×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִטָּה מְטַמֵּאת חֲבִילָה וּמְטַהֶרֶת חֲבִילָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אמְטַמֵּאת אֵבָרִים וּמְטַהֶרֶת אֵבָרִים מַאי נִיהוּ א״ראָמַר רַבִּי חָנָן אָמַר רַבִּי אֲרוּכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם.
A bed becomes ritually impure as a complete entity if it comes into contact with a source of impurity. And it becomes ritually pure as a single entity through immersion, and in the case of impurity imparted by a corpse, through sprinkling and immersion. However, it may be neither impurified nor purified when dismantled. This is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis say: It becomes ritually impure even when it is dismantled into its component parts, and, so too, it becomes ritually pure even when it is dismantled into its component parts. The Gemara asks: If the bed breaks into parts that serve no purpose, it is pure; what are these component parts mentioned by the Rabbis? Rabbi Ḥanan said that Rabbi Yehuda HaNasi said: The component parts are a long board and two legs attached to it and a short board and two legs attached to it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוכה טז ע״א} גמ׳ החוטט בגדיש1: אמר רב הונא לא שאנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה {פי׳ ר״ח} לשם2 סוכה הרי זו סוכה:
{משנה סוכה א:ט} מתני׳ המשלשל דפנות מלמעלן למטן3 אם גבוהין4 מן הארץ שלשה טפחין פסולה מלמטן למעלן אם גבוהין מן הארץ עשרה טפחין כשרה ר׳ יוסי אומר כשם שמלמטן למעלן עשרה טפחין כך מלמעלן למטן עשרה טפחין הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחין פסולה:
1. החוטט בגדיש: חסר בדפוסים. גד: ״החוטט כול׳⁠ ⁠⁠״.
2. לשם: כבר״ח. גד: ״לשכך״. דפוסים: וחטט לשם.
3. מלמעלן למטן: גד: ״מלמעלה למטה״. וכן בכל המשנה שם.
4. אם גבוהין: גד: ״גבוהה״. וכן בכל המשנה שם. רמב״ם בפיהמ״ש: ״גבוהות״.
חבילה – ביחד.
ומטהרת חבילה – אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה.
מטה מטמאת חבילה – משנה היא פרק י״ח דכלים ומטמאת חבילה כשהיא מחוברת יחד אבל נתפרקה אבר אבר אינה מקבלת טומאה אפילו בקצרה ושתי כרעים ומכל מקום מודה רבי אליעזר שאם נתפרקה וחזר וחיברה חוזרת לטומאתה כדקאמר ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה וחכמים אומרים מטמאת אברים כדמסיק בארוכה ושתי כרעים כן ריהטא דמתני׳ דכלים לכאורה אבל בתוספתא דכלים לא משמע הכי דתניא כיצד כרע שפירשה מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינו חיבור ואם הטבילה חוצצת ולפי שיטת התוספ׳ הכי פירושא דמתני׳ ומטמאת חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה והיינו דקתני בתוספתא רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומטהרת חבילה אם הטביל הכרע והקצרה ביחד אין הקצרה חוצצת עליה כי היכא דלא חייצא במטביל את השלימה וחכמים אומרים מיטמאת אברים ולא חבילה ואם נטמאת הכרע היא טמאה ולא קצרה ואינה חיבור כשלימה והיינו זה דקתני בתוספתא וחכ״א אינה חיבור ומטהרת אברים מטביל הכרע בפני עצמה ולא חבילה הכרע עם הקצרה שהקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דהמטביל מטה שלימה אע״פ שלא פירקה טהורה.
ומטהרת חבילה – משמע דפשוטי כלי עץ טמאין כגון מטה דחזיא למדרסות ואית להו טהרה במקוה והא דמשמע פרק רבי עקיבא (שבת דף פד. ושם) דמפץ אין לה טהרה במקוה אומר ר״ת דהתם בשל שיפא ושל גמי והא דאמרינן פ׳ כיצד הרגל (ב״ק דף כה: ושם) גבי מפץ וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה דמשמע שיש לו טהרה לאחר שבעה דאפילו באנו לפרש דלדין טומאת שבעה קאמר כלומר להיות אב הטומאה משום דאין לך דבר הטמא טומאת שבעה אלא אם כן הוא אב הטומאה מכל מקום אי לית ליה טהרה במקוה אין יכול ליעשות אב הטומאה כדמוכח בשילהי עירובין (דף קד:) אלא צריך לומר דההיא ברייתא דמפץ במת מנין משמע דמיירי ליה בכל מפץ בין בשל עץ כגון מחצלת של קנים בין בשל שיפא וגמי ודייקינן פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד.) ממפץ של שיפא וגמי ובפרק כיצד הרגל (ב״ק דף כה:) דייקינן ממפץ של עץ והא דאית להו לפשוטי כלי עץ טהרה במקוה אף על גב דקרא דבמים יובא דבסוף פרשת שמיני כתיב גבי מקבלי כלי עץ דכתיב מכל כלי עץ או בגד או עור או שק מכל מקום נפקא לן מאידך קרא דכתיב בפרשת מדין כל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו דליכא למימר מה מעשה עזים מטלטל מלא וריקן דלא שייך למדרש הכי אלא גבי שק שאין דרך לעשותו אלא מלא וריקן שעשוי לשאת בו משאות כדכתיב (בראשית מב) ולהשיב כספיהם איש אל שקו.
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה. והוא שאין שם חלל טפח במשך שבעה, אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה הרי זו סוכה. צ״ע האי משך שבעה אי בעינן אורך ורוחב שבעה, או סגי באורך שבעה ורוחב טפח. וה״ר יהונתן כתב שצריך שבעה ברוחב ואורך. המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה פירוש דלא אמרינן גוד אחית. מלמטה למעלה, אם גבוהין מן הארץ עשרה טפחים כשירה, דאמרינן גוד אסיק. וכן פסק ה״ר משה בפרק רביעי (רמב״ם הלכות סוכה ד׳:ד׳). הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה.
והיכא אתמר דרב חנן אהא דתניא מטה מיטמאת חבלה ומיטהרת חבלה – פירוש: מיטמאת כלה כאחד ולא איברין איברין. ומיטהרת נמי כלה כאחד. וכן דין כל דבר שהוא מחוליות אינו מיטהר אלא כולו כאחד שאם פרקן והטביל חוליותיו אינו טהור עד שיטבילנו כולו באחד.
והתניא מטמאה איברים ומטהרת אברים. א״ר התם בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים. דאכתי חזיא. ולמאי חזיא – גרש״י ז״ל למיתבה אגודא ולמשרא בה אשלי – פירוש: לסומכה לכותל לאותו צד שהיא חסרה הקצרה. או לאותו צד שהיא חסרה הארוכה ונמצא נראית כלה שלמה ואפשר לסרגה בחבלים ולישכב ולישב.
לא שנו אלא שאין שם חלל טפח וכו׳ אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה שנעשה לשם צל הרי זו סוכה ומעמיק אותה למטה כמה שירצה, דהוי כסוכה שאינה גבוהה עשרה וחקק בה כדי להשלימה לעשרה. וכן נמי יכול להרחיבה ליותר משבעה כמה שירצה. ויש חולקין בזה ואומרים שכל מה שירחיבנה ליותר משבעה הוי סכך פסול משום תעשה ולא מן העשוי. ואם הרחיבה יותר מארבע אמות משפת אותן השבעה טפחים הראשונים, עד הדופן תפסל משום דאין יכולין לומר דופן עקומה. והר״ם לא הזכיר בה אלא שיחטט בה אחר כך והשלימה לעשרה, וכיון שלא הזכיר החטיטה גם כן להרחיבה נראה שדעתו לאיסור.
כבר ביארנו שכל שסיכך בבלאי כלים אע״פ שאין אותם הבלאות מקבלות טומאה הואיל ובאו ממקום המקבל טומאה פסולות לסיכוך מעתה סיכך במטלניות שאין בהן שלש על שלש אע״פ שאין מקבלות טומאה פסולות לסיכוך וכן מחצלת של שיפה ושל גמי שעשאן לשכיבה ונפחתו אע״פ שנפחתו משיעור טומאה שהוא ששה על ששה אין מסככין בה ומחצלת של קנים לענין סכך יתבאר דינה למטה:
חבילה – ביחד.
