×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק א – סוכה
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אסוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
Chapter 1
MISHNA: A sukka, i.e., its roofing, which is the main and most crucial element of the mitzva, that is more than twenty cubits high is unfit. Rabbi Yehuda deems it fit.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה פסולה. ור׳ יהודה מכשיר. ותנן בעירובין מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט מאי שנא מבוי דקתני תקנתא כלומר ימעט זה הגובה יוריד הקורה למטה מכ׳ אמה ויתקן המבוי והוכשר.
1 מסכת סוכה פרק א
אתחיל לכתוב מסכת סוכה בסייעתא דשמ׳
{משנה סוכה א:א} סוכה שהיא גבוהה למעלה2 מעשרים אמה פסולה ור׳ יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחין ושאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה [פסולה]⁠3: סוכה הישנה4 בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין איזו היא5 סוכה הישנה6 כל שעשאה קודם לחג7 שלשים יום ואם עשאה לשום8 החג אפילו מתחלת השנה כשרה9:
{בבלי סוכה ב ע״א} גמ׳ מנא הני מילי אמר רבה דאמר קרא {ויקרא כג:מג} למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי [את בני ישראל]⁠10 עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים [אמה]⁠11 אין אדם יודע שהוא דר בסוכה12 מאי טעמ׳ משום דלא שלטא בה13 עינא ור׳14 זירא אמר מהכא {ישעיהו ד:ו} וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו׳ עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות רבא אמר מהכא {ויקרא כג:מב} בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת15 עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע:
1. במסכת סוכה נוסח הפנים הוא ע״פ כ״י אוקספורד הונטינגטון 135 (כ״י א). חילופי נוסחאות מוצגים מכ״י ניו יורק ביהמ״ל Rab. 692 (כ״י נ), כ״י קרפנטרץ, קטעי הגניזה, דפוס קושטא, ודפוסים מאוחרים.
2. למעלה: כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גב, גג, כפי שחסר בר״ח, ורמב״ם בפיהמ״ש.
3. פסולה: גג, כ״י נ, דפוסים, רמב״ם בפיהמ״ש. חסר בכ״י א.
4. הישנה: וכן ב-גג, וברמב״ם בפיהמ״ש. כ״י נ (בגמרא כאן), דפוסים: ״ישנה״, וכן בר״ח.
5. איזו היא: כ״י נ: ״אי זהו״.
6. סוכה הישנה: כ״י נ: ״סוכה ישנה״. גג, דפוסים: ״ישנה״, וכן רמב״ם בפיהמ״ש.
7. לחג: וכן ב-גג, כ״י נ, רמב״ם בפיהמ״ש. דפוסים: החג.
8. לשום: וכן בכ״י נ, רמב״ם בפיהמ״ש. גג, דפוסים: ״לשם״.
9. סוכה הישנה...כשרה: בכ״י נ הקטע אינו במשנה כאן אלא בגמרא שלפני המשנה הבאה. ב-גא כל הקטע מ״ושאינה גבוהה״ ואילך רק מרומז ב: ״וכו׳⁠ ⁠״.
10. למען...בני ישראל: וכן ב-גא, גג, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א עד: ״בסוכות הוש׳ וג׳⁠ ⁠״.
11. אמה: גא, גב, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
12. בסוכה, בסוכה: גג: ״בצל סוכה, בצל סוכה״.
13. בה: וכן ב-גג. כ״י נ, דפוסים: ביה, וכן בר״ח, ובהמשך גם בכ״י א.
14. ור׳: וכן ב-גג. כ״י נ, דפוסים: ר׳.
15. דירת: חסר ב-גג.
מתני׳ סוכה ורבי יהודה מכשיר – בגמרא מפרש פלוגתייהו.
[סימן תלג]
(סוכה מ״ו.) העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה. ואע״פ שבירך יום ראשון לישב בסוכה מברך בכל יום כשנכנס לישב בה. ואנו נוהגין ועבדינן כי הא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו לכולהו אכסא דקידושא.
גר׳[סת] ירושלמי (ירושלמי ברכות פ״ח ה״א) יו״ט שחל להיות במוצאי שבת חנן בר אבא בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן. אלמא כולהו על הכוסא. והא מסייע להנהו דלא מברכי אהדסב.
א. ר״ל ראיה למש״כ לעיל דמסדר להו לכולהו אכסא. דאם היה מברך בשעת עשייה תו לא מברך בקידוש כמבואר ברא״ש פ״ד סס״י ג דזמן של עשייה מהני גם ליו״ט וכן מצדדים תוס׳ כאן ד״ה נכנס והו״ד בב״י סי׳ תרמא.
ב. וע״ל מסכת ביצה לג ע״ב.
פרק סוכה
כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים וגו׳ (ויקרא כ״ג), וכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ועל זה שנו חכמים סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. דכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים, אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע. והילכך אפילו הוו דפנות מגיעות לסכך, כיון שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה.
פ״ק דיומא (יומא י׳:) וכיון דקיימא לן סוכה דירת עראי בעינן, סוכה פטורה מן המזוזה אפילו בחג. ואינה חייבת בערוב ובמעשר. השלמה.
1סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ור׳ יהודה מכשיר – וטעמא דפלוגתייהו כדמפרש בגמרא.
1. בכ״י מוסקבה 185 מופיע בהתחלתו: ״אתחיל מסכת סוכה להרא״ה זלה״ה״.
פרק סוכה
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו׳ – פי׳ שהסכך כולו למעלה מעשרים אמה, שאילו היה מקצת בתוך עשרים, הא אסיקנא [ב]⁠מסכת עירובין (עירובין ג׳.) דכשרה, דחלל סוכה תנן וחלל מבוי תנן. וכשחללה עשרים וסככה כולו למעלה מעשרים פסולה. ותקונה כתקון קורה של מבוי, דאמרינן התם (עירובין ב.) (ממעט) [ימעט] כלומר ישפיל הסכך למטה או יגביה קרקעיתה בהנחת תבן או עפר, כדאיתא בגמרא (סוכה ד׳.). ומפרש נמי בגמרא (סוכה ב׳.) אמאי לא תני במתניתין תקנתא. כדתני גבי קורה של מבוי דאמר ימעט. ואמר משום דסוכה דאורייתא, וכי לא עבדה כתורה שייך למתני פסולה. אבל מבוי דרבנן, דמן התורה לא הוה צריך הכשר, ולהכי לא שייך למתני פסול, דמאן פסלה [הא] מדאורייתא כשר. ואע״ג דגבי נר חנוכה דהוי דרבנן תני (שבת כב.) נמי הדליקה למעלה מעשרים אמה פסולה, התם הוא משום דלית ליה תקנתא בהשפלה למטה, כיון דקיימא לן (שבת כג.) דהדלקה עושה מצוה, אם הדליקה במקום פסול אין לה תקנה אלא במכבה ומדליקה כדאמרינן (שבת כב:) גבי נר חנוכה שהדליקה [בפנים] והוציאה לחוץ. ועוד מפרש בגמרא טעמי אחריני.
ורבי יהודה מכשיר – לכאורה משמע בדיעבד הוא דמכשיר, אבל לכתחילה אפילו לרבי יהודה צריכה להיות בתוך עשרים. וא״ד דר׳ יהודה עיקר הבשירה קאמר דיהא למעלה מעשרים. וטעמא משום דר יהודה דירת קבע (בעינא) [בעי], כר׳ יאשיה וב״ש ור״ג ור׳ אליעזר דאמרינן בגמרא (סוכה ז׳:) דאוקי אשיטתייהו, ואינהו ודאי לכתחילה (בעינא) [בעו] דירת קבע.
פרק סוכה
סוכה שהיא גבוהה – על שם הסכך קרויה סוכה, וכולה מפרש בגמרא.
פרק א
מתניתין סוכה שהיא גבוהה כו׳ – פירוש הסכך הוא הנקרא סוכה בכאן וברוב המקומו׳ אבל פעמים שנקרא׳ סוכה הסכך והדפנות. ואסיקנא בפ״ק דעירובין דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן למימרא דאינה פסולה עד שיהא חללה של סוכה יותר מעשרי׳ ולהכי נקט לישנא דלמעלה מעשרים אמה והכין אסיקנא התם דהני כ׳ אמה היינו אמה בת ששה טפחים לדברי הכל כדאיתא לקמן וכן אתה משער בכל מקום ובגמרא מפרש טעמא אמאי פסולה.
ורבי יהודה מכשיר בגמרא מפרש טעמא.
בעזרת שוכן את דכא אתחיל לפרש מסכת סוכה
במשנה סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר ופירש״י בגמרא מפרש פלוגתייהו עכ״ל. ומהר״ם ז״ל בחידושיו הוסיף על לשון רש״י פלוגתייהו במאי ומפרש בכוונת רש״י דמפרש בגמרא אי פליגי דוקא בדפנות שאין מגיעין לסכך כו׳ ע״ש. ולפי הנוסחאות שלפנינו א״א לפרש כן ואפילו לפי נוסחתו נמי שייך לפרש יותר כוונת רש״י דבגמרא מפרש טעמא דר״י ורבנן במאי קמפלגי שכן לשון רש״י בכולה תלמודא אלא דנראה שהוכרח מהר״ם ז״ל לפרש כאן בענין אחר משום דלא אשכחן בגמרא דמפרש טעמא דר״י כלל אלא טעמא דרבנן לחוד מפרש ולפענ״ד משום הא לא איריא דכיון דמסקינן בגמרא דכולהו כרבה לא אמרי ההיא ידיעה לדורות וכרבי זירא לא אמרי ההיא לימות המשיח הוא דכתיב וכרבא לא אמרי דלא משמע להו ההיא דרשא כלל משום קושיא דאביי א״כ מצינן למימר בפשיטות דלרבה גופא דטעמא דרבנן מלמען ידעו סבר ר״י דידיעה לדורות הוא דכתיב וכן לר׳ זירא ורבא אלא דבאמת קשיא לי דבסוגיא דר״פ קמא דעירובין לא משמע הכי דהא מקשה הש״ס התם ולרבה דאמר בין בסוכה בין במבוי טעמא משום היכירא אפלוגי בתרתי למה להו ואי כדפרישית מאי קושיא אטו מי לא איצטריך לרבנן לאשמעינן הא מילתא גופא דטעמא דקורה משום היכירא וטעמא דסוכה משום היכירא דחדא באידך לא שייכא כלל אע״כ דעיקר הקושיא דתו לא איצטריך לאשמעינן באידך דוכתי מילתא דר״י וא״כ משמע להדיא דר״י דמכשיר בסוכה לאו משום דס״ל דלא בעינן הכירא דלדורות הוא דכתיב דא״כ לא הוה מקשה התם מידי אע״כ דטעמא דר״י בסוכה משום דלעולם איכא הכירא אפילו בגבוה טובא כמו במבוי ולפ״ז צ״ל דמה שכתב רש״י בגמרא מפרש פלוגתייהו כוונתו על אוקימתא דרבא דבתראה הוא ורוב הפוסקים פסקו כמותו וא״כ כיון דמפרש להדיא טעמא דרבנן משום דסוכה דירת עראי בעינן ממילא שמעינן נמי טעמא דר״י דהוא ס״ל לר״י לקמן סוכה דירת קבע בעינן כדאיתא במכילתין בדוכתי טובא כן נ״ל:
מיהו אכתי לא שקטה הקושיא מסוגיא דעירובין דהא בלא״ה ע״כ לית ליה לרבה אליבא דר״י האי ילפותא דלמען ידעו דהא לא איצטריך האי קרא אלא למעוטי גובה ור״י לית ליה שום פסולא בגובה אפילו גבוה כמה כמ״ש התוספות לקמן וא״כ לא הוי צריך למימר התם ואיצטריך לפלוגי בעירובין מטעמא דאמר התם דהא בלא״ה לא הוי שמעינן לפלוגתא דעירובין מפלוגתא דהכא דאיכא למימר דטעמא דר״י דלא בעינן שום הכירא בסוכה כיון דלית ליה דרשא דלמען ידעו משא״כ במבוי דבעינן הכירא ולעולם דפוסל ר״י למעלה מעשרים וצ״ע ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בלשון התוספות בד״ה עד ארבעים אמה ודו״ק:
שם בפרש״י בד״ה ושחמתה מרובה מצילתה המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו וע״ש הסכך קרויה סוכה עכ״ל. ולכאורה לפי לשון המשנה דחמתה מרובה מצילתה היה צריך לפרש דע״ש הצל קרויה סוכה והנראה מזה דס״ל לרש״י דדוקא לרבי זירא בשמעתין אית ליה דע״ש הצל קרויה סוכה משא״כ לאינך אמוראי דס״ל דסוכה תהיה לצל יומם לימות המשיח הוא דכתיב לית להו דע״ש הצל קרויה סוכה אלא דאפ״ה פסלינן בחמתה מרובה מצילתה דמסתמא בכה״ג המיעוט מסוכך והרוב אינו מסוכך והו״ל הסיכוך כמו שאינו ואין כאן סוכה אלא דקשיא לי אם כן בדפנות נמי נימא הכי דכשהפרוץ מרובה על העומד המיעוט בטל ברוב והו״ל כמו שאינו ואין כאן דפנות ולקושטא דמילתא הא קי״ל דכשירה בכה״ג שהפרוץ מרובה בדפנות ויש ליישב דדוקא לענין הסכך דכתיב בהדיא וע״ש הסכך קרויה סוכה וא״כ מיעוט זה כמאן דליתא לא מיקרי סוכה שהרי אינה מסוככת משא״כ בדפנות דלא שמעינן להו אלא מדרשא וייתורא דקראי א״כ כיון דבכה״ג מיקרי דפנות בכל מקום כשירין נמי בסוכה כן נ״ל ועיין מה שאכתוב עוד בשמעתין:
וראיתי להר״ן ז״ל שכתב בכוונת רש״י ז״ל דא״א לומר דהמיעוט בטל ברוב והו״ל כאינו מסוכך דהא לקמן פרק הישן משמע דאפילו היכא דלמעלה כי הדדי נינהו נמי פסולה אע״כ מצילתה דלמטה קאמר כמאן דליתא דמי ובאמת היה נ״ל בהשקפה ראשונה לפרש כן מה״ט שהקשה הר״ן ז״ל אלא דלפ״ז לא א״ש מ״ש רש״י ז״ל דע״ש הסכך נקרא׳ סוכה והו״ל למימר ע״ש הצל קרויה סוכה ויש ליישב:

פרק א

א משנה סוכה שהיא, כלומר: שהסכך שלה, שהוא עיקר מצוותה, גבוהה למעלה מעשרים אמהפסולה. ור׳ יהודה מכשיר.

Chapter 1

MISHNA: A sukka, i.e., its roofing, which is the main and most crucial element of the mitzva, that is more than twenty cubits high is unfit. Rabbi Yehuda deems it fit.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בוְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים גוְשֶׁאֵין לָהּ (שְׁלֹשָׁה) דְּפָנוֹת דוְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מְצִלָּתָהּ פְּסוּלָה.:

Similarly, a sukka that is not even ten handbreadths high, and one that does not have three walls, and one whose sunlight that passes through its roofing is greater than its shade are unfit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושאינה גבוהה עשרה – בגמרא מפרש טעמא.
שלש דפנות – נמי בגמרא יליף להו.
ושחמתה מרובה מצלתה – המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה.
סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה. (סוכה כ״ב:) והמעובה כמין בית שאין כוכבי חמה ניראין מתוכה כשירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושאינה גבוהה עשרה טפחים – דבפחות מכן לא הויא מחיצה כדמפרש בגמרא.
ושאין לה שלש דפנות – פרישנא לה נמי בגמרא.
ושחמתה נמי מרובה מצלתה – ולכולהו אמוראי דגמרא הא דכולי עלמא היא ואפילו לר׳ יהודה. ולאו למימרא דבעינן שיהא הסכך מיצל תחת הסוכה דהא לא אפשר כיון דלמעלה מעשרים כדאיתא בגמרא אלא שיהא הסכך עבה לצל. למימרא דאי קליש כולי האי דלא חזי לצל לא חשיב סכך כלל.⁠1
1. בכ״י מוסקבה 185 מופיע כאן הביאור לדף ט׳. ״סוכה הישנה״ (המשך המשנה כאן).
ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה – ובגמרא איכא (כ)⁠דמפרש (סוכה ה׳.) טעמא דילפינן מכנפי הכרובים, (דמניה) [דמינייהו] עד הכפורת היו עשרה טפחים, וכתיב סוככים בכנפיהם, דקרי ליה סככה. ואיכא (סוכה ה׳:) מאן דאמר דהלכה היא למשה מסיני.
ושאין לה שלש דפנות – בגמרא אסמכוהי מקרא דבסכת בסכת בסוכות.
ושחמתה מרובה מצלתה פסולה – דבטל הצל במיעוט.
ולפי מה שאתה רואה במה שכתבנו צריך שתדע שגירסתנו היא כך כמאן אזלא הא דאמר רב הונא מחלוקת בשאין בה אלא ד׳ אמות על ד׳ אמות אבל יש בה יתר מד׳ אמות על ד׳ אמות אף למעלה מעשרים אמה כשרה ומ״מ גדולי הרבנים גורסים מחלוקת בשאין בה ד׳ אמות על ד׳ אמות אבל יש בה ד׳ אמות על ד׳ אמות כשרה אף למעלה מעשרים ובסוגית הגמ׳ במה שאמרו בשלמא דר׳ יאשי׳ וכו׳ תבין להדיא שגירסא ראשונה עיקר ועליה סמכנו במה שכתבנו וכן מצאנוה בספרים מדוייקים ואף בספר ישן מצאתיה מוגהת מכתיבת גדולי קדמונינו שבנרבונאה:
ונשוב לדברינו והוא שמ״מ למדת שבשני דרכים אלו יש צדדים להכשיר בגובה יתר מעשרים:
והדרך השלישי הוא שלדעת רבא טעם פיסולה מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד כ׳ אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מכ׳ אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע כלומר כל שאינו מגביה יתר מכ׳ אמה אינו צריך ליתן לב כל כך על חוזק המחיצות ודיו במחיצות קנים והוצים וקנים על גביהן לסכך עליהם בפסולת גורן ויקב ודברים הקלים וכל שדיו בכך אפילו עשאה הוא בנין קבוע אפי׳ עשה מחיצות של ברזל אנו אין לנו שאין אדם מצוי להרבות הוצאה בלא צורך ומה שאינו מצוי אין בו צורך לתקנה אבל אילו הכשרתו בגובה יתר על כ׳ נמצאו הדברים מראים לו שצריך הוא לדירת קבע ויקבענה כיון עד שהענין נראה לו כמין בית והיכר סוכה נפקע ממנו ולדעת זה אין לגובה יתר מכ׳ הכשר בשום פנים אלא בין דפנות מגיעות לסכך בין אין מגיעות בין אין לה יתר מד׳ אמות בין יש לה פסולה על כל פנים:
מרובה מצלתה – שהמיעוט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו.
סוכה דנפישי מילתה – במשנה, דתני שהיא גבוהה ושאינה גבוהה ושאין לה ג׳ דפנות ושחמתה מרובה.
ושאינה גבוה עשרה טפחים – פירוש דלא חשיב סכך בשאין חלל תחתיו י׳ טפחים כדאיתא בגמרא.
ושאין לה ג׳ דפנות בגמרא מפרש לה.
ושחמתה מרובה מצלתה – פירוש דלא חשיב סככה והא ודאי אפי׳ לרבי יהודה היא לכ״ע דלא פליג אלא ברישא בלחוד. וכ״ת והא רבי יהודה לא בעי צל סכך מדקא מכשיר למעלה מעשרים אמה דליכא צל סכך אלא צל דפנות כדאיתא בגמרא. י״ל דנהי דלא בעי רבי יהודה שיהא הסכך עושה צל כמות שהוא עכשיו מ״מ בעי שיהא ראוי לעשות צל דבלא״ה לא מיקרי סכך כלל כיון דקליש כולי האי דלא חזי למעבד צל וזה נכון.
רש״י ד״ה ושחמתה מרובה מצלתה ועל שם הסכך קרויה סוכה עכ״ל. דבריו צריכים ביאור. ונראה שכוונתו היא עפ״מ שיש להתבונן בסוכה, דתלוי׳ בחלות שם סכך ומחיצות, מהו עיקר החפצא של הסוכה - האם הוא הסכך עם המחיצות ביחד או״ד רק הסכך בעצמו הוא עיקר החפצא של הסוכה, והמחיצות אינן אלא תנאי בהכשר הסכך. ובא רש״י לבאר שהחפצא של הסוכה הוא הסכך אבל המחיצות אינן כלולות בעיקר החפצא של הסוכה עם הסכך. וכן איתא ברש״י להלן (ב.) ד״ה דלא, וז״ל: וסוכה היינו סכך כשמה עכ״ל. אליבא דרש״י עצם החפצא של הסוכה הוא הסכך בלבד, המחיצות רק מכשירות את הסכך, אך אינן חלק מעצם החפצא של המצוה.
וכן סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, או שאין לה שלש דפנות, או שחמתה, כלומר: אור החמה הנכנס לתוכה דרך הסכך מרובה מצלתה (צילה) — פסולה.
Similarly, a sukka that is not even ten handbreadths high, and one that does not have three walls, and one whose sunlight that passes through its roofing is greater than its shade are unfit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: תְּנַן הָתָם המָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ.

GEMARA: We learned a similar halakha in a mishna there, in tractate Eiruvin (2a): In the case of an alleyway that is higher than twenty cubits, i.e., the beam that was placed across the end of an alleyway that opens into a public domain in order to permit carrying within the alleyway on Shabbat is higher than twenty cubits, one must diminish the height of the beam in order to permit carrying within the alleyway. Rabbi Yehuda says he need not do so, and although the beam lies higher than twenty cubits, the alleyway is qualified to permit carrying within.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבוי שהוא גבוה – מבוי שהוא סתום משלש צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות לרשות הרבים הרי הוא רשות היחיד לבני חצירות ואסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב שהחצירות כל אחת רשות לעצמה והמבוי רשות לכולן והצריכו בו שיתוף להשתתף כל החצירות בפת או ביין ולהניח השיתוף באחת מן החצירות ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים או לחי זקוף או קורה מכותל לכותל ואם גבוה הקורה מעשרים אמה.
ימעט – ישפיל.
אינו צריך – והתם מפרש טעמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. תנן התם – בריש עירובין.
מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ר׳ יהודה אומר אינו צריך – גבי מבוי לא שייך למתני למעלה דמגובה מבוי קא מיירי וגבהו של מבוי לא הוי אלא עד הקורה דקורה הויא חציצה. ברם הכא קא מיירי מסכך ושייך בה למעלה על הדפנות.
ולענין פסק גדולי הפוסקים והמחברים כתבוה כדעת שלישי והדברים נראין כן לענין פסק ולענין פירוש לענין פסק שהרי הוחלט בידינו לומר סוכה דירת עראי בעינן וכל שדפנות מגיעות לסכך או רחבה יתר מד׳ על ד׳ בגובה יתר מכ׳ כל שכן שהיא דירת קבע ולענין פירוש ממה שחלק ר׳ יהודא לומר שהיא כשרה ואמרו עליו בגמ׳ (סוכה ז׳.) שהוא סובר סוכה דירת קבע בעינן ומתוך שתפשה ת״ק בלשון פסולה תפשה ר׳ יהודא בלשון מכשיר ומ״מ לדעתו לדירת קבע הוא צריך ומטעם תשבו כעין תדורו אלמא טעמו של ת״ק מתורת עראי הוא ואע״פ שהיה אפשר לפרש דעת ר׳ יהודה לדעת רבה ור׳ זירא לדעת רבה מפני שאינו מקפיד על הרגשו ולדעת ר׳ זירא מפני שאינו מקפיד על צל שמחמת סכך הואיל ומ״מ צלתה מרובה מחמתה מ״מ הרי בגמ׳ פירשו על דבריו כן ר״ל שמתורת קבע הוא בא עד שהעמידו את דבריו בשיטת האומרים סוכה דירת קבע בעינן וי״מ שר׳ יהודא מכשיר אף למטה מכ׳ וכך פירושו למעלה מכ׳ כשרה מכל צד שאי אפשר לה בלא קבע ולמטה מכ׳ כשרה כשעשאה בקבע הא שלא בקבע לא וי״מ שאף למטה מכ׳ הוא מכשיר על כל פנים ואין הצרכתו לדירת קבע דומה לסברת האחרים שאינו מזקיק לדירת קבע אלא שמכשיר בה ואין הדברים נראין וסוף הדברים שהדברים נראין שחכמים מתורת עראי נגעו בה ואף גדולי הפוסקים מחזקים את דבריהם בנוסח זה דהא סוגיין דסוכה על גבי סוכה כותיה דרבא שייכא והרבה מגדולי המפרשים מתבלבלים בפירוש דבריהם ורבותי פירשו הענין במה שאמרו למטה סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר׳ יהודא אומר אם אין דיורין בעליונה ר״ל שאין תחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות שלה תחתונה כשרה ופרשנוה שאף חכמים מודים בזו שהרי העליונה אינה סוכה אלא שנחלקו ביכולה לקבל על ידי הדחק שלדעת חכמים הואיל ותחתונה יכולה לקבל על ידי הדחק הרי הראשונה ראויה ואע״פ שאינה ראויה אלא על ידי הדחק מ״מ ראויה היא לדירת עראי ולר׳ יהודה אין הראשונה כלום שכל שעל ידי הדחק אינו דירת קבע ולדירת קבע אנו צריכים ואע״פ שלרבנן מיהא אין זו ראיה גמורה שהרי אפשר שחכמים של אותה משנה סוברים שבין עראי בין קבע הכל כשר וא״כ אף במשנתנו כן ואינה פסולה לדעתם מדין קבע אלא או מדרבה או מדר׳ זירא מ״מ הדבר מוכיח שכך הוא טעם מחלוקותם והוא שאמרו כותיה דרבא שייכא כלומר שאינה ראיה ברורה אלא שהדבר מוכיח כן וכן ראיה לדבר ממה שאמרו (סוכה כ׳:) הישן במטה בסוכה לא יצא ידי חובתו ואמר ר׳ יהודא נוהגין היינו להיות ישינים תחת המטה בסוכה ואמרו שם (סוכה כ״א:) ר׳ יהודא לטעמיה דאמר סוכה אהל קבע ומטה אהל עראי ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע אלמא שלדעת חכמים שאף הסוכה אהל עראי הוא ואע״פ שאפשר לומר שחכמים סוברים שהסוכה קבע אלא שסוברים אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע כמו שנאמר שם לדעת ר׳ שמעון מ״מ הדברים מוכיחים כן ומעתה הלכה כסתם משנתנו ומטעם תורת קבע והלכך כל שגבוהה יותר מכ׳ פסולה על כל פנים ואין הלכה כדברי האומר שבדפנות מגיעות לסכך אף למעלה מעשרים כשרה שזו לדעת רבה נאמר ולא כדעת האומר שכשיש בה יתר מד׳ אמות על ד׳ אמות אף למעלה מכ׳ כשרה שזו לדעת ר׳ זירא נאמר ולא כדעת האומר בגמ׳ שלא נחלקו אלא בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו אבל במחזקת יותר כשרה שהרי זו לא נאמרה כדעת אחד מהם אלא אף במחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו ואף ביתר מד׳ אמות על ד׳ אמות ואף בדפנות מגיעות לסכך על כל פנים פסולה שהלכה כחכמים וכדעת רבא:
זהו דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ואף גדולי המפרשים נסכמים בה וזו היא שיטתנו וכן למדת משיטתנו שהאומר דירת עראי בעינן מכשירין אף בדירת קבע ובלבד שתהא ראויה לדירת עראי אילו רצה לעשותה עראי ומתורת היכר שאין הדבר תלוי בעראי דוקא אלא בראוי להיות עראי והלכך כל שראוי לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשר וכל שאינה ראוי לעשותה עראי אפילו עשאה עראי ר״ל מחיצות קלושות פסול וכן האומר דירת קבע בעינן פירושו ראוי להיותו בנין קבע אע״פ שעשאו הוא עראי שרוב בני אדם עושין את הבנין כפי הראוי לו ואחר הרוב דנין ומ״מ יש פוסקים כחכמים וכדעת רבה וכל שדפנות מגיעות לסכך כשרה וממה שאמרו עליו (שבת כ״ב.) כל מילי דמר עביד כרב ואין זו ראיה שלא נאמר כן אלא במה שהיו רב ושמואל חולקים בו שרבה היה עושה כרב בכל מה שהיה חולק בו עם שמואל וזו אחת מהם ואם מפני שר׳ יאשיה אמרה כן בגמ׳ הרי אף רב הונא אמרה כר׳ זירא כדאיתא בגמ׳ בהדיא ואף לדבריך אין אנו פוסקים כמותו ואם מפני שלא הקשו לדבריו כלום הרי מ״מ נדחית ראייתו בדברים אמתיים שלא נאמר למען ידעו דורותיכם אלא לידיעה לדורות והרי מה שהקשו לרבא ולר׳ זירא כראוי תרצוה ולא עוד אלא שאף אביי בעצמו שהקשה חזר וקבלה כרבא שהרי הוא בעצמו העמיד ר׳ יהודא בשיטה כסברא של דירת קבע אלמא שאף הוא חזר לומר כרבא שמחלקותם תלוי בקבע ועראי ומאחר שר׳ יהודא בקבע חכמים בעראי ואע״פ שאף בזו אפשר שדעת חכמים ששתיהן כשרות כמו שכתבנו למעלה מ״מ הדברים מוכיחים כן וכן שראוי לומר הלכה כרבא מפני שהוא בתרא יותר מן האחרים וכל שכן שאין לפקפק שהלכה כחכמים ולא כר׳ יהודא שהרי העמידוה בגמ׳ בשיטה כמו שאמרו (סוכה ז׳:) ר׳ ור׳ יהודה ור׳ יאשיה ור׳ שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי [ור׳ אליעזר] ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן ואין הלכה כשיטה ומ״מ יש פוסקים כר׳ יהודא ולהצריך דירת קבע ומפני ששיטה זו כבר בטלה מקצתה שהרי יש בהם שהלכה כמותם והיא של ר׳ אליעזר ושל בית שמאי כמו שיתבאר והלכך אין לדחות שלא לפסוק כר׳ יהודא מחמת שיטה זו הואיל וראיה מסייעת בכך והוא שהם מביאים ראיה ממה שאמרו למטה דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה אע״פ שיש לה גג וכו׳ כמאן כר׳ יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע לימא הלכה כר׳ יהודה וכו׳ אלמא הלכה כר׳ יהודה ואין זה כלום שהרי אף זו נדחית ממה שאמרו בפרק זה (סוכה י״ט:) אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה גני בכילת חתנים בסוכה ר״ל שאין לה גג אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר׳ אליעזר אמר ליה ברייתא איפכא תניא ואם הלכה כר׳ יהודא היה לו לומר שהלכה כר׳ יהודה ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ומותר אף בשיש לה גג כל שכן בזו וכן ממה שאמרו בפרק שני (סוכה כ״ו.) רב שרא ליה לרב אחא למיגנא בכילת חתנים בסוכה משום באקי אלמא הא לאו טעמא דבאקי אסור וכן ממה שאמרו (שבת כ״ב.) נר חנוכה שהניחה למעלה מכ׳ אמה פסולה כסוכה וכמבוי אלמא פשוט היה שהסוכה פסולה ביתר מכ׳ והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ומעתה כל הישן בכילה שיש לה גג וגבוהה עשרה בסוכה לא יצא שאין לדחות כמה שמועות מדברי יחיד ואע״פ שבפירקא דרשה לעצמו דרש ר״ל שאין הלכה כמותו ולא כל הדרשות סולת נקייה לסמוך עליהן ומה שאמרו (סוכה י״א.) ולימא הלכה כר׳ יהודה פירושו אחר שהוא סובר כן והלכך הלכה רווחת לדירת עראי או לבנין הראוי למחיצות של עראי אנו צריכים ואח״כ יעשה אותן חזקות כמו שירצה:
ושאינה גבוהה עשרה טפחי׳ ר״ל חלל שבה פסולה שכל חלל שאין בו עשרה טפחים גובה אינו ראוי לכלום ובגמ׳ (סוכה ה׳:) פרשוה ממה שנאמר בתורה והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת וגובה הארון תשעה שנאמר אמה וחצי קומתו ועבי הכפורת טפח שהרי כתיב פני הכפורת ואין פנים פחותים מטפח:
ושאין לה שלש דפנות פסולה ופרשוה בגמ׳ (סוכה ו׳:) שתים כהלכתן ושלישית אפי׳ טפח ברוחב ובגובה עשרה ופי׳ בגמ׳ (סוכה ז׳.) דוקא טפח שוחק ושיעמידהו בפחות משלשה לדופן והרי הלבוד עושהו של ארבעה שהוא רוב דופן וכן פירשו שלא אמרו בשלישית אפי׳ טפח אא״כ השתים עריבן ר״ל דבוקות זו בזו כגון זו למזרח זו לצפון או לדרום:
וכן שחמתה מרובה מצילתה וכו׳ ופירשוה בגמ׳ בחמתה הבא מחמת הסכך כלומר שהוא קלוש כל כך שאם תבא חמה דרך בו תהא חמתו מרובה על הצל והרי זו כמי שאין לה סכך כלל ופסולה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדים שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתי׳ בגמרא אלו הם:
לענין מבוי כל שהניחו הקורה למעלה מכ׳ ימעט ר״ל שישפילוה עד שיהא חלל הקורה בתוך כ׳ ואף לדעת הפוסל משום דלא שלטא ביה עינא ובקורה מיהא הרי דפני צדי המבוי מגיעים לה בזו הואיל ואין רחבה אלא טפח אין כאן היכר אע״פ שהדפנות מגיעות לה ויש מתרצים שהסוכה עשויה לישיבה ויש בה היכר בדפנות מגיעות לסכך ומ״מ כבר ביארנו סתירת תירוץ זה בראשון של עירובין:
ולענין ביאור מיהא שאלו בסוגיא זו מאי שנא סוכה דתני פסולה ומאי שנא מבוי דתני תקנתא ותירץ תחילה דסוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא שאין לומר שם פסול במה שכשר מן התורה ואע״ג דנר חנוכה שהדליקה למעלה מכ׳ מדרבנן ותני פסולה התם הוא דליכא שום תקון שאף כשישפילנה אינו כלום שהרי הדלקה עושה מצוה ומ״מ חזרו לומר דכל דאית ליה תקנתא אית ליה למתני אף בדאורייתא אלא דהכא סוכה דנפישן מילתא ר״ל במשנה זו שהרי שנה בה ארבעה פיסולין תני פסולה דאילו תני תקנתא הוה ליה למתני תקנתא בכלהו פיסולי והרי תיקונו של זה בדרך אחד ותיקונו של זה בדרך אחרת והיה בדבר טורח יתר מבוי דלא נפישן מילתא בההיא מתני׳ דהא לא תני בה אלא תרין פיסולי ואף הם מיתקנים בתיקון אחד תני תקנתא:
הרבה נשתבשו לומר שאם היתה כאן בקעה קטנה וגידודין מקיפין לה מכל צד ועשה דפנות על הגידודין בפחות מכ׳ שהסוכה כשרה לדעת רבא אע״פ שחלל הסוכה יתר מכ׳ שהרי מ״מ ראוי הוא לבנין עראי משפת הגדודין ולמעלה ואין זה כלום שהרי אמרו גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין והרי אמרו חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן והרי מ״מ מקרקעיתה לסככה אינו ראוי לבנין עראי:
גמרא תנן התם מבוי שהיא גבוה מעשרים אמה ימעט – פירוש כשהכשירו בקורה לא כשהכשירו בלחי כדכתיב התם. והא דלא קתני התם למעלה מעשרים כדקתני גבי סוכה אע״ג דשוו בדינייהו דחלל מבוי תנן משום דהכא איירינן בתיקון הסכך שהוא עיקר המצוה והוא עומד על החלל ושייך למיתני ביה למעלה אבל התם לא קתני קורת מבוי שהיא גבוה אלא מבוי שהוא גבוה דבתיקון מבוי והכשרו מיירי וכיון שכן לא שייך למיתני בי׳ הכי שהמבוי הוא גובה של חלל והיינו דלא קתני ביה ישפיל אלא ימעט כלו׳ ימעט חללו בין שישפיל את הקורה בין שיגב׳ את הקרקע וכדמוכח התם בהדיא בגמ׳ ופירוש׳ כדכתיב התם ולא כדפרש״י ז״ל ימעט ישפיל ואפשר דרבי׳ ז״ל לאו דוקא נקטי׳ והא דלא קתני מבוי שהוא גבוה כ׳ וקתני מעשרי׳ לאשמועי׳ דחלל מבוי תנן וכאלו קתני שהוא גבו׳ יותר מעשרים מ״ר נ״ר.
בגמרא תנן התם מבוי כו׳ מ״ש גבי סוכה כו׳ ומ״ש במבוי דתני תקנתא. ויש לדקדק מאי קושיא דהא לכאורה בלא״ה קשה מאי קמ״ל במבוי דתני תקנתא פשיטא שאם מיעטה דמהני כיון שאינו אלא להתיר הקורה משום מחיצה או משום הכירא ואדרבא במאי שממעט הוי יותר מחיצה שעשה להתיר וכן לענין היכר. והנראה בזה דעיקר הרבותא דבכל ענין שממעט כשר מדלא קתני משפיל הקורה אלמא דאפילו בממעט החלל ע״י מיעוט דלמטה כדאיתא התם הוי שפיר מיעוט. וא״כ איכא רבותא טובא דאע״ג דלכל בני המבוי הוי למעלה מעשרים מ״מ כיון שתחת הקורה הוי למטה מעשרים סגי בהכי א״כ בסוכה דליכא למימר הכי דנהי דמהני מיעוט דלמטה כדאיתא לקמן מ״מ משמע דבעינן שיהא המיעוט ע״פ כל אורך ורוחב הכשר סוכה וא״כ לא איצטריך למיתני ימעט כיון דליכא שום רבותא דמכיון שממעט אין בהן גובה עשרים ונראה דאפ״ה איכא רבותא דלא נימא דלא מהני המיעוט דלמטה דמיקרי תעשה ולא מן העשוי אלא שישפיל הסכך היינו דמקשה דלתני ימעט דהא לקושטא דמלתא מהני כדאיתא לקמן במיעטה בעפר והטעם נ״ל דלא מיקרי תעשה ולא מן העשוי כיון שאין הפסול אלא מחמת גובה כמ״ש התוספות לקמן בפירקין בסוגיא דסוכה שתחת האילן ע״ש וכן לרבא דמסיק טעמא משום דסוכה שהיא גבוה׳ למעלה מעשרים צריך למחיצות קבע וא״כ נראה דלא מהני המיעוט דלמטה על ידי כרים וכסתות ובאמת כשירה ומהטעם שאבאר לקמן במקומו אי״ה כן נ״ל ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה מ״ש כו׳ הא דלא פריך גבי הדס כו׳ ועוד דגבי הדס איצטריך למתני תקנתא דסד״א כיון דגידולו בפסול לית ליה תקנתא עכ״ל. ולכאורה אין הלשון מדוקדק דהא לקמן גבי הדס מקשה הש״ס אי מקמי דלאגדי׳ פשיטא ומוקי לה בתר דאגדיה וא״כ הוי ליה לפרש הכא דסד״א כיון דאגד ליה בפסול ונהירנא כד הוינא טליא שמגיהין כן בלשון התוספות. אמנם לפי שקשה להגיה הספרים יש ליישב דשפיר שייך נמי דברי התוספות דהכא דהשקלא וטריא דהתם ע״כ היינו מדקתני תרי בבי מקשה פשיטא דכיון דתני פסולה אמאי קתני אם מיעטן כשר ומשני לבתר דאגדיה ואכתי קשה ליתני ימעט לחוד וממילא ידעינן דאיירי בתר דאגדיה דאי מקמי דאגדיה לא הו״ל למתני ימעט אלא פסולה למאי דאמרינן הכא דמדאורייתא שייך לישנא דפסולה וממילא הוי ידעינן דפשיטא דמהני המיעוט ע״ז מסקו התוספת הכא שפיר דכיון דאיכא מיהא שום רבותא אפילו מקמי דלאגדיה דלא תימא כיון דגידולו בפסול א״כ שייך למתני טפי לישנא דתקנתא כיון דליכא שום יתורא בלישנא מש״ה איצטריך למתני התם תרי בבי דהשתא ידעינן שפיר דע״כ איירי לבתר דאגדיה כן נראה לי ליישב גירסת ספרינו ודו״ק:
ב גמרא תנן התם [שנינו שם] במשנה במסכת עירובין הלכה דומה: מבוי שהוא, כלומר: הקורה שעושים בראשו הפונה לרשות הרבים כדי להתיר את הטלטול בו גבוה מעשרים אמהימעט מגובה הקורה כדי להכשיר את מבוי בטלטול. ר׳ יהודה אומר: אינו צריך, שאף אם מקום הנחת הקורה גבוה מעשרים אמה — כשר.
GEMARA: We learned a similar halakha in a mishna there, in tractate Eiruvin (2a): In the case of an alleyway that is higher than twenty cubits, i.e., the beam that was placed across the end of an alleyway that opens into a public domain in order to permit carrying within the alleyway on Shabbat is higher than twenty cubits, one must diminish the height of the beam in order to permit carrying within the alleyway. Rabbi Yehuda says he need not do so, and although the beam lies higher than twenty cubits, the alleyway is qualified to permit carrying within.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי שְׁנָא גַּבֵּי סוּכָּה דְּתָנֵי פְּסוּלָה וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי מָבוֹי דְּתָנֵי תַּקַּנְתָּא.

Given the seeming similarity between the two cases, that of the sukka and that of the alleyway, the Gemara asks: What is different with regard to a sukka where the mishna teaches that it is unfit, and what is different with regard to an alleyway where the mishna teaches the method of rectification, that one must diminish the height of the cross beam? Why was a solution not suggested in the case of a sukka?
ר׳ חננאלרי״ףתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולגבי סוכה תני פסולה לתני נמי גבי סוכה ימעט ושנינן בסוכה שפסילותה בגובה מדאורייתא ונפישי מלתא תני פסולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא – והא דלא פריך מאי שנא גבי הדס דתני פסולה ותקנתא דתנן בפרק לולב הגזול (לקמן דף לב:) או שהיו ענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר דלא פריך אלא מסוכה ומבוי שדינם שוה לענין גבוה ושינה לשון משנתו ועוד דגבי הדס אצטריך למיתני תקנתא דס״ד אמינא כיון דגדולו בפסול תו לית ליה תקנתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא לגבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא דגבי מבוי דתני תקנתא ימעט – ולא מתמה אמאי לא תנא גבי מבוי פסול. דהתם לא שייך ביה פסול דמאי פסול איכא במבוי אם אינו כראוי אסור להוציא או מותר לטלטל בתוכו אבל פסול לא שייך ביה. אלא הכי קאמר אמאי לא תני גבי סוכה ימעט דליתני נמי תקנתא בסוכה כי היכי דתני גבי מבוי.
מ״ש גבי סוכ׳ דתני פסולה מ״ש גבי מבוי כו׳ – י״מ דבמבוי ל״ק ליה דבדידיה לא שייך שפיר למיתני לישנא דפסולה דמאי פסולה שייך במבוי שהרי אין כאן חובה להכשירו אלא שאם לא הכשירו כראוי אסור לטלטל בו ולהוציא ולהכניס לו מן החצרות אלא סוכה הוא דקשי׳ ליה אמאי לא קתני ביה תקנתא כדקתני במבוי דהא עדיף טפי דאשמועינן ממילא שהיא פסולה בדקתני תקנתא לרוח׳ דמלתא דאפי׳ שייך בה לישנא דפסול׳ לישנא דתקנתא עדיף טפי ודכותא בתלמוד׳ וי״מ דתרוייהו הוקשו ליה והוא הנכון לפום סוגיין וכדפרישי׳ בעירובין בפ״ק דבמבוי נמי שייך פסול.
תוס׳ בד״ה מאי שנא כו׳ והא דלא פריך מ״ש גבי הדס דתני כו׳ דתנן בפ׳ לולב כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מ״ש גבי סוכה דתני כו׳ והא דלא פריך מ״ש גבי הדס כו׳ דסד״א כיון דגדולו בפסול כו׳ עכ״ל הא ודאי לדברי המתרץ לא תקשי מהך דגבי הדס אהך דמבוי דהדס דאורייתא נפישין נמי מיליה והמקשה נמי ניחא ליה למפרך מהך דסוכה שהיא בריש מכילתין אבל מהך דגבי הדס אהך דסוכה דכולם במס׳ זו עדיפא הוה ליה למפרך גם לדברי המתרץ לא יתורץ הך אי לאו משום טעמא דסד״א כיון דגדולו בפסול כו׳ ודו״ק:
ומתוך שעיקר תוכנן של הלכות אלה בסוכה ובמבוי דומה לכאורה, שואלים: מאי שנא [במה שונה] גבי סוכה דתני [ששנה] במשנתנו בנוסח פסקני שסוכה זו פסולה, ומאי שנא [במה שונה] לגבי מבוי דתני תקנתא [ששנה תקנה] שיש למעט מן הגובה כדי להכשיר, ולא אמר כן בסוכה?
Given the seeming similarity between the two cases, that of the sukka and that of the alleyway, the Gemara asks: What is different with regard to a sukka where the mishna teaches that it is unfit, and what is different with regard to an alleyway where the mishna teaches the method of rectification, that one must diminish the height of the cross beam? Why was a solution not suggested in the case of a sukka?
ר׳ חננאלרי״ףתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא תָּנֵי פְּסוּלָה מָבוֹי דְּרַבָּנַן תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

The Gemara answers: With regard to sukka, since it is a mitzva by Torah law, the mishna teaches that it is unfit, as, if it is not constructed in the proper manner, no mitzva is fulfilled. However, with regard to an alleyway, where the entire prohibition of carrying is only by rabbinic law, the mishna teaches the method of rectification, as the cross beam comes only to rectify a rabbinic prohibition but does not involve a mitzva by Torah law.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מבוי שהוא מדרבנן כו׳ ובאו לבאר מנין כי הגובה פוסל בסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סוכה מדאורייתא – דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני.
תני פסולה – שייך למיתני בה לשון פסול כלומר לא נעשית כתורה וכהלכה.
מבוי – דכוליה מדרבנן דמדאורייתא סגי ליה בשלש מחיצות ואינו צריך לקורה זו אלא מדרבנן.
תני תקנתא – דלא שייך למתני בה לשון פסול דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו הרי היא תחלת הוראתו ומצותו.
דאורייתא תני פסולה – דאי הוה תני ימעט חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט לכתחילה ודיעבד כשרה ודקדק בלשונו דלמא אתי לידי איסורא דאורייתא ותני פסולה אע״ג דלא הוי לישנא מעליא כמו ימעט אבל במבוי דרבנן לא חייש ותנא ימעט שהוא לישנא מעליא כדאשכחן בריש פסחים (דף ג.) שעקם הכתוב כמה אותיות שלא להוציא דבר מגונה מפיו ובקונטרס לא פירש כן אי נמי יש לומר דלשון ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא ופסולה משמע דאורייתא ובפרק במה מדליקין (שבת דף כב.) דאמרינן נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי אגב דתנן כסוכה נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א״נ אי הוה תני ימעט הוה משמע כמות שהיתה מדלקת ישפילנה וזה אינו למאן דאמר הדלקה עושה מצוה ואפי׳ למ״ד הנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה כדאמרינן גבי הדליקה בפנים והניחה בחוץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סוכה דאוריתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא – איכא לפרושי סוכה דאלימא דהויא מדאוריתא תני לישנא דאלים דהינו פסול מבוי דלא אלים דמדרבנן הוא תני תקנתא. ואיכא נמי לפרושי סוכה דבתר דהיא כתובה באוריתא ודיניה ידועים כבר תני פסולה. מבוי דעדיין לא שמענו דמדרבנן הוא תאני תקנתא.
סוכה ישנה ב״ש פוסלים כו׳ – בגמרא מפרש לה איזוהי סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג ל׳ יום. י״מ דטעמא דב״ה קא מפרש דהלכתא כותייהו דאלו דברי ב״ש לא הוה מפרש דב״ש במקום ב״ה אינה משנה והכי פירושו איזו היא סוכה ישנה דמכשירין ב״ה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום דמסתמא לשם החג היא. וב״ש סברי שאין סתמא לשם החג היא ולפיכך פוסלים בה ולהאי פירושא לא אתי שפיר לישנא דסיפא דקתני אבל אם עשאה לשם חג כשרה דהא באידך נמי מכשירין והיכא קתני אבל. ויש לפרש לפי שיט׳ זו דה״ק ואיזו היא סוכה ישנה דמודו ב״ה לב״ש שהוא פסולה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום דמסתמא שלא לשם החג עשאה ולא אפליגו עליה אלא בשעשאה תוך שלשים יום סתמא בית שמאי סברי דהא נמי סתמא שלא לשם החג. וב״ה סברי דכל תוך שלשים יום כיון שדורשין בהלכות החג סתמא לשם החג ואכתי לא אתי שפיר דאיזו היא סוכה ישנה משמע איזוהי סוכה שנחלקו בה ותו דלהאי שיטתא לב״ה כל שעשאה בפירוש שלא לשם החג פסולה והא ליתא דבגמרא מוכח בהדיא דב״ה לא דרשי כלל חג הסוכות תעשה לך עשה סוכה לשם חג אלא מכיון שעשא׳ לשם צל כשר׳ אם לא שפירש שאינו עושה אותה לשם חג והיינו דמכשיר בסוכת רקב״ש וסוכות גנב״ך שאינם לשם חג כלל אלא לשם צל כדאית׳ בגמ׳ והיינו אליבא דב״ה והפי׳ הנכון כך הוא דאליבא דב״ש קאי וה״ק איזו היא סוכה ישנה שב״ש פוסלין כל שעשאה קדם לחג שלשים יום דמסתמא לא הוי לשם חג ואינהו בעו סוכה לשם חג ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה ואע״ג דלי׳ הלכתא כב״ש כיון דאידכר מלתא דידהו מפרש טעמייהו ודכותא בתלמודא בדברי רבא במסכת שבת בפרק רבי אליעזר דמיל׳ א״נ דנקט הא לפרושי טעמ׳ דבית הלל סד״א דפלוגתייהו בסוכה תוך שלשים יום וטעמא דב״ה משום דמסתמא לשם החג אבל כל שעשאה קודם לכן שאין סתמא לשם חג או שעשאה בפירוש שלא לשם חג אפי׳ תוך שלשים יום מודה ב״ה דפסולה קמ״ל דבסוכה שעשאה ל׳ יום קודם לחג פליגי שאינה לשם חג וטעמא דב״ה משום דלא בעי סוכה לשם חג. ואפשר דנפקא לן מינה נמי לענין נודר מסוכה ישנה שאינו אסור אלא בסוכה שנעשית קודם לחג ל׳ יום וקי״ל כב״ה ומיהו לכתחלה מצוה לחדש בה דבר בגופא אבל חדוש חוץ לגופ׳ ככרי׳ וסדינין וכיוצא בה אינה מחודש וכן מפורש בירושלמי.
מבוי דרבנן תני תקנתא – פירשו בתוספות ז״ל דסוכה דהויא דאורייתא וחמירא תנא לישנא דפסולה דאלים שלא יטעה אדם לומר לכתחלה ימעט ובדיעבד כשר׳ אבל מבוי שהוא מדרבנן ואין כתוב בתורה ועכשיו מתחיל התנ׳ לפר׳ דינה תני תקנת׳ איך ראוי להכשירו והקשו עליו דא״כ ליתני בסוכה תקנת׳ מיהת וי״ל דהיינו מאי דאמר ואב״א סוכה דנפישין מיליה תני פסולה מבוי דלא נפישין עיליה תני תקנתא הא ודאי מבוי נפישי מיליה טובא אל׳ דה״ק דסוכה דנפישי מיליה בהאי מתניתין תני פסול׳ דאלו הוי תני תקנתא בכלהו הוה מאריך טובא דהול״ל סוכה גבוהה ימעט ושאינה גבוהה י׳ טפחים יגבי׳ ושאין לה ג׳ דפנות יעשה לה ג׳ דפנות ושחמתה מרובה מצלתה ירבה בסכך ומש״ה פסק ותני פסולה להיות שונה דרך קצרה אבל מבוי דלא נפישי מיליה בהאי מתני׳ ולית ליה למיתני אלא חדא תקנתא ואינו צריך להאריך תני תקנתא וכן פרש״י ז״ל והשתא תרוייהו מתקן להו דכל דאפשר למיתני תקנתא בלשון קצר הכי עדיף ומיהו לשון קצר עדיף מתקנת׳ ואק״ל דהא נר חנוכה שהוא מדרבנן ולא נפישי מיליה קאמרי׳ פסולה שאמרו שם נר חנוכה שהניחו למעלה מכ׳ אמה פסולה כסוכה וכמבוי תירצו בתו׳ דכיון דבעי למידמי׳ לסוכה ולמבוי ניחא ליה למנקט לישנא דפסול׳ כלישנ׳ דסוכה שדומה לה שהיא מצוה כמוה ולא נקט וכמבוי אלא משום דמבוי משום היכרא דומיא נר חנוכה שהוא משום פרסומי ניסא א״נ התם על כרחין אית ליה למיתני פסולה דהא לית ליה תקנתא בהשפלה למטה כשהיא מודלקת וצריך הוא לכבותה ולחזור ולהדליקה במקומה בברכ׳ דקי״ל הדלק׳ עושה מצוה אפי׳ למ״ד הנח׳ עושה מצוה חיישי׳ שהרואה אומר לצרכו הוא דנקט ליה כדאמרי׳ גבי הדליקה בפנים ולא עוד אלא אפי׳ יש לה תיקון כשישפילנה למאן דסבר הנחה עושה מצוה מ״מ כשעוקרה ממקומה היינו פסולה משא״כ בסוכה ובמבוי שאפשר שלא יגע בהן ומתקנה שימעט איירה למטה בקרקעותה וזה מבואר.
בד״ה דאורייתא תני פסולה דאי הוה תנא ימעט חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט לכתחילה כו׳ עכ״ל ולא ניחא ליה לפרש דקושטא דמלתא הכי הוא דבמבוי דתנא ימעט היינו לכתחילה ודיעבד כשירה דמבוי דרבנן הוא ולהכי לא תני ימעט גבי סוכה דפסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד דהא גבי נר חנוכה תני לישנא דפסולה אע״ג דהוי דרבנן דמשום דאגב סוכה נקט פסולה בנר חנוכה ודאי לא הוי נקט שקר בנר חנוכה ועוד למאי דעבדינן צריכותא לרבה בריש עירובין מהך דסוכה אהך דמבוי ע״כ לית לן לפלוגי לענין דינא בין לישנא דימעט ללישנא דפסולה דאי לאו חד דינא אית להו הא ודאי דאיצטריכו תרוייהו שפיר ודו״ק:
ומשיבים: סוכה כיוון שהיא דאורייתא [מן התורה] תני [שנה] פסולה, כי בהלכה זו אפשר לומר קביעה מוחלטת וגמורה. ואולם מבוי שכל עניינו (הן לאיסור והן להיתר) הוא דרבנן [מדברי סופרים] ואיסור הטלטול במבוי כזה נשנה לראשונה במשנה האמורה, לכך אין מקום לומר לשון ״פסול״ בהחלטיות, ולכן תני תקנתא [שנה תקנה].
The Gemara answers: With regard to sukka, since it is a mitzva by Torah law, the mishna teaches that it is unfit, as, if it is not constructed in the proper manner, no mitzva is fulfilled. However, with regard to an alleyway, where the entire prohibition of carrying is only by rabbinic law, the mishna teaches the method of rectification, as the cross beam comes only to rectify a rabbinic prohibition but does not involve a mitzva by Torah law.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִיבָּעֵית אֵימָא בִּדְאוֹרָיְיתָא נָמֵי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא מִיהוּ סוּכָּה (דִּנְפִישִׁי מִילָּתַהּ) פָּסֵיק וְתָנֵי פְּסוּלָה מָבוֹי דְּלָא נְפִישׁ מִילֵּיהּ תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

The Gemara suggests an alternative explanation: And if you wish, say instead that even with regard to matters prohibited by Torah law, it would have been appropriate for the mishna to teach a method of rectification. However, with regard to sukka, whose matters are numerous, it categorically teaches that it is unfit. Merely diminishing the height of a sukka is insufficient to render it fit; the sukka must also satisfy requirements governing its size, its walls, and its roofing. Teaching the remedy for each disqualification would have required lengthy elaboration. With regard to an alleyway, however, whose matters are not numerous, the mishna teaches the method of rectification. Once the height is diminished, it is permitted to carry in the alleyway.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא בדאורייתא נמי – שייך למימר תקנתא.
סוכה דנפישי מילתה – ואין דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה כגון בגבוהה ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין לה שלש דפנות יעשה לה ושחמתה מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ותני פסולה דמצי למיכללינהו לכולהו בהך פסולה דקיימא לן (פסתים דף ג:) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.
מבוי לא נפיש מיליה – באותה משנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי בעית אימא דאוריתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה דנפישן מילהא1 תני פסולה – פירוש: סוכה דנפישי מילהא2 במתניתין ולכולהו אית להו תקנתא טריחא ליה מילתא דליתני תקנתא בכולהו כגון סוכה גבוהה ימעט ושאינה גבוהה עשרה יגביה ושאין לה דפנות שלשה יעשה לה ושחמתה מרובה מצלתה ירבה מסכך משום הכי פסיק ותני פסולה.
מבוי דלא נפישן מיליה – בההיא מתניתין, תאני תקנתא – ק״ל: והא נר חנוכה דלא נפיש מילתיה וקתני נר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. איכא למימר כיון דתני בסוכה לישנא דפסול תני נמי גבי נר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה דאיהו נמי מצוה וסמיך ליה אסוכה כדקתני בסוכה וכו׳.
1. כן בכ״י מוסקבה 185, וכן בדפוס פיזרו, והשוו לכ״י אחרים של הבבלי.
2. כן בכ״י מוסקבה 185.
והפרק הראשון ממנה אמנם יסוד ענינו להתחיל בביאור החלק הראשון ורובו יסוב על שלשה חלקים הראשון לבאר שאע״פ שהסוכה עשויה כהלכתה בהכשר סכך ובהכשר דפנות שיש צדדים שהיא נפסלת בהם כגון מחמת גובהה או נמיכותה או מחמת שהיא סוכה תחת סוכה או מחמת שאינה עשויה לצל ושאר סבות השני בהכשר סכך והצדדים שמכשירין סכך פסול בהם והשלישי בהכשר הדפנות ודין הלכות דופן עקומה זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים ע״י גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
דלא נפישי מיליה – בההיא משנה.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: בדאורייתא נמי תני תקנתא [בדברי תורה גם כן שונה התנא לעיתים בנוסח של תקנה], מיהו [ואולם] סוכה דנפישי מילתא [שמרובים דבריה, ענייניה] האמורים במשנה זו (גבוהה, נמוכה, שאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה) — לכך פסיק ותני [פסק ושנה] לשון פסולה, שלא רצה להאריך ולשנות מה תקנתו של כל אחד מהפסולים האמורים, ואילו מבוי שלא נפיש מיליה [מרובים דבריו, ענייניו] האמורים באותה משנה, ואין מדובר אלא אודות פסול קורה גבוהה, לכך תני תקנתא [שנה תקנה], שהרי די במלה האחת: ימעט.
The Gemara suggests an alternative explanation: And if you wish, say instead that even with regard to matters prohibited by Torah law, it would have been appropriate for the mishna to teach a method of rectification. However, with regard to sukka, whose matters are numerous, it categorically teaches that it is unfit. Merely diminishing the height of a sukka is insufficient to render it fit; the sukka must also satisfy requirements governing its size, its walls, and its roofing. Teaching the remedy for each disqualification would have required lengthy elaboration. With regard to an alleyway, however, whose matters are not numerous, the mishna teaches the method of rectification. Once the height is diminished, it is permitted to carry in the alleyway.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מנה״מ.

§ After clarifying its formulation, the Gemara addresses the halakha in the mishna and asks: From where are these matters, i.e., the halakha that a sukka may not exceed a height of twenty cubits, derived?
רי״ףהמאורותרא״הריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנא הני מילי – דפסולה כשהיא למעלה מעשרים.
מה״מ אמר רבה אמר קרא למען כו׳ – עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלט׳ ביה עינא פי׳ דלא מעייני אינשי למעלה מכ׳ וקסבר דטעמא דסוכה כטעמא דמבוי משום היכרא ולמ״ד קורה משום מחיצה בעי׳ מחיצות הנכרות אבל רבי זירא ורבה סברי דטעמי דפליגן נינהו דהתם במבוי בעי׳ היכרא כדאמרן אבל הכא משום דבעי׳ צל או דירת עראי הוא.
בגמרא מנא הני מילי אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כו׳ בירושלמי קאמר רב אחא משמיה דרב דטעמא דרבנן דילפי מפתחו של היכל ורב יהודה יליף מפתחו של אולם ושקיל וטרי בהא מילתא טובא דרבנן ור״י לטעמייהו דפליגי בשני גשרים המפולשים אי אמרינן פי תקרה יורד וסותם ע״ש באריכות. ולכאורה יש לתמוה טובא מאי שייך הכא הא מילתא דנהי דבריש עירובין קאמר רב להדיא בתלמודא דידן ובירושלמי דפלוגתא דרבי ורבנן בהכי היינו משום דמשמע ליה דטעמא דקורה משום פתח הוא משא״כ הכא בסוכה לא שייך לומר כן ואפשר דרב ס״ל כי הא דמסקי׳ לקמן בשלישית אפילו טפח דמסיק רבא דצריך נמי צורת הפתח וסבר רב דמדאורייתא דוקא בהכי מתכשרא דהו״ל שלשה דפנות מעליא או אפשר דבעינן לגמרי ד׳ דפנות אלא דבעינן שתי מחיצות גמורות ואינך דפנות מתכשרי ע״י פי תקרה דאמרי׳ יורד וסותם וא״כ שפיר יליף מפתחו של היכל דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם למעלה מעשרים ומש״ה לא מקרי פתח וכדמסיק להדיא בירושלמי ואף שאינו ענין לתלמודא דידן אפילו הכי לא נמנעתי מלכתוב כמו שאבאר בסמוך בטעמא דרבא ודו״ק:
ג לאחר בירור לשוני זה באים לגופה של ההלכה, ושואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה], מה מקור ההלכה שאין לעשות סוכה למעלה מעשרים אמה?
§ After clarifying its formulation, the Gemara addresses the halakha in the mishna and asks: From where are these matters, i.e., the halakha that a sukka may not exceed a height of twenty cubits, derived?
רי״ףהמאורותרא״הריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַבָּה דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״ג:מ״ג} לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא דָּר בַּסּוּכָּה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בַּסּוּכָּה מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בַּהּ עֵינָא.

Rabba said that it is derived as the verse states: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot when I took them out of the land of Egypt” (Leviticus 23:43). In a sukka up to twenty cubits high, even without a concerted effort, a person is aware that he is residing in a sukka. His eye catches sight of the roofing, evoking the sukka and its associated mitzvot. However, in a sukka that is more than twenty cubits high, a person is not aware that he is residing in a sukka because his eye does not involuntarily catch sight of the roof, as at that height, without a concerted effort one would not notice the roofing.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למען ידעו – עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דכתיב ידעו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב הכי דריש ליה ואע״ג דאין יוצא מידי פשוטו דהיקף ענני כבוד מיהו דרשינן ליה לדרשה.
דלא שלטא בה עינא – שאינו רואה את הסכך וסוכה היינו סכך כשמה.
אמר רבה אמר קרא למען ידעו כו׳ – קצת קשה ללישנא קמא דבריש עירובין (דף ג.) גבי מקצת סוכה בתוך עשרים דאמר רבה הסוכה פסולה הא שלטה בה עינא כיון דאין חללה עשרים ורבה גרס התם כי הכא דהא רבא פליג התם ואמר זה וזה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן ויש לומר דהא מפרש התם טעמא משום דסוכה דביחיד קא הוי׳ לא קא מדכר וזימנין דמישתקיל מלתחת עובי הסכך הנכנס לתוך עשרים וקיימא כולה למעלה מעשרים ורבינא נמי דמשני סוכה דאורייתא אחמירו בה רבנן מ״מ משמע דמדאורייתא כשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה דכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי וגו׳ עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלטא ביה עינא – פירוש: דלא משגחי אנשי למעלה מעשרים אמה.
ואמר קרא למען ידעו דורותיכם וכו׳ – פר״ש ז״ל שהוא חסר ו׳, קרי ביה דירתכם, אמרה תורה עשה סוכה שתהא דירתה ניכרת. שכשתהיה בתוכה (תפיל) {תכיר] מיד שאתה דר בסוכה, (וכשתהיה) [וכשיהיה] הסכוך למעלה מעשרים אמה אינו ניכר מיד שאתה דר בסוכה, דלא שלטא ביה עינא, שהאויר שבין האויר והסיכוך הוא מיד לנגד עיניו, ואין רואה הסכך לרוב גבהו, דהא אוקימנא לה בשאין הדפנות מגיעות לסכך. ואית דמפרשי לה מטעמיה דקרא, דכיון דמצות [סוכה] היא לזכרון הנס דכי בסוכות הושבתי, צריך שתהא עשויה בדרך שיראה מיד הסכוך ויזכור הנס.
אמרה תורה צא מדירת קבע וכו׳ – כלומר צותה התורה לצאת אותן שבעה ימים מן הבית, שהיא דירת קבע, ולישב בסוכה, שהיא דירת ארעי, שאין צריך שתתקיים אלא שבעה ימים, ולאו למימרא דניבעי דוקא דירת ארעי, אלא ראויה לדירת ארעי. כדאמרינן בגמרא אלא מעתה סכך שעל גבי מחיצות של ברזל הכי נמי דפסול, ומשני התם אפשר הכא לא אפשר.
ור׳ זירא אמר וכו׳ עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה – כלומר בצל סכוך למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סכוך אלא בצל דפנות. (לפי) {פירוש} מרוב גובה הדפנות נוגע צל⁠(זו) כותל [ז] בצל זו, וצל הסכך אינו נופל תחתיו אלא רחוק מגונה, ולהכי פריך בגמרא אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים, שהם שני הרים גדולים (והגאי) [והגיא] ביניהם, שמרוב גבהן אין חמה יורדת ביניהם שצל שניהם זה נוגע בזה, הכי נמי דלא הויא סוכה, כלומר וכן במה שדומה להם כגון חצר שכותליה זקופין וגבוהין מאד. תריץ התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה [הכא דל] צל דפנות ליכא צל סוכה. כלומר אפילו לא היה צל הדפנות אין צל הסיכוך נופל תחתיו אלא אילן ואילך מרוב גבהו.
וכתב הרב ז״ל בהלכות דמסתברא נמי דהלכתא כרבא, דבעינן סוכה דאפשר לה (למהני) {למהוי] דירת ארעי, ולעולם למעלה מעשרים אמה [ד]⁠אי אפשר בכך פסולה, לא שנא דפנות מגיעות לסכך ולא שנא רויחא ארבע אמות. וכן דעת הר״ם ז״ל. ועוד דסוגיין דלקמן דשמעתא דסוכה על גבי כונה כותיה דרבא (שינא) [שייכא]. פי׳ דלא חזינן דאשכח שום התר בלמעלה מעשרים אמות לא בדפנות מגיעות לסכך ולא שנא ברויחא ארבע אמות.
וכתב הרב רבינו זרחיה ז״ל דההיא לאו ראייה היא, דדילמא ר׳ ירמיה לישנא דמתניתין נקט ליה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ולא בעי לעיולי נפשיה בהדיא בפלוגתא.
והראב״ד ז״ל כתב דאיכא חדא דמכרעא כרבא דאמ׳ פעמים ששתיהן כשרות כגון דתחתונה חמה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה וקיימא (לן) עליונה בתוך עשרים, וודאי בתוך עשרים דקרקע תחתונה קאמר, דהא מתכשרא בה התחתונה, וקתני סיפא פעמים ששתיהן פסולות וכו׳ וקיימא עליונה למעלה מעשרים, וודאי למעלה מעשרים מקרקע דתחתונה קאמר, דומיא דרישא, ואמאי מפסלא עליונה. אלא משום דהויא דירת קבע דגביהא כולי האי, ואית דאמרי דהא נמי לאו ראייה היא, דדילמא למעלה מעשרים דקרקע דעליונה קאמר, ולאו סיפא דומיא דרישא, אלא הא כדאיתא והא כדאיתא. מכל מקום ה״ר אברהם ב״ר דוד ז״ל והר״ז ז״ל גם כן (הסכיר) [הסכים] לפסוק כרבא. אך הרב בעל העיטור פסק כרבא. והרב בעל השלמה ז״ל נמי כתב אי לאו דמסתפינא מחבריא הוה אמרינן דסוגיין דבנה בה איצטבא שייכא (כררא) [כרבה] ודלא כרבא. דהא כי בנה איצטבא או מיעטה בתבן או עפר מכל מקום הרי המחיצות למעלה מעשרים, ואי אפשר בלא דירת קבע. אבל לרבה ניחא דהא שלטא בה עינא.
והמשנה הראשונה ממנה אמנם תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ר׳ יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולה אמר הר״ם העקר אצלנו סוכה דירת עראי בעינן ולפיכך אין ראוי להיות גבוהה יותר מעשרים אמה ור׳ יהודה אומר סוכה דירת קבע בעינן ולפיכך הוא מתיר שתהיה גבוהה אפי׳ בתכלית הגובה ושיעור רחבה לא פחות משבעה טפחים באורך על שבעה טפחים ברוחב וכבר קדמו בזה הסדר עקרים מכללם כל פחות משלשה כלבוד דמי ומהם כי שיעור מקום לא יהיה פחות מארבעה טפחים ואמרו ושאין לה שלש דפנות פי׳ שיהיו השנים כותלים גמורי׳ והכותל השלישי אפי׳ לא יהיה בו אלא טפח ומשהו יתן אותו בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיהיה הכל שיעור מקום ולזאת הסוכה שלש צורות הראשונות שיהיו לה שלשה כותלי׳ גמורות דבוקות בגג ולא יצטרכו לדבר אחר וזו היא צורתה והצורה השנית שיהיו לה שני כותלים דבקים ותצטרך לכותל שלישי הרבה יותר מטפח ויעמידנה בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיהיה בטפח עם החלל שיש בינו ובין הכותל ארבע טפחים וזו היא צורתה וזו צריכה צורת פתח והצורה השלישית היא שיהיו לה שני כותלים זה כנגד שלישי יהיה בו יותר מארבעה טפחים ויעמידנה בפחות משלשה ויהיה בו שיעור סוכה קטנה והוא שבעה טפחים וגם כן צריכה צורת פתח וזו היא צורתה וזו הצורה האחרונה היא ארבעה ומשהו לפי שהשני כתלים מובדלין וכבר קדם לך בערובין צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ושם ביארנו שאין אנו צריכין שידבק קנה שעל גביהן בהן ואמרו ושחמתה מרובה מצלתה פסולה שאם חמתה וצלתה שוין שהיא כשרה וזה יראה בקרקע אם נראה שיעור השמש בקרקע כשיעור הצל ר״ל שיהיה כשיעור המקום שכסה אותו מגג הסוכה ואין בו שמש כלל שהיא כשרה לפי שהנקבים שבגג הסוכה שמהם נכנס השמש פחות מן הסכוך וזה יתבאר בחכמת הראיות נקרא בערבי עלס אלמנטב במופת שהשמש כשנכנס על חור או חלון שיהיה אורו בארץ יותר גדול מאותו חור בהכרח ואין הלכה כר׳ יהודה:
הושבתי – דרשינן ציויתי לישב. ואע״ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, מיהו דרשינן ליה לדרשא.
בתוס׳ בד״ה אמר רבה דאמר קרא קצת קשה ללישנא קמא דבריש עירובין כו׳ עכ״ל. ולכאורה יש לתמוה דאפילו קצת קושיא ליכא כיון דבהאי מימרא גופא דריש עירובין קאמר בסוכה פסול ובמבוי כשר וקשה מאי שנא כדמקשה התם הש״ס ובע״כ צריך לתרץ כי הני תירוצים דהתם שהביאו התוס׳ כאן וא״כ אדרבא א״ש סוגיא דהתם כי האי סוגיא דרבה דהכא דטעמא משום הכירא כטעמא דמבוי אלא דאפ״ה איכא לפלוגי בינייהו ונראה בקושית התוס׳ ושקלא וטריא דהתם דמקשה מעיקרא מ״ש מבוי דכשר דאמרינן קלוש סוכה נמי נימא קלוש וקשיא להו דלהאי טעמא דרבה אפילו בלא טעמא דקלוש אין טעם לפסול בסוכה דאפילו את״ל דבמבוי הוי פסול אי לא אמרי׳ קלוש משום שצריך שיהיה ההיכר בכל הקורה מ״מ בסוכה לא שייך לומר כן דהא לא בעינן הכירא אלא לאותן היושבים בסוכה לא להעוברים חוץ לסוכה תדע דהא מכשרינן סוכה העשויה בראש הגג אפילו גבוה כמה מקרקע עולם דרה״ר ולפ״ז לא שייך הכירא ליושבי סוכה אלא בשטח התחתון ולא במקצתו העליון שאין העין שולט בו אע״כ מדאיצטריך למימר טעמא דקלוש דבלא קלוש פסול אלמא דטעמא לאו משום הכירא הוא אלא מטעמא אחרינא דשייך בכל הסכך כמו במבוי בכל הקורה ואפ״ה מקשה שפיר מ״ש סוכה ומ״ש מבוי משום דמסברא פשיטא ליה דבעינן כל הכירא תוך עשרים ואפ״ה כשר במבוי משום דאמרינן קלוש וא״כ בסוכה נמי יש להכשיר ואע״ג דהתם בהאי סוגיא דעירובין משמע להדיא דמדמה סוכה למבוי אפ״ה הוי משמע להו מלשון קושית הש״ס דרבה לאו מטעמא דהכירא לחוד פסלינן בסוכה ואפשר עוד דמשמע להו מהתם דרבה אית ליה נמי דרבא בסמוך דתרוייהו איצטריך טעמא דהכירא להיכא שאין דפנות מגיעין לסכך וטעמא דרבא בדירת קבע להיכא שהדפנות מגיעין לסכך וכמו שאבאר ומשום דבשמעתין משמע להדיא דרבה לית ליה דרבא מש״ה קשיא להו קצת ואהא משני שפיר דנהי דמשקלא וטריא דהתם הוי משמע ליה דטעמא דרבה לאו משום הכירא לחוד אפ״ה למסקנא דהתם דסוכה דיחיד לא רמי אנפשיה למדכר שפיר הוי טעמא דרבה משום הכירא לחוד וכמסקנא דהכא ובהא מסקו נמי דאף לרבינא דקאמר אחמירו בה רבנן לכאורה דלית ליה האי סברא דלא מידכר ואפילו הכי החמירו רבנן וא״כ משמע דלאו משום הכירא הוא דלענין הכירא לא משמע להחמיר בסוכה אף מדרבנן מטעמא דפרישית דההיכר אינו אלא בקצה התחתון ואפ״ה מסקו כאן דמשמע דלרבינא מיהו מדאורייתא שרי אליבא דרבה א״כ ע״כ הטעם משום הכירא לחוד דאי לטעמיה דרבא אפילו מדאורייתא הוי אסור למאי דלא אסיק אדעתיה דחלל סוכה תנן כן נ״ל בכוונת התוספת ודו״ק היטב ועדיין צ״ע ואף דבחדושי מהר״ם ז״ל מפרש עיקר פשט דברי תוס׳ בע״א ולעד״נ עיקר כדפרישית ודבריו אינן מובנין לי והמעיין יבחר ואין להאריך:
אחרת היא דעת הרמב״ם דהנה איתא לקמן דף (ט.) אמר רב ששת משום ר״ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת״ל חג הסוכות שבעת ימים לה׳ ותניא ר׳ יהודה בן בתירא אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנא׳ חג הסוכות וכו׳. וכתב הרמב״ם בפ״ו מסוכה הלט״ו וז״ל עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך עכ״ל. הרמב״ם פוסק שחל שם שמים גם על מחיצות הסוכה כמו שחל על סכך הסוכה. הרי שהוא סובר שגם המחיצות הן החפצא של סוכה כמו הסכך - שלא כרש״י.
אולם הרא״ש (פ״ק אות י״ג) חולק על שיטת הרמב״ם, וז״ל: והאי דאסירי עצי הסוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות משרי שרי דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות היינו דוקא בסכך כדלקמן (דף יב.) גבי פסולת גורן ויקב דלא כהרמב״ם ז״ל, עכ״ל. שיטתו שרק על הסכך חל שם שמים אבל לא על הדפנות, דאליביה גוף החפצא של הסוכה הוא הסכך בלבד.
יוצא מכך שהרמב״ם והרא״ש פליגי ביסודו של רש״י הנ״ל. הרמב״ם סובר, שגם מחיצות הסוכה נחשבות מגוף החפצא של הסוכה, לפיכך פוסק שכשם שחל שם שמים על הסכך כך חל שם שמים על המחיצות. מאידך הרא״ש מסכים עם רש״י וסובר שעצם החפצא של הסוכה הוא הסכך בלבד, המחיצות רק מכשירות את הסכך, אבל אינן חלק מגוף החפצא של המצוה. לכן פוסק הרא״ש שעל המחיצות ליכא חלות שם שמים. רק על גוף החפצא של הסוכה - הסכך - חלה חלות שם שמים.
והנה בסוגיא לקמן (לא.) דנה הגמרא אם קיים הפסול דגזול בקרקע סוכה גזולה - ותלוי אי קרקע נגזלת או אינה נגזלת. ופסק הרמב״ם (פ״ה מסוכה הלכ״ה) שסוכה גזולה כשרה משום שקרקע אינה נגזלת. וז״ל: סוכה שאולה כשרה וכן הגזולה כשרה כיצד אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא שאין הקרקע נגזלת, עכ״ל.
אמנם חלות הפסול של גזול במצוות ע״פ הדין של מצוה הבאה בעבירה תלוי׳ בחלות שם חפצא של מצוה, וכדמוכח ממש״כ הרמב״ם (פ״א משופר הל״ג) וז״ל: שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע״פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל וכו׳. ולכאו׳ יפלא, דהא אע״פ שהמצוה היא שמיעת הקול מ״מ חפצא של שופר מעכב והשופר מכשיר את המצוה ולמה אין בו דין גזל. וביאר זקנו של מרן שליט״א הגאון ר׳ חיים מבריסק זצוק״ל דהרמב״ם סובר שאע״פ שיש דין שופר שמעכב את המצוה זהו משום דהשופר מכשיר את המצוה. ברם החפצא של המצוה עצמו אינו השופר אלא הקול, והדין של מצוה הבאה בעברה חל לפסול דוקא בחפצא של המצוה עצמו. והואיל וקול השופר הוא לבדו החפצא של המצוהא והשופר אינו אלא מכשיר המצוה לא חל פסול גזל במצות השופר כיון שבעצם הקול ליכא דין גזל כמבואר ברמב״ם.
ולפי״ז יל״ע בסוכה - דהנה נראה (וכן מוכח מכמה ראיות, עיין לקמן בשיעורים באריכות רבה) דאפי׳ לרמב״ם שסובר שהדפנות עם הסכך משוות עצם החפצא של הסוכה מ״מ קרקע אינה בעצם החפצא של הסוכה, כי בסוכה אין דין קרקע כלל. ואף שיש דין קרקע ברשויות דשבתב, מ״מ מסר הגר״ח זצ״ל לבנו הגאון ר׳ משה זצ״ל שבסוכה אין דין קרקע כלל, ונראה כדבר פשוט דהחלות דשם שמים בסוכה אינה חלה כלל על הקרקע דאינה החפצא של הסוכה, וא״כ יפלא, מאחר דאין הקרקע מעצם החפצא של הסוכה ואינה החפצא של המצוה מדוע ס״ד לפסול מטעם מצוה הבאה בעבירה וכשרה דוקא משום דאינה נגזלת, הרי דין הגזל ומצוה הבאה בעברה חל דוקא בחפצא של המצוה ולא בכל דבר הבא להכשיר את המצוה כדחזינן בשופר, ומ״ש שופר שאין בו פסול גזל ומצוה הבאה בעבירה מקרקע סוכה דאי נימא דקרקע נגזלת יש חלות פסול דמצוה הבאה בעבירה במצות הסוכה, וצ״ע.⁠ג (עיין עוד בענין זה לקמן בשעורים כמו (ב:), (ז.), (ט.))⁠ד.
שם. רש״י ד״ה ושחמתה מרובה מצלתה, וז״ל: המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו, ועל שם הסכך קרויה סוכה, עכ״ל. אין לפרש רש״י כפשוטו שמטעם בטול ברוב קאתי, שהרי המועט ניכר ואינו נמצא בתערובת ודבר שניכר בתערובת אינו בטל. אמנם כוונתו שרובו ככולו, כלומר שמפני רוב החמה מתבטל מעיקרו החפצא של הסכך וכאילו אינו קיים כלל.
כשהיו שואלים את אביו של מו״ר שליט״א הגאון ר׳ משה זצ״ל מהיכן למדו חז״ל שחמתה מרובה מצלתה פסולה בסוכה היה תמיד מזכיר רש״י זה. והיה מטעים, שאין ענין חמתה מרובה מצלתה פסול בסכך, אלא שאם חמתה מרובה ליכא סכך כלל, הסכך פשוט איננו, וממילא אין כאן חפצא של סוכהה. ובענין זה עיין לקמן בשעורים לדף ט: ועוד.
שם. משנה - ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. עיין בשעורים לקמן על המשנה (כב:).
שם. במשנה - סוכה כו׳ ושאינה גבוה עשרה טפחים כו׳ פסולה עכ״ל. יש לבאר את יסוד הדין של עשרה טפחים בסוכה.
ונראה שיש שני דינים בגובה של עשרה טפחים בסוכה: א) דין במחיצות הסוכה. דין זה אינו מוגבל לסוכה, גם בכל התורה כולה - בשבת, בכלאים, ובקדושת המקדש - שעור גובה עשרה תנאי הוא בהכשר המחיצות, וכמש״כ הרמב״ם בפט״ז משבת הלט״ו וז״ל: וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יותר אינה מחיצה גמורה עכ״ל. ובפ״ז מכלאים הלט״ו כתב וז״ל: גדר שהוא גבוה עשרה טפחים כו׳ הרי זה מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן עכ״ל.
ב) דין בדירת הסוכה. דין זה מיוחד לסוכה ובחלות שם דירת הסוכה, כי בפחות מעשרה בגובה הסוכה יש פסול של דירה סרוחה וכדלקמן (דף ד.) - היתה גבוהה י׳ טפחים והוצין יורדין לתוך י׳ סבר אביי למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשרה. א״ל רבא, הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה, עכ״ל.
ובכך יתיישב שינוי שבמשנה עירובין ממשנתנו כאן. במשנה שלנו נקבע הדין שגובה עשרה מעכבת בהכשר סוכה מיד אחרי שהובאה המחלוקת בין הת״ק ור׳ יהודה בשעור עשרים בסוכה. לעומת זאת בריש מסכת עירובין (ב.), במשנה הראשונה שם, הובאה המחלוקת בין הת״ק ור׳ יהודה בנוגע לשעור עשרים בהכשר המבוי בשבת, אבל המשנה אינה מזכירה שיש צורך בשעור עשרה בגובה המבוי אע״פ שזה בודאי מעכב.
וי״ל שהמשנה בעירובין השמיטה דין שיעור עשרה בגובה המבוי כי הוא דין במחיצות בכל התורה כולה, ואינו דין מיוחד בהכשר המבוי. והואיל וכבר הובא בהרבה מקומות שגובה עשרה טפחים הוא שעור בחלות שם מחיצה בכהת״כ השמיטה המשנה שם בערובין דין זה. ברם בסוכה, גובה י׳ מהווה גם דין מיוחד בחלות שם דירה בסוכה ובהכשרה, לפיכך הביאה המשנה במס׳ סוכה. (עיין בשעורים לקמן עוד בענין זה כמו (ד.), (י:).
שם. במשנה - סוכה כו׳ ושאינה גבוהה עשרה טפחים כו׳ פסולה עכ״ל. כבר אמרנו ששעור עשרה הוא דין במחיצות הסוכה, בפחות מעשרה טפחים אין מחיצות הסוכה כשרות. גם בשבת - בקביעת חלות השם של רשות היחיד - מעכב גובה עשרה במחיצות.
אעפ״כ נ״ל דיש כאן שתי הלכות נפרדות. הראיה לכך, מהא דאיתא לקמן (ד:) וז״ל: היתה פחותה מי׳ טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל ג׳ טפחים פסולה פחות משלשה טפחים כשרה כו׳ הכא לשוויי לדופן פחות משלשה טפחים אין אי לא לא עכ״ל. מהגמ׳ יוצא שאין לצרף גובה עשרה במחיצת הסוכה אלא כשכל השעור מצטרף בפחות משלשה טפחים, כלומר, שהמרחק בין שני חלקי המחיצה הוא פחות משלשה טפחים. וכבר תמהו על כך בתוס׳ (ד:) ד״ה פחות, וז״ל: וא״ת בפ״ק דשבת (דף ז:) גבי בית שאין תוכו עשרה וחקק בו להשלימו לעשרה, אמאי לא מחלק כי האי גוונא אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים, וי״ל דלא דמי רשות שבת שהיא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך עכ״ל.
בביאור דבריהם נ״ל, שהתוס׳ מחדשים שקיים חלוק בין מחיצות השבת לבין מחיצות הסוכה. במחיצות השבת אין צורך שתהיה חפצא של מחיצה אחת. גם בהרבה מחיצות קטנות הרחוקות זו מזו נעשה המקום המוקף מבפנים רה״י. דין העשרה במחיצות השבת איננו דין בחפצא של המחיצות, אלא בחפצא של מקום המוקף במחיצות. לפיכך, כשהמקום מבפנים מוקף בגובה י׳ ע״י מחיצות רבות קטנות הריהו רשות היחיד, אע״פ שכל המחיצות הקטנות המקיפות רחוקות הן זו מזו ואינן מהוות חפצא דמחיצה אחת בתוך שלשה טפחים. מאידך בסוכה הוכשר הסכך רק על ידי מחיצה שיש בה שעור עשרה בעצם החפצא של המחיצה. בסוכה לא נאמר שעור העשרה בהיקף המקום אלא בגופן של המחיצות. ולכן מחיצות קטנות רחוקות זו מזו אינן מצטרפות לשעור עשרה, כי רק כשהן סמוכות תוך שעור לבוד מתקיים חפצא של מחיצה אחת גבוהה י׳ והסכך הוכשר.
היוצא מזה, דשאני שעור גובה העשרה בשבת מבסוכה. בשבת נאמר השעור לענין הקף מקום, אבל בסוכה השעור נאמר בחפצא של המחיצה.
לאור יסוד זה מתלבנות הרבה הלכות כפי שיתבאר:
א) פסק הרמב״ם (פי״ז משבת הלי״ב - י״ג) וז״ל: בכל עושין לחיים כו׳ ואפילו באיסורי הנאה עכו״מ עצמה או אשרה שעשה אותה לחי כשר, שהלחי עביו כל שהוא, גובה הלחי אין פחות מעשרה טפחים רחבו ועביו כל שהוא. בכל עושין קורה אבל לא באשרה לפי שיש לרוחב הקורה שיעור, וכל השיעורין אסורים מן האשרה, עכ״ל. דעת הרמב״ם דלחי של אשרה כשר אבל קורה של אשרה פסולה דכתותי מיכתת שעורה. והראב״ד משיג עליו דהרי גם בלחי יש שעור עשרה ומדוע אין בו דין כתותי מכתת שעורה, וז״ל: אם עביו כל שהוא גבהו מיהת צריך שעור שיהא גבהו י׳, עכ״ל. ותי׳ מורנו ורבנו הגאון ר׳ חיים זצ״ל שלרמב״ם השעור בשבת של גובה י׳ בלחי איננו שעור בגוף הלחי אלא בהיקף מקום רה״י. משום כך אע״פ שמחיצת הלחי נעשתה מעצי אשרה הוכשרה שאין בגוף הלחי עצמו איזה שהוא שעור כי השעור במקום רה״י. (עיין בספר חדושי רבינו חיים הלוי על הרמב״ם).
ר׳ חיים זצ״ל היה מוסיף, שכל זה סובר הרמב״ם בנוגע למחיצות שבת בלבד. ברשות היחיד אין צורך לחפצא של מחיצה אחת, אלא למקום מוקף בגובה י׳. לפיכך, במחיצות השבת אין חלות דין כתותי מיכתת לבטל השעור של עשרה, דאינו שעור בגוף המחיצה. לעומת זאת במחיצות הסוכה שעור עשרה בגוף המחיצות. הסוכה כשרה רק כשקיים חפצא של מחיצה אחת להכשיר את הסכך כי אין המחיצות חלות להקיף מקום הסוכה, אלא להכשיר את הסכך. שעור גובה עשרה במחיצות הסוכה נאמר בעצם החפצא של מחיצות. לפיכך, מחיצות הסוכה העשויות מעצי אשרה פסולות כי דין כתותי מיכתת שיעורה מפקיע שעור הגובה מעצם החפצא של המחיצה.
ב) בר״ן לקמן (ז.) על הרי״ף (ב: בדפי הרי״ף) כתב וז״ל: נ״ל שאין צורת הפתח מתיר בשתי דפנות של סוכה אע״פ שהוא מתיר לשבת ולכלאים כו׳ דמחמרינן בהא בסוכה משבת כשם שהחמירו בה לענין עמוד גבוה י׳, דבעינן מחיצות הניכרות, כדאמרי׳ לעיל (דף ד:), אע״ג דלא אמרי׳ הכי לענין שבת, עכ״ל.
לר״ן, ולהרבה פוסקים, צוה״פ אע״פ שהיא כשרה למחיצות השבת אינה כשרה למחיצת סוכה. ונראה שטעמם כדלעיל, צוה״פ מועילה לדין הכשר המקום, אבל אינה חפצא של מחיצה ממש. לפיכך, בשבת, שחלות המחיצות היא בעיקר להקיף ולחלק המקום של רה״י, מועילה גם צוה״פ. גם בכלאים ליכא צורך בחפצא של מחיצה ממש אלא זקוקים לחלות מחיצה כדי לחלק מקומות הגידולין, ולזה, גם צורת הפתח מועלת. ברם בסוכה, אין המחיצות חלות להקיף ולחלק מקומות אלא להכשיר את הסכך. ולכן צריכה חפצא של מחיצה ממש, ולכן צוה״פ פסולה, שאיננה חפצא של מחיצה ממש.
ג) לר״ן, גם בעמוד גבוה י׳, בשבת הוכשר המקום והאויר מעל לעמוד להיות רה״י, אבל בסוכה, מחיצות עמוד פסולות. ונתבאר שם שטעם החילוק הוא שאין כאן חפצא של מחיצות ניכרות למעלה אצל הסכך, ולפיכך פסולות, שאין הסוכה כשרה רק בחפצא של מחיצות. אבל בשבת דין הכשר של מחיצות - אפילו הכשר של מחיצות שאינן ניכרות - מועיל לקבוע רשות היחיד למעלה. בשבת - בניגוד לסוכה - אין צורך לחפצא של מחיצות.
ד) בנוגע לשיעור הטפח בדופן השלישי של הסוכה, כתבו התוס׳ לקמן (ז.) ד״ה ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח, וז״ל: פירוש, אלא א״כ עשאו לאותו טפח צוה״פ על פני כל הדופן כולו, כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא, וקנה חצי טפח במקצוע שכנגדו, וקנה על גביהם, דהוה ליה כאילו כל הדופן סתום דאע״ג דבפ׳ קמא דעירובין (יא:) לא יהבינן שיעורא לקנה של צוה״פ כו׳ גבי סוכה החמירו דבעינן מחיצות הניכרות, עכ״ל.
גם דברי התוס׳ מתפרשים לאור היסוד הנ״ל. בשבת די בצוה״פ מקנים כ״ש שהרי מחיצת צוה״פ בקנים כ״ש מחלקת ומקפת המקום מבפנים ומכשירתו להיות רה״י. ברם בסוכה, רק חפצא של מחיצה מכשרת את הסכך. לכן, צריכים לבנות חפצא של צוה״פ מיוחדת - עם שני קנים בעובי של חצי טפח משני הצדדים - כדי ליצור חפצא של מחיצת סוכה, ודוקא בכך הסוכה כשרה. (עיין עוד בענין זה לקמן בשעורים כמו (ד:) (ז.))⁠ו.
שם. מחיצות רה״י בשבת - שיטת הרמב״ם.
מוכח כנ״ל שמחיצות השבת חלות להקיף מקום. כתב הרמב״ם (פי״ז משבת הל״ט) וז״ל: מבוי שהכשירו בקורה אע״פ שמותר לטלטל בכולו כרה״י הזורק מתוכו לרה״ר או מרה״ר לתוכו פטור, עכ״ל. דעתו דבהכשר קורה אינו רה״י דאורייתא, כי רק בד׳ מחיצות יש רה״י דאורייתא ולא בג׳ מחיצות.
ובהשגות הראב״ד שם כתב וז״ל: הא מילתא קשיא לי טובא, כיון שמותר לטלטל בכולו, אלמא במבוי שיש לו שלשה מחיצות קאמר וקי״ל דג׳ מחיצות דאורייתא, א״כ הכשרו בקורה אמאי פטור וכו׳. לראב״ד הכשר קורה חל ברה״י דאורייתא - דג׳ מחיצות רה״י מה״ת.
ונראה שיסוד המחלוקת הוא במנין המחיצות המעכב לקבוע רה״י בשבת. לראב״ד, חלה רה״י בשלש מחיצות מן הצדדין. אליבא דהרמב״ם, בשלש מחיצות אין רה״י מה״ת, רק בארבע מחיצות יש רה״י מה״ת. וכן פוסק שם, וז״ל: אבל אם הכשרו בלחי הזורק מתוכו לרה״ר או מרה״ר לתוכו חייב שהלחי הרי הוא כמחיצה ברוח רביעית, עכ״ל. הרי ששיטת הרמב״ם הוא כדברינו. כשיש ארבע מחיצות מסביב נחשב המקום מבפנים כמוקף מחיצות, ורק אז חל שם רה״י. אולם בג׳ מחיצות אליבא דרמב״ם אין רה״י - שהרי המקום מבפנים איננו מוקף לגמרי מכל רוחותיו.
והנה אע״פ שדעת הרמב״ם היא שחלות רה״י תלויה בהיקף מקום מארבע רוחות, עכ״ז מסכים, שיש חלות מן התורה למחיצות השבת בשלש רוחות, וכדמוכח מדבריו בפי״ד משבת הל״ד וז״ל: אי זו היא כרמלית כו׳ קרן זוית הסמוכה לרה״ר והוא המקום שמוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית רה״ר כגון מבוי שאין לו לחי וקורה ברוח רביעית, עכ״ל. חזינן דמחיצות משלש רוחות מפקיעות איסור רה״ר והופכות את המקום לכרמלית. וע״כ, שבשלש מחיצות, לרמב״ם, יש חלוקת המקום לעצמו, ומשום כך אין המקום מצטרף לרה״ר. אעפ״כ הואיל ואין המקום מוקף מסביב לכל צדדיו איננו רה״י מן התורה. רק היקף שלם מסביב מחדש שם רה״י, ומשו״ה רק כשיש ד׳ מחיצות המקיפות המקום לגמרי חל דין רה״י.
אך עלינו להבין אליבא דהרמב״ם דלרה״י בעינן ד׳ מחיצות, מדוע שונה שבת מסוכה שכשרה בג׳ מחיצות. יסוד ההבדל הוא כי בשבת יש חלות מקום רה״י מוקף מחיצות, ולשוות מקום רה״י מוקף מחיצות קובע הרמב״ם דבעינן היקף מסביב בד׳ מחיצות - מכיון דבשבת יש חלות דין של מקום רה״י. אולם בסוכה בעינן חלות דין סכך כשר, וההכשר של סכך כשר מחייב סכך סמוך למחיצות. ע״ז נאמרה ההלכה למשה מסיני (ו:) שדי לסכך בג׳ מחיצות אע״פ שאין כאן הקף מקום כמו שיש בשבת. וראייה לכך מדין פסל היוצא (יט.) שמי שיושב שם יוצא הגם שאינו יושב בין ג׳ דפנות הסוכה. והטעם הוא דליכא דין שבסוכה יש לשבת במקום מוקף מחיצות אלא ישיבה תחת סכך כשר - ופסל היוצא הוא סכך כשר מאחר שיש לסכך ג׳ מחיצות כשירות.
שם. רש״י ד״ה מבוי שהוא גבוה. ז״ל רש״י: מבוי שהוא סתום משלש צדדין וראשו פתוח לרה״ר וחצירות פתוחות לו כו׳ הרי הוא רה״י כו׳ ואסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבריו בלא עירוב כו׳ והצריכו בו שיתוף להשתתף כל החצירות בפת או ביין כו׳ ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרה״ר הצריכו היכר בראשו הפתוח לרה״ר או לחי זקוף או קורה מכותל לכותל ואם גבוה הקורה מעשרים אמה, ימעט, ישפיל עכ״ל.
המשך הדיון של רש״י בנוגע לדין של ערוב רשויות אין לו לכאורה שום שייכות לתקנת לחי וקורה, שהרי המשנה שבסוגיא עוסקת רק בשיעור הקורה. ובכן קשה למה האריך רש״י לבאר דינו של עירוב חצירות. ונראה מכך שרש״י סובר שעצם התקנות של קורה ושל ערובי החצירות תקנה אחת הן בהיתר המבואות, ואינן תקנות נפרדות לעצמן, והדבר טעון ביאור.
והנה יש לעיין בדין תקנות הקורה וערובי החצרות - כי ניתן להבין יסוד איסורי הטלטול במבוי בלי עירוב או במבוי בלי קורה באחת משני דרכים: י״ל א) שאיסוריהם איסור מלאכה בכרמלית, כלומר, איסורי הוצאה מרשות לרשות מדרבנן. ב) שאיסוריהם הם איסורי טלטול מיוחדים ואינם איסורי מלאכת הוצאה מדרבנן.
ומסתבר שיש להכריע שאלה זו מפסקו של הרמב״ם בהצלת כתבי הקודש בשבת מן הדליקה. וז״ל הרמב״ם בפכ״ג משבת הלכ״ו: מותר להציל כל כתבי הקדש שיש בחצר לחצר אחרת שבאותו המבוי, ואע״פ שלא עירבו, ובלבד שיהיה למבוי שלש מחיצות ולחי אחד עכ״ל. הרמב״ם מתיר הצלת כתבי הקודש לחצר בלי עירוב אבל אוסר הצלתם למבוי בלי לחי וקורה. וצ״ע ביסוד החלוק. ונראה, שהרמב״ם סובר, שיש לחלק בין האיסור להוציא לחצר בלי עירוב לבין האיסור להוציא למבוי בלי קורה. דעתו דהאיסור להוציא לחצר בלי עירוב איננו איסור מלאכת הוצאה מדרבנן, אלא איסור טלטול הוא. להצלת כתבי הקודש התירו חכמים איסור זה. לעומת זה איסור ההוצאה למבוי בלי קורה מהווה חלות שם איסור מלאכה מדרבנן, ואין להתיר איסור מלאכה מדרבנן להצלת כתבי הקודש. הרמב״ם, כפי הנראה, אזיל לשיטתו הנ״ל שהקורה סותמת את הרוח הרביעית של המבוי מדרבנן ובלי הקורה חסרות ארבע מחיצות המקיפות ומתירות רה״י והוי כרמלית. לכן, במבוי בלי קורה קיים איסור מלאכת הוצאה מדרבנן לכרמליתז. שונה הוא איסור הטלטול לחצר בלא ערוב. כאן מספר מחיצות החצר הוא שלם - ישנן ארבע מחיצות המקיפות את החצר. בלי עירוב ישנו רק איסור טלטול מיוחד מדרבנן, אבל אין איסור מלאכה של הוצאה לכרמלית מדרבנן. משום כך פוסק הרמב״ם שמצילין כתבי הקדש למקום בלי עירוב דאינו איסור מלאכה, אבל לא למקום בלי קורה דהוי איסור מלאכת הוצאה.
לכאורה חולק רש״י על יסוד זה, כי הוא משוה תקנת הקורה לתקנת העירוב, ויוצא איפוא דלדידיה, יש בשתיהן איסורי טלטול מיוחדים בלי חלות דין מלאכה.
ברם פרוש זה בשיטת רש״י אינו מתקבל על הדעת, שהרי פסקו של הרמב״ם בהצלת כתבי הקודש המחלק בין תקנת הערוב לתקנת הקורה מוכרח מסוגיא מפורשת במסכת שבת (דף קי״ז), וא״כ הדרא קושיא לדוכתא - היאך איחד רש״י את שתי התקנות האלו.
ולכן נ״ל, שרש״י סובר שאע״פ שדיני הקורה והערוב מיוסדים בתקנה אחת, עכ״ז ישנן כאן שתי הלכות נפרדות. שיטתו, שעצם תקנת הקורה נועדה להכשיר המבוי להנחת הערוב ותקנת הקורה מהוה חלק מתקנת ערוב חצרות. אי אפשר לשתף ולערב מבוי או חצר בהיתר ערוב כל זמן שהמבוי או החצר פרוצים בראשם לכרמלית או לרה״ר כי הפרצה מבטלת את השתוף. לפיכך התקינו חז״ל תקנת הלחי והקורה כדי לסתם את פתח המבוי, שע״י כך ניתן לבני החצר והמבוי להשתתף בערוב.
ויוצא מכך שאע״פ שהקורה והלחי חלים בתקנת ערוב, שונה חלות דינם מדין הערוב עצמו. חלות הקורה והלחי היא להכשיר עצם מקום המבוי, כלומר, דינם לסתום את הרוח הרביעית של המבוי בחלות מחיצות כי בלי הקורה או הלחי חסר מנין המחיצות המעכב להכשר המבוי. לפיכך, בהוצאה למבוי בלי קורה ולחי ישנו איסור מלאכת הוצאה מדרבנן, כי בלי ארבע מחיצות, המקום מבפנים נחשב לפרוץ ולכרמלית מדרבנן.
שאני דינו של הערוב עצמו. לאחר שישנן ארבע מחיצות מארבע רוחות המבוי, אין איסור הטלטול בלי ערוב איסור מלאכת הוצאה אלא איסור טלטול מיוחד, והערוב נועד להתיר איסור זה. משום כך, מצילין כתבי הקודש לחצר בלי ערוב - כי האיסור של טלטול נדחה להצלת כתבי הקדש. אבל אין מצילין כתבי הקדש למבוי בלי לחי וקורה - שאין דוחים איסור מלאכת הוצאה לכרמלית עבור כתבי הקודש.
אך יש להעיר אם חובת הקורה נעוצה בחובת הערוב - למה קיים איסור להוציא בלי לחי או קורה במבוי של יחיד שאין שכנים גרים שם: כיון דליכא חובת ערוב כלל, היה מהראוי שבמבוי כזה יספיקו שלש מחיצות בלבד.
ומסתבר שאחרי שכבר תקנו חז״ל את הדין של לחי וקורה יחד עם תקנת הערוב נשתנה הדין של רה״י והכרמלית. הואיל ובלי לחי וקורה אין מקום המבוי ראוי לערוב, חל על מבוי הפרוץ בראשו שם כרמלית. לפיכך לא הוגבלה תקנה זו למבוי ולחצר השכנים. גם מבוי היחיד המוקף ע״י שלש מחיצות נחשב כרמלית וזקוק ללחי או קורה בפתחו בראשוח.
שם. גמרא: אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ״י עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה וכו׳.
בערובין (ג.) איתא שקורה למעלה מעשרים אמה פסולה, ולמ״ד קורה משום היכר כשיש אמלתרא (דבר ניכר ומשונה המושך אליו תשומת עין הרואה) למעלה - הקורה כשרה. ופי׳ רש״י שם בד״ה משום היכר וז״ל: ומש״ה מהניא אמלתרא, דכיון דמסתכלי בה אינשי אפילו למעלה מכ׳ אמה איכא היכרה, עכ״ל.
והנה בסכך למעלה מעשרים לא שמענו ולא ראינו בסוגיא שלפנינו או במקום אחר שתועיל אמלתרא להכשיר. ולכאורה צ״ע - מאחר שרבה סובר שסוכה למעלה מכ׳ אמה פסולה משום דלא שלטא בה עינא, א״כ כשיש אמלתרא יוכשר הסכך למעלה מכ׳ אמה משום שאז נמשכת עין הרואה למעלה, ושלטא אז עינא בסכך.
ונראה דשאני קורה מסכך. בקורה יש צורך להיכר במציאות. כי היכר הקורה מהווה חלק מגוף המתיר במבוי. בסתם קורה למעלה מכ׳ אמה ליכא היכר, אבל כשיש אמלתרא יש היכר, ולפיכך הקורה כשרה. שונה מזה הדין של כ׳ אמה בסוכה. כאן אין דין בעלמא של ראיית הרואה בלבד, כי אם שליטת העין קובעת את דין השעורין של מחיצות הסוכה. הדין של גוד אסיק מן המחיצות ולסכך למעלה מכ׳ אינו חל משום דלא שלטא בה עינא. הרי שהטעם הזה משמש לקבע אחת מהלכות שעורין ומחיצין של הסוכה, דינא דגוד אסיק, ועשרים אמה הריהו שעור בגוד אסיק מחיצות הסוכה. עקב כך אין אמלתרא מעל כ׳ מכשרת את מחיצות הסוכה כי אע״פ שעין הרואה נמשכת אז למעלה ושלטא עינא בסכך, מכל מקום, אין להן למחיצות מדת השעורין הכשרה על פי דין. עשרים אמה חלים כדין שעור בהלכות מחיצות הסוכה, משא״כ בקורה דדין עשרים אמה שם אינו שעור במחיצה אלא דין היכר בעלמא ולכן מועיל אמלתרא.
דרך אגב, יש לעיין, מה יהיה דינו של אמלתרא בנר חנוכה הדולק למעלה מכ׳ אמה. מסתבר שהנר יהיה פסול כי בנר חנוכה צריך ההיכר לצאת מהנר עצמו בלבד. אמלתרא המושכת את ראית העין לא תוכל להכשיר את הנר הדולק. הנר הדולק עצמו צריך למשך את עין הרואה אליו ואז כשר הנר לחפצא של נר מצוה המפרסם בעצמו את נס החנוכה.
שם. גמרא: למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ״י. מהפסוק הזה הקשו התוס׳ בפסחים (קח:) על הדין שנשים חייבות בד׳ כוסות דאף הן היו באותו הנס - מ״ש סוכה שנשים פטורות ממנה. וז״ל שם ד״ה היו: והא דאמרי׳ דפטורות מסוכה, אע״ג דהן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי, התם בעשה דאורייתא אבל בד׳ כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים, עכ״ל.
ויתכן ליישב קושייתם של התוס׳ באופן אחר. ניתן לומר שנשים נכללו במצות עשה שהזמן גרמא ע״פ העקרון שאף הן היו באותו הנס רק כשגוף המצוה הוא פרסומא ניסא. בכך שונה מצות ארבע כוסות ממצות ישיבת סוכה. בד׳ כוסות עצם המצוה הוא לספר את הנס של יציאת מצרים ע״י שתיית ארבע כוסות דרך חירות, וכפי שכתב הרמב״ם (פ״ז מחו״מ הל״ו - ז׳) וז״ל: בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים כו׳ ועל דבר זה צוה הקב״ה בתורה וזכרת כי עבד היית כו׳ לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, עכ״ל. ובכן חייבות הנשים לשתות ארבע כוסות של יין כי הן חייבות לספר ביציאת מצרים ולהראות חירות על ידי שתיית יין, שאף הן היו באותו הנס ומחויבות לפרסמו.
לעומת זה עצם קיום מצות סוכה אינו ספור הנס אלא ישיבה ודירה בסוכה. וקרא דלמען ידעו דורותיכם אינו קובע את עיקר קיום המצוה בסוכה כמצוה דפרסומא ניסא, דעיקר מצות הסוכה היא הישיבה בסוכה לבדה וגם בלי פרסום הנס, ומקיימין עיקר המצוה אפי׳ בלי הידיעה שבסוכות הושיב הקב״ה את אבותינו כשהוציאם ממצרים. והא דדרשינן כאן למען ידעו הוא לגבי הדין דשעורין של מחיצות הסוכה, דנקבעו בכ׳ אמה, מכל מקום אין כאן חלות מצוה של פרסום הנס ממש כמו שיש במצות ד׳ כוסות. (ועיין לעיל בחלוק בין סוכה לקורה לגבי אמלתרא). לפיכך, לא חל הטעם דאף הן היו באותו הנס לחייב נשים בישיבה בסוכה שהרי גוף המצוה אינו פרסומא ניסא. ולפי״ז י״ל שטעם אף הן היו באותו הנס שייך בדין דאורייתא אלא שלא נאמר במצות סוכה מטעם הנ״ל.
גם במקרא מגילה ובהדלקת נר חנוכה הואיל ועצם קיום המצוות הוא ספור וגלוי הנס חל הדין דאף הן היו באותו הנס, ומשום כך נשים חייבות - כדאיתא במגילה (ד.) ובשבת (כג.).⁠ט
א. הרמב״ם לשיטתו ריש הל׳ שופר (פ״א הל״א) ובתשובותיו (סי׳ קכ״א) שעיקר מצות השופר שמיעה הוא ולא תקיעה, ולכן הקול לבדו הוא החפצא של המצוה.
ב. עיין בחדושי הגר״ח זצ״ל על הרמב״ם (פי״ד משבת הל״א).
ג. ויתכן לומר דהנה עיין לקמן (ט.) דהגמרא מביאה פסוק מיוחד בסוכה לך להוציא את הגזולה. ופריך שם בתוס׳ (ד״ה ההוא) דל״ל קרא תיפוק ליה משום דהוה מצוה הבאה בעבירה. ולרמב״ם י״ל דגזה״כ דגזול פסול בסוכה באה לפסול כל דבר הגזול בסוכה וגם דבר המכשיר את המצוה ואע״פ שאינו עצם החפצא של הסוכה, והיינו קרקע, דסוכה גזולה פסולה למ״ד קרקע נגזלת ואע״פ שאין הקרקע בעצם החפצא של הסוכה, וכמדומני שפעם שמעתי תירוץ זה מפי מו״ר מרן שליט״א, והדברים לכאורה נכונים מאד. והנה השתא דפסק הרמב״ם שקרקע אינה נגזלת, הדרא קושיא לדוכתה, אמאי בעינן לך תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה. ויתכן נ״מ לגבי סוכה העשויה על גבי עגלה גזולה שקרקע הסוכה הזו נגזלת, ודו״ק.
ד. ועיין בספר הגר״ח זצ״ל על הרמב״ם (פ״ו מהל׳ סוכה הלט״ו), ובשעורים לקמן (יב.) רש״י ד״ה כשרין.
ה. גם כשהיו שואלים את הגר״מ זצ״ל מנין לפוסקים שמורכב פסול באתרוג היה פותח חומש וקורא פרי עץ הדר, מורכב אינו מין אתרוג, ולכן אין ליטלו, דאין כאן חפצא של אתרוג. וכמו״כ בחמתה מרובה מצלתה אין כאן חפצא של סכך (בשם מרן מו״ר שליט״א).
ו. עי׳ בספר חזון יחזקאל לשבת המביא את היסוד של הגר״ח זצ״ל. ומפי מו״ר פוסק הדור הגאון ר׳ משה פיינשטיין זצוק״ל ג״כ שמעתי שסוכה זקוקה לחלות דין דופן משא״כ בשבת, והוא היסוד של הגר״ח זצ״ל.
ז. ולראב״ד דפוסק ג׳ מחיצות דאורייתא מסתבר שדין הקורה בא להתיר איסור טלטול ולא איסור הוצאה לכרמלית, דהא ג׳ מחיצות רה״י דאורייתא. אך יתכן, דמדרבנן, ג׳ מחיצות הן כרמלית וצריך קורה מדין מחיצה רביעית, דמדרבנן רה״י זקוקה לד׳ מחיצות, וצ״ע, ואכמ״ל.
ח. לכאורה חלות הדין דמבוי בלי קורה אי הוי איסור הוצאה ומלאכה או איסור מיוחד תלוי במחלוקת במס׳ עירובין (דף ה) אי קורה משום מחיצה או משום היכר, דאי קורה משום מחיצה, בלי קורה יש איסור הוצאה ומלאכה, ואי קורה משום היכר האיסור הוי איסור טלטול מיוחד, ואכמ״ל.
ט. ועיין בב״ח בהל׳ סוכה (סי׳ תרכ״ה) ומשמע דאינו סובר כן אלא שהידיעה חלק מעיקר המצוה בסוכה. בפרסום הנס כמעכב עיקר מצות הדלקת נרות חנוכה עיין בספר מור וקציעה לגרי״ע זצוק״ל סי׳ תרע״ב ובהגהות מרן רעק״א זצוק״ל לש״ע או״ח סי׳ תרע״ה, וכן בהגהות חכמת שלמה להגאון רבנו שלמה קלוגר זצוק״ל.
אמר רבה: שכן אמר קרא [הכתוב] כסיבה לחובת הישיבה בסוכה: ״למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים״ (ויקרא כג, מג). וכך יש להבין: סוכה שגובהה עד עשרים אמה, אדם יודע שהוא דר בסוכה, משום שאף בלא משים, נתקלת עינו בסכך של הסוכה ובכך הריהו נעשה מודע לסוכה ולמצוותה, ואילו למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא [שאין העין שולטת בה], שכן בגובה רב זה אין אדם שם לב.
Rabba said that it is derived as the verse states: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot when I took them out of the land of Egypt” (Leviticus 23:43). In a sukka up to twenty cubits high, even without a concerted effort, a person is aware that he is residing in a sukka. His eye catches sight of the roofing, evoking the sukka and its associated mitzvot. However, in a sukka that is more than twenty cubits high, a person is not aware that he is residing in a sukka because his eye does not involuntarily catch sight of the roof, as at that height, without a concerted effort one would not notice the roofing.
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא {ישעיהו ד׳:ו׳} וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחוֹרֶב עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם יוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹשֵׁב בְּצֵל סוּכָּה אֶלָּא בְּצֵל דְּפָנוֹת.

Rabbi Zeira said that it is derived from here: The verse states: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat, and for refuge and cover from storm and from rain” (Isaiah 4:6). In a sukka up to twenty cubits high, a person is sitting in the shade of the sukka, i.e., the shade of the roofing; in a sukka that is more than twenty cubits high, a person is not sitting in the shade of the roofing of the sukka but rather in the shade of the walls of the sukka, as their considerable height provides constant shade, rendering the shade of the roofing irrelevant.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבה אמר מהא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כל סוכה שאינה ידועה דהאי סוכה דמצוה היא אינה סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וסוכה תהיה לצל – משמע אין סכך אלא העשוי לצל.
אלא בצל דפנות – שהצללין מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות ואין צריך סכך ולקמן מוקי פלוגתייהו לר׳ זירא בשאין בה אלא ארבע על ארבע דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא ליכא צל סכך אלא צל של דפנות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה וגו׳ עד עשרים אמה אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה – דצל סוכה דקתני מסכך מיירי.
למעלה מעשרים אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות – משום הכי נקט צל משום דבפסוק׳ נקיט תלת לישני צל ומחסה ומסתור ומיחד צל לסוכה ומחסה לזרם ומסתור למטר. וכיון דמיחד צל לסוכה אלמא צל סוכה בעינן. אי נמי דהאי צל מיותר הוא דהוה אפשר ליה למימר וסוכה תהיה יומם מחורב – פירוש: ליום תהיה סכה מחורב.
לצל יומם – משמע שאין סכך אלא לצל.
רבי זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם – הקשו בתוספות א״כ נילף מהת׳ נמי דבעי סוכ׳ ראויה להיות מחסה ומסתור מזרם וממטר ולאו מלתא דהא בקרא נקיט ב׳ לישני צל סוכה ומחסה מזרם ומסתור ממטר וכיון דמיחד צל לסוכה שמעי׳ אגב אורחיה דלא איקרי סכך אלא בשראוי לצל. ותו דלישנ׳ יתירא דייקינן דהול״ל וסוכה תהיה יומם מחורב כלומר שהסוכ׳ סוככ׳ יום מחורב כדכתיב בעלמא לא ימוש עמוד הענן יומם שפירש ביום ולמה ליה למימר תהיה לצל אלא ודאי אגב אורחיה קמ״ל שאין סוכה אלא הראויה לצל.
ר׳ זירא אמר טעם אחר מהכא [מכאן, מכתוב זה]; נאמר: ״וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר״ (ישעיה ד, ו). עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, כלומר: בצל הסכך, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב עוד בצל הסוכה אלא בצל הדפנות, שמפני גובהן הן יוצרות צל תמידי, ואין צל הסכך מעלה או מוריד.
Rabbi Zeira said that it is derived from here: The verse states: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat, and for refuge and cover from storm and from rain” (Isaiah 4:6). In a sukka up to twenty cubits high, a person is sitting in the shade of the sukka, i.e., the shade of the roofing; in a sukka that is more than twenty cubits high, a person is not sitting in the shade of the roofing of the sukka but rather in the shade of the walls of the sukka, as their considerable height provides constant shade, rendering the shade of the roofing irrelevant.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם הָכִי נָמֵי דְּלָא הָוֵי סוּכָּה.

Abaye said to him: But if it is so that one is required to sit in the shade of the roofing of the sukka, then in the case of one who makes his sukka in Ashterot Karnayim, which is located between two mountains that prevent sunlight from reaching there, so too, it is not a fit sukka, since he is not sitting in the shade of the roofing.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עשתרות
עשתרותא(סוכה ב.) אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים פירוש מקום שאין חמה זורחת שם:
ערך הלני
הלני – המלכה (סוכה ב):
ערך כפר
כפרבהריני כפרת בן בתי כוזה ממזר ואין אני כפרת בן בתי כדה כבר פי׳ בערך כד (סוכה ב) הריני כפרת רבי חייא ובניו (סנהדרין יח.) כל העם אומר אנו כפרתך (נגעים פרק ב) בית ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא לבנים ולא שחורים אלא בינוניים. (יומא כג.) אמר להן הרי הוא כפרתכם (קידושין לא) כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו. (בריש כלים) עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם פירשנו בערך חסר:
א. [ארטם נאמע.]
ב. [פערזעהנען.]
עשתרות קרנים – שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים – בין הרים גדולים מקום שאין חמה זורחת לעולם הכי נמי דלא הויא סוכה דהא בעינן צל סכך וליכא.
אמר המאירי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו׳ והתבאר בעירובין (ג׳:) שעל החלל הוא אומר כן הא כל שהחלל בתוך עשרים אפי׳ הי׳ עובי הסכך למעלה מעשרים כשר שאין הפסול אלא על החלל ונחלקו בגמ׳ על טעם פיסולה לשלשה דרכים קצתם שיש צדדים שאינה פסולה מצד גובהה וקצתם שהיא פסולה על כל פנים הראשון הוא שלדעת רבה טעם פיסולה מדכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו׳ עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלטא בי׳ עינא וענין טעם זה הוא שצריך לדעתו שתהא הסוכה עשוי׳ בענין שיהא אדם מצוי לזכור ולהרגיש שתחת סכך הוא עומד והוא סובר שסתם סוכה אין דפנות מגיעות לסכך שהרי די לנו במחיצות עשרה מן הקרקע ומכשירין אותם מטעם גוד אסיק וא״כ עד עשרים אמה אדם מרגיש בסכך של מעלה הימנו שאע״פ שיש אויר הרבה מפסיק בין הדפנות והסכך עד שאותו אויר היה ראוי לגרום לו שישכח ענין הסכך ושיהא הענין דומה לו כאלו עומד בחצר שאורה רב מ״מ הואיל ואין הסכך גבוה אי אפשר לאדם בלא נשיאות עפעף מעט והרי רואה קצות הסכך לשעתו ומרגיש אבל כל שגבוהה מעשרים אמה ואויר הרבה מפסיק בין דפנות לסכך אין הסכך נראה לו אא״כ משליך ראשו לאחוריו לישא עיניו למעלה ואין אדם מצוי בכך ולמדת לדעת זה שאם היו הדפנות מגיעות לסכך אף למעלה מעשרים כשרה לשתי סבות אחת שמתוך שאין שם אויר מפסיק נותן לב על צלו שלא מחמת דפנות לבד הוא בא אלא אף מחמת סכך ועוד שאדם עשוי ליתן עיניו במה שלפניו וכשהוא נותן עיניו בכותל אינו מפסיק בהבטתו עד שיראה את כולה וכשמביט בראש הדופן המחובר לסכך הרי קצה הסכך הסמוך לדופן נראה עמו וישיבתו שתחת הסכך נכרת לו:
והדרך השני הוא שלדעת ר׳ זירא טעם פיסולה מדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות וטעם פסול זה הוא שמן הסתם אע״פ שמשך הסוכה ר״ל ארכה ורחבה אין לו שיעור מלמעלה אלא מלמטה וכל שהיא שבעה טפחים על שבעה טפחים שהוא הכשר המשך על הפחות כשיעור ישיבת אדם אחד שהוא צריך למקום אמה על אמה ולשולחנו טפח כשרה ואין לה שיעור מלמעלה אלא אפי׳ היתה ארכה או רחבה כמה מילין כשרה מ״מ סוכה הראויה מן הסתם היא ד׳ אמות על ד׳ אמות כשיעור קטן שבבתים שבפחות מכן אינו קרוי בית כמו שיתבאר וכל שאין בו רוחב ליתר מכן אין סכך שלמעלה מעשרים אמה נותן צל בקרקע שתחתיו שמתוך שהסכך קצר בעצמו ר״ל שאינו אלא ד׳ על ד׳ וגבוה כל כך אין צלו מתפשט לכל הקרקע שתחתיו או לרובו ואפי׳ נראה לנו שהקרקע צלו מרובה מחמתו צל דפנות הוא ולא צל סכך ואנו לצל סכך אנו צריכים ואע״פ שהעושה סוכתו בעשתרות קרנים שהם שני הרים גדולים ובקעה קטנה ביניהם וההרים מונעים את החמה ממנה ונמצא שאין חמה נמנעת מן הסוכה העשויה לשם מחמת הסכך אלא מחמת דפנות ואעפ״כ אי אפשר שלא להכשיר סוכה לשם בזו כל שאתה מצייר בעצמך שיהיו ההרים מסולקים משם נמצאת עומד בצל סוכה אבל זו כשאתה רואה הדפנות מסולקות אין כאן צל סוכה והוא שאמרו התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה ולדעת זה אתה למד שכל שהסוכה רחבה יתר מד׳ אמות על ד׳ אמות כשרה אף למעלה מעשרים שכל שהסוכה רחבה כל כך צל הדפנות מתרחק מאמצעה וצל הסכך מתוך גדלו מתפשט בו וכפי מה שאתה מוסיף ברוחב אתה יכול להוסיף בגובה:
א״ל אביי אלא מעתה עשה סוכה כו׳ – דקסבר דבעי׳ שתה׳ סוכה ראויה לעשות צל וכל שראויה לעשות צל אף על פי שאינה עושה צל מחמת מניע׳ המקום אין בכך כלום ולא פסלי׳ לה אלא בשהעיכוב מחמת הסכך שאינו ראוי לצל כמו שהיא עכשיו היינו כל שהיא למעלה מעשרי׳ דכי מסלקת דפנו׳ מהכ׳ ליכא צל סכך שאין הסכך ראוי ליעשות צל ור׳ יהודה מכשיר מכיון שראוי לעשות צל כשמשפילין אותו כדפרישנא במתני׳.
אמר ליה [לו] אביי בתמיהה: אלא מעתה לשיטתך שצריך לשבת ממש בצל הסכך, אם כן, העושה סוכתו בעשתרות קרנים מקום המצוי בין שני הרים המצילים עליו מכל צד, הכי נמי [כך גם כן] תאמר דלא הוי [שאין זו] סוכה כשרה, כיון שאינו יושב בצל הסכך?
Abaye said to him: But if it is so that one is required to sit in the shade of the roofing of the sukka, then in the case of one who makes his sukka in Ashterot Karnayim, which is located between two mountains that prevent sunlight from reaching there, so too, it is not a fit sukka, since he is not sitting in the shade of the roofing.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם דַּל עַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם אִיכָּא צֵל סוּכָּה הָכָא דַּל דְּפָנוֹת לֵיכָּא צֵל סוּכָּה.

Rabbi Zeira said to him: The two cases are not comparable; there, if one theoretically removes the Ashterot Karnayim mountains that obstruct the sunlight, there is still the shade of the roofing of the sukka. In that case, the sukka is properly constructed and there are only external factors that affect the sunlight. However, here, in the case of a sukka that is more than twenty cubits high, if one theoretically removes the walls of the sukka, there is no shade provided by the roofing of the sukka, since throughout the day sunlight will enter the sukka beneath the roofing from where the walls used to be.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דל דפנות ליכא צל סוכה – שחמה באה מתחתי׳ נמצא שמה בטל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה – פירוש: אנן סוכה ראויה לצל בעינן במקום שחמה זורחת וסוכה זו ראויה היא לצל אי לאו עיכובא דעשתרות קרנים. הכא בסוכה גבוהה אינה ראויה לעולם לצל שיהא צל סכך תחתיו דאי מדלית דפנות תו ליכא צל תחת סכך.
עשתרות קרנים – שני הרים גבוהים והשפלה ביניהם, ומגובה ההרים אין חמה זורחת בשפלה.
והיינו דאמרינן: התם דל עשתרות קרני׳ איכא צל סוכה – שאין העיכוב מחמת הסכך שאלו הית׳ במקום שהחמה זורחת היה עושה צל, אבל הכא שהיא גבוהה למעלה מעשרי׳ אמה דל דפנות ליכא צל סוכה – כלומר שאין הסכך ראוי כמות שהוא עכשיו ליעשות צל והצל שיש בסוכה מחמת דפנות הוא שנופל זה על זה וגם שתסתלק הדפנות לא יהיה שם צל מחמת סכך והא ודאי מאי דבעי׳ צל מחמת סכך היינו בחצי היום שהשמ׳ מהלך באמצע הרקיע וראוי סכך להצל דאלו קודם לכן או לאחר מכאן שהשמש הולך מן הצדדין אין הסכך מעלה ומוריד ולא מהני צל סכך לגמרי אלא צל דפנות וכ״ת א״כ היכי אמרי׳ דלמעלה מכ׳ אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות דהא בחצי היום א״א דאיכא צל דפנות שהשמש באמצע הרקיע וא״כ היכי תלי׳ מלתא בגוב׳ דהא כל דאיכא צל בחצי היום ודאי מחמת סכך הוא תירצו בתוספות דכי אמרינן דבחצי היום אין צל אלא מחמת סכך היינו ביומי תמוז שהשמש הולך באמצע הרקיע ממש כדאיתא התם אבל ביומי תשרי אפי׳ בחצי היום נוטה לצדדין וראוין דפנות להצל גם כן וכל שלמעלה מעשרי׳ אמה צל דאיכא מחמת דפנות הוא מיהו בר מן כל דין אפילו תימ׳ דבחצי היום ליכא צל דפנות אפי׳ הכי אמרי׳ דכל שלמעלה מעשרים כי איכ׳ צל כגון בשחרית וערבית מחמת דפנות הוא וכי הוי חצי היום דליכא צל דפנות ליכא נמי צל סכך והיינו דאמרי׳ דל דפנות ליכא צל.
בגמ׳ הכא דל דפנות ליכא צל סוכה ואע״ג דאכתי יכול לעשות דפנות שאין מגיעין לסכך ויצטרך לצל הסכך מ״מ כיון דסתם סוכה הדפנות מגיעין לסכך והתורה יהיב שיעור בסכך אלמא שהדבר תלוי בסכך וע״כ היינו לענין הגובה שצריך לעשות הסכך בענין שלעולם יצטרך לצל הסכך ולא לצל הדפנות וכמו שאפרש בסמוך בל׳ התוס׳ במימרא דרבא ודו״ק:
אמר ליה [לו] ר׳ זירא: אין הדברים דומים, התם [שם] דל [הוצא] את עשתרות קרנים שהן מסתירות מבחוץ הרי איכא [יש] על כל פנים צל סכך הסוכה, לפי שהסוכה בנויה כדין, אלא שגורם חיצוני משפיע כאן, ואולם הכא [כאן] בסוכה הגבוהה מעשרים אמה, דל [הסר] את הדפנות ושוב ליכא [אין עוד] צל סוכה, שהרי אין הסכך מצל על קרקע הסוכה, אלא במקום דפנותיה.
Rabbi Zeira said to him: The two cases are not comparable; there, if one theoretically removes the Ashterot Karnayim mountains that obstruct the sunlight, there is still the shade of the roofing of the sukka. In that case, the sukka is properly constructed and there are only external factors that affect the sunlight. However, here, in the case of a sukka that is more than twenty cubits high, if one theoretically removes the walls of the sukka, there is no shade provided by the roofing of the sukka, since throughout the day sunlight will enter the sukka beneath the roofing from where the walls used to be.
רי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרָבָא אָמַר מֵהָכָא {ויקרא כ״ג:מ״ב} בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים ואָמְרָה תּוֹרָה כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאי עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע.

Rava said that the halakha is derived from here: “In sukkot shall you reside seven days” (Leviticus 23:42). The Torah said: For the entire seven days, emerge from the permanent residence in which you reside year round and reside in a temporary residence, the sukka. In constructing a sukka up to twenty cubits high, a person can render his residence a temporary residence, as up to that height one can construct a structure that is not sturdy; however, in constructing a sukka above twenty cubits high, one cannot render his residence a temporary residence; rather, he must construct a sturdy permanent residence, which is unfit for use as a sukka.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםהמאורותרמב״ן מלחמות ה'רא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבעת ימים – סוכה של שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות.
למעלה מעשרים – צריך לעשות יסודותיה ומחיצותיה קבועין שלא תפול.

סוכה שהיא גבוהה

{שמעתא דסוכה שהיא גבוה למעלה מכ׳ אמה}
כתב הרי״ף ז״ל: אנן מסתברא לן כרבא, דקי״ל סוכה דירת עראי בעינן. ור׳ יהודה מכשיר, דס״ל, סוכה דירת קבע בעינן, ולית הלכתא כוותיה.
יש שמתמיהין על הרי״ף ז״ל. מה ראה לפסוק דלא כר׳ יהודה, בין בגובה סוכה, בין בהישן תחת המטה בסוכה (בבלי סוכה כ׳:), בין בהישן בכילה בסוכה (בבלי סוכה י״א.). משום דקשיא להו הא דדרש רבה בר רב הונא (בבלי סוכה י״א.), מותר לישן בכילה בסוכה אף על פי שיש לה גג ואף על פי שגבוה י׳, ואוקימנא כר׳ יהודה, דאמר (בבלי סוכה כ״א:), סוכה דירת קבע בעינן ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ונראה להם לסמוך על ההיא דרבא,⁠1 משום דאמרי׳ עלה: ולימא הלכה כר׳ יהודה. אלמא סמכי׳ עלה כמאן דאפסיקא בהדיא הלכתא כר׳ יהודה.
ול״נ כדברי הרי״ף ז״ל. וההיא דדרש רבה בר רב הונא דחויה היא מההוא עובדא דאביי (בבלי סוכה י״ט:), דאשכחיה לרב יוסף דגאני בכילת חתנים בסוכה, וכן מדאיצטריכא ליה לרב יוסף למדחייה למתני׳ ולמיסמך אברייתא (בבלי סוכה י״ט:). אלמא ליתא לדר׳ יהודה כל עיקר. דאילו איתא לדר׳ יהודה, אפי׳ בכילה שיש לה גג היה יכול לישן ואף על גב שגבוה י׳, וכ״ש בכילת חתנים שאין לה גג, ולא הוצרך לומר שיפועי אהלים לאו כאהלים דמו. אלא ודאי דלית ליה דר׳ יהודה.
ועוד, רבא, דהוא בתרא, דשרא ליה [לרב אחא ברדלא למיגנא בכילה בסוכה משום בקי (בבלי סוכה כ״ו.)],⁠2 דשמעת מינה דאי לאו משום בקי אסיר ליה למיגנא בכילה בסוכה. אלמא ליתא לדר׳ יהודה.
ומדדרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבא3 (שבת כב., בבא קמא ס״ב:), נר חנוכה שהניחה למעלה מכ׳ אמה פסולה כסוכה וכמבוי, שמעת מינה דליתא לדר״י.
ובכל מקום קי״ל מעשה דרב, ועובדא דרבא ושמעתיה עדיפי למסמך עלייהו, ודיחיד במקום רבים מדחיא בכל מקום. הלכך, מדחיא ליה ההיא דדרש רבה בר רב הונא ולא סמכינן עלה. ובודאי דטעמיה דרבא בפירושא דמתני׳ עדיף, משום דבתרא הוא. ואפי׳ אביי דאקשיה עליה, הא קבליה לטעמיה, מדאשכחן ליה לאביי דאמר (בבלי סוכה ז׳:), רבי ור׳ יאשיה ור׳ יהודה וכו׳ כולהו ס״ל סוכה דירת קבע בעינן. ומינה שמעת דטעמייהו דרבנן, משום דבעינן סוכה דירת עראי. ואף על גב דחשו לה רבנן לקושיא דאביי, כדאמרי׳ (בבלי סוכה ב׳:), כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי, כיון דאשכחן ליה לאביי גופיה, דהוא מריה דקושיא, דקבליה לטעמיה דרבא, כדאמרי׳. הלכך, דרבא עדיף ועלה סמכינן.
אבל מ״ש הרי״ף ז״ל דסוגיין בענין סוכה על גבי סוכה (בבלי סוכה ט׳:) כוותיה דרבא הוא, לא איתחוורא לן שפיר ממאי קא מסתייע רבא מההוא סוגיא. אי משום דא״ר ירמיה, פעמים ששתיהן כשרות פעמים ששתיהן פסולות וכו׳, ולא חלק בין שדפנות מגיעות לסכך לשאין מגיעות, הא לאו סייעתא היא, דלא מעייל ר׳ ירמיה נפשיה בפלוגתא דאמוראי דמפרשי לה למתני׳ כל חד וחד כטעמיה.
1. נדצ״ל: רבה בר רב הונא
2. ע״ש שגירסתנו בזה שונה
3. גירסתנו: דרבי תנחום
פרק א [פ׳ סוכה]⁠1
[במאור דף א: ד״ה (בדף א.) כתב הרי״ף. לרי״ף סי׳ תתקפה (סוכה דף ב.)]
[כתוב שם: דיחיד במקום רבים מדחיא] בכל מקום [הלכך]⁠2 אידחייא לה הא דדרש רבה בר רב הונא, ולא סמכינן עלה, ובודאי דטעמיה דרבא עדיף בפירושא דמתני׳, [משום דבתרא הוא, וכולה].
[אמר אברהם:] אינן כלום, דאי משום דבתרא הוא, במקום פלוגתא אין הלכה כתלמיד במקום הרב3, ורבה רביה הוא. ומאי דאמר דאפילו אביי דאקשי עליה קביל לטעמיה, ובמאי קבליה, ולעולם אימא לך רבנן נמי דירת קבע בעו ומשום דלא שלטא ביה עינא הוא דפסלי. אי נמי כרבי זירא דליכא צל [סכך]⁠4 אלא דלא הוה ליה לאביי למימני רבנן בהאי שיטה, משום דלא ידע טעמייהו. אי נמי לעולם אימא לך רבנן סברי דירת עראי [בעינן], והאי דפסלי למעלה מכ׳ לאו מטעמיה דרבא אלא מטעמא אחרינא דהא דרב חנן בר רבא5 דאמרינן [דף ב:] דלא כחד, ע״כ בטעמא אחרינא פליגי, דלא איתפרש בגמרא. ואיפשר דאביי בההוא טעמא אוקים לפלוגתייהו, ולעולם רבנן דירת עראי סבירא להו במחזקת ראשו ושלחנו ורובו בלבד הוא דפליגי, משום דהויא דרך עניות ודוחק, ולפי עניותו ג״כ עושה דפנותיה עניות ובנין עראי, וכיון שהם בנין עראי והיא צרה וגבוהה מכ׳ אמה, לא קיימא אפילו ברוח מצויה, ולפי מעשיו של זה האיש פסלה לו סוכתו. אבל אם עשאה חזקה, אע״פ שהיא צרה וגבוהה מי׳ כשרה. ור׳ יהודה מכשיר מסתם, לפי שאי איפשר לו לעשותה אלא חזקה. זהו לדעת רב חנן בר רבא דלא כחד. וכיון דשמעתיה דרב אזלא כרבה ודלא כרבא, ש״מ דלית הלכתא כרבא. והסמך שסמך הרב ז״ל על סוגיא דר׳ ירמיה [דף ט:] דאזלא כרבא, מאד היא דקה וחלושה, ומאי ניהי, מדאמר ר׳ ירמיה פעמים ששתיהן פסולות, כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן, וקיימא עליונה למעלה מעשרים, ואי כרבה ואי הויא עליונה למעלה מכ׳ מן הקרקע אמאי פסולה, הא כי יתיב בגג התחתונה שלטא עינא בגג העליונה, אלא כרבא סבירא ליה דכל למעלה הכ׳ פסולה זהו טעם הרב ז״ל. וחוץ מכבודו אין כאן ראיה, דאיכא למימר האי למעלה מכ׳ אמה דקאמר, מגג התחתונה קאמר, ואדרבה מיהא שמעינן דליתא לדרבא דתחתונה פסולה, מאי איריא משום סוכה תחת סוכה, תיפוק ליה דכולהו דפנות בעו דירת קבע, הואיל וסלקו למעלה מכ׳. ומאי דאמרינן נמי בסיפא תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה, מהו דתימא לגזר דילמא מצטרף (ו)⁠סכך בהדי סכך כשר, כלומר זימנין דהויא עליונה למעלה מכ׳ אמה דהוי סכך פסול, מ״מ תחתונה קרי ליה סכך כשר. ואי כרבא, הא ליכא הכא סכך כשר, שהרי צריך לדפנות דירת קבע הואיל וגבוהות מכ׳, אלא ודאי דלא כרבא. ועוד כל ההיא סוגיא [דף ד.] דהוצין יורדין למטה מכ׳, וכן בנה איצטבא באמצעותה, כולה דלא כרבא. מכדי דפנות וסכך למעלה מכ׳ אמה הם, כי הוצין יורדין, וכי בנה איצטבא מאי הוי, והלא דירת קבע בעי להו, דלא קיימי בדירת עראי. אלא [דאיכא למימר דרבא לא קפיד אדפנות בין דירת קבע לדירת עראי, אלא] אסככא, דבעינן סכך שיהא ראוי לדפני עראי, וכיון דאיכא הוצין יורדין, או אצטבא, הא איכא סככא דחזי לדירת עראי, וכיון דאיכא הוצין יורדין או אצטבא הא איכא סככא דחזי לדירת עראי. ובהכי כולי שמעתתא אליבא דרבא, אע״פ שהוא שינויא דחיקא, מיהו מתרצי [דברי] הרב ז״ל [דלא] אתיאן ליה קושיא מהנך שמעתתא כולהו. ומסוכה על גבי סוכה נמי, דמייתי ראיה מינה, היא הויא תיובתיה, דכיון דאיהו מפרש עליונה למעלה מכ׳ מן הקרקע קאמר, אמאי פסולה לרבא והלא אויר העליונה ראוי לסוכה עראי, אלא ודאי בתר גבהן של דפנות אזלינן, דכיון דגבייהו ולא קיימי בדירת עראי פסולות. מעתה הנך שמעתתא כולהו קשיין לרבא לדעת הרב ז״ל, ולדידן לא קשיא מידי, דהנך שמעתתא בתר אוירא אזלינן, וסוכה ע״ג סוכה כדפרישנא לעיל דהאי עליונה למעלה מכ׳ דקאמר למעלה מגג התחתונה קאמר, דאי למעלה מן הקרקע קאמר הא לא גרע גג התחתונה מאצטבא באמצעותה, שהכשיר אותה אף על פי שהיא למעלה מעשרים.
1. נוסח הנדפס בפנים מכ״י, עם תיקונים בסוגר מרובע [ ] מהנדפס בתמים דעים סי׳ רמא, והועתק בשולי בעל המאור בש״ס וילנא.
2. אינו בכ״י ותמים דעים, ונוסף מבעל המאור הנדפס בש״ס.
3. עיין ביד מלאכי כלל קסז.
4. בכ״י: סמוך.
5. בגמרא: רבה, ובתמים דעים: אבא, עיין בדקדוקי סופרים (סוכה דף ב:) אות ע׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סוכה שהיא גבוהה

{שמעתא דסוכה שהיא גבוה למעלה מכ׳ אמה}
כתוב בספר המאור: כתב הרב אלפסי ז״ל, אנן מסתברא לן כרבא דקי״ל סוכה דירת עראי בעינן, ור׳ יהודה מכשיר, דס״ל, סוכה דירת קבע בעינן, ולית הלכתא כוותיה, יש שמתמיהין על הרי״ף ז״ל, מה ראה לפסוק דלא כר׳ יהודה, עד ול״נ כדברי הרב אלפסי ז״ל וכו׳.
אמר הכותב: הבו ליה אפריון לבעל המאור ז״ל שסייעו לרבינו הגדול ז״ל בדברים. אבל אין כאן בית מיחוש שאין הלכה כר׳ יהודה, לא בגובה סוכה ולא בישן. וכך הסכימו כל בעלי הוראה ולא ערער אדם בדבר כלום.
אבל הספק שנסתפקו מקצתן בכאן, אם הלכה כרבה, משום דרביה דרבא הוא, או כרבא, דבתרא הוא. ובזה הכריע רבינו הגדול ז״ל כרבא, משום דקי״ל סוכה דירת עראי בעינן, וטעמיה דר׳ יהודה משום דאמרי׳, סוכה דירת קבע בעינן, כדאמר אביי לקמן (בבלי סוכה ז׳:), דאוקמיה לר׳ יהודה דמתני׳ בשיטה, דאלמא, ס״ל, כל למעלה מכ׳ אמה דירת קבע היא ופסולה למאן דאמר סוכה דירת עראי היא. ולא ס״ל כקושיא דהוה סבר מעיקרא, לדמוייה למחיצות של ברזל, ולא כרבה ור׳ זירא, דחיישי לקושייה. וכן כשהדפנות מגיעות לסכך א״נ יש בה ד״א, כ״ש דפסולה, דהוי לה טפי דירת קבע. ואנן כאביי קי״ל בההיא, דבתרא הוא, ואיהו מאריה דקושיא וקביל פירוקיה מרבא והדר ביה. ואפי׳ טעמיה דר׳ יהודה לא ידעי לפרוקי בקושיא.
וסוגיין בכולה מכילתין הכי. דאמרי׳ לקמן בפירקין (בבלי סוכה י״א.): מותר לישן בכילת חתנים בסוכה, ואף על פי שיש לה גג ואף על פי שגבוה י׳ טפחים. כמאן. כר׳ יהודה, דאמר, סוכה דירת קבע בעינן ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ובריש פ׳ הישן (בבלי סוכה כ״א:) נמי מסקי׳: ואי בעית אימא ר׳ יהודה לטעמיה, דאמר, סוכה דירת קבע בעינן, והויא לה מטה דירת עראי, ולא אתי דירת עראי ומבטל דירת קבע. וה״מ כרבא אתיאן, דאילו לרבה ור׳ זירא, לא שמעינן ליה בכולה מכילתין לרבי יהודה בדירת קבע כלום טפי מרבנן, ומתני׳ היינו טעמא כקושייה דאביי.
אלא ש״מ פירושיה דרבא במתני׳ עדיף, וקסברי רבנן דכי היכי דמכשיר ר׳ יהודה למעלה מכ׳ אף על גב דלא אפשר לה אלא בדירת קבע, ה״נ פסיל דירת עראי. מ״ט. קרא או בדירת עראי דוקא או בדירת קבע דוקא מידריש, וכדרבא. ומש״ה פסק ותני ר׳ יהודה בישן תחת מטה ותחת כילה בכל סוכה דיצא. מ״ט, כל סוכה דירת קבע והני דירת עראי ולא אתי דירת עראי ומבטל קבע. והיינו נמי שיטתיה דאביי.
והטעם הב׳ שנתעלם מן העין, דהא בענין סוכה על גבי סוכה מסקנא דסוגיין (בבלי סוכה י׳.) לר׳ יהודה1 בעינן שתהא עליונה גבוה י׳ ושתהא תחתונה ראויה לקבל כרים וכסתות של עליונה שלא ע״י הדחק. ובודאי בטעמא דרבא שייכא, דלר׳ יהודה דירת קבע בעינן וכל דהויא דירת עראי לא שמה סוכה ולא מיפסלא תחתונה משום סוכה תחת סוכה. הלכך, מסתברא ודאי דבהא נמי פלוגתייהו בדירת עראי, ור׳ יהודה לטעמיה ורבנן לטעמייהו.
1. נדצ״ל: דלר׳ יהודה
רבא אמר מהכא בסכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה עשה דירה הראויה לשבעת ימים – כלומר עשה דירת עראי וצא מדירת קבע.
עד עשרים אמה אדם עושה דירתו עראי למעלה מעשרים אין אדם עושה דירתו עראי אלא דירת קבע – דכיון דמדלי לה כולי האי בנין חזק מבעי ליה למעבד דלא אפשר בעראי.
שבעת ימים – ותו לא. והיינו ארעי, ודייה במחיצות קלות.
ולמעלה מעשרים אמה – צריך לעשות מחיצות חזקות.
רבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמר׳ תורה כו׳ צא מדירת קבע כו׳ – פי׳ מדלא נקט תשבו שבעת ימים בסוכות ונקט בסוכות חשבו שבעת ימים משמע שיעשה אותה לישיבה שבעת ימים דהיינו עראי.
עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כו׳ – פירוש האי לישנא מוכח דלמעלה מעשרים נמי אפשר לעשותו עראי אלא שאין דרך בני אדם לעשות כן והעושה אותו בטלה דעתו אצל כל האדם דאי לא אפשר למעבד׳ עראי הל״ל למעלה מכ׳ אמה אינו עראי אלא קבע והיינו נמי מאי דגרסי׳ בסמוך בנוסחי עתיקי בפירוקי דרב׳ למעלה מכ׳ אמה דאין אדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לי׳ דירת עראי לאו כלום הוא דאלמא האי גברא דירת עראי עביד לה אפי׳ למעלה מכ׳. אבל בתוספות כתבו דלמעלה מעשרי׳ אמה אינה אלא קבע אפילו הוא רעוע׳ מאד שהגוב׳ עושה אות׳ קבע ול״ג בסמוך כי עביד לה דירת עראי אל׳ ה״ג למעל׳ מכ׳ אמה דאין אד׳ עוש׳ דירתו דירת עראי לא נפיק ולית׳.
שם ורבא אמר מהכא כו׳ עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כו׳. ולכאורה יש לתמוה דכל הנך מילתא שייכי דוקא בעשרים אמה מצומצם דלא שלטא עינא יותר וליכא צל סכך ובעי נמי דפנות קבועות דדבר הנראה לעין הוא דענין הגובה לענין קבע תליא נמי בעובי הדפנות וקלישותן וא״כ מה שיעור יש בדבר ועוד דהא מצי למעבד דפנות שאין מגיעין לסכך ובמחיצות כל דהו ודוחק לומר דעיקר הקביעות היינו לענין מעמודי הסכך לחוד ועוד קשה כיון דגובה הסוכה לא נזכר כלל במקרא וא״כ מ״ש דדרשינן למיפסל לענין גובה כיון שצריך קביעות ולא נפסל בכה״ג במחיצות של ברזל ואי משום דיכול לעשות מחיצות עראי ולהסיר המחיצות של ברזל ה״נ יכול לעשות דירת עראי ולמעט הגובה מלמעלה או למטה כמו שמבואר לקמן ולכאורה היה נ״ל לפרש דרבא לטעמיה דס״ל לקמן דבשני מחיצות כהלכתן ושלישית אפילו טפח בעינן נמי צורת הפתח ואפשר דהיינו מדאורייתא דבעינן מיהא שלשה דפנות ולפ״ז מצינן למימר דרבא אית ליה נמי טעמיה דירושלמי שכתבתי דקאמר רב דלרבנן פסול למעלה מעשרים דלמדו מפתחו של היכל דלא מהני צורת הפתח יותר מעשרים והשתא א״ש דהכי קאמר רבא עד עשרים דמהני צורת הפתח אדם עושה דירתו דירת עראי דהיינו שתי מחיצות שלימות ושלישית אפילו טפח דכה״ג הוי דירת עראי כדאיתא לקמן להדיא דף ז׳ ע״ב משא״כ למעלה מעשרים דלא מהני צורת הפתח וא״כ לא סגי בשתי מחיצות אלא בשלשה מחיצות גמורות וא״כ צריך לעשותן קבע מש״ה פסול כן נ״ל נכון לולי שהוא דבר חדש דסברת הירושלמי לא נזכר בשמעתין לענין סוכה והנלע״ד כתבתי ודוק היטב:
ורבא אמר טעם אחר, מהכא [מכאן מכתוב זה], שנאמר: ״בסכת תשבו שבעת ימים״ (ויקרא כג, מב). אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע שאתה יושב בה כל השנה ושב בדירת ארעי שהיא היא הסוכה. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת ארעי שעד גובה זה אפשר לבנות סוכה רופפת כדירת ארעי, אולם לצורך בנין סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת ארעי אלא דירת קבע ואין זו סוכה כראוי.
Rava said that the halakha is derived from here: “In sukkot shall you reside seven days” (Leviticus 23:42). The Torah said: For the entire seven days, emerge from the permanent residence in which you reside year round and reside in a temporary residence, the sukka. In constructing a sukka up to twenty cubits high, a person can render his residence a temporary residence, as up to that height one can construct a structure that is not sturdy; however, in constructing a sukka above twenty cubits high, one cannot render his residence a temporary residence; rather, he must construct a sturdy permanent residence, which is unfit for use as a sukka.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםהמאורותרמב״ן מלחמות ה'רא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה עָשָׂה מְחִיצוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן הָכִי נָמֵי דְּלָא הָוֵי סוּכָּה.

Abaye said to him: But if that is so, then if he constructed a sukka with steel partitions and placed roofing over them, so too, there, say that it would not be a fit sukka, as any sukka constructed as a permanent residence would be unfit. However, there is no opinion that deems a sukka of that sort unfit.
רי״ףהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וכו׳ – דסבר אביי דקאמר דסוכה דירת עראי בעינן ואי עביד לה דירת קבע פסולה.
א״ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסכך על גבן הכי נמי דלא הויא סוכה א״ל הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נפיק למעלה מעשרים כו׳ – פירשו בתוס׳ דאביי סבר דאם אית׳ דקרא אתא לאשמעינן דבעינן סוכה דירת עראי הוה לן למימר דתהוי ממש סוכת עראי ונפסיל אותה כשהיא בנין חזק ואמאי מכשרי׳ לה כשהיא בנין חזק ורבא אהדר ליה דכל היכא דהוי שיעור דחזי לעראי כדרך בני אדם אין עראי מעכב ואפילו עשאה קבע כשרה ואין לפוסלה אלא קבע וא״א לעשותה עראי היינו למעלה מכ׳ וקאתי על׳ מדר׳ זירא דקאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי למטה מעשרי׳ שראוי לעראי אין עראי מעכב ואפי׳ קבע כשרה למעלה מעשרים שאינו ראוי לעראי עראי מעכבת והרי א״א לעשות׳ עראי וזה לפי דעת׳ שכתבנו למעלה דאי לא כי עביד לה עראי מיהת למעלה מעשרי׳ ליתכשר דבמקום שהבילה מעכבת נכשרת היא בבילה ולא נהירא חדא דכל היכא דמייתי תלמוד׳ מידי מדרבי זירא בהדיא קאמר כדרבי זירא ותו דאפי׳ תימא דאביי לא אודי בפירוקא דרבא משום דלית ליה דרבי זירא הו״ל לרבי זירא גופיה לאודויי ביה והיכי אמרינן בסמוך כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי דהא פרקיה רבא לההיא קושיא אליבא דר׳ זירא והנכון דאביי סבר דאי אית׳ דקר׳ אתא לאשמועינן דבעינן סוכ׳ עראי הוה לן למקפד דלא תהוי לעולם אלא עראי ורבא תריץ ליה דליכא במשמעותא דקרא שתהא הסוכה עראי מדלא כתיב הכי בהדיא אלא שרמז הכתוב שיהא שיעורה ראוי לבנין עראי על דרך העולם וכל שראויה להיות עראי אף על פי שהיא קבע כשרה וכל שאין שיעורה ראוי לבנין עראי אפילו עשאה עראי פסולה וזו שיטת רש״י ז״ל והשתא כלהו כרבא לא אמרי משום דלא ניחא להו בפירוקא דרבא ואפשר דאביי בכללם והא דשתיק ליה משום דלא חש ליה אבל איהו כרבה או כרב זירא ס״ל והא דאמר אביי לקמן רבי ור׳ יהודה ור׳ יאשיה ור׳ אליעזר כלהו ס״ל דירת קבע בעינן ומייתי ר׳ יהודה דקתני במתניתין ור׳ יהודה מכשיר דאלמא ר׳ יהודה דבעי דירת קבע שיטה הוא ורבנן פליגי עליה דבעו דירת עראי ואלו לרבה ור׳ זירא לא בעו רבנן דירת עראי דהא מכשרי למעלה מעשרים אמה כשיש בה יותר מד׳ אמות או כשהדפנות מגיעות לסכך שהוא יותר קבע ואמאי מוקים אביי לר׳ יהודה בשיטה טפי מדרבנן איכא למימר דאיהו נקט ר׳ יהודה דלא בעי עראי ואפי׳ לרבא דנקט מאי דלית בי׳ פלוגתא א״נ דכי אמר אביי דר״י ל״ב עראי לאו מהאי מתניתין הוא אלא ממתני׳ אחריתא ותלמודא הוא דנקט האי מתני׳ כדבעינן לפרושי בדוכתא ואפשר דאע״ג דרבה ור׳ זירא חשו לפרכיה דאביי ולא אודי בפירוקי׳ דרבא אביי גופי׳ דשתיק ליה אודויי אודי ליה דטעמא דרבנן משום דירת עראי ור׳ יהודה סבר לא בעינן דירת עראי ולהכי אוקומה בשיטה וזה דעת ר׳ אלפסי ז״ל כמו שפירש רבינו הגדול ז״ל בספר המלחמות וג׳ מחלוקת יש בזה דר׳ בעי דירת קבע דוקא לעולם ולהכי פסול בסוכה שאין בה ד׳ אמות ורבנן אליבא דרבא בעו דירת עראי ור׳ יהודה מכשיר בין בדירת עראי בין בדירת קבע וה״ה לרבנן אליבא דרבה ור׳ זירא ויש שפסקו הלכה כרבה משום דרבא תלמיד הוא ואין הלכ׳ כתלמוד במקום הרב ותו דאמרי׳ בפ׳ במה מדליקין דרבה כל מילי כרב עביד והא ליתא שלא אמרו כל מילי עביד כרב אלא במחלוקתן של רב ושמואל ובמסכת שבת בלחוד ומה שאמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב ה״מ כשחלק עמו בחייו ושמע רבו דבריו ולא הודה לו אבל כשחלק לאחר מיתה אדרבא הא קי״ל הלכ׳ כבתראי ואף על גב דבתראי כלהו תלמידי דקמאי וכן קבלנו מן הגאוני׳ ז״ל פירוש דבר זה והנכון כמו שפסק רי״ף דהלכה כרבא דהוא בתרא וסוגיין בכוליה מכלתין כותיה דסוכות דירת עראי בעינן והנהו דסברי דירת קבע שיטה נינהו הלכך מתניתין הלכתא פסיקתא קתני דסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרי׳ אמה פסולה לעולם בין שהוא קטנה או גדולה ואע״ג שהדפנות מגיעות לסכך.
אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה לשיטתך, אם עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן, הכי נמי דלא הוי [כך גם כן שלא תהא זו] סוכה? שהרי לדעתך סוכה העשוייה כדירת קבע פסולה, ודבר זה לא מצאנו כלל!
אמר ליה [לו] רבא: הכי קאמינא לך [כך אומר אני לך], זוהי שיטתי: עד עשרים אמה שאדם עושה דירתו כרגיל דירת ארעי, גם כי עביד ליה [כאשר עושה אותה] כדירת קבע, נמי נפיק [גם כן יוצא] ידי חובה, שהרי סוג זה של מבנה הוא כמבנה ארעי, אולם למעלה מעשרים אמה שאדם עושה דירתו דירת קבע גם כי עביד ליה [כאשר הוא עושה אותה] כדירת ארעי נמי לא נפיק [גם כן אינו יוצא] ידי חובה, שבדרך כלל מבנה מעין זה עשוי כדירת קבע.
Abaye said to him: But if that is so, then if he constructed a sukka with steel partitions and placed roofing over them, so too, there, say that it would not be a fit sukka, as any sukka constructed as a permanent residence would be unfit. However, there is no opinion that deems a sukka of that sort unfit.
Rava said to him in response that this is what I am saying to you: In a case where one constructs a sukka up to twenty cubits high, a height that a person typically constructs a temporary residence, when he constructs a structure of that height that is sturdy like a permanent residence, he also fulfills his obligation. However, in a case where one constructs a sukka more than twenty cubits high, a height that a person typically constructs a permanent residence, even when he constructs it in a less sturdy fashion like a temporary residence, he does not fulfill his obligation.
רי״ףהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ עַד כ׳עֶשְׂרִים אַמָּה דְּאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי כִּי עָבֵיד לֵיהּ דִּירַת קֶבַע נָמֵי נָפֵיק לְמַעְלָה מכ׳מֵעֶשְׂרִים אַמָּה דְּאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת קֶבַע כִּי עָבֵיד לֵיהּ דִּירַת עֲרַאי נָמֵי לָא נָפֵיק

Rava said to him in response that this is what I am saying to you: In a case where one constructs a sukka up to twenty cubits high, a height that a person typically constructs a temporary residence, when he constructs a structure of that height that is sturdy like a permanent residence, he also fulfills his obligation. However, in a case where one constructs a sukka more than twenty cubits high, a height that a person typically constructs a permanent residence, even when he constructs it in a less sturdy fashion like a temporary residence, he does not fulfill his obligation.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הפני יהושעעודהכל
ולמעלה מכ׳ אמה אין אדם יודע שדר בסוכה דלא שלטא ביה עינא לפיכך פסולה ור׳ זירא אמר בצל דפנות ודחי אביי אלא מעתה מקום שאין החמה זורחת כגון עשתרות קרנים אם יעשה באותו מקום סוכה אינה סוכה משום שאין שם צל מפני חמה. ושני התם דל עשתרות קרנים המונעים החמה ונמצא צל סוכה הבא אם הדפנות תמצא צל הסכך במקום אחר רחוק מזה המקום שהוא תחת הסכך כי הוא מיצל. רבא אמר מדכתיב בסכות תשבו שבעת ימים ז׳ ימים בלבד. שמע מינה דירת עראי בעינן. ולמעלה מכ׳ אמה ודאי דירת קבע הוא ואינה דירת עראי לפיכך פסולה. אבל למטה מכ׳ אמה דמשכחת לה דעביד איניש דירת עראי אף על גב דעביד לה מעין דירת קבע [נמי נפיק]. כולהי הני אמוראי כרבה לא אמרי משום דסבירא להו דהאי ידיעה דכתיב בה קרא ליתא ידיעה למאן דיתיב בסוכה דצריך היושב שיעור ידיעתו כי יושב בסכך של אותה סוכה אלא ידיעה לדורות כלומר הדורות הבאין כיון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה שואלין מפני מה עושין כך ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים. ור׳ זירא סוכה לימות המשיח היא. כלומר ישיבת ישראל בשלוה בלי פחד או אפילו במדבר במקום שאין שם לא חומה ולא עיר ואין חוששין אלא לחמה או לזרם מטר וסוכה לצל ולמכסה דיי ולא נלמד ממנה דין סוכה של מצוה. ומשני ר׳ זירא אי הכי ליכתוב חופה בלשון כיסוי כלומר דבר המכסה והמסתיר מן השמש ומן המטר אמאי כתיב בלשון סוכה ללמדך כי גם סוכה של מצוה (בעינן) זו היא מצותה (כרבה) [כרבא] נמי לא אמרי משום קושיא דאביי כו׳ הא דאמר ר׳ יאשי׳ אמר רב מחלוקת תנא קמא דמתני׳ ור׳ יהודה בשאין דפנות מגיעות לסכך אלא העמד דופן שתים או יותר תחת הסכך והשאר הניחו בלא דופן כדי שיהא האויר נכנס בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד עשרים אמה דאדם עושה כו׳ – שפיר דמי דודאי יש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי.
כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי – דאע״ג דיש לפרש קרא בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה למעוטי קבע משמע ליה קרא דאתא לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה כלו׳ בסוכה שאפשר לעשות עראי וא״ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואע״פ שעושה אותה קבע א״כ אמאי אמר (תענית דף ב.) גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין (סוכה יד.) גבי פלוגתא דר״מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה מ״מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה וי״ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע מ״מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי ומה״ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי׳ וסוכה תהיה לצל הא כתי׳ נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי וא״כ הוה ליה קבע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשני: הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם יכול לעשות דירתו דירת עראי – פירוש: כבנין רעוע.
כי עביד לה דירת קבע לא איכפת לן אבל למעלה מעשרים דלא אפשר ליה למעבד אלא דירת קבע – פסולה, דסוכה ראויה לדירת עראי בעינן.
בתוס׳ ד״ה כי עביד לה כו׳ ואע״ג דיש לפרש קרא כו׳ משמע ליה דאתא קרא לאורויי לך מידת גובה עכ״ל. ונראה דהיינו מדכתיב בסוכת תשבו היינו סכך אלמא דעיקר קפידא דקרא בדירת עראי היינו על הסכך שיעשה הסכך בענין שלא יצטרך לעשות הדפנות בנין קבע וע״כ היינו בענין הגובה וכדפרישית בסמוך במימרא דרבי זירא לענין צל דפנות כן נ״ל לפרש דברי התוס׳ ולמאי דפרישית בסמוך דרבא ס״ל כטעמא דרב שהובא בירושלמי א״כ בלא״ה א״ש טפי בפשיטות:
בא״ד וא״ת כיון דלא קפיד אלא שתהא ראויה כו׳ א״כ אמאי קאמר גשמים סימן קללה בחג כו׳ עכ״ל. ולא הבנתי קושייתם בזה דנהי דכשר אי עביד לה קבע מ״מ כיון דעיקר מצותה בדירת עראי ורובא דעלמא עבדי לה עראי וכדאמרינן נמי בפ״ק דעכו״ם דסוכה קרי מצוה קלה דלית בה חסרון כיס ואמרינן נמי דכל אחד עושה סוכתו בראש הגג וכן בעזרא הוא אומר הביאו עלי תמרים ועלי זית והיינו לסכך כדמפרש קרא ועשו סוכה ככתוב וא״כ שפיר הוי סימן קללה ואע״ג דבריש תענית מייתי לענין זמן גשמים ואפ״ה קאמר שפיר דאי ס״ד דזמן התחלת גשמים הוא מתחילת החג א״כ לעולם הוי צריך לעשות סוכתו בנין קבע ותו לא מתוקמי שפיר האי דרשא דהכא דאדרבה קפיד הקרא טפי אעראי כן נ״ל ולהתוספת צ״ע:
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הפני יהושעהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה ב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה ב., עין משפט נר מצוה סוכה ב., ר׳ חננאל סוכה ב., רי"ף סוכה ב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה ב., רש"י סוכה ב., ראב"ן סוכה ב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה ב., בעל המאור סוכה ב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם סוכה ב. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), המאורות סוכה ב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן מלחמות ה' סוכה ב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רא"ה סוכה ב., המכתם סוכה ב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה ב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה ב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה ב., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה ב., מהרש"א חידושי הלכות סוכה ב., פני יהושע סוכה ב., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה ב. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה ב., אסופת מאמרים סוכה ב.

Sukkah 2a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 2a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 2a, R. Chananel Sukkah 2a, Rif by Bavli Sukkah 2a, Collected from HeArukh Sukkah 2a, Rashi Sukkah 2a, Raavan Sukkah 2a, Tosafot Sukkah 2a, Baal HaMaor Sukkah 2a, Raavad Katuv Sham Sukkah 2a, HaMeorot Sukkah 2a, Ramban Milchamot HaShem Sukkah 2a, Raah Sukkah 2a, HaMikhtam Sukkah 2a, Meiri Sukkah 2a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 2a, Ritva Sukkah 2a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 2a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 2a, Penei Yehoshua Sukkah 2a, Reshimot Shiurim Sukkah 2a, Steinsaltz Commentary Sukkah 2a, Collected Articles Sukkah 2a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144