פרק שני
מה ששנינו במסכת תענית ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות, שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד ששה – מסקינן בגמ׳1 שאינן אלא בשבע אחרונות, ואע״ג דרב אשי שהוא בתרא דייקא ליהא מתנית׳ דבאמצעיות נמי איכא כ״ד, אגמר׳ סמכי׳ דקאמר השתא דאתית להכי עשרין וארבעה נמי לאו שיורא הוא כו׳. ומתני׳ נמי דיקא, דכיון דאסיקנא לקמןב בתיבה דכי קתני סדר תעניות כיצד אשבע אחרונות קתני, סיפא דמתני׳ עמדו בתפלה עלה קאי, ולא מפסקי׳ רישא וסיפא בתרי טעמיה.ג
ונראה בסדורא דהני מתני׳ דתנאד איירי באיסורי מעיקרא, ותנא בסיפאה שבאלו מתריעין, ואין התרעה אלא במקום עשרים וארבע והדר פריש דהתרעה זו מוציאין את התיבה לרחוב, ומתפללין שם עשרים וארבעה ברכות שעליהן מתריעין, ולא קתני התם סדרא דהתרעה במתני׳, משום דתני לה לתרועה בפ״ק,ו אלא במעשה דר׳ חלפתא ור׳ חנינא בן תרדיון משום פלוגתא דסידורא.
אבל בכולהו מתני׳ ובגמרא לא נתפרש בהדיא אם מתפללין אותן כ״ד בכל תפלה ותפלה משלש [תפלות]ז שהן שחרית ומנחה ונעילה שמתפללין בכל תענית צבור, כדאמר בפרק מקום שנהגוח תשעה באב אינו כתענית צבור לתפלת נעילה, וכדמוכח בריש פ׳ בג׳ פרקיםט דמתמהינן בגמ׳ תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף, ולא אמרינן מי אית בהו נעילה. או שמא אינו אלא בתפלת נעילה בלבד, כדאמרינןי רביעית יומא מצלינן ובעינן רחמי, ודברי רבינו חננאל מטין כן שכתבכ ותפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתובל ואלי יאספו כל חרד בדברי וגו׳, ש״מ תפלת תענית באחרית היום ברביעי[ת]מ האחרון,נ אבל מאחר שלא פירשו במשנתנו כך נראה לפי הדרך הישרה שבכל שלש תפלות (מהן)ס מתפללין כן, וסמכתי לי על דברי הרב המחבר הר״מ במז״ל שכתב כןע שמוסיפין ברכות אלו בתפלת שחרית ובתפלת מנחה.
ויש מי שאומרפ שהן מתפללין אותה כעין מוסף, ולמד זה מן הירושלמי שאמרו בפ׳ מאימתי קוריןצ דר׳ יוסא ור׳ אחא סלקיןק לתעניתא אתא צבורא בעו מקרי את שמע בתר תלת שעי, ובעא ר׳ אחא ממחי בידון, ואמר ליה ר׳ יוסא והלא כבר קראו אותה בעונתה, כלום [הם]ר קוראין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, אמר ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה. מכאן הביאו [ראיה] שיהוש מתפללין כ״ד ברכות כעין מוסף, וקורין לפניהם ק״ש כדרך שקורין תהלה לדוד קודם תפלה. וזה אינו במשמע, שאם היה להם תפלה נוספת נמצאו ארבעה תפלות בתעניות, ובגמרא אמרו לקמןת דליכא הכי, ועוד שתפלה זו אינה אלא בחבר עיר כדתנן מורידין לפני התיבה ואומר לפניהם כו׳, וכיון שכן הצבור למה קורין את שמע כלום.
אלא כך נראה שבתעניות לפי שהיו צריכין להתקבץ לרחובה של עיר היו קורין ק״ש בעונתה, ואין סומכין גאולה לתפלהא אלא כל אחד ואחד קורא ק״ש וברכותיה בעונתה ומפסיק עד שמתאספין הכל לרחוב וקורין אותה פעם אחרת בלא ברכות, ומתפללין הצבור כיחידים,ב ואח״כ מורידין לפני התיבה הזקן ואומר כ״ד ברכות, וקצרו של דבר שצורת השמועות יותר נוחה כן, שכל זמן שעומדין לתפלהג אומר לפניהם כ״ד ברכות הללו.
