×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְכׇל מִינֵי בְגָדִים תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:כ׳} אֲשֶׁר עָלֶיהָ תְּכַבֵּס יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה עוֹר מִשֶּׁהוּפְשַׁט ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בֶּגֶד מָה בֶּגֶד דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה אַף כֹּל דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה.
and all types of garments made of other materials in the requirement of laundering? The verse states: “You shall launder that on which it shall be sprinkled.” One might have thought that I include an animal’s hide after it was flayed. That verse states: “Garment,” to teach that just as a garment is an item that is susceptible to ritual impurity as is, so too any comparable item that is a ready utensil and therefore susceptible to impurity must be laundered. Accordingly, Rabbi Elazar holds that merely flaying a hide is insufficient to render it an item that must be laundered.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וכל מיני בגדים – השירים והכלך וסריקין.
יכול שאני מרבה עור משהופשט גרסינן ברבי אלעזר משהופשט מיד בלא שום תיקון.
מה בגד המקבל טומאה – דרבי אלעזר גמר בגד דהכא מבגד האמור בשרצים (ויקרא יא) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה.
וכן כל מיני בגדים העשויים מחומרים אחרים, שיהו אף הם חייבים בכיבוס? תלמוד לומר: ״אשר יזה עליה תכבס״ (ויקרא ו, כ) — שכל שהוא ראוי לכיבוס, הריהו חייב בכיבוס אם ניתז עליו דם חטאת. ומעתה יש לשאול, יכול שאני מרבה עור בהמה כבר משעה שהופשט ממנה? תלמוד לומר: ״בגד״מה בגד הריהו דבר המקבל טומאה כמות שהוא, אף כל דבר המקבל טומאה חייב בכיבוס, ואילו עור בהמה משהופשט אינו מקבל טומאה כמות שהוא, אלא רק ראוי לקבל טומאה משיחשוב להשתמש בו, ולכן אינו חייב בכיבוס. זו שיטת ר׳ אלעזר. וכאמור לעיל, לשיטת ר׳ יהודה אף בגד הראוי לקבל טומאה חייב בכיבוס, אף שעדיין אינו מקבל טומאה.
and all types of garments made of other materials in the requirement of laundering? The verse states: “You shall launder that on which it shall be sprinkled.” One might have thought that I include an animal’s hide after it was flayed. That verse states: “Garment,” to teach that just as a garment is an item that is susceptible to ritual impurity as is, so too any comparable item that is a ready utensil and therefore susceptible to impurity must be laundered. Accordingly, Rabbi Elazar holds that merely flaying a hide is insufficient to render it an item that must be laundered.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר אַבָּיֵי מַטְלֵית פְּחוּתָה מִשָּׁלֹשׁ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַאן דְּאָמַר רָאוּי הָא נָמֵי רָאוּי דְּאִי בָּעֵי אחַשֵּׁיב עֲלֵיהּ מ״דמַאן דְּאָמַר דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה הָא מִיהָא לָאו בַּת קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הִיא.

The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar? Is there an item that is fit to become ritually impure, but is not actually susceptible to impurity? Abaye said: A patch of cloth less than three by three fingerbreadths presents a practical difference between the two opinions. According to the one who says that any garment fit to become ritually impure must be laundered, this patch of cloth is also fit to become ritually impure, as if the owner wants, he can intend it for a specific use, as in patching his garment. According to the one who says that only an object already susceptible to impurity must be laundered, this patch, in any event, is not yet susceptible to impurity so it does not require laundering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי בינייהו – במאי פליגי היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה ויליף ר׳ יהודה מיניה.
דאי [בעי] חשיב עלה – לתקן חלוקו.
מאי בינייהו – פירוש לרבי יהודה על כרחין איירי קרא בבגד דאינו מקבל טומאה אלא דראוי לקבל ולרבי אלעזר איירי קרא בבגד דמקבל טומאה אבל בבגד הראוי ואינו מקבל לא בעי כיבוס והשתא איזה בגד הוא זה הראוי ואינו מקבל ואיכא בינייהו לרבי יהודה בעי כיבוס ולרבי אלעזר לא בעי כיבוס.
גמ׳ דאי בעי חשיב עלה. עיין סוכה דף טז ע״א תוס׳ ד״ה דלא חזי. ובנדה דף ס ע״ב תוס׳ ד״ב במטלניות:
[תוס׳ ד״ה מנין (מהעמוד הקודם) וכן צ״ל נבר מחט כו׳. שבת דף קכג ע״א]:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל למעשה ביניהם] בין ר׳ יהודה ור׳ אלעזר, כלומר, איזה דבר ראוי לקבל טומאה, אך אינו מקבל טומאה? אמר אביי: מטלית שהיא פחותה משלש אצבעות מרובעות איכא בינייהו [יש ביניהם], לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שכל הראוי לקבלת טומאה חייב בכיבוס — הא נמי [זו גם כן] בכלל ראוי לקבל טומאה היא, דאי בעי חשיב עליה [שאם ירצה יחשוב עליה] לשימוש מסויים (כגון כטלאי לבגדו). ואילו לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שרק דבר המקבל טומאה הריהו חייב בכיבוס — הא מיהא לאו בת קבולי [זו על כל פנים אינה בת קבלת] טומאה היא, ואינה חייבת איפוא בכיבוס.
The Gemara asks: What is the practical difference between the opinions of Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar? Is there an item that is fit to become ritually impure, but is not actually susceptible to impurity? Abaye said: A patch of cloth less than three by three fingerbreadths presents a practical difference between the two opinions. According to the one who says that any garment fit to become ritually impure must be laundered, this patch of cloth is also fit to become ritually impure, as if the owner wants, he can intend it for a specific use, as in patching his garment. According to the one who says that only an object already susceptible to impurity must be laundered, this patch, in any event, is not yet susceptible to impurity so it does not require laundering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רָבָא אָמַר בֶּגֶד שֶׁחִישֵּׁב עָלֶיהָ לְצוּרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מ״דמַאן דְּאָמַר רָאוּי הָא נָמֵי רָאוּי דְּאִי בָּעֵי מְבַטֵּיל לֵיהּ לְמַחְשַׁבְתֵּיהּ מ״דמַאן דְּאָמַר דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה הַשְׁתָּא מִיהָא לָאו בַּת קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הִיא.

Rava said: A garment upon which an individual initially intended to place an image constitutes a practical difference between the two opinions. Since the garment was initially intended to have an adornment, the garment is considered incomplete and not yet susceptible to impurity until the image is added. According to the one who says that any garment fit to become ritually impure requires laundering, this garment is also fit to become ritually impure, as if the owner wants to, he can void his intention to add the image, and the garment will be automatically susceptible to impurity. According to the one who says that only an item already susceptible to impurity requires laundering, now, at least, this garment is not susceptible to impurity and does not require laundering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר – בגד גדול נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל כגון שחישב עליו לציירו במעשה רוקם דכל כמה דלא ציירי׳ או מבטל למחשבתו לאו כלי הוא.
דאי בעי מבטל ליה למחשבתו – הא דקיימא לן מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט) דמשירדו לטומאתן במחשבה אין מחשבה חוזרת ומוציאתן אבל להורידן לטומאה קי״ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה.
רבא אמר הסבר אחר: בגד שכשעשאו מתחילה חישב עליה [עליו] לצורה, כלומר, לעשות עליו ציור או קישוט, איכא בינייהו [יש ביניהם], שהואיל ועשאו לשם כך, הרי כל עוד לא עשה כן — אין הבגד נחשב כלי הראוי לקבל טומאה. לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שכל הראוי לקבל טומאה חייב בכיבוס — הא נמי [זה גם כן] ראוי לקבל טומאה, דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה הרי אם הוא רוצה הריהו מבטל את מחשבתו] ומחליט שהבגד ראוי לו כמות שהוא, ואז הוא מקבל טומאה. ואילו לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שרק דבר המקבל טומאה חייב בכיבוס — השתא מיהא לאו בת קבולי [עכשיו על כל פנים אינה בת קבלת] טומאה היא, ואינה חייבת איפוא בכיבוס.
Rava said: A garment upon which an individual initially intended to place an image constitutes a practical difference between the two opinions. Since the garment was initially intended to have an adornment, the garment is considered incomplete and not yet susceptible to impurity until the image is added. According to the one who says that any garment fit to become ritually impure requires laundering, this garment is also fit to become ritually impure, as if the owner wants to, he can void his intention to add the image, and the garment will be automatically susceptible to impurity. According to the one who says that only an item already susceptible to impurity requires laundering, now, at least, this garment is not susceptible to impurity and does not require laundering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רָבָא אָמַר עוּצְבָּא דְּחַשֵּׁיב עֲלַהּ לְקַצְּעָהּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מ״דמַאן דְּאָמַר רָאוּי הָא נָמֵי רְאוּיָה מַאן דְּאָמַר דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה הָא לָאו מְקַבְּלָה טוּמְאָה עַד דִּמְקַצַּע לַהּ וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר בעוּצְבָּא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ לְקַצְּעָהּ טְהוֹרָה עַד שיקציענה.:

According to a different version, Rava said: An unfinished hide [utzeva] that one intended to trim in a precise manner constitutes a practical difference between the two opinions. According to the one who says that any garment-like item fit to become ritually impure must be laundered, this hide must be laundered, since it is also fit to be susceptible to impurity if he voids his intention. According to the one who says that only an item already susceptible to impurity must be laundered, this hide does not require laundering since it is not susceptible to impurity until he trims it. This explanation may be corroborated, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Menasya says: An unfinished hide that one intended to trim is ritually pure until he trims it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עוצבא – שטיח לאכול עליו או לשכב עליו ורובן מן העור ויש שעושין מן הבגד וקי״ל שאם חישב עליו לעוצבא אין צריך וקיצוע דדוייניי״ר בלעז ליפותו דבלאו קיצוע חזי לעוצבא בב״ק מייתי לה בפ׳ מרובה (דף סו:) אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו הילכך בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה הרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי מבטל למחשבתיה ואינו מקבל עדיין ובהא פליגי לרבי יהודה כל בגד במשמע ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה ור׳ אלעזר כבגד האמור בשרצים בעינן.
והתניא – בניחותא.
עד שיקצענה – או יבטל מחשבתו דקי״ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה.
ולפי לשון אחרת, רבא אמר הסבר אחר: עוצבא (כעין שטיח) דחשיב עלה [שחשב עליה] לקצעה (לקוצצה בחיתוך מדוייק) איכא בינייהו [יש ביניהם], לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שכל דבר הראוי לקבל טומאה חייב בכיבוס — הא נמי [זו גם כן] ראויה לקבל טומאה לכשיקצענה, וחייבת בכיבוס. ואילו לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שרק דבר המקבל טומאה חייב כיבוס — הא לאו [זו הרי אינה] מקבלה טומאה עד דמקצע לה [שמקצע אותה]. והתניא כן שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעהטהורה עד שיקציענה.
According to a different version, Rava said: An unfinished hide [utzeva] that one intended to trim in a precise manner constitutes a practical difference between the two opinions. According to the one who says that any garment-like item fit to become ritually impure must be laundered, this hide must be laundered, since it is also fit to be susceptible to impurity if he voids his intention. According to the one who says that only an item already susceptible to impurity must be laundered, this hide does not require laundering since it is not susceptible to impurity until he trims it. This explanation may be corroborated, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Menasya says: An unfinished hide that one intended to trim is ritually pure until he trims it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֵין טָעוּן כִּיבּוּס כּוּ׳.: מנה״מ דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן יָכוֹל נִתַּז עַל מִקְצָת בֶּגֶד יְהֵא כׇּל הַבֶּגֶד טָעוּן כִּיבּוּס ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:כ׳} אֲשֶׁר יִזֶּה גלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא מְקוֹם דָּם בִּלְבַד.:

§ The mishna teaches: A garment requires laundering only in the place that the blood was sprayed; but the entire garment does not require laundering. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught: The verse states: “And when any of its blood shall be sprinkled on a garment.” One might have thought that even if the blood sprayed only on part of a garment, the entire garment should require laundering. To counter this, the same verse states: “That on which it shall be sprinkled.” This is to be understood: I told you that laundering is required only in the place that the blood was sprayed.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א שנינו במשנה: אין טעון כיבוס אלא מקום הדם, ולא כל הבגד. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים] על מה שנאמר בענין כיבוס הבגד: ״ואשר יזה מדמה על הבגד...״ (ויקרא ו, כ), יכול נתז הדם על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס? תלמוד לומר מיד אחר כך: ״אשר יזה עליה״ (ויקרא ו, כ)לא אמרתי לך לכבס אלא מקום שהוזה עליו הדם בלבד.
§ The mishna teaches: A garment requires laundering only in the place that the blood was sprayed; but the entire garment does not require laundering. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught: The verse states: “And when any of its blood shall be sprinkled on a garment.” One might have thought that even if the blood sprayed only on part of a garment, the entire garment should require laundering. To counter this, the same verse states: “That on which it shall be sprinkled.” This is to be understood: I told you that laundering is required only in the place that the blood was sprayed.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טוּמְאָה [וְכוּ׳].: סְתָמָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.

The mishna also teaches: A garment must be laundered only if it is an item that is fit to become ritually impure, and only if it is an item fit for laundering. The Gemara observes: Evidently, the unattributed portion of the mishna is taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. This statement is unlike the opinion of Rabbi Elazar, who holds that only an item that is presently susceptible to impurity requires laundering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שנינו במשנה: כל דבר שהוא ראוי לקבל טומאה טעון כיבוס. ומעירים: סתמא [סתם דברי המשנה אלו] הריהם כשיטת ר׳ יהודה בתחילת המשנה, ולא כשיטת ר׳ אלעזר, הסבור שרק דבר המקבל טומאה בפועל חייב בכיבוס.
The mishna also teaches: A garment must be laundered only if it is an item that is fit to become ritually impure, and only if it is an item fit for laundering. The Gemara observes: Evidently, the unattributed portion of the mishna is taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. This statement is unlike the opinion of Rabbi Elazar, who holds that only an item that is presently susceptible to impurity requires laundering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָאוּי לְכִיבּוּס דלְמַעוֹטֵי כְּלִי דְּבַר גְּרִידָה הוּא.:

The mishna also teaches: Only an item fit for laundering must be laundered. The Gemara observes: This qualification serves to exclude a vessel from the requirement of laundering, as it is suitable for scraping blood off of it. Laundering is necessary only for material or fabric into which blood is absorbed.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר גרידה הוא – דאין מכבסים [אותו] אלא גורדו.
ועוד שנינו במשנה שכל דבר הראוי לכיבוס חייב בכיבוס. ומסבירים: לשון זו באה למעוטי [למעט] כלי מדין כיבוס, משום דבר [שבן] גרידה הוא, שמגרדים ממנו את הדם, ולא מכבסים אותו, כבגד שנספג בו הדם.
The mishna also teaches: Only an item fit for laundering must be laundered. The Gemara observes: This qualification serves to exclude a vessel from the requirement of laundering, as it is suitable for scraping blood off of it. Laundering is necessary only for material or fabric into which blood is absorbed.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק כּוּ׳.: לְמֵימְרָא דְּעוֹר בַּר כִּיבּוּס הוּא וּרְמִינְהוּ ההָיְתָה עָלָיו לִשְׁלֶשֶׁת מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט הָיְתָה (עַל) שֶׁל עוֹר נוֹתֵן עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה.

§ The mishna teaches: With regard to the garment mentioned explicitly in the Torah, and the sackcloth, and the hide, all of these must be laundered. Apparently, that is to say that a hide, i.e., leather, is suitable for laundering. And the Gemara raises a contradiction between that assumption and a mishna that discusses laundering on Shabbat (Shabbat 142b): If there were bird droppings [lishleshet] on the cushion, one wipes it with a dry rag, but one may not rinse it with water because of the prohibition against laundering. If it was on a cushion of leather, he applies water to it until the filthy substance dissolves. Evidently, cleaning leather with water is not considered laundering.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לשלשת
לשלשתא(זבחים צד.) ועור בר כיבוס הוא והתנן (שבת קמב:) היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט פי׳ צואת תרנגולין:
א. [הינער קאטה.]
היתה עליו לשלשת – במס׳ שבת תנן לה היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה מקנחו בסמרטוט בשבת ואינו נותן עליה מים לכלותה להעבירה מפני שהוא מכבס וכיבוס אב מלאכה הוא היינו מלבן ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה בשטיפת מים ומיהו שפשופי בידים לא ומדקתני נותן עליה מים ש״מ אין כיבוס בעור.
לשלשת – פירש בערוך צואת תרנגולין.
מקנחה בסמרטוט – אבל ליתן מים אסור משום דשרייתו זהו כיבוסו והא דאמר בפ״ק דביצה (דף יח.) נדה מערמת וטובלת בבגדיה אומר ר״ת דלא חשיב כיבוס משום דהוי דרך לכלוך ויותר מתלכלכים בגדים כשנכנסה בנהר לבושה ממה שמתכבסין וכן תיכי חלילתא דבריש במה אשה (שבת דף נז.) לא אסרינן אלא שמא תטלם ותעבירם ארבע אמות בשבת ברשות הרבים ולא משום שרייתן זהו כיבוסן דדרך טינוף הוא ומהאי טעמא נמי שרי לקנח ידיו במפה בשבת.
ב שנינו במשנה: אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כיבוס. ושואלים: מתוך ששנינו תחילה כי רק דבר שהוא ראוי לכיבוס טעון כיבוס, יש למימרא [לומר] מכאן שעור בר [בן] כיבוס הוא. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] על כך ממה ששנינו במשנה בהלכות שבת: היתה עליו על הכר לשלשת (צואת עופות) — מקנחה בסמרטוט יבש, אבל אינו שוטף אותה במים, משום איסור כיבוס בשבת. היתה הלשלשת על כר של עורנותן עליה מים עד שתכלה. משמע שאין בעור משום כיבוס כלל!
§ The mishna teaches: With regard to the garment mentioned explicitly in the Torah, and the sackcloth, and the hide, all of these must be laundered. Apparently, that is to say that a hide, i.e., leather, is suitable for laundering. And the Gemara raises a contradiction between that assumption and a mishna that discusses laundering on Shabbat (Shabbat 142b): If there were bird droppings [lishleshet] on the cushion, one wipes it with a dry rag, but one may not rinse it with water because of the prohibition against laundering. If it was on a cushion of leather, he applies water to it until the filthy substance dissolves. Evidently, cleaning leather with water is not considered laundering.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן הָא אֲחֵרִים דְּתַנְיָא הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק מְכַבְּסוֹ הַכְּלִי וְהָעוֹר מְגָרְרוֹ אֲחֵרִים אוֹמְרִים הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק וְהָעוֹר מְכַבְּסוֹ וְהַכְּלִי מְגָרְרוֹ.

Abaye said: This contradiction is not difficult. That mishna in tractate Shabbat is in accordance with the opinion of the Rabbis, and this mishna is in accordance with the opinion of others. As it is taught in a baraita about the blood of a sin offering: If blood sprays onto a garment or onto sackcloth, he launders it; but if it sprays onto a vessel or onto leather, he scrapes it off. Others say: If it sprays onto a garment, or onto sackcloth, or onto leather, he launders it; but if it sprays onto a vessel, he scrapes it off. According to this baraita, the Rabbis hold that laundering is not applicable to leather, and the opinioned attributed to: Others say, holds that it is applicable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכבסו – גבי דם חטאת קאי.
אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] כדעת רבנן [חכמים], הא [זו] כשיטת ״אחרים״. דתניא כן שנויה ברייתא] בדין כיבוס דם חטאת: הבגד והשקמכבסו, הכלי והעורמגררו. אחרים אומרים: הבגד והשק והעורמכבסו, והכלימגררו. ומשמע שלדעת חכמים אין בעור כיבוס, ולדעת אחרים יש בו כיבוס.
Abaye said: This contradiction is not difficult. That mishna in tractate Shabbat is in accordance with the opinion of the Rabbis, and this mishna is in accordance with the opinion of others. As it is taught in a baraita about the blood of a sin offering: If blood sprays onto a garment or onto sackcloth, he launders it; but if it sprays onto a vessel or onto leather, he scrapes it off. Others say: If it sprays onto a garment, or onto sackcloth, or onto leather, he launders it; but if it sprays onto a vessel, he scrapes it off. According to this baraita, the Rabbis hold that laundering is not applicable to leather, and the opinioned attributed to: Others say, holds that it is applicable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְשַׁכְשֵׁיכִי לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּמַיָּא כְּמַאן כְּרַבָּנַן.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Ḥiyya bar Ashi said: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes, which he did not consider laundering on Shabbat? In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of the Rabbis in this baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסאניה – בשבת.
ומעירים: כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת זו] שאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [פעמים הרבה הייתי עומד לפני] רב בשבת, ושכשיכי ליה מסאניה במיא [ושכשכתי לו מנעליו שנתלכלכו במים], ולא חשש לאיסור כיבוס, משום שהיו נעליו עשויות מעור? כמאן [כמי]כרבנן [כחכמים] שבברייתא זו.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Ḥiyya bar Ashi said: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes, which he did not consider laundering on Shabbat? In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of the Rabbis in this baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבָא וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר עוֹר לָאו בַּר כִּיבּוּס הוּא וְהָכְתִיב {ויקרא י״ג:נ״ח} וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כׇל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס אֶלָּא אָמַר רָבָא קְרָא וּמַתְנִיתִין ובְּרַכִּין כִּי פְּלִיגִי בְּקָשִׁין.

§ Rava said: And is there anyone who says that leather is not suitable for laundering? But isn’t it written with regard to leprosy: “And the garment, or the warp, or the woof, or any article of leather that you shall wash” (Leviticus 13:58)? Rather, Rava said: The verse that speaks of leprosy and the mishna that speaks of the sin offering are ruling with regard to soft leather, which is considered subject to laundering. In the baraita, when the Rabbis and the others disagree, it is with regard to an item that is made of hard leather; as the Rabbis hold that laundering does not apply to hard leather.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרא – גבי נגעים דכתיב (ויקרא יג) כיבוס בעור.
ומתני׳ – דהכא קתני העור טעון כיבוס.
ברכין – ודברי הכל וכי פליגי אחרים ורבנן בקשין.
אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר [והאם יש מי שאומר] שעור לאו בר [לא בן] כיבוס הוא? והכתיב [והרי נאמר] בדיני נגע צרעת: ״והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס״ (ויקרא יג, נח)! אלא אמר רבא: קרא ומתניתין [הכתוב בענין נגע הצרעת, והמשנה שלנו בענין כיבוס מדם חטאת] מדברים בעורות רכין, ובאלה ודאי שיש בהם כיבוס. ואולם כי פליגי [כאשר נחלקו] חכמים אם יש בעורות משום כיבוס הרי זה בעורות קשין.
§ Rava said: And is there anyone who says that leather is not suitable for laundering? But isn’t it written with regard to leprosy: “And the garment, or the warp, or the woof, or any article of leather that you shall wash” (Leviticus 13:58)? Rather, Rava said: The verse that speaks of leprosy and the mishna that speaks of the sin offering are ruling with regard to soft leather, which is considered subject to laundering. In the baraita, when the Rabbis and the others disagree, it is with regard to an item that is made of hard leather; as the Rabbis hold that laundering does not apply to hard leather.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָאָמַר רַב חִיָּיא זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְשַׁכְשֵׁיכִי לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּמַיָּא בְּקָשִׁין וּכְרַבָּנַן.

The Gemara challenges Rava’s explanation: But didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes, which he did not consider laundering on Shabbat? Since shoes are normally made of soft leather, according to Rava’s explanation, this should have constituted laundering on Shabbat. The Gemara resolves the difficulty: It was a case of hard leather shoes, and Rav acted in accordance with the opinion of the Rabbis, that laundering does not apply to hard leather.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים על הסבר זה: והאמר [והרי אמר] רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [פעמים הרבה הייתי עומד לפני] רב בשבת, ושכשיכי ליה מסאניה במיא [ושכשכתי לו מנעליו במים]. והרי נעליים עשויות לרוב מעור רך, ולדברי רב, הרי לדעת הכל יש בו משום כיבוס! ומשיבים: מדובר היה בנעלים העשויות מעורות קשין, ונהג רב כשיטת רבנן [חכמים], שאין בעורות קשים משום כיבוס.
The Gemara challenges Rava’s explanation: But didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes, which he did not consider laundering on Shabbat? Since shoes are normally made of soft leather, according to Rava’s explanation, this should have constituted laundering on Shabbat. The Gemara resolves the difficulty: It was a case of hard leather shoes, and Rav acted in accordance with the opinion of the Rabbis, that laundering does not apply to hard leather.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הֲדַר אָמַר רָבָא לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי נֵיקוּ נֵימָא לֵיהּ לִקְרָא דְּכִי כְתִיבָן בְּרַכִּין כְּתִיבָן מִי לָא עָסְקִינַן בִּכְלֵי אֶכְּסָלְגְיָא הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם וְקָאָמַר רַחֲמָנָא נִיבְעֵי כִּיבּוּס.

Rava then said: That which I said, that the verse about leprosy relates to soft leather, is not correct. Shall we stand and say of the verse that when leather articles are written, it is only of soft leather articles that the Torah writes? A verse cannot be constrained in such a manner. Are we not also dealing with articles of hard leather [aksilgiyya] that come from overseas, and yet the Merciful One says in the verse that they require laundering?
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אבלוסמוס
אבלוסמוסאומי לא עסיקי׳ בכלי אבלוסמוס בגמרא דאחד הבגד (זבחים צד.) פירוש כלים של עור קשים ועבין: (א״ב: בנוסחאות דידן גרסינן אכסלגוס ולא יתכן כי אכסלגוס בל״י מין עץ ופי׳ אמבוליסמוס בל״י כלים עשויים מחתיכות עורות או בגדים:)
ערך כסכס
כסכסב(מועד קטן י:) רבא שרא לכסכוסי קרמי. (נדה סב.) צריך לכסכס ג׳ פעמים על כל דבר ודבר (זבחים צד) אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לאו כיבוס הוא. (שבת קמ) לכסכוסי כיתניתא פי׳ לרככי קא מיכוין ושרי או דלמא לאולודי וכו׳ פי׳ לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתייבש בשמש או ברוח עומד אשון פירוש קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולים קטנים כמין קמטים (שבת קמז) מאי מרזב כגון כוסי בבלייתא דמיתחזי כמרזב. וכי הא דתנן (נדה סב.) שהיא עושה צרכיה צריכא לכסכס שלשה פעמים על כל דבר ודבר ואמרינן בגמרא בעי רבי ירמיה אמטויי חד ואיתויי חד או דלמא אמטויי ואיתויי תרי תיקו וכן עוד מפורש בתלמוד א״י. בענין מוליך ומביא שבלולב מיהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי׳ מתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט. וכדאמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ומדקרי להאי כיתניתא שמעינן מיניה דסודרא ליתה כותינתא ולא יתכן לומר שהוא צמר שאם היה צמר איך אומר לו היה לך ללמוד פשתים מצמר והדבר רחוק ביניהן ואינה אלא צמר גפן שזה קרוב לזה ופשט רב חסדא דלרכוכי מיכוין ושרי:
א. [איינגזעצטע שטיקר.]
ב. [אוים ווינדען.]
לאו מילתא היא דאמרי – לאוקומי קרא ברכין דהא קרא סתמא כתיב לא שנא רך ולא שנא קשה דמי לא עסקינן דקרא אפילו אכסלגיא קאמר דקשין הן אכסלגיא עור שלוק וקשה.
הדר [חזר] ואמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי [אין זה דבר נכון מה שאמרתי], להעמיד את המקרא בענין צרעת בעורות רכים; וכי אנו ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן [נעמוד ונאמר לו למקרא בענין נגע צרעת, שכאשר כתובים כלי עור, דווקא בעורות רכים כתובים] ולא בעורות קשים? מי לא עסקינן [האם אין אנו עוסקים] גם בכלי אכסלגיא (עור קשה) הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא [ואמרה התורה]: ניבעי [שיצטרך] הם כיבוס?
Rava then said: That which I said, that the verse about leprosy relates to soft leather, is not correct. Shall we stand and say of the verse that when leather articles are written, it is only of soft leather articles that the Torah writes? A verse cannot be constrained in such a manner. Are we not also dealing with articles of hard leather [aksilgiyya] that come from overseas, and yet the Merciful One says in the verse that they require laundering?
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא אָמַר רָבָא זצָרַעַת כֵּיוָן דְּמִגּוּפֵיהּ קָא פָרְחָה מְחַלְחֲלָא לֵיהּ ומשוי לַהּ רַךְ אָמַר רָבָא אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא לִי

Rather, Rava said: Although the verse also relates to hard leather, this does not mean that all opinions must agree that laundering is always applicable to hard leather. The hard leather in the verse is an exception, because in the case of leprosy, since leprosy sprouts from within the garment itself, it loosens it and renders it soft so that its halakhic status is that of soft leather. Rava said: Nevertheless, if something poses a difficulty for me, according to my opinion that everyone agrees that the halakha with regard to laundering applies to soft leather, this is what poses a difficulty for me:
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשויא ליה רך – הילכך קרא דצרעת אפילו בקשין ומתניתין ברכין ופלוגתא בקשין.
אלא אמר רבא: אף שהכתוב בנגע צרעת עוסק גם בכלי עור קשים, מכל מקום אין קושי ממה שהם טעונים כיבוס, שכן הצרעת, כיון דמגופיה קא פרחה [שמגופו של הבגד היא פורחת] הריהי מחלחלא ליה ומשוי לה [מחלחלת, מרפה, אותו ועושה אותו] רך. אמר רבא: אי קשיא [אם קשה] לי, לשיטתי, שבעור רך יש כיבוס לדעת הכל, הא קשיא [דבר זה הוא שקשה] לי,
Rather, Rava said: Although the verse also relates to hard leather, this does not mean that all opinions must agree that laundering is always applicable to hard leather. The hard leather in the verse is an exception, because in the case of leprosy, since leprosy sprouts from within the garment itself, it loosens it and renders it soft so that its halakhic status is that of soft leather. Rava said: Nevertheless, if something poses a difficulty for me, according to my opinion that everyone agrees that the halakha with regard to laundering applies to soft leather, this is what poses a difficulty for me:
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים צד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים צד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים צד., רש"י זבחים צד., תוספות זבחים צד., גליון הש"ס לרע"א זבחים צד., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים צד., אסופת מאמרים זבחים צד.

Zevachim 94a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 94a, Collected from HeArukh Zevachim 94a, Rashi Zevachim 94a, Tosafot Zevachim 94a, Gilyon HaShas Zevachim 94a, Steinsaltz Commentary Zevachim 94a, Collected Articles Zevachim 94a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144