(1) 
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר דְּהוּא נִפְדֶּה וְאִילּוּ לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְדֶּה דִּתְנַן אהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא יִפָּדֶה ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִקָּבֵר (נִטְמָא אִין לֹא נִטְמָא לָא).
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר דְּהוּא נִפְדֶּה וְאִילּוּ לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְדֶּה דִּתְנַן אהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא יִפָּדֶה But there is the case of the second tithe, which may be redeemed, whereas food that is purchased with second-tithe redemption money may not be redeemed. As we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 10:10): With regard to food that was purchased with second-tithe money and that then became ritually impure, this ritually impure food must be redeemed with money, with which one must purchase other food. Rabbi Yehuda says: The food must be buried. The Gemara infers from the mishna: If the food purchased with the second-tithe money became impure, yes, it may be redeemed, but if it did not become impure, it may not be redeemed. If so, according to Rabbi Yehuda, the halakha that food purchased with second-tithe money must be buried if it becomes impure is more stringent than the halakha for second-tithe produce itself, which may be redeemed if it becomes impure.
והרי מעשר שני דהוא נפדה – אפי׳ בירושלים אם נטמא כדילפינן (ב״מ דף נג:) מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות.
אינו נפדה – אליבא דר׳ יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר.
והרי מעשר דהוא נפדה – אפילו בירושלים אם נטמא כדילפינן מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה ואילו לקוח בכסף מעשר שני אינו נפדה אליבא דר׳ יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר כך פי׳ בקונטרס ובספרי פרשת עשר תעשר מפרש טעמא דרבי יהודה משום דכתיב [הכסף] כסף ראשון ולא כסף שני והא דאמר בריש הזהב (ב״מ דף מה.) גבי סלעין דינרין דכסף כסף ריבה יש לחלק בזה שנגמר כאן פדיונו לגמרי וקנה פדיונו מעשר ואם היה טהור לא היה נפדה ותנן במסכת מעשר שני פ׳ שלישי (משנה מעשר שני ג׳:י׳) אמרו לו לר׳ יהודה מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן נפדה טהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור ברחוק מקום ואית ספרים דגרסי הכא נטמא אין לא נטמא לא ומייתי ראייה מרבנן דטפל חמור מעיקר פירוש נטמא נפדה לרבנן לא נטמא אינו נפדה אפי׳ חוץ לירושלים אע״פ שמעשר עצמו נפדה והיינו חוץ לירושלים דבירושלים אין מעשר טהור נפדה ובתוספתא דמעשר שני משמע כפי׳ הקונטרס דעל מילתא דר׳ יהודה פרכינן האי לישנא שעושה טפל חמור מן העיקר והכי איתא התם הלקוח בכסף מעשר כו׳ אמרו לו לרבי יהודה תחמיר בטפילה יותר מן העיקר ולגירסת הספרים לא נטמא לא ומוכיח דרבנן נמי סברי טפל חמור מן העיקר גבי מעשר טהור חוץ לירושלים קשה דאי פרכי רבנן לר׳ יהודה תיקשי להו לדידהו כיון דקורא טפל חמור מן העיקר האי דלקוח טהור אינו נפדה ומעשר עצמו נפדה אבל לגירסת הקונטרס ניחא דאיכא למימר דהאי לא מיקרי טפל חמור מן העיקר דמעשר עצמו טהור נפדה ברחוק מקום כדי לפדות בדמים בירושלים בקר וצאן יין ושכר כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אבל אם לקח פירות בו חוץ לירושלים כדי לאוכלם בירושלים לא יפדה כמו שלא היה פודה מה שהיה לוקח בירושלים ולגירסת הספרים לא נטמא לא קשה לפירוש הקונטרס דפרק הזהב (ב״מ דף נה:) גבי מחללין אותו כסף על נחשת נחשת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות וחכמים אומרים יעלו פירות ויאכלו בירושלים ופי׳ בקונטרס וחכמים אומרים לא הזקיקוהו לחזור לחללם כמו ת״ק אלא אם רצה יעלה פירות עצמו דהקלו בו משמע מתוך פירושו דר״מ מחמיר דלא שרי נחשת על הפירות אא״כ יחזור ויפדה את הפירות ויעלה הכסף לירושלים והכא משמע שזו היא קולא כשחוזר ופודה את הפירות ומשמע דאפילו איסורא איכא למאי דגרסי׳ לא נטמא לא דאינו נפדה טהור ברחוק מקום ומשנה שלימה היא במסכת מעשרות (משנה מעשרות ג׳:י׳) ושם הארכתי בפרק הזהב (ב״מ דף נה: ד״ה ויחזור).
והרי מעשר שני יוכיח שכן, שהוא עצמו נפדה יש אפשרות לפדות אותו בכסף, ולהעלות את הכסף לירושלים כדי לקנות בו שם דברי מאכל, ואילו לקוח בכסף מעשר (כשפודים מעשר שני וקונים בדמיו בפירות אחרים) שבא מכוחו אינו נפדה, אלא נאכל בירושלים! דתנן [ששנינו במשנה]: הלקוח בכסף מעשר שנטמא — יפדה, ר׳ יהודה אומר: יקבר. ויש לדייק בדברי המשנה: נטמא — אין [כן] ניתן לפדותו, לא נטמא — לא ייפדה. משמע שהטפל (לקוח בכסף מעשר) חמור מן העיקר (מעשר עצמו) שאינו נפדה כשהוא טמא!
But there is the case of the second tithe, which may be redeemed, whereas food that is purchased with second-tithe redemption money may not be redeemed. As we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 10:10): With regard to food that was purchased with second-tithe money and that then became ritually impure, this ritually impure food must be redeemed with money, with which one must purchase other food. Rabbi Yehuda says: The food must be buried. The Gemara infers from the mishna: If the food purchased with the second-tithe money became impure, yes, it may be redeemed, but if it did not become impure, it may not be redeemed. If so, according to Rabbi Yehuda, the halakha that food purchased with second-tithe money must be buried if it becomes impure is more stringent than the halakha for second-tithe produce itself, which may be redeemed if it becomes impure.
הכל
(2) הָתָם לָא אַלִּימָא קְדוּשְּׁתֵיהּ לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנֵיהּ.
The Gemara answers: There, the reason one may not redeem food that was purchased with second-tithe money and that then became ritually impure is not that the halakha is more stringent. Rather, there is a different reason. Since this food was merely purchased with second-tithe money, its sanctity is not as strong as the tithe itself and is unable to grasp its redemption money. Its status as second tithe is weak, and cannot be transferred to a third item. Consequently, if it becomes impure, according to Rabbi Yehuda it cannot be redeemed for money but must be buried, as an item that one is prohibited to derive benefit from.
The Gemara answers: There, the reason one may not redeem food that was purchased with second-tithe money and that then became ritually impure is not that the halakha is more stringent. Rather, there is a different reason. Since this food was merely purchased with second-tithe money, its sanctity is not as strong as the tithe itself and is unable to grasp its redemption money. Its status as second tithe is weak, and cannot be transferred to a third item. Consequently, if it becomes impure, according to Rabbi Yehuda it cannot be redeemed for money but must be buried, as an item that one is prohibited to derive benefit from.
ומשיבים: התם [שם] טעם הדבר שאינו נפדה אינו חומרה שיש בו, אלא משום שלא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה [אין קדושתו חזקה דיה כדי לתפוס את פדיונו].
The Gemara answers: There, the reason one may not redeem food that was purchased with second-tithe money and that then became ritually impure is not that the halakha is more stringent. Rather, there is a different reason. Since this food was merely purchased with second-tithe money, its sanctity is not as strong as the tithe itself and is unable to grasp its redemption money. Its status as second tithe is weak, and cannot be transferred to a third item. Consequently, if it becomes impure, according to Rabbi Yehuda it cannot be redeemed for money but must be buried, as an item that one is prohibited to derive benefit from.
הכל
(3) וַהֲרֵי תְּמוּרָה דְּאִילּוּ קֳדָשִׁים לָא חָיְילִי עַל בַּעַל מוּם קָבוּעַ וְאִילּוּ באִיהִי חָיְילָא.
Mar Zutra asks: But there is the case of a substitution, as the status of an offering does not take effect with regard to a permanently blemished animal, while consecration performed via substitution does take effect with regard to an animal with a permanent blemish. Although the animal cannot be sacrificed as an offering and must be redeemed, even after its redemption it may not be used for labor and its wool may not be used.
Mar Zutra asks: But there is the case of a substitution, as the status of an offering does not take effect with regard to a permanently blemished animal, while consecration performed via substitution does take effect with regard to an animal with a permanent blemish. Although the animal cannot be sacrificed as an offering and must be redeemed, even after its redemption it may not be used for labor and its wool may not be used.
קדשים לא חיילי (עליה) – תחילת הקדש אינו חל על בעל מום קבוע ליקדש קדושת הגוף אלא קדושת דמים בעלמא ויוצאין לחולין גמורין בפדיון ואפילו ליגזז וליעבד כדתניא פרק הוציאו לו בסדר יומא (דף נ:) חומר בתמורה שהתמורה חלה על בעל מום קבוע ואין יוצא לחולין ליגזז וליעבד מה שאין כן בזבח דגבי תמורה כתיב טוב ברע השווה בעל מום לתם לענין תמורה על כולם נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל זבח ראשון אם קדם הקדישו את מומו קדוש קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד כדתנן בבכורות (דף יד.) כל הקדשים שקדם מומן להקדישן נפדה ויליף לה מקראי.
