×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים אֵין זֶה דֶּבֶר.
If all three died on one day or over four days, this is not a plague of pestilence.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ביום אחד אין זה דבר – דאקראי בעלמא הוא.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״ה״ג עיר גדולה״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף כ״א.
אבל ג׳ ביום אחד. אקראי בעלמ׳ הוא1.
ג׳ מתים לג׳ ימים. דהיינו ט׳ מתים לג׳ ימים.
מתריעי׳ בכל מקום. כלומ׳ אם נראית באספ⁠[מ]⁠י׳ מתריעין בבבל או להיפוך כדמפר׳ טעמ׳ שהיא מכה מהלכ׳ וסופה (להשפתט) [להתפשט] ולילך שם2.
שידפון. בתבואות3.
ירקון. חולי של בני אדם.
חרב. חילות ההולכין להרוג ולהשחית4.
בכל שהו5. אפי׳ לא נראה כ״א כל שהו מתריעין.
ירושלמי6 למה נקר׳ חסיל שחוסל הכל גובאי שהוא גובה דינא דמריה.
כנף. עוף אחד של אותו מין כמו כל ציפור כל כנף7.
1. כ״פ רש״י ד״ה ביום אחד.
2. כעי״ז פירש״י למתני׳ ד״ה מתריעין בכל מקום.
3. כ״פ רש״י למתני׳ ד״ה שדפון.
4. כ״פ רש״י למתני׳ ד״ה חרב.
5. שייך לגמ׳ לעיל דף י״ט ב׳ ומתריעין על הגובאי בכל שהוא.
6. בפירקין ה״ו.
7. כ״פ רש״י ד״ה כנף אחד.
ביום אחד או בארבעה ימים — אין זה דבר.
If all three died on one day or over four days, this is not a plague of pestilence.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דְּרוֹקֶרֶת עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי הוה וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בְּיוֹם אֶחָד גְּזַר רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא תַּעֲנִיתָא אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּמַאן כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר.

In explanation of the counterintuitive ruling that many deaths in one day is not indicative of a plague, the Gemara relates: Drokart was a city that sent out five hundred infantrymen, and three dead were removed from it on one day. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda decreed a fast on account of the plague. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion did you declare this fast? It must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליתי מר יקום הכא. א״ל תנינא לא המקום מכבד את האדם אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בסיני כ״ז שהשכינה עליו כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו. נסתלקה שכינה כתיב במשוך היובל המה יעלו בהר.
כפר עכו דרוקרת נ״א דיוקרא עיר ששמה יו״ד והיא קטנה על שם שיו״ד קטנה באותיות.
ה״ג: יצאו הימנה ג׳ מתים בג׳ ימים.
בפרש״י בד״ה ה״ג יצאו ממנה ג׳ מתים ביום א׳ עכ״ל ובד״ה אל מול כו׳ הכפורת באוהל מועד ושם נשנית כו׳ כצ״ל:
בד״ה ולא מכסיף כו׳ מאן רמי פריטי להתם כו׳ כצ״ל:
ובביאור לתמיהה מדוע מותם של רבים ביום אחד אינו סימן לדבר, מסופר, שהעיירה דרוקרת עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה [היתה] ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד, גזר רב נחמן בר רב חסדא תעניתא [תענית] משום דבר. אמר רב נחמן בר יצחק: כמאן [כמי] סבור אתה — כדעת ר׳ מאיר במחלוקת לגבי שור המועד (שאם נגח השור שלושה ימים בזה אחר זה — הוא נעשה מועד), שאמר שם ר׳ מאיר, שאם נגח שלוש פעמים ביום אחד — כל שכן שהוא מועד, וטעמו:
In explanation of the counterintuitive ruling that many deaths in one day is not indicative of a plague, the Gemara relates: Drokart was a city that sent out five hundred infantrymen, and three dead were removed from it on one day. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda decreed a fast on account of the plague. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion did you declare this fast? It must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּאָמַר רִיחֵק נְגִיחוֹתָיו חַיָּיב קֵירַב נְגִיחוֹתָיו לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן.

This is related to the definition of a forewarned ox, an animal that has gored enough times to be considered a dangerous beast that requires careful supervision, as Rabbi Meir said: The owner of an ox is liable to pay full damages if its acts of goring were separated, i.e., if it gored three times on three consecutive days, as claimed by the Rabbis. If its acts of goring were near each other, performed on a single day, is it not all the more so that this animal should be classified as a forewarned ox? However, Rav Naḥman bar Yitzḥak continued, this represents a minority opinion. Just as Rabbi Meir’s reasoning is rejected for halakha in the case of an ox, so too it is rejected with regard to a plague.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ריחק נגיחותיו שנגח בג׳ ימים הוי מועד – קירב נגיחותיו שנגח ג׳ ביום אחד לא כ״ש. מעברי מפסקי כלומר שיירות מצויין שעוברין במעברות מבי חוזאי להכא כיון דשכיחי שיירתא מבי חוזאי להכא גזר אבל מא״י לבבל דלא שכיחי שיירתא אי לאו משום גבירתה לא הוה גזר. אתי ליה שלמא מכרזי עליה שלמא מרקיעא:
ריחק נגיחותיו – בשור מועד קאי בבבא קמא בפרק כיצד הרגל מועדת אי זהו תם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג׳ ימים דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר כל שהעידו בו ג׳ פעמים ביום אחד ר׳ יהודה סבר כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום מתמול תרי שלשום תלת הרי ג׳ ימים ור״מ סבר ריחק נגיחותיו כשנגח בג׳ ימים זה אחר זה חייב קירב נגיחותיו שנגח ג׳ פעמים ביום אחד לא כל שכן.
שור תם משלם חצי נזק ושור המועד משלם נזק שלם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג׳ ימים זה אחר זה אבל אם קרב נגיחותיו לעשות שלשתם ביום אחד אין זה מועד כמו שיתבאר בבבא קמא:
ריחק נגיחותיו יום אחר יום — חייב כמועד, אם קירב נגיחותיו והיו כולן באותו יום לא כל שכן?! אולם איך נוהג אתה — כדעת יחיד, וכשם ששיטה זו נדחתה במקומה, כך צריך שלא לקבלה לענין המגפה.
This is related to the definition of a forewarned ox, an animal that has gored enough times to be considered a dangerous beast that requires careful supervision, as Rabbi Meir said: The owner of an ox is liable to pay full damages if its acts of goring were separated, i.e., if it gored three times on three consecutive days, as claimed by the Rabbis. If its acts of goring were near each other, performed on a single day, is it not all the more so that this animal should be classified as a forewarned ox? However, Rav Naḥman bar Yitzḥak continued, this represents a minority opinion. Just as Rabbi Meir’s reasoning is rejected for halakha in the case of an ox, so too it is rejected with regard to a plague.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֵיקוּם מָר לֵיתֵי לְגַבַּן א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ אֶלָּא אָדָם מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּהַר סִינַי שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עָלָיו אָמְרָה תּוֹרָה {שמות ל״ד:ג׳} גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ אָמְרָה תּוֹרָה {שמות י״ט:י״ג} בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.

