×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.:
And one who takes a vow that meat is prohibited to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין קד ע״א} גמ׳ מדקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים שמעינן דעוף אסור על הנודר מן הבשר והוא הדין לקרבין ובני מעין וסתמה כר׳ עקיבא דאמר כל מידי דמימליך עליה [שליחא]⁠1 מיניה הוא דתנן בנדרים2 הנודר מן הירק מותר [בדלועין]⁠3 ר׳ עקיבא אוסר אמרו לו לר׳ עקיבא והלא אומר אדם לשלוחו קח4 לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא [דלועין אמר להם וכן5 הדבר כלום אומר לא מצאתי אלא]⁠6 קטנית7 אלא שהדלועין בכלל ירק.
1. שליחא: גא, גיא, גכו, כ״י פריס. דפוס קושטא: שליח׳. כ״י פרמא, דפוסים: ״שליח״.
2. משנה נדרים ז:א. מובאת בגמרא כאן.
3. בדלועים: גא, גתי, דפוסים. גיא, גכו, כ״י פריס: ״בדילועין״. כ״י פרמא: ״מן הדלועין״.
4. קח: כ״י פריס: ״לך וקח״.
5. וכן: כ״י פריס: ״כן״.
6. דלועין... אלא: גיא, גכו, גתי, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י פרמא גא.
7. קטנית: דפוסים: קטניות.
הנודר מן הבשר – כל הנודר אין דעתו אלא אחר לשון בני אדם שהוא קורא שם הדבר כך ואשמועינן מתני׳ דכל מין בשר אדם קורהו בשר חוץ מבשר דגים וחגבים.
הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים – בגמרא מוקי לה כר״ע דכל מילי דמימליך עליה שליח בר מיניה הוא ובפ׳ הנודר מן הירק (נדרים דף נד:) פריך דבבשר דגים נמי מימלך ומוקי מתניתין דהכא במאן דכאיב ליה עיניה וביומא דהקזה דלא אכיל איניש דגים אבל עוף אכיל בשלקא ומיהו בפרק בתרא דמעילה (מעילה כ.) לא קיימא שינויא דהקזה אלא מסיק במאן דכאיב ליה עיניה אבל בשאר ימים הנודר מן הבשר אסור נמי בדגים.
והנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים. דכל הנודר אין דעתו אלא אחר לשון שהוא קורא את שם הדבר כך, ואשמועינן מתניתין דכל מין בשר אדם קורהו בשר, חוץ מבשר דגים וחגבים, דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
גמרא. מדקתני הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים וכו׳, כר׳ עקיבא, דאמ׳ כל מידי דממליך עליה שליח. כל דבר שאינו נשמע מן הסתם לא בתוך הכלל ולא מוצא מן הכלל, וצריך השליח לחזור ולפרש ולשאול רוצה אתה בזה, מיניה הוא חשוב לענין נדרים מאותו המין, כגון הכא שאומ׳ אדם לשלוחו קנה לנו בשר מן השוק, אינו נשמע לו מן הסתם בשר עוף, והוא נמלך מבעל הבית ושואל לו כלום אתה צויתני ליקח בשר עוף, שמע מינה מין בשר הוא, שהרי אמ׳ לו קנה לנו בשר, ואם לא היה עוף מין בשר לא היה נמלך אם יקח ממנו, דהא לאו בשר הוא.
וכן הנודר מן הבשר אע״פ שכלל כל בשר בנדרו מותר בבשר דגים וחגבים שאינו בשר כלל ואע״פ שכתוב מפלי בשרו דבקו מ״מ אין לשון בני אדם לקראו בשר ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל בעוף אסור:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפרשנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא כל שאדם נודר את נדרו במלה כוללת כגון בשר או ירק או קטנית וכיוצא באלו הרי נכלל תחת מלות אלו אף מה שאינו נקרא כן בלשון בני אדם הואיל ומ״מ הוא דבר שהשליח נמלך עליו לידע דעת שולחו אם ירצה מזו אחר שאינו מוצא מה שהיה שולחו מבקש לפיכך הנודר מן הירק אסור בדלועים אע״פ שאין הדלועים נקראים ירק בלשון בני אדם שהרי אדם אומר לשלוחו קח לי ירק וכשאינו מוצא הוא אומר לו לא מצאתי ירק אלא דלועים יש שם אם תרצה מהם ואלו לא היה מאותו המין לא היה חוזר לומר לו כך אלא שהיה אומר לו בסתם איני מוצא ירק ומ״מ כל שנדר בדבר פרטי אין שאר דברים נכללים בו אפי׳ ממינו ובשר דגים וחגבים אין שליח נמלך עליו לשם בשר כלל ומותר בהן כמו שביארנו אלא שבמסכת נדרים התבאר שלא נאמר כן אלא אם כן היה ביום הקזה שכל דגים קשים לו ואין לבו עליהם כלל עד שיכללם בנדר הבשר הא שלא ביום הקזה הואיל וראוים לו נכללו בנדרו שודאי יש כאן המלכת שליח כמו שכתבנו שם וכן כתבו מגדולי המחברים שמקומות שהשליח נמלך שם מבשר לדגים הנודר שם מן הבשר אסור בדגים ואם היו הדברים מראים שלא נתכוון אלא לבשר מותר וכן כתבו שהנודר מן הירק מותר בדלועין וכן כתבנוה במקומה אלא אם כן בצדדים ידועים שכבר ביארנום במקומם במסכת נדרים פרק ירק במשנה ראשונה שבו ובכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופות ובמעים ובקרבים ואין הלכה כדברי האומר קרבים לאו בשר הוא ואכליהון לאו בני נש:
תד״ה הנודר מן הבשר כו׳ דגים נמי מימלך כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ודין נוסף: כל הנודר שלא יאכל מן הבשר, הריהו אסור באכילת בשר בהמה חיה ועוף, ואולם הריהו מותר באכילת בשר דגים וחגבים, שאין אלה נכללים בלשון נדרו.