וחוזרים ומקשים: והרי תמורה, שאדם אומר על בהמה שתהא קדושה תמורת בהמת קדשים, וקדושה חלה עליה, הרי היא באה מכח קדשים, והיא חמורה מהם, שאילו קדשים לא חיילי [אינם חלים] על בעל מום קבוע אם הקדיש בהמה בעלת מום קבוע — אינה קדושה קדושת הגוף, ואם נפדית — הריהי בהמת חולין. ואילו איהי חיילא [היא, התמורה חלה] שאם המיר בהמת קדשים בבהמת חולין — חלה עליה קדושת הגוף גם אם היתה בעלת מום, ואף שהיא נפדית — אסור לעבוד בה וליהנות מצמרה, אלא רק לאוכלה!
Mar Zutra asks: But there is the case of a substitution, as the status of an offering does not take effect with regard to a permanently blemished animal, while consecration performed via substitution does take effect with regard to an animal with a permanent blemish. Although the animal cannot be sacrificed as an offering and must be redeemed, even after its redemption it may not be used for labor and its wool may not be used.
הכל
(4) תְּמוּרָה מִכֹּחַ קָדָשִׁים קָא אָתְיָא וְקָדָשִׁים מִכֹּחַ חוּלִּין קָאָתֵי.
The Gemara answers: The sanctity of a substitution comes by virtue of a consecrated animal; therefore it has a stronger sanctity. But the sanctity of a consecrated animal itself comes by virtue of a non-sacred animal, as there was no consecrated animal by which the owner extended the sanctity to this animal.
The Gemara answers: The sanctity of a substitution comes by virtue of a consecrated animal; therefore it has a stronger sanctity. But the sanctity of a consecrated animal itself comes by virtue of a non-sacred animal, as there was no consecrated animal by which the owner extended the sanctity to this animal.
קדשים מכח חולין קאתו – לא חלה עליהם קדושה קודמת אבל תמורה באה מכח קדושה קודמת הלכך לאו טפל חמור מן העיקר הוא דהא חומרא דעיקר הוא.
ומשיבים: גם כאן אין זו חומרה שיש בתמורה עצמה, אלא משום שתמורה מכח קדשים שיש בהם קדושת הגוף קא אתיא [היא באה], לכן יכול להחיל את קדושתם אף על בעל מום, ואילו קדשים שמקדיש אדם בהמה מתחילה — הרי מכח חולין קאתי [הם באים], ואין אפשרות להקדיש מתחילה בהמת חולין בעלת מום, שתהא קדושה קדושת הגוף.
The Gemara answers: The sanctity of a substitution comes by virtue of a consecrated animal; therefore it has a stronger sanctity. But the sanctity of a consecrated animal itself comes by virtue of a non-sacred animal, as there was no consecrated animal by which the owner extended the sanctity to this animal.
הכל
(5) הֲרֵי פֶּסַח דְּהוּא אֵינוֹ גטָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק וְאִילּוּ מוֹתָר דִּידֵיהּ טָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.
Mar Zutra asks: But there is the case of a Paschal offering, as it does not require the placing of hands on its head, or wine libations to accompany the offering, or waving of the breast and thigh. While its remainder, an animal that was designated as a Paschal offering but was not sacrificed at the right time, which is then sacrificed as a peace offering, has more stringent halakhot, because it requires the placing of hands on its head, and wine libations to accompany the offering, and waving of the breast and thigh.
Mar Zutra asks: But there is the case of a Paschal offering, as it does not require the placing of hands on its head, or wine libations to accompany the offering, or waving of the breast and thigh. While its remainder, an animal that was designated as a Paschal offering but was not sacrificed at the right time, which is then sacrificed as a peace offering, has more stringent halakhot, because it requires the placing of hands on its head, and wine libations to accompany the offering, and waving of the breast and thigh.
עוד מקשים: וכי אין טפל שחמור מן העיקר למרות שבא מכוחו? והרי פסח, שהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ואילו מותר דידיה [שלו] כבש שהוקדש לשם פסח ולא הוקרב בשעתו חמור ממנו, שהוא טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק!
Mar Zutra asks: But there is the case of a Paschal offering, as it does not require the placing of hands on its head, or wine libations to accompany the offering, or waving of the breast and thigh. While its remainder, an animal that was designated as a Paschal offering but was not sacrificed at the right time, which is then sacrificed as a peace offering, has more stringent halakhot, because it requires the placing of hands on its head, and wine libations to accompany the offering, and waving of the breast and thigh.
