×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד ור׳וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי.
And the details of the mitzvot, e.g., the particulars of the sacrificial process, were said to Moses at a later time in the Tent of Meeting. And Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai and later repeated in the Tent of Meeting, and reiterated a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab, as recorded in the book of Deuteronomy. And if it enters your mind to say that Rabbi Yishmael holds that the burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai was the daily burnt-offering, rather than the burnt-offering of an individual, the following question arises:
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ופרטות באהל מועד – משהוקם המשכן ודיבר עמו מעל הפרוכת שם פירש לו הכתוב כדכתיב ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר ובספר תורת כהנים דהיינו ויקרא נתפרשו כל הלכות קרבן וכן דברים הרבה.
ונשנו – פעם שנית וכל מה שנאמר כאן נאמר כאן ואע״פ שלא נכתב.
ונשתלשו בערבות מואב – מפי משה לישראל שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וגו׳ (דברים א).
ואי סלקא דעתך עולת סיני עולת תמיד הואי – וחובת הדורות מפי הגבורה.
כבר ידעת בקרבן עולה שכלה כליל ושל שלמים שיש בו שתי אכילות ר״ל לגבוה ולהדיוט אכילת אימורין למזבח ואכילת בשר לבעלים וחזה ושוק לכהנים ומ״מ זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת אינן נאכלין כמו שהתבאר במקומן באיזהו מקומן:
כבר ביארנו שכל הפטור בראיה פטור מחגיגה וכבר הזכרנו הפטורים מהם במשנה ראשונה אבל השמחה נוהגת בנשים והוא הדין לשומע ואינו מדבר ולאותם הנזכרים במשנה לחיוב שמחה אלא שהוזכרו כאן נשים והוא הדין לאחרות:
בפרשת פנחס נאמרה פרשת התמידין ואע״פ שנאמרה בואתה תצוה לא נאמרה שם אלא למלואים ונשנית בפנחס להיותה צואה לדורות שמא תאמר והרי בפרשת תמידין של ואתה תצוה נאמר בה חקת עולם לדורותיכם ונראה לנו משמועה של פרק זה שלא נאמר שם לדורותיכם אלא על שבט לוי והם הקריבוה כל ימי עמדם במדבר ולא ישראל ואע״פ שנצטוו עליה מ״מ סמכו על הקרבתם של שבט לוי והוא שאמר הנביא לישראל הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל:
עולה שהקריבו נערי בני ישראל במדבר נסתפק לנו אם היתה של כבשים או של פרים ועקר ספק זה ממה שנאמר בפסוק ויעלו עולות ויזבחו שלמים ליי׳ פרים שמא מלה זו ר״ל פרים על כלם הוא נאמר ר״ל על השלמים ועל העולות או שמא על השלמים לבד אבל עולות בכבשים כשאר עולות תמידים הואיל ופרשוה בעולת תמיד ופי׳ בה בכאן למאי נפקא מנה לפסוקי טעמים כלו׳ שאם העולה לא היתה באה של פרים ראוי לפסק טעם באתנח במלת עולות ואי נמי לנודר ומעתה הואיל ולא נתבררה שאלתנו הנודר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מקריב פר וכבש ויש חולקין לומר שאין חייב אלא בכבש כשאר עולת תמיד הואיל ובררנו שעולת תמיד היתה וראיה אצלי לדבר זה שהרי פסוק טעם שלנו הוא במלת עולות באתנח ואע״פ שאין לנו לסמוך כל כך על פסוק טעמים שלנו מ״מ הואיל ועולת תמיד היתה [כבש] בטענה קלה ראוי לדון בה כן:
ופרטות של דיני עשיית הקרבנות נאמרו למשה באהל מועד. ור׳ עקיבא אומר: לא כן, כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו על ידי משה לכל ישראל בערבות מואב (בספר דברים). ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי [היתה] ולא עולת יחיד, אם כן
And the details of the mitzvot, e.g., the particulars of the sacrificial process, were said to Moses at a later time in the Tent of Meeting. And Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai and later repeated in the Tent of Meeting, and reiterated a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab, as recorded in the book of Deuteronomy. And if it enters your mind to say that Rabbi Yishmael holds that the burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai was the daily burnt-offering, rather than the burnt-offering of an individual, the following question arises:
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

