×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מָשָׁל דַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָמָן לָמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לְאֶחָד הָיָה לוֹ תֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וּלְאֶחָד הָיָה לוֹ חָרִיץ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּעַל חָרִיץ אָמַר מִי יִתֵּן לִי תֵּל זֶה בְּדָמִים בַּעַל הַתֵּל אָמַר מִי יִתֵּן לִי חָרִיץ זֶה בְּדָמִים.
The actions of Ahasuerus and Haman can be understood with a parable; to what may they be compared? To two individuals, one of whom had a mound in the middle of his field and the other of whom had a ditch in the middle of his field, each one suffering from his own predicament. The owner of the ditch, noticing the other’s mound of dirt, said to himself: Who will give me this mound of dirt suitable for filling in my ditch; I would even be willing to pay for it with money, and the owner of the mound, noticing the other’s ditch, said to himself: Who will give me this ditch for money, so that I may use it to remove the mound of earth from my property?
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה יד ע״א} תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו1 להן לישראל לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגלה מאי דרוש2 אמ׳ ר׳ חייה3 בר אבון4 אמ׳ ר׳ יהושע בן קרחה קל וחומר ומה מעבדות5 לחרות אומרין6 שירה ממות7 לחיים לא כל שכן אם כן8 הלילא נמי9 נימא10 אמ׳ ר׳ יצחק לפי שאין אומרין הלל11 על נס שנעשה [בחוצה12 לארץ]⁠13 מתקיף לה רב נחמן בר יצחק14 והרי [יציאת מצרים דנס העשוי בחוצה לארץ הוא]⁠15 וקא אמרינן הלילא התם כדתניא עד שלא נכנסו ישראל16 לארץ ישראל17 הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה משנכנסו ישראל18 לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר בהן שירה. רב נחמן אמר19 קריאתה זו20 [היא]⁠21 הלילא מתקיף לה רבא22 מי דאמי23 בשלמא התם {תהלים קיג:א} הללו עבדי יָי׳י ולא עבדי פרעה הכא מאי24 נימא25 הללו עבדי יָי׳י ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן הולכך לא אמרינן הלילא26 בפורים27:
1. שנתנבאו: דפוסים: נתנבאו.
2. דרוש: דפוס קושטא:דריש.
3. חייה: כ״י נ: ״ירמיה״.
4. אבון: דפוסים: אבא.
5. מעבדות: גב: ״עבדות״.
6. אומרין: וכן ב-גא, גב. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״אמרו״.
7. ממות: כ״י קרפנטרץ: ״ממיתה״.
8. אם כן: גלד: ״או הכי״. גא, כ״י קרפנטרץ: ״אי הכי״. דפוס קושטא: אה״נ.
9. הלילא נמי: דפוס קושטא רק: הללא.
10. נימא: גא, גלד: ״לימא״.
11. הלל: וכן ב-גא, גב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. דפוסים: שירה. ראה ערכין י ע״ב. גלד שניהם: ״שירה הלל״.
12. שנעשה בחוצה: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״שבחוצה״. גב: ״העשיו בחוצה״, וכן בסמוך שם. גי, גלד: ״העשוי בחוצה״. גא, דפוסים: ״הנעשה בחוצה״.
13. בחוצה לארץ: כ״י א: ״בחוץ״. וכן בהמשך שם.
14. בר יצחק: כ״י נ: ״בר בר יצחק״. חסר בדפוסים.
15. יציאת מצרים דנס העשוי בחוצה לארץ הוא: רק בכ״י א: ״נס דמצרים נעשה בחוץ״. גב: ״יציאת...לארץ״.
16. נכנסו ישראל לארץ: וכן גא, גי, כ״י נ. גב גי, כ״י קרפנטרץ רק: ״נכנסו לארץ״. דפוס קושטא: באו לארץ. דפוסים: באו לארץ ישראל.
17. ישראל: נוסף בדפוסים חסר בכ״י א, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוס קושטא.
18. ישראל: חסר ב-גא, כ״י קרפנטרץ.
19. רב נחמן אמר: כ״י נ: ״אמ׳ רב נחמן בר יצחק״, כבמאמר הקודם.
20. זו: גב: ״זה״.
21. היא: גא, גב, גי, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, וכן בה״ג. חסר בכ״י א, כ״י נ.
22. לה רבא: גא: ״לה רב אשי״. גב: ״ליה רבה״.
23. מי דאמי: חסר בכ״י נ.
24. מאי: כ״י נ: ״נמי״.
25. נימא: כ״י קרפנטרץ: ״לימא״.
26. הלילא: כ״י א: ״הלֵלא״. כנראה הגהת המנקד.
27. בפורים: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״בפוריא״.
משל דאחשורוש והמן כו׳ – כלומר יש ללמוד מאחשורוש שאף בדעתו היה להשמידן.
מ״ח נביאי׳. רש״י ז״ל1 רובן יש ללמוד מסדר עולם2. [א] אברהם [ב] יצחק [ג] ויעקב [ד] משה [ה] ואהרן [ו] יהושע [ז] ופנחס שנ׳3 ויעל מלאך י״י מן הגלגל אל הבוכים זה הי׳ פנחס4 [ח] ואלקנה שנ׳5 ויבא איש האלקים אל עלי זה הי׳ אלקנה [ט] עלי [י] שמואל [יא] גד [יב] נתן [יג] דוד6 [יד] ושלמה7 [טו] עדו8 שנ׳9 קרא אל המזבח (בבתאל) [בבית אל] [טז] מיכייהו10 בן ימלה בימי אחאב [יז] עובדי׳ [יח] אחיה השילוני11 [יט] ויהו⁠[א] בן חנני בימי אסא12 [כ] עזריה13 בן עזור [כא] יחיזיאל מבני מתניהו14 [כב] אליעזר15 בן דודיהו [דודוהו] ממרישה16 כולם בימי יהושפט בדברי הימים ובימי יר⁠(ו)⁠בעם בן יואש17 [כג] והושע [כד] ועמוס [כה] ובימי עמוס18 מיכ׳ המורשתי [כו] ובימי אמצי׳ אמוץ שאמ׳ לו לאמציה מדוע דרשת׳ לאלקי אדום19 [כז] אליהו [כח] אלישע [כט] יונה בן אמיתי [ל] ישעיה בימי מנשה [לא] יואל [לב] נחום [לג] חבקוק בימי יאשיהו20 [לד] צפניה [לה] אוריה מקרית יערים21 ניבא ליהויקים בגולה [לו] יחזקאל בשנת שתי׳ לדריוש [לז] ברוך22 [לח] נריה [לט] שריה [מ] (מחסיאו) [מחסיה]⁠23 [מא] חגי [מב] זכריה [מג] מלאכי [מד] ומרדכי בלשן [מה] דניאל24 בסדר עולם ושנים לא ידעתי ע״כ לרש״י ז״ל25. ותימ׳26 למה לא חשב נמי אביו של הושע שהרי ניבא שני פסוקין בישעיה27 ושמעיה איש האלהי׳ שאמ׳ לרחבעם28 אל תעלו ואל תלחמו עם אחכם בני ישראל29.
ור״ח פי׳ דאילו מ״ח נביאים משה ואהרן אסיר ואלקנה ואבי אסף בני קרח ונתנבאו במדבר יהושע פנחס אלקנה ירוחם30 גד החוזה נתן הנביא אסף הימן ידותון שמואל דוד אחיה שמעיה עידו חנניה בן עזור31 אוריה32 חנני הרואה יהו בן חנני אליהו מיכייהו עובדיה אלישע אלעזר33 בן דודייהו יונה זכריה בן יהוידע אמוץ חבקוק צפניה בן כושי ישעיה ירמי׳ יחזקאל דניאל ברוך בן נריה שריה בן מחסי׳ מרדכי בלשן הושע בן ברי עמוס מיכה המורשתי יואל בן פתואל נחום חגי זכריה ומלאכי34. ושבע נביאות שרה ומרים דבורה וחולדה וחנה ואביגיל ואסתר.
1. ד״ה נבואה שהוצרכה.
2. סדר עולם רבה פרק כ׳.
3. שופטים ב,א.
4. אמנם בסדר עולם איתא וישלח ה׳ איש נביא (שופטים ו,ח) זה היה פנחס.
5. שמואל א,ב,כז.
6. בסדר עולם איתא אסף הימן וידותון נתנבאו בימי דוד אחיה אמר לשלמה (מלכים א,ו,יב) הבית הזה וגו׳ ושכנתי בתוך בני ישראל. ובאחרונה אמר לו (מלכים א,יא,יא) יען אשר היתה זאת עמך וגו׳. שמעיה אמר לרחבעם וכו׳ עדו.
7. בסדר עולם לא מנה לשלמה בנביאים. וכן בר״ח לא מנה לשלמה. אמנם בבה״ג (הל׳ הספד) מנה לשלמה. ועיין מש״כ בזה לקמן בשם הגהות הגר״א.
8. ראה דברי הימים ב,יב,טו. ועיין בגליון לפרש״י מש״כ בזה.
9. בסדר עולם עדו נתנבא על המזבח בבית אל (מלכים א,יג,ב) ויאמר מזבח וגו׳.
10. בסדר עולם מיכיהו אמר לאחאב וכו׳.
11. בסדר עולם לא מנה לאחיה השילוני.
12. בסדר עולם ובימי יהושפט ויצא אל פניו יהוא בן חנני (דה״י ב,יט,ב).
13. בפרש״י עזריה בן עודד. [והוא בדברי הימים ב,טו,א]. ושמא צ״ל בדברי רבינו חנניה בן עזור [והוא בירמיה כח,א]. אמנם בסדר עולם הגירסא כפרש״י ועזריהו בן עודד.
14. בסדר עולם ויחזיאל בן זכריהו בן בניה וגומר (דה״ב כ,יד).
15. דה״י ב,כ,לז.
16. עיין בנימוקי יוסף ור״י מלוניל (דף ד,א) אליעזר בן דודו ממרישה והוא יונה.
17. בסדר עולם ובימי יהורם ויבא אליו מכתב וגו׳ ובימי יהואש וישלח בהם נביאים להשיבם וגו׳. ובהגהות הגר״א שם כתב מכתב מאליהו כצ״ל להשיבם זה אלישע יונה כצ״ל.
18. בפרש״י ובימי יותם.
19. בגליון לפרש״י כתב צ״ל החזירתן. ועיין דברי הימים ב,כה,טו. אמנם בסדר עולם איתא ובימי אמציה ואיש אלוקים בא אליו לאמר המלך אל יבא וגו׳ (דה״ב,כה,ז) ובאחרונה (שם שם טז) אמר לו ידעתי כי יעץ אלוקים וגו׳ אמרו זה היה אמוץ אחיו.
20. בסדר עולם יואל נחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה.
21. בפרש״י אוריה מקרית יערים ירמיה בגולה. ובהגהות הב״ח (אות ה׳) צפניה וירמיה ואוריה מקרית יערים ליהויקים בגולה יחזקאל דניאל. [וע״כ צריך להוסיף ירמיה בדברי רבינו שהרי כשתמנה מנינם אינו אלא מ״ה].
22. עיין בטורי אבן שהקשה על דברי רש״י דחשיב לברוך נריה וכו׳ אע״ג דאמרינן לקמן דכל אלו נתנבאו בשנת שתים לדריוש מ״מ הא אמרינן בסמוך שהרבה נביאים עמדו להם לישראל ול״ח אלא נבואה שהוצרכה לדורות ושלא הוצרכה לא נכתבה אלמא אותן נביאים דחשיב נבואתן נכתבה הוא אלו אע״פ שהיו נביאים כיון דלא נכתבה נבואתם ע״כ אינם ממנין נביאים. ועיין בהגהות הגר״א לפרש״י שכתב שבסדר עולם לא מנה אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן עלי ושלמה נריה מחסיה וחשיב במקומם ג׳ בני קרח אסף והימן ואיתן וידותן וזכריהו הכהן ודניאל כי לא חשיב במ״ח נביאים רק אחר מות משה וכן נריה ומחסיה לא נכתבה נבואתן ולא נקראו נביאים וכן עלי ושלמה.
23. בסדר עולם ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ומשמע שהם שנים ולא ארבעה.
24. בפרש״י כתב יחזקאל דניאל בשנת שתים לדריוש וכו׳. אמנם בסוף דבריו כתב ועל דניאל אמרינן לעיל (דף ג,א) אינהו נביאי ואיהו לאו נביא אלא אפיק דניאל ועייל שמעיה שאמר לרחבעם אל תעלו ואל תלחמו עם אחיכם בני ישראל.
25. ובהגהות הגר״א לפרש״י כתב והם חנני ועודד. ועיין בגליון לפרש״י שכתב א׳ עודד הנביא ד״ה ב׳ ט״ו לפי פי׳ רד״ק. ואחד חנני הרואה ד״ה ב׳ ט״ז שהתנבא על אסא. ועיי״ש שכתב לפי פשוטו כשמזכיר נביא בשמו ושם אביו בידוע שהוא נביא בן נביא וא״כ עזריה בן עודד ויהוא בן חנני נחשבים לנביאים המה ואביהם עיי״ש. ובסדר עולם איתא ושם היה נביא לה׳ עודד שמו וגו׳ (דה״ב כח,ט). אלמא עודד הוא ממנין הנביאים וכגירסת הגר״א.
26. עיין בספר פתח עינים לחיד״א בסוגיין שהביא שראה בכ״י נושן פי׳ רבינו שהקשה כן על רש״י.
27. עיין ישעיה ח,יט בפרש״י שם. ועיין בויקרא רבה פ״ו,ו.
28. מלכים א,יב,כב.
29. ועיין עוד במלא הרועים שהביא בשם ספר עשרה מאמרות דאלו הב׳ הם שם ועבר והאריך עוד והוסיף וגרע מאלו המנויים שמנה רש״י והחסיר ברוך ונריה שריה ומחסיה והוסיף בארי אביו של הושע ועודד וחנני׳ ונביא זקן אשר יושב בבית קל. ועיין בהגהות ראמ״ה שהקשה מדוע לא מנה אלדד ומידד. ובטורי אבן הקשה מדוע לא מנה אלעזר בן אהרן הכהן שנתיחד הדיבור אליו עם משה למנות את ישראל ועוד אליהו בן ברכאל הבוזי עיי״ש. ועיי״ש בהגהה שכתב לבאר דשנים אלו הם אלדד ומידד שהיו מתנבאין על עסקי גוג ומגוג כמבואר בסנהדרין (דף יז,א). ועיין במהרצ״ח שהביא דברי הטורי אבן וכתב שאליהו בן ברכאל מצינו פלוגתא במדרשים אם היה מישראל. וכתב שמצא במדרש ויק״ר (פ״ו,ו) א״ר סימון בארי אביו של הושע לא נתנבא רק שני פסוקים. [וכן ציין הרש״ש לפירושו למדרש זה ושם הקשה מדוע לא הביא רש״י בארי אביו של הושע].
30. בר״ח לפנינו ליתא. ובאמת המעיין בגירסת הר״ח בגליון הגמ׳ יראה שלא מנה אלא מ״ו נביאים [דהשמיט גם לאוריה]. ועיין בהגהות חשק שלמה לר״ח רצה לגרוס גם שלמה. ולגירסת רבינו בדברי הר״ח א״ש מנין מ״ח נביאים.
31. בר״ח לפנינו עזריה בן עודד.
32. בר״ח לפנינו ליתא.
33. בר״ח לפנינו אליעזר.
34. ועיין בהלכות גדולות (הלכות הספד) שמנה מנין מ״ח נביאים בני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה אלו נתנבאו במצרים, משה ואהרן ואסיר ואלקנה ואביאסף חמשה אלו נתנבאו במדבר, כשנכנסו לארץ יהושע, פנחס, אלקנה, שמואל, דוד, גד החוזה, ונתן, ואסף, והימן, וידותון, אחיה השילוני, ושלמה, ועדוא, ועזריה בן עודד, וחנני הרואה, ויהוא בן חנני, ואליהו התשבי, ומיכיהו בן ימלא, אלישע בן שפט, ויחזיאל בן זכריה בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף, אליעזר בן דודיהו, וזכריהו בן יהוידע, אמוץ, וישעיהו, זכריהו המבין, ועודד, וירמיהו, אוריה בן שמעיהו, יחזקאל, ודניאל, הושע בן בארי, עמוס, מיכה המורשתי, ועובדיה, יונה בן אמיתי, יואל בן פתואל, נחום, וחבקוק, צפניה בן כושי, חגי, זכריה, ומלאכי. [ולכאו׳ מנין מ״ח מתחיל ממשה ואילך דהיינו אחר שיצאו ממצרים או אחר מתן תורה]. וראה עוד באריכות בסדר עולם ובנימוקי יוסף ור״י מלוניל שמות הנביאים שמנו במנין זה.
דבר ידוע הוא שאין אומרי׳ הלל בפורים אבל טעם מניעתו נחלקו עליו בגמ׳ והוא שאחד מהם אמר שקריאתה זו היא הלולא ונראה לי לטעם זה שאם היה במקום שאין לו מגלה שקורא את ההלל שהרי לא נמנעה קריאתו אלא מפני שקריאת המגלה במקומו ומ״מ טעם אחר נאמר בה בגמרא והוא מפני שעדיין עבדי אחשורוש היו ולא יצאו מעבדות לחירות ואין לשון עבדי יי׳ נופל אלא בנס שאפשר לומר בו עבדי יי׳ לבד כגון נס של מצרים עבדי יי׳ ולא עבדי פרעה אבל בזו עדיין עבדי אחשורוש היו ולטעם זה אף מי שאין בידו מגלה אינו קורא את ההלל וראשון נראה יותר ומ״מ מה שאמרו עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ נפסלו כל הארצות מלומר שירה דוקא בעוד שהארץ בקיומה אבל מאחר שגלו חזרו להתירן הראשון:
(1-8) הא דתניא מ״ח נביאים שהיו להם לישראל – מפורשי׳ בפי׳ רש״י ז״ל וכלן לא פיחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה אפילו אות א׳ חוץ ממקרא מגילה כתב רש״י ז״ל וא״ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרדכי היה חגי זכריה ומלאכי.
ואמרינן מאי דרוש – כלומר כשקבעוה חובה וכתבוה גם כן אליבא דר׳ יהושע ושמואל דהא דכולי עלמא ניתנה ליכתב שלא תהא ע״פ כדכתיבנא לעיל ומהדרינן נשאו ק״ו ורבנן דתקון בתר הכי נר חנוכה י״ל דסמוך נמי אהאי טעמא מי׳ מגלת אסתר הויא רבותא טפי שכתבוה.
משל דאחשורוש כו׳ לאחד שהיה לו תל כו׳. דמה שהמן רצה ליתן לו עשרת אלפים גו׳ והוא א״ל הכסף נתון לך והעם לעשות גו׳ הוא ממש כמשל מכור לי תילך והוא א״ל טול בחנם ודימה את אחשורוש לבעל התל שהוא בדמיון ישראל שלא היה חפץ בהם אחשורוש ודימה את המן לבעל החריץ והגומא שהוא חפץ בתל להשליכו בגומא ובו נתקיים חופר גומץ בו יפול:
משל של אחשורוש והמן למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ (תעלה) בתוך שדהו, וכל אחד מהם סבל מן הבעיה שלו. בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים (בכסף) ואוכל למלאות באדמת התל את החריץ שבשדי, בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים.
The actions of Ahasuerus and Haman can be understood with a parable; to what may they be compared? To two individuals, one of whom had a mound in the middle of his field and the other of whom had a ditch in the middle of his field, each one suffering from his own predicament. The owner of the ditch, noticing the other’s mound of dirt, said to himself: Who will give me this mound of dirt suitable for filling in my ditch; I would even be willing to pay for it with money, and the owner of the mound, noticing the other’s ditch, said to himself: Who will give me this ditch for money, so that I may use it to remove the mound of earth from my property?
מאמרים באתר אסיף
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ זֶה אֵצֶל זֶה אָמַר לוֹ בַּעַל חָרִיץ לְבַעַל הַתֵּל מְכוֹר לִי תִּילְּךָ אָמַר לוֹ טוֹל אותה בְּחִנָּם וְהַלְוַאי.

At a later point, one day, they happened to have met one another. The owner of the ditch said to the owner of the mound: Sell me your mound so I can fill in my ditch. The mound’s owner, anxious to rid himself of the excess dirt on his property, said to him: Take it for free; if only you had done so sooner. Similarly, Ahasuerus himself wanted to destroy the Jews. As he was delighted that Haman had similar aspirations and was willing to do the job for him, he demanded no money from him.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

לימים לאחר זמן נזדווגו (נזדמנו) זה אצל זה, אמר לו בעל החריץ לבעל התל: מכור לי תילך! אמר לו: טול אותו בחנם, והלואי! ואף כאן: אחשורוש עצמו רצה להשמיד את היהודים אלא שלא היה מי שיהיה מוכן לעשות את הדבר עבורו, ומשמצא את המן שהיה מעוניין ליטול זאת על עצמו שמח ביותר, ולכן לא ביקש כל תשלום.
At a later point, one day, they happened to have met one another. The owner of the ditch said to the owner of the mound: Sell me your mound so I can fill in my ditch. The mound’s owner, anxious to rid himself of the excess dirt on his property, said to him: Take it for free; if only you had done so sooner. Similarly, Ahasuerus himself wanted to destroy the Jews. As he was delighted that Haman had similar aspirations and was willing to do the job for him, he demanded no money from him.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ {אסתר ג׳:י׳} אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא גְּדוֹלָה הֲסָרַת טַבַּעַת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁכּוּלָּן לֹא הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב וְאִילּוּ הֲסָרַת טַבַּעַת הֶחְזִירָתַן לְמוּטָב.

§ The verse states: “And the king removed his ring from his hand” (Esther 3:10). Rabbi Abba bar Kahana said: The removal of Ahasuerus’s ring for the sealing of Haman’s decree was more effective than the forty-eight prophets and the seven prophetesses who prophesied on behalf of the Jewish people. As, they were all unable to return the Jewish people to the right way, but the removal of Ahasuerus’s ring returned them to the right way, since it brought them to repentance.
רי״ףרש״יר״י מלונילריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(ל)⁠החזיר⁠[ת]⁠ן למוטב – שגזרו עליהן תעניות לתשובה כדכתיב צום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים.
ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות הן. מ״ח נביאים, משה ואהרן, אסיר ואלקנה ואביאסף בני קרח נתנבאו במדבר, יהושע ופינחס, אלקנה וגד החוזה, נתן הנביא, אסף, הימן, ידותון, שמואל, דוד, (שלמה), אחיה, שמעיה, עדו, עזריה בן עדו, חנני הרואה, יהוא בן חנני, אליהו, מיכייהו, עובדיהו, אלישע, יחזיאל, אליעזר בן דודיהו, יונה, זכריה בן יהוידע, אמוץ, חבקוק, צפניה בן כושי, ירמיה, ישעיה, יחזקאל, דניאל, ברוך בן נריה, שריה בן מחסיה, מרדכי בלשן, הושע בן בארי, עמוס, מיכה המורשתי, יואל בן פתואל, נחום, חגי, זכריה ומלאכי.
ושבע נביאות. שרה מרים דבורה חולדה חנה אביגיל ואסתר.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

גדול הסרת טבעת יותר כו׳ ואילו הסרת טבעת כו׳. תלה גזירת המלך בהסרת טבעת שבו נמסרו להמן כמ״ש והעם לעשות בו כטוב בעיניך ובמדרש אחשורוש היה שונא ישראל ביותר מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למוכר ברם הכא כתוב ויסר המלך את טבעתו גו׳ וז״ש הכא דהסרת טבעת שראו בו שנאת אחשורוש ביותר היא החזירן למוטב שעשו תשובה בכל לבם:
א ״ויסר המלך את טבעתו״ (אסתר ג, י), אמר ר׳ אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת של אחשורוש שבה נחתמה גזירת המן יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת של אחשורוש החזירתן למוטב, שעל⁠־ידיה עשו תשובה גדולה.
§ The verse states: “And the king removed his ring from his hand” (Esther 3:10). Rabbi Abba bar Kahana said: The removal of Ahasuerus’s ring for the sealing of Haman’s decree was more effective than the forty-eight prophets and the seven prophetesses who prophesied on behalf of the Jewish people. As, they were all unable to return the Jewish people to the right way, but the removal of Ahasuerus’s ring returned them to the right way, since it brought them to repentance.
רי״ףרש״יר״י מלונילריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת נִתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא פִּחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה חוּץ מִמִּקְרָא מְגִילָּה.

The Sages taught in a baraita: Forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, and they neither subtracted from nor added onto what is written in the Torah, introducing no changes or additions to the mitzvot except for the reading of the Megilla, which they added as an obligation for all future generations.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן מ״ח נביאים וז׳ נביאות לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה. ואלו הן מ״ח נביאים. משה. ואהרן. ואסיר. ואלקנה.
ואביאסף בני קרח נתנבאו במדבר. יהושע פינחס. אלקנה. גד החוזה. נתן הנביא. אסף. הימן. ידותון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ ממקרא מגילה – ואם תאמר נר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ארבעים ושמנה נביאים – אלו הן. משה. ואהרן אסיר. ואלקנה. ואביאסף. בני קרח נתנבאו במחנה. יהושע. פנחס. אלקנה. גד החוזה נתן הנביא. אסף. הימן ידותון. שמואל. דוד. ושלמה. אחיה. שמעיה. עדו. עזריה בן עדו. חנני הרואה. יהוא בן חנני. אליהו מיכיהו. עובדיהו. אלישע. יחזקאל. יונה. זכריה בן יהוידע. אמוץ. חבקוק. צפניה בן כושי. ירמיה. ישעיה. יחזקאל. דניאל. ברוך בן נריה. שריה בן מחסיה. מרדכי בלשן. הושע בן בארי. עמוס. מיכה המורשתי יואל בן פתואל. נחום. חגי. זכריה. ומלאכי. ושבע נביאות. שרה. מרים. דבורה. חולדה. חנה. אביגיל. אסתר.
חוץ ממקרא מגלה – וא״ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים. אבל בימי מרדכי היה חגי זכריה ומלאכי.
חוץ ממקרא מגילה כו׳ פרש״י וא״ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים כו׳ עכ״ל. לא בעי למימר כיון שפסקו הנביאים היה להם רשות להוסיף נר חנוכה דאין סברא שיהא לחכמים כח יותר מהנביאים אלא דבנר חנוכה נמי מצאו חכמים בשום דרשה רמז בתורה כדאיתא במדרשות אלא דה״ק דאף המ״ח נביאים לא הותירו אלא מקרא מגילה והא דלא תקשי הא דתקון שלמה ערובין ונט״י דאין זה מקרי הותיר על מה שכתוב בתורה דערובין אינו רק גדר להוצאת שבת מרה״י לר״ה ונט״י משום סרך תרומה משא״כ מקרא מגילה ונר חנוכה שהם מצות בפני עצמם ועוד פרש״י אבל בימי מרדכי היו נביאים חגי זכריה ומלאכי עכ״ל מרדכי גופיה היה נביא כפרש״י מסדר עולם וכן אסתר היתה נביאה בימי מרדכי כדלקמן ונראה דלכך נקט הכא נביאים ונביאות דמקרא מגילה הותירו ע״י מרדכי ואסתר שהיה הוא נביא והיא נביאה:
תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, וכל אלה לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה שלא שינו במצוות התורה לא לפחות ולא להוסיף, חוץ ממקרא מגילה שהוסיפו במשך הדורות.
The Sages taught in a baraita: Forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, and they neither subtracted from nor added onto what is written in the Torah, introducing no changes or additions to the mitzvot except for the reading of the Megilla, which they added as an obligation for all future generations.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי דְּרוּשׁ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה וּמָה מֵעַבְדוּת לְחֵירוּת אמרי׳אָמְרִינַן שִׁירָה מִמִּיתָה לְחַיִּים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

The Gemara asks: What exposition led them to determine that this was a proper mode of action? On what basis did they add this mitzva? Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said that they reasoned as follows: If, when recalling the exodus from Egypt, in which the Jews were delivered from slavery to freedom, we recite songs of praise, the Song of the Sea and the hymns of hallel, then, in order to properly recall the miracle of Purim and commemorate God’s delivering us from death to life, is it not all the more so the case that we must sing God’s praise by reading the story in the Megilla?
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעבדות לחירות – ביציאת מצרים אמרו שירה על הים.
מעבדות לחרות. ביציאת מצרים אז ישיר משה וכו׳1.
ממות לחיים. דכתי׳2 [להשמיד] להרוג (ולהשמיד).
1. בפרש״י מעבדות לחירות ביציאת מצרים אמרו שירה על הים עכ״ד. ובטורי אבן הקשה על דברי רש״י חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורות ועוד נס שעל הים לא רק מעבדות לחרות היה אלא גם ממיתה לחיים עיי״ש. וכתב לבאר דאיירי על הלל שאומרים ביום ראשון של פסח שהוא יום יצי״מ וס״ל כחכמים דאמרו בפ״י דפסחים נביאים שבהם תקנו לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם ממות לחיים. אמנם במהרש״א כתב דהיינו שירת אז ישיר שהוא סיפור הנס דקריעת ים סוף שיצאו מעבדות לחרות עיי״ש וכדברי רבינו.
2. אסתר ג,יג.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מעבדות לחירות – ביציאת מצרים אמרו שירה על הים.
ומה מעבדות לחירות אומרים שירה כו׳. היינו שירת אז ישיר שהוא סיפור הנס דקריעת ים סוף שיצאו מעבדות לחירות ומיניה ק״ו לשירת מגילה שמספר בו ג״כ הנס ממיתה לחיים אבל לענין הלל ליכא ק״ו כדמסיק שאין אומרין הלל על נס שבח״ל כו׳ והוא מפורש בחידושינו פ״ק דעירובין /פ״ב דערכין/ ע״ש:
ושואלים: מאי דרוש [מה דרשו]? ועל מה סמכו כשהוסיפו מצוה זו? אמר ר׳ חייא בר אבין אמר ר׳ יהושע בן קרחה: ומה כשיצאו ישראל ממצרים מעבדות לחירות אמרינן [אומרים אנו] בגלל גאולה זו שירה, שירת הים ושירת הלל — כשיצאנו ממיתה לחיים מידי המן לא כל שכן.
The Gemara asks: What exposition led them to determine that this was a proper mode of action? On what basis did they add this mitzva? Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said that they reasoned as follows: If, when recalling the exodus from Egypt, in which the Jews were delivered from slavery to freedom, we recite songs of praise, the Song of the Sea and the hymns of hallel, then, in order to properly recall the miracle of Purim and commemorate God’s delivering us from death to life, is it not all the more so the case that we must sing God’s praise by reading the story in the Megilla?
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִי הָכִי הַלֵּל נָמֵי נֵימָא לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל עַל נֵס שֶׁבַּחוּצָה לָאָרֶץ יְצִיאַת מִצְרַיִם דְּנֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ הֵיכִי אָמְרִינַן שִׁירָה.

The Gemara asks: If so, our obligation should be at least as great as when we recall the exodus from Egypt, and let us also recite hallel on Purim. The Gemara answers: Hallel is not said on Purim, because hallel is not recited on a miracle that occurred outside Eretz Yisrael. The Gemara asks: If so, with regard to the exodus from Egypt as well, which was a miracle that occurred outside Eretz Yisrael, how are we able to recite songs of praise?
רי״ףרש״יר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלל נמי נימא – שהיא שירה.
1״אי הכי הלילא נמי2 קל וחומר. ומתרצינן אמר ר׳ יצחק לפי שאין אומרין הלל על נס העשוי3 בחוצה לארץ.
1. כאן מתחיל דף (46) 1ב2.
2. לפנינו: ׳נמי נימא׳.
3. לפנינו: ׳הנעשה׳.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אי הכי [אם כך] הלל נמי נימא [גם כן נאמר] בפורים! ומשיבים: לפי שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוצה לארץ, ושואלים: אם כך, יציאת מצרים שהיא נס שהיה בחוצה לארץ, היכי אמרינן [איך אנו אומרים] עליה שירה?
The Gemara asks: If so, our obligation should be at least as great as when we recall the exodus from Egypt, and let us also recite hallel on Purim. The Gemara answers: Hallel is not said on Purim, because hallel is not recited on a miracle that occurred outside Eretz Yisrael. The Gemara asks: If so, with regard to the exodus from Egypt as well, which was a miracle that occurred outside Eretz Yisrael, how are we able to recite songs of praise?
רי״ףרש״יר׳ ישמעאל בן חכמוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּדְתַנְיָא עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הוּכְשְׁרוּ כׇּל אֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ לֹא הוּכְשְׁרוּ כׇּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה.

The Gemara answers: As it is taught in a baraita: Prior to the time when the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But after the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: עד שלא נכנסו ישראל לארץ — הוכשרו כל הארצות לומר שירה, שהיו כולן שוות, אולם משנכנסו ישראל לארץ, נתקדשה ארץ ישראל קדושה יתירה, ולא הוכשרו כל שאר הארצות לומר בשל נס שאירע בהם שירה.
The Gemara answers: As it is taught in a baraita: Prior to the time when the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But after the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב נַחְמָן אָמַר קְרִיָּיתָא זוֹ הַלֵּילָא רָבָא אָמַר בִּשְׁלָמָא הָתָם {תהלים קי״ג:א׳} הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳ וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה אֶלָּא הָכָא הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳ וְלֹא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן.

Rav Naḥman said an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel. Rava said a third reason why hallel is not recited on Purim: Granted that hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after the salvation there, they could recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1); after their servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the limited salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? No, even after the miracle of Purim, we were still the servants of Ahasuerus, as the Jews remained in exile under Persian rule, and consequently the salvation, which was incomplete, did not merit an obligation to say hallel.
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסי׳ אמר רבא בשלמא התם כו׳ ולא עבדי פרעה שהרי לחירות יצאו.
אכתי עבדי אחשורוש אנן – דלא נגאלו אלא מן המיתה.
מתקיף רבא1. לרב נחמן דפרי׳ והרי יציאת מצרים דא׳ הלילא.
בשלמ׳ הת׳ שפיר אמרי לי׳. דמצי למימ׳ עבדי י״י. ובגמר׳ פרי׳ לרבא ולרב נחמן למה להו למימ׳ טעמ׳ אחרינ׳ והא ק״ל הא דתני׳ משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל שאר ארצות לומ׳ שירה ופורים לאחר שנכנסו לארץ הוה הילכ׳ אין לומ׳ הלל בפורים ומשני כיון שגלו חזרו להיתרן הראשון לומר בהם שירה ולכך צריך לטעמ׳ דרבא ורב נחמן.
1. בגמ׳ רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה׳ וכו׳. אמנם הגר״א גרס מתקיף לה רבא מי דמי בשלמא התם וכו׳ ולכאו׳ היינו כגירסת רבינו. [ועיין פירש״י ד״ה ה״ג].
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

רב נחמן אמר קריאתה זו היא הלילא ורבא אמר אכתי עבדי אחשורוש אנן – ולא מצי׳ למימר הללו עבדי ה׳ כל היכא דאנן עבדים לאחרים ואותבינן לרבא ורב נחמן דאית להו הני טעמי תיפוק לי מהא דתניא משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה על הנס הנעשה בהם ומהדרינן משום דאיכא למימר דכיון שגלינו מארצנו חזרו להתירן ולהכי אצטריכנא להני טעמי.
בשלמא התם הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה – שהרי לחירות יצאו.
אכתי עבדי אחשורוש אנן – דלא נגאלו אלא מן המיתה אבל אי לא הוי האי טעמא אמרי הלילא אעפ״י שהוא נס העשוי בחוצה לארץ דכיון שגלו חזרו להתירן הראשון.
קרייתה זו הלילא כו׳. ולפי זה מהאי ק״ו ומה מעבדות כו׳ יש ללמוד למקרא מגילה בין בלילה ובין ביום כמו שקורין הלל בפסח בלילה וביום ולעיל דריש ליה מקראי ע״ש:
רב נחמן אמר טעם אחר: הסיבה שאין אומרים בפורים הלל, משום שקרייתא [קריאתה] של המגילה, זו היא עצמה אמירת הלילא [הלל], ובמקום לומר הלל קוראים את המגילה. רבא אמר טעם אחר: בשלמא התם [נניח שם] ביציאת מצרים אנו אומרים בהלל: ״הללו עבדי ה׳⁠ ⁠״ (תהלים קיג, א) כלומר: עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה, אלא הכא [כאן] האם נאמר ״הללו עבדי ה׳⁠ ⁠״ ולא עבדי אחשורוש? הלא אכתי [עדיין] עבדי אחשורוש אנן [אנחנו] שהרי ישראל נמצאים בגלות (ומהם תחת שלטון הפרסים) ולא נשתנה מצב זה ביסודו.
Rav Naḥman said an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel. Rava said a third reason why hallel is not recited on Purim: Granted that hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after the salvation there, they could recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1); after their servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the limited salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? No, even after the miracle of Purim, we were still the servants of Ahasuerus, as the Jews remained in exile under Persian rule, and consequently the salvation, which was incomplete, did not merit an obligation to say hallel.
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בֵּין לְרָבָא בֵּין לר״נלְרַב נַחְמָן קַשְׁיָא וְהָא תַּנְיָא מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ לֹא הוּכְשְׁרוּ כׇּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ חָזְרוּ לְהֶכְשֵׁירָן הָרִאשׁוֹן.

The Gemara asks: Both according to the opinion of Rava and according to the opinion of Rav Naḥman, this is difficult. Isn’t it taught in the baraita cited earlier: After the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. Therefore, there should be no hallel obligation on Purim for the miracle performed outside of the land of Israel, and Rav Naḥman’s and Rava’s alternative explanations are incorrect. The Gemara answers: They understood differently, as it can be argued that when the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel on miracles performed within them.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין לרבא – דאמר להכי לא אמרי הלל דאכתי עבדי אחשורוש הוו הא לאו הכי אמרינן.
בין לרב נחמן – דאמר קריאת מגילה במקום הלל.
הוכשרו שאר ארצות לומר שירה – על נס המאורע להם.
כשם שאין דנין דיני נפשות בלילה כך אין רואין מראות דמים של נדה בלילה אלא ביום ולא עוד אלא שצריך לראות בחמה ושיעשה צל בידו כמו שיתבאר במקומו והמורד במלכות אין צריך דין ומעתה רשאין לדונו אף בלילה:
ראוי לאדם לכבד בדבריו כל חכם אפי׳ חכם משאר אומות אמרו חכמים ויאמרו לו חכמיו וכו׳ מלמד שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם:
ושואלים: בין לרבא בין לרב נחמן קשיא [קשה] דבר זה, שכן והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, ומדבריהם נראה או שבעצם אומרים אנו שירה (בקריאת המגילה לשיטת רב נחמן), או שאין אומרים הלל מחמת סיבה נפרדת (לשיטת רבא), והלא ישנה הבעיה העקרונית שלא הוכשרו כל הארצות לומר שירה! ומשיבים: זה אינו קושי שאפשר לומר: כיון שגלו מן הארץ חזרו שאר ארצות להכשירן הראשון.
The Gemara asks: Both according to the opinion of Rava and according to the opinion of Rav Naḥman, this is difficult. Isn’t it taught in the baraita cited earlier: After the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. Therefore, there should be no hallel obligation on Purim for the miracle performed outside of the land of Israel, and Rav Naḥman’s and Rava’s alternative explanations are incorrect. The Gemara answers: They understood differently, as it can be argued that when the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel on miracles performed within them.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְתוּ לֵיכָּא וְהָכְתִיב {שמואל א א׳:א׳} וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים אֶחָד מִמָּאתַיִם צוֹפִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל.

With regard to the statement that forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, the Gemara asks: Is there no one else? Isn’t it written with regard to Samuel’s father, Elkanah: “And there was a certain [eḥad] man from Ramathaim-zophim” (I Samuel 1:1), which is expounded as follows to indicate that Elkanah was a prophet: He was one [eḥad] of two hundred [mata’im] prophets [tzofim] who prophesied on behalf of the Jewish people. If so, why was it stated here that there were only forty-eight prophets?
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותו ליכא – נביאים.
מן הרמתים אחד ממאתים צופים כו׳. דכמה פעמים בקרא נקראת עירו הרמתה וכאן כתיב הרמתים בלשון רבים למדרש למר כדאית ליה אחד ממאתים צופים כו׳ ואל״ף מרמתים נחה והר׳ שבו נמי רמז על מאתים ולמ״ד ב׳ רמות היו סמוכות צופים זו לזו כפרש״י בספר שמואל לפי פשוטו ולכך נכתב בלשון רבים רמתים ובודאי בא׳ מהם היה דר אלקנה וע״כ לגבי ביתו כתיב רמתה לשון יחיד כדכתיב הרמתה אל ביתו ולמ״ד הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם כו׳ דבד״ה מייחס את אלקנה לבני קרח ולכך נכתב רמתים בלשון רבים רמתה א׳ כמשמעה עירו נקראת רמתה וא׳ ברומו של עולם כו׳ מקום נתבצר כו׳ והוא מפורש בפרק חלק ויש לדקדק אדפריך ותו ליכא מהך דרשה ממאתים צופים שנתנבאו כו׳ לפרוך מקרא המפורש בתורה מע׳ זקנים דכתיב בהו ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו וגו׳ י״ל דאותן ע׳ זקנים לא נבאו אלא ע״י בקשתו של משה שאמר ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי ויאמר ה׳ אספה לי שבעים זקנים וגו׳ ואצלתי מן הרוח וגו׳ ולכך לא פריך ליה לחשבינהו בכלל מספר הנביאים:
אמרנו שנתנבאו לישראל ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות, ושואלים: ותו ליכא [ויותר מזה אין]? והכתיב [והרי נאמר]: ״ויהי איש אחד מן הרמתים צופים״ (שמואל א׳ א, א), ופירשוהו: אחד ממאתים (״הר מאתיים״) צופים (נביאים) שנתנבאו להם לישראל. ואם כן, מדוע אמרו שהיו רק ארבעים ושמונה?
With regard to the statement that forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, the Gemara asks: Is there no one else? Isn’t it written with regard to Samuel’s father, Elkanah: “And there was a certain [eḥad] man from Ramathaim-zophim” (I Samuel 1:1), which is expounded as follows to indicate that Elkanah was a prophet: He was one [eḥad] of two hundred [mata’im] prophets [tzofim] who prophesied on behalf of the Jewish people. If so, why was it stated here that there were only forty-eight prophets?
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִיהְוֵה טוּבָא הֲווֹ כִּדְתַנְיָא הַרְבֵּה נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם אֶלָּא נְבוּאָה שֶׁהוּצְרְכָה לְדוֹרוֹת נִכְתְּבָה וְשֶׁלֹּא הוּצְרְכָה לֹא נִכְתְּבָה.

