×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קַתָּא דְבוּרְטְיָא.
the handle of a spear [devortiya].
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קתא דבורטיא.
{משנה סנהדרין ג:ד} מתני׳ אלו1 הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו2 ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו אמר ר׳ יוסי זו משנת ר׳ עקיבא אבל משנה הראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי לו לירושה3 וכל הקרוב לו באותה שעה היה קרוב ונתרחק כשר ר׳ יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב:
האוהב והשונא5 [אי זהו אוהב זה שושבינו והשונא כל שלא דבר עמו שלשת ימים באיבה]⁠6 אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך: ולית הילכתא כר׳ יהודה נמי בהא.
1. אלו: כ״י הספרייה הבריטית: ״ואילו״.
2. אחות אביו, אחות אמו: כ״י הספרייה הבריטית: ״אחות אמו, אחות אביו״.
3. לו לירושה: דפוסים: ליורשו.
4. מתני׳: גה, כ״י נ. כ״י הספרייה הבריטית מציין ״פיס׳⁠ ⁠״. כ״י סוטרו, דפוסים חסר כל ציון.
5. האוהב והשונא: גה:״האוהב והשונא פסולין לעדות״ (התוספת אינה מלשון המשנה).
6. אי זהו...באיבה: גה, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ. בכ״י סוטרו, דפוסים מקוצר: ״וכו׳⁠ ⁠״. ב-גה ממשיך: תניא ר׳ יהודה אומר והוא לא אויב לו יעידנו ולא מבקש לא רעתו ולא טובתו יעידנו הא מבקש טובתו לא יעידנו״. וכן ב-גב (רובו פגום).
קתא דבורטיא – בית יד של רומח.
מתני׳ ואלו הן הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו הן ובניהם וחתניהם וחורגו לבדו. אמר ר׳ יוסי זו משנת ר׳ עקיבה. אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו. פי׳ אחיו ראובן ושמעון אחים הם ראשון בראשון. בניהם וחתניהם הם שני בשני כולן פסולין זה לזה. אחי אביו דהיינו שמעון לחנוך בן ראובן שהוא ראשון בשני. ובנו וחתנו שהם שני בשני לחנוך בן ראובן. וחנוך לשמעון שהוא בן אחיו אבל בן חנוך וחתנו לשמעון דהיינו שלישי בראשון בהא שקלינן וטרינן בגמרא אי כשר אי פסול ולקמן אפרש. ואחי אמו היינו [כ]⁠אחי אביו דילפי׳ בגמר׳ מקראי קרובי [האם] כקרובי האב. ואני לו שאני בן אחותו. אבל בני וחתני בגמ׳ מפרש אי כשר אי פסול. ובעל אחותו היינו אחיו דקיי״ל בעל כאשתו. ובנו דהוה ליה בן אחותו. ואני לו דהיינו אחי אמו. וחתנו דהוה ליה חתן אחותו. ואני לו דהוה ליה בן אחי אשתו. וכן פי׳ רש״י זצ״ל דבן אחי אשתו נפקא מכללא דבעל אחות אביו. וחתני דהוה ליה חתן אחי אשתו דהיינו שוב בן אחי אשתו דבעל כאשתו. והוא לבני וחתני דהוה ליה אחי אביו שהבעל כאשתו. ובעל אחות אביו היינו אחי אביו שהבעל כאשתו. ובנו שהוא בן אחות אביו דהיינו שני בשני. ובן חתנו שהוא חתן אחות אביו דהוה ליה שוב בן אחות אבי שהבעל כאשה. ואני לו שאני בן אחי אשתו דהוה ליה שני בראשון. וכן חתני שהבעל כאשתו. ובעל אחות אמו דהיינו אחי אמו שהבעל כאשתו. ובנו דהיינו בן אחות אמו. ובן חתנו דהיינו חתן אחות אמו דהוה ליה שוב בן אחות אמו דהיינו שני בשני. ואני לו דהוה ליה בן אחות אשתו דהיינו שני בראשון. אבל בני וחתני שהוא שלישי בראשון לקמן אפרש. בעל אמו ואני לו שאני חורגו. ובנו וחתנו דבעל אמו לקמן אפרש. וחמיו ובנו דהיינו אחי אשתו דהיינו אחיו שהבעל כאשתו. וחתנו של חמיו דהיינו גיסו ואני לו שאני חתנו. ובני וחתני שהם בני (ביתו) וגיסו בעל אחות אשתו הם ובניהם וחתניהם. וחורגו לבדו דהיינו בן אשתו לבדו ולא בנו וחתנו. והא דלא תנא במתני׳ אביו ובנו וחתנו פי׳ רבינו יהודה בר נתן זצ״ל משום דמילתא דפשיטא היא דודאי האב פסול לבן ולבן הבן עד סוף כל הדורות. ובן בניו ובני בניו וכל זרעו פסולין לו עולמית. ואמרי׳ פ׳ יש נוחלין מר בר רב אשי מכשר אפילו באבא דאבא ולית הילכתא כוותיה. ופי׳ רבינו שמואל זצ״ל ולית הילכתא כמר בר רב אשי דבני בנים ובני בני בנים עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבן ירך אביו הוא:
סימן לז
ופי׳ רבינו יהודה בר נתן זצ״ל דאחין מן האם ובעל אחותו מן האם לא בצרי מידי מאחין מן האב ובעל אחותו מן האב. לענין בניהם וחתניהם דה״נ בניהם וחתניהם פסולין. והאי דלא קא עביד להו הכא אבות. וליתני אחיו ואחיו מן האם. בעל אחותו ובעל אחותו מן האם וליתני (בני) וחתניהם אכולהו. משום דאפילו אחיו מן האם ובעל אחותו מן האם לא הוו צריכי לי׳ למיתני דאחיו ובעל אחותו דתנא ברישא סתם קאמר בין מן האם בין מן האב. ובניהם וחתניהם דקאמר מתני׳ לאו משום בעל אמו נקט לה אלא בעל אמו אצטריך למיתני בהדי שאר האבות. ובניהם וחתניהם אצטריך למיתני בהדי שאר האבות משום אינך. ואידי דאצטריכו ליה בניהם וחתניהם אשארא לא אפשר ליה לפלוגי מילתא. ותנא אכולהו בניהם וחתניהם ולאו משום בעל אמו. ומאן דקא פריך בגמרא בעל אמו ובנו היינו אחיו לאו פירכא היא דאיכא לתרוצי לי׳ בניהן וחתניהן דמתני׳ לאו משום בעל אמו נקט לה אלא איידי דתנא אאינך תנא אכולהו. ותלמודא דקא פריך לה הכי ריהטא בעלמא הוא דמי שסידר התלמוד שמיע ליה דר׳ ירמיה פסיל באחי האח. והוה בעי לאהדורי ולמיפשט ממתני׳ טעמיה. ופריך בעל אמו ובנו היינו אחיו. ומשני ליה לא נצרכא אלא לאחי האח כר׳ ירמיה ורב חסדא דמכשר באחי האח אוקי לה באחין מן האם כדמשמ׳ לדחויי נפשיה מיניה. ומיהו פירכא גופא לאו פירכא דבניהם לאו אבעל אמו איתני. ומסתבר נמי דלאו פירכא דוקא דהא איכא נמי חמיו וניסו דמצינו למיפרך בהו כי האי גוונא ולא פריך כדמפרש ואזיל. חמיו אבי אשתו הוי כאביו דבעל כאשתו. ובן חמיו אחי אשתו כאחיו. וחתן חמיו בעל אחות אשתו והוי נמי כאחיו דהואיל ונשואין שתי אחיות כי אמרת בתרוייהו בעל כאשתו הוו אחיו. גיסו בעל אחות אשתו. והשתא איכא למיפרך חתן חמיו היינו גיסו. אלא דאיכא לתרוצי חתניהם לאו משום חמיו נקט ליה אלא משום אינך. וגיסו איצטריכא ליה משום בנו או חתנו:
[שם]
מה״מ דת״ר לא יומתו אבות על בנים וגו׳ מה ת״ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נא׳ איש בחטאו יומתו. אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים. ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות פי׳ לא יומתו שני אבות בעדות בניהם. ועל כרחך הנך שני אבות באחין קא משתעי שהם קרובין מן הכל. דאב ובנו לא מצית למימר דא״כ לא הוה קרי ליה אבות דחד אב וחד בן:
ואמרינן והיכא סתם לן תנא כרבי מאיר אילימא מהא דתנן במסכת נדה כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות ויש שראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות מני אילימא רבי יוסי כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות האיכא עד זומם דממון דכשר לדיני נפשות ופסול לדיני ממונות אלא לאו רבי מאיר היא דאמר הוזם בדיני ממונות פסול לדיני נפשות. ודחינן וממאי דהתם בפיסול עבירה קא מיירי דילמא בפיסול יוחסין קא מיירי דלנפשות ב״ד מיוחסין בעינן דתני רב יוסף כשם שב״ד מנוקים בצדק כך ב״ד מנוקין מכל מום שנאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך. ואמרי לה מונשאו אתך בדומין לך. אבל בדיני ממונות לא בעינן כולי האי אלא אפילו גר וממזר כשרין דאי לא תימא הכי דלאו בפיסול ליוחסין קאי אלא בפיסול עבירה קאי סיפא דקתני יש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות ואי ס״ד בפיסול עבירה קאי כיון דראוי לדון דיני ממונות אמאי אינו ראוי לדון דיני נפשות אי נמי תוקמא דאיתזם בדיני נפשות ולא איתזם בדיני ממונות בהא ליתני ראוי לדון דיני ממונות הא אמרת הוזם בדיני נפשות דברי הכל פסול לכל התורה כולה דקתני אמר ר׳ יוסי במה דברים אמורים שפסול לכל התורה כולה כשהוזם בדיני נפשות [אלמא דבהא] אפי׳ ר׳ יוסי מודה ולא אצטריך למידק נמי ואי כשהוזם בדיני ממונות אמאי ראוי לדון דיני ממונות דהא ודאי דבר ברור הוא דכיון דקתני ראוי לדון ד״מ בדלא איתזם בד״מ קא מיירי ובלא ברייתא נמי לא הוה ס״ד לאוקומ׳ בדאיתזם בד״מ. אלא לאו בפיסול יוחסין קאי כגון גר או ממזר דראוי לדון ד״מ ואינו ראוי לדון דיני נפשות ומדסיפא בפיסול יוחסין רישא נמי בפיסול יוחסין ולא תפשוט מינה לא כרבי מאיר ולא כרבי יוסי. אלא הכא סתם לן תנא כרבי מאיר דתנן בראש השנה אלו הן הפסולין המשחק בקוביא כו׳ הנך דחשיד אממון ותני עלה זה הכלל כל עדות שאין החשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה מני אילימא רבי יוסי האיכא עדות נפשות שאין האשה כשרה לה והן כשרין לה כדקתני אבל הוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות אלא לאו רבי מאיר היא וכיון דנחשדו בד״מ נחשדו בדיני נפשות. קם בר חמא נשקיה לרב פפי אכרעיה. משום דעיין ליה בדיניה שפיר. וקבליה לכרגיה דכולהו שניה קיבל עליו לפרוע בעבורו את המס כל ימיו. וכי תימא רב פפי גופיה היכי שרי ליה לקבולי מיניה והא קא אתי לידי חשדא רב פפי לאו דיינא הוה אלא מיקם הוה קאים התם ועיין ליה בדיניה בהדיה דיינא:
קתא דבורטיא [קת של רומח].
the handle of a spear [devortiya].
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי דַּעְתָּיךְ כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יוֹסֵי הָאָמַר הוּזַם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת כָּשֵׁר לְדִינֵי נְפָשׁוֹת.

Rav Abba bar Ya’akov said to bar Ḥama: Why did you bring these witnesses? What do you hold? Do you hold like Rabbi Meir, that one who is guilty of a monetary transgression is disqualified from bearing witness in capital cases too? But in a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and doesn’t Rabbi Yosei say that if one was rendered a conspiring witness in a case of monetary law he is fit to testify in cases of capital law?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אחא בר יעקב: הא ר׳ יוסי דאמר: הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות, וקיימא לן: ר׳ מאיר ור׳ יוסי – הילכתא כר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כר׳ מאיר – דכיון דחשידי אממון חשידי אעדות נפשות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אבא בר יעקב לבר חמא: מאי דעתיך [מה דעתך] בהבאת עדים אלה, שאתה סבור כשיטת ר׳ מאיר שמי שהוכח שהוא רשע בדיני ממונות פסול הוא גם בדיני נפשות, ואולם הלא כשנחלקו ר׳ מאיר ור׳ יוסיהלכה כר׳ יוסי, ור׳ יוסי האמר [הרי אמר] שאם הוזם העד ונמצא ששיקר בדיני ממונותכשר לדיני נפשות.
Rav Abba bar Ya’akov said to bar Ḥama: Why did you bring these witnesses? What do you hold? Do you hold like Rabbi Meir, that one who is guilty of a monetary transgression is disqualified from bearing witness in capital cases too? But in a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and doesn’t Rabbi Yosei say that if one was rendered a conspiring witness in a case of monetary law he is fit to testify in cases of capital law?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפֵּי הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי מֵאִיר הָכָא סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי מֵאִיר.