ומטהרת חבילה – אם טמיאה היא אין טבילה עולה לה איברים איברים אלא מתקנה ומטבילה.
תניא מטמאה חבילה ומטהרת חבילה – פירוש שאין לה טומאה וטהר׳ במקוה אלא כלה כאחת שכל שהוא מחוליות אינו מטהר אלא כלו כא׳ ואם פרק החוליות אינו טהור. ואגב אורחין שמעינן דפשוטי כלי עץ ויש להם טומא׳ וטהרה במקוה וכדכתיבנא לעיל תניא כותיה דרב טביומי מחצלת של שיפה ושל גמי ארוגה שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור שאין מקבלין טומאה אין מסככין בה כאלו היא שלמה דסתמא לשכיבה. מחצלת קנים גדולה מסככין בה דסתמא לסכוך קטנה אין מסככין בה דסתמא לישיבה.
תוס׳ בד״ה מטה מטמאה כו׳ חוזרת לטומאתה כדקאמר ומטהרת חבילה אם טמאה כו׳ כצ״ל ונ״ב ודוקא לטמאה מכאן ולהבא והני מילי כגון שנתפרקה אדעתא שלא לחברה עוד דומיא דנגנבה או חלקוה לעיל אבל אם מפרקה אדעתא לחברה עוד פשיטא דלא סלקא טומאה כלל מנייהו נ״ל ודו״ק. (עיין במהרש״א בד״ה בארוכה):
בד״ה ומטהרת חבילה כו׳ של עץ והא דאית להו כו׳ כצ״ל:
בא״ד מעשה עזים מטלטל מלא וריקן כו׳ נ״ב פי׳ אע״פ ששק נעשה ממעשה עזים כדלקמן בפירוש רש״י (סוכה דף י״ז) וק״ל:
בד״ה מטה מטמאת חבילה כו׳ ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה כו׳ וחכ״א מטמאת אברים כו׳ ואם נטמאת הכרע היא טמאה ולא קצרה כו׳ עכ״ל ולפי זה נראה הא דקאמר בשמעתין קצרה וב׳ כרעים מטמאה אברים היינו לר״א אבל לחכמים הכרע לחודה נמי מטמאה וצ״ע דא״כ אמאי לא תקשה ליה לחכמים הכרע לחודה למאי חזיא ואפשר דתלמודא דבשמעתין לית ליה פי׳ התוס׳ למתני׳ אלא כפירוש ראשון שכתבו התוס׳ וק״ל:
גמ׳ תנ״ה וכו׳ איכא דרמי ליה מירמא. כעין זה לקמן דף לב ע״ב. ר״ה דף כז ע״ב. ב״ב דף יט ע״א ודף כו ע״א:
מטה מטמאת חבילה, כלומר: בשלימותה, שמיטה שלימה שנגעה בדבר טמא נטמאת כולה, וכן מטהרת מן הטומאה בטבילה או בהזיה (מטומאת המת) כשהיא חבילה (בשלימותה), אבל לא כשהיא מפורקת, אלו דברי ר׳ אליעזר. וחכמים אומרים: מיטה מטמאת אפילו כשהיא מפורקת לאברים וכמו כן אף מטהרת כשהיא מפורקת לאברים. ושאלו מאי ניהו [מה הם] איברים אלה? שהרי אם נשברה המיטה לחלקים שאינם משמשים לכלום, הריהי נטהרת בעצם שבירתה! אמר ר׳ חנן אמר רבי: מדובר פה בארוכה כלומר: במוטות הארוכים שהם חלק ממסגרת המיטה ושתי כרעים הצמודות להן, או בקצרה ושתי כרעים.
A bed becomes ritually impure as a complete entity if it comes into contact with a source of impurity. And it becomes ritually pure as a single entity through immersion, and in the case of impurity imparted by a corpse, through sprinkling and immersion. However, it may be neither impurified nor purified when dismantled. This is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis say: It becomes ritually impure even when it is dismantled into its component parts, and, so too, it becomes ritually pure even when it is dismantled into its component parts. The Gemara asks: If the bed breaks into parts that serve no purpose, it is pure; what are these component parts mentioned by the Rabbis? Rabbi Ḥanan said that Rabbi Yehuda HaNasi said: The component parts are a long board and two legs attached to it and a short board and two legs attached to it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְמַאי חַזְיָא לְמִסְמְכִינְהוּ אַגּוּדָּא וּלְמֵיתַב עֲלַיְיהוּ וּמִשְׁדֵּא אַשְׁלֵי.

The Gemara asks: And for what purpose are these parts suited; what function qualifies their status as vessels? The Gemara answers: It is possible for one to lean them against the wall and to sit on them, after placing boards across the top and placing ropes across their length and width. The boards of the bed can thereby be used for the purpose of sitting or lying upon them; consequently, they are considered vessels.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למסמכינהו אגודא – לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה ונותן עצים מן הכרעים ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה.
ומשדא אשלי – ונותן חבלים ומסרג וראויה למשכב ומטמא מדרס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למיסמכינהו אגודא – מקרבה לכותל ונותן עצים מן הכרעים ולכותל ולמראשותיה ולמרגלותיה.
ומישר אשלי – נותן חבלים ומסרג [וראויה למשכב]. אביי פליג אדרמי.
שיפה – אשקה בלעז.
ושואלים: למאי חזיא [למה ראוי] חלק זה של המיטה שייחשב עדיין ככלי? ומשיבים: למסמכינהו אגודא ולמיתב עלייהו [לסמוך אותם ארוכות המיטה לקיר ולשבת עליהם] אחר שיניח קרשים לכל אורכם ומשדא אשלי [ולתת חבלים] עליהם ולסרגם שתי וערב, ובכך היא נעשית ראויה לישיבה ושכיבה וחשובה ככלי.
The Gemara asks: And for what purpose are these parts suited; what function qualifies their status as vessels? The Gemara answers: It is possible for one to lean them against the wall and to sit on them, after placing boards across the top and placing ropes across their length and width. The boards of the bed can thereby be used for the purpose of sitting or lying upon them; consequently, they are considered vessels.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גּוּפָא אָמַר ר׳רַבִּי אַמֵּי בַּר טַבְיוֹמֵי סִכְּכָהּ בִּבְלָאֵי כֵלִים פְּסוּלָה מַאי בְּלָאֵי כֵלִים אָמַר אַבָּיֵי מַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ דְּלָא חַזְיָין לֹא לַעֲנִיִּים וְלֹא לַעֲשִׁירִים.

§ The Gemara returns to discuss the matter itself cited above. Rabbi Ami bar Tavyomei said: If one roofed the sukka with worn, incomplete, vessels, the sukka is unfit. The Gemara asks: What are these worn vessels? Abaye said: They are small cloths that do not have an area of three by three fingerbreadths, which, due to their size, are not suited for use either by the poor or by the wealthy.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותהמאורותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופשט אביי מטלאות שאין בהן ג׳ על ג׳ דלא חזו לא לעניים ולא לעשירים – ואף על גב דתניא כוותיה, דתניא: מחצלת של שיפא ושל גמי אף על פי שנפחתו שיריה מכשיעור אין מסככין בהן ושל קנים גדולה מסככין בהן ר׳ אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה [מסככין בה]. לא דייקא מתניתין כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא חזי׳ לא לעניים ולא לעשירים – ואפילו חישב עליהן בטלה דעתו והא דמשמע בזבחים פרק דם חטאת (זבחים צד.) דמטלית פחותה משלש על שלש מהניא ביה מחשבה דלא דמי דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כדפרישית פרק כ״ח דכלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה דלא חזי׳ וכו׳ ואפי׳ חישב. עיין נדה דף ס ע״ב תוס׳ ד״ה במטלניות:
א גופא, עתה שבים לדון בגופה של ההלכה שאמר ר׳ אמי בר טביומי: סככה בבלאי כלים פסולה. ושואלים: מאי [מה הם] בלאי כלים אלה? אמר אביי: מטלניות מטליות בד קטנות שאין בהן שלש על שלש אצבעות, דלא חזיין [שאינן ראויות] מפני קטנותן לשימוש לא לעניים ולא לעשירים.