הכל
(6) פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שְׁלָמִים הוּא.
The Gemara answers: A Paschal offering on the rest of the days of the year is the same as a peace offering, and the animal is no longer considered to be a Paschal offering. Since it is a peace offering, all the halakhot of a peace offering apply to it, and the fact that it was once designated as a Paschal offering is irrelevant. The conclusion of the Gemara is that there are no cases where a secondary status is more stringent than the corresponding primary status. Therefore, the derivation from the halakha of a sin offering to the halakha of a burnt offering, that the latter should be disqualified if it was not slaughtered in the north or if its blood was not collected in the north, remains.
The Gemara answers: A Paschal offering on the rest of the days of the year is the same as a peace offering, and the animal is no longer considered to be a Paschal offering. Since it is a peace offering, all the halakhot of a peace offering apply to it, and the fact that it was once designated as a Paschal offering is irrelevant. The conclusion of the Gemara is that there are no cases where a secondary status is more stringent than the corresponding primary status. Therefore, the derivation from the halakha of a sin offering to the halakha of a burnt offering, that the latter should be disqualified if it was not slaughtered in the north or if its blood was not collected in the north, remains.
פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא – וא״ת הרי אחד עשר שטפל חמור מן העיקר כדאמרינן בפ׳ שתי מדות (מנחות צא:) האחד זה אחד עשר שלא מצינו לו בכל התורה טפל חמור מן העיקר וי״ל כדמשני הכא מותר הפסח שלמים הוי ה״נ אחד עשר שלמים הוי דכל דיני שלמים עליו כדמשמע בבכורות (דף סא.) מדמצריך קרא דמותר הפסח נמי בעי קרא כדדרשינן פרק קמא (לעיל ט.) אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק והא דקרי ליה טפל לאו דווקא.
ומשיבים: פסח בשאר ימות השנה אינו קרוי כלל מותר פסח, אלא שלמים הוא, ויש לו דין שלמים לכל דבר וענין. ונמצא למסקנה כי הסברה שלא יהא טפל חמור מן העיקר — סברה טובה היא, ויש ללמוד על ידה שגם בעולה, כמו בחטאת הטפלה לה, דין שחיטה וקבלת הדם בצפון הריהו לעיכוב.
The Gemara answers: A Paschal offering on the rest of the days of the year is the same as a peace offering, and the animal is no longer considered to be a Paschal offering. Since it is a peace offering, all the halakhot of a peace offering apply to it, and the fact that it was once designated as a Paschal offering is irrelevant. The conclusion of the Gemara is that there are no cases where a secondary status is more stringent than the corresponding primary status. Therefore, the derivation from the halakha of a sin offering to the halakha of a burnt offering, that the latter should be disqualified if it was not slaughtered in the north or if its blood was not collected in the north, remains.
הכל
(7) וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָמַר קְרָא הָעוֹלָה בִּמְקוֹמָהּ תְּהֵא.
And if you wish, say there is a different proof that even after the fact a burnt offering that was not slaughtered in the north is disqualified. The verse states: “And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering” (Leviticus 4:29). Since the earlier verse (Leviticus 4:24) already stated: “In the place of the burnt offering,” the repetition in this verse stresses that it shall be in its place, meaning that the offering is disqualified if it is slaughtered anywhere else.
And if you wish, say there is a different proof that even after the fact a burnt offering that was not slaughtered in the north is disqualified. The verse states: “And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering” (Leviticus 4:29). Since the earlier verse (Leviticus 4:24) already stated: “In the place of the burnt offering,” the repetition in this verse stresses that it shall be in its place, meaning that the offering is disqualified if it is slaughtered anywhere else.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הוכחה אחרת שעולה בצפון היא לעכב, ממה שאמר קרא [המקרא] כמה פעמים: ״במקום... העולה״ (ויקרא ד, כד. ויקרא ד, ל. ויקרא ד, לד) להדגיש כי העולה במקומה תהא, והיא פסולה בכל מקום אחר.
And if you wish, say there is a different proof that even after the fact a burnt offering that was not slaughtered in the north is disqualified. The verse states: “And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering” (Leviticus 4:29). Since the earlier verse (Leviticus 4:24) already stated: “In the place of the burnt offering,” the repetition in this verse stresses that it shall be in its place, meaning that the offering is disqualified if it is slaughtered anywhere else.
הכל
(8) אָשָׁם דמְנָלַן דְּבָעֵי צָפוֹן דִּכְתִיב {ויקרא ז׳:ב׳} בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם.
§ The Gemara asks: From where do we derive that a guilt offering, which is an offering of the most sacred order, requires slaughter in the north? The Gemara answers: As it is written: “In the place where they slaughter the burnt offering they shall slaughter the guilt offering, and its blood shall be sprinkled around the altar” (Leviticus 7:2). Since the burnt offering must be slaughtered in the north, the guilt offering must also be slaughtered in the north.
§ The Gemara asks: From where do we derive that a guilt offering, which is an offering of the most sacred order, requires slaughter in the north? The Gemara answers: As it is written: “In the place where they slaughter the burnt offering they shall slaughter the guilt offering, and its blood shall be sprinkled around the altar” (Leviticus 7:2). Since the burnt offering must be slaughtered in the north, the guilt offering must also be slaughtered in the north.
דכתיב במקום כו׳ העולה – חזר ושנה לימד מקום שקבעתו לעולה לעולם הוא מקומה.
ישחטו את האשם ואת דמו – במקום שחיטתו תהא קבלת דמו.
א ושואלים עוד: אשם, שגם הוא בכלל קדשי קדשים, מנלן דבעי [מנין לנו שהוא צריך] צפון? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: ״במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם״ (ויקרא ז, ב), ובעולה נאמר: ״ושחט אותו על ירך המזבח צפונה״ (ויקרא א, יא).
§ The Gemara asks: From where do we derive that a guilt offering, which is an offering of the most sacred order, requires slaughter in the north? The Gemara answers: As it is written: “In the place where they slaughter the burnt offering they shall slaughter the guilt offering, and its blood shall be sprinkled around the altar” (Leviticus 7:2). Since the burnt offering must be slaughtered in the north, the guilt offering must also be slaughtered in the north.
הכל
(9) אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה קַבָּלָה מְנָא לַן וְאֶת דָּמוֹ יִזְרוֹק קִבּוּל דָּמוֹ נָמֵי בַּצָּפוֹן.
The Gemara asks: We have found a source that the slaughter must be in the north. From where do we derive that the collection of the blood must also be in the north? The Gemara answers that the second half of the verse states: “And its blood shall be sprinkled around the altar.” Since the blood must be collected immediately after the slaughter and before the sprinkling, just as the slaughter must be in the north, so the collection of its blood must also be in the north.
The Gemara asks: We have found a source that the slaughter must be in the north. From where do we derive that the collection of the blood must also be in the north? The Gemara answers that the second half of the verse states: “And its blood shall be sprinkled around the altar.” Since the blood must be collected immediately after the slaughter and before the sprinkling, just as the slaughter must be in the north, so the collection of its blood must also be in the north.
ועוד שואלים: אשכחן [מצאנו] דין שחיטה באשם בצפון, קבלה מנא לן [מנין לנו] שהיא בצפון? ומשיבים, שנאמר מיד לאחר מכן: ״ואת דמו יזרוק״ (ויקרא א, יא), וכיון שהקבלה סמוכה לשחיטה קודם הזריקה, הריהי נרמזת בביטוי ״ואת דמו״, ונמצא כי קבול דמו נמי [גם כן] בצפון.
The Gemara asks: We have found a source that the slaughter must be in the north. From where do we derive that the collection of the blood must also be in the north? The Gemara answers that the second half of the verse states: “And its blood shall be sprinkled around the altar.” Since the blood must be collected immediately after the slaughter and before the sprinkling, just as the slaughter must be in the north, so the collection of its blood must also be in the north.
הכל
(10) מְקַבֵּל עַצְמוֹ מְנָא לַן דָּמוֹ וְאֶת דָּמוֹ.
The Gemara asks: From where do we derive that the one who collects the blood must himself stand in the north? The Gemara answers: It is derived from the fact that the verse does not only state: “Its blood shall be sprinkled,” but states: “And its blood shall be sprinkled” (Leviticus 7:2). The conjunction “and [ve’et]” serves to include the one who collects the blood.
The Gemara asks: From where do we derive that the one who collects the blood must himself stand in the north? The Gemara answers: It is derived from the fact that the verse does not only state: “Its blood shall be sprinkled,” but states: “And its blood shall be sprinkled” (Leviticus 7:2). The conjunction “and [ve’et]” serves to include the one who collects the blood.
ושואלים: מקבל עצמו מנא לן [מנין לנו] שהוא צריך לעמוד בצפון? ומשיבים: משום שלא נאמר רק ״דמו יזרוק״ — אלא ״ואת דמו״ הרי ״את״ זה ריבוי גם למקבל.
