×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְיַעֲמִידֶנּוּ כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר שְׁתֵיק רַב.
And let him position the wall measuring one handbreadth opposite the wall that emerges like the diagonal line formed by the end of the furrows as the field gradually narrows. This third partition would represent the third side of a triangle and would make the sukka appear more like a full-fledged structure, as the diagonal would represent closure of both unwalled directions. Rav was silent and did not respond.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוכה ז ע״א} אמר רב יהודה סוכה העשויה
כמבוי כשרה פירוש דופן מיכאן ודופן מיכאן1 {כפירוש ר״ח} והיא מפולשת [כמו מבוי] המפולש2 כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה אמר3 ר׳ סימון אמר ר׳ יהושע בן לוי עושה פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן מאי4 שנא התם דסאגי ליה בטפח5 סוחק ומאי שנא6 בסוכה העשויה כמבוי דבעינן פס ארבעה ומשהו7 התם דאיכא שתי דפנות דעריבן סאגי לה8 בטפח סוחק הכא דליכא שתי דפנות דעריבן אי איכא פס ארבעה ומשהו9 אין ואי לא לא. אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת פתח ואיכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצורת פתח10 ואיכא דאמרי אמר רבא וצריכה נמי צורת פתח {כפירוש ר״ח} פירוש אם היתה הסוכה בשתי דפנות להך לישנא דאמרת אינה ניתרת אלא בצורת פתח לא איכפת לן בטפח בין ישנו בין אינו. ולהך לישאנא דאמרת וניתרת נמי בצורת פתח ניתרת באחד מהם11 או בצורת פתח או בטפח סוחק. ולהך לישנא דאמרת וצריכה נמי צורת פתח אינה ניתרת אלא בשניהם [בצורת פתח וטפח סוחק]⁠12 [והילכתא]⁠13 צריכה טפח סוחק וצורת פתח14 דקאמרינן15 רב אשי אשכחיה לרב כהנא דעבד לה טפח סוחק באמצע ועבד לה16 צורת פתח אמר ליה לא סבר17 לה מר להא דרבא דאמ׳ וניתרת נמי בצורת פתח אמ׳ ליה אנא כאידך לישנא סבירא לי דאמר וצריכה נמי
צורת פתח.
1. ודופן מיכאן: חסר ב-גג.
2. כמו מבוי המפולש: גג, גד, דפוסים. כ״י א: ״כמבוי המפולש״. כ״י נ: ״כמו מבוי מפולש״.
3. אמר: חסר ב-גד.
4. מאי: כ״י נ: ״ומאי״.
5. דסאגי ליה בטפח: כ״י נ: ״דבעינן טפח״.
6. ומאי שנא: כ״י נ: ״ומאי שנא הכא״.
7. ומשהו: חסר בכ״י נ.
8. לה: גג, כ״י נ: ״ליה״, כבקושיא.
9. ומשהו: חסר ב-גג, גד, כ״י נ.
10. ואיכא דאמרי...וניתרת נמי בצורת פתח: חסר בכ״י א גג (כנראה מחמת הדומות, שכן הביאו לשון זה בפירוש שבהמשך). וחסר גם בה״ג (כי״י), שם אינו אחד מלשונות רבא אלא מפי רב אשי בהמשך הסוגיא.
11. באחד מהם: וכן גו, דפוסים. גג, גד, דפוס קושטא: ״באחד מהן״. כ״י נ: ״באחת מהן״. אינו בר״ח.
12. בצורת פתח וטפח סוחק: גג, גד, גו, כ״י נ, דפוסים. בכ״י א כנראה גרס: ״בטפח סוחק ובצורת פתח״, שגרם לו טעות ע״פ הדומות, והמשיך כדלעיל בקטע: ״ולהך לישאנא דאמרת צריכא״, שנמחק בהגהה.
13. והילכתא: גג, גד, גו, כ״י נ, דפוסים. וכן בר״ח כאן. כ״י א: ״אי״.
14. טפח סוחק וצורת פתח: וכן גו. גג, גד, גה, כ״י נ, דפוסים: ״צורת פתח וטפח שוחק״.
15. דקאמרינן: גד: ״דאמרינן״. חסר בכ״י נ.
16. דעבד לה, ועבד לה: וכן ב-גג, גו. גד: ״דעביד ליה, וקא עביד לה״. כ״י נ: ״דעביד ליה, וקא עביד ליה״. דפוסים: דעביד ליה, דעביד לה.
17. סבר: גג: ״סבירא״.
ויעמידנו כנגד ראש תור – (ראש שורה) במקצוע צפונית מערבית באלכסון או מזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית דנראה נוטה לב׳ מחיצות ומיחזי כארבע מחיצות ראש תור היא תלם מענה של סוף שדה שהתלמים כלים והולכין באלכסון זה ארוך מזה מעט.
ויעמידנו כנגד ראש תור – אע״ג דאכיוצא בזה אמר פ׳ קמא דעירובין (עירובין י:) אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה.
תניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו שלשה טפחים. ויתירה שבת דעלמא אשבת דסוכה שהשבת דעלמא אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בשבת דסוכה. פירוש דמיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. ובירושלמי תני דהוא הדין ליתר מעשרה דניתר בסוכה אעפ״י שאינו ניתר בשבת. והדין נותן כן, כיון דשוינן בסוכה פרוץ מרובה על העומד הוא הדין ליתר מעשרה. ויתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דסוכה דעלמא בעיא טפח שוחק וסוכה דשבת סגי בלחי. דקיימא לן סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר, דמיגו דהויא דופן לענין שבת, דלחי משום מחיצה היא, הוי דופן לענין סוכה.
סוכה העשויה כמבוי. פירוש דופן מכאן ודופן מכאן והיא מפולשת כמו מבוי המפולש. עושה פס ארבעה ומשהו ומעמידו פחות משלשה סמוך לדופן. ולא סגי ליה בטפח שוחק כיון דליכא שתי דפנות דעריבן. כתוב בהשלמה ומסתברא דכיון דיש בה דופן שיש בו הכשר סוכה לא בעי צורת פתח, דלא גרע מקנים היוצאים לפנים מן הסוכה, ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו, דאמרינן בשלהי פרקין דכשירה. וה״ר משה כתב דבפס ארבעה נמי בעינן צורת פתח. ולא דמי לקנים היוצאים לפנים מן הסוכה, דהתם איכא שלש דפנות שלימות ע״כ. סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשירה, וכן סיכך על גבי פסי ביראות כשירה. ודוקא בשבת דסוכה, דמיגו דהוין דופן לענין שבת הויא דופן לענין סוכה, אבל לשאר יומי דסוכה לא. ושחמתה מרובה מצלתה פסולה, חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות. כתוב בהשלמה וסוכה עגולה צריך שיהיה בהקפה שבסר נכי חומשא ע״כ. וצ״ע זה לפי הסוגיא.
כבר ביארנו שלא הקלו בשלישית בטפח אלא בשיש שם שתי דפנות דעריבן אבל סוכה העשויה כמבוי דופן מכאן לצפון ודופן מכאן לדרום ומפולשת באמצע לא דיה בטפח אלא צריכה היא לפס ארבעה ומשהו בגובה עשרה ולהעמידו בפחות משלשה לאיזה דופן שירצה והרי יש כאן דופן שבעה עם הלבוד ומכאן הזהירו קצת מפרשים שלא לעשות פתחים בכל הקרנות שעל כל פנים צריכים אנו לשתי דפנות דעריבן אם לגמרי אם על ידי לבוד ואין צריך לומר שכל שאתה צריך להכשרה לצורת פתח אין לעשותה בקרן זוית שהרי אמרו בעירובין פתח שעשאו מן הצד אינו כלום ופי׳ בה גדולי הפוסקים בקרן זויות ומשם דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי הא כל שאין להכשרה צורך בכך אינו אלא נוי בעלמא ואין קפידין בכך ומ״מ י״מ זו של עירובין בדרך אחרת ולפי מה שכתבנו שם לא נאמרה אלא בנפרץ בקרן זוית אבל כל שעשאו הוא לשם בכונת פתח ודאי פתחא הוא ושם יתבאר הענין בע״ה:
כנגד ראש תור – שורה. במקצוע דרומית מערבית שנוטה לשתי המחיצות, ומחזי כארבע מחיצות.
רש״י בד״ה ויעמידנו כנגד ראש תור ראש שור כו׳ נמחק ראש שור ונ״ב בס״א אינו וטעות הוא דהא אח״כ פרש״י שהוא לשון תלם ושורה והיינו מלשון תורי זהב וק״ל ועוד התנא לא דיבר בלשון ארמי אלא בלשון הקודש והיה לו לכתוב ראש שור בפרק ג׳ דכלאים והרמב״ם פי׳ עדי שישימו הנשים באזניהם כמו תורי זהב ותבניתו משולש על כן יקראו הזוית המחודדת מכל תבנית ראש תור ע״כ אבל בפרק רבי עקיבא דף פ״ו פרש״י ראש שור וכן בסמ״ג ותימה הוא בעיני. (עיין במהרש״א):
בפירוש רש״י בד״ה ויעמידנו כנגד ראש תור כו׳ במקצוע צפונית מערבית באלכסון כו׳ עכ״ל לפירושו נראה שציור ראש תור כזה* וכ״ה במהרש״ל אבל לדברי התוס׳ שכתבו אהך דראש תור דאתי אוירא דהאי גיסא כו׳ א״א לקיים לפי ציור זה ובעל המאור כתב בזה דהרבה דעות ופירושים מתחלפין בשמועה זו והפי׳ שאנו סומכין עליו בזה הוא פרש״י כו׳ עכ״ל והפי׳ שכתב בעל המאור איננו מסכים לפרש״י שלפנינו כי לפי פירושו יהיה ראש תור דומיא דאמרינן בפרק המוכר את הבית מצר לו מצר א׳ ארוך וא׳ קצר אף כאן הקצר הטפח והארוך הוא היוצא והתם נמי אקשי ליה רב כהנא ורב אסי ויקנה כנגד ראש תור כו׳ עכ״ל וכן נוטים דברי הערוך בערך ראש ודברי המלחמות בפי׳ ראש תור ואף שהם חולקים בפירוש שמועה זו מ״מ אין אחד מהם שיפרש כמובן מפרש״י שלפנינו להעמיד הטפח באלכסון אלא שהטפח עומד בשוה בא׳ מן הצדדים או מצד מערב או דרום וממקום שכלה הטפח ימשך חוט באלכסון עד סוף הדופן הארוך שכנגדה והנראה דברי התוס׳ לשיטת בעל המאור דמעמידו נגד היוצא שמעמידו בסוף דופן האחת שיהא נראה דופן קצרה נגד ארוכה והקשו לו רב כהנא ורב אסי דאף אם ירחיק הטפח מהדופן יהיה הטפח הזה נראה כדופן ע״י ראש תור באלכסון נגד סוף דופן הארוכה שכנגדה וע״ז יפול קושית התוס׳ שפיר דאתי אוירא דהאי גיסא כו׳ ואפשר עד״ז ג״כ לפרש״י שלפנינו דתקשי לו דא״צ להעמידו בסוף הדופן האחד שיהא נראה כדופן קצרה נגד הארוכה דאף אם ירחיק מן הדופן ויעמידנו במערב בשוה לסוף דופן צפונית באלכסון נגד סוף דופן מזרחית יהיה נראה כדופן ובמקצוע צפונית מערבית כו׳ דנקט רש״י לאו ממש במקצוע אלא לפי שהוא שוה לדופן היוצא בקרן צפונית מערבית ואינו נוטה אלא באלכסון לסוף דופן היוצא בקרן מזרחית דרומית מקרי שפיר שהוא עומד במקצוע צפונית מערבית כזה* וכן להפך אם יעמידנו בדרום בשוה לסוף דופן מזרחית כזה * ולפ״ז יפול שפיר ג״כ קושיית התוס׳ דאתי אוירא דהאי גיסא כו׳ אבל לפי בעל המלחמות וכן לפ״א שכתב הערוך אדרבה יהיה נגד ראש תור דהיינו שיעמידנו בסמוך לדופן אחת ולא יפול בו קושיית התוס׳ כלל ודו״ק היטב:
בד״ה ואלו סוכה דשבת כו׳ נהי דמדרבנן אסור מדאורייתא מיהא מותר כו׳ עכ״ל פי׳ דאע״ג דמדרבנן אסור כיון דמדאורייתא מותר משום מצות סוכה התירו לטלטל ואליבא דר״י דמבוי מפולש הכשרו בלחי וכ״כ הרא״ש וכה״ג כתבו התוס׳ גבי פסי ביראות דמשום מצות סוכה התירו לטלטל וק״ל:
בפרש״י בד״ה ויעמידנו כנגד ראש תור במקצוע צפונית מערבית באלכסון או מזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית כו׳ עכ״ל. לכאורה משמע דמאי דמפרש רש״י מעיקרא דיעמידנו במקצוע צפונית מערבית היינו כשהמחיצות מזרח ודרום וא״כ דא ודא א׳ היא אלא דמפירושו וציורו של מהרש״ל ז״ל נראה שהבין בכוונת רש״י ז״ל דהא דאמר מעיקרא דיעמידנו במקצוע צפונית מערבית קאי אמאי דמפרש רש״י לעיל דהמחיצות מזרח וצפון וא״כ יש לפרש כוונת רש״י דלא פסיקא ליה לפרש דברי המקשה בחד גוונא אלא דשניהם הן בכלל לשון ראש תור דהיינו אלכסון וא״כ יש לפרש הקושיא בא׳ משני פנים או שיעמידנו כנגד היוצא אצל צד הצפוני רק שיעמידנו באלכסון דמיחזי יותר כסתום לצד מערב וגם לצד דרום באלכסונו ובהכי אפשר דעדיף טפי להא מלתא דלא נימא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כקושית התוס׳ או דטפי עדיף להעמיד במזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית דאף על גב דאיכא למימר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כו׳ אפ״ה לא איכפת לן וכמו שתירצו התוספות ומכל מקום בהכי עדיף טפי דנראה כסתום מד׳ רוחות כך נראה לכאורה אלא דאכתי אין הלשון מדוקדק דלמה שני בלישנא לפרש אידך גיסא כשהמחיצות צפונית מערבית ואמאי לא מפרש בהאי נמי כשהמחיצות מזרחית צפונית כדלעיל ויעמידנו במקצוע מערבית דרומית לכך נראה עיקר כפירוש הראשון ויתכן להגיה בתחלת דבריו במקצוע דרומית מערבית ודו״ק:
גמ׳ כנגד ראש תור. מלשון המשנה כלאים פ״ב מ״ז:
שם שתיק רב. כעין זה ביצה דף ו ע״א ודף לז ע״ב ב״ק דף יא ע״א ב״מ דף סט ע״ב:
גמרא: ויעמידנו כנגד ראש תור. רש״י מפרש באלכסון.
והנה ביארנו לעיל דלרש״י הטפח שמעמידו כמין ג״ם אינו חל לסתם את הרוח השלישית, והוא חולק על שיטת הרמב״ן. ברם יתכן שאפי׳ לרש״י הסובר דמעמידו כמין ג״ם באה ההלכה להאריך את הטפח ולסתם את הרוח השלישית. אך שלא כהרמב״ן המחייב העמדת הטפח כנגד היוצא, סובר רש״י שהטפח שכנגד היוצא כאילו איננו משום שאינו מתחבר כלל לשתי המחיצות הגמורות ואתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה, וצ״ע בזה. אולם מפרושו כאן בכנגד ראש תור, דהוי באלכסון, מוכח שלדעתו אין מאריכין את הטפח, שהרי אם אליבא דרש״י חלה הארכה בטפח לסתם את הרוח השלישית תיפסל הסוכה מכיון שחסר לה השיעור של ז׳ טפחים על ז׳ טפחים במקום הסוכה בפנים. מוכח שלרש״י אין מאריכין את הטפח כלל, וההלל״מ קובעת שחל הטפח במקומו כמחיצה בשיעור טפח ולא יותר. ובכן יש להעמידו באלכסון דהואיל ואין מאריכין אותו, חל הטפח כשלעצמו להכשיר רבוע ז׳ על ז׳ טפחים. ומה שמעמידין את הטפח באלכסון הוא כדי ליצור צורה של צרוף והיקף מחיצות.
ויעמידנו את הטפח העודף כנגד ראש תור?! כלומר: מדוע לא יניחנו באלכסון ובכך יצור כעין משולש, כך שתראה הסוכה דומה יותר לבית גמור! שתיק [שתק] רב ולא ענה דבר.
And let him position the wall measuring one handbreadth opposite the wall that emerges like the diagonal line formed by the end of the furrows as the field gradually narrows. This third partition would represent the third side of a triangle and would make the sukka appear more like a full-fledged structure, as the diagonal would represent closure of both unwalled directions. Rav was silent and did not respond.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא וְכֵן מוֹרִין בֵּי מִדְרְשָׁא מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא.

It was also stated that Shmuel said in the name of Levi: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall. And similarly, they rule in the study hall: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall.
רי״ףהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר שמואל משמיה דלוי מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בבי מדרשא מעמידו כנגד היוצא – ומעתה נסתלקה קושייתו של רב כהנא ורב אסי כיון דכל הני אמרי כרב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר נמי [נאמר גם כן]; אמר שמואל משמיה [משמו] של לוי: מעמידו לדופן השלישית כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא [היו מורים בבית המדרש]: מעמידו כנגד היוצא.
It was also stated that Shmuel said in the name of Levi: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall. And similarly, they rule in the study hall: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall.
רי״ףהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי סִימוֹן וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אעוֹשֶׂה לוֹ טֶפַח שׂוֹחֵק וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים סָמוּךְ לַדּוֹפֶן וְכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן כְּלָבוּד דָּמֵי.

Rabbi Simon said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said, that the third wall is positioned differently. He establishes for the third side a wall that measures an expansive handbreadth, measured with the fingers spread apart, which is slightly larger than a standard handbreadth. And he then positions it less than three handbreadths from and adjacent to the wall opposite the second wall. And the legal status of any item positioned less than three handbreadths from and adjacent to the wall is like an item joined to that wall. In this way, the handbreadth-wide wall is joined to the adjacent wall, and it is as if it is a wall of four handbreadths, which is the majority of the minimum measure of the wall of a full-fledged sukka, seven handbreadths.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טפח שוחק – מודדין בד׳ אצבעות שאינם נוגעות זו בזו דהוי טפח ומשהו.
ומעמידו בפחות מג׳ – סמוך לאחת הדפנות ופחות מג׳ כלבוד והויא ליה כמחיצה של ד׳ טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו של דופן עשוי.
עושה לו טפח שוחק – קנה בפחות מג׳ סמוך (ליה) לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמת לבוד דהא לכך בעי טפח שוחק כדי שיהא דופן זה רחב ארבעה טפחים כדפירש בקונטרס כדי שיהא רוב דופן דשיעורו בשבעה טפחים ומשהו ועוד דקנה מבטל ליה אוירא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהושע בן לוי אומר עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן וכלבוד דמי – ומשום הכי בעינן שוחק שיעשנו לבוד והוי רובו של דופן הכשר סוכה קטנה דהיינו שבעה טפחים.
טפח שוחק – שמודדו בד׳ אצבעות שאינן נוגעות זו בזו והוי טפח ומשהו.
ומעמידו – רחוק מן הדופן.
פחות משלשה – דהוי כלבוד, והרי כאן מחיצה שהיא רחבה ד׳ טפחים והוי מחיצה גמורה. הילכך מעמידו בכי האי גונא לכל רוח שירצה. והילכתא כרבנן דאמרי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. והילכתא כר׳ יהושע דאמר עושה טפח שוחק וכו׳. וכן פסקו הרי״ף והר״ם פרק ד.
בד״ה ומעמידה כו׳ מצוייר ציור זה א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם. גמרא: עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן. וז״ל רש״י: ופחות מג׳ כלבוד והויא לה כמחיצה של ד׳ טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו של דופן עשוי, עכ״ל. לרש״י ההכשר של טפח שוחק הוא מדין רוב ועומד מרובה על הפרוץ. ויש להתבונן למה זקוקים להכשר של רוב דוקא הלא במחיצות שבכהת״כ מחיצה פרוץ כעומד כשרה ומדוע לא תתכשר גם כאן.
ר׳ סימון ואיתימא [ויש אומרים] שר׳ יהושע בן לוי אמר, שיש להשלים את המחיצה באופן אחר; עושה לו את הטפח של דופן שלישית טפח שוחק, כלומר: טפח שמידתו שלימה ועודפת במקצת, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי [הוא נחשב], שנידון כאילו הוא מחובר, ומצטרף החלל עם הדופן לעשות מחיצה בת ארבעה טפחים, שהיא רוב דופן סוכה קטנה.
Rabbi Simon said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said, that the third wall is positioned differently. He establishes for the third side a wall that measures an expansive handbreadth, measured with the fingers spread apart, which is slightly larger than a standard handbreadth. And he then positions it less than three handbreadths from and adjacent to the wall opposite the second wall. And the legal status of any item positioned less than three handbreadths from and adjacent to the wall is like an item joined to that wall. In this way, the handbreadth-wide wall is joined to the adjacent wall, and it is as if it is a wall of four handbreadths, which is the majority of the minimum measure of the wall of a full-fledged sukka, seven handbreadths.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יְהוּדָה סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי כְּשֵׁרָה וְאוֹתוֹ טֶפַח מַעֲמִידוֹ לְכׇל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה.

Rav Yehuda said: A sukka constructed like an alleyway, with two parallel full-fledged walls, is fit, and with regard to that third wall that measures one handbreadth, he positions it adjacent to one of the walls in any direction that he chooses, as it is merely a conspicuous marker.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב לא קנה אלא כנגד אותו הקצר. א״ל רב כהנא לרב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב וזו ראיה למה שאמרנו ואסיק׳ ומעמידו כנגד היוצא שהוא כנגד קצה הדופן היוצא להראות כי הוא פתח הסוכה. סוכה העשויה כמבוי מפולש רב יהודה אמר אותו הטפח מעמידו לכל רוח שירצה ריב״ל אמר עושה לה פס ד׳ ומשהו ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לדופן דכל פחות מג׳ סמוך לדופן כלבוד דמי. דכיון דלית בה ב׳ דפנות דבוקות זו בזו לא סגי לה הדופן השלישית בטפח אלא בפס ד׳ ומשהו רחוק מן הדופן ג׳ חסר משהו הכל ז׳ טפחים. והן משך סוכה קטנה ונכשרת הסוכה בכך אמר רב אינה ניתרת הסוכה בענין הזה אלא בצורת הפתח דלא חיישינן לטפח אם ישנו ואם אינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמבוי המפולש – ששתי הדפנות זו כנגד זו:
כשרה – דהא נמי קרי כהלכתן.
לכל רוח שירצה – שהרי יש כאן ארבעה יוצאין ולאיזה יוצא שירצה יעשנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה – פירוש: כמבוי ומעמיד טפח כאן כגון זה: .
סוכה העשויה בשתים כהלכתן ועריבן שפסקנו בשלישית שלה שדיה בטפח החמירו בה בצד אחד ונאמרו על זה שלש לשונות שכולם חולקים זה בזה:
סוכה העשויה כמבוי – פירוש מפולש, שיש שם שתי מחיצות שאינן סמוכות זו לזו, אלא אחת במזרח ואחת במערב, או אחת בדרום ואחת בצפון.
בשירה – עם טפח שיעשה ברוח שלישית.
בד״ה כמבוי כו׳ מצוייר ציור זה ב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והנה ביארנו (לקמן כב:) ששונה הדין של עומד מרובה על הפרוץ מהדין פרוץ כעומד בהכשרתן של מחיצות. הדין עומד מרובה הוי חלות סותם לכל הרוח ואילו פרוץ כעומד חל כהכשר מחיצה מיוחד שאינו סותם את כל הרוח. לפי״ז י״ל שהרוח השלישית של הסוכה צריכה להיות סתומה כולה להכשירה. עקב כך סובר רש״י שרק עומד מרובה היוצר חלות סתימה בכל הרוח כשר ולא פרוץ כעומד שאינו סותם את כולה.
אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי, כלומר: שיש בה שתי דפנות שלימות זו כנגד זו — כשרה, ואותו טפח של דופן שלישית מעמידו בצמוד לכל רוח (צד) שירצה, שאין צורך אלא להיכר בלבד, ודיו בכך.
Rav Yehuda said: A sukka constructed like an alleyway, with two parallel full-fledged walls, is fit, and with regard to that third wall that measures one handbreadth, he positions it adjacent to one of the walls in any direction that he chooses, as it is merely a conspicuous marker.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי סִימוֹן וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בעוֹשֶׂה לוֹ פַּס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן וְכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן כְּלָבוּד דָּמֵי.

Rabbi Simon said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said: In the case of a sukka built like an alleyway open on two ends, a third wall measuring a single handbreadth is insufficient. Rather, one establishes for the third side a board with a width of four handbreadths and a bit and positions it less than three handbreadths from and adjacent to either wall, as a wall on either of the open ends. And the legal status of any item positioned less than three handbreadths from and adjacent to the wall is like an item joined to that wall. The result is a full-fledged seven-handbreadth sukka wall.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עושה פס – דופן גמור של ד׳ טפחים ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לדופן אצל מקצוע פס ארבעה דכי אמרינן לבוד איכא ז׳ טפחים ארוך כדי סוכה קטנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ סימון אמר ר׳ יהושע בן לוי עושה לו פס ד׳ ומשהו כדי שיעשה לבוד. ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לדופן וכו׳ – והוי דופן סוכה ראויה והלכתא כר׳ יהושע בן לוי בהא. ומפרשים טעמא דלהכי בעינן פס ד׳ משום דליכא שתי דפנות דעריבן. אלמא דשתי דפנות דעריבן בעינן לעולם בסוכה. ומכאן צריך ליזהר שלא יהא פתחים בכל הקרנות.
פס ארבעה – ממש.
ומשהו – דכי מוקים ליה בפחות מג׳ לחד דופן דהוי לבוד איכא דופן שיש לו רחב ז׳ טפחים, והוא הבשר רוחב סוכה. וכן הילכתא.
בד״ה עושר פס כו׳ מצוייר ציור זה ג:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ סימון ואיתימא [ויש אומרים] ר׳ יהושע בן לוי אמר: בסוכה העשויה כמבוי מפולש לא די בדופן בת טפח, אלא עושה לו פס רחב ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן לסתום אחד מפתחי סוכה זו וכיון שכל פחות משלשה טפחים סמוך לדופן, כלבוד דמי [הוא נחשב], הרי כאן שלוש מחיצות גמורות.
Rabbi Simon said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said: In the case of a sukka built like an alleyway open on two ends, a third wall measuring a single handbreadth is insufficient. Rather, one establishes for the third side a board with a width of four handbreadths and a bit and positions it less than three handbreadths from and adjacent to either wall, as a wall on either of the open ends. And the legal status of any item positioned less than three handbreadths from and adjacent to the wall is like an item joined to that wall. The result is a full-fledged seven-handbreadth sukka wall.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָאָמְרַתְּ סַגִּיא טֶפַח שׂוֹחֵק וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמְרַתְּ בָּעֲיָא פַּס אַרְבָּעָה הָתָם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת כְּהִלְכָתָן סַגִּי לֵיהּ בְּטֶפַח שׂוֹחֵק הָכָא דְּלֵיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת אִי אִיכָּא פַּס אַרְבָּעָה אֵין אִי לָא לָא.

The Gemara asks: What is different there, in the case of two attached walls, where you say that a wall with the dimension of an expansive handbreadth suffices to complete the third wall, and what is different here where you say that it requires a board that measures four handbreadths and a bit? The Gemara answers: There, where there are two walls in the standard sense, as they are attached forming a type of structure, it is sufficient to have the third wall measure an expansive handbreadth in order to render the sukka fit; however, here, where there are not two walls in the standard sense, as they are not attached, if there is a board that measures four handbreadths as the third wall, yes, it is fit, and if not, no, it is unfit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתי דפנות – שלמות כהלכתן כמין גאם דאין נראות מפולשות כי האי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כהלכתן – שאין פלוש ביניהן, שהרי זו אצל זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומאי שנא התם [ומה שונה שם] כשיש שתי מחיצות צמודות דקאמרת סגיא [שאומר אתה כי די לו] בטפח שוחק כדי להכשירו כדופן שלישית, ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא [ומה שונה כאן שאתה אומר שצריך] פס ארבעה? ומשיבים: יש הבדל; התם דאיכא [שם שיש] שתי דפנות כהלכתן והן צמודות זו לזו ויוצרות כעין מבנה — סגי ליה [די לו] בטפח שוחק כדי להשלים לדופן שלישית ובכך להכשיר את הסוכה, אבל הכא דליכא [כאן שאין], שתי דפנות כהלכתן, כיון שאין הדפנות צמודות זו לזו ואין קשר ביניהן, אי איכא [אם יש] פס ארבעה כדי להתיר — אין [כן], ואי [אם] לא — לא.
The Gemara asks: What is different there, in the case of two attached walls, where you say that a wall with the dimension of an expansive handbreadth suffices to complete the third wall, and what is different here where you say that it requires a board that measures four handbreadths and a bit? The Gemara answers: There, where there are two walls in the standard sense, as they are attached forming a type of structure, it is sufficient to have the third wall measure an expansive handbreadth in order to render the sukka fit; however, here, where there are not two walls in the standard sense, as they are not attached, if there is a board that measures four handbreadths as the third wall, yes, it is fit, and if not, no, it is unfit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא וְאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּצוּרַת הַפֶּתַח.

Rava said: And the sukka consisting of two adjacent walls with a third wall measuring one handbreadth is permitted and fit only if the third wall is in the form of a doorway. One can render the sukka fit only by splitting the one-handbreadth wall and attaching one half to the standing wall and one half across from the other wall that emerges from the standing wall, and then placing a pole across the two halves. By creating the form of a doorway, that third wall becomes like an open gate, which is considered a halakhic partition.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא ואינה נתרת אלא בצורת הפתח – בעירובין (דף יא:) אמר היכי דמי צורת הפתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן והכא קאמר רבא דטפח ששנינו בברייתא שמתיר בדופן שלישית אינו מתיר אלא אם כן עשאו לאותו טפח צורת הפתח על פני כל הדופן כולו כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא וקנה של חצי טפח במקצוע שכנגדו וקנה על גביהם מזה לזה הוה ליה כאילו כל הדופן סתום דפתח שיש לו צורת פתח סתימה מעלייתא היא בפרק קמא דעירובין (דף ב:) וזהו טפח שאמרו חכמים.
ואינה ניתרת אלא בצורת פתח – פירוש אלא אם כן עשאו לאותו טפח צורת הפתח על פני כל הדופן כולו כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע שכנגדו וקנה על גביהם דהוה ליה כאילו כל הדופן סתום דאע״ג דבפ׳ קמא דעירובין (עירובין יא:) לא יהבינן שיעורא לקנה של צורת פתח אלא אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו דלת של קשין גבי סוכה החמירו דבעינן מחיצות הניכרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא ואינה נתרת אלא בצורת פתח – פירוש: אדלעיל קאי אשתים כהלכתן דאמרינן דבעי טפח שוחק וקאמר דלא סגי בטפח שוחק דלא אכפת לן בין שוחק בין כדינו דלעולם טפח וצורת פתח בעינן דאינה נתרת אלא בצורת פתח.
אמר רבא ואינה ניתנת בצורת פתח – כלומר האי טפח דקאמרינן בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, לאו שיעמיד טפח לרוח אחת הוא דקאמרינן, אלא אפילו טפח בין שני ראשיו קאמר. וטפח לאו דוקא, דהא לא מתכשרא אלא בצורת פתח. והיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. דמשום צורת פתח הוא דקא מכשרי רבנן. [וכי] אמרי אפילו טפח לחלקו בין שני ראשיו. וטפח לאו דוקא. וכן נמי בסוכה העשויה כמבוי לא מתכשרא אלא בצורת פתח. ופליג רבא להאי לישנא עם כל הנך אמוראי דלעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד יש להקשות, למה נקבע שיעור רוב הרוח כארבעה טפחים, לכאורה היה די במשהו יותר משלשה ומחצה טפחים שהרי אורך הרוח הוא רק ז׳ טפחים. ועיין בר״ן שמתרץ קושי׳ זו בכך שפחות מארבעה לא חשיב. ונ״ל שלרש״י הכשר מחיצת הסוכה זקוק לרוב הנראה לעינים ושניכר לכל, ורוב כזה אינו בפחות מארבעה טפחים, והדבר צ״ע.
אמר רבא: ואינה נתרת אותה סוכה העשויה כמבוי בדופן שלישית בת טפח אלא בצורת הפתח, כלומר: שיחלק את אותו דופן בת טפח לשתים ויצמיד את אחד מחלקיה לצידו האחד של אחד הצדדים הפתוחים ואת חלקו האחר בצידו השני של צד זה ויניח קנה על גביהם ובכך תיעשה צורת הפתח שהיא כעין שער פתוח, ונחשבת בהלכה כעין מחיצה.
Rava said: And the sukka consisting of two adjacent walls with a third wall measuring one handbreadth is permitted and fit only if the third wall is in the form of a doorway. One can render the sukka fit only by splitting the one-handbreadth wall and attaching one half to the standing wall and one half across from the other wall that emerges from the standing wall, and then placing a pole across the two halves. By creating the form of a doorway, that third wall becomes like an open gate, which is considered a halakhic partition.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא וְנִתֶּרֶת נָמֵי בְּצוּרַת הַפֶּתַח.

Some say that Rava said: And a sukka consisting of two adjacent walls is also permitted and fit if the third wall is in the form of a doorway. In other words, Rava does not reject the remedy of the expansive-handbreadth wall suggested by Rabbi Yehoshua ben Levi; rather, he suggests an alternative.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצור׳ הפתח או טפח או צורת הפתח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונתרת נמי בצורת הפתח – משמע דטפח ששנינו היינו כדפריש רבי סימון לעיל עושה סתימה טפח אצל היוצא ואתא רבא למימר דאם עשה צורת הפתח על פני כל הדופן בשני קנים כל שהוא וקנה על גביהם קאי ליה במקום טפח ומכשר ליה כוותיה דאו האי או האי מכשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי אמר רבא ונתרת נמי בצורת פתח – בהאי או בהאי.
ואיכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצורת פתח – כלומר רבא לא פליג עם הני אמוראי דלעיל דטפח דקאמרי רבנן דוקא הוא כדפרישו אמוראי דלעיל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואתא למימר דאיכא נמי הכשירא אחרינא דאי עביד ליה צורת פתח שהוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן תו לא צריך לאותו טפח ותו לא צריך סוכה העשויה כמבוי לפס ארבעה.
איכא דאמרי אמר רבא וצריכה נמי צורת פתח – כלומר אין גמר הכשירה של סוכה בשתי דפנות כמין ג׳ בטפח לחודיה ואין גמר הבשירה של סוכה העשויה במבוי בפס ארבעה לחודיה. דהני תרין לישני בתראי לא פליגי בסוכה העשויה כמין ג׳ ובסוכה העשויה כמבוי אדרבי יהושע בן לוי, אלא אתא למימר דבעיא נמי צורת פתח. וכן הלכתא וכן תבין דעת הר״ם, שכתב דבסוכה העשויה כמבוי בעינן נמי צורת פתח כמו שכתב פרק ד׳. ואיכא מאן דמפרש דהני לישני דרבא לא קיימי אלא אשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, אבל סוכה העשויה כמבוי הואיל ובעיא פס ארבעה דצריך להעמידו בפחות משלשה הרי יש כאן הכשר סוכה ולא בעיא צורת פתח, דלא גרעא מקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכה ואזלה חד [דופן] בהדייהו דאמרינן בסוף פירקין דכשירה. וזו אינה ראיה, דלא דמי, דהתם איכא שלש דפנות שלימות, ואילו הא דרבא לא קיימא אלא אהא דעשויה כמבוי נמי, הוה ליה למריה דתלמודא למיסדרה לעיל קמי הא דעשויה כמבוי. (והוא) [ומדאיחרה] וסידרה בתרה שמעינן דאף להא דעשויה כמבוי נמי קיימא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש אומרים] בנוסח שונה במקצת, שאמר רבא: ונתרת סוכה זו העשויה כמבוי נמי [גם כן] בצורת הפתח, שלא דחה את הפתרון של ר׳ יהושע בן לוי, אלא אמר שאפשר להכשירה גם בצורת הפתח.
Some say that Rava said: And a sukka consisting of two adjacent walls is also permitted and fit if the third wall is in the form of a doorway. In other words, Rava does not reject the remedy of the expansive-handbreadth wall suggested by Rabbi Yehoshua ben Levi; rather, he suggests an alternative.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא גוּצְרִיכָא נָמֵי צוּרַת הַפֶּתַח.

Some say a third version of that which Rava said: And a sukka consisting of two adjacent walls, even with a third that is an expansive handbreadth wide as suggested by Rabbi Yehoshua ben Levi, also requires the form of a doorway to be fit. In other words, in addition to Rabbi Yehoshua ben Levi’s remedy, one must also create the form of a doorway to render the sukka fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח אף על פי שיש שם טפח [בעינן] צורת הפתח וכן הלכתא דהא רב כהנא עבד בה עובדא הכי.
ב׳ כהלכתן ושלישית אפילו טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וצריכא נמי צורת הפתח – משמע דתרוייהו בעינן טפח אצל היוצא וקנה בזוית שכנגדו וקנה שעל גביהם קאי מטפח זה לקנה של זוית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת פתח – כלומר טפח שוחק וצורת פתח בעינן. וקיימא לן כלישנא בתרא דרבא דאמר דתרוייהו בעינן דהא רב כהנא עביד עובדא כותיה. והיכא דהויא רחבה יותר מעשר אמות יצא לו מתורת טפח כדמוכח בעירובין היכא דלא אפשר עביד לה שני טפחים. ומיהו היכא דעביד לדופן שלישית שבעה טפחים הרי היא כשרה ואפילו היא גדולה כמה וזה ברור.
שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. אמר רב1 וכן לשבת – פירוש: שסוכה העשויה בשתים כהלכתן ושלישית טפח ברשות הרבים מותר לטלטל בתוכה בשבת במגו דהויא מחיצה לענין סוכה הויא נמי מחיצה לענין שבת.
1. כן בכ״י מוסקבה 185. בכל עדי נוסח של הבבלי: ״רבא״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל זה בדין ההכשר של הרוח השלישית. לעומת זאת בשתי הרוחות הראשונות עומד מרובה על הפרוץ פסול, כש״כ טפח שוחק שפסול. בהן חל הכשר מחיצות רק בעומד ממש בכל שבעת הטפחים, וצ״ע, הרי בכהת״כ עומד מרובה על הפרוץ סותם את הרוח כולה מדין רובו ככולו ומ״ש שתי הדפנות הראשונות של הסוכה שאינן כשרות בכך.
איכא דאמרי [יש אומרים] גירסה שלישית שאמר רבא: וצריכה סוכה זו כדי להכשירה נמי [גם כן] לצורת הפתח, שנוסף לתיקון הדופן כשיטת ר׳ יהושע בן לוי, יש צורך גם בצורת הפתח כדי להכשירה.
Some say a third version of that which Rava said: And a sukka consisting of two adjacent walls, even with a third that is an expansive handbreadth wide as suggested by Rabbi Yehoshua ben Levi, also requires the form of a doorway to be fit. In other words, in addition to Rabbi Yehoshua ben Levi’s remedy, one must also create the form of a doorway to render the sukka fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב אָשֵׁי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּקָא עָבֵיד טֶפַח שׂוֹחֵק וְקָא עָבֵיד צוּרַת הַפֶּתַח א״לאֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר מָר לְהָא דְּרָבָא דְּאָמַר רָבָא וְנִתֶּרֶת נָמֵי בְּצוּרַת הַפֶּתַח א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא כְּאִידַּךְ לִישָּׁנָא דְּרָבָא סְבִירָא לִי דְּאָמַר רָבָא וּצְרִיכָא נָמֵי צוּרַת הַפֶּתַח.:

The Gemara relates: Rav Ashi found Rav Kahana establishing his sukka, which had two adjacent walls, and establishing a third wall that was an expansive handbreadth wide and establishing the form of a doorway as well. Rav Ashi said to him: And does the Master not hold in accordance with that opinion of Rava, as Rava said: And the sukka is also permitted and fit if the third wall is in the form of a doorway? Why are you establishing a wall that is an expansive handbreadth wide as well? Rav Kahana said to him: I hold in accordance with the other version of the opinion of Rava, as Rava said: And the sukka also requires the form of a doorway, in addition to the expansive handbreadth, to be fit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקעביד טפח שוחק – אצל היוצא כדרבי סימון.
לא סבר לה מר ונתרת נמי – או האי או האי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דעביד טפח שוחק – בשתים כהלכתן ועביד ליה שוחק להעמידו בפחות משלשה כר׳ יהושע בן לוי.
וניתרת צמי – כלומר או האי או האי.
וצריכה נמי – דתרוייהו בעינן. וכן הלכתא. וודאי דצורת פתח עושה ברוח הרביעית. ואיכא מאן דמפרש שעושה צורת הפתח באותו רוח שנתן בו טפח. וזה הבל, דברוח שעושה צורת פתח תו לא צריך מידי, שאין לך מחיצה חשובה יותר מצורת פתח. ומפני שזה הוא דבר פשוט לר״ם לא הוצרך לבאר זה. אלא שכתב וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: רב אשי אשכחיה [מצא] את רב כהנא דקא עביד [שהוא עושה] תיקון בסוכה העשויה כמבוי, על ידי טפח שוחק, וקא עביד [ועושה] גם צורת הפתח. אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: וכי לא סבר מר להא דרבא [סבור אדוני לזו, לשיטתו של רבא]? שאמר רבא: ונתרת נמי [גם כן] בצורת הפתח, ולשם מה לך תיקון נוסף בטפח? אמר ליה [לו] רב כהנא: אנא כאידך לישנא [אני כלשון האחרת] שמסרו בשם רבא סבירא לי [סבור אני]. שאמר רבא: וצריכה נמי [גם כן] צורת הפתח, שיש צורך בשני תיקונים יחד.
The Gemara relates: Rav Ashi found Rav Kahana establishing his sukka, which had two adjacent walls, and establishing a third wall that was an expansive handbreadth wide and establishing the form of a doorway as well. Rav Ashi said to him: And does the Master not hold in accordance with that opinion of Rava, as Rava said: And the sukka is also permitted and fit if the third wall is in the form of a doorway? Why are you establishing a wall that is an expansive handbreadth wide as well? Rav Kahana said to him: I hold in accordance with the other version of the opinion of Rava, as Rava said: And the sukka also requires the form of a doorway, in addition to the expansive handbreadth, to be fit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן כּוּ׳.: אָמַר רָבָא דוְכֵן לְשַׁבָּת מִגּוֹ דְּהָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן סוּכָּה הָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן שַׁבָּת.

§ It is taught in the Tosefta that if the sukka has two walls in the standard sense and a third wall that measures one handbreadth, it is fit. Rava said: And likewise with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot, since it is considered a wall with regard to the halakhot of sukka it is considered a partition with regard to the halakhot of Shabbat. Were one to construct a sukka in that manner in a public domain adjacent to the entrance to his house, its legal status would be that of a private domain and one would be permitted to move objects from it to his house and vice versa on Shabbat that occurs during the Festival. However, that structure is not considered a private domain on any other Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםהמאורותהמכתםר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתים. אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח אמרו רב כהנא ורב אסי ויעמידנו כנגד ראש תור כלומר בראש הזויות ממול זה וזה כדגרסינן בתחלת המוכר את הבית בעניין מצר לו מצד אחד ארוך ומצד אחר קצר.
אמר רבא וכן לשבת מגו דהויא [מחיצה] לסוכה הויא נמי מחיצה לשבת. ומותיב עלה אביי מהא דופן סוכה כדופן שבת. כדתנן מקיפין בקנין ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו ג׳ טפחים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן לשבת – אע״פ שצריך לשבת שלש מחיצות ליעשות רשות היחיד שבת של סוכות מותר לסמוך על מחיצות הסוכה אם עשה ברה״ר סמוך לפתחו סוכה דאין בה אלא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח מכניס ומוציא הימנה לביתו ואע״ג דבשאר שבתות לא מישתרי אי נמי בשאר מחיצות שאינן של סוכה לא מישתרו בהכי לשבת דסוכה שריא דמיגו דההוא טפח אגמריה רחמנא למשה במחיצות סוכה דליהוי ליה דופן שלימה לסוכה הוי דופן נמי בשבת דסוכה לענין שבת.
{שמעתא דדופן הכשרה לסוכה לענין שבת}
והא דאמר רבא, וכן לשבת − מיגו דהויא דופן לסוכה הויא דופן לשבת – של החג, דאמרי׳ מיגו אפי׳ מקילתא לחמירתא, הלכה היא, אף על פי שלא הזכירה הרי״ף ז״ל.
[במאור דף ב: ד״ה אותו טפח. לרי״ף סי׳ תתקפו (סוכה דף ז.)]
כתוב שם: ויש מן הגאונים זלה״ה שפי׳ בחילוף, לומר שזה שאנו אומרים בו כנגד היוצא הוא כנגד ראש תור, וזה שאנו אומרים בו כנגד ראש תור הוא כנגד היוצא.
אמר אברהם: הירושלמי [פ״א ה״א] מוכיח כנגד היוצא דאמר רב סמוך לכותל קאמר. מעתה כנגד ראש תור הוא רחוק מן הכותל. אלא שהלשון מעורבב בירושלמי, והכי [איתא] לישנא התם: אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח. ושמואל אמר אפילו כנוסה כמה [רואין אותה] כאלו היא יוצא, ואמרינן התם דרב כהנא ורב אסי קיימי כשמואל, ונ״ל לי לפ׳ הירושלמי כי כנגד היוצא דאמר רב הכא היא ההמשכה שאמר בירושלמי, כלומר שירחיק דופן הטפח מן הכותל וילך כנגד הכותל הארוך שכנגדו, מ״מ די לו בהרחקת טפח. ורב כהנא ורב אסי אקשו ליה ויעמידנו סמוך לדופן ממש ולמה ירחיק. וזהו כשמואל שאפילו הוא כנוס בצד הדופן ממש הרי הוא כאילו יוצא כנגד הדופן הארוך שכנגדו, והוא כמו ראש תור, הדופן המזרחי ארוך והמערבי שכנגדו קצר. ואלו יכול להרחיקו אינו כן אע״פ שהוא קצר ממנו. והטעם לרב כהנא ורב אסי כדי שיהא לו עמידה לאותו טפח בקשירת עובי הדופן הארוך. ובירושלמי חזר בו רב לטעמייהו דרב כהנא ורב אסי ועליה סמך הסומך על דבריהם. ועוד שהם רבים. ומה שאמר שמואל משמיה דלוי מעמידו כנגד היוצא, לפי הירושלמי שכתבנו ופירשנו אמרינן משמיה דלוי קאמר, וליה לא סבירא ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דאמרינן בגמרא גבי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח דאמר רבא וכן לשבת – כלומר לשבת דסוכה, דמגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת. יש תמיהין על הריא״ף ז״ל דלא פסקה, דהא אסיקנא בגמרא דאפילו מקילתא לחמירתא אמרינן מגו. וכתב הרב בעל ההשלמה ז״ל דנראה לו טעם הרב שלא כתבה, משום דאסיקנא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח, הילכך אי רבא דקאמר וכן לשבת לא קאמר אלא למהוי כרשות היחיד דאורייתא למיפטר המטלטל בתוכו או המטלטל מביתו לתוכה למה לי מגו, והא כיון דאיכא צורת פתח דופן הוא חשוב, ואיכא שלש מחיצות וקיימא לן דשלש מחיצות דאורייתא, ובלא מגו בכל שבת דעלמא הוי רשות היחיד מדאורייתא למיפטר המטלטל מרשות היחיד לתוכה. ואי מדרבנן קאמר למישרי לכתחילה לטלטל בתוכה בשבת דסוכה, אנאי, והא כי חשבינן ליה לטפח שוחק ולצורת פתח כדופן, אפילו הכי ליכא אלא שלש מחיצות, וודאי לא מישתרי בשבת אלא בפס ארבעה בדופן וביעי או משהו מכאן ומשהו מכאן, כדאיתא בעירובין בפרקא קמא. ומיהו יש מפרשים דאותו צורת פתח דקאמרינן דצריכא עבידנא ליה בדופן רביעית וטפח שוחק בדופן שלישית, ואישתכח דאיכא שלש מחיצות ועוד טפח שוחק בדופן רביעית. ולהאי (פירש) [פירושא] מצינא למימר דכי אמר רבא וכן לשבת, למישרי לטלטל לכתחילה קאמר. ואע״ג דבשבת דעלמא בעינן פס ד׳ או משהו מכאן ומשהו מכאן ברוח רביעית הכא סגי בטפח שוחק משום מגו. וזה הפירוש אינו נכון כעיניו, אלא כפירושא קמא שהכל נעשה בדופן שלישית. ולפיכך הדין עם הרב שלא כתבה.
ר׳ ור׳ יאשיה ורבן גמליאל כולהו ס״ל דירת קבע בעינן – מכאן סמכו לומר דר׳ יהודה דמכשר במתניתין בסוכה שלמעלה מעשרים לעיקר הכשירה קאמר דהוי בהכי, משום דבעינן דירת קבע, מדקא⁠(מר) מוקים לרבי יהודה בשיטתיידו דהנך דבעינן הכי לכתחילה. וכתב הרב ז״ל דאע״ג דכל כה״ג שיטה הוא, הכא הא איכא תרתי דהוו הלכתא. ותפס עליו הרב רבינו זרחיה ז״ל במאי דקאמר דלא משום דסברי רבנן דירת קבע בעינן, אלא דסברי דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו. והיא הנותנת [מה] טעם שפועי אהלים לאו כאהלים דמו (אלא) משום דדירת קבע [בעינן וכה״ג לאו דירת קבע] הוא. וכן ההיא דמי שהיה ראשו ורובו בסוכה דקאמר הרב דטעמא דב״ש משום גזירה שמא ימשך אחר שלחנו, הא ליתא אלא בסוכה גדולה דאיכא שלחנו בתוך הבית, אבל בסוכה קטנה ודאי טעמייהו משום דירת ארעי, (אלא) [ולא] איירי [ב]⁠שלחנ בתוך הבית שימשך (אחריה) [אחריו], ובהדיא אמר בגמרא לעיל דבתרתי פליגי בסוכה גדולה ובסוכה קטנה, ולא איפסיק הילכתא כלל כביש אלא בסוכה קטנה, כדקאמ׳ רב ושמואל הילכתא צריכא שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו, והכי סוגיין בכולה מסכתין שיעור סוכה קטנה שבעה טפחים כשרה במחזקת ראשו ורובו בלבד, ולית הילכתא כותייהו [דב״ה] בהא, אבל בסוכה גדולה ודאי הילכתא כותייהו. וכן דעת הרב בעל השלמה ז״ל.
וסוכה עגולה כתב הרב שצריך בהקיפה שבסר (טפחים) [אמות] נכי חומשא. וזה תימה גדול, שזה השיעור לא נאמר בגמרא אלא לדעת רבי דסבר דשיעור סוכה ארבע אמות, ורבוע של ארבעה על ארבעה הוא שצריך ההקף שעליו שיבסר נכי חומשא, אבל לדידן דקיימא לן שיעור סוכה שבעה טפחים על שבעה טפחים בהקף פחות מזה סגיא. וכן הר״ם ז״ל לא אמר אלא שיהא בהקף כדי לרבע שבעה על שבעה טפחים.
אמר רבא וכן לשבת – פירש רבנו שלמה אע״פ שצריך לשבת שלש מחיצות ליעשות רשות היחיד, שבת של סוכות מותר לסמוך על מחיצות אלו של סוכה, אם עשאה ברשות הרבים סמוך לפתחו ואין בה אלא שתים כהלכתן ושלישית מטפח מכניס ומוציא הימנה לביתו, ואע״ג דבשאר שבתות לא משתרי דמגו דהויא דופן וכו׳ ע״כ. הרי״ף והר״ם לא הביאו הא מילתא דרבה. והטעם דרבה אמרה להא מילתא אליבא דמאן דסבירא ליה דשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, דקאמרי רבנן בהכי משתוי ולא בעו צורת פתח. דלמ״ד וצריכה נמי צורת פתח ולר׳ יהושע דאמר דההוא טפח הוי בפס ארבעה מדינא משתריא והויא רשות היחיד גמורה אפילו בשבת דעלמא. והואיל וקיימא לן כלישנא בתרא דאמר וצריכה נמי צורת פתח דרב אשי קאי כותיה, וסבירא לן נמי דההוא טפח עולה לפס ארבעה ברוח האחרת שהוא שוחק ומעמידו בפחות משלשה ובלאו הכי לא משתריא הך סוכה, בשבת דעלמא נמי משתרי כי האי גונא בשתי מחיצות וצורת פתח ברוח אחת ופס ארבעה ברוח האחרת. והרי יש כאן הכשר ראוי לכל שבת ושבת. הילכך הא דרבה דאתי עלה מטעם מגו דהויא דופן לענין סוכה, אליבא דלאו כהלכתא אמרה, ואין אנו צריכין לה, דכי הויא דופן לענין סוכה הוי דופן לכל שבת דעלמא ומפני זה השמיטוה. ויש בזה ראיה ברורה שדעתם הוא שצורת הפתח עושה ברוח אחת והטפח שוחק דהוי פס ארבעה נותן ברוח האחרת.
דופן סוכה – כלומר כל כח דפנות שהתירו חכמים בשבת, כגון מחיצה של שתי בלא ערב, כדאית׳ פ״ק דעירובין התירו דכותה בסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמ׳ שתים כהלכתן אמר רבה וכן לשבת מיגו כו׳ נראה דרבה גרסי׳ בכל הנך דשמעתין ולא רבא דהא בהא דאיתיביה אביי מסיכך ע״ג מבוי שיש לו לחי מפרש רש״י דהיינו ממאי דס״ל לרבה גופיה לחי משום מחיצה והיינו לרבה דאית ליה הכי בפ״ק דעירובין דף י״ב ע״ב אבל רבא סובר התם דלחי משום היכרא והכי איתא נמי להדיא שם בפלוגתא דאביי ורבא בלחי העומד מאליו דאביי לטעמיה דלחי משום מחיצה ורבא לטעמיה דלחי משום היכרא ואם כן ע״כ גרסינן בשמעתין רבה וכן נראה מלשון הרא״ש והר״ן ז״ל שנפל הטעות בדפוס בכל הגמרות וכן בלשון הרא״ש ז״ל גופא ואף על גב דאמר ליה אביי והא את הוא דאמרת ולכאורה לרבה לא הו״ל למימר הכי אלא והא מר הוא דאמר מ״מ נראה דרש״י ז״ל הרגיש בזה בשינוי לשונו לפרש והא מר משום מיגו אית ליה הכא ודו״ק:
אלא דאכתי צריך לי עיון בלשון הרא״ש ז״ל שכתב ואע״ג דקאמר התם רבה אמר א׳ זה וא׳ זה משום היכר רבא גרסינן התם שהיה תלמידו של רב יהודה והאיך יתכן לומר כן דהא ביום שמת רב יהודה נולד רבא כדאיתא בפרק עשרה יוחסין ובלא״ה לא הבנתי לשון הרא״ש ז״ל בזה דהא בהאי סוגיא דרב יהודה גרסינן וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר א׳ זה וא׳ זה משום היכר וא״כ ע״כ חד מינייהו רבה ואידך רבא ובמאי דפרישית הכא דגרסינן רבה א״ש הא דקאמר מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת דאי גרסינן רבא מאי קמ״ל פשיטא דהא מסקינן בסמוך דלרבא בסוכה בעי נמי צורת הפתח וכיון דאיכא צורת הפתח אפילו בלא מיגו מהני לענין שבת דעלמא נמי אבל לרבה איכא למימר דלא סבירא ליה כי האי לישנא דרבא אלא כאידך לישנא דטפח לחוד נמי מהני ובזה יש ליישב שיטת הרי״ף ז״ל שהשמיט האי מימרא דוכן לשבת משום דלמאי דקי״ל דבסוכה לא מהני טפח אלא בהדי צורת הפתח תו לא שייך האי מימרא כלל כדפרישית ויש לתמוה על הר״ן ז״ל שלא פי׳ כן בכוונת הרי״ף ז״ל ודו״ק:
בפירש״י בד״ה וכן לשבת אע״פ שצריך לשבת ג׳ מחיצות ליעשות רה״י כו׳ ואע״ג דבשאר שבתות לא מישתרי כו׳ עכ״ל. נראה דהא דבשבת בעינן ג׳ מחיצות ולחי היינו מדרבנן דבשתי מחיצות ולחי א׳ משתרי לטלטל אבל מדאורייתא וודאי בכל שבתות משתרי דאע״ג דקי״ל ג׳ מחיצות דאורייתא מ״מ הא קי״ל לחי משום מחיצה וא״כ לא גרע האי טפח שמעמידו אצל היוצא מלחי משהו וכדפרישית בסמוך דרבה גרסינן הכא ואית ליה בהדיא לחי משום מחיצה ומה״ט אית ליה לרבה דזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב בעירובין דף י״ג וכדמוכח מפירש״י בסמוך וכדפרישית אלא דאפילו הכי אסור מדרבנן ומ״מ בשבת של סוכות שרינן לה ע״י מיגו ואפילו אי גרסינן רבא דלחי לאו משום מחיצה אפ״ה י״ל דאף למ״ד ג׳ מחיצות דאורייתא היינו לענין דבשתי מחיצות לא הוי רה״י גמור לחייב הזורק לתוכו מר״ה אבל מ״מ ר״ה נמי לא הוי כיון דאיכא שתי מחיצות מעליא אם כן לא דמי לדגלי מדבר היכא שאינו מפולש ממש לרה״ר. ועוד דלא גרע מרה״ר מקורה ע״י הסכך. אלא כרמלית הוי דאסור לטלטל מדרבנן ובסוכות שרינן ע״י מיגו ומה שיש לדקדק בזה מסוגיא דעירובין גבי הזורק לבין הפסין ישבתי בעזה״י לנכון ואין כאן מקומו להאריך כיון דבלא״ה נראה ברור דגרסינן רבה והכי קי״ל להלכה דלחי משום מחיצה דקי״ל כאביי בלחי העומד מאליו ביע״ל קג״ם והוצרכתי לפרש כן משום דנ״ל דוחק גדול לומר דשרינן איסורי דאורייתא דשבת וסוכה משום מיגו דמאי חזית למימר לקולא נימא לחומרא איפכא כמו שהקשה הר״ן ז״ל ומה שתירץ בזה דכיון שאמרה תורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אין לנו לומר שיהא אסור לטלטל בה בשבת דאם כן אינה ראויה לשבעה כו׳ ע״ש נ״ל דוחק גדול דאטו סתם מצות סוכה שציותה התורה היינו שיעשנה ברשות הרבים ממש דהא לרבי אליעזר פסולה ואפילו לחכמים דמכשרי מ״מ לאו אורחא דמלתא לעשותה ברה״ר גמורה אלא בחצר או במבוי דהוי כרמלית וכ״ש למאי דפרישית בסמוך דלקושטא דמלתא בשתים כהלכתן נמי לא הוי רה״ר גמור אלא כרמלית וכ״ש למאי דקי״ל לחי משום מחיצה ורבה גופא ס״ל הכי וכמ״ש הר״ן ז״ל בעצמו דנראה דגריס בשמעתין רבה ע״ש ונהי שהר״ן ז״ל נדחק לפרש מימרא דרבה בשמעתין בפרוץ מרובה דבשבת דעלמא לא מהני לחי ואפ״ה על ידי מיגו שרינן לה בשבת דסוכה דמלבד שהוא דוחק אכתי לא מתרצה קושייתו דהיא גופא תיקשי מנ״ל דסוכה דקרא איירי בכה״ג עד שנקל בזה לומר דע״כ התירה התורה איסור שבת שהוא בסקילה לפי פירושו ע״י מיגו. ובר מן דין נראה לפענ״ד אפילו בפרוץ מרובה על העומד דלא מהני לחי לעניין שבת מ״מ לאו ר״ה גמורה היא דמה״ת הא לא דמי לדגלי מדבר ועוד דלא גרע מפסי ביראות ואין להאריך בזה כאן דלענ״ד דבר ברור הוא בכל הסוגיא דעירובין והא דאמרינן התם כי אגמריה רחמנא למשה לא תיפרוץ רובא היינו לענין דלהוי רה״י גמור לחייב הזורק לתוכו או דעיקר הלכתא דפרוץ מרובה מדאורייתא היינו לענין כלאים כדמשמע שם בסוגיא. אח״ז ראיתי בחדושי הריטב״א לעירובין שהקשה כן בשם התוספות רוצין לדקדק דפרוץ מרובה בשבת אסור מדאורייתא והקשו דאטו מי גרע מפסי ביראות ותירץ שם מ״מ לענ״ד אין זה מוכרח דאיכא למימר כדפרישית וסברא דהכא מסייע לי ועדיין צ״ע:
ועוד דבלא״ה מקשה אביי שפיר מפרוץ מרובה על העומד שאינו ברה״ר אלא בחצר שבמבוי דמסתמא בהכי איירי כדאיתא בפ״ק דעירובין דף י׳ הואיל דפרוץ מרובה אוסר החצר. ובכך אני מפרש בפשיטות הא דאיתיביה אביי מפרוץ מרובה על העומד דנימא מיגו לענין שבת והיינו נמי כדפרישית כיון דבלא״ה בשבתות דעלמא לא הוי אלא איסורא דרבנן בכרמלית הוה ואתי לאחלופי לטלטל בר״ה וכיון דשרינן ליה לענין סוכה תו לא אתי לאחלופי ברה״ר כל זה נ״ל ברור בעזה״י אף דמפירושי הקדמונים אינו מבואר וראיתי להר״ן ז״ל שכתב שהאריך בחדושיו דא״א לומר דלא שרינן בשמעתין מטעם מיגו אלא איסורא דרבנן ואנו לא זכינו לביאוריו בחידושי גמרא דסוכה אלא דנראה לי דקשיא ליה קושית התוספות בסמוך בענין מיגו דטפח שוחק ובסמוך אבאר בעזה״י לנכון כפי שהורני מן השמים או משום דפשיטא ליה דפרוץ מרובה על העומד אסור בשבת מדאורייתא כמ״ש להדיא ולענ״ד יראה דליתא כדפרישית ודו״ק היטב:
א שנינו בתוספתא כי אם היו דפנות הסוכה שתים כהלכתן והשלישית אפילו טפח — הרי זו סוכה כשרה. אמר רבא: וכן לענין שבת החלה בתוך חג הסוכות, שאם עשה סוכה מעין זו ברשות הרבים סמוך לפתח ביתו, הריהי נחשבת בשבת זו אף כרשות היחיד לענין היתר הטלטול ממנה לביתו ולהיפך, אף שבכל שבת אחרת, אין בכך כדי להחשיב את המקום כרשות היחיד. וטעמו: מגו דהויא [מתוך שהיא נחשבת] כדופן לענין סוכההויא [הרי היא נחשבת] כדופן גם לענין שבת.
§ It is taught in the Tosefta that if the sukka has two walls in the standard sense and a third wall that measures one handbreadth, it is fit. Rava said: And likewise with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot, since it is considered a wall with regard to the halakhot of sukka it is considered a partition with regard to the halakhot of Shabbat. Were one to construct a sukka in that manner in a public domain adjacent to the entrance to his house, its legal status would be that of a private domain and one would be permitted to move objects from it to his house and vice versa on Shabbat that occurs during the Festival. However, that structure is not considered a private domain on any other Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםהמאורותהמכתםר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי וּמִי אָמְרִינַן מִגּוֹ וְהָתַנְיָא דּוֹפֶן סוּכָּה כְּדוֹפֶן שַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

