×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) איֵשׁ חוּפָּה לִפְסוּלוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵין חוּפָּה לִפְסוּלוֹת.
There is significance to a priest entering a wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. If a priest’s daughter who is unfit to marry a priest enters the wedding canopy with a priest, she becomes disqualified from partaking of teruma from her father’s household. This is the case even if the priest did not betroth her and they did not engage in sexual intercourse. And Shmuel said: There is no significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. Only sexual intercourse disqualifies her from the privileges of priesthood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש חופה לפסולות – כה״ג שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קידשה אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא.
רב אמר יש חופה לפסולות – נראה לר״י לפרש לפי שיטת הקונטרס דפליגי בחופה בלא כסף דרב ושמואל סברי כרב הונא דאית ליה בריש קידושין (דף ה.) דחופה קונה וקאמר רב דכי היכי דקנו קידושי חופה בכשרות הכא נמי קני בפסולות ועדיפא מקידושי כסף דאפי׳ ר״א ור״ש דאמרי דקידושי כסף לא פסלי בחופה דקרובה לביאה מודו כדקאמרינן בדיחויא דמילתא דרמי בר חמא ולא שייך כאן דיו דהא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה מדרבנן והחמירו חכמים בחופה יותר לפי שקרובה לביאה וטעמא דרב משום דסבר דבפסולות נמי שייך שארו וכי היכי דקרינן בה שארו על ידי חופה שאחר קידושין לשוייה נשואה לענין השקאת סוטה דבעינן תחת אישך דהיינו נשואה ולענין נערה המאורסה לאפוקי מסקילה לחנק קניה נמי בלא כסף לשוייה ארוסה ושמואל אמר אין חופה לפסולות דחופה לא מהני אלא בכשרות דחופה קירוב ביאה הוא ולא מהניא אלא בראויות לביאה אבל בפסולות שאין ראויות לביאה לא וחופה דלאחר קידושין נמי לא מהניא בפסולות לשמואל דלא שייך בהו שארות וקירוב ביאה מדמייתי מההוא שלא שטיתי ארוסה כו׳ סייעתא לרב דמיירי בחופה שאחר הקידושין ורמי בר חמא דקאמר דיש חופה לפסולות באנו למחלוקת כו׳ פליג אדרב ושמואל ואתא למימר דליתיה לדרב דפסל לכולי עלמא וליתא דשמואל דאמר דלכולי עלמא לא פסלה אלא כי היכי דפליגי בקידושין ה״נ פליגי בחופה כן צריך לפרש לפי שיטת הקונטרס ולא רצה לפרש דאיירי בחופה שאחר הקידושין דא״כ לא מצי שמואל למימר דלכולי עלמא לא פסלה דהא פסולה וקיימא משעת קידושין לר׳ מאיר ואין לפרש בחופה שאחר קידושין וכגון שלא היה הפסול בשעת קידושין כגון שנעשה פצוע דכא אחר הקידושין או כהן גדול שקידש קטנה ובגרה תחתיו דבכהאי גוונא נמי מיפסלא כדמוכח בבעיא דלקמן (דף נט.) בכהן שקידש קטנה ובגרה תחתיו לפירוש ר״י (שם ד״ה מהו) וממאי דאמר בהערל (לקמן עה.) דאפי׳ לרבי יוחנן דמוקי מתניתין דאם לא ידעה אפילו כר״מ משמע דוקא בנשואה שכבר אכלה אבל ארוסה לא אין ראיה דהתם בבת ישראל מיירי שאינה אוכלת אלא מכחו ולכך לא תתחיל לאכול על ידי נישואין פסולין אבל בת כהן לכהן איכא למימר כיון דאכלה מקודם אוכלת נמי לאחר שנפצע ולא מסתבר נמי לאוקמי בארוסה שכבר אכלה בהגעת זמן כמשנה ראשונה וכר׳ יוחנן דאמר היכא דכבר אכלה דלא מפסלא משום שימור ביאה פסולה לר״מ דדוחק להעמיד פלוגתא כמשנה ראשונה ועוד דמשמע דאיירי רב ושמואל בפסולות דמתני׳ אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וקשיא לר״י על פירוש הקונטרס דלישנא דקאמר רמי בר חמא לר״מ דאמר קידושין פסלי חופה נמי פסלה משמע דאיירי בחופה שאחר קידושין דאי בחופה בלא כסף הא חופה נמי קידושין היא ולא הוה ליה למימר סתם קידושין אלא כסף ושטר ועוד הקשה ר״ת דלפירוש הקונטרס אתו רב ושמואל דלא כהלכה דלא קיימא לן כרב הונא מדאמר בריש קידושין (דף ג. ושם) מניינא דרישא למעוטי חופה ולרב הונא דאמר חופה קונה למעוטי מאי וקאמר נמי בגמרא התם (דף ה:) ורב הונא כסף באישות לא אשכחן כו׳ משמע דאין הלכה כמותו ועוד הקשה ה״ר י״ט מיוני דלשמואל דאמר אין חופה לפסולות אבל לכשרות יש חופה ואמאי הא רב הונא יליף דחופה קונה מהצד השוה דכסף ושטר וביאה והשתא איכא למפרך מה להצד השוה שכן קונין בפסולות תאמר בחופה שאף אחר שתלמוד שקונה אין קונה בפסולות דבכי האי גוונא שייכא פירכא כדאשכחן בפרק קמא דמנחות (מנחות ו.) גבי טריפה לגבוה ובבבא קמא (דף מ:) גבי שור האיצטדין ואין לומר דלא חשיבא פירכא משום דחופה דפסולות אינה קרויה חופה דמכל מקום פירכא היא כדפריך התם מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני תאמר בביאה כו׳ ונראה לר״י כפירוש ר״ת דבחופה שאחר קידושין איירי רב ושמואל ואנתאלמנה או נתגרשה דמתניתין קיימי רב אמר יש חופה לפסולות ואם נתאלמנו או נתגרשו אחר חופה פסולות לכולי עלמא כיון דיש חופה וחופה חשיבא כביאה לפסול לעולם ושמואל אמר אין חופה לפסולות והוי נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין דכשרות אפילו לר״מ והא דלא קבעי ליה אמתניתין דנתאלמנו או נתגרשו משום דאפלוגתא דר״מ ור״א ור״ש קיימי והא דאמר רמי בר חמא לרבי מאיר דאמר קידושין פסלי ה״פ כיון שמחמיר כל כך דאפי׳ בקידושין לא אכלה כמו כן יחמיר בחופה בנתאלמנה או נתגרשה שלא תאכל לעולם וכו׳ ולפירושו נמי רמי בר חמא פליג אדרב ושמואל.