Rav Pappi immediately said to him: This statement applies only where the tanna did not teach us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Here, the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
ר׳ חננאלרי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה רב פפי: הני מילי היכא דלא סתים לן תנא כר׳ מאיר, הכא – סתם לן תנא כוותיה. דתנן בראש שנה פרק ראשוןא: אילו הן הפסולין: המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים, זה הכלל: עדות שאין האשה כשירה לה – אף הן אינן כשירין לה.
א. כב,א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] באותו מעמד רב פפי: הני מילי היכא [דברים אלה אמורים היכן] שלא סתם לן [לנו] התנא ולא שנה כשיטת ר׳ מאיר, הכא [כאן] סתם לן [לנו] התנא כשיטת ר׳ מאיר ולכן הלכה כמותו.
Rav Pappi immediately said to him: This statement applies only where the tanna did not teach us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Here, the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
ר׳ חננאלרי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִמַּאי אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן אכׇּל הָרָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַנִּי אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הִיא הָא אִיכָּא עֵד זוֹמֵם דְּמָמוֹן דְּכָשֵׁר לְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּפָסוּל לְדִינֵי מָמוֹנוֹת אֶלָּא לָאו רַבִּי מֵאִיר הִיא.

The Gemara asks: From what mishna is it seen that the tanna taught an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir? If we say it is from that which we learned in a mishna (Nidda 49b): Anyone who is fit to adjudicate cases of capital law is fit to adjudicate cases of monetary law, that is inconclusive. Even though one can compare the halakhot of disqualifying judges to the halakhot of disqualifying witnesses, one cannot cite this as an example of a mishna taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Whose opinion is recorded in this mishna? If we say it is the opinion of Rabbi Yosei, isn’t there the counterexample of a conspiring witness in monetary matters, who is fit to adjudicate cases of capital law but is disqualified from adjudicating cases of monetary law? Rather, is the ruling of the mishna not the opinion of Rabbi Meir?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מני הא? אילימא ר׳ יוסי – והאיכא עדות דדיני נפשות שאין האשה כשירה לה, ואילו כולן כשירין לה. דהא ר׳ יוסי כל מי שפסול מחמת ממון, כגון אילו הגזלנין והחמסנין וכיוצא בהן – כשר הוא בדיני נפשות. אלא לאו משנה זו ר׳ מאיר, דאמר: אפילו מי שפסילותו מחמת ממון – פסול הוא בכל התורה כולה.
וזו ששנינו במסכת נידה פרק בא סימןא: כל הראוי לדון דיני נפשות – ראוי לדון דיני ממונות, ויש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות – אוקימנא בפסול יוחסין כגון ממזר וגר, שכשירין לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות, דבענן: ונשאו אתך – בדומין לךב.
א. מט,ב.
ב. וכדלהלן לו,ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הראוי לדון כו׳ – ומוקמא לה בחשודין.
אלא לאו רבי מאיר – דאמר כיון שהוחשד לממון פסול לעדות נפשות הלכך לא משכחת לה כשר לנפשות דליהוי פסול לממון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ממאי [ממה], מהו המקור לקביעה זו? אילימא מהא דתנן [אם תאמר מזו ששנינו במשנה]: כל הראוי לדון דיני נפשותראוי לדון דיני ממונות. ונברר: מני [כשיטת מי היא] משנה זו? אילימא [אם תאמר] שכשיטת ר׳ יוסי היא, הא איכא [הרי יש] דבר שאינו מתיישב, זה שעד זומם בענין ממון כשר לדיני נפשות לדעת ר׳ יוסי, ופסול לדיני ממונות! אלא לאו [האם לא] כשיטת ר׳ מאיר היא, הרי סתם משנה כר׳ מאיר.
The Gemara asks: From what mishna is it seen that the tanna taught an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir? If we say it is from that which we learned in a mishna (Nidda 49b): Anyone who is fit to adjudicate cases of capital law is fit to adjudicate cases of monetary law, that is inconclusive. Even though one can compare the halakhot of disqualifying judges to the halakhot of disqualifying witnesses, one cannot cite this as an example of a mishna taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Whose opinion is recorded in this mishna? If we say it is the opinion of Rabbi Yosei, isn’t there the counterexample of a conspiring witness in monetary matters, who is fit to adjudicate cases of capital law but is disqualified from adjudicating cases of monetary law? Rather, is the ruling of the mishna not the opinion of Rabbi Meir?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִמַּאי דִּילְמָא בִּפְסוּלֵי יוּחֲסִין קָאֵי.

The Gemara explains why this cannot be the source: If this is the unattributed mishna Rav Pappi was referring to, from where is it derived that it is the opinion of Rabbi Meir? Perhaps the mishna is referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage, e.g., converts and mamzerim, not those who are disqualified due to sin.
רי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפסול יוחסין – דלנפשות בית דין מיוחסין בעינן כדתני רב יוסף (לקמן דף לו:) כשם שבית דין מנוקים בצדק שנאמר בצדק תשפוט כך ב״ד מנוקין מכל מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ממאי [ממה] מוכיח אתה דבר זה? דילמא [שמא] בפסולי יוחסין קאי [הוא עומד, דן] ולא בפסולים מחמת רשע אלא פסולים מחמת פגם ביחוסם.
The Gemara explains why this cannot be the source: If this is the unattributed mishna Rav Pappi was referring to, from where is it derived that it is the opinion of Rabbi Meir? Perhaps the mishna is referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage, e.g., converts and mamzerim, not those who are disqualified due to sin.
רי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי סֵיפָא דְּקָתָנֵי ביֵשׁ רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין רָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת אַמַּאי אֵינוֹ רָאוּי דְּאִיתַּזַּם בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְהָא דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל הוּא אֶלָּא בִּפְסוּל יוּחֲסִין קָאֵי ה״נהָכָא נָמֵי בִּפְסוּל יוּחֲסִין קָאֵי.

As, if you do not say so, then with regard to the latter clause of that mishna, which teaches: There is one who is fit to adjudicate cases of monetary law but is unfit to adjudicate cases of capital law, to whom could this be referring? Why would one be unfit to adjudicate cases of capital law? If it is referring to one who was rendered a conspiring witness in a case of capital law, is he fit to adjudicate cases of monetary law? But doesn’t everyone agree that he is disqualified? Rather, the mishna is clearly referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage. Here too, in the first clause, the mishna is referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאי לא תימא הכי – דגבי יוחסין קאי אלא בחשודין אוקמת ליה.
ראוי לדון דיני ממונות – בתמיה והא דברי הכל פסול הוא.
אלא בפסול יוחסין קאי – כגון גר וממזר דכשרין לדון דיני ממונות ופסולין לדון דיני נפשות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שם במתניתין וכל הראוי ליורשו כו׳. נ״ב הרמב״ם כתב שזהו מדברי ר״ע ואינה ממשנה ראשונה ונראין דבריו יותר מפירוש רש״י נ״ל:
דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כן] שבכך מדובר, אם כן סיפא דקתני [סופה של אותה משנה ששנינו בה] שיש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות, אמאי [מדוע] אינו ראוי? אם תאמר שמדובר באדם דאיתזם [שהוזם] בדיני נפשות, ואולם כיצד תאמר שהוא ראוי לדון דיני ממונות?! והא [והרי] דברי הכל פסול הוא. אלא ודאי בפסול יוחסין קאי [עומד, דן], הכא נמי [כאן גם כן] בהתחלה בפסול יוחסין קאי [עומד ודן] ולא בפסול אחר.
As, if you do not say so, then with regard to the latter clause of that mishna, which teaches: There is one who is fit to adjudicate cases of monetary law but is unfit to adjudicate cases of capital law, to whom could this be referring? Why would one be unfit to adjudicate cases of capital law? If it is referring to one who was rendered a conspiring witness in a case of capital law, is he fit to adjudicate cases of monetary law? But doesn’t everyone agree that he is disqualified? Rather, the mishna is clearly referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage. Here too, in the first clause, the mishna is referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא הָכָא קָא סָתַם לַן תְּנָא דִּתְנַן אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִים הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא וּמַלְוֵי בְּרִבִּית וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית גוְהָעֲבָדִים זֶה הַכְּלָל כׇּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁירָה לָהּ אַף הֵן אֵין כְּשֵׁרִין לָהּ.

Rather, the tanna taught us an unattributed mishna here, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 22a): These people are disqualified from bearing witness, as they are considered wicked and guilty of monetary transgressions: One who plays with dice, and those who lend money with interest, and those who fly pigeons, and merchants who trade in produce of the Sabbatical Year. And Canaanite slaves are also disqualified. This is the principle: For any testimony for which a woman is not fit, these too are not fit. Although in certain cases a woman’s testimony is accepted, e.g., testimony concerning the death of someone’s husband, in most cases her testimony is not valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אלו הן הפסולין כו׳ והעבדים זה הכלל כו׳ בדפוס חדש מחקו הכא מלת עבדים ע״פ דברי התוספות לעיל במתניתין דהכא וטעות בידם דבהך מתני׳ דפ״ק דר״ה שפיר גרסינן והעבדים כמ״ש התוס׳ שם וק״ל:
אלא עלינו למצוא מקור אחר: הכא [כאן] קא סתם לן [הריהו סותם לנו] התנא כשיטת ר׳ מאיר. דתנן כן שנינו במשנתנו]: אלו הן הפסוליםהמשחק בקוביא, ומלוי ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית שעוברים עבירות בדיני ממונות, והעבדים הכנענים. זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשירה לה, שרשאית להעיד רק על מותו של אדם וכיוצא בזה, אף הן אין כשרים לה שאין מקבלים עדותם בתורת עדים כלל.
Rather, the tanna taught us an unattributed mishna here, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 22a): These people are disqualified from bearing witness, as they are considered wicked and guilty of monetary transgressions: One who plays with dice, and those who lend money with interest, and those who fly pigeons, and merchants who trade in produce of the Sabbatical Year. And Canaanite slaves are also disqualified. This is the principle: For any testimony for which a woman is not fit, these too are not fit. Although in certain cases a woman’s testimony is accepted, e.g., testimony concerning the death of someone’s husband, in most cases her testimony is not valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףאור זרועמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַנִּי אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי וְהָאִיכָּא עֵדוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ וְהֵן כְּשֵׁרִין לַהּ אֶלָּא לָאו רַבִּי מֵאִיר הִיא.

In accordance with whose opinion is this mishna? If we say it is the opinion of Rabbi Yosei, that is difficult: But isn’t there testimony in cases of capital law, for which a woman is not fit but for which those considered wicked due to having committed monetary transgressions are fit? Rather, is it not the opinion of Rabbi Meir, who maintains these people are disqualified from testifying in cases of capital law as well? Apparently, this unspecified mishna follows the opinion of Rabbi Meir. Therefore, the halakha is in accordance with his opinion.
רי״ףאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונמצא שהקדמנו דרך כלל דין קורבא שמצד האב ודין קורבא שמצד האם וכבר ייעדנו בענין זה חלק שלישי והוא קורבא שמצד האישות והיא בשני פנים אם שאין שם קורבא באה מצד אישות אלא מצד אחד כגון קורבת יעקב ללאה או של לאה ליעקב אם שקורבת האישות שם משני הצדדין כגון בעלי אחיות או בעלי קורבות וענין פסול קורבות אלו הוא מפני שהאשה כבעלה והבעל כאשתו וכל שאני פסול לו כך אני פסול לאשתו מפני שהיא כבעלה וכל שאני פסול לה כך אני פסול לבעלה שהבעל כאשתו ומעתה האיש עם אשתו הרי הוא כגוף אחד ואינו מעיד לבנה שהוא לו ראשון בראשון על הדרך בעצמו שהוא ראשון בראשון לאשתו ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה וכן פסול לאביה ולאשתו ולאמה ולבעלה שכלם ראשון בראשון וכן שנים שנשאו אמה ובתה הם ראשון בראשון וכן בעלי שתי אחיות אבל בעלי שניות אע״פ ששני בשני פסול אלו כשרים זה לזה שאין דנין קורבא הבאה בדרך אישות משני הצדדין אא״כ הן ראשונים משני הצדדין כגון בעלי שתי אחיות או בעלי אשה ובתה או שיהא בה מיהא ראשון מצד אחד כגון שהם בעל ראשונה בבעל שניה כגון בע״ה של רחל בבעלה של דינה ואף בזו השניה שיטת רבני צרפת מכשרת כמו שיתבאר בגמ׳ ומ״מ סתם משנתינו מבורר כדברינו:
וכן קורבא הבאה מצד אישות אין אומרין שיהא בנו קם תחתיו לפסול עדות לומר שיהא בן הבעל פסול לבן האשה שאין בו צד קורבא כלל שכל שאני פסול לו מפני שהוא בעל קרובתי הריני מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל שאני פסול לה מפני שהיא אשת קרובי הריני מעיד לשאר קרוביה וכל כיוצא בזה שאין בקורבת אישות קורבה אלא מקרובי האיש לאשתו ומקרובי האשה לבעלה אבל לא מקרובי האיש לקרובי האשה כמו שכתבנו וזו היא אחת מקולי קרובת אישות על שאר הקורבות:
ונברר מני [כשיטת מי היא] משנה זו? אילימא [אם תאמר] כשיטת ר׳ יוסיוהאיכא [והרי יש] דין עדות בדיני נפשות, שאין האשה כשרה לה והן המורשעים משום עבירות שבממון כשרין לה. אלא לאו [האם לא] כשיטת ר׳ מאיר היא, משמע שסתם משנה כר׳ מאיר והלכה כמותו.
In accordance with whose opinion is this mishna? If we say it is the opinion of Rabbi Yosei, that is difficult: But isn’t there testimony in cases of capital law, for which a woman is not fit but for which those considered wicked due to having committed monetary transgressions are fit? Rather, is it not the opinion of Rabbi Meir, who maintains these people are disqualified from testifying in cases of capital law as well? Apparently, this unspecified mishna follows the opinion of Rabbi Meir. Therefore, the halakha is in accordance with his opinion.
רי״ףאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) קָם בַּר חָמָא נַשְּׁקֵיהּ אַכַּרְעֵיהּ וְקַבְּלֵיהּ לִכְרָגֵיהּ דְּכוּלֵּי שְׁנֵיהּ.:

Based on this conclusion, one of the witnesses who testified against bar Ḥama with regard to the murder was disqualified, and bar Ḥama was acquitted. Bar Ḥama then arose and kissed Rabbi Pappi on his feet and accepted upon himself to pay his tax [karga] for all of his years.
רי״ףרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונשקיה לכרעיה – דרב פפי שהיפך בזכותו.
וקבליה לכרגיה דכוליה שניה – להצילו כל ימיו ממנת המלך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובעל אחות אמו על אותו הדרך בעצמו:
בהתאם למסקנה זו נמצא שאחד העדים שהעידו על בר חמא שהרג נפש פסול לעדות, ויצא בר חמא זכאי מבית הדין, קם [עמד] בר חמא הנאשם נשקיה אכרעיה [נשק את רב פפי על רגליו], וקבליה לכרגיה דכולי שניה [וקיבל על עצמו לשלם עבורו את המס בכל שנותיו].
Based on this conclusion, one of the witnesses who testified against bar Ḥama with regard to the murder was disqualified, and bar Ḥama was acquitted. Bar Ḥama then arose and kissed Rabbi Pappi on his feet and accepted upon himself to pay his tax [karga] for all of his years.
רי״ףרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: דוְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין אָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ.

MISHNA: And these are the ones disqualified from bearing witness or from serving as judges due to their status as relatives of one of the litigants or of each other: One’s brother, and his paternal uncle, and his maternal uncle, and his sister’s husband, and the husband of his paternal aunt, and the husband of his maternal aunt, and his mother’s husband, and his father-in-law, and his brother-in-law, i.e., the husband of his wife’s sister. They themselves, all of these people, and also their sons, and their sons-in-law are considered relatives. And his stepson alone is disqualified, but not his stepson’s sons or sons-in-law.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותאור זרוערמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳: אילו הן הקרובין: אחיו ואחי אביו ואחי אמו, ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו, כול׳. אמר ר׳ יוסי: זו משנת ר׳ עקיבה, אבל משנה ראשונה – דודו ובן דודוא וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה כול׳.
א. רש״י מפרש שכל הראוי ליורשו הוא המשך דברי ר׳ יוסי, וכן פירש בעל המאור. וכן הוא בתשובת רי״ף חלק ב סי׳ יא, ולדעת רי״ף לא בא ר׳ יוסי אלא לאפוקי אילו שאין ביניהם צד ירושה כלל כגיסו ובעל אחות אמו. אבל הרמב״ם בפירוש המשנה פירש שכל הראוי ליורשו אינו ממשנה ראשונה אלא המשך דברי ת״ק. ובמלחמות נסתפק בזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גיסה
גיסהא(סנהדרין כז:) ובעל אמו וחמיו וגיסו פי׳ בעל אחות אשתו:
ערך חשל
חשלב(יומא מד.) שעורה לחה שיבולת קרו לה שלא בקליפתה חושלא קרו לה (חולין כא) חזא חושלא באיפומא דאיגרא. (בבא קמא ל:) רב הונא אפקר חושלי הני עיזי דאכלי חישלי בנהרדעא (בבא בתרא לז. סנהדרין כז) כפא דחושלא:
ערך יעל
יעלגקג״ם י׳ יאוש שלא מדעת (ב״ני כא) ע׳ עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל (סנהדרין כז. בבא קמא עב:) ל׳ לחי העומד מאליו (עירובין יב) ק׳ קדושין שאין מסורין לביאה (קידושין נא). ג׳ גידול בר דעילאי שדר גיטא לדביתהו (גיטין לד) אמר אביי ברוך הטוב והמטיב ולא בטל הגט דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיאמר בפי׳ בטל יהא הגט הזה ואי הדר שליח ויהיב לה ההוא גיטא מיגרשא ביה. מ׳ מומר אוכל נבילות לתאבון (סנהדרין כז):
א. [שוועגערין.]
ב. [ברייא אויס גערשטען.]
ג. [ראבינשער צייכען.]
מתני׳ אחיו ואחי אביו ואחי אמו – הן ובניהן ילפינן מקראי בגמרא.
בעל אחותו – כאחיו הוא דילפינן בעל כאשתו ובנו דהוה ליה בן אחותו כבן אחיו וילפינן בגמרא קרובי האם כקרובי האב.
בעל אחות אביו – כאחי אביו.
בעל אחות אמו – כאחי אמו.
ובעל אמו גרסי׳ בהדייהו.
וגיסו – בעל אחות אשתו.
וחורגו – בן אשתו.
לבדו – ולא בנו וחתנו ואי קשיא לך כיון דתנא בעל אמו פסול לו ממילא ידענא דהוא נמי פסול לבעל אמו למה לי למיתני חורגו אי משום דאתא לאשמעינן לבדו לישתוק מיניה וכל כמה דלא תני ליה מכללא דבעל אמו לא משתמע אלא הוא לבדו לא תיקשי דכל הנך דמשתמע מכללא מיתני במתניתין בהדיא כגון אחי פסול לי ואני לו דאנא נמי אחיו ובנו פסול לי ואני לו דאנא אחי אביו ובמתני׳ תני לה אחי אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחיו והא תנא ליה אחיו ובנו בן אחי אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחי אביו אחי אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחותו ותנן במתניתין בעל אחותו הוא ובנו דהיינו בן אחותו בן אחות אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחות אמו ותנן במתני׳ בעל אחות אביו ובנו דהיינו בן אחות אביו בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני בן חמיו ותנן במתני׳ חמיו ובנו וכן כולהו כי מעיינת להו משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו דמפיק מכלל בעל אחות אביו וחתנו דמפיק מכלל דחמיו דלא מיתניא בהדיא.
ואילו הן הקרובים. אחיו הוא ובנו וחתנו. כגון ראובן וחתנו ובנו פסולין לשמעון. וכן שמעון ובנו וחתנו פסולין לראובן. בן וחתן דור אחד הם ושניהם שניים. וכן בנים להדדי פסולין, כגון בן וחתן של ראובן לבן של שמעון שהם שני בשיני. וכן בן וחתן של שמעון לבן של ראובן. דכל היכא דהא⁠[חד] (זה) שיני גמור הוא והאחד שיני על ידי אשתו דאמרינן בעל כאשתו, פסילי להעיד להדדי, אבל תרויהו שניים על ידי נשותיהם דאמ׳ בעל כאשתו בתרויהו, כגון חתן ראובן וחתן שמעון, כשרין זה לזהא, דמדא׳מר רבב אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני, הא רב לא פסיל אלא בנים וחתנים לראשונים וכן בנים להדדי וחתן לבן ולראשון, אבל חתן לחתן לא פסיל.
ותו דכל חתנים דמתני׳ לא מיפסלי אלא לקרובין ממש כגון חתן אביוג לו וחתנו לאחיו, אבל חתן לחתן לא שמעינן ממתני׳ דניפסלי, דחד בעל כאשתו אמרינן תרי בעל כאשתו לא אמרינן. ובנים להדדי מרבינן מקרא אבל חתנים לא מרבינן אלא דאמרינן בעל כאשתו אמרינן. ומיהו אם הם ראשונים כגון נשואי שתי אחיות, פסילי, כדאמרינןד בתרי גיסי דהוו חתימי אמתנתא. וכן אם האחד הראשון שהוא נשוי אחות שמעון והשיני נשוי בת שמעון אמרינן תרי בעל כאשתו ופסיליה. אבל אם שניהם שניים, כגון שהאחד נשוי בת ראובן והשני נשויו בת שמעון, כיון דמעלמא קאתו כדור אחר דמו ולא אמרינן תרי בעל כאשתוז. ומיהו אין מורין בתחילה להכשירם לחתום יחד דחיישינן לבית דין טועיןח דילמא לימרו פסולין הןט.
ואחי אביו ובנו וחתנו, כגון ראובן ובנו וחתנו לנמואל בן שמעון, וכן נמואל ובנו וחתנו פסולין לראובן, דהוה ליה שלישי בראשוןי. אבל בנו וחתנו של נמואל שהן שלישים לבנו וחתנו של ראובן שהן שניים כשרין. דשיני בראשון ושלישי בראשון וכן שיני בשיני פסולין, אבל שיני בשלישי ושלישי בשיני כשרין, דאמר רב אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני, אבל בני לבנו מעיד דהוי שלישי בשיני. וכדשלח רבבאכ לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשיני כשר. והוא הדין שיני לשלישי.
א. בד״פ: מדאורייתא דאמר רב. ושיבוש הוא שהרי גם מדרבנן כשרים רק לכתחילה ממנעינן דחיישינן וכו׳ כדלקמן.
ב. בדף כח ע״א.
ג. מזה נראה דגריס במתני׳ אביו ואחי אביו. עי׳ במסורת הש״ס.
ד. בדף כח ע״ב.
ה. כלומר, אמרינן תרי בעל כאשתו בראשון בשני. [ועיין להלן ד״ה ואי קשיא, בדין חתן גיסו]. ולדעת הרא״ש סי׳ כ אינו כן, דרק בראשון בראשון אמרינן תרי בעל כאשתו.
ו. מכאן עד ׳דאכמין ליה עדים׳ שבסד״ה כיצד, הגהתי גם עפ״י שריד מכת״י נוסף של ספרנו. ע״ע במבוא.
ז. ׳וכן דנין כל חכמי אשכנז וצרפת׳. הרא״ש בתשו׳ כלל נז. ודלא כהרי״ף.
ח. בשריד הנ״ל ליתא ׳טועין׳. ועי׳ באהגר״א שצוין בהע׳ הבאה.
ט. הובא במרדכי [השלם עמ׳ עג. בנדפס בשסי״ן ליתא] ומשם בתרה״ד סי׳ רכו ומשם ברמ״א סי׳ לג ס״ג. ועי׳ באהגר״א שהניח הא דאין מורין בצ״ע. והב״ח כתב ונראה דדוקא להחתים בשטר אבל לקבל עדותן בב״ד מפיהם אין להחמיר.
י. כר״ת בתוס׳ כח ע״א ד״ה רב. ודלא כהרי״ף והרמב״ם. עי׳ טוב״י עמ׳ רמח. ועי׳ בספרנו לב״ב דקכ״ח ע״א שפסק רבינו כרבא דשלישי בראשון כשר. וצ״ע.
כ. ב״ב קכח ע״א ולפנינו שם ר׳ אבא וכ״ה בספרנו לב״ב [וכ״ה ב׳שריד׳ הנ״ל כאן]. וכאן אולי צ״ל רב בא. כבדק״ס.
ואלו הן הקרובין וכו׳ ובניהם וחתניהם – ובניהם וחתניהם לא קאי רק אהנך קרובים דמפרש במתני׳ בהדיא כגון אחי אביו ואמו אבל אהנך דנפקי מכללא לא קאי כגון בניו וחתניו דידיה אינם פסולים להנך אי לאו הוו בכלל הנך קרובים דמפרש ותדע דהא בנו כשר הוא לאחי אביו לתנא דמתני׳ דהא הוי שלישי בראשון כדאיתא בגמרא (דף כח.) והקשה בקונטרס אמאי תנא חורגו הא נפיק מבעל אמו ואי לאשמועינן לבדו הא נמי פשיטא כדפ״ל דבניהם וחתניהם לא קאי אהנך דנפקו מכללא ותירץ דאין התנא חושש בזה דאכתי איכא שש קרובים דאתו מכללא ואפ״ה תני להו בהדיא כגון אחי אביו נפיק מכללא דאחיו ובנו וכו׳ וקשה ליתני נמי בן אחי אשתו כמו אינך ומיהו מחתנו איכא למימר דשפיר הוה (תני) [את] מוחתניהם דכ״ש דפסול לחמיו אבל מ״מ בן אחי אשתו קשה אלא נראה דכולהו איצטריכו אי משום אינהו גופייהו או משום בניהם וחתניהם והשתא הא ק״ל מחורגו וי״ל דתנייה לאשמועינן דהוי לבדו ולא בנו וחתנו ואע״ג דבניהם וחתניהם לא קאי אהנך דאתו מכללא כדפרישית מ״מ בחורגו איצטריך דסד״א כיון דחורגו כבנו ובן הבן פסול כדאיתא פרק יש נוחלין (ב״ב דף קכח.) אימא דה״ה בן חורגו קמ״ל ואפי׳ למר בר רב אשי דמכשר באבא דאבא דהיינו בן הבן איכא למימר דמהכא הוא דיליף לה אבל בן אחי אשתו לא צריך למהדר ולמיתנייה כלל כיון דמפיק הוא מכללא דאי לאשמועינן דהוא לבדו פסול ולא בנו וחתנו כמו בחורגו הא פשיטא דמהיכא תיתי ועוד דלא עדיף בן אחי אשתו מבן אחיו ובן אחיו ובניו וחתניו כשרין לו כדתני גבי כולהו ובניהם משמע ולא בני בניהם.
אלו הן הקרובים וחורגו לבדו – פי׳ לא בנו ולא חתנו והקשה רש״י אמאי נקט חורגו הא נפיק מכלל דבעל אמו ואין לומר דנקטיה משום לבדו דאשמועינן דבנו כשר ולא נהירא דמהיכא תיתי טפי והא אמרינן דבניהם וחתניהם לא קאי אלא למבוארים דכתיבי במתני׳ ולא קאי אהני דנפקי מכללא שהרי בנו לאחי אביו כשר לתנא דמתני׳ דהוי שלישי בראשון כדאיתא בגמ׳ ותירץ רש״י דכולהו נמי אתיא מכללא כגון אחי אביו מכללא דאחיו ובנו בר מבן אחי אשתו דמפיק מכלל דבעל אחות אביו וחתנו נפקא מכלל דחמיו ואפ״ה תני להו שאינו מקפיד בזה ולא נהירא דא״כ אמאי לא הדר ותני הנך דאתו מכלל דבעל אחות אביו על כן נראה לומר דכולהו איצטריכא דאחי אביו אע״ג דאיהו גופיה אתי מכללא דבן אחיו מ״מ בנו וחתנו לא נפקי מכללא וכן אחי אמו ובעל אחותו אף ע״ג דבנו אתי מכללא (דבעל) אחי אמו מ״מ איהו גופיה לאו מכללא אתי ואתא לאשמועינן דבעל כאשתו וכן כולם איצטריכו אי משום אינהו גופייהו אי משום בניהם וחתניהם: (ז״ה הדבו״ר נראה לי מיות״ר)
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו כו׳ הן ובניהן וחתניהן פסולין לו וממילא שמעינן דהוא נמי פסול להן ולבניהן וחתניהן וכולהו איצטריכו ליה למיתני משום חתניהן לבר מאחיו ובנו וחתנו דהוה אתי בקל וחומר מאחי אביו ובעל אחותו הוא ובנו ותתנו דהוה נפקי לן בקל וחומר מבעל אחות אביו הוא ובנו וחתנו אלא לא זו אף זו קתני וקרובי קרובי נקט ברישא תנא אחיו דהוא ראשון בראשון והדר תני אחי אביו דהוה ליה ראשון בשני והדר תנא אחי אמו אע״ג דאינו ראוי ליורשו ולאפיקי מדרבי יוסי ובנו לא צריך למיתני דהא תנא ליה בניהן אלמא בן אית ליה קורבא וכיון דסליק ליה מקרובי דגופיה נקט לפרושי קורבי דאתו מחמת אישות כגון בעל אחותו וכולהו הנך לאשמועינן שהבעל כאשתו דכשם שאחיו פסול לו הוא ובנו וחתנו והוא פסול לאחיו ולאחותו ולבניהן וחתניהן בעל אחותו נמי כאחיו וכאחותו דמי. ותנא בעל אחות אביו לאשמועינן דכאחי אביו דמי. ותנא בעל אמו לאשמועינן אישות דאתיא מחמת מי שאינו ראוי ליורשו. והדר תני בעל אחות אמו לאשמועינן דכאחי אמו דמי. ותנא חמיו משום דהיא גופא לאשמועי׳ דחמיו פסול לו ואע״ג דהוה ליה למתנא חתניהן דהנך וכל שכן חתניה דידיה. תנא קורבי קורבי נקט ולא זו אף זו קתני כי היכי דתנא אחיו אע״ג דהוה ליה למיתנא אחי אביו. וליכא למימר דחמיו משום בנו וחתנו איצטריכו ליה דאי משום בן חמיו היינו בעל אחותו שכשם שבעל אחותי פסול לי כך אני פסול לו ואי משום חתן חמיו שהוא בעל אחות אשתו היינו גיסו וליתני גיסו ולא בעי חתן חמיו אלא מחוורתא כדפרשי׳ מעיקרא. והדר תנא גיסו משום חתנו דעד כאן לא שמעינן דלהוי פסול משום קורבא דאישות אלא בתרי אבל בתלתא לא קמ״ל גיסו וחתנו. וחרגו לבדו אע״ג דהא תנא ליה בעל אמו דהוי קרוב לו וממילא שמעינא דאיהו נמי קרוב לבעל אמו איצטריך דחורגו לבדו אבל בנו וחתנו כשרין סד״א לא גרע מגיסו דקא מיפסיל מחמת תרי קורבי דאישות וקא מיפסיל נמי בנו וחתנו וה״ה לכולהו הנך קמ״ל. ואיכא מאן דאמר הנך דמשתמעי מכללא מתני במתני׳ בהדיא כגון אחי פסול לי ואני לו דאנא נמי אחיו. בנו פסול לי ואני לו שאני אחי אביו ובמתני׳ תנן לה. אחי אבא פסול לי ואני לו שאני בן אחיו והא תנא ליה אחיו ובנו. בן אחי אבא פסול לי ואני לו שאני בן אחי אביו. אחי אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחותו והא תני ליה בעל אחותו הוא ובנו דהיינו בן אחותו. בן אחי אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחות אביו והא תנא בעל אחות אביו הוא ובנו * (דהיינו בן אחות אביו). בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני בן חמיו ותנן במתני׳ חמיו הוא ובנו. בנו פסול לי ואני לו שאני אחי אמו. ובעל אחות אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחי אשתו ותנן גיסו ובנו דהיינו בן אחות אשתו והוא הדין לבן אחי אשתו. בנו פסול לי ואני לו שאני בן אחי אמו והא תנא ליה אחי אמו הוא ובנו. ובעל אחות אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחות אשתו והא תנא ליה בן גיסו כדאמרן. בנו פסול לי ואני לו שגם אני בן בעל אחות אמו והא תנא ליה. בעל אמי פסול לי ואני לו שאני חורגו והא תניא ליה. בנו פסול לי ואני לו שאני אחיו מאמו והא תנא ליה אחיו סתמא. חמי פסול לי ואני לו שאני חתנו והא תנא ליה חתניהן דהנך קורבי כולהו וכ״ש דידיה. בנו פסול לי ואני לו שאני בעל אחותו והא תנא ליה. גיסי פסול לי ואני לו שגם אני גיסו. בנו פסול לי ואני לו שאני בעל אחות אמו ובהדיא קתני לה חורגי פסול לי ואני לו שאני בעל אמו והא תנא ליה בהדיא. ולגבי חתניהן לא אצטריך לאשמועינן דאנא פסול לגבייהו דכיון דפסילנא גבי [בניהן פסילנא נמי גבי] חתניהן דבנותיהן כבניהן דמו וכיון דהבעל כאשתו פסילנא נמי לגברייהו. ולפום הדין סברא הני קורבי כולהו דאתו מחמת אישות ואית להו בנים וחתנים בבנים וחתנים דאית להו מהני נשי בלחוד קא מיירי דאי אמרת בבנים וחתנים דאתו אפילו מאשה אחרת אם כן בן גיסי מאשה אחרת נהי דאיהו פסול לדילי כדקאמרת אלא מנא תיפוק לי ממתני׳ דאנא פסילנא ליה להאי פירושא דלא משמע ליה דכל היכא דתני דאיהו פסול לי לא צריך למתנא דאנא פסילנא ליה וקשיא לי עלה אי ס״ד דבן גיסו מאשה אחרת דברי הכל כשר וכי איירי תנא בבנו מאחות אשתו היכי פליג עלה רבי יוסי דברייתא וקתני גיסו לבדו והא בהדיא קתני בעל אחות אמו אפי׳ לרבי יוסי דהא תני ר׳ חייא שמונה אבות שהן עשרים וארבעה ועל כרחיך חד מינייהו בעל אחות אמו ואוקי׳ כרבי יוסי וכיון שבעל אחות אמי פסול לי אע״פ שאינו ראוי לירשני כל שכן שאני פסול לו שאני ראוי ליורשו:
המשנה הרביעית וענינה לבאר החלק השלישי בענין פסולי עדות שמחמת קורבא ואמר על זה אלו הן הקרובים וכו׳ צריך שתדע ששלשה מיני קורבא הם קורבא הבאה מצד האב וקורבא הבאה מצד האם וקורבא הבאה מצד אישות ואין פסול מן התורה אלא קורבא שמצד האב שהם הראויים לירש ושאר הפסולין מדברי סופרים ודרך פסול הקורבא הוא על שני פנים או בירידה ועלייה כגון אב אצל בן וכן אצל בן הבן וכן אח אצל בן אח ובהפך או במדרגה שוה כגון אח אצל אחיו ובן אח אצל בן אח וכל כיוצא באלו וענין פיסולם נחלק לשלשה ענפים והם ראשון בראשון ראשון בשני שני בשני ראשון בראשון כשני אחים זה עם זה או האב ובנו ראשון בשני האח עם בן אחיו או הנכד עם זקנו שני בשני בני האחים זה לזה וכל שמכאן ולמטה כגון שלישי בשלישי כגון נכדו של ראובן עם נכדו של שמעון או שלישי בשני כגון נכדו של ראובן עם בנו של שמעון או אפילו שלישי בראשון כגון נכדו של ראובן עם שמעון כולם כשרים וביוצאי ירכו אחר שאב ובנו נקראים ראשון בראשון דור רביעי נקרא שלישי בראשון ונמצא ראובן כשר לאברהם שהוא רביעי לו אבל יעקב הוא אצלו שני בראשון ויש חולקין לפסול בכל יוצא ירך עד סוף כל הדורות ואין הדבר כן וכבר כתבנו דבר זה בבתרא פרק נוחלין והרבה גאונים כתבו ששלישי בראשון כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים ולזה הסכימו רבינו האיי ורבינו חושיאל ורבינו חננאל בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתביה כשיטתנו ואחר שהקדמנו לך שהקורבא מצד האם בכלל פסולי עדות יש לך לידע שהאחים מצד האם אף הם נקראים ראשון בראשון ובניהם שני בשני על הדרך האמור וכן אח ואחותו ראשון בראשון ובניהן שני בשני וכן האב עם בתו או האם עם בנה כולם ראשון בראשון וכן שתי אחיות שהן ראשון בראשון אלו היו בתורת עדות הרי בניהם שני בשני וכן כל המדרגות על הדרך האמור:
ויש בה קולא אחרת אף בקורבת קרובי הבעל אצל האשה או בקורבת קרובי האשה אצל הבעל והוא שהחורג אינו נפסל אלא לבדו כמו שיתבאר אבל לא בבנו וחתנו ואע״פ שבנו של חורג אצל אשתו של זה ראשון בשני וכיוצא בו אתה פוסלו בבן אחיה שהוא גם כן אצלה ראשון בשני שאמרו חכמים שאין קירוב הדעת מתפשט מצד אישות בחורג ביתר ממנו וי״א שכן הדין באבי אביה ובאותן שהם על מדרגה זו ואע״פ שהבעל כאשתו לגמרי להיות ראשוניה ראשונים לו ושנייה שניים לו שמא לא נאמר אלא באחיה ואחותה שהם בזמן אחד וגדלים כאחד אבל בנו של חורג ברוב הפעמים כבר נזדקן האישות ובטל חנו ואין קורבת הדעת מצויה שם ואף חורג עצמו אין דעתו מתקרבת לו כל כך ודיו שנעשה אצלו הבעל כאשתו להיות שניהם ראשון בראשון ולהיות ראשוניה שניים לו ושנייה שלישיים לו וכן הענין לדעת זה באבי אביה והדומים לו שלא דנו חכמים אלא מה שהוא נראה להם להיות קורבת הדעת מצוייה ביניהם ויש חולקין לפסול באבי אביה ומקל וחומר שהרי פסול הוא לבן אחי חמותו ולאחי חמיו כמו שיתבאר וכל שכן באבי חמיו ומ״מ באב בעל האם כשר שאינה מתפשטת אלא מבעל האם לחורג ומן החורג לבעל האם:
ומעתה נתחיל בבאור המשנה והוא שאמר אלו הן הקרובים אחיו אחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו וחמיו הם ובניהם וחתניהם וזה שאמרו בבניהם וחתניהם על כלם הוא אומר כך ומ״מ אי אתה יכול לפרשו בכלם על דרך אחת כמו שיתבאר לך בפרטים ומעתה צריך שתפרש את כלם כל אופני ההקדמה שהקדמנו אחיו כגון ראובן לשמעון או שמעון לראובן שהם ראשון בראשון והרבה נתקשה לראשונים האיך לא שנה אביו ובנו ואם מפני שבאים מקו״ח הרי כשאתה מעיין בפרטים אתה מוצא הימנה הרבה שהם באים בקו״ח עד שבתוספות תירצו שלא מנה אלא את שבאים לידי הכשר אבל אב ובן לעולם פסולים וכמו שאמרנו בבתרא פרק נחלה מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה והוא הדין לכל הדורות ומ״מ גדולי הפוסקים כתבו שלא נתבטלו דברים אלא בדור שלישי שהוא שני לו אבל משם ולהלן לא כמו שהקדמנו ולענין הקושיא נראה שלא חשש למנות אלא אותם שבאו מכח דרשא אבל אבות ובנים דבהדיא כתיבי כדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא חשש למנותם והתחיל באחים שהם ראשון בראשון ובניהם הן זה לזה שהם שני בשני הן אחד מהם לאחי האב שהם שני בראשון ומ״מ לא נשנית בכאן אלא לעדותו אצל אחי האב ולדין שני בראשון:
וחתניהם חתנו של ראובן לשמעון ושל שמעון לראובן שהם ראשון בשני או שני בראשון מצד אישות הא חתניהם זה לזה הם בעלי שניות וכשרים זה לזה כמו שהקדמנו:
אחי אביו כגון שמעון חנוך והוא ראשון בשני ובניהם אתה צריך לפרש בנו של שמעון לחנוך שהוא שני בשני אבל לא בנו של חנוך לשמעון שהרי שלישי בראשון הוא ואתה מפרש אחי אביו ובנו של אחי אביו שהוא לו שני בשני וכן בחתניהם חתנו של שמעון לחנוך שהוא בעל שניה של חנוך ואל תתמה אחי אביו למה הוזכר והרי היה בכלל אחיו הוא ובנו אין זו שאלה שהתנא מונה הקורבות על הסדר או שמא מנאן מצד בניהם או חתניהם שכולן הוצרכו או משום גופן או משום בניהם או משום חתניהם חוץ מחמיו כמו שנבאר וחוץ מבעל אמו ששאלוהו בגמרא כמו שנבאר:
אחי אמו הוא ובנו וחתנו על הדרך האמור באחי אחיו:
בעל אחותו הרי הוא עמו מצד אישות ראשון בראשון ובנו של בעל אחותו עמו ראשון בשני שהוא בן אחותו ובן חתנו של בעל אחותו הרי אשתו אצלו ראשון בשני אבל לא בנו מאשה אחרת שאין כאן קורבא כלל ואין אומרין בקורבא שמחמת אישות להדריג הקורבא לבנים שאין להם קורבא כלל כמו שכתבנו:
שם מתה בתו אם יש לו בנים כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה אלא בפסול כו׳ וממזר דכשרין לדון כצ״ל:
בד״ה בעל אחותו כו׳ וכן כולהו כי מעיינת להו כו׳. נ״ב נ״ל דה״פ שכולן בהדיא נשנו במשנה חוץ מבן אחי אשתו כו׳ אבל אין הפשט שכולהו אתו מכללא ואעפ״כ תני ליה דהא לא אתי מכללא אלא אחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ומשום הכי דייק רש״י בן אחי אביו ובן אחי אמו אע״פ שלא נאמרו במשנה כלל אלא רצה לאשכחינהו בהדיא חוץ מבן אחי אשתו ודו״ק היטב:
בד״ה באותה שעה כו׳ שראה העדות הס״ד:
בד״ה היה קרוב כו׳ שראוי ליורשו הס״ד:
תוס׳ בד״ה ואלו הן כו׳ אינם פסולים להנך כו׳. נ״ב פי׳ לאחי אביו ואחי אמו וכן בעל אחות אביו כו׳ ומה שאמר אי לאו הוה בכלל הנך קרובים פירוש כגון בעל אחותו דבנו נמי ה״ל בעל אחות אביו וה״ה על חמיו למאן דפסל בן הבן לאפוקי למר בר רב אשי דמכשר לא קאי עליו. ואין להקשות למאן דפסל מנא לן דהא בניהם וחתניהם לא קאי אלא אהנך דמפרש בהדיא י״ל משום דחשוב כחד דרא והא ראיה שרש״י פסק ביש נוחלין דאפילו בן בן הבן פסול עד לעולם ודו״ק:
עוד בזה הדבור דאכתי איכא שש קרובים כו׳ נמחק שש ומוגה שלש. ונ״ב נ״ל להגיה שלש כי שש לא יתכן ודילג הסופר הלמ״ד. וכתב שש ואלו הן השלש שמיותרים לגמרי אחי אביו אפילו לא נאמר הייתי לומדו מכלל אחיו ובנו ואחי אמו הייתי לומדו מבעל אחותו ובנו וא״כ בעל אחותו אף שהוא נמי מיותר מכלל חמיו ובנו מ״מ אי אפשר שלא לשנותו דא״כ ממה הוה ילפינן אחי אמו ודו״ק. ותו מיותר בעל אחות אמו מכלל גיסו ובנו ואע״פ שגיסו נמי מיותר מכלל חמיו וחתנו מ״מ אי לא הוה כתב לא הוה מיותר בעל אחות אמו כדפריך גבי בעל אחותו ועוד גיסו צריך לכתוב משום פלוגתא דרבי יוסי דס״ל גיסו לבדו כמו חורגו כדלקמן ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בא״ד דשפיר הוי תני חתניה דכ״ש כו׳ כצ״ל. ונ״ב כל שכן דפסול לחמיו איני יודע למה. ונ״ל דהכי פריך מאחר שנאמר במשנה בניהן וחתניהן אכל הנך קרובים דמתניתין כ״ש חתנו גופא אע״פ שאפרש לקמן בגליון דלא אקשינן מידי אמאי דאתא אבל לא כו׳ כגון אחיו דהוא בכל שכן דאחי אביו וכן בעל אחותו בכל שכן דבעל אחות אביו מכל מקום שאני הכא דהוא אינו בא מכח כל שכן לחוד אלא שתנא ליה בהדיא כי תתנו נאמר ג״כ בחתניהם כמו שלא תנא נמי בנו שתנא ליה נמי ובניהם להדיא ואין זו דומיא לכ״ש דאחיו בכלל אחי אביו דאחי אביו הוא שם אחר דהא לא תני במתניתין לאחיהם שנוכל לומר גם כן שהוא בכלל שם זה וצ״ע היטב:
בד״ה אלו הן הקרובים כו׳ דבנו כשר הא נמי פשיטא דמהיכא תיתי טפי דבניהם וחתניהם כו׳ מכללא דאחיו ובנו כו׳ בר מבן כו׳ אע״ג דבנו אתא מכללא דאחי אמו כו׳ כצ״ל:
בא״ד ואתא לאשמעי׳ דבעל כאשתו כו׳. נ״ב פירוש ולא שמעינן מכלל דחמיו שהוא אבי אשתו דבודאי אשתו שאר לו וה״ה אביה אבל בעל אחותו לומר בעל כאשתו לא שמעינן ואין לומר סוף סוף שמעינן מכלל דבעל אחות אביו כו׳ דכ״ש הוא בעל אחותו גופא או מכ״ש דבעל אחות אשתו והיינו גיסו זה אינו דמ״מ לא נפיק מכלל אלא מכח כ״ש ואנו לא אקשינן כ״ש דהא תנא אחיו ואחי אביו ולא אקשינן ל״ל אחיו הא כ״ש הוא מאחי אביו אלא התנא שונה כל הקורבה וכן רש״י גופיה לא דייק גבי בעל אחותו דהוא בא מכ״ש דבעל אחות אביו אלא מכח חמיו כו׳ רצה לדייק כו׳ ועל זה כותבים התוספות שהיא גופא קמ״ל דבעל כאשתו ודו״ק היטב (עיין במהרש״א):
בפירש״י בד״ה לבדו ולא בנו וחתנו כו׳ וכן כולהו כי מעיינת בהו משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו וכו׳ וחתנו כו׳ עכ״ל עיין על ביאור דבריו בפי׳ דברי התוס׳ שכתבו לקמן:
תוס׳ בד״ה ואלו הן הקרובים וכו׳ בניהם וחתניהם לא קאי רק אהנך דקרובים כו׳ עכ״ל פירוש לדבריהם כגון אחי אביו דתנא בהדיא במתני׳ ועלה קאי בנו וחתנו של אחי אביו דה״ל שני בשני אבל על בן אחיו דאתא מכללא דאחי אביו דאני לו בן אחיו לא קאי בנו וחתנו דה״ל בן בן אחיו שלישי בראשון ומ״ש עוד אי לאו דהוה בכלל הנך קרובים דמפרש תדע כו׳ ר״ל כגון בעל אחותו דמכללא ואני לו אחי אשתו דעל כלליה שפיר מצי קאי בנו וחתנו דה״ל בן אחי אשתו דמפרש במתני׳ פסולים מכלל דבעל אחות אביו ואני לו בן אחי אשתו ודברי מהרש״ל בזה אינן מבוררין כל הצורך ודו״ק:
בא״ד דאכתי איכא שש קרובים דאתו מכללא כו׳ עכ״ל במהרש״ל נמחק שש ומוגה שלש ונ״ב נ״ל להגיה שלש כי שש לא יתכן כו׳ ואלו הן הג׳ שמיותרין לגמרי אחי אביו כו׳ ואחי אמו כו׳ ותו מיותר בעל אחות אמו מכלל גיסו ובנו ואע״פ שגיסו כו׳ עכ״ל ע״ש דבריו תמוהים הם שכתב בעל אחותו אינו מיותר שהוצרך לשנותו ללמוד מבנו של בעל אחותו אחי אמו ואע״ג דגוף הדין של בעל אחותו הוא מיותר הוצרך לשנותו משום בנו דעליה קאי וכה״ג כתב גבי גיסו ואם נחתי התוספות הכא בקושייתם להכי דאע״ג דאינהו גופייהו לא צריכי מ״מ צריכי משום בנו א״כ מאי קשיא להו נמי מאחי אביו כיון דאיכא למימר נמי הכי אע״ג דגופייהו לא צריכי משום בנו וחתנו אצטריכו וכן י״ל באחי אמו ובבעל אחות אמו וכמ״ש התוס׳ לקמן בתירוצם אבל ע״כ אית לן למימר השתא אכתי ודאי לא אסקי אדעתייהו לומר כן גם יש לתמוה לפי דבריו לא נאמר מיותר רק על גופי הפסולים אבל על יתור של בנו מאחד מהפסולים כגון בנו של אחי אמו אתא מכללא דבעל אחות אביו ובנו לא הוי יתור דאל״כ אף לפי דבריו ה״ל ד׳ מיותרים ורש״י הביא גם יתור זה בפירושו וע״ק לפי דבריו בעל אחותו לא הוה בכלל המיותרים והתוספות כתבוהו לקמן גם אחר שכתבו לתרץ ג׳ המיותרים כתבו וכן כולם אצטריכו ולפי דבריו הרי לא היו מיותרים רק ג׳ שזכרו ומאי שוב וכן כולם דמשמע שיש עוד מיותרים חוץ מהג׳ שזכרו וע״כ הנראה לקיים כל נוסחות הישנות בתוספות שכתבו דאיכא שש קרובים כו׳ לא פחות ולא יותר דבמתני׳ קתני כ״ז פסולים דהא קתני ט׳ אבות דאתיא מתני׳ כר׳ יהודה ובכל אב קתני גביה בנו וחתנו וכאילו נשנו הכ״ז פסולין מפורש בכל אחד כדמוכח בגמרא דפריך אבנו דבעל אמו ל״ל היינו אחיו ומעתה לפי קושייתם השתא בכל חדא מהנך שש קרובים דאתו חד מכלל חברתה בין איהו גופיה בין בנו בין חתנו קשיא להו דלא ליתני או גוף הדין אף שהוצרך לשנות בנו וחתנו כגון באחי אביו דאיהו גופיה אתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך באחיו שהוצרך גוף הדין בנו לא איצטריך דאתי מכללא דאחי אביו וכן בכולם ולפי שיבררו לך הדברים גם לפי תירוצם שכתבו דכולהו איצטריכו אי משום אינהו גופייהו אי משום בניהן וחתניהן אכתוב לך לפרט הכ״ז פסולין שנשנו כאן ודאתא מכללן ושהן ששה דאתיין חדא מכלל חברתה לא פחות ולא יותר והוא ששנינו:
אחיו ואני לו אחיו. א בן אחיו ואני לו אחי אביו. א חתן אחיו ואני לו אחי חמיו. א אחי אביו ואני לו בן אחיו. א בן אחי אביו ואני לו בן אחי אביו. חתן אחי אביו ואני לו בן אחי חמיו. ב אחי אמו ואני לו בן אחותו. ב ג בן אחי אמו ואני לו בן אחות אביו. ג חתן אחי אמי ואני לו בן אחות חמיו. ד בעל אחותו ואני לו בן חמיו:
ד ב בן בעל אחותו ואני לו בן אחי אמו. ב חתן בעל אחותו ואני לו אחי חמותו. בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אשתו. ג בן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אמו. ג חתן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי חמותו. ה בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אשתו. ה בן בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אמו. חתן בעל אחות אמו. ואני לו בן אחות חמותו. בעל אמו ואני לו חורגו. בן בעל אמו ואני לו אחיו מן האם. חתן בעל אמו ואני לו אחי אשתו מאם. חמיו ואני לו חתנו. ד בן חמיו ואני לו בעל אחותו. ד ו חתן חמיו ואני לו חתן חמיו. ו ו גיסו ואני לו גיסו. ו ה בן גיסו ואני לו בעל אחות אמו. ה חתן גיסו ואני לו בעל אחות חמותו. הרי לך ראה והבין לפי האותיות שרמזתי לך הא׳ דאחי אביו אתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך דבן אחיו אתי מכללא דאחי אביו:
הב׳ אחי אמו אתי מכללא דבנו של בעל אחותו וכן בהיפך כו׳:
הג׳ בנו של אחי אמו אתי מכללא דבנו של בעל אחות אביו וכן בהיפך כו׳:
הד׳ בעל אחותו אתי מכללא דבנו של חמיו וכן בהיפך כו׳:
הה׳ בעל אחות אמו אתי מכללא דבנו של גיסו וכן בהיפך כו׳:
הו׳ חתן חמיו אתי מכללא דגיסו וכן בהיפך כו׳ הרי לך ששה דכל א׳ מהן מכללא דחברתה וא׳ מהן מיותר ועליהם אין להוסיף ואין לגרוע אבל אני לו אחיו דאתא נמי מכללא דאחיו לא חשיב ליה בכלל המיותרים דהגוף בעצמו הוא הכללא ואי לא הוה תנא הגוף אחיו לא הוה ידעינן נמי הכללא וכן בבן אחי אביו ואני לו בן אחי אביו וכן בבעל אחות אמו ואני לו בן אחות אמו הגוף בעצמו הוא הכללא ומעתה יבוארו לך דברי רש״י שהביא קצת מהנהו דאתיין מכללא וקצת מהמיותרים באבות ובבנים דנפקי מכללא ולא האריך להזכיר כולם וכן לא הזכיר כלל דנפקי מכללא דחתני׳ ומה שכתב דכולהו דנפקי מכללא משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו וחתנו כו׳ היינו באבות ובבנים דכולהו דנפקי מכללא משכחת להו בהדיא לבר משנים אבל בחתנים תמצא עוד דנפקי מכללא ולא תני להו בהדיא והתוס׳ נמי שהקשו מבן אחי אשתו וחתנו דאמאי לא תני להו בהדיא ה״ה דה״מ להקשות כן מהנהו כללי דחתנים כגון אחי חמיו בן אחי חמיו בן אחות חמיו אחי חמותו בן אחי חמותו בן אחות חמותו כדאמרינן בגמ׳ למה לא תנא להו נמי בהדיא אלא דשגירת לישנא דפירש״י נקט דבאבות ובנים ליכא דנפקי מכללא ולא מיתנו בהדי׳ כי אם ב׳ דהיינו בן אחי אשתו וחתנו והוא באבות דאחיו ואני לו אחיו הא תני אחיו בהדיא כללא דאחי אביו דהיינו בן אחיו הא תני ליה בהדיא אחיו ובנו אחי אמו ואני לו בן אחותו הא תני ליה בהדיא בן בעל אחותו בעל אחותו ואני לו בן חמיו הא תני ליה בהדיא בן חמיו בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אשתו הא תני ליה בהדיא בן גיסו בעל אמו ואני לו חורגו הא תני ליה בהדיא חורגו גיסו ואני לו גיסו הא תנא ליה בהדיא גיסו ועוד חתן חמיו היינו גיסו הרי לך דבכל האבות כולהו דנפקי מכללא תני בהדיא חוץ מבן אחי אשתו דמפיק מכללא דבעל אחות אביו וחוץ מחתנו דמפיק מכללא דחמיו ובבנים ליכא אפילו חדא דאתי מכללא ולא תני להו בהדיא והוא דבן אחיו ואני לו אחי אביו הא תני ליה אחי אביו בן אחי אביו ואני לו בן אחי אביו הא תני ליה בן אחי אביו בן אחי אמו ואני לו בן אחות אביו הא תני ליה בן בעל אחות אביו בן בעל אחותו ואני לו אחי אמו הא תני אחי אמו בן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אמו הא תני ליה בן אחי אמו בן בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אמו הא תני ליה בן בעל אחות אמו בן בעל אמו ואני לו אחיו הא תני ליה אחיו כדפרכינן בגמרא בן חמיו ואני לו בעל אחותו הא תני ליה בעל אחותו בן גיסו ואני לו בעל אחות אמו הא תני ליה בעל אחות אמו הרי דכולהו דנפקו מכללא דבנים תני להו בהדיא מיהו כללי דחתנים לא נפקי כולהו מכללא כמ״ש לעיל אלא דלא נחית רש״י למחשבינהו ולהאריך בהם והתוספות ה״מ נמי להקשות מינייהו דליתני להו בהדיא ובתירוצם אבן אחי אשתו וחתנו יתורץ גם מכללא דחתנים כמו שנכתוב לקמן והנה לפי תירוצם דבכל חדא סגי ליה דאיצטריך אי משום אינהו גופייהו ואי משום חתניהן ובניהן ר״ל דמשום אינהו גופייהו דאיצטריך תני נמי בניהן וחתניהן אף על גב דאתי מכלל חברתה וכן בהיפך משום בניהן או חתניהן דאיצטריך תני נמי אינהו גופייהו אע״ג דאתי מכלל חברתה והיינו דאחיו איצטריך משום איהו גופיה ומשום חתנו אבל בן אחיו בכלל אחי אביו. אחי אביו איצטריך משום בנו וחתנו אבל איהו גופיה בכלל בן אחיו. אחי אמו איצטריך משום חתנו ואיהו גופיה בכלל בן בעל אחותו ובנו בכלל בן אחות אביו:
בעל אחותו נמי איצטריך משום חתנו דאיהו גופיה בכלל בן חמיו ובנו בכלל אחי אמו בעל אחות אביו איצטריך משום איהו גופיה ומשום חתנו אבל בנו בכלל בן אחי אמו בעל אחות אמו איצטריך משום בנו וחתנו אבל איהו גופיה בכלל בן גיסו. בעל אמו ובנו וחתנו כולהו אצטריכו דמיירי מן האם כדאמרינן בגמרא חמיו איצטריכא משום איהו גופיה אבל בנו בכלל בעל אחותו וחתנו בכלל גיסו גיסו איצטריך משום חתנו אבל איהו גופיה בכלל חתן חמיו וכן גיסו בכלל בעל אחות אמו והשתא כולהו איצטריכא אי משום גופייהו אי משום בניהן וחתניהן דלא אתיין מכללא משא״כ בן אחי אשתו דלא איצטריך משום גופייהו דמכלל דבעל אחות אביו אתי ומשום בנו וחתנו לא איצטריך דבנו וחתנו של בן אחי אשתו ודאי דכשר הוא וכן הני דנפקי מכללי דחתנים שכתבנו לעיל ולא תני להו בהדיא היינו משום אינהו גופייהו לא איצטריך דמכללא אתיין ומשום בניהן וחתניהן נמי לא אצטריך דכשרין הן ואין להקשות לפי תירוצם דמאי פריך בגמרא אבעל אמו בנו למה לי היינו נמי משום דכולה בבי מייתרי דבעל אמו אתי מכללא דחורגו ובנו היינו אחיו וחתנו היינו בעל אחותו וכן כתב בעל המאור ע״ש בדבריו בזה באורך ודו״ק:
בא״ד ומיהו מחתנו איכא למימר דשפיר הוה תני מוחתניהם דכל שכן דפסול כו׳ עכ״ל אף על גב דבכל הנהו קרובים דנשנו במתניתין אית בהו דאתי בק״ו ולא שביק להו מלמתני כמו שהאריך בזה בעל המאור מכל מקום הכא בהך דיבורא גופיה דקרי ליה פסולים משום חתן חמיו משמע דמכל שכן למפסליה לחמיו גופיה וק״ל. ומיהו יש לדקדק דאע״ג דלא איצטריך למתני חתנו משום איהו גופיה מכ״מ איצטריך ליה למתני משום בניהן וחתניהן וע״כ למאן דפוסל בבן הבן ובן הבת ויש לומר דכל פסולי דמתניתין אינן אלא קרובים בעצמם וקרובים על ידי אישות אבל יוצאי יריכו לא קתני דהא לא קתני אב ובנו כמ״ש בזה הרמב״ם ז״ל ודו״ק:
בד״ה אלו הן כו׳ וכן אחי אמו ובעל אחותו כו׳ מכללא דבעל אחי אמו כו׳ עכ״ל מהרש״ל הגיה מכללא דאחי אמו כו׳ עכ״ל ולפי הגהתו דבריהם תמוהים דאיהו גופיה דבעל אחותו ודאי נמי דלא איצטריך דאתי מכללא דבן חמיו ועוד אמאי לא ניחא להו דאיצטריך למתני בעל אחותו משום חתניה כמו דניחא להו באחי אמו דלא אצטריך רק משום חתניה וכמה דברים לא נשנו רק משום חדא מלתא אי משום גופייהו אי משום בניהן אי משום חתניהן לפי תירוצם כמ״ש לעיל וע״כ נראה להגיה מלת וחמיו וכצ״ל וכן אחי אמו ובעל אחותו וחמיו אע״ג דבנו אתי מכללא דבעל אחותו מ״מ כו׳ עכ״ל ור״ל וכן אחי אמו ובעל אחותו נמי אע״ג דאינהו גופייהו אתיא מכללא גם בניהן מכ״מ אצטריכו משום חדא מילתא דהיינו חתניהן והשתא קאמרי כיון דאיצטריך למתני בעל אחותו א״כ חמיו אע״ג דבנו אתי מכללא דבעל אחותו וחתן חמיו נמי וודאי דלא איצטריך דאתי מכללא דגיסו כמ״ש מכ״מ איהו חמיו גופיה לאו מכללא אתי ואתא לאשמועינן דבעל כאשתו ולאו דווקא חמיו דהוא הדין דכל הני דפסולין שלא מחמת קורבה משום דבעל כאשתו הוא וכתבו עוד וכן כולהו איצטריכו כו׳ לפי שזכרו כאן ד׳ השנויים במתניתין אחי אביו איצטריך משום בנו וחתנו ואחי אמו ובעל אחותו לא אצטריכו רק משום חתניהן וחמיו לא איצטריך רק משום איהו גופיה כתבו דכן כולן אצטריכו בכה״ג אי משום אינהו כו׳ וכמ״ש לעיל ודו״ק כי הדברים ברורים הם באין גמגום ופקפוק בכל הדברים:
א משנה ואלו הן הקרובין הפסולים לעדות ולדון: אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו, ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו, וגיסו (בעל אחות אשתו). הן עצמם ואף בניהן וחתניהן נחשבים כקרובים. וכן חורגו (בנו החורג, בן אשתו) לבדו, אבל לא בנו וחתניו.
MISHNA: And these are the ones disqualified from bearing witness or from serving as judges due to their status as relatives of one of the litigants or of each other: One’s brother, and his paternal uncle, and his maternal uncle, and his sister’s husband, and the husband of his paternal aunt, and the husband of his maternal aunt, and his mother’s husband, and his father-in-law, and his brother-in-law, i.e., the husband of his wife’s sister. They themselves, all of these people, and also their sons, and their sons-in-law are considered relatives. And his stepson alone is disqualified, but not his stepson’s sons or sons-in-law.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותאור זרוערמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ וְכׇל הָרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ וְכׇל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

Rabbi Yosei says: This aforementioned halakha is Rabbi Akiva’s version of the mishna. But the initial version of the mishna reads as follows: His uncle and the son of his uncle, and anyone who is fit to inherit from him. Only paternal relatives, who are fit to inherit from him, are disqualified; maternal relatives, who do not inherit from him, are not disqualified from bearing witness about him or from adjudicating his case. And the halakha disqualifying a relative from bearing witness or serving as a judge is referring to anyone who is related to him at the time of the trial.
רי״ףרש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכל הראוי ליורשו – דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו דתנן (ב״ב דף קח.) אחי האם מנחילין ולא נוחלין אבל הוא פסול לאחי אמו שהרי מעיד זה ראוי ליורשו וגיסו נמי כשר להעיד לו שאינו ראוי ליורשו.
באותה שעה – שהוא בא להעיד או שראה העדות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לבדו כו׳ ואי קשיא לך כיון כו׳ אחין ובנו כצ״ל והס״ד:
בד״ה בן אחי כו׳ בן אחי אביו הס״ד:
בד״ה אחי אמו כו׳ בן אחותו הס״ד:
משנה. וכל הראוי ליורשו.
ופרש״י בד״ה וכל הראוי ליורשו וז״ל דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו דתנן אחי האם מנחילין ולא נוחלין אבל הוא פסול לאחי אמו שהרי מעיד זה ראוי ליורשו עכ״ל. וצ״ע דלכאורה דין ירושה אינו קובע חלות פסול אלא זוהי ראייה שהם קרובים זה לזה, ואם הוא פסול להעיד לאחי אמו על כרחך היינו משום שהם קרובים זה לזה וא״כ אחי אמו צריך להיות פסול להעיד לו מחמת הך קורבה, והיאך יתכן שהוא קרוב לאחי אמו אך אחי אמו אינו נחשב קרוב אליו. ונראה דרש״י סובר דיש ב׳ דיני קורבה שפוסלין לעדות: א) דין קורבה ד״שאר בשר״ ומצד חלות שם ״שאר בשר״ אי אפשר שיהיה אחד קרוב לשני ופסול ואילו השני אינו קרוב אליו וכשר להעיד עליו, דשארות וחלות שם ״שאר בשר״ הוא משני הצדדים. ב) דין דירושה קובע שם קורבה בפנ״ע וחל הלכה דיורש אינו מעיד למוריש. ולגבי אחי אמו י״ל דליכא חלות קורבה מדין ״שאר בשר״ דהוי רק יחס של ראשון בשני ואינו בכלל ״שאר בשר״. אולם שפיר חל דין קורבה מדין יורש, ואחיין פסול להעיד לאחי אמו מכיון דהוי יורש וחל דין קרוב מחמת שהוא יורש, משא״כ אחי אמו כשר להעיד לו מכיון שאינו יורשו, וחל דין מסוים דיורש אינו מעיד למוריש אך המוריש יכול להעיד ליורש.
ועיין בר״ן שכתב בשם הרז״ה דחולק על רש״י בזה וסובר דאין לחלק בין יורש למוריש ושניהם פסולין זה לזה. ויש להסתפק בביאור שיטת הבעל המאור, דיתכן לומר דס״ל דיש דין קורבה דשאר בשר פסול, ודין ירושה הוי סימן בעלמא דיש כאן קורבה דשאר בשר ולכן הפסול הוא לשני הצדדים דשניהם פסולין זה לזה, דשארות הוא משני הצדדים. או״ד דאף הבעה״מ סובר כרש״י דחל חלות דין קורבה בפנ״ע מחמת ירושה, ורק חולק על רש״י דסובר דדין קורבה דירושה חל ביורש ובמוריש דשניהם קרובין זה לזה ופסולין זה לזה.
ועיין ברמב״ן במלחמות ה׳ (דף ז: בדפי הרי״ף ד״ה ועוד כתב והוי יודע) וז״ל ועוד כתב והוי יודע דלא פליג ר׳ יוסי דמתני׳ דס״ל כמשנה ראשונה על כל הקרובין השנויין במשנתנו וכו׳ אלא פליג אגיסו ובעל אמו ובעל אחות אמו וחורגו ועל כל קרובי אחוה המנויין במשנתינו בזמן שקורבתם מן האם ולא מן האב, וגם זה אינו נכון בעיני לפי שאף בעל אחותו וכל קרובי אישות אין ראויין ליורשו אלא אשתו הוא יורש ומידה הוא זוכה ואינו נקרא יורש לקרוביה שאלו מתה או נתגרשה אינו יורש כלום, שאף בקרובי עצמו כגון בן דודו אינו נקרא ראוי ליורשו מפני שאביו יורשו ואם מת אביו לאחר שזכה בירושה זו בנו יורשו שזה את אביו הוא יורש ולא את דודו אלא לפיכך נקרא ראוי ליורשו מפני שאם מת אביו ואח״כ מת דודו ירושה באה לו מידו לידו שהנחלה ממשמשת משא״כ בכל קרובי אישות וכו׳ עכ״ל. ומבואר דהרמב״ן ובעל המאור נחלקו האם חל פסול לקרובי אשתו שיורש מחמת אשתו, דהבעה״מ סובר דפסול, והרמב״ן חולק עליו דאין לו דין יורש אלא רק זכות ירושה בלבד דהבעל זוכה בירושה מחמת אשתו. ונראה דהרמב״ן סובר דרק כשיש לו חלות שם יורש אז נפסל לעדות, משא״כ הבעל המאור סובר דכיון דסוכ״ס בא לו ירושה מקורבות אשתו הריהו פסול להם ואע״פ שאין לו חלות שם ודין יורש בדין ישיר להם.
ועיין ברמב״ם (פי״ג מהל׳ עדות ה״א) וז״ל אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד, והם האב עם הבן והבן עם האב, והאחין מן האב זה עם זה ובניהן זה עם זה ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם עכ״ל. ונראה דהרמב״ם סובר כשיטת הרמב״ן שקרובים מחמת אישות אינן יורשים ולכן אינם פסולין מה״ת אלא מדרבנן. אמנם נראה דלגבי אשתו פסול מה״ת משום דבעל כאשתו ואינו צריך שם יורש מה״ת ליפסל. משא״כ בקרובי אשתו אינו נפסל מה״ת מדלא חל עליו שם יורש להם.
אמר ר׳ יוסי הלכה זו ששנינו היא משנת ר׳ עקיבא, אבל משנה ראשונה וקדומה לא כך שנתה, אלא: דודו, ובן דודו, וכל הראוי ליורשו. שבמשנה ראשונה נפסלו רק קרובי האב שהם הראוים לרשת אותו, למעט את קרוביו מצד אמו שאינם יורשים אותו ואף אינם פסולים להעידו ולדונו. ועוד אמרו שהקרוב שאמרו שהוא פסול להעידו ולדונו הוא דווקא כל הקרוב לו באותה שעה שבה דנים.
Rabbi Yosei says: This aforementioned halakha is Rabbi Akiva’s version of the mishna. But the initial version of the mishna reads as follows: His uncle and the son of his uncle, and anyone who is fit to inherit from him. Only paternal relatives, who are fit to inherit from him, are disqualified; maternal relatives, who do not inherit from him, are not disqualified from bearing witness about him or from adjudicating his case. And the halakha disqualifying a relative from bearing witness or serving as a judge is referring to anyone who is related to him at the time of the trial.
רי״ףרש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ההָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק ה״זהֲרֵי זֶה כָּשֵׁר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ מֵתָה בִּתּוֹ וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה קָרוֹב.

If one was once a relative and became unrelated by the time of the trial, e.g., he married the daughter of one of the litigants, but she died or they were divorced, in this case he is fit. Rabbi Yehuda says: Even if his daughter died but her husband, the former son-in-law, has children from her, he is still considered a relative; the children cause them to remain related.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היה קרוב – כגון חתנו שראוי ליורשו.
ונתרחק – שמתה אשתו קודם שראה עדות זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל אחות אביו הרי הוא אצלו מצד אישות ראשון בשני ובנו שני בשני וכן חתנו בעל שניה שלו:
בד״ה בן אחי אמו כו׳ בן אחות אביו הס״ד:
ואולם אם היה פעם קרוב משפחה ונתרחק, וכגון שנשא אותו אדם את אחותו ומתה או שנתגרשה — הרי זה כשר. ר׳ יהודה אומר: אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה, הרי זה נחשב קרוב עדיין משום הבנים שעל ידם יש קשר קירבה.
If one was once a relative and became unrelated by the time of the trial, e.g., he married the daughter of one of the litigants, but she died or they were divorced, in this case he is fit. Rabbi Yehuda says: Even if his daughter died but her husband, the former son-in-law, has children from her, he is still considered a relative; the children cause them to remain related.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא אוֹהֵב זֶה שׁוֹשְׁבִינוֹ שׂוֹנֵא כֹּל שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה א״לאָמְרוּ לוֹ ולֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ.:

One who loves or one who hates one of the litigants is also disqualified. With regard to one who loves one of the litigants, this is referring to his groomsman. One who hates is referring to anyone who, out of enmity, did not speak with the litigant for three days. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The Jewish people are not suspected of bearing false witness due to love or hate.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שושבינו – פסול לו בימי חופתו.
לא נחשדו ישראל על כך – להעיד שקר משום איבה ואהבה ודווקא בעדות פליגי אבל בדין מודו ליה רבנן דפסול לו לדון דכיון דסני ליה ולא מצי להפוכי בזכותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל אמו הוא אצלו מצד אישות ראשון בראשון ובנו הוא אחיו מן האם וחתנו הוא בעל אחותו מן האם ומ״מ בנו של בעל אמו שלא מאותה אשה כשר הוא לו שאחי האח אינם פסולין שאין כאן קורבא:
גיסו כגון בעל אחות אשתו הוא אצלו ראשון בראשון ובנו שני בראשון וחתנו בעל שניה בראשון ואע״פ שאין כאן אלא קורבת אישות ומשני צדדין מ״מ הרי האחד ראשון אבל מעיד הוא לבן גיסו שמאשה אחרת:
חמיו הוא אצלו מצד אישות ראשון בראשון וכן בנו גם כן הוא עמו מצד אישות ראשון בראשון וחתנו שהרי הם זה לזה בעלי שתי אחיות ובזו מיהא ראוי לשאול למה הוצרך שאם משום חתנו הרי זה נכלל בגיסו ואם משום בנו הרי זה אחי אשתו וכבר הוזכר בעל אחותו ואם מצד הוא עצמו אם חתן אחיו פסול לו חתנו שלו עצמו מבעיא אלא שכבר פירשנו שהתנא מונה כל הקורבות או שמא מצד הוא עצמו ואע״פ שבא בקל והומר אינו חושש אם טרח לכתוב אע״פ שלא הוצרך וזהו שלא שאלו בגמרא כלום אלא על בעל אמו מפני שכולו נשנה שלא לצורך שבעל אמו הוא חורגו ובנו היינו אחיו וחתנו היינו בעל אחותו ואף באלו לא הקשו אלא מבנו היינו אחיו ומכיון שתירצו בו תנא אחיו מן האב ותנא אחיו מן האם לא רצה להקשות עוד שמאחר שהוצרך לאחד שנה את כולם:
וחורגו והוא בן אשתו והוא אצלו ראשון בראשון מצד אישות וזהו בעל אמו בעצמו אלא שבא להשמיענו שאין חורגו פוסל לבעל אמו ממנו ואילך אבל בנו וחתנו של חורג כשרים לבעל האם אע״פ שהם אצל אשתו ראשון בשני ומ״מ אשתו של חורג כמהו וכן בחורגהו ובעלה כמו שביארנו:
אמר ר׳ יוסי זו משנת ר׳ עקיבא אבל משנה הראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו ר״ל כל שיש שם שיכות נחלה ובא להכשיר בעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו שאין להם שיכות בנחלה כלל מה שאין כן בשאר שכלם יש להם שיכות בנחלה או נוחלין ומנחילין כגון אחיו ואחי אביו או מנחילין ולא נוחלין כגון אחי אמו שאמו יורשת האח וכן חמיו ומורשת לבן או נוחלין ולא מנחילין כגון בעל אחותו ובעל אחות אביו ואין הלכה כר׳ יוסי אלא כת״ק:
היה קרוב ונתרחק כגון חתנו שמתה בתו וכיוצא בה הרי זה כשר ור׳ יהודה אומר שבבתו מיהא אם יש לו בנים ממנה עדין הוא קרוב ואין הלכה כר׳ יהודה אלא שמ״מ אם רואה דיין שהוא מחזר בעדות זו לתועלת בני ביתו יחמיץ את הדין:
האוהב והשונא פסולים ופירוש האוהב כגון שראינוהו שעשה לו שושבינות וכן כיוצא בה ממיני האהבה ושונא שמנע דבורו ממנו שלשה ימים מחמת איבה ואמרו לו לא נחשדו ישראל על כך ואע״פ שנפסלו אוהב ושונא לדין מצד שאין אדם רואה זכות לאויבו או חובה לאוהבו לעדות מיהא כשרים הם וכן הלכה ונמצאת למד במשנה זו שכל שנאמר בה בניהן וחתניהן באותן שהם קרובים מצד אישות כגון בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו כלם פירוש ובניהם וחתניהם מאותן הנשים הנזכרות ר״ל אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואמו אבל בניהם וחתניהם שמאשה אחרת אינו כלום כמו שבארנו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
זה שבארנו שהקרובים פסולים לעדות לא סוף דבר לזכות אלא אף לחובה שנאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות מפי השמועה למדו לא יומתו אלו בעדותן של אלו וממה שנאמר יומתו שתי פעמים אם אינו ענין לזכות תנהו ענין לחובה ואין לחלק בדבר זה בין דיני נפשות לדיני ממונות שהרי כתוב משפט אחד יהיה לכם ואע״פ שממקרא זה לא למדנו אלא אבות לבנים ובנים לאבות וכש״כ אבות להדדי אבל בנים להדדי לא למדנו דרשוהו מייתור אותיות ומ״מ פשוטו של מקרא בא להודיע שלא למות בדיני שמים אב בעון הבן ובן גדול בעון האב שנאמר איש בחטאו וזה שאמר פקד עון אבות על בנים פירשו שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ואף בזו לומר שאינו מאריך לו עוד את אפו אחר שהוא רשע בן רשע לא שיוסיף על עונשיו עונות של אביו והוא שנאמר בעונות אבותם אתם ימקו ומתרגמינן בחובי אבהתהון בישייא דאחידין בידיהון עמהון יתמסון וזה שאמרו שהצדיק נתפש בעון דורו וכן וכשלו איש באחיו בעונות אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה ענינו כשהיה בידם למחות ולא מיחו:
ועוד פסולים להעיד: האוהב והשונא. אוהבזה שושבינו שהוא הידיד הקרוב הדואג לכל צרכי חתונתו. שונא הוא כל אדם שלא דבר עמו שלשה ימים מתוך איבה. אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך להעיד עדות שקר מפני אהבה ושנאה.
One who loves or one who hates one of the litigants is also disqualified. With regard to one who loves one of the litigants, this is referring to his groomsman. One who hates is referring to anyone who, out of enmity, did not speak with the litigant for three days. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The Jewish people are not suspected of bearing false witness due to love or hate.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: מְנָהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {דברים כ״ד:ט״ז} לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִם לְלַמֵּד שֶׁלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת בַּעֲוֹן בָּנִים וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר {דברים כ״ד:ט״ז} אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ.

GEMARA: From where is this matter, that relatives are disqualified from bearing witness, derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught in a baraita: “The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers; every man shall be put to death for his own sin” (Deuteronomy 24:16). Why must the verse state this first clause? If it is to teach that the fathers shall not be put to death for the sin of the children, nor shall the children be put to death for the sin of the fathers, this is unnecessary, as it is in any event stated: “Every man shall be put to death for his own sin.”
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא הני מילי? דת״ר: לא יומתו אבות על בנים, מה ת״ל? אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים – הרי כבר נאמר: איש בחטאו יומתו. אלא מה ת״ל לא יומתו אבות על בנים? לא יומתו אבות בעדות בנים, ובנים לא יומתו בעדות אבות – פירוש: כגון עשו ויעקב לא יומתו בעדות אליפז וראובן, ולא ראובן ואליפז בעדות יעקב ועשו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לא יומתו – שני אבות בעדות בניהם ועל כרחיך הני שני אבות באחין קא מישתעי שהן קרובין מן הכל דבאב ובנו לא מצי למימר דאם כן לא הוה קרי להו אבות דחד אב וחד בן סגי ולקמן מפרש כוליה מיניה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא אבל משנה הראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי לו ליורשו דאיכא למימר דכי קא מסהיד ליה משום דניחא ליה דליקום ממונא בידיה כי היכי דלירתיה. אי נמי היינו טעמא דרבי יוסי דקסבר משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה. אי נמי משום דקרא בקרובי האב קא מיירי ובעינן דומיא דידהו הראויין ליירש. ונפקא מינה לאכשורי באחי האם וכ״ש בבעל אחות האם ובעל אמו וחמיו וגיסו דאינן ראוין לירשו והוא כשר לכולם חוץ מאחי אמו וחמיו שהרי ראוי הוא ליורשן. ולא מצית למימר דלא פסיל רבי יוסי בראוי ליורשו אלא בהנך דנוחלין ומנחילין אבל נוחלין ולא מנחילין כשר דהא קתני וכל הקרוב לו באותה שעה דלא משכחת לה אלא בקורבא דאישות אבל בקורבא דגופיה כל שעתא ושעתא נמי הוי קרוב ותו דקתני היה קרוב ונתרחק וקורבא דאישות על כרחיך לא משכחת לה בנוחלין ומנחילין שהרי אין האשה יורשת את בעלה:
וכל הקרוב לו באותה שעה בשעת ידיעה וראיה או בשעת הגדה דקים לן אינו כשר עד שתהא תחלתו וסופו בכשרות. היה קרוב ונתרחק קודם ראיה וידיעה כגון שהיה קרוב מחמת אישות ונתגרשו [או] שמתה אחת מהן הרי זה כשר רבי יהודה אומר אפי׳ מתה בתו כו׳. האוהב והשונא רבי יהודה קתני לה. אוהב זה שושבינו ששמח עמו בחופתו ואית דאמרי דהא קמ״ל שושבינן פסול לו כל ימי חופתו. והשונא כל שלא דיבר עמו ג׳ ימים באיבה ונפקא לן בספרי מהכא והוא לא שונא לו מתמול שלשום תמול שנים שלשום שלשה *) (ותאמנו דמיא לשור המועד כו׳) אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך להעיד עדות שקר בשביל אהבה ושנאה:
גמרא מנא הני מילי דתנו רבנן לא יומתו אבות על בנים מה ת״ל שאם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ואכתי מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומת האב בעדות בנו והבן בעדות אביו למה ליה למיכתב אבות על כרחך חד אב הוא דאיכא אלא ללמד שלא יומתו שני אבות בעדות בניהם לא זה בעדות בנו של זה ולא זה בעדות בנו של זה ועל כרחך הני שני אבות בקרובין קא משתעי דאי ברחוקין אלא הא דכתיב על פי שנים עדים יקים דבר היכי משכחת לה וכיון דמוקמינן להו בקרובין על כרחיך באחין קא משתעי שהן קרובין מן הכל ומהכא נפקא לן אחיו ובנו. ומתמהי׳ אקרא ובנים בעון אבות לא לקו והכתיב פוקד עון אבות על בנים ומפרקינן הא דכתיב פוקד כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהם:
ב גמרא שואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלו] שקרובים פסולים לעדות? ומשיבים, דתנו רבנן [ששנו חכמים], נאמר: ״לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו״ (דברים כד, טז) מה תלמוד לומר ״לא יומתו אבות על בנים״? אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים שחטאו ובנים לא יומתו בעון אבותהרי כבר נאמר ״איש בחטאו יומתו״ (דברים כד, טז), ואין צורך בפירוט יתר.
GEMARA: From where is this matter, that relatives are disqualified from bearing witness, derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught in a baraita: “The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers; every man shall be put to death for his own sin” (Deuteronomy 24:16). Why must the verse state this first clause? If it is to teach that the fathers shall not be put to death for the sin of the children, nor shall the children be put to death for the sin of the fathers, this is unnecessary, as it is in any event stated: “Every man shall be put to death for his own sin.”
ר׳ חננאלרי״ףרש״יאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים בְּעֵדוּת בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת בְּעֵדוּת אָבוֹת.

Rather, the statement “The fathers shall not be put to death for the children” should be interpreted to mean that they shall not be put to death by the testimony of the children, and the statement “Neither shall the children be put to death for the fathers” should be interpreted to mean that they shall not be put to death by the testimony of the fathers.
רי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש להבין שהכוונה היא ״לא יומתו אבות על בנים״בעדות בנים, ״ובנים לא יומתו על אבות״בעדות אבות.
Rather, the statement “The fathers shall not be put to death for the children” should be interpreted to mean that they shall not be put to death by the testimony of the children, and the statement “Neither shall the children be put to death for the fathers” should be interpreted to mean that they shall not be put to death by the testimony of the fathers.
רי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת לָא וְהָכְתִיב {שמות ל״ד:ז׳} פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים.

The Gemara asks: And are children not put to death for the sin of the fathers? But isn’t it written: “Visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and unto the fourth generation” (Exodus 34:7)?
רי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהוזכר מקרא זה שואלים לגופו: והאם בנים בעון אבות לא מתים? והכתיב [והרי נאמר] ״פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים״ (שמות לד, ז)!
The Gemara asks: And are children not put to death for the sin of the fathers? But isn’t it written: “Visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and unto the fourth generation” (Exodus 34:7)?
רי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָתָם כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן.

The Gemara answers: There, the verse is referring to a situation where the children adopt the actions of their ancestors as their own. If they do not behave like their ancestors they are not punished for their ancestors’ sins.
רי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם – ונפרעין מהן עונותיהן ועון אבותיהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: התם [שם] מדובר כשאוחזין הבנים מעשה אבותיהן בידיהן, אבל אם אין הם נוהגים כאבותיהם — אין פוקדים עליהם עוונות אבותיהם.
The Gemara answers: There, the verse is referring to a situation where the children adopt the actions of their ancestors as their own. If they do not behave like their ancestors they are not punished for their ancestors’ sins.
רי״ףרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כִּדְתַנְיָא {ויקרא כ״ו:ל״ט} וְאַף בַּעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם אַתָּה אוֹמֵר כְּשֶׁאוֹחֲזִין אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ הֲרֵי כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן.

This is as it is taught in a baraita: The verse: “And also in the iniquities of their fathers shall they pine away with them” (Leviticus 26:39), is referring to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own. Do you say that it is referring specifically to a case where they adopt the actions of their ancestors, or perhaps it applies even where they do not adopt their ancestors’ actions? When the verse states: “Every man shall be put to death for his own sin,” the Torah explicates that one is not put to death if he did not sin. Therefore, the verse in Leviticus is clearly referring to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own.
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין כו׳. בזה יתיישב בהאי קרא שאמר בתחלת המקרא בלשון נוכח והנשארים בכם וגו׳ בארץ אויביכם וגו׳ שהוא לשון נוכח וכן מדבר כל הפרשה דלעיל מיניה ובסיפיה דהאי קרא אמר ואף בעונות אבותם אתם וגו׳ שהוא מדבר בלשון נסתר וכן עד סוף הפרשה ויש לומר שענין הפרשה והתוכחה עד כאן מדבר בחורבן בית ראשון שהיה בהם עון ע״ז שבחורבן בית ראשון עדיין לא היה הסתר׳ פנים שהיתה עדיין נבואה ואורים ותומים ולזה אמר בלשון נוכח ולא אמר רק והנשארים בכם ימקו בעונם כי לא היה להם אז רק עון עצמם אבל על חורבן בית שני התחיל לדבר בלשון נסתר לפי שהיה להם אז הסתרת פנים באין נבואה ואורים ותומים ושאר ה׳ דברים שנחסרו בבית שני וחסרון הנבואה היא הסתרת פנים כדאמרי׳ פרק קמא דחגיגה ואנכי הסתר אסתיר אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו ועל כן אמר בלשון נסתר ימקו בעונם שהיא שנאת חנם שהיה בבית שני ואף בעונות אבותם שהיה בבית ראשון שהוא עון ע״ז אתם ימקו ועל זה אמר בגלותם בחורבן בית שני והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו׳ כל הענין בלשון נסתר שיסתיר הקדוש ברוך הוא פניו מהם ולא יהיו נענים כפירוש רש״י פרק קמא דחגיגה והסתרתי פני מהם שצועק מצרות כו׳ ואינו נענה ואמרינן נמי בפרק הזהב ששערי תפלה ננעלו מיום החורבן וק״ל:
כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: מה שנאמר ״ואף בעונת אבתם אתם ימקו״ (ויקרא כו, לט) כוונת הדברים: כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אתה אומר שמדובר כאן כשאוחזין עוונות אבות, או אינו אלא גם כשאין אוחזין?כשהוא אומר ״איש בחטאו יומתו״ הרי זו הוכחה שאין אדם מת שלא בעוונו, והרי אם כן שודאי שיש לפרש שהכוונה היא כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.
This is as it is taught in a baraita: The verse: “And also in the iniquities of their fathers shall they pine away with them” (Leviticus 26:39), is referring to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own. Do you say that it is referring specifically to a case where they adopt the actions of their ancestors, or perhaps it applies even where they do not adopt their ancestors’ actions? When the verse states: “Every man shall be put to death for his own sin,” the Torah explicates that one is not put to death if he did not sin. Therefore, the verse in Leviticus is clearly referring to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own.
רי״ףאור זרועמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְלָא וְהָכְתִיב {ויקרא כ״ו:ל״ז} וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו מְלַמֵּד שֶׁכּוּלָּן עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.

The Gemara asks: And are descendants not punished for the sins of their ancestors unless they adopt their behavior? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that the Jewish people shall stumble, one due to the iniquity of another, i.e., they are punished for each other’s sins, which teaches that all Jews are considered guarantors, i.e., responsible, for one another.
רי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש באחיו – איש בשביל אחיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעון אחיו מלמד כו׳ דלפי פשוטו שיכשלו זה בזה כי יבהלו לרוץ עכ״ל פירש רש״י בחומש לכתוב וכשל איש באחיו שכל אחד מישראל יכשל בחבירו אבל לפי הדרש איש בעון אחיו כתב וכשלו בלשון רבים דלאו עם כלל ישראל ידבר רק באותן שבידן למחות עמהם ידבר שיכשלו איש בעון אחיו אם לא ימחה בו כדמסיק וק״ל:
ועוד מקשים: ולא? וכי אין מענישים בנים בעוון אבותם? והכתיב [והרי נאמר]: ״וכשלו איש באחיו״ (ויקרא כו, לז), ונתפרש: איש בעון אחיו, מלמד כתוב זה שכולן ערבים זה בזה, הרי שאף אלה שאינם קרובים נענשים זה בעוון זה!
The Gemara asks: And are descendants not punished for the sins of their ancestors unless they adopt their behavior? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that the Jewish people shall stumble, one due to the iniquity of another, i.e., they are punished for each other’s sins, which teaches that all Jews are considered guarantors, i.e., responsible, for one another.
רי״ףרש״יאור זרועמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָתָם שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ

The Gemara answers: There, in the verse in Leviticus, the reference is to a case where others had the ability to protest the sin but they did not protest. Consequently, they are punished for not protesting, regardless of any familial relationship they may have with the sinner.
רי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: התם [שם] מדובר באנשים הנענשים לא משום קירבת המשפחה אלא שהיה בידם כח למחות על עבירות שנעשו ולא מיחו, ועל כן הם נענשים — על שלא מיחו בקרובים והניחו להם לחטוא.
The Gemara answers: There, in the verse in Leviticus, the reference is to a case where others had the ability to protest the sin but they did not protest. Consequently, they are punished for not protesting, regardless of any familial relationship they may have with the sinner.
רי״ףאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין כז:, עין משפט נר מצוה סנהדרין כז:, ר׳ חננאל סנהדרין כז: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין כז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין כז:, רש"י סנהדרין כז:, ראב"ן סנהדרין כז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סנהדרין כז:, אור זרוע סנהדרין כז:, רמ"ה סנהדרין כז:, בית הבחירה למאירי סנהדרין כז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כז:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כז:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין כז:, רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כז: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כז:, אסופת מאמרים סנהדרין כז:

Sanhedrin 27b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 27b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 27b, R. Chananel Sanhedrin 27b, Rif by Bavli Sanhedrin 27b, Collected from HeArukh Sanhedrin 27b, Rashi Sanhedrin 27b, Raavan Sanhedrin 27b, Tosafot Sanhedrin 27b, Or Zarua Sanhedrin 27b, Ramah Sanhedrin 27b, Meiri Sanhedrin 27b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 27b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 27b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 27b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 27b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 27b, Collected Articles Sanhedrin 27b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144