×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי בְּנֵי חֵילָא דְּמָחוֹזָא.
due to the fact that there are many soldiers in the city of Meḥoza, and if I let them all eat, they will take all the food I own.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית כא ע״א-ע״ב} גמ׳ תנו רבנן עיר קטנה1 המוציאה חמש מאות רגלי כגון כפר עמיקו ויצאו הימנה שלשה מתים לשלשה2 ימים [זה אחר זה]⁠3 הרי זה4 דבר ביום אחד או בארבעה5 ימים אין זה דבר. עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי כגון כפר עכו [ויצאו]⁠6 הימנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה7 דבר ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר8:
1. קטנה: חסר בכ״י נ.
2. לשלשה: כ״י קרפנטרץ: ״בשלשה״. בהתאם ללשון שבסיפא.
3. זה אחר זה: גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. כבמשנה.
4. הרי זה: גג: ״הוא״. כ״י נ, דפוסים: ״זהו״.
5. בארבעה: כ״י קרפנטרץ: ״בשני״.
6. ויצאו: כ״י א: ״ויצאה״.
7. הרי זה: כ״י נ: ״זהו״.
8. עיר גדולה המוציאה...דבר: חסר בכ״י קרפנטרץ, שמא מחמת הדומות.
משום דנפישי בני מחוזא – דאיכא עניי טפי וקא מיכלי קרנא.
דנפישי בני חילא כו׳. פי׳ רש״י דאיכא ענים טפי כו׳ ע״ש ולשון בני חילא לא משמע כן ומצינו דבני מחוזא עשירים הוו כדאמרינן ספ״ב דב״ק דקאמר התם דכבלי ושירי לבני מחוזא דבר מועט הוא ונראה לפרש דבני חילא הם חיל המלך כשישמעו שאומר כל מאן דצריך ליתי וליכול יבואו גם חיל המלך:
משום דנפישי בני חילא [שרבים אנשי הצבא] בעיר מחוזא ואם אתן לכולם לאכול יכלה ממוני.
due to the fact that there are many soldiers in the city of Meḥoza, and if I let them all eat, they will take all the food I own.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִילְפָא ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן הֲווֹ גָּרְסִי בְּאוֹרָיְיתָא דְּחִיקָא לְהוּ מִילְּתָא טוּבָא אָמְרִי נֵיקוּם וְנֵיזִיל וְנֶיעְבַּד עִיסְקָא וּנְקַיֵּים בְּנַפְשִׁין {דברים ט״ו:ד׳} אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן אֲזַלוּ אותבי תּוּתֵי גּוּדָּא רְעִיעָא הֲווֹ קָא כָּרְכִי רִיפְתָּא אֲתוֹ תְּרֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

§ The Gemara relates another story that involves an unstable wall. Ilfa and Rabbi Yoḥanan studied Torah together, and as a result they became very hard-pressed for money. They said: Let us get up and go and engage in commerce, and we will fulfill, with regard to ourselves, the verse: “Although there should be no needy among you” (Deuteronomy 15:4), as we will no longer be complete paupers. They went and sat under a dilapidated wall and were eating bread, when two ministering angels arrived.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילפא ור׳ יוחנן דחיק להו עלמא אמרי ניקום ונעביד עסקא עד דהדר אילפא מלך ר״י. אתא אלפא תלא נפשיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דחיקא להו – עניות.
כי לא יהיה בך אביון – בך בעצמך.
גמרא ניקום וניזיל ונעביד כו׳ אתו תרי מלאכי כו׳ פ״א היתה מטתו מונחת בבית רעוע בקשו כו׳ ומלונהו עפרא כי מטא להתם שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא בעא כו׳ בי יהודאי אמר גם זו לטובה כו׳ דשקלי מהכא אמטי להתם סתרו כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה כי לא יהיה בך אביון בך בעצמך ובד״ה האומר תנו כו׳ מי שמת והניח כו׳ להוצאה בשבוע וראוין כו׳ כצ״ל:
ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך וגו׳. ע״פ מ״ש פרק אלו מציאות אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת שנאמר אפס כי לא יהיה וגו׳ ופרש״י שם הזהר עצמך שלא תבא לידי עניות ומאפס דריש ליה התם. ולבסוף שאמר ר״י ואקיים בי כי לא יחדל וגו׳. כדי לעסוק בתורה אמר כן וכמ״ש מ״ה שמניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה:
אתו מלאכי השרת כו׳. והיינו שני כתות מלאכי השרת המיימינים והמשמאילים כמ״ש בכמה מקומות שני מ״ה המלוין לו לאדם אחד טוב מצד המיימינים ואחד רע מצד המשמאילים ולזה האחד מלאך רע כשישבו אילפא ור״י תחת גודא רעוע הזכיר עונותם:
א ועוד סיפור הקשור בכותל רעוע, אילפא ור׳ יוחנן הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה] יחד, דחיקא להו מילתא טובא [נדחק להם הדבר מאוד] שהיו עניים גדולים ונזקקים מאוד בפרנסתם, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [אמרו: הבה נעמוד, נלך ונעשה איזה שהוא עסק] ונקיים בנפשין [בעצמנו] מה שנאמר: ״אפס כי לא יהיה בך אביון״ (דברים טו, ד), ומוטב שלא ניעשה אנו אביונים גמורים. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא [הלכו ישבו תחת כותל רעוע], הוו קא כרכי ריפתא [והיו אוכלים פת], אתו תרי [באו שני] מלאכי השרת
§ The Gemara relates another story that involves an unstable wall. Ilfa and Rabbi Yoḥanan studied Torah together, and as a result they became very hard-pressed for money. They said: Let us get up and go and engage in commerce, and we will fulfill, with regard to ourselves, the verse: “Although there should be no needy among you” (Deuteronomy 15:4), as we will no longer be complete paupers. They went and sat under a dilapidated wall and were eating bread, when two ministering angels arrived.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שַׁמְעֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ נִישְׁדֵּי עֲלַיְיהוּ הַאי גּוּדָּא וְנִקְטְלִינְהוּ שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ שַׁבְקִינְהוּ דְּאִיכָּא בְּהוּ חַד דְּקָיְימָא לֵיהּ שַׁעְתָּא רַבִּי יוֹחָנָן שְׁמַע אִילְפָא לָא שְׁמַע אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְאִילְפָא שָׁמַע מָר מִידֵּי אֲמַר לֵיהּ לָא אֲמַר מִדִּשְׁמַעִי אֲנָא וְאִילְפָא לָא שְׁמַע ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְדִידִי קָיְימָא לִי שַׁעְתָּא.

Rabbi Yoḥanan heard that one angel said to the other: Let us knock this wall down upon them and kill them, as they abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The other angel said to him: Leave them, as there is one of them whose time of achievement stands before him, i.e., his time has yet to come. Rabbi Yoḥanan heard all this, but Ilfa did not hear the angels’ conversation. Rabbi Yoḥanan said to Ilfa: Did the Master hear anything? Ilfa said to him: No. Rabbi Yoḥanan said to himself: Since I heard the angels and Ilfa did not hear, I can learn from this that it is I whose time of achievement stands before me.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיי העולם הבא – תורה.
חיי שעה – עולם הזה זה סחורה.
קיימא ליה שעתא – עתיד להתגדל ואין זמנו למות.
שמע מינה – מדאנא שמעתיה איהדר איזיל לתורתי.
קיימא ליה שעתא. כלומ׳ שעתיד להיות נשיא.
שמניחים חיי עולם כו׳. ואידך א״ל כו׳ חד דקיימא ליה שעתא ר״ל דקיימא ליה שעתא בחיי עולם שיהיה ראש ישיבה בתורה:
שמעיה [שמע] ר׳ יוחנן שאמר חד לחבריה [אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו [הבה נשליך עליהם כותל זה ונהרגם] לפי שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה [ליה] אידך [המלאך האחר]: שבקינהו [הנח להם], משום דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא [שיש ביניהם אחד שהשעה עומדת לו] ויבוא להצלחה רבה. ר׳ יוחנן שמע כל זה אילפא לא שמע. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לאילפא: האם שמע מר מידי [אדוני דבר]? אמר ליה [לו]: לא. אמר ר׳ יוחנן בלבו מדשמעי אנא [מכיון שאני שמעתי] ואילפא לא שמע, שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא [מכאן שלי עומדת השעה].
Rabbi Yoḥanan heard that one angel said to the other: Let us knock this wall down upon them and kill them, as they abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The other angel said to him: Leave them, as there is one of them whose time of achievement stands before him, i.e., his time has yet to come. Rabbi Yoḥanan heard all this, but Ilfa did not hear the angels’ conversation. Rabbi Yoḥanan said to Ilfa: Did the Master hear anything? Ilfa said to him: No. Rabbi Yoḥanan said to himself: Since I heard the angels and Ilfa did not hear, I can learn from this that it is I whose time of achievement stands before me.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אֶיהֱדַר וְאוֹקֵי בְּנַפְשַׁאי {דברים ט״ו:י״א} כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הֲדַר אִילְפָא לָא הֲדַר עַד דַּאֲתָא אִילְפָא מָלֵיךְ רַבִּי יוֹחָנָן.

Rabbi Yoḥanan said to Ilfa: I will return home and fulfill with regard to myself the contrary verse: “For the poor shall never cease out of the land” (Deuteronomy 15:11). Rabbi Yoḥanan returned to the study hall, and Ilfa did not return, but went to engage in business instead. By the time that Ilfa came back from his business travels, Rabbi Yoḥanan had been appointed head of the academy, and his financial situation had improved.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד דאתא אילפא – ממקום שהלך שם לסחורה.
מלך רבי יוחנן – מינוהו ראש ישיבה עליהן מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו כדאמרינן לגבי כהן גדול בסיפרא וביומא (דף יח.) והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו.
אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לאילפא: איהדר [אחזור] אני הביתה, ואוקי בנפשאי [ואקיים בעצמי] מה שנאמר: ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״ (דברים טו, יא). ר׳ יוחנן הדר [חזר] לבית המדרש, אילפא לא הדר [חזר] והלך למרחקים לעסקים, עד דאתא [שבא] אילפא ממסעותיו מליך [מלך], כלומר, נעשה ר׳ יוחנן התמנה לראש ישיבה, ומתוך כך גם השתנה מצבו הכלכלי לטובה.
Rabbi Yoḥanan said to Ilfa: I will return home and fulfill with regard to myself the contrary verse: “For the poor shall never cease out of the land” (Deuteronomy 15:11). Rabbi Yoḥanan returned to the study hall, and Ilfa did not return, but went to engage in business instead. By the time that Ilfa came back from his business travels, Rabbi Yoḥanan had been appointed head of the academy, and his financial situation had improved.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמְרוּ לוֹ אִי אִתִּיב מָר וְגָרֵיס לָא הֲוָה מָלֵיךְ מָר אֲזַל תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּאַסְקַרְיָא דִסְפִינְתָּא אֲמַר אִי אִיכָּא דְּשָׁאֵיל לִי בְּמַתְנִיתָא דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְלָא פשטינא לֵיהּ ממתני׳מִמַּתְנִיתִין נָפֵילְנָא מֵאַסְקַרְיָא דִסְפִינְתָּא וְטָבַעְנָא.

His colleagues said to Ilfa: If the Master had sat and studied, instead of going off to his business ventures, wouldn’t the Master have been appointed head of the academy? Ilfa went and suspended himself from the mast [askariya] of a ship, saying: If there is anyone who can ask me a question concerning a baraita of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Oshaya, and I do not resolve his problem from a mishna, I will fall from the mast of this ship and be drowned. Ilfa sought to demonstrate that despite the time he had spent in business, he still retained his extensive Torah knowledge.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אי איכא דשאיל לי מתנייתא מדבי ר׳ חייא ודבי ר׳ אושעיא ולא פשטנא ליה ממתני׳. כלומר כל מה שיש במשניות החיצונות עיקר שלהן במשנתנו ואין כל חכם יודעו לפיכך אני גדול מר״י. ולמה זכה לישב בראש ולא זכיתי אני ושאליה ההוא סבא הא דתניא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באסקריא דספינתא: משט:
ערך אסקריא
אסקריאאתלא נפשיה באסקריאה (תענית כא.) (בבא מציעא סט) בגמ׳ דשמין פרה. ספינה נעשות לה אסקריא. בית הבנוי בספינה ובאסקריא בכל הבתים פרק י״ב (בנגעים פרק ז). ס״א בספינה ובאסדא (נזיר נה.) בקרון ובספינה ובאיסקריאה (בבא בתרא עג.) תורן אסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך (א״ב: אסקדיא באות דל״ת אסכדיא פי׳ רפסודות אבל אסקריא באות רי״ש הוא תורן):
א. [זעגל בום פון דער שיף.]
אמרו לו – אנשי המקום לאילפא.
אי אתיב מר וגריס – אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך כמו שעשינו לר׳ יוחנן דאילפא הוי גמיר טפי מר׳ יוחנן.
תלא נפשיה באסקריא – כלונס עץ ארוך תקוע בלב הספינה שמניחין עליה מכסה וילו״ן בלע״ז.
דשאיל לי כו׳ – כלומר אף על גב דעבדי עיסקא גריסנא אנא טפי מיניה.
דבי ר׳ חייא ודבי ר׳ אושעיא – דהוו מסדרי מתניתא על פי רבינו הקדוש שהיה רבם.
ולא פשיטנא ליה ממתני׳ – דאשכחנא משנה כוותיה דההיא ברייתא.
אי יתיב מר וגריס. כלומר, אם לא היית הולך בסחורה, אלא היית יושב ועוסק בתורה (אי לא) [אזי] היית נשיא, כשם שעשה ר׳ יוחנן.
ולא פ⁠[ש]⁠יטנא ליה ממתני׳ טבענא. כלומ׳ אע״ג דלא הואי הכא לא אפסדית כלום מתלמודי.
אמרו ליה לאילפא אי יתיב מר לא הוה מלך מר – פי׳ כלומר לא היית מולך לראש ישיבה וי״מ בניחותא דמר קאי אר׳ יוחנן כלומר אי יתיב מר לא הוה מליך ר׳ יוחנן.
תלא נפשיה באסקריא דספינתא כו׳. ע״פ מ״ש במסכת עירובין לא מעבר לים היא לא בסחרנים היא ולזה רמז להם גם שהייתי סוחר לא שכחתי גירסתי:
אמרו לו לאילפא: אי אתיב מר וגריס [אם היה אדוני יושב ולומד] ולא הולך לעסקים, לא הוה מליך מר [היה מולך אדוני, ר׳ יוחנן] שלא היה נעשה ראש ישיבה. אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא [הלך ותלה עצמו בתורן של ספינה] אמר בלשון זו: אי איכא דשאיל לי במתניתא [אם יש אדם שישאל אותי בברייתא של] ר׳ חייא ור׳ אושעיא ולא פשטינא לה ממתניתין [אפתור לו את הבעיה מתוך משנתנו], נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא [נופל אני מתורן הספינה וטובע], שרצה להראות שגדול כוחו בתורה גם עכשיו, ולא בשל הפסקת לימודו לא עלה לגדולה.
His colleagues said to Ilfa: If the Master had sat and studied, instead of going off to his business ventures, wouldn’t the Master have been appointed head of the academy? Ilfa went and suspended himself from the mast [askariya] of a ship, saying: If there is anyone who can ask me a question concerning a baraita of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Oshaya, and I do not resolve his problem from a mishna, I will fall from the mast of this ship and be drowned. Ilfa sought to demonstrate that despite the time he had spent in business, he still retained his extensive Torah knowledge.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲתָא הָהוּא סָבָא תְּנָא לֵיהּ הָאוֹמֵר תְּנוּ שֶׁקֶל לְבָנַיי בְּשַׁבָּת וְהֵן רְאוּיִין לָתֵת לָהֶם סֶלַע נוֹתְנִין לָהֶם סֶלַע וְאִם אָמַר אַל תִּתְּנוּ לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל.

A certain old man came and taught a baraita before him: If there is a man who, upon his deathbed, says in his will: Give a shekel to my sons every week, but this is a situation where, based on their needs, they are fit for the court to give them a sela, i.e., double the amount, they give them a sela. When the dying man mentioned a shekel, he presumably meant that they should be given a sum in accordance with their actual requirements, not that specific amount. But if he said: Give them only a shekel, the court gives them only a shekel and no more.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר תנו לבניי שקל בשבת וצוה ומת וראויין לתת להן סלע. כי השקל הוא חצי סלע. אם אינו מספיק להן נותן להן סלע.
אם אמר בלשון הזה אל תתנו להן אלא שקל אף על פי שאינו מספיק להן אינו נותן להן אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהן כו׳. שמעינן מינה דאין אדם רשאי לשנות מדברי המת. ופשט אילפא הא מתניתא אליבא דר׳ מאיר היא ששנינו במשנתנו בכתובות בפרק מציאת האשה המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר׳ מאיר. ואוקימנא התם טעמא דר׳ מאיר משום דמצוה לקיים דברי המת ואין לשנות מדבריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נותנין להם סלע דאזלינן בתר אומדין דעתי׳ דלהכי אמר שקל אם אפשר להם לצמצם אבל אם אי אפשר להם נותנין להם סלע1 כיון שאמר תנו אין נותנים להם אלא שקל דאזלינן בתר אומדין דעתיה דכיון דבעי דלירשו אחרים ודאי הוה ליה צר עין על בניו א״ל הא מני ר״מ דמתניתין:
1. צ״ל ואם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנין להם וכו׳.
תנא ליה – שנה לפניו כלומר בעא מיניה.
האומר תנו שקל לבניי – מי שמת והניח ממונו ביד איש נאמן ואמר תנו שקל חצי סלע לבניי להוצאה בשבוע.
וראויין לתת להן סלע – שיש לו בנים הרבה ואין מסתפקין לשבת בפחות מסלע.
נותנין להם סלע – דאי הוה בדעתיה דלא למיתן להו אלא שקל היה מצוה אל תתנו להן אלא שקל והאי דקאמר תנו להן שקל ולא אמר תנו סלע משום דבעי לזרוזינהו כדאמרן בכתובות (דף ע.) כדי לזרזן במשא ובמתן כדי שיטרחו וילמדו דרך ארץ וירויחו.
נותנין להן סלע. דהאי דאמ׳ תנו להן שקל משום דסבר דסגיא להו בשקל.
אל תתנו להן אלא שקל. משמ׳ אע״ג דצריכי טפי אין נותנין להן [אלא שקל].
מי שמנה אפוטרופוס וצוה להם תנו שקל לבני בשבת והם ראויים לתת להם סלע ר״ל שאין מסתפקים בשקל נותנים להם סלע שלא כיון אלא לזרזם ומן הסתם אין כוונתו לדחקם במזונות אפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל שהיה לנו לומר הואיל ובלשון מניעה דבר קפידא היתה ואין נותנים להם אלא שקל ומה שחסר להם ממזונותיהם משתכרים בו מצד אחר או מפילים אותם על הצבור ואע״פ שאמרו לאו כל הימנו להעשיר את בניו ולהפיל עצמו על הצבור שמא לא אמרוה אלא כשמצמצם על עצמו אינו כן אלא אף בלשון מניעה לא כיון אלא לזרזם ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם הואיל והעמיד יורשים אחריהם אפילו אמר תנו אין נותנים להם אלא שקל ושמא תאמר והרי אמרו נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי לירשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ובזו הרי בניו ראויים לירשו ואין לאחרים אחריהם כלום תירצוה רבים בשאמר נכסי לך שהוא לשון מספק אם ירושה אם מתנה ואצל יורש נדון בלשון ירושה ואצל אחר נדון בלשון מתנה אבל בכאן שהוא לשון מתנה לגמרי אף ליורש יש לה הפסק ומ״מ גדולי הפוסקים כתבו בהלכותיהם שאף לשון מתנה ליורש אין לה הפסק ושמא נאמר לדעתם דוקא כשנותן את הנכסים מעקרם לראשון ואחריו לפלוני אבל בזו שמעקרא לא נתן עקר הנכסים ליורש ר״ל שלא הרשהו בהם אלא לשקל בשבת הרי מה שנתן לזה לא נתן לזה ויש לשני אחריו של זה כמצות המת וגדולי המפרשים תירצו שלא נאמרה אלא כשהניח הכל ביד היורש ובדקאמר נכסי לך אבל זה שהניחו ביד שליש לא וגדולי המחברים פירשוה בשאמר בפירוש לא משום ירושה אני נותן להם אלא שאחריהם יהיו לפלוני ודברים אלו אין זה מקומם וכבר ביארנום בכדי היכולת בבתרא פרק נחלה בסוגיית המשנה החמשית:
מסופר: אתא ההוא סבא [בא זקן אחד] תנא ליה [ושנה לו] ברייתא זו: אדם העומד למות האומר בצוואתו: תנו שקל לבני בשבת (בכל שבוע), והן ראויין לפי צורכיהם לתת להם סלע (ארבעה דינרים) — נותנים להם סלע ששקל שאמר לא היה אלא הערכתו, ולא התכוון דווקא לסכום זה. ואם אמר: אל תתנו להם אלא שקל — אין נותנין להם אלא שקל ולא יותר.
A certain old man came and taught a baraita before him: If there is a man who, upon his deathbed, says in his will: Give a shekel to my sons every week, but this is a situation where, based on their needs, they are fit for the court to give them a sela, i.e., double the amount, they give them a sela. When the dying man mentioned a shekel, he presumably meant that they should be given a sum in accordance with their actual requirements, not that specific amount. But if he said: Give them only a shekel, the court gives them only a shekel and no more.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אאִם אָמַר מֵתוּ יִרְשׁוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם בֵּין שֶׁאָמַר תְּנוּ בֵּין שֶׁאָמַר אַל תִּתְּנוּ אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל א״לאֲמַר לֵיהּ הָא מַנִּי ר״מרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר במִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת.

The baraita further states that if one said: If my sons die, others should inherit their portion in their stead, regardless of whether he said: Give them a shekel, or whether he said: Give them only a shekel, then the court gives his sons only a shekel per week, as their father clearly stated that he wishes to give his sons only a specific stipend and that he intends to leave the bulk of his property to others. Ilfa said to the old man: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: It is a mitzva to fulfill the statement of the dead. This entire baraita can be explained based on a principle that appears in a mishna: In all cases, one should try to execute the wishes of the deceased.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם מתו ירשו אחרים תחתיהן – אע״ג דאמר תנו שקל ולא אמר אל תתנו אלא שקל גלי בדעתיה דלא בעי למיתב להו אלא שקל בשבת כי היכי דאי מתו ירשו אחרים תחתיהן.
אמר ליה – אילפא.
הא מני – דקתני אע״ג דלא ספקי בבציר מסלע לא יהבינן להו אלא שקל ר״מ היא דאמר במסכת כתובות במתני׳ (דף סט:) מצוה לקיים דברי המת דאי לאו מצוה מן הדין נותנין להן כל הראוי להן שהרי כל הממון שלהן הוא ואין בו לאותן אחרים כלום אלא לאחר מיתתן אם יש מותר יש להן ואם לאו לא יטלו ומתוך שרוצין אנו לקיים דבריו שירשו אחרים תחתיהם אנו מקמצין את הממון כדי שיהא שם מותר.
וכן מה שאמרו מצוה לקיים דברי המת הלכה היא וצריך שתדע שמצוה גמורה היא וכופים עליה בב״ד בין שהיה שכיב מרע ומת בין שהיה בריא ומת אלא שיש קצת תנאים ויתבאר ענינם במסכת גיטין בפרק א׳ בע״ה:
אם אמר: אם מתו בניי ירשו אחרים תחתיהם — הרי אז בין שאמר ״תנו״ ובין שאמר ״אל תתנו״ שאפילו אמר שקל ולא אמר שקל בלבד — אין נותנין להם אלא שקל ולא יותר, משום שאז ברור שהאב התכוון לתת לבניו רק קיצבה מסויימת בלבד ולא יותר מזה, שהרי רוצה להוריש יתרת הממון לאחרים, ושאל הזקן את אילפא מה המקור במשנה להלכה זו שבברייתא, אמר ליה [לו] אילפא: הא מני [זו כשיטת מי], כשיטת ר׳ מאיר היא, שאמר: מצוה לקיים דברי המת. ודבר זה מפורש במשנה. ולפי שיטה זו מתפרשת הברייתא היטב, שאנו הולכים בכל מקרה אחרי כוונתו של הנפטר.
The baraita further states that if one said: If my sons die, others should inherit their portion in their stead, regardless of whether he said: Give them a shekel, or whether he said: Give them only a shekel, then the court gives his sons only a shekel per week, as their father clearly stated that he wishes to give his sons only a specific stipend and that he intends to leave the bulk of his property to others. Ilfa said to the old man: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: It is a mitzva to fulfill the statement of the dead. This entire baraita can be explained based on a principle that appears in a mishna: In all cases, one should try to execute the wishes of the deceased.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרוּ עָלָיו עַל נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ שֶׁהָיָה סוֹמֵא מִשְׁתֵּי עֵינָיו גִּידֵּם מִשְׁתֵּי יָדָיו קִיטֵּעַ מִשְׁתֵּי רַגְלָיו וְכׇל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין וְהָיָה מוּטָּל בְּבַיִת רָעוּעַ וְרַגְלֵי מִטָּתוֹ מוּנָּחִין בִּסְפָלִין שֶׁל מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עָלָיו נְמָלִים פַּעַם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תַּלְמִידָיו לְפַנּוֹת מִטָּתוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ לְפַנּוֹת אֶת הַכֵּלִים אָמַר לָהֶם בָּנַיי פַּנּוּ אֶת הַכֵּלִים ואח״כוְאַחַר כָּךְ פַּנּוּ אֶת מִטָּתִי שֶׁמּוּבְטָח לָכֶם כל זְמַן שֶׁאֲנִי בַּבַּיִת אֵין הַבַּיִת נוֹפֵל פִּינּוּ אֶת הַכֵּלִים וְאַחַר כָּךְ פִּינּוּ אֶת מִטָּתוֹ וְנָפַל הַבַּיִת.