And one who takes a vow that meat is prohibited to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גְּמָ׳: הָא עוֹף אָסוּר מִדְּאוֹרָיְיתָא כְּמַאן דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא הָאָמַר חַיָּה וָעוֹף אֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה.

GEMARA: Since the mishna does not distinguish between the meat of animals and that of birds, it may consequently be inferred that the meat of birds cooked in milk is prohibited by Torah law, just like the meat of animals. In accordance with whose opinion is this ruling? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say that the prohibition of the meat of undomesticated animals and birds cooked in milk is not by Torah law?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי ר׳ עקיבא האמר חיה ועוף אינן מה״ת – במשנה עצמה1:
1. לקמן דף קיג.
ערך גד
גדא(חולין קד.) רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג׳ פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה. (חולין קיג:) בשר בהמה טהורה בחלב אמר שמואל גדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה גדי לרבות את השליל גדי להוציא את הדם גדי להוציא את השליא גדי להוציא את הטמאה. בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה וכו׳:
א. [ציקילע.]
גמ׳ – קס״ד האי איסור דמתניתין מדאורייתא קאמר.
דר״ע – במתניתין היא בהאי פירקא (לקמן דף קיג.).
הא עוף אסור מדאורייתא – ה״נ ה״מ למינקט חיה ונראה דהא דס״ד שהוא דאורייתא משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטו אכילה כדדייק רב יוסף בסמוך אבל אין לומר דדייק מדקתני כל הבשר דמשמע ליה שכל הבשר שוה זה כזה בשר עוף כבשר בהמה דהא הנודר מן הבשר אין כל הבשר שוה דאפילו ר״ע מודה דלא מיתסר בבשר עוף מדאורייתא כדאמר בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נד.) דמודה ר״ע דלא לקי.
גמ׳ הא עוף אסור מן התורה – פי׳ קס״ד כיון דכייל ותני כל הבשר משמע שאיסורו שוה בכל ואפי׳ עוף נמי אסור מן התורה כמאן דלא כר״ע דאי ר״ע האמר חיה ועוף אינן מן התורה. וכי אמרינן הא עוף ה״ה נמי דמצי למימר הא חיה ג״כ אלא דנקט לישנא קלילא דאיכא מ״ד דעוף מה״ת וחיה מד״ס ואיכא מ״ד דס״ל איפכא כדאיתא בפירקין.
בד״ה הא עוף אסור מדאורייתא ה״נ המ״ל כו׳ עכ״ל כצ״ל:
א גמרא שנינו במשנתנו כי כל בשר אסור לבשלו בחלב, ובכלל הבשר הריהו בשר בהמה חיה ועוף. ודנים בדבר: מתוך שלא הבחינה המשנה בין בשר בהמה וחיה לבין בשר עוף, הא [הרי] מכאן נסיק כי בשר עוף אסור בבישול בחלב מדאורייתא [מן התורה], כדרך שאסור בשר הבהמה. ומעתה יש לשאול: כמאן שיטת מי] היא משנתנו? שלא כשיטת ר׳ עקיבא, דאי [שאם] היא כשיטת ר׳ עקיבא, האמר [הרי אמר] כי איסור בשר חיה ועוף בחלב אינו מן התורה.
GEMARA: Since the mishna does not distinguish between the meat of animals and that of birds, it may consequently be inferred that the meat of birds cooked in milk is prohibited by Torah law, just like the meat of animals. In accordance with whose opinion is this ruling? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say that the prohibition of the meat of undomesticated animals and birds cooked in milk is not by Torah law?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵימָא סֵיפָא הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים הָא עוֹף אָסוּר אֲתָאן לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר כֹּל מִילֵּי דְּמִימְּלִיךְ עֲלֵיהּ שָׁלִיחַ בַּר מִינֵיהּ הוּא.

The Gemara continues: But say the latter clause of the mishna: One who takes a vow that meat is forbidden to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers. It may consequently be inferred that it is prohibited for him to eat birds. If so, here we arrive at the opinion of Rabbi Akiva, who said: Anything about which an agent sent to purchase a given item would inquire, being unsure whether it qualifies as that type of item, is considered its type.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מידי דמימליך עליה שליח כו׳ – כיצד מימליך עליה שליחא דאי א״ל רבו לך קנה לי בשר והוא חוזר ואמר לא מצאתי אלא עופות ודאי בר מיניה דבשר הוא כדאשכחן בדילועין:
מותר בבשר דגים – שאין קורהו בשר.
הא עוף אסור – דבנדרים אחר לשון בני אדם אנו צריכין להלך ואשמועינן מתני׳ דדרך לקרותו בשר.
כל מידי דמימליך עליה שליח – כל דבר שאינו נשמע מן הסתם לא בתוך הכלל ולא מוצא [מן] הכלל וצריך השליח לחזור ולפרש ולשאול רוצה אתה בזה.
מיניה הוא – חשוב לענין נדרים מאותו המין כגון הכא שהאומר לשלוחו קנה לנו בשר מן השוק אינו נשמע לו מן הסתם בשר עוף והוא נמלך בבעל הבית ושואל כלום אני לוקח בשר עוף.
מיניה הוא – מין בשר הוא שהרי אמר לו קנה לי בשר ואם לא היה עוף מין בשר לא היה נמלך אם יקח ממנו דהא לאו בשר הוא.
אימא סיפא הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא עוף אסור אתאן כר״ע דאמר כל מידי דמימלך עליה בר מיני׳ הוא – פי׳ כל דבר שהשליח נמלך עליו כשאדם מלוה אותו ליקח דבר אחר והוא חוזר לבעליו לימלך אם יקח מאותו דבר מינו של ראשון הוא שאל״כ לא היה צריך לימלך. ולפיכך הנודר מן הראשון אסור בזה השני כיצד הרי שאמר לשלוחו קח לי בשר והלך ולא מצא אלא עופות אומר לו לא מצאתי אלא עופות. ואלו לא מצא אלא ירק לא אומר לו לא מצאתי אלא ירק אלא אומר לו לא מצאתי בשר. דתנן הנודר מן הירק מותר בדילועין ור״ע אוסר א״ל לר״ע והלא אדם אומר לשלוח וכו׳. ומיהו לא אמר ר״ע כל מידי דמימלך עליו בר מיניה הוא אלא היכי דשייך קצת בלישני׳ כגון דלועין דנפל עלייהו שם ירק ודגים וחגבים נמי בשר איקרי אבל מידי דלא שייך בי כלל בלישנא לא כגון ביצים וגבינה מיקרי בשר כלל. ולפיכך הנודר מן הבשר מותר בהם וכן הנודר מן הדלועין מותר בירק. והנודר מן הדגים מותר בחגבים ואצ״ל בבשר והא דאמרינן אליבא דר״ע שהנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים אוקמי׳ לה התם בשהקיז דם וכייבי׳ ליה עיני דלא אכיל דגים דקש׳ לתחלת אוכלא ולפי אותה שעה שנדר אין דעתו עליהם מפני שכבר הוא אסור לו מפני חולי עיניו ואין שלוחו נמלך עליהם. הא לאו הכי אסור בהם והא דמיסתם ליה תנא בדכייבי ליה עיני׳ ולא תני איסורי׳ אפי׳ בבשר ודגים ובסתם בני אדם אי בעית אימא דכח דהתירא עדיף ליה לאשמועינן היכי דכייבי׳ ליה עיני׳ אין דעתו על דגים ואב״א אגב רישא נקט ליה בהאי צורת׳ דמפליג בין בשר עוף ודגים וחגבים כנ״ל והתם אמרי׳ דתנא דפליג עליה דר״ע רשב״ג היא דתני׳ הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ועופו׳ וקיי״ל כר״ע דהא אסקי׳ רב אשי לסתם מתני׳ דהכא כר״ע ואע״ג דאין סדר למשנה בתרי מסכת׳ דאיכא למימר סתם ואח״כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם אפ״ה הו״ל ספק דאורייתא ולחומרא.
ואולם אימא סיפא [אמור את סוף המשנה] ששנינו בה: הנודר מן הבשר — הריהו מותר בבשר דגים וחגבים, ומכאן נדייק: דווקא בבשר דגים וחגבים הוא מותר, הא [הרי] שבבשר עוף הריהו אסור — ומעתה אתאן [הגענו] לשיטת ר׳ עקיבא, שכן אמר ר׳ עקיבא כי כל מילי דמימליך עליה [דבר שאין ברורה בו כוונת דברי המשלח, ולכך נמלך עליו] השליחבר מיניה [בן מינו] הוא זה. ומה ענינו?
The Gemara continues: But say the latter clause of the mishna: One who takes a vow that meat is forbidden to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers. It may consequently be inferred that it is prohibited for him to eat birds. If so, here we arrive at the opinion of Rabbi Akiva, who said: Anything about which an agent sent to purchase a given item would inquire, being unsure whether it qualifies as that type of item, is considered its type.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּתַנְיָא הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מוּתָּר בַּדִּלּוּעִין ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא באוֹסֵר אָמְרוּ לוֹ לר״עלְרַבִּי עֲקִיבָא וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ קַח לָנוּ יָרָק וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דִּלּוּעִין.

As it is taught in a mishna (Nedarim 54a): One who takes a vow that vegetables are forbidden to him is permitted to eat gourds, as people do not typically consider gourds a type of vegetable, but Rabbi Akiva deems it prohibited for him to eat gourds. The Rabbis said to Rabbi Akiva: But it is a common occurrence that a person says to his agent: Purchase vegetables for us, and the agent, after failing to find vegetables, returns and says: I found only gourds. This indicates that gourds are not considered vegetables.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא מצאתי אלא דילועין – ואינו לוקחן מיד כשמוצאן אלמא לא קרו ליה אינשי ירק דהא האי ירק סתם קאמר ליה ואי בכלל ירק הוא לא היה צריך לימלך.
לא מצאתי אלא דלועין. ואינו לוקחן מיד כשמוצאן, אלמא לא קרו ליה אינשי ירק, דהא ירק סתם קאמ׳, ואי בכלל ירק הוי לא היה לו לימלך.
אמ׳ לו כן הדבר. ומינה אני רואה שהוא מין ירק, שאם לא מצא אלא קטנית לא היה משיב ואומ׳ לא מצאתי אלא קטנית, אלא לא מצאתי ירק, ובדלועין הוא אומ׳ לא מצאתי ירק אחר אלא דלועין, ולמה הוא אומ׳ כך, אלא שיש לך ללמוד שהדלועין נקראין ירק ואין הקטנית בכלל ירק.
[ממקום אחר. שמעינן דהלכת׳ כותיה. שהרי מסכת נדרי׳ היא בסדר נשים, ומסכ׳ חולין בסדר קדשים, ולפי הסדר סדר נשים קודם לסדר קדשים, נמצא שמחלוקת קודם הסתם, וכל מקום שיש מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, ולפי׳ הלכ׳ כמשנתנו.
ואע״ג דלא קיימ׳ לן דיש סדר למשנה בתרי מסכתא. כלומ׳ שנשנו בימי התנאין כמו שסדרן רבי׳ הקדוש מסכת׳ לפני מסכתא, וכ״ש שאינו דבר פשוט שיש סדר למשנה בשני סדרין, נמצא ששמא סדר קדשי׳ קודם סדר נשים, וסתם ואחר כך מחלוקת הוא, וכל מקום שיש סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם.
אבל בבשר דגים אסור, לפי שהשליח נמלך עליה. והאי דקתני הכא מותר בבשר דגים, שמשמע שאין השליח נמלך עליה, אוקימנא בפ׳ הנודר מן הירק אימתי אין השליח נמלך על הדגים, בזמן [שמש]⁠לחו הקיז דם או יש לו כאב בעיניו, ולפי׳ לא נמלך השליח על הדגים מפני שהדגים קשים הן למי שהקיז דם או למי שיש לו כאב בעיניו בתחלת אוכלה, אבל אם לא היה לו חלי זה היה נמלך על הדגים, ולפי׳ הנודר מן הבשר אסור בדגים במקום שהשליח נמלך עליו וקורין לדגים בשר, שבנדרים הלך אחר לשו׳ בני אדם. משה הספרדי ז״ל.]
גמ׳ דתנן הנודר מן הירק כו׳ כצ״ל:
דתניא כן שנויה ברייתא] בדינו של הנודר שלא לאכול מן הירק, שמותר באכילת דלועין, שכן אין הדלועים בכלל ירק. ואילו ר׳ עקיבא אוסר אכילת דלועים, שאף אלה לדעתו בכלל לשון הנדר. אמרו לו חכמים לר׳ עקיבא בתמיהה: והלא דבר מצוי הוא שאומר אדם לשלוחו ״קח (קנה) לנו ירק״, והוא השליח חוזר ואומר למשלח: ״לא מצאתי אלא דלועין״, הרי שדלועים אינם בכלל ירק!
As it is taught in a mishna (Nedarim 54a): One who takes a vow that vegetables are forbidden to him is permitted to eat gourds, as people do not typically consider gourds a type of vegetable, but Rabbi Akiva deems it prohibited for him to eat gourds. The Rabbis said to Rabbi Akiva: But it is a common occurrence that a person says to his agent: Purchase vegetables for us, and the agent, after failing to find vegetables, returns and says: I found only gourds. This indicates that gourds are not considered vegetables.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר לָהֶן כֵּן הַדָּבָר כְּלוּם אוֹמֵר לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית אֶלָּא שֶׁדִּלּוּעִין בִּכְלַל יָרָק וְאֵין קִטְנִית בִּכְלַל יָרָק רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא.

Rabbi Akiva said to them: The matter is so, and that proves that my opinion is correct. Does the agent return and say: I found only legumes? Rather, it is evident that gourds are included in the category of vegetables, although they differ from other vegetables, and therefore, the agent explains that he found only gourds, and asks whether he should purchase them. But legumes are not included in the category of vegetables, and that is why an agent would not even ask about them. Therefore, Rabbi Akiva should also hold that one who takes a vow that meat is forbidden to him is prohibited from eating birds. And if so, the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין הקיטנית בכלל ירק – כלומר הכא נמי לענין עופות אומר לא מצאתי אלא עופות מכלל דעופות בכלל בשר:
אמר להם כן הדבר – ומשם אני מביא ראיה שהוא מין ירק שאילו לא מצא אלא קטנית לא היה משיבו לא מצאתי אלא קטנית אלא לא מצאתי ירק ובדילועין היה אומר לא מצאתי ירק אחר אלא דילועין ולמה היה אומר כן אלא שיש לך ללמוד שהדילועין נקראים ירק ואין הקטנית בכלל ירק.
אמר להן ר׳ עקיבא לחכמים: כן הדבר, ודווקא מכאן יש להוכיח כשיטתי, שהרי כלום (האם) אומר השליח שנשלח לקנות ירק ״לא מצאתי אלא קטנית?!״ אלא מעתה שאומר השליח ״לא מצאתי אלא דלועים״ הרי זה מוכיח שדלועין בכלל ירק, ולכן הוא מתייעץ עם משלחו ביחס לדלועים, שאפשר שכן היתה דעת המשלח, ואין קטנית בכלל ירק. ונמצא איפוא שרישא [ראשה, תחילת] המשנה היא כשיטת רבנן [חכמים] החולקים על ר׳ עקיבא, ואילו סיפא [סוף המשנה] הוא כשיטת ר׳ עקיבא!
Rabbi Akiva said to them: The matter is so, and that proves that my opinion is correct. Does the agent return and say: I found only legumes? Rather, it is evident that gourds are included in the category of vegetables, although they differ from other vegetables, and therefore, the agent explains that he found only gourds, and asks whether he should purchase them. But legumes are not included in the category of vegetables, and that is why an agent would not even ask about them. Therefore, Rabbi Akiva should also hold that one who takes a vow that meat is forbidden to him is prohibited from eating birds. And if so, the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי הִיא וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי בִּנְדָרִים סָבַר לַהּ כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּבָשָׂר בְּחָלָב סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן.

Rav Yosef said: That is not difficult. The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates the mishna according to the opinions of different tanna’im. In the latter clause, with regard to vows, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, whereas in the first clause, with regard to meat cooked in milk, he holds in accordance with the opinion of the Rabbis.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סבר לה כר״ע – דאע״ג דצריך לאימלוכי (ולא שקיל) מיניה הוא דאי לאו מיניה הוא לא הוה אמר אשקול מהאי.
גמ׳ אמר ר״י רבי היא. מגילה דף ט ע״ב וש״נ:
אמר רב יוסף: אין זו קושיה, שכן משנתנו כולה כשיטת רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי [ולקח אותה לפי שיטת תנאים שונים], שכן בסוף המשנה בענין נדרים, סבר לה [סבור הוא] כר׳ עקיבא, ואילו בתחילת המשנה בענין בשר בחלב, סבר לה כרבנן [סבור הוא כחכמים].
Rav Yosef said: That is not difficult. The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates the mishna according to the opinions of different tanna’im. In the latter clause, with regard to vows, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, whereas in the first clause, with regard to meat cooked in milk, he holds in accordance with the opinion of the Rabbis.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אָשֵׁי אָמַר כּוּלַּהּ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הִיא וְהָכִי קָאָמַר כׇּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב גמֵהֶן מִדִּבְרֵי תוֹרָה דוּמֵהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים החוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים שֶׁאֵינָם לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.:

Rav Ashi said a different explanation: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as indicated by the latter clause, concerning vows. And as for the first part of the mishna, this is what it is saying: It is prohibited to cook any meat cooked in milk, some types of meat by Torah law, i.e., that of domesticated animals, and some types of meat by rabbinic law, i.e., that of undomesticated animals and birds. This prohibition applies to all types of meat except for the meat of fish and grasshoppers, which are not prohibited, neither by Torah law nor by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש מהן מה״ת – בשר בהמה.
ויש מדברי סופרים – חיה ועוף.
גמרא: רב אידי אמר כולה ר׳ עקיבא היא והכי קאמר כל הבשר אסור לבשל יש מהן מדברי תורה ויש מהם מדברי סופרים. והא דקתני במתני׳ גבי עוף ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן, לאו למימר דאכילתו דאורייתא, אלא רב אשי מוקי לה כאביי דבסמוך, דכולהו חדא גזרה היא וגזר שמא יתנה באילפס רותח ומינה אתי לבשר בהמה דאורייתא, דאי לא הא לא קיימא הא, ודכותה הרבה בתלמוד, וגדולה מזו אמרו (שבת יז:) גזרו על פתן משום שמנן ועל שמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן, ולא גזרה לגזרה הן, אלא חדא היא, דאי לא הא לא קיימא הא וקיימא לן כרב אשי דבתרא הוא, וחיה ועוף אינן מן התורה דסתמא כר׳ עקיבא.
ואילו רב אשי אמר הסבר אחר: המשנה כולה כשיטת ר׳ עקיבא היא, וכעולה מדברי סוף המשנה בענין נדרים. ובאשר לתחילת המשנה, הכי קאמר [כך הוא, התנא, אומר]: כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן שאסורים מדברי תורה (כבשר בהמה), ומהן שאינם אסורים אלא מדברי סופרים (כבשר חיה ועוף, וכשיטת ר׳ עקיבא). חוץ מבשר דגים וחגבים, שאינם אסורים בבישול בחלב לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
Rav Ashi said a different explanation: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as indicated by the latter clause, concerning vows. And as for the first part of the mishna, this is what it is saying: It is prohibited to cook any meat cooked in milk, some types of meat by Torah law, i.e., that of domesticated animals, and some types of meat by rabbinic law, i.e., that of undomesticated animals and birds. This prohibition applies to all types of meat except for the meat of fish and grasshoppers, which are not prohibited, neither by Torah law nor by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָסוּר לְהַעֲלוֹת [וְכוּ׳].: אָמַר רַב יוֹסֵף שְׁמַע מִינַּהּ בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב דְּאוֹרָיְיתָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן אֲכִילָה גּוּפַהּ גְּזֵירָה וַאֲנַן נִגְזַר הַעֲלָאָה אַטּוּ אֲכִילָה.

§ The mishna teaches further: And it is prohibited to place any meat with cheese on one table. Rav Yosef said: Conclude from this clause that eating the meat of birds cooked in milk is prohibited by Torah law. As, if it enters your mind that the prohibition against eating it applies merely by rabbinic law, this would be because the consumption of the meat of birds cooked in milk is itself a rabbinic decree, lest one come to eat the meat of an animal in milk. And would we decree against placing birds together with cheese on one table due to the possibility of consumption, which is itself a decree? The Sages do not enact one decree to prevent the violation of another decree.
רי״ףרש״ירמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ש״מ – מדאסר עוף בהעלאה משום גזירת אכילה ש״מ איסור אכילה דידיה מדאורייתא ולא כרב אשי.
אכילה גופה גזירה – אטו בשר בהמה.
השתאא אכילה גופה גזרה ונגזור העלאה אטו אכילה ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה. כלומר דהעלאה ואכילה תרתי מילי נינהו וגזרה לגזרה היאב, דלא תימא סתם העלאה לאכילה היא וחדא גזרה היאג. זה פירש הרב ר׳ אברהם אב בית דין ז״ל. וכן הוא שמצינו בכמה מקומות בתלמוד שגוזרין גזרה לגזרה, כי ההיא דמסכת ביצהד גבי אין מטבילין כלים בשבת וכו׳ כדאיתא התם, ומצינו מקומות שאין גוזריןה, ומצינו מקומות שנחלקו בהן, כי ההיא דשותה ברשות היחיד וראשו ורובו בכרמלית שנחלקו בה אביי ורבא במסכת שבת בפרק קמאו. והכל משום קירוב הגזרות דאי לא הא לא קיימא האז.
א. כ״ה בכי״מ ובריטב״א, ולפנינו ליתא תיבה זו.
ב. וכ״כ המאירי. וראה תוד״ה ומנא, שנתקשו בזה שבהרבה מקומות הקשו היא גופא גזירה וכו׳, ולמה הוצרכו להביא ראיה לענין זה [וראה שו״ת אמונת שמואל סי׳ ל ביאור דבריהם]. וראה רשב״א ורא״ה וריטב״א. וע״ע שו״ת באר שבע סי׳ יז.
ג. ראה לבוש יו״ד סי׳ פז ס״ו, וחידושי יד אברהם שם.
ד. יח, א.
ה. בכי״פ ובנדפס נוסף: גזירה.
ו. יא, ב.
ז. ראה שבת יד, א.
אמר רב יוסף ש״מ בשר עוף בחלב דאורייתא דאי ס״ד דרבנן השתי׳ אכילה גופא גזרה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה דנגזור העלאה אטו אכילה ומנא תימרא דלא גזרינן – פי׳ אע״ג דבכולי תלמודא לא קיימי הא ואמרי׳ דכולי׳ חדא גזירה היא כדאי׳ בפ״ק דביצה ובדוכתא טובא להכי איצטריך ר״י לאתויי דכה״ג גזירה לגזירה היא מדתנן חלת ח״ל וכו׳. ור״י אזיל בהא לטעמי׳ דאוקי׳ רישא דמתני׳ דלעיל כרבנן דס״ל בשר עוף אסור מן התורה ובעי לאולמי טעמי׳ מסיפא דמתניתין ואביי דחי לה דלעולם מד״ס הוא והכא חדא גזירה הוא. ורב אשי דאוקי׳ מתני כר״ע דבשר עוף מד״ס ס״ל כי הא דאביי דכולי׳ חדא גזירה היא והלכתא כוותיה דקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא דס״ל בשר עוף אסור מד״ס וה״ה לבשר חיה וע״כ ל״פ אלא בדיוקא דרישא אבל סיפא דבית שמאי ובית הלל לשון מחלוקות׳ מוכח בפי׳ דס״ל דבשר עוף מד״ס.
ב ועוד שנינו במשנתנו כי אסור להעלות על השולחן עם הגבינה את כל סוגי הבשר, ובכללם בשר עוף. שגזרו חכמים שמא יבוא לאוכלם יחד. ובענין זה אמר רב יוסף: שמע מינה [למד מכאן] שבישול ואכילת בשר עוף בחלב הריהו איסור דאורייתא [מן התורה], דאי סלקא דעתך דרבנן [שאם עולה על דעתך לומר שהוא איסור מדברי סופרים בלבד, ומגזירת חכמים], הרי אכילה של בשר עוף בחלב גופה (עצמה) אסורה רק משום גזירה, שמא יבוא לאכול אף בשר בהמה בחלב, ואנן נגזר [ואנו נגזור] העלאה על השולחן של בשר עוף וגבינה יחד, אטו [משום] אכילה, והלא אין גוזרים גזירה לגזירה!
§ The mishna teaches further: And it is prohibited to place any meat with cheese on one table. Rav Yosef said: Conclude from this clause that eating the meat of birds cooked in milk is prohibited by Torah law. As, if it enters your mind that the prohibition against eating it applies merely by rabbinic law, this would be because the consumption of the meat of birds cooked in milk is itself a rabbinic decree, lest one come to eat the meat of an animal in milk. And would we decree against placing birds together with cheese on one table due to the possibility of consumption, which is itself a decree? The Sages do not enact one decree to prevent the violation of another decree.
רי״ףרש״ירמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא גָּזְרִינַן גְּזֵירָה לִגְזֵירָה דִּתְנַן חַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ

The Gemara asks: And from where do you say that we do not issue one rabbinic decree to prevent violation of another rabbinic decree? The source is as we learned in a mishna (Ḥalla 4:8): Ḥalla from outside of Eretz Yisrael, which must be eaten by a priest,
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה:
חלת חו״ל – אינה אסורה לזרים אלא מדרבנן אבל חלת הארץ תרומה קרייה רחמנא ואסורה לזרים מוכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב).
ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה – בכמה מקומות אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה בפ״ק דשבת (דף יא:) ובפ׳ במה מדליקין (שם דף כא.) ובריש ביצה (דף ג.) והכא בעינן לאתויי ראיה לענין גזירה דהעלאה אטו אכילה ויש מקומות נמי דגזרינן גזירה לגזירה ולא חיישינן אין לדמות גזירות חכמים זו לזו אלא במקומות שהש״ס מדמה.
חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן – אין המשנה שנויה כן אלא הגמרא מביאה בקיצור וכן היא שנויה בפ׳ בתרא דמס׳ חלה (משנה ח) אמר ר״ג שלש ארצות לחלה מארץ ישראל עד כזיב חלה אחת מכזיב עד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה רבי יוסי אומר אין צריך טבילה ואסורה לזבים ולזבות ולנדות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה והכי פירושו מכזיב עד הנהר ועד אמנה שהיו סמוכים לארץ העמים ואין יכולין לשמור עצמם ופירותיהם בטהרה והיו חלותיהם טמאות וטעונות שרפה ולכך צריכין להפריש שתי חלות אחת לאור שהיא חלה דאורייתא דפירותיהן גדלין בארץ ישראל ולכך נמי יש לה שיעור כדמפרש בירושלמי מפני שהיא מדברי תורה ואחת לכהן מדברי סופרים שלא תשתכח תורת חלה ולפי שהיא מדברי סופרים אין לה שיעור מנהר ועד אמנה ולפנים שהוא חוצה לארץ שתי חלות ושתיהן מדברי סופרים אחת לאור משום דסמוכין לארץ ישראל ומתחזיא חלה דידהו כחלת ארץ ישראל גזרו עליה שלא לאוכלה כלל אפילו כהן טהור גמור כמו בחלת אור דא״י ואחת לכהן שלא תשתכח ויש לה שיעור לפי שהיא נאכלת וטבול יום אוכלה ואין צריך הערב שמש שלא החמירו בה כמו בתרומה דאורייתא רבי יוסי אומר אין צריך טבילה ואפילו בטומאה דקרי דבטומאה היוצא מגופו שרי רבי יוסי מדלא חשיב בעל קרי באיסורא דזבין וזבות ואסורה לזבין וזבות כו׳ בלא טבילה איירי מדקאמר עלה בירושלמי דלרבי יוסי נצרכה ונראה דלרבנן נמי דבעו טבילה דוקא לבעל קרי שטומאה יוצאה לו מגופו אבל טמא מת שרי בלא טבילה כרבי יוסי דאי מצרכי נמי טבילה בטמא מת תקשה להו כדמקשה גמ׳ בפ׳ עד כמה (בכורות דף כז:) וכי הזאה יש לנו ומה תועיל טבילה בטמא מת ומסתמא טמאי מתים היו כמה פעמים כי אי אפשר להם ליזהר מטומאת מת דנהי דמטומאת מת עצמו צריכין ליזהר מחמת כהונתם מטומאת חרב הרי הוא כחלל אין יכולים כלל ליזהר דבשום בית שהיה בו מת מעולם נעשה כחלל כל המתכות שבתוכו והוי כמאהיל על המת כדאמרינן בנזיר בפ׳ כ״ג (נזיר נג:) וגם לא היו צריכין ליזהר מטומאת חרב הרי הוא כחלל כיון שאין הנזיר מגלח עליה כדמוכח בריש תוספתא דאהלות וא״כ כולן צריכין הזאה ואין סברא כלל שתקנו חכמים חלת חו״ל שלא יאכלוה אא״כ ילך ויזה בא״י ולהכי מסתבר שבלא הזאה וטבילה היו אוכלין אותה אפילו לרבנן דרבי יוסי ובבבל וכן לדידן שרחוקין מא״י א״צ שתי חלות אלא אחת כדאמרינן בפ׳ עד כמה (בכורות דף כז.) ונותנה לכהן קטן ואכיל לה דכי ליכא כהן קטן דוקא קאמר התם דמפריש אחרת ונותנה לכהן גדול וראשונה שורפה וחלה של אור מנהר ועד אמנון ולפנים אינה מותרת לכהן קטן אלא לעולם נשרפת דומיא דחלת אור א״י משום דסמוכין לא״י ומתחזיא כחלת א״י כדפרישית ומש״ה צריך לעולם שתים אבל ברחוקים כגון דבבל ודידן דלא מתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה נותן לכהן קטן ומסתבר דאף לכהן גדול שטבל לקריו ולא בעינן הערב שמש דאין להחמיר בה מבחלה של כהן בסמוכין לא״י וכ״כ בה״ג בהלכות חלה אמר רבינא הלכה נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן או מאן דטביל לקריו ויש קצת תימה אמאי קאמר דנותנה לכהן קטן כיון דאפילו כהן גדול יכול לאוכלה אחר שטבל או לבטלה ברוב כמו תרומה דאמרינן בפ׳ עד כמה (בכורות דף כז.) רבה הוה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאה ונראה דדוקא חלת חו״ל לפי שאין לה שיעור ודבר מועט הוא קאמר דיכול ליתנה לכהן קטן כ״ש אם יש כהן גדול שטבל או רוצה לבטלה שיכול ליתנה לו וכן משמע דדבר מועט הוא דקאמר התם דשקל לה בריש מסיא אבל תרומה שהיא מתבואה או מיין ושמן אין ליתן לכהן קטן לפי שהוא מאבדה ועוד יש לה שיעור כמו בתרומת מעשר ולכך אין ליתנה לקטן אלא לכהן גדול שטבל או רוצה לבטלה ברוב וא״צ להפריש שניה דלא תשתכח כיון דמפרישין אחת כמו בחלה היכא דאיכא כהן קטן שלא מצינו בכל הש״ס שהיה צריך לפרש שתי תרומות אלא דוקא חלה כי ליכא כהן קטן או גדול שטבל שאז היא נשרפת ולכך צריך להפריש חלה שניה שלא תשתכח תורת חלה אבל תרומה דאין נותנין אותה אלא לכהן גדול שטבל או רוצה לבטלה ברוב א״צ להפריש שניה דלא תשתכח כיון שמפרישין אחת ומיהו נראה דגם בסמוכים לא״י שמפרישין לעולם שתי חלות לא היו מפרישין אלא תרומה אחת לכך נראה שבחלה יש לחוש יותר שלא תשתכח משום דשייכא בכל אדם המגלגל עיסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממריחי תבואות והיכא דליכא כהן קטן ששורפה ומפריש שניה נותנה לכהן טמא אפילו הוא זב דלא מפליג התם בשום טומאה ולא דמיא לחלה שניה בסמוכין לא״י דהתם לעולם צריך להפריש אבל ברחוקים אי איכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו אין צריך להפריש חלה שניה כלל והיא קלה ביותר אלא שאסורה לזרים דלא אשכחן דשרי לה אלא לכהנים ונראה שאינה טובלת שהרי יש כמה מקומות דלא מפרשי לה כלל ואפילו ליכא כהן קטן ועל אותן מקומות יש קצת תימה אלא לפי שאינה טובלת וצריך לשומרה מלהאכילה לזרים נמנעו מלהפריש ושמא אפילו אינה מדמעת ואף על פי שהראשונה נראה קצת דמדמעת מדתניא בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) תרומת עובד כוכבים בחו״ל אינה מדמעת דמשמע הא דישראל מדמעת מ״מ השניה שהיא קלה ביותר שמא אינה מדמעת וכמו שלא גזרו על תערובות דמאי כמו כן שמא לא גזרו בה כיון שהיא קלה כל כך.
תוס׳ בד״ה חלת ח״ל כו׳ מנהר ועד אמנה כצ״ל וכן בכל הדבור צ״ל אמנה. ונ״ב ויש מי שקורא אמנם ויש מי שקורא (אמונה) [אמנה] ויש מי שקורא אמונם ר״מ בפ״ו דשביעית:
בא״ד כמו בחלה היכא דליכא כהן קטן כו׳ כצ״ל:
בד״ה חלת ח״ל נאכלת כו׳ שלא מצינו כו׳ לפרש ב׳ תרומות אלא דוקא חלה כי ליכא כהן קטן או גדול שטבל שאז היא נשרפת כו׳ עכ״ל וה״ה דלית כאן שיוכל לבטל ברוב אז היא נשרפת ואין להניחה עד שיזדמן לו כהן קטן או גדול שטבל או שיוכל לבטלה ברוב דקשה לשומרה מלהאכילה לזרים משא״כ בתרומה כי ליכא כהן גדול שטבל או שיוכל לבטלה ברוב יוכל להניחה עד שיזדמן לו ולא תשכח תורת תרומה ודו״ק:
בא״ד ומיהו נראה דגם הסמוכים לארץ ישראל כו׳ עכ״ל סמוכים לא״י היינו מנהר ועד אמנון ולפנים ומגופא דא״י דהיינו מכזיב ועד נהר ועד אמנון ה״מ להקשות כן שמפרישין ב׳ חלות ולא מפרישין אלא תרומה א׳ דבסמוכים לא״י נמי שמפרישין ב׳ חלות אינו אלא משום לתא דמתחזיא כחלת הארץ טמאה ודו״ק:
ומנא תימרא דלא גזרינן [ומנין אתה אומר שאין אנו גוזרים] גזירה לגזירה? דתנן כן שנינו במשנה]: חלת חוצה לארץ
The Gemara asks: And from where do you say that we do not issue one rabbinic decree to prevent violation of another rabbinic decree? The source is as we learned in a mishna (Ḥalla 4:8): Ḥalla from outside of Eretz Yisrael, which must be eaten by a priest,
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין קד., הערוך על סדר הש"ס חולין קד., רש"י חולין קד., תוספות חולין קד., ר"י מלוניל חולין קד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קד., מהרש"ל חכמת שלמה חולין קד., מהרש"א חידושי הלכות חולין קד., גליון הש"ס לרע"א חולין קד., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קד., אסופת מאמרים חולין קד.

Chulin 104a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 104a, Rif by Bavli Chulin 104a, Attributed to R. Gershom Chulin 104a, Collected from HeArukh Chulin 104a, Rashi Chulin 104a, Tosafot Chulin 104a, Ri MiLunel Chulin 104a, Ramban Chulin 104a, Rashba Chulin 104a, Meiri Chulin 104a, Ritva Chulin 104a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 104a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 104a, Gilyon HaShas Chulin 104a, Steinsaltz Commentary Chulin 104a, Collected Articles Chulin 104a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144