Abaye raised an objection to Rava’s opinion from a baraita: And do we say that this principle: Since it is considered, etc., applies in this area of halakha? But isn’t it taught in a baraita: The specifications of the wall of a sukka are like those of a partition with regard to the halakhot of Shabbat. Just as with regard to the halakhot of Shabbat, one forms a partition by establishing adjacent reeds, so too, one forms the wall of a sukka in the same manner, provided that the gap from one reed to another will not be as much as three handbreadths. If the gap is three handbreadths or greater, the legal status of the reeds is that they are not considered joined.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דופן סוכה כדופן שבת – כל צידי דפנות שהתירו חכמים לשבת כגון מחיצה של שתי בלא ערב כדאמר בעירובין (דף טז:) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים ואע״פ שרחב קנה אינו אלא מלא אצבע ויש בין קנה לקנה שלשה טפחים חסר משהו ואיכא פרוץ מרובה על העומד שפיר דמי דאמרינן לבוד והוה ליה כולו עומד או של ערב בלא שתי כדתנן התם (שם) מקיפין שלשה חבלים הוי היקף נמי לדופן סוכה ובלבד שיהא זהיר שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים כשהוא מקיף כי היכי דאמר לענין שבת דאם כן נפיק ליה מתורת לבוד ודווקא במקומות הרבה דהוי ליה פרוץ מרובה על העומד אבל מקום אחד או שני מקומות הוו להו כפתחים.
שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים – אין זה כר׳ יאשיה דבסמוך דבעי מחיצות כסכך צלתו מרובה מחמתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה אביי ומי אמרינן מגו והתנן דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לקנה שלשה טפחים – דתו לא הוי כלבוד אבל פחות משלשה חשוב לבוד וכאלו הכל סתום לגמרי.
הלשון הראשון הוא שאמרו ואינה ניתרת אלא בצורת פתח לדעת זה אין קפידא בטפח אם ישנו שם או אינו אלא עיקר הכשרה בצורת פתח בצד שלישי והוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ופירשו בעירובין שקנה העליון אין צריך ליגע על אותם שבצדדים אלא אפילו רחוקים כמה מהם ובלבד שיהיו מצומצמים כנגדם ושיהיו קנים שבצדדים גבוהים עשרה אומרין בהם גוד אסיק והלשון השני וניתרת נמי בצורת פתח וללשון זה דיו ברוח שלישי או בטפח שוחק או בצורת פתח והלשון השלישי וצריכה נמי צורת פתח כלומר ואינה ניתרת אלא בשניהם וגדולי הפוסקים פסקו כלשון אחרון להצריך את שניהם ממה שהוזכר בגמ׳ ברב כהנא שהזקיק את עצמו לשניהם ולי נראה ברור לפסוק כלשון אמצעי דניתרת נמי בצורת פתח וצורת פתח זה יעשהו או בדופן שלישי או בדופן רביעי ויש אומרים דוקא באותו שהטפח בו ומ״מ כל שעשה את הדופן השלישי במשך שבעה אם לגמרי אם על ידי לבוד אין צריכה כלום ואפילו הדפנות האחרות משוכות כמה ולמדת שלא נאמרו לשונות אלו בסוכה העשויה כמבוי כלל שהרי פס ארבעה עם הלבוד עושהו דופן שלם הא לא הוצרכנו לצורת פתח אלא כשהוכשרה השלישית בטפח וזו חולקים לומר כן אף בפס ארבעה וקצת ראיה לדבריהם שלא נאמרו לשונות אלו בגמ׳ אלא אחר שתיהן ואף גדולי המחברים כתבוה כן אלא שאין הדברים נראין ולדברי הכל כל שיש לה שלש דפנות שלמות אין צורך לצורת פתח אפילו נסתמה מארבע רוחות ואי אפשר ליכנס לה אלא דרך ארובה כשרה:
ולענין ביאור הסוגיא י״מ בלשונות אלו שאין בהם אלא שתי מחלוקות ששני לשונות האחרונים הם פירוש לראשון כלומר זה שאמר אינה נתרת אלא בצורת פתח אי אפשר לפרשו כמשמעו שאם כן טפח למה הוזכר ואי אפשר לומר שרבא חולק בכך שהרי טפח זה בברייתא הוזכר אלא כך פירושו או שנתרת אף בצורת פתח או שצריכה גם כן צורת פתח וי״מ בלשון ראשון אין קפידא בטפח על הדרך שהוזכר ר״ל בטפח שוחק לעשות רוב דופן ע״י לבוד אלא דיו בטפח מצומצם סמוך לכותל לגמרי וצורת פתח עמו ואין נראה כן וגדולי הרבנים פירשו בו שיהא חולק את הטפח שוחק חציו מכאן וחציו מכאן וקנה על גביהן ואינו נראה שהרי צורת פתח דיו בקנה מכאן וקנה מכאן ועוד שהרי הגמרא הזכירה בו בפירוש שכונת הענין הוא להיות בו רוב דופן:
אע״פ שלענין שבת נאסר לטלטל מדרבנן בשלש מחיצות עד שיהיה שם לחי מצד רביעי כמו שביארנו בעירובין בשבת שבתוך החג מיהא אם עשה סוכה ברשות הרבים אע״פ שהסוכה אין לה אלא שלש דפנות או שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וצורת פתח עמה על הדרך שביארנו מותר לטלטל בה וכן אם עשאה לפני פתחו מותר להוציא מביתו לסוכה שמתוך שהוא דופן לסוכה נעשה דופן לשבת שבה וגדולי הפוסקים לא הביאו שמועה זו ואף גדולי הדורות פירשו ששמועה זו לא נאמרה כראוי שאם הוא אומר שהוא דופן לענין שבת מן התורה ולפטור המטלטל בה בדיעבד אף בשאר שבתות כן שכל שלש מחיצות מדאורייתא מותר לטלטל וצורת פתח כדופן הוא מ״מ ואם להתיר אף מדרבנן ולמה שהרי אף כשתחשוב את הטפח ובצורת פתח כדופן גמור אין כאן אלא שלש מחיצות והם סוברים שעיקר מה שהשמיענו בזו הוא לדון טפח זה וצורת פתח שעמו כדופן גמור ואף כשראינו כן אין כאן אלא שלש מחיצות עד שפירשוה בטפח לבד בלא צורת פתח וללמדנו היתרה מן התורה לבד ולפטור את המטלטל בדיעבד שהרי הצורת פתח אינו אלא מדברי סופרים אבל מן התורה דיה בשלישית בטפח ואמר שאף לשבת שבתוך החג אם טלטל בזו בלא צורת פתח פטור וכן י״מ אותה אף מדרבנן וכשהצורת פתח ברוח אחת והטפח ברוח אחרת ועיקר הדברים כמו שכתבנו תחילה להתיר אף בדרבנן ובטפח וצורת פתח מצד אחד שמאחר ששלש דפנות הוכשרו לסוכה הוכשרו לשבת שבתוכה ואע״פ שלשון דופן נאמר בה פירושו הואיל ודופן זה דופן המכשיר לענין סוכה כך מכשיר לשבת שבה:
דופן סוכה כדופן שבת להתיר בה מחיצת שתי בלא ערב כהקפת קנים האמורה בראשון של עירובין שהוכשרה למחיצה אע״פ שאין עומד מרובה על הפרוץ או שאף הפרוץ מרובה ובלבד שלא יהא בין קנה לקנה שלשה טפחים שהרי נעשה הכל עומד מתורת לבוד ויש חומר בדופן שבת דעלמא מדופן סוכה שדופן שבת כל שיצא הפרוץ מתורת לבוד אין מתירין אלא בעומד כפרוץ שכך הכלל לענין שבת פרוץ מרובה אסור ופרוץ כעומד מותר בפרצת עשר או ביתר מעשר אם יש לפרצה צורת פתח אבל פרוץ מרובה אסור על כל פנים ובסוכה היו שם שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ויש צורות פתחים בשתי הדפנות אע״פ שפרוץ מרובה כשר ובלבד בעשר אבל ביתר מעשר אע״פ שיש לו צורת פתח צריך לפרוץ כעומד וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שבשם תלמוד המערב שמעתי שאף ביתר מעשר מותר בסוכה וכן הדין הואיל והתרת בו פרוץ מרובה אף ביתר מעשר כן וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו ויש אומרים דוקא בשיש בקרנות משך שבעה לכל אחת מהקרנות הדבקות:
כבר ידעת שהמבוי הסתום שיש לו לחי מצד הרביעי אותו לחי נידון כמחיצה ומותר בו אף מדברי סופרים סיכך על גבי מבוי בצד ראשו שהלחי לשם והסכך רחוק מן הדופן האמצעי של מבוי שנמצאת עכשיו סוכה זו שתי דפנות זו כנגד זו ומן הדין היתה צריכה לפס ארבעה ומשהו על הדרך שכתבנו כשרה בלא פס ארבעה לאותו שבת שבתוך החג אבל לא לחול שמאחר שלחי זה נידון כמחיצה לענין שבת למחיצה רביעית כך נחשב דופן לענין סוכה למחיצה שלישית וגדולי הרבנים פירשוה במבוי מפולש וחוץ מכבודם אין הדברים כלום שהלחי למפולש אינו מחיצה להכשיר ואם מפני שהם עושים אותה מחיצה לחומרא לחייב את הזורק כל שאינה מחיצה להיתר טלטול אינו מחיצה לענין סוכה ומ״מ בזו דוקא במבוי שיש לו לחי אבל במבוי שאין לו לחי ויש לו קורה לא לא אמרו בלחי אלא מפני שהוא משום מחיצה אבל קורה שאינו אלא משום היכר לא:
ובלבד שלא יהא – כלומר כי היכי דאמרינן בשבת אמרינן בסוכה שלשה טפחים דנפק מתורת לבוד, ומיירי במקומות הרבה שהפרוץ מרובה על העומד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] אביי: ומי אמרינן מגו [והאם אומרים אנו ״מתוך״] בהלכות אלה, לומר שאם לענין תחום אחד נחשב דבר כדופן, יחשב כן אף לענין תחומים אחרים? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: דיניה והגדרותיה של דופן לענין סוכה הריהם כדופן לענין שבת, שכשם שלענין שבת אפשר ליצור מחיצה על ידי העמדת קנים סמוכים זה לזה — כן גם לענין סוכה. ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו מרחק שלשה טפחים, שביותר משלושה טפחים שוב אינם נחשבים כצמודים זה לזה.
Abaye raised an objection to Rava’s opinion from a baraita: And do we say that this principle: Since it is considered, etc., applies in this area of halakha? But isn’t it taught in a baraita: The specifications of the wall of a sukka are like those of a partition with regard to the halakhot of Shabbat. Just as with regard to the halakhot of Shabbat, one forms a partition by establishing adjacent reeds, so too, one forms the wall of a sukka in the same manner, provided that the gap from one reed to another will not be as much as three handbreadths. If the gap is three handbreadths or greater, the legal status of the reeds is that they are not considered joined.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וִיתֵירָה שַׁבָּת עַל סוּכָּה שֶׁהַשַּׁבָּת אֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּעוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ המַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסוּכָּה.