ועוד לא נתפרש אם מוסיפין ברכות הללו בבבל, לפי שאמרוד אין ת״צ בבבל, וכיון שאין מתפללין אותה אלא בשבע אחרונות שאסורין בנעילת הסנדל וכל הדרכים הללו בהם, ואין בבבל תענית במדות הללו, [שמא] (ש)אין מתפללין אותן. ושמא לא אמרו אין ת״צ בבבל אלא לומר שאין אסורין בנעילת הסנדל, אבל בתפלות לא קא מיירי, דהא קאמר אלא תשעה באב בלבד, ואין תשעה באב כת״צ לתפלות2 (אלא) לענין תוספת שש ולא לנעילה, וליכא למימר דהתם ה״ק אין ת״צ בבבל כלל אלא תשעה באב, דהוא כת״צ למקצת הדברים, דהא דייקי׳ עלה בגמר׳ה למימרא דט״ב בין השמשות שלו אסור, אלמא ט״ב לשוייה ת״צ לגמרי קאמר, אלא דלא איירי׳ בתפלות, תדע מדשקלו וטרו בגמראו בנעילת הסנדל איכא דסאים ואיכא דלא סאים דלא סבר לה כשמואל, ואפ״ה לענין תפלות ל״פ.
ונראה שיש להם להתפלל תפלת נעילה שהרי אפי׳ בג׳ ראשונות מתפללין אותה, מדתניאז אין בין ג׳ ראשונות לג׳ [אמצעיות] (אחרונות) אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה כו׳, ולא קתני שבאלו מתפללין [תפלת] נעילה ולא באלו, ובגמ׳ נמי לא אמרינן דהא איכא בינייהו.ח אבל מה אעשה שכמה צרות עברו ברחמי המקום המרובין ולא ראינו מי שהתפלל תפלת נעילה ולא שמענו עליו, ואם דעת הרבים לומר שאין נעילה אלא בת״צ, ואין תענית [צבור] כלל בבבל ואין ספק שאין מתפללין עשרים וארבע לעולם בבבל, ולא נתברר אצלינו מפורש,ט אבל כל המרבה בתפלות נענה. ועוד אמרינן לקמןי גבי רוב גשמים אמר רב יהודה א״רכ ובגולה מתריעין, ומייתי לה תניא נמי הכי שלא יהא בתיהם קבריהם, כלומר דהו״ל מפולת ובמפולת [הא] תנןל מתריעין, אלמא בגולה נמי מתפללין כ״ד, שאין התרעה לעולם אלא בכ״ד ברכות ועלייהו מתריעין בשופרות, וכדתנן שבאלו מתריעין, וע״כ לא נסתפק בגמ׳מ אלא אי איכא כ״ד בלא התרעה באמצעיות, אבל התרעה בלא כ״ד ליכא לעולם וליכא אלא באחרונות. וא״ת מתריעין בענינו קאמר, שתי תשובות בדבר, חדא דרב יהודה דהוא מאריה דשמעתא הא קאמרנ דעננו לא קרי ליה התרעה, ועוד למאן דקרי ליהס הכי נמי ליתא אלא באחרונות, (והא) [דהא] קתני [לה] במתני׳ במה אלו יתרות, [ושמע מינה] דבבבל נמי איכא כ״ד והתרעות ובמסכת מגילהע מבעיא להו בגמרא ת״צ בכמה משום דאית ביה מוסף תפלה, כלומר שמתפללין בו נעילה דהיא כעין תפלת מוסף דר״ח, ואתו למפשטיה מדרב דאיקלע לבבל קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך, מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך, לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה, וא״ת שאין בבבל נעילה האיך קורין שם ד׳, והא ליכא מוסף תפלה בבבל, ולא מסתבר דנימא כיון דאיכא בא״י אף בבבל קורין ד׳, אלא אדרבה (הכא)3 דאיכא מוסף תפלה מוסיפין רביעי, כי ליכא לא נהיגי הכי, אלא משמע דאיכא מוסף תפלה בבבל.