Upon hearing this impressive argument, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Let the Master arise and come to live with us as our community leader. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: We already learned in a baraita that Rabbi Yosei says: It is not the place of a person that honors him; rather, the person honors his place, as we found with regard to Mount Sinai, that as long as the Divine Presence rested upon it, the Torah said: “Neither let the flocks nor the herds feed before that mount” (Exodus 34:3). Once the Divine Presence departed from the mountain, the Torah said: “When the shofar sounds long they shall come up to the mount” (Exodus 19:13). This indicates that the sanctity was not inherent to the place but was due to the Divine Presence resting there.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליקום מר להכא – דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי.
תנינא – תני אנא שונה אני ברייתא זו רבי יוסי אומר כו׳.
לא מקומו של אדם מכבדו – ואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני.
גם הצאן והבקר אל ירעו – דמשום שכינה היה הר סיני מכובד ומקודש.
אל מול ההר ההוא – מדכתיב ההוא משמע כל זמן שהוא בגדולתו שהשכינה עליו נסתלקה השכינה במשוך היובל וגו׳ ואע״ג דהאי קרא בלוחות הראשונות כתיב לא נסתלקה שכינה עד לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים ביום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן ונסעה וזזה שכינה מן ההר וישבה לה על הכפורת ושם באהל מועד נשנית התורה כללותיה ופרטותיה ועל אותה שעה היה מתיר להם בלוחות הראשונות לעלות כדאמרינן במסכת ביצה (דף ה.) כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ובראש קונטרס רומי אתה מוצא תשובת רבים בכך.
במשוך היובל – בסיום השופר כשתסתלק השכינה דרך הוא להאריך ולמשוך התקיעה בשעת סיום.
לעולם יתרחק אדם ממדת הגאוה ולא יהא לבו הומה לעמוד במקום גדולים דרך התהדרות ושררה שאם הוא אינו כדאי אין המקום גורם לו כלום ואם הוא כדאי בעצמו אף מקומו בכלל כבודו דרך הערה אמרו לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן ששכינה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר וכן מצינו באהל מועד שבמדבר כל זמן שהיה נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה וגו׳ הוגללו הפרכות הותרו זבים ומצורעים ליכנס שם:
לא מקומו של אדם מכבדו אלא כו׳. והענין כלפי הקב״ה אע״ג דכתיב מלא כל הארץ כבודו וע״ש שהוא מקומו מיהו גילוי שכינתו במקום שהוא נתכבד המקום יותר מכל שאר העולם כמ״ש בסיני והוא משל לאדם דכפי מעלת השכליות שבו שהיא הנשמה שנאצלה מתחת כסא כבודו נתכבד המקום ביותר דכמו כן דימו הנשמה בה׳ דברים להקב״ה פ״ק דברכות:
נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה במשוך היובל כו׳. עיין פרש״י ובפ״ק דביצה הוסיף בזה והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בניסן והיתה שם עד עשרים באייר שנעלה הענן כו׳ עכ״ל שם והתוס׳ דחו שם פירושו ע״ש באורך ויש לדקדק דמייתי סיפא דקרא גם הצאן והבקר אל ירעו וגו׳ אמאי לא מייתי רישא דההוא קרא ואיש לא יעלה עמך וגו׳ ולשיטת התוס׳ שכתבו שם דמסברא יש להתיר דהא לא אסר להם אלא משום שכינה והא דקאמר מכדי כו׳ עיין שם והשתא ה״נ נימא משום שלא תאמר דבמשוך היובל וגו׳ אתא למצות עלייה דאחר משוך היובל מצוה שיעלו להר שילמדו שם תורה כמו משה שהיה שם מ׳ יום ולילה דדומיא דהכי קאמר גבי שובו לאהליכם וגו׳ דכתיב באחרונות דאתי למצות עונה וקאמר דליכא למימר הכי מדכתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו׳ מסתמא גם בראשונות במשוך היובל המה יעלו וגו׳ אצאן ובקר נמי קאי ולא שייך בהו למימר למצוה שיעלו בהר אלא ש״מ דלא אתי קרא אלא למנין אחר דצריך להתירו ודו״ק:
כיון ששמע זאת אמר ליה [לו] רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק: ליקום מר ליתי לגבן [יעמוד אדוני ויבוא אלינו], שיהא ראש במקומנו, שהרי אנו רואים שאנו זקוקים לתורתו. אמר ליה [לו]: תנינא [שנינו] כבר בברייתא, ר׳ יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו, אלא האדם מכבד את מקומו. וראייה לדבר: שכן מצינו בהר סיני, שכל זמן שהשכינה היתה שרויה עליו, אמרה תורה: ״גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא״ (שמות לד, ג), נסתלקה שכינה ממנו — אמרה תורה: ״במשך היבל המה יעלו בהר״ (שמות יט, יג), משמע שאין הקדושה תלויה במקום אלא בהשראת השכינה בו,
Upon hearing this impressive argument, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Let the Master arise and come to live with us as our community leader. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: We already learned in a baraita that Rabbi Yosei says: It is not the place of a person that honors him; rather, the person honors his place, as we found with regard to Mount Sinai, that as long as the Divine Presence rested upon it, the Torah said: “Neither let the flocks nor the herds feed before that mount” (Exodus 34:3). Once the Divine Presence departed from the mountain, the Torah said: “When the shofar sounds long they shall come up to the mount” (Exodus 19:13). This indicates that the sanctity was not inherent to the place but was due to the Divine Presence resting there.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכֵן מָצִינוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהוּא נָטוּי אָמְרָה תּוֹרָה {במדבר ה׳:ב׳} וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ הוּגְלְלוּ הַפָּרוֹכֹת הוּתְּרוּ זָבִין והמצורעים לִיכָּנֵס שָׁם.

And we likewise found with regard to the Tent of Meeting that was in the wilderness, that whenever it was erected, the Torah said: “That they put out of the camp every leper” (Numbers 5:2). Once the curtain was rolled up and the Tent of Meeting was prepared for travel, zavim and lepers were permitted to enter the place where it had stood. The place itself had no intrinsic sanctity; rather, it was sacred only because the Divine Presence was there. Accordingly, Rav Naḥman bar Yitzḥak maintained that there is no reason for him to move places to receive honor.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן באהל מועד כ״ז שהיה נטוי כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו׳ הוגללו הפרוכת הותרו הזבים והמצורעים להכנס. א״ל אבוא אני אצלך.
הוגללו הפרוכת – שהיו נגללין בשעת נסיעתן היו נוסעין כולן ובאין זבים ומצורעים ונכנסין במחנה.
וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, שכל זמן שהוא נטוי ועומד אמרה תורה: ״וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב״ (במדבר ה, ב), הוגללו הפרוכת בזמן שנסע המחנה — הותרו הזבין והמצורעים ליכנס שם, למקום שעמד בו קודם המשכן, משמע: לא המקום מקודש אלא השכינה שבו. ואם כן, אין לו מה ללכת למקום אחר כדי לנחול שם כבוד!
And we likewise found with regard to the Tent of Meeting that was in the wilderness, that whenever it was erected, the Torah said: “That they put out of the camp every leper” (Numbers 5:2). Once the curtain was rolled up and the Tent of Meeting was prepared for travel, zavim and lepers were permitted to enter the place where it had stood. The place itself had no intrinsic sanctity; rather, it was sacred only because the Divine Presence was there. Accordingly, Rav Naḥman bar Yitzḥak maintained that there is no reason for him to move places to receive honor.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי נֵיקוּם אֲנָא לְגַבֵּי מָר אֲמַר לֵיהּ מוּטָב יָבֹא מָנֶה בֶּן פְּרָס אֵצֶל מָנֶה בֶּן מָנֶה וְאַל יָבֹא מָנֶה בֶּן מָנֶה אֵצֶל מָנֶה בֶּן פְּרָס.

Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: If so, let me arise and come to the Master, to learn Torah from you. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: It is better that one hundred dinars that is the son of a peras, fifty dinars, should come to one hundred dinars that is the son of one hundred dinars; but one hundred dinars that is the son of one hundred dinars, should not come to one hundred dinars that is the son of a peras. In other words, although Rav Naḥman bar Yitzḥak was a learned scholar, comparable to one hundred dinars, it was nevertheless more appropriate for him to come to Rav Naḥman bar Rav Ḥisda. Whereas Rav Naḥman bar Yitzḥak was the son of a peras, an ordinary man, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda was the son of a scholar.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל מוטב יבא מנה בן פרס. פי׳ חכם בן מי שלא היה אביו חכם אצל חכם בן חכם. בסורא הוה מותנא בשיבבותיה דרב לא הות וכן הות דלקת בדיוקרתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הות. ואסיקנא דלאו בזכותייהו דהני אלא בשביל ההוא גברא דמושיל מרא לאינשי לקבורה. ובדיל ההיא אתתא דמחממא תנורא ומושלא לשביבתא.
אמרו לר״י איכא מותנא בחזירי אמר כיון דדמיין מעייהו לבני אדם גזרינן תעניתא רבא מגנא זכותיה אכולא כרכא.
ערך מן
מןא(בבא קמא צ:) איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן פירוש מנה מדינה אחד משמנה במנה צורי מנה מונח ומנה מוטל (בתוספתא דמעשר שני בפרק המוציא. תענית כא:) מנה בן מנה פירוש חכם בן חכם מנה בן פרס חכם בן מי שלא היה אביו חכם (א״ב לשון מקרא זה המנה יהיה לכם ונאמר בלשון יוני ורומי משקל מאה דרכמין ובהיות למטבע זוז משקל דרכמא אמרו למאה זוז מנה ואלו שני ערכין א׳ הם):
א. [איינע מינצע.]
פרס – חצי מנה ולשון פרוסה כמו פרס פריסת מלכותך (דניאל ה) שאביו של רב נחמן בר רב חסדא גדול מיצחק אביו של רב נחמן מדמיתקרי בר רב חסדא ואידך רב נחמן בר יצחק מכלל שלא נסמך.
יבא מנה בן פרס – כלומר מוטב שיבא גדול בן הדיוט דפרס לא הוה אלא חצי מנה ואל יבא מנה בן מנה דהיינו רב חסדא דהיה מנה כלומר שהיה חשוב ופרס היינו יצחק אבוה דרב נחמן דלא מיקרי רב יצחק.
אמר ליה [לו]: אי הכי ניקום אנא לגבי מר [אם כך אבוא אני אל אדוני] ללמוד תורה ממנו. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: אם כן מוטב יבא מנה בן פרס (חצי מנה), כלומר, אף שאני תלמיד חכם וכמנה שלם אני, מכל מקום מאחר ואני בנו של אדם פשוט שהוא נחשב כפרס, על כן ראוי שאבוא אצל מנה בן מנה כמוך, שאתה אדם גדול בנו של אדם גדול, רב חסדא, ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה בן פרס.
Rav Naḥman bar Rav Ḥisda said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: If so, let me arise and come to the Master, to learn Torah from you. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: It is better that one hundred dinars that is the son of a peras, fifty dinars, should come to one hundred dinars that is the son of one hundred dinars; but one hundred dinars that is the son of one hundred dinars, should not come to one hundred dinars that is the son of a peras. In other words, although Rav Naḥman bar Yitzḥak was a learned scholar, comparable to one hundred dinars, it was nevertheless more appropriate for him to come to Rav Naḥman bar Rav Ḥisda. Whereas Rav Naḥman bar Yitzḥak was the son of a peras, an ordinary man, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda was the son of a scholar.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּסוּרָא הֲוָות דְּבַרְתָּא בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב לָא הֲוָות דְּבַרְתָּא סברו מיניה מִשּׁוּם זְכוּתֵיהּ דְּרַב דִּנְפִישׁ אִיתְחֲזִי לְהוּ בְּחֶילְמָא רַב דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ טוּבָא הָא מִילְּתָא זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב אֶלָּא מִשּׁוּם הָהוּא גַּבְרָא דשייל מָרָא וּזְבִילָא לִקְבוּרָה.

The Gemara relates another story involving a plague: Once there was a plague of pestilence in Sura, but in the neighborhood of Rav there was no pestilence. The people therefore thought that this was due to Rav’s great merit. However, it was revealed to them in a dream that Rav’s merit was too great and this matter too small for the merit of Rav to be involved. Rather, his neighborhood was spared due to the acts of kindness of a certain man, who would lend his hoe [mara] and shovel [zevila] to prepare sites for burial.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברתא – דבר.
בשיבבותיה – בשכונתו.
איתחזי להו בחילמא – להנך אינשי דסברי משום זכותיה דרב הוא.
הא זוטר ליה לרב – נס זה קטן הוא לפי גדולת רב.
מרא – פושיי״ר בלע״ז.
זבילי – פלי״א בלע״ז.
לקבורה – ומשום זכותיה דקבורה מדדו בו מדה כנגד מדה.
רב דנפיש זכותיה כו׳. נראה לפרש אע״ג דודאי מכ״ש דבזכותיה דרב היו ניצולין דבכלל מאתים מנה מ״מ הראו להו כן דבלאו זכותיה דרב נמי היו נצולין בזכותא דההוא גברא כו׳ א״נ דאי בזכותיה דרב היו מנכין לו מזכיותיו כדאמרי׳ לעיל דכעין נס הוא דבר זה דבכל העיר היה דבר ולא היה בשבבותיה דרב וכן תפרש גבי דליקתא:
א ועוד לענין מיתת דבר, מסופר: בסורא הוות דברתא [היה דבר], ואולם בשיבבותיה [בשכנותו] של רב לא הוות דברתא [היה דבר]. סברו אנשים מיניה [משום כך], כי משום זכותיה [זכותו] של רב דנפיש היא מרובה] לא היה שום דבר בסביבתו. איתחזי להו בחילמא [נראה להם בחלום] בענין זה: רב דנפישא זכותיה טובא [שמרובה זכותו יותר] הא מילתא זוטרא ליה [דבר זה קטן הוא] הוא לגבי זכותו של רב. אלא לא היה שם דבר בגלל זכות אחרת, משום ההוא גברא [אדם אחד] דשייל מרא וזבילא שהיה נוהג גמילות חסד, [שהיה משאיל מעדר ואת] לקבורה.
The Gemara relates another story involving a plague: Once there was a plague of pestilence in Sura, but in the neighborhood of Rav there was no pestilence. The people therefore thought that this was due to Rav’s great merit. However, it was revealed to them in a dream that Rav’s merit was too great and this matter too small for the merit of Rav to be involved. Rather, his neighborhood was spared due to the acts of kindness of a certain man, who would lend his hoe [mara] and shovel [zevila] to prepare sites for burial.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּדְרוֹקֶרֶת הֲוָות דְּלֵיקְתָּא וּבְשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא לָא הֲוָות דְּלֵיקְתָּא סְבוּר מִינַּהּ בִּזְכוּתָא דְּרַב הוּנָא דִּנְפִישׁ אִיתְחֲזִי לְהוּ בְּחֶילְמָא הַאי זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא אֶלָּא מִשּׁוּם הָהִיא אִיתְּתָא דמחממת תַּנּוּרָא ומשיילי לְשִׁיבָבוּתַיהּ.

The Gemara relates a similar incident. In Drokart there was a fire, but in the neighborhood of Rav Huna there was no fire. The people therefore thought that this was due to Rav Huna’s great merit. It was revealed to them in a dream that this matter was too small for the merit of Rav Huna to have played a role. Rather, it was due to a certain woman who heats her oven and lends it, i.e., the use of her oven, to her neighbors.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיילא לשיבבותיה – ומשאילתו לשכנותיה לאחר שהסיקתו משלה לפיכך נמדדת השכר בה במדה.
וכיוצא בזה מסופר: בדרוקרת הוות דליקתא [היתה שריפה], ובשיבבותיה [ובשכנותו] של רב הונא לא הוות דליקתא [היתה שריפה]. סבור מינה בזכותא [סברו מכאן כי דבר זה הוא בזכותו] של רב הונא דנפיש היא מרובה]. איתחזי להו בחילמא [נראה להם בחלום]: האי זוטרא ליה [זו קטנה היא לו] לרב הונא, אלא משום ההיא איתתא דמחממת תנורא ומשיילי לשיבבותיה [אשה אחת שמחממת את התנור ומשאילה לשכנותיה] להשתמש בו.
The Gemara relates a similar incident. In Drokart there was a fire, but in the neighborhood of Rav Huna there was no fire. The people therefore thought that this was due to Rav Huna’s great merit. It was revealed to them in a dream that this matter was too small for the merit of Rav Huna to have played a role. Rather, it was due to a certain woman who heats her oven and lends it, i.e., the use of her oven, to her neighbors.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה אֲתוֹ קַמְצֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא קָא מַפְסְדָן אֲמַר לְהוּ זְוָודֵא אַיְיתוֹ בַּהֲדַיְיהוּ.

They said to Rav Yehuda: Locusts have come to our region. Rav Yehuda decreed a fast. They said to him: They are not destroying anything, as they are eating only a little. He said to them: Have they brought provisions with them, that they have something else to eat? Even if they are not damaging your crops now, they will certainly eat them soon.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קמצא – ארבה שמכלה את התבואה.
לא קא מפסדא – לא בעינן למיגזר תעניתא.
זוודא אייתו בהדייהו – בתמיה וכי צידה הביאו עמם שלא יפסידו את התבואה.
אמר ליה זוודא אייתי בהדייהו – פירוש וכי צידה הביאו עמהם שיהו אוכלות כלומר אי אפשר שלא יאכלו התבואה והזרעים.
כל זמן שנשתלח מין המצוי להזיק את התבואה כגון ארבה וחבריו אע״פ שלא ראינו בו שהוא מזיק מתענים שמאחר שבאו אין מביאין עמהם צידה שיסתפקו ממנה והדבר מוכרח שישחיתו את התבואה:
אמרי׳ בש״ס אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי וגזר תעניתא ואע״ג דמכה משולחת במין א׳ אינה משולחת בשאר מיני׳ שאני חזירי דדמי מעיהו לאינשי ויש למדין מכאן שמתריעים על מותנא דעובדי כוכבים ומזלות.
א״ל זוודא אייתו בהדייהו כו׳. עיין פרש״י ואוסיף על דבריו דא״ל בדרך צחות דזוודא אייתי בהדייהו כיון שאין אתם רוצין להתענות אכלו אתם המזונות שהביאו עמהם:
ב אמרו ליה [לו] לרב יהודה: אתו קמצי [באו ארבה] למדינה. גזר על כך תעניתא [תענית]. אמרו ליה [לו]: לא קא מפסדן [אין הם מפסידים מזיקים], שאינם אוכלים הרבה. אמר להו [להם]: זוודא אייתו בהדייהו [וכי צידה הביאו אתם], שיש להם ממה להתפרנס? הלא בהכרח, גם אם אינם מזיקים עכשיו, יתחילו לאכול לאחר זמן!
They said to Rav Yehuda: Locusts have come to our region. Rav Yehuda decreed a fast. They said to him: They are not destroying anything, as they are eating only a little. He said to them: Have they brought provisions with them, that they have something else to eat? Even if they are not damaging your crops now, they will certainly eat them soon.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה אִיכָּא מוֹתָנָא בַּחֲזִירֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא נֵימָא קָסָבַר רַב יְהוּדָה מַכָּה מְשׁוּלַּחַת מִמִּין אֶחָד מְשׁוּלַּחַת מִכׇּל הַמִּינִין לָא אשָׁאנֵי חֲזִירֵי דְּדׇמְיָין מְעַיְיהוּ לִבְנֵי אִינָשֵׁי.

On another occasion, they said to Rav Yehuda: There is pestilence among the pigs. Rav Yehuda decreed a fast. The Gemara asks: Let us say that Rav Yehuda maintains that a plague affecting one species will come to affect all species, and that is why he decreed a fast. The Gemara answers: No, in other cases there is no cause for concern. However, pigs are different, as their intestines are similar to those of humans. Consequently, their disease might spread to people.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעייהו – בני מעיין שלהן שאין להן כרס הפנימי כשאר בהמה וסימן רע הוא.
אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו׳ עד שאני חזירי דדמו מעייהו לבני אינשי – פירוש שבני מעיו של חזיר דומין למעים של בני אדם ויש לחוש שיהא על בני אדם מכאן נראה שאם יהיה דבר על עובדי כוכבים שיש לחוש ויש להתענות דהא הכא חזינן דגזר תעניתא מדבר שהיה בחזירין משום דדמו מעייהו לבני אדם וכל שכן דנכרים דדמו לישראל.
משולחת. מין השמים1 להשחית.
נראתה וכו׳. בגמר׳ מפר׳ דה״ק נראתה בעיר ביו׳ משולחת בלילה אינה משולחת בשדה אפי׳ ביום אינה משולחת. ורצתה אחריהן אבל עמדה אינה משולחת.
בשדה הסמוכה לאגם. דכיון דסמוך לאגם היינו רבית׳ ולפיכך לא ברחה (אינה2) משולח׳3.
וכשאינ׳ סמוכ׳ לאגם. דכיון דלאו מקום רבית׳ וא״ה עמד׳ ודאי גזיר׳ היא4.
טרפה בני אדם ואכלה. ומיירי באגם גופ׳ דאכלה אין רצת׳ לא בניחות׳ דכיון דלאו רבית׳ סמכ׳ דעת׳ ורהט׳ בתרייהו5.
אכלה שניה׳ אינה משולחת. דמפני הריעבון אכלה6 ולא מפני שהיא משולחת.
עלתה לגג וכו׳. מוקי לה בגמר׳ בכוכ׳ דציידי פי׳ כוך קטן שעושין ציידי עופות ואע״ג דלאו בנין גמור הוא ולא הוי כישוב משולחת7.
ירוש׳8 לא סוף חיה רע׳ אלא אפי׳ בהמה רעה וכבר שנים בירושלם שור וחמור נושכין וממיתין.
חרב של שלום. העוברת להילחם למקום אחר9.
1. כ״פ רש״י ד״ה משולחת.
2. בכת״י סימן מחיקה ולכאו׳ הוא טעות.
3. כעי״ז פירש״י ד״ה בשדה הסמוכה.
4. כ״פ רש״י ד״ה בשדה שאינה סמוכה.
5. כעי״ז פירש״י ד״ה כי תניא ההיא.
6. כ״פ רש״י ד״ה שניהן.
7. כ״פ רש״י ד״ה ככוכא דציידי.
8. דפירקין ה״ו.
9. כ״פ רש״י ד״ה אין צריך.
מכה המשלחת במין אחד אין אומרים שתהא משלחת בכל המינים מעתה אם נשתלח דבר באחד מן המינים שבבהמות אין מתענים בכך שאין מן הדבר שבהם חשש לאדם ומ״מ ישראל הדרים בין עובדי האלילים ושאינם מאמינים במציאות האלה אע״פ שהם אצלנו כבהמות הואיל ובגופם מיהא אין הבדל בין זה לזה מתענים וזהו שאמרו איכא מותנא בחזירי כמו שאמרו בדרש את החזיר זו מלכות הרשעה ולמה נקרא שמה חזיר שעתיד הב״ה להחזירו לנו וכן דוד אמר חזיר מיער ואמרו דדמו מעיניהו לאינשי ר״ל כלל גופם ומה שאמר לאינשי הוא כאמרו ונתת לאמתך זרע אנשים ואם תפרשה כפשוטה של משמעה נראה שאינה הלכה שלא ראיתי לשום פוסק שהביאה ומ״מ לענין באור י״מ דדמו מעיניהו לאינשי שאין להם כרס הפנימי כדרך בני אדם ויש לחוש שאותה סבה הגורמת הפסד לחזירים הוא ג״כ סבה לבני אדם:
גמרא מעייהו לבני אינשי א״ל כו׳ ואית ליה דוכתא מאבראי למרמי ביה פריטי כו׳ דלית ליה הוה אתי יתיב ולא מכסיף כו׳ שקיל וכי הוה חזי אינש דלא איפשר ליה הוה יהיב כו׳ כ״ה בס״א:
תוס׳ בד״ה א״ל לרב יהודה כו׳ שיהא על בני אדם כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אמרו ליה [לו] לרב יהודה: איכא מותנא בחזירי [יש דבר בחזירים]. גזר על כך תעניתא [תענית]. ושאלו: נימא קסבר [האם לומר שסבר] רב יהודה כי מכה משולחת ממין אחד משולחת מכל המינין ויש לחשוש שתעבור המחלה גם לאחרים? ומשיבים: לא, במקרים אחרים לא היה חושש, אלא שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי [שונים הם החזירים שמעיהם דומים למעי בני אדם] ויש לחשוש שמחלה מדבקת שבחזירים תדבק גם בבני אדם.
On another occasion, they said to Rav Yehuda: There is pestilence among the pigs. Rav Yehuda decreed a fast. The Gemara asks: Let us say that Rav Yehuda maintains that a plague affecting one species will come to affect all species, and that is why he decreed a fast. The Gemara answers: No, in other cases there is no cause for concern. However, pigs are different, as their intestines are similar to those of humans. Consequently, their disease might spread to people.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא א״לאָמְרִי לֵיהּ וְהָא מְרַחַק אֲמַר לֵיכָּא מַעְבָּרָא הָכָא דְּפָסֵיק לֵיהּ.

They said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, which is quite a distance from Babylonia. Shmuel decreed a fast. They said to him: But it is far from here. He said: There is no crossing here that will stop the pestilence, and therefore there is cause for concern that it will reach us.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בי חוזאי – מקום במלכות בבל.
גזר תעניתא – בעירו.
הא מרחק – ואין לחוש שמא יבא עד כאן.
אמר להו וכי מעברא פסיק להו – וכי מעברות ושאר מחיצות מפסיקין לפני הדבר שלא יבא.
ליכא מעברא דפסיק ליה כו׳. עי׳ פרש״י ולפי המסקנא דמרחק מפסיק ליה אלא משום דאיכא שיירתא ה״נ הכי קאמר ליכא מעברא דפסיק ליה ושכיחי שיירתא דאזלי כו׳:
אמרו ליה [לו] לשמואל: איכא מותנא בי חוזאי [יש דבר במחוז בית חוזאי], שהוא רחוק מאוד מבבל. גזר תעניתא [תענית]. אמרו ליה [לו]: והא מרחק [והרי מרוחק] המקום מכאן! אמר: ליכא מעברא הכא דפסיק ליה [אין כאן מיצר שיפסיק] את המחלה, ויש לחשוש שכעבור זמן תגיע המגיפה גם לכאן.
They said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, which is quite a distance from Babylonia. Shmuel decreed a fast. They said to him: But it is far from here. He said: There is no crossing here that will stop the pestilence, and therefore there is cause for concern that it will reach us.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן באִיכָּא מוֹתָנָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל גְּזַר תַּעֲנִיתָא אֲמַר אִם גְּבִירָה לוֹקָה שִׁפְחָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

They said to Rav Naḥman: There is pestilence in Eretz Yisrael. Rav Naḥman decreed a fast in Babylonia, saying: If the lady of the house, i.e., Eretz Yisrael, is afflicted, is it not all the more so that the maidservant, Babylonia, will be afflicted?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שפחה לא כל שכן – ויש לחוש שמא ישתלח עד כאן.
גבירה לוקה – פי׳ זו ארץ ישראל.
נשתלח דבר בארץ ישראל כל הגליות מתענים ואפילו הרחוקים אם גבירה לוקה מה יעשו שפחות ואזובי קיר היה דבר בעיר אחת שבגולה אין מתענים אלא סביבותיה ולא הערים הרחוקות ואם היו שיירות באות תמיד ממנה לעיר הרחוקה ממנה אף בזו מתענים וכל עיר שאין קרובה לזו יותר הימנה אע״פ שהיא רחוקה מתענים:
אם גבירה לוקה שפחה לכ״ש כו׳. א״י מקרי גבירתה לגבי חו״ל כמפורש פ״ק בכמה דברים א״י נבראת תחלה כו׳ והקב״ה בעצמו משקה אותה ושותה תחלה מי גשמים ע״ש:
אמרו ליה [לו] לרב נחמן: איכא מותנא בארעא דישראל [יש דבר בארץ ישראל], גזר תעניתא [תענית] ואמר: אם גבירה לוקה, כלומר, אם ארץ ישראל שהיא כגבירה לכל ישראל לוקה, שפחה (הגולה) לא כל שכן שלוקה! על כן צריך להתענות.
They said to Rav Naḥman: There is pestilence in Eretz Yisrael. Rav Naḥman decreed a fast in Babylonia, saying: If the lady of the house, i.e., Eretz Yisrael, is afflicted, is it not all the more so that the maidservant, Babylonia, will be afflicted?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) טַעְמָא דִּגְבִירָה וְשִׁפְחָה הָא שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה לָא וְהָא אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא גשָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דְּאִיכָּא שַׁיָּירָתָא דְּלַוִּוי וְאָתְיָא בַּהֲדֵיהּ.