But the stringency of the halakha with regard to Shabbat goes beyond the stringency of the halakha with regard to sukka, in terms of the criteria for effective partitions, as with regard to Shabbat, carrying is permitted only in a case where the total of the standing segments of the partition, the actual wall, is greater than the total of the breached segments of the partition, the gaps that are less than three handbreadths. That is not so with regard to the sukka, where, even if the breached segments total more than the standing segments, e.g., a sukka consisting of two walls in which there are gaps and a third wall measuring only a single handbreadth, it is still fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יתירה שבת על הסוכה. שחשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפריץ כדגרסינן בעירובין באחרית פרק ראשון כל שהוא ארבעה ומארבעה (ועד ד׳ אמות) ועד עשר אמות צריך שלא יהא פרצה בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר. כנגד פרוץ אסור. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי מותר. מה שאין כן בסוכה שטפח בדופן סוכה או פס [ד׳] מתיר כמו הפרוץ מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהשבת אינה נתרת – אם יש בה פתחים הרבה שאין בהם צורת הפתח ורבים על העומד ומבטלי ליה לעומד.
מה שאין כן בסוכה – דסגי ליה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו היו לה פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים דכי מצטרפת להו בהדי שתים הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה שריא.
שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ – משמע הא כפרוץ אסור והוי מצי לאקשויי מהכא לרב פפא דאמר פ״ק דעירובין (דף טו:) פרוץ כעומד מותר ובלאו הכי איתותב התם אף על גב דהלכתא כוותיה כדאמרינן התם משום דדייקינן מתניתין כוותיה כדאמר התם ואי גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה נתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ – פירוש: דג׳ מחיצות שלימות בעינן ולאפוקי דלא סגיא לן בטפח מה שאין כן בסוכה דהא שריא שלישית אפילו טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מה שאין כן בסוכה דסגי לה בשתים כהלכתן כו׳ ואפילו יש לה שתי פתחים כו׳ עכ״ל. ולכאורה לשון מיותר הוא דבפשיטות הו״מ לפרש דפרוץ מרובה לעולם כשר בסוכה. ונלע״ד בזה דרש״י סובר דהא דפשיטא לן דפרוץ מרובה דכשר בסוכה לאו משום דהכי גמירי הלכתא אלא מסברא פשיטא לן הכי כיון דאכשר רחמנא שתים כהלכתן ושלישית טפח ומסתמא היינו אפילו אם יש פתחים באותן השתים דהכי אורחא דמלתא אפ״ה כשר אלמא דפרוץ מרובה כשר לעולם כנ״ל. ובהכי א״ש הא דמקשינן בסמוך דליתני נמי סיכך על גבי לחי במבוי מפולש כשר לפי פירש״י דמאי קושיא דלמא אתי ברייתא כר״ש דבעי ג׳ דפנות כהלכתן וא״כ לא שייך למיתני הכי דהא כולה סוגיא דלעיל בשמעתין הוי אליבא דרבנן דוקא ולפי מה שכתבתי א״ש דע״כ ברייתא לא מתוקמי כר״ש דלדידיה פרוץ מרובה נמי פסול מדמצריך שלשה דפנות כנ״ל נכון:
ונ״ל, דכשיש צורך בשיעור מסוים אינו מועיל רוב גרידא כי בכהת״כ אין רוב מועיל למלא מקום השיעור המלא המעכב. הואיל ובשתי הרוחות הראשונות יש שיעור המעכב בהכשרן - היינו ז׳ טפחים - אין רוב השיעור ככל השיעור, ואין עומד מרובה ודין רוב חלים להכשירן. כן הוא בכל חלות שעורים בכל מקום ובכהת״כ. לדוגמא: בלולב הזקוק לשיעור אורך של ארבעה טפחים, רובו של שיעור ארבעה פסול, כי הרוב אינו ממלא מקום השעורין בכהת״כ.
הכשר הרוב נמצא לגבי חלות שם חפצא כשאין דין שעורים. למשל כשרוב הצבור טמא בא הפסח בטומאה. אין כאן איזה שהוא דין שיעור מספר של טמאים, יש רק חלות שם חפצא של צבור טמא, ורוב צבור קובע את החפצא של צבור טמא משום שרובו ככולו. והוא הדין בשבירת כלי חרס לטהרו: יש דין של שבירת החפצא של הכלי לטהרו וכשרובו נשבר נחשב החפצא של הכלי לשבור. וכן בשתיית רוב כוס בדין ארבע כוסות בליל הסדר אין שיעור בכמות אלא ההלכה היא שישתה החפצא של הכוס של ברכה, וכששותה את רוב הכוס נחשבת שתייתו לשתיית כל הכוס.
והנה במחיצות בכהת״כ אין שיעור מסוים לארכן. כתוצאה מכך עומד מרובה על הפרוץ כשר מפני שעל ידי הרוב העומד יש חלות דין של מחיצה הנחשבת ככולה סתומה. לעומת זאת בשתי הדפנות הראשונות של הסוכה הואיל ויש בהן דין שיעור של שבעה טפחים בעצם מידתן, לכן רובו ככולו - עומד מרובה על הפרוץ - פסול.
וע״פ יסוד הנ״ל ניתן ליישב קושי׳ אחרת. בנוגע למחיצות רה״י בשבת איתא במס׳ ערובין (טז:) שעומד מרובה על הפורץ בשתי - בהיקף המקום - כשר, ואילו עומד מרובה על הפרוץ בערב - בגובה המחיצה - פסול. ועלינו להתבונן בהבדל בין דין המחיצה לגבי היקף לדינה לענין גובה. בהתאם להאמור למעלה החלוק מבואר. בהיקף המחיצה מסביב למקום בשבת ליכא שיעור מסוים. יש רק דין של מחיצה המקיפה את המקום דרה״י מבפנים, ולשם כך כשר רוב מחיצה בעומד מרובה על הפרוץ שהרי מתקיים על ידה דין היקף מחיצה. ברם בגובה המחיצה בשבת יש דין שיעור מסוים, רק מקום המוקף בשיעור גובה של עשרה טפחים נחשב רה״י, ורובו ככולו פסול, כי ברוב ליכא חלות השיעור של היקף מקום בגובה עשרה המעכב בדין רה״י בשבת. והבן זה היטב כי יסוד כביר הוא בדיני רוב ושעורין בכהת״כ.
שם. גמרא: סוכה העשויה כמבוי כו׳ עושה לו פס ארבעה ומשהו כו׳ הכא דליכא שתי דפנות אי איכא פס ארבעה אין אי לא לא, עכ״ל. התוס׳ (טז:) ד״ה בפחות, דנים בצורך בפס ד׳, הלא אפשר בפסים קטנים במרחק פחות מג׳ טפחים אחד מהשני ואז לכאורה תהיה הדופן כשרה. וז״ל דאפילו עשה כל דפנות הסוכה קנה קנה בפחות מג׳ כשרה, וי״ל משום דאמרינן בסוף פ״ק דערובין (טז:) דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ואם היו שני פסין שאין בכל אחד ארבעה הויא לה כמחיצה של שתי, עכ״ל.
והקשו האחרוניםא על תירוצם - הא ניחא לר׳ יוסי בר׳ יהודה הסובר שכל מחיצה שאיננה של שתי ושל ערב אינה כשרה, אולם לחכמים הסוברים שגם מחיצה של שתי בלי ערב כשרה ברה״י בשבת למה לנו פס ד׳ בסוכה - תוכשר בקנה קנה פחות מג׳. ונראה, שהתוס׳ ס״ל שרק בשבת חולקים החכמים על רבי יוסי בר׳ יהודה, אבל בסוכה מודים הם שמחיצה של שתי בלי ערב פסולה. בסוכה יש הלכה מיוחדת של צורת מחיצה וחפצא של מחיצה שאיננה נוהגת בשבת (עיין בשעורים לעיל ב׳), ובמחיצה של שתי בלי ערב חסרה צורת המחיצה המעכבת בסוכה.
המגן אברהם (ריש סי׳ תר״ל באו״ח) פירש תירוצם של התוס׳ אחרת. לדעתו קיימת נפקא מינה בין סוכה בת שלש מחיצות לסוכה בת ארבע מחיצות. בסוכה בת ארבע מחיצות כשרה מחיצת שתי בלי ערב, ואילו בסוכה בת שלש מחיצות מחיצה של שתי בלי ערב פסולה.
יוצא אליבא דמ״א שבהכשרן של מחיצות הסוכה יש שתי הלכות:
א) הלכה של הכשר מחיצות כמו בכל התורה כולה: היינו בארבע מחיצות.
ב) הלכה של הכשר מחיצות המיוחדת לסוכה: היינו כשיש שלש מחיצות.
מחיצות שתי בלי ערב כשרות רק בסוכה בת ארבע מחיצות שהוכשרה בהכשר מחיצות של כהת״כ ולא בסוכה בת שלש מחיצות שאין בה ההכשר של כהת״כ.⁠ב
שם. גמרא: ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח. עיין בשעורים (ב׳).
שם. גמרא: וצריכה נמי צורת הפתח. כדי לבאר את המחלוקת בסוגיא עלינו להבין שבטפח שוחק עומד מרובה על הפרוץ ורוב מחיצה אבל חסרים השעורים של שבעה טפחים, כנ״ל.
שיטות אלה הסוברות שטפח שוחק מספיק לבדו ברוח השלישית ס״ל שאין הרוח השלישית טעונה שיעור בעצם המחיצה. לדעתן רובו ככולו כשר בסתימת החפצא של המחיצה. לרב כהנא מחיצת הרוח השלישית צריכה שיעור שבעה. טפח שוחק בעצמו אינו מספיק. הוא מחייב הקמת צוה״פ בהמשך הרוח להשלים השיעור של שבעה במחיצה.
משמעות הסוגיא שבשתי הרוחות הראשונות של הסוכה טפח שוחק עם צוה״פ פסולים למחיצה, ורק ברוח שלישית כשרים. והשאלה עולה מהו החסרון והפסול במחיצה של טפח שוחק עם צוה״פ בשתי הרוחות הראשונות. גם יש לברר מהי המעלה של הטפח עצמו הנלמד והנזכר בהלכה למשה מסיני ברוח השלישית. והנה בתוס׳ (ז:) ד״ה סיכך איתא דמדאורייתא כשרה ברוח זו בטפח כנגד היוצא בלבד ואילו דין טפח שוחק עם צוה״פ הוא מדרבנן. אולם אין דברי רש״י וראשונים אחרים מורים כן, אלא הוא הדין דטפח שוחק עם צוה״פ הוי מן התורה. וחזרה השאלה איזו הלכה מיוחדת נאמרה ברוח השלישית בטפח עצמו שלא כשאר המחיצה.
וצ״ל, שבשתי המחיצות הראשונות טפח שוחק עם צוה״פ פסולים מפני שחסרה חפצא של מחיצה המעכבת בסוכה ברוחות אלו. ואע״פ שיש כאן שיעור ז׳ טפחים אין כאן חפצא של מחיצה ממש הכשרה לסוכה. זה נלמד מההלכה למשה מסיני. ועכ״ז ברוח השלישית מחיצת טפח שוחק עם צוה״פ כשרה.
ונראה, שלטפח עצמו ברוח השלישית קובעת ההלל״מ שדוקא כשהוא עומד ממש כשר. ברם למלא יתר השיעור של שבעה טפחים ברוח השלישית מועילים לבוד וצוה״פ. יסוד הדבר הוא שעצם הדופן של הסוכה ברוח השלישית הוא הטפח לבדו. יתר המחיצה - החלק של לבוד והחלק של צוה״פ - חלים מדין מחיצה של כהת״כ, ולא בתורת דופן סוכה. רק בטפח עצמו יש חלות השם חפצא של דופן הסוכה.
ונ״מ לשני ענינים:
א) הגר״ח זצ״ל הבחין בין השיעורים של המחיצות בסוכה לשיעורי המחיצות בשבת. (עיין בשעורים (ב.). שיעורי המחיצות בסוכה חלים בגוף המחיצה עצמה. בשבת השיעורים שייכים למקום המוקף בפנים המחיצות ולא חלים למחיצות עצמן. ולכן אמר שמחיצה של עצי אשרה פסולה בסוכה - שהרי כתותי מכתת שעורי המחיצה. לעומת זאת בשבת, מחיצה של עצי אשרה כשרה - שהרי סוף כל סוף אין השיעורים במחיצה עצמה, אלא במקום המוקף בפנים.
לפי״ז, יש נ״מ ברוח השלישית בנוגע לעצי אשרה בין הטפח הנלמד מההלכה למשה מסיני ליתר המחיצה. שיעור הטפח שהוא עיקר מחיצת הסוכה ברוח השלישית מהווה שיעור בעצם המחיצה ברוח זו ולכן אם הוא עשוי מעצי אשרה פסול דכתותי מכתת שעוריה. אבל ליתר המחיצה עד ז׳ טפחים עצי אשרה כשרים - שיתר המחיצה חלה בתורת מחיצה של כהת״כ כבשבת ובמחיצה בכהת״כ ליכא דין כתותי מכתת שיעורה.
ב) עוד נ״מ בנוגע לחלות שם שמים על הסוכה. כבר בארנו לעיל (בשעורים ב׳) שלפי הרמב״ם חל שם שמים גם על דפנות הסוכה (בנגוד לשיטת הרא״ש) מפני שלדעתו הדפנות הן חלק מעצם החפצא של מצוה. לפי המבואר יחול שם שמים לרמב״ם ברוח השלישית רק על הטפח העומד הנלמד הלל״מ. ליתר המחיצה אין חלות של שם שמים שהרי אינה חלק מעצם החפצא של המצוה אלא היא חלה כמכשיר ומדין מחיצות של כהת״כ.
כל זה ע״פ הפירוש שלנו לעיל (בשעור הראשון למס׳) ברמב״ם בדין חלות שם שמים על הדפנות. אך הגר״ח ז״ל באר שגם לפי הרמב״ם עצם החפצא של מצוה בסוכה הוא הסכך בלבד, אלא שסובר, ששם שמים חל על כל מה שמכשיר את הסכך למצוה. לדעתו, אין לחלק בין הטפח ליתר המחיצה ברוח השלישית, ושם שמים חל על כל המחיצה מפני שעל ידה מתכשר הסכך. (ועיין בספרו הל׳ סוכה).
שם. הגהת הגר״א (אות א׳). ז״ל: ל״ג שוחק, עכ״ל. לשיטת הגר״א הסוכה כשרה בטפח כנגד היוצא עם צוה״פ ליתר ששת הטפחים. אין צורך בטפח שוחק.
מאידך רש״י והרמב״ם אכן דרשו טפח שוחק עם צוה״פ. וצ״ע לדעתם למה אינם מכשירים טפח כנגד היוצא עם צוה״פ בלי טפח שוחק כשיטת הגר״א.
ונראה שסוברים שברוח השלישית רק מחיצה הסותמת כשרה, וצוה״פ עם טפח כנגד היוצא אינה סותמת. היסוד לכך הוא שבצורת הפתח יש שני דינים:
א) בצוה״פ על רוב הרוח ליכא חלות מחיצה סותמת, צוה״פ כזו כשרה בכהת״כ בתורת חלות שם פתח ולא כמחיצה סתומה, משום כך פסולה היא בסוכה, דסוכה זקוקה למחיצה סותמת ולא לפתח כדי לאכשורי כל דפנותיה, אפי׳ השלישית.
ב) צוה״פ על מעוט הרוח נחשבת כחלק של מחיצה סותמת. בעומד מרובה על הפרוץ - בטפח שוחק - חלה צוה״פ על מעוט הרוח לסותמה. לפיכך, בטפח שוחק עם צוה״פ, המחיצה ברוח השלישית כשרה דסוכה זקוקה למחיצה סתומה גם ברוח השלישית.
שם. הרמב״ם (פ״ד מסוכה הל״ב - ג׳) כתב וז״ל: היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין ג״ם עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו, וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות כו׳ היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה, וצריך לעשות לה צורת פתח, עכ״ל.
הרמב״ם פוסק שגם בסוכה העשויה כמבוי מפולש צריך לעשות צוה״פ נוסף על הפס של ארבעה טפחים. ונחלקו אחרוני המפרשים והפוסקיםג אם מדובר בסוכה גדולה מפולשת שיש בין הדפנות יותר משבעה טפחים, או בסוכה קטנה שבין שתי הדפנות שבעה טפחים בלבד.
והנה, אם ננקוט שהרמב״ם מדבר בסוכה גדולה מבואר לנו דינו יותר. הואיל והמרחק בין הדפנות עולה על שבעה טפחים, מתחבר הפס על ידי עמידתו סמוך לדופן אחת של המבוי רק לאותה הדופן אך אינו מצטרף או מתחבר לדופן האחרת שכנגד בצד השני של המבוי. הסוכה עדיין חסרה חבור של שלש מחיצותיה, וכדי לחבר את כל המחיצות משלש הרוחות מחייב הרמב״ם העמדת צוה״פ מצד השני של הפס עד לדופן הרחוקה.
לעומת זאת אם נתפוס שהרמב״ם עוסק בסוכה קטנה דינו מעורר תמיהה שהרי בלי צוה״פ מתחברות כל המחיצות לכאורה ע״י לבוד לבדו ותוכשר הסוכה גם בלי צוה״פ.
וליישב תמיהה זו נראה להקדים שלרמב״ם שונה הדין של לבוד ברוחב מלבוד בגובה. לבוד ברוחב סותם ומחבר מחיצות ביחד אבל אינו עולה לשעורי מחיצות ואינו מועיל להשלמת שיעורים, ואילו לבוד בגובה גם משלים שעורי מחיצה. וז״ל הרמב״ם (שם, הל״ד): תלה מחיצה שגבוהה ארבעה ומשהו באמצע בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג הרי זו כשרה, עכ״ל. אליבא דהרמב״ם לבוד משלים את שיעור העשרה בגובה מחיצות הסוכה. אולם ברוחב אין לבוד משלים את השעור של שבעה. בהתאם לכך מצריך הקמת צוה״פ סמוך לפס ד׳ עד לדופן כדי להשלים שעור ז׳ המחיצה, כי הלבוד ברוחב מחבר הפס למחיצה אבל אינו עולה לשעור ז׳ ברוחב הדופן. ואילו צוה״פ עולה שפיר לשעורי מחיצות ומשלימה את השעור של ז׳ בדופן של הרוח השלישית.
ויש להתבונן, מה נ״מ בין לבוד בגובה המועיל לשעורי מחיצה ללבוד ברוחב הפסול לשעורי מחיצה. ונ״ל, שההלכה של לבוד ברוחב מסויימת ומוגבלת רק לסתימת פרצות. אין לבוד ברוחב מועיל לדינים אחרים שבתורה. מאידך ההלכה של לבוד בגובה מצויה גם בשאר דיני התורה ואינה מיוחדת לסתימה. לדוגמא: בקנין הגבהה שיטת הרבה ראשונים היא שהגבהה צריכה להיות למעלה משלשה טפחים מהקרקע כדי להפקיעו מלבוד לקרקע עולם הפוסל את הקנין. וכ״כ רש״י בקידושין (כו.) בד״ה בחבילי זמורות, וז״ל: דהגבהה שלשה טפחים הגבהה היא דנפקא ליה מתורת לבוד, עכ״ל.⁠ד הרי לבוד בגובה נוגע לכל התורה כולה. בהתאם לכך מועיל לבוד בגובה גם לעצם שעורי מחיצה. אולם לבוד ברוחב חל רק להכשר פרצות מחיצות ולסתימתן ולא בכהת״כ ועל כן כדי להשלים את השיעור של ז׳ ברוחב לבוד אינו מועיל ומחייב הרמב״ם צוה״פ מעל הלבוד. הלבוד מהפס ד׳ מחבר את המחיצות ושיעור השבעה נשלם ע״י צוה״פ.⁠ה
ויוצא מכך לפי הרמב״ם שבסוכה העשויה כמין ג״ם, כשמעמיד את הטפח השוחק חייב נמי להעמיד צוה״פ משני צדדי הטפח - גם מעל צד הטפח המחובר בלבוד לדופן של הסוכה שהרי לשעורים לבוד ברוחב פסול, ורק בצוה״פ יש השלמת שעורי הסוכה. עיין ברמב״ם שם (הל״ב), וצ״ע בזה.
שם. גמרא: שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפורץ מה שאין כן בסוכה. וכתב רש״י, וז״ל: דסגי ליה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו היו לה פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים דכי מצטרפת להו בהדי שתים הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה שריא, עכ״ל. רש״י מפרש שאפילו אם הפרוץ מרובה בהיקפה של הסוכה מד׳ רוחותיה הסוכה כשרה. והיסוד לכך הוא ההלכה למשה מסיני של שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. מפירושו משמע שדין המחיצות חל על ארבע רוחות הסוכה ולא רק על שלש רוחות.
אולם נראה שהרמב״ם מפרש את הגמרא באופן אחר. וז״ל (פ״ד מסוכה הלי״ב): סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה הרי זו כשרה, ואע״פ שפרוץ מרובה על העומד, עכ״ל. הרמב״ם סובר שגם בעצם המחיצות עצמן פרוץ מרובה מן העומד כשר. אך דין זה דורש עיון - הרי הסוכה צריכה מחיצה בשעור של שבעה טפחים כהלכתה וליכא. ומסתבר שלרמב״ם הסוכה כשרה רק כשיש עומד כשעור של שבעה טפחים בחלקים העומדים. החלקים העומדים מתחברים לשעור ז׳ ביחד ליצור חלות דין מחיצת סוכה כשרה, הגם שאם הפרצות יתחברו ביחד פרוץ מרובה מן העומד.
ונראה לומר בביאור שיטת הרמב״ם שפרוץ מרובה מן העומד מבטל את היקף המקום בתוך המחיצה והמקום נעשה פרוץ. אבל אין הצרוף של חלקי המחיצה מופקע בכך. לפיכך, בשבת הואיל והיקף המקום של רשות היחיד בתוך המחיצות מעכב, מחיצה כזו פסולה שהרי איננה מקפת המקום שבפנים, (עיין בשעורים (ב.). לעומת זאת בסוכה המחיצות האלו כשרות הן - כיון שהחלקים מתחברים לחפצא של מחיצה עבור הסכך. הכלל, בפרוץ מרובה מן העומד יש אמנם חפצא של מחיצה לענין סכך אבל בטל היקף המקום שבפנים לענין רה״י.
עוד כתב הרמב״ם שם, וז״ל: ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר אבל אם היה שם פתח יתר על עשר אע״פ שיש לה צורת הפתח צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד, עכ״ל. לשם ביאור הדינים האלה קרוב לומר שלרמב״ם, פרוץ מרובה על העומד אינו מבטל את הצרוף של חלקי העומד לחפצא של מחיצת סוכה. ברם פרצה יתרה על עשר אמות מבטלת את צרוף החלקים, ולכך המחיצה פסולה. אמנם צוה״פ יכולה להפקיע את הפרצה היתרה מעשר ולהופכה לפתח ובאופן זה לחבר את חלקי העומד לחפצא של מחיצה אחת כשרה. אך בד״א בעומד מרובה על הפרוץ - אז מועילה צוה״פ גם בפרצה יתרה מעשר להפוך אותה לחלות שם פתח. אולם בפרוץ מרובה על העומד אין לצוה״פ חלות על פרצה היתרה מעשר (אולי משום דאין דרך לעשות צוה״פ כזו) והואיל וצוה״פ אינה חלה כלל מבטלת הפרצה היתרה מעשר את החבור של חלקי העומד והמחיצה פסולה.⁠ו
שם. הערות בסוגית מחיצות סוכה:
א) יל״ע למ״ד דבעי׳ טפח שוחק - האם מצריכים שעור טפח בגוף הדופן ובעי טפח ממש או״ד הוא רק היכי תמצי כדי שיהא רוב הדופן הג׳ סתומה, ועיין בתוס׳ (ז.) ד״ה עושה - דהעיקר הוא שיהא רוב הדופן סתומה ולזה מועילים גם קנים. ואילו הר״ן מחייב שעור טפח ממש בדופן הג׳ מדין שעורין - דדופן ג׳ צ״ל ממש טפח. עיין בשעורים לעיל.⁠ז
ב) עלינו לחקור בדין ז׳ על ז׳ טפחים דסוכה האם הוי שעור בעצם המחיצה או רק בדירה. ומסתבר כנ״ל בשעורים דדין הוא במחיצה. ונפ״מ לסוכה שהיא ארוכה י׳ טפחים ורחבה ה׳ טפחים אין מרבעים זע״ז מתוכה. בשעורי מזוזה אכן מרבעין משום דבמזוזה השעור הוא רק בדירה, אבל בסוכה השעור הוא בכל מחיצה ומחיצה בעצמה ולא בדירה בלבד ולפיכך אין מרבעין, ודו״ק.
ג) ברוחב - כנ״ל - אין לבוד משלים שעורין, ועלינו להבין מדוע כסכך מועיל לבוד להשלים. ונ״ל ששונה סכך שאין השיעור של ז׳ על ז׳ חל בגוף הסכך אלא חל כנ״ל במחיצות. דין הסכך הוא רק שיסכך מעל הקרקע שלמטה, אבל אין שיעור בסכך עצמו ולפיכך מועיל בסכך לבוד ברוחב, ודו״ק היטב.
שם. בענין מיגו דהוי דופן וכו׳.
א

מחמת
היסוד של מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה נקבעה ההלכה שסוכה שיש לה לחי או פסים כשרה למצות סוכה בשבת. המחיצות האלה פסולות לסוכה דעלמא אבל כשרות לסוכה בשבת דהואיל והמחיצות כשרות לדיני שבת מכשירות הן גם את הסוכה למצותה בשבת.
והנה עולה השאלה האם מפני כך נכשיר לסוכה בשבת כל מחיצות השבת הפסולות לסוכה דעלמא. והדבר נוגע לשלשה מיני מחיצות:
א) מחיצות של עצי אשרה, לפי הגר״ח זצ״ל פסולות לסוכה וכשרות לשבת, (עיין בשעורים ב׳).⁠ח
ב) מחיצות קטנות פחות מעשרה הרחוקות זו מזו יותר מג׳ טפחים ושביחד מצטרפות לגובה עשרה טפחים, שלתוס׳ פסולות לסוכה וכשרות לשבת. (בתוס׳ (ד:) ד״ה פחות ובשעורים (ב׳) - עיין שם).
ג) צוה״פ, שלר״ן פסולה למחיצת הסוכה וכשרה למחיצת השבת. (עיין בר״ן (ז.) ובשעורים (ב.).
נ״ל, שהכרעת הספק הזה תלויה בהבנת היסוד של מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה. ניתן לפרש יסוד זה בשני אופנים: א) הסוכה כשרה בשבת בכל המחיצות הכשרות לשבת; ב) הסוכה כשרה בשבת רק באותן מחיצות השבת הראויות לחלות השם של מחיצות סוכה.
אם נחזיק בפירוש הראשון תהיינה כשרות לסוכה כל המחיצות הכשרות בשבת כולל שלש המחיצות הנזכרות - של עצי אשרה, של צרוף מחיצות לעשרה טפחים וצוה״פ.
ברם אם נפרש כפירוש השני, יתכן לחלק בין שלש המחיצות הנ״ל לבין הלחי או הפסים שראויות הן לחלות השם של מחיצות הסוכה. כבר ביארנו (בשעורים ב.) שלמחיצות הסוכה יש שם חפצא מסוים ונוסף לכך גם שעורים בגוף המחיצה עצמה. בשבת חל על הלחי בשעור כל שהוא דין מחיצה הסותמת את כל הרוח. והנה בימי החול פסול לחי כזה בסוכה מפני שאין בה השעור של שבעה טפחים, אבל בסוכה בשבת מפני ההלכה של מיגו דהוי דופן לשבת אין השעור של שבעה טפחים מעכב. הלחי בתורת חפצא ראוי הוא להיות מחיצה בסוכה. גם הפסים הקיימים בצדדים סותמים את כל הרוחות לענין שבת. אמנם בסוכה דעלמא פסים פסולים מפני שחסר השעור של שבעה טפחים, אולם בשבת הואיל והם מחיצות הסותמות כשרים הם לסוכה וראויים הם לחלות השם חפצא של מחיצת סוכה, שהרי בשבת הרי הם מחיצות הסותמות, (עיין לעיל בשעורים).⁠ט
שונה הוא דינן של שלש המחיצות הנ״ל:
המחיצות הקטנות שהן פחות מי׳ טפחים הרחוקות זו מזו יותר מג׳ טפחים אינן ראויות כלל להוות חפצא של מחיצת סוכה. שעור עשרה טפחים בגובה המחיצה מעכב בחלות שם החפצא של מחיצת סוכה ובכן החפצא של מחיצה חסרה כאן לגמרי. אמנם יש כאן היקף מקום בפנים המספיק לשבת אולם אין זה נוגע כלל לדיני סוכה. משום כך לא שייך בנידון מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה.
בעצי אשרה - הואיל וכתותי מכתת שעורה - חסרים כליל שעורי מחיצה וליכא אפילו שעור כל שהוא.
גרועה בכך המחיצה מעצי אשרה מן הלחי; אין המחיצה ראויה לחלות השם חפצא של מחיצת סוכה בשבת.
גם צוה״פ אינה נתפסת בחלות שם החפצא של מחיצה לסוכה בשבת שהרי אפי׳ בשבת דעלמא אין צוה״פ סותמת את הרוח אלא חלה כהכשר פתח (עיין בשעורים (ב.).
ונראה להוסיף שאפילו לפי ההגדרה הראשונה מסתבר שבצוה״פ אין נוהגת ההלכה של מיגו דהוי דופן לשבת. קרוב לומר שרק במחיצות הסותמות בשבת יש הלכה של מיגו. בעצי אשרה או במחיצות קטנות רחוקות זו מזו יתר מלבוד יש סתימת המקום והקיפו משא״כ בצוה״פ. בצוה״פ ליכא סתימה ומשו״ה אין הדין של מיגו חל כלל, ועדיין צ״ע.
ב

בסוגיא
שלנו איתא שמותר לטלטל בשבת בסוכה העשויה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כי מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת.
א) גרסינן (ו:) ובשלישית אפילו טפח ואותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא. ומפרש רש״י ד״ה שתים כהלכתן, היינו כמין גא״ם. חקרנו לעיל לפי רש״י אם המובן הוא שע״פ דין רואים את הטפח כאילו הוא מאריך וסותם את כל הרוח השלישית או לא. ונ״ל, שמהדין דמיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת מוכח שיש בסוכה חלות סתימה בכל הרוח השלישית, שהרי אינו סביר שיהיה היתר ההוצאה וטלטול בשבת אא״כ נסתמו שלש הרוחות לגמרי.⁠י
ב) במבוי סתום המוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית פרוצה במלואה יש איסור לטלטל בשבת דעלמא כשאין קורה או לחי בראש המבוי. לפי״ז תמוה למה הותר לטלטל בשבת בסוכה העשויה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח - הלא עדיין מדרבנן חסר ההיתר של הרוח הרביעית בלחי וקורה המתירים את הטלטול בשבת.
הרא״ש (סי׳ ט׳) מתרץ בשם הרי״ץ גיאות האומר שמשום מצות סוכה התירו את הטלטול גם בלי לחי או קורה ברוח הרביעית. התקנה דרבנן של לחי וקורה הותקנה רק במחיצות הכשרות בתורת מחיצות שבת לבד - ולא למחיצות הכשרות מפני השם של מחיצות סוכה.
הרי״ץ גיאות משתמש ביסוד הזה גם ביחס לקשיים אחרים. בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, פירש, דמיירי הש״ס במבוי מפולש, שמן התורה כשר הלחי משום מחיצה, אלא מדרבנן החמירו לפוסלו בשבת דעלמא. ואילו בסוכה בשבת הקילו להכשירו; כשחל שם מחיצת סוכה לא גזרו רבנן פסול.⁠כ
גם פסי הביראות הכשרים מדרבנן בשבת דעלמא רק לעולי רגלים, כשרים לכ״ע בסוכה בשבת - מפני שבמחיצות הסוכה לא גזרו הרבנן איסור. יוצא שלרי״ץ גיאות כל מחיצה הכשרה בשבת מדאורייתא כשרה גם לסוכה בשבת; אפילו אם גזרו רבנן על מחיצה זו בשאר שבתות השנה מפקיע השם של מחיצת סוכה כל איסורי דרבנן.
אולם הרמ״א בש״ע או״ח הלכות סוכה (סי׳ תר״ל ס״ז) חולק בדבר, וז״ל: ואין להתיר אלא במקום שלחי ופסין מתירין לענין שבת דאז שייך מיגו, עכ״ל.⁠ל לדעתו, כשיש איסורי דרבנן במחיצות שבת דעלמא אין להכשיר את הסוכה, כי חלות השם של מחיצות סוכה אינה מתרת האיסורים מדרבנן. לרמ״א דין ההכשר של המיגו תלוי במחיצות שבת המתירות בשבת. חלות ההיתר בשבת קובעת המיגו. ואילו הרי״ץ גיאות ס״ל שהכשר המיגו תלוי בעיקר בחלות השם של מחיצות. אם חל שם מחיצה בשבת אע״פ שאינה מתירה יש הכשר דופן לסוכה. ואע״ג שמדרבנן אסרוה בשבת עכ״ז חל ההכשר לסוכה, כי הכשר המיגו תלוי בשם מחיצת הסוכה ולא בדין המתיר של מחיצות שבת דעלמא.
לתוס׳ יש שיטה שלישית: בנוגע ללחי במבוי מפולש, דעתם (להלן ז: ד״ה סיכך ע״ג מבוי) דלא אמרינן המיגו מפני שיש איסור מדרבנן בלחי כזה בשבת דעלמא. ברם בנוגע לפסים סוברים (שם ד״ה סיכך ע״ג פסי) שאכן אמרינן המיגו משבת לסוכה, אע״פ שיש איסור מדבריהם על הפסים כשאינם משמשים לעולי רגל.
ועלינו לבאר בשיטת התוס׳ מאי שנא לחי במבוי מפולש מפסים בשאין עולי רגלים. ונראה שניתן לחלק האיסור מדרבנן של הלחי במבוי מפולש מהאיסור של הפסים לשאר אינשי. בלחי הפקיעו רבנן את עצם המחיצה עצמה והרוח השלישית נחשבת כרוח פרוצה. והואיל ומחיצת הלחי כאילו איננה לא אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה. אבל בפסים, לא הפקיעו רבנן את עצם חלות המחיצות מהרוחות שהרי הפסים כשרים לעולי רגלים. רבנן רק גזרו איסורי טלטול מיוחדים לשאר העם, אבל קיימת עדיין חלות מחיצות. ומכיון שבשבת עצמה יש מחיצה מדבריהם אומרים בפסים המיגו משבת לסוכהמ. איסור הפסים דומה לאיסור הטלטול בחצר שאינה מעורבת. יש גם מדבריהם חלות מחיצות אלא שהטילו איסור טלטול מיוחד (עיין בשעורים (ב.). ומשום כך מסתבר שגם בחצר שאינה מעורבת יפסקו התוס׳ מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה ואין מתחשבים באיסורי הטלטול מדבריהם.
ג

כמה
הערות:
א) ברא״ש הובאה מחלוקת בין הראשונים אי אמרי׳ מיגו בפסים הנמצאים בתוך חצר המוקפת מחיצות אחרות מבחוץ. ונראה שיסוד המחלוקת היא אם המיגו תלוי רק בצורת המחיצות לשבת הקיימת במקרה זה, או דלמא - המיגו תלוי בהכשר מחיצות שאינו מתקיים בפסים האלו, שהרי המחיצות החיצוניות הן המקיפות והמכשירות את המקום לשבת.⁠נ
ב) הרמב״ם פוסק מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה - מחמירתא לקילתא - אבל לא מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, וצ״ע בזה.
ג) יל״ע מהו הדין לענין כלאים אי אמרי׳ מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין כלאים. ודומה שאינו מועיל לכלאים, דמחיצות שבת וסוכה מקיפות מקום לכל הפחות מג׳ צדדין ושייך מיגו מזו לזו - דמיגו דמקיף מקום בסוכה מקיף מקום לשבת. (ואע״פ שעיקר חלות מחיצות סוכה אינה על מקום אלא לסכך - שלא כבשבת שהמחיצות חלות לענין המקום - מ״מ במציאות יש מקום מוקף בתוך הסוכה ושייך לומר מיגו.) מאידך בכלאים אין צריך רק מחיצה אחת להבדיל הזרעים מהכרם וליכא חלות כלל של מחיצות משלש רוחות כבסוכה או כבשבת דחלות המחיצה שונה היא לגמרי.⁠ס
ד) סכך ע״ג פסי ביראות בשבת כשר דמיגו דפסי ביראות מועילים לשבת מועילים גם לסוכה. ובתוס׳ ערובין (יז:) הקשו למה מועילים פסי ביראות בשבת והא פרוץ מרובה על העומד, ותי׳ שמועילים מדין פתח. והנה חקרנו לעיל אי אמרינן מיגו דמועילה צוה״פ לשבת מועילה גם לסוכה. ומדברי התוס׳ יוצא דאמרינן מגו בצוה״פ משבת לסוכה שהרי פסים בשבת מועילים מטעם פתח. ברם הריטב״א (בערובין רפ״ב) מבאר שפסים אינם חלים מטעם פתח אלא כמחיצה גמורה הסותמת. ועיין ברמב״ם (פי״ז משבת) שפסים מועילים משום שהרבוע ניכר, ומוכח שגם לדעתו אינם מדין פתח אלא יש כאן מחיצה גמורה. ומשום כך לרמב״ם אמרי׳ בפסים מיגו משבת לסוכה, אבל לא בצוה״פ שהיא חלות דין פתח ולא מחיצה סותמת. ויתכן שאף התוס׳ ס״ל דפסי ביראות מועילים כמחיצה גמורה, אלא שהקשו איך מועילים הפסים כמחיצה גמורה למה לא יבטל פרוץ מרובה על העומד את המחיצה של הפסים, ולזה תי׳ דאין הפרוץ אלא פתח אבל חלות המחיצה נקבעת ע״י הפסים עצמם. ולפי״ז ליכא ראיה מהתוס׳ שתועיל צוה״פ משבת לסוכה דשאני פסים שהם מועילים בשבת ובסוכה מדין מחיצה הסותמת אלא שהפרצות בין הפסים נחשבות לפתח ואינם פוסלים את מחיצת הפסים שחלים כמחיצה סותמת. ואילו צוה״פ חלה רק מדין פתח.
ויש לחקור מהו יסוד הפסול פרוץ מרובה על העומד במחיצות: אם הוא מדין רובא ככולו - כשרוב המחיצה פרוצה נחשבת כולה פרוצה, או שהוא דין מיוחד בצורת המחיצה דמחיצה זקוקה לצורה וכשהיא פרוצה ברובה חסרה צורת מחיצה. מהרמב״ם שכותב דפסים מועילין משום דהרבוע ניכר מוכח דכל החסרון הוא בצורת המחיצה ובפסין יש צורת מחיצה.
א. עיין במהרש״א לדף טז:.
ב. ודו״ק היטב במחצית השקל ופמ״ג שם.
ג. עיין באו״ח סי׳ תר״ל ס״ג במג״א סק״ג, ביד אפרים, במחצית השקל, ובפרי מגדים שם, במשנה ברורה סקט״ו, ובערוך השלחן שם סעיף י״ג.
ד. עיין בתוס׳ בבא קמא (יט:) וברא״ש שם ובערובין פרק חלון ובהג״מ על הרמב״ם פ״ב מהל׳ מכירה.
ה. דדוקא לבוד מועיל לחבור מחיצות הסוכה ולא צוה״פ, דלבוד קובע חלות הדין של חבור של מחיצה לחברתה אבל לשם חבור זה אין צוה״פ מועילה. צוה״פ מועילה בעבור השיעור של ז׳ טפחים בלבד.
ו. עיין במ״מ, בכ״מ, בלח״מ ובמרכבת המשנה שם בהל׳ סוכה. ועי׳ בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב״ם פט״ז משבת הלט״ז.
ז. עיין בגרי״ז ז״ל על מס׳ סוכה, וראה מרחשת ח״א סט״ז.
ח. עיין בעמק ברכה עמוד פ״ג.
ט. ולכאורה כ״ז לרמב״ם שסובר שחלות הפסים בשבת הוא מדין מחיצה ניכרת, אבל לתוס׳ שמפרשים דחלים מדין פתח כמו צוה״פ אין חלוק בין פסים לצוה״פ בעלמא, כנ״ל בשעורים, ועיין לקמן אות ג׳ מספר ד׳.
י. כ״כ בספר מרחשת ח״א סט״ז, וע׳ בפירש״י (ז.) ד״ה וכן לשבת, ודו״ק.
כ. עיין בר״ן, ובמג״א סי׳ תר״ל סק״ט ובמחצית השקל ופרי מגדים ובביאור הגר״א שם.
ל. עיין בטור וב״י סי׳ תר״ל ובערוך השלחן שם סכ״ג.
מ. עיין בר״ן.
נ. לכאורה אותה המחלוקת היא בין הרי״ץ גיאות והרמ״א כנ״ל, ויש לחלק.
ס. והראיה, דבכלאים מועילה צוה״פ ולא בסוכה (לר״ן) ולא בשבת (לרמב״ם), עיין בחדושי הגר״ח ז״ל בהל׳ שבת.
ויתירה כלומר, חמורה דין מחיצה לענין שבת על זו המיועדת להכשר סוכה, שמחיצה לענין השבת אינה נתרת אלא בכשחלק המחיצה העומד מרובה על הפרוץ, שכדי שגדר תיחשב כמחיצה נחוץ שהחלק העומד (כלומר: הקיים בפועל במחיצה זו), יהיה מרובה על הפרוץ, מה שאין כן בסוכה, שאף אם מרובה בה החלק הפרוץ על העומד (וכגון סוכה שאין לה אלא שתי דפנות ואף הן אינן שלימות, אלא בהן קיימים פתחים, והשלישית אינה אלא בת טפח) — כשרה.
But the stringency of the halakha with regard to Shabbat goes beyond the stringency of the halakha with regard to sukka, in terms of the criteria for effective partitions, as with regard to Shabbat, carrying is permitted only in a case where the total of the standing segments of the partition, the actual wall, is greater than the total of the breached segments of the partition, the gaps that are less than three handbreadths. That is not so with regard to the sukka, where, even if the breached segments total more than the standing segments, e.g., a sukka consisting of two walls in which there are gaps and a third wall measuring only a single handbreadth, it is still fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי לָאו יְתֵירָה שַׁבָּת דְּסוּכָּה אַסּוּכָּה וְלָא אָמְרִינַן מִגּוֹ.

The Gemara analyzes the baraita. What, isn’t the baraita teaching that the stringency with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot goes beyond the stringency with regard to the rest of the festival of Sukkot? And apparently, we do not say the principle: Since it is considered a fit partition for sukka let it also be considered a fit partition for Shabbat. This is difficult according to Rava, in whose opinion that principle is applied in this case.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא אמרינן מגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי לשבת. (משא״כ בשבת) [לא יתירא שבת] דעלמא. ואקשינן עליה אי הכי ניתני נמי יתירה סוכה דעלמא דאילו סוכה דעלמא לא סגי לה בלחי כל שהוא עד שיהא כטפח ואלו (סוכה דעלמא) [סוכה דשבת] סגי לה בלחי כל שהוא כדתנן לחיים שאמרו גובהו עשרה טפחים רחבן ועביין כל שהוא ואת הוא דאמרת סיכך ע״ג מבוי שיש לו לחי כשר ודחי רבא הא לא אצטרי׳ למיתנא השתא דופן סוכ׳ דהיא מלתא [קילתא] הויא דופן לשבת החמורה מידי דאיתיה דופן לשבת החמורה לא כל שכן דתהוי דופן לסוכה קלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו – אפילו בשבת שבתוך החג קאמר דלא מישתריא לטלטולי והכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת דסוכה אהלכות הכשר סוכה לאכול ולישן ולצאת ידי חובת סוכה דלענין מיפק ידי חובתו נפיק ובלבד שלא יטלטל בה אלא ארבעה ולא יכניס מתוכה לבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה – דשבת דסוכה בעינן עומד מרובה על הפרוץ ובסוכה סגיא בשתים כהלכתן ושלישית טפח ולא אמרינן מגו.
שבת דסוכה – והכי קאמר יתירה הלכות טילטול שבת דסוכה על הלכות סוכה לאכול ולישן ולצאת ידי חובת סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונדייק: מאי לאו [האם לא] הכוונה בברייתא זו: יתירה חומרת שבת דסוכה (שבת שבחג הסוכות) על זו של סוכה, ולא אמרינן [ואין אנו אומרים] ״מגו״ [מתוך] שנחשבת מחיצה זו כדופן לענין סוכה, תיחשב כמחיצה אף לענין דיני שבת, וקשה איפוא לדברי רבא, שהסתמך על טענה זו!
The Gemara analyzes the baraita. What, isn’t the baraita teaching that the stringency with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot goes beyond the stringency with regard to the rest of the festival of Sukkot? And apparently, we do not say the principle: Since it is considered a fit partition for sukka let it also be considered a fit partition for Shabbat. This is difficult according to Rava, in whose opinion that principle is applied in this case.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לָא יְתֵירָה שַׁבָּת דְּעָלְמָא עַל שַׁבָּת דְּסוּכָּה.

Rava rejects that interpretation of the baraita. No, the baraita is teaching that the stringency with regard to Shabbat in general goes beyond the stringency with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot. On Shabbat during the festival of Sukkot, a partition where the total of the breached segments of the partition is greater than the total of the standing segments is effective, as, since it is effective as a wall in a sukka, it is effective as a partition for Shabbat as well. That is not the case on Shabbat during the rest of the year, when a partition of that sort is ineffective on Shabbat.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא – הכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת דעלמא אהלכות טלטול שבת דסוכה ששבת דעלמא אינה נתרת אלא בעומד מרובה דליכא למימר בה מיגו ושבת דסוכה נתרת משום מיגו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא, יתירה שבת דעלמא אשבת דסוכה ואמרינן מגו – הוא הדין דהוה אפשר ליה למימר לא יתירה שבת דעלמא אסוכה. אלא מכיון דהכי תלתא1 נקט שבת דסוכה דכיון דהכי הלכתא הכי אתיא שפיר טפי דנימא יתירה שבת אשבת.
1. כן בכ״י מוסקבה 185, וצ״ע.
שבת דעלמא – והכי קאמר יתירה הלכות טילטול שבת דעלמא אהלכות טילטול שבת דסוכה. וטעמא דאמרינן מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת זו: [סוכה דעלמא]. לא סגיא ליה בשתים דפנות ולחי דהא סוכה בעיא טפח. ואילו סוכה דשבת דינא הוא דתשתרי בלחי, דהא אמר מר סיכך ע״ג מבוי המפולש שיש לו לחי כשר לאותה שבת, דמגו דהאי לחי שעביו משהו הוי מחיצה לשבת הוי מחיצה לסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודחה רבא: לא, כך יש להבין את הברייתא: יתירה שבת דעלמא [שבכלל, של כל ימות השנה] על שבת דסוכה (זו שחלה בחג הסוכות), כי בשבת שבחג הסוכות מחיצה שהפרוץ מרובה בה, כיון שנחשבת כדופן לענין סוכה, יש איפוא להחשיבה כדופן אף לענין שבת, מה שאין כן בשבת אחרת, שאז אין מחיצה זו נחשבת.
Rava rejects that interpretation of the baraita. No, the baraita is teaching that the stringency with regard to Shabbat in general goes beyond the stringency with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot. On Shabbat during the festival of Sukkot, a partition where the total of the breached segments of the partition is greater than the total of the standing segments is effective, as, since it is effective as a wall in a sukka, it is effective as a partition for Shabbat as well. That is not the case on Shabbat during the rest of the year, when a partition of that sort is ineffective on Shabbat.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִי הָכִי לִיתְנֵי נָמֵי יְתֵירָה סוּכָּה דְעָלְמָא אַסּוּכָּה דְשַׁבָּת דְּאִילּוּ סוּכָּה דְעָלְמָא בָּעֲיָא טֶפַח שׂוֹחֵק וְאִילּוּ סוּכָּה דְשַׁבָּת לָא בָּעֲיָא טֶפַח שׂוֹחֵק וְסַגִּי בְּלֶחִי.

Abaye asked: If it is so that the distinction in the baraita is not a fundamental distinction between the halakhot of sukka and the halakhot of Shabbat, but is instead a distinction between the halakhot of Shabbat in general and the specific case of Shabbat during the festival of Sukkot, then let the baraita also teach a novel distinction involving Shabbat that occurs during the festival of Sukkot. The stringency with regard to sukka in general during the rest of Sukkot goes beyond the stringency with regard to sukka on Shabbat that occurs during the festival of Sukkot, as a sukka in general consisting of two parallel walls, like an alleyway, requires that its third wall measure an expansive handbreadth, while a sukka on Shabbat does not require an expansive handbreadth for this purpose, and it is sufficient for the third wall to be established with a side post ten handbreadths high and any width.
רי״ףרש״יהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי שבת דעלמא קאמר אבל שבת דסוכה והלכות הכשר סוכה שוין משום מיגו ליתני נמי יתירה הלכות הכשר סוכה דעלמא דחול אהלכות הכשר סוכה דשבת.
ואילו סוכה דשבת – אם עשויה כמבוי שתי דפנותיה זו כנגד זו סגי לה בלחי זקוף אצל היוצא אע״ג דאין רחבו טפח דמיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה דהא מר משום דאית ליה מיגו אמר הכי לדידך דאמרת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב אלמא מדאורייתא מחיצה היא ומתוכו לרשות היחיד נהי דמדרבנן אסור מדאורייתא מיהא מותר דהא מר משום דאית ליה מיגו אמר הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולהכי פרכינן: אי הכי ליתני נמי ויתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת – דאלו סוכה דשבת סגי לה בלחי אף על גב דאמרינן לחי כל שהוא ואלו בסוכה דעלמא לא סגי לה בלחי דשתים כהלכתן בעינן ושלישית טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקשה לו אביי: אי הכי [אם כך] שההשוואה היא לא בין דיני שבת ודיני סוכה בכלל, אלא במקרה מיוחד של שבת שבחג הסוכות, אם כן ליתני נמי [שישנה גם כן] חידוש אחר הנובע מצירוף זה, ויאמר שיתירה וחמורה הכשרה של סוכה דעלמא [בכלל] על סוכה זו של שבת, שאילו סוכה דעלמא [בכלל] בשאר ימות החול, אם היתה זו סוכה מפולשת בעיא [צריכה] טפח שוחק כדי להיות דופן שלישית לסוכה, ואילו סוכה העומדת בשבת, לא בעיא [צריכה] טפח שוחק לצורך זה, וסגי [ודי לה] בלחי, שהוא פס גבוה עשרה טפחים ורחב כל שהוא, שדי בו כדי לסמל שזו תחילתה של מחיצה שלישית, שכיון שלחי כזה מועיל לענין שבת, יהא אף כשר למצוות סוכה ביום השבת אף שאין ברוחבו טפח ואינו גבוה דיו,
Abaye asked: If it is so that the distinction in the baraita is not a fundamental distinction between the halakhot of sukka and the halakhot of Shabbat, but is instead a distinction between the halakhot of Shabbat in general and the specific case of Shabbat during the festival of Sukkot, then let the baraita also teach a novel distinction involving Shabbat that occurs during the festival of Sukkot. The stringency with regard to sukka in general during the rest of Sukkot goes beyond the stringency with regard to sukka on Shabbat that occurs during the festival of Sukkot, as a sukka in general consisting of two parallel walls, like an alleyway, requires that its third wall measure an expansive handbreadth, while a sukka on Shabbat does not require an expansive handbreadth for this purpose, and it is sufficient for the third wall to be established with a side post ten handbreadths high and any width.
רי״ףרש״יהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי כָּשֵׁר.

Since the side post is effective as a partition with regard to the halakhot of Shabbat, it should also be effective as a wall with regard to the halakhot of sukka although it is less than one handbreadth wide, as you are the one who said: If one placed roofing over an alleyway which has a side post on one of the open ends to permit carrying in that alleyway on Shabbat, it is fit as a sukka for that same Shabbat, although it would not be fit during the rest of the week of the Festival.
רי״ףרש״יהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סיכך על גבי מבוי מפולש שיש לו לחי כשרה – בשבת ולא בחול דמיגו דהוי דופן לשבת למהוי רשות היחיד הוי דופן לענין סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהא מר הוא דאמר סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה – פירוש: מבוי הוא סתום מג׳ צדדין ומפולש לצד אחד ועושין לו לחי מאותו צד והוא סכך על קצת מבוי לאותו צד שיש לו לחי דאי על כולו סוכה ראויה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהא את [שהרי אתה] עצמך הוא דאמרת [שאמרת]: סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי העשוי כדי להכשירו לענין טלטול בשבת — כשר הוא גם לענין סוכה באותה שבת, אף על פי שאינו כשר לימות החול. וזאת מתוך שכשר לענין שבת, כשר אף לענין סוכה!
Since the side post is effective as a partition with regard to the halakhot of Shabbat, it should also be effective as a wall with regard to the halakhot of sukka although it is less than one handbreadth wide, as you are the one who said: If one placed roofing over an alleyway which has a side post on one of the open ends to permit carrying in that alleyway on Shabbat, it is fit as a sukka for that same Shabbat, although it would not be fit during the rest of the week of the Festival.
רי״ףרש״יהמאורותרא״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הָהוּא לָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ הַשְׁתָּא מִקִּילְּתָא לַחֲמִירְתָּא אָמְרִינַן מֵחֲמִירְתָּא לְקִילְּתָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

Rava replied to him: That is indeed my statement; however, the fact is that the baraita does not cite that distinction, because it is not necessary to state that there are circumstances in which the general halakhot of sukka are stricter than its halakhot on Shabbat, as there is no novelty in the concept that the halakhot of partitions on Shabbat should apply to a sukka. Now that we say that halakhot may be derived from a leniency to a stringency, as a halakha that applies to sukka, which is a positive mitzva, is applied to the halakhot of Shabbat, which is a stringent prohibition punishable by karet; then from a stringency, the halakhot of Shabbat, to a leniency, all the more so may halakhot be derived. Therefore, there is no reason for the baraita to mention that distinction explicitly.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא לא איצטריך ליה – לאשמעינן דיתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת משום דמרישא שמעינן ליה.
דהשתא מקילתא לחמירתא אמר מיגו – מיגו דהוי דופן לסוכה דקילא הוי דופן לשבת דחמירא.
מחמירתא לקילתא מיבעיא – דמבוי שיש לו לחי זקוף דכשר לסוכה בשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשני: ההיא לא איצטריכא דכיון דמקלתא דהינו סוכה, לחמרתא – דהינו שבת אמרינן מגו. מחמרתא לקלתא לא כל שכן.
מקילתא לחמירתא שמעינן מגו – דהיינו מגו דהוי דופן לסוכה שהיא קלה לגבי שבת, הוי דופן לשבת שהיא חמורה. (גופא וכו׳) הכי אליבא דהלכתא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והשיב לו רבא: אכן כך סבור אני, אבל העובדה שאין הדבר נזכר בברייתא אינה מהוה כל קושי, כי ההוא לא אצטריכא ליה [דבר זה לא הוצרך לו] להיאמר שיש מקרה שיתירה וחמורה הדרישה בדין סוכה בכלל על דין סוכה של שבת, שאין חידוש בכך שדבר הכשר להלכות שבת מועיל גם להלכות סוכה, השתא מקילתא לחמירתא אמרינן [עכשיו מדבר קל לדבר חמור אומרים אנו], שהרי כיון שאמרנו שדבר הכשר לדין סוכה, שאינה אלא מצות עשה, יש לו תוקף גם לדין שבת החמורה שאיסורה איסור כרת, מחמירתא לקילתא [מחמורה לקלה] לא כל שכן, שוודאי שדבר שיש לו תוקף לדין שבת החמור, כל שכן שיש לו תוקף לדין סוכה שאינו חמור עד כדי כך. ולכן לא היה צורך להזכיר את הדבר בברייתא.
Rava replied to him: That is indeed my statement; however, the fact is that the baraita does not cite that distinction, because it is not necessary to state that there are circumstances in which the general halakhot of sukka are stricter than its halakhot on Shabbat, as there is no novelty in the concept that the halakhot of partitions on Shabbat should apply to a sukka. Now that we say that halakhot may be derived from a leniency to a stringency, as a halakha that applies to sukka, which is a positive mitzva, is applied to the halakhot of Shabbat, which is a stringent prohibition punishable by karet; then from a stringency, the halakhot of Shabbat, to a leniency, all the more so may halakhot be derived. Therefore, there is no reason for the baraita to mention that distinction explicitly.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גּוּפָא אָמַר רָבָא

§ Apropos roofing over an alleyway, the Gemara elaborates about the matter itself. Rava said:
רי״ףהמאורותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גופא, כיון שהוזכרה ההלכה בענין סיכוך על גבי מבוי, מעירים לגופה של אותה ההלכה. אמר רבא:
§ Apropos roofing over an alleyway, the Gemara elaborates about the matter itself. Rava said:
רי״ףהמאורותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה ז., ר׳ חננאל סוכה ז., רי"ף סוכה ז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סוכה ז., תוספות סוכה ז., בעל המאור סוכה ז. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם סוכה ז. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), המאורות סוכה ז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה ז., המכתם סוכה ז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה ז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה ז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה ז., מהרש"א חידושי הלכות סוכה ז., פני יהושע סוכה ז., גליון הש"ס לרע"א סוכה ז., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה ז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה ז., אסופת מאמרים סוכה ז.

Sukkah 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 7a, R. Chananel Sukkah 7a, Rif by Bavli Sukkah 7a, Rashi Sukkah 7a, Tosafot Sukkah 7a, Baal HaMaor Sukkah 7a, Raavad Katuv Sham Sukkah 7a, HaMeorot Sukkah 7a, Raah Sukkah 7a, HaMikhtam Sukkah 7a, Meiri Sukkah 7a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 7a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 7a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 7a, Penei Yehoshua Sukkah 7a, Gilyon HaShas Sukkah 7a, Reshimot Shiurim Sukkah 7a, Steinsaltz Commentary Sukkah 7a, Collected Articles Sukkah 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144