א) ותימה מאי קאמר אבל חופה דלא קני לה הלא פ״ה דכלהו סברי כרב הונא דחופה קונה וצ״ל דגרסינן אבל חופה לא קני לה בלא דלי״ת. ור״ל אבל חופה לא קני לה לפסולה דדוקא בכשרות קונה וא״ת ולשמואל למה לי קרא לומר מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה פשיטא שהרי אינה אשתו וי״ל דלחופה אחר ביאה אצטריך קרא דהא שמואל נמי מודה דיש ביאה לפסולות וראיה לדבר דמייתי לקמן תיובתא לשמואל מההיא דאמן אמן וקאמר אלא דקני לה כשהיא ארוסה ומסתתרא וקא משקה לה כשהיא נשואה משמע דבהכי לא קשיא לשמואל ואמאי הלא אינה אשתו אם אין ביאה לפסולה אלא ודאי שמואל נמי מודה דיש ביאה:
אתמר רב אמר יש חופה לפסולתו ושמואל אמר אין חופה לפסולות. פירוש חופה בלא קדושין והכי משמע לקמן דאמר רמי בר חמא יש חופה לפסולות באנו למחלוקת ר״מ ור״ש ור״א עד ודלמא לא היא ע״כ לא קאמר ר״מ אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קנה לה. אלמא בחופה בלא קידושין עסקינן והפירוש הנכון בחופה דאחר קדושי׳ איירי וכהן שנפצע אחר קדושין ונכנסת לחופה לאחר שנפצע. ומסתברא כיון דקי״ל הלכתא כרב באיסור ורב ששת נמי קאי כוותיה הלכתא כרב ואף על גב דרבנן דפליגי עליה דר״י בן בנו של ר״י בן ברוקה סבירא להו אין חופה לפסולות אפילו הכי הלכתא כרב ורב ששת הלכך כהנת שנכנסה לחופה עם פסול לה אע״פ שלא נבעלה כמי שנבעלה דמי ונפסלה מלאכול בתרומה ובחלה:
רב אמר יש חופה לפסולות – פרש״י ז״לא, בחופה שלא קדשה מעיקרא ולא בא עליה. ונראה מלשון פירושו, דבין לרב בין לשמואל חופה בלא קדושין אינה קונה, אלא מאן דאמר יש חופה, משום דכיון דקרובה לביאה פסלהב. ואין פירוש זה נכון, משום דכיון דלא קנה, אינו בדין שתפסל, שאף לכשרות אין חופה בכיוצא בזו. ועוד דהא לקמןג מייתינן יש חופה לפסולות, מחופה דבתר קדושיןד. ובתוספותה אמרו, דכולי עלמא כרב הונא סבירא להו, דאמר בפ״ק דקדושיןו, חופה קונה מק״ו, ולפיכך אמר רב יש חופה לפסולות. ואפילו לדברי המכשיר בארוסין, בחופה כיון שנעשית נשואה, מודה דפסולה מתרומה דבי נשא, וכל שכן שאינה אוכלת בבת ישראל לכהן. ושמואל סבר, אין חופה לפסולות, ואע״פ שחופה קונה בכשרות מק״ו, הני מילי חופה שראויה לביאה, דחופה משום חיבת ביאה היא קונה, אבל חופה שאינה ראויה לביאה אינה קונה, ואפילו לאחר קדושין אינה אשתו לכל דבר. ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל, ואמר דבמחלוקת היא שנויה, וסבירא ליה לרמי דקונה, אבל לפסלה מן התרומה במחלוקת שנויה. ופוסלתז משום משמרת לביאה פסולה. ודחינן ממאי, לעולם כדשמואל, ואפילו לר׳ מאיר אינה פוסלת משום שאינה קונהח, כיון דפסולה היא. אי נמי קונהט כרב, ועד כאן לא אמרי רבי אלעזר ור׳ שמעון אלא בקדושין, אבל חופה קונה ופוסלת, והא דאמרינןי אלא אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי, דת״ק אמר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, ומשמע בת ישראל לכהן אוכלת, קסבר חופה פסולה קונה. ומיהו לא כרב אתיא, דאיהו אמר פוסלת, והאי תנא סבר מאכלת נמי. אלא מרבי ישמעאל דקאמר אינה מאכלת, ולאו מינה דייקינן דאכתי פוסלת מנא לןכ, אלא שום דמדמי חופה לביאה, ש״מ מיפסל נמי פוסלת, וכך פירש״י בזהל. וגם זה הפירוש אינו מתקבל, משום דלא אשכחן מאן דאמר חופה קונה אלא רב הונא, ואם כן נימא דרב היא ודשמואל נמי היאמ. ועוד מדמקשינן אדרמי בר חמאנ, דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לה לא, ש״מ מילתא דפשיטא היא דבחופה לא קני לה, והוה לן למימר אבל חופה פסולה דילמא לא קניאס. עוד קשה לי, כיון דרב ושמואל בעיקר חופה פסולה פליגי אם קונה או אינה קונה, היכי מייתי לה רמי בר חמא באנו למחלוקת ר׳ מאיר ורבנן לפסול תרומה בלחוד ודכולי עלמא קונה היא. ועוד דתנאי דר׳ ישמעאל לא מתפרש להו כלל, דהא אפילו בדר׳ ישמעאל איכא למימר קונה ופוסלת, מדמדמה לה לביאה, ואיכא למימר אינה קונה כלל. ועוד מסוגיא דרב ששת דאמר יש חופה לפסולות, ומשמע לפסול כרב, ולא מייתי להע אלא שקונה, ואתיא כת״ק דר׳ ישמעאל דאמר קונה ומאכלת, וכולא שמעתא סרוכה ומתבלבלת בפי׳ הנזכר.
ורבינו תם ז״לפ מפרש, דהכא בחופה שאחר הקדושין, ולענין מתניתין פליגי, דתנןצ נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות, דרב אמר יש חופה לפסולות, וכמי שנבעלו דמי, ואע״פ שנתארמלו או נתגרשו פסולות לעולם. ושמואל אמר אין חופה לפסולות, ואם נתארמלו כמן האירוסין הוא וכשרות, ולדברי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אפילו לא נתגרשוק אוכלות. ורמי בר חמא סבר כתנאי, לרבי מאיר דאית ליה אפילו באירוסין גרידי משמרת לביאה פסולה אינה אוכלת, זו שנתקרבה יותר לביאה פסולה, פסולה לכולם כמי שנבעלה. ולרבי אלעזר ור׳ שמעון דלית להו משמרת אף זו כשירה, ואפילו מעתה היא אוכלת. כדתני׳ בסמוךר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משום דאין חופה לפסולות. וא״ת בשלמא מתניתין בבת כהן אוכלת משום אביה, אלא דברייתא כיון דקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משמע דבבית בעלה אוכלת, וכיון דאין חופה לפסולות, ארוסה אינה אוכלת. איכא למימר, אע״פ שאין חופה לפסולות לפוסלן, כיון שנכנסו לחופה אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דליכא תו למגזר לא משום דעולא ולא משום סימפוןש. ור׳ ישמעאל דאמר, כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופה מאכילתה, משום דקסבר יש חופה ונפסלות, שאלו אין חופה בדין הוא שיאכלו כדפרישית. והא דאמרינןת אין כספה מאכילתה מיבעי ליה, לאו שיאכילנה בשלו, אלא לומר שאינה נפסלת, וכל שביאתהא פוסלתה כספה פוסלתה. אי נמי, מתניתא אליבא דמשנה ראשונה, וקמ״ל שאע״פ שאין חופה לפסולות, אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דהוה ליה כהגיע זמן ולא נשאו.
ובפירוש ר״ח ז״ל, רב אמר יש חופה לפסולות, כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה, שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו, או בקדושין וחופה ואע״פ שלא נבעלו, ע״כב.
ובירושלמיג מצינו, אמר ר׳ יוסי ב״ר בון ולא סוף דבר מן הנשואין, אלא נבעלו בין מן הנשואין בין מן האירוסין פסולות, לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנשואין כשירות. והא מילתא דידהו אתיא כשמואל, דאמר אין חופה לפסולות. אבל קשה לי, דתניא בתוספתאד, לא נבעלו אע״פ שנכנסו לחופה הרי אלו כשירות לכהונה. וקשיא לרב, אלא מדלא מקשו מינה בגמרא, ש״מ קים להו בה דלאו מתריצתא היא. ואף בזה השמועה דחוקה מאוד, ופשטיה דרב ששת ממתניתין לא אתי שפיר, דמנ״ל מינה לעשותה כבעולה לפסול לה.
ולי נראה, דהכי מיפרשא שמעתא כולה, רב אמר יש חופה לפסולות, ואפילו בפסולי קהל לישראל, כדרך שיש חופה לכשרות ליורשן ולידון בחנק ולהאכילן בתרומה, לדעת רבי אלעזר ור׳ שמעון דמתניתין, וגובה כתובה ממנו, אלא שאינו מטמא לה דרחמנא מיעטהה. ושמואל אמר אין חופה לפסולות כלל, אלא הרי היא כארוסה לעולם, ואין לך נשואין בפסולות אלא ביאה ממש, הא בביאה מודה שמואל, דאי לא תימא הכי אלא נשואין בפסולות ליכאו, ועוד אשתו פסולה דמיעט רחמנא מטומאה ל״לז. אמר רמי בר חמא, חופה עושה נישואין בפסולותח, מחלוקת ר׳ מאיר ור׳ אלעזר ורבי שמעון, לר׳ מאיר דאמר קדושי איסור פוסלין את הכשירה מתרומתה, משום שמשמרת להיפסל, חופה שלא אמרו שהיא עושה נשואין אלא משום שמזדמנת לביאה של בעל, כשאותה הביאה פסולה אינה אלא פוסלת, שהרי יותר משמרת לביאה פסולה, ולא פסלה מתרומה שהרי פסולה ועומדת היא משעת קדושין, אלא לומר שאין חופה זו אלא פסול שלה, שהיא מזמנת עצמה לביאה פסולה. ומשכחת בה פוסלת ממש, למאן דאמרט שכבר אכלה אמרינן אפילו לר׳ מאיר, כגון שהגיע זמן ואכלה כמשנה ראשונה שאוכלת בימי האירוסין, ואם הוסיף בה חופה אינה אוכלת, כמי שקדשה מעתה, שפוסלה משום קנין שהוסיף בה. לרבי אלעזר ורבי שמעון דלא קפדי בשמור ביאה פסולה, אף חופה של פסולות קונה, ואוכלת נמי בשבילה כשאר הכשרות, עד שיפסלנה בביאה. ואקשינן, ממאי דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר שימור דביאה פסולה פוסל ואינו מכשיר, אלא בשעה שקונה אותה כגון בקדושין, שכיון שמעתה הוא קונה אותה להיות שומרת לו לביאה פסולה, אותו שמור פוסל הוא, אבל חופה שכבר קנה אותה, מודה דעושה נישואיןי, דמאי פסול מוסיף בה. ועד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם, אלא בקדושין דלא קרבי לביאה, אבל חופה דקרבה לביאה, וכל עצמה לא תקנוה אלא משום קורבה זו, הכי נמי דלא אכלה בתרומה שלו. ואיפשר דאפילו בשל אביה, דאע״פ שאין חופה פסולה קונה, גזרו בה משום דקרבה לביאה. והינו דקאמרי׳ בגמרא בדר״מ, אבל חופה דלא קנה לא, ולא אמרי׳ אכלה, ובדר״א אמרי׳ ה״נ דלא אכלה, משום דלר״מ פסולה ועומדת היא לתרומה, ולר׳ אלעזר אוכלת. ושאר השמועה פשוטה היאכ.
א. ד״ה יש חופה.
ב. מש״כ רבינו שכך נראה מפירש״י, נראה שכונתו למש״כ רש״י לקמן נח א ד״ה חופה, שכתב: חופה אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה כדאיתא בפ״ק דקידושין. הרי דרש״י פי׳ הסוגיא כמ״ד חופה לא קני, וכ״כ הריטב״א להוכיח מדברי רשי אלו. וכ״כ הרשב״א בהבנת רש״י. ואין זה כפי שהבינו התוס׳ ד״ה רב אמר, וכפי שהביאם רבינו בסמוך. וכ״כ המאירי לפרש דברי הגמ׳. וכ״מ דעת הרמב״ם שפסק בפ״ז מתרומות הכ״א דחופה בלא קידושין פוסלת אף שלא פסק כרב הונא. ועיין בתוס׳ חד מקמאי בפירושו הראשון.
ג. נח א.
ד. וכן הקשו הרשב״א והריטב״א. ועיין בקרן אורה.
ה. ד״ה רב אמר. ובנדפס: ובתוספות אמרו [לפירש״י] דכו״ע.
ו. ה א.
ז. בנדפס הוסיף כאן במרובעות: לר״מ.
ח. יישב רבינו כאן מה שקשה לפירוש התוס׳ אליבא דרש״י, דכיון דכולהו ס״ל כרב הונא, אמאי קאמר בגמ׳ לקמן נח א ״אבל חופה דלא קנה לא״, והרי איירינן הכא אליבא דרב הונא דס״ל חופה קונה. ולפירוש רבינו א״ש, דכאן איירי אליבא דשמואל דס״ל אין חופה לפסולות, וז״ש בגמ׳ חופה דלא קני, כלומר לפסולות. ומש״כ בגמ׳ לאחר מכן, ע״כ לא קאמרי וכו׳, איירי לרב, וכמו שפירש רבינו בסמוך. ועיין בריטב״א שנדחק בזה. ועיין בקרן אורה, שהקשה כן. ועיין מש״כ בזה הערוך לנר. והן הן הדברים שכתובים בתוס׳ ישנים אות א, וכ״ה בתוס׳ הרא״ש, דגרסינן: אבל חופה לא קני לה, בלא דלי״ת. ועי׳ מש״כ רבינו בסמוך שגם על פי׳ זה הקשה רבינו.
ט. המלה ״קונה״, ליתא בכ״י א ובנדפס.
י. לקמן נה א.
כ. בכ״י א: ולאו מינה אתיא דאיהו אמר פוסלת והאי תנא סבר מאכלת נמי אלא מדר׳ ישמעאל דייקי׳ דאכתי פוסלת מנא לן. בנדפס תיקן במלים האחרונות: דייקינן דאינה אוכלת מנא לן. אך המעיין רואה שיש כאן כפילות של שורה מלעיל, והנכון כמו שהוא בכ״י ב כפי שהוא כאן וא״צ להגיה.
ל. שם בד״ה אין חופתה מאכילתה.
מ. וכעין זה הקשה ר״ת, מובא בתוד״ה רב.
נ. לקמן נח א.
ס. עי׳ לעיל הערה 111. ועיין בריטב״א מש״כ בזה.
ע. בנד׳: ולא מייתי לה [מברייתא ראיה] אלא שקונה ואתיא [נמי] כת״ק דר׳ ישמעאל דאמר קונה ומאכלת [ודלא כרב]. ועיין בחידושי הרשב״א שגם כן הקשה קושיא זו.
פ. מובא בתוד״ה רב אמר. ועיין בספר הישר לרבנו תם חלק התשובות סימן כא.
צ. לעיל נו ב.
ק. כ״ה בכת״י, ובנדפס: נתארמלו, וכ״ה ברשב״א עיי״ש שכתב: ואפילו לא נתארמלו אוכלות בתרומה דבי נשי.
ר. לקמן נח א, וברשב״א: כדת״ק דר׳ ישמעאל.
ש. וכ״כ תוס׳ שם ד״ה דהני תנאי. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
ת. לקמן נח א.
א. בנדפס: והא דאמרינן אין כספה מאכילתה מיבעי ליה [מאכילתה] לאו דוקא שיאכילנה בשלו אלא כלומר שאינה נפסלת [וה״פ] כל שביאתה וכו׳.
ב. וכן הובאו דבריו ברשב״א, עי״ש שהאריך בזה. ועיין לעיל הערה 105, מש״כ בדעת הרמב״ם ועוד.
ג. פ״ו סוף ה״ג.
ד. פ״י סוף ה״א בשינוי. ועיין ברשב״א שהביא התוספתא בלשונה כפי שהיא לפנינו, ולבסוף מסיק: ואתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות.
ה. כדלעיל כב ב, ולקמן צ ב.
ו. נראה שכונת רבינו לומר בתמיה, וכי יתכן שאין נישואין בפסולות, דכמו שתפסי קידושין למה לא יתפסו הנישואין.
ז. עיין בקרן אורה שכתב, שיש לדחות ראיה זו, דיש לומר דאיצטריך קרא היכא דנפסלה תחתיו ועיי״ש שכתב ראיות נוספות. ועיין בריטב״א שהקשה מזה על דברי שמואל ועיי״ש מה שתירץ, ודבריו צ״ע כמו שהעיר כבר בקרן אורה. ועיין בתוס׳ ישנים אות ב.
ח. בנדפס נוסף כאן בסוגריים מרובעות: לענין תרומה.
ט. לקמן עה א.
י. בנד׳ במקום המלים ״דעושה נישואין״ -- ״דלא פסלה״.
כ. עיין בקרן אורה שכתב שהעיקר כפירוש רבינו, עיי״ש שביאר היטב דברי רבינו.
רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות. פרש״י ז״ל כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא. ובודאי משמע דבין לרב בין לשמואל חופה לא קניא ולית להו קל וחומר דרב הונא דבפרק קמא דקדושין (קידושין ה.) ואיכא דקשיא ליה (רמב״ן) לפירושו משום דכיון דלא קנה מאי טעמא דרב דאמר יש חופה ואמאי פסולה, דהא אפילו לכשרות אין חופה בכיוצא בזו. ועוד דהא מייתינן לקמן (יבמות נח.) יש חופה לפסולות מחופה דבתר קדושין, אלמא שמעתין בחופה דבתר קדושין היא. אי נמי בחופה גרידתא וכמאן דאמר חופה קניא. ולפיכך פירשו בתוס׳ (ד״ה רב לדעת רש״י) דכלהו כרב הונא סבירא ליה דחופה קניא מקל וחומר אלא דבחופה של פסולות פליגי, רב אמר קדושין קרינא ואפילו לר׳ אלעזר ור׳ שמעון דמכשרי באירוסין, בחופה דקרובה לביאה מודו. ושמואל סבר דחופה דכשרות שראויה לביאה קונה, אבל חופה דפסולות שאינה ראויה לביאה אינה קונה, ואי חופה גרידא בלא קדושין הוא לא מפסלא מתרומה דבי נשא ואפילו לר׳ מאיר דפסיל באירוסין, ואי חופה דבתר קדושין היא לר׳ מאיר פסולה ולא מחמת החופה אלא מחמת הקדושין, ולר׳ אליעזר ור׳ שמעון דמכשרי באירוסין הא נמי אכלה. ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל ואוקמה בפלוגתא דר׳ מאיר ור׳ אלעזר ובחופה גרידתא בלא קדושין, ואף רמי בר חמא סבר דחופה קניא כרב הונא, אלא דלפוסלה מן התרומה במחלוקת שנויה, דלר׳ מאיר אינה אוכלת ולר׳ אלעזר ור׳ שמעון אוכלת.
רב ושמואל נחלקו בסוגיא זו אם יש חפה לפסולות אם לאו והענין הוא כגון שכהן גדול נתיחד בחפה עם אלמנה בת כהן ולא בא עליה עדין וכן לא קדשה קודם החפה אלא שכונסה לחפה על מנת לבא עליה ביאת אירוסין ונשואין לדעת רב יש חפה כלומר שאע״פ שבעלמא אין חפה קונה בזו קונה ליפסל לתרומה מצד שמור ביאת איסור ולשמואל אינה נפסלת עד שתבעל והלכה כרב ואף לדעת הפוסקים במשנתנו שאין שמור ביאה פוסל דוקא בקדושין שאינם קרובים לביאה אבל חפה שקרובה לביאה אף לר׳ אלעזר ור׳ שמעון אינה אוכלת ומכל מקום בפחותה מבת שלש הואיל ואין ביאתה ביאה אף חופתה אינה פוסלתה:
בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת לגדול בביאה על ידי אביה ליעשות מאורסה לחייב את בועלה סקילה או אשת איש אחר חפה לחייבו בחנק אע״פ שהיא פטורה ואם נפלה לפני יבם ובא עליה קנאה לחייב עליה כבראשון אם היבם גדול ומטמאה את בועלה לטמא משכב כעליונו של זב ר״ל מצעות שעליו שאינו בלא מגע אלא ראשון לטומאה לטמא אוכלין ומשקין אבל לא אדם וכלים ואם נשאת על ידי קדושין אלו אוכלת בתרומה ואם בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה ומן התרומה ואפילו נכנסה לחפה ולא נבעלה כמו שביארנו אבל פחותה מבת שלש לא וכבר ביארנו שמועה זו בביאור יותר מרווח בראשון של קדושין (י׳.) ובמסכת סנהדרין (נ״ה:):
יש שואלין אחר שפסקנו בראשון של קדושין (ה׳.) שאין חפה קונה למה אמרו יש חפה לפסולות ומתוך כך פירשו בתוספות שלא נאמרה שמועה זו אלא לדעת האומר חפה קונה ונחלקו בחפה של פסול הא לענין פסק אין חפה לפסולות ויש מפרשין דבחפה דלאחר קדושין נחלקו וכגון שנתאלמנו דלרב הרי נתאלמנו מן הנשואין ולשמואל הואיל ולא נבעלה דנין אותה כנתאלמנו מן האירוסין ואין שיטת הסוגיא מוכחת בשני אלו דהא אמרינן לקמן עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר אלא בקדושין דקני אבל בחפה דלא קני לא אלמא דחפה בלא קדושין קאמר ושאין חפה קונה אלא עקר הדברים כדעת ראשון וכגון שכונסה לחפה על דעת ליבעל עכשו ואע״פ שאינה קונה מכל מקום שמור גמור הוא:
יש חופה. כהן גדול שהכניס אלמנה או הדיוט גרושה לחופה, אעפ״י שלא קדשה פסלה מתרומה דבי נשא לעולם, דחופה ככניסת בעילה דמיא. ואפי׳ לר׳ [אלעזר]⁠1 ור׳ [שמעון] דאמרי דקדושי [לא פסלי] בחופה דמקרבה [מודו]. אין חופה. ואפי׳ [ר׳] מאיר דאמ׳ דמשתמרת, דקדושי קנו [לה, אבל חופה] לא קני לה כדלקמן. ... ור׳ שמעון היא. והאי דאית ליה יש חופה, סבר ... דמצי למפסלה לעולם. דאע״ג דחופה בלא קידושין אינה כלום, ש⁠[א]⁠ני הכא דלאו מכח נשואין הוא דפסלה אלא מכח ביאה, שהרי אם בא עליה [ביאתו] פסולה. והואיל והכניסה לח⁠[ופה] כאילו בא עליה דמ⁠[י, ורמי] אתי למימר דחופה דקדושין קניא... ותו לא... ד⁠[פלוג]⁠תא דר׳ מאיר ור׳ שמעון היא ולאו דנשואין כקידושין אלא משום [דהואיל ומשתמרת] לביאה פסולה ... אבא. רב, ומשום דקשיש מיניה קרי ליה הכי לשון אדנות. פחותה מבת ג׳. שלימים, שקדשה אביה ונתארמלה ואחר כך הכניסה כהן גדול לחופה, או נתגרשה והכניסה כהן הדיוט, הואיל ואם בא עליה לא פסלה, דאין ביאתה כלום כל זמן שבתוליה חוזרים, אף חופתה לא פסלה, דחופה לא פסלה אלא משום דתחילת ביאה היא.
1. כל הקטע דלהלן מטושטש, והקריאה והתיקונים מסופקים.
איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולו׳ – פרש״י ז״ל כ״ג שכנס אלמנה לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה דרב אמר אפילו הכי פסולה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעולה דמיא ושמואל אמר שאינה נפסלת בתרומה מפני חופה זו והקשו עליו ז״ל מדבריו נרא׳ דכ״ע חופה שאינה קונה ולית להו ק״ו דרב הונא דפ״ק דקידושין (דף ה׳) ובגמ׳ יש סיוע לזה מדאמרינן לקמן על מימרא דרמי בר חמא ע״כ לא קאמר ר״מ התם אלא בקדשה דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא אלמא להדיא סביר׳ לן בשמעתין דחופ׳ לכ״ע לא קניא ורש״י ז״ל פירוש שם בסמוך שאין קונה אלא בכסף או בשטר או ביאה ונקיט לן מרן ז״ל שלא קדש אותה כלומר שאין לו באשה זו שום קנין אלא שהכניס׳ לחופ׳ וזימנה עצמה לביאה פסולה וחשיב רב ככניסת בעולה למפסלה לתרומה מפני כניסה זו וק״ל על פי׳ חדא דא״כ בשמעתין דחופה גרידתא כדפי׳ מר״ן ז״ל היכי מייתי ראיה לקמן מדרב מההיא דסוטה שהיא חופה אחר קדושין לחופה זו שהיא גרידתא דאפילו יש בה קנין דילמא חופה דבתר נשואין פסלה אבל לא חופה גרידתא ועוד כיון שאין חופה קונה ואינו אלא כאילו הזדקקה עמיה באנדרונ׳ למה היא נפסלת מפני זה לתרומה דהא אפילו לכשרות אין חופה וכ״ש לפסולות ובודאי דהא ל״ק כולי האי דדילמא אע״ג דחופה לא קניא כיון דעל דעת קדושין או נשואין נכנסה שם וזימנה וקרבה עצמה לביאה פסולה קנסוה רבנן שלא תאכל בתרומה ומיהו לא מחוור. ועוד משום קושייא קמייתא. ור״י ז״ל פי׳ דבין לרב בין לשמואל חופה קונה בכשרו׳ דאית ליה קמו דרב הונא דהתם ולא איפליגו אלא בחופה דפסולו׳ משום דחופה דלא חזייא אלא לסתמא קא מפלגו בין בחופ׳ גרידת׳ שנעשה לשם קדושין בין בחופה דלבתר קדושין הביאה לשם נשואין דרב סבר שהיא חופה גמורה לקנות כשהיא גרידתא לעשות אירוסין וכשהיא בתר קדושין לעשות נשואין לעשותה כנשואה מדאורייתא וכיון שהיא חשובא חופה לקנות הרי ג״כ חשובה לפסול אותה מן התרומה הילכך לא מיבעיא אי חופה דבתר נשואין הרי היא חופה דאפילו לר״ש ור׳ אלעזר פסל לתרומה אלא אפילו בחופה גרידתא שאינה עושה אלא אירוסין בלבד כיון שהן כאירוסין הקרובי׳ לביאה מודו לר״מ שהיא אסורה בתרומה עד שתתגרש או תתאלמן ושמואל סבר דחופ׳ בפסולות לא חשיב׳ לה לעשו׳ אירוסין ולא לעשות נשואין וכמאן דלית׳ חשיבא ואי חופה גרידת׳ הוה אפלו אירוסין אין כאן ואוכלת בתרומה ואפי׳ לר״מ דלא חשיב משמרת לביאה פסולה כיון שאין בה קנין ואי חופה דבתר אירוסין היא אינה עושה נשואין אלא הרי היא כארוסה גרידתא ולענין תרומ׳ הויא בפלוגתא דר״ע וחביריו דמתני׳ ולשמואל אפילו מדאוריתא לא חשיבא חופה דהא סייעתא דאייתי רב עמרם לדברי רב מדינא דאוריתא הוא מכלל דשמואל אף בהא פליגי.
בד״ה רב אמר יש חופה וכו׳ וחופה דלאחר קדושין נמי לא מהניא בפסולות כו׳ עכ״ל פירוש אפילו לר״מ דפסולה וקיימא משעת קדושין לאכילת תרומה מ״מ החופה לא מהניא כלום לענין השקאת סוטה ולענין נערה המאורסה לאפוקי מסקילה לחנק וק״ל:
בא״ד ולא מסתבר נמי לאוקמא בארוסה שכבר אכלה בהגעת זמן כו׳ עכ״ל פירוש ואח״כ נעשה פצוע דכא ויש להקשות וכי זו שאכלה כבר מכחו עדיפא מכבר אכלה מכח אביה דהיא בת כהן דמיפסלה בכה״ג כדמוכח בההיא דכהן שקידש קטנה ובגרה תחתיו כמ״ש התוספות לעיל וי״ל דודאי עדיפא זו דאית בה תרתי דאכלה כבר מכח אביה ואכלה כבר מכח בעלה ועי״ל דודאי עדיפא דכיון דאכלה בהגעת זמן ה״ל כמו נשואה דלא מיפסלא אם כבר אכלה לר״י ודו״ק:
תוס׳ ד״ה רב אמר דבכה״ג שייכא פירכא כדאשכחן בפ׳ קמא דמנחות. עיין בב״מ דף מב ע״א תד״ה אמר:
יש חופה לפסולות. שאם לקח כהן אשה האסורה לו והיא בת כהן, והכניסה לחופה בלא שקידשה קודם לכן, אף שלא בא עליה, הרי עצם הכניסה לחופה עושה אותה כנשואה לו, והיא נפסלת משעה זו לכהונה ונאסרת לאכול בתרומת אביה. ושמואל אמר: אין חופה לפסולות. שעצם הכנסת נשים פסולות לחופה, אינה פוסלת, אלא ביאה בלבד היא שפוסלת אותן.
There is significance to a priest entering a wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. If a priest’s daughter who is unfit to marry a priest enters the wedding canopy with a priest, she becomes disqualified from partaking of teruma from her father’s household. This is the case even if the priest did not betroth her and they did not engage in sexual intercourse. And Shmuel said: There is no significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. Only sexual intercourse disqualifies her from the privileges of priesthood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר שְׁמוּאֵל וּמוֹדֶה לִי אַבָּא בְּתִינוֹקֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הוֹאִיל וְאֵין לָהּ בִּיאָה אֵין לָהּ חוּפָּה.

Shmuel said: And Abba, i.e., Rav, whose first name was Abba, concedes to me, with regard to a girl less than three years and one day old, that she is not disqualified by merely entering the wedding canopy. Since there is no legal significance to an act of intercourse with her, there is no legal significance to entering the wedding canopy with her.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומודה לי אבא – משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא כמו לשון נשיאי ורבי.
הואיל ואין לה ביאה – אין ביאתה פוסלתה מתרומת אביה אין חופתה פוסלתה.
אמר שמואל ומודה לי אבא – לא כמו שפירש בקונטרס לשון חשיבות אלא כך היה שמו של רב כדפירש בערוך בערך אבא כדאמרינן בברכות (דף מז.) אילו מייתו ארדליא וגוזליא לאבא ורב כהנא דאמר (שם דף סב.) דמי פומיה דאבא כדלא טעים תבשילא ובראשית הגז (חולין קלז:) נמי אמר מאן ריש סידרא בבבל אמר ליה אבא אריכא וקצת קשיא על רב כהנא שהיה תלמידו של רב היאך היה קורא לרב בשמו ובחלק (סנהדרין ק.) אמר מפני מה נענש גחזי מפני שקרא רבו בשמו ושמא משום דרב כהנא תלמיד חבר דרב הוה כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (שם לו:) כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי ובסוף בבא קמא (דף קיז:) נמי אמר דשייליה רבי יוחנן כל ספיקי דהוו ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר שמואל: ומודה לי אבא (רב, ששמו הפרטי היה אבא) בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שאף שיכול אביה לקדשה, והיא נחשבת כארוסה לכל דבר, מכל מקום, גם אם נכנסה לחופה, אינה נפסלת, שהרי הטעם לפוסלה בחופה הוא משום שלאחר החופה עתיד לבוא עליה, וזו הואיל ואין לה ביאה, שאף אם יבוא עליה אין בכך כלום, שהרי ביאת הפחותה מבת שלוש אינה נחשבת כביאה כלל, כל שכן שאין לה חופה, שאין חופתה נחשבת כנישואין.
Shmuel said: And Abba, i.e., Rav, whose first name was Abba, concedes to me, with regard to a girl less than three years and one day old, that she is not disqualified by merely entering the wedding canopy. Since there is no legal significance to an act of intercourse with her, there is no legal significance to entering the wedding canopy with her.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רָבָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא בבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה גוְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם קְנָאָהּ דוְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ הוּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן.

Rava said: We, too, learn in the following baraita that there is no legal significance to an act of intercourse with a girl less than three years old: A girl three years and one day old can be betrothed via sexual intercourse; and if she was a yevama and her yavam had intercourse with her, he has acquired her; and a man who has intercourse with her while she is married to someone else is liable on her account because of the prohibition of intercourse with a married woman; and if she experiences a menstrual discharge she renders ritually impure a man who has intercourse with her, so that he renders impure the object upon which he lies like the upper one.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אנן נמי תנינא – דאין ביאתה פוסלתה וכיון דאין ביאתה פוסלתה כ״ש דאין חופתה פוסלתה דהא חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה והיכא דביאה לא חשיבא כל שכן חופה.
ומטמאה את בועלה – אם נדה היא לטמא בועלה משכב תחתון כעליון במסכת נדה מפרש לה שיהא תחתון של בועל נדה כעליונו של זב שמטמא אוכלין ומשקין ואין מטמא אדם וכלים כתחתון של נדה עצמה שהוא קרוי מדרס ואב הטומאה.
וחייבין עליה משום אשת איש – פירוש אם קבל בה אביה קידושין ותימה דאמאי איצטריך למתני דמסיפא שמעינן לה דקתני ואם בא עליה אחד מכל העריות מומתין על ידה ואשת איש בכלל כדמוכח בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט. ושם) ואפילו בהמה בכלל כדמוכח בפרק ארבע מיתות (שם נה: ושם) בשמעתא דתקלה וקלון ונראה לר״י דקאי אאם בא עליה יבם קנאה וקמ״ל דקנאה קנין גמור מדאורייתא ולא הוי כביאת בן תשע דקתני בההיא משנה (נדה מה.) דהתם לא קנה אלא מדרבנן כדאמרינן (שם) עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול דממעטינן לה מדאורייתא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נב:) ובפרק קמא דקידושין (קידושין יט.) מאשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וקשה דבפ׳ בן סורר (סנהדרין סט.) דייק מינה שהולכין בדיני נפשות אחר הרוב דאי לא אזלינן ניחוש דלמא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש ולהאי פירושא דקאי אאם בא עליה יבם אמאי פריך ניחוש דלמא אדעתא דהכי לא קדיש היינו אחיו הראשון ויצטרך לומר והאי נמי אדעתא דהכי לא יבם ה״ל למיפרך טפי ניחוש דלמא אדעתא דהכי קדיש אחיו הראשון דשוב אינה אשת יבם או ה״ל להקשות בסתם ניחוש דלמא אילונית היא ובכל ענין בין אדעתא דהכי קדיש אחיו הראשון או לא קדיש אינה אשת יבם וי״ל דנקט אדעתא דהכי לא קדיש משום דמסיפא נמי בעי למיפרך ואם בא עליה אחד מכל העריות כו׳ דמרישא היה יודע דמצי לשנויי מאי חייבין דקתני קרבן כדמשני ליה ופריך הא מומתין קתני ומכח זה הקשה בתחלה ומשני בדקבלה עילויה פירוש בסיפא אבל ברישא לעולם צ״ל מאי חייבין דקתני קרבן דהתם לא מהני מידי מה שקבלה עילויה כדפירשנו וריב״א פירש דאצטריך וחייב עליה משום אשת איש דאי לאו דקתני לה הוה מוקמינן ואם בא עליה אחד מכל העריות דוקא בעריות ולא בבהמה אבל השתא דקתני וחייב עליה משום אשת איש והוא הדין כל העריות תו לא איצטריך סיפא אלא משום בהמה ומכח זה דייק בפרק ד׳ מיתות (שם דף נה:) דכל העריות אפילו בהמה תדע דבסיפא גבי בן תשע קתני כל העריות שבתורה מומתין על ידו ואפילו הכי קתני ונסקלת בהמה על ידו אלמא לא הוי בהמה בכלל כל העריות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו׳ – פירש רש״י ז״לא, דאין ביאתה פוסלתה, וכיון דאין ביאתה פוסלתה כל שכן שאין חופתה פוסלתה. ולא נהירא, מדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה, שמע מינה מילתא פשיטא היא דאין לה ביאה, ותנןב נמי פחות מיכן כנותן אצבע בעין. אלא סיוע, מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה, אלמא בת שלש שנים אין, אבל פחות מיכן אם מסרה אביה לחופה אינה קונה ואינה אוכלת בתרומה. ודאמרינן בת שלש הוא דמיפסלא בביאה, אסוקי מילתא היא, כלומר כיון דכל שאין לה ביאה אין לה חופה להאכילה בתרומה, אף לפסול אינה נפסלתג.
א. ד״ה הואיל ואין לה ביאה.
ג. עיין בריטב״א שכ׳ קושיא זו ותירוץ זה בשם התוס׳. ועיין ברשב״א שהביא קושיא זו בשם איכא דקשיא להו וגם התירוץ, והקשה על פירוש זה, כיון דנכנסה לחופה וכיון דליכא משום דעולא ומשום סימפון אף דל״ה חופה מ״מ אמאי לא תאכל בתרומה כיון דד״ת קנין כספו אוכלת. ועיין בתוד״ה נשאת, שכתבו כיון דלא בת ביאה לא בדיק לה, ובתוס׳ הרא״ש הוסיף, דמשו״ה לא מייתי ראיה מהכא דאין חופה לפחותה מבת ג׳. ועיין ברשב״א דמסיק כפירוש רש״י ושכן נראה מדברי הר״ח. ועיין במ״ל בפ״ג אישות הי״א שהאריך בדין זה אי חופת קטנה מבת ג׳ הויא חופה. ועיין בקרן אורה ובישרש יעקב מש״כ בזה.
אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו׳. פירש רש״י ז״ל דאין ביאתה פוסלתה וכיון דאין ביאה פוסלתה כל שכן שאין חופה פוסלתה. ואיכא דקשיא להו (רמב״ן) לפירושו דמדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה שמע מינה מלתא פשיטא היא דאין לה ביאה ותנן נמי פחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי, ופירשו אף אנן נמי תנינא דאין לה חופה, והסיוע מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה אלמא בת שלש שנים אין אבל פחות מכאן אין לה חופה ואינה אוכלת בתרומה. ופירוש זה אינו מחוור בעיני, דהא ודאי קנין כספו היא ודבר תורה אוכלת אף על פי שאין לה ביאה, ולא אמרו עד שתכנס לחופה משום קנין דחופה אלא משום מזיגת הכוס, כלומר שתהא שרויה בבית הבעל ולא תשקה לאחיה משום דעולא או משום סמפון, וכיון שנכנסה לחופה תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון. ועוד דתקשי להו הא דמסיק רבא ואמר בת שלש שנים ויום אחד הוא דמיפסלא בביאה ומיפסלא בחופה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לא מיפסלא בביאה ולא מיפסלא בחופה, דאלמא סייעתיה דרבא מהכא ולא מנשאת לכהן אוכלת בתרומה. ומסתברא כפירושו של רש״י ז״ל והואיל דאמר שמואל הואיל ואין ביאתה ביאה לקנות ולידון בת קאמר הואיל ואין ביאתה ביאה אף אין חופתה חופה ליפסול. ורבא אייתי סיעתיה דאין ביאתה ביאה ליפסול, וכיון דאינה נפסלת בביאה כל שכן דאינה נפסלת בחופה, ולאו למימרא שיהא רבא צריך להביא ראיה ממתניתין דיוצא דופן (נדה מד:) שאין ביאתה ביאה לקנות ולדון אלא שאינה נפסלת בה, דאי לא הוה אמינא דמיקנא הוא דלא מיקנא בה אבל נפסלת היא על ידה. ותדע לך מדאצטריך במתניתין למיחשב כרוכלא כל הני, דאלמא לא שמעינן חדא מגו חברתה, דאיכא למימר אף על גב דלגבי הא לא שמה ביאה לגבי הא שמה ביאה, וממתניתין דפחות מכן כנותן אצבע בעין לא שמעינן אלא שבתוליה חוזרין ואין לה קנס, אבל אכתי לא שמעינן דלא ליפסל בה, אלא דממתניתין דקתני בא עליה אחד מן הפסולין פסלה שמעינן לה. וכן נראה מדברי רבינו חננאל ז״ל כפירושו של רש״י ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] כך, שבפחות מבת שלוש שנים אין ביאה וחופה נחשבות. ששנינו: בת שלש שנים ויום אחד — מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם — קנאה, וחייבין עליה אדם אחר הבא עליה, אם היתה נשואה, משום אשת איש, ומטמאה את בועלה אם היתה נידה לטמא משכב תחתון כעליון. שיש טומאה מיוחדת בבא על הנידה יותר מאשר במגע בה בלבד, שהבא עליה מיטמא כנידה עצמה.
Rava said: We, too, learn in the following baraita that there is no legal significance to an act of intercourse with a girl less than three years old: A girl three years and one day old can be betrothed via sexual intercourse; and if she was a yevama and her yavam had intercourse with her, he has acquired her; and a man who has intercourse with her while she is married to someone else is liable on her account because of the prohibition of intercourse with a married woman; and if she experiences a menstrual discharge she renders ritually impure a man who has intercourse with her, so that he renders impure the object upon which he lies like the upper one.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ונִשֵּׂאת לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה זבָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הַפְּסוּלִין פְּסָלָהּ.

If she is married to a priest she may partake of teruma. If one of those who render women unfit for marrying a priest had intercourse with her, he has disqualified her from being able to partake of teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מן הפסולין – כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול.
פסלה – מתרומת בית אביה.
נשאת לכהן אוכלת בתרומה – אבל פחותה מבת ג׳ כיון דלאו בת ביאה היא לא בדיק לה ואיכא למיחש לסמפון וגם חוזר ומשלחה לבית אביה ולהכי לא אכלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד״ה נשאת לכהן וכו׳ ואיכא למיחש לסמפון וכו׳. עיין לקמן דף עב ע״א תד״ה מבחוץ:
ואם נשאת לכהן — אוכלת בתרומה. ואם בא עליה אחד מכל הפסולין שפוסלים לכהונה בביאתם, כגון חלל — פסלה מן התרומה.
If she is married to a priest she may partake of teruma. If one of those who render women unfit for marrying a priest had intercourse with her, he has disqualified her from being able to partake of teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הוּא דְּמִפַּסְלָה בְּבִיאָה מִפַּסְלָה בְּחוּפָּה הָא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד דְּלָא מִפַּסְלָה בְּבִיאָה לָא מִפַּסְלָה נָמֵי בְּחוּפָּה שְׁמַע מִינַּהּ.

Rava infers from this baraita that it is a girl three years and one day old who is disqualified via intercourse, and consequently she is also disqualified via the wedding canopy. However, a girl who is less than three years and one day old, who is not disqualified via intercourse, is also not disqualified via the wedding canopy. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונדייק מכאן: בת שלש שנים ויום אחד הוא דמפסלה [שנפסלת] בביאה — ולכן גם מפסלה [נפסלת] בחופה. הא [הרי] פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שלא מפסלה [נפסלת] בביאהלא מפסלה נמי [נפסלת גם כן] בחופה, שהרי לא שנה שום פרט לגבי פחות מבת שלוש שנים שתהא ביאתה נחשבת. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה].
Rava infers from this baraita that it is a girl three years and one day old who is disqualified via intercourse, and consequently she is also disqualified via the wedding canopy. However, a girl who is less than three years and one day old, who is not disqualified via intercourse, is also not disqualified via the wedding canopy. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא יֵשׁ חוּפָּה לִפְסוּלוֹת בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן

Rami bar Ḥama said: With regard to the question of whether there is legal significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, we have arrived at the dispute cited in the mishna between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמי בר חמא אמר דודאי יש חופה לפסולות כדרב חופה גרידת׳ עושה אירוסין ומיהו מאי דקאמר רב דבאירוסין אלו ר״מ מודה שנפסלה לתרומה מפני שקרובה לביאה ליתא ולעולם חופה גרידתא הרי היא מחלוקת ר״מ וחבריו באירוסין דעלמא דלר״מ לא אכלה ולר״א ולר״ש אכלה ודחי לה דילמא אפילו לר״מ אכלה דע״כ לא קאמר ר״מ אלא באירוסין דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא והא דנקט האי לישנא להדיא דבחופ׳ לא קני לה ואע״ג דלרמי בר חמא ולרב ושמואל פשיטא להו דקניא בכשרות ולרב בר חמא אפילו בפסולות י״ל דמשום דרמי בר חמא סתם דבריו וכאלו הדבר פשוט לו דחופה קונה נקיט תלמודא איפכא דאפשר דחופה לא קני לה כיון דפליג בפ״ק דקדושין הכא לא מיפסלה ולר׳ אלעזר נמי אפשר כיון דקרובה לביאה כיון דאמרת דקני לה דלא אכלה והדר אמרינן דיש חופה לפסולות או אין חופה בפלוגתא דאידך תנאי דתניא שאם נשאו הפסולות שהיו מקודם לכן מקודשות ונכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה והאי תנא סבר לה כשמואל דאין חופה לפסולות שאלו היתה תשובה חופה הא והא ככנוס׳ דמיא וכיון שקרובה לביאה פסולה אפילו בתרומה דבי נשא לא אכלו כ״ש שתאכל בתרומה שלו אלא ודאי אין חופה זו תשובה כלום ואינה חשובה אלא כארוסה בעלמא וסבר לה כר״ש ור׳ אלעזר דאמ׳ מן האירוסין תאכל בתרומ׳ דכ״ת מ״מ היאך הוא מאכילה בתרומה דהא למשנה אחרונה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והרי אין כאן חופה לומר דת״ק דקאמר כמשנה ראשונה. י״ל דאפילו למשנה ראשונה נמי דמ״ט בעי חופה משום דעולא או משום סמפון וכיון שהכניסה לחופה לשם נשואין תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון ומיהו עדיין קשה דכיון דבעמוד והוציא קאי היאך אוכלת משלו ואוכלת בתרומה וי״ל דמיירי לאחר מיתה ולצדדין קתני אוכלת משלו לאחר מיתה ואוכלת בתרומ׳ דבי נשא כך תי׳ בתוס׳.
אמר רמי בר חמא: בשאלה זו אם יש חופה לפסולות — באנו בעצם למחלוקת ר׳ מאיר ור׳ אלעזר ור׳ שמעון של משנתנו, והדברים קשורים זה בזה.
Rami bar Ḥama said: With regard to the question of whether there is legal significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, we have arrived at the dispute cited in the mishna between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות נז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות נז:, רש"י יבמות נז:, תוספות יבמות נז:, תוספות ישנים יבמות נז:, ההשלמה יבמות נז:, רמב"ן יבמות נז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות נז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות נז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות נז: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות נז:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות נז:, גליון הש"ס לרע"א יבמות נז:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות נז:

Yevamot 57b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 57b, Rashi Yevamot 57b, Tosafot Yevamot 57b, Tosefot Yeshanim Yevamot 57b, HaHashlamah Yevamot 57b, Ramban Yevamot 57b, Rashba Yevamot 57b, Meiri Yevamot 57b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 57b, Ritva Yevamot 57b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 57b, Gilyon HaShas Yevamot 57b, Steinsaltz Commentary Yevamot 57b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144