×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּשְׁמוּאֵל אָמַר לְפַקֵּחַ עָלָיו אֶת הַגַּל כִּי אִיתְּמַר דִּשְׁמוּאֵל אַרֵישָׁא אִיתְּמַר אִם רוֹב גּוֹיִם1 גּוֹי2 אָמַר שְׁמוּאֵל אוּלְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אֵינוֹ כֵּן.
And Shmuel said: This halakha of the status of a found child is with regard to removing debris from on top of him, implying that if there is a majority of gentiles in the city where he is found, one does not violate Shabbat by removing the debris from the child to save his life. This implies that one does follow the majority in the case of saving a life. The Gemara answers: When this statement of Shmuel was stated, it was stated with regard to the first halakha. Shmuel’s intent was to be lenient, and his statement should be understood as follows: If the majority are gentiles, he is a gentile. Shmuel said: But with regard to the matter of saving a life it is not so. Rather, one saves him based on the uncertainty.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כותיים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כותי״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
איכא [פלוגתא] באמוראין חד אמר עד חוטמו וחד אמר עד טבורו. אמר שמואל לא הילכו בפקוח נפש אחר הרוב כו׳ הא דרב דאמר את הגל כו׳ כבר פירשנוהו בבבא קמא.
{בבלי יומא פה ע״א} גמ׳ מצאוהו חי מפקחין עליו פשיטא לא צריכה דאפילו1 לחיי שעה תנו רבנן עד היכן הוא בודק עד טיבורו2 ויש אומ׳ עד חוטמו בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר [כבר]⁠3 מתו תחתונים. מעשה היה ונמצאו עליונים4 מתים ותחתונים5 חיים. אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל ממעלה6 למטה כיון דבדיק ליה7 עד חוטמו שוב אינו צריך8 דכתיב9 {בראשית ז:כב} כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.
{בבלי יומא פה ע״א-ע״ב} ומנא [לן]⁠10 דפיקוח נפש דוחה את השבת11 אמ׳ רב יהודה אמר שמואל [אמ׳]⁠12 קרא {ויקרא יח:ה} אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם:
1. דאפילו: דפוסים: אלא אפילו. חסר ב-גח.
2. טיבורו: גז, כ״י נ, דפוסים: ״טבורו״.
3. כבר: גג, גח, גי, גיח, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, גב, גה, כפי שחסר בר״ח.
4. תחתונים, עליונים: וכן גג, גה, גיח. גב גח, דפוסים: ״התחתונים, העליונים״. כ״י נ: ״התחתונים, עליונים״, וכן בר״ח.
5. ותחתונים: דפוסים: והתחתונים.
6. ממעלה: וכן ב-גיח, ר״ח, דפוסים. גג: ״במעלה״. גה, גט, גי, כ״י נ: ״מלמעלה״.
7. ליה: חסר בכ״י נ, ר״ח.
8. צריך: וכן ב-גג, גה, גט, גיח, ר״ח, דפוסים. גי, כ״י נ: ״בודק״.
9. דכתיב: גיח: ״שנ׳⁠ ⁠״.
10. מנא לן: חסר רק בכ״י א. בר״ח: ״מנ׳⁠ ⁠״. וכן במכילתא (שבתא א), תוספתא שבת (טז:יג): ״מניין״.
11. דוחה את השבת: וכן בר״ח. גה, גט: ״דאחי שבת״. גג, גיח, כ״י נ, דפוסים: ״דחי שבת״.
12. אמ׳: גג, גה, גט, גיח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״דאמ׳⁠ ⁠״.
ושמואל אמר לפקח עליו את הגל – קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ״ש ברוב כותים.
אינו כן – דאמר אפילו ברוב כותים מפקחין.
ולפקח הגל אינו כן – אומר ר״י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא יח) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל.
עיר שישראל ועובדי האלילים דרים שם אם רוב גוים מחזיקים אותו בגוי להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות ומ״מ מפקחין עליו ומצווין אנו להחיותו מספק אם רוב ישראל מחזירין לו אבידה כישראל גמור מחצה על מחצה אין אנו צריכין להחזיר אבידה ואם נגח שור שלנו את שלו פטורים מלשלם נגח שור שלו את שלנו משלם מחצה ועל המחצה האחרת הוא טוען אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול ששור של ישראל שנגח שור של עובדי אלילים פטור ושלהם שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם כמו שביארנו במקומו ולענין יוחסין אין מיחסין תינוק זה אם הוא נקבה לכהונה אף בדרך שאין לחוש לאסופי על הדרכים שהתבארו במקומו אבל מפקחין עליו את הגל אפילו ברוב גוים:
תוס׳ בד״ה ולפקח הגל כו׳ מיתת ישראל הס״ד ואח״כ מה״ד להאכילו כו׳ כצ״ל:
ושמואל אמר נאמר דין זה לענין לפקח עליו את הגל. משמע שאם היו רוב גוים בעיר אין מפקחין עליו את הגל, הרי שהולכים בנפשות אחר הרוב! ומשיבים: כי איתמר [כאשר נאמר] דבר זה של שמואל — ארישא איתמר [על ההלכה הראשונה נאמר]. וכך יש להבין: אם רוב גוים — גוי, אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן אלא מצילים אותו מפני הספק.
And Shmuel said: This halakha of the status of a found child is with regard to removing debris from on top of him, implying that if there is a majority of gentiles in the city where he is found, one does not violate Shabbat by removing the debris from the child to save his life. This implies that one does follow the majority in the case of saving a life. The Gemara answers: When this statement of Shmuel was stated, it was stated with regard to the first halakha. Shmuel’s intent was to be lenient, and his statement should be understood as follows: If the majority are gentiles, he is a gentile. Shmuel said: But with regard to the matter of saving a life it is not so. Rather, one saves him based on the uncertainty.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִם רוֹב גּוֹיִם1 גּוֹי2 לְמַאי הִילְכְתָא אָמַר רַב פָּפָּא בלְהַאֲכִילוֹ נְבֵלוֹת אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל לְמַאי הִילְכְתָא גלְהַחְזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ.

§ It was taught that if there is a majority of gentiles in the city, a foundling is considered to have the status of a gentile. The Gemara asks: To what halakha does this statement relate? Rav Pappa said: It relates to feeding him non-kosher food. One need not protect the child from every prohibition and may even feed him non-kosher food, as though he were a gentile. It was further taught: If there is a majority of Jews, he is a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? The Gemara answers: It relates to returning a lost object to him. In such a case it is assumed that he is definitely a Jew. Consequently, Jews must return lost objects to him, whereas there is no obligation to return lost objects to gentiles.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כותיים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כותי״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למאי הילכתא – הוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי.
להאכילו נבילות – עד שיגדל ויקבל עליו גירות.
אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא – הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה.
להאכילו נבילות – לא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו.
להחזיר לו אבידתו – הא דלא קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש״י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע״ג דסבירא ליה לשמואל (ב״ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ״ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי׳ (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו׳ ואפי׳ הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.].
להחזיר לו אבידה – אבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך.
אמר רב פפא להאכילו נבילות. וה״נ הוה מצי למינקט1 לענין להחיותו אי במחצה על מחצה מצוה להחיותו אבל גבי רוב ישראל לא הוה מצי למינקט להחיותו כיון דאפילו במחצה על מחצה חייב להחיותו אם כן לא היה זה שום חידוש ואם נאמר דבמחצה על מחצה אינו חייב להחיותו הוה מצי למימר על רוב ישראל דחייב להחיותו אלא רבותא נקט דאפילו להחזיר לו אבידה שיש בכותים עבירה כמו ששנינו בסנהדרין (דף עו:) לא יאבה ה׳ סלוח לו זה המחזיר אבידה לכותי אפילו הכי אם רוב ישראל כישראל אבל להחיותו אין כל כך עבירה2 כדתנן בגיטין (דף סא.) מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל וכן נראה לרבי שאין צריך להחיותו כיון דליכא פקוח נפש אלא ברוב ישראל והשתא אתי שפיר דלא הוי מצי למינקט במחצה על מחצה כדי להחיותו ורב דאמר לעיל לא שנו אלא להחיותו ארוב ישראל קאי והכי נמי הוה מצי למינקט במחצה על מחצה כדי להחיותו כרב דאמר לעיל לא שנו כו׳ אלא דנקט החזרת אבידה שהיא חידוש יותר כדפרישית:
1. לענין שלא להחיותו דאי במחצה וכו׳ וה״נ הו״מ למנקט ברוב ישראל כדי להחיותו אלא נקט החזרת אבידה שהוא חידוש יותר כדפרי׳ כצ״ל עיין ש״י.
2. צ״ל כדתניא.
בפרש״י בד״ה אם רוב ישראל למאי הלכתא כו׳ אי שלא להאכילו נבילות במחצה כו׳ עכ״ל ק״ק ואכתי במחצה על מחצה ישראל הל״ל הלכתא שלא להאכילו נבילות וי״ל ודו״ק:
בד״ה להחזיר לו כו׳ פרש״י דלשמואל איצטריך דס״ל כו׳ עכ״ל רש״י פירש כן לעיל גבי אם רוב נכרים והתם לא נראה להם פירושו דהתם ניחא אליבא דרב דאפילו במחצה על מחצה אין חייב להחיותו כו׳ כמ״ש התוס׳ לעיל אלא דהכא גבי רוב ישראל נראה להם פירושו דע״כ להחזיר לו אבידתו לשמואל קאמר דלרב הא איהו גופיה פירשו לענין להחיותו ודו״ק:
בא״ד מפני דרכי שלום עכ״ל הס״ד כצ״ל:
בד״ה אבא שאול כו׳ דלא איירי אלא בגודל איברים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
שנינו שאם היו רוב גוים בעיר — הרי הוא גוי. ושואלים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה] נאמרו דברים אלו? אמר רב פפא: לענין להאכילו נבילות. כלומר: שאין אנו צריכים לחשוש באותו ילד לכל איסור שהוא ומותר להאכילו אפילו נבילות כגוי. שנינו: אם רוב ישראל — ישראל הוא, ושואלים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה]? ומשיבים: להחזיר לו אבידתו שאיבד, שאנו אומרים שודאי ישראל הוא, ומחייבים אפילו יהודי אחר להחזיר לו אבידתו.
§ It was taught that if there is a majority of gentiles in the city, a foundling is considered to have the status of a gentile. The Gemara asks: To what halakha does this statement relate? Rav Pappa said: It relates to feeding him non-kosher food. One need not protect the child from every prohibition and may even feed him non-kosher food, as though he were a gentile. It was further taught: If there is a majority of Jews, he is a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? The Gemara answers: It relates to returning a lost object to him. In such a case it is assumed that he is definitely a Jew. Consequently, Jews must return lost objects to him, whereas there is no obligation to return lost objects to gentiles.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִשְׂרָאֵל לְמַאי הִילְכְתָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ דלִנְזָקִין הֵיכִי דָּמֵי אִי נֵימָא דְּנַגְחֵיהּ תּוֹרָא דִּידַן לְתוֹרָא דִּידֵיהּ נַיְיתֵי רְאָיָה וְנִשְׁקוֹל.

It was further stated: If the city is half gentile and half Jewish, the foundling has the status of a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? Reish Lakish said: It is referring to halakhot of damages. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that our ox, i.e., an ox belonging to another Jew, gored his ox, one could ask: How can he make a claim like a Jew? Let him bring proof that he is Jewish, and only then may he take the money for damages, since the burden of proof rests upon the claimant. Since he cannot prove his Jewish status, he has no claim.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לנזקין – שור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם.
אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה – וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי.
נייתי ראיה – דישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי.
שנינו עוד כי מחצה על מחצה — ישראל, ושואלים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה] נאמר דבר זה? אמר ריש לקיש: לענין הלכות נזקין. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה [אם תאמר שנגח שור שלנו של ישראל ודאי לשור שלו], יש לתמוה: כיצד יכול הוא לתבוע נזיקין כישראל? נייתי ראיה ונשקול [שיביא ראיה ויקח] דמי הנזק, שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה! וכיון שאין לו ראיה — שוב אינו יכול לתבוע.
It was further stated: If the city is half gentile and half Jewish, the foundling has the status of a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? Reish Lakish said: It is referring to halakhot of damages. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that our ox, i.e., an ox belonging to another Jew, gored his ox, one could ask: How can he make a claim like a Jew? Let him bring proof that he is Jewish, and only then may he take the money for damages, since the burden of proof rests upon the claimant. Since he cannot prove his Jewish status, he has no claim.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא צְרִיכָא דְּנַגְחֵיהּ תּוֹרָא דִּידֵיהּ לְתוֹרָא דִּידַן פַּלְגָא יָהֵיב לֵיהּ אִידַּךְ פַּלְגָא נֵימָא לֵיהּ אַיְיתִי רְאָיָה דְּלָאו יִשְׂרָאֵל אֲנָא וּשְׁקוֹל.:

The Gemara answers: No, it is necessary when his innocuous ox, which has gored fewer than three times, gored our ox, i.e., an ox belonging to a Jew, in which case he gives him half, which is what a Jew pays for damages caused by an innocuous ox. However, a gentile must make full restitution for the damage caused. The foundling does not pay the other half, which a gentile gives to a Jew if his ox harms a Jew’s ox. Let me say to the one who suffered the damage: Bring proof that I am not a Jew and take the money. In that case, the burden of proof rests upon the one who suffered the damage.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פלגא – משלם כישראל אידך פלגא ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול.
לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן – תימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד.
ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן [שנגח שור שלו שור שלנו], של ישראל ודאי, שאז פלגא יהיב ליה [חצי הוא נותן לו], שהרי גם אם ישראל הוא צריך לתת, אידך פלגא [חצי השני] שגוי נותן לישראל אם הזיק שורו שור מישראל — אינו נותן, נימא ליה [שיאמר לו] לניזוק: אייתי [הבא] ראיה דלאו [שאין] ישראל אנא [אני] ושקול [וקח], ובכגון זה חובת הראיה מוטלת על הניזק.
The Gemara answers: No, it is necessary when his innocuous ox, which has gored fewer than three times, gored our ox, i.e., an ox belonging to a Jew, in which case he gives him half, which is what a Jew pays for damages caused by an innocuous ox. However, a gentile must make full restitution for the damage caused. The foundling does not pay the other half, which a gentile gives to a Jew if his ox harms a Jew’s ox. Let me say to the one who suffered the damage: Bring proof that I am not a Jew and take the money. In that case, the burden of proof rests upon the one who suffered the damage.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִי שנפל עָלָיו מַפּוֹלֶת וְכוּ׳.: מַאי קָאָמַר.

§ It was taught in the mishna: With regard to one upon whom a rockslide fell, and there is uncertainty whether he is there under the debris or whether he is not there; and there is uncertainty whether he is still alive or whether he is dead; and there is uncertainty whether the person under the debris is a gentile or whether he is Jew, one clears the pile from atop him. The Gemara asks: What is the mishna saying? Why does it bring three different uncertainties to illustrate the principle that one violates Shabbat to save a life even in a case of uncertainty?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קאמר – כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן.
מתני׳. מי שנפלה עליו מפולת וכו׳. בגמר׳ בעי1 כל הני למה לי לא מיבעי׳ קאמ׳ לא מיבעי׳ ספק הוא שם (ספק) ספק אינו שם דאי שם חי הוא מפקחין אלא אפי׳ ספק חי ספק מת מפקחין ולא מיבעי׳ ספק חי ספק מת דמ״מ ישראל הוא אלא אפי׳ ספק נ⁠(ו)⁠כרי ספק ישראל מפקחין.
1. בכי״מ בגמר׳ גרסי׳.
א שנינו במשנה כי מי שנפל עליו מפולת וספק אם הוא שם או שאינו שם וכן ספק אם הוא חי או מת וספק אף אם הוא גוי או ישראל — מפקחין עליו את הגל. ושואלים: מאי קאמר [מה אמר] במשנה? ומדוע הביא שלוש דוגמאות שונות להסביר אותו רעיון שיש לחלל את השבת כדי להצילו אף בשעת הספק?
§ It was taught in the mishna: With regard to one upon whom a rockslide fell, and there is uncertainty whether he is there under the debris or whether he is not there; and there is uncertainty whether he is still alive or whether he is dead; and there is uncertainty whether the person under the debris is a gentile or whether he is Jew, one clears the pile from atop him. The Gemara asks: What is the mishna saying? Why does it bring three different uncertainties to illustrate the principle that one violates Shabbat to save a life even in a case of uncertainty?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם דְּאִי אִיתֵיהּ חַי הוּא דִּמְפַקְּחִין אֶלָּא אֲפִילּוּ סָפֵק חַי סָפֵק מֵת מְפַקְּחִין וְלָא מִיבַּעְיָא סָפֵק חַי סָפֵק מֵת דְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִילּוּ סָפֵק גּוֹי1 סָפֵק יִשְׂרָאֵל מְפַקְּחִין.:

The Gemara explains: It is speaking using the style of: Needless to say, and the mishna should be understood as follows: Needless to say, in a case where it is uncertain whether he is there or not there, one removes the debris, since if he is there and he is alive, one must clear the debris. But even if it is uncertain whether he is alive or dead, one must clear the debris. And needless to say, when there is uncertainty whether he is alive or dead, but it is certain that he is a Jew, one must clear the debris. Rather, one must clear the debris even if there is uncertainty whether he is a gentile or a Jew.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כותי״.
רי״ףרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק עכו״ם ספק ישראל מפקחין עליו. מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו. מצאוהו חי מפקחין אפי׳ חיי שעה. מיהא שמעינן דאמרינן אפי׳ לחיי שעה. ומחללין שבת ועוברין על המצות להחיותו חיי שעה כשם שמחללין בחיי ימי׳ הרבה. וחי בהם ולא שימות בהם. קרינא בי׳ אפי׳ לחיי שעה. ועד היכן הוא בודק. עד חוטמו. ויש אומרים עד טבורו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים מעשה היה ומצאו עליוני׳ מתים ותחתוני׳ חיים. אמר רב פפא מחלוקת ממט׳ למעל׳ אבל מלמעלה למטה כיון דבדק ברישא ולא אשכח לא צריך דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.}
ומסבירים: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר] וצריך להבין כאילו היתה שנויה כך: לא מיבעיא [נצרכה] שהיה רק ספק אם הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה [שאם ישנו] שם והוא חי — הוא שמפקחין את הגל, אלא אפילו ספק חי ספק מת — מפקחין. ולא מיבעיא [נצרכה] לומר ספק חי ספק מת, כשברור שישראל הוא — מפקחין, אלא אפילו ספק גוי ספק ישראל — גם אז מפקחין.
The Gemara explains: It is speaking using the style of: Needless to say, and the mishna should be understood as follows: Needless to say, in a case where it is uncertain whether he is there or not there, one removes the debris, since if he is there and he is alive, one must clear the debris. But even if it is uncertain whether he is alive or dead, one must clear the debris. And needless to say, when there is uncertainty whether he is alive or dead, but it is certain that he is a Jew, one must clear the debris. Rather, one must clear the debris even if there is uncertainty whether he is a gentile or a Jew.
רי״ףרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין.: מְצָאוּהוּ חַי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא הדאפי׳דַּאֲפִילּוּ לְחַיֵּי שָׁעָה.:

§ The mishna taught: If they found him alive, they continue to remove the debris. The Gemara is surprised at this: If they find him alive, it is obvious that they remove the debris, since that is saving a life. The Gemara answers: No, it is necessary to teach that one must desecrate Shabbat for his sake even if it is clear that he will live only a short while and will die soon after.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהו. אוקימנא אפילו לר׳ יהודה בן לקיש דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה הכא מודה שאם מצאו (חי) [מת יניחהו ופשוטה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נצרכה אלא לחיי שעה. והא דאמר בפרק שני דמס׳ ע״ז (דף כז:) דלחיי שעה לא חיישינן פי׳ ומתרפא מן הכותי ואע״פ שיש לחוש שמא ימית אותו לאלתר היינו הכא והתם לטובתו כי כאן מפקחין כדי להחיותו ושם מרפאין אותו אולי יחיה:
גמר׳. אפי׳ לחיי שעה. כלומ׳ אפי׳1 מרוסק דאין בו חיות כ״א לשעה מפקחין ומוציאין לחיי שעה2.
1. בכי״מ אע״פ שנתרוצץ ואי איפשר לו שיבריא מפקחין עליו.
2. עיין רמב״ם פ״ב מהל׳ שבת הי״ח מצאוהו חי אע״פ שנתרוצץ ואי אפשר שיבריא מפקחין עליו ומוציאין אותו לחיי אותה שעה.
ב שנינו במשנה שאם מצאוהו חי מפקחין. ותוהים: מצאוהו חי פשיטא [פשוט] מובן מאליו, שהרי הוא הוא דין פיקוח נפש! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] שמותר לחלל עליו את השבת אם יחיה כתוצאה מכך לאורך ימים ושנים, אלא אפילו אם הדבר ברור שלא יחיה לאחר מכן אלא חיי שעה בלבד וימות בקרוב — גם אז מחללים עליו את השבת.
§ The mishna taught: If they found him alive, they continue to remove the debris. The Gemara is surprised at this: If they find him alive, it is obvious that they remove the debris, since that is saving a life. The Gemara answers: No, it is necessary to teach that one must desecrate Shabbat for his sake even if it is clear that he will live only a short while and will die soon after.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִם מֵת יַנִּיחוּהוּ.: הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ דְּתַנְיָא אֵין מַצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ ושָׁמַעְתִּי שֶׁמַּצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה וַאֲפִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ לָא קָאָמַר אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ מַאי אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד.

§ The mishna taught: If they found him dead, they should leave him. The Gemara is surprised at this: Isn’t this also obvious? What allowance might there be to desecrate Shabbat for the sake of a corpse? The Gemara answers: No, this ruling is necessary according to the opinion of Rabbi Yehuda ben Lakish, as it was taught in a baraita: One may not save a corpse from a fire, since one may not violate Shabbat for the sake of the dead. Rabbi Yehuda ben Lakish said: I heard that one may save a corpse from a fire. The Gemara challenges: Even Rabbi Yehuda ben Lakish said this only with regard to a fire because a person is agitated over his dead relative, whose body might burn in the fire. If you do not permit him to remove the corpse he may come to extinguish the fire and transgress a severe Torah prohibition. However, here, in the case of a rockslide or building collapse, if you do not permit him to remove the debris, what might he do? In this case, there is no concern of Shabbat desecration, and preserving the dignity of the dead does not override Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמצילין את המת – לחצר המעורבת דליכא איסור אלא טלטול.
אבל הכא – כי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך.
מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי. ולא דמי לממון דאמר בפרק כל כתבי (שבת קיז:) מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי דהתם כיון שאינו טרוד להציל (לא יבא להציל) לא יבא לחלל שבת בשביל ממונו אבל כשטרוד בהצלה אז יבא לחלל שבת אגב טירדיה אבל במת הוי איפכא שבקל יכול להצילו ובשעת הצלה לא הוי טרוד אבל אי לא שרית ליה אגב טירדיה וצעריה יבא לכבות. מ״ר:
ג שנינו במשנה שאם לאחר שהחלו לפקח את הגל מצאוהו כשהוא מת — יניחוהו. ותוהים: הא נמי פשיטא [הלכה זו גם כן פשוטה], ומה טעם לחלל את השבת עבור המת? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא לדעת ר׳ יהודה בן לקיש. דתניא כן שנינו בברייתא]: אין מצילין את המת מפני הדליקה שאין עוברים על איסורי שבת מפני כבוד מת, אמר ר׳ יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ומעירים: אפילו ר׳ יהודה בן לקיש לא קאמר [אמר] אלא בדליקה, מתוך שאדם בהול על מתו וחושש שמא ישרף מתו בדליקה אי לא שרית ליה [אם לא תתיר לו] להוציאו אתי לכבויי [יבוא לכבות] ויעבור על איסור תורה חמור. אבל הכא, אי לא שרית ליה [כאן אם לא תתיר לו] לפנות את הגל — מאי אית ליה למעבד [מה יש לו לעשות]? ואין כאן מקום לחשש כלשהו, ואין כבוד הבריות דוחה שבת לענין זה.
§ The mishna taught: If they found him dead, they should leave him. The Gemara is surprised at this: Isn’t this also obvious? What allowance might there be to desecrate Shabbat for the sake of a corpse? The Gemara answers: No, this ruling is necessary according to the opinion of Rabbi Yehuda ben Lakish, as it was taught in a baraita: One may not save a corpse from a fire, since one may not violate Shabbat for the sake of the dead. Rabbi Yehuda ben Lakish said: I heard that one may save a corpse from a fire. The Gemara challenges: Even Rabbi Yehuda ben Lakish said this only with regard to a fire because a person is agitated over his dead relative, whose body might burn in the fire. If you do not permit him to remove the corpse he may come to extinguish the fire and transgress a severe Torah prohibition. However, here, in the case of a rockslide or building collapse, if you do not permit him to remove the debris, what might he do? In this case, there is no concern of Shabbat desecration, and preserving the dignity of the dead does not override Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּנוּ רַבָּנַן עַד הֵיכָן הוּא בּוֹדֵק זעַד חוֹטְמוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד לִבּוֹ בָּדַק וּמָצָא עֶלְיוֹנִים מֵתִים לֹא יֹאמַר כְּבָר מֵתוּ הַתַּחְתּוֹנִים מַעֲשֶׂה הָיָה וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים וְתַחְתּוֹנִים חַיִּים.

The Rabbis taught: If a person is buried under a collapsed building, until what point does one check to clarify whether the victim is still alive? Until what point is he allowed to continue clearing the debris? They said: One clears until the victim’s nose. If there is no sign of life, i.e., if he is not breathing, he is certainly dead. And some say: One clears until the victim’s heart to check for a heartbeat. If several people are buried and one checked and found the upper ones under the debris dead, he should not say: The lower ones are likely also already dead, and there is no point in continuing to search. There was an incident where they found the upper ones dead and the lower ones alive.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן עד היכן בודק עד טבורו. וי״א עד חוטמו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר שכבר מתו התחתונים. מעשה היה ובדקו ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד היכן הוא בודק – אם דומה למת שאינו מזיז איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת האמת.
עד חוטמו – ואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו.
עד היכן בודק. אם דומה למת שאינו מזיז אבריו עד היכן יפקח לדעת האמת1.
עד חוטמו. אם אין רוח בחוטמו ודאי מת הוא ויניחוהו2.
מחלוק׳. ת״ק וי״א דמר אמ׳ עד טבורו ומר אמ׳ עד חוטמו.
1. כ״פ רש״י ד״ה עד היכן.
2. כ״פ רש״י ד״ה עד חוטמו.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אדם שהיה קבור מתחת למפולת ונראה כמת, כשמפנים מפולת זו מעליו עד היכן הוא בודק לברר אם בכל זאת עדיין חי הוא? אמרו: עד חוטמו, ואם אין סימן חיים בחוטמו, שאינו נושם — ודאי מת הוא. ויש אומרים: עד לבו, אם ליבו דופק. היו קבורים תחת מפולת זו כמה אנשים ובדק ומצא את העליונים בתוך המפולת כשהם מתים, לא יאמר: ודאי כבר מתו גם התחתונים ואין לחפש עוד. ומעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.
The Rabbis taught: If a person is buried under a collapsed building, until what point does one check to clarify whether the victim is still alive? Until what point is he allowed to continue clearing the debris? They said: One clears until the victim’s nose. If there is no sign of life, i.e., if he is not breathing, he is certainly dead. And some say: One clears until the victim’s heart to check for a heartbeat. If several people are buried and one checked and found the upper ones under the debris dead, he should not say: The lower ones are likely also already dead, and there is no point in continuing to search. There was an incident where they found the upper ones dead and the lower ones alive.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) נֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצֵר מֵרֹאשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ע״א:ו׳} מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי וְאוֹמֵר {ירמיהו ז׳:כ״ט} גׇּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִטִּיבּוּרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ שׇׁרָשָׁיו אֵילָךְ וְאֵילָךְ.

