בגמ׳ ולא היא לא רבי יהודה כו׳ אבל שבת דאיסור סקילה לא ופירש״י דכיון דאיסור סקילה הוא במלאכה דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה עכ״ל. ולכאורה יש לדקדק דלענין מחיצה תלויה בשמעתין לא אשכחן צד איסור סקילה דאורייתא אפילו למ״ד דמחיצה תלויה לא מיקרי מחיצה לענין שיהא רה״י גמורה אפ״ה הזורק מר״ה לתוכו פטור דנהי דרה״י לא הוי דבקיעת גדיים מבטלין המחיצה מכל מקום ר״ה נמי לא הוי בשביל כך אלא כרמלית בעלמא הוא דליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דאכתי משכחת לה שפיר דהוי ר״ה כגון שהמחיצה תלויה גבוה׳ מאד מן הארץ כגון בגשרים המפולשין דס״פ כל גגות בענין שדרך הרבים עוברת באותו פילוש וא״כ למאן דלית ליה גוד אחית היכא דאיכא בקיעת גדיים דמבטל המחיצה הדר הו״ל רה״ר גמורה. ועפ״ז יש ליישב קצת מה שהקשיתי לעיל בדף הקודם דלענין פרוץ כעומד לא משמע ליה להש״ס לחלק בין שבת דאיסור סקילה לסוכה כדמפלגינן הכא ולמאי דפרישית א״ש דלא שייך לומר כן אלא בכה״ג דהכא דאפשר דבאותו ענין עצמו יוכל לבא לידי איסור סקילה משא״כ לעיל נראה דלא שייך איסור סקילה בכה״ג אפי׳ פרוץ מרובה על העומד מה״ט גופא נהי דרה״י לא הוי רה״ר נמי לא הוי אלא כרמלית כנ״ל ועדיין צ״ע ודוק היטב:

שם וא״ת מעשה שנעשה בציפורי כו׳ לא ע״פ ר׳ יוסי אלא ע״פ ר׳ ישמעאל בר״י. ולכאורה יש לתמוה מאי דוחקיה למימר הכי לעשות מחלוקת חדשה בין רבי יוסי ובין רבי יהודא ורבי ישמעאל בר״י ולמה לא נאמר בפשיטות דמעשה בציפורי ע״פ רבי יוסי נעשה וס״ל לגמרי כר״י. ויש ליישב דלענין דינא איתמר והיינו לשיטת הסוברים דקיי״ל הלכה כר״י דנימוקו עמו אפי׳ לגבי סתם משנה כמו שהביא הרא״ש ז״ל בשמעתין לפ״ז א״ש דלא ניחא ליה לסתמא דתלמודא לפסוק הלכה במחיצה תלויה דמותרת בהאי דעירובין:

מיהו לשיטת החולקים קשה ונראה לי ליישב משום דפשיטא ליה לתלמודא דר׳ יוסי מחמיר בשבת אפי׳ באיסור דרבנן יותר מבסוכה דאורייתא דהא בסוכה דאורייתא משמע דלכ״ע במחיצה שלישית או רביעית סגי אפילו בטפח ואילו גבי לחי למבוי שאינה אלא מדרבנן אפ״ה אשכחן לר׳ יוסי בספ״ק דעירובין דבעינן לחי של ג״ט ולא סגי ליה בטפח כנ״ל:

בתוספות ד״ה פרסו ס״ד כו׳ דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא כו׳ כן פי׳ בקונטרס כו׳ עד סוף הדיבור. ולכאורה יש לתמוה במאי נחלקו אבות העולם בזה אי שייך איסור אהל במחיצה לבד או לא ותיפוק ליה דאפילו אי לא שייך איסור אהל אפ״ה שייך ביה איסור בנין דהא אהל גופא לא אשכחן לה דהוה מלאכה בפ״ע דהא לא חשיב לה בל״ט מלאכות וע״כ דתולדה דבונה הוא וא״כ איסור בנין לעולם חמור מאיסור אהל לכך נראה דעיקר כוונת רש״י במ״ש בכמה דוכתי דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא היינו משום דעיקר החילוק שבין בנין לאהל היינו דלשון בנין שייך בבנין קבוע שמתקיים לימים רבים משא״כ אהל לגבי בנין הוי בנין עראי אלא דאפ״ה חייב משום תולדה דבונה כיון שדרך אהל בכך ועוד יש חילוק אחר ביניהם דלשון אהל היינו מלמעלה שמאהיל על האדם ועיקר עשייתו לכך משא״כ בנין שעיקר בנין היינו במחיצות. וא״כ לפ״ז מצינו למימר דיפה כתב רש״י כאן ובכמה דוכתי דאין איסור במחיצות עראי במחיצות בלא אהל כגון פריסת סדינא דהכא וכה״ג בהך דפרק כל גגות דא״ל שמואל נגידו לי גלימא דכל הנך מחיצות של סדינים אין דרך בנין בכך ועוד דלא נעשו כלל לשם קיום אלא לפי שעה דרך עראי בעלמא וכיון דאיכא תרתי לגריעותא מש״ה מותר משא״כ באהל שעיקר עשייתו וחיובו אינו אלא דרך עראי לגבי בנין ומש״ה אסור בכל ענין אפילו לא עביד אלא לצניעותא בעלמא דאכתי אסור מדרבנן כמו כל בנין מן הצד או כלאחר יד דאסורים מדרבנן כיון דליכא אלא חדא לגריעותא. נמצא דלפ״ז הך סוגיא דפקק החלון הוי מצי רש״י לפרש אפילו בחלון שבמחיצה כיון דפקק זה של החלון הוי דרך בנין ממש כדמשמע שם כל הסוגיא וכן משמע להדיא שם בפרש״י בהך דהכל מודים גופא ע״ש אלא משום דרבה בב״ח דאמר משמיה דר״י הכל מודים שאין עושין אהל עראי קאי אפלוגתא דר״א ורבנן בהך דפקק החלון גופא ונקיט לה ר״י בלשון אהל א״כ ע״כ בפקק החלון נמי איירי מלמעלה דשייך ביה לשון אהל ור״י גופא נמי נקיט לה באהל דוקא דהוי מלתא דפסיקא דאפילו לצניעותא בעלמא אסור כן נ״ל בכוונת רש״י אף לפי הגהות מהרש״ל בסוף פ׳ כל הכלים בהך דפקק החלון שהגיה בלשון רש״י דהוי למעלה בגג ולא מן הצד ונראה דעיקר הגהתו יצא לו ממה דמשמע להו להתוספות בשיטת רש״י. מיהו למאי דפרישית אין צורך להגיה כלל בלשון רש״י אלא דברי רש״י מתפרשים כפשטן דאיסור פקק החלון היינו משום בנין ממש כיון דדבר קבוע הוא וכדפרישית כן נ״ל ודוק היטב. ובפרק כל הכלים הארכתי יותר וע״ש בספר מגיני שלמה למורי זקיני ז״ל:

בא״ד ובפרק כיצד משתתפין גרס בקונטרס כמו שכתוב בספרים כו׳ עכ״ל. כך היה כתוב בגירסתם לפי רש״י אבל הר״ן ז״ל העיד שראה דרש״י בפרק כיצד משתתפין ג״כ מחק מן הספרים האי דהכל מודים וגרס נמי כי הכא. ומה שהקשו התוספת עוד מהך דפרק מי שהוציאוהו ממילא נתיישב לפי מ״ש בסמוך דרש״י גופא מודה דבמחיצה בלא אהל בדרך עראי נהי דלא שייך ביה איסור אהל שייך ביה איסור בנין במה שדרכו בכך וא״כ לענין דופן סוכה דבלא״ה לא הוי אלא בנין עראי להכשיר הסוכה מש״ה אסרי׳ לה התם משום בנין עראי כן נ״ל:

בגמרא מה״ד חד לבוד אמרי׳ תרי לבוד לא אמרי׳. הקשו בתוספת דהא נמי פשיטא דמכשרינן לעיל קנה קנה פחות מג׳ ותירצו בדוחק ולענ״ד נראה דודאי היכא שכל הלבודין בענין א׳ לא שייך לחלק בין חד לתרי ואפי׳ טובא כיון שדרך מחיצה בכך לעשות מחיצה של קנים או של חבלים בשיירה משא״כ בהך מחצלת דאבימי שהלבודין הן בשני עניינים א׳ למטה וא׳ למעלה והנך אינן בטעם א׳ דלבוד דלמטה היינו משום דכל פחות מג׳ כארעא סמיכתא דמי ולבוד של מעלה הוא מענין אחר כגוונא דגוד אסיק או חבוט רמי ומש״ה הוי ס״ד דלא אמרי׳ לבוד דכי האי גוונא אמרי׳ נמי בפ״ק דעירובין לענין חבוט ולבוד ע״ש כן נ״ל: