×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גְּזַר תְּלָת עַשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת וְלָא אִיעֲנִי סְבַר לְמִיגְזַר טְפֵי אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַמֵּי הֲרֵי אָמְרוּ אֵין מַטְרִיחִין אֶת הַצִּבּוּר יוֹתֵר מִדַּאי.
Rabbi Yehuda Nesia decreed thirteen fasts, but he was not answered. He considered decreeing more fasts until they would be answered. Rabbi Ami said to him that they said: One does not trouble the community excessively, and therefore you should not impose more than thirteen fasts.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והנה עננו צעקה היא ואם תאמר שגם עננו התרעה היא נמצא עננו התרעה והיא הצעקה היכי קתני צועקין ולא מתריעין ושנינן תנאי היא יש תנא (שקירא) [שקורא] עננו התרעה דתנן בפירקין [דחסידא] (קרא) על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל הספינה המטרפת בים ר׳ יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה והא הכא התרעה בשופר ליכא למימר דהא שבת היא ושופר בשבת אסור אלא לאו בעננו וקתני מתריעין בשבת שמע מינה דקרי לעננו התרעה שמע מינה הא דא״ר אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי ואמרינן לגרמיה הוא דעביד כלומר לא היה יכול להתענות ובשביל עצמו אמר אין מטריחין דתניא כשאמרו י״ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור לא אמרו אלא לגשמים בלבד אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו.
{בבלי תענית יד ע״ב} שלחו ליה בני נינוה1 לר׳ כגון אנן2 דצריכינן למטרא ואפילו3 בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כציבור4 דמינן ובברכת השנים שלח להו5 כיחידים דמיתו6 ובשומע תפלה וכן הילכתא:
בשני מטין עם חשכה7: תאנא8 בשני מטין עם חשיכה לעת ערב ובחמישי9 פותחין כל היום מפני כבוד השבת יש לו10 שני פתחין פותח אחד ונועל אחד ואם11 יש לו12 אצטבא לפניה13 פותח14 כדרכו ואינו חושש:
{בבלי תענית יד ע״ב} גמ׳ תנא בנין בנין של-שמחה נטיעה נטיעה של-שמחה איזה הוא15 בנין של-שמחה זה הבונה בית חתנות16 לבנו ואי זו היא17 [נטיעה] של-שמחה זה18 הנוטע אכורנקי19 של מלכים:
{ירושלמי תענית א:ט} ירושלמי20 הדא דתימא21 בבנין של שמחה [אבל אם]⁠22 היה23 כותלו גוהה24 סותרו ובוניהו:
{בבלי תענית יד ע״ב} ובשאלת שלום: [תנו רבנן25] חבירים אין ביניהם26 שאלת שלום ועם הארץ ששאל27 מחזירין לו28 בשפה רפה וכובד ראש והן מתעטפין ויושבים כאבלים וכמנודין עד שירחמו עליהם מן השמים29:
30אמר ר׳ אלעזר אין אדם חשוב31 רשאי [ליפול]⁠32 על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון33 שנאמר {יהושע ז:י} ויאמר יי׳י אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך34 א״ר חייא בריה דרב הונא חזינן להו לאביי ורבא דכי נפלי אאפייהן דמצלו אצלויי35:
{ירושלמי תענית א:ט} [יצא ניסן הגשמים36 סימן קללה:⁠37] ירושלמי38 אמר ר׳ יוסי39 בר אבון40 הדא דתימא41 בשלא42 ירדו להן43 גשמין מכבר44 אבל אם45 ירדו להם גשמים46 מכבר47 סימן ברכה הן:
סליק פירקא
1. נינוה: גט: ״נוי״.
2. אנן: גי, גכב, רא״ה: ״אנו״.
3. ואפילו: כ״י קרפנטרץ, אשכול: ״אפילו״.
4. כציבור: גט, כ״י נ: ״בצבור״. כ״י קרפנטרץ, אשכול: ״כרבים״.
5. שלח להו: גי: ״שלח להן״. גכב, כ״י נ: ״שלחו ליה״.
6. דמיתו: גי: ״דמיתן״.
7. כ״י נ ממשיך: ״וכו׳⁠ ⁠״.
8. תאנא: גט, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה: ״תניא״.
9. ובחמישי: כ״י נ: ״וחמישי״.
10. לו: כ״י נ: ״שם״.
11. ואם: חסר בכ״י נ.
12. לו: גי, גכב: ״לה״, כברמב״ם משנ״ת הל׳ תעניות (ג:ז), וכבהמשך המשפט.
13. לפניה: וכן ברמב״ם שם, וברא״ה. חסר בכ״י נ. דפוסים: לפנים.
14. פותח: דפוס קושטא: פותח ונועל.
15. איזה הוא: כ״י נ:, רא״ה ״ואי זהו״.
16. חתנות: כ״י נ: ״חתנותו״.
17. ואי זו היא: חסר בכ״י קרפנטרץ. גג: ״אי זה היא״. גי: ״ואיזה הוא״. כ״י נ: ״ואי זהו״.
18. זה: חסר בכ״י קרפנטרץ.
19. אכורנקי: וכן בערוך (אכורנקי). גג, כ״י נ, רא״ה, דפוסים: ״אבורנקי״. כ״י קרפנטרץ: ״אוורנקי״.
20. מובא גם בר״ח.
21. דתימא: גי, גכב: ״דאיתמר״. גג, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״דתימר״. אינו בר״ח.
22. אבל אם: גג, גי, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״ואם״.
23. היה: חסר בכ״י קרפנטרץ.
24. גוהה: כ״י קרפנטרץ: ״גוחה״.
25. תנו רבנן: גג, גי, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן בר״ח. חסר בכ״י א. באשכול (הל׳ תשעה באב) ובתורת האדם לרמב״ן (שער האבל) מובא בשם תוספתא.
26. ביניהם: גי: ״בהם״.
27. ועם, ששאל: כ״י נ: ״ועמי, ששאלו״, כבר״ח.
28. לו: כ״י א לפני הגהה, כ״י קרפנטרץ: ״אותו״. כ״י נ: ״להם״ כבר״ח.
29. שירחמו עליהם מן השמים: וכן בר״ח, ובמקביל ברי״ף מועד קטן פרק ג׳ (דף ז ע״ב). גג, רא״ה: ״שירחם מן השמים עליהם״.
30. המאמר מובא במקבילה ברי״ף מגילה פרק ד (יג ע״א).
31. חשוב: חסר ב-גכב.
32. ליפול: גי, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים: ״ליפול״ וכן ר״ח, וכן אף בכ״י א במקבילה במגילה שם. גג, גכב: ״לפול״. כ״י א (כאן): ״לנפול״.
33. בן נון: חסר ב-גג, גי, גכב, רא״ה, דפוסים.
34. ויאמר...פניך: גג, גי, רא״ה עד: ״קום לך וג׳⁠ ⁠״. גכב, כ״י קרפנטרץ עד: ״קום לך״.
35. אמר ר׳ אלעזר…אצלויי: רק בדפוסים כאן. מובא גם ברי״ף הלכות מגילה פרק ד (יג ע״א).
36. הגשמים: כ״י נ, רא״ה: ״וירדו גשמים״, ראה משנה.
37. יצא ניסן...קללה: גג, גי, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים.
38. ירושלמי: בדפוסים חסר ציון המקור.
39. יוסי: דפוסים: אסי.
40. בר אבון: גג, כ״י נ, רא״ה: ״בר׳ בון״. כ״י קרפנטרץ: ״בר בון״.
41. דתימא: גג, גכב, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״דתימר״. גי: ״דאיתמר״.
42. בשלא: גג: ״כשלא״.
43. להן: חסר בכ״י נ.
44. מכבר: חסר בכ״י קרפנטרץ. כ״י נ: ״כבר״.
45. אם: חסר בכ״י קרפנטרץ.
46. להם גשמים: חסר ב-גכב.
47. מכבר: חסר בדפוס קושטא. כ״י נ: ״כבר״.
גזר תליסר תעניתא – כדאמרינן במתניתין (דף טו:) שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים.
רבי יהודה נשיאה גזר תליסר תעניות – על שאר פורעניות ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא דקאמר רבי יוחנן ל״ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו׳.
גזר תליסר תענית׳. כדאמרי׳ במתני׳1 ג׳ ראשונות וג׳ אמצעיות וז׳ אחרונות ולשאר פורעניות עבד להן ולא לגשמים2.
א״ל ר׳ אמי הרי אמרו אין מטריחין וכו׳. מפר׳ בגמר׳ דר׳ אמי לגרמיה הוא דעבד פי׳ לעצמו דרש שלא אמ׳ כך אלא לפי שלא היה רוצה להתענות3.
ל״ש. דאין גוזרין יותר מ⁠[י]״ג4.
1. דף ט״ו ב׳.
2. כ״פ רש״י ד״ה גזר תליסר.
3. כ״פ רש״י ד״ה לגרמיה.
4. כ״פ רש״י ד״ה לא שנו.
רבי יהודה נשיאה גזר י״ג תעניתא ולא איעני סבר למגזר טפי – פי׳ ועל שאר צרות היה דלגשמים מפו׳ הוא במשנתי׳ שאין לגזור יותר מי״ג א״ל רבי אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי דקסבר דגשמים ושאר צרות שוין בדבר זה ומה ששנו בגשמים י״ג תעניות בלבד אינו מפני שעבר זמן של רביעה אלא לפי שאין מטריחים על הצבור יותר מדאי ואמרי׳ בש״ס רבי אמי דעבד לגרמי׳ הוא דעבד אלא הכי א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר פורענות מתענין והולכין עד שיענו והכי פירושו הא דא״ר אמי שאף על צרות אין להתענות אלא י״ג תעניו׳ ועשה מעשה בדבר שיטת עצמו היא וסברא שלו ולא שיטת רבי יוחנן רבו כדאמר במסכת משקין כי נח נפשייה דרבי יוחנן יתיב רבי אמי ז׳ ול׳ דהא א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן דלשאר פורעניות מתענין והולכין עד שיענו וכדסבר רבי יהודה למעבד.
גמרא ובחמישי מטין כל היום כו׳ פותח כדרכו ואינו כו׳ של מלכים ובשאלת שלום ת״ר חבירים כו׳ כצ״ל:
גזר תלת [שלוש] עשרה תעניות ולא איעני [נענה]. סבר למיגזר טפי [לגזור עוד] עד שייענו מן השמים. אמר ליה [לו] ר׳ אמי: הרי אמרו אין מטריחין את הצבור יותר מדאי, ואין קובעים יותר משלוש עשרה תעניות.
Rabbi Yehuda Nesia decreed thirteen fasts, but he was not answered. He considered decreeing more fasts until they would be answered. Rabbi Ami said to him that they said: One does not trouble the community excessively, and therefore you should not impose more than thirteen fasts.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא רַבִּי אַמֵּי דַּעֲבַד לְגַרְמֵיהּ הוּא דַּעֲבַד אֶלָּא הָכִי אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִגְשָׁמִים אֲבָל לִשְׁאָר מִינֵי פורעניות מִתְעַנִּין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיֵּעָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם תַּנְיָא נָמֵי הָכִי כְּשֶׁאָמְרוּ שָׁלֹשׁ וּכְשֶׁאָמְרוּ שֶׁבַע לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לִגְשָׁמִים אאֲבָל לִשְׁאָר מִינֵי פורעניות מִתְעַנִּין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיֵּעָנוּ.

Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: When Rabbi Ami acted and issued this ruling, he did so on his own authority, as it went against the majority opinion. Rather, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said as follows: They taught only that the community observes a maximum of thirteen fasts when they are praying for rain. However, with regard to other types of calamities, they continue to fast until they are answered from Heaven. The Gemara comments: This halakha is also taught in a baraita: When the Sages said three and when they said seven, they spoke only concerning fasts for rain. However, with regard to other types of calamities, they continue to fast until they are answered.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו שאין מטריחין יותר מדאי אלא לגשמים אבל לשאר פורעניות מתענין והולכין עד שיענו והאי דר׳ יהודה נשיאה שאר מיני פורעניות הוה:
לגרמיה – לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות.
לא שנו – דאין גוזרים יותר משלש עשרה.
כשאמרו – להתענות שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות.
[כ]⁠שאמרו. להתענות ג׳ ראשונות וג׳ אמצעיות וז׳ אחרונות1.
לא אמרו אלא לגשמים. בגמר׳ מפר׳ טעמ׳ שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה.
1. כ״פ רש״י ד״ה כשאמרו.
תעניות אלו שהן י״ג ג׳ ראשונות וג׳ אמצעיות וז׳ אחרונות אם לא נענו אין גוזרים עליהן עוד תענית כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו מפני שכבר יצא זמנה של רביעה ומ״מ דוקא בתעניות של גשמים אבל בתעניות של שאר הצרות מתענים והולכים עד שייענו מן השמים:
אמר ר׳ אבא בריה [בנו] של ר׳ חייא בר אבא: ר׳ אמי דעבד [שעשה], שפסק הלכה זו — לגרמיה [לעצמו] הוא דעבד [שעשה], כלומר, הוא עצמו לא רצה להתענות ודעתו בלבד היא זו ואינה דעת הרבים. אלא הכי [כך] אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: לא שנו גבול זה של שלוש עשרה תעניות אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורענויות — מתענין והולכין עד שיענו מן השמים. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: כשאמרו שלש וכשאמרו שבע — לא אמרו אלא לענין גשמים, אבל לשאר מיני פורענויותמתענין והולכין עד שיענו.
Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: When Rabbi Ami acted and issued this ruling, he did so on his own authority, as it went against the majority opinion. Rather, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said as follows: They taught only that the community observes a maximum of thirteen fasts when they are praying for rain. However, with regard to other types of calamities, they continue to fast until they are answered from Heaven. The Gemara comments: This halakha is also taught in a baraita: When the Sages said three and when they said seven, they spoke only concerning fasts for rain. However, with regard to other types of calamities, they continue to fast until they are answered.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי אָמַר לָךְ רַבִּי אַמֵּי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא אֵין גּוֹזְרִין יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין אֶת הַצִּבּוּר יוֹתֵר מִדַּאי דִּבְרֵי רַבִּי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה.

The Gemara suggests: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ami. The Gemara answers: Rabbi Ami could have said to you that this is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: One does not decree more than thirteen fasts on the community, as one does not trouble the community excessively. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: This halakha is not for that reason. Rather, it is due to the fact that after thirteen fasts the time of the rainfall has already passed, and there is no reason to fast for rain after the rainy season has ended.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני ר׳ אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין על הצבור יותר מי״ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי אפילו בשאר מיני פורעניות ור׳ אמי דאמר כר׳ לא מן השם הוא זה כלומר לאו להכי הוא דבשאר מיני פורעניות אין מטריחין יותר מי״ג אלא לגשמים אין מתענין יותר מי״ג כבר יצאה זמנה של רביעה דבר״ח כסלו הוה ביום ראשון וגזרו תענית בשני ובחמישי ושני דהיינו ט״ו יום בכסליו ומתחיל השניות בשני וחמישי ושני הרי כבר יצא כל כסליו ועכשיו בר״ח טבת מתחילין הז׳ תעניות חמישי ושני בכל שבוע הרי יצאו בו׳ תעניות ג׳ שבועות וגוזרין בשביעי ביום שני בשבוע רביעי הרי יצא כל טבת וי״ג תעניות ואם היו גוזרין עוד תעניות לא היו יכולין לגזור בטבת דאין גוזרין בתחלה אלא ביום שני ושני דטבת כבר עבר אלא היה להם לגזור ביום שני שבשבט וכבר עבר מקצת שבט ובר״ח כבר יצא זמן רביעה וכבר יצאו רוב גשמי שנה דלהכי הוי1 אמר בשבט ר״ה לאילן דכבר יצאו רוב גשמי שנה:
1. אולי צ״ל אחד בשבט אבל צ״ע דא״כ שנה משנתו כב״ש ואפשר דצ״ל ט״ו בשבט וצ״ע.
לא מן השם הוא זה – שאין זה טעם שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן ורבי דאמר אין מטריחין סתמא אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי.
שיצאה זמנה של רביעה – דזמן רביעה דיורה הוי במרחשון ויצא מרחשון.
ותנ״ה כשאמרו שלש וכו׳ ואמרי׳ לימא תהוי תיובתיה דרבי אמי ומהדרי תנאי היא דתניא אין גוזרי׳ יותר מי״ג תעניו׳ על הצבו׳ שאין מטריחים על הצבור יותר מדאי דברי ר׳ ר״ג או׳ לא מן השם הוא זה אלא שכבר יצתה זמנה של רביע׳ – פי׳ דרבי אמי דאמר כר׳ אבל אנן כרבי יוחנן קיימא לן דרביה דרבי אמי הוא וכן דעת רבי׳ אלפסי ז״ל ולדחות דברי רבי אמי הביא דרבי חייא בר אבא א״ר יוחנן ומאי דתניא כותיה ובמקומו׳ שלא יצאו זמן גשמים בי״ג תעניות הרי הוא כשאר צרות וגוזרים יותר ובמקום שאין זמן הרביעה כ״כ מחסרי׳ מן התעניו׳ ונוהגי׳ כחומרי תעניות של ברכו׳ והתרעות בב׳ ובה׳ ושני האחרונים ואחר שכדרכו דהא דרבי יהודה נשיאה על שאר צרות הות יש לנו לומר שהיתה צרה נמשכת כעין של גשמי׳ שהיה להם מתון שאלמלא כן מה ענין סדר של י״ג תעניות והלא מתריעי׳ על הצרות מיד ואינו נראה לומר כי אף על פי שמתריעי׳ מיד על שאר צרות מ״מ אין התעניות אלא בסדר של גשמים ג׳ ג׳ וז׳ ואח״כ חוזרי׳ לסדר כי ודאי לא נאמר סדר זה אלא בגשמים של רביעה ראשונה שיש מתון ולפי שהן מחמירין והולכין לפי מה שהשעה הולכת אלא מה שלמדנו מדברי רבי יהודה נשיאה שלא על סדר גשמים בלבד עושין כן אלא ה״ה על צרה כיוצא בה שהתחילה ואינה דחוקה בתחלתה ודוחק והולכ׳ יש להם לנהוג כסדר תעניות אלו אבל בצרה דחוקה שמתריעי׳ עליה מיד אין סדר זה אלא לנהוג ולגזור אותן הן ג׳ ג׳ או פחות כפי הצרה כי אם היא צרת היום למה גוזרין תעניות ג׳ אלא גוזרין כפי הזמן או גוזרין סת׳ ב׳ וה׳ עד שיענו תדע שאף בגשמים לא נאמר סדר תעניות אלא ברביעה ראשונה אבל בצמחים ששנו וכיוצא בו שמתריעי׳ מיד אין סדר זה נמצא׳ למד שדין גשמים ושאר צרות שוה בדבר זה.
ושואלים: לימא תיהוי תיובתיה [האם לומר שברייתא זאת תהא קושיה חמורה] על ר׳ אמי שלא אמר כן! ומשיבים: אמר לך ר׳ אמי [יכול היה ר׳ אמי לומר לך]: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, דתניא כן שנינו בברייתא]: אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור, לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי, אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא מן השם הוא זה, כלומר, לא מטעם זה הוא הדבר אלא מפני שאחרי שלוש עשרה תעניות כבר יצא זמנה של רביעה, ואין טעם להתענות על הגשמים לאחר תקופת הגשם. ומדברי רבי שאמר ״אין מטריחין על הציבור״ נראה שהוא סבור שהטעם הוא משום הטרחת הציבור, ולאו דווקא משום עונת הגשמים וזוהי איפוא אף דעת ר׳ אמי. ואילו רבן שמעון בן גמליאל האומר כי הטעם הוא ״מפני שכבר יצא זמנה של רביעה״, נראה שהוא סבור שזהו דווקא בענין הגשם, אולם בשאר מיני פורעניות, לדעתו יש להתענות כפי הצורך ואפילו יותר משלוש עשרה, וכדבריו סובר אף ר׳ יוחנן.
The Gemara suggests: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ami. The Gemara answers: Rabbi Ami could have said to you that this is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: One does not decree more than thirteen fasts on the community, as one does not trouble the community excessively. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: This halakha is not for that reason. Rather, it is due to the fact that after thirteen fasts the time of the rainfall has already passed, and there is no reason to fast for rain after the rainy season has ended.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי נִינְוֵה לְרַבִּי כְּגוֹן אֲנַן דַּאֲפִילּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז בָּעֵינַן מִיטְרָא הֵיכִי נַעֲבֵיד כִּיחִידִים דָּמֵינַן אוֹ כְּרַבִּים דָּמֵינַן כִּיחִידִים דָּמֵינַן וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה אוֹ כְּרַבִּים דָּמֵינַן וּבְבִרְכַּת הַשָּׁנִים בשְׁלַח לְהוּ כִּיחִידִים דָּמֵיתוּ וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