The Gemara comments: Let us say that the dispute between these tanna’im who disagree about checking for signs of life is like the dispute between these tanna’im who disagree about the formation of the fetus. As it was taught in a baraita: From what point is the fetus created? It is from its head, as it is stated: “You are He Who took me [gozi] out of my mother’s womb” (Psalms 71:6), and it says: “Cut off [gozi] your hair, and cast it away” (Jeremiah 7:29). These verses suggest that one is created from the head, the place of the hair. Abba Shaul says: A person is created from his navel, and he sends his roots in every direction until he attains the image of a person. The tanna who says that the presence of life is determined based on the nose holds in accordance with the opinion of the tanna who maintains that the formation of a fetus begins with its head. Likewise, the tanna who says the presence of life is determined based on the heart holds in accordance with the opinion of the one who thinks the formation of a fetus begins with its navel.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גזי נזרך – ונזר הוא שער הראש.
אבא שאול אומר מטיבורו – הקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו׳ להכי גרס ר״ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון].
ומעירים: נימא הני תנאי כי הני תנאי [נאמר שתנאים אלו שנחלקו לענין בדיקת החיים כמחלוקת תנאים אלה] שנחלקו בענין יצירת הוולד ששנויה ברייתא. דתניא כן שנינו בברייתא]: מהיכן הולד נוצר — מראשו, שנאמר: ״ממעי אמי אתה גוזי״ (תהלים עא, ו), ואומר: ״גזי נזרך והשליכי״ (ירמיה ז, כט), לרמז שמן הראש, מקום הנזר, הוא נוצר. אבא שאול אומר: מטיבורו אדם נוצר, ומשלח שרשיו אילך ואילך עד שמגיע לדמות אדם. לכאורה האומר שרוח החיים קובעים לפי בדיקת חוטמו הוא התנא הסובר כי תחילת יצירת הוולד מראשו.
The Gemara comments: Let us say that the dispute between these tanna’im who disagree about checking for signs of life is like the dispute between these tanna’im who disagree about the formation of the fetus. As it was taught in a baraita: From what point is the fetus created? It is from its head, as it is stated: “You are He Who took me [gozi] out of my mother’s womb” (Psalms 71:6), and it says: “Cut off [gozi] your hair, and cast it away” (Jeremiah 7:29). These verses suggest that one is created from the head, the place of the hair. Abba Shaul says: A person is created from his navel, and he sends his roots in every direction until he attains the image of a person. The tanna who says that the presence of life is determined based on the nose holds in accordance with the opinion of the tanna who maintains that the formation of a fetus begins with its head. Likewise, the tanna who says the presence of life is determined based on the heart holds in accordance with the opinion of the one who thinks the formation of a fetus begins with its navel.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל עַד כָּאן לָא קָא אָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה דְּכֹל מִידֵּי מִמְּצִיעֲתֵיהּ מִיתְּצַר אֲבָל לְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אפי׳אֲפִילּוּ אַבָּא שָׁאוּל מוֹדֵי דְּעִיקַּר חַיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ הוּא דִּכְתִיב {בראשית ז׳:כ״ב} כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו.

The Gemara rejects this: Even if you say that the formation of a fetus from the navel is the opinion of Abba Shaul, he may nevertheless require one to check the nose for signs of life. Until now, Abba Shaul spoke there only about formation, saying that everything is created from its middle; however, as for saving a life, even Abba Shaul admits that the main sign of life is in the nose, as it is written: “All in whose nostrils was the breath of the spirit of life” (Genesis 7:22).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו תימא אבא שאול – נמי סבירא ליה עד חוטמו: ולוי הסדר לא פורש לי מהו.
המשנה החמישית והיא מענין החלק השני גם כן והוא שאמר מי שנפלה עליו מפלת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו אמר הר״ם מפקחין שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא ימצא לו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת ואם מצאו חי אע״פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרו מצאוהו חי מפקחין עליו ואמרו ואם מת יניחוהו כי מן החכמים מי שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחי׳ אותו תחת המפלת ואין על זה חולק:
אמר המאירי מי שנפלה עליו מפולת ספק ישנו שם ספק אינו שם הואיל ויש לחוש שהוא שם וכן אפי׳ נצטרף בו ספק אחר והוא שאף כשתמצא לומר שהוא שם שמא כבר מת ואין החילול מועיל בו וכן אף כשתמצא לומר שהוא חי ספק גוי ספק ישראל מחללין עליו ומפקחין התחילו לפקח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפקוחו אע״פ שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפי׳ שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה ואם מת יניחוהו שאע״פ שמצילין את המת מן הדליקה להעבירו מחצר לחצר בלא עירוב בזו כך אמרו אי לא שרית ליה טלטול שלא לצורך מתוך שאדם בהול על מתו אתי לכבויי אבל במפולת אין גזירה שהרי אין כאן חשש איסור תורה שנתיר את הפיקוח בשבילו ופי׳ בגמ׳ שכשבודק בזה אם חי אם מת אם בדק מצד ראשו כל שהגיע עד חוטמו ומצאו מת אין צריך עוד בדיקה אבל אם בדק דרך מרגלותיו כגון שנזדמן לו הפקוח כן אע״פ שבדק עד טבורו או לבו ומצאו מת אין סומך בכך עד שיגיע לחוטמו וכן פירשו שם שאם היו הרבה בני אדם במפולת זה על גבי זה ומצא עליונים מתים אל יאמר שכבר מתו התחתונים אלא יפקח ויבדוק מעשה היה ונמצאו עליונים מתים ותחתונים חיים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
הבא במחתרת וקם עליו בעל הבית והרגו פטור מפני שסתם הדברים שהגנב אף על עסקי נפשות הוא בא שאם יקום עליו בעל הבית ויתריס כנגדו שיהרגהו לפיכך אם הדבר ברור שאינו בא על עסקי נפשות כגון אב במחתרת של בן אם הרגו חייב וכבר ביארנוה במקומה במסכת סנהדרין (ע״ב.):
כהן שהרג במזיד אין מזבח קולטו ואפי׳ רצה לעבוד מוסרין אותו לידון שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ומ״מ אם התחיל בעבודה ממתינין לו עד שיגמור שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכן אם הרג בשוגג אין מזבח קולט לחייב עליו גואל הדם אלא כהן ועבודה בידו ונמצא שהזר אינו נקלט במזבח ומ״מ כל שאינו חייב מיתה מן הדין אלא שמתירא מן המלך שמא יהרגוהו בדיני מלכות או בית דין בהוראת שעה מזבח קולטו ואין אומרין שאינו קולטו אלא במי שחייב מיתת בית דין בעדים והתראה כמו שביארנו במסכת סנהדרין (ל״ה:) ובמסכת מכות (י״ב.) וזה שאמרנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דוקא להמית על הדרך שביארנו אבל להחיות מוסרין אותו כלומר שאם היה יוצא ליהרג וטען שפלוני כהן יודע לו זכות מוסרין לו שני תלמידי חכמים לילך שם לראות אם יש ממש בדבריו ואם יש ממש בדבריו מביאין אותו ואפילו היה עובד עבודה יניחוה ויבא אחר תחתיו וי״מ במה שכתבנו דוקא להמית כגון שהיה יודע בעדות לחייב את הרוצח שאם היה עובד עבודה אין מזקיקין אותו לבא ולהעיד עד שיגמור:
דכל מידי ממציעותיה מתצר כו׳. מה שיש לדקדק בזה מפורש פ׳ הוציאו לו:
ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כדעת אבא שאול, עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם [שם] אלא לענין יצירה, דכל מידי ממציעתיה מיתצר [שכל דבר מאמצעיתו הוא נוצר], אבל לענין פקוח נפש — אפילו אבא שאול מודי [מודה] דעקר חיותא באפיה [שעיקר החיים באפו] הוא, דכתיב [שנאמר]: ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״ (בראשית ז, כב).
The Gemara rejects this: Even if you say that the formation of a fetus from the navel is the opinion of Abba Shaul, he may nevertheless require one to check the nose for signs of life. Until now, Abba Shaul spoke there only about formation, saying that everything is created from its middle; however, as for saving a life, even Abba Shaul admits that the main sign of life is in the nose, as it is written: “All in whose nostrils was the breath of the spirit of life” (Genesis 7:22).
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב פָּפָּא מַחְלוֹקֶת מִמַּטָּה לְמַעְלָה אֲבָל מִמַּעְלָה לְמַטָּה כֵּיוָן דִּבְדַק לֵיהּ עַד חוֹטְמוֹ שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ דִּכְתִיב כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו.

Rav Pappa said: The dispute with regard to how far to check for signs of life applies when the digger begins removing the rubble from below, starting with the feet, to above. In such a case it is insufficient to check until his heart; rather, one must continue removing rubble until he is able to check his nose for breath. But if one cleared the rubble from above to below, once he checked as far as the victim’s nose he is not required to check further, as it is written: “All in whose nostrils was the breath of the spirit of life” (Genesis 7:22).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב פפא מחלוקת כשבדק ממטה למעלה. שלא יאמר כיון שאין חיותא בטבורו כבר מת אלא צריך לבדוק עד חוטמו אבל אם בדק ממעלה למטה כיון שבדק בחוטמו ואין לו חיותא תוב לא צריך שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלה – מחלוקת דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו מלמטה למעלה שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש להבחין אם יש בו חיות שנשמתו דופקת שם ומר אמר עד חוטמו דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו.
מלמטה למעלה. שמצאו דרך מרגלותיו תחילה והולך ובודק כלפי ראשו לת״ק כיון דאין חיות בטבורו ודאי מת הוא ולדעת י״א אע״ג [שלא מצא] (שיש) חיות בטבורו צריך לבדוק עד חוטמו1 דזימנין דאין חיות ניכר בטבורו וניכר בחוטמו גיר׳ רש״י ז״ל2 לבו וחוטמו3.
1. מבואר דגירסת רבינו דלת״ק עד טבורו ולי״א עד חוטמו וכ״ה גירסת הרי״ף (דף ה,א) והר״ח. אמנם בגירסת הגמ׳ לפנינו הוא להיפך. ועיין ברמב״ם (פ״ב הי״ט) שכתב בדקו עד חוטמו ולא מצאו בו נשמה מניחין אותו שם שכבר מת. ובמגיד משנה שם כתב ופסק כת״ק. אמנם בכסף משנה הביא דברי הרב המגיד וכתב ואינו כן דלפי נוסחא דידן בגמ׳ פסק כי״א וטעמו משום דספק נפשות להקל. ועיין בית יוסף סימן שכ״ט שהביא בשם רבינו ירוחם שפסק כת״ק.
2. ד״ה ה״ג אמר רב פפא.
3. אמנם גירסת הר״ח והרא״ש (סימן ט״ז) והרי״ף (דף ה,א) טבורו וחוטמו. ועיין מאירי ודו״ק.
אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, כלומר: שמצאו רגליו תחילה, שאין די לבדוק עד לבו אלא שצריך לבדוק עד חוטמו, אבל ממעלה למטה, כיון דבדק ליה [שבדק לו] עד חוטמו — שוב אינו צריך, דכתיב ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״ (בראשית ז, כב).
Rav Pappa said: The dispute with regard to how far to check for signs of life applies when the digger begins removing the rubble from below, starting with the feet, to above. In such a case it is insufficient to check until his heart; rather, one must continue removing rubble until he is able to check his nose for breath. But if one cleared the rubble from above to below, once he checked as far as the victim’s nose he is not required to check further, as it is written: “All in whose nostrils was the breath of the spirit of life” (Genesis 7:22).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּכְבָר הָיָה ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְלֵוִי הַסַּדָּר וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם מִנַּיִין לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

§ The Gemara relates: It once happened that Rabbi Yishmael, and Rabbi Akiva, and Rabbi Elazar ben Azarya were walking on the road, and Levi HaSadar and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Elazar ben Azarya, were walking respectfully behind them, since they were younger and did not walk alongside their teachers. This question was asked before them: From where is it derived that saving a life overrides Shabbat?
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: וכבר היה ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא ור׳ אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן שהיו צעירים מהם והיו נוהגים כדרך תלמידים שאין הולכים בשורה אחת עם רבותיהם. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?
§ The Gemara relates: It once happened that Rabbi Yishmael, and Rabbi Akiva, and Rabbi Elazar ben Azarya were walking on the road, and Levi HaSadar and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Elazar ben Azarya, were walking respectfully behind them, since they were younger and did not walk alongside their teachers. This question was asked before them: From where is it derived that saving a life overrides Shabbat?
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נַעֲנָה ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר {שמות כ״ב:א׳} אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וּמָה זֶה שֶׁסָּפֵק עַל מָמוֹן בָּא סָפֵק עַל נְפָשׁוֹת בָּא וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ ק״וקַל וָחוֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

Rabbi Yishmael answered and said that it is stated: “If a thief be found breaking in and be struck so that he dies, there shall be no blood-guiltiness for him” (Exodus 22:1). Now, if this is true for the thief, where there is uncertainty whether he comes to take money or to take lives, and it is known that bloodshed renders the land impure, since it is stated about a murderer: “And you shall not defile the land” (Numbers 35:34), and it causes the Divine Presence to depart from the Jewish people, as the verse continues: “In the midst of which I dwell, for I the Lord dwell in the midst of the children of Israel” (Numbers 35:34), and even so the home owner is permitted to save himself at the cost of the thief’s life, then a fortiori saving a life overrides Shabbat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושפיכות דמים – שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר לה) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין.
וגורם לשכינה שתסתלק – כדכתיב (שם) אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו איני שוכן וגבי רוצח כתיב.
נענה ר׳ ישמעאל ואמר: נאמר: ״אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים״ (שמות כב, א) ומה זה הגנב שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ויודעים אנו כי שפיכות דמים מטמא את הארץ שנאמר בהורג נפש: ״ולא תטמא את הארץ״ (במדבר לה, לד) וגורם בכך לשכינה שתסתלק מישראל, שהוסיף שם הכתוב ואמר: ״אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה׳ שוכן בתוך ישראל״, משמע, שההורג נפש גורם לסילוק השכינה מישראל, ובכל זאת ניתן להצילו בנפשו, שמותר לבעל הבית לשפוך את דמו כדי להנצל מן הסכנה, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת.
Rabbi Yishmael answered and said that it is stated: “If a thief be found breaking in and be struck so that he dies, there shall be no blood-guiltiness for him” (Exodus 22:1). Now, if this is true for the thief, where there is uncertainty whether he comes to take money or to take lives, and it is known that bloodshed renders the land impure, since it is stated about a murderer: “And you shall not defile the land” (Numbers 35:34), and it causes the Divine Presence to depart from the Jewish people, as the verse continues: “In the midst of which I dwell, for I the Lord dwell in the midst of the children of Israel” (Numbers 35:34), and even so the home owner is permitted to save himself at the cost of the thief’s life, then a fortiori saving a life overrides Shabbat.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נַעֲנָה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר {שמות כ״א:י״ד} וְכִי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְגוֹ׳ מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת מֵעִם מִזְבְּחִי וְלֹא מֵעַל מִזְבְּחִי וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהָמִית

Rabbi Akiva answered and said that it is stated: “And if a man comes purposefully upon his neighbor to slay him with guile, you shall take him from My altar, that he may die” (Exodus 21:14). The phrase “take him from My altar” implies that if the murderer is a priest and comes to perform the service, one does not wait for him to do so but takes him to his execution immediately. But one should not take him from on top of My altar. If he already began the service and is in the midst of it, one does not take him down from the altar immediately but instead allows him to finish his service. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They taught only that a priest is not removed from the altar in order to execute him for murder,
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעם מזבחי – אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה.
ולא מעל מזבחי – אם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו.
רש״י ד״ה ולוי הסדר. לא פורש לי. עי׳ ברכות כה:
שם ד״ה ולא מעל מזבחי אם התחיל בעבודה. עי׳ ברש״י מכות יב ע״א ד״ה טעה יואב וצ״ע:
נענה ר׳ עקיבא ואמר: נאמר: ״וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות״ (שמות כא, יד). ונדייק: מעם מזבחי שאם הוא כהן ובא לעבוד במזבח — אין ממתינים לו וממיתים אותו, ולא מעל מזבחי, שאם כבר החל בעבודה והוא עובד בשעה זו ממש — אין מורידים אותו מעל המזבח, אלא משלים עבודתו. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שאין מורידים כהן מעל המזבח, אלא כדי להמית אותו כעונש על רציחה,
Rabbi Akiva answered and said that it is stated: “And if a man comes purposefully upon his neighbor to slay him with guile, you shall take him from My altar, that he may die” (Exodus 21:14). The phrase “take him from My altar” implies that if the murderer is a priest and comes to perform the service, one does not wait for him to do so but takes him to his execution immediately. But one should not take him from on top of My altar. If he already began the service and is in the midst of it, one does not take him down from the altar immediately but instead allows him to finish his service. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They taught only that a priest is not removed from the altar in order to execute him for murder,
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא פה., ר׳ חננאל יומא פה., רי"ף יומא פה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יומא פה., תוספות יומא פה., תוספות ישנים יומא פה., ר׳ יהודה אלמדארי יומא פה. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), רמב"ן יומא פה., בית הבחירה למאירי יומא פה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא פה., מהרש"א חידושי אגדות יומא פה., גליון הש"ס לרע"א יומא פה., פירוש הרב שטיינזלץ יומא פה., אסופת מאמרים יומא פה.

Yoma 85a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 85a, R. Chananel Yoma 85a, Rif by Bavli Yoma 85a, Rashi Yoma 85a, Tosafot Yoma 85a, Tosefot Yeshanim Yoma 85a, R. Yehuda Almadari Yoma 85a, Ramban Yoma 85a, Meiri Yoma 85a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 85a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 85a, Gilyon HaShas Yoma 85a, Steinsaltz Commentary Yoma 85a, Collected Articles Yoma 85a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144