×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מוֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ וְשָׂרִים בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה דִּכְתִיב שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אִי הֲוָה כְּתִיב וְשָׂרִים יִשְׁתַּחֲווּ כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ הָא וְהָא עֲבוּד.
to he who is despised of men, to he who is abhorred of nations, to a servant of rulers: Kings shall see and arise” (Isaiah 49:7); and ministers by bowing, as it is written, in the same verse: “Ministers, and they shall bow.” Rabbi Zeira strongly objects to this interpretation, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani who objected. Had the verse written: And ministers shall bow, the meaning would have been as you said. However, now that it is written: “Ministers, and they shall bow,” this indicates that ministers will do this and that, i.e., they will both arise and bow.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרק ב – סדר תעניות כיצד
{משנה תענית ב:א} סדר תעניות1 כיצד מוציאין את התיבה לרחובה2 של-עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה [ובראש הנשיא3] ובראש אב בית-דין וכל-אחד ואחד4 נוטל ונותן בראשו והזקן שבהן5 אומר לפניהן דברי כיבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא האלהים6 את שקם ואת תעניתם אלא {יונה ג:י} וירא האלהים7 את מעשיהם8 כי שבו מדרכם הרעה9 ובקבלה10 הוא אומר {יואל ב:יג} וקרעו לבבכם ואל בגדיכם [ושובו אל יי׳ אלהיכם]⁠11:
{משנה תענית ב:ב} מתני׳ עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ומי שיש לו בנים וביתו ריקן כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהן עשרים וארבע12 ברכות שמונה עשרה שבכל יום ויום13 ומוסיף עליהן14 עוד15 שש ואילו16 הן זכרונות ושופרות {תהלים קכ:א} אל ייָ׳י בצרתה לי17 {תהלים קכא:א} אשא עיני אל-ההרים18 {תהלים קל:א} ממעמקים קראתיך ייָ׳י {תהלים קב:א} תפלה לעני כי יעטוף19 ר׳ יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן {מלכים א ח:לז} רעב כי יהיה בארץ20 {ירמיהו יד:א} אשר היה דבר ייָ׳י אל ירמיהו21 על דברי הבצרות ואומר חותמותיהן22:
{משנה תענית ב:ד-ח} מתני׳ על הראשונה23 הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו24 בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם25 ביום הזה ברוך26 [גואל]⁠27 ישראל: [על]⁠28 השניה29 הוא אומר מי שענה את אבותיכם30 על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה31 ברוך זוכר הנשכחות: [על] השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך שומע תרועה: [על] הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל32 במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך שומע צעקה: [על] החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך שומע תפלה: [על] הששית הוא אומר מי שענה את יונה33 במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך העונה בעת צרה: [על] השביעית הוא אומר מי שענה
את דויד34 ושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך מרחם על הארץ35. מעשה בימי [ר׳ חלפתא]⁠36 ור׳ חנינה37 בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את כל הברכה38 וענו39 אחריו אמן. חזן הכניסת אומ׳40 תקעו הכהנים תקעו41 מי שענה את אברהם42 אבינו43 בהר המוריה [{הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ברוך שומע תפלה הריעו בני הכהנים הריעו מי שענה יצחק בנו על גבי המזבח הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ברוך שומע צעקה]⁠44 וכן בכל ברכה וברכה45 וכשבא דבר זה אצל46 חכמים אמרו לא היו נוהגין כן47 אלא בשערי מזרח48 ובהר הבית49: שלש תעניות ראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין אנשי בית אב לא היו מתענין שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין שבע50 אחרונות אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי ר׳ יהושע וחכמים אומרים שלש ראשונות אלו ואלו לא היו מתענין שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין אנשי בית אב לא היו מתענין שבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד [בהון]⁠51 לפניו אסור [לאחריו]⁠52 מותר ר׳ יוסי אומר לפניו ולאחריו53 אסור די-לא להתענאה לפניו ולאחריו מותר54:
1. תעניות: כ״י נ: ״תעניות אלו״.
2. לרחובה: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״ברחובה״.
3. ובראש הנשיא: גג, גי, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י א.
4. ואחד: חסר ב-גג.
5. שבהן: כ״י קרפנטרץ: ״שביניהם״.
6. האלהים: גי, גכב, רא״ה, כ״י נ: ״אלהים״.
7. האלהים: גי, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״אלהים״.
8. את מעשיהם: חסר ב-גג.
9. וירא...הרעה: גי, גכב עד: ״מעשיהם״.
10. ובקבלה: כ״י נ: ״וכן בקבלה״.
11. וקרעו...ושובו אל יי׳ אלהיכם: גג, גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה. גיג ממשיך: ״ושובו אל יי׳ אלה׳ כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. דפוסים עד: ושובו אל יי׳. גי, גכב עד: ״בגדיכם״ כ״י א עד: ״בגדיכם וג׳⁠ ⁠״.
12. עשרים וארבע: חסר בכ״י קרפנטרץ.
13. ויום: וכן גה, גכב. חסר ב-גיד, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן חסר ברמב״ם פיהמ״ש.
14. עליהן: חסר ב-גג.
15. עוד: חסר ב-גה, גכב, כ״י קרפנטרץ.
16. ואילו: גיד, דפוסים: ״אלו״.
17. לי: כ״י נ מוסיף: ״וגו׳⁠ ⁠״. גה ממשיך: ״קראתי״.
18. כ״י נ מוסיף: ״וגו׳⁠ ⁠״.
19. כ״י קרפנטרץ ממשיך: ״ולפני יי׳⁠ ⁠״.
20. בארץ: בדפוסים מציינים: ״וגו׳⁠ ⁠״. גג ממשך עד סוף הפסוק: ״דבר כי [יהיה] בארץ שידפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע כל מחלה״. וכן ברמב״ם פיהמ״ש. גטו, כ״י נ ממשיכים עד: ״וירקון וג׳⁠ ⁠״.
21. ירמיהו: כ״י קרפנטרץ: ״ירמיהו הנביא״.
22. חותמותיהן: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״חותמיהן״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
23. הראשונה: כ״י נ: ״הראשונות״.
24. אבינו: דפוסים. וכן בר״ח. ובהמשך המשנה גם כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. אינו ברמב״ם פיהמ״ש ומשנ״ת הל׳ תעניות (ד:ו).
25. אתכם, צעקתכם: דפוסים: אותנו, צעקתנו. וכן בהמשך המשנה שם.
26. ברוך: בכ״י א, גה, גטו, כאן ובכל המשך המשנה: בי״ת מוארך, לעיתים רושמים את המשך נוסח הברכה. גג וברמב״ם פיהמ״ש: ״ברוך אתה י׳י״. וכן בכל המשך המשנה שם.
27. גואל: גטו, גה, דפוסים, רא״ה, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״גאל״.
28. על: גה, גטו, דפוסים, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״ועל״ וכן בכל המשך המשנה שם.
29. השניה: דפוסים: השנית.
30. אבותיכם: דפוסים: אבותינו.
31. הוא...ביום הזה: דפוסים: וכו׳. וכן בכל המשך המשנה שם.
32. את שמואל: וכן בר״ח ורמב״ם. דפוסים: לשמואל.
33. את יונה: בדפוסים: ליונה.
34. את דויד: בדפוסים: לדוד. וכן בר״ח (רק כאן).
35. את אברהם...הארץ: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״וכו׳⁠ ⁠״ וכן ב-גה לפני הגהה, והושלם שם בגליון.
36. ר׳ חלפתא: גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״חילפתא״
37. חנינה: גה, רא״ה: ״חנניא״. דפוס קושטא: חנניה וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
38. וגמר את כל הברכה: ריטב״א טו ע״ב בשם ׳גירסת רבינו אלפסי׳: ״ואמר כל הברכות כולם״, וכן בר׳ יונתן ובר״ן. רמב״ם פיהמ״ש: ״וגמר את כל הברכות״.
39. וענו: כברמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ: ״וענו כלם״. דפוסים: ולא ענו בהתאם לנוסח רש״י (שבדפוס, טו ע״ב) בלשון ׳הכי גרסינן׳.
40. חזן הכניסת אומ׳: וכן בר״ח. חסר ב-גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, וכן חסר ברמב״ם פיהמ״ש.
41. תקעו: חסר בכ״י קרפנטרץ. דפוס קושטא ממשיך: הריעו בני אהרן הריעו. דפוסים, כ״י נ מקומו בהמשך.
42. אברהם: חסר בכ״י קרפנטרץ.
43. אבינו: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
44. מי שענה את אברהם...צעקה: כ״י נ. ברמב״ם פיהמ״ש ממשיך להעתיק כבכל לשון הרישא (משנה ד) עד ״בים סוף... ביום הזה״. כ״י א, גה, דפוס קושטא עד: ״המוריה וכול׳⁠ ⁠״. דפוסים: מי שענה את אברהם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו בים סוף וכו׳.
45. וכן בכל ברכה וברכה: רק בדפוסים, והוא בר״ח.
46. אצל: וכן בר״ח. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״לפני״.
47. כן: חסר בכ״י קרפנטרץ.
48. מזרח: דפוסים: ״המזרח״, וכן ברא״ה, וברמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ: ״מזרח בלבד״.
49. ובהר הבית: כ״י קרפנטרץ, דפוסים. ונמצא בר״ח, וברמב״ם פיהמ״ש אינו בלשון המשנה אלא בתוך הפירוש.
50. שבע: דפוס קושטא: חסר.
51. בהון: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א.
52. לאחריו: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה. כ״י א: ״לאחוריו״. דפוסים: ״ולאחריו״, כברמב״ם פיהמ״ש.
53. לפניו ולאחריו: דפוסים, רא״ה: בין לפניו בין לאחריו.
54. ר׳ יוסי...מותר: חסר בכ״י נ. כ״י קרפנטרץ: ״וכו׳⁠ ⁠״.
הדרן עלך מאימתי
לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים – לישראל הבזוים ומתועבים ועבדים מושלין בהן.
ולא הכל בקימה – לקראת ישראל לעתיד לבא מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו.
פרק שני
פרק סדר תעניות
סדר שש ברכות שמוסיפים כך הוא בתחילה מאריכים בתחנונים בברכת גואל ישראל ובחתימתה אומר מי שענה אברהם וכו׳ ברוך גואל ישראל, וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו ותוקעים ומריעים ותוקעים, חוזר ש״ץ ואומר פסוקים של זכרונות ואומר מי שענה משה ואבותינו על ים סוף וכו׳ ברוך זוכר הנשכחות, והשמש אומר הריעו ומריעים, חוזר ש״ץ ואומר פסוקים של שופרות ואומר מי שענה יהושע בגלגל ברוך שומע תרועה, והשמש אומר תקעו ותוקעים ומריעים ותוקעים, חוזר ש״צ ואומר אל ה׳ בצרתה לי קראתי ויענני וכל המזמור ואומר מי שענה שמואל במצפה ברוך שומע צעקה, והשמש אומר הריעו ותקעו ומריעים ותוקעים ומריעים, חוזר ש״צ ואומר אשא עיני אל ההרים וכו׳ ואומר מי שענה אליהו בהר הכרמל ברוך שומע תפלה, והשמש אומר תקעו ותוקעים ומריעים ותוקעים. חוזר ש״צ ואומר ממעמקים קראתיך ה׳ מי שענה יונה במעי הדגה ברוך העונה בעת צרה, והשמש אומר תקעו הריעו ומריעים ותוקעים ומריעים. חוזר ש״צ ואומר תפלה לעני כי יעטוף מי שענה דוד ושלמה בנו בירושלים ברור מרחם על הארץ, והשמש אומר תקעו ותוקעים ומריעים ותוקעים ואח״כ חוזר ש״צ לתפלתו, כך נהגו בגבולין ועונים אמן על כל ברכה וברכה אבל במקדש לא היו אומ׳ אמן ובכל חתימת הברכות היו אומרים ברוך השם אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות והם עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ועוד היה שנוי ברכות אחר במקדש שלא היה בגבולין אחר שאמר מי שענה הוא חותם ותוקע, אבל במקדש חותם בברכה ותוקע קודם שיגמור מי שענה ואח״כ חוזר ואומר מי שענה בלא חתימה, ולהאי פי׳ גרסינן במתני׳ מעשה בר׳ חלפתא ור׳ חנינא בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה ואמר כל הברכות וענו כל העם אמן תקעו הכהנים תקעו הריעו בני אהרן הריעו מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה וכן בכל ברכה וברכה וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגים אלא בשערי מזרח ובהר הבית. ורש״י ז״ל אומר ולא ענו אמן, ומתוך פירושו משמע שאין חילוק בין מקדש לגבולין לא בתקיעות ולא במי שענה דבתרויהו חותם במי שענה, ותוקע ומריע ותוקע, או מריע ותוקע ומריע אחר מי שענה ואין חילוק ביניהם אלא שבגבולין עונים אמן ובמקדש אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והרב ר׳ משה פירש דבגבולין ליכא תקיעה כלל בשש ברכות לא בשופר ולא בחצוצרות אלא לאחר התפלה הוא שתוקע בחצוצרות אבל במקדש תוקע בחצוצרות ושופר אחר חתימת ו׳ ברכות על כל ברכה וברכה ואומר מי שענה בלא חתימה, ומה שכתבתי הוא הנכון לפי גרסת הספרים.
לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו״ (ישעיהו מט, ז), ושרים בהשתחויה — דכתיב [שנאמר]: ״שרים וישתחוו״ (ישעיהו מט, ז). מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ זירא ואיתימא [ויש אומרים] שהקשה זאת ר׳ שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב [אילו נאמר] ״ושרים ישתחוו״, היה אכן הפירוש כדקאמרת [כפי שאמרת], אולם השתא דכתיב [עכשיו שנאמר שם] ״שרים וישתחוו״ — יש לפרש: השרים הא והא עבוד [זה וזה עשו].
to he who is despised of men, to he who is abhorred of nations, to a servant of rulers: Kings shall see and arise” (Isaiah 49:7); and ministers by bowing, as it is written, in the same verse: “Ministers, and they shall bow.” Rabbi Zeira strongly objects to this interpretation, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani who objected. Had the verse written: And ministers shall bow, the meaning would have been as you said. However, now that it is written: “Ministers, and they shall bow,” this indicates that ministers will do this and that, i.e., they will both arise and bow.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַף אֲנִי אוֹמֵר לֹא הַכֹּל לְאוֹרָה וְלֹא הַכֹּל לְשִׂמְחָה צַדִּיקִים לְאוֹרָה וִישָׁרִים לְשִׂמְחָה צַדִּיקִים לְאוֹרָה דִּכְתִיב {תהלים צ״ז:י״א} אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וְלִישָׁרִים שִׂמְחָה דִּכְתִיב וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה.:

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I too say a similar idea. Not all are fit for light, and not all are fit for gladness. The righteous are fit to be rewarded with light, and the upright are fit to be rewarded with gladness. The righteous are fit to be rewarded with light, as it is written: “Light is sown for the righteous” (Psalms 97:11), and the upright are fit to be rewarded with gladness, as it is written, in the same verse: “And gladness for the upright in heart.”
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה – ישרים לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים.
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה – פירוש ואין לומר כדלעיל ולישרים האי והאי שמחה ואורה א״כ דאמרינן דלישרי לב קאי אהא דלעיל כמו כן אמרינן דצדיקים קאי אהא דאבתריה כיון דסמוך צדיק לישרי לב ובודאי יש הפרש בין זה לזה דאם לא כן לערבינהו ולכתוב לצדיקים ולישרי לב אורה ושמחה אבל ההיא דלעיל לא הוו מלכים ושרים כי הדדי אלא יראו וקמו בינייהו וכמו יראו וקמו דהוי קודם שרים קאי על מלכים דלעיל קאי נמי אשרים דכתיב אבתריה אבל הכא אין לפרש אלא אור זרוע לצדיקים ולישרי לב שמחה.
סדר תעניות כיצד. בגמר׳1 פרי׳ ואפי׳ בקמיית׳ והתני׳ שלש ראשונות ושניות נכנסין לבית הכנסת וכו׳ ומשני כי קתני נמי במתני׳ אשבע אחרונות קתני.
1. לקמן ע״ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא הכל לשמחה כו׳. פרש״י דישרים עדיפי מצדיקים אבל הרשב״א כתב שהישרים היא מדרגה למטה מצדיקים כו׳ ע״ש וכ״נ מנוסח נשמת שסידרן ישרים צדיקים חסידים קדושים אך מה שכתב הרשב״א בזה שהצדיק שהוא השלם זוכה לאור שהוא עיקר התענוג וכ״ש לשמחה כו׳ ע״ש בע״י לישנא דלא הכל לשמחה לא משמע כן דדומיא דכל הנך דלעיל ודאי דקאמר ונראה לפרש דאור מונח אתענוג רוחני בעולם הבא ושמחה מונח אתענוג גופני ולזה אמר אור זרוע לצדיק כי הצדיק זוכה בעוה״ב לאור שהוא תענוג רוחני וקאמר אור זרוע כמו שהזרוע מצמיח ומתגדל כן אור השגת הצדיק מצמיח ומתגדל תמיד כמ״ש צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה אבל הישרים אינן זוכין לכך רק לשמחה שהיא תענוג גופני משמח לב ישרים:
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אני אומר על דרך זו, לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים — זוכים לאורה, וישרים — לשמחה. צדיקים לאורה — דכתיב [שנאמר]: ״אור זרע לצדיק״ (תהלים צז, יא). ולישרים שמחהדכתיב [שנאמר]: ״ולישרי לב שמחה״ (תהלים צז, יא).
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: I too say a similar idea. Not all are fit for light, and not all are fit for gladness. The righteous are fit to be rewarded with light, and the upright are fit to be rewarded with gladness. The righteous are fit to be rewarded with light, as it is written: “Light is sown for the righteous” (Psalms 97:11), and the upright are fit to be rewarded with gladness, as it is written, in the same verse: “And gladness for the upright in heart.”
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ב – סדר תענית כיצד
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אסֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.

Chapter 2
MISHNA: What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אפר
אפראמניחין אפר מקלה על גבי התיבה (תענית טו.) (בבא בתרא ס:) מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים (מכות כא) בגמר׳ דכתובת קעקע אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע פירוש אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות. ובאהלות בפרק שני אפר שריפין רבי אליעזר אומר שיעורו כרובע וחכמים מטהרים פי׳ אפר בני אדם הנשרפין:
א. [אש.]
פרק שני – סדר תענית כיצד
מתני׳ סדר תעניות כיצד כו׳. אפר מקלה – אפר ממש ולא עפר אפר סתם הוא עפר דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב (במדבר יט) מעפר שרפת החטאת כך עפר קרוי אפר סתם והיינו דקתני אפר מקלה אפר שריפה אי הוה תני אפר סתם הוה משמע עפר ואפר מקלה גנאי יותר מעפר סתם ובגמרא מפרש מאי טעמא נותנין אותו.
כבושין – לשון עצירה כמו מכבש בלע״ז פריש״א שכובשין את הלבבות להחזירם למוטב ואלו הן דברי כבושין אחינו כו׳.
ברחובה של עיר – בגלוי וכי הך דאמרינן במסכת מגילה (דף כה:) בני העיר שמכרו רחובה של עיר והתם מפרש בהדיא אמר ר׳ זירא הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות.
1ונותנין אפר על גבי כו׳ – ואותו אפר הוי מעצם אדם שהרי הוא האפר הוי לזכרון העקידה ובעקידה היה עצמות.
1. תוס׳ ד״ה ״ונותנין אפר״ מופיע בדפוס וילנא בדף ט״ו:.
אפר מקלה. אפר ממש ולא עפר. אפר סתם הוא עפר שאפר נקרא עפר דכתי׳1 מעפר שריפ׳ החטאת כך עפר קרוי אפר סתם והיינו דקתני אפר מקלה עפר שרוף ואפר מיקלא הוא גנאי יותר מאפר2 ובגמר׳3 מפר׳ למה נותנין4.
1. במדבר יט.
2. בפרש״י מעפר.
3. לקמן ט״ז א׳.
4. כ״פ רש״י ד״ה אפר מקלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק שני בע״ה:
סדר תעניות כיצד וכו׳ כונת הפרק לבאר לנו עניני תעניות אחרונות של גשמים ורבו יסוב על ג׳ ענינים הראשון לבאר תכונת הענינים והתפלות שהיו מסדרים בז׳ תעניות האחרונות של מטר והאיך היו מתנהגים בדרשות ובתוכחות החכמים והזקנים קודם התפלה כדי לעוררם בתשובה מתוך דבריהם והשני לבאר מי הוא המחוייב להתענות בהם מאותם שלא נתחייבו להתענות בראשונות השלישי לבאר הזמן הראוי לקבוע בו תענית זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים אחרים שבעניני עבודת אנשי משמר ובית אב כמו שיתבאר:
פרק שני
סדר תעניות כיצד מביאין את התיבה וכו׳ פרי׳ בש״ס במתני׳ בסד׳ תעניות אחרונות וכדאי׳ במתני׳ לקמן.
בפרש״י בד״ה אפר מקלה כו׳ דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב כו׳ גנאי יותר מעפר סתם כו׳ ובד״ה ואלו הן דברי כו׳ לישראל והקשו תוס׳ כו׳ בד״ה מיטפל ואין לו כו׳ כל זה הדיבור אינו שייך כאן במתניתין אלא לקמן בגמרא ובד״ה ואומר חותמיהן כו׳ שש שומע צעקה שלישית וכן כולן כצ״ל:

פרק ב

(4) א משנה סדר ההנהגה בתעניות כיצד? מוציאין את התיבה (ארון הקודש) שהיה בימיהם מיטלטל וכרגיל היו מעמידים אותו בחדר נעול סמוך לאולם בית הכנסת, ואילו בתענית מוציאים את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה (אפר של שריפה) על גבי התיבה כאות אבל, וכן נותנים אפר בראש הנשיא, ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד מן הציבור נותן בראשו.

Chapter 2

(4) MISHNA: What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין אַחֵינוּ לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם אֶלָּא {יונה ג׳:י׳} וַיַּרְא אלהים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר {יואל ב׳:י״ג} וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם.

The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובקבלה – שהנביא מצוה לישראל (עמדו בתפלה) והקשה תוספות מאן דהו מאי שנא בהאי קרא דכתיב ביונה וירא האלהים את מעשיהם וגו׳ ולא קרי ליה דברי קבלה ובהאי קרא דוקרעו לבבכם קרי ליה קבלה ופריק איהו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא איתפקד נביא כי האי וירא האלהים שהוא כמספר והולך דיליף מיניה אגב אורחיה מילתא לא קרינן ליה קבלה.
כיבושין. דברים הכובשין הלב להשיבו למוטב ואילו הן אחינו וכו׳1.
ובקבלה. שהנביא מצוה ישראל2.
1. כ״פ רש״י ד״ה כבושין.
2. כ״פ רש״י ד״ה ובקבלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והמשנה הראשונה תיוחד לבאר תכונת הענינים שהיו עושים בז׳ התעניות קודם התפלה ואמר על זה סדר תעניות כיצד ופי׳ בגמ׳ שעל ז׳ אחרונות הוא אומר כן אבל ג׳ ראשונות ושניות אין בהם הנהגה מחדשת אלא שנכנסים לבית הכנסת ומתפללים כדרך שמתפללים בשאר תעניות שבכל השנה אבל באלו מוציאים את התיבה שספר תורה בתוכו לרחבה של עיר ונראה לי דוקא בעיר שרובה ישראל ונותנים אפר מקלה על גבי התיבה ר״ל אפר ממש ולא עפר שהעפר אף הוא נקרא אפר ולפיכך הוצרך לפרש אפר מקלה וי״מ שמפני אפר פרה הוצרך לקרות האפר אפר מקלה ר״ל אפר השרופה בכירה וכן נותנים אפר מקלה בראש הנשיא ובראש אב ב״ד:
ואח״כ כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו וזקן שבהם ר״ל זקן שקנה חכמה דורש ומשיבם מדרכיהם הרעים ואומר להם דברי כבושים התוכחות ומודיע להם האיך הצרות באות לסבת העונות ושאין התענית מועיל אא״כ שבים מדרכיהם הרעים ומביא להם מה שנאמר להם באנשי ננוה שהתענו והתכסו בשקים ואעפ״כ לא נאמר בהם וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וכו׳ וכן הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ובדרש אמרו אם קרעתם לבבכם בתשובה אינכם קורעים בגדיכם:
זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:
רש״י ד״ה ובקבלה וכו׳ ולא קרי ליה דברי קבלה. עיין חולין דף קלז ע״א רש״י ד״ה תורת משה:
הזקן שבהן שבציבור זה, אומר לפניהן דברי כבושין (דברי מוסר) וכעין דברים אלה: אחינו! לא נאמר באנשי נינוה ״וירא אלהים את שקם ואת תעניתם״, אלא נאמר בהם: ״וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה״ (יונה ג, י), ובקבלה (בדברי הנביאים) הוא אומר: ״וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה׳״ (יואל ב, יג), ללמדנו שיש לחזור בתשובה בפועל ולתקן את המעשה, ולא די בתפילה ובתענית בלבד.
The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) עָמְדוּ בִּתְפִלָּה מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה זָקֵן וְרָגִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים וּבֵיתוֹ רֵיקָם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בִּתְפִלָּה.

They stood for prayer. The congregation appoints an elder, who is experienced in leading prayer, to descend before the ark as communal prayer leader. And this prayer leader must have children and must have an empty house, i.e., he must be poor, so that his heart will be fully concentrated on the prayer for the needs of his community.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורגיל – רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו.
וביתו ריקם – משמע דהוא עני ואין לו מחיה בביתו ובגמרא מפרש טעמא אחרינא וגופו נקי מעבירות שלא חטא ולא יצא עליו שום שם רע בשום עבירה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו׳ – ואומר לפניהם כ״ד ברכות י״ח שלי יום ויום ומוסיף עליהם עוד שש ואקשי׳ בגמרא הני שש ז׳ הויין כדתנן על הז׳ הוא אומר ופרקי׳ מאי שביעית ז׳ לארוכות לומר שברכ׳ גואל ישראל מאריך ותשובה מכלל הברכות ומתריעי׳ בה אבל לפי שחותמין בה בבל יום לא חשיב תנא בתוספת אלא הו׳ שהוא מוסיף לגמרי הם וחותמי׳ כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו׳ וי״א כי מה שמאריך בגואל ישראל הוא שכולל בה תפלת התעני׳ דהיינו עננו שאם לא כן אין תפלת תעני׳ בתעניות הסמוכות ואין זה נכון שא״כ היה אומר כן בפי׳ ועוד למה משנין חתימת׳ ומקומה היום לאומרה בברכ׳ גואל ישראל שאף על פי שברכת גואל ישראל אינו על גאולה מן הגלות שהרי יש לה ברכה בפני עצמה בצמח דוד ובונה ירושלם ואינו אלא שיניח לנו מן הצרו׳ כמו שכתב רש״י ז״ל בפ׳ היה קורא את המגלה מ״מ יותר ראוי לומר כדרב׳ שאומרים היום בחותמ׳ שחותמים בה העונה בעת צרה כמו בשאר הימים ומה שאמרו בגואל יש׳ בפסוקים של תחנונים מענין גאולת צרה או מעניני העקידה שהם מעין הברכה כמי שענה דמיירי בהכי וכן היה מנהג בישיבו׳ שאומר בברכה זו פסוקי העקידה וכיוצא בהם אבל לא ייחדו לברכה זו פסוקים ידועים כמו לשאר ברכות ולפי׳ אמרו ובגואל ישראל מאריך כמי שירצה שא״א לו׳ שאין הכוונה שיאריך בה בפסוקים אחרים אל׳ שיאריך לומר סמוך לחתימתה מי שענה דאלמ׳ האריכות מלתא אחריתי היא מ״מ אין הכוונה שיאריך לומר עננו אבינו עננו ביום התענית כו׳ מדלא קאמר הכי בהדיא אלא ודאי שאומר תפלת תענית ביום זה אין אומר אותה אלא בברכה ששית שחותמי׳ בה העונה בעת צרה שהיא חתימת תפלת תענית קודם שיאמר מי שענה אומר עננו אבינו עננו כו׳ ואומר בחתימתה מי שעונה כו׳ וחותם העונ׳ בעת צרה שזו חתימת תפלת תעני׳ לש״צ והמוסיף בחותמה האל המושיע טועה והקרוב עיין בליקוטין לומ׳ יותר שאין אומר תפלת תעני׳ של עננו כשאומר כ״ד ברכות כי השש שהוא מוסיף הן במקומה ובשאר תעניות אומר ברכת עננו דרך כלל אבל עכשיו מאריכי׳ לו במקומ׳ לומר השש האלו והן מוסף תפלה לענין זה כשם שאין אומר יעלה ויבא במוסף של ר״ח כי התפלה הוא תפלת סיום ואף זה דוגמתו וזה נר׳ יותר נכון וברור בעיני וכן נר׳ דעת הרמב״ם ז״ל אבל אין זה דעת קצת רבותי שיחיו: גרסי׳ בירושלמי. תני צריך להאריך בגואל ישראל בתעני׳ ופריך הא בשש שהוא מוסיף אינו פי׳ אתמהה א״ר יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין י״ח לא יאריך להכי תנינן צריך להאריך בגואל ישראל ע״כ וזה ראיה לפירושינו שאין האריסי׳ בעננו מדלא פריש הכי.
עמדו בתפלהמורידין לפני התיבה כשליח ציבור אדם שהוא זקן, ורגיל בתפילה, ויש לו בנים, וביתו ריקם, וכל זאת כדי שיהא לבו שלם בתפלה. שכיון שהוא דואג לעצמו ולבני משפחתו, הריהו מתפלל בלב שלם על מה שנזקק לו הציבור.
They stood for prayer. The congregation appoints an elder, who is experienced in leading prayer, to descend before the ark as communal prayer leader. And this prayer leader must have children and must have an empty house, i.e., he must be poor, so that his heart will be fully concentrated on the prayer for the needs of his community.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בוְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וארבעה בְּרָכוֹת י״חשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ וְאֵלּוּ הֵן זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת {תהלים ק״כ:א׳} אֶל ה׳ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי {תהלים קכ״א:א׳} אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ׳ {תהלים ק״ל:א׳} מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳ {תהלים ק״ב:א׳} תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף.

And he recites twenty-four blessings before the congregation: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings, and they are as follows: The special series of blessings recited on Rosh HaShana, the Remembrances and Shofarot; and the sections of Psalms that begin with the verses: “In my distress I called to the Lord and He answered me” (Psalms 120:1), “I will lift up my eyes to the mountains; from where will my help come” (Psalms 121:1), “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1), and “A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1).
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהרמב״ןריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זכרונות ושופרות – כל הפסוקים שאומרים בראש השנה.
אל ה׳ בצרתה לי כו׳ – כולן הן מזמורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק שני
מה ששנינו במסכת תענית ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות, שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד ששה – מסקינן בגמ׳1 שאינן אלא בשבע אחרונות, ואע״ג דרב אשי שהוא בתרא דייקא ליהא מתנית׳ דבאמצעיות נמי איכא כ״ד, אגמר׳ סמכי׳ דקאמר השתא דאתית להכי עשרין וארבעה נמי לאו שיורא הוא כו׳. ומתני׳ נמי דיקא, דכיון דאסיקנא לקמןב בתיבה דכי קתני סדר תעניות כיצד אשבע אחרונות קתני, סיפא דמתני׳ עמדו בתפלה עלה קאי, ולא מפסקי׳ רישא וסיפא בתרי טעמיה.⁠ג
ונראה בסדורא דהני מתני׳ דתנאד איירי באיסורי מעיקרא, ותנא בסיפאה שבאלו מתריעין, ואין התרעה אלא במקום עשרים וארבע והדר פריש דהתרעה זו מוציאין את התיבה לרחוב, ומתפללין שם עשרים וארבעה ברכות שעליהן מתריעין, ולא קתני התם סדרא דהתרעה במתני׳, משום דתני לה לתרועה בפ״ק,⁠ו אלא במעשה דר׳ חלפתא ור׳ חנינא בן תרדיון משום פלוגתא דסידורא.
אבל בכולהו מתני׳ ובגמרא לא נתפרש בהדיא אם מתפללין אותן כ״ד בכל תפלה ותפלה משלש [תפלות]⁠ז שהן שחרית ומנחה ונעילה שמתפללין בכל תענית צבור, כדאמר בפרק מקום שנהגוח תשעה באב אינו כתענית צבור לתפלת נעילה, וכדמוכח בריש פ׳ בג׳ פרקיםט דמתמהינן בגמ׳ תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף, ולא אמרינן מי אית בהו נעילה. או שמא אינו אלא בתפלת נעילה בלבד, כדאמרינןי רביעית יומא מצלינן ובעינן רחמי, ודברי רבינו חננאל מטין כן שכתבכ ותפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתובל ואלי יאספו כל חרד בדברי וגו׳, ש״מ תפלת תענית באחרית היום ברביעי⁠[ת]⁠מ האחרון,⁠נ אבל מאחר שלא פירשו במשנתנו כך נראה לפי הדרך הישרה שבכל שלש תפלות (מהן)⁠ס מתפללין כן, וסמכתי לי על דברי הרב המחבר הר״מ במז״ל שכתב כןע שמוסיפין ברכות אלו בתפלת שחרית ובתפלת מנחה.
ויש מי שאומרפ שהן מתפללין אותה כעין מוסף, ולמד זה מן הירושלמי שאמרו בפ׳ מאימתי קוריןצ דר׳ יוסא ור׳ אחא סלקיןק לתעניתא אתא צבורא בעו מקרי את שמע בתר תלת שעי, ובעא ר׳ אחא ממחי בידון, ואמר ליה ר׳ יוסא והלא כבר קראו אותה בעונתה, כלום [הם]⁠ר קוראין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, אמר ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה. מכאן הביאו [ראיה] שיהוש מתפללין כ״ד ברכות כעין מוסף, וקורין לפניהם ק״ש כדרך שקורין תהלה לדוד קודם תפלה. וזה אינו במשמע, שאם היה להם תפלה נוספת נמצאו ארבעה תפלות בתעניות, ובגמרא אמרו לקמןת דליכא הכי, ועוד שתפלה זו אינה אלא בחבר עיר כדתנן מורידין לפני התיבה ואומר לפניהם כו׳, וכיון שכן הצבור למה קורין את שמע כלום.
אלא כך נראה שבתעניות לפי שהיו צריכין להתקבץ לרחובה של עיר היו קורין ק״ש בעונתה, ואין סומכין גאולה לתפלהא אלא כל אחד ואחד קורא ק״ש וברכותיה בעונתה ומפסיק עד שמתאספין הכל לרחוב וקורין אותה פעם אחרת בלא ברכות, ומתפללין הצבור כיחידים,⁠ב ואח״כ מורידין לפני התיבה הזקן ואומר כ״ד ברכות, וקצרו של דבר שצורת השמועות יותר נוחה כן, שכל זמן שעומדין לתפלהג אומר לפניהם כ״ד ברכות הללו.
ועוד לא נתפרש אם מוסיפין ברכות הללו בבבל, לפי שאמרוד אין ת״צ בבבל, וכיון שאין מתפללין אותה אלא בשבע אחרונות שאסורין בנעילת הסנדל וכל הדרכים הללו בהם, ואין בבבל תענית במדות הללו, [שמא] (ש)⁠אין מתפללין אותן. ושמא לא אמרו אין ת״צ בבבל אלא לומר שאין אסורין בנעילת הסנדל, אבל בתפלות לא קא מיירי, דהא קאמר אלא תשעה באב בלבד, ואין תשעה באב כת״צ לתפלות2 (אלא) לענין תוספת שש ולא לנעילה, וליכא למימר דהתם ה״ק אין ת״צ בבבל כלל אלא תשעה באב, דהוא כת״צ למקצת הדברים, דהא דייקי׳ עלה בגמר׳ה למימרא דט״ב בין השמשות שלו אסור, אלמא ט״ב לשוייה ת״צ לגמרי קאמר, אלא דלא איירי׳ בתפלות, תדע מדשקלו וטרו בגמראו בנעילת הסנדל איכא דסאים ואיכא דלא סאים דלא סבר לה כשמואל, ואפ״ה לענין תפלות ל״פ.
ונראה שיש להם להתפלל תפלת נעילה שהרי אפי׳ בג׳ ראשונות מתפללין אותה, מדתניאז אין בין ג׳ ראשונות לג׳ [אמצעיות] (אחרונות) אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה כו׳, ולא קתני שבאלו מתפללין [תפלת] נעילה ולא באלו, ובגמ׳ נמי לא אמרינן דהא איכא בינייהו.⁠ח אבל מה אעשה שכמה צרות עברו ברחמי המקום המרובין ולא ראינו מי שהתפלל תפלת נעילה ולא שמענו עליו, ואם דעת הרבים לומר שאין נעילה אלא בת״צ, ואין תענית [צבור] כלל בבבל ואין ספק שאין מתפללין עשרים וארבע לעולם בבבל, ולא נתברר אצלינו מפורש,⁠ט אבל כל המרבה בתפלות נענה. ועוד אמרינן לקמןי גבי רוב גשמים אמר רב יהודה א״רכ ובגולה מתריעין, ומייתי לה תניא נמי הכי שלא יהא בתיהם קבריהם, כלומר דהו״ל מפולת ובמפולת [הא] תנןל מתריעין, אלמא בגולה נמי מתפללין כ״ד, שאין התרעה לעולם אלא בכ״ד ברכות ועלייהו מתריעין בשופרות, וכדתנן שבאלו מתריעין, וע״כ לא נסתפק בגמ׳מ אלא אי איכא כ״ד בלא התרעה באמצעיות, אבל התרעה בלא כ״ד ליכא לעולם וליכא אלא באחרונות. וא״ת מתריעין בענינו קאמר, שתי תשובות בדבר, חדא דרב יהודה דהוא מאריה דשמעתא הא קאמרנ דעננו לא קרי ליה התרעה, ועוד למאן דקרי ליהס הכי נמי ליתא אלא באחרונות, (והא) [דהא] קתני [לה] במתני׳ במה אלו יתרות, [ושמע מינה] דבבבל נמי איכא כ״ד והתרעות ובמסכת מגילהע מבעיא להו בגמרא ת״צ בכמה משום דאית ביה מוסף תפלה, כלומר שמתפללין בו נעילה דהיא כעין תפלת מוסף דר״ח, ואתו למפשטיה מדרב דאיקלע לבבל קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך, מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך, לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה, וא״ת שאין בבבל נעילה האיך קורין שם ד׳, והא ליכא מוסף תפלה בבבל, ולא מסתבר דנימא כיון דאיכא בא״י אף בבבל קורין ד׳, אלא אדרבה (הכא)⁠3 דאיכא מוסף תפלה מוסיפין רביעי, כי ליכא לא נהיגי הכי, אלא משמע דאיכא מוסף תפלה בבבל.
ובירושלמי גרסי׳פ בני נינוה צריכין מעבד תענית בתר פסחא, אתו שאלון לר׳ אמר לון לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפלה, היכן אומרה בשש שהוא מוסיף, עד כדון צבור שיש לו שש יחיד שאין לו שש, א״ר חנינא לא כן א״ר זעירא יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו צרכיו הן, וזהו מעשה של בני נינוה האמור בגמרתנו,⁠צ ובחו״ל היה מעשה שבא״י אין צורך לגשמים אחר הפסחק ואעפ״כ מוסיפין שש.
וראיתי להראב״ד ז״ל שהוא מחייב להתפלל נעילה בכל ת״צ בזמה״ז ואפי׳ בבבל, חוץ מט״ב וד׳ צומות שאינן כת״צ לנעילה כדאיתא בפ׳ מקום שנהגו.⁠ר
ושוב חפשתי לדברים הללו ובדקתי למצוא להם מנהג בדברי הגאונים ז״ל. וראיתי תשובה שהשיב רבינו שרירא גאון ז״ל לראשי קהל פא״ס וזהו תורף שלהש ודשאלתון שנינו מעשה בימי ר׳ חלפתא ובימי ר׳ חנניא בן תרדיון כו׳ עד (ש)⁠לא היות נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית תקיעות לחודייהו הוא דאינן [נוהגות] אלא בשערי מזרח, או דילמא תקיעות וברכות, ואין ברכות נוהגות בזמן הזה היאך מנהג בישיבה.
תשובה: הכין חזינא דתקיעות לחודייהו הוא דאמרו חכמים אינן נוהגות אלא בשערי מזרח, אבל ברכות כ״דא אמורות במשנה שלפניה בסתם אומר לפניהם כ״ד ברכות, ומנהג המקדש כבר מפורש בגמ׳,⁠ב אבל מנהגא דילנא השתא דתעני׳ג בכל צרה שלא תבוא על הצבור מעצירת גשמים או יוקר השער או דבר או ארבה ומאי דדמי להכי,⁠ד מתאמרן קדומןה שבע ברכות כסידרא דמפורש במתני׳, ותוקעין כהנים בסוף כל חדא [וחדא], והכין רגילנא דמצלינא תפלת השחר גרידתא,⁠ו ובתרא קאים זקן ואומר דברי כבושין והדר נחית שליחתאז דאית ביה מדות דמפרשן בהלכתא, ומתחיל ברוך אתה דצלותא כד לביש שק וכד מחית שק על תיבותא וספריח וכהני דקיימין בשיפורי,⁠ט וכד מטי לברכת גואל ישראל מתחיל בברכתא אריכא כו׳ ע״כ מן התשובה הזו בקיצור ובדילוג. ועוד היא ארוכה כמנהג הנהוג אצלם בישיבה, והוא אצלם כמו שכתוב שם מנהג ברור ונהוג להם מימות אבות ראשונים ועד עכשיו, וכיון שנתברר לנו הענין בראיות שבגמרא והוחזק לנו ממנהגם של גאונים ז״ל, לא נשאר בית מיחוש וספק בזה וראוי להתנהג בו.
ונראה לי שאין צבור מתפללין עננו של תעניות באחרונות, שאין מוסיפין אלא שש, דאי לא תימא הכי עשרים וארבעה ועשרים וחמש הויין, והטעם לפי שהכל כלול באלו שש ברכות של תוספות,⁠י והרי חותמין בהם העונה בעת צרה, לפיכך לא הצריכו להוסיף אף באחרונותכ שיחתמו בה העונה בעת צרה,⁠ל אבל לפי שאמרו בגמראמ בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו׳, משמע שעננו של שאר תעניות אומרו בגואל ומעין ברכה הואנ [הואיל] ונתנו חכמים רשות להאריך בהם שכל צרה שישראל ניצולין ממנה גאולה היא, כענין שנאמרס הואע יפדה את ישראל מכל צרותיו. וכן כתב רש״י ז״ל בפרק הקורא את המגילהפ גאולהצ דתפלה לאוק דקבוץ גליות הוא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות אלינו תמיד, דהא ברכת קבוץ גליות ובונה ירושלים וצמח דודר לכל אחת ברכה בפני עצמה, ע״כ.
ומזכיר נמי העקידה שעקר חתימה זו ביום זה עליה,⁠ש דגרסינן בירושלמית גואל ישראל ולא יצחק נגאל מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל ר׳ ביבי אמרא רבי אבא אמר רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקב״הב גלוי וידוע לפניך רבש״ע שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני על גבי המזבח היה לי להשיב ולומרג אתמול אמרתד כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, ח״ו לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונךה יהי רצון מלפניך שבשעה שיהיו בניו של יצחק נכנסין לידי צרה ואין להם מי שילמדו סניגוריא אתה תהא מלמד עליהן סנגוריא, ה׳ יראה אתה (ש)⁠תהא זוכר להם עקידתו של יצחק אביהם ותתמלא עליהם רחמים. וכן מצאתי נמי במנהג הישיבות בתשו׳ הנזכרת שהן אומרים פסוקים דעקידה מקודם חתימה בגואל ישראל.
ולפי שלא ראיתי סדר ברכות הללו בסדורי הראשונים אכתוב הסדר הזה כפי מה שנראה, והמלמד אדם דעת ילמדני האמת אמן. ראה בענינו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך ופדנו מכל צרה, עננו ה׳ עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו אל תעלם אזנך משמוע תפלתנו ואל תתעלם מבקשתנו, היה נא קרוב לנו טרםז נקרא עננו, כדבר שנאמרח והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, כי אתה גואל ופודה ומציל ועונה בכל עת צרה וצוקה, וקיים לנו ה׳ אלקינו את הברית ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך,⁠ט מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י גואל ישראל. והן עונין אמן, וכן על כל ברכה וברכה, ואח״כ עומד חזן הכנסת (העובר שהוא חזן הכנסת)⁠4י ואומר תקעו הכהנים תקעו, ותוקעין תקיעה אחת.
וחוזר ש״צ ואומר אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך, וגם את נח באהבה זכרת ותפקידהו בדברכ ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, ככתוב בתורתךל ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה כו׳, ונאמרמ וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, ונאמרנ וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, ובדברי קדשך כתוב לאמרס זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה׳, ונא׳ע טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, ונאמרפ ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמרצ הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר [כה אמר ה׳]⁠ק זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ונאמרר וזכרתי [אני]⁠ש את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם, ונאמרת הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו׳ רחם ארחמנו נאום ה׳. אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם ובעבור שמך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמךא ומנחלתך וקיים לנו ה׳ אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך ע״י משה עבדך מפי כבודך כאמורב וזכרתי להם ברית ראשוני׳ אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלהים אני ה׳, מי שענה את משה ואבותינוג על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י זוכר הנשכחות. וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו, ומריעין ג׳ שברים ותרועה מפני הספק שנסתפקו אבותינו בדבר כמו שמפורש במסכת ר״ה.⁠ד
וחוזר ש״צ ואומר אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם מן השמים השמעתםה קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר גם כל העולם כולו חל ממך ובריות בראשית חרדו מלפניך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך ישראל תורה ומצות ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתךו ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר כו׳, [ונאמר]⁠ז ויהי קול השופר כו׳, ונאמרח וכל העם רואים את הקולות כו׳, ובדברי קדשך כתוב לאמרט עלה אלהים בתרועה כו׳, ונאמרי בחצוצרות וקול שופר הריעו כו׳, [ונאמרכ הללויה הללו אל בקדשו וגו׳, ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמרל והיה ביום ההוא יתקע וגו׳]⁠מ ונאמרנ כל יושבי תבל כו׳, ונאמרס ויריעו העם ויתקעו בשופרות כו׳ ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעל כל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר, ובתורתך ה׳ אלהינו כתוב לאמרע והיה כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה׳ אלהיכם ונושעתם מאויביכם, וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך, מי שענה ליהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י שומע תרועה. וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו, ותוקעין תקיעה אחת.
וחוזר ש״צ ואומר שיר המעלות אל ה׳ בצרתה לי כו׳פ כל המזמור, וזכור [לנו] ה׳ אלהינו זכותו של שמואל חוזך והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י שומע צעקה.⁠צ הריעו בני אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.
וחוזר ש״צ ואומר שיר המעלותק אשא עיני אל ההריםר וגומר כל המזמור, וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של אליהו הנביאש והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י שומע תפלה. תקעו בני אהרן תקעו ותוקעים תקיעה אחת.
וחוזר ש״צ ואומר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳ת וגומר כל המזמור, וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של יונה עבדך [נביאך] והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י העונה בעת צרה. הריעו בני אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.
וחוזר ש״צ ואומר תפלה לעני כי יעטוףא וגומר כל המזמור וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של דוד משיחך ושל שלמה בנו מלכך והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י מרחם על הארץ, תקעו בני אהרן תקעו, תקיעה יתקעו.
וחוזר ש״צ ואומר רפאנו ה׳ וגו׳. ואם אין שם כהן תוקעין לויים וישראלים ואם אין שם אלא כהן [א׳],⁠5 הוא תוקע ואין אומרב לו תקע אלא הוא מעצמו תוקע ומריע ותוקע על הסדר.
זה סדר תפלת התענית שמתענין הצבור על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן בגשמיםג בשבע אחרונות ובשאר הצרות באותן מקומות ששנו בהן חכמים ז״ל מתריעין כמו שמפורש במס׳ תענית.⁠ד ואלהינו יפדנו מכל עוונותיו ויאר פניו אתנו אמן סלה.
א. לעיל יד א.
ב. טו ב.
ג. צ״ל טעמי.
ד. דסוף פ״ק.
ה. לעיל יב ב.
ו. עי׳ ריטב״א לקמן טו א ד״ה גרסת רבנו אלפסי שהביא דעת בעלי התוספות דבגבולין אין התרעות על סדר הברכות (וכן דעת הרמב״ם) וכתב דיש מסייעין פי׳ זה מזה שבמשנתינו לא הזכירו התרעה על סדר הברכות, ודחה הריטב״א ראיה זו כמש״כ רבנו כאן.
ז. הגהתי לפי תלמיד הרמב״ן.
ט. לקמן כו ב.
י. לעיל יב ב, וכגי׳ גמ׳ כ״י ראה תענית נ. ולפנינו: מכאן ואילך בעינן רחמי.
כ. לעיל יג א.
ל. עזרא ט ד.
מ. כ״ה בתלמיד הרמב״ן ובר״ח שם.
נ. עי׳ ר״ן לעיל ד ב (בדפי הרי״ף) שדחה ראית הר״ח. (וכתב דדעת ר״ח דאומרה בנעילה וכ״כ הריטב״א), והר״ן עצמו לא הכריע אם אומר גם בשחרית כ״ד ברכות עיי״ש, ועי׳ ריטב״א מש״כ בזה.
ס. הגהתי לפי תלמיד הרמב״ן.
ע. בפ״ג מתעניות ה״ז.
פ. בעל המאור ריש מסכת ברכות.
צ. ברכות פ״א ה״ה.
ק. כ״ה גם בתה״ד, ובבעה״מ ובר״ן: נפקין במקום סלקין, וכ״ה לפנינו בירושלמי שם.
ר. לפנינו בירושלמי ליתא לתיבת ״הס״, והגהתי עפ״י תלמיד הרמב״ן, ובבעה״מ שם: כלום אין קוראין, ובר״ן כתיב כבתלמיד הרמב״ן.
ש. צ״ל שהיו, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן.
ת. כו ב.
א. והראב״ד בהשגותיו על בעל המאור בברכות שם כתב כי בתענית צבור מעולם לא התפללו אלא בסמיכות גאולה לתפלה, וכן מבואר בר״ן לעיל ד ב בדפי הרי״ף.
ב. בתלמיד הרמב״ן: ביחידים.
ג. שם: בתפלה.
ד. לעיל דפים יא ב, יב ב.
ו. לעיל דף יב ע״ב.
ז. לעל יג ב.
ח. צ״ע דהא בגמ׳ יג ב אמרו דמברייתא זו אין ראיה דאיכא כ״ד ברכות בראשונות משום דבתפלות לא מיירי, וא״כ ה״נ ליכא ראיה לנעילה.
ט. והריטב״א לעיל יב ב כתב דלגבי נעילה ת״צ גמור בעי ולכן לא מתפללין, אבל כ״ד והתרעות נוהגים עיי״ש, ועי׳ גם ר״ן ד א בדפי הרי״ף.
י. כב ב.
כ. כגי׳ הרי״ף והרא״ש, ולפנינו: רמי בר רב יוד.
ל. לקמן יט א.
מ. לעיל יג ב, לד א.
נ. לעיל יד א.
ס. צ״ע מה קשה לו לרבנו הא בגמ׳ שם מבואר דמ״ד בעננו מודה דאף לשופרות קרי התרעה.
ע. כב א.
פ. דמסכתין פ״א ה״א.
צ. לעיל יד ב.
ק. שהרי אמרו לעיל יב ב יצא ניסן וירדו גשמים הגשמים סימן קללה הם. ר״ן וכ״כ הריטב״א לעיל יד ב. אלא דבירושלמי איתא דבאו בתר פסחא לעשות תענית, ובתר פסחא אולי הוא בשבוע האחרון של ניסן שעדיין לא יצא ניסן ואינו סימן קללה (והירושלמי לא איירי בתמוז כעובדא דגמ׳ דילן לעיל יד ב אלא בתר פסח ממש כמבואר בראבי״ה סי׳ תתסג שכתב דלכן נהגו להתענות אחר הפסח ולא אחר עצרת משום דאחר הפסח מצאנו תענית כמבואר בירושלמי) אך א״א לומר כן משום דאמר בירושלמי דאומר בשש שהוא מוסיף, והוספת שש אינה אלא בז׳ אחרונות, ומבואר דצמו אף בחודש אייר. (ומדברי הראבי״ה משמע שלא גורס בירושלמי דאומרה בשש, דהקשה שם כשמתענים בשביל גזירה איך ש״צ אומר עננו והא הוי תענית יחיד, והביא מהירושלמי הזה דאומר בשומע תפלה ולא בתוך התפלה עיי״ש).
ש. הובאה באוצר הגאונים ע׳ 24 בשינויים קלים.
ת. כגירסת כל הגמ׳ כ״י והראשונים, ולפנינו: היינו.
א. צ״ל כבר, כדאיתא בתלמיד הרמב״ן ובאוצה״ג שם.
ב. לקמן טז ב.
ג. בדפוס ראשון כתוב: דתנימ׳ במקום דתעני׳, ובתלמיד הרמב״ן ובאוצה״ג: דתדירא, ואולי ט״ס הוא.
ד. באוצה״ג: להני, ובתלמיד הרמב״ן: להון.
ה. כתלמיד הרמב״ן ובאוצה״ג: קדמנא.
ו. שם נוסף: ככל יומא.
ז. שם ושם: שליח צבור.
ח. כ״ה גם באוצה״ג, ובתלמיד הרמב״ן דספרי.
ט. שם נוסף: ומסליק לקדושה שיר כסא כי הכין דגרסין לה רבנן ומתמר סליחותא כחנון המרבה לסלוח לפום דניחא להון.
י. בתלמיד הרמב״ן: תוספת.
כ. שם: אחרת, במקום באחרונות.
ל. וכן דעת הרא״ה הריטב״א והר״ן, ועי׳ שיטה לבעל הצרורות.
מ. טו ע״ב.
נ. והר״ן כתב ע״ז: ואין זו ראיה שאפשר שמאריכין בבקשת רחמים שיגאלם השם מצרתם, וכ״כ הריטב״א.
ס. תהלים קל ח.
ע. צ״ל והוא, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן, וכן צ״ל מכל עונותיו במקום מכל צרותיו.
פ. מגילה יז ב ד״ה אתחלתא.
צ. בתלמיד הרמב״ן: דגאולה.
ק. שם נוסף כאן: גאולה.
ר. יש להוסיף: יש. וכ״ה ברש״י שם.
ש. בתלמיד הרמב״ן ליתא לתיבות: ״שעקר חתימה זו ביום זה עליה״ ובמקומם כתוב: ״קודם חתימה״.
ת. בפרקין ה״ד.
א. בתלמיד הרמב״ן רב ביבי בשם ר״י, ולפנינו בירושלמי: רב ביבי אבא בשם ר״י.
ב. בתלמיד הרמב״ן כתוב כאן: רבונו של עולם, במקום להלן, וכ״ה לפנינו בירושלמי (ושם רבון העולמים).
ג. שם נוסף: לפניך.
ד. שם נוסף: לי.
ה. שם נוסף: כן.
ו. שם נוסף: עליהם.
ז. בתלמיד הרמב״ן השלם: קרוב אלינו וטרם. ובתלמיד הרמב״ן הנדפס במקום אלינו כתוב: לשוענו.
ח. ישעיה סה כד.
ט. בתלמיד הרמב״ן יש כאן תוספת מרובה עיין שם.
י. עי׳ הגהות הגרא״ז, ומדפוס ראשון נראה שאין זו הגהה אלא הוא לשון רבנו, ולשון רבנו המובאת בתלמיד הרמב״ן: חזן הכנסת שהוא העובר לפני התיבה ואומר וכו׳. ומלשון הגמ׳ משמע כפי׳ רש״י דהוא השמש ולא העובר לפני התיבה דאמרו בדף טז ב ובחותמה הוא אומר מי שענה וכו׳ ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם תקעו וכו׳, ומשמע דחזן הכנסת אינו אותו שעובר לפני התיבה, דאם הוא העובר לפני התיבה היתה הגמ׳ צריכה לומר ואומר להם תקעו, כיון דאיירינן עד עתה נמי בעובר לפני התיבה. וכדברי רבנו דמפרש חזן הכנסת דהוא העובר לפני התיבה כ״כ גם הערוך בערך חזן דהוא הש״צ, וכתב עליו הרא״ש בברכות פ״ה ס׳ יז: וטעות הוא דחזן הוא המתעסק בצרכי בית הכנסת, וש״צ הוא המוציא את הצבור ידי חובתם בתפלה. וכ״כ האו״ז הל׳ נשיאות כפים סי׳ תיא בשם ר״ת דמש״כ הערוך שיבוש הוא (ושם גם כתב דממסכתין משמע דש״צ לאו היינו החזן), ועי׳ מש״כ רבנו בפירושו לתורה דברים כו כו, וצ״ב. וכדברי רבנו כ״כ גם הר״ן למגילה יד א בדפי הרי״ף, ועי׳ באר שבע למסכת סוטה לז ב דשו״ת זכרון יוסף סי׳ יג.
כ. כ״ה גם בתלמיד הרמב״ן בנד׳. ובשלם: בפקודת.
ל. בראשית ח א.
מ. שמות ב כד.
נ. שם ו ה.
ס. תהלים קיא ד.
ע. שם ה.
פ. שם קו מה.
צ. ירמיהו ב ב.
ק. כ״ה בתלמיד הרמב״ן השלם.
ר. יחזקאל פרק טו פסוק ס.
ש. כ״ה בתלמיד הרמב״ן השלם.
ת. ירמיהו פרק לא פסוק יט.
א. בתלמיד הרמב״ן השלם נוסף: ישראל.
ב. ויקרא כו מה.
ג. כן הוא בגמ׳ כ״י רומי, וכ״ה ברמב״ם פ״ד מתעניות הט״ז ובעו״ר, ולפנינו ליתא לתיבת ״משה״.
ד. לג ב, לד א.
ה. בתלמיד הרמב״ן נוסף: את הוד.
ו. שמות יט טז.
ז. שם יט יט, הגהתי עפ״י תלמיד הרמב״ן.
ח. שם כ יח.
ט. תהלים מז ו.
י. שם צח ו.
כ. שם קג א-ג.
ל. ישעיהו כז יג.
מ. הגהתי לפי תלמיד הרמב״ן.
נ. שם יח ג.
ס. יהושע ו כ.
ע. במדבר י ט.
פ. תה׳ קב.
צ. בתלמיד הרמב״ן נוסף כאן: וחזן הכנסת אומר. וליתא בתלמיד הרמב״ן כי״ש.
ק. צ״ל למעלות, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן.
ר. תהלים קכא.
ש. בתלמיד הרמב״ן: נביאך.
ת. תהלים קל.
א. תהלים קב.
ב. שם: אומרים.
ג. שם: ״ובגשמים״.
ד. בתחילת פרק שלישי.
1. הגהת הגרא״ז: דף י״ג ע״ב.
2. הגהת הגרא״ז: לא.
3. הגהת הגרא״ז: היכי.
4. הגהת הגרא״ז: זהו הגהה מדפוס הקודם, והוא טעות דחזן הכנסת הוא השמש ולא הש״צ כמו שפירש רש״י במתני׳.
5. נוסף על פי פירוש תלמיד הרמב״ן (שם חסרה המלה הבאה ״הוא״).
ואלו הן זכרונו׳ ושופרות אל י״י בצרתה לי כו׳ – פי׳ הפוסקים הללו הן כל אחד על כל ברכה לפי סדרם כי בברכה ראשונה של שש שהוא מוסיף שחותמת זוכר הנשכחות אומר זכרונות ובשנייה שאומר שומע תרועה אומר שופרו׳ וכן השאר על הסדר זה תמצא מזמור מעין הברכה וכן סדר הגאונים ז״ל ושלא כדברי הרמב״ם ז״ל שמסדר זכרונות ושופרות ושאר כל המזמורים הללו בברכת גואל ישראל קודם שיאמר מי שענה נראה שסובר ז״ל כי על זה אמרו בברייתא בגואל ישראל מאריך ולא נהיר כלל וכן נר׳ מדבריו ז״ל שזכרונות ושופרות אלו לא סוף דבר אותן שאומרים בר״ה אלא מעין הצרה וממה שא״ר יהודה שאין אומר זכרונות אלא בר״ה ובי״ה של יובל ובשעת מלחמה נראה לדברי חכמים שזכרונות ושופרות אלו הן אותן שאומר בר״ה וי״ה של יובל אעפ״כ אין אומר אלא פסוקי דזכרונות ושופרות בלבד לא שאר התפלה אבל רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל כתב כי בסדר הגאונים ז״ל נמצא שאומר בה כעין צלותא דבי רב שאומר דר״ה אלא שמדלגי׳ ענין היום שהוא מתחיל (בענין היום) בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם עד צופה ומביט עד סוף כל הדורות ואומר ואתה דורש מעשה כלם וגם את נח באהבה זכרת ובדברי קדשך כו׳ וע״י עבדיך הנביאים וכו׳ אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך כו׳ עד כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם כו׳ ברוך זוכר הנשכחות ואומר אתה נגלית כו׳ כסדר ר״ה עד י״י צבאות יגן עלינו ובדברי הנביאים מוסיף ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופרות ויהי בשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה וגו׳ אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וגו׳ וקיים לנו י״י אלהינו את הדבר האמור בתורתך ע״י משה עבדך וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו׳ וזכור לנו י״י אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך והמלא עלינו רחמים למען שמך ואומר מי שענה את יהושע בגלגל גו׳ בא״י שומע תפל׳ תרוע׳. ואח״כ אומר מזמור אשא עיני אל ההרים ואומר וזכור לנו י״י אלהינו זכותו של שמואל נביאך המלא עלינו רחמים למען שמך ואומר מי שענה את שמואל במצפה כו׳ וכן כלם כך נמצא בסדר הגאונים ז״ל שהיו נוהגים בדבר ראשי ישיבות.
ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות ושופרות וכו׳. כונו בתפלת התעניות באלו שבעה ברכות ובכל אחד מהם אנו מזכירין צדיקים אלו שיעננו בזכותם כמו שענה אותם הקדוש ברוך הוא על ידי תפלתם בנסים נגלים לשנות הטבע ומעשה בראשית שבעה ע״ש שבעה מזלות שצ״ם חנכ״ל המתנגדים לכלל ישראל כמ״ש אין מזל לישראל ובאברהם אמר ויוצא אותו החוצה וגו׳ מאי דעתיך דקאי צדק במערב והתחיל באברהם שהוא ראש המאמינים שנענה בהר המוריה לא שנענה במה שלא נשחט יצחק אלא על שבקש ממנו ית׳ אלהים יראה לו השה לעולה וגו׳ ובאולי חטא במחשבה שעולה באה על המחשבה ונתקיימה מחשבתו והנה איל אחר נאחז גו׳ ויעלהו לעולה והיה האיל שנברא מימי בראשית והיינו דכתיב איל אחר דבזולת האיל שנברא בימי בראשית לקיום המין נברא זה האיל אחר שיהיה תמורת יצחק ואפרו שמור לדורות וזה שסיים בו ברכת: גואל ישראל דהיינו בכל דור ודור:
ואומר לפניהן שליח הציבור עשרים וארבע ברכות: שמונה עשרה ברכות שאומרים בכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש. ואלו הן: אומר פסוקי זכרונות ושופרות, כדרך שאומרים בראש השנה, ומוסיף ואומר מזמורי תהלים אלה: ״אל ה׳ בצרתה לי קראתי ויענני״ (תהלים קכ, א), ״אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי״ (תהלים קכא, א), ״ממעמקים קראתיך ה׳⁠ ⁠״ (תהלים קל, א), ״תפלה לעני כי יעטף״ (תהלים קב, א).
And he recites twenty-four blessings before the congregation: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings, and they are as follows: The special series of blessings recited on Rosh HaShana, the Remembrances and Shofarot; and the sections of Psalms that begin with the verses: “In my distress I called to the Lord and He answered me” (Psalms 120:1), “I will lift up my eyes to the mountains; from where will my help come” (Psalms 121:1), “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1), and “A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1).
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהרמב״ןריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן {מלכים א ח׳:ל״ז} רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה {ירמיהו י״ד:א׳} אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת.

Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Rather, he recites instead of them the passage beginning with: “If there be famine in the land, if there be pestilence” (I Kings 8:37), followed by the verse “The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts” (Jeremiah 14:1).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםההשלמהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דתנן רבי יהודה או׳ לא היה צריך זכרונות אין פירושו כפשטו שאינו צריך לכך אבל אם רצה לאומרן רשאי שהרי אמר בטעם דבריו שאין אומרים אותה אלא בר״ה ובי״ה של יובל ובשע׳ מלחמה אבל רבי יהודה תפס במשנה לשון קצר שאין אומרים זכרונות ושופרות בתעניות אלו ואם נפשך לומר כדי להאריך בפסוקי׳ בברכות הללו כמו בשאר ברכות אינך צריך לומר זכרונות ושופרות שהרי א״א לומר תחתיהן בתעניות של גשמים רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וכו׳ אשר היה דבר י״י אל ירמיהו על דברי הבצרות וה״ה בשאר צרות שיאמר פסוקים של נביאים מאותו ענין ואומר חותמיהן ולית הלכתא כרבי יהוד׳ דיחידאה הוא. אבל הרמב״ם ז״ל כתב בפי׳ המשנ׳ הלכה כרבי יהודה ובחבור שלו כתב ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה ונ״ל שדעת רבי׳ ז״ל דרבי יהודה לפרושי אתא כי מה ששנינו בסדר הברכות שאומר זכרונות אמת הוא שנהגו בכך אבל לא היה צריך ולא אמר אינו צריך נראה שנוהג היה ש״צ לומר אבל לא היה צריך לכך כנ״ל ואפי׳ רבי יהוד׳ לא פליג אלא בתעניות של גשמים אבל בשאר צרות מודה דהיינו שעת מלחמה אלא דנקט לישנא דקר׳ וכי תבאו מלחמה בארצכם וכו׳ והוא כלל לשאר צרות ג״כ יש ברכות והתרעות בסדר ר״ה לדברי הכל ושלא כדעת רבי׳ ועוד נחלקו רבי יהודה וחכמים כדאי׳ במתניתא של דברי חכמים שאמרו שעל הברכות הללו בא׳ אומר תקעו ובא׳ אומר הריעו אין בכל ברכה א׳ מהן אלא תקיעה או תרועה בא׳ תוקעים ובא׳ מריעי׳ ומתחיל בתקיע׳ ומסיים בתקיעה ונמצאו תרועות והטעם לפי שאין לנו לעשות תקיעה ותרועה ותקיעה אלא בר״ה ובי״ה שכתוב בהן ג׳ תרועו׳ וכל א׳ מהן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכדילפי התם בקראי אבל בתעניות לא למדנו זה אלא שאמר הכתוב והרעותם בחצוצרות כדי להעלות תפלה בתרועה ובכל דהו סגי בין בתקיעה בין בתרועה ואף מה שאנו עומדים לתקוע בר״ה על סדר הברכות אינו לצאת ידי חובה אלא תפל׳ בתרוע׳ כמו שבררנו במקומה בראיות בס״ד ורבי יהודה בעי הכא בכל ברכה וברכ׳ תקיעה תרוע׳ ותקיעה ולא מפני חיוב ג׳ קולו׳ מנא ליה בתעניות אלא דאיהו אזיל לטעמיה דסבר תקיעה ותרועה ותקיעה א׳ היא ואין להפסיק בהם וביניהן ששלשתן קול א׳ כדאיתא בפרק החליל והדבר ידוע שאין הלכ׳ כמותו כדאי׳ התם וכדמוכח בר״ה ששנינו סדר תקיעו׳ ג׳ של ג׳ ג׳ אלמא תקיעה תרועה ותקיעה ג׳ קולות הן והיינו כרבנן והכי קרינן להו בכל דוכתא ט׳ תקיעות נמצאת אומר שלדברי חכמים בא׳ תוקעי׳ בלבד ובא׳ מריעי׳ מפני הספק שיש בתרוע׳ כדא״ר אבהו במסכת ר״ה כשיש לו להריע עושה ג׳ שברי׳ ותרועה ונמצ׳ שבוש במקצ׳ נסחאו׳ שגורסי׳ בברייתא כדברי רבי יהודה על הראשונה תוקעי׳ ומריעין ותוקעין ועל השניה מריעי׳ ותוקעין ומריעי׳ ועל הסדר הזה בכלן בא׳ מהן תרועה בין שתי תקיעות ובשנייה תקיעה בין שתי תרועו׳ וזה גרסת הרמב״ם ז״ל וזה אינו נכון כי למה רבי יהודה להרבות בתרועות כ״כ כי בתרועה הוא שמצינו שצריך פשוטה לפניה ולאחריה אבל היכן מצינו לתקיעת שתהא תרועה לפניה ותרועה לאחריה כ״ש דאיהו סבר דתקיעה ותרועה ותקיע׳ א׳ היא וקול א׳ הוא תחלתו וסופו פשוט ונשבר באמצע ולמה יהפך עכשיו תקיעו׳ לתרועו׳ ומנין לנו שנוי קול זה ונראה שיצא להם שבוש זה בנסחאות אלו לפי שבא׳ אומר תקעו ובא׳ אומר הריעו ונראה להם כי באותה שאומרי׳ הריעו מתחילי׳ בתרועה וזה אינו אלא בא׳ מאריך בתקיעו׳ ומקצר בתרוע׳ ובשנית מאריך בתרוע׳ ומקצר בתקיעו׳ כי אין חובה בתעניות שתהא שיעור תרועה כתקיעה שאין הכוונה אלא להעלות תפלה בתרועה או בתקיעה ואין מדקדקי׳ בזה בדיני השופר ודיני התקיעות של ר״ה ובעיקר נסחאות לא נמצא בדברי רבי יהודה אלא שגורס בכל א׳ מהן ותוקעים ומריעין ותוקעי׳ גם יש מן החכמים שסבורין שסדר התקיעות לדברי רבי יהודה שה״ה לדברי חכמים ולא נחלקו בזה כלל ופסקו כן בהלכותיהן כי באחד תוקעים ומריעין ותוקעים ובא׳ מריעי׳ ותוקעי׳ ומריעין וכן כתב הרמב״ם ז״ל וזה אינו נכון לפי שאין לנו תר״ת ולא תש״ת ולא תשר״ת אלא בר״ה מגזרת הכתוב ואלו היה לנו חיוב בתעניות לתקיע׳ ותרועה ותקיעה היה לנו לעשות תשר״ת תש״ת תר״ת מפני הספק כמו בר״ה כי מנין נתברר לנו הספק לעשות תר״ת בכל א׳ אלא ודאי מה שכתבנו עיקר שאין לדברי חכמים אלא בא׳ תוקעי׳ ובא׳ מריעין בלבד ולפי שסדר תקיעות בר״ה וי״ה של יובל התרועה בין התקיעות גם בז׳ תקיעות אלו מתחילין בראשונה בתקיעה ובשניה תרועות ובג׳ תקיע׳ וכן על סדר זה ונמצאת התרועה בפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה שהפסקת ברכות אינה הפסקה כענין זה אף בר״ה ואין הפסק חשוב ביניה׳ אלא בקול כדאמרי שמעת׳ ט׳ תקיעות בט׳ שעות ביום יצא וכדכתיבנא הת׳ בס״ד וכ״ש בכאן שאין לנו חיוב בזה כלל וזה מבואר יפה למי שמודה על האמת אלא שלא נהגו מה שאומר זוכר הנשכחו׳ בברכת מי שענה את אבותינו על ים סוף לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים וזכר׳ אחר היאוש כדכת׳ וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ובשופרות ענין יהושע שנענה בשופרות ביריחו ואליהו בהר הכרמל נענה והוא מעין אשא עיני אל ההרים ובשמואל כתיב ויצעק אל י״י וביונה כתב ממעי הדגה ולפי׳ אומר ממעמקים קראתיך י״י וחותם העונה בעת צרה שכן כתוב בו קראתי מצרה לי ובאליהו כתיב תפלה ענני י״י ענני.
ר׳ יהודה אומר: לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן פרשת ״רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה״ (מלכים א׳ ח, לז). וכן אומר ״אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו על דברי הבצרות״ (ירמיהו יד, א).
Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Rather, he recites instead of them the passage beginning with: “If there be famine in the land, if there be pestilence” (I Kings 8:37), followed by the verse “The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts” (Jeremiah 14:1).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםההשלמהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת.

And he recites at the end of all of these six blessing their unique conclusions. For the conclusion of the first blessing: Redeemer of Israel, he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah (see Genesis 22:11–18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. For the second blessing, to which he adds the verses of Remembrances, he recites: He Who answered our forefathers at the Red Sea (see Exodus 14:15–31), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואומר חותמיהן – על כל פרשה ופרשה אחר זכרונות חתימת זכרונות ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם מעין הפרשה כדמפרש ואזיל.
על הראשונה – בפעם ראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם כו׳ בגואל ישראל היה מתחיל להאריך והולך ואומר לכולן שש ברכות.
על השניה – זו היא ברכה ראשונה של שש ברכות כדאמרינן בגמרא והיאך דגואל ישראל זו היא ברכה עצמה של שמונה עשרה ואינה מאותן שש אלא שבה היה מתחיל להוסיף ולהאריך על הזכרונות הוא אומר זוכר הנשכחות ועל השופרות שומע תרועה והיא שניה למנינה ועל אל ה׳ בצרתה לי והיא שלישית למנין שש שומע צעקה שלישית וכן כולן.
ומי שענה את אבותינו על ים סוף – לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתייאשו מן הגאולה וזכרם המקום וגאלם דכתיב (שמות ו) ואזכור את בריתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל השניה אומר מ״ש את אבותינו על ים סוף כו׳ ששינה הקב״ה מעשה בראשית בקריעת ים סוף ע״י תפלתם שנאמר ויצעקו בני ישראל וגו׳ ואומר בו זכרונות כמו בר״ה שיעלה זכרונינו לטובה וכמ״ש וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי גו׳ ומסיים ביה בא״י זוכר הנשכחות כי בצרותם נאמר נשכחתי כמת מלב וגו׳ אבל אתה זוכר הנשכחות וכן נאמר אל תשכח ענינו ולחצנו רמז לאבותינו במצרים שנאמר וירא את ענינו ואת לחצנו וגו׳ ועל הג׳ אומר מ״ש ליהושע כו׳ דהיינו ביריחו שנפלו ז׳ חומותיה שלא בטבע והם היו כח ז׳ כוכבי לכת וע״כ אומר בה שופרות דבשופרות נענה יהושע כן יהיו נענין בתענית בשופרות וכדלקמן תוקע ומריע כו׳ ויש רמז לתקוע בשופרות בתענית כמ״ש ותקעתם בחצוצרות קרי ביה חצי צרות שכינו הצרות בחיצים כמ״ש חצי אכלה וגו׳ כי חציך נחתו בי וגו׳ ומסיים ביה והיה לכם לזכרון גו׳ דהיינו זכרונות אבל מלכיות לא שייך ביה אלא בר״ה שהקב״ה מלך לדון בו את העולם ומציאת השם שנרמז בר״ה במלכיות בתעניות נרמז בברכת גואל ישראל שבו נזכר מה שנאמר לאברהם בהר המוריה כו׳ שהוא פרסם מציאותו ית׳ כמ״ש ואת הנפש אשר עשו וגו׳.
ואמר על הרביעית: מי שענה את שמואל במצפה כו׳ שענהו הקב״ה בתפלתו לשנות הטבע כדכתיב ויזעק שמואל וגו׳ ויענהו ה׳ וגו׳ ופלשתים נגשו גו׳ וירעם ה׳ בקול גדול וגו׳ ואומר בזו הברכה שיר המעלות אל ה׳ בצרתה לי וגו׳ הצילה נפשי משפת שקר וגו׳ כמ״ש דבימי שאול היו דלטורין ונפלו במלחמה ובימי אחאב כו׳ שנאמר חבור עצבים אפרים וגו׳ אבל שמואל בתפלתו הצילם בימיו וכמ״ש בענין תפלתו זו ותהי יד ה׳ בפלשתים כל ימי שמואל ומסיים ביה אני שלום וכי וגו׳ ר״ל כשהייתי אני שופט עליהם היה להם שלום ממלחמת פלשתים או שעשיתי שלום ביניהם במשפט והמה מאסו בי בקשו להם מלך למלחמה כמ״ש כ״א מלך יהיה עלינו גו׳ ונלחם את מלחמותינו:
ועל החמישית אומר מ״ש את אליהו בהר הכרמל שבתפלתו ענני ה׳ ענני שינה הש״י הטבע שנפל אש מן השמים ותאכל גו׳ ואת האבנים ואת העפר ואת המים וגו׳ ואומר כו׳ מזמור אשא עיני אל ההרים וגו׳ ר״ל אשא עיני אל ההרים גו׳ דהיינו בזכות אבות שנקראו הרים אבל מאין יבא עזרי מהם כי תמה זכות אבות אבל עזרי מעם ה׳ וגו׳ כי אין להשען רק על אבינו שבשמים ואמר הנה לא ינום ולא יישן וגו׳ דלגבי נביאי הבעל כתיב שם ויהתל בם אליהו קראו בקול גדול וגו׳ אולי ישן הוא וייקץ לכך נאמר כאן אבל שומר ישראל לא יישן ואמר ה׳ שומרך ה׳ גו׳ השמש לא יככה גו׳ שהיה רעב אז בשני אליהו:
ואומר בשש ברכות אלה את חותמיהן, שמוסיף להם לנוסח כל ברכה חתימה מיוחדת, על הראשונה שבהן שהיא ברכת ״גואל ישראל״ שמאריך בה ומוסיף בה, הוא אומר בחתימתו: ״מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. ברוך אתה ה׳ גואל ישראל״. על השניה שבה הוא מוסיף פסוקי זכרונות הוא אומר: ״מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה׳ זוכר הנשכחות״.
And he recites at the end of all of these six blessing their unique conclusions. For the conclusion of the first blessing: Redeemer of Israel, he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah (see Genesis 22:11–18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. For the second blessing, to which he adds the verses of Remembrances, he recites: He Who answered our forefathers at the Red Sea (see Exodus 14:15–31), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten.
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ צְעָקָה עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

For the third blessing, which includes the verses of Shofarot, he recites: He Who answered Joshua at Gilgal, when they sounded the shofar in Jericho (see Joshua 5:6), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears the terua. For the fourth blessing, he recites: He Who answered Samuel in Mizpah (see I Samuel, chapter 7), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears cries. For the fifth he recites: He Who answered Elijah on Mount Carmel (see I Kings, chapter 18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears prayer.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובשופרות היה אומר מי שענה את יהושע בגלגל – לפי שנענה בשופרות ביריחו וזהו בעוד שהיו ישראל בגלגל.
ואליהו בהר הכרמל – כנגד אשא עיני אל ההרים וכן כולן לפי ענין המזמורים אליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים ושמואל במצפה דכתיבי קראי ומעין אל ה׳ בצרתה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על הברכה השלישית שבה הוא מוסיף פסוקי השופרות הוא אומר בחתימה: ״מי שענה את יהושע בגלגל ובתקיעת שופרות יריחו (יהושע פרקים ה-ו) הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה׳ שומע תרועה״. על הרביעית הוא אומר: ״מי שענה את שמואל במצפה (שמואל א׳ פרק ז) הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה׳ שומע צעקה״. על החמישית הוא אומר: ״מי שענה את אליהו בהר הכרמל (מלכים א׳ פרק יח) הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה׳ שומע תפלה״.
For the third blessing, which includes the verses of Shofarot, he recites: He Who answered Joshua at Gilgal, when they sounded the shofar in Jericho (see Joshua 5:6), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears the terua. For the fourth blessing, he recites: He Who answered Samuel in Mizpah (see I Samuel, chapter 7), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears cries. For the fifth he recites: He Who answered Elijah on Mount Carmel (see I Kings, chapter 18), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who hears prayer.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ.:

For the sixth blessing he recites: He Who answered Jonah from within the innards of the fish (see Jonah 2:2–11), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who answers in a time of trouble. For the conclusion of the seventh blessing, which is actually the sixth additional blessing, as the first blessing listed here is an expanded version of a regular weekday blessing, he recites: He Who answered David and Solomon his son in Jerusalem (see I Kings 8:12–53), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממעי הדגה – מעין ממעמקים קראתיך ה׳ ועונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתי מצרה לי (יונה ב) ובשמואל כתיב ויזעק אל ה׳ (שמואל א ו) ובאליהו כתיב (מלכים א יח) ענני זו תפלה.
ועל השביעית – מפרש בגמרא מאי שביעית מי שענה דוד ויהי רעה בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כא).
ושלמה – כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו׳ (מלכים א ח) ולפיכך חותם מרחם על הארץ שהן התפללו על ארץ ישראל ותפלה לעני כי יעטוף על דוחק גשמים נופל וכתיב ביה (שם) בהעצר שמים.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״בימי״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ט״ו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוד ושלמה התפללו על הארץ דוד כשהיה רעב ושלמה כשהכניס ארון אי נמי רעב כי יהיה בארץ ולפי׳ חותם בה מרחם על הארץ. וזה שחותמי׳ בברכה ראשויה בגואל ישראל שאלו עליה בירושלמי ולא יצחק הוא נגאל כלו׳ שהרי ענין האריכו׳ מי שענה לאברהם בהר המוריה והיה לו לחתום גואל יצחק והשיבו מכיון שנגאל יצחק נגאלו כל ישראל ובמה שאמרו בש״ס על הז׳ חותם ברוך מרחם על הארץ הוא משום סמכוס אמרו ברוך משפיל המרים וזו גרסת רש״י ז״ל וכן היא בירושלמי ושם פירש שאמרו ניחא דשלמה דכתיב ביה בנ׳ בניתי בי׳ זבול לך דוד למה ע״י שבקש לעמוד על מנינן של ישראל ופי׳ שדוד ושלמה נתרוממו יותר מדאי והושפלו לפני השם שחזרו ונתענו לפניו ונענו ולפי׳ אנו חותמין ברוך משפיל ומרים וזכר צדיקים לברכה שיארע לנו כן שתקובל הכנעתנו בתעניתנו ותסלק ממנו המכה שבא׳ עלינו על שרם לבבנו וסרנו מתור׳ אלהינו ורש״י ז״ל פי׳ שהכניע׳ במטר עד ששבו בתשובה ואינו מחוור שאין החתימה לטובה וקבלת תפלה. ויש שגורסין ברוך משפיל מרים והיא יותר נוחה אבל אינה בנסחאות של גאונים ז״ל ולא בירושלמי כמו שכתבנו.
ועל הששית אומר מ״ש ליונה במעי הדגה כו׳ שענהו הקב״ה נגד הטבע שיהיה חי במעי הדגה במצולות ים עד שקאה אותו ליבשה חי ואמרו בו מזמור ממעמקים קראתיך וגו׳ כמ״ש יונה קראתי מצרה לי וגו׳ מבטן שאול וגו׳ ולפי שהיה בורח כי אמר אם יעשו אנשי נינוה תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעין לדברי הנביאים ועתה שראה שלא היה יכול להציל עצמו כמ״ש לו שנית קום לך אל נינוה וגו׳ התחיל להתפלל על ישראל אם עונות תשמר יה כי עמך הסליחה לסלוח לאנשי נינוה אם ישובו למען זאת תורא נפשי ויחל ישראל אל ה׳ כי עמו החסד לכפר וגו׳ ומסיים והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו:
ועל הז׳ אומר מ״ש את דוד ואת בנו בירושלים כו׳. כמפורש בספר תהלים שהתפלל דוד על כלל ישראל ובשלמה מפורש שהתפלל על כל צרה שלא תבא בהנגף עמך גו׳ בהעצר שמים וגו׳ רעב כי יהיה וגו׳ וענהו ה׳ באש מן השמים וסיים בחותם בא״י מרחם על הארץ כפרש״י שהם התפללו על ישוב א״י כמ״ש במזמור שיסדו בו תפלה לעני גו׳ שנתייסד זה המזמור על תפלת בני הגלות בכל צרה שלא תבא ומתפללין לקרב הגאולה ואמר תפלה לעני כמו ששנינו במשנה זו וביתו ריקם ובגמרא מטופל ואין לו כו׳ כפרש״י שלבו דואג עליו והפוסקים לא הביאו דין זה גבי דיני ש״ץ ששנינו ג״כ שם רגיל ופרקונאה ומרוצה לעם וקולו ערב ונראה דלא נאמר שיהא מטופל בבנים ועני אלא בסדר תעניות בכל צרה שלא תבא ולזה אמר שש״ץ המתפלל יהיה עני ואמר ובתנאי כי יעטוף שיש לו גלימא לעטוף כו׳ וע״פ מ״ש בנדרים בר״י ב״ר אלעאי שהיה עני ולא היה לו רק גלימא אחת ואשתו כדנפקא לחוץ היתה מכסה בו והוא כדבעי לצלויי היה מכסה בו וכשגזר ר״ג תענית לא אזל לשם לפי שלא היה לו טלית לעטוף בו כמפורש שם ואמר כ״כ יהיה הש״ץ עני שלפני ה׳ ישפוך שיחו שדואג ומכוין לבו יותר מעשיר ואמר ה׳ שמעה וגו׳ שועתי אליך ה׳ לפי שיש מקטרגים טורפין תפלת אדם בפניו ויש סנגורים שמביאין תפלת אדם לפניו ית׳ ב״ה ע״כ בקש אליך תבא שועתי ולא יפסיקו המקטרגים ולא אצטרך גם לסנגורים ואמר על הגלות שאמר והסתרתי פני מהם ע״כ בקש דאל תסתיר פניך ממני ביום צרה שעליהם נתקנו סדר תעניות וברכותיה גם הטה אזנך לי ביום אקרא דהיינו בי׳ ימי תשובה דקריאת יחיד נשמע ג״כ אז כמפורש פרק החולץ ואמר כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד וגו׳ הזכיר הגלות בעינוי עשן ואש שעושין א״ה בצדיקים ע״י עלילות שקרים וכמ״ש דניאל ונכשלו בחרב ובלהבה וגו׳ ואמר הוכה כעשב ויבש גו׳ דהיינו מרוב הרגל תעניות שכחתי מאכול לחמי מקול אנחתי דבקה וגו׳ ע״פ מ״ש פ׳ אע״פ אנחה שוברת חצי גופו של אדם דהיינו שנדבק הבשר ביותר לעצם וכאילו נתקצר הגוף. דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס וגו׳ הן עופות שצועקים ביללה ותאניה ואין מי שומע להם במדבר ובחרבות כך ישראל בגלות צועקים על עושקיהם בעלילות לפני המלך והשרים ואין מי שומע להם ואמר ולא עוד שאינן שומעין לי להצילני מעושקי אלא שהם חרפוני כל היום על כך ואמר כי נשאתני ותשליכני כמ״ש השליך משמים ארץ וגו׳ ואמר ימי כצל נטוי וגו׳ שהם צללי ערב ור״ל שעת וזמן הגאולה הגיע כמ״ש והיה לעת ערב יהיה אור וגו׳ דהיינו כשיהיו בתכלית השפלות כמ״ש כי אזלת יד ואפס עצור וגו׳. ואמר ואתה ה׳ וגו׳ ע״פ מ״ש בעוה״ז נקרא בא״ד ובעוה״ב נקרא בי״ה שנאמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור וגו׳ וז״ש שעד היום בגלות ה׳ לעולם תשב דהיינו בעולם עליון ואינך נגלות למטה רק זכרך שהוא א״ד לדור ודור למטה הנה בא העת שאתה תקום מלמעלה למטה ותרחם ציון בשם הוי״ה שהוא שם הרחמים כי בא עת לחננה וכמ״ש ולכן יחכה ה׳ לחננכם וגו׳ כי בא מועד שאמר דניאל עד עת מועד וגו׳ ולפי שאמר אז תרצה הארץ וגו׳ אמר כי כבר רצו עבדיך בגלות המר גם אבניה ואת עפרה הוסיפו לחננה לא כדור המדבר שמאסו בה שע״כ נגזר עליהם הגלות ממנה ואז כשתגלה שכינתך בשם הרחמים אז יראו גוים שם ה׳ וגו׳ גם יראו כי בנה ה׳ ציון ונראה שהוא בונה בעצמו ובכבודו כמ״ש ואני אהיה לה חומת אש. ואמר דבעת ההיא פנה אל תפלת הערער וגו׳ ובמדרש פנה אל תפלת ערערים מבעי ליה בלשון רבים כדכתיב ולא בזה את תפלתם אמר ר״י כלפי הדורות אמר שאין להם כהן ולא בהמ״ק שיכפר אלא התפלה שמתפללין בר״ה וביום הכפורים ונראה דר״ל שהערער דנקט בלשון יחיד הוא הש״ץ שמעמידין הקהל בבהכ״נ במקום כ״ג בר״ה וביוה״כ וע״י תפלתו שמתפלל עליהם לא בזה את תפלתם כמו שענה לדוד ושלמה ואמר תכתב זאת לדור אחרון וגו׳ ע״פ מ״ש כתוב זאת זכרון וגו׳ אמחה את זכר עמלק כי יד על כס יה וגו׳ מדור דור שאין הכסא והשם שלום עד שימחה לעתיד זכר עמלק ואמר פ׳ עושין פסין דיו לעולם הזה שישתמש בב׳ אותיות י״ה שנאמר כל הנשמה תהלל י״ה והוא מבואר שם ע״פ מ״ש אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף וז״ש כל הנשמה כלומר כל זמן שיש נשמה להבראות תהלל י״ה בשתי אותיות וז״ש כאן תכתב זאת מה שנאמר כתוב זאת וגו׳ היינו לדור אחרון מאותן דור ודור וכל זמן שעדיין עם נברא מהנשמות שבגוף תהלל י״ה. ואמר כי אז השקיף שם ה׳ וגילוי שכינתו ממרום קדשו על הארץ לשמוע אנקת אסיר וגו׳ שהם בני הגולה ולפתח בני תמותה שכל ישראל נקראו על שם יוסף שהוא בן רחל שנקראת תמותה שמבכה על בניה. ואמר אז יספרו וידברו בציון שם ה׳ מלא מה שהיה אסור עד עתה וגם תהלתו בירושלים שעל זה הנס יאמרו הלל דבכל זמן שהם בגולה גם אם נעשה להם נסים לא יאמרו כדאמרינן במגילה דאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ וזה יהיה הנס גדול כ״כ בהקבץ וגו׳ וממלכות לעבוד את ה׳ בשם מלא. ואמר ענה בדרך כחי וגו׳ ע״פ מה שאמר שמחנו כימות עניתנו וגו׳ ודרו פ׳ חלק שהיה מבקש שיהיה ימות ושנות המשיח שנות עניתנו וראינו רעה שהם ימי הגלות ועל זה התפלל שלא די לו בכך ועל זה אמר ענה בדרך כחי קצר ימי אומר אלי אל תעלני מזה וגו׳ בהליכתי לגלות וקצרתי שם ימי בגלות ואל תעלני בגאולה לירושלים בחצי ימי שלא יהיו רק כשנות ראינו רעה אבל הנני מבקש בדור דורים שנאמרו בימי משיח שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לא יהיו דורות שלי שהם קצרים בשנים אבל יהיו כפי שנותיך שאין להם קץ ותכלית. ואמר לפנים הארץ יסדת וגו׳ כי כן ראוי שיהיה גילוי שכינתך על הארץ שהרי הארץ מוקדמת בבריאה כי לפנים הארץ יסדת ואחר כך השמים כמה שנאמר ביום ברוא ה׳ אלהים ארץ ושמים כמפורש פרק אין דורשין ודקדק לומר לגבי שמים ומעשה ידיך שמים כי אינה חשובה בבריאה כמו הארץ שהוא יסוד פשוט כמו שאמר יסדת אבל השמים נבראו מאש וממים כמה שאמרו שם שמים אש ומים ואמר שאנו מבקשים להיות חי כשנותיך קיימים לעולם גם שהמה ארץ ושמים יאבדו מאלף שנה ואח״כ תחליפם לחדש אותן וע״פ שאמרו פרק חלק צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים וגו׳ מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים ואם תאמר אותן אלף שנה שהקב״ה מחדש עולמו מה יעשו הצדיקים הקב״ה עושה להם כנפים כו׳ שנאמר ע״כ לא נירא בהמיר ארץ וגו׳ וז״ש גם כי המה יאבדו ותחליפם חדשים אחר אלף שנים הצדיקים הם קיימים לעולם כי אתה הוא ושנותיך וגו׳ אתה לשון נוכח והוא לשון נסתר אבל ר״ל אתה והוא הצדיק בשם קדוש יקראו וכיון דשנותיך לא יתמו גם שנות הצדיקים לא יתמו אבל בני עבדיך ישכונו וגו׳ דהיינו שיהיו שטין על פני המים ומסיים וזרעם לפניך יכון ע״פ מ״ש פ״ק דעבודה זרה אמר ריש לקיש באו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא לא חטאו הם כאלו לא באנו לעולם שאם הם חיים לעולם לא היינו חשובים כלום וע״ז אמר דלעוה״ב לא יהיה כן דגם אם הצדיקים חיים לעולם הנה גם בניהם ישכנו יהיה להם מקום שכונה חשובה וגם זרעם של בניהם אח״כ לפניך ית׳ ב״ה יכין להם עולמות כמ״ש שיהיה לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות וק״ל:
על הששית הוא אומר: ״מי שענה את יונה ממעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה׳ העונה בעת צרה״. על השביעית (שכן הברכה הראשונה לא היתה ברכה נוספת אלא ברכת ״גואל ישראל״ שהיתה מוגדלת ומוארכת, והשביעית היא הברכה השישית הנוספת) הוא אומר: ״מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה׳ המרחם על הארץ״.
For the sixth blessing he recites: He Who answered Jonah from within the innards of the fish (see Jonah 2:2–11), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who answers in a time of trouble. For the conclusion of the seventh blessing, which is actually the sixth additional blessing, as the first blessing listed here is an expanded version of a regular weekday blessing, he recites: He Who answered David and Solomon his son in Jerusalem (see I Kings 8:12–53), He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַעֲשֶׂה

The mishna relates: An incident occurred
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשה
The mishna relates: An incident occurred
קישוריםרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית טו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תענית טו., עין משפט נר מצוה תענית טו., רי"ף תענית טו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית טו., הערוך על סדר הש"ס תענית טו., מיוחס לרש"י תענית טו., תוספות תענית טו., ר׳ יהודה אלמדארי תענית טו. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה תענית טו., רמב"ן תענית טו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי תענית טו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית טו., מהרש"א חידושי הלכות תענית טו., מהרש"א חידושי אגדות תענית טו., גליון הש"ס לרע"א תענית טו., פירוש הרב שטיינזלץ תענית טו., אסופת מאמרים תענית טו.

Taanit 15a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Taanit 15a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 15a, Rif by Bavli Taanit 15a, Attributed to R. Gershom Taanit 15a, Collected from HeArukh Taanit 15a, Attributed to Rashi Taanit 15a, Tosafot Taanit 15a, R. Yehuda Almadari Taanit 15a, HaHashlamah Taanit 15a, Ramban Taanit 15a, Meiri Taanit 15a, Ritva Taanit 15a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 15a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 15a, Gilyon HaShas Taanit 15a, Steinsaltz Commentary Taanit 15a, Collected Articles Taanit 15a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144