The Gemara relates a story on a similar topic: The inhabitants of Nineveh sent a question to Rabbi Yehuda HaNasi: People such as us, who require rain even during the season of Tammuz, and who live in areas where rain falls all year round, what should we do when there is a drought during the summer? Are we likened to individuals or are we likened to a community? The Gemara explains the practical difference between these two options: Are we likened to individuals and therefore we pray for rain in the blessing: Who listens to prayer? Or are we likened to a community and we pray for rain in the ninth blessing, the blessing of the years? He sent his answer to them: You are likened to individuals and therefore you pray for rain in the blessing: Who listens to prayer.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בני נינוה בעו מר׳ אנן דאפילו בתקופת תמוז בעי׳ מטרא אנה נזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים או בשומע תפלה כיחיד ששואל צרכיו בשומע תפלה אמר להו בשומע תפלה כיחידים ואותבינן עליה א״ר יהודה אימתי שואלין הגשמים בפרקים הללו בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרוין על אדמתם אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן קשיא לרבי ודחי רבי תנא הוא וחולק על התנאים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיחידים דמין ובשומע תפלה ושואלים מטר כיחיד ששואל צרכיו בשומע תפלה א״ר יהודה אימתי סדר כל אילו התעניות הכל לפי השנים דשנה שחונה צריכה לרוב גשמים ושאינה שחונה אינה צריכה גשמים מרובים הכל לפי המקומות כגון נינוה שואלין הגשמים [בתקופת תמוז] ומדכולל הכי ש״מ דשואלין בצבור:
ובשומע תפלה – אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי׳ ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במסכת ע״ז (דף ח.) ובברכות (דף לא.) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי.
שלח להו כיחידים דמיתו – פירוש ובשומע תפלה תאמרו תפלת תענית והא דיחיד אומר ותן טל ומטר בברכת השנים אע״ג שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא אבל בני נינוה הוו יחידים אפי׳ בתקופת תמוז צריכין למטרא.
ובשומע תפלה. והא דא׳ שאלה בברכת השנים אפי׳ ביחיד משו׳ דזמן ציבור הוא אבל במילת׳ אחריתי דהוי׳ ליחיד ולא לציבור כגון הכ׳ דבתקופ׳ תמוז לאו זמן שאל⁠(ה)[ת] ציבור בשומע תפלה הוא דמדכר ולא בברכת השנים וכדאמרי׳ במסכ׳ ע״ז1 ובברכות2 אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת חולין ואוקימנ׳ הילכת׳ בשומע תפלה3.
וכיחידים דמינו. ובשומע תפלה4.
ריב״ג ש״מ דכי צריכי כ״ע למיטר׳ אפי׳ בתקופת תמוז שואלין בברכת השנים הא לאו הכי דאין צריכין אלא בני דחד מתא דצריכי שואלין בשומע תפילה5.
1. דף ח׳ א׳.
2. דף ל״א א׳.
3. כ״פ רש״י ד״ה ובשומע תפלה.
4. כ״כ התוס׳ ד״ה שלח.
5. עיין בטור (או״ח סימן קי״ז) שהביא בשם הרא״ש דאפילו עיר אחת גדולה כנינוה כיחידים דמו ושואלין אותו בשומע תפילה אבל ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה אם צריכין למטר אח״כ כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובת שאלה שיכולין לשאול אח״כ בברכת השנים כפי הצורך להם. אמנם עיין בב״י שהביא שכבר כתב הרא״ש שלא נתקבלו דבריו וכן מדברי הר״ן לא משמע לחלק כך. אמנם מדברי ריב״ג שהביא רבינו לכאו׳ משמע כסברת הרא״ש. ועיין רמב״ם פ״ב מהל׳ תפילה הי״ז ובכס״מ שם מה שהאריך בדעת הרמב״ם.
שלחו ליה בני נינוה לר׳: אנן דצריכין למטרא אפילו בתקופות תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפילה או כצבור דמינן ובברכת השנים, ואסיקנא בשומע תפילה ולא בברכת השנים, ואע״ג דיחיד הצריך לפרנסה אומר בברכת השנים, התם ליכא היזקא לאחריני הכא איכא היזקא לאחריני, אי נמי בשאלת פרנסה ליכא שנוי מטבע שהוא מעין ומלא ידינו מברכותיך אבל בשאלת גשמים איכא שנוי מטבע כיון דלא צריך לרבים, מהראב״ד ז״ל.
כבר בארנו ששואלים את הגשמים מתחלת ימי החורף עד יום א׳ של פסח בברכת השנים וביארנו שכל מה שהיחיד צריך לו שואלו בברכת שומע תפלה מעתה יש עיירות שהן צריכות מטר בכל שנה אפילו בתקופת תמוז וצריכים לשאול אף בימות הקיץ נגמר הדין עליהם שלא ישאלו בברכת השנים אלא בשומע תפלה שדינם כיחיד השואל שאינו שואל אלא בשומע תפלה והוא שאמרו בתלמוד המערב בננוה צריכים למעבד תעניתא בתר פסחא אמר להו ר׳ מונא לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה אע״פ שאף היחיד שואל בכל ברכה וברכה מעין הברכה ענין זה הוא חלוק משאר ענינים שיש בו קלקלה לרוב העולם שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו:
שלחו ליה בני ננוה לר׳ כגון אנו שצריכין למטר ואפי׳ בתקופת תמוז היכי עבדי׳ שאלה בתפלה כיחידי׳ דמינן ובברכת השנים ושלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה רבי יהודה פליג עליה ואמר לענין שאלו בברכת השנים הכל לפי המקומו׳ הכל לפי הזמן ואמרי׳ מאי הוי עלה ואסיקנ׳ והלכתא בשומע תפלה והא דאמרי׳ במסכת עובדי כוכבים ומזלות אם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים ה״מ לשאול בפרנסה לעצמו אבל שאלת גשמים שהוא צרכי רבים ופרנסתם שקבוע׳ בברכת השנים אין לומר אותה בברכת השנים אלא בזמן שהוא הגון לכל ולא בזמן שהוא קשה לשאר רוב העולם כנ״ל וגרסי׳ בירושלמי וש״צ אמרה באותן שש שהוא מוסיף ע״כ ושמעי׳ מי׳ שיש כ״ד ברכות בח״ל שאין זה נוהג בא״י דהתם מניסן ואילך אין תועלת בגשמים ואינן צריכין למטר בתקופת תמוז.
א בנושא קרוב לזה מסופר: שלחו ליה [לו] בני נינוה שאלה זו לרבי: כגון אנן [אנחנו] שאפילו בתקופת תמוז (בעונת הקיץ) בעינן מטרא [אנו צריכים גשם], ובמקומותינו גשמים יורדים בכל השנה, היכי נעביד [כיצד נעשה] כאשר אין הגשמים יורדים בקיץ? האם כיחידים דמינן [נחשבים אנו] או כרבים דמינן [נחשבים אנו]? ומה ההבדל; כיחידים דמינן [נחשבים אנו] ומזכירים את שאלת הגשם ב״שומע תפלה״, או כרבים דמינן [נחשבים אנו] ועלינו להזכיר את הגשמים בברכת השנים? שלח להו [להם] תשובה: כיחידים דמיתו [נחשבים אתם] וב״שומע תפלה״ יש לכם להזכיר.
The Gemara relates a story on a similar topic: The inhabitants of Nineveh sent a question to Rabbi Yehuda HaNasi: People such as us, who require rain even during the season of Tammuz, and who live in areas where rain falls all year round, what should we do when there is a drought during the summer? Are we likened to individuals or are we likened to a community? The Gemara explains the practical difference between these two options: Are we likened to individuals and therefore we pray for rain in the blessing: Who listens to prayer? Or are we likened to a community and we pray for rain in the ninth blessing, the blessing of the years? He sent his answer to them: You are likened to individuals and therefore you pray for rain in the blessing: Who listens to prayer.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה גאֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִיקְנָן וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָן אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה הַכֹּל לְפִי הַשָּׁנִים הַכֹּל לְפִי הַמְּקוֹמוֹת הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתָא רָמֵית עֲלֵיהּ דְּרַבִּי רַבִּי תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.

The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yehuda said: When do the halakhot concerning the times during which the prayer for rain is recited apply? When the years, i.e., the climate, are as they ought to be and the Jewish people are living in their land. However, nowadays, when the Jewish people are dispersed around the world, and the climate is not always as it ought to be, all is in accordance with the year, i.e., the local climate, all is in accordance with the place in question, and all is in accordance with the particular time, and therefore one prays for rain in the blessing of the years, as necessary for the local climate. He said to him: You raise a contradiction from a baraita against Rabbi Yehuda HaNasi? Rabbi Yehuda HaNasi himself is a tanna, and consequently has the authority to dispute the opinion of Rabbi Yehuda.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימתי – הוא סדר תעניות.
בזמן שהשנים כתיקנן – שהיא קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה.
וישראל שרוין על אדמתן – שמנהג ארץ ישראל בכך.
הכל לפי השנים – אם צריכה אותה שנה למטר כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה.
לפי המקומות – כגון נינוה דאפי׳ בתקופת תמוז בעו מטרא. לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים.
הכל לפי השנים – אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים.
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: אמר ר׳ יהודה: אימתי אמרו זמני תעניות אלה וקביעות הברכות — בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה — שישראל מפוזרים בכל מקום, ואין הזמנים כתיקונם — הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן — ומתפללים על הגשמים בברכת השנים לפי הצורך! אמר ליה [לו]: וכי מתניתא רמית עליה [מברייתא אתה מקשה עליו] על רבי?! הלא רבי עצמו תנא הוא ופליג הוא חולק] על דברי ר׳ יהודה.
The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yehuda said: When do the halakhot concerning the times during which the prayer for rain is recited apply? When the years, i.e., the climate, are as they ought to be and the Jewish people are living in their land. However, nowadays, when the Jewish people are dispersed around the world, and the climate is not always as it ought to be, all is in accordance with the year, i.e., the local climate, all is in accordance with the place in question, and all is in accordance with the particular time, and therefore one prays for rain in the blessing of the years, as necessary for the local climate. He said to him: You raise a contradiction from a baraita against Rabbi Yehuda HaNasi? Rabbi Yehuda HaNasi himself is a tanna, and consequently has the authority to dispute the opinion of Rabbi Yehuda.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי הָוֵי עֲלַהּ רַב נַחְמָן אָמַר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְהִלְכְתָא בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.:

The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rav Naḥman said: One prays for rain in the blessing of the years, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Sheshet said: One prays in the blessing: Who listens to prayer, as stated by Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara concludes: And the halakha is that if rain is required when it is not the rainy season in Eretz Yisrael, one prays for rain in the blessing: Who listens to prayer.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי הוה עלה ואסיקנא רב ששת אמר בשומע תפלה וקיימא לן כוותיה. ותוב לגבי איסורא הלכתא כרב ששת וזו איסורא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה השמינית עברו אלו ז׳ תעניות הנזכרות ולא נענו אין גוזרים עוד תענית על הצבור אלא עומדים כנזופים למקום וממעטים במשא ומתן ובבנין ובנטיעה ובנשואים ואירוסין ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים עד שירחמו עליהם מן השמים אבל אין מתענים ומ״מ היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן ופרשו על זה עד שיצא זמן ניסן של חמה והיא כשחמה נכנסת במזל שור ושוב אין מתענים כלל אפילו יחידים שאין הגשמים לאחר זמן זה אלא סימן קללה:
ושואלים: הלכה למעשה מאי הוי עלה [מה היה עליה, על שאלה זו]? רב נחמן אמר: שואלים בברכת השנים, כשיטת ר׳ יהודה. רב ששת אמר: ב״שומע תפלה״ כשיטת רבי. ומסכמים: והלכתא [ההלכה למעשה]: שואלים ב״שומע תפלה״, אם צריכים לגשמים בזמן שאינו עונת הגשמים בארץ ישראל.
The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rav Naḥman said: One prays for rain in the blessing of the years, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Sheshet said: One prays in the blessing: Who listens to prayer, as stated by Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara concludes: And the halakha is that if rain is required when it is not the rainy season in Eretz Yisrael, one prays for rain in the blessing: Who listens to prayer.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁיכָה וּבַחֲמִישִׁי כׇּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.: אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָתָנֵי בב׳בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁיכָה ובה׳וּבַחֲמִישִׁי כׇּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת אוֹ דִילְמָא בַּשֵּׁנִי מַטִּין וּבַחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

§ The mishna taught: On Monday they open the stores a little at nightfall, and on Thursday they are permitted to open the stores all day, in deference to Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: How is this taught, i.e., what is the meaning of this ruling? Does it mean that on Monday the storeowners open their doors a little at nightfall, and on Thursday they likewise open their doors just a little, but do so all day, in deference to Shabbat? Or perhaps, the mishna means that on Monday they open their doors a little, but all day, and on Thursday they open their doors wide the entire day?
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיסקא בשני מטין עם חשכה ומיבעיא לן ופשטנא ממתני׳ דתניא בשני מטין לעת ערב ובחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת היו לו ב׳ פתחים פותח אחד ונועל א׳ היתה לו איצטבא כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש עברו אלו [י״ג תעניות] ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו׳ בנין זה בנין של שמחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מטין עם חשכה לא נועלין ולא פותחין לא נועלין משום בני כפרים שבאין להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכין ולא פותחין הואיל דלאו לכבוד שבת הוא:
בשני מטין עם חשיכה – ולא נועלין ולא פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוה ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי.
מטין – שלא יראו בני אדם ויצטערו אלא לעת ערב פותחין מקצתן כדי שיהא להם מה לאכול בלילה.
או דילמא – פותחין כל היום והכי משמע מתניתין בשני מטין ובה׳ היה פתוח כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד השבת.
מטין. פיתחי החנויות.
ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת. בגמר׳ בעי היכי קאמ׳ בחמישי מטין כל היום דקתני1 ובחמשי פותחין כל היום.
1. לכאו׳ צ״ל או קתני.
בד״ה בשני מטין כו׳ ולאו לכבוד שבת הוא לא מטין כל היום שיראו בני כו׳ לאכול בלילה והס״ד ובד״ה איצטבא כו׳ נראה כ״כ הס״ד ואח״כ מה״ד פותח כדרכו כו׳ ובד״ה ה״ג תנא בנין כו׳ כצ״ל:
ב שנינו במשנה: ״בשני בשבת מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת״. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: היכי קתני [כיצד שנה], כלומר, כיצד יש להבין את דברי המשנה, האם פירושה כי בשני מטין (פותחים מעט את דלתות החנויות) עם חשיכה, ובחמישי מטים כל היום מפני כבוד השבת, או דילמא [שמא] בשני מטין כל היום ובחמישי פותחים לגמרי כל היום כולו?
§ The mishna taught: On Monday they open the stores a little at nightfall, and on Thursday they are permitted to open the stores all day, in deference to Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: How is this taught, i.e., what is the meaning of this ruling? Does it mean that on Monday the storeowners open their doors a little at nightfall, and on Thursday they likewise open their doors just a little, but do so all day, in deference to Shabbat? Or perhaps, the mishna means that on Monday they open their doors a little, but all day, and on Thursday they open their doors wide the entire day?
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא דבַּשֵּׁנִי מַטִּין עַד הָעֶרֶב וּבַחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת הָיוּ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים פּוֹתֵחַ אֶחָד וְנוֹעֵל אֶחָד הָיָה לוֹ אִצְטְבָא כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.:

The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma, as it is taught in a baraita: On Monday they open their doors a little until the evening, and on Thursday they open them the entire day, in deference to Shabbat. If one’s shop had two entrances, he opens one and locks one, thereby demonstrating that his store is not open in the normal manner. If he had a platform opposite his entrance which conceals the door to his store, he may open in his usual manner without concern, as it is prohibited to open one’s store not due to work, but only so that it not appear as though people are eating and drinking on this day.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:
יש לו שני פתחים בשני פותח אחד לגמרי הואיל ונועל אחר ואם אין לו אלא פתח אחד ולפניו אצטבה פותח [ונועל] כדרכו לגמרי אפילו בשני הואיל ויש לפניו איצטבא דיש היכר. ה״ג תנא בנין בנין של שמחה כלומר הא דקתני ממעטין בבנין היינו בבנין של שמחה1 אכוורנקי של מלכים שכשנולד בן נוטעין אילן אחד לשמו וכשמעמידין אותו למלך עושין ממנו כסא מלכות. ומנא לן דיהושע נענה דכתיב ויאמר ה׳ אל יהושע וגו׳ ויהושע ו׳ מוסיף על ענין ראשון דהא והא עבד בנפילה כמשה ובקריעה. לא הכל בקימה כלומר לעתיד לבוא שעומדין כנגד ישראל והא והא עביד קימה והשתחויה. ה״ג הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה ולזו לשמחה ישרים אף לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים:
1. אולי צ״ל ובנטיעה היינו נטיעה של שמחה כגון אבורנקי וכו׳.
איצטבא – כסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך.
פותח כדרכו – אפי׳ בשני.
יש לו שני פתחים. אשני קאי1.
איצטבא. כסא דהשתא אין החנות פתוח ממש בר״ה ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך2.
1. היינו על יום השני דהא דמטין סגי בנועל אחד. וכ״כ רבינו גרשום.
2. כ״פ רש״י ד״ה איצטבא.
בפרש״י בד״ה לפי כו׳ לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין כו׳ עכ״ל ראיתי בגמרא שנמחק מלת לא אלא גרסינן לפי הזמן כו׳ אבל לא ידעתי לפרש מאי לפי הזמן דקאמר דלפי השנים דקאמר הוא הפך שהשנים כתקנן ולפי המקומות הוא היפך וישראל שרוין כו׳ שבזמן שהשנים משתנים אף בא״י וכן במקומות אחרים אין סדר תענית כך אלא משתנה בזמן אחר אבל לפי הזמן דקאמר לא שייך כלל דבא״י והשנים כתקנן ודאי שהיה סדר תענית כדקתני במתני׳ וע״כ נראה לקיים הפירושים שכתב בהן דלא גרסי לפי הזמן והס״ד ואח״כ מה״ד ולא נענו שלא ירדו עדיין כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לדבר, דתניא כן שנינו בברייתא]: בשני מטין עד הערב, ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת. היו לו שני פתחים בחנותו — פותח אחד ונועל אחד, שהרי הוא מראה בכך שנועל קצת את חנותו, היתה לו אצטבא (מבנה מוגבה שמסתיר את פתח החנות) כנגד פתחו — פותח כדרכו ואינו חושש, שהרי לא נאסר הדבר משום מלאכה אלא כדי שלא ייראה שביום זה אוכלים ושותים.
The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma, as it is taught in a baraita: On Monday they open their doors a little until the evening, and on Thursday they open them the entire day, in deference to Shabbat. If one’s shop had two entrances, he opens one and locks one, thereby demonstrating that his store is not open in the normal manner. If he had a platform opposite his entrance which conceals the door to his store, he may open in his usual manner without concern, as it is prohibited to open one’s store not due to work, but only so that it not appear as though people are eating and drinking on this day.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן ובבנין וּבִנְטִיעָה.: תָּנָא הבְּבִנְיָן בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה נְטִיעָה נְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה אֵי זֶהוּ בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה זֶה הַבּוֹנֶה בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ אִי זוֹ הִיא נְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה זֶה הַנּוֹטֵעַ אַבְּוָורַנְקֵי שֶׁל מְלָכִים.:

§ The mishna taught: If these fasts have passed and they have not been answered, they decrease their engagement in business negotiations and in building and planting. It was taught in the Tosefta (Megilla 5:2): Building means joyful building, not building in general. Likewise, planting means joyful planting, not all planting. The Tosefta elaborates: What is joyful building? This is referring to one who builds a wedding chamber for his son. It was customary upon the marriage of a son to build him a small house where the marriage feast was held and where the newlywed couple would live for a certain period of time. What is joyful planting? This is referring to one who plants a splendid, royal garden that does not serve practical purposes, but is only for ornamentation.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירושלמי אריב״ל לא שנו אלא בנין של שמחה ממעטין אבל אם היה גוהה סותרו ובונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כוורנק
כוורנקא(תענית יד:) איזהו נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכים (מגילה ה:) ואי זו הוא נטיעה של שמחה זה הנוטע כוורנקי של מלכות. (עירובין כה) ההוא כוורנק דהוה ליה לריש גלותא בבוסתנא פי׳ אילן ששותלין כשנולד באדם לצרכו בבוסתנא (א״ב בנוסחאות אכוורנקא כתוב):
ערך גרם
גרםב(ברכות מ.) איבריך שתייה אייתו ליה כסא אחרינא ובריך רבי שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד פי׳ הוא סב׳ כיון דשת׳ כסא הוה ליה כט׳ שאכלו דגן ואחד ירק ויין הרי הוא כירק פי׳ הוא סבר דמאי דעבד לדעתי׳ לחודיה עבד ולית הלכתא הכי. (שבת לח:) אמר רבי אמי רבי דעבד לגרמי׳ הוא דעבד דאמר אבל הניחן על גבי קרקע אסור הכי אמר רבי יוחנן אפילו הניחן על גבי קרקע. (תענית יד) אמר רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד (ז״ק כ״ה) אמר ר׳ אבא בריה דר׳ חייא ב״ר אבא רבי אמי מאי דעביד לגרמיה הוא דעביד פי׳ יש מפרשין אלו שני מעשים דר׳ אמי כפי׳ הראשון לדעתי׳ עבד וחולקין עליו חביריו ויש מפרשין לגרמיה עבד שלא היה יכול להתענות (פי׳ לעצמי):
א. [לוסט גארטין.]
ב. [וועגען. זעלבסט. מיינער. דיינער.]
ה״ג: תנא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה – בנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו אלא בנין הצריך לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן.
בית חתנות – לעשות חופתו.
אבוורנקי של מלכים – שכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו ויום שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו לישנא אחרינא אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין (דף כה:) ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה.
של מלכים – דרך מלכים נוטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה.
מתני׳ עברו אילו ולא נענו. כנזופים תרגום ויגער1 ונזף.
עד שיצא ניסן. ירושלמי2 ובלבד ניסן של תקופה.
ר״מ3 יצא ניסן של תקופה והוא כשתגיע השמש לתחילת מזל שור אין מתענין שאין הגשמים בזמן הזה סימן ברכה הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחילת השנה.
גמר׳ בנין של שמחה. בניין דקתני מתני׳ לאו בניין הצריך לו אלא של שמחה דבדבר שמחה ממעטין4.
בית חתנות. לעשות חופתן5.
אבוורנקי של מלכים. שכן נוהגין כשנולד למלך בן היו נוטעין אילן כשמו וביום שממנין אותו מלך עושין לו כסא ממנו. ל״א אילן המסך על הארץ לטייל תחתיו המלך ושריו ודומה לו בעירובין ההוא אבוורנקא דה״ל לריש גלות׳ בבוסתניה6 ונוטעין אותו ואם הוא נוטעו נמי לצל הו״ל נטיעה של שמחה7.
גוחה8. נוטה כמו9 על גחונך וגו׳ והוא חושש שמא יפול.
ועם הארץ ששאל מחזיר לו. משו׳ איבה10.
כאבל ומנודה. בעטיפה דכתי׳11 על שפם יעטה במועד קטן12 13.
1. בראשית ל״ ז י׳.
2. דפירקין ה״ח.
3. פ״ג מהל׳ תעניות ה״ט.
4. כ״פ רש״י ד״ה ה״ג תנא בנין.
5. כ״פ רש״י ד״ה בית חתנות.
6. כ״פ רש״י ד״ה אבוורנקי.
7. כעי״ז פרש״י ד״ה של מלכים.
8. איירי על דברי הרי״ף דף ה׳ ב׳ ירושלמי הדא דתימא בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו.
9. בראשית ג׳ י״ד.
10. כ״פ רש״י ד״ה ששאל בשלום.
11. ויקרא י״ג מ״ה.
12. דף ט״ו א׳.
13. כ״פ רש״י ד״ה אבל ומנודה.
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
פירשו בתלמוד המערב שלא נאמר שהגשמים בימות החמה סימן קללה אלא בשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכה הם ונראה מזה שאם ירדו כבר בימות הגשמים שמתענים עליהם אף בימות החמה ומכאן נראה לי סעד למנהגנו שאנו גוזרים תענית גשמים אף בימות התמה:
בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים:
ג שנינו במשנה: ״עברו אלו ולא נענוממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה״. תנא [שנה החכם] בתוספתא: בבנין — כוונתו בנין של שמחה, ולא כל בנין. נטיעה — נטיעה של שמחה ולא כל נטיעה. ומסבירים: אי זהו בנין של שמחה — זה הבונה בית חתנות לבנו, שהיו נוהגים לבנות לבן המתחתן בית שבו היו עורכים את סעודת הנישואים, ובו היו גרים בני הזוג במשך זמן מסויים. אי זו היא נטיעה של שמחה — זה הנוטע אבוורנקי של מלכים (גן מפואר שאיננו עשוי לתועלת אלא לנוי בלבד).
§ The mishna taught: If these fasts have passed and they have not been answered, they decrease their engagement in business negotiations and in building and planting. It was taught in the Tosefta (Megilla 5:2): Building means joyful building, not building in general. Likewise, planting means joyful planting, not all planting. The Tosefta elaborates: What is joyful building? This is referring to one who builds a wedding chamber for his son. It was customary upon the marriage of a son to build him a small house where the marriage feast was held and where the newlywed couple would live for a certain period of time. What is joyful planting? This is referring to one who plants a splendid, royal garden that does not serve practical purposes, but is only for ornamentation.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּבִשְׁאֵילַת שָׁלוֹם.: תָּנוּ רַבָּנַן וחֲבֵרִים אֵין שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁשּׁוֹאֲלִין מַחְזִירִין לָהֶם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ וְהֵן מִתְעַטְּפִין וְיוֹשְׁבִין כַּאֲבֵלִים וְכִמְנוּדִּין כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם עַד שֶׁיְּרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם.

§ And the mishna further taught that they decrease greetings between one another. The Sages taught: Ḥaverim, members of a group dedicated to the precise observance of mitzvot, do not extend greetings between each other at all. Amei ha’aretz, common, uneducated people, who extend greetings to ḥaverim, do so while unaware that this is inappropriate. The ḥaverim answer them in an undertone and in a solemn manner. And ḥaverim wrap themselves and sit as mourners and as ostracized ones, like people who have been rebuked by God, until they are shown mercy from Heaven.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן חבירין אין שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששאלו מחזירין להן בשפה רפה ובכובד ראש. והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים כבני ניזופין עד שירחמו עליהם מן השמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ששאל בשלום – תלמיד חכם מחזיר לו משום איבה ובשפה רפה.
אבל ומנודה חייבין בעטיפה – דכתיב ועל שפם יעטה במועד קטן (דף טו.)
אע״פ שאסרו בשאילת שלום אם שאלו עמי הארץ בשלום תלמידי חכמים משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש ומ״מ תלמידי חכמים עומדין כמנודים וכאבלים כבני אדם הנזופים למקום:
רש״י ד״ה אבל ומנודה דכתיב ועל שפם יעטה. תמוה לי הא הך קרא במצורע כתיב ואבל נפקא לן במו״ק מדאזהר ליחזקאל לא תעטה ע״ש הא אחר צריך עיטוף. ובמנודה לא מייתי קרא כלל והוא איבעיא דלא אפשיטא שם וצע״ג:
ד שנינו במשנה, שאסורים ״בשאילת שלום״. תנו רבנן [שנו חכמים]: חברים (תלמידי חכמים) אין שאילת שלום ביניהן כלל. עמי הארץ ששואלין כיון שאינם יודעים שאין ראוי לשאול — מחזירין להם בשפה רפה, כלומר, בשקט ובכובד ראש (ברצינות), כפי שעונה אדם שהוא אבל או לבו כבד עליו. והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין, כבני אדם הנזופין למקום, שהרי רואים שמשמים כועסים עליהם, עד שירחמו עליהם מן השמים.
§ And the mishna further taught that they decrease greetings between one another. The Sages taught: Ḥaverim, members of a group dedicated to the precise observance of mitzvot, do not extend greetings between each other at all. Amei ha’aretz, common, uneducated people, who extend greetings to ḥaverim, do so while unaware that this is inappropriate. The ḥaverim answer them in an undertone and in a solemn manner. And ḥaverim wrap themselves and sit as mourners and as ostracized ones, like people who have been rebuked by God, until they are shown mercy from Heaven.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר זאֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִיפּוֹל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנֶה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ז׳:י׳} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ קום לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נוֹפֵל עַל פָּנֶיךָ.

Rabbi Elazar said: An important person is permitted to fall on his face and humiliate himself in front of the community only if he is certain that he will be answered like Joshua, son of Nun, as it is stated: “And the Lord said to Joshua, Get you up, why are you fallen upon your face?” (Joshua 7:10). One who is not absolutely certain that he will be answered may not fall on his face in public, as if he is unanswered he will become an object of derision.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבעל המאורר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו [יחיד בצבור וכן מפורש בתלמוד ירושלמי] [בפ״ב ה״ו] אלא אם כן נענה כיהושע בן נון שנאמר ויאמר י״י אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך וכן אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אלא אם כן נענה כיהורם שנאמר ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו וירא העם והנה השק על בשרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רשאי ליפול על פניו – לבזות עצמו בפני הצבור שאם לא יענה יחרפוהו כך שמעתי אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב״ה קום לך למה זה אתה נופל על פניך.
{שמעתא דאימתי רשאי אדם חשוב ליפול על פניו}
הא דאמר רבי אליעזר, אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו וכו׳ – פירשוה בירושלמי (ירושלמי תענית ב׳:ו׳), ובלבד יחיד על הצבור.
אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו. בציבור והכי מפר׳ בירושלמי1.
ודווק׳ ביום התענית אבל בשאר ימים רשאי ליפול אף בציבור.
כיהושע. שנ׳ קום לך וגו׳.
ר״מ2 אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא״כ יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע אבל מטה הוא פניו מעט ואינו כובש אותם בקרקע.
מכבר3. מקודם לכן.
ה״ע מאימתי
1. ירושלמי תענית ב׳:ו׳ והביאו הר״ח בסוגיין.
2. פ״ה מהל׳ תפלה הי״ד.
3. איירי על דברי הרי״ף דף ה׳ ב׳. והוא מירושלמי הדא דתימא בשלא ירדו להם גשמים מכבר וכו׳.
אין אדם חשוב רשאי להעמיד עצמו כל כך כחסיד לפני הצבור שיפול על פניו לפניהם ויעשה עצמו ראש לתפלתם או שילביש עצמו שקים או יקרע את בגדיו וכיוצא בהם אא״כ יודע בעצמו שהוא ראוי ליענות ושאין לב הבריות מהרהר עליו שאין לך מדה חשובה מן הענוה ולא מגונה מן השררה על הצד שאינה ראויה לו ואם עשה זה ברשות כל הצבור רשאי ויפה לעשות כן ובמס׳ מגילה יתבאר ענין זה יותר:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
הא דא״ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א״כ נענה כיהושע כבר פירשתי׳ במסכת מגלה בס״ד שאינה אלא במתחנן על הצבור ובפני צבור דומיא כיהושע ומשום דלא תפיג דעתייהו דצבורא ואי אצלי אצלויי שפיר דמי והאידנא נהוג כ״ע מצלא אצלויי יצא ניסן וכו׳ הדא דתימא בשלא ירדו גשמים כבר אבל אם ירדו להם גשמים מכבר סימן ברכה הם ובהכי סליק פרקא.
אין אדם חשוב רשאי ליפול כו׳ פרש״י. שמא לא יהיה נענה ויחרפוהו עכ״ל וטעם זה אינו מספיק אמאי אינו רשאי ובירושלמי הוסיף טעם דשמא לא יענה ויתחלל שם שמים ויאמרו שאין תוכו כברו ועי״ל בטעם הדבר כדלעיל לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דמחזי כיוהרא:
ה אמר ר׳ אלעזר: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו ולבזות בכך את עצמו בפני הציבור, אלא אם כן יודע שהוא נענה כיהושע בן נון, שנאמר: ״ויאמר ה׳ אל יהושע קם לך למה זה אתה נפל על פניך״ (יהושע ז, י). ומי שאיננו בטוח שכך יענו לו — אינו ראוי שיפול, שכן יהיה בכך בזיון אם הוא נופל על פניו ואיננו נענה.
Rabbi Elazar said: An important person is permitted to fall on his face and humiliate himself in front of the community only if he is certain that he will be answered like Joshua, son of Nun, as it is stated: “And the Lord said to Joshua, Get you up, why are you fallen upon your face?” (Joshua 7:10). One who is not absolutely certain that he will be answered may not fall on his face in public, as if he is unanswered he will become an object of derision.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבעל המאורר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לַחֲגוֹר שַׂק אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנֶה כִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב ו׳:ל׳} וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עוֹבֵר עַל הַחוֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ וְגוֹ׳.

And Rabbi Elazar said: An important person is permitted to gird himself in sackcloth as a sign of mourning and to pray for mercy only if he is certain that he will be answered like Jehoram, son of Ahab, as it is stated: “And it came to pass, when the king heard the words of the woman, that he rent his clothes, now he was passing by upon the wall, and the people looked, and, behold, he had sackcloth within upon his flesh” (II Kings 6:30). Although he was wicked, Jehoram was later answered and the suffering of the Jews was alleviated.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אם כן נענה – שיודעין הן שנענה כיהורם יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב (מלכים ב ז) ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל.
וכן אמר ר׳ אלעזר: אין אדם חשוב רשאי לחגור שק לאבל ולבקשת רחמים אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב, שנאמר: ״ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית״ (מלכים ב׳ ו, ל), ואחר כך מסופר כיצד היתה תשועה לישראל.
And Rabbi Elazar said: An important person is permitted to gird himself in sackcloth as a sign of mourning and to pray for mercy only if he is certain that he will be answered like Jehoram, son of Ahab, as it is stated: “And it came to pass, when the king heard the words of the woman, that he rent his clothes, now he was passing by upon the wall, and the people looked, and, behold, he had sackcloth within upon his flesh” (II Kings 6:30). Although he was wicked, Jehoram was later answered and the suffering of the Jews was alleviated.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הַכֹּל בִּקְרִיעָה וְלֹא הַכֹּל בִּנְפִילָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּנְפִילָה יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב בִּקְרִיעָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּנְפִילָה דִּכְתִיב {במדבר י״ד:ה׳} וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב בִּקְרִיעָה דִּכְתִיב {במדבר י״ד:ו׳,ל״ח} וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.

And Rabbi Elazar further said: Not all are worthy to petition God by rending their garments, and not all are worthy of falling on their faces in times of trouble. Moses and Aaron were worthy of petitioning God by falling on their faces, whereas their students Joshua and Caleb prayed by only rending their garments. The Gemara elaborates: Moses and Aaron petitioned God by falling on their faces, as it is written: “Then Moses and Aaron fell on their faces” (Numbers 14:5). Joshua and Caleb prayed by rending their garments, as it is written in the next verse: “And Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, who were of those who spied out the land, rent their garments” (Numbers 14:6).
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וא״ר אלעזר משה ואהרן בנפילה. יהושע וכלב בקריעה. ומסקנא יהושע הא והא קא עבד ועוד אמר מלכים בקימה שרים בהשתחויה ואני אומר צדיקים וישרים בשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא הכל – נענין (בתפלה) ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה ומקרא בעלמא קא דריש.
ואמר ר׳ אלעזר: לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה, שלא כל אדם ראוי לו לקרוע בגדיו או ליפול על פניו כאשר יש פורענות וצריך לגלות צער. ומה עניינו? משה ואהרן בנפילה, שהם ראוי היה להם ליפול על פניהם, יהושע וכלב שהיו תלמידיהם — בקריעה. ומפרטים את מקור הדברים: משה ואהרן בנפילה — דכתיב [שנאמר]: ״ויפל משה ואהרן על פניהם״ (במדבר יד, ה), יהושע וכלב בקריעה — דכתיב [שנאמר]: ״ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם״ (במדבר יד, ו).
And Rabbi Elazar further said: Not all are worthy to petition God by rending their garments, and not all are worthy of falling on their faces in times of trouble. Moses and Aaron were worthy of petitioning God by falling on their faces, whereas their students Joshua and Caleb prayed by only rending their garments. The Gemara elaborates: Moses and Aaron petitioned God by falling on their faces, as it is written: “Then Moses and Aaron fell on their faces” (Numbers 14:5). Joshua and Caleb prayed by rending their garments, as it is written in the next verse: “And Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, who were of those who spied out the land, rent their garments” (Numbers 14:6).
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְקֵיף לַהּ ר׳רַבִּי זֵירָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אִי הֲוָה כְּתִיב יְהוֹשֻׁעַ כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב וִיהוֹשֻׁעַ הָא וְהָא עָבֵיד.

Rabbi Zeira strongly objects to this interpretation, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani who objected: Had the verse written only: Joshua and Caleb, the meaning would be as you said, that Moses and Aaron fell upon their faces whereas Joshua and Caleb only rent their garments. However, now that it is written: “And Joshua,” it is possible that the connecting word “and” indicates that Moses and Aaron merely fell upon their faces, while Joshua and Caleb did both this and that, i.e., they rent their clothing in addition to falling upon their faces.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהושע בן נון – כתיב בתריה דההוא דויפל וי״ו מוסיף על ענין ראשון.
מתקיף לה [מקשה על כך] על דבר זה ר׳ זירא ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב [אילו נאמר] במקרא ״יהושע וכלב ״בלא ו׳ החיבור — היה אכן הפירוש כדקאמרת [כפי שאמרת], שמשה ואהרן בנפילה ואילו יהושע וכלב בקריעה בלבד, השתא דכתיב [עכשיו שנאמר]: ״ויהושע״ — ב⁠־ו׳ החיבור, אפשר שה⁠־ו׳ באה להוסיף על ענין ראשון, שמשה ואהרן בנפילה בלבד, ויהושע וכלב הא והא עביד [זה וזה עשה] שגם נפלו וגם קרעו.
Rabbi Zeira strongly objects to this interpretation, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani who objected: Had the verse written only: Joshua and Caleb, the meaning would be as you said, that Moses and Aaron fell upon their faces whereas Joshua and Caleb only rent their garments. However, now that it is written: “And Joshua,” it is possible that the connecting word “and” indicates that Moses and Aaron merely fell upon their faces, while Joshua and Caleb did both this and that, i.e., they rent their clothing in addition to falling upon their faces.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הַכֹּל בְּקִימָה וְלֹא הַכֹּל בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה מְלָכִים בְּקִימָה וְשָׂרִים בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה מְלָכִים בְּקִימָה דִּכְתִיב {ישעיהו מ״ט:ז׳} כֹּה אָמַר ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ

And Rabbi Elazar further said: Not all dignitaries will worship God in the messianic age by rising, and not all will do so by bowing. Rather, kings will serve God by rising, and ministers by bowing. The Gemara elaborates: Kings by rising, as it is written: “Thus says the Lord, the Redeemer of Israel, his Holy One,
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בו אמר ר׳ אלעזר: לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה לעתיד לבוא, אלא מלכים — בקימה, ושרים — בהשתחויה. מלכים בקימה, דכתיב [שנאמר]: ״כה אמר ה׳ גאל ישראל קדושו
And Rabbi Elazar further said: Not all dignitaries will worship God in the messianic age by rising, and not all will do so by bowing. Rather, kings will serve God by rising, and ministers by bowing. The Gemara elaborates: Kings by rising, as it is written: “Thus says the Lord, the Redeemer of Israel, his Holy One,
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית יד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית יד:, ר׳ חננאל תענית יד:, רי"ף תענית יד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית יד:, הערוך על סדר הש"ס תענית יד:, מיוחס לרש"י תענית יד:, תוספות תענית יד:, בעל המאור תענית יד: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר׳ יהודה אלמדארי תענית יד: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה תענית יד:, בית הבחירה למאירי תענית יד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית יד:, מהרש"א חידושי הלכות תענית יד:, מהרש"א חידושי אגדות תענית יד:, גליון הש"ס לרע"א תענית יד:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית יד:

Taanit 14b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 14b, R. Chananel Taanit 14b, Rif by Bavli Taanit 14b, Attributed to R. Gershom Taanit 14b, Collected from HeArukh Taanit 14b, Attributed to Rashi Taanit 14b, Tosafot Taanit 14b, Baal HaMaor Taanit 14b, R. Yehuda Almadari Taanit 14b, HaHashlamah Taanit 14b, Meiri Taanit 14b, Ritva Taanit 14b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 14b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 14b, Gilyon HaShas Taanit 14b, Steinsaltz Commentary Taanit 14b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144