The Gemara answers: In fact, there were more prophets, as it is taught in a baraita: Many prophets arose for the Jewish people, numbering double the number of Israelites who left Egypt. However, only a portion of the prophecies were recorded, because only prophecy that was needed for future generations was written down in the Bible for posterity, but that which was not needed, as it was not pertinent to later generations, was not written. Therefore, the fifty-five prophets recorded in the Bible, although not the only prophets of the Jewish people, were the only ones recorded, due to their eternal messages.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נבואה שהוצרכה לדורות – ללמוד תשובה או הוראה וכל הנך מ״ח הוצרכו ובהלכות גדולות מנויין מסדר עולם אברהם יצחק יעקב משה ואהרן יהושע פנחס ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב) זה פנחס ויבא איש האלהים אל עלי (שמואל א ב) זה אלקנה עלי שמואל גד נתן דוד שלמה עידו קרא אל המזבח בבית אל מיכיהו בן ימלה בימי אחאב עובדיה אחיה השילוני ויהוא בן חנני בימי אסא עזריה בן עודד חזיאל [הלוי] מבני מתניה אליעזר בן דודו ממורישה כולן בימי יהושפט בדברי הימים (ב׳ יט) ובימי ירבעם בן יואש הושע עמוס ובימי יותם מיכה המורשתי ובימי אמציה אמוץ אמוץ אמר לאמציה מדוע דרשת אלהי אדום ואליהו ואלישע ויונה בן אמיתי ישעיה בימי מנשה יואל נחום חבקוק בימי יאשיה צפניה אוריה מקרית יערים ירמיה בגולה יחזקאל דניאל בשנת שתים לדריוש ברוך נריה שריה מחסיה חגי זכריה מלאכי ומרדכי בלשן בסדר עולם ועל דניאל אמרינן לעיל (דף ג.) אינהו נביאי ואיהו לאו נביא אלא אפיק דניאל ועייל שמעיה שאמר לרחבעם אל תעלו ואל תלחמו עם אחיכם בני ישראל שנים לא ידעתי.
הרבה נביאים כו׳ כפלים כיוצאי מצרים כו׳. והא דקאמר א׳ ממאתים צופים כו׳ היינו באותו הדור של אלקנה אבל בכל הדורות היו בהן כפלים כו׳:
ומשיבים: מיהוה טובא הוו [היה היו הרבה נביאים], כדתניא [וכפי ששנינו בברייתא]: הרבה נביאים עמדו להם לישראל, ובסך הכל היה מספרם כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות — נכתבה, ושלא הוצרכה — לא נכתבה ולכן אין הנביאים הללו נזכרים במקרא.
The Gemara answers: In fact, there were more prophets, as it is taught in a baraita: Many prophets arose for the Jewish people, numbering double the number of Israelites who left Egypt. However, only a portion of the prophecies were recorded, because only prophecy that was needed for future generations was written down in the Bible for posterity, but that which was not needed, as it was not pertinent to later generations, was not written. Therefore, the fifty-five prophets recorded in the Bible, although not the only prophets of the Jewish people, were the only ones recorded, due to their eternal messages.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר אָדָם הַבָּא מִשְׁתֵּי רָמוֹת שֶׁצּוֹפוֹת זוֹ אֶת זוֹ רַבִּי חָנִין אָמַר אָדָם הַבָּא מִבְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִין בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמַאן נִינְהוּ בְּנֵי קֹרַח דִּכְתִיב {במדבר כ״ו:י״א} וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ תָּנָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ מָקוֹם נִתְבַּצֵּר לָהֶם בְּגֵיהִנָּם וְעָמְדוּ עָלָיו.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said another explanation of the verse “And there was a certain man from Ramathaim-zophim”: A man who comes from two heights [ramot] that face [tzofot] one another. Rabbi Ḥanin said an additional interpretation: A man who descends from people who stood at the height of [rumo] the world. The Gemara asks: And who are these people? The Gemara answers: These are the sons of Korah, as it is written: “But the sons of Korah did not die” (Numbers 26:11), and with regard to them it is taught in the name of our teacher, Rabbi Yehuda HaNasi: A high place was set aside for them in Gehenna, as the sons of Korah repented in their hearts, and were consequently not propelled very far down in Gehenna when the earth opened to swallow Korah and his followers; and they stood on this high place and sung to the Lord. They alone stood at the height of the lower world.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתבצר להם – לשון גבוה כמו ובצורות בשמים (דברים ט).
ר׳ שמואל בר נחמני אמר: ״מן הרמתיים צופים״ פירושו: אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו. ר׳ חנין אמר: אדם הבא (שמוצאו) מבני אדם שעומדים ברומו (בגובהו) של עולם. ושואלים: ומאן נינהו [מי הם אנשים אלה]? ומשיבים: בני קרח, דכתיב [שנאמר]: ״ובני קרח לא מתו״ (במדבר כו, יא), ועל זה תנא [שנה החכם] משום רבינו (רבי): מקום גבוה נתבצר להם (נעשה להם) בגיהנם, כשפתחה האדמה את פיה לבלוע את עדת קורח ועמדו עליו, ונמצאו הם לבדם עומדים ברומו של עולם.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said another explanation of the verse “And there was a certain man from Ramathaim-zophim”: A man who comes from two heights [ramot] that face [tzofot] one another. Rabbi Ḥanin said an additional interpretation: A man who descends from people who stood at the height of [rumo] the world. The Gemara asks: And who are these people? The Gemara answers: These are the sons of Korah, as it is written: “But the sons of Korah did not die” (Numbers 26:11), and with regard to them it is taught in the name of our teacher, Rabbi Yehuda HaNasi: A high place was set aside for them in Gehenna, as the sons of Korah repented in their hearts, and were consequently not propelled very far down in Gehenna when the earth opened to swallow Korah and his followers; and they stood on this high place and sung to the Lord. They alone stood at the height of the lower world.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שֶׁבַע נְבִיאוֹת מַאן נִינְהוּ שָׂרָה מִרְיָם דְּבוֹרָה חַנָּה אֲבִיגַיִל חוּלְדָּה וְאֶסְתֵּר שָׂרָה דִּכְתִיב {בראשית י״א:כ״ט} אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה וְאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק יִסְכָּה זוֹ שָׂרָה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יִסְכָּה שֶׁסָּכְתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״א:י״ב} כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ ד״אדָּבָר אַחֵר יִסְכָּה שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיוֹפְיָהּ.

§ The Gemara asks with regard to the prophetesses recorded in the baraita: Who were the seven prophetesses? The Gemara answers: Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah, and Esther. The Gemara offers textual support: Sarah, as it is written: “Haran, the father of Milcah, and the father of Iscah” (Genesis 11:29). And Rabbi Yitzḥak said: Iscah is in fact Sarah. And why was she called Iscah? For she saw [sakhta] by means of divine inspiration, as it is stated: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” (Genesis 21:12). Alternatively, Sarah was also called Iscah, for all gazed [sokhin] upon her beauty.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמואל. דוד. אחיה. שמעיה. עידו. עזריה בן עודד. חנני הרואה. יהוא בן חנני. אליהו. מיכיהו. עובדיהו. אלישע. (יחזקאל). אליעזר בן דודיהו. יונה בן [אמתי] זכריה בן יהוידע. אמוץ. חבקוק. צפניהו בן כושי. ירמיה. ישעיה. יחזקאל. דניאל. ברוך בן נריה. עזריה בן מחסיה. מרדכי בלשן. הושע בן בארי. עמוס. מיכה המורשתי. יואל בן פתואל. נחום. חגי. זכריה. ומלאכי. ז׳ נביאות שרה. מרים. דבורה. חולדה. חנה. אביגיל. ואסתר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יסכה זו שרה כו׳. מפורש בפ׳ בן סורר ע״ש:
שסכתה ברוח הקודש שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כו׳. מפורש בב״ר לקול רוח הקודש היך מה דאת אמר ואתה תשמע לקול דברי ה׳ ודרשו כן משום דמלת בקולה מיותר דלא הל״ל רק כל אשר תאמר אליך שרה שמע כי גו׳:
ב ושואלים: שבע נביאות מאן נינהו [מי הן]? ומשיבים: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. ומבררים ביחס לכל אחת ואחת כיצד יודעים שהיתה נביאה: שרה, דכתיב [שנאמר]: ״הרן אבי מלכה ואבי יסכה״ (בראשית יא, כט) ואמר ר׳ יצחק: ״יסכה״ זו באמת שרה, ולמה נקרא שמה ״יסכה״ — שסכתה (ראתה) ברוח הקדש, שנאמר: ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה״ (בראשית כא, יב), שכן ברוח הקודש היא מדברת. דבר אחר: ״יסכה״ — שהכל סוכין (מסתכלים) ביופיה.
§ The Gemara asks with regard to the prophetesses recorded in the baraita: Who were the seven prophetesses? The Gemara answers: Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah, and Esther. The Gemara offers textual support: Sarah, as it is written: “Haran, the father of Milcah, and the father of Iscah” (Genesis 11:29). And Rabbi Yitzḥak said: Iscah is in fact Sarah. And why was she called Iscah? For she saw [sakhta] by means of divine inspiration, as it is stated: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” (Genesis 21:12). Alternatively, Sarah was also called Iscah, for all gazed [sokhin] upon her beauty.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִרְיָם דִּכְתִיב {שמות ט״ו:כ׳} וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן וְלֹא אֲחוֹת מֹשֶׁה אָמַר ר״נרַב נַחְמָן אָמַר רַב שֶׁהָיְתָה מִתְנַבְּאָה כְּשֶׁהִיא אֲחוֹת אַהֲרֹן וְאוֹמֶרֶת עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ אוֹרָה עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָהּ עַל רֹאשָׁהּ אָמַר לָהּ בִּתִּי נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתִיךְ.

Miriam was a prophetess, as it is written explicitly: “And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Was she the sister only of Aaron, and not the sister of Moses? Why does the verse mention only one of her brothers? Rav Naḥman said that Rav said: For she prophesied when she was the sister of Aaron, i.e., she prophesied since her youth, even before Moses was born, and she would say: My mother is destined to bear a son who will deliver the Jewish people to salvation. And at the time when Moses was born the entire house was filled with light, and her father stood and kissed her on the head, and said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשהיא אחות אהרן – ועדיין לא נולד משה.
שהיתה מתנבאת כשהיא אחות אהרן עמד אביה כו׳. כל הסוגיא מפורש פ״ק דסוטה:
מרים שהיתה נביאה — דכתיב [שנאמר]: ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרן״ (שמות טו, כ). ושואלים: מדוע היא קרויה אחות אהרון, וכי רק אחותו היתה ולא אחות משה? אמר רב נחמן אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, כלומר, עוד לפני שנולד משה, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך.
Miriam was a prophetess, as it is written explicitly: “And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand” (Exodus 15:20). The Gemara asks: Was she the sister only of Aaron, and not the sister of Moses? Why does the verse mention only one of her brothers? Rav Naḥman said that Rav said: For she prophesied when she was the sister of Aaron, i.e., she prophesied since her youth, even before Moses was born, and she would say: My mother is destined to bear a son who will deliver the Jewish people to salvation. And at the time when Moses was born the entire house was filled with light, and her father stood and kissed her on the head, and said to her: My daughter, your prophecy has been fulfilled.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לַיְאוֹר עָמַד אָבִיהָ וּטְפָחָהּ עַל רֹאשָׁהּ וְאָמַר לָהּ בִּתִּי הֵיכָן נְבוּאָתִיךְ הַיְינוּ דִּכְתִיב {שמות ב׳:ד׳} וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק לְדֵעָה לָדַעַת מָה יְהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ.

But once Moses was cast into the river, her father arose and rapped her on the head, saying to her: My daughter, where is your prophecy now, as it looked as though the young Moses would soon meet his end. This is the meaning of that which is written with regard to Miriam’s watching Moses in the river: “And his sister stood at a distance to know what would be done to him” (Exodus 2:4), i.e., to know what would be with the end of her prophecy, as she had prophesied that her brother was destined to be the savior of the Jewish people.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה (הכה) על ראשה ואמר לה: בתי היכן נבואתיך? שהרי אנו רואים שהילד הושלך ליאור! היינו דכתיב [הוא שנאמר]: ״ותתצב אחתו מרחק לדעה מה ייעשה לו״ (שמות ב, ד) וכוונתו: לדעת מה יהא בסוף נבואתה שהרי היא ניבאה שהוא יהיה מושיע ישראל.
But once Moses was cast into the river, her father arose and rapped her on the head, saying to her: My daughter, where is your prophecy now, as it looked as though the young Moses would soon meet his end. This is the meaning of that which is written with regard to Miriam’s watching Moses in the river: “And his sister stood at a distance to know what would be done to him” (Exodus 2:4), i.e., to know what would be with the end of her prophecy, as she had prophesied that her brother was destined to be the savior of the Jewish people.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דְּבוֹרָה דִּכְתִיב {שופטים ד׳:ד׳} וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת מַאי אֵשֶׁת לַפִּידוֹת שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה פְּתִילוֹת לַמִּקְדָּשׁ.

Deborah was a prophetess, as it is written explicitly: “And Deborah, a prophetess, the wife of Lappidoth” (Judges 4:4). The Gemara asks: What is the meaning of “the wife of Lappidoth”? The Gemara answers: For she used to make wicks for the Sanctuary, and due to the flames [lappidot] on these wicks she was called the wife of Lappidoth, literally, a woman of flames.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתילות למקדש – משכן שילה.
מאי אשת לפידות שהיתה כו׳. בכמה כתובים מייחס האשה אחר אישה כגון יעל אשת חבר הקיני ושם אשת שאול אחינועם שהאיש מפורסם והרבה כמוהו משא״כ הכא דלפי פשוטו לפידות הוא אישה אינו מפורסם ואדרבה היא מפורסמת ביותר כדכתיב והיא שופטה וגו׳ וע״כ דרשו לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש ובזה זכתה לנבואה ולאור התורה שהיתה שופטת את ישראל:
דבורה, דכתיב [שנאמר] במפורש: ״ודבורה אשה נביאה אשת לפידות״ (שופטים ד, ד). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״אשת לפידות״? ומשיבים: שהיתה מתנדבת ועושה פתילות למקדש ועל שם פתילות⁠־לפידים אלה קראו לה ״אשת לפידות״.
Deborah was a prophetess, as it is written explicitly: “And Deborah, a prophetess, the wife of Lappidoth” (Judges 4:4). The Gemara asks: What is the meaning of “the wife of Lappidoth”? The Gemara answers: For she used to make wicks for the Sanctuary, and due to the flames [lappidot] on these wicks she was called the wife of Lappidoth, literally, a woman of flames.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {שופטים ד׳:ה׳} וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תּוֹמֶר מַאי שְׁנָא תַּחַת תּוֹמֶר אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אַבְשָׁלוֹם מִשּׁוּם יִחוּד דָּבָר אַחֵר מָה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד אַף יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא הָיָה לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

With regard to Deborah, it says: “And she sat under a palm tree” (Judges 4:5). The Gemara asks: What is different and unique with regard to her sitting “under a palm tree” that there is a need for it to be written? Rabbi Shimon ben Avshalom said: It is due to the prohibition against being alone together with a man. Since men would come before her for judgment, she established for herself a place out in the open and visible to all, in order to avoid a situation in which she would be secluded with a man behind closed doors. Alternatively, the verse means: Just as a palm tree has only one heart, as a palm tree does not send out separate branches, but rather has only one main trunk, so too, the Jewish people in that generation had only one heart, directed to their Father in Heaven.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום יחוד – שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול להתייחד שם עמה כמו בבית.
לב אחד – שרף יש לו כמו אילן אבל אין לו בענפיו אלא בגזעו על פני כל גובהו.
משום יחוד – כשבאין אליה בני ישראל למשפט.
יושבת תחת תומר מ״ש תחת תומר כו׳. דאין זה הודעה למקום שהיא יושבת דכמה אילנות תמרים יש בא״י וקאמר לאשמועינן תחת תומר ולא תחת אילן אחר משום דהתומר אין לו ענפים למטה ואין יחוד וד״א אין לו אלא לב אחד כו׳ דהיינו לב אחד של גזעו הולך ביושר מלמטה למעלה משא״כ שאר אילנות דגם הענפים יש להם לב והם נוטים לכאן ולכאן:
נאמר בדבורה: ״והיא יושבת תחת תמר״ (שופטים ד, ה), ושואלים: מאי שנא [מה שונה], מדוע ישבה דווקא תחת תומר ולא במקום אחר? אמר ר׳ שמעון בן אבשלום: משום יחוד, שכיוון שבאו אליה אנשים לדון לפניה, קבעה לעצמה מקום הגלוי לעין, ולא בחדר מסוגר, משום חשש יחוד עם גבר. דבר אחר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד שעץ הדקל איננו מסתעף לענפים שונים אלא יש לו רק ענף אחד מרכזי בלבד — אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד — לאביהם שבשמים.
With regard to Deborah, it says: “And she sat under a palm tree” (Judges 4:5). The Gemara asks: What is different and unique with regard to her sitting “under a palm tree” that there is a need for it to be written? Rabbi Shimon ben Avshalom said: It is due to the prohibition against being alone together with a man. Since men would come before her for judgment, she established for herself a place out in the open and visible to all, in order to avoid a situation in which she would be secluded with a man behind closed doors. Alternatively, the verse means: Just as a palm tree has only one heart, as a palm tree does not send out separate branches, but rather has only one main trunk, so too, the Jewish people in that generation had only one heart, directed to their Father in Heaven.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) חַנָּה דִּכְתִיב {שמואל א ב׳:א׳} וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה׳ רָמָה קַרְנִי בַּה׳ רָמָה קַרְנִי וְלֹא רָמָה פַּכִּי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן שָׁאוּל וְיֵהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּפַךְ לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן.

Hannah was a prophetess, as it is written: “And Hannah prayed and said, My heart rejoices in the Lord, my horn is exalted in the Lord” (I Samuel 2:1), and her words were prophecy, in that she said: “My horn is exalted,” and not: My pitcher is exalted. As, with regard to David and Solomon, who were anointed with oil from a horn, their kingship continued, whereas with regard to Saul and Jehu, who were anointed with oil from a pitcher, their kingship did not continue. This demonstrates that Hannah was a prophetess, as she prophesied that only those anointed with oil from a horn will merit that their kingships continue.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רמה קרני ולא רמה פכי – זו היא נבואתה שנתנבאית על שאול ויהוא שלא תימשך מלכותן במשיחת דוד ושלמה כתיב קרן השמן ובמשיחת שאול ויהוא כתיב פך.
דכתיב ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ – וה״נ הוה מצי לאתויי כל הפרשה שכל הנבואה על סנחריב נבוכדנצר והמן כמו שתרגם יונתן אלא קרא דריש פרשתא נקט.
שנמשח בקרן נמשכה מלכותן כו׳. כי הקרן הוא דבר המתקיים משא״כ הפך שהוא כלי חרס עלול לשבירה בנפילה:
חנה שהיתה נביאה — דכתיב [שנאמר]: ״ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני בה׳⁠ ⁠״ (שמואל א׳ ב, א), ודורשים את דבריה כך, נאמר: ״רמה קרני״, ולא נאמר רמה פכי, וכך היה למעשה, שכן דוד ושלמה שנמשחו למלוכה בקרן מלאה שמן — נמשכה מלכותן, ואילו שאול ויהוא שנמשחו בפךלא נמשכה מלכותן. הרי שחזתה את העתיד, ומכאן שנביאה היתה.
Hannah was a prophetess, as it is written: “And Hannah prayed and said, My heart rejoices in the Lord, my horn is exalted in the Lord” (I Samuel 2:1), and her words were prophecy, in that she said: “My horn is exalted,” and not: My pitcher is exalted. As, with regard to David and Solomon, who were anointed with oil from a horn, their kingship continued, whereas with regard to Saul and Jehu, who were anointed with oil from a pitcher, their kingship did not continue. This demonstrates that Hannah was a prophetess, as she prophesied that only those anointed with oil from a horn will merit that their kingships continue.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {שמואל א ב׳:ב׳} אֵין קָדוֹשׁ כַּה׳ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר מְנַשְּׁיָא אַל תִּקְרֵי בִּלְתֶּךָ אֶלָּא לְבַלּוֹתֶךָ שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם מִדַּת בָּשָׂר וְדָם מַעֲשֵׂה יָדָיו מְבַלִּין אוֹתוֹ אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַלֶּה מַעֲשֵׂה יָדָיו.

Apropos the song of Hannah, the Gemara further explains her words: “There is none sacred as the Lord; for there is none beside You [biltekha]” (I Samuel 2:2). Rav Yehuda bar Menashya said: Do not read it as biltekha, “beside You,” but rather read it as levalotekha, to outlast You. As the attribute of the Holy One, Blessed be He, is unlike the attribute of flesh and blood. It is an attribute of man that his handiwork outlasts him and continues to exist even after he dies, but the Holy One, Blessed be He, outlasts His handiwork, as He exists eternally.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אל תקרי בלתך אלא כו׳ אין צייר כאלהינו אדם כו׳ מפורש פ״ק דברכות:
כיון שהוזכרה שירת חנה, מפרשים דברים נוספים שאמרה: ״אין קדוש כה׳ כי אין בלתך״ (שמואל א׳ ב, ב), אמר רב יהודה בר מנשיא: אל תקרי [תקרא] ״בלתך״ אלא לבלותך, ופירושו: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם — מעשה ידיו מבלים אותו וקיימים אחרי מותו, אבל הקדוש ברוך הוא — מבלה מעשה ידיו והוא נשאר קיים לעולם.
Apropos the song of Hannah, the Gemara further explains her words: “There is none sacred as the Lord; for there is none beside You [biltekha]” (I Samuel 2:2). Rav Yehuda bar Menashya said: Do not read it as biltekha, “beside You,” but rather read it as levalotekha, to outlast You. As the attribute of the Holy One, Blessed be He, is unlike the attribute of flesh and blood. It is an attribute of man that his handiwork outlasts him and continues to exist even after he dies, but the Holy One, Blessed be He, outlasts His handiwork, as He exists eternally.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) {שמואל א ב׳:ב׳} וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ אֵין צַיָּיר כֵּאלֹהֵינוּ אָדָם צָר צוּרָה עַל גַּבֵּי הַכּוֹתֶל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטִּיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם אֲבָל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה וּמֵטִיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם.

Hannah further said: “Neither is there any rock [tzur] like our God” (I Samuel 2:1). This can be understood as saying that there is no artist [tzayyar] like our God. How is He better than all other artists? Man fashions a form upon a wall, but is unable to endow it with breath and a soul, or fill it with innards and intestines, whereas the Holy One, Blessed be He, fashions a form of a fetus inside the form of its mother, rather than on a flat surface, and endows it with breath and a soul and fills it with innards and intestines.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד נאמר: ״ואין צור כאלהינו״ (שמואל א׳ ב, ב), ודורשים: אין צייר כאלהינו. ובמה הוא עדיף משאר הציירים? אדם צר צורה על גבי הכותל אולם אינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, וכן אינו יכול להכניס בצורה שעשה קרבים ובני מעים, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה (צורת הולד) בתוך צורה של אימו, ולא על מקום שטוח ומטיל בה בתוך הוולד רוח ונשמה, קרבים ובני מעים.
Hannah further said: “Neither is there any rock [tzur] like our God” (I Samuel 2:1). This can be understood as saying that there is no artist [tzayyar] like our God. How is He better than all other artists? Man fashions a form upon a wall, but is unable to endow it with breath and a soul, or fill it with innards and intestines, whereas the Holy One, Blessed be He, fashions a form of a fetus inside the form of its mother, rather than on a flat surface, and endows it with breath and a soul and fills it with innards and intestines.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֲבִיגַיִל דִּכְתִיב {שמואל א כ״ה:כ׳} וְהָיָה הִיא רוֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיוֹרֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר בְּסֵתֶר הָהָר מִן הָהָר מִיבְּעֵי לֵיהּ.

Abigail was a prophetess, as it is written: “And it was so, as she rode on the donkey, and came down by the covert of the mountain” (I Samuel 25:20). The Gemara asks: Why does it say: “By the covert [beseter] of the mountain”? It should have said: From the mountain.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אביגיל, מנין שהיתה נביאה? דכתיב [שנאמר] באביגיל: ״והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר״ (שמואל א׳ כה, כ), ואומרים: מה הלשון ״בסתר ההר״? ״בסתר מן ההר״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר.
Abigail was a prophetess, as it is written: “And it was so, as she rode on the donkey, and came down by the covert of the mountain” (I Samuel 25:20). The Gemara asks: Why does it say: “By the covert [beseter] of the mountain”? It should have said: From the mountain.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל עַל עִסְקֵי דָם הַבָּא מִן הַסְּתָרִים נָטְלָה דָּם וְהֶרְאֲתָה לוֹ אָמַר לָהּ וְכִי מַרְאִין דָּם בַּלַּיְלָה אָמְרָה לוֹ וְכִי דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בַּלַּיְלָה אָמַר לָהּ

The Gemara answers that in fact this must be understood as an allusion to something else. Rabba bar Shmuel said: Abigail, in her attempt to prevent David from killing her husband Nabal, came to David and questioned him on account of menstrual blood that comes from the hidden parts [setarim] of a body. How so? She took a blood-stained cloth and showed it to him, asking him to rule on her status, whether or not she was ritually impure as a menstruating woman. He said to her: Is blood shown at night? One does not examine blood-stained cloths at night, as it is difficult to distinguish between the different shades by candlelight. She said to him: If so, you should also remember another halakha: Are cases of capital law tried at night? Since one does not try capital cases at night, you cannot condemn Nabal to death at night. David said to her:
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי רואין דם בלילה – שנאמר (שמואל א כה) אם אשאיר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר שמע מינה דהוה בלילה וכי מראין דם בלילה אם טמא או טהור הלא צריך להבחין מראיתו אם מה׳ דמים הטמאים באשה הוא.
וכי דנין דיני נפשות בלילה – והא כתיב (ירמיהו כא) דינו לבוקר משפט וכתיב והוקע אותם לה׳ נגד השמש (במדבר כה).
גמרא מתקיף לה רבא כו׳ בנוסחא מדויקת רבא אמר בשלמא כו׳ כצ״ל וכ״ה בילקוט וק״ל:
א״ל וכי מראין דמים בלילה כו׳. הכא משמע דלילה הוה מדאמר דוד אם אשאיר לו עד אור בוקר וגו׳ ומה שיש לדקדק בזה עיין ברפ״ק דפסחים:
אלא יש לראות בכך רמז, אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם נדה הבא מן בית הסתרים פנתה אביגיל אליו, וכיצד עשתה? נטלה דם והראתה לו ובקשה ממנו שיפסוק לה הלכה, אם דם זה דם נדה הוא או לא. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? הרי ידוע שבלילה אין חכמים בודקים כתמי דם מפני שלאור הנר קשה להבחין בין הצבעים, אמרה לו: אם כן תזכור גם הלכה אחרת: וכי דנין דיני נפשות בלילה? אמר לה דוד:
The Gemara answers that in fact this must be understood as an allusion to something else. Rabba bar Shmuel said: Abigail, in her attempt to prevent David from killing her husband Nabal, came to David and questioned him on account of menstrual blood that comes from the hidden parts [setarim] of a body. How so? She took a blood-stained cloth and showed it to him, asking him to rule on her status, whether or not she was ritually impure as a menstruating woman. He said to her: Is blood shown at night? One does not examine blood-stained cloths at night, as it is difficult to distinguish between the different shades by candlelight. She said to him: If so, you should also remember another halakha: Are cases of capital law tried at night? Since one does not try capital cases at night, you cannot condemn Nabal to death at night. David said to her:
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה יד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל מגילה יד., רי"ף מגילה יד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מגילה יד., תוספות מגילה יד., ר"י מלוניל מגילה יד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה יד. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה יד. – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה יד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה יד., ר"ן מגילה יד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות מגילה יד., מהרש"א חידושי אגדות מגילה יד., פירוש הרב שטיינזלץ מגילה יד., אסופת מאמרים מגילה יד.

Megillah 14a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Megillah 14a, Rif by Bavli Megillah 14a, Rashi Megillah 14a, Tosafot Megillah 14a, Ri MiLunel Megillah 14a, R. Yehuda Almadari Megillah 14a, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 14a, Meiri Megillah 14a, Ritva Megillah 14a, Ran Megillah 14a, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 14a, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 14a, Steinsaltz Commentary Megillah 14a, Collected Articles Megillah 14a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144