The Gemara asks: The reason for this ruling is apparently only because Eretz Yisrael is a lady in comparison to the Diaspora, which is likened to a maidservant. It may be inferred from this that in a case involving a maidservant and a maidservant, i.e., two places in the Diaspora, there is no reason to fast. But in the previous story, when they said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, he decreed a fast in Neharde’a, despite the fact that Neharde’a is not considered a lady with respect to Bei Ḥozai. The Gemara answers: It is different there. Since there are caravans that regularly travel from Bei Ḥozai to Neharde’a, the pestilence will join and accompany them in the caravans.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא שפחה ושפחה – שתי עיירות של חוצה לארץ כגון בי חוזאי ונהרדעא דאתריה דשמואל.
שיירתא – דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא.
דלווי – מתלוה ובא עמהן.
ושואלים: טעמא [הטעם, דווקא] משום שארץ ישראל לגבי שאר הגולה היא כגבירה ושפחה, הא [הרי] בשני מקומות בגולה שהם כשפחה ושפחהלא יתענו. והא [והרי] אמרו ליה [לו] לשמואל: איכא מותנא בי חוזאי [יש דבר בבית חוזאי], וגזר תעניתא [תענית] במקומו, אף על פי שאין כל מעלה לבית חוזאי על מקומו כמשל הגבירה והשפחה! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] כיון דאיכא שיירתא דלווי ואתיא בהדיה [שיש שיירות תכופות הבאות מבית חוזאי לבבל, המחלה נלווית ובאה איתה עם השיירה].
The Gemara asks: The reason for this ruling is apparently only because Eretz Yisrael is a lady in comparison to the Diaspora, which is likened to a maidservant. It may be inferred from this that in a case involving a maidservant and a maidservant, i.e., two places in the Diaspora, there is no reason to fast. But in the previous story, when they said to Shmuel: There is pestilence in the region of Bei Ḥozai, he decreed a fast in Neharde’a, despite the fact that Neharde’a is not considered a lady with respect to Bei Ḥozai. The Gemara answers: It is different there. Since there are caravans that regularly travel from Bei Ḥozai to Neharde’a, the pestilence will join and accompany them in the caravans.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אַבָּא אוּמָּנָא הֲוָה אָתֵי לֵיהּ שְׁלָמָא מִמְּתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא כֹּל יוֹמָא וּלְאַבָּיֵי כֹּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא לְרָבָא כֹּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה קָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ דְּאַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּאַבָּא אוּמָּנָא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא מָצֵית לְמִיעְבַּד כְּעוֹבָדֵיהּ.

§ Apropos the above stories that deal with the merits of ordinary people, the Gemara relates: Abba the Bloodletter would receive greetings from the yeshiva on High every day, and Abaye would receive these greetings every Shabbat eve, and Rava would receive greetings only once a year on Yom Kippur eve. Abaye was distressed due to Abba the Bloodletter, as he did not understand why Abba received greater honor than he did. They said to him: You are unable to perform what he does, and therefore you do not merit the same honor.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלמא מרקיעא – בת קול אומרת לו שלום עליך.
אבא אומנא – מקיז דם.
ג אגב הסיפור על זכותם של אנשים פשוטים, מסופר: לאבא אומנא [האומן], מקיז הדם, הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא [היה בא לו שלום מישיבה של מעלה כל יום] ולאביי כל מעלי יומא דשבתא [ערב שבת], לרבא כל מעלי יומא דכיפורי [ערב יום הכיפורים]. הוה קא חלשא דעתיה [נחלשה דעתו, נעלב] אביי משום זכייתו של אבא אומנא, שאבא אומנא זוכה לכבוד כזה משמים, שהוא אינו זוכה לו. אמרו ליה [לו]: לא מצית למיעבד כעובדיה [אין אתה יכול לעשות כמעשיו] ולכן אף אינך זוכה לכבוד לו הוא זוכה.
§ Apropos the above stories that deal with the merits of ordinary people, the Gemara relates: Abba the Bloodletter would receive greetings from the yeshiva on High every day, and Abaye would receive these greetings every Shabbat eve, and Rava would receive greetings only once a year on Yom Kippur eve. Abaye was distressed due to Abba the Bloodletter, as he did not understand why Abba received greater honor than he did. They said to him: You are unable to perform what he does, and therefore you do not merit the same honor.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמַאי הֲווֹ עוֹבָדֵיהּ דְּאַבָּא אוּמָּנָא דְּכִי הֲוָה עָבֵיד מִילְּתָא הֲוָה מַחֵית גַּבְרֵי לְחוֹד וְנָשֵׁי לְחוֹד וְאִית לֵיהּ לְבוּשָׁא דְּאִית בֵּיהּ קַרְנָא דַּהֲוָות בְּזִיעָא כִּי כוּסִילְתָּא כִּי הֲוָות אָתְיָא לֵיהּ אִיתְּתָא הֲוָה מַלְבֵּישׁ לָהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיסְתַּכַּל בָּהּ וְאִית לֵיהּ דּוּכְתָּא דִּצְנִיעָא דְּשָׁדֵי בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי דְּשָׁקֵיל דְּאִית לֵיהּ שָׁדֵי בֵּיהּ דְּלֵית לֵיהּ לָא מִיכְּסִיף.

The Gemara asks: And what were these righteous deeds of Abba the Bloodletter? The Gemara explains that when he would perform a matter of bloodletting, he would bring in men separately from women, for reasons of modesty. And he had a special garment that had a slit in the place of the incision [kusilta] where the bloodletting instrument was inserted. When a woman came to him, he would have her dress in that garment, so that he would not see her exposed. And furthermore, he had a hidden place where he worked, where customers would place the coins [peshitei] that he would take as his fee. In this manner, one who had money would throw it there, while one who did not have money was not embarrassed.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאית ביה קרני כלומר אתרא לקרני – כרכינהו להני ביסתרקי למזבן ואמרי ליה כ״ע לישיימינהו מר. אמר להו הכי והכי שוו דבעי למיהב שווי׳ אילו בסתרקי להנהו זוגא דרבנן א״ל ההוא זוגא דרבנן חשדתינן דאתינן לוותך לישקלינהו מר לבסתרקי דלא בעינא להו. מסאני אוכמי׳ כנכרים ולא רמו חוטי. ציצית:
כי הוה עביד מילתא – כשהיה מקיז דם לבני אדם.
ודנשים לחודייהו – לצניעותא.
דאית ביה קרנא – וינטוש״א שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה.
ולא מכסיף – דלאחר שהכה לא הוה ידע מאן רמי (בכסילתיה) פשיטי להתם ומאן דלא רמי.
ושואלים: ומאי הוו עובדיה [ומה היו מעשיו] הגדולים של אבא אומנאדכי הוה עביד מילתא [שכאשר היה עושה דבר, הקזה] הוה מחית גברי [היה מכניס גברים] לחוד ונשי [ונשים] לחוד משום צניעות, ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא [והיה לו לבוש שהיה בו חתך כמקום הכנסת קרן הקזה]. כי הוות אתיא ליה איתתא, הוה [כאשר היתה באה אליו אשה, היה] מלביש לה בגד זה כי היכי דלא ניסתכל [כדי שלא יסתכל] בה, ואית ליה דוכתא דצניעא דשדי ביה פשיטי דשקיל [ויש לו במקום עבודתו מקום צנוע שאין אנשים רואים שבו משליכים, מניחים את הכסף שהוא נוטל] בשכר עבודתו, דאית ליה [מי שיש לו] כסף לשלם — שדי ביה [זורק בו], ומי דלית ליה [שאין לו] לא מיכסיף [אינו מתבייש], שאין רואים אם שילם עבור הטיפול או לא.
The Gemara asks: And what were these righteous deeds of Abba the Bloodletter? The Gemara explains that when he would perform a matter of bloodletting, he would bring in men separately from women, for reasons of modesty. And he had a special garment that had a slit in the place of the incision [kusilta] where the bloodletting instrument was inserted. When a woman came to him, he would have her dress in that garment, so that he would not see her exposed. And furthermore, he had a hidden place where he worked, where customers would place the coins [peshitei] that he would take as his fee. In this manner, one who had money would throw it there, while one who did not have money was not embarrassed.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כִּי הֲוָה אִתְרְמֵי לֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אַגְרָא מִינֵּיהּ לָא שָׁקֵיל וּבָתַר דְּקָאֵי יָהֵיב לֵיהּ פְּשִׁיטֵי וַאֲמַר לֵיהּ זִיל בריא נַפְשָׁךְ יוֹמָא חַד שַׁדַּר אַבָּיֵי זוּגָא דְרַבָּנַן לְמִיבְדְּקֵיהּ אוֹתְבִינְהוּ וְאֹכְלִינְהוּ וְאַשְׁקִינְהוּ וּמָךְ לְהוּ בִּיסְתַּרְקִי בְּלֵילְיָא