The Gemara asks: From where do we derive that the one who collects the blood must himself stand in the north? The Gemara answers: It is derived from the fact that the verse does not only state: “Its blood shall be sprinkled,” but states: “And its blood shall be sprinkled” (Leviticus 7:2). The conjunction “and [ve’et]” serves to include the one who collects the blood.
הכל
(11) אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָא לַן קְרָא אַחֲרִינָא כְּתִיב {ויקרא י״ד:י״ג} וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ.
The Gemara asks: We have found a verse teaching that in order to perform the mitzva in the optimal manner, the slaughtering of the guilt offering is in the north. From where do we derive to disqualify after the fact an offering slaughtered elsewhere, not in the north? The Gemara answers: Another verse is written, referring to a guilt offering, which states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). This teaches that all guilt offerings are disqualified if they are not slaughtered in the north.
The Gemara asks: We have found a verse teaching that in order to perform the mitzva in the optimal manner, the slaughtering of the guilt offering is in the north. From where do we derive to disqualify after the fact an offering slaughtered elsewhere, not in the north? The Gemara answers: Another verse is written, referring to a guilt offering, which states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). This teaches that all guilt offerings are disqualified if they are not slaughtered in the north.
ושואלים: אשכחן [מצאנו] שיש מצוה לשחוט את האשם בצפון, לעכב מנא לן [מנין לנו]? ומשיבים: קרא אחרינא כתיב [מקרא אחר כתוב] באשם מצורע: ״ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה״ (ויקרא יד, יג), ומשם אנו למדים לשאר אשמות.
The Gemara asks: We have found a verse teaching that in order to perform the mitzva in the optimal manner, the slaughtering of the guilt offering is in the north. From where do we derive to disqualify after the fact an offering slaughtered elsewhere, not in the north? The Gemara answers: Another verse is written, referring to a guilt offering, which states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). This teaches that all guilt offerings are disqualified if they are not slaughtered in the north.
הכל
(12) וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא לִידּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחְזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחְזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵירוּשׁ.
The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha? This verse is necessary for that which is taught in a baraita: With regard to a matter that was included in a general category but left to discuss a new matter, i.e., if a novel aspect or special ruling is taught with regard to a specific case within a broader general category, you may not return it to its general category even for other matters, and this case is understood to have been entirely removed from the general category, until the verse explicitly returns it to its general category.
The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha? This verse is necessary for that which is taught in a baraita: With regard to a matter that was included in a general category but left to discuss a new matter, i.e., if a novel aspect or special ruling is taught with regard to a specific case within a broader general category, you may not return it to its general category even for other matters, and this case is understood to have been entirely removed from the general category, until the verse explicitly returns it to its general category.
לכדתניא כו׳ – דצריך להחזירו לכללו הלכך לענין שחיטת צפון נמי בעי להחזירו דאי לא הדר כתביה בגוויה כי היכי דאהדריה למתן דמו הוה אמינא לא ניבעי צפון.
אי אתה יכול להחזירו לכללו – שיהא עוד כשאר הכלל.
ושואלים: והאי להכי הוא דאתא [וכתוב זה לכך הוא שבא]? האי מיבעי ליה לכדתניא [זה נצרך לו לכמו ששנויה] בברייתא, בביאור המדות שהתורה נדרשת בהן: דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש,
The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha? This verse is necessary for that which is taught in a baraita: With regard to a matter that was included in a general category but left to discuss a new matter, i.e., if a novel aspect or special ruling is taught with regard to a specific case within a broader general category, you may not return it to its general category even for other matters, and this case is understood to have been entirely removed from the general category, until the verse explicitly returns it to its general category.
הכל
(13) כֵּיצַד {ויקרא י״ד:י״ג} וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעוֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא וְגוֹ׳ שֶׁאֵין ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר כַּחַטָּאת הָאָשָׁם מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר כַּחַטָּאת הָאָשָׁם.
The Gemara explains: How so? The verse states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). As there is no need for the verse to state: “As the sin offering, so is the guilt offering,” since the verse had already equated the guilt offering with the sin offering, why does the verse state: “As the sin offering, so is the guilt offering”? What does it serve to teach?
The Gemara explains: How so? The verse states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). As there is no need for the verse to state: “As the sin offering, so is the guilt offering,” since the verse had already equated the guilt offering with the sin offering, why does the verse state: “As the sin offering, so is the guilt offering”? What does it serve to teach?
כיצד? נאמר: ״ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא״ (ויקרא יד, יג), שאין תלמוד (צורך) לומר ״כחטאת האשם הוא״, שהרי כבר הושווה בפסוק זה האשם לחטאת, מה תלמוד לומר בכל זאת ״כחטאת האשם״?
The Gemara explains: How so? The verse states: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering, in the place of the Sanctuary; for as the sin offering, so is the guilt offering; to the priest, it is most holy” (Leviticus 14:13). As there is no need for the verse to state: “As the sin offering, so is the guilt offering,” since the verse had already equated the guilt offering with the sin offering, why does the verse state: “As the sin offering, so is the guilt offering”? What does it serve to teach?
הכל
(14) לְפִי שֶׁיָּצָא אֲשַׁם מְצוֹרָע לִידּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ בְּבוֹהֶן יָד וּבוֹהֶן רֶגֶל וְאֹזֶן יְמָנִית יָכוֹל לֹא יְהֵא טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
Since the guilt offering of a leper left the general category of guilt offerings to teach a new matter, as there is a halakha unique to the guilt offering of a leper in that blood of the offering is placed on the right thumb of the hand and the right big toe of the foot and the right ear of the leper, one might have thought that this guilt offering does not require placement of blood or the burning of sacrificial portions on the altar, as the halakhot of this guilt offering are unique.
Since the guilt offering of a leper left the general category of guilt offerings to teach a new matter, as there is a halakha unique to the guilt offering of a leper in that blood of the offering is placed on the right thumb of the hand and the right big toe of the foot and the right ear of the leper, one might have thought that this guilt offering does not require placement of blood or the burning of sacrificial portions on the altar, as the halakhot of this guilt offering are unique.
שיצא אשם מצורע – מכלל זאת תורת האשם דהוה כתב בכולהו ואת דמו יזרוק על המזבח אף כאן לשחיטת צפון נמי להחזירו הוא דשנה עליה.
לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש כו׳ – מה שחטאת מצורע טעונה נסכים ושאר חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש וכן אוב וידעוני שיש כרת מה שאין כן בשאר מכשפים מדלא תני בל״ו כריתות ואפ״ה גמרינן סקילה מאוב וידעוני בשאר מכשפים פרק קמא דיבמות (יבמות ד.) ופרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סז:) ואי מקרי כרת דכתיב באוב וידעוני דבר החדש היכי גמר מינייהו סקילה למ״ד כללו לא גמר מיניה וזה הקשה ה״ר יעקב מאורלינ״ש אלא לא קרוי דבר חדש אלא כשסותר כללו כי הכא דשאר אשמות כל הדם למזבח ואשם מצורע הדם ממנו לבהונות וכגון אשת אח בפרק קמא דיבמות (יבמות ז.) שנאסרו כל העריות וזו הותרה וזהו דבר החדש שסותר כללו אבל מה שחטאת מצורע טעונה נסכים אינו סותר מכללו אלא תוספת הוא על הקרבן וא״ת למאן דאמר כללו גמר מיניה יהיו כל אשמות טעונין מתן בהונות ולילפו נמי כולהו עריות מאשת אח וי״ל דלא גמר מיניה אלא מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אבל החידוש לא גמר מיניה כדפירש בקונטרס דא״כ לא היה עוד כאן דבר חדש ועוד דאם כן היה יוצא לידון בדבר החדש כיוצא בו ללמד על הכלל כולו.
לפי שיצא אשם מצורע מכלל האשמות לידון בדבר החדש, שנותנים מדמו בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית של המצורע, שמא איננו עוד בכלל האשמות, ואם כן יכול לא יהא טעון כלל מתן דמים ואימורין לגבי מזבח?
Since the guilt offering of a leper left the general category of guilt offerings to teach a new matter, as there is a halakha unique to the guilt offering of a leper in that blood of the offering is placed on the right thumb of the hand and the right big toe of the foot and the right ear of the leper, one might have thought that this guilt offering does not require placement of blood or the burning of sacrificial portions on the altar, as the halakhot of this guilt offering are unique.
הכל
(15) תַּלְמוּד לוֹמַר כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא מָה חַטָּאת טְעוּנָה מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אַף אֲשַׁם מְצוֹרָע טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
To counter this reasoning, the verse states: “As the sin offering, so is the guilt offering.” Just as the sin offering requires the placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar, so too, the guilt offering of a leper requires placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar. Similarly, just as the verse had to teach these two halakhot, so too, the verse had to state: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering,” to teach that it requires slaughter in the north. It cannot serve as a source for the general halakha that a guilt offering slaughtered in a place other than in the north is disqualified.
To counter this reasoning, the verse states: “As the sin offering, so is the guilt offering.” Just as the sin offering requires the placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar, so too, the guilt offering of a leper requires placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar. Similarly, just as the verse had to teach these two halakhot, so too, the verse had to state: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering,” to teach that it requires slaughter in the north. It cannot serve as a source for the general halakha that a guilt offering slaughtered in a place other than in the north is disqualified.
תלמוד לומר: ״כחטאת האשם הוא״, ללמד: מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, אף אשם מצורע, למרות שאין הדבר מפורש בו כאן, טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח. וכדרך שהוצרך הכתוב להטעין אשם מצורע במתן דמים ואימורים, כך הוצרך ״ושחט את הכבש״ בפסוק זה להטעינו שחיטה בצפון. ואם כן אין הוא מיותר כדי ללמוד ממנו לעכב בכל האשמות!
To counter this reasoning, the verse states: “As the sin offering, so is the guilt offering.” Just as the sin offering requires the placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar, so too, the guilt offering of a leper requires placement of the blood and the burning of sacrificial portions on the altar. Similarly, just as the verse had to teach these two halakhot, so too, the verse had to state: “And he shall slaughter the sheep in the place where they slaughter the sin offering and the burnt offering,” to teach that it requires slaughter in the north. It cannot serve as a source for the general halakha that a guilt offering slaughtered in a place other than in the north is disqualified.
הכל
(16) אִם כֵּן נִכְתּוֹב בְּהַאי וְלָא נִכְתּוֹב בְּהַאי.
The Gemara explains: If so, that the optimal manner to perform the mitzva is to slaughter a guilt offering in the north but failure to do so does not disqualify the offering, let the Torah write the requirement to slaughter in the north in this context, i.e., in the context of the guilt offering of a leper, and not write it in that context, i.e., that of the standard guilt offering. The requirement for slaughter in the north for all other guilt offerings could be derived from the guilt offering of the leper. The repetition of the requirement to slaughter in the north serves to disqualify a guilt offering whose slaughter is not in the north.
The Gemara explains: If so, that the optimal manner to perform the mitzva is to slaughter a guilt offering in the north but failure to do so does not disqualify the offering, let the Torah write the requirement to slaughter in the north in this context, i.e., in the context of the guilt offering of a leper, and not write it in that context, i.e., that of the standard guilt offering. The requirement for slaughter in the north for all other guilt offerings could be derived from the guilt offering of the leper. The repetition of the requirement to slaughter in the north serves to disqualify a guilt offering whose slaughter is not in the north.
לכתוב – שחיטת צפון באשם מצורע ולא נכתוב גבי זאת תורת האשם ונגמר כללו מיניה ומדכתביה הכא והכא לעיכובא הוא.
ומשיבים: אם כן, ששחיטת צפון אינה אלא למצוה בכל האשמות, נכתוב בהאי [שיכתוב שחיטת צפון בזה] באשם מצורע, ולא נכתוב בהאי [יכתוב שחיטת צפון בזה] בדין אשם בכלל, ויילמדו כל האשמות מאשם מצורע. אלא יש כאן יתור המלמד לעכב.
The Gemara explains: If so, that the optimal manner to perform the mitzva is to slaughter a guilt offering in the north but failure to do so does not disqualify the offering, let the Torah write the requirement to slaughter in the north in this context, i.e., in the context of the guilt offering of a leper, and not write it in that context, i.e., that of the standard guilt offering. The requirement for slaughter in the north for all other guilt offerings could be derived from the guilt offering of the leper. The repetition of the requirement to slaughter in the north serves to disqualify a guilt offering whose slaughter is not in the north.
הכל
(17) הָנִיחָא אִי סְבִירָא לַן יָצָא לִידּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ אִיהוּ הוּא דְּלָא גָּמַר מִכְּלָלוֹ
The Gemara comments: This works out well if we hold that with regard to a matter that left its category to teach a new matter, the following principle applies: That matter itself does not learn halakhot from its general category until the Torah explicitly returns it to that category,
The Gemara comments: This works out well if we hold that with regard to a matter that left its category to teach a new matter, the following principle applies: That matter itself does not learn halakhot from its general category until the Torah explicitly returns it to that category,
ומקשים: הניחא אי סבירא לן [זה נוח אם סבורים אנו]: כי דבר שיצא לידון בדבר החדש, איהו הוא דלא גמר [שדווקא הוא שאינו למד] מכללו,
The Gemara comments: This works out well if we hold that with regard to a matter that left its category to teach a new matter, the following principle applies: That matter itself does not learn halakhot from its general category until the Torah explicitly returns it to that category,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים מט. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים מט. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים מט., תוספות זבחים מט., גליון הש"ס לרע"א זבחים מט., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים מט.
Zevachim 49a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 49a, Rashi Zevachim 49a, Tosafot Zevachim 49a, Gilyon HaShas Zevachim 49a, Steinsaltz Commentary Zevachim 49a