Is there any offering that initially did not require skinning and cutting into pieces, as these details of the daily burnt-offering were transmitted later in the Tent of Meeting, and ultimately, when these details were added, the offering required skinning and cutting? It is not plausible that the details of a mitzva would change over time. Therefore, it is clear that according to the opinion of Rabbi Yishmael the Jews did not sacrifice the daily burnt-offering before the giving of the Torah, which means that the burnt-offering sacrificed at Mount Sinai must have been a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליכא מידי דבסיני לא בעי הפשט וניתוח, דהא אמרת: כללות נאמרו בסיני, ובסוף בעי הפשט וניתוח, שנאמר: והפשיט את העולה וניתח אותה לנתחיה. אלא לאו שמע מינה לאו עולת תמיד הואי. אלא עולה ראייה הואי.
מי איכא מידי כו׳ – אלא ודאי עולת ראייה הואי ומאיליהם הקריבוה.
מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט – דוקא קא מבעיא ליה משום דעיקר הפשט כתיב בגופיה אבל מעולת ראייה אע״ג דאמת הוא דטעונה הפשט לא קשה ליה מידי כיון דלאו בגופיה כתיב.
בד״ה מי איכא מידי כו׳ דעיקר הפשט כתיב בגופיה אבל מעולת כו׳ כיון דלאו בגופיה כתיב עכ״ל אם כוונתם דבעולת תמיד שפיר קמבעיא ליה משום דהפשט כתיב בגופיה זה אינו דהפשט וניתוח לא כתיבי בעולת ראייה ולא בתמיד אלא בעולת נדבה בפרשת ויקרא ויש ליישב דה״פ דהפשט לא כתיב אלא בעולה ובעולת תמיד כתיב דמקרי עולה אבל ראייה לא כתיב כלל בגופיה דעולה הוא כדלקמן אתה אומר עולת כו׳ וק״ל:
מי איכא מידי דמעיקרא [האם יש דבר שמתחילה] לא בעי [היה צריך] הפשט וניתוח, שהרי דין הפשט וניתוח הוא מפרטי המצווה שנאמרו בתורה, ולבסוף נוסף דין זה בקרבן העולה כי בעי [צריך] הפשט וניתוח. אם כן מוכח מדברי ר׳ ישמעאל כי לא הקריבו עולת תמיד קודם לכן, ועולה שהקריבו במדבר היתה עולת ראיה.
Is there any offering that initially did not require skinning and cutting into pieces, as these details of the daily burnt-offering were transmitted later in the Tent of Meeting, and ultimately, when these details were added, the offering required skinning and cutting? It is not plausible that the details of a mitzva would change over time. Therefore, it is clear that according to the opinion of Rabbi Yishmael the Jews did not sacrifice the daily burnt-offering before the giving of the Torah, which means that the burnt-offering sacrificed at Mount Sinai must have been a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא {במדבר כ״ח:ו׳} עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מַעֲשֶׂיהָ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וְהִיא עַצְמָהּ לֹא קָרְבָה.

The Gemara cites the source for the opinion of Rabbi Elazar. As it is taught in a baraita: “It is a daily burnt-offering, which was performed on Mount Sinai” (Numbers 28:6). Rabbi Elazar says: The details of its performance were said at Sinai, but it itself was not sacrificed until the Tabernacle was erected. This indicates that the offering brought on Mount Sinai was a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ ליעזר נמי, דתניא: עולת תמיד העשויה בהר סיני. ר׳ ליעזר אומר: מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה.
והיא עצמה לא קרבה – והעולה שהקריבו הבכורות עולת ראייה הוה.
בד״ה לפסוקי טעמא ולא דמי לה׳ מקראות כו׳ ולא אזלינן כו׳ התם לא מצי קאי רק לחד כו׳ עכ״ל נראה כוונתם דודאי לרב חסדא כמו בהנהו קראי דאין להן הכרע כן האי קרא אין לו הכרע כדאיתא בהדיא ביומא בפרק הוציאו לו אלא דה״ק בהאי קרא קאמרינן נ״מ לפסוקי טעמא משמע דאי ידעינן ביה טעמא דקרא בין אם הוא פיסוק או לא הוה לן הכרע אבל התם אף לפי טעמי דקרא לית בהו הכרע דהא אי נמי לא הוה בהו התם פיסוק טעמים לא ה״ל הכרע דהא לא מצי קאי אלא לחדא ולא ידעינן להי מינייהו אבל הכא אי לא הוה ביה נמי פיסוק טעמים ידעינן דאתרווייהו קאי ומיהו לפי ספרי חומשים שלנו שיש פיסוק טעמים בשאת ומחר ומשוקדים וארור וקם ודאי דידעינן בהו הכרע דהא כ״ש היא כיון דהכא דמצי קאי לתרווייהו הוה אזלינן בתר פיסוק טעמים ולא קאי אלא אחדא מכ״ש היכא דלא מצי קאי אלא אחדא כדהתם דניזל בתר פיסוק טעמים אההוא חדא לפי פיסוק הטעם ויש ליישב בדוחק דהתם כיון דאי לאו פיסוק לא ה״ל הכרע ע״י פיסוק נמי לית לן הכרע כיון דלא מצי למכתב בע״א דלהוי הכרע בלא פיסוק משא״כ הכא דבין כך ובין כך אית לן הכרע ואפשר עוד דלא הוה ידיע להו בהנהו קראי אי הוו בהו פיסוק טעמים או לא דה״נ לא הוה ידיע להו הכא ומיהו התם פי׳ התוס׳ דמשוקדים מצי קאי לתרווייהו גם דהוו ידיע להו פיסוק טעמים במשוקדים וכן נראה מלשון התוס׳ הכא וצ״ע:
ר׳ אלעזר — דתניא כן שנינו בברייתא], על הכתוב ״עלת תמיד העשיה בהר סיני״ (במדבר כח, ו), ר׳ אלעזר אומר: מעשיה נאמרו בסיני, כלומר, מצות עשייתה אמנם נאמרה בהר סיני והיא עצמה לא קרבה במדבר כלל.
The Gemara cites the source for the opinion of Rabbi Elazar. As it is taught in a baraita: “It is a daily burnt-offering, which was performed on Mount Sinai” (Numbers 28:6). Rabbi Elazar says: The details of its performance were said at Sinai, but it itself was not sacrificed until the Tabernacle was erected. This indicates that the offering brought on Mount Sinai was a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר קָרְבָה וְשׁוּב לֹא פָּסְקָה אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים {עמוס ה׳:כ״ה} הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל.

Rabbi Akiva says: It was sacrificed when they stood at Mount Sinai and its sacrifice never ceased. The Gemara asks: But if so, how do I uphold, i.e., how does Rabbi Akiva explain the following verse: “Did you bring to Me sacrifices and offerings for forty years in the wilderness, house of Israel?” (Amos 5:25). This verse indicates that they did not sacrifice these offerings.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ עקיבא אומר: היא עצמה קרבה בסיני ושוב לא פסקה. וכי תימא: איני? והכתיב: הזבחים1 ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל?
1. כן בפסוק, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״והזבחים״.
ומה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר – לשון תימה ומשמע שלא הקריבו לפי שנזופין היו.
רבי עקיבא וכו׳ – אע״ג דבחמישי בנה מזבח ולא ניתנה תורה עד סיני דריש מאותה שעה דנאמר מעשיה בסיני כדכתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני ומאן דלא דריש האי מוקי לה דעולה טעונה כלי וכן פירש רש״י בנימוקי חומש העשויה בהר סיני ובסיפרי דריש לה שנעשית בהר סיני קודם לתורה והיינו בחמישי שבנה מזבח.
ר׳ עקיבא אומר: קרבה, ושוב לא פסקה, כלומר, אף במדבר הקריבו עולת תמיד למן הקמת המשכן והלאה. ושואלים: אלא מה אני מקיים כיצד מבין ר׳ עקיבא את הכתוב שנאמר בלשון שאלה ״הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל״? (עמוס ה, כה) שממנו מובן שלא הקריבו!
Rabbi Akiva says: It was sacrificed when they stood at Mount Sinai and its sacrifice never ceased. The Gemara asks: But if so, how do I uphold, i.e., how does Rabbi Akiva explain the following verse: “Did you bring to Me sacrifices and offerings for forty years in the wilderness, house of Israel?” (Amos 5:25). This verse indicates that they did not sacrifice these offerings.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹּא עָבְדוּ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הֵן הִקְרִיבוּ אוֹתָהּ.

The Gemara answers: The tribe of Levi, which did not commit the sin of idol worship, sacrificed it from their own funds. Since the rest of the Jewish people did not contribute the funds for the daily burnt-offering, it is as though they did not sacrifice this offering. This concludes the list of sources of the opinions of those Sages who hold that the daily burnt-offering was not sacrificed at Mount Sinai, and the offering that was sacrificed there was a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{שבט לוי שלא}⁠1 (ש)עבדו עבודה זרה הקריבו עולת תמיד בכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר.
1. כן השלים בהגהות חשק שלמה. בכ״י וטיקן 128 המלים חסרות וכתוב רק: ״שעבדו״.
שבטו של לוי – הקריבוה משלהם.
ועונים: שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה הן הקריבו אותה, אבל שאר העם לא הקריב. הרי בארנו דעות התנאים הסבורים שעולת התמיד לא היתה קרבה במדבר, והעולה שהקריבו היתה עולת ראיה.
The Gemara answers: The tribe of Levi, which did not commit the sin of idol worship, sacrificed it from their own funds. Since the rest of the Jewish people did not contribute the funds for the daily burnt-offering, it is as though they did not sacrifice this offering. This concludes the list of sources of the opinions of those Sages who hold that the daily burnt-offering was not sacrificed at Mount Sinai, and the offering that was sacrificed there was a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בֵּית הִלֵּל הָא דַּאֲמַרַן ר׳רַבִּי עֲקִיבָא הָא נָמֵי דַּאֲמַרַן ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אשָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל רְאִיָּיה וַחֲגִיגָה וְשִׂמְחָה.

The Gemara cites the sources for the opinions that the daily burnt-offering was sacrificed at Mount Sinai. Beit Hillel: That which we said. Rabbi Akiva: Also that which we said, in the aforementioned dispute with Rabbi Elazar. Rabbi Yosei HaGelili: As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The Jewish people were commanded to perform three mitzvot when they ascended to the Temple for the pilgrimage Festivals: The burnt-offering of appearance, and the Festival peace-offering, and the peace-offering of rejoicing.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוב אמר ר׳ עקיבא: כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב. בית הילל ור׳ עקיבא – הני דאמרן.
ר׳ יוסי הגלילי – דתניא: ר׳ יוסי הגלילי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל: ראיה חגיגה ושמחה.
שמחה – אף הם שלמי שמחה אם אין לו בשר שלמים של נדר ונדבה שהתנדב כל השנה שמביאין ברגל ולא מעשר בהמה מביא שלמים משלו או ממעות מעשר שני שלו להיות לו בשר לשובע שאין שמחת החג אלא בבשר.
והסוברים שקרבה במדבר; בית הלל — הא דאמרן [זו שאמרנו]. ר׳ עקיבאהא נמי דאמרן [זו גם כן שאמרנו] במחלוקת עם ר׳ אליעזר. ר׳ יוסי הגלילי — דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי הגלילי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל: עולת ראייה, ושלמי חגיגה, ושלמי שמחה.
The Gemara cites the sources for the opinions that the daily burnt-offering was sacrificed at Mount Sinai. Beit Hillel: That which we said. Rabbi Akiva: Also that which we said, in the aforementioned dispute with Rabbi Elazar. Rabbi Yosei HaGelili: As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The Jewish people were commanded to perform three mitzvot when they ascended to the Temple for the pilgrimage Festivals: The burnt-offering of appearance, and the Festival peace-offering, and the peace-offering of rejoicing.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן וְיֵשׁ בַּחֲגִיגָה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן שֶׁהָרְאִיָּיה עוֹלָה כּוּלָּהּ לַגָּבוֹהַּ מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן.

Rabbi Yosei HaGelili continues. There is an element of the burnt-offering of appearance that is not present in the other two; there is an element of the Festival peace-offering that is not present in the other two; and there is an element of the peace-offering of rejoicing that is not present in the other two. He elaborates: There is an element of the burnt-offering of appearance that is not present in the other two, as the burnt-offering of appearance goes up entirely to God, which is not so with regard to the other two, as the majority portion of the other two offerings is eaten.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש בראיה מה שאין כן בשתיהןשהראייה כולה לגבוה, מה שאין כן בשתיהן.
יש בשמחה שאין בשתיהן – ובתוספ׳ גרסינן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה ולא בשתיהן ושמעתתא שלנו דלא גריס ליה סבירא ליה דגם באינך יש להן תשלומין ולא קאמר יש בשתיהן שצריכין שיעור מה שאין כן בשמחה דאימא אף שמחה יש לה שיעור ומיהו בלאו הכי ניחא דלא נחית למיתני הא כללא כדפריש׳ לעיל (דף ב:) רק חומרא באחת שאין בשתים ולהכי לא חשיב שתיהן אינן באין מכל דבר מה שאין כן בשמחה שבאה מכל דבר דהא חומרי דשתים לא קא חשיב.
בד״ה יש בשמחה שאין כו׳ ולא קאמר יש בשתיהן כו׳ דאימא אף שמחה יש לה שיעור עכ״ל כצ״ל וליכא לאקשויי מאי קשיא להו דאימא מילי דאורייתא תני [ולא דרבנן דהא לר״י לקמן למטה יש להן שיעור אף מדאורייתא] אבל אין להגיה יש בשתיהן שאין צריכין שיעור כו׳ אף שמחה אין לה שיעור כו׳ כדמסיק לקמן דאין להן שיעור מדאורייתא לא למעלה ולא למטה דהא דאין צריכין שיעור לאו חומרא דשתיהן מקרי וק״ל:
תוספות ד״ה יש בשמחה וכ׳ ולא בשתיהן. עיין פסחים דף ע ע״ב תוספות ד״ה מ״ט:
יש בראייה שאין בשתיהן ויש בחגיגה שאין בשתיהן, ויש בשמחה שאין בשתיהן. יש בראייה שאין בשתיהן — שהראייה עולה כולה לגבוה, מה שאין כן בשתיהן שרובן נאכל.
Rabbi Yosei HaGelili continues. There is an element of the burnt-offering of appearance that is not present in the other two; there is an element of the Festival peace-offering that is not present in the other two; and there is an element of the peace-offering of rejoicing that is not present in the other two. He elaborates: There is an element of the burnt-offering of appearance that is not present in the other two, as the burnt-offering of appearance goes up entirely to God, which is not so with regard to the other two, as the majority portion of the other two offerings is eaten.
ר׳ חננאלתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) יֵשׁ בַּחֲגִיגָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן שֶׁחֲגִיגָה יֶשְׁנָהּ לִפְנֵי הַדִּיבּוּר מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן.

There is an element of the Festival peace-offering that is not present in the other two, as the Festival peace-offering existed before the speech of God at Mount Sinai, which is not so with regard to the other two. Finally, there is an element of the peace-offering of rejoicing that is not present in the other two, as the peace-offering of rejoicing is performed by both men and by women, which is not so with regard to the other two. This shows that Rabbi Yosei HaGelili holds that the burnt-offering of appearance was not sacrificed at Mount Sinai, which means that the burnt-offering mentioned in that context must have been the daily burnt-offering.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויש בחגיגה מה שאין כן בשתיהן – שהחגיגה ישנה לפני הדיבור, מה שאין כן בשתיהן. ויש בשמחה – שהשמחה נוהגת בנשים כבאנשים, מה שאין כן בשתיהן. קתני מיהא שהחגיגה ישנה לפני הדיבור, מה שאין כן בעולה ראייה ובשמחה – שמע מינה דסבר ר׳ יוסי הגלילי: עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי.
שחגיגה ישנה לפני הדיבור – אותן שלמים שהקריבו הבכורות אף על פי שלא ברגל הקריבום חגיגה נקראו שבהן נתקיים ויחוגו לי במדבר (שמות ה) שנאמר להם במצרים.
השמחה נוהגת בנשים – דכתיב ושמחת אתה וביתך (דברים יד).
מה שאין כן בשתיהן – דמצות עשה שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן.
יש בחגיגה מה שאין בשתיהן — שהחגיגה (כלומר, קרבן שלמים) ישנה עוד לפני הדיבור בהר סיני, מה שאין כן בשתיהן. ויש בשמחה מה שאין בשתיהן — שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים, מה שאין כן בשתיהן. הרי שהוא סבור שעולת ראייה לא קרבה במדבר והעולה שנזכרה בכתוב — ודאי עולת תמיד היתה.
There is an element of the Festival peace-offering that is not present in the other two, as the Festival peace-offering existed before the speech of God at Mount Sinai, which is not so with regard to the other two. Finally, there is an element of the peace-offering of rejoicing that is not present in the other two, as the peace-offering of rejoicing is performed by both men and by women, which is not so with regard to the other two. This shows that Rabbi Yosei HaGelili holds that the burnt-offering of appearance was not sacrificed at Mount Sinai, which means that the burnt-offering mentioned in that context must have been the daily burnt-offering.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי טַעְמָא קָא מוֹקְמַתְּ לֵיהּ כְּבֵית שַׁמַּאי אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

The Gemara asks a question with regard to Abaye’s explanation. And with regard to Rabbi Yishmael, what is the reason that you established his ruling in accordance with the opinion of Beit Shammai that the burnt-offering sacrificed at Mount Sinai was a burnt-offering of appearance? The explanation for his opinion was: If it enters your mind that the burnt-offering the Jewish people sacrificed in the desert was a daily burnt-offering, is there any offering that initially did not require skinning and cutting into pieces and ultimately required skinning and cutting into pieces?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: אמאי מוקמת ליה לר׳ ישמעאל כבית שמאי, משום דליכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ובסוף בעי, הא ר׳ יוסי הגלילי דאוקימתא כבית הילל תני בהדיא,
הכי גרסינן: ורבי ישמעאל מאי טעמא קא מוקמת ליה כבית שמאי אי סלקא דעתך וכו׳. ולא גרסינן אמר לך והכי פירושא לאביי פריך דאמר לעיל בית שמאי ורבי ישמעאל כו׳ מאי טעמא מוקמת לה לרבי ישמעאל דלא כהלכתא דבית שמאי במקום בית הלל אינו משנה משום דשמעת ליה דאמר פרטות לא נאמרו בסיני וקשיא לך אי סלקא דעתך עולת תמיד הואי ומי איכא מידי כו׳ משום הכי לא הוה לך לאוקמה כבית שמאי.
ושואלים: וביחס לר׳ ישמעאל, מאי טעמא קא מוקמת ליה [מה טעם, אתה אביי, מעמיד, מפרש, אותו] כבית שמאי שעולה שהקריבו במדבר עולת ראייה היא, ומה טעם אמרת כן — אי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי [היתה], אם כן מי איכא מידי דמעיקרא [האם יש דבר שמתחילה] לא בעי [היה צריך] הפשט וניתוח, ולבסוף בעי [צריך] הפשט וניתוח,
The Gemara asks a question with regard to Abaye’s explanation. And with regard to Rabbi Yishmael, what is the reason that you established his ruling in accordance with the opinion of Beit Shammai that the burnt-offering sacrificed at Mount Sinai was a burnt-offering of appearance? The explanation for his opinion was: If it enters your mind that the burnt-offering the Jewish people sacrificed in the desert was a daily burnt-offering, is there any offering that initially did not require skinning and cutting into pieces and ultimately required skinning and cutting into pieces?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי מֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

But wasn’t it Rabbi Yosei HaGelili who said: The burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai was the daily burnt-offering? Nevertheless, he holds that initially it did not require skinning and cutting into pieces, and ultimately it required skinning and cutting into pieces.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יוסי הגלילי אומר: עולה שהקריבו ישראל במדבר לא בעי הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך.
הא ר׳ יוסי הגלילי – דשמעת ליה בהדיא דאמר לעיל עולת תמיד הואי ואפילו הכי שמעינן בעולת תמיד דלית ביה הפשט וניתוח.
על הוכחה זו יש לשאול: והא [והרי] ר׳ יוסי הגלילי, שאמר: עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי [היתה] ובכל זאת הוא סבור שמעיקרא [מתחילה] לא בעי [היה צריך] הפשט וניתוח, ולבסוף בעי [צריך] הפשט וניתוח.
But wasn’t it Rabbi Yosei HaGelili who said: The burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai was the daily burnt-offering? Nevertheless, he holds that initially it did not require skinning and cutting into pieces, and ultimately it required skinning and cutting into pieces.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֵינָהּ טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ לְפִי שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ סְמִי מִכָּאן ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert did not require skinning and cutting into pieces, because the requirement of skinning and cutting offerings applied only from the time God commanded this mitzva in the Tent of Meeting and onward. The Gemara concludes: There is no clear evidence as to what Rabbi Yishmael actually maintains in this regard, and therefore one should delete Rabbi Yishmael from this list here, i.e., the list of those who hold that the burnt-offering sacrificed in the desert was a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: סמי ר׳ ישמעאל מבית שמי.
דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי הגלילי אומר: עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח, לפי שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך! ואומרים: אכן, אין הוכחה גמורה לענין בירור שיטת ר׳ ישמעאל בזה, וסמי מכאן [מחק מכאן] מרשימה זו את ר׳ ישמעאל.
As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert did not require skinning and cutting into pieces, because the requirement of skinning and cutting offerings applied only from the time God commanded this mitzva in the Tent of Meeting and onward. The Gemara concludes: There is no clear evidence as to what Rabbi Yishmael actually maintains in this regard, and therefore one should delete Rabbi Yishmael from this list here, i.e., the list of those who hold that the burnt-offering sacrificed in the desert was a burnt-offering of appearance.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בָּעֵי רַב חִסְדָּא הַאי קְרָא הֵיכִי כְּתִיב {שמות כ״ד:ה׳} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת כְּבָשִׂים וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳ פָּרִים אוֹ דִּלְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי פָּרֵים הֲווֹ.

Rav Ḥisda raises a dilemma: This verse, how is it written, i.e., how should it be understood? Should the following verse be read as two separate halves, with the first part consisting of: “And he sent the young men of the children of Israel, and they sacrificed burnt-offerings (Exodus 24:5), which were sheep; and the second part consisting of the rest of the verse: “And they sacrificed peace-offerings of bulls to the Lord,” i.e., these peace-offerings alone were bulls? Or perhaps both of these were bulls, as the term: “Bulls,” refers both to the burnt-offerings and the peace-offerings.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי רב חסדא: האי קרא היכי פירושיה? וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות – כבשים, ויזבחו זבחים שלמים לי״י – פרים, או דלמא אידי ואידי – כלומר העולות והשלמים, כולן פרים היו.
אידי ואידי פרים הוו – אליבא דמ״ד עולת ראייה הואי ואפי׳ למ״ד עולת תמיד קודם מתן תורה היתה של פרים והדר אישתנו כמו שנשתנה מן הפשט וניתוח לרבי יוסי הגלילי.
כיון שלפני כן הוזכר פסוק זה, בעי [שאל] רב חסדא: האי קרא היכי כתיב [פסוק זה איך הוא כתוב], כיצד יש להבין אותו? האם לומר כי ״וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת״ (שמות כד, ה), פירושו — כבשים, והמשך הפסוק ״ויזבחו זבחים שלמים לה׳פרים״. או דלמא [שמא] אידי ואידי [אלה ואלה] פרים הוו [היו], שגם העולות וגם הזבחים היו פרים, שהמלה ״פרים״ שבסוף הפסוק אומרת שכל הקרבנות שהקריבו היו פרים.
Rav Ḥisda raises a dilemma: This verse, how is it written, i.e., how should it be understood? Should the following verse be read as two separate halves, with the first part consisting of: “And he sent the young men of the children of Israel, and they sacrificed burnt-offerings (Exodus 24:5), which were sheep; and the second part consisting of the rest of the verse: “And they sacrificed peace-offerings of bulls to the Lord,” i.e., these peace-offerings alone were bulls? Or perhaps both of these were bulls, as the term: “Bulls,” refers both to the burnt-offerings and the peace-offerings.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ מָר זוּטְרָא אָמַר לְפִיסּוּק טְעָמִים.

The Gemara asks: What is the practical difference between the two readings? Mar Zutra said: The practical difference is with regard to the punctuation of the cantillation notes, whether there should be a break in the verse after: “And they sacrificed burnt-offerings,” indicating that these offerings consisted of sheep; or whether it should read: “And they sacrificed burnt-offerings and sacrificed peace-offerings of bulls,” as one clause.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: מאי נפקא לן מינה, 1דהוה הוה.
ואמר מר זוטרא: לפיסוק טעמים – כלומר אם אילו כבשים ואילו פרים קרא צריך לאפסוקינהו, ואי 2לא צריך.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא השלימו כאן: ״מאי״.
2. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא השלימו כאן: ״לא״.
לפסוקי טעמים – בנגינות אם תאמר שני מינין צריך אתה לפסוק הטעם של ויעלו עולות באתנחתא כמו שאנו קורין אותו או בזקף קטן טעם שמפסיק הדבור ממה שלאחריו ואם מין אחד היה צריך אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע: לאומר הרי עלי עולה כו׳ גר׳ ולא גרסי׳ כאומר.
מאי נפקא מינה – כלומר מאי דהוה הוה וכן פריך בפ״ק דיומא (דף ה: ושם) גבי כיצד הלבישן ובפסחים (צו.) גבי אימורי פסחים ובסנהדרין (דף טו: ושם) גבי שור סיני בכמה לא בעי משום דסבירא לאלופי דורות משעה ובע״ז פרק שני (עבודה זרה לד) ובתענית (דף יא.) גבי במה שמש משה כל ימי המלואים דלא פריך ליה התם נמי למיסבר קראי לפי שלא מצינו בגדי כהונה רק לאהרן ובניו ועוד דאכתי לא נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה ונפקא מינה לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים.
לפסוקי טעמא – ולא דמי לה׳ מקראות שאין להן הכרע (יומא דף נב) ולא אזלינן בתר פסוקי טעמא התם לא מצי קאי רק לחד מינייהו דאין משמעות שתיהן שוה אבל הכא מצי קאי לתרווייהו.
בד״ה מאי נ״מ כלומר מאי כו׳ ועוד דאכתי לא נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה ונ״מ לעבוד במלואים כו׳ עכ״ל וכצ״ל וקשה לתירוצם בתרא אכתי תקשי להו מאי דהוה במלואים הוה וי״ל לאלופי דורות ממשה שאם היה משה משמש בבגדי כהונה במלואים ובלא הזאת בגדים ניליף מיניה לדורות דחינוך בגדי כהונה בלא הזאה אך קשה דהא באהרן ובניו ודאי לא מספקא לך שהיו משמשין ביום ח׳ למלואים בר״ח ניסן בבגדי כהונה ולא היה בחינוך בגדיהן הזאה דהא הפרה לא נשרפה עד שני לניסן כדאיתא פרק הניזקין ואפשר דלאו הזאת אפר פרה קאמרי אלא משיחה בשמן המשחה וצ״ע:
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] אם הקריבו לעולות כבשים או פרים? ועונים: מר זוטרא אמר: נפקא מינה [יוצא מזה הבדל לענין] לענין פיסוק טעמים, האם יש להפסיק בפסוק זה אחרי ״ויעלו עולות״, או לקרוא ״ויעלו עולות ויזבחו שלמים פרים״ כענין אחד.
The Gemara asks: What is the practical difference between the two readings? Mar Zutra said: The practical difference is with regard to the punctuation of the cantillation notes, whether there should be a break in the verse after: “And they sacrificed burnt-offerings,” indicating that these offerings consisted of sheep; or whether it should read: “And they sacrificed burnt-offerings and sacrificed peace-offerings of bulls,” as one clause.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר לָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה כָּעוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר מַאי פָּרֵים הֲווֹ אוֹ כְּבָשִׂים הֲווֹ תֵּיקוּ.

Rav Aḥa, son of Rava, said that the difference between these two readings of the verse is for one who says in the form of a vow: It is incumbent upon me to bring a burnt-offering like the burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai. What is he required to bring? Were they bulls or were they sheep? The Gemara does not provide an answer and states that the question shall stand unresolved.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אחא אמר: לנודר דאמר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר, מאי פר מחייבת ליה או כבש? תיקו.
נפקא מינה לאומר הרי עלי עולה כאותה עולה – מה יביא פרים או כבשים תיקו.
רב אחא בריה [בנו] של רבא אמר שההבדל הוא: למי שאומר ונודר נדר: הרי עלי להביא עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר, שיש לברר מאי [מה] עליו להביא, האם פרים הוו [היו] ואם כן אף הוא מקריב פרים, או שמא כבשים הוו [היו] ועליו להקריב כבשים?! לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
Rav Aḥa, son of Rava, said that the difference between these two readings of the verse is for one who says in the form of a vow: It is incumbent upon me to bring a burnt-offering like the burnt-offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai. What is he required to bring? Were they bulls or were they sheep? The Gemara does not provide an answer and states that the question shall stand unresolved.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תְּנַן הָתָם אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁיעוּר

We learned in a mishna there (Pe’a 1:1): These are the mitzvot that have no measure:
ר׳ חננאלרש״יתוספותבעל המאורפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם: אילו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון כו׳.
תנן התם – במסכת פאה.
שאין להן שיעור הפאה – דכתיב לא תכלה פאת שדך (ויקרא יט) ומדאורייתא היא דאילו מדרבנן אמר בפרק ראשית הגז (חולין דף קלז: ושם) אין פוחתין (לעני בגורן פחות) מששים ופליגי אמוראי בירושלמי חד אמר אין להם שיעור למעלה ולא למטה כלומר יוכל לפחות עד חטה ולמעלה כל שדהו וחד אמר למעלה אין לה שיעור הא למטה יש לה ובעי מאי בינייהו כלומר ודאי לכולי עלמא איכא ומשני אם פיחת מששים למאן דאמר אין לו שיעור כלל מה שנתן נתן ופטור מפאה ואם הוסיף חייב במעשר ולמאן דאמר יש לו שיעור למטה מה שנתן נתן ואינו פטור מפאה וזכה העני ומחויב במעשר עד שישלם שיעור ששים בבת אחת דלא הוי פאה אם לא שילם לו בבת אחת כו׳ ופריך אמאי לא חשיב תרומה ומשני תפתר מפני המחלוקת לשון פלוגתא דומיא דמחלוקת בששניהן אדוקין בתורף (ב״מ דף ז:) כלומר שיש בה חילוק דאמר רבי יוחנן עושה אדם כל שדהו בכורים ולא אמר עושה כל שדהו תרומה דהא בעינן ראשית ששיריה ניכרים בפרק בכל מערבין התיבון הרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה ומשני עד שלא קצר שבולת לא נתחייב שדהו פאה כלומר דכתיב פאת שדך בקוצרך תלה רחמנא פאה בקציר והכי קאמר דמשנתחייב בפאה אין לה שיעור וכי תימא בכורים נמי הכתיב ראשית וליבעי שירים ניכרים כמו בתרומה דמרבינן ליה התם ראשית כל בכורי כל ואני הייתי מפרש מפני המחלוקת עין יפה עין רעה ובינונית לאפוקי הך דעניינם שוה ועוד דפליגי במסכת תרומה (משנה תרומות ד׳:ה׳) המרבה בתרומה רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יתר מכאן יעשה תרומת מעשר למקום אחר רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה ר׳ עקיבא אומר עד שישייר שם חולין ומפרש בירושלמי טעמא דרבי ישמעאל דראשית דגנך דיו לראשית שיהו כדגן.

הכל חייבין

{שמעתא דשיעורים בראייה}
תנן התם (משנה פאה א׳:א׳): אלו דברים שאין להם שיעור וכו׳. א״ר יוחנן: כסבורין אנו לומר, הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה, עד שבא רבי אושעיא1 ברבי ולימד, הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה – פירוש: שלא בעיקר הרגל, דכל אימת דאתי לא צריך לאיתויי. אבל קרבן עצמו אם הביא, יש לו שיעור, ואפי׳ לב״ה, אף על פי שהביאו שלא בעיקר הרגל, משום דכתיב (מלאכי א׳:ח׳), הקריבהו נא לפחתיך.
אבל חכמים לא פירשו במשנתינו אלא בעיקר הרגל, שנאמר בו (דברים ט״ז:י״ז), כברכת ה׳ אלהיך. ונתנו שיעור לפי מועט שבברכה. ובענין של רשות, דהיינו שלא בעיקר הרגל, לא פירשו במשנתינו זו כלום. ולא שחלקו על אותה משנה דבמס׳ פאה. דהכא בעיקר הרגל והתם שלא בעיקר הרגל. והאי, אבל, אינו משמש כלל בלשון מחלוקת.
הכי נקיטינן פירושא מן ה״ר משה בר׳ יוסף ז״ל.
1. בדפ״ר: הושעיא
א תנן התם [שנינו שם, במשנה]: אלו דברים שאין להם שיעור, שלא קבעה התורה שיעור מסויים למצוותם:
We learned in a mishna there (Pe’a 1:1): These are the mitzvot that have no measure:
ר׳ חננאלרש״יתוספותבעל המאורפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה ו:, ר׳ חננאל חגיגה ו:, רש"י חגיגה ו:, תוספות חגיגה ו:, בעל המאור חגיגה ו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי חגיגה ו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ו:, גליון הש"ס לרע"א חגיגה ו:, פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ו:, אסופת מאמרים חגיגה ו:

Chagigah 6b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 6b, R. Chananel Chagigah 6b, Rashi Chagigah 6b, Tosafot Chagigah 6b, Baal HaMaor Chagigah 6b, Meiri Chagigah 6b, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 6b, Gilyon HaShas Chagigah 6b, Steinsaltz Commentary Chagigah 6b, Collected Articles Chagigah 6b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144