×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי לְהַבְחִין.
The Gemara asks: But does Rabbi Yosei not accept that there is a decree to wait three months in order to distinguish between the seed of the first and second husbands? According to the Gemara’s emendation of his statement, it would appear there is no case in which Rabbi Yosei applies the decree.
רי״ףתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה יבמות ד:יא} מתני׳ ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו ורצה הגדול שבאחין ליבם את כולן הרשות בידו מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת מהן1 כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם2 לכשרה:
{בבלי יבמות מג ע״ב3} ואמרינן בגמרא תאני ר׳ חייא בר אמי4 אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא [לא]⁠5 אוננת ולא מיטמאת6 לו מתה אינו יורשה מת הוא (היא7) גובה כתובתה.
{ספרא אמור פרשה א} ותנו רבנן {ויקרא כא:ד} לא
יטמא בעל [בעמיו8] מה ת״ל לפי שנאמר9 {ויקרא כא ב-ג} לאמו ולאביו10 ולבנו11 ולבתו ולאחיו ולאחותו12 יטמא להן בין כשרים בין פסולין יכול אף לאשתו מיטמא13 בין כשרה בין פסולה תל׳ לומ׳ לא יטמא בעל [בעמיו]⁠14 יש בעל שמיטמא15 ויש בעל שאין16 מיטמא הא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה.
{ספרא אמור פרשה א} לאמו ולאביו17 ואפילו אמו שנתחללה מיטמא (הוא18) לה. ולבנו ולבתו יכול אפילו נפלים (מטמא להן19) תלמ׳ לומ׳ לאביו ולאמו מה אביו ואמו20 בני21 קיימא אף בנו ובתו בני קיימא יצאו נפלים22. ולבנו23 ולבתו בין כשרין בין פסולין כדתנן {בבלי יבמות כב ע״ב24} מי שיש לו בן25 מכל מקום וכו׳ ובנו הוא26 לכל דבר חוץ ממה27 שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ואמרינן למאי הילכתא לירשו וליטמא לו. וכן אחיו ואחותו דתנן ואחיו28 הוא לכל דבר חוץ ממה29 שיש לו מן השפחה ומן הנכרית30:
{ספרא אמור פרשה א}31 ולאחיו ולאחותו יכול32 אחיו ואחותו מאמו תלמ׳ לומ׳ ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שהוא יורשן אף אחיו ואחותו שהוא יורשן יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשן.
{ספרא אמור פרשה א33} {ויקרא כא:ג} ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה [או]⁠34 יכול שאני מוציא35 את36 מוכת עץ תל׳ לומ׳ אשר לא היתה לאיש שהויתה בידי37 איש לא שהויתה בידי דבר38 אחר.
1. מהן: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695, כ״י פרמה, כפי שחסר ברמב״ם פיהמ״ש.
2. מיבם: חסר בכ״י פרמה.
3. מובא גם בשאילתות ובה״ג. במקביל ברי״ף סנהדרין פרק ג (ו ע״ב).
4. אמי: כ״י נ: ״אבא״.
5. לא: וכן במקביל בהלכות סנהדרין. חסר בכ״י א כאן.
6. מיטמאת: וכן בכ״י לייפציג UB 5, דפוסים. גא, כ״י נ, אשכול, ר׳ יונתן: ״מיטמאה״. וכן במקבל בהלכות סנהדרין.
7. היא: רק כ״י א.
8. בעמיו: גג, כ״י לייפציג UB 5, אשכול, דפוסים.
9. שנאמר: כ״י לייפציג UB 5: ״שאמרו״.
10. לאמו ולאביו: ככתוב (ויקרא כא:ב). כ״י נ, אשכול: ״לאביו ולאמו״.
11. ולבנו: כ״י לייפציג UB 5: ״לבנו״.
12. ולאחותו: חסר בכ״י לייפציג UB 5.
13. מיטמא: גג, אשכול: ״מיטמא לה״.
14. בעמיו: כ״י לייפציג UB 5, אשכול.
15. שמיטמא: גא, כ״י נ: ״מטמא״. גג, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: ״מיטמא״.
16. שאין: וכן באשכול. גא גג, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: ״שאינו״.
17. ולאביו: חסר ב-אשכול, דפוסים.
18. הוא: רק בכ״י א. ראה ר׳ יונתן.
19. מטמא להן: רק בכ״י א.
20. לאביו ולאמו, אביו ואמו: כ״י לייפציג UB 5: ״אמו ואביו, לאמו ולאביו״.
21. בני: כ״י נ: ״דבני״.
22. נפלים: גג: ״הנפלים״, ושם בגליון ממשיך: ״שאינם בני קיימה״.
23. לשון המשנה מובא גם בה״ג.
24. וברי״ף יבמות פרק ב (ד ע״ב-ה ע״א).
25. מי שיש לו בן: גג: ״בן שיש לו״.
26. הוא: כ״י נ: ״לו״.
27. ממה: גד, אשכול, דפוסים: ״ממי״.
28. ואחיו: כ״י לייפציג UB 5: ״אחיו״.
29. ממה: גה, אשכול, דפוסים: ״ממי״.
30. ואמרינן למאי...הנכרית: חסר בכ״י נ (שמא מחמת הדומות).
31. גה מוסיף: ״ואמרינן״.
32. יכול: גא, גג, אשכול: ״יכול אפילו״, וכן בר׳ יונתן.
33. מובא גם בה״ג בשם: ״תאני בספרא״.
34. או: גא, גג, גד, כ״י לייפציג UB 5, אשכול. דפוס קושטא: אי. חסר בכ״י א, כ״י נ, דפוסים.
35. מוציא: כ״י לייפציג UB 5: ״מרבה״.
36. את: חסר ב-גג, אשכול, דפוסים.
37. בידי: וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ אבל (ב:י). גג, אשכול, דפוסים: ״על ידי״.
38. בידי דבר אחר: וכן גא. גג, כ״י נ, כ״י לייפציג UB 5, דפוסים: ״בדבר״.
ולית ליה לרבי יוסי להבחין לית ליה – ורדופה וחברותיה דנקט לעיל משום ר״מ.
ר״א אמר שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה שאני בין אבילות דיחיד לאבילות דרבים פי׳ קסבר ר״י אע״ג דקודם ט״ב הלא מותר ליארס מפני שהוא אבילות ישנה ואבילות דרבים דקילי אבל אבילות חדשה ודיחיד דחמירה אסור ליארס תוך ל׳ יום, וקיי״ל ר״י ור׳ יוסי הל׳ כר׳ יוסי:
ירושלמי. וכמה הוא האבל ל׳ יום הדית בנשים אבל באנשים ג׳ רגלים ביש לו בנים אבל אם אל״ב מותר מיד, בשיש מי ישמשנו אבל אם אין מי שישמשנו מותר מיד כשאין לו בנים קטנים אבל אם הי״ל בנים קטנים מותר מיד דהוה מעשה שמתה אשתו של ר״ת עד כשהי׳ בב״ה אמר לאחותה כנסי וגדלי בני אחותך אע״פ שנכנסה לא הכירה עד שעברו עליו ל׳ יום:
מתניתין: ד׳ אחים נשואים ד׳ נשים ומתו אם רצה גדול שבהם לייבם את כולן הרשות בידו מי שהיה נשוי ב׳ נשים ומת ביאתה או חליצתה של א׳ מהן פוטרת צרתה.
והקשה ואלמנה מן האירוסין מי איכא איבול והתניא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה ר״ל אם כתב לה וכמו שביארנו בראשון של מציעא (ב״מ י״ח.) ובכמה מקומות ואוקמה כתנאי כלומר דאיכא תנא דקא אסר באירוסין אף מראש חדש ועד התענית ומאן דאסר לספר ולכבס אסר נמי ליארס ורב אשי אהדר לקושיא בדוכתה לומר דהאי דקא אסר לארס בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה דוקא בסעודת אירוסין הא באירוסין לחוד שרי ואע״ג דנשואין אף בלא סעודה אסירי התם נשואין אף בלא סעודה איכא שמחה הא אירוסין לחוד שרו אע״פ שאסור לספר ולכבס והדרא קושיין לר׳ יוסי אמאי קא אסר אירוסין מחמת האיבול ותירץ הוא דאבילות ישנה קילא ליה ומתוך כך החמירו בה לאסור את הכיבוס אבל אבלות חדשה חמירא ליה ולא הוצרכו לאסור בה את הכיבוס כלל לאחר שבעה וכן אבלות של רבים חציו נחמה וקילא ליה ואי אסרינן ליה לארס לא ציית ומתוך כך הקלו בה באירוסין בלא סעודה אבל אבלות דיחיד חמירא ליה ואסרינן ליה וציית ויש מפרשין שאני אבלות דרבים מדיחיד דאבלות של יחיד מחמרינן ליה באירוסין שמא יבא לכנוס או לעשות סעודה אבל אבלות דרבים אי איהו עבר אחריני לא עברי וראיה לזה ממה שאמרו בראשון של כתובות (ד׳:) כאן באבלות דידה כאן באבלות דידיה כלומר דבאבלות דידיה שמא יצרו תוקפו והיא אינה מונעתו אבל באבלות דידה לא גזרינן שאם יצרו תוקפו היא מונעתו וגדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:
ולענין פסק מותר לארס מראש חדש ועד התענית ודוקא בלא סעודה ובנשואין אף בלא סעודה אסור הא בתשעה באב עצמו אסור לארס ובתלמוד המערב אמרו בראשון של כתובות (ירושלמי כתובות א׳:א׳) אסור לארס אשה בערב שבת הדא דתימא שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס שמואל אמר אפילו בתשעה באב שמא יקדמנו אחר והא כתיב מושיב יחידים ביתה גו׳ כלומר בת פלוני לפלוני ותירץ שמא יקדמנו אחר בתפלה ואפילו כן לא קיימא כלומר שאין הלכה כן:
ולענין אבלות חדשה כל שבאשה באבלות בעלה אסור כל שלשה חדשים מגזירת משנתנו ובבעל אצל אשתו כל שאין לו בנים או שיש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו מותר לכנוס מיד ופירשו בה לאחר שבעה כמו שביארנו במקומו ואף שם פירשנו שאסור לבא עליה עד שלשים יום הא אם אין שם אחת מאלו אסור עד שלשה רגלים ובשאר אבילויות הן לאשה הן לאיש כל שלשים יום אסור באירוסין מגזירת שמא יכנוס או יעשה סעודת אירוסין ומה שאמרו (מו״ק כ״ג.) שלשים יום לנשואין הוא הדין לאירוסין ולרבותא נקט נשואין כלומר אע״ג דקא עביד מצוה וכמו שאמרו שם (מועד קטן י״ח:) במשנת אין נושאין נשים במועד הא לארס שרי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לארס דלא קא עביד מצוה אלא אפילו לישא דקא עביד מצוה אי נמי משום סיפא נקט לה דקאמר מתה אשתו אסור לישא אשה עד שיעברו שלשה רגלים והתם ודאי דוקא בנשואין הא לארס משלשים יום ואילך מותר וגדולי המחברים כתבו שלארס אף ביום המיתה מותר ולא נאמר שלשים יום אלא לנשואין ויש אוסרין באבלות אב ואם כל שנים עשר חדש ואין הדברים נראין כמו שביארנו במקומו:
המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר ארבעה אחים נשואין לארבע נשים ומתו אם רצה הגדול שבהן ליבם את כלן הרשות בידו אמר הר״ם השיעור ארבעה מאחין וכונתו לארבעה עצה טובה מפני שלא יצטרך האדם יוסיף על ד׳ נשים מפני שהן תכלית מה שאפשר האדם על הרוב שיקיים לעונתן ואמר אם היה חולץ חולץ לפסולה ר״ל לאשר היא פסולה לכהונה עד שלא יפסול הכשרה וישיבה חלוצה ותאסר לכהונה ואמרו כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם:
אמר המאירי ארבע נשים נשואות לארבעה אחין ר״ל נכריות ומתו אם רצה גדול שבהם ליבם את כלן הרשות בידו שאלו בגמרא ארבעה אחים סלקא דעתך כלומר ואם מתו כלם מי מיבם ותירץ ארבעה מאחים כלומר שהיו ששה אחים או יותר והיו ארבעה מהם נשואים ארבע נשים ומתו ונשארו שנים אם רצה גדול שבהם או אחד מהם ליבם את כלן הרשות בידו הואיל ומבתים חלוקים הם באות ואין גוזרין בהם משום שתי יבמות הבאות מבית אחד ומכל מקום לכתחלה מיהא דוקא בדאיפשר ליה הא אי לאו הכי מונעין אותו לכתחלה שלא להכניס עצמו לקטטה שכל שבענין יבום אנו צריכין להשיאו עצה ההוגנת לו וכמו שאמרו וקראו לו הן ולא שלוחן ודברו אליו שמשיאין לו עצה ההוגנת לו היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך אלא בדאיפשר ליה וארבעה דנקט הוא הדין לטפי מינייהו כל כמה דאיפשר ליה אלא דעצה טובה קמ״ל כי היכי דתימטי לכל אחת עונת ליל שבת בכל חדש וחדש ומכל מקום כתבו קצת רבני צרפת שבמקומות שנהגו שלא לישא אשה על אשה על הדרך שהחרימו בה רבני צרפת הקדומים שאסור לו ואף לכשירצה הוא לעבור היא רשאה למונעו דאדעתא דהכי אינסבא ליה ואומדנא דמוכח הוא והוה ליה כחמר ונעשה גמל שאינו רשאי:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה העשירית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה אם היה מיבם מיבם לכשרה מבואר לר״ם:
אמר המאירי מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה שאם תאמר ליבם את שתיהן הא כתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שנים ושלשה בתי ושמא תאמר לחלוץ לשתיהן שלא תצא אחת מהן בכדי הא כתיב בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שנים ושלשה בתים ואם תאמר ליבם לאחת ולחלוץ לאחת ואע״ג דבתלת מיהא לא איפשר דהא על כרחיך איכא תרתי או בחליצה או ביבום מכל מקום בתרתי דאיפשר נחלוץ לחדא ולייבם לחדא כל העולה לייבום עולה חליצה וזו אינה עולה ליבום שכבר נתיבמה חברתה ומאחר שכן אינה עולה לחליצה ועוד שלא יאמרו בית אחד מקצתו חלוץ ומקצתו בנוי ואתי למיחלץ והדר יבומי ואין לשאול לחלוץ תחלה לאחת ואחר כך ליבם את השניה שהיא בת יבום דהא אכתי לא קמא לן דחליצת אחת פוטרת חברתה דהכי נמי איכא למימר כל שאינה עולה לחליצה אינה עולה ליבום ויש גורסין בגמרא כן ומתרץ בה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ושואלים: אם כך לכל הנשים, שר׳ יוסי מתיר להינשא מיד, ולית ליה כי אין לו] לר׳ יוסי טעם זה שצריכה להמתין כדי שיוכלו להבחין בין ילד של ראשון לשל שני, וכל הנוגע בו?
The Gemara asks: But does Rabbi Yosei not accept that there is a decree to wait three months in order to distinguish between the seed of the first and second husbands? According to the Gemara’s emendation of his statement, it would appear there is no case in which Rabbi Yosei applies the decree.
רי״ףתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לֵית לֵיהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם אִית לֵיהּ וְאֵימָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל אֲרוּסוֹת גְּרוּשׁוֹת יִנָּשְׂאוּ.

The Gemara answers: Indeed, he does not accept the decree. And if you wish, say that actually, he does accept the decree and applies it in the case of a married woman who was divorced. And with regard to the challenge to his opinion from the a fortiori inference, emend the mishna and say: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months, since the reason to wait does not apply in this case.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאו – חוץ מאלמנה. ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול דהא שמחה היא אלא ינשאו אתא לאשמועינן ופליג אדרבי יהודה דאמר כל הנשואות יתארסו ואתא ר׳ יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו. וג׳ מחלוקות בדבר דת״ק אסר אפילו ארוסות ליארס דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון ור׳ יהודה סבר הנשואות יתארסו ולא גזר אירוסין אטו נשואין והארוסות ינשאו ולא גזר ארוסה אטו נשואה אבל הבחנה מיהא אית ליה ונשואה לא תנשא ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה.
ואי בעית אימא אית ליה – ואפ״ה ינשאו קתני [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי וה״ק כל הארוסות שנתגרשו ינשאו חוץ מן הארוסות אלמנות מחמת האיבול. ולקמן פריך מי חייל איבול אארוסה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(מג.) אימא ר׳ יוסי אומר כל הנשים ינשאו – פי׳ דה״ק כל הנשים יתארסו וינשאו חוץ מן האלמנה שלא תנשא מפני האיבול אבל באירוסין אין כאן איבול אלא תוך ז׳ ופרישנא דה״ק כל הנשים ארוסות גרושות ינשאו פי׳ לאו דגרש״י במתני׳ גרושות דא״כ היכי קתני עלה חוץ מן האלמנה דהא בגרושות איירי׳ אלא פרושי מפרשי׳ דכל הנשים דנקט משום גרושות ארוסו׳.
רש״י בד״ה ואי בעית אימא כו׳ קתני ולא אנשואות קאי אלא אארוסות כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: אמנם לית ליה [אין לו], אינו חושש לכך. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: לעולם אפשר לפרש כי אית ליה [יש לו], הוא מקבל הלכה זו, ואימא [ואמור] כך, ר׳ יוסי אומר: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו. שכיון שהיא ארוסה ואין חשש שהיא מעוברת — רשאית להינשא מיד.
The Gemara answers: Indeed, he does not accept the decree. And if you wish, say that actually, he does accept the decree and applies it in the case of a married woman who was divorced. And with regard to the challenge to his opinion from the a fortiori inference, emend the mishna and say: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months, since the reason to wait does not apply in this case.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִי הָכִי הַיְינוּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נְשׂוּאָה לֵיאָרֵס רַבִּי יְהוּדָה סָבַר נְשׂוּאָה מוּתֶּרֶת לֵיאָרֵס וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר נְשׂוּאָה אֲסוּרָה לֵיאָרֵס.

The Gemara asks: If so, then this opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of Rabbi Yehuda. What difference is there between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in the case of a woman who was married to her previous husband and seeks to be betrothed. Rabbi Yehuda holds that it is permitted to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months. And Rabbi Yosei holds that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי היינו ר׳ יהודה – דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא וליכא למימר הכא כדלעיל דרבי יוסי איבול אתא לאשמועינן דנשואין אסור כל ל׳ יום דהא בנשואין כ״ע מודו דשמחה היא וינשאו דקאמר רבי יהודה אגרושה דליכא איבול קאמר.
איכא בינייהו נשואה ליארס – דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו דלא גזר אירוסין אטו נשואין ואתא רבי יוסי למימר כל ארוסות [גרושות] ינשאו הואיל וליכא איבול שרי ומשום הבחנה לא מיתסרא דהא לאו מעוברת היא וארוסה אטו נשואה לא גזרינן אבל נשואות לא יתארסו דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי.
אי הכי היינו רבי יהודה – השתא לא בעי למימר דאיכא בינייהו איבול דלא מסתברא ליה למימר שלא יחוש רבי יהודה באיבול לענין נישואין כדפי׳ בקונטר׳ אע״ג דלפי המסקנא ליכא איבול בארוסה מ״מ למאי דס״ד השתא דאיכא איבול בארוסה אין סברא לומר שלא יחוש ר׳ יהודה לענין נישואין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ה היינו רב יהודה – פי׳ דקס״ד דכיון דלא גזר ר׳ יוסי ארוסה אטו נשואה לא גזר נמי אירוסין אטו נשואין ופרקי דאיכא בנייהו נשואה ליארס דרבי יהודה שרי ורבי יוסי אסר דאע״ג דלא גזר רבי יוסי אירוסין משום נשואה משום דבדיד׳ גופא ליכא למיחש אבל גזר הוא אירוסין אטו נשואין דאיכא למיחש בדידה גופא שאם תתירנ׳ ליארס תבא לינשא ואע״ג דמתני׳ קתני כל הנשים יתארסו דמשמע דשרי בנשואות ליארס ואנן מפרשי׳ איפכא דארוסות הוא דשרי להנשא השתא דסביר׳ לן דמתני׳ בטעות איתניא וה״ק כל הנשים שנתארסו מותרות חוץ מן האלמנה.
ושואלים: אי הכי [אם כך] היינו [הרי זו] שיטת ר׳ יהודה, ומה איפוא ההבדל ביניהם? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לענין נשואה הבאה ליארס. ר׳ יהודה סבר: נשואה מותרת ליארס, כיון שאינה נישאת, אין איפוא חשש שמא תתעבר. ור׳ יוסי סבר: נשואה אסורה ליארס, שגזרו אירוסין משום נישואין.
The Gemara asks: If so, then this opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of Rabbi Yehuda. What difference is there between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in the case of a woman who was married to her previous husband and seeks to be betrothed. Rabbi Yehuda holds that it is permitted to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months. And Rabbi Yosei holds that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְסָבַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי נְשׂוּאָה אֲסוּרָה לֵיאָרֵס וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ חוּץ מִן הָאַלְמָנָה מִפְּנֵי הָאִיבּוּל וְכַמָּה אִיבּוּל שֶׁלָּהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְכוּלָּן לֹא יִנָּשְׂאוּ עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶן ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

The Gemara asks: But does Rabbi Yosei really hold that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months? Isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband; and how long is her mourning period? It is thirty days. And none of them may be married until they have waited three months.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הנשים יתארסו – ואפילו נשואות.
וכולן – הנשואות בין גרושה בין אלמנה לא ינשאו משום הבחנה עד שלשה חדשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: האם סבר ר׳ יוסי כי נשואה אסורה ליארס? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה מפני האיבול (אבילות על בעלה), וכמה תמתין בשל האיבול שלה — שלשים יום. וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים.
The Gemara asks: But does Rabbi Yosei really hold that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months? Isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband; and how long is her mourning period? It is thirty days. And none of them may be married until they have waited three months.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הַאי מַאי קוּשְׁיָא אִילֵּימָא דְּקָתָנֵי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ מִי אַלִּימָא ממתני׳מִמַּתְנִיתִין דְּאוֹקֵימְנָא בַּאֲרוּסוֹת גְּרוּשׁוֹת יִנָּשְׂאוּ ה״נהָכָא נָמֵי כׇּל אֲרוּסוֹת גְּרוּשׁוֹת יִנָּשְׂאוּ.

The Gemara clarifies the question: What difficulty does this baraita pose? If we say that the baraita teaches: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting, is the baraita stronger than the mishna that was established as teaching that women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months? Here, too, the baraita could be established as teaching that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכא נמי – תני הכי כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה אפי׳ ארוסה מפני האיבול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: האי, מאי קושיא [ברייתא זו, מה קושיה] יש ממנה לענייננו? אילימא דקתני [אם תאמר ממה ששנה בה] שר׳ יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, שכולל גם נשים נשואות — מי אלימא ממתניתין [האם תקיפה וברורה היא יותר ממשנתנו] שגם בה נאמר בלשון זו, דאוקימנא [שהעמדנו] את משמעות הלשון בארוסות גרושות שינשאו, ואם כן הכא נמי [כאן בברייתא גם כן] נפרש: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו, ואין כאן קושיה, שבנשואין כולם סבורים שמותר מיד.
The Gemara clarifies the question: What difficulty does this baraita pose? If we say that the baraita teaches: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting, is the baraita stronger than the mishna that was established as teaching that women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months? Here, too, the baraita could be established as teaching that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא מִסֵּיפָא דְּקָתָנֵי וְכוּלָּן לֹא יִנָּשְׂאוּ עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶן ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אִינְּסוֹבֵי הוּא דְּלָא הָא אִיתְּרוֹסֵי שַׁפִּיר דָּמֵי.

Rather, the difficulty arises from the latter clause that teaches: And none of them may marry until they have waited three months. This implies that Rabbi Yosei holds that it is specifically marrying that is not permitted, but betrothing seems well and is permitted. This challenges the Gemara’s original claim that Rabbi Yosei disagrees with Rabbi Yehuda on this point.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכולן – הנשואות לא ינשאו אפי׳ גרושה דליכא איבול דחיישינן להבחנה.
אלא מסיפא דקתני וכולן לא ינשאו – דעל כרחך אנשואות לא ינשאו קאי דהא אוקמא רישא אארוסות ינשאו ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות הלכך סיפא אנשואות קאי דקתני לא ינשאו דבעינן הבחנה אבל איתרוסי שפיר דמי ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מסיפא – פירוש דמסיפא מוכח דלישנא דרישא ולישנא דמתני׳ כפשוטים כל הנשים יתארסו תנאי היא פירוש ותו ליכא למפרך לר׳ יוסי מקל וחומר דאיהו סבר דמתני׳ דלקמן דאסור לארס באבילות ישנה גם כן ומתני׳ דלעיל ר׳ יהודה היא דשרי אירוסי׳ אפילו באלמנה. א״ה מלישא לינשא נמי סעודת נשואין הוא דאסור פי׳ אלא ע״כ נשואין לחוד אסור ודכוותה נקט אירוסי׳ אפי׳ בלא סעוד׳ דבחד גוונא תני להו ולא עוד אלא שלא הוצרך לומר שאסור לינשא אלא כדי ללמד על ליארס באירוסין דומיא דנשואין בלא סעודה היא דאי לא למה לי למיתני דאסור להנשא.
אלא הקושי הוא מסיפא [מן הסוף], דקתני [ששנה] בו: וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים. ונדייק מכאן: אינסובי [להינשא] הוא שלא, הא איתרוסי [הרי להתארס] — שפיר דמי [יפה, מותר] אפילו לנשואה!
Rather, the difficulty arises from the latter clause that teaches: And none of them may marry until they have waited three months. This implies that Rabbi Yosei holds that it is specifically marrying that is not permitted, but betrothing seems well and is permitted. This challenges the Gemara’s original claim that Rabbi Yosei disagrees with Rabbi Yehuda on this point.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל אֲרוּסוֹת גְּרוּשׁוֹת יִנָּשְׂאוּ חוּץ מִן הָאַלְמָנָה מִפְּנֵי הָאִיבּוּל וְכַמָּה אִיבּוּל שֶׁלָּהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם וּנְשׂוּאוֹת לֹא יִתְאָרְסוּ עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

Rava said: Resolve the difficulty and emend Rabbi Yosei’s statement to say this: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may marry within three months except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband. And how long is her mourning period? It is thirty days. And women who were married to their previous husbands may not be betrothed until they have waited three months.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תריץ ואימא הכי כו׳ – דודאי סיפא אנשואין קאי כדקאמרת ומיהו לא תיתני לא ינשאו אלא לא יתארסו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: תריץ ואימא הכי [תרץ ואמור כך], תקן את הגירסה, ר׳ יוסי אומר: כל ארוסות אם היו גרושות ינשאו, חוץ מן הארוסה האלמנה, מפני האיבול. וכמה זמן איבול שלה — שלשים יום. ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים.
Rava said: Resolve the difficulty and emend Rabbi Yosei’s statement to say this: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may marry within three months except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband. And how long is her mourning period? It is thirty days. And women who were married to their previous husbands may not be betrothed until they have waited three months.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין מִי אִית לַהּ אִיבּוּל וְהָתָנֵי רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה לֹא אוֹנֵן וְלֹא מִיטַּמֵּא לָהּ וְכֵן הִיא לֹא אוֹנֶנֶת וְלֹא מִיטַּמְּאָה לוֹ מֵתָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ מֵת הוּא גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ.

The Gemara asks: But does a woman who became a widow from betrothal have to observe a mourning period for her husband? Didn’t Rabbi Ḥiyya bar Ami teach in a baraita: If one’s wife to whom he was betrothed died, he does not observe a period of acute mourning for her, and if he is a priest he is not permitted to become ritually impure for her. And similarly, if he dies, she does not observe a period of acute mourning for him and she does not become ritually impure for him. If she dies, he does not inherit from her. If he dies, she collects payment of her marriage contract. The baraita demonstrates that a widow is required to mourn her husband only if she was married to him and not merely betrothed. If so, clearly Rabbi Yosei’s ruling in the mishna is referring to married women. Accordingly, all of the Gemara’s emendations of Rabbi Yosei’s statement, in order to defend his statement from Rav Ḥisda’s a fortiori inference, are refuted.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא מיטמאה – כלומר אינה מצווה להתעסק בו.
גובה כתובתה – וכגון דכתב לה מן האירוסין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לגופה של הלכה זו שואלים: ואלמנה מן האירוסין מי אית [האם יש] לה איבול? והתני [והרי שנה] ר׳ חייא בר אמי ברייתא זו: מתה אשתו הארוסה לו — לא אונן (אינו נוהג במנהגי אבילות שלפני הקבורה) עליה, ולא מיטמא לה אם כהן הוא. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו, שאינה מחוייבת להתעסק בקבורתו אם מת. מתה — אינו יורשה. מת הוא — גובה את כתובתה מנכסיו! ואם כן ודאי אין לומר שדיבר ר׳ יוסי בארוסות אלא בנשואות.
The Gemara asks: But does a woman who became a widow from betrothal have to observe a mourning period for her husband? Didn’t Rabbi Ḥiyya bar Ami teach in a baraita: If one’s wife to whom he was betrothed died, he does not observe a period of acute mourning for her, and if he is a priest he is not permitted to become ritually impure for her. And similarly, if he dies, she does not observe a period of acute mourning for him and she does not become ritually impure for him. If she dies, he does not inherit from her. If he dies, she collects payment of her marriage contract. The baraita demonstrates that a widow is required to mourn her husband only if she was married to him and not merely betrothed. If so, clearly Rabbi Yosei’s ruling in the mishna is referring to married women. Accordingly, all of the Gemara’s emendations of Rabbi Yosei’s statement, in order to defend his statement from Rav Ḥisda’s a fortiori inference, are refuted.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעַד הַתַּעֲנִית הָעָם מְמַעֲטִין מֵעִסְקֵיהֶן מִלִּישָּׂא וּמִלִּיתֵּן מִלִּבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ וּמִלֵּיאָרֵס וּמִלִּישָּׂא שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס (וְאָסוּר לֵיאָרֵס) וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים כׇּל הַחֹדֶשׁ אָסוּר.

Rather, it must be that the question of whether it is permitted to betroth a woman during the period prior to the week of the Ninth of Av is subject to a dispute between tanna’im. As it is taught in a baraita: From the New Moon of Av and until the fast on the ninth, the public reduces its activities, refraining from business transactions, from building and planting, and from betrothing and marrying. During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut hair and to launder clothes, and it is prohibited to be betrothed. And some say: It is prohibited for the entire month. The Gemara’s challenge to Rabbi Yosei’s opinion that it is prohibited for a widow to be betrothed during her mourning period was based on an a fortiori inference that assumes that it is permitted to be betrothed during the mourning period preceding the week of the Ninth of Av. However, since this ruling is subject to a dispute, Rabbi Yosei could reject the a fortiori inference by stating that he holds in accordance with the opinion that it is in fact prohibited to be betrothed during that period.
רי״ףרש״יההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: אלא תנאי היא – אלא לעולם כדקתני מתני׳ כל הנשים יתארסו וכדפרשינן בריש שמעתין דאנשואות קאי ואיבול איכא בינייהו ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור ודקשיא לך קודם הזמן דקתני ומארסין תנאי היא דאיכא למאן דאסר וההיא דקתני מארסין לאו דברי הכל היא ולא סבירא ליה לרבי יוסי.
גריס הרב אלפס אמר רב נחמן ק״ו ומה במקום שאסור לספר ולכבס מותר לארס מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר לארס ומוכח מהכא שהאשה מותרת לספר בשבעת האיבול והכי איתא באבל רבתי ורש״י ז״ל גריס ומה במקום שאסור לכבס מותר לארס במקום שמותר לכבס אינו דין שמותר לארס ול״ג לספר:
ומאי דאיסתפקא לרב אלפס בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אם הולד פגום לכהונה או לא תימה הוא מאי ספיקא איכא דמילתא פסיקא הוא ק״ו מאלמנה ועוד דגריס בפ׳ כיצד לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר נהי דממזר מיהא לא הוי. ישראל פסול מיהא ליקרי הלכך מילתא פשוטה היא שהולד פגום לכהונה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנאי היא. דאיכא דסבירא ליה דמשחל ראש חדש אב אסור לארס, ור׳ יוסי לא סבירא ליה כההיא בריתא דלעיל, אלא כי הא. אלא אמ׳ רב אשי1. האי בריתא דהכא לא פליג אההיא דלעיל, דהאי אסור ליארס דקאמ׳ בריתא דהכא לעשות סעודת אירוסין קאמ׳, דהוי שמחה, אבל לארס מותר דלא הוי שמחה. ואפי׳ הכי אסר ר׳ יוסי לארס כל ל׳ יום, דגזר דלמ׳ עביד סעודת אירוסין דהוי שמחה. ואע״ג דלגבי משא ומתן וכיבוס קיל אבילות מט׳ באב, היינו טעמ׳ דאבילות חדשה אע״ג דשרית משא ומתן ודאי ימעט בעסקו, דכאיב ליה ליביה, ואם יכבס יעשה בלא פרסום, שהרי אבילות חדשה היא. והכי אמרי׳ באלו מגלחין2 שחיב למעט בעסקו. אבל אבילות ט׳ באב אבילות ישנה היא ולא כאיב ליה ליביה, ואי שרית ליה משא ומתן לא ימעט בעסקו ויעשה בפרהסיא. היינו טעמ׳ דשרינן משא ומתן תוך ל׳ ואסרינן ליה בשבת שחל ט׳ באב. וטעמ׳ דאסרי׳ אירוסין תוך ל׳, משום דאבילות דיחיד הוא ואיכא למיחש דלמ׳ עביד סעודת אירוסין, דהא שאר בני אינשי לאו אבילי נינהו, אבל ט׳ באב אבילות דרבים, וליכא למיחש דלמא עביד סעודת אירוסין, דהא שאר בני אינשי באבילות קיימי. הדין פירושא דשמעתא בלא ספק. ור״ש פי׳3 ודקשיא לך ק״ו, תשעה באב אבילות ישנה ואבילות דרבים, הילכך קילא. ע״כ. והעיקר מה שפירשנו. וטעמיה דר׳ יוסי דאסר אירוסין כדפרישנא. מיהו מסתברא דלאו הלכתא כותיה, ואירוסין הואיל ולאו שמחה נינהו שרו אפי׳ תוך שבעה, דלא גזרי׳ דלמ׳ אתי למעבד סעודת אירוסין, משום שמא יקדמנו אחר, כדאשכחן בפרק אלו מגלחין4 דמארסין במועד שמא יקדמנו אחר, אעפ״י שאסור לעשות סעודת אירוסין. והיינו דתניא התם5 גבי אבל ת״ר ולנישואין כל שלשים יום, דמשמע דוקא נשואין דאיכא שמחה אע״ג דלא עביד סעודה, כדאסיק רב אשי הא אירוסין דליכא שמחה כי לא עביד סעודה שרי. וכן פסק הר״ם באבל פרק ו׳6.
1. חסרה תיבה אחת, אולי: קסבר.
2. מו״ק כז, א.
3. ד״ה אלא אמר.
4. מו״ק יח, ב.
5. כג, א.
6. ה״ה.
גמ׳ מלבנות ולנטוע ומליארס מלישא שבת שחל ט׳ באב בתוכה אסור לספר ולכבס וי״א כל החודש כו׳ כצ״ל:
אלא יש לתרץ את קושיית רב חסדא מדוע אוסר ר׳ יוסי לאלמנה להתארס אף שבאבל על החורבן מותר הדבר, ולומר כי תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין אירוסין בזמן אבילות זו. דתניא כן שנינו בברייתא]: מראש חדש אב ועד התענית בתשעה בו העם ממעטין מעסקיהן, מלישא ומליתן, מלבנות בית חדש ומלנטוע נטיעה חדשה, ומליארס ומלישא אשה. שבת (שבוע) שחל תשעה באב בתוכה — אסור לספר ולכבס, ואסור ליארס. ויש אומרים: כל החדש אסור. משמע שיש תנא האוסר אירוסין באבילות זו, ולא קשה על ר׳ יוסי שאוסר אירוסין באבילות.
Rather, it must be that the question of whether it is permitted to betroth a woman during the period prior to the week of the Ninth of Av is subject to a dispute between tanna’im. As it is taught in a baraita: From the New Moon of Av and until the fast on the ninth, the public reduces its activities, refraining from business transactions, from building and planting, and from betrothing and marrying. During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut hair and to launder clothes, and it is prohibited to be betrothed. And some say: It is prohibited for the entire month. The Gemara’s challenge to Rabbi Yosei’s opinion that it is prohibited for a widow to be betrothed during her mourning period was based on an a fortiori inference that assumes that it is permitted to be betrothed during the mourning period preceding the week of the Ninth of Av. However, since this ruling is subject to a dispute, Rabbi Yosei could reject the a fortiori inference by stating that he holds in accordance with the opinion that it is in fact prohibited to be betrothed during that period.
רי״ףרש״יההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מִמַּאי דְּלֵיאָרֵס לֵיאָרֵס מַמָּשׁ אדִּלְמָא לְמִיעְבַּד סְעוּדַת אֵירוּסִין הוּא דְּאָסוּר הָא לֵיאָרֵס שַׁפִּיר דָּמֵי.

Rav Ashi strongly objects to this: From where is it known that when the baraita prohibits one to be betrothed, it is referring to actually betrothing? Perhaps it is only to make a betrothal feast that is prohibited, but merely to be betrothed seems well and is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי [ממה, מהיכן] אתה יודע שמה שנאמר שם ליארס כוונתו ליארס ממש, כלומר, עצם האירוסין (הקידושין), דלמא [שמא] הכוונה היא כי למיעבד [לעשות] סעודת אירוסין הוא שאסור, הא [הרי] ליארס בלבד — שפיר דמי [יפה, מותר הדבר].
Rav Ashi strongly objects to this: From where is it known that when the baraita prohibits one to be betrothed, it is referring to actually betrothing? Perhaps it is only to make a betrothal feast that is prohibited, but merely to be betrothed seems well and is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי מִלִּישָּׂא לִינָּשֵׂא נָמֵי לְמֶיעְבַּד סְעוּדַת נִשּׂוּאִין הוּא דְּאָסוּר הָא לִישָּׂא שַׁפִּיר דָּמֵי הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא נִשּׂוּאִין בְּלֹא סְעוּדָה אִיכָּא שִׂמְחָה אֶלָּא אֵירוּסִין בְּלֹא סְעוּדָה מִי אִיכָּא שִׂמְחָה.

The Gemara questions Rav Ashi’s objection: If so, then with regard to the prohibition against marrying as well one could make the same claim: With regard to the prohibition to marry, too, it is only to make a marriage feast that is prohibited, but merely to marry seems well and is permitted. The Gemara rejects its question: How can these cases be compared? Granted, from a marriage, even without a feast, there is joy, but from a betrothal without a feast, is there any joy? It is merely a legal ceremony.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומהדרין הכי השתא התם נשואין בלא סעוד׳ איכא שמחה אבל אירוסי׳ בלא סעוד׳ מי איכא שמחה – פי׳ וכיון שכן ע״כ כי קתני נשואין היינו ללמד על אירוסי׳ דהיינו דלהוי בהו שמח׳ דומיא דנשואין ולנ״מ דלכ״ע מותר לארס בשבת שחל ט׳ באב להיות בתוכה ולא אסרו אלא לעשות סעודת אירוסי׳ וכן הלכתא מדאסיק רב אשי הכי ומיהו נרא׳ דביו׳ ט׳ באב עצמו אסור לארס ובירושל׳ התירו ליארס אפי׳ בו ביום למי שאין לו בנים כדי שלא יקדמנו אחר בתפלה.
גמ׳ אי הכי מלישא ולינשא נמי למעבד סעודת נשואין כו׳ יראה דודאי המקשה נמי ידע דאיכא לחלק בין נשואין לאירוסין דהא בהדיא קתני לעיל ומארסין אבל לא כונסין ולא קא קשיא ליה לישא נמי אמאי אסור אלא דהכי פריך מכח דומיא דמשמע ליה דבגוונא חדא קתני ואסור ליארס ולינשא וכיון דאירוסין דקתני דוקא סעודתא הוא ה״נ נשואין דקתני דוקא סעודתא אבל לישא גרידא שפיר דמי ולעיל קתני דאסור והמתרץ השיב לו כיון דנשואין בלא סעודה איכא שמחה כמו אירוסין בסעודה שפיר קתני להו בגוונא חדא וק״ל:
ומקשים עליו: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, מה שאמרו שנמנעים מלישא נשים תצטרך גם כן לפרש לינשא נמי [גם כן] הכוונה למיעבד [לעשות] סעודת נשואין הוא שאסור, הא [הרי] לישא בלא סעודה שפיר דמי [יפה, מותר הדבר], ובודאי אסור לאבל לישא אשה אפילו בלי סעודה? ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בשלמא [נניח] נשואין בלא סעודה — איכא [יש] שמחה בעצם הנישואין, אלא אירוסין בלא סעודה — מי איכא [האם יש] שמחה בכך?
The Gemara questions Rav Ashi’s objection: If so, then with regard to the prohibition against marrying as well one could make the same claim: With regard to the prohibition to marry, too, it is only to make a marriage feast that is prohibited, but merely to marry seems well and is permitted. The Gemara rejects its question: How can these cases be compared? Granted, from a marriage, even without a feast, there is joy, but from a betrothal without a feast, is there any joy? It is merely a legal ceremony.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי שָׁאנֵי אֲבֵילוּת חֲדָשָׁה מֵאֲבֵילוּת יְשָׁנָה וְשָׁאנֵי אֲבֵילוּת דְּרַבִּים מֵאֲבֵילוּת דְּיָחִיד.:

Rather, Rav Ashi stated a different resolution of Rav Yosei’s opinion: New mourning, i.e., the mourning for a relative who has just passed away, is different from old mourning, i.e., the mourning over historic events such as the destruction of the Temple, and it is appropriate to be more lenient in the latter. And the mourning of the public is different from the private mourning of the individual, and it is appropriate to be more stringent in the latter. As such, it is not possible to form an a fortiori inference from the halakhot of mourning for the Temple to those of a wife mourning for her husband.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב אשי – לא תוקמא כתנאי ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין ודקשיא לך ק״ו הוא שאני בין אבילות חדשה דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא.
שאני בין אבילות חדשה – פי׳ בקונט׳ דאבילות דתשעה באב דהוי ישנה ודרבים קילא וקשיא דאכתי תקשי ק״ו כדמעיקרא ומפרש ר״ת שאני בין אבילות חדשה שאסרו ליארס לפי שבחדשה יש להחמיר מבישנה משא״כ באבילות ישנה ובאבילות דרבים יש להחמיר טפי לענין משא ומתן מאבילות דיחיד דמשא ומתן שהוא דבר של פרהסיא אם יעסקו בפרקמטיא כל היום יבאו ויאמרו שאין חוששין להתאבל על ירושלים ולא דמי לאירוסין שאין אלא שעה אחת וכדאוקמי׳ בקודם דקודם אבל בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור ליארס דאי שרי אכתי איכא ק״ו דכיבוס ומיהו במגילת סתרים מתיר ליארס אפילו בט׳ באב שלא יקדמנו אחר ברחמים והביא ראיה מירושלמי וצ״ל דבאבילות דרבים יש להחמיר נמי בכיבוס דכיבוס נמי דבר של פרהסיא שלא יהו כולם עוסקים לכבס ולספר וליפות עצמם ונראים שאין חוששין להתאבל כלל וא״ת דהכא אסרי׳ ליארס תוך שלשים ובפרק בתרא דמו״ק (דף כג. ושם) תני כל שלשים יום לנישואין משמע דליארס שרי וי״ל דההיא כרבי יהודה דשרי אי נמי נשואין נקט לאשמועינן דאפילו נשואין שרי מיד לאחר שלשים יום אע״פ שבאשתו קתני דצריך להמתין ג׳ רגלים ונראה לר״ת דאע״ג דאסרינן באביו ובאמו בית השמחה עד י״ב חדש מ״מ מותר לישא אחר שלשים משום מצות פריה ורביה דכל ל׳ יום לנשואין סתמא קתני אפילו באביו ובאמו דלא מפליג אלא באשתו ואע״ג דקיים פריה ורביה שרי דהלכה כר׳ יהושע דאמר בהבא על יבמתו ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך (קהלת יא) ואם יש לו בנים קטנים מותר לכנוס אפילו תוך ז׳ או שאין לו בנים כלל או לכל הפחות אחר שבעה כדמשמע בעובדא דר׳ יוסף הכהן (מו״ק דף כג.) דבעוד שהיה בבית הקברות אמר לאחותה לכי וגדלי בני אחותך ומשמע דכנסה לאלתר מדקתני אעפ״כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה ומפרש התם דהיינו ל׳ ומשמע דלא בא עליה אבל נשואין הוו ור״ח הביא הירושלמי דקתני אע״פ שכנסה לא הכיר בה עד לאחר שלשים ומעשה באחת משודכת שמת אחיה לאחר הזמנת קרואים סמוך לחופה והתיר לכונסה תוך שלשים משום פריה ורביה דבעל מאחר שאם לא ישא את זו לא ישא אחרת ושמא אפי׳ אם לא היתה משודכת היה מתיר מאחר שחפץ בה יותר מאחרת כדאשכחן ברבי יוסף הכהן דמשום פרנסת בניו אשתראי אע״פ שהיתה אבילה מאחותה ומיהו התם לא אפשר באחרת לפי שמרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים והא דאסר במתני׳ ליארס תוך שלשים ולא מפליג אפילו רוצה לינשא למי שיש לו בנים קטנים או למי שאין לו בנים כלל לפי שצריכה להמתין עדיין לינשא עד שלשה חדשים משום הבחנה ועוד אומר ר״ת דמי שאין לו בנים מותר לישא ולבעול תוך ל׳ דלא מקיימא מצות פריה ורביה אלא בבעילה אבל תוך ז׳ ימי אבילות אסור לכנוס כדמוכח בריש כתובות (דף ד. ושם) דלא שרי אלא בטבחו טבוח ויינו מזוג ובמת אביו של חתן או אמה של כלה דוקא ובשאין לו בנים מיירי התם מדקאמרינן התם דאביו של חתן קטרח ורבי יוסף הכהן אף על פי שדבר עמה בבית הקברות לא כנס עד אחר שבעה או שמא משום פרנסת בנים שרי לכנוס אפילו תוך שבעה וק״ק לפירוש רבינו תם מדתני במסכת שמחות פרק ז׳ גבי אשתו דצריך להמתין שלש רגלים כשיש לו בנים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחרת לאחר שלשים יום ומותר לישא צריך לומר דלישא ולבעול קאמר דלכנוס גרידא אפילו תוך שלשים שרי כדמוכח בעובדא דר׳ יוסף דמשמע אע״פ שאין לו בנים כלל אין מותר לבעול עד לאחר שלשים ושמא מילתא דפסיקא לתרוייהו נקט ולעולם באין לו בנים שרי אפילו תוך שלשים ולר״י נראה באין לו בנים כלל אסור אפילו לכנוס תוך שלשים כיון דאינו יכול לבעול עד לאחר שלשים ואתי שפיר דנקט במס׳ שמחות לישא משום דאין לו בנים נקטיה דאפילו לישא אסור והר״ר יוסף אומר דהא דאסרינן בית השמחה היינו דוקא שמחה של רשות דאמרינן במסכת שמחות (אבל רבתי ט׳) על כל המתים אסור לילך לבית השמחה עד שלשים יום ועל אביו ועל אמו שנים עשר חדש אא״כ היתה סעודה של מצוה דאפשר דלא שרי בסעודה של מצוה אלא אחר שלשים וקאי אאביו ואמו אך קצת משמע דשרי אפילו תוך שלשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה שאני בין אבילות דיחיד לאבילות דרבים – פירש״י ז״לא, תשעה באב אבילות דרבים ואבילות ישנה הילכך קילא. וקשה לן, דהא מ״מ ק״ו מיהא איתיה, ומה במקום שאסור לכבס אעפ״י שהוא קל התירו באירוסין, מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר לארס, דעיקר ק״ו מכיבוס לאירוסין הואב. אלא ה״פ, אבילות ישנה קילא ליה ולפיכך החמירו עליו בכיבוס, ולא הוצרכו להחמיר כן באבילות חדשה, ושאני בין אבילות דיחיד לענין אירוסין לאבילות דרבים, דשל יחיד חוששין, שאם אתה מתירו ליארס אף הוא יעשה סעודה או יכנוס, אבל אבילות דרבים אין לחוש לכך, שלא יקלו הם באבילותם משום שמחתו של זה, ודמיא הא מילתא לההיא דאמרינן בפ״ק דכתובותג, כאן באבילות דידה כאן באבילות דידיה וכו׳, דידה לא גזרינן שאם יצרו תוקפו היא מונעתו, דידיה לא איכפת להד. ואי קשיא, הא דתניא בפרק ואלו מגלחיןה, שלשים יום לנשואין, משמע אבל לאירוסין לא. איכא למימר ה״ה לאירוסין, אלא רבותא קמ״ל, סד״א משום דמקיים מצוה לישתרי קמ״לו, א״נ ההיא משום סיפא נקט נישואין, דקתני סיפא מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים, דדוקא לישא אבל לארס שריז. א״נ ההיא אתיא כרבי יהודה, דאיהו איירי עלה, ולית ליה שלשים לאירוסין, ומיהו אנן כרבי יוסי קיי״לח. וקשיא לן, הא דתניא באבל רבתיט, שלשים יום לאירוסין שלשים יום לנשואין, כיצד לאירוסין, אסור לעשות סעודת אירוסין עד שישלימו שלשים יום, כיצד לנשואין, אסור לעשות סעודת נישואין עד שלשים יום. ואפשר דמשבשתא היא. א״נ ההיא נמי משום סיפא נקט סעודה, דקתני סיפא אבל אם היה טבחו טבוח וכו׳.
א. ד״ה אלא אמר רב אשי.
ב. וכה״ק תוד״ה שאני.
ג. ד ב.
ד. וכ״כ הרשב״א והריטב״א, והמאירי בשם י״מ, ועיין בתוס׳ מה שתירצו.
ו. וכ״כ הרשב״א, הריטב״א בתירוץ ב׳ והמאירי.
ז. וכ״כ הרשב״א והמאירי בתי׳ ב׳.
ח. וכ״כ תוס׳ ד״ה שאני בתי׳ א׳, הרשב״א בתי׳ ג׳, הריטב״א בתי׳ א׳.
ט. מסכת שמחות פ״ז. ועיין בדברי רבינו בספר תורת האדם הוצ׳ שעוועל עמ׳ קצט שהאריך בזה.
הא דאמר רב אשי שאני בין אבלות חדשה לאבלות ישנה ושאני בין אבילות דרבים לאבילות דיחיד. פירש רש״י ז״ל ט׳ באב אבלות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא. וקשיא לן דמכל מקום קושיא דרב חסדא לא אפריקא דאנן קל וחומר מכבוס לארוס קא אמרינן ואכתי איתיה קל וחומר ומה במקום אבלות ישנה שאסור לכבס התירו לארוס אבלות חדשה שמותר לכבס אינו דין שמותר לארוס. ועוד קשיא לי לישנא דגמרא דלא הוה ליה למימר תרי זמני שאני שאני, אלא שאני בין אבילות ישנה ואבילות דרבים לאבלות חדשה ודיחיד. אלא ודאי תרתי אמר והכי פירושו, שאני אבלות ישנה קילא ליה ולפיכך הוצרכו להחמיר עליו ולאסור את הכיבוס, אבל באבלות חדשה דחמירא ליה לא הוצרכו להחמיר עליו כן. ושאני בין אבלות דיחיד לאבלות דרבים לומר שהארוסין אף על פי שאין בה שמחה בלא סעודה, מכל מקום החמירום ואסרום באבלות דיחיד גזרה שמא יעשה בהן סעודה, או שמא יכנוס. אבל אבלות דרבים אין לחוש לכך שאם הוא יקל לא יקלו האחרים באבלותם משום שמחתו של זה וכיוצא בדבר אמרו בריש פרק קמא דכתובות (כתובות ד:) כאן באבלות דידה כאן באבלות דידיה, כלומר באבלות דידיה גזרינן שמא יתגבר יצרו עליו, אף היא אינה מונעתו אבל באבלות דידה לא גזרינן שאע״פ שיצרו מתגבר עליו ויקל, היא מונעתו דאבלות חמירא לה.
ומהא דרב אשי משמע דארוסין גרידא בלא סעודה אינן אסורין כלל ואפילו בשבת שחל ט׳ באב להיות בתוכה ובירושלמי בריש פ״ק דמסכת כתובות (ה״א) גרסינן ר׳ בא בר כהן אמר קמי ר׳ אסא בר אחא בשם ר׳ יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דתימר שלא לעשות סעודת ארוסין הא לארס יארס, שמואל אמר אפי׳ בט׳ באב יארס שלא יקדמנו אחר, מיחלפא שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר אלקים מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד וכה הוא אמר הכין שלא יקדמנו אחר בתפלה אפילו כן לא קיימא ע״כ בירושלמי. אבל באבלות חדשה כל הנשים לא יתארסו עד תשעים יום חוץ מיום שמת בו בעלה וחוץ מיום שנתארסה בו כדאיפסיקא הלכתא לעיל אבל באבלות דעלמא כגון לשאר קרובים בין באיש בין באשה כל שלשים אסורין בארוסין גזרה שמא יעשה סעודה או יכנוס. והא דתניא בפרק אלו מגלחין (מועד קטן כג.) שלשים יום לנשואין דמשמע הא לארוסין לא איכא למימר דהתם לרבותא נקט נשואין דסלקא דעתך אמינא כיון דמקיים מצוה לישתרי קא משמע לן דלא. והוא הדין לאירוסין וכענין שאמרו (שם יח:) גבי ואלו כותבין במועד אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו, הא לארס שרי, לא מבעי קאמר לא מבעי לארס דלא קא עביד מצוה אלא אפילו לישא דקא עביד מצוה אסור. אי נמי איכא למימר דמשום סיפא נקט נשואין, דקתני סיפא מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים דדוקא לישא אבל לארס שרי, נקט נמי רישא נשואין. אי נמי ההיא ר׳ יהודה הוא דלית ליה שלשים לאירוסין דאיהו איירי עלה התם, אבל אנן כר׳ יוסי קיימא לן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(12-13) אלא אמר רב אשי שאני בין אבלות חדשה לאבלות ישנה ושאני בין אבלות דיחיד לאבלות דרבי׳ – פרש״י ז״ל דאבלות ישנה דט׳ באב קילא אי משום דהויא אבלות ישנה אי משו׳ דהויא אבלות דרבי ולעולם מודה ר׳ יוסי דמארסי באבלות ישנה ותו ל״ק ק״ו דלעיל ואין פי׳ זה מחוור דנהי דאבלות דהתם קולא מ״מ אכתי איתיה לק״ו מכבוס לאירוסי׳ דהתם דקיל׳ אסרו כיבוס מפני שהוא חמור והתירו ארוס שהוא קל וא״כ במקום אבלות חדשה שהתירו כיבוס דין הוא שיתירו אירוסי׳ ועוד הקשו עליו ז״ל דלא ה״ל למימר תרי זמני שאני והכי ה״ל למימר שאני בין אבלות ישנה ואבלות דרבים לאבלות חדשה ואבלות דיחיד לכ״פ דרב אשי תרתי אמר שאין לדון אירוסי׳ מכבוס כלל דלענין כיבוס שאני בין אבלות שנה לאבלות חדשה דאבלות ישנה קילא ליה והוצרכו להחמיר ולאסו׳ אפי׳ כיבוס בלא גיהוץ ולא עוד אלא דכיון דזמנו קצר אסרו לספר בכל אדם ואפי׳ בנשים דלא הוו ניוול כולי האי בזמן קצר כזה אבל באבלות חדשה דחמירא ליה ולא אתא לזלזולי ביה התירו כיבוס לכל אדם והתירו נטילת שער בנשים מפני שזמנו ארוך והוי נוול ולא מצו למיקם בה. אבל לענין אירוסי׳ הוא בהפך דבאבילות חדש׳ כיון דבאבילות דיחיד הוא אם אתה מתיר ליארס יבא לינשא או לעשות סעודת אירוסי׳ ואין מי שימנע לו כי אין לאחרי׳ עסק באבלות אבל אבלות ישנה שהיא אבלות דרבים אף על פי שירצה להקל באבלותו מפני שמחתו לא ירצו האחרים להקל באבלותו מפני שמחתו וליכא למיחש בנשואי׳ ולא לסעודת אירוסי׳ ודמיא למאי דאמרי׳ בפ״ק דכתוב׳ (דף ד׳) שאני בין אבלות דידיה לאבלות דידה דבאבלות דידיה אין אשתו מונעתו ואתו לזלזולי ביה ובאבלות דידה אף על פי שיתגבר יצרו עליו אשתו מונעתו וכן הלכתא כדאסיק ר׳ אשי. דאירוסי׳ לרב יוסי אסור תוך ל׳ יום מפני האיבול דר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי והא דתניא התם ל׳ יום לנשואין דמשמע דשרי לאדם י״ל דהאי ר׳ יהודה היא דאיהו איירי עלה התם א״כ דלרבותא נקט נשואי׳ דאע״ג דיש בהם גמר מצוה אסירי ודכוות׳ אמרי התם גבי אין נושאי׳ נשים במועד דה״ה לארס ולרבותא נקט נבואי׳ ואבלי׳ אבלו׳ אביו ואמו יש אם לו בנים גדולים אסור ליארס אשה תוך י״ב חדש אבל אם אין לו בנים או שהם קטנים מותר ליארס אשה תוך ל׳ יום ולכנס׳ תוך ל׳ יום וכבר הארכתי במקומו בס״ד.
בד״ה אלא אמר רב אשי כו׳ חדשה דט׳ באב כו׳ כצ״ל:
בד״ה ולית ליה לר׳ יוסי להבחין לית ליה ורדופה וחברותיה דנקט לעיל משום ר״מ עכ״ל יש לתמוה לדבריהם אלו מאי קא קשיא להו לעיל (יבמות דף מ״ב ע״ב) בד״ה ר׳ יוסי אומר כו׳ לפי׳ ר״ת דגרס ר׳ יוסי מתיר ליארס דליארס אפילו נשואה שריא דהא איכא למימר ה״נ הכי דרדופה וחברותיה דנקט משום רבותא דר״מ ויש ליישב דדוחק להו לומר כך לפי האמת דלרבותא דר״מ נקט הכי אלא למאי דס״ד השתא הוצרך למימר הכי וק״ל:
אלא אמר רב אשי תירוץ באופן אחר: שאני [שונה] אבילות חדשה שאשה מתאבלת על בעלה שמת, מאבילות ישנה כגון על חורבן הבית, שיש להקל בה בדברים מסויימים. ושאני [ושונה] אבילות של רבים מאבילות פרטית של היחיד. שמאחר שהיא חלה רק על היחיד, אפשר להחמיר בה, אבל אין גוזרים להחמיר הרבה על הרבים.
Rather, Rav Ashi stated a different resolution of Rav Yosei’s opinion: New mourning, i.e., the mourning for a relative who has just passed away, is different from old mourning, i.e., the mourning over historic events such as the destruction of the Temple, and it is appropriate to be more lenient in the latter. And the mourning of the public is different from the private mourning of the individual, and it is appropriate to be more stringent in the latter. As such, it is not possible to form an a fortiori inference from the halakhot of mourning for the Temple to those of a wife mourning for her husband.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: באַרְבָּעָה אַחִין נְשׂוּאִין אַרְבַּע נָשִׁים וָמֵתוּ אִם רָצָה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לְיַיבֵּם אֶת כּוּלָּן הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

MISHNA: In a case of four brothers married to four women and some of the brothers died childless, their wives thereby become yevamot. If the eldest of the brothers who survived wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot, he has permission to do so.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ יא. ארבעה אחין נשואין נשים ומתו וכו׳. ומקשי׳ בגמ׳ אם מתו ארבעה מי מיבם אותן. ומתרץ ארבעה [מ]⁠ן אחין, כלו׳ שהיו חמשה אחין ומתו הארבע׳, ורמיין כולהו ארבעה לפני זה החמישי.
אם רוצה ליבם כלן הרשות בידו. ולא [מע]⁠כבי׳ בידיה. והוא דאית ליה (משוני) [מזוני] יתירי למיזן יתיהו ולפרנסן כהוגן. והוא הדין אם היו עשרה ומתו התשעה, שמותר העשירי לייבם את כולן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

א משנה היו ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו כמה מן האחים, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כל הנשים היבמות כולן — הרשות בידו.
MISHNA: In a case of four brothers married to four women and some of the brothers died childless, their wives thereby become yevamot. If the eldest of the brothers who survived wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot, he has permission to do so.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ

In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of the wives with the yavam releases her rival wife from the levirate bond, and the rival wife need not enter into levirate marriage or perform ḥalitza.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשירה. כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו.
יב. מי שהיה נשוי שתי נשים וכו׳. ביאת אחד מהן פוטרת צרתה, א⁠[בל ליבומ]⁠י תרויהו לא, דכת׳ אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים. [ו]⁠לחליצו לתרויהו לא, [דכ]⁠ת׳ בית חלוץ הנעל בית אחד הוא ח⁠[ולץ] ואינו חולץ שני בתים. וכיון שמיבם לאחת גם השניה אינה צריכה חליצה, דכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה. ואי חליץ לאחת תחלה, שוב אינו יכול לייבם האחרת, דכת׳ אשר לא יבנה ולא כ⁠[ת׳] אשר לא בנה שהוא לשון עבר, אלא לל⁠[מד] שכיון שלא בנה שוב לא יבנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלכה נוספת: מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ולא השאיר בנים — ביאתה או חליצתה של אחת מהן על ידי היבם פוטרת גם את צרתה, ואין הצרה צריכה לייבם ואף לא לחלוץ.
In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of the wives with the yavam releases her rival wife from the levirate bond, and the rival wife need not enter into levirate marriage or perform ḥalitza.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות מג:, עין משפט נר מצוה יבמות מג:, רי"ף יבמות מג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות מג:, ראב"ן יבמות מג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות מג:, ר"י מלוניל יבמות מג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה יבמות מג:, פסקי רי"ד יבמות מג:, רמב"ן יבמות מג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות מג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מג: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מג:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מג:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות מג:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מג:, אסופת מאמרים יבמות מג:

Yevamot 43b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 43b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 43b, Rif by Bavli Yevamot 43b, Rashi Yevamot 43b, Raavan Yevamot 43b, Tosafot Yevamot 43b, Ri MiLunel Yevamot 43b, HaHashlamah Yevamot 43b, Piskei Rid Yevamot 43b, Ramban Yevamot 43b, Rashba Yevamot 43b, Meiri Yevamot 43b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 43b, Ritva Yevamot 43b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 43b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 43b, Steinsaltz Commentary Yevamot 43b, Collected Articles Yevamot 43b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144