ובירושלמי גרסי׳פ בני נינוה צריכין מעבד תענית בתר פסחא, אתו שאלון לר׳ אמר לון לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפלה, היכן אומרה בשש שהוא מוסיף, עד כדון צבור שיש לו שש יחיד שאין לו שש, א״ר חנינא לא כן א״ר זעירא יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו צרכיו הן, וזהו מעשה של בני נינוה האמור בגמרתנו,צ ובחו״ל היה מעשה שבא״י אין צורך לגשמים אחר הפסחק ואעפ״כ מוסיפין שש.
וראיתי להראב״ד ז״ל שהוא מחייב להתפלל נעילה בכל ת״צ בזמה״ז ואפי׳ בבבל, חוץ מט״ב וד׳ צומות שאינן כת״צ לנעילה כדאיתא בפ׳ מקום שנהגו.ר
ושוב חפשתי לדברים הללו ובדקתי למצוא להם מנהג בדברי הגאונים ז״ל. וראיתי תשובה שהשיב רבינו שרירא גאון ז״ל לראשי קהל פא״ס וזהו תורף שלהש ודשאלתון שנינו מעשה בימי ר׳ חלפתא ובימי ר׳ חנניא בן תרדיון כו׳ עד (ש)לא היות נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית תקיעות לחודייהו הוא דאינן [נוהגות] אלא בשערי מזרח, או דילמא תקיעות וברכות, ואין ברכות נוהגות בזמן הזה היאך מנהג בישיבה.
תשובה: הכין חזינא דתקיעות לחודייהו הוא דאמרו חכמים אינן נוהגות אלא בשערי מזרח, אבל ברכות כ״דא אמורות במשנה שלפניה בסתם אומר לפניהם כ״ד ברכות, ומנהג המקדש כבר מפורש בגמ׳,ב אבל מנהגא דילנא השתא דתעני׳ג בכל צרה שלא תבוא על הצבור מעצירת גשמים או יוקר השער או דבר או ארבה ומאי דדמי להכי,ד מתאמרן קדומןה שבע ברכות כסידרא דמפורש במתני׳, ותוקעין כהנים בסוף כל חדא [וחדא], והכין רגילנא דמצלינא תפלת השחר גרידתא,ו ובתרא קאים זקן ואומר דברי כבושין והדר נחית שליחתאז דאית ביה מדות דמפרשן בהלכתא, ומתחיל ברוך אתה דצלותא כד לביש שק וכד מחית שק על תיבותא וספריח וכהני דקיימין בשיפורי,ט וכד מטי לברכת גואל ישראל מתחיל בברכתא אריכא כו׳ ע״כ מן התשובה הזו בקיצור ובדילוג. ועוד היא ארוכה כמנהג הנהוג אצלם בישיבה, והוא אצלם כמו שכתוב שם מנהג ברור ונהוג להם מימות אבות ראשונים ועד עכשיו, וכיון שנתברר לנו הענין בראיות שבגמרא והוחזק לנו ממנהגם של גאונים ז״ל, לא נשאר בית מיחוש וספק בזה וראוי להתנהג בו.
ונראה לי שאין צבור מתפללין עננו של תעניות באחרונות, שאין מוסיפין אלא שש, דאי לא תימא הכי עשרים וארבעה ועשרים וחמש הויין, והטעם לפי שהכל כלול באלו שש ברכות של תוספות,י והרי חותמין בהם העונה בעת צרה, לפיכך לא הצריכו להוסיף אף באחרונותכ שיחתמו בה העונה בעת צרה,ל אבל לפי שאמרו בגמראמ בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו׳, משמע שעננו של שאר תעניות אומרו בגואל ומעין ברכה הואנ [הואיל] ונתנו חכמים רשות להאריך בהם שכל צרה שישראל ניצולין ממנה גאולה היא, כענין שנאמרס הואע יפדה את ישראל מכל צרותיו. וכן כתב רש״י ז״ל בפרק הקורא את המגילהפ גאולהצ דתפלה לאוק דקבוץ גליות הוא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות אלינו תמיד, דהא ברכת קבוץ גליות ובונה ירושלים וצמח דודר לכל אחת ברכה בפני עצמה, ע״כ.
ומזכיר נמי העקידה שעקר חתימה זו ביום זה עליה,ש דגרסינן בירושלמית גואל ישראל ולא יצחק נגאל מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל ר׳ ביבי אמרא רבי אבא אמר רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקב״הב גלוי וידוע לפניך רבש״ע שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני על גבי המזבח היה לי להשיב ולומרג אתמול אמרתד כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, ח״ו לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונךה יהי רצון מלפניך שבשעה שיהיו בניו של יצחק נכנסין לידי צרה ואין להם מי שילמדו סניגוריא אתה תהא מלמד עליהן סנגוריא, ה׳ יראה אתה (ש)תהא זוכר להם עקידתו של יצחק אביהם ותתמלא עליהם רחמים. וכן מצאתי נמי במנהג הישיבות בתשו׳ הנזכרת שהן אומרים פסוקים דעקידה מקודם חתימה בגואל ישראל.
ולפי שלא ראיתי סדר ברכות הללו בסדורי הראשונים אכתוב הסדר הזה כפי מה שנראה, והמלמד אדם דעת ילמדני האמת אמן. ראה בענינו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך ופדנו מכל צרה, עננו ה׳ עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו אל תעלם אזנך משמוע תפלתנו ואל תתעלם מבקשתנו, היה נא קרוב לנו טרםז נקרא עננו, כדבר שנאמרח והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, כי אתה גואל ופודה ומציל ועונה בכל עת צרה וצוקה, וקיים לנו ה׳ אלקינו את הברית ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך,ט מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י גואל ישראל. והן עונין אמן, וכן על כל ברכה וברכה, ואח״כ עומד חזן הכנסת (העובר שהוא חזן הכנסת)4י ואומר תקעו הכהנים תקעו, ותוקעין תקיעה אחת.
וחוזר ש״צ ואומר אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך, וגם את נח באהבה זכרת ותפקידהו בדברכ ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, ככתוב בתורתךל ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה כו׳, ונאמרמ וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, ונאמרנ וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, ובדברי קדשך כתוב לאמרס זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה׳, ונא׳ע טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו, ונאמרפ ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמרצ הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר [כה אמר ה׳]ק זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ונאמרר וזכרתי [אני]ש את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם, ונאמרת הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו׳ רחם ארחמנו נאום ה׳. אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם ובעבור שמך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמךא ומנחלתך וקיים לנו ה׳ אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך ע״י משה עבדך מפי כבודך כאמורב וזכרתי להם ברית ראשוני׳ אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלהים אני ה׳, מי שענה את משה ואבותינוג על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י זוכר הנשכחות. וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו, ומריעין ג׳ שברים ותרועה מפני הספק שנסתפקו אבותינו בדבר כמו שמפורש במסכת ר״ה.ד
וחוזר ש״צ ואומר אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם מן השמים השמעתםה קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר גם כל העולם כולו חל ממך ובריות בראשית חרדו מלפניך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך ישראל תורה ומצות ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתךו ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר כו׳, [ונאמר]ז ויהי קול השופר כו׳, ונאמרח וכל העם רואים את הקולות כו׳, ובדברי קדשך כתוב לאמרט עלה אלהים בתרועה כו׳, ונאמרי בחצוצרות וקול שופר הריעו כו׳, [ונאמרכ הללויה הללו אל בקדשו וגו׳, ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמרל והיה ביום ההוא יתקע וגו׳]מ ונאמרנ כל יושבי תבל כו׳, ונאמרס ויריעו העם ויתקעו בשופרות כו׳ ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעל כל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר, ובתורתך ה׳ אלהינו כתוב לאמרע והיה כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה׳ אלהיכם ונושעתם מאויביכם, וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך, מי שענה ליהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י שומע תרועה. וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו, ותוקעין תקיעה אחת.
וחוזר ש״צ ואומר שיר המעלות אל ה׳ בצרתה לי כו׳פ כל המזמור, וזכור [לנו] ה׳ אלהינו זכותו של שמואל חוזך והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י שומע צעקה.צ הריעו בני אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.
וחוזר ש״צ ואומר שיר המעלותק אשא עיני אל ההריםר וגומר כל המזמור, וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של אליהו הנביאש והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י שומע תפלה. תקעו בני אהרן תקעו ותוקעים תקיעה אחת.
וחוזר ש״צ ואומר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳ת וגומר כל המזמור, וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של יונה עבדך [נביאך] והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י העונה בעת צרה. הריעו בני אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.
וחוזר ש״צ ואומר תפלה לעני כי יעטוףא וגומר כל המזמור וזכור לנו ה׳ אלהינו זכותו של דוד משיחך ושל שלמה בנו מלכך והמלא עלינו רחמים למען שמך, מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י מרחם על הארץ, תקעו בני אהרן תקעו, תקיעה יתקעו.
וחוזר ש״צ ואומר רפאנו ה׳ וגו׳. ואם אין שם כהן תוקעין לויים וישראלים ואם אין שם אלא כהן [א׳],5 הוא תוקע ואין אומרב לו תקע אלא הוא מעצמו תוקע ומריע ותוקע על הסדר.
זה סדר תפלת התענית שמתענין הצבור על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן בגשמיםג בשבע אחרונות ובשאר הצרות באותן מקומות ששנו בהן חכמים ז״ל מתריעין כמו שמפורש במס׳ תענית.ד ואלהינו יפדנו מכל עוונותיו ויאר פניו אתנו אמן סלה.
א. לעיל יד א.
ב. טו ב.
ג. צ״ל טעמי.
ד. דסוף פ״ק.
ה. לעיל יב ב.
ו. עי׳ ריטב״א לקמן טו א ד״ה גרסת רבנו אלפסי שהביא דעת בעלי התוספות דבגבולין אין התרעות על סדר הברכות (וכן דעת הרמב״ם) וכתב דיש מסייעין פי׳ זה מזה שבמשנתינו לא הזכירו התרעה על סדר הברכות, ודחה הריטב״א ראיה זו כמש״כ רבנו כאן.
ז. הגהתי לפי תלמיד הרמב״ן.
ט. לקמן כו ב.
י. לעיל יב ב, וכגי׳ גמ׳ כ״י ראה
תענית נ. ולפנינו: מכאן ואילך בעינן רחמי.
כ. לעיל יג א.
ל. עזרא ט ד.
מ. כ״ה בתלמיד הרמב״ן ובר״ח שם.
נ. עי׳ ר״ן לעיל ד ב (בדפי הרי״ף) שדחה ראית הר״ח. (וכתב דדעת ר״ח דאומרה בנעילה וכ״כ הריטב״א), והר״ן עצמו לא הכריע אם אומר גם בשחרית כ״ד ברכות עיי״ש, ועי׳ ריטב״א מש״כ בזה.
ס. הגהתי לפי תלמיד הרמב״ן.
ע. בפ״ג מתעניות ה״ז.
פ. בעל המאור ריש מסכת ברכות.
צ. ברכות פ״א ה״ה.
ק. כ״ה גם בתה״ד, ובבעה״מ ובר״ן: נפקין במקום סלקין, וכ״ה לפנינו בירושלמי שם.
ר. לפנינו בירושלמי ליתא לתיבת ״הס״, והגהתי עפ״י תלמיד הרמב״ן, ובבעה״מ שם: כלום אין קוראין, ובר״ן כתיב כבתלמיד הרמב״ן.
ש. צ״ל שהיו, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן.
ת. כו ב.
א. והראב״ד בהשגותיו על בעל המאור בברכות שם כתב כי בתענית צבור מעולם לא התפללו אלא בסמיכות גאולה לתפלה, וכן מבואר בר״ן לעיל ד ב בדפי הרי״ף.
ב. בתלמיד הרמב״ן: ביחידים.
ג. שם: בתפלה.
ד. לעיל דפים יא ב, יב ב.
ו. לעיל דף יב ע״ב.
ז. לעל יג ב.
ח. צ״ע דהא בגמ׳ יג ב אמרו דמברייתא זו אין ראיה דאיכא כ״ד ברכות בראשונות משום דבתפלות לא מיירי, וא״כ ה״נ ליכא ראיה לנעילה.
ט. והריטב״א לעיל יב ב כתב דלגבי נעילה ת״צ גמור בעי ולכן לא מתפללין, אבל כ״ד והתרעות נוהגים עיי״ש, ועי׳ גם ר״ן ד א בדפי הרי״ף.
י. כב ב.
כ. כגי׳ הרי״ף והרא״ש, ולפנינו: רמי בר רב יוד.
ל. לקמן יט א.
מ. לעיל יג ב, לד א.
נ. לעיל יד א.
ס. צ״ע מה קשה לו לרבנו הא בגמ׳ שם מבואר דמ״ד בעננו מודה דאף לשופרות קרי התרעה.
ע. כב א.
פ. דמסכתין פ״א ה״א.
צ. לעיל יד ב.
ק. שהרי אמרו לעיל יב ב יצא ניסן וירדו גשמים הגשמים סימן קללה הם. ר״ן וכ״כ הריטב״א לעיל יד ב. אלא דבירושלמי איתא דבאו בתר פסחא לעשות תענית, ובתר פסחא אולי הוא בשבוע האחרון של ניסן שעדיין לא יצא ניסן ואינו סימן קללה (והירושלמי לא איירי בתמוז כעובדא דגמ׳ דילן לעיל יד ב אלא בתר פסח ממש כמבואר בראבי״ה סי׳ תתסג שכתב דלכן נהגו להתענות אחר הפסח ולא אחר עצרת משום דאחר הפסח מצאנו תענית כמבואר בירושלמי) אך א״א לומר כן משום דאמר בירושלמי דאומר בשש שהוא מוסיף, והוספת שש אינה אלא בז׳ אחרונות, ומבואר דצמו אף בחודש אייר. (ומדברי הראבי״ה משמע שלא גורס בירושלמי דאומרה בשש, דהקשה שם כשמתענים בשביל גזירה איך ש״צ אומר עננו והא הוי תענית יחיד, והביא מהירושלמי הזה דאומר בשומע תפלה ולא בתוך התפלה עיי״ש).
ש. הובאה באוצר הגאונים ע׳ 24 בשינויים קלים.
ת. כגירסת כל הגמ׳ כ״י והראשונים, ולפנינו: היינו.
א. צ״ל כבר, כדאיתא בתלמיד הרמב״ן ובאוצה״ג שם.
ב. לקמן טז ב.
ג. בדפוס ראשון כתוב: דתנימ׳ במקום דתעני׳, ובתלמיד הרמב״ן ובאוצה״ג: דתדירא, ואולי ט״ס הוא.
ד. באוצה״ג: להני, ובתלמיד הרמב״ן: להון.
ה. כתלמיד הרמב״ן ובאוצה״ג: קדמנא.
ו. שם נוסף: ככל יומא.
ז. שם ושם: שליח צבור.
ח. כ״ה גם באוצה״ג, ובתלמיד הרמב״ן דספרי.
ט. שם נוסף: ומסליק לקדושה שיר כסא כי הכין דגרסין לה רבנן ומתמר סליחותא כחנון המרבה לסלוח לפום דניחא להון.
י. בתלמיד הרמב״ן: תוספת.
כ. שם: אחרת, במקום באחרונות.
ל. וכן דעת הרא״ה הריטב״א והר״ן, ועי׳ שיטה לבעל הצרורות.
מ. טו ע״ב.
נ. והר״ן כתב ע״ז: ואין זו ראיה שאפשר שמאריכין בבקשת רחמים שיגאלם השם מצרתם, וכ״כ הריטב״א.
ס. תהלים קל ח.
ע. צ״ל והוא, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן, וכן צ״ל מכל עונותיו במקום מכל צרותיו.
צ. בתלמיד הרמב״ן: דגאולה.
ק. שם נוסף כאן: גאולה.
ר. יש להוסיף: יש. וכ״ה ברש״י שם.
ש. בתלמיד הרמב״ן ליתא לתיבות: ״שעקר חתימה זו ביום זה עליה״ ובמקומם כתוב: ״קודם חתימה״.
ת. בפרקין ה״ד.
א. בתלמיד הרמב״ן רב ביבי בשם ר״י, ולפנינו בירושלמי: רב ביבי אבא בשם ר״י.
