גמרא
פירוש
אאֶלָּא עַל נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה וְכָרֵס מְלֵאָה אִינִי וְהָא רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי כְּנִישְׁתָּא דַּאֲבִי גוֹבָר וּגְזַר תַּעֲנִית וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים עַד חֲצוֹת ואמר הלל וְאַחַר כָּךְ אִכְלוּ וּשְׁתוּ שָׁאנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא דִּשְׁכִיחִי בְּהוּ שִׁכְרוּת.הדרן עלך סדר תעניות אלו
פרק ד – בשלשה פרקים
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
{מלוקט מתורת האדם: ענין אבילות ישנה והיא תשעה באב
[בפרקא בתר׳ דתעני׳, מתניתין ה׳ דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב, בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והבקעה העיר ושרף אפסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל, בת״ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונ׳ ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר – שחרשב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, חרבג הבית בראשונ׳ מנא לן דכתיבד ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר מלך בבל,ה וכתיבו ובחדש החמישי בעשירי לחדש, ותניא אא״ל בז׳ שכבר נאמר בי׳ ואא״ל בי׳ שכבר נאמר בשבעה, הא כיצד בשבעה בו נכנסו האויבים להיכל ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי ושמיני ותשיעי עד שפנהז היום שנא׳ח אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, לעתותי רמשא הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה ובעשור לחודש, והיינו דאמר ר׳ יוחנן אלו הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, ורבנן אתחלתא דפורענותא עיקר.
ירושלמיט ר׳ יהושע בן לוי הוה ציים תשיעי ועשירי, ר׳ לוי ציים תשיעי ועשירי, פי׳ מנהג חסידות היה להם וכל המוסיף להתאבל על ירושלם זכות היא לו. בשניהי דתניא ר׳ יוסי אומרכ מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום ת״בל היה ומוצאי שבת הי׳ ומוצאי שביעי היה ומשמרתו של יהויריב היתה, והלויים עומדים על דוכנם ואומרים שירה, ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם,מ לאנ הספיקו לומר יצמיתם ה׳ אלהינו עד שנכנסו אויבים וכבשום. וכן בשניה, ולא שירה של יום היתה אלא איליא נפלה בפיהם.ס
תניאע אמר ר״ש ד׳ דברים היה ר׳ עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ורואה אני את דברי מדבריופ דכתיבצ כה אמר ה׳ צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וגומר. צום הרביעי זה תשעה בתמוז שבו הבקעה העיר שנאמרק בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריהר ותבקע העיר, ולמה נקרא שמו רביעי שהוא בחדש הרביעי. והוינן בהש ממתניתיןת דקתני בשבעה עשר הבקעה העיר, ומפרקינן א״ר לא קשיא כאן בראשונ׳ כאן בשני׳, דתניא בתשעה לחדש הבקעה העיר בראשונה ובשניה בשבעה עשר בו. צוםא החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו שנאמרב בחדש החמישי בעשור לחודש היא שנת תשע עשרה שנה וגומר, ולמה נקרא שמו חמישי שהוא בחדש החמישי. צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו. ולמה נכתב כאןג ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו, ולמה נקרא שמו שביעי שהוא בחודש השביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבלד על ירושלים שנאמרה ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה, ולמה נקרא שמו עשירי שהוא בחודש העשירי, והלא ראוי זה לכתוב בראשונה למה נכתב כאן, כדי להסדיר חדשים כתקנן. ואני אומרו בחמשה בו באה שמועה לגולה שהוכתה העיר, שנאמרז ויהי בעשתיח עשר׳ שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר, ושמעוט ועשו יום שמועה כיום שריפה ורואה אני את דברי מדבריו, שהוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון, ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אלא הוא מונה סדר חדשים ואני מונה סדר פורעניות. והלכתא ומנהג כר׳ עקיבא.
ובתשעה בתמוז אין מתענין, אבל בשבעה עשר בו מתענין, דכיון שמתחלה קבלו עליהם על שם שבו הבקעה העיר בראשונה, ובשניה הבקעה, בשבעה עשר בו נהגו להתענות בשבעה עשר דחורבן שני חמיר לן, ומכל מקום צום רביעי הוא לבקיעת העיר ולצרות שהוכפלו בו,י ומתניתין דקתני חמשה דברים, פורעניות דתעניות קתני. והכי נמי מוכח בפרקא קמא דמגילהכ דשבעה עשר תענית. ומיהו בתשעה בו אין מתענין שלא רצו לגזור עליהם להתענות בתשעה ובשבעה עשר בו, דארבעה צומות קבלו עליהם ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי.
קריל להו ששון וקרי להו צום, אמר רב פפא בזמן דאיכא שלום עביד ששון בזמן דאיכא צרהמ עביד צום, והאידנאנ דליכא שלום וליכא צרהס רצו מתענין רצו אין מתענין. אי הכי תשעה באב נמי, אלמהע תנןפ על ששה חדשים השלוחין יוצאיןצ על אב מפני התענית, אמר רב פפא שאני תשעה באב הואיל והוכפלו בו צרות, פירוש יש שלום, היינו בזמן שבית המקדש קיים,ק יהיו לששון ולשמחה. אין שלום, כגון בזמן חורבן, ואין צרהר במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל ונסמכו שלא להתענות אין מטריחין עליהם להתענות. (אין שלוחין יוצאין),ש רצו רוב צבור להתענות מתענין,ת ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות וקבלו עליהם לפיכך אסור ליחיד לפרוץ גדרן,א וכל שכן בדורות הללו שהרי בעונותינו שרבו צרותב בישראל ואין שלום הילכך חייבין הכל להתענות מדברי קבלה ותקנת נביאים.
ומסתברא דכולהו ארבע צומות תענית צבור הן ונביאים גזרו אותם, וכל חומרי תענית עליהן, מפסיקין בהן מבעוד יום ואסורין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ומתשמיש המטה כת״ב וקרא מקיש להו כתשעהג באב, אלא האידנא כיון דבזמן דליכא צרה בטילין, ורצו נהגוד להתענות בהן ולא רצו לנהוג בחומרות הללו, אבל מעיקר׳ תקנה ודאי אסורין הן בכולןה דלא גרע גזרת נביאים מגזרת בית דין בתעניות אמצעיות ואחרונות,ו וכל דתקון נביאים כעין דאורייתא תקון תשעה באב וארבעה צומות כיום הכפורים לעינוי, וכן לגבי תענית דמגלה אמר במדרש תליםז וצומו עלי שלשת ימים לילה ויוםח וכי איפשר לאדם לעשות כן, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום, ובתוספתאט אמרו במסכת תעניות כל אלו שאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום אסורין במלאכה ברחיצה וכו׳, מנין שהיום הולך אחר הלילה שנאמרי לך כנוס את כל היהודים, הא למדנו שאין תענית נקבע על הצבור אלא בהפסקה מבעוד יום, ובחומרין אלו כולן שווין הן לתשעה באב בעינוי. והא דנקיט בגמרא לאסורי תשעה באב בלחוד משום דשארא ברצו מתענין אוקימנא, ולא מדכרי להו במתני׳ ולא בגמרא כלל. והיינו דאמרינן במגילהכ ר׳ נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב. לומרל שעקר שבעה עשר בתמוז משום דאין שלום ואין צרהמ היה בימיו, ומשום הכי רחץ, האנ מעקר דינא אסור הוא ברחיצה למתענין בו. וליכא לפרושי שרחץ והתענה בו דהא אפילו תשעה באב בקש לעקור.ס דמיא מילתא לההיא דאמרינן בראש השנה (יח ע״ב) מעשה וגזרו תענית בחנוכה וירד ר׳ אליעזר ורחץ ר׳ יהושע וסיפר, אמר להם צאו והתענו על מה שהתענית׳ע הואיל ומתענין בו מן הדין אסורין ברחיצה כדפרישית. אלא מיהו האידנאפ פוק חזי מה עמא דבר.}מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
[בפרקא בתר׳ דתעני׳, מתניתין ה׳ דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב, בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והבקעה העיר ושרף אפסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל, בת״ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונ׳ ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר – שחרשב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, חרבג הבית בראשונ׳ מנא לן דכתיבד ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר מלך בבל,ה וכתיבו ובחדש החמישי בעשירי לחדש, ותניא אא״ל בז׳ שכבר נאמר בי׳ ואא״ל בי׳ שכבר נאמר בשבעה, הא כיצד בשבעה בו נכנסו האויבים להיכל ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי ושמיני ותשיעי עד שפנהז היום שנא׳ח אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, לעתותי רמשא הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה ובעשור לחודש, והיינו דאמר ר׳ יוחנן אלו הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, ורבנן אתחלתא דפורענותא עיקר.
ירושלמיט ר׳ יהושע בן לוי הוה ציים תשיעי ועשירי, ר׳ לוי ציים תשיעי ועשירי, פי׳ מנהג חסידות היה להם וכל המוסיף להתאבל על ירושלם זכות היא לו. בשניהי דתניא ר׳ יוסי אומרכ מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום ת״בל היה ומוצאי שבת הי׳ ומוצאי שביעי היה ומשמרתו של יהויריב היתה, והלויים עומדים על דוכנם ואומרים שירה, ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם,מ לאנ הספיקו לומר יצמיתם ה׳ אלהינו עד שנכנסו אויבים וכבשום. וכן בשניה, ולא שירה של יום היתה אלא איליא נפלה בפיהם.ס
תניאע אמר ר״ש ד׳ דברים היה ר׳ עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ורואה אני את דברי מדבריופ דכתיבצ כה אמר ה׳ צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וגומר. צום הרביעי זה תשעה בתמוז שבו הבקעה העיר שנאמרק בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריהר ותבקע העיר, ולמה נקרא שמו רביעי שהוא בחדש הרביעי. והוינן בהש ממתניתיןת דקתני בשבעה עשר הבקעה העיר, ומפרקינן א״ר לא קשיא כאן בראשונ׳ כאן בשני׳, דתניא בתשעה לחדש הבקעה העיר בראשונה ובשניה בשבעה עשר בו. צוםא החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו שנאמרב בחדש החמישי בעשור לחודש היא שנת תשע עשרה שנה וגומר, ולמה נקרא שמו חמישי שהוא בחדש החמישי. צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו. ולמה נכתב כאןג ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו, ולמה נקרא שמו שביעי שהוא בחודש השביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבלד על ירושלים שנאמרה ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה, ולמה נקרא שמו עשירי שהוא בחודש העשירי, והלא ראוי זה לכתוב בראשונה למה נכתב כאן, כדי להסדיר חדשים כתקנן. ואני אומרו בחמשה בו באה שמועה לגולה שהוכתה העיר, שנאמרז ויהי בעשתיח עשר׳ שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר, ושמעוט ועשו יום שמועה כיום שריפה ורואה אני את דברי מדבריו, שהוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון, ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אלא הוא מונה סדר חדשים ואני מונה סדר פורעניות. והלכתא ומנהג כר׳ עקיבא.
ובתשעה בתמוז אין מתענין, אבל בשבעה עשר בו מתענין, דכיון שמתחלה קבלו עליהם על שם שבו הבקעה העיר בראשונה, ובשניה הבקעה, בשבעה עשר בו נהגו להתענות בשבעה עשר דחורבן שני חמיר לן, ומכל מקום צום רביעי הוא לבקיעת העיר ולצרות שהוכפלו בו,י ומתניתין דקתני חמשה דברים, פורעניות דתעניות קתני. והכי נמי מוכח בפרקא קמא דמגילהכ דשבעה עשר תענית. ומיהו בתשעה בו אין מתענין שלא רצו לגזור עליהם להתענות בתשעה ובשבעה עשר בו, דארבעה צומות קבלו עליהם ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי.
קריל להו ששון וקרי להו צום, אמר רב פפא בזמן דאיכא שלום עביד ששון בזמן דאיכא צרהמ עביד צום, והאידנאנ דליכא שלום וליכא צרהס רצו מתענין רצו אין מתענין. אי הכי תשעה באב נמי, אלמהע תנןפ על ששה חדשים השלוחין יוצאיןצ על אב מפני התענית, אמר רב פפא שאני תשעה באב הואיל והוכפלו בו צרות, פירוש יש שלום, היינו בזמן שבית המקדש קיים,ק יהיו לששון ולשמחה. אין שלום, כגון בזמן חורבן, ואין צרהר במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל ונסמכו שלא להתענות אין מטריחין עליהם להתענות. (אין שלוחין יוצאין),ש רצו רוב צבור להתענות מתענין,ת ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות וקבלו עליהם לפיכך אסור ליחיד לפרוץ גדרן,א וכל שכן בדורות הללו שהרי בעונותינו שרבו צרותב בישראל ואין שלום הילכך חייבין הכל להתענות מדברי קבלה ותקנת נביאים.
ומסתברא דכולהו ארבע צומות תענית צבור הן ונביאים גזרו אותם, וכל חומרי תענית עליהן, מפסיקין בהן מבעוד יום ואסורין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ומתשמיש המטה כת״ב וקרא מקיש להו כתשעהג באב, אלא האידנא כיון דבזמן דליכא צרה בטילין, ורצו נהגוד להתענות בהן ולא רצו לנהוג בחומרות הללו, אבל מעיקר׳ תקנה ודאי אסורין הן בכולןה דלא גרע גזרת נביאים מגזרת בית דין בתעניות אמצעיות ואחרונות,ו וכל דתקון נביאים כעין דאורייתא תקון תשעה באב וארבעה צומות כיום הכפורים לעינוי, וכן לגבי תענית דמגלה אמר במדרש תליםז וצומו עלי שלשת ימים לילה ויוםח וכי איפשר לאדם לעשות כן, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום, ובתוספתאט אמרו במסכת תעניות כל אלו שאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום אסורין במלאכה ברחיצה וכו׳, מנין שהיום הולך אחר הלילה שנאמרי לך כנוס את כל היהודים, הא למדנו שאין תענית נקבע על הצבור אלא בהפסקה מבעוד יום, ובחומרין אלו כולן שווין הן לתשעה באב בעינוי. והא דנקיט בגמרא לאסורי תשעה באב בלחוד משום דשארא ברצו מתענין אוקימנא, ולא מדכרי להו במתני׳ ולא בגמרא כלל. והיינו דאמרינן במגילהכ ר׳ נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב. לומרל שעקר שבעה עשר בתמוז משום דאין שלום ואין צרהמ היה בימיו, ומשום הכי רחץ, האנ מעקר דינא אסור הוא ברחיצה למתענין בו. וליכא לפרושי שרחץ והתענה בו דהא אפילו תשעה באב בקש לעקור.ס דמיא מילתא לההיא דאמרינן בראש השנה (יח ע״ב) מעשה וגזרו תענית בחנוכה וירד ר׳ אליעזר ורחץ ר׳ יהושע וסיפר, אמר להם צאו והתענו על מה שהתענית׳ע הואיל ומתענין בו מן הדין אסורין ברחיצה כדפרישית. אלא מיהו האידנאפ פוק חזי מה עמא דבר.}מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א מכאן ולהלן עד סוף המסכת (חוץ מד״ה ״אלא האידנא״ בדף כ״ו:) הוא מספר תורת האדם ענין אבילות ישנה והיא תשעה באב.
ב כדאיתא לקמן כט א עיי״ש, וכמש״כ רבנו כ״ה בטור סי תקמט, ונראה שמקור דברי הטור הם דברי רבנו.
ג לקמן שם.
ד מלכים-ב כה ח.
ה חסר כאן וגו׳.
ו ירמיה נב יב.
ז מתיבת שפנה עד תיבת שקיעת החמה כ״ה בגמ׳ כ״י, עי׳ דק״ס ולפנינו בשינויים.
ח ירמיה ו ד.
ט בפרקין ה״ו ולפנינו שם בשינויים עי׳ שם.
י חסר כאן: תיבת ״מנלן״. ודברי רבנו כאן הם המשך דברי הגמ׳ לקמן כט א.
כ ״ר׳ יוסי אומר״ ליתא לפנינו. ראה תענית נ.
ל כ״ה בגמ׳ כ״י, עי׳ תענית נ. וכ״כ הב״ח אות ד בשם ס״א.
מ תהלים צד כג.
נ לפנינו: ולא.
ס כדאיתא בערכין יב א, וכתבו רש״י כאן.
ע ספרי דברים ואתחנן פיסקא לא. תוספתא סוטה פ״ו ג ז. ראש השנה יח ב ושם בשנויים.
פ כ״ה בספרי ובתוספתא ובבה״ג הלכות ת״ב ובמס׳ ר״ה בסוף הענין.
צ זכריה ח יט.
ק ירמיהו נב ו. שנאמר וכו׳ כ״ה בר״ה, ובספרי ובתוספתא ליתא.
ר שם ז.
ש במסכתין לקמן כח ב.
ת נראה דצ״ל אמתני׳.
א הדברים דלהלן הם המשך דברי הברייתא בראש השנה שהובאה לעיל.
ב ירמיהו נב יב.
ג ״ולמה נכתב כאן״ ליתא לפנינו שם, אך כ״ה בבה״ג הל׳ תשעה באב ובטור סי׳ תקמט ועי׳ ב״ח שם.
ד בתוספתא נוסף כאן: את ידו.
ה יחזקאל כד א ב.
ו לפנינו בר״ה: ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באה שמועה וכו׳.
ז יחזקאל לג כא.
ח שם איתא: בשתי.
ט ״ושמעו״ כ״ה בספרי וליתא בר״ה ובבה״ג שם.
י עי׳ ריטב״א בר״ה שם, וב״י סו״ס תקמט.
כ ה ב.
ל דברי הגמ׳ ר״ה יח ע״ב.
מ נראה שצ״ל שמד. ומש״כ צרה הוא תיקון הצנזור, וכן מבואר בר״ן בשם רבנו, וכ״ה בטור סי׳ תקנ (ודברי הטור מוכיחין שמקור דבריו הם דברי רבנו) וכן גירסת הריטב״א ור״י מלוניל וההשלמה, ולפנינו: גזירת מלכות, וכ״ה בר״ח ובבה״ג.
נ ״והאידנא״ ליתא לפנינו, אך כ״ה בטור שם, וכ״נ בר״ח.
ס נראה שצ״ל שמד. ומש״כ צרה הוא תיקון הצנזור, וכן מבואר בר״ן בשם רבנו, וכ״ה בטור סי׳ תקנ (ודברי הטור מוכיחין שמקור דבריו הם דברי רבנו) וכן גירסת הריטב״א ור״י מלוניל וההשלמה, ולפנינו: גזירת מלכות, וכ״ה בר״ח ובבה״ג.
ע אלמא חזן – התענית, ליתא לפנינו.
פ שם ע״א.
צ חסר כאן: וכו׳.
ק כן פי׳ ר״ח וההשלמה שם, ורש״י והמאירי והר״ן פי׳ שאין יד העובדי כוכבים תקיפה על ישראל.
ר נראה שצ״ל שמד. ומש״כ צרה הוא תיקון הצנזור, וכן מבואר בר״ן בשם רבנו, וכ״ה בטור סי׳ תקנ (ודברי הטור מוכיחין שמקור דבריו הם דברי רבנו) וכן גירסת הריטב״א ור״י מלוניל וההשלמה, ולפנינו: גזירת מלכות, וכ״ה בר״ח ובבה״ג.
ש נראה שתיבות אלו אין מקומם כאן אלא להלן.
ת אולי כאן צריך להוסיף: לפיכך אין שלוחין יוצאין.
א וכ״כ הריטב״א במסכתין ובר״ה שם.
ב צ״ל יש שמד, וכ״ה בחי׳ הר״ן בר״ה שם בשם רבנו בספרו זה, ותיבת ״צרות״ הוא תיקון הצנזור.
ג אולי צ״ל: לתשעה.
ד אולי צ״ל: לנהוג.
ה וכ״כ הריטב״א בר״ה שם.
ו דאסירי בכל הני כדאיתא במסכת תענית [יב ב] ועוד דכל דתקון וכו׳ כ״ה בר״ן שם בשם רבנו.
ז מדרש תהלים כב.
ח אסתר ד טז.
ט דמסכתין פ״א ה.
י אסתר שם.
כ ה א-ב.
ל בחי׳ הר״ן: כלומר.
מ צ״ל שמד, כ״ה בחי׳ הר״ן.
נ בחי׳ הר״ן: משמע דהא מעיקרא וכו׳.
ס שם נוסף כאן: אלא מאי דאמרי׳ התם ורחץ דמיא וכו׳.
ע שם כתוב כאן בזה״ל: משמע דהא למתענין בו אסור ברחיצה.
פ שם כתב: והאידנא כיון שנהגו להתענות משמע דמעיקרא כך רצו להתענות בלבד.
הערות
Gemara
Peirush