גמרא
פירוש
מִיתָה אַחַת.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר נֶאֱמַר {שמות כ״ב:י״ז} מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה וְנֶאֱמַר {שמות כ״ב:י״ח} כׇּל שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת סְמָכוֹ עִנְיָן לוֹ מָה שׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה בִּסְקִילָה אַף מְכַשֵּׁף בִּסְקִילָה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה וְכִי מִפְּנֵי שֶׁסְּמָכוֹ עִנְיָן לוֹ נוֹצִיא לָזֶה בִּסְקִילָה אֶלָּא אוֹב וְיִדְּעוֹנִי בִּכְלַל מְכַשְּׁפִים הָיוּ וְלָמָּה יָצְאוּ לְהַקִּישׁ עֲלֵיהֶן וְלוֹמַר לָךְ מָה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי בִּסְקִילָה אַף מְכַשֵּׁף בִּסְקִילָה.
לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי לִיהְווֹ אוֹב וְיִדְּעוֹנִי שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה עֲדָא אָמְרָה קָסָבַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מיתה אחת – כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא סייף. סמכו ענין לו – סמך ענין המכשף לשוכב עם בהמה ענין פרשה. שוכב עם בהמה בסקילה – הא ילפינן לה בהאי פרקין מדמיהם בם דכתיב בם בפרשת קדושים תהיו וגמרי׳ לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ). רבי יהודה – לא דריש סמוכין. נוציא – את זה מדין מיתות קלות לסקילה החמורה מכולן. אלא – מכלל ופרט את למד בסקילה. בכלל – כל המכשפים היו וכבר חייב בהן הכתוב מיתה כדכתיב לא תחיה למה יצאו להזכירן בעצמן ולכתוב בהן סקילה להקיש להם את הכלל וזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו׳. שני כתובין – הוה ליה למכתב חד או אוב או ידעוני ולשתוק. עדא אמרה – כמו הדא אמרה זאת אומרת. קסבר ר׳ יהודה וכו׳ – ובכל דוכתי דאמר אלא למ״ד מלמדין מאי איכא למימר ר׳ יהודה היא ומהכא ילפינן. כשפים – נוטריקון כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר לחיות ממיתין. אפילו כשפים – אין בהן כח לפני גזרתו שאין כח מלבדו. מתותי כרעיה – לעשות לו מכשפות. אם מסתייע – מילתיך אם את מצלחת לעשות לי מכשפות עשי. אין עוד מלבדו כתיב – ואם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן. דנפיש זכותיה – ומסרי נפשיה משמיא לאצולי׳. בלטיהם – כמו (שופטים ד) ותבא (בלט) בסתר. זה מעשה שדים – שנסתרים ואינן נראין כל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע״י שדים. בלהטיהם אלו מעשה כשפים – שאינו עושה על ידי שדים אלא מעצמו. להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים – ומתהפכת מאליה ודומה לכשפים (ולא) ע״י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט. דקפיד אמנא שד – מי שמקפיד על הכלי שאינו יכול לעשות דבר בלא כלי הראוי לאותו דבר כגון שרי בוהן שצריכין סכין שקתו שחור ושרי כוס שצריכין כוס של זכוכית. דלא קפיד אמנא – שבכל כלי היה עושה. כהלכות שבת – דמלאכות בסקילה ושבות פטור אבל אסור וצידת צבי וצפור שנכנסת לו תחת כנפיו יושב ומשמרו עד שתחשך ומפיס מורסא להוציא ממנה לחה הכי איתא בפרק רבי אליעזר דאורג (דף קז.) וכן צד נחש במתעסק בו שלא ינשכו אותו מותר לכתחילה הכא נמי העושה מעשה ממש בסקילה. האוחז את העינים – מראה כאילו עושה ואינו עושה כלום פטור אבל אסור. עסקי בהלכות יצירה – וממילא אברו להו עגלא תילתא על ידי שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם ואין כאן משום מכשפות דמעשה הקב״ה הן ע״י שם קדושה שלו הוא. אבוה דקרנא – מכשף היה. מנפץ – חוטמו בכח מוקיי״ר בלעז. ושדי כריכי דשיראי מנחיריו – משליך חתיכות של מעילים. אצבע אלהים היא – מכה זו של כנים לא על ידי מכשפות באה אלא על פי הקב״ה דאין לחרטומים יכולת בה. לא מצי ברי – אין יכול לברוא אפילו בריה גדולה אלא כשהשד צריך לבריות גדולות הוא מאסף ומביא מן ההפקר. האי מיכניף ליה – בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים יחד אליו אבל בריה קטנה אינה נאספת שאין בה כח לבא ממקום רחוק. הכי גרסינן: אמר לו רב לרבי חייא – ולא גרסינן איני. טייעא – סוחר ערבי. שקל ספסירא וגיידיה לגמליה – נטל חרב וחתך גמל לאברים גיידיה כמו ראוהו מגוייד דבפרק בתרא דיבמות (דף קכ:). וטרף ליה בטבלא וקם – קשקש לו בזוג אסקד״א בלעז ועמד לו על רגליו. אמר לו – רבי חייא לרב. לבתר הכי דם ופרתא מי הוה – אחר שעמד הגמל כלום נמצאת שם לכלוך מן הדם והפרש. ההוא אחיזת עינים הוה – ולא מגוייד הוא שאינו יכול להחיות המת. פשר – נמס המכשפות. כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין. קם גמלא דסקוניתא – נעשה החמור דף של גשר שעשו תחלה את הדף חמור. גמלא גשר. סקוניתא מין עץ הוא. איכא דזבין מידעם הכא וכו׳ – כלומר יש לוקח בעיר הזאת שמוחזקת בכשפים שום סחורה ואינו בודקה על המים. ינאי איקלא לההיא אושפיזא – ולא גרסינן רבי ינאי דלאו איניש מעליא הוא שעשה כשפים. שתיתא – קמח טרוף במים. חזייה דמרחשן שפוותה – ראה ינאי האשה המביאה לו המשקה שהיו שפתיה נעות הכיר שכשפנית היא. שדא פורתא – מן המשקה לארץ ונעשו עקרבים. אנא שתאי מדידכו – לא גלה להם הדבר שהבין בדבר והראה עצמו כאילו שתה. הואי חמרא – האשה נעשית חמור. רכבה – ינאי וסליק בשוקא. פשרא לה – מיחת את הכשפים וחזרה לקדמותה. הצפרדע – אחת משמע. השריצה – ממעיה ויצאו ולדות. מדברותיך – מנע מדבריך ופנה להלכות נגעים ואהלות שהן חמורים ובהם אתה מחודד ולא בהגדה. שרקה להם – ושמעו קולה כל הצפרדעים שבעולם והם באו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush