×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְכֵן מָצִינוּ בְּנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ מַה שֶּׁבִּיקֵּשׁ לֹא נָתְנוּ לוֹ וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעַכְשָׁיו {בראשית ג׳:י״ד} אָרוּר הוּא מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה.
And, so too, we found with regard to the primeval snake who seduced Eve, for he placed his eyes on that which was unfit for him, as he wanted to marry Eve. Consequently, that which he desired was not given to him, and that which was in his possession was taken from him. The Holy One, Blessed be He, said: I initially said that the snake will be king over every domesticated animal and non-domesticated animal, but now he is cursed more than all the domesticated animals and all the non-domesticated animals of the field, as it is stated: “And the Lord God said unto the serpent: Because you have done this, you are cursed from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon your belly shall you go, and dust shall you eat all the days of your life” (Genesis 3:14).
רש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נחש הקדמוני – נתן עיניו בחוה ובא עליה והיינו דכתיב (בראשית ג) הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא.
נטלו הימנו – קומה זקופה.
יהא מלך – שלכך עשאו ערום מכל.
וכן מצינו בקין נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל דשני תאומות נולדו עמו דכתיב את אחיו את הבל שני אתין ב׳ ריבויין. קרח על כהונה ונבלע. בלעם בממונו של בלק לקלל ישראל ונהרג במדין כשהלך ליטול שכר כ״ד אלף שנפלו מישראל בעצתו. דואג אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד כדכתיב הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ואמר בהגדה בפ׳ חלק כל הפסוק הזה אמרו דואג בלשון הרע. ואחיתופל נתן עיניו במלוכה כדאמרינן ראה אש יוצאה מאמתו וכסבור שעתיד למלוך. גיחזי בממונו של נעמן ונצטרע אבשלום במלכות ונהרג אדניה באבישג ונהרג ועוזיהו בכהונה והצרעת זרחה במצחו. ל״ה. גנב לב אביו ולב בית דין פ״ה שאמר אלכה ואשלמה את נדרי. וכתיב ואת אבשלום הלכו מאתים איש (וא״ת) [ואמרי׳ בירושל׳ דסוטה] שעל ידי מצות דוד אביו הלכו עמו אמר לו כתוב לי שילכו עמי אלו שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכין וכן לשנים אחרים עד שכנס מאתים איש וכולן ראשי סנהדראות הרי גנב לב אביו ולב ב״ד. ל״ה:
מאי טעמא אילימא משום וכו׳. פירוש מאי טעמא אמרת דלוקה תחלה והוא כמו מנא לן. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וכן בספרים שלנו מנא הני מילי וכו׳.
אני אמרתי יהא מלך כו׳. כל הני אני אמרתי כו׳ אינו מפורש בקרא אלא מתוך קללותיו שמעינן ליה וכה״ג אמרינן בפ׳ חלק גבי בלעם מתוך ברכותיו כו׳ ע״ש:
וכן מצינו בנחש הקדמוני שפיתה את חוה, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו שרצה לשאת את חוה, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. שכן אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי תחילה: יהא הנחש מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה (ראה בראשית ג, יד).
And, so too, we found with regard to the primeval snake who seduced Eve, for he placed his eyes on that which was unfit for him, as he wanted to marry Eve. Consequently, that which he desired was not given to him, and that which was in his possession was taken from him. The Holy One, Blessed be He, said: I initially said that the snake will be king over every domesticated animal and non-domesticated animal, but now he is cursed more than all the domesticated animals and all the non-domesticated animals of the field, as it is stated: “And the Lord God said unto the serpent: Because you have done this, you are cursed from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon your belly shall you go, and dust shall you eat all the days of your life” (Genesis 3:14).
רש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲנִי אָמַרְתִּי יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה עַכְשָׁיו עַל גְּחוֹנוֹ יֵלֵךְ אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם עַכְשָׁיו עָפָר יֹאכַל הוּא אָמַר אֶהֱרוֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה עַכְשָׁיו אֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ.

The baraita explains the elements of this curse. I said that the snake will walk upright, but now he shall go on his belly; I said that his food will be the same as the food eaten by a person, but now he shall eat dust. The snake said: I will kill Adam and marry Eve, but now: “I will put enmity between you and the woman and between your seed and her seed” (Genesis 3:15).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אני אמרתי יהלך בקומה זקופה – מקללתו אתה למד וכן כל אלה אתה למד מקללתן.
אהרוג אדם ואשא את חוה כו׳. שהוא נתכוון שימות אדם שיאכל הוא תחלה וישא את חוה כו׳ עכ״ל פירש״י בחומש והוא דחוק דמשמע מן הכתוב שהסית חוה לאכול ממנו וא״כ גם היא תמות והנראה בזה כי צווי הש״י לאדם שלא יאכל מעץ הדעת היה קודם שנבראת חוה ממנו ומיהו גם חוה נצטווה באכילתה שהרי נענשה באכילתה דבין למ״ד פרצוף היה בין למ״ד זנב היתה היא חלק ממנו והחלק בכלל הכל וכ״ה בילמדינו פ״א היה רבי אבא מהלך בדרך ונתלוו לו עובד כוכבים כו׳ ע״ש ואדם הראשון עשה סייג לדבריו יותר ממה שא״ל הקב״ה ואמר לה אלהים אמר לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו גו׳ והנחש נטל עצה בלבו כיון שאת אדם לא אוכל להכשיל שהוא יודע האמת שלא נצטוה על הנגיעה אכשיל את חוה כו׳ כדאיתא באבות דרבי נתן והשתא הנחש היה סבור כיון דלא נבראת עדיין חוה בשעת הצווי לא נצטוותה כלל כדעת העובד כוכבים ההוא שהיה מתלוה עם רבי אבא ואם כן אף אם תאכל ממנו לא תמות אלא דלפי סברת אדם וחוה שהיו סבורים שגם חוה בכלל הצווי אמר הנחש להטעות את האדם שע״י (שדחפה) [שידחוף] את חוה ולא תמות בנגיעה תטעה חוה ותאכל ג״כ ממנו לפי סברתה שגם הנגיעה בכלל הציווי ואחר שתאכל האשה ולא תמות הנה גם אדם יטעה לומר שאין ממש בציווי הקב״ה דלפי סברתו גם האשה בכלל הצווי והרי לא מתה ויאכל גם הוא ממנו וימות ואז אח״כ אשא את חוה שלא היתה בכלל הצווי ודברים אלו ברורים הם:
קין פירש״י נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששני תאומות נולדו עמו כו׳ עכ״ל. הכי איתא בפרקי דר״א מיהו מההיא סוגיא דפ׳ הבע״י בש״א שני זכרים ושתי נקבות שנא׳ ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו קין ואחותו נראה דגם עם הבל לא נולדה אלא תאומה אחת ולולי פירושו נראה לפרשו ג״כ לענין ממון ע״פ מ״ש בב״ר דקאמרי בואו ונחלק את העולם אחד נטל קרקעות ואחד נטל מטלטלים דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי הוא ודין אמר מה דאת לבוש דידי הוא כו׳ ע״ש והשתא קאמר היה עובד אדמה ובקש מה שאין ראוי לו דהיינו מטלטלין שהיה של הבל אחיו רועה צאן גם מה שבידו נטלו ממנו כדכתיב ארור אתה מן האדמה גו׳ וק״ל:
אני אמרתי יהלך בקומה זקופה — עכשיו על גחונו ילך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם — עכשיו עפר יאכל. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה — עכשיו ״איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה״ (בראשית ג, טו).
The baraita explains the elements of this curse. I said that the snake will walk upright, but now he shall go on his belly; I said that his food will be the same as the food eaten by a person, but now he shall eat dust. The snake said: I will kill Adam and marry Eve, but now: “I will put enmity between you and the woman and between your seed and her seed” (Genesis 3:15).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וְקֹרַח וּבִלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל וְגֵחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּהוּ וְעוּזִּיָּהוּ וְהָמָן שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם מַה שֶּׁבִּיקְּשׁוּ לֹא נִיתַּן לָהֶם וּמַה שֶּׁבְּיָדָם נְטָלוּהוּ מֵהֶם.:

The baraita continues: And so we found with regard to Cain, who desired to inherit the whole world alone (see Genesis 4); and Korah, who desired the priesthood (see Numbers 16); and Balaam, who desired Balak’s money (see Numbers 22); and Doeg, who was jealous of David (see I Samuel 21–22); and Ahithophel, who was also jealous of David (see II Samuel 16); and Gehazi, who took Naaman’s money (see II Kings 5); and Absalom, who wanted the kingdom (see II Samuel 15); and Adonijah, who also wanted the kingdom (see I Kings 1); and Uzziah, who wanted to be the High Priest (see II Chronicles 26); and Haman, who wanted to kill all the Jews (see Esther 3:13). All of these were people who placed their eyes on that which is unfit for them, and consequently what they desired was not given to them, and what they had was taken from them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קין – נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב (בראשית ד) את אחיו את הבל שני אתים שני ריבויים.
קרח – על הכהונה ונבלע.
בלעם – בממונו של בלק לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו.
דואג – אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה כדכתיב (שמואל א טז) הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו׳ ואמר באגדה דחלק (דף צג:) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע.
ואחיתופל – נתן עיניו במלוכה כדאמר בחלק (דף קא:) ראה אש יוצא מאמתו וכסבור שעתיד למלוך. ומה שבידו נטלו הימנו לא יחצו ימיהם.
גחזי – בממונו של נעמן ונצטרע.
ואדוניה – באבישג ונהרג.
ועוזיה – בכהונה והצרעת זרחה על מצחו (דברי הימים ב כו).
וכן מצינו בקין, שרצה לרשת לבדו את העולם, וקרח שרצה כהונה, ובלעם שרצה את ממונו של בלק, ודואג ואחיתופל שקינאו בדוד, וגחזי שלקח את ממונו של נעמן, ואבשלום ואדוניהו שרצו במלוכה, ועוזיהו שרצה כהונה גדולה, והמן שרצה לאבד את כל היהודים, שכל אלה נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, ולכן מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.
The baraita continues: And so we found with regard to Cain, who desired to inherit the whole world alone (see Genesis 4); and Korah, who desired the priesthood (see Numbers 16); and Balaam, who desired Balak’s money (see Numbers 22); and Doeg, who was jealous of David (see I Samuel 21–22); and Ahithophel, who was also jealous of David (see II Samuel 16); and Gehazi, who took Naaman’s money (see II Kings 5); and Absalom, who wanted the kingdom (see II Samuel 15); and Adonijah, who also wanted the kingdom (see I Kings 1); and Uzziah, who wanted to be the High Priest (see II Chronicles 26); and Haman, who wanted to kill all the Jews (see Esther 3:13). All of these were people who placed their eyes on that which is unfit for them, and consequently what they desired was not given to them, and what they had was taken from them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָּה בַּעֲבֵירָה וְכוּ׳.: מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב {במדבר ה׳:כ״א} בְּתֵת ה׳ אֶת יְרֵיכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה וְהָכְתִיב {במדבר ה׳:כ״ז} וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ.

§ The mishna teaches: She began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., that this is the order of her punishment? If we say it is because it is written in the verse detailing the priest’s curse: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say unto the woman: The Lord make you a curse and an oath among your people, when the Lord does make your thigh to fall away, and your belly to swell” (Numbers 5:21), which indicates the sequence of her punishment; but isn’t the opposite written in the verse describing what actually occurs to a guilty sota: “And her belly shall swell, and her thigh shall fall away” (Numbers 5:27), indicating that the punishment begins with her stomach and then her thigh?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א נאמר במשנה: בירך התחילה הסוטה בעבירה ואחר כך בבטן, ולפיכך נענשת תחילה בירך. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו] שכך סדר העונש? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: ״בתת ה׳ את ירכך נפלת ואת בטנך צבה״ (במדבר ה, כא), שמשמע שזה סדר העונש — והכתיב [והרי נאמר] גם ״וצבתה בטנה ונפלה ירכה״ (בראשית ג, כז), משמע שהפורענות באה בבטן תחילה ואחר כך בירך!
§ The mishna teaches: She began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., that this is the order of her punishment? If we say it is because it is written in the verse detailing the priest’s curse: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say unto the woman: The Lord make you a curse and an oath among your people, when the Lord does make your thigh to fall away, and your belly to swell” (Numbers 5:21), which indicates the sequence of her punishment; but isn’t the opposite written in the verse describing what actually occurs to a guilty sota: “And her belly shall swell, and her thigh shall fall away” (Numbers 5:27), indicating that the punishment begins with her stomach and then her thigh?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר אַבָּיֵי כִּי לָיֵיט לָיֵיט תְּחִילָּה יָרֵךְ וַהֲדַר בֶּטֶן לָיֵיט אוּמַיָּא כִּי בָּדְקִי כִּי אוֹרְחַיְיהוּ בָּדְקִי בֶּטֶן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ בִּקְלָלָה נָמֵי כְּתִיב {במדבר ה׳:כ״ב} לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ הָהוּא דְּמוֹדַע לַהּ כֹּהֵן דְּבֶטֶן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל מַיִם הַמָּרִים.:

Abaye said in explanation: When the priest curses the woman, he first curses the thigh and then he curses the stomach, but when the bitter water evaluates her, it evaluates her along its way through the body. The water first enters the stomach and then reaches the thigh. The Gemara asks: But in the verse detailing the curse it is also written: “And this water that causes the curse shall go into your bowels, and will cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:22). The Gemara answers: That verse teaches that the priest notifies her that the stomach will be affected first and then the thigh, so that one not cast aspersions on the bitter water.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי לייט כו׳ – וקללה היא תחלת הפורענות.
מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי – שבמעיים נכנסו תחילה ומקלקלות אותן ואח״כ נופלות לירך.
שלא להוציא לעז – שיאמרו לא עשו כסדר האלה ואין פורענות זו על ידן.
רש״י בד״ה כי לייט כו׳. הפורענות הס״ד:
בד״ה מיהו כי כו׳ שבמעים נכנסים תחלה כו׳ כצ״ל:
בקללה נמי הא כתיב לצבות בטן גו׳ ההוא דמודע לה כו׳ שלא להוציא כו׳. ולהרא״ם נעלם קושיא זו ותירוצא דהכא שהוא הקשה קושיא זו ומתרץ דלאו בבטן וירכה של סוטה קמיירי אלא בבטן וירך של בועל כו׳ ע״ש דבהא איכא פלוגתא בפ׳ כשם והכא לכ״ע קאמר וק״ל:
אמר אביי: כי לייט [כאשר הכהן מקלל] — הריהו לייט [מקלל] תחילה את הירך והדר [ואחר כך] את הבטן לייט [מקלל], ומיא כי בדקי [והמים כאשר בודקים הם אותה] — כי אורחייהו בדקי [כדרכם בודקים אותה], שהמים נכנסים בבטן ברישא [בתחילה] והדר [ואחר כך] מגיעים לירך. ומקשים: בקללה נמי כתיב [גם כן נאמר] ״לצבות בטן ולנפל ירך״ (בראשית ג, כב), משמע שקודם שתחילת הפורענות הבטן ואחר כך בירך! ומשיבים: הכתוב ההוא אותו בא לומר דמודע [שמודיע] לה הכהן שהבטן נבדקת ברישא [בתחילה] והדר [ואחר כך] הירך נבדקת, שלא להוציא לעז על מים המרים, שאם לא יהיה הדבר לפי הסדר הזה, יאמרו שהמים לא בדקו אותה.
Abaye said in explanation: When the priest curses the woman, he first curses the thigh and then he curses the stomach, but when the bitter water evaluates her, it evaluates her along its way through the body. The water first enters the stomach and then reaches the thigh. The Gemara asks: But in the verse detailing the curse it is also written: “And this water that causes the curse shall go into your bowels, and will cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:22). The Gemara answers: That verse teaches that the priest notifies her that the stomach will be affected first and then the thigh, so that one not cast aspersions on the bitter water.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ט״ז:כ״א} וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו.

MISHNA: The mishna provides additional examples of people who were treated by Heaven commensurate with their actions. Samson followed his eyes, therefore he was punished measure for measure, as the Philistines gouged out his eyes, as it is stated: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21).
קישוריםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ שמשון הלך אחר עיניו – כדיליף לקמן.
המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסובו עשרה נערים ולפי שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעת ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגו׳ מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו׳ מי לנו גדול ממנו שלא נתעסק בו אלא הקב״ה שנאמר ויקבור אותו בגיא ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה׳ יאספך אמר הר״ם ר״ל בשמשון לקיחתו הנשים היפות וזה כלו מבואר בפסוקי המקרא וכן ירצה בו הקדמות לגמול לא בשוויו לפי שהגמול הבא יותר רב לפי שהיא המתינה שעה והמתינה לה שכינה ז׳ ימים כמו שיתבאר:
ב משנה ועוד בדברי אגדה על כך שאדם מקבל מידי שמים לפי המידה שהוא עצמו מודד. שמשון הלך אחר עיניו — לפיכך נענש מידה במידה כאשר נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: ״ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו״ (שופטים טז, כא).
MISHNA: The mishna provides additional examples of people who were treated by Heaven commensurate with their actions. Samson followed his eyes, therefore he was punished measure for measure, as the Philistines gouged out his eyes, as it is stated: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21).
קישוריםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בּוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ח:ט״ו} וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וּלְפִי שֶׁגָּנַב ג׳שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת לֵב אָבִיו וְלֵב ב״דבֵּית דִּין וְלֵב יִשְׂרָאֵל (שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ט״ו:ו׳} וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל) לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ ג׳שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ח:י״ד} וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם.

Absalom was excessively proud of his hair, and therefore he was hanged by his hair. And furthermore, because he engaged in sexual intercourse with ten of his father’s concubines (see II Samuel 15:16 and 16:22), therefore ten spears [loneviyyot] were put, i.e., thrust, into him, as it is stated: “And ten young men that bore Joab’s armor compassed about and smote Absalom, and slew him” (II Samuel 18:15). And because he stole three times, committing three thefts of people’s hearts: The heart of his father, as he tricked him by saying that he was going to sacrifice offerings; the heart of the court, as he tricked them into following him; and the heart of the Jewish people, as it is stated: “So Absalom stole the hearts of the men of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three spears were embedded into his heart, as it is stated: “Then said Joab: I may not tarry like this with you. And he took three spears in his hand, and thrust them through the heart of Absalom, while he was yet alive” (II Samuel 18:14).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על עשר פלגשי אביו – כדכתיב בספר שמואל (ב טו) ויעזוב עשר נשים פלגשים לשמור הבית.
לונביות – חניתות.
לב אביו ולב ב״ד – דכתיב (שם) אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו׳ וכתיב את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם ואמרינן בסוטה דירושלמי קרואים מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים וכולן ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב ב״ד ולב אנשי ישראל דכתיב בקרב איש להשתחוות וגו׳ וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל.
וכן למדה טובה מצינו שהב״ה משלם מדה כנגד מדה כיצד מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו וכו׳ ונתעכבו לה ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו והוא היה גדול שבאחיו ר״ל נכבד שבכלם ולפיכך זכה שנתעסק גדול שבישראל בקבורתו ר״ל משה רבינו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וכו׳ משה היה גדול שבישראל ונתעסק בעצמות יוסף ולפיכך זכה ונתעסק בו גדול על כל גדולים והוא הש״י שנאמר ויקבור אותו וכו׳ ואף לכל הצדיקים כן כדכתיב וכבוד ה׳ יאספך:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
לפיכך נתלה בשערו כו׳. אינו מפורש בקרא שנתלה בשערו אלא כתיב ראיתי אבשלום תלוי באלה אבל הכי משמע ליה מדכתיב לעיל מיניה ויחזק ראשו באלה דמשמע בשער ראשו כדכתיב ובגלחו את ראשו גו׳ ושקל שער גו׳ ולקמן בגמרא מייתי לה מהני קראי ע״ש:
אבשלום נתגאה בשערו — לפיכך נתלה בשערו. ועוד, לפי שבא על עשר פלגשי אביו (ראה שמואל ב טו, טז, ושם טז, כב) — לפיכך נתנו (נתקעו) בו עשר לונביות (חניתות), שנאמר: ״ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימיתוהו״ (שמואל ב יח, טו). ולפי שגנב שלש גנבות, שגנב ליבם של שלושה; לב אביו, שרימה אותו כשאמר לו שהולך לזבוח, ולב בית דין שרימה גם את בית הדין שיתמכו בו, ולב כל ישראל, שנאמר: ״ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל״ (שמואל ב טו, ו)לפיכך נתקעו בו בליבו שלשה שבטים, שנאמר: ״ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום״ (שמואל ב יח, יד).
Absalom was excessively proud of his hair, and therefore he was hanged by his hair. And furthermore, because he engaged in sexual intercourse with ten of his father’s concubines (see II Samuel 15:16 and 16:22), therefore ten spears [loneviyyot] were put, i.e., thrust, into him, as it is stated: “And ten young men that bore Joab’s armor compassed about and smote Absalom, and slew him” (II Samuel 18:15). And because he stole three times, committing three thefts of people’s hearts: The heart of his father, as he tricked him by saying that he was going to sacrifice offerings; the heart of the court, as he tricked them into following him; and the heart of the Jewish people, as it is stated: “So Absalom stole the hearts of the men of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three spears were embedded into his heart, as it is stated: “Then said Joab: I may not tarry like this with you. And he took three spears in his hand, and thrust them through the heart of Absalom, while he was yet alive” (II Samuel 18:14).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ב׳:ד׳} וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל ז׳שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ב:ט״ו} וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.

The mishna continues: And the same is so with regard to the reward of good deeds; a person is rewarded measure for measure. Miriam waited for the baby Moses for one hour at the shore of the Nile, as it is stated: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” (Exodus 2:4). Therefore the Jewish people delayed their travels in the desert for seven days to wait for her when she was smitten with leprosy, as it is stated: “And Miriam was confined outside of the camp seven days; and the people journeyed not until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15).
קישוריםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1מרים המתינה למשה שעה אחת – לאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע דקתני בתוספתא מדה טובה מרובה ממדת פורענות על אחת חמש מאות אבל קשיא לרבי והא במרגלים נפרע מהם יום לשנה יום לשנה אם כן היתה מרובה מדת פורענות ממדה טובה של מרים ועוד בפ״ק דחגיגה (דף ה:) דדרש רבי יוחנן אותי יום יום ידרושון שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד כאילו עוסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות כתיב (במדבר יד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ׳ יום וגו׳ אלמא דכי הדדי נינהו.
1. תוס׳ ד״ה ״מרים״ מופיע בדפוס וילנא בדף י״א.
לפיכך נתעכבו לה ישראל ז׳ ימים שנאמר והעם לא נסע עד גו׳. דהאי קרא לא אצטריך דכבר כתיב ואחר נסעו העם מחצרות אבל כתיב והעם לא נסע גו׳ לאשמועינן דמשום כבודה נתעכבו ישראל הז׳ ימים:
וכן לענין הטובה משלמים לאדם מידה כנגד מידה, מרים המתינה למשה שעה אחת על שפת היאור, שנאמר: ״ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו״ (שמות ב, ד)לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר כאשר לקתה בצרעת, שנאמר: ״והעם לא נסע עד האסף מרים״ (במדבר יב, טו).
The mishna continues: And the same is so with regard to the reward of good deeds; a person is rewarded measure for measure. Miriam waited for the baby Moses for one hour at the shore of the Nile, as it is stated: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” (Exodus 2:4). Therefore the Jewish people delayed their travels in the desert for seven days to wait for her when she was smitten with leprosy, as it is stated: “And Miriam was confined outside of the camp seven days; and the people journeyed not until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15).
קישוריםתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית נ׳:ז׳} וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה.

Joseph merited to bury his father, resulting in a display of great honor to his father, and there was none among his brothers greater than he in importance, for he was viceroy of Egypt, as it is stated: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the Elders of his house, and all the Elders of the land of Egypt, and all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen. And there went up with him both chariots and horsemen; and it was a very great company” (Genesis 50:7–9). Who, to us, had a greater burial than Joseph, as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין באחיו גדול ממנו – שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים.
מי לנו – לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף ע״י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב״ה.
אמר המאירי שמשון הלך אחר עיניו וכדכתיב אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ולפיכך נקרו פלשתים את עיניו ואע״פ שנאמר במקרא כי מה׳ הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים פירשו בגמ׳ מ״מ כי אזל בתר ישרותיה אזל כלומר שבבחירתו חטא וכן פירשו בגמרא שתחלת קלקולו היה בעזה וכדכתיב וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה לפיכך לקה בעזה דכתיב ויורידו אותו עזתה ואע״פ שקודם לכן נאמר וירד שמשון תמנתה וירא שם מבנות פלשתים זו מיהא לאשה לקחה ולא בא עליה בזנות:
אבשלום נתגאה בשערו שהיה משקל מאתים שקלים ולפיכך נתלה בשערו שנסתבך באלה בא על עשר פלגשי אביו בעצת אחיתופל ולפיכך ניתנו בו עשר כולביות של ברזל ר״ל חניתות ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין כשאמר לו אלכה נא ואשלם את נדרי וכו׳ ונאמר שם ואת אבשלום הלכו מאתים איש קרואים לחמם ונאמר בתלמוד המערב קרואים מדוד כלומר שעל ידי מצותו של דוד הלכו אתו והוא שבקש מאביו לחתום לו שילכו עמו שני אנשים מ״מ שיבחר והיה מראה חותמו לשנים והולכין אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים איש וכלן ראשי סנהדראות והרי כאן גנבת לב אביו ולב בית דין וכן גנב את לב ישראל כדכתיב והיה בקרב איש להשתחוות לו כו׳ וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב בהו ויגנוב את לב אנשי ישראל ולפיכך נתקעו בו שלשה שבטים:
יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול כו׳ שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו גו׳. לפי פשוטו ודאי מה שתלה עסק קבורת אביהם ביוסף לפי שהוא מושבע מאביו על כך לפי שבידו לעשות ולא כן שאר אחיו אבל כיון דבאידך קרא סותר זה שתלה הקבורה בכל אחיו שנאמר וישאו אותו בניו גו׳ ויקברו אותו גו׳ שהשוו עמו בקבורת אביהם ע״כ דרשו מהאי קרא שנאמר ויעל יוסף לקבור גו׳ דאשמועינן שהקבורה היתה בגדולים כדכתיב ויעל עמו גם רכב גו׳ כדאמרינן בגמרא ומזה זכה גם הוא שנקבר בכבוד בגדול שלא נתעסק בו אלא משה דהא ודאי היו מתעסקין ג״כ בקבורתו כאשר צוום וכמו שעשו אחרי שמת משה שקברוהו בשכם אלא דתלה קבורתו במשה דכבודו יותר בגדולים ומזה זכה משה שהקב״ה עצמו נתעסק בו שנאמר ויקבור אותו גו׳ פועל דויקבור קאי אהקב״ה ובספרי איכא פלוגתא בהא דאיכא למ״ד דמשה קבר את עצמו וק״ל:
יוסף זכה לקבור את אביו, ואף שאין באחיו מי שהיה גדול בחשיבות ממנו, שנאמר: ״ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו... עמו גם רכב גם פרשים״ (בראשית נ, ז. בראשית נ, ט) — מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו בארונו אלא משה שהיה גדול שבישראל.
Joseph merited to bury his father, resulting in a display of great honor to his father, and there was none among his brothers greater than he in importance, for he was viceroy of Egypt, as it is stated: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the Elders of his house, and all the Elders of the land of Egypt, and all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen. And there went up with him both chariots and horsemen; and it was a very great company” (Genesis 50:7–9). Who, to us, had a greater burial than Joseph, as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מֹשֶׁה זָכָה בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״ג:י״ט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ מִי גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ד:ו׳} וַיִּקְבּוֹר אוֹתוֹ בגיא לֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא עַל כׇּל הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ח:ח׳} וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה׳ יַאַסְפֶךָ.:

Moses merited to be the only person involved in the transportation of Joseph’s bones to be buried in Eretz Yisrael, and there was none among the Jewish people greater than he, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). Who had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself, as it is stated: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his sepulcher unto this day” (Deuteronomy 34:6). The mishna comments: Not only with regard to Moses did the Sages say that God takes part in his burial, but also with regard to all the righteous individuals, as it is stated: “Your righteousness shall go before you and the glory of the Lord shall gather you in” (Isaiah 58:8).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים כו׳. לענין אסיפת נשמתן של צדיקים קאמר הכי ודמשה עדיפא דזכה לזה בקבורת גופו כדקאמר מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום ואפשר שדימה אסיפת נשמת הצדיקים לקבורת משה שכבר היה משה בגופו נסתלק מחומר בפרישות מאכל ומשתה מ׳ יום ושפירש מן האשה ולא קם נביא כמוהו וק״ל:
משה זכה להתעסק בעצמות יוסף ואף שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר: ״ויקח משה את עצמות יוסף עמו״ (שמות יג, יט)מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום (הקדוש ברוך הוא) עצמו, שנאמר: ״ויקבר אתו בגי״ (דברים לד, ו), ואין מבואר בכתוב מי קברו, ללמדנו שה׳ הוא שקבר אותו. לא על משה בלבד אמרו שהקדוש ברוך הוא התעסק בו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר: ״והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך״ (ישעיה נח, ח).
Moses merited to be the only person involved in the transportation of Joseph’s bones to be buried in Eretz Yisrael, and there was none among the Jewish people greater than he, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). Who had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself, as it is stated: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his sepulcher unto this day” (Deuteronomy 34:6). The mishna comments: Not only with regard to Moses did the Sages say that God takes part in his burial, but also with regard to all the righteous individuals, as it is stated: “Your righteousness shall go before you and the glory of the Lord shall gather you in” (Isaiah 58:8).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שִׁמְשׁוֹן בְּעֵינָיו מָרַד שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים י״ד:ג׳} וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ט״ז:כ״א} וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו.

GEMARA: The Sages taught (Tosefta 3:15): Samson rebelled with his eyes, as it is stated: “Then his father and his mother said to him: Is there never a woman among the daughters of your brethren, or among all my people, that you go out to take a wife of the uncircumcised Philistines? And Samson said to his father: Get her for me; for she is pleasant in my eyes” (Judges 14:3). Therefore, the Philistines gouged out his eyes, as it is stated: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ בעיניו מרד – ע״י עיניו מרד בבוראו.
ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: שמשון בעיניו מרד שמשום שהלך אחר עיניו עבר עבירות, שנאמר: ״ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני״ (שופטים יד, ג)לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: ״ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו״ (שופטים טז, כא).
GEMARA: The Sages taught (Tosefta 3:15): Samson rebelled with his eyes, as it is stated: “Then his father and his mother said to him: Is there never a woman among the daughters of your brethren, or among all my people, that you go out to take a wife of the uncircumcised Philistines? And Samson said to his father: Get her for me; for she is pleasant in my eyes” (Judges 14:3). Therefore, the Philistines gouged out his eyes, as it is stated: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִינִי וְהָכְתִיב {שופטים י״ד:ד׳} וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה׳ הוא כִּי אֲזַל מִיהָא בָּתַר יַשְׁרוּתֵיהּ אֲזַל.

The Gemara asks: Is that so? But isn’t it written: “But his father and his mother knew not that it was from the Lord; as he sought a subterfuge against the Philistines” (Judges 14:4), indicating that Samson’s searching for a Philistine wife was due to a Divine mission? The Gemara answers: Although God did plan the punishment of the Philistines, in any event when he went, he followed his inclination and did not act for the sake of Heaven.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי מה׳ הוא – שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים.
איני והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ כו׳. אמתניתין לא קשיא להו דמה שהלך אחר עיניו גם זה היה מה׳ כדי להתנקם בפלשתים ולא בא לידי עבירה שלא נשאה כלל אבל מה שאמר הכא שבעיניו מרד בהקב״ה פריך שפיר הא כתיב מה׳ הוא ומשני כי אזיל מיהא בתר ישרותיה כו׳ ע״ד שאמרו בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וק״ל:
ומקשים: איני כי כן הוא]? והכתיב [והרי נאמר] ״ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים״ (שופטים יד, ד), משמע שלא היה זה מפני שהלך אחר עיניו, אלא מפני שעשה בכך שליחות המקום! ומשיבים: אמנם עונשם של פלשתים נועד מעם ה׳, אבל כי אזל מיהא [כאשר הלך על כל פנים] — בתר ישרותיה אזל [אחר ישרותו, נטיית ליבו, הלך] ולא עשה לשם שמים.
The Gemara asks: Is that so? But isn’t it written: “But his father and his mother knew not that it was from the Lord; as he sought a subterfuge against the Philistines” (Judges 14:4), indicating that Samson’s searching for a Philistine wife was due to a Divine mission? The Gemara answers: Although God did plan the punishment of the Philistines, in any event when he went, he followed his inclination and did not act for the sake of Heaven.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר תְּחִילַּת קִלְקוּלוֹ בְּעַזָּה לְפִיכָךְ לָקָה בְּעַזָּה תְּחִילַּת קִלְקוּלוֹ בְּעַזָּה דִּכְתִיב {שופטים ט״ז:א׳} וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וְגוֹ׳ לְפִיכָךְ לָקָה בְּעַזָּה דִּכְתִיב {שופטים ט״ז:כ״א} וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָהּ.

It is taught in a baraita in the Tosefta (3:15): Rabbi Yehuda HaNasi says: His initial wrongdoing was in Gaza, and therefore he was smitten in Gaza. The Gemara explains: His initial wrongdoing was in Gaza, as it is written: “And Samson went to Gaza, and saw there a harlot, and went in unto her” (Judges 16:1). Therefore, he was smitten in Gaza, as it is written: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes; and they brought him down to Gaza, and bound him with fetters of brass; and he did grind in the prison-house” (Judges 16:21).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: תחילת קלקולו בעזה — לפיכך לקה בעזה. ומסבירים: תחילת קלקולו בעזה — דכתיב [שנאמר]: ״וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה״ (שופטים טז, א), לפיכך לקה בעזה — דכתיב [שנאמר]: ״ויורידו אותו עזתה״ (שופטים טז, כא).
It is taught in a baraita in the Tosefta (3:15): Rabbi Yehuda HaNasi says: His initial wrongdoing was in Gaza, and therefore he was smitten in Gaza. The Gemara explains: His initial wrongdoing was in Gaza, as it is written: “And Samson went to Gaza, and saw there a harlot, and went in unto her” (Judges 16:1). Therefore, he was smitten in Gaza, as it is written: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes; and they brought him down to Gaza, and bound him with fetters of brass; and he did grind in the prison-house” (Judges 16:21).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהָכְתִיב {שופטים י״ד:א׳} וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה תְּחִלַּת קִלְקוּלוֹ מִיהָא בְּעַזָּה היה.

The Gemara asks: But isn’t it written earlier: “And Samson went down to Timnah, and saw a woman in Timnah of the daughters of the Philistines” (Judges 14:1), indicating that his initial wrongdoing was in Timnah? The Gemara answers: In any event, his initial wrongdoing was in Gaza, for at least he had married the woman in Timnah; in Gaza, Samson never wed the woman but only engaged in sexual intercourse with her.
רש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכתיב וירד שמשון תמנתה – וירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה.
תחילת קלקולו מיהא בעזה הוה – דההיא דתמנת לאו קילקול הוא כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות.
תחלת קלקולו מיהא בעזה היה. פ״ה וההוא דתמנת לאו קלקול הוא כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות. ל״ה. וכן איכא בירושלמי ואע״ג דגויה היתה שמא בצינעה בא עליה אבל ההיא דעזה לא היה דרך נשואין אלא דרך זנות:
תחלת קלקולו מיהא בעזה. פירש רש״י דההוא דתמנת לאו קלקול כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות וכן איתא בירושלמי. ואף על פי שגויה הות מכל מקום בצנעא בא עליה אבל ההיא דעזה לא הוה דרך נשואין אלא דרך זנות. הרא״ש ז״ל בתוספותיו.
תחילת קלקולו מיהא בעזה כו׳. פירש״י דההיא דתמנת לאו קלקול כולי האי שלקחה לו לאשה כו׳ עכ״ל וכ״ה לשון הירושלמי בנשואים היו ויש לדקדק לר״ש דאמרינן בפ׳ אין מעמידין לרבות כל המסירין דאף בשאר אומות דרך חתנות ואישות אסרה תורה ובזנות גזרו וכן פסק הרמב״ם א״כ הוה קלקול טפי בלקחה לאישות מבזנות ויש ליישב דההיא דתמנת דהכא שלקחה לאישות היינו אחר שגיירה דשרי בשאר אומות אפי׳ לר״ש ואביו [ואמו] שא״ל כי אתה הולך לקחת אשה מערלים גו׳ דהיינו גם אחר שתתגייר כיון שבאה מזרע פסול וק״ל:
ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] קודם לכן: ״וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים״ (שופטים יד, א), משמע שכבר בתמנה החל הדבר! ומשיבים: תחלת קלקולו מיהא [על כל פנים] בעזה היה, שזאת שבתמנה נשא לאשה ואילו בזנות קילקל בעזה.
The Gemara asks: But isn’t it written earlier: “And Samson went down to Timnah, and saw a woman in Timnah of the daughters of the Philistines” (Judges 14:1), indicating that his initial wrongdoing was in Timnah? The Gemara answers: In any event, his initial wrongdoing was in Gaza, for at least he had married the woman in Timnah; in Gaza, Samson never wed the woman but only engaged in sexual intercourse with her.
רש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) {שופטים ט״ז:ד׳} וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שׂוֹרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אִילְמָלֵא (לֹא) נִקְרָא שְׁמָהּ דְּלִילָה רְאוּיָה הָיְתָה שֶׁתִּקָּרֵא דְּלִילָה דִּילְדְּלָה אֶת כֹּחוֹ דִּילְדְּלָה אֶת לִבּוֹ דִּילְדְּלָה אֶת מַעֲשָׂיו.

The Gemara continues its discussion of Samson. The verse states: “And it came to pass afterward, that he loved a woman in the valley of Sorek, whose name was Delilah” (Judges 16:4). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Even if she had not been called by the name Delilah, it would have been fitting that she be called Delilah, for she weakened [dildela] his strength, she weakened his heart, and she weakened his deeds, thereby decreasing his merits.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדילדלה – עקרה כמו אבני הר שנדלדלו.
אלמלא נקרא שמה דלילה ראוי׳ היתה כו׳. דגבי אשה שבתמנת וגבי אשה זונה לא הוזכר שמם ובאשה זו הוזכר שמה דלילה ראויה היתה כו׳ ע״ד שאמרו ר״מ דייק בשמיה כידור וה״נ היה לו לשמשון לדייק בשמה ולפי שמצינו ג״פ ותאמר דלילה וגו׳ בהאי ענינא דרשו ביה שדלדלה אותו בג׳ דברים שזכר בכחו בלבו במעשיו וק״ל:
נאמר ״ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה״ (שופטים טז, ד). תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: גם אילמלא (אם לא) לא נקרא שמה ״דלילה״ — ראויה היתה שתקרא ״דלילה״. ומדוע? משום שדילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו.
The Gemara continues its discussion of Samson. The verse states: “And it came to pass afterward, that he loved a woman in the valley of Sorek, whose name was Delilah” (Judges 16:4). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Even if she had not been called by the name Delilah, it would have been fitting that she be called Delilah, for she weakened [dildela] his strength, she weakened his heart, and she weakened his deeds, thereby decreasing his merits.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דִּילְדְּלָה אֶת כֹּחוֹ דִּכְתִיב {שופטים ט״ז:י״ט} וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו דִּילְדְּלָה אֶת לִבּוֹ דִּכְתִיב {שופטים ט״ז:י״ח} וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כׇּל לִבּוֹ דִּילְדְּלָה אֶת מַעֲשָׂיו דְּאִיסְתַּלַּק שְׁכִינָה מִינֵּיהּ דִּכְתִיב {שופטים ט״ז:כ׳} וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה׳ סָר מֵעָלָיו.

The Gemara explains: She weakened his strength, as it is written: “And she made him sleep upon her knees; and she called for a man and had the seven locks of his head shaved off; and she began to afflict him, and his strength went from him” (Judges 16:19). She weakened his heart, as it is written: “And when Delilah saw that he had told her all his heart, she sent and called for the lords of the Philistines, saying: Come up this once, for he has told me all his heart” (Judges 16:18). She weakened his deeds, thereby decreasing his merits, as the Divine Presence left him, as it is written: “And she said: The Philistines are upon you, Samson. And he awoke out of his sleep, and said: I will go out as at other times, and shake myself. But he knew not that the Lord was departed from him” (Judges 16:20).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבאר: דילדלה את כחו — דכתיב [שנאמר] לאחר שגילחה את שערו: ״ויסר כחו מעליו״ (שופטים טז, יט). דילדלה את לבו — דכתיב [שנאמר]: ״ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו״ (שופטים טז, יח). דילדלה את מעשיו — דאיסתלק [שהסתלקה] שכינה מיניה [ממנו], דכתיב [שנאמר]: ״והוא לא ידע כי ה׳ סר מעליו״ (שופטים טז, כ).
The Gemara explains: She weakened his strength, as it is written: “And she made him sleep upon her knees; and she called for a man and had the seven locks of his head shaved off; and she began to afflict him, and his strength went from him” (Judges 16:19). She weakened his heart, as it is written: “And when Delilah saw that he had told her all his heart, she sent and called for the lords of the Philistines, saying: Come up this once, for he has told me all his heart” (Judges 16:18). She weakened his deeds, thereby decreasing his merits, as the Divine Presence left him, as it is written: “And she said: The Philistines are upon you, Samson. And he awoke out of his sleep, and said: I will go out as at other times, and shake myself. But he knew not that the Lord was departed from him” (Judges 16:20).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כׇּל לִבּוֹ מְנָא יָדְעָה א״ראָמַר רַבִּי חָנִין א״ראָמַר רַב נִיכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת אַבָּיֵי אָמַר יָדְעָה בּוֹ בְּאוֹתוֹ צַדִּיק דְּלָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה כֵּיוָן דַּאֲמַר {שופטים ט״ז:י״ז} נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי אֲמַרָה הַשְׁתָּא וַדַּאי קוּשְׁטָא קָאָמַר.

The verse states: “And when Delilah saw that he had told her all his heart” (Judges 16:18). The Gemara asks: From where did she know that this time he had told her the truth about the source of his strength, as he had lied about it previously? Rabbi Ḥanin says that Rav says: Words of truth are recognizable, and she felt that this time he was telling the truth. Abaye says differently: She knew about Samson being a righteous individual, that he would not express the name of Heaven in vain. Once he said: “And he told her all his heart, and said to her: There has not come a razor upon my head; for I have been a nazirite unto God from my mother’s womb” (Judges 16:17), she said: Now he is certainly saying the truth.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא ידעה – הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן.
נכרין דברי אמת – מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן.
ניכרין דברי אמת. פירש״י ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין כו׳. עכ״ל בקרא לא הוזכר מפורש דהיה אסור בשתיית יין ואי משום דכתיב כי נזיר אלהים יהיה גו׳ הא ע״כ לאו לכל מילי קאמר דיהיה נזיר דהא היה מותר ליטמא למתים כדתנן בפ״ק דנזיר ולא תנן התם כנזיר שמשון אלא דאסור בגילוח שער וי״ל דלמדו לומר שהיה שמשון ג״כ נזיר מיין מדהוזהרה אמו על כך כדכתיב אל תשתי יין ובזה יתיישב דקאמר לקמן מאי כל טמא כו׳ דאיכא לאקשויי ואימא דעד השתא דברים טמאים במת קאכלה דשרי לכל שאר ישראל והיום לא תאכל כמו שאסר לה היין מהיום כשאר נזיר די״ל דודאי לא אסר לה יותר ממה שבנה נאסר והרי הוא מותר בטומאת מת ולהכי אצטריך לאוקמא דלא טמא ממש קאמר אלא דברים האסורים קאמר וכפירש״י וק״ל:
נאמר שם ״ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו״ (שופטים טז, יח). ושואלים: מנא [מניין] ידעה שהפעם הוא מדבר דברי אמת? אמר ר׳ חנין אמר רב: ניכרין דברי אמת מעצמם, והרגישה שהפעם הוא דובר אמת. אביי אמר: ידעה בו באותו צדיק שלא מפיק [מוציא] שם שמים לבטלה. כיון שאמר ״נזיר אלהים אני״ (שופטים טז, יז) אמרה: השתא [עכשיו] ודאי קושטא קאמר [אמת הוא אומר].
The verse states: “And when Delilah saw that he had told her all his heart” (Judges 16:18). The Gemara asks: From where did she know that this time he had told her the truth about the source of his strength, as he had lied about it previously? Rabbi Ḥanin says that Rav says: Words of truth are recognizable, and she felt that this time he was telling the truth. Abaye says differently: She knew about Samson being a righteous individual, that he would not express the name of Heaven in vain. Once he said: “And he told her all his heart, and said to her: There has not come a razor upon my head; for I have been a nazirite unto God from my mother’s womb” (Judges 16:17), she said: Now he is certainly saying the truth.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {שופטים ט״ז:ט״ז} וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כׇּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ מַאי וַתְּאַלְצֵהוּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי בִּשְׁעַת גְּמַר בִּיאָה נִשְׁמְטָה מִתַּחְתָּיו.