§ The Gemara returns to discuss the matter itself cited above. Rabbi Ami bar Tavyomei said: If one roofed the sukka with worn, incomplete, vessels, the sukka is unfit. The Gemara asks: What are these worn vessels? Abaye said: They are small cloths that do not have an area of three by three fingerbreadths, which, due to their size, are not suited for use either by the poor or by the wealthy.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותהמאורותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי בַּר טַבְיוֹמֵי מַחְצֶלֶת שֶׁל שִׁיפָא וְשֶׁל גֶּמִי שְׁיָרֶיהָ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְחֲתוּ מִכְּשִׁיעוּרָהּ אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Ami bar Tavyomei: In the case of a mat made of different types of vegetation, e.g., papyrus and reed grass, even though its remnants were reduced from the requisite measure for contracting ritual impurity, one may not roof the sukka with them. This precisely corresponds to the opinion of Rabbi Ami.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיפא – לישק״א.
ושל גמי – יונ״ק.
שיריה – כגון נפחתה ונשתייר בה.
אע״פ – שפחותה עכשיו מכשיעור לטומאה דתנן (כלים פ׳ כ״ז מ״ב) מפץ ששה על ששה.
אין מסככין – הואיל ומכלי קאתו ותחלתה היתה מקבלת טומאת משכב הזב והנדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כותיה דרמי בר טביומי מחצלת של שיפה ושל גמי שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור אין מסככין בהן – דסתמן לשכיבה.
גמי – יונק בלעז.
ושיריה – שנפחתה ונשתייר בה.
מכשיעורה – לטומאה.
אין מסככין – הואיל ומכלי קאתו מטעמא דפרישנא לעיל.
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ אמי בר טביומי: מחצלת העשוייה ממיני עשב, כגון: של שיפא ושל גמישיריה, אף על פי שנפחתו מכשיעורה לענין קבלת טומאה ושוב אינם מטמאים בעצמם — מכל מקום אין מסככין בהן, ממש כשיטת ר׳ אמי.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Ami bar Tavyomei: In the case of a mat made of different types of vegetation, e.g., papyrus and reed grass, even though its remnants were reduced from the requisite measure for contracting ritual impurity, one may not roof the sukka with them. This precisely corresponds to the opinion of Rabbi Ami.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַחְצֶלֶת הַקָּנִים גְּדוֹלָה מְסַכְּכִין בָּהּ קְטַנָּה אֵין מְסַכְּכִין בָּהּ ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הִיא מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.:

The baraita continues: If a mat of reeds is large and not designated for sleeping, but is suited only for roofing, one may roof the sukka with it. However, the status of a small mat, which can be utilized for sleeping, is that of a vessel, and one may not roof the sukka with it. Rabbi Eliezer says: The status of even a large mat is that of a vessel. It is capable of contracting ritual impurity, and therefore one may not roof his sukka with it.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גדולה מסככין בה – דלאו כלי הוא דסתמא לסיכוך.
אף היא מקבלת טומאה – קסבר סתמא לשכיבה וכלי היא.
של קנים וגדולה מסככין בהן ר״א אם אינה מקבלת טומאה מסככין – ה״ג וגדולה ואם ולא אף והכין פירושא מחצלת קנים אפילו קטנה סתמה לסיכוך קימא ולא לשכיבה מפני שהיא קשה או מחצלת של עשבים שהיא גדולה סתמה לסיכוך עבידא ולא לשכיבה ומסככין בה אבל ודאי קטנה דעשבים סתמה קימא לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה ור׳ אליעזר פליג בסוכה גדולה דקאמר תנא קמא סתמה לסיכוך ואמר איהו דוקא אם אינה מקבלת טומאה ומסככין בה אבל מסתמא מקבלת טומאה ואין מסככין בה דכך דין הגדולה כמו הקטנה והכי משמע בשלהי פירקין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחצלת קנים גדולה מסככין בה. ר׳ אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה – שעשאה מתחלה לסיכוך, מסככין בה.
גדולה מסככין בה – דלאו כלי היא, דסתמא לסיכוך עבידא.
קטנה אין מסככין – דסתמא לשכיבה עבידא וכלי היא.
אם אינה מקבלת טומאה וכו׳ – כלומר שעשאה ודאי לסיכוך, כדקאמר בסוף מתניתין אחד גדולה ואחד קטנה עשאה לסיכוך מסככין בה. ובגמרא בסוף פרקין מפרש פלוגתייהו. והלכתא כסתמא דברייתא, הילכך ליתא לדאביי והילכתא כבר טביומי. וכן פסק הר״ם פרק ה, וזהו לשונו, וכן אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן פסולה הואיל והיו מקבלים טומאה. שמא יסבך בשברים שעדיין לא טהרו ע״כ. וכן דעת הרי״ף שהביא המשנה כפשוטה.
איכא מאן דאמר שאם סתר אחד מן הקנקנים של עץ שלנו, שהוא עשוי מנסרים משופים פחותים מארבעה טפחים ונקראים דוגש בלעז, ונטל מה שמהדקן הנקראים סלקלוש בלעז, ונפלו הדוגש לארץ, וסכך מאותן נסרים שהסוכה פסולה ואסור לסכך בהן דשברי כלים נינהו. והעיקר דמותר לסכך בהם, דשברי כלים לא מיקרי אלא דבר שנעשה גוף אחד כל כך שיכול לישבר או ליפסק ברב או במעט עד שאפשר שאותו שבר שישבר מהכלי יטהר מטומאתו או עדיין יהיה טומאתו עליו. ומשום הכי אסרו לסכך בכל שברי כלים ואע״פ שטהרו, שמא יסבך בשברי כלי זה שעדיין לא טהרו או בשברי כלי אחר כזה שעדיין לא טהרו. אבל חיבור נסרים אלו בעשיית הקנקן לא נתחברו ולא נעשו גוף אחד לעולם, אלא שהסלקליש מהדקין זו עם זו כל כך שלא יצא היין מביניהם. ואין דרך שבירת הקנקן אלא כשמתיר הסלקלש והדוגש מתפרדות זו מזו, ושוב אין להן תורת בלי ונטהרו, הילכך כי האי גונא ודאי לא גזרינן. ובהדיא אמרינן בגמרא רישא בנסרים משופין עסקינן ומשום גזירת כלים נגעו בה והלכה כר׳ יהודה דלא גזר. ולא פליג בגמרא בנסרים משופין שהדקן ועשאן כלים והתיר הדוקן ונתפרדו ובין נסרים משופין [שלא] נתחברו מעולם להיות כלי, דודאי כל נסרים משופין שלא נתחברו אלא מחמת הידוק מותר לסכך, דלאו שברי כלים נינהו וליכא למיגזר בהן משום שברי כלים מטעמא דפרישנא. וזה אין בו ספק.
רבי אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה פרישנא בשלהי פרקין דאגדולה פריך וסבר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיעשנה בפי׳ לסיכוך דהשתא אינה מקבלת טומאה ומסככין בה והא פרישנא לעיל דכל שאינה לישיבה אף על פי שקשורה שלא לטלטלה ואגדה כשרה והא דתנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה דה״ל תעשה ולא מן העשוי שלא נעשה לשם צל אסיקנא דאי איכא חלל טפח בגובה במשך שבעה באורך ורוחב כשיעור סוכה קטנה כשרה פירוש הניחו כשעשה הגדיש לשם צל דכיון דאיכא האי שיעורא שהוא חשוב אהל גבי טומאה ונעשה בהכשר לשם צל הוי כאלו נעשה כלה לשם צל ותעשה קרינא ביה ואין לשונו של רש״י ז״ל מחוור בזה דודאי כל שלא הניחו מתחלה לשם צל אינו כלום משום מעשה שיעשה אח״כ דסככא ממילא הוי כדמעיקרא שלא לשם צל וה״ל תעשה ולא מן העשוי דחטטת הגדיש לעשות חלל לסכך אין זה מעשה בסכך דא״כ כשחוטט אותו לגמרי הרי יש כאן מעשה גמור כשלא היה שם חלל טפח אלא ודאי כדאמרן.
ועוד אמרו שם: מחצלת הקנים, אם היתה גדולה, שאינה עשויה לשכב עליה, ואינה ראויה אלא לסכך — מסככין בה. קטנה, הראוייה אף לשכיבה ונחשבת ככלי — אין מסככין בה. ר׳ אליעזר אומר: אף היא המחצלת הגדולה נחשבת ככלי ומקבלת טומאה, ואין מסככין בה.
The baraita continues: If a mat of reeds is large and not designated for sleeping, but is suited only for roofing, one may roof the sukka with it. However, the status of a small mat, which can be utilized for sleeping, is that of a vessel, and one may not roof the sukka with it. Rabbi Eliezer says: The status of even a large mat is that of a vessel. It is capable of contracting ritual impurity, and therefore one may not roof his sukka with it.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בהַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ.: אָמַר רַב הוּנָא גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה אֲבָל יֵשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה הֲרֵי זֹה סוּכָּה.

The mishna states: In the case of one who hollows out and creates a space inside a stack of grain, it is not a sukka. Rav Huna said: The Sages taught that it is not a sukka only in a case where there is not a space one handbreadth high along seven handbreadths upon which the grain was piled. However, if there is a space measuring one handbreadth high along seven handbreadths upon which the grain was piled, and now, by hollowing out the stack, one is raising the existing walls and not forming a new space, it is a fit sukka.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ החטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה. אמר רב הונא לא שנו אלא שאין חלל טפח במשך שבעה כו׳ – יש מי שאומר לא שנו כי אינה סוכה אלא בזמן [שאין] שם חלל טפח במשך שבעה כו׳ מחודש עשוי עכשיו בהגג טפח גובה במשך שבעה. אבל אם יש טפח שם הא קיימא לן דטפח אהל הוא. ומשך ז׳ טפחים הוא משך סוכה קטנה, וכאילו עכשיו הוא עשוי לשם החג. ויש מי שאומר לא שנו אלא שאין שם חלל אפילו טפח בתחילת גדישת הגדיש עשוי לשם צל בעלמא. אבל יש שם חלל טפח במשך (ששה) [שבעה] טפחים שיעור משך סוכה קטנה, ונמצאת הסכך ההיא עשויה לשם צל סוכה בעלמא, וקיימא לן סוכת רקב״ש סוכת גנב״ך סוכה מכל מקום כשירה. וזה שחוטט בגדיש למטה ומסיר האלומות להשלים ז׳ טפחים כדי הכשר סוכה שפיר דמי, מאחר שהסכך לשום סוכה בעלמא נעשית ואינה עשויה לשם אוצר שאין דרך בני אדם להגדיש תלוי. וכיון שתלה זה נתברר לשם סוכה הניחו לפיכך כשר. ושאר השמועה פשוטה היא.
פירש גאון למיתב עלה ולמיש׳ אשלא – ראויה היא לישב עליה ולטוות נעורת או פשתן או קנבוס. אלא שכל הנטווה גם צריך לישב הטווה על גבי מקום גבוה כדי להפשיל וירד למטה. וכשזוקפין ארוכה וקצרה על גבי שתי כרעים וסומכין אותה ויושבין עליה וככלי חשובה, ואף על פי שאינה מיטה על מתכונתה לפיכך מיטמאת איברים ומיטהרת איברים הללו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא שאין שם חלל טפח – גובה במשך אורך ורחב שבעה טפחים כשיעור סוכה ואח״כ הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה שם סכך מאליו ולא היה עליו שם סכך מתחילה.
אבל אם יש שם כו׳ – חלל טפח אהל הוא נמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרה אין זו עשייתו שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה.
אבל אם יש שם חלל טפח – מצינן למימר רב הונא לטעמיה דאמר לעיל (דף י.) גבי בין סוכה לסוכה טפח ושמא מאן דאמר התם ארבעה הכא מודה דהא לשמואל דאמר התם עשרה הכא לא שייך.
אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה – פירש המורה: שאין שם חלל טפח שמתחילה כשהגדיש לא עשה שם חלל טפח גובה במשך שבעה טפחים אורך ורוחב כשיעור סוכה ואחר כך הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה סכך מאיליו ולא היה עליו שם סכך מתחילה אבל יש שם כול׳ חלל טפח אהל הוא ונמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרה זו היא עשייתה שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה. ואינו נראה לי פתרונו מפני שמוכיח שלמטה סמוך לקרקע עשה אותו חלל טפח וכל העמרים הגדיש עליו והוא חטט מלמטה למעלה ואם כך עשה אינו נראה לי שהיא כשירה שהרי העמרים התחתונים הסמוכים לארץ על אותו טפח חלל סילקן וחטט עד למעלה שהגיע לגובה עשרה טפחים והרי אותם עמרים שהושמו למעלה מעשרה לא הושמו כי אם לייבש ולא לשם צל והוא יושב בצילן ולמה היא כשירה לכן נראה בעיני לפרש שכל הגדיש הגדיש כדי לייבש ולמעלה בגנו של גדיש הניח חלל טפח ועשאו לשם צל ושם העמרים העליונים עליו לשם צל וזה האיש חטט מלמעלה למטה כדי לעשות לה דפנות והסכך שלמעלה עומד ומפני זה כשירה שדומה לסוכה שאינה גבוהה עשרה וחקק בה גומא כדי להשלימה לעשרה. וכך מצאתי שפירש רבינו חננאל זצוק״ל שחוטט למטה בגדיש ומסיר האלומות להשלים עשרה טפחים כדי הכשר סוכה שפיר דמי מאחר שהסכך לשם סוכה בעלמא נעשת ולא נעשת לשם אוצר הנה פירש שהחטט מלמעלה למטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא שאין שם חלל טפח – שמתחלה כשהגדיש לא עשה שם חלל טפח בגובה במשך אורך ורוחב שבעה טפחים כשיעור סוכה, ואחר כך הגדיש כל הגדיש על אותו חלל. דעכשיו נעשה סכן מאיליו ולא היה עליו שם סכך מתחלה.
אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה – נמצא שם סכך על אותו גדיש, וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרה, אין זו עשייתו שהרי אינו צריך לתקן אלא הדפנות, ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי. והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה.
רש״י בד״ה אבל אם כו׳ גובה עשרה ואין זו עשייתה כו׳ כצ״ל:
בד״ה ר׳ יוסי כו׳ עשרה כך מלמעלה כו׳ כצ״ל:
בגמ׳ - חלל טפח במשך שבעה.
א

שימה
עלינו ליישב למה יתכשר ע״י כך, הלא סוף כל סוף עושה חטיטה בסוף והרי השעור של עשרה הוא שעור בעצם החלות של סכך ודירת סוכה (כנ״ל פעמים רבות בשעורינו (לעיל ב. י.), והיאך תועיל חטיטה מטפח עד י׳ טפחים להכשיר?
ונ״ל, כשיש תחילת עשייה בידים בשעור גובה טפח במשך ז׳ גם החטיטה בסוף עד לגובה של עשרה נחשבת כחלק של העשייה הראשונה ולגמרה. בלי עשיית הטפח בידים בראשונה אין החטיטה שלבסוף נחשבת כעשייה בידים. אולם כשיש עשיית טפח בידים בתחילה הופכת החטיטה לעשייה כשרה בעד גמר שעור הסוכה גובה י׳ טפחים.⁠א
בדומה לכך בשו״ע (או״ח סל״ב סי״ח) בדין אות בס״ת, שאם אחרי כתיבת אות כשרה נפלה עליה טיפת דיו הפוסלתה יכול הסופר לגרר את הטיפה ולהכשיר האות. ואע״פ שאות שנעשתה לכתחילה ע״י חק תוכות ובגררה של טפות דיו פסולה, מ״מ מחמת שהיתה הכתיבה הראשונה כשרה לפני נפילת הטיפה מצטרף גם חק תוכות בסוף לכתיבה הראשונה להכשיר.
לפי פירוש זה מובן מש״כ הרי״ף כאן שגם לחטיטה עד י׳ צריכים כוונה לשם סוכה. הואיל וחטיטת החלל עד לגובה עשרה מהווה חלק מעצם עשיית הסוכה ותקון של הסכך מחייב הרי״ף שתהיה לשם צל.⁠ב
ברם מפירש״י יוצא שלא כהנ״ל שמבאר היתר החטיטה עד לשעור י׳, וז״ל - שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרי׳ תעשה ולא מן העשוי עכ״ל. מבואר מדבריו דבעשיית הסכך סגי בשעור טפח, והשעור י׳ הוא רק בדפנות ובהן ליכא דין תעשה ולא מן העשוי. רש״י שלא כרי״ף המצריך כוונה לשם צל עד י׳ מכיון שגמר החטיטה עד י׳ מצטרפת עם תחילת העשייה דטפח בסכך, ואינה הלכה רק בדפנות כפירש״י.⁠ג
ובכך מבוארת דעתו של בעל הגהות מיימוניות (פ״ה מסוכה אות מ׳) המצריך הקמת דפנות טפח קודם עשיית הסכך. הקמת דפנות טפח אליביה מהווה שעור בהתחלת עשיית הסכך בידים הבאה להכשיר את החטיטה בגמר העשייה. ע״י מעשיו בידים בראשונה נחשבת גם החטיטה בסוף למעשה. וכ״ז כפרוש הנ״ל ולרי״ף ולא כרש״י, דלרש״י סגי בעשיית טפח הסכך בראשונה, ושאר השעור של י׳ אינו אלא לצורך הדפנות.
ב

עיין
בר״ן שדן אם כשר רק כשחטט מחלל ולמטה בקרקע או שכשר אפילו אם חטט מחלל הטפח ולמעלה בגג. ונראה פשוט שבסוכה, כשרה העשויה בגובה עשרה אין ספק שכל עובי הגג של הסכך מתכשר לסוכה ולא רק התחתית של הגג ויכולים לחטט למעלה והסוכה בכשרותה. רק בציור שלפנינו, בגג מעל חלל טפח דוקא ניתן לדון אם תחילת עשיית הטפח והעשייה לשם צל חל גם לכל עובי הגג למעלה או רק על השפה התחתית בלבד.⁠ד
ועיין בפי׳ ר״ח שהגברא עושה הטפח אחרי שחטט, והוא דין של חדוש דבר - דומה לחדוש דבר של ב״ה בסוכה ישנה (ט., עיין שם בירושלמי ובשעורנו.)
א. דוק היטב בריטב״א.
ב. עי׳ בספר עמק ברכה עניני סוכה אות ט״ז.
ג. ולכאו׳ הרי״ף ורש״י חלוקים בחלות השעור די׳ טפחים - לרש״י הוא שעור בדופן בלבד ולא בסכך דבסכך השעור הוא טפח, ולרי״ף השעור די׳ טפחים הוא גם בסכך ולכן יש לו צורך בחלות דין עשייה של י׳ טפחים בסכך, כנ״ל, והיא מחלוקת יסודית.
ד. עי׳ בכ״מ לפ״ה מסוכה הל״ט ובב״י סי׳ תרל״ה ובט״ז שם סק״ג ובמג״א שם סק״ב ובמחצית השקל שם.
ב נאמר במשנה שהחוטט (העושה חור) בגדיש ועשה שם מעין סוכה אינה סוכה. אמר רב הונא: לא שנו שאינה סוכה, אלא כשאין שם בגדיש מתחילת עשייתו חלל בגובה טפח במשך (באורך) שבעה טפחים. אבל אם יש שם חלל טפח במשך שבעה, שעשה מתחילה כעין חלל קטן בפנים, ורק לאחר מכן עשה מעליו את הגדיש, כיון שאינו יוצר בחטיטתו דבר חדש אלא רק מרחיב ומגביה את הדפנות הקיימים — הרי זה סוכה כשרה.
The mishna states: In the case of one who hollows out and creates a space inside a stack of grain, it is not a sukka. Rav Huna said: The Sages taught that it is not a sukka only in a case where there is not a space one handbreadth high along seven handbreadths upon which the grain was piled. However, if there is a space measuring one handbreadth high along seven handbreadths upon which the grain was piled, and now, by hollowing out the stack, one is raising the existing walls and not forming a new space, it is a fit sukka.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה הֲרֵי זֹה סוּכָּה וְהָאֲנַן תְּנַן אֵינָהּ סוּכָּה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב הוּנָא שְׁמַע מִינַּהּ.

That is also taught in a baraita: One who hollows out a stack of grain to make himself a sukka, it is a sukka. The Gemara wonders: But didn’t we learn in the mishna that it is not a sukka? Rather, is it not correct to conclude from it, in accordance with the opinion of Rav Huna, that in certain circumstances it is possible to hollow out a stack of grain and establish a fit sukka? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה — הרי זה סוכה. ויש לתהות: והאנן תנן [והרי אנו שנינו] במשנה כי אינה סוכה! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כשיטת רב הונא, שקיים אופן שאפשר לעשות חור בגדיש ושתהא סוכה כשרה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
That is also taught in a baraita: One who hollows out a stack of grain to make himself a sukka, it is a sukka. The Gemara wonders: But didn’t we learn in the mishna that it is not a sukka? Rather, is it not correct to conclude from it, in accordance with the opinion of Rav Huna, that in certain circumstances it is possible to hollow out a stack of grain and establish a fit sukka? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.
רי״ףהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיכָּא דְּרָמֵי לַיהּ מִירְמֵא תְּנַן הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה אֵינָהּ סוּכָּה וְהָא תַּנְיָא הֲרֵי זוֹ סוּכָּה אָמַר רַב הוּנָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה כָּאן בְּשֶׁאֵין שָׁם חָלָל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה.:

Some raised this matter as a contradiction between the mishna and the baraita. We learned in the mishna: One who hollows out a stack of grain in order to make himself a sukka, it is not a sukka. But wasn’t it taught in a baraita that this is a sukka? Rav Huna said: This is not difficult. Here, where it is a sukka, it is a case where there is a space measuring one handbreadth high along seven handbreadths, while there, where it is not a sukka, it is a case where there is not a space one handbreadth high along seven handbreadths.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דרמי לה מירמא – לא מתני להא דרב הונא בלשון לא שנו ולפרושי מתני׳ אלא רמי מתני׳ מירמ׳ אברייתא ודרב הונא אשנויא אתמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתניתין. החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה – אוקימנא לעיל אינה סוכה מדינא משום תעשה ולא מן העשוי גופיה.
אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח – פירוש: בגובה שעשאו מתחלה לשם צל ומוסיפין על אהל עראי כשרה.
מתניתין. המשלשל דפנות מלמעלה למטה – דהויא מחיצה תלויה.
דרמו לה מירמא – מתניתין אברייתא. ורב הונא מתני לה ולא מתני הא דרב הונא בלשון ולא שנו. והביא זה הר״ם פרק ה׳.
איכא דרמי ליה מירמא [יש שהשליך אותה], כלומר: גרס שמועה זו בדרך הצגת סתירה בין הדברים. תנן [שנינו] במשנה: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה — אינה סוכה. והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: הרי זו סוכה! אמר רב הונא: לא קשיא [אינו קשה], כאן — בשיש שם חלל טפח במשך שבעה טפחים. כאן בשאין שם חלל טפח במשך שבעה טפחים.
Some raised this matter as a contradiction between the mishna and the baraita. We learned in the mishna: One who hollows out a stack of grain in order to make himself a sukka, it is not a sukka. But wasn’t it taught in a baraita that this is a sukka? Rav Huna said: This is not difficult. Here, where it is a sukka, it is a case where there is a space measuring one handbreadth high along seven handbreadths, while there, where it is not a sukka, it is a case where there is not a space one handbreadth high along seven handbreadths.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: דהַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה אִם גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה אִם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּשֵׁרָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה עֲשָׂרָה טְפָחִים כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים.:

MISHNA: One who lowers the walls of the sukka from up downward, if the lower edge of the wall is three handbreadths above the ground, the sukka is unfit. Since animals can enter through that space, it is not the wall of a fit sukka. However, if one constructs the wall from down upward, if the wall is ten handbreadths high, even if it does not reach the roofing, the sukka is fit. Rabbi Yosei says: Just as a wall built from down upward must be ten handbreadths, so too, in a case where one lowers the wall from up downward, it must be ten handbreadths in length. Regardless of its height off the ground, it is the wall of a fit sukka, as the legal status of a ten-handbreadth partition is that of a full-fledged partition in all areas of halakha.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ המשלשל – כל מלמעלה למטה קרי שלשול.
מלמעלה למטה – שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה.
שלשה טפחים פסולה – דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש דאמרן פסולה.
מלמטה למעלה – שהתחיל לארוג מלמטה סמוך לקרקע ומגביה ועולה כיון שהגביה עשרה כשרה ואף על פי שלא הגיע לסכך.
רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה – דיו באריגת י׳.
כך מלמעלה למטה – דיו באריגת עשרה ואפילו גבוהה הרבה מן הארץ כשרה וקסבר מחיצה תלויה עשרה מתרת.
והמשלשל הדפנות צריך שיהיו מגיעות בפחות מג׳ סמוך לארץ ופחותא מג׳ סמוך לסכך.
א. ז״ל הרי״צ גיאות עמ׳ עא: ואית דסבירא ליה דכשם שאם יש בין דופן לארץ ג״ט פסולה כך אם יש בין דופן לסכך ג״ט פסולה, וסבר האי דקתני (במשנה יז ע״א) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה אדופן קאי וכו׳ ולא היא וכו׳. [ומש״כ באוצר מה״ת עמ׳ תקמג דעה זו בשם ריצ״ג, שגגה היא, ולישנא דאוצה״ג אטעיתינהו]. ולכאורה כ״ד רבינו וצ״ע. ופסק רבינו במשלשל דפנות כרבנן ולא כר׳ יוסי. עי׳ שיטות הראשונים בטוב״י סי׳ תרל ס״ט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם גבוהות מן הארץ שלשה טפחים פסולה – פחות מכן כשרה דאמרינן לבוד.
מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה – דאמרינן גוד אסיק מחיצתה.
ר׳ יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה – דאמרינן נמי גוד אחית מחיצתה.
הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה – דאויר שלשה פוסל בסוכה.
המשלשל דפנות מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה – דאע״ג דאין דפנות מגיעות לסכך, דאמרינן גוד אסיק. אבל אי משלשל מלמעלה למטה אפילו שלשל יותר מעשרה טפחים אם נשארו מן הארץ גבוהין יותר משלשה טפחים פסולה, דלא אמרינן גוד אחית. וטעמא דמילתא דאמרינן גוד אסיק ולא אמרינן גוד אחית, משום דדון בנין הוא לבנות ממטה למעלה לא מלמעלה למטה. ור׳ יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה וכו׳. דקסבר דגוד אחית נמי אמרינן. ואע״פ שלא ביאר הרב ז״ל הילכתא כמאן, נראה מדבריו דהילכתא כתנא קמא. וכן נמי פסק בעירובין דאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים, ויש שאומרים הילכתא כר׳ יוסי דנימוקו עמו. דאע״ג דלענין שבת מחיצה תלויה אינה מתרת לענין סוכה אבל לענין שבת דאיסור סקילה לא אמרינן. אך הר״ם ז״ל פסק נמי הכא לענין סוכה נמי דאין מחיצה תלויה מתרת. לפיכך אלו שתולין מחיצות מחצלאות לשפת הסיכוך ומשלשלין אותן למטה להיות דופן לסוכה צריכין להוהר שישלשלו עד פחות משלשה סמוך לארץ, דאמרינן לבוד. אבל יתר מכאן לא, דלא אמרינן גוד אחית. מיהו אם יש לסוכה ב׳ דפנות שהן מלמטה למעלה וג׳ אפילו טפח והשאר במחיצות תלויות לית לן בה.
המשנה השביעית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר המשלשל דפנות מלמעלן למטן אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים פסולה מלמטן למעלן אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים כשרה ר׳ יוסי אומר כשם שמלמטן למעלן עשרה טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה אמר הר״ם גובה הסוכה אין ראוי שיהיה פחות מעשרה טפחים כמו שזכרנו ור׳ יוסי סבר כי מחיצה תלויה מותרת ולפיכך אומר כי כשהדופן הוא לבוד בגג ויש בו עשרה טפחים אפילו בינו ובין הארץ יותר משלשה טפחים שהוא כשרה ואין הלכה כר׳ יוסי:
אמר המאירי המשלשל דפנות מלמעלה למטה ר״ל שמתחיל לארגם תחת שפת הסכך והלך לו באריגתו מלמעלה למטה ולא הגיע בעשייתם עד לארץ וזו היא הנקראת בכל מקום מחיצה תלויה אם גבוהות מן הקרקע שלשה טפחים פסולה אע״פ שיש במחיצה עשרה שהוא שיעור מחיצה שכל מחיצה שהגדיים בוקעין בה אינה מחיצה ואין אומרין בה גוד אחית כך הלכה גוד אסיק אמרינן גוד אחית לא אמרינן מפני שדרך בנין לעלות מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה ומ״מ בפחות משלשה לבוד הוא ואף לדעת האומר במסכת חגיגה גוד אחית אמרינן לא נאמרה אלא במים שדרכן לירד מלמטה למעלה כלומר שהתחיל באריגתם מלמטה ועולה והולך עד עשרה טפחים ואינה מגעת עד שפת הסכך כל שגבוהה עשרה כשרה ומטעם גוד אסיק ור׳ יוסי מכשיר אף במלמעלה למטה שהוא סובר גוד אחית והלכה כת״ק וכמו שכתבנו בעירובין שאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים אלא לענין שבת בלבד:
המשלשל – שאורג הדפנות מלמעלה למטה כשהם מחוברות למעלה עם הסכך ואינן מחוברות למטה עם הקרקע. כי עבידי כי האי גונא מקרי שלשול.
פסולה – שהדפנות צריך שיהיו נוגעות בארץ. דמחיצה תלויה אינה מתרת אלא בימים מלמטה. וכיון דגביהי שלשה לא מצינן [ל]⁠מימר לבוד.
מלמטה למעלה – אם התחיל עשיית המחיצות מן הקרקע והגביהן כלפי מעלה, הואיל וגבוהות עשרה אע״פ שרחוקות מן הסכך הרבה כשירה.
ר׳ יוסי אומר וכו׳ – דסבירא ליה מחיצה תלויה כשירה, ולית הילכתא כותיה דלא אמרינן גוד אחית מחיצתא.
מתני׳ המשלשל דפנות מלמעלה למטה והויא לה מחיצה תלויה אם גבוהו׳ מן הארץ ג׳ טפחים דליכא לבוד פסולה דלא אמרי׳ גוד אחית מחיצתא פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד ואפילו אין בה אלא שבעה ומשהו פסולה מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה דאמרינן גוד אסיק מחיצה מיהו במחיצה שאין בה עשרה לעולם לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה דאמרי׳ גוד אחית מחיצתא וצריך שיהיו מכוונות כנגד הסכך.
הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג׳ טפחים פסולה – פירוש דאויר שלשה פסול וחוצץ לגמרי כאלו אין כאן דופן ודין דופן עקומה ליכא באויר דלא שייך למימר ביה הכי לפי הפירוש הנכון שכתבנו בדופן עקומה פחות מכאן כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו וכן הוא בירושלמי אמתניתין הרחיק את הסיכוך שלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשרה מהו לישן תחתיו א״ר יצחק בן אלושיב הרי הטיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף והטובל בו לא עלתה לו טבילה אף זה מצטרף ואין ישנין תחתיו וה״נ איתא בגמרא דילן לקמן בפרקין ולית הלכתא כר״י במחיצה תלויה ואין מחיצה תלויה מותרת אלא בפחות מג׳ שיש לבוד דקולא הוא שהקילו במים לקמן בברייתא משום שאין בה דריסת אדם כלל ולא שייך למימר בה גדיים בוקעין בה ובקיעת גדיים לא שמה בקיעה כדאיתא פרק רבי עקיבא דשבת גבי הא מלתא כדאי׳ התם במסכת עירובין.
גמרא במאי קא מפליגי מר סבר דהיינו רבי יוסי מחיצה תלויה מתרת מר סבר דהיינו רבנן אין מחיצה תלויה מתרת.
תנן התם בור של שני שותפים שחלקו הבתים ועשו מחיצה לחלוק אותם כנגד חצי הבור ונשאר הבור משותף בחצר המשותף בין שניהם ולא ערבו אסור לא׳ מהם להוציא ולהכניס שם כלום אין ממלאין ממנו בשבת אלא א״כ עשה בבור עצמו מחיצה י׳ מבעוד יום לחלקו בין מלמטה בתחתי׳ הבור דאמרי גוד אסיק מחיצתא בין מלמעלה למטה דאמרינן גוד אחית מחיצה אבל מחיצת החצר לא מהניא דלא מינכרא כיון דלאו לבוד הוא רשב״ג אומר בש״א מלמעלה יעשה מחיצה זו דאמרינן גוד אחית ובה״א מלמטה דוקא ת״ק סבר לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה.
במשנה המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ ג׳ טפחים פסולה ופירש״י דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת אחת דאמרן פסולה עכ״ל. וכוונתו מבואר דהיינו מאי דפשיטא לן בעלמא דבקיעת גדיים מבטלין מתורת לבוד ואמרינן נמי בפרק הזורק היכא דאיכא בקיעת גדיים לא אמרינן גוד אחית. אלא דלפ״ז קשיא לי דלמאי דמשמע בשמעתין דלרבנן דקיי״ל כוותייהו לשיטת רוב הפוסקים מחיצה תלויה לא מהני לא בשבת ולא בסוכה. א״כ לפ״ז בטלה לה תורת גוד אחית לגמרי דאי בפחות מג׳ דלא שייכא בקיעת גדיים אין אנו צריכין לגוד אחית ולעיל בריש פירקין ובכולה תלמודא משמע בפשיטות דגוד אחית הוי הלכה למשה מסיני. תו קשיא לי מ״ש מאכסדרה בבקעה דמשמע לקמן דלכ״ע אמרינן פי תקרה יורד וסותם במחיצה אחת או בכולן כמו שאבאר לקמן ואמאי לא חיישינן לבקיעת גדיים ונראה לפענ״ד ליישב חדא מגו חדא דעיקר גוד אחית דהוי הלכה למשה מסיני היינו לענין פי תקרה דיורד וסותם וכן משמע להדיא לעיל ד׳ ז׳ ע״ב בתוספת ד״ה לגוד ע״ש. וא״כ לפ״ז לא חיישינן לבקיעת גדיים לכ״ע כיון דהלכה למשה מסיני הוא וטעמא נמי איכא דכיון שאין שם מחיצות כלל אלא שאנו אומרים דע״י פי תקרה לבד הוי ליה כאילו כולה סתום עד למטה מש״ה לא שייך לומר דבקיעת גדיים מבטלי להך מחיצה משא״כ במחיצה תלויה בשמעתין דלא שייך פי תקרה אלא שאנו רוצים להתיר ע״י אותה מחיצה תלויה עצמה מש״ה שפיר ס״ל לרבנן דבקיעת גדיים מבטלי להן מחיצה והוי כמאן דליתא ואע״ג דבפ׳ הזורק (שבת ד׳ ק״א) משמע דמחיצה תלויה דהכא היינו נמי מטעם גוד אחית נראה דהיינו דוקא אליבא דר׳ יוסי בר׳ יהודא דהתם דלא חייש לבקיעת גדיים משא״כ לרבנן הא מסקינן התם דמהאי טעמא גופא סברי דאין מחיצות תלויה מתרת אלא במים משום דבקיעת גדיים מבטלין המחיצה ולדידהו לא מתוקמי הלכה למשה מסיני דגוד אחית אלא לפי תקרה לחוד וכדפרישית כנ״ל נכון אבל אי אפשר דלרבנן אתיא הילכתא דגוד אחית למחיצה תלוי׳ במים דהא ודאי ליתא דלכאורה במים לא שייך איסור דאורייתא בין לענין שבת ובין לענין סוכה. (אלא דבירושלמי דשמעתין מבואר להדיא דמחיצה תלויה ופי תקרה הם ענין א׳ ממש ע״ש וצ״ע:
שם מלמטה למעלה אם גבוה יו״ד טפחים כשרה. נראה מבואר דטעמא דמלתא להכשיר בכה״ג אע״ג שהדפנות רחוקים מן הסכך יותר מג׳ טפחים אפ״ה כשרה משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתא דהוי נמי הלכה למשה מסיני וכבר כתבתי לעיל דף ד׳ ע״ב גבי נעץ ד׳ קונדיסין דמכאן סתירה על מה שכתב הר״ן ז״ל שם דלשיטת הרי״ף וסייעתו אע״ג דגבי שבת אמרי׳ גוד אסיק אפ״ה לגבי סוכה לא אמרינן הכי ולמאי דפרישית ודאי שייך נמי גבי סוכה גוד אסיק כגונא דמתני׳ דהכא אם לא שנאמר דהר״ן ז״ל סובר דהאי דהכא לאו מטעמא דגוד אסיק הוא אלא משום דאמרי׳ חבוט רמי דה״ל כאילו הסכך מונח על הדפנות ממש כדמשמע לקמן בפ׳ הישן ושם יבואר:
ג משנה המשלשל דפנות של הסוכה מלמעלה למטה, אם גבוה תחתית הדופן מן הארץ שלשה טפחים — הרי זו פסולה, שהרי עדיין יכולים בעלי חיים להכנס שם ואין דופן כזו נחשבת. אולם אם עושה דפנות ובונה אותם מלמטה למעלה, אם גבוה הדופן עצמו עשרה טפחים, אף אם אינו מגיע לגובה הסכך — הרי זו כשרה. ר׳ יוסי אומר: כשם שאם בונה מלמטה למעלה די בדופן שגובהה עשרה טפחים, כך אם משלשל את הדפנות מלמעלה למטה אם היו בגובה הדופן עשרה טפחים — הרי זו כשרה, כיון שדופן זו יש לה דין מחיצה גמורה לכל ענין.
MISHNA: One who lowers the walls of the sukka from up downward, if the lower edge of the wall is three handbreadths above the ground, the sukka is unfit. Since animals can enter through that space, it is not the wall of a fit sukka. However, if one constructs the wall from down upward, if the wall is ten handbreadths high, even if it does not reach the roofing, the sukka is fit. Rabbi Yosei says: Just as a wall built from down upward must be ten handbreadths, so too, in a case where one lowers the wall from up downward, it must be ten handbreadths in length. Regardless of its height off the ground, it is the wall of a fit sukka, as the legal status of a ten-handbreadth partition is that of a full-fledged partition in all areas of halakha.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת וּמַר סָבַר מְחִיצָה תְּלוּיָה אֵינָהּ מַתֶּרֶת.

GEMARA: The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yosei and the Rabbis disagree? The Gemara explains: One Sage, Rabbi Yosei, holds that a suspended partition, even if it does not reach all the way down, renders it permitted to carry on Shabbat, like a full-fledged partition. And one Sage, the Rabbis, holds that a suspended partition does not render it permitted to carry on Shabbat.
רי״ףהמאורותרא״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא: במאי קא מפלגי מר סבר – פירוש: ר׳ יוסי סבר מחיצה תלויה מותרת.
ומר סבר – פירוש: תנא קמא סבר אינה מותרת.
ד גמרא ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עיקרון נחלקו] חכמים ור׳ יוסי? ומסבירים: מר [חכם זה, ר׳ יוסי] סבר כי מחיצה תלויה גם אם אינה מגיעה עד למטה מתרת ככל מחיצה, ומר [וחכם זה, החכמים בסתם משנה] סבר כי מחיצה תלויה אינה מתרת.
GEMARA: The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yosei and the Rabbis disagree? The Gemara explains: One Sage, Rabbi Yosei, holds that a suspended partition, even if it does not reach all the way down, renders it permitted to carry on Shabbat, like a full-fledged partition. And one Sage, the Rabbis, holds that a suspended partition does not render it permitted to carry on Shabbat.
רי״ףהמאורותרא״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תְּנַן הָתָם הבּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ מְחִיצָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין בְּתוֹךְ אוֹגְנוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר

We learned in a mishna there, in tractate Eiruvin: In the case of a cistern that is located between two courtyards, situated partly in each courtyard, one may draw water from it on Shabbat only if a partition ten handbreadths high was erected specifically for the cistern to separate the water between the domains, lest the residents of one courtyard draw water from the domain of the other courtyard. This partition is effective whether it is above, and lowered toward the water; whether it is below, in the water; or whether it is within the airspace of the cistern below the rim, above the surface of the water. A partition situated in any of these places forms a boundary between the two courtyards, permitting one to draw water from the cistern. Rabban Shimon ben Gamliel says that this is the subject of an early dispute of tanna’im.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בור שבין שתי חצירות – חציו בחצר זו וחציו בחצר זו ומחיצה בין החצירות ומהלכת ותלויה על פי הבור ואין פתח ביניהם לערב זו עם זו.
אין ממלאין ממנה – לא זו ולא זו לפי שמימי חצר זו מביא לזו.
בין מלמטה – סמוך למים.
בין מתוך אוגנו – כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים ובלבד שתהא בתוך אוגן של בור דמוכחא מילתא דבשביל אוגן המים נעשית ומפרשינן טעמא בעירובין שמחיצה תלויה מתרת במים דקל הוא שהקילו חכמים במים אבל מחיצה החוצצת את החצירות ומהלכת ע״פ הבור שלא נעשה בשביל המים אינה מתרת דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא הנעשית בשביל להתיר מלוי המים כגון גזוזטרא שלמעלה מן הים דתנן בעירובין (דף פז:) דעושין לה מחיצה תלוי׳ וכגון זו שבתוך אוגן הבור.
בין מלמטה בין מתוך אוגנו – ויש ספרים שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא יתכן דאם כן מלמעלה היינו חוץ לבור דאי בתוך הבור סמוך לשפתו היינו מתוך אוגנו ואם כן היינו כותל שביניהן דקאמר ר״י שמפסיקין בין שתי החצרות ומהלכת על פי הבור ועוד דאם כן לא הוי למעלה דת״ק כגון למעלה דרבן שמעון בן גמליאל דפליגי אמוראי פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פו.) דרב הונא אמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים [למעלה למעלה מן המים].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן התם בור שבין שתי חצרות – וכותל מפסיק ביניהם ומחלק הבור כדי שיוכלו למלאת מכאן ומכאן.
אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה עשרה בין מלמטה – פירוש: מלמטה למעלה, ואגמרינן גוד אסיק.
ובין מתוך אוגנו – מלמעלה למטה ואמרינן גוד אחית.
הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים ר״ל אפי׳ עשה הדפנות שלימות מן הארץ עד גובה הסיכוך אלא שלא דבק הדופן אצל הסכך והרחיקו שלשה פסול שאויר פוסל בשלשה בכל סוכה שהרי האויר מתחלק בין הסכך לדופן ונמצא שאין כאן דופן וכן הדין לאויר שבאמצע סוכה כל שאין לה אלא שלש דפנות ואפי׳ יש בכל צד שיעור סוכה שהרי אין לכל חלק ממנה אלא שתי דפנות אבל סוכה של ארבעה דפנות כל שיש בחלקיה מן האויר לכל צד שיעור סוכה כל חלק וחלק כשר לעצמו שהרי נשארו שלש מחיצות לכל חלק וכן הדין בסכך פסול ולמדת שאין דין דופן עקומה נאמר אף מן הצד באויר אלא בסכך פסול וכן למדת שפסול אויר אינו אלא משום הפסק ושאין לה שלש מחיצות ומ״מ לענין משנתנו כל שלא הרחיקן שלשה מן הצד כשרה ואין בזה חלוק בין שהמחיצה שלימה ומגעת עד לסיכוך בין שהיא עשרה מן הארץ ולמעלה עשרה אלא שהסכך גבוה הרבה ומ״מ יש אומרים שכל שהמחיצה רחוקה מן הסיכוך אע״פ שהיא מחיצה כשרה שהרי יש בה מחיצה עשרה צריך מ״מ שתהא מכוונת תחת שפת הסכך דתרתי לא אמרינן ר״ל שנכשיר בה הרחקה מתחתיה מתורת גוד אסיק והרחקה מצדה מתורת לבוד לא ואף הם נסעדים בה מדבריהם של גדולי המחברים שכתבו בזו של משלשל דפנות אם גבוהות מן הארץ עשרה אע״פ שהסכך גבוה מהם הרבה כשרה ובלבד שיהו מכוונות תחת שפת הסכך ואין זה נראה שכל בתוך שלשה כיוון הוא והרי התרנו לבוד ודופן עקומה אף מכמה רוחות וכן כל שבגוד אסיק מצד אחד ותורת לבוד מצד אחר כשרה בלא שום פקפוק:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
בור שבין שתי חצרות אין ממלאין הימנו בשבת מפני שכל אחד ואחד נעשה במלואו ממלא מרשות חבירו ומתוך כך נאסרו אא״כ עשו לו מחיצה עשרה שנתברר חלק כל אחד בין שנעשיה המחיצה מלמטה מן המים בין שנעשית המחיצה מלמעלה מן המים בין מתוך אגנו ר״ל משפת הבור ולפנים אע״פ שאינה מגעת למים.
בור שבין שתי חצירות – חציו בחצר זו וחציו בחצר [זו], וכותל המפסיק בין שתי חצירות הוא על פי הבאר ואין פתח ביניהן שיוכלו לערב זו עם זו.
אין ממלאין – לפי שמי חצר זו מעורבים עם זו.
מחיצה – בתוך הבור שיחלוק המים, דנימא האי מדידיה קא ממלא והאי מדידיה קא ממלא.
בין מלמטה – שתגע המחיצה במים.
מתוך אוגנו של בור – כלומר מלמעלה שאינה נוגעת במים, דהואיל והמחיצה היא בתוך הבור בשירה. דמחיצה תלויה מתרת במים, כלומר מחיצת הבור הנעשית בשביל המים. אבל הכותל שנעשה בשביל החצירות אינה מתרת במים, דמחיצה תלויה היא. והואיל ולא נעשית בשביל המים אינה מתרת במים.
בד״ה בין מלמטה בין מתוך אוגנו וי״ס שכתוב בהן בין מלמעלה בין מלמטה מתוך אוגנו כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים עכ״ל וכצ״ל:
בתוספות בד״ה בין מלמטה כו׳ ולא יתכן דא״כ היינו כותל שביניהם כו׳ עכ״ל. ולענ״ד משום הא לא איריא דאיכא למימר דלרבנן לא מהני כותל שביניהם משום דלאו להכי עבידא מש״ה מצרכו שיעשה מחיצה תלויה לשם כך כדמפלגינן בכה״ג לקמן לענין פי תקרה ובדוכתי טובא ואפשר דלא משמע להו להתוספת לחלק בהך סברא לענין מחיצה תלויה דאם כן מה״ט הוי מצי הש״ס למימר בסמוך דלא ר״י ס״ל כר״י דהא בעובדא דר״י לשם כך נעשה וק״ל:
תנן התם [שנינו שם] במסכת עירובין: בור שהיה מצוי בין שתי חצרות שגדר מפרידה ביניהן ועוברת (תלויה) מעל פי הבור — אין ממלאין ממנו מן הבור מים בשבת, כיון שמי הבור אינן מחולקים על ידי מחיצה ושייכים לשתי החצירות, ואם אין עירוב ביניהן, השואב משם הרי הוא כמטלטל מחצר לחצר, אלא אם כן עשה לה לבור עצמו מחיצה עשרה טפחים להבדיל בין החלקים השייכים לכל חצר. בין שהיתה המחיצה מלמעלה ויורדת אל תוך המים בין מלמטה שהעמידה בתוך המים, בין בתוך אוגנו במקום אחר בחללו של הבור אף בלא שתיגע במים. שמחיצה כשרה הקבועה באחד מן המקומות הללו, יוצרת גבול בין שתי החצירות. רבן שמעון בן גמליאל אומר:
We learned in a mishna there, in tractate Eiruvin: In the case of a cistern that is located between two courtyards, situated partly in each courtyard, one may draw water from it on Shabbat only if a partition ten handbreadths high was erected specifically for the cistern to separate the water between the domains, lest the residents of one courtyard draw water from the domain of the other courtyard. This partition is effective whether it is above, and lowered toward the water; whether it is below, in the water; or whether it is within the airspace of the cistern below the rim, above the surface of the water. A partition situated in any of these places forms a boundary between the two courtyards, permitting one to draw water from the cistern. Rabban Shimon ben Gamliel says that this is the subject of an early dispute of tanna’im.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה טז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה טז., עין משפט נר מצוה סוכה טז., ר׳ חננאל סוכה טז., רי"ף סוכה טז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סוכה טז., ראב"ן סוכה טז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה טז., תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה טז., המאורות סוכה טז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה טז., המכתם סוכה טז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה טז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה טז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה טז., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה טז., מהרש"א חידושי הלכות סוכה טז., פני יהושע סוכה טז., גליון הש"ס לרע"א סוכה טז., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה טז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה טז., אסופת מאמרים סוכה טז.

Sukkah 16a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 16a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 16a, R. Chananel Sukkah 16a, Rif by Bavli Sukkah 16a, Rashi Sukkah 16a, Raavan Sukkah 16a, Tosafot Sukkah 16a, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 16a, HaMeorot Sukkah 16a, Raah Sukkah 16a, HaMikhtam Sukkah 16a, Meiri Sukkah 16a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 16a, Ritva Sukkah 16a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 16a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 16a, Penei Yehoshua Sukkah 16a, Gilyon HaShas Sukkah 16a, Reshimot Shiurim Sukkah 16a, Steinsaltz Commentary Sukkah 16a, Collected Articles Sukkah 16a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144