§ The Gemara relates another story about a rundown building. They said about Naḥum of Gam Zu that he was blind in both eyes, both his arms were amputated, both his legs were amputated, and his entire body was covered in boils. And he was lying in a dilapidated house, and legs of his bed were placed in buckets of water so that ants should not climb onto him, as he was unable to keep them off in any other manner. Once his students sought to remove his bed from the house and afterward remove his other vessels. He said to them: My sons, remove the vessels first, and afterward remove my bed, as I can guarantee you that as long as I am in the house, the house will not fall. Indeed they removed the vessels and afterward they removed his bed, and immediately the house collapsed.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו עליו על נחום איש גם זו. שם מקום הוא ראיה על אמתת הדבר בדברי הימים (ב׳ כ״ח) הוא שנקרא לשם שם אחת העיירות גמזו והוא האמת ירושלמי א״ר יוסי בר אבין בזכות ג׳ דברים גשמים יורדים. בזכות הארץ. ובזכות החסד ובזכות יסורין וכולן בפסוק אחד נאמרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גדם
גדםא(תענית כא.) מה גדם בשתי ידיו. (סנהדרין כא) עדים גדמין:
ערך גמזו
גמזוב(תענית כא.) נחום איש גם זו י״מ שם מקום ואמר בדברי הימים יש שם אחת מן העיירים גמזו שמה:
א. [פערשטיממעלט.]
ב. [איין שטאדט אין פערסיע.]
והיה מטתו מונחת כו׳ – רגלי המטה מונחין בספלים מלאים מים שלא יעלו אליו נמלים דרך רגלי המטה מפני שהיה גידם ואם היו עולים אינו יכול ליטלם בידיו ולזורקן.
א״ל בני פנו הכלים כו׳ שמובטח כו׳. ולא היה הוא חש להא דרב אדא דלעיל דשמא אין עושין לו נס כו׳ דהיינו משום שמא יגרום החטא כמ״ש לעיל אבל נחום הוה מחשיב עצמו לצדיק גמור כדקאמרו וכי מאחר שצדיק גמור כו׳ א״ל כן ע״פ מ״ש במסכת ברכות צדיק ורע לו היינו צדיק שאינו גמור צדיק וטוב לו היינו צדיק גמור וכיון שאתה צדיק גמור למה עלתה לך רע כ״כ. והשיב בני אני גרמתי כו׳. דודאי גם משום זה שאמרתי לו המתן כו׳ לא הייתי חייב לעונש כ״כ דמי ידעתי שימות בזמן מועט כ״כ אבל אני בעצמי גרמתי לי לקבל עונש כזה עלי דכן דרך הצדיקים לקבל עליהן יסורין בעולם הזה שיהיה שכרן משלם לעוה״ב. ואמרו ליה אוי לנו שראינוך בכך כו׳. ע״פ מ״ש במס׳ מ״ק א״כ בלחים מה יעשו יבשים אם כך עונש בא לך על עבירה קלה אוי לנו על עונותינו הרבים. וא״ל אוי לי אם לא ראיתוני. ר״ל אם לא הייתי מקבל עונשי בעוה״ז:
גם זו לטובה כו׳. כה״ג אמרי׳ פרק הרואה דלעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעבדין מן שמיא לטב הוא ומייתי ליה התם מקראי ור״ל גם זה שנראה בעיני אדם לרעה הוא בא אפשר דמן שמים עבדין ליה לטב והתם מייתי עובדא דר׳ עקיבא בהכי וע״ש בחידושי׳ שם ובפרק חלק:
ב ומעשה אחר בבית רעוע: אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו, וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע, ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים, שכיון שהיה מוכה שחין וידיו ורגליו קטועות לא יכול היה לגרש את הנמלים מגופו. פעם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע], ובקשו תלמידיו לפנות את מטתו, ואחר כך לפנות משם את הכלים שבבית. אמר להם: בניי, מייעץ אני לכם פנו את הכלים, ואחר כך פנו את מטתי, שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית — אין הבית נופל. וכך עשו, פינו את הכלים ואחר כך פנו את מטתו, ונפל הבית מיד.
§ The Gemara relates another story about a rundown building. They said about Naḥum of Gam Zu that he was blind in both eyes, both his arms were amputated, both his legs were amputated, and his entire body was covered in boils. And he was lying in a dilapidated house, and legs of his bed were placed in buckets of water so that ants should not climb onto him, as he was unable to keep them off in any other manner. Once his students sought to remove his bed from the house and afterward remove his other vessels. He said to them: My sons, remove the vessels first, and afterward remove my bed, as I can guarantee you that as long as I am in the house, the house will not fall. Indeed they removed the vessels and afterward they removed his bed, and immediately the house collapsed.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי וְכִי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר אַתָּה לָמָה עָלְתָה לְךָ כָּךְ אָמַר לָהֶם בָּנַיי אֲנִי גָּרַמְתִּי לְעַצְמִי שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית חָמִי וְהָיָה עִמִּי מַשּׂוֹי ג׳שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד לִי בַּדֶּרֶךְ וְאָמַר לִי רַבִּי פַּרְנְסֵנִי אָמַרְתִּי לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶפְרוֹק מִן הַחֲמוֹר לֹא הִסְפַּקְתִּי לִפְרוֹק מִן הַחֲמוֹר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ.

His students said to him: Rabbi, since you are evidently a wholly righteous man, as we have just seen that as long as you were in your house it did not fall, why has this suffering befallen you? He said to them: My sons, I brought it upon myself. Naḥum of Gam Zu related to them the following: As once I was traveling along the road to my father-in-law’s house, and I had with me a load distributed among three donkeys, one of food, one of drink, and one of delicacies. A poor person came and stood before me in the road, saying: My rabbi, sustain me. I said to him: Wait until I unload the donkey, after which I will give you something to eat. However, I had not managed to unload the donkey before his soul left his body.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו תלמידיו: רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה, שהרי ראינו שכל זמן שאתה בבית אין הבית נופל, למה עלתה לך כך ביסורים גדולים אלה? אמר להם: בניי, אני גרמתי זאת לעצמי. וכך היה המעשה: שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והיה עמי משוי (משא) טעון על שלשה חמורים, אחד היה טעון של מאכל, ואחד של משתה, ואחד של מיני מגדים (ממתקים). בא עני אחד ועמד לי בדרך, ואמר לי: רבי, פרנסני. אמרתי לו: המתן עד שאפרוק מן החמור וכשאפרוק מן החמור אתן לך. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו ברעב.
His students said to him: Rabbi, since you are evidently a wholly righteous man, as we have just seen that as long as you were in your house it did not fall, why has this suffering befallen you? He said to them: My sons, I brought it upon myself. Naḥum of Gam Zu related to them the following: As once I was traveling along the road to my father-in-law’s house, and I had with me a load distributed among three donkeys, one of food, one of drink, and one of delicacies. A poor person came and stood before me in the road, saying: My rabbi, sustain me. I said to him: Wait until I unload the donkey, after which I will give you something to eat. However, I had not managed to unload the donkey before his soul left his body.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָלַכְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנָיו וְאָמַרְתִּי עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל עֵינֶיךָ יִסּוֹמוּ יָדַיי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל יָדֶיךָ יִתְגַּדְּמוּ רגליי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל רַגְלֶיךָ יִתְקַטְּעוּ וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי עַד שֶׁאָמַרְתִּי כׇּל גּוּפִי יְהֵא מָלֵא שְׁחִין אָמְרוּ לוֹ אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְּכָךְ אָמַר לָהֶם אוֹי לִי אִם לֹא רְאִיתוּנִי בְּכָךְ.

I went and fell upon his face and said: May my eyes, which had no compassion on your eyes, be blinded; may my hands, which had no compassion on your hands, be amputated; may my legs, which had no compassion on your legs, be amputated. And my mind did not rest until I said: May my whole body be covered in boils. Naḥum of Gam Zu prayed that his suffering might atone for his failure. His students said to him: Even so, woe to us that we have seen you in this state. He said to them: Woe is me if you had not seen me in this state, as this suffering atones for me.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מונחת על ארבעה ספלים שלא יעלו עליו הרחש:
הלכתי ונפלתי על פניו, ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך — יסומו (יתעוורו), ידיי שלא חסו על ידיך — יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך — יתקטעו, ולא נתקררה (שקטה) דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין ונמצא שהוא התפלל על עצמו שיתמרק ביסורים אלה. אמרו לו התלמידים: אף על פי כן, אוי לנו שראינוך בכך, וביסורים אלה! אמר להם: אוי לי אם לא ראיתוני בכך, ששמח אני ביסורים אלה שהם מכפרים על עווני.
I went and fell upon his face and said: May my eyes, which had no compassion on your eyes, be blinded; may my hands, which had no compassion on your hands, be amputated; may my legs, which had no compassion on your legs, be amputated. And my mind did not rest until I said: May my whole body be covered in boils. Naḥum of Gam Zu prayed that his suffering might atone for his failure. His students said to him: Even so, woe to us that we have seen you in this state. He said to them: Woe is me if you had not seen me in this state, as this suffering atones for me.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ דְּכׇל מִילְּתָא דַּהֲוָה סָלְקָא לֵיהּ אֲמַר גַּם זוֹ לְטוֹבָה זִימְנָא חֲדָא בְּעוֹ לְשַׁדּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹרוֹן לְבֵי קֵיסָר אָמְרוּ מַאן יֵיזִיל יֵיזִיל נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ דִּמְלוּמָּד בְּנִיסִּין הוּא שַׁדַּרוּ בִּידֵיהּ מְלֵא סִיפְטָא דַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת אֲזַל בָּת בְּהָהוּא דִּירָה בְּלֵילְיָא קָמוּ הָנָךְ דָּיוֹרָאֵי וְשַׁקְלִינְהוּ לְסִיפְטֵיהּ וּמְלוֹנְהוּ עַפְרָא.

The Gemara inquires: And why did they call him Naḥum of Gam Zu? The reason is that with regard to any matter that occurred to him, he would say: This too is for the good [gam zu letova]. Once, the Jews wished to send a gift [doron] to the house of the emperor. They said: Who should go and present this gift? Let Naḥum of Gam Zu go, as he is accustomed to miracles. They sent with him a chest [sifta] full of jewels and pearls, and he went and spent the night in a certain inn. During the night, these residents of the inn arose and took all of the precious jewels and pearls from the chest, and filled it with earth. The next day, when he saw what had happened, Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דסלקי ליה – כל המאורע לו אפילו רעה.
בת בההיא דיורא – לן לילה אחת באותו המלון.
לסיפטיה – ארגז שלו.
ומסבירים: ואמאי קרו ליה [ולמה קראו לו] נחום איש גם זו — דכל מילתא דהוה סלקא ליה [שכל דבר שהיה מגיע, מזדמן לו] אמר: גם זו לטובה, לכן קראו לו ״איש גם זו״. ומספרים: זימנא חדא בעו לשדורי [פעם אחת רצו לשלוח] ישראל דורון (מתנה) לבי [לבית] הקיסר, אמרו: מאן ייזיל [מי ילך]; ייזיל [ילך] נחום איש גם זו, שמלומד בניסין הוא. שדרו בידיה [שלחו בידו] מלא סיפטא [תיבה] אבנים טובות ומרגליות, אזל בת בההוא דירא [הלך ולן בדירה אחת], בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לספטיה ומלונהו עפרא [בלילה קמו אותם הדיירים שגרו שם לקחו את התיבה הוציאו את כל המרגליות משם ומילאו אותה בעפר].
The Gemara inquires: And why did they call him Naḥum of Gam Zu? The reason is that with regard to any matter that occurred to him, he would say: This too is for the good [gam zu letova]. Once, the Jews wished to send a gift [doron] to the house of the emperor. They said: Who should go and present this gift? Let Naḥum of Gam Zu go, as he is accustomed to miracles. They sent with him a chest [sifta] full of jewels and pearls, and he went and spent the night in a certain inn. During the night, these residents of the inn arose and took all of the precious jewels and pearls from the chest, and filled it with earth. The next day, when he saw what had happened, Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) (למחר כי חזנהו אמר גם זו לטובה) כי מטא הָתָם [שְׁרִינְהוּ לסיפטא חֲזָנְהוּ דִּמְלוּ עַפְרָא] בְּעָא מַלְכָּא לְמִקְטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ אֲמַר קָא מְחַיְּיכוּ בִּי יְהוּדָאֵי [אֲמַר גַּם זוֹ לְטוֹבָה] אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִדְּמִי לֵיהּ כְּחַד מִינַּיְיהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא הָא עַפְרָא מֵעַפְרָא דְּאַבְרָהָם אֲבוּהוֹן הוּא דְּכִי הֲוָה שָׁדֵי עַפְרָא הָווּ סייפיה גִּילֵי הָווּ גִּירֵי דִּכְתִיב {ישעיהו מ״א:ב׳} יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ.

When he arrived there, at the ruler’s palace, they opened the chest and saw that it was filled with earth. The king wished to put all the Jewish emissaries to death. He said: The Jews are mocking me. Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good. Elijah the Prophet came and appeared before the ruler as one of his ministers. He said to the ruler: Perhaps this earth is from the earth of their father Abraham. As when he threw earth, it turned into swords, and when he threw stubble, it turned into arrows, as it is written in a prophecy that the Sages interpreted this verse as a reference to Abraham: “His sword makes them as the dust, his bow as the driven stubble” (Isaiah 41:2).
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכולהו – שונאיהן של ישראל.
כחד מינייהו – כאחד משרי קיסר.
מעפרא דאברהם הוא – כשנלחם עם המלכים.
גילי – קשין.
למחר כי חזנהו [כאשר ראה זאת] אמר: גם זו לטובה. כי מטא התם [כאשר הגיע לשם] לבית הקיסר שרינהו לסיפטא [פתחו את התיבה] חזנהו דמלו עפרא [וראו אותה שמלאה עפר]. בעא מלכא למקטלינהו לכולהו [רצה המלך להרוג את כולם] את כל שליחי ישראל על שביזו אותו, והביאו לו עפר. אמר המלך: קא מחייכו [צוחקים] בי יהודאי [היהודים]! אמר נחום: גם זו לטובה. אתא [בא] אליהו הנביא, אדמי ליה כחד מינייהו [ונדמה לו למלך כאחד מהם] מן השרים, אמר ליה [לו]: דלמא הא עפרא מעפרא [שמא עפר זה הוא מאותו עפר] של אברהם אבוהון [אביהם] הוא, דכי הוה שרי עפרא הוו סייפיה [שכאשר היה זורק עפר היה נעשה חרבות] וכשהיה זורק גילי [קש] הוו גירי [היו נעשים חיצים] וכדכתיב [כפי שנאמר] בנבואה שדרשוה חכמים באברהם אבינו: ״יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו״ (ישעיהו מא, ב).
When he arrived there, at the ruler’s palace, they opened the chest and saw that it was filled with earth. The king wished to put all the Jewish emissaries to death. He said: The Jews are mocking me. Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good. Elijah the Prophet came and appeared before the ruler as one of his ministers. He said to the ruler: Perhaps this earth is from the earth of their father Abraham. As when he threw earth, it turned into swords, and when he threw stubble, it turned into arrows, as it is written in a prophecy that the Sages interpreted this verse as a reference to Abraham: “His sword makes them as the dust, his bow as the driven stubble” (Isaiah 41:2).
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הַוְיָא חֲדָא מְדִינְתָּא דְּלָא מָצוּ לְמִיכְבְּשַׁהּ בְּדַקוּ מִינֵּיהּ וְכַבְשׁוּהָ עֲיַילוּ לְבֵי גִנְזֵיה וּמְלוֹהוּ לְסִיפְטֵיהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְשַׁדְּרוּהוּ בִּיקָרָא רַבָּה.

There was one province that the Romans were unable to conquer. They took some of this earth, tested it by throwing it at their enemies, and conquered that province. When the ruler saw that this earth indeed had miraculous powers, his servants entered his treasury and filled Naḥum of Gam Zu’s chest with precious jewels and pearls and sent him off with great honor.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומספרים: הויא חדא מדינתא [היתה מדינה אחת] שלא מצו למיכבשה [יכלו לכבוש אותה], בדקו מיניה [ממנו] מן העפר הזה וכבשוה. כיון שראו שעפר זה הוא אכן עפר של נס, עיילו לבי גנזיה [נכנסו לבית האוצרות] ומלוהו לסיפטיה [ומלאו את תיבתו] אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה [ושלחוהו בכבוד גדול].
There was one province that the Romans were unable to conquer. They took some of this earth, tested it by throwing it at their enemies, and conquered that province. When the ruler saw that this earth indeed had miraculous powers, his servants entered his treasury and filled Naḥum of Gam Zu’s chest with precious jewels and pearls and sent him off with great honor.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי אֲתוֹ בִּיתוּ בְּהָהוּא דִּיּוּרָא אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי אַיְיתֵית בַּהֲדָךְ דְּעָבְדִי לָךְ יְקָרָא כּוּלֵּי הַאי אֲמַר לְהוּ מַאי דִּשְׁקַלִי מֵהָכָא אַמְטִי לְהָתָם סְתַרוּ לְדִירַיְיהוּ וְאַמְטִינְהוּ לְבֵי מַלְכָּא אֲמַרוּ לֵיהּ הַאי עַפְרָא דְּאַיְיתִי הָכָא מִדִּידַן הוּא בַּדְקוּהּ וְלָא אַשְׁכְּחוּהּ וְקַטְלִינְהוּ לְהָנָךְ דָּיוֹרָאֵי.:

When Naḥum of Gam Zu came to spend the night at that same inn, the residents said to him: What did you bring with you to the emperor that he bestowed upon you such great honor? He said to them: That which I took from here, I brought there. When they heard this, the residents of the inn thought that the soil upon which their house stood had miraculous powers. They tore down their inn and brought the soil underneath to the king’s palace. They said to him: That earth that was brought here was from our property. The miracle had been performed only in the merit of Naḥum of Gam Zu. The emperor tested the inn’s soil in battle, and it was not found to have miraculous powers, and he had these residents of the inn put to death.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביתו – לנו במלון.
כי אתו ביתו בההוא דיורא [כאשר באו ללון שוב באותו בית] אמרו ליה [לו] הבריות: מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי [מה הבאת בידך אל המלך שעשו לך כבוד גדול כזה]? אמר להו [להם]: מאי דשקלי מהכא אמטי להתם [מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם] וכיון ששמעו את הסיפור סברו שהעפר שבביתם הוא עפר שגרם לנס זה. סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא [שברו את דירתם והביאוהו (את העפר) לבית המלך], אמרו ליה [לו]: האי עפרא דאייתי הכא [עפר זה שבא לכאן] — מדידן [משלנו] הוא. בדקוה [בדקו אותו] את העפר הזה במלחמה ולא אשכחוה [מצאו בו] כוח ניסי זה, שהרי אירע הנס בזכות נחום איש גם זו, וקטלינהו להנך דיוראי [והרגו את הדיירים ההם].
When Naḥum of Gam Zu came to spend the night at that same inn, the residents said to him: What did you bring with you to the emperor that he bestowed upon you such great honor? He said to them: That which I took from here, I brought there. When they heard this, the residents of the inn thought that the soil upon which their house stood had miraculous powers. They tore down their inn and brought the soil underneath to the king’s palace. They said to him: That earth that was brought here was from our property. The miracle had been performed only in the merit of Naḥum of Gam Zu. The emperor tested the inn’s soil in battle, and it was not found to have miraculous powers, and he had these residents of the inn put to death.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִי זוֹ הִיא דֶּבֶר עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן געִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאֶלֶף רַגְלִי כְּגוֹן כְּפַר עַכּוֹ וְיָצְאוּ הֵימֶנָּה תִּשְׁעָה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה דֶּבֶר.

§ The mishna taught: What is considered a plague of pestilence? If it is a city that sends out five hundred infantrymen, and three dead are removed from it on three consecutive days, one dead per day, this is a plague of pestilence. The Sages taught: If a city that sends out fifteen hundred infantrymen, i.e., one that has a population of at least fifteen hundred men, e.g., the village of Akko, and nine dead are removed from it on three consecutive days, i.e., three dead per day, this is considered a plague of pestilence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם לשבט אם לארצו אם לחסד. מצאנו שבט אלו יסורין. מפני (ג׳) ד׳ דברים גשמים יורדין מלמעלה מפני טללים הרעים ומפני בעלי זרוע ושיהא שותה העליון כתחתון ושיהו עיני הכל נשואות לשמים.
בעון (ג׳) ד׳ דברים גשמים נעצרים בעון ע״ז שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים וכתיב בתריה ועצר את השמים. בעון ג״ע שנאמר ותחניפי ארץ בזנותייכי וכתיב וימנעו רביבים וגו׳. בעון ש״ד שנאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ. פי׳ יחן אף על הארץ. (וכתיב וחרה אף י״י בכם ועצר את השמים) בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנים דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. [חמשה] שמות נקרא אד [עב] ענן חזיז ונשיא א״ר חנינא מה יעשו גדולי הדור. ואין הצבור נידון אלא אחר רובו. שכן מצינו שכל ל״ח שנים שהיו ישראל כמנודים לשמים לא היה הדבור עם משה. שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וגו׳ וכתיב וידבר י״י אלי לאמר. ר׳ אליעזר עבד תענית ולא נחית מטרא עבד ר׳ עקיבא תלמידי׳ ונחית מטרא. עאל ר״ע ואמר מלה״ד למלך שהיו לו ב׳ בנות אחת חצופה וכיון שהיתה נכנסת אצלו בבקשה הוא אומר תנו לה בקשתה ותצא ואחרת היתה צנועה. וכשהיתה נכנסת אצלו היה מאריך רוחו עמה כדי שישמע שיחתה שהיה מתאוה לשמוע שיחתה. עשה כן ר״ע בשביל ר׳ אליעזר רבו כדי שלא יאמרו כי אינו הגון ונמצא חלול שמים. (בירושלמי פ״ב ה״ה) כתיב ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני י״י וכי מים שפכו אלא לבם שפכו כמים. ויאמרו שם חטאנו לי״י לבש שמואל חלוקו של ישראל אמר לפניו רבונו של עולם כלום אתה דן את האדם על אמרך לא חטאתי. ואלו אומרים לפניך חטאנו.
מתני׳ איזו היא דבר. עיר המוציאה ת״ק רגלי עיר גדולה המוציאה אלף ת״ק רגלי יוצאי צבא כגון כפר עכו. ויצאו הימנה ט׳ מתים בג׳ ימים (בג׳ ימים אנשים ממש) [זא״ז] הרי דבר בד׳ ימים או ביום אחד אינו דבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1ה״ג: עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי יצאו הימנה תשעה מתים וכו׳ – אלף וחמש מאות איש דהיינו פי שלשה בעיר קטנה.
1. בדפוס וילנא ד״ה זה מופיע בתחילת דף כ״א:
בשלשה ימים. מת אחד בכל יום1.
1. כ״פ רש״י ד״ה כפר עמיקו.
מתני׳ איזהו דבר עיר המוציאה ת״ק רגלי יצאו ממנה ג׳ מתים כו׳ וכן לפי חשבון זה כדמפרש במתני׳ ואין בכלל אנשי העיר הנשים והקטנים והזקני׳ ששבתו ממלאכה כדכתב הרמב״ם ז״ל והיינו דנקט תנא ת״ק רגלי.
ג שנינו במשנה: אי זו היא דברעיר המוציאה חמש מאות רגלי שמתו בה שלושה מתים בשלושה ימים. תנו רבנן [שנו חכמים]: עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי (שיש בה אלף וחמש מאות איש), כגון כפר עכו, ויצאו הימנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה — הרי זה דבר.
§ The mishna taught: What is considered a plague of pestilence? If it is a city that sends out five hundred infantrymen, and three dead are removed from it on three consecutive days, one dead per day, this is a plague of pestilence. The Sages taught: If a city that sends out fifteen hundred infantrymen, i.e., one that has a population of at least fifteen hundred men, e.g., the village of Akko, and nine dead are removed from it on three consecutive days, i.e., three dead per day, this is considered a plague of pestilence.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בד׳בְּאַרְבָּעָה יָמִים אֵין זֶה דֶּבֶר וְעִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי כְּגוֹן כְּפַר עֲמִיקוּ וְיָצְאוּ ממנה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בג׳בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה דֶּבֶר

If all nine died on a single day, while none died on the other days, or if the nine died over a period of four days, this is not a plague of pestilence. And a city that sends out five hundred infantrymen, for example, the village of Amiko, and three dead are removed from it on three consecutive days, this is a plague of pestilence.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביום אחד אין זה דבר דאקראי בעלמא הוא:
או בארבעה מרוחקין:
ט׳ מתים דהיינו נמי ג׳ מתים לג׳ ימים:
ערך עמק
עמקא(כלים פרק ט) סנדל עמקי פי׳ על שם מקומו כדכתיב שארית עמקם גרסינן (תענית כא.) עיר המוציא ת״ק רגלי כגון כפר עמקי:
א. [ארטם נאמע.]
כפר עמיקו שלשה מתים בשלשה ימים – מת אחד בכל יום.
מתו כל התשעה ביום אחד ולא מתו אנשים בימים האחרים או מתו תשעה בארבעה ימים — אין זה דבר אלא מקרה הוא שאירע שמתו כמה אנשים יחד. ועיר המוציאה חמש מאות רגלי, כגון כפר עמיקו, ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה — הרי זה דבר.
If all nine died on a single day, while none died on the other days, or if the nine died over a period of four days, this is not a plague of pestilence. And a city that sends out five hundred infantrymen, for example, the village of Amiko, and three dead are removed from it on three consecutive days, this is a plague of pestilence.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית כא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית כא., ר׳ חננאל תענית כא., רי"ף תענית כא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית כא., הערוך על סדר הש"ס תענית כא., מיוחס לרש"י תענית כא., ר׳ אליקים תענית כא. – מהדורת הרב אשר זינגר, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתבי יד מינכן 436 וכתבי יד נוספים, תוספות תענית כא., ר׳ יהודה אלמדארי תענית כא. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי תענית כא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית כא., מהרש"א חידושי הלכות תענית כא., מהרש"א חידושי אגדות תענית כא., פירוש הרב שטיינזלץ תענית כא., אסופת מאמרים תענית כא.

Taanit 21a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 21a, R. Chananel Taanit 21a, Rif by Bavli Taanit 21a, Attributed to R. Gershom Taanit 21a, Collected from HeArukh Taanit 21a, Attributed to Rashi Taanit 21a, R. Elyakim Taanit 21a, Tosafot Taanit 21a, R. Yehuda Almadari Taanit 21a, Meiri Taanit 21a, Ritva Taanit 21a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 21a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 21a, Steinsaltz Commentary Taanit 21a, Collected Articles Taanit 21a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144