The verse states: “And it came to pass, when she pressed him daily with her words, and urged him, that his soul was vexed unto death” (Judges 16:16). The Gemara asks: What is the meaning of “and urged him”? How did she do so? Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: At the moment immediately before his completion of the act of intercourse, she slipped away from beneath him. By doing this, she urged him to reveal his secret.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותאלצהו – לשון דוחק ומצוקה.
בשעת גמר ביאה – תאות האדם מרובה.
נאמר ״ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו״ (שופטים טז, טז). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״ותאלצהו״, כיצד אילצה אותו? אמר ר׳ יצחק דבי [מבית מדרשו] של ר׳ אמי: בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו שלא יגמור ביאתו, ועל ידי כך היה מצטער ביותר.
The verse states: “And it came to pass, when she pressed him daily with her words, and urged him, that his soul was vexed unto death” (Judges 16:16). The Gemara asks: What is the meaning of “and urged him”? How did she do so? Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: At the moment immediately before his completion of the act of intercourse, she slipped away from beneath him. By doing this, she urged him to reveal his secret.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {שופטים י״ג:ד׳} וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טָמֵא מַאי כׇּל טָמֵא וְתוּ עַד הַשְׁתָּא דְּבָרִים טְמֵאִים קָאָכְלָה א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּנָזִיר.

When the angel spoke to Samson’s mother, he said: “Now therefore beware, I pray of you, and drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing” (Judges 13:4). The Gemara asks, what is the meaning of “any unclean thing”? That term usually means non-kosher foods, but obviously she would not eat them anyway. And what’s more, until now was she eating unclean things, that she should have to be warned not to continue doing so? Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: The angel was not referring to foods that are actually unclean, but rather items that are forbidden to a nazirite.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברים האסורים לנזיר – משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו).
נאמר בדברי המלאך לאימו של שמשון ״ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא״ (שופטים יג, ד). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״כל טמא״? ותו [ועוד], וכי עד השתא [עכשיו] דברים טמאים קאכלה [היתה אוכלת] שצריך היה לומר לה שמעכשיו לא תאכל בכלל דבר טמא?! אמר ר׳ יצחק דבי [מבית מדרשו] של רבי אמי: אין הכוונה לדבר טמא ממש, אלא לדברים האסורים באכילה לנזיר.
When the angel spoke to Samson’s mother, he said: “Now therefore beware, I pray of you, and drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing” (Judges 13:4). The Gemara asks, what is the meaning of “any unclean thing”? That term usually means non-kosher foods, but obviously she would not eat them anyway. And what’s more, until now was she eating unclean things, that she should have to be warned not to continue doing so? Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: The angel was not referring to foods that are actually unclean, but rather items that are forbidden to a nazirite.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) {שופטים ט״ו:י״ט} וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי הוּא אִיוָּה לְדָבָר טָמֵא לְפִיכָךְ נִתְלוּ חַיָּיו בְּדָבָר טָמֵא.

After Samson smote one thousand Philistines with the jawbone of a donkey, he called the place Lehi, and God miraculously granted him to drink, as he was dying of thirst. The verse states: “But God cleaved the hollow place that is in Lehi, and out of there came water; and when he had drunk, his spirit came back, and he revived” (Judges 15:19). Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: He desired something unclean, as he was driven by lust to Philistine women. Therefore, the saving of his life was dependent on something unclean, the jawbone of a donkey.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכתש – מקום קביעות השן.
איוה לדבר טמא – לישא בת אל נכר.
בדבר טמא – לחי החמור שאלמלא הוא היה מת בצמא.
הוא איוה לדבר טמא לפיכך כו׳. עיין פירש״י ויותר נראה לפרש בענין זה בעצמו שהוא איוה לדבר טמא דהיינו להכותם בלחי החמור ולא בידו כדכתיב וימצא לחי חמור טריה גו׳ וע״כ לא נעשה לו נס אלא בלחי החמור זה שבו נתלו חייו ועי״ל שלשון תאוה נמצא על הרוב במקרא בדבר אכילה וז״ש שאיוה לדבר טמא דהיינו לאכילת דבש מתוך גויית נבלת האריה שהוא דבר טמא ודו״ק:
נאמר בשמשון ״ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי״ (שופטים טו, יט). אמר ר׳ יצחק דבי [מבית מדרשו] של רבי אמי: הוא איוה לדבר טמא בזנות — לפיכך נתלו חייו בדבר טמא בלחי החמור.
After Samson smote one thousand Philistines with the jawbone of a donkey, he called the place Lehi, and God miraculously granted him to drink, as he was dying of thirst. The verse states: “But God cleaved the hollow place that is in Lehi, and out of there came water; and when he had drunk, his spirit came back, and he revived” (Judges 15:19). Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: He desired something unclean, as he was driven by lust to Philistine women. Therefore, the saving of his life was dependent on something unclean, the jawbone of a donkey.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) {שופטים י״ג:כ״ה} וַתָּחֵל רוּחַ ה׳ וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא חָלְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ דִּכְתִיב {בראשית מ״ט:י״ז} יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ.

The verse states with regard to Samson: “And the spirit of the Lord began [vataḥel] to move him in Mahaneh Dan, between Zorah and Eshtaol” (Judges 13:25). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The prophecy of Jacob our forefather concerning the tribe of Dan took effect [ḥaleta] through Samson, a member of the tribe of Dan, as it is written: “Dan shall be a serpent in the way, a horned snake in the path, that bites the horse’s heels, so that his rider falls backward” (Genesis 49:17).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רוח ה׳ – רוח נבואה ששרתה על יעקב.
ותחל רוח ה׳ כו׳ חלה נבואתו של יעקב כו׳. משמע ליה רוח ה׳ רוח נבואה כמשמעו במקום אחר ולא רוח גבורה כתרגומו ולפי שלא נמצא בשמשון שהיה נביא ע״כ אמרו שחלה נבואתו של יעקב יהי דן נחש גו׳ ובב״ר מפורש דמיון שמשון לנחש בכמה דברים וק״ל:
נאמר בשמשון ״ותחל רוח ה׳ לפעמו במחנה דן בן צרעה ובין אשתאול״ (שופטים יג, כה), וכך דרשו את הפסוק: ״ותחל רוח ה׳⁠ ⁠״, אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: חלתה (חלה, התקיימה) נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב [שנאמר]: ״יהי דן נחש עלי דרך״ (בראשית מט, יז) והכוונה לשמשון שבא משבט דן.
The verse states with regard to Samson: “And the spirit of the Lord began [vataḥel] to move him in Mahaneh Dan, between Zorah and Eshtaol” (Judges 13:25). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The prophecy of Jacob our forefather concerning the tribe of Dan took effect [ḥaleta] through Samson, a member of the tribe of Dan, as it is written: “Dan shall be a serpent in the way, a horned snake in the path, that bites the horse’s heels, so that his rider falls backward” (Genesis 49:17).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה מְקַשְׁקֶשֶׁת לְפָנָיו כְּזוֹג כְּתִיב הָכָא לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן וּכְתִיב הָתָם {שמות כ״ח:ל״ד} פַּעֲמוֹן ורימון.

The verse continues: “To move him [lefa’amo] in Mahaneh Dan.” Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: This teaches that the Divine Presence jangled before him, inspiring him, like a bell [zog], as it is written here: “To move him [lefa’amo] in Mahaneh Dan,” and it is written there with regard to the clothing of the High Priest: “A bell [pa’amon] and a pomegranate” (Exodus 39:26).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פעם
פעםא(סוטה ט:) לפעמו במחנה דן מלמד שהיתה בכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכתיב התם פעמון ורמון:
ערך דל
דלב(הוריות ט.) נכתביה רחמנ׳ או בדלות או בעשירות מאי טעמא כתיבא בדלי דלות. (כריתות י:) שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביאין שתי פרידין תחת כבשה ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה שמע מינה כבשה בעשירו׳ תורין ובני יונה בדלות עשירית האיפה בדלי דלות (סוטה ט) תניא רבי אומר אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראוי היתה ליקרוא דלילה שדילדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו:
ערך עכל
עכלג(עירובין כט.) ליטרא ירק בעוכלא תבלין (בבא בתרא צ.) מפורש כמה עוכלא אחד מחמשה ברובע הקב והקב ששה ביצים והוא ביצה וחומשא דביצה (סוטה ט) מניין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן וחצי תומן ואפי׳ עוכלא ת״ל כי כל סאון סואן ברעש. (בבא בתרא פה) אמאי פשטת ליה מהאי דמחויי מאה עוכלי בעוכלא פי׳ כמה מדות מדדו כאן כלומר תמהו עליה ותרצו אותה. תירוצין הרבה (כתובות נג) ואע״ג דאיכא למימר זוזי אנסוה דאמינא כמאן דמחי ליה מאה עוכלי בעוכלא פי׳ מאה מכות (א״ב פי׳ רש״י בההיא דכתובות רצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא ובשנוי מעט פי׳ רשב״ם בההיא דב״ב ולא נהירא כי עוכלא שם מדה ולא שם משקל הוא אלא משל היה מורגל בזמנם כלומר הכוהו מאה מדות תחת מדה אחת):
א. [קלינגען.]
ב. [מאגער, שוואך, ארם.]
ג. [איין מאאס.]
מקשקשת לפניו – ללוותו באשר הולך.
שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כו׳. בירושלמי מפרש שהיו שערותיו מקשקשות כזוג כו׳ ע״ש:
״לפעמו במחנה דן״, אמר ר׳ יצחק דבי [מבית מדרשו] של רבי אמי: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג (כפעמון); כתיב הכא [נאמר כאן] ״לפעמו במחנה דן״ וכתיב התם [ונאמר שם] בבגדי הכהן הגדול ״פעמן ורמן״ (שמות לט, כו).
The verse continues: “To move him [lefa’amo] in Mahaneh Dan.” Rabbi Yitzḥak of the school of Rabbi Ami says: This teaches that the Divine Presence jangled before him, inspiring him, like a bell [zog], as it is written here: “To move him [lefa’amo] in Mahaneh Dan,” and it is written there with regard to the clothing of the High Priest: “A bell [pa’amon] and a pomegranate” (Exodus 39:26).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) בֵּין צׇרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאוֹל אָמַר ר׳רַבִּי אַסִּי צׇרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים הָיוּ וַעֲקָרָן שִׁמְשׁוֹן וּטְחָנָן זֶה בָּזֶה.

The verse concludes: “Between Zorah and Eshtaol.” Rabbi Asi says: Zorah and Eshtaol were two large mountains, and Samson uprooted them and ground them one against the other.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין צרעה גו׳ צרעה ואשתאל ב׳ הרים גדולים כו׳. דמשמע ליה קרא דבמקום שהיה בין ב׳ מקומות הללו החל רוח ה׳ גו׳ ולא פירש במה וע״כ אמרו בו שבין אותן שני הרים היה רוח ה׳ החל בו דרך גבורה שהיה מקרבן לאותן ב׳ הרים למקום שבין שניהם ושם היה טוחנן וניחא ליה דבמקרא מצינו צרעה ואשתאל בנחלת יהודה היו דהיינו ב׳ עיירות אבל הכא בב׳ הרים שנקראו ג״כ צרעה ואשתאל ואותן טחנן זה בזה ודו״ק:
על הנאמר ״בין צרעה ובין אשתאול״, אמר ר׳ אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה.
The verse concludes: “Between Zorah and Eshtaol.” Rabbi Asi says: Zorah and Eshtaol were two large mountains, and Samson uprooted them and ground them one against the other.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) {שופטים י״ג:ה׳} וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא

Samson’s parents were told: “For behold, you shall conceive, and bear a son; and no razor shall come upon his head; for the child shall be a nazirite unto God from the womb; and he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines” (Judges 13:5). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says:
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא יחל להושיע את גו׳ הוחל שבועתו כו׳. דאין לפרש שהוא יתחיל להושיע ישראל מיד פלשתים דכבר כתיב בימי שופטים ויאמר ה׳ הלא ממצרים גו׳ ומן הפלשתים ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם וע״כ דרשו שהוחלה שבועתו של אברהם בימיו כדכתיב גבי׳ ובעת ההיא פלשתים מושלים בישראל אבל קודם זה גם שהיו פלשתים מצירים לישראל כדמוכח ההיא קרא ואושיע אתכם מידם מ״מ לא היו מושלים בהם כדרך המלך בעם והשבועה היה שלא יהיה אחד מושל על חבירו וצ״ל דבאותו זמן היה נכדו של אבימלך קיים שהשבועה לא היה רק עד נכדו וכן נראה מפירש״י פרק א״ט כ״כ הרד״ק בס׳ יהושע ע״ש:
נאמר בו ״והוא יחל להושיע את ישראל״ (שופטים יג, ה) אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא:
Samson’s parents were told: “For behold, you shall conceive, and bear a son; and no razor shall come upon his head; for the child shall be a nazirite unto God from the womb; and he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines” (Judges 13:5). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says:
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה ט:, עין משפט נר מצוה סוטה ט:, הערוך על סדר הש"ס סוטה ט:, רש"י סוטה ט:, תוספות סוטה ט:, תוספות איוורא סוטה ט:, בית הבחירה למאירי סוטה ט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה ט:, שיטה מקובצת סוטה ט:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה ט:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ט:

Sotah 9b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 9b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 9b, Collected from HeArukh Sotah 9b, Rashi Sotah 9b, Tosafot Sotah 9b, Tosefot Evreux Sotah 9b, Meiri Sotah 9b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 9b, Shitah Mekubetzet Sotah 9b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 9b, Steinsaltz Commentary Sotah 9b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144