ב. בתלמיד הרמב״ן כתוב כאן: רבונו של עולם, במקום להלן, וכ״ה לפנינו בירושלמי (ושם רבון העולמים).
ג. שם נוסף: לפניך.
ד. שם נוסף: לי.
ה. שם נוסף: כן.
ו. שם נוסף: עליהם.
ז. בתלמיד הרמב״ן השלם: קרוב אלינו וטרם. ובתלמיד הרמב״ן הנדפס במקום אלינו כתוב: לשוענו.
ח. ישעיה סה כד.
ט. בתלמיד הרמב״ן יש כאן תוספת מרובה עיין שם.
י. עי׳ הגהות הגרא״ז, ומדפוס ראשון נראה שאין זו הגהה אלא הוא לשון רבנו, ולשון רבנו המובאת בתלמיד הרמב״ן: חזן הכנסת שהוא העובר לפני התיבה ואומר וכו׳. ומלשון הגמ׳ משמע כפי׳ רש״י דהוא השמש ולא העובר לפני התיבה דאמרו בדף טז ב ובחותמה הוא אומר מי שענה וכו׳ ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם תקעו וכו׳, ומשמע דחזן הכנסת אינו אותו שעובר לפני התיבה, דאם הוא העובר לפני התיבה היתה הגמ׳ צריכה לומר ואומר להם תקעו, כיון דאיירינן עד עתה נמי בעובר לפני התיבה. וכדברי רבנו דמפרש חזן הכנסת דהוא העובר לפני התיבה כ״כ גם הערוך בערך חזן דהוא הש״צ, וכתב עליו הרא״ש בברכות פ״ה ס׳ יז: וטעות הוא דחזן הוא המתעסק בצרכי בית הכנסת, וש״צ הוא המוציא את הצבור ידי חובתם בתפלה. וכ״כ האו״ז הל׳ נשיאות כפים סי׳ תיא בשם ר״ת דמש״כ הערוך שיבוש הוא (ושם גם כתב דממסכתין משמע דש״צ לאו היינו החזן), ועי׳ מש״כ רבנו בפירושו לתורה דברים כו כו, וצ״ב. וכדברי רבנו כ״כ גם הר״ן
למגילה יד א בדפי הרי״ף, ועי׳ באר שבע למסכת
סוטה לז ב דשו״ת זכרון יוסף סי׳ יג.
כ. כ״ה גם בתלמיד הרמב״ן בנד׳. ובשלם: בפקודת.
ל. בראשית ח א.
מ. שמות ב כד.
נ. שם ו ה.
ס. תהלים קיא ד.
ע. שם ה.
פ. שם קו מה.
צ. ירמיהו ב ב.
ק. כ״ה בתלמיד הרמב״ן השלם.
ש. כ״ה בתלמיד הרמב״ן השלם.
א. בתלמיד הרמב״ן השלם נוסף: ישראל.
ב. ויקרא כו מה.
ג. כן הוא בגמ׳ כ״י רומי, וכ״ה ברמב״ם פ״ד מתעניות הט״ז ובעו״ר, ולפנינו ליתא לתיבת ״משה״.
ד. לג ב, לד א.
ה. בתלמיד הרמב״ן נוסף: את הוד.
ו. שמות יט טז.
ז. שם יט יט, הגהתי עפ״י תלמיד הרמב״ן.
ח. שם כ יח.
ט. תהלים מז ו.
י. שם צח ו.
כ. שם קג א-ג.
ל. ישעיהו כז יג.
מ. הגהתי לפי תלמיד הרמב״ן.
נ. שם יח ג.
ס. יהושע ו כ.
ע. במדבר י ט.
פ. תה׳ קב.
צ. בתלמיד הרמב״ן נוסף כאן: וחזן הכנסת אומר. וליתא בתלמיד הרמב״ן כי״ש.
ק. צ״ל למעלות, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן.
ר. תהלים קכא.
ש. בתלמיד הרמב״ן: נביאך.
ת. תהלים קל.
א. תהלים קב.
ב. שם: אומרים.
ג. שם: ״ובגשמים״.
ד. בתחילת פרק שלישי.