When a Torah scholar came to him for bloodletting, he would take no pay from him, and after the scholar arose, Abba would give him money and say to him: Go and purchase food with this money to heal yourself, as it is important to eat healthy food after bloodletting. One day, Abaye sent a pair of Sages to investigate the extent of Abba the Bloodletter’s righteousness. Abba the Bloodletter sat them down, and gave them food to eat, and gave them something to drink. And at night he spread out mats [bistarkei] for them to sleep on.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בסתרקי
בסתרקיא(תענית כא:) אכלינהו אשקינהו ומאיך ליה בסתרקי (בבא בתרא נח.) בגמרא אלו דברים שיש להם חזקה חביתא דאודרא לחד ברי אית לכו בוסתרקי (יבמות סג) זבין ולא תדויל והני מילי בוסתרקי אבל גלימא לא דלא איתרמי ליה פי׳ זבין ולא תדוויל מכור תשמישי ביתך ולא תהיה עני וה״מ בסתרקי שיכול לשהות עד דאיתרמי אחריני וזבין אבל גלימא לא ימכור משום דצריך לה תדיר וכי צריך דלמא לא מתרמיא ליה. פ״א זבין ולא תדויל קנה מצעות ולא תטוה ותארוג כמו דוולא בשוקא והני מילי בכלי מצע אבל בכלי מלבוש לא דלמא לא מתרמי ליה כמדתו. (סנהדרין צה) בענין סנחריב כי מטא ליה אשרו ליה ביסתרקי פירוש כרים וכסתות:
ערך סרק
סרקב(כלאים פרק ו) איזה הוא אילן סרק כל שאינו עושה פירות וכו׳ (בבא בתרא פו:) כל אילן סרק כנגד המשקולת. בוקי סריקי כבר פי׳ בערך בק (סנהדרין ע:) אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין אנשים רקים ופוחזים תרגומו גברין סריקין (תענית כא) סרקינהו לספטי ומלנהו עפרא:
א. [הויסראט, אלס טיש שטילין לייכטרען אנד אנדערע גערעט׳ שאפטין.]
ב. [לעער.]
בריא נפשך – תבריא עצמך.
למיבדקיה – לבדקו במעשיו.
ומך להו בסתרקי – קיפל תחתיהן תכשיטי צמר טפיד״ו בלע״ז לישן בהן.
כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן [כאשר היה מזדמן לו תלמיד חכם] להקיז לו, אגרא מיניה [שכר ממנו] לא שקיל [היה נוטל] כלל, ובתר דקאי [ולאחר שהיה קם] מההקזה, יהיב ליה פשיטי [היה נותן לו מטבעות] ואמר ליה היה אומר לו]: זיל בריא נפשך [לך הברא את עצמך] בכסף זה, שהרי צריך לאכול מאכלים מבריאים אחר ההקזה. יומא חד שדר [יום אחד שלח] אביי זוגא דרבנן למיבדקיה [זוג חכמים לבדוק אותו] עד כמה מגיעה צדקותו. אותבינהו ואכלינהו ואשקינהו ומך להו ביסתרקי בלילא [הושיבם אבא אומנא והאכילם והישקם ושטח להם שטיחים בלילה לישון עליהם].
When a Torah scholar came to him for bloodletting, he would take no pay from him, and after the scholar arose, Abba would give him money and say to him: Go and purchase food with this money to heal yourself, as it is important to eat healthy food after bloodletting. One day, Abaye sent a pair of Sages to investigate the extent of Abba the Bloodletter’s righteousness. Abba the Bloodletter sat them down, and gave them food to eat, and gave them something to drink. And at night he spread out mats [bistarkei] for them to sleep on.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית כא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית כא:, ר׳ חננאל תענית כא:, מיוחס לר׳ גרשום תענית כא:, הערוך על סדר הש"ס תענית כא:, מיוחס לרש"י תענית כא:, תוספות תענית כא:, ר׳ יהודה אלמדארי תענית כא: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי תענית כא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית כא:, מהרש"א חידושי הלכות תענית כא:, מהרש"א חידושי אגדות תענית כא:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית כא:, אסופת מאמרים תענית כא:

Taanit 21b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 21b, R. Chananel Taanit 21b, Attributed to R. Gershom Taanit 21b, Collected from HeArukh Taanit 21b, Attributed to Rashi Taanit 21b, Tosafot Taanit 21b, R. Yehuda Almadari Taanit 21b, Meiri Taanit 21b, Ritva Taanit 21b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 21b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 21b, Steinsaltz Commentary Taanit 21b, Collected Articles Taanit 21b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144