר זבח מוקדש בתוך ביתו, אבל יש לו זבח בתוך ביתו — שחיטתו פסולה, אימא אמורי אמיר ביה [אמור שהוא ממיר בו]. ומקשים: והא לא קאמר [והרי במשנה אינו אומר] ״לשם תמורת זבחי״, אלא ״לשם תמורה״! אמר ר׳ אבהו: ר׳ אלעזר עוסק במי שאומר במפורש ״לשם תמורת זבחי״.
The mishna teaches: With regard to one who slaughters for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have an animal consecrated as an offering inside his house for which it can be the substitute, but if he has an animal consecrated as an offering in his house, say that he is substituting this animal for it, and the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a substitute for a sacrificial animal, and he did not say: For the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) זֶה הַכְּלָל.: לְאֵתוֹיֵי מַאי סלְאֵתוֹיֵי עוֹלַת נָזִיר דְּמַהוּ דְּתֵימָא הָא לָא נְדַר אֵימַר נֶדֶר בְּצִינְעָא.

The mishna states that this is the principle: For any offering that is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake, the animal is forbidden. The Gemara asks: What case does this clause add? The list in the mishna appears to be comprehensive. The Gemara answers: The clause serves to add the burnt offering of a nazirite. As, lest you say there is no concern in that case, as that person did not vow to become a nazirite and could not possibly be obligated to bring that offering, therefore, the tanna teaches that there is a concern if he said he was slaughtering for the sake of the burnt offering of a nazirite. Say that perhaps he vowed to become a nazirite in private, and no one else was aware of it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו דתימא הא לא נדר – כלומר ואינו אלא כמשחק:
עולת נזיר – דאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה. ואע״ג דנזיר נידר ונידב הוא דע״י נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא.
דמהו דתימא – ליכא למיחש לחורבה דמידע ידעי דהא לא נדר.
מהו דתימא – כלומר ואיצטריך רבי אלעזר לאשמועינן דכי יש לו אשה פסולה אף על גב דאמרה רבי אלעזר לעיל גבי תמורה.
אימר נדר בצינעא – ולעיל דלא חיישינן שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצינעא דאית ליה קלא שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנה זה הכלל: כל דבר שנידר ונידב השוחט לשמו אסור. ושואלים: לאתויי מאי [להביא את מה] הובא הכלל? שהרי לכאורה מנינו הכל! ומשיבים: לאתויי [להביא] עולת נזיר, דמהו דתימא [שמהו שתאמר]: אין לחשוש כאן, הא [הרי] לא נדר קודם לכן נזירות, ואם כן אינו חייב בעולה כזו! לכן אומרת המשנה שיש לחשוש, אימר שמא נדר בצינעא בחשאי, ולא ידוע שנדר בנזיר.
The mishna states that this is the principle: For any offering that is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake, the animal is forbidden. The Gemara asks: What case does this clause add? The list in the mishna appears to be comprehensive. The Gemara answers: The clause serves to add the burnt offering of a nazirite. As, lest you say there is no concern in that case, as that person did not vow to become a nazirite and could not possibly be obligated to bring that offering, therefore, the tanna teaches that there is a concern if he said he was slaughtering for the sake of the burnt offering of a nazirite. Say that perhaps he vowed to become a nazirite in private, and no one else was aware of it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב עלְאֵתוֹיֵי עוֹלַת יוֹלֶדֶת.

The Gemara asks: What is added by the second half of the principle: And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or as a gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted? The Gemara answers: It serves to add the burnt offering of a woman after childbirth. If one slaughters an animal for the sake of a burnt offering of a woman after childbirth, the slaughter is valid, as it is an obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קא משמע לן – דמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו.
לאתויי עולת יולדת – שאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה ששנינו ב״זה הכלל״: כל שאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר — בא לאתויי [להביא] עולת יולדת, שהשוחט לשם עולת יולדת שחיטתו כשרה, והואיל וקרבן זה הוא קרבן חובה, ואינו נידר או נידב.
The Gemara asks: What is added by the second half of the principle: And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or as a gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted? The Gemara answers: It serves to add the burnt offering of a woman after childbirth. If one slaughters an animal for the sake of a burnt offering of a woman after childbirth, the slaughter is valid, as it is an obligation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֲבָל יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אֵימַר לִשְׁמָהּ הוּא עוֹשֶׂה וְהָא לָא קָאָמַר לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּאוֹמֵר לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי.

Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have a wife. But if he has a wife, say that he performs consecration and slaughter of the animal for her sake and therefore the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of the burnt offering of a woman after childbirth, and he did not say: For the sake of the burnt offering of my wife after childbirth? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of the burnt offering of my wife after childbirth.
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו אלא שאין לו אשה – מה שהקשה בקונטרס אי שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי נחוש לה יש לומר אין לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו וכן אין לו זבח דלעיל אבל בידוע דאין לו לא איצטריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה לא שנו אלא שאינו מתייב חטאת כו׳ עכ״ל כצ״ל:

פרק
אלו טריפות
:
אמר ר׳ אלעזר: לא שנו אלא שאין לו אשה, ולכן ברור שהוא אינו חייב בכך, ואין מקום לטעות, אבל יש לו אשה — שחיטתו פסולה, אימר [אמור] שלשמה הוא עושה. ושואלים: והא לא קאמר [והרי אינו אומר] ״לשם עולת אשתי״! אמר ר׳ אבהו: ר׳ אלעזר עוסק במי שאומר במפורש ״לשם עולת אשתי״.
Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have a wife. But if he has a wife, say that he performs consecration and slaughter of the animal for her sake and therefore the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of the burnt offering of a woman after childbirth, and he did not say: For the sake of the burnt offering of my wife after childbirth? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of the burnt offering of my wife after childbirth.
רי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) פְּשִׁיטָא

The Gemara objects: This is obvious. Clearly, if he explicitly declared that the slaughter is for the sake of the burnt offering of his wife after childbirth the slaughter is not valid.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: במקרה זה, פשיטא [פשוט] שיש לחשוש שהוא עושה לשם עולת אשתו!
The Gemara objects: This is obvious. Clearly, if he explicitly declared that the slaughter is for the sake of the burnt offering of his wife after childbirth the slaughter is not valid.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין מא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין מא:, עין משפט נר מצוה חולין מא: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין מא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין מא:, הערוך על סדר הש"ס חולין מא:, רש"י חולין מא:, ראב"ן חולין מא: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין מא:, ר"י מלוניל חולין מא: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין מא: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי חולין מא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין מא:, מהרש"א חידושי הלכות חולין מא:, גליון הש"ס לרע"א חולין מא:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין מא:, אסופת מאמרים חולין מא:

Chulin 41b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 41b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 41b, Rif by Bavli Chulin 41b, Attributed to R. Gershom Chulin 41b, Collected from HeArukh Chulin 41b, Rashi Chulin 41b, Raavan Chulin 41b, Tosafot Chulin 41b, Ri MiLunel Chulin 41b, HaHashlamah Chulin 41b, Meiri Chulin 41b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 41b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 41b, Gilyon HaShas Chulin 41b, Steinsaltz Commentary Chulin 41b, Collected Articles Chulin 41b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144