ע״ב בגמ׳ בקש לעקור ט״ב ולא הודו לו ופרש״י דלא הודו לו מט״ב ויל״ד דלפ״ז אמאי קתני להו גבי הדדי בהדי הך דפורים וי״ז בתמוז ואפשר משום דכולן דברי קבלה מש״ה היקל רבי בהם:

שם ורבי היכי נטע נטיעה בפורים הא תני רב יוסף כו׳ ר׳ בר ארביסר הוי כו׳ איני הא ר׳ בטבריא הוי כו׳ עד סוף הסוגיא. ויל״ד טובא בהך סוגיא חדא בהא דמקשה איני והא רבי בטבריא הוי ומאי ס״ד לאקשויי אדרבי דאטו מי לא ידע דאיכא לשנויי להיפך דרבי בר חמיסר הוי ובארביסר נטע. ועוד דמעיקרא מקשה בפשיטות דטבריא מוקפת חומה הוי כאילו הדבר ידוע ובתר הכי מקשה ומי פשיטא ליה כו׳ הא חזקיה מספקא ליה ועוד דאמאי דמשני לרבי פשיטא ליה מקשה וכי פשיטא ליה מי שרי והך קושיא הו״ל לאקשויי נמי מעיקרא וכה״ג הרבה דקדוקים ובקצתן הרגיש הרשב״א ז״ל בחידושיו ע״ש. ונלע״ד ליישב ע״פ מ״ש הב״י בסי׳ תרפ״ח בשם רבינו יוסף אביו ז״ל דכל היכא שהספק בעיקר המקום אם היתה מוקפת מימות יהושע או לא יש לקרותה בי״ד שהוא זמן קריאה לרוב עולם וא״כ לפ״ז צריך לברך עליה בי״ד משא״כ אם הספק הוא מחמת ספיקא דדינא צריך לקרותה בב׳ הימים ועיין מ״ש הט״ז בשם מהרש״ל ואבאר אי״ה בק״א:

נמצא דלפ״ז א״ש דלמאי דס״ד מעיקרא דרבי בר ארביסר הוי ובחמיסר נטע לא הוי שייך להקשות מהא דחזקיה קרי בתרווייהו משום דמספקא ליה דהא מצינו למימר שפיר דלרבי נמי מספקא ליה כחזקיה אלא שהספק היה בטבריה בעיקר הדבר אם היתה מוקפת מימות יהושע או לא ולפ״ז ודאי דעיקר קריאתה בברכה בי״ד וחזקיה גופא לא הוה קרי בט״ו אלא מדת חסידות כמ״ש הר״ן בשם הגאונים והיינו בלא ברכה אלא כמו פסוקים בעלמא דנראה דכיון דעיקר קריאה מדינא בי״ד ואזלינן בתר רובא דעלמא א״כ שייך בו בל תוסיף בט״ו ועוד דולא יעבור כתיב אע״כ שלא היה קורא בט״ו אלא בפסוקים בעלמא מדות חסידות דחייש למיעוטא וא״כ לפ״ז תו לא קשיא עליה דר׳ דנטע בחמיסר כיון דלא שייך בה כה״ג דקריאת המגילה. ואיפשר דאדרבה אם היה נוהג רבי איסור במלאכת הנטיעה בט״ו היה פרסום גדול בדבר ואיכא למיחש לתקלה שיקראו אותה בט״ו בברכה ככל דיני קריאת מגילה ואיכא איסורא בברכה לבטלה ומשום בל תוסיף. אלא דע״ז מקשה הש״ס איני והא רבי בטבריא הוי וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע הוי והיינו כדכתיב בקרא להדיא ערי מבצר צר וחמת רקת וכינרת וקיי״ל חמת זו טבריא ונהי דאסיק אדעתיה שפיר דאיכא למימר איפכא דהוי נטע בארביסר אלא משום דבעי לאקשויי עליה אחריתי והיינו הך קושיא גופא דמקשה והא חזקיה קרי בתרווייהו כיון דמספקא ליה והשתא ע״כ דלאו בעיקר הדבר מספקא ליה אי הוי מוקפת או לא דהא בהדיא כתיב בקרא דמוקפת הוי אע״כ דלדינא מספקא ליה לחזקיה והיינו כדמסקינן בסמוך דהספק אי ימה איקרי חומתה לענין מגילה או לא א״כ לפ״ז תו לא מצינן למימר דלרבי נמי מספקא ליה דא״כ היאך נטע בארביסר כיון דהספק שקול הוא ומשום תקלה נמי ליכא כיון שמעיקר הדין צריך לקרות בשתיהן כן נ״ל נכון אלא דלפ״ז נראה יותר לומר דלמאי דמשני הש״ס דלחזקיה מספקא ליה ולרבי פשיטא ליה הדרינן לסברא קמייתא דר׳ בר ארביסר הוי והיינו משום דפשיטא ליה לרבי דים איקרי חומה לענין מגילה כמו לענין בתי ע״ח וכמ״ש לעיל בסוגיא דישב ולבסוף הוקף דטעמא דריב״ל משום דיליף מגז״ש פרזי פרזי ואין גז״ש למחצה וא״כ מה״ט גופא שייך נמי לענין ימה חומתה כן נ״ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוספות:

בתוס׳ בד״ה והא רבי בטבריא הוי נראה שהיה בימי אנטונינוס כו׳ עכ״ל. משמע מדבריהם שרוצין להביא ראיה דעיקר מקומו של רבי היה בטבריא אלא דקשיא לי הא אשכחן בירושלמי שרבי בסוף ימיו היה בציפורי י״ז שנים וקרו עליה ויחי יעקב במצרים י״ז שנים ויחי יהודא בציפורי י״ז שנים א״כ אכתי לא פסיקא הך מלתא דרבי בטבריא נטע דאפשר שזה המעשה היה בציפורי ונהי דאכתי מקשה הש״ס שפיר מעיקרא והא ר׳ בטבריא הוי והיינו אמאי דקאמר מעיקרא רבי בר ארביסר הוי וא״כ אם היה בציפורי כ״ש דהוי בר חמיסר דהא בהאי קרא גופא כתיב ערי מבצר רקת וא״ר יוחנן לקמן רקת זו ציפורי:

אלא דאכתי הא דמקשה בתר הכי אמאי דקאמר רבי בר חמיסר הוי מחזקי׳ דמספקא ליה ומאי קושיא דהא השתא מצינן למימר דרבי דהוי בר חמיסר היינו משום שאותו מעשה היה בציפורי מיהו למאי דפרישית בסמוך דלמסקנא הדרינן לסברא קמייתא דרבי בר ארביסר הוי מקשה הש״ס שפיר דהא ע״כ ההיא מעשה בטבריא הוי מיהו רש״י כתב להדיא הא דמקשה בתר הכי וכי פשיטא ליה שהיה מבני חמיסר א״כ לפ״ז צ״ע:

בגמרא גופא חזקיה קרי כו׳ ומי מספקא ליה והכתיב וערי מבצר כו׳. ויל״ד אכתי מאי קושיא דלמא הא דמספקא ליה לחזקיה היינו משום דנהי דטבריא מוקפת מימות יהושע הוי מ״מ לבסוף חרבו חומותיה. ואע״ג דלעיל גבי מימרא דריב״ל משמע דהוקפה ולבסוף חרבו חומותיה לגמרי כמוקפת דיינינן לה בין לענין בתי ע״ח ובין לענין מגילה כמ״ש שם התוס׳ וכדפרישית שם ג״כ בלשון רש״י מ״מ הא משמע התם דהיינו דוקא אליבא דר״א ברבי יוסי דדרש מאשר לו חומה מ״מ הא פליגי רבנן עליה כמ״ש שם התוס׳ וא״כ שפיר יש לומר הא גופא מספקא ליה לחזקיה אי הלכה כר״א או כרבנן נ״ל ליישב דהא דמקשה לעיל מדר״א בר׳ יוסי דוקא היינו משום דניחא ליה להקשות מבתי ע״ח אבתי ע״ח גופא משא״כ אם נאמר בפשיטות דדין בתי ע״ח ומקרא מגילה דין אחד להם א״כ פשיטא דמוכח דמוקף ולסוף חרבו חומותיה הוי כמוקף כדמשמע להדיא מלשון המשנה בר״פ דכרכין המוקפין חומה מימות יהושע קורין בט״ו אלמא דבהכי לחוד תליא מילתא בימות יהושע אע״פ שחרבו חומותיה בימי אחשורוש דאלת״ה תקשי לן הא דאמר בגמרא בר״פ דמתניתין דלא כריב״ק הא שפיר מצינן לאוקמי כריב״ק והא גופא קמ״ל ריב״ק דתרתי בעינן שיהיו מוקפין בימי יהושע ובימי אחשורוש אע״כ כדפרישית דלישנא דמתני׳ משמע דבימות יהושע לחוד תליא מילתא וא״כ לפ״ז מקשה הכא שפיר דאין שום סברא לומר דחזקיה מספקא ליה במאי דפשיטא לסתם מתני׳. ועוד דסתם מתני׳ דלקמן דאין בין שילה לירושלים נמי משמע דכר״א ב״י מתוקמי כמו שאבאר שם ג״כ לשיטת הרמב״ם ז״ל כן נ״ל נכון ודו״ק היטב:

שם א״ה אמאי מספקא ליה ודאי כו׳ דתניא כו׳ סביב פרט לטבריא כו׳ וכ׳ מהרש״א ז״ל דנראה דלא גרסינן סביב פרט לטבריא אלא פרט לימה חומתה דאלת״ה לא שייך שפיר ל״ א״ה דבפשיטות מצי להקשות ומי מספקא ליה והתניא פרט לטבריא כו׳ ע״ש במהרש״א. ולע״ד אין צורך להגיה כלל הספרים ושפיר גרסינן פרט לטבריא ואפ״ה לא מצי להקשות בפשיטות מהך ברייתא דתני פרט לטבריא דמצינן למימר דטבריא לא מוקפת מכל צד הוי אלא רובה וס״ד אמינא דרובה ככולה קמ״ל דסביב בעינן מש״ה הוצרך לאקשויי מעיקרא מקרא דערי מבצר דלפ״ז ודאי מוקפת מכל צד הוי מדקרי לה